HOD: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN
Baal HaSulam. The Essence of the Wisdom of Kabbalah
שיעור בוקר 01.07.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה
ספר “כתבי בעל הסולם”, עמ’ 18, מאמר “מהותה של חכמת הקבלה”
- מסירה מפי מקובל חכם למקבל מבין מדעתו
“כן כתב הרמב”ן ז”ל, בהקדמת פרושו על התורה, וכמתכונתו כתב גם כן הרח”ו ז”ל, במאמר הפסיעות. וזה לשונו: “וידעו המעיינים, שלא יבינו אף מלה אחת, מכל הכתוב בקונטרסים הללו, זולת במסירתם, מפי חכם מקובל, לאזן מקבל חכם ומבין מדעתו”. וכן בדברי חז”ל (חגיגה, יא ע”ב): “אין דורשין במרכבה ביחיד, אלא אם כן הוא חכם ומבין מדעתו”.
והנה דבריהם מובנים היטב, במה שאמרו, שצריכים לקבל מפי מקובל חכם. אולם, מהו החיוב, שגם התלמיד, צריך מקודם להיות חכם ומבין מדעתו עצמו? ואם אינו כך, אפילו יהיה צדיק, היותר גדול בעולם, אסור ללמדו! ועוד, אם הוא כבר חכם ומבין מדעתו, אם כן שוב, אין לו צורך ללמוד מאחרים?
ובהמבואר לעיל, תבין דבריהם בתכלית הפשיטות. שהרי נתבאר, אשר עם כל המלות וההגה, הבאות במבטא שפתינו, אי אפשר לבאר על ידיהם, אף מלה אחת, מהענינים הרוחניים האלקיים, שהם למעלה ממקום וזמן המדומים. אלא, שנמצא שפה מיוחדת לענינים הללו, שהוא “שפת הענפים”, על פי הוראתם ביחסם אל שרשיהם העליונים.
אולם שפה זאת, הגם שמסוגלת מאד לתפקידה, לישא וליתן במחקרי חכמה, עוד ביותר מהשפות הרגילות, כמו שהובא לעיל, אכן כל זה אמור, רק אם השומע הוא חכם מעצמו, דהיינו שיודע ומבין ביחסי הענפים אל שרשיהם.
כי היחסים הללו, אינם מתבארים כלל מהתחתון לעליון. כלומר, שבהסתכלות על הענפים התחתונים, אי אפשר להוציא מהם, שום הקש ודמיון כלל, על איזה דוגמא, בשרשיהם העליונים.
ולהיפך הוא, שמהעליון ילמד התחתון. כלומר, שמתחילה צריכים להשיג את השרשים העליונים, כמות שהם ברוחניותם, למעלה מכל דמיון, אך בהשגה טהורה. על דרך, שנתבאר במאמר “מהותה של חכמת הקבלה”, אות ד’ ד”ה “הממשיות שבחכמת הקבלה”. ואחר, שמשיג היטב את השרשים העליונים, מדעתו, אפשר לו להסתכל בענפים, המוחשים שבעולם הזה, ולידע, איך כל ענף מתיחס אל שרשו, בעולם העליון, בכל סדריו, בכמות ואיכות”.
שאלה: האם תוכל להעביר את הגבול בין חכם, מורה לבין תלמיד?
“חכם” נקרא מי שלומד את חכמת התורה. זאת אומרת, לומד איך האור – תורה זה אור – איך האור משפיע על הרצון לקבל ואיך הרצון לקבל מתאים את עצמו יותר ויותר לאור. זה נקרא “תלמיד חכם”, שלומד בעצם מהבורא פעולות של השפעה.
שאלה: הוא כותב, “רק אם השומע הוא חכם מעצמו, דהיינו שיודע ומבין ביחסי הענפים אל שרשיהם”. למי אתה פונה כשאתה מלמד אותנו, אם אנחנו לא חכמים ולא מבינים עדיין?
אבל אתם רוצים לדעת ולכן אתם מוזמנים להכיר את הבורא לאט לאט, וודאי שלפי חוקי הטבע, השתוות הצורה, אבל אתם רוצים. יש בכל אחד מכם רצון. הרצון נקרא “נקודה שבלב”. ואז אתם מוזמנים לזה. לא שאני הזמנתי אתכם. אתם הגעתם על ידי כל מיני מקרים, ואחר כך בדקתם את עצמכם האם אתם כן מעוניינים לדעת מה אנחנו לומדים, ולכן אתם כאן.
תלמיד: מה הסיבה, למה אנחנו מגיעים ללמוד את חכמת הקבלה?
חיסרון.
תלמיד: חיסרון למה?
חיסרון לדעת מה שחכמת הקבלה מספרת. החכמה הזאת מספרת לנו על הנשמות, על כוח עליון, על התפתחות האנושות, התפתחות האדם. על כל מיני דברים, איך אני יכול לדעת מה קורה בכל העולמות. החכמה הזאת כוללת בתוכה בכלל את כל המציאות. ולכן יש לכם רצון. יש אנשים שיש להם רצון רק לעולם הזה וישנם אנשים שיש להם רצון לדעת מה למעלה מהעולם הזה.
תלמיד: מה הסיבה שכל כך מעט אנשים בעולם לומדים את החכמה הזו?
הדברים המיוחדים הם תמיד בצמצום. כמה יהלומים יש לעומת חצץ?
תלמיד: אז אנחנו יהלומים?
אתם יהלומים, אמנם צריכים לעבוד עליכם כדי שתהיו מלוטשים.
תלמיד: בעל הסולם אומר, “מתחילה צריכים להשיג את השורשים העליונים”, למה?
ודאי שקודם צריכים להשיג קשר עם השורש, עם הבורא, ואחר כך לפתוח את הקשר הזה יותר ויותר. זה התהליך.
שאלה: מה זה אומר שהאדם משיג את השורשים העליונים בשכלו?
כך אנחנו משיגים את השורשים העליונים. דרך זה שהם מתגלים לפנינו בכל מיני רגשות. את הרגשות האלה אנחנו משתדלים לפתור, להבין אותם כבר לפי הניסיון שלנו, לפי סוגי ההתקשרות בינינו.
שאלה: כתוב פה, כשהוא מסתכל על הענפים התחתונים אי אפשר מתוכם להסיק שום דבר על השורשים העליונים. אז איך המקובל מגיע לקשר ביניהם?
רק מתוך זה שמתקשר לחברים ומתוך הקשר בין החברים הוא מתחיל לקבל קשר לבורא. כי הבורא מקושר רק לעשיריות. לא עשיריות, אפילו לשניים שרוצים להתקשר כדי להשיג את הבורא. כי אחרת אתה לא מרגיש את בעל הבית. לא מרגיש.
אתה יכול לשבת מולו ליד השולחן כאילו, אבל אתה לא רואה אותו, לא מרגיש אותו, לא מבין את הפעולות שלו כלפיך. אתה צריך שלידך יהיה לפחות חבר אחד, ואז בהתאם ככל שאתה משתדל להשפיע לחבר, אתה בזה מקבל התרשמות איך להרגיש את הבורא ואיך הבורא מתייחס אליך.
זה נקרא “מאהבת הבריות לאהבת ה'”. אחרת זה לא עובד. אני מבין שאנחנו מזלזלים בזה שיש לנו קשר עם החברים, ומיהם החברים? הבורא זה הכול ואם הם כמוני, בשר ועצמות? לא. היחס שלי כלפיהם בונה לי את הקשר עם הבורא. לא יכול להיות לי קשר עם הבורא יותר מהקשר שלי עם החברים. לא יכול להיות. בעל הסולם כותב על זה.
שאלה: אם אנחנו מגיעים מאהבת החברים לאהבת הבורא, אז למה כתוב כאן שקודם המקובל צריך להשיג את השורשים העליונים כמו שהם ברוחניות?
אתה קודם כל צריך לקבל קשר לשורש שלך העליון ואחר כך לפתח קשר עם השורש מתוך זה שאתה מתקשר גם לענפים. אלה חוקי הטבע. הכי טוב אם אנחנו עושים את זה במקביל. גם עם הבורא וגם עם החברים, ככל האפשר, בכל סוגי הקשר האפשריים.
ואז אנחנו מתחילים לראות איך זה עובד. אבל רק תבינו שהבורא לא סתם ברא רצון אחד ושבר אותו לאלפי חלקים ונתן לנו בעולם הזה – זאת אומרת, במצב שאנחנו מנותקים ממנו – ללמוד מתוך החיבורים, והתיקונים והשבירות שיש בינינו.
כי מתוך זה אנחנו לומדים איך לייצב את הקשר עימו. אני לא מגלה את הבורא, אני מגלה את סוג הקשר הנכון בין החברים, בין הנשמות, בין הנבראים. וזה נקרא “בורא”. “בוא וראה”. הוא לא מתגלה לי כמשהו מחוץ לנו. הוא מתגלה לי רק בתוך הקשרים הנכונים בינינו.
שאלה: כתוב פה שמדובר על תלמיד חכם, כאילו זה סוג מיוחד.
כל אדם שרוצה להשיג את הבורא נקרא “תלמיד חכם” כי הוא רוצה להבין, להשיג, להרגיש ולהידמות לבורא.
שאלה: מה המשמעות של המרכבה?
מרכבה בעצם נקראת המערכת של כל העולמות, כולל העולם הזה, כולל הקליפות והמערכות שלהן, כל זה, כל זה, כל זה – נקרא “מרכבה”. לפעמים מחלקים אותה למרכבה עליונה, מרכבה דקדושה, מרכבה דקליפות וכן האלה, אבל מרכבה זה סך כול המערכת שדרכה הבורא מתגלה.
תלמיד: שפת הענפים מכילה אותן המילים כמו השפה הרגילה, נכון? נגיד בעברית.
יש עוד הרבה חוץ מזה.
תלמיד: למשל כתוב “אור”, אני חושב על אור מנורה, אור שמש, אם אלה אותן מילים, במה השפה שונה מהשפה הרגילה, זה פנימי יותר, עמוק יותר?
השוני הוא שזה קשור לשורש.
תלמיד: זאת אומרת, השוני הוא לא במילים עצמן, בטקסט, אלא במי ששומע.
השוני במי ששומע, ודאי. כל אחד יכול לקחת ספר או שיעור שלנו נגיד או משהו, אבל הוא יבין במידה שהוא מבין.
תלמיד: אז איך להבין, “מה שאין כן, ב”שפת הענפים של הקבלה”, … אף פעם לא יארע להשומעים ולהקוראים, שיטעו בהבנת המלות, המוצעות להם, מפני שגדרי הטבע מיחלטים למדי, חוק ולא יעבור”. דווקא נראה שבקלות כל הזמן טועים בהבנת המילים.
אנחנו לא טועים בהבנת המילים. אנחנו מבררים את הבנת המילים וכך לומדים כמו בכל שפה אחרת. רק כאן זו שפה מיוחדת שכל הזמן מראה לנו את השורשים.
תלמיד: אנחנו תמיד אומרים שזו לא כמו כל שפה אחרת, הוא גם כותב כך. אומרים “לא החכם לומד”.
תגיד שאחרת, לא חשוב. אני לא רוצה להתווכח לפי השמות אלא לפי התוכן. השפה הזאת היא שפה מיוחדת בזה שהיא מראה לנו על השורשים העליונים שאותם אנחנו רוצים להשיג.
קריין: אנחנו נמצאים בטור ב’, מי שעם ספר, “ואחר שיודע”.
“ואחר שיודע, ומבין את כל זה היטב, אז נמצאת לו שפה משותפת, בינו ובין רבו. דהיינו, “שפת הענפים”. אשר על פיה, יוכל החכם המקובל, למסור לו כל מחקרי החכמה, הנוהג בעולמות העליונים הרוחניים. הן מה שקיבל מרבותיו, והן הרחבתו בחכמה, שמצא בעצמו. כי עתה, יש להם שפה משותפת, לשניהם. ומבינים זה את זה.
אולם, בעת שהתלמיד, אינו חכם ומבין מדעתו את השפה ההיא, דהיינו הוראת הענפים על שורשיהם, מובן מעצמו, שאין ביכולתו של הרב, להסביר לו אף מלה אחת בחכמה הרוחניות הזו. ואין צריך לומר, לישא וליתן עמו במחקרי חכמה. היות, שאין להם כלל שפה משותפת, להשתמש עמה. ונמצאים, שהם כמו אלמים. ועל כן, בהכרח, שאין מוסרין מעשי מרכבה, שהוא חכמת הקבלה, אלא אם כן הוא חכם ומבין מדעתו.
ויש לשאול עוד לפי זה: מאין החכים התלמיד, עד לידי כך, להכיר היחסים של ענף ושורש, מתוך התחקות על השרשים העליונים?
והתשובה היא: אשר כאן שוא תשועת אדם, אלא לעזר אלקי אנו צריכים!” זה דבר חשוב, שימו לב, “והתשובה היא: אשר כאן שוא תשועת אדם, אלא לעזר אלקי אנו צריכים! אשר, הזוכה למציאת חן בעיניו ית’, הריהו ית’, ממלא אותו בחכמה בינה ודעת, להשכיל השגות עליונות. ואי אפשר להסתייע בזה, מעזרת בשר ודם, ולא כלום. אכן, אחר שמצא חן בעיניו ית’, וזכה בהשגה העליונה, אז מוכן לבוא ולקבל מרחבי חכמת הקבלה, מפי מקובל חכם. כי עתה, יש לו עמו שפה משותפת, ולא זולת.”
שאלה: מה זה למצוא חן בעיניו?
למצוא חן בעיניו זה לעשות דברים טובים על מנת להשפיע. מה יכול להיות עוד? למצוא חן בעיני אנשים שקשורים לרוחניות, בורא. תקרא שוב, אני רואה שכל החלק הזה מהמאמר לא כל כך ברור, אמנם שהוא דווקא החשוב. “מסירה מפי מקובל חכם למקבל מבין מדעתו”.
מסירה מפי מקובל חכם למקבל מבין מדעתו
“כן כתב הרמב”ן ז”ל, בהקדמת פרושו על התורה, וכמתכונתו כתב גם כן הרח”ו ז”ל, במאמר הפסיעות. וזה לשונו: “וידעו המעיינים, שלא יבינו אף מלה אחת, מכל הכתוב בקונטרסים הללו, זולת במסירתם, מפי חכם מקובל, לאזן מקבל חכם ומבין מדעתו”. וכן בדברי חז”ל (חגיגה, יא ע”ב): “אין דורשין במרכבה ביחיד, אלא אם כן הוא חכם ומבין מדעתו”. זאת אומרת, מה זה נקרא להיות “חכם ומבין מדעתו”? “והנה דבריהם מובנים היטב, במה שאמרו, שצריכים לקבל מפי מקובל חכם. אולם, מהו החיוב, שגם התלמיד, צריך מקודם להיות חכם ומבין מדעתו עצמו? ואם אינו כך, אפילו יהיה צדיק, היותר גדול בעולם, אסור ללמדו! ועוד, אם הוא כבר חכם ומבין מדעתו, אם כן שוב, אין לו צורך ללמוד מאחרים?
ובהמבואר לעיל, תבין דבריהם בתכלית הפשיטות. שהרי נתבאר, אשר עם כל המלות וההגה, הבאות במבטא שפתינו, אי אפשר לבאר על ידיהם, אף מלה אחת, מהענינים הרוחניים האלקיים, שהם למעלה ממקום וזמן המדומים. אלא, שנמצא שפה מיוחדת לענינים הללו, שהוא “שפת הענפים”, על פי הוראתם ביחסם אל שרשיהם העליונים.”
קודם צריכים ללמוד את שפת הענפים. זאת אומרת, הקשר בין השורש העליון לענף התחתון. “אולם שפה זאת, הגם שמסוגלת מאד לתפקידה, לישא וליתן במחקרי חכמה, עוד ביותר מהשפות הרגילות, כמו שהובא לעיל, אכן כל זה אמור, רק אם השומע הוא חכם מעצמו, דהיינו שיודע ומבין ביחסי הענפים אל שרשיהם.
כי היחסים הללו, אינם מתבארים כלל מהתחתון לעליון. כלומר, שבהסתכלות על הענפים התחתונים, אי אפשר להוציא מהם, שום הקש ודמיון כלל, על איזה דוגמא, בשרשיהם העליונים.
ולהיפך הוא, שמהעליון ילמד התחתון. כלומר, שמתחילה צריכים להשיג את השרשים העליונים, כמות שהם ברוחניותם, למעלה מכל דמיון, אך בהשגה טהורה. על דרך, שנתבאר במאמר “מהותה של חכמת הקבלה”, אות ד’ ד”ה “הממשיות שבחכמת הקבלה”. ואחר, שמשיג היטב את השרשים העליונים, מדעתו, אפשר לו להסתכל בענפים, המוחשים שבעולם הזה, ולידע, איך כל ענף מתיחס אל שרשו, בעולם העליון, בכל סדריו, בכמות ואיכות.
ואחר שיודע, ומבין את כל זה היטב, אז נמצאת לו שפה משותפת, בינו ובין רבו. דהיינו, “שפת הענפים”. אשר על פיה, יוכל החכם המקובל, למסור לו כל מחקרי החכמה, הנוהג בעולמות העליונים הרוחניים. הן מה שקיבל מרבותיו, והן הרחבתו בחכמה, שמצא בעצמו. כי עתה, יש להם שפה משותפת, לשניהם. ומבינים זה את זה.
אולם, בעת שהתלמיד, אינו חכם ומבין מדעתו את השפה ההיא, דהיינו הוראת הענפים על שורשיהם, מובן מעצמו, שאין ביכולתו של הרב, להסביר לו אף מלה אחת בחכמה הרוחניות הזו. ואין צריך לומר, לישא וליתן עמו במחקרי חכמה. היות, שאין להם כלל שפה משותפת, להשתמש עמה. ונמצאים, שהם כמו אלמים. ועל כן, בהכרח, שאין מוסרין מעשי מרכבה, שהוא חכמת הקבלה, אלא אם כן הוא חכם ומבין מדעתו.
ויש לשאול עוד לפי זה: מאין החכים התלמיד, עד לידי כך, להכיר היחסים של ענף ושורש, מתוך התחקות על השרשים העליונים?
והתשובה היא: אשר כאן שוא תשועת אדם, אלא לעזר אלקי אנו צריכים! אשר, הזוכה למציאת חן בעיניו ית’, הריהו ית’, ממלא אותו בחכמה בינה ודעת, להשכיל השגות עליונות. ואי אפשר להסתייע בזה, מעזרת בשר ודם, ולא כלום. אכן, אחר שמצא חן בעיניו ית’, וזכה בהשגה העליונה, אז מוכן לבוא ולקבל מרחבי חכמת הקבלה, מפי מקובל חכם. כי עתה, יש לו עמו שפה משותפת, ולא זולת”.
אתם תחשבו ותקראו את זה במשך היום ומחר אנחנו נחזור לזה.
(סוף השיעור)