NETZACH: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN
Baal HaSulam. The Freedom
שיעור בוקר 21.06.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
ספר “כתבי בעל הסולם”, עמ’ 426, מאמר “החרות”
מורשת אבות
“גם כל הפרטים מהתמונות, אשר הרצון לקבל הזה כוללם, שגדרנו אותו תחת השם “מצע”, או סיבה א’, שמשמעותו כוללת, כל אותם הנטיות והמנהגים וכדומה, שירש מאבותיו ואבות אבותיו, המצוירים לנו כמו שלשלת ארוכה של אלפי בני אדם, שהיו מצויים בשעתם, ועומדים זה תחת זה, – שכל אחד מהם הוא טפה תמציתית ממולידיו, שבטפה הזאת, הגיע לכל אחד כל הרכוש הרוחני של מולידיו, לתוך המוח המארך שלו שנקרא סובקונשינס. באופן, שהיחיד הנמצא לפנינו, יש לו בסובקונשינס שלו כל אלפי הירושות הרוחניות, מכל היחידים המוצגים באותה השלשלת, שהם מולידיו ואבותיו.”
ולפיכך, כשם שפרצופיהם של כל יחיד ויחיד, משונה זה מזה – כן דעותיהם משונות זו מזו. ואין לך שני בני אדם בעולם שיהיו דעותיהם שוות זו לזו. כי לכל אחד יש רכוש גדול ונשגב, אשר הורישו לו אלפי אבותיו, ולאחרים אין אף שמץ מהם.
אשר על כן, כל הרכוש הזה, נבחן לרכושו של היחיד, שהחברה מוזהרת לשמור על טעמו ורוחו. שלא יטשטש בסיבת הסביבה שלו. אלא, כל יחיד ישאר עם שלמות מורשתו. ואז, הנגוד והסתירה שביניהם ישאר קיים לנצח, כדי להבטיח לנו לתמיד את הבקורת, ואת התקדמות החכמה, שהיא כל יתרון האנושות וכל מאויה האמיתיים הנצחיים.
אחר שבאנו לידי הכרה, במדה מסויימת, בדבר האנכיות של האדם אשר גדרנו אותו במובן של בחינת כח, ו”רצון לקבל”, שהיא בחינת הנקודה העצמית של בעל החי במערומו – גם נתברר לנו היטב, על כל גבוליו, מדת רכושו המקורי של כל גוף יחיד, אשר הגדרנו אותו במובן של “מורשת אבות”, שפרושו הוא, כל כח הנטיות והתכונות שהגיעו לו בירושה לתוך בחינת ה”מצע”, שהוא חומר ראשון של כל אדם, דהיינו טפה הזרעיית של מולידיו.
והנה עתה מצאנו הפתח, לפתור כוונת חז”ל, במה שאמרו, שבסיבת קבלת התורה נעשו בני חורין ממלאך המות. – אולם להבנה יתרה אנו עוד צריכים, בענין האנוכיות ובענין מורשת אבות האמורים.”
יש כאן כמה דברים שעלינו לברר, ואז נבין כמה מורשת האבות נותנת לנו אפשרות להתקדם, להיות מקושרים בין האבות, אלינו, ולדור הבא עד גמר התיקון.
קריין: נקרא שוב.
מורשת אבות
“גם כל הפרטים מהתמונות, אשר הרצון לקבל הזה כוללם, שגדרנו אותו תחת השם “מצע”, או סיבה א’, שמשמעותו כוללת, כל אותם הנטיות והמנהגים וכדומה, שירש מאבותיו ואבות אבותיו, המצוירים לנו כמו שלשלת ארוכה של אלפי בני אדם, שהיו מצויים בשעתם, ועומדים זה תחת זה, – שכל אחד מהם הוא טפה תמציתית ממולידיו, שבטפה הזאת, הגיע לכל אחד כל הרכוש הרוחני של מולידיו, לתוך המוח המארך שלו שנקרא סובקונשינס. באופן, שהיחיד הנמצא לפנינו, יש לו בסובקונשינס שלו כל אלפי הירושות הרוחניות, מכל היחידים המוצגים באותה השלשלת, שהם מולידיו ואבותיו.”
כל אחד מאיתנו הוא בסך הכול תוצאה מכל הדורות שקדמו לו, זה נמצא בו מדור לדור, וכל הדורות האלה מתקדמים עד גמר התיקון.
“ולפיכך, כשם שפרצופיהם של כל יחיד ויחיד, משונה זה מזה – כן דעותיהם משונות זו מזו. ואין לך שני בני אדם בעולם שיהיו דעותיהם שוות זו לזו. כי לכל אחד יש רכוש גדול ונשגב, אשר הורישו לו אלפי אבותיו, ולאחרים אין אף שמץ מהם.
אשר על כן, כל הרכוש הזה, נבחן לרכושו של היחיד, שהחברה מוזהרת לשמור על טעמו ורוחו. שלא יטשטש בסיבת הסביבה שלו. אלא, כל יחיד ישאר עם שלמות מורשתו. ואז, הנגוד והסתירה שביניהם ישאר קיים לנצח, כדי להבטיח לנו לתמיד את הבקורת, ואת התקדמות החכמה, שהיא כל יתרון האנושות וכל מאויה האמיתיים הנצחיים.”
בכל אחד מאיתנו ישנם כל הדורות והוא בעצמו מוסיף על ההתקדמות שלו.
שאלה: מה הן הביקורת והתקדמות החכמה?
הביקורת והתקדמות החכמה הן בכך שהחכמים והאדם עצמו יכולים לבקר, לצנזר, לדרוש ולבדוק את כל מה שהיה וכל מה שקורה. אם לא נעשה זאת לא נוכל להתקדם. תראה כמה מדינות בהן קיימת נטייה לביקורת, לבירור ולהתקדמות יש היום, שם מבררים ומסכימים להתקדם כך או אחרת, כי יש להם בית נבחרים וכל מיני ארגונים ומערכות בהם דנים איך להתקדם וכן הלאה, זו ביקורת. לעומתן, יש מדינות שלא נותנות פתחון פה לאף אחד, מלבד למי שנמצא שם בראש, ובטוח שחוסר ביקורת הוא פתח לחוסר הצלחה. ואנחנו רואים מדור לדור איך זה קורה.
שאלה: כל אחד מאיתנו הוא תוצאה ממולידיו, איך לפרש רכוש רוחני של מולידיו?
אנחנו עוד לא יכולים לדבר עכשיו על איך זה עובר מדור לדור ומאדם לאדם, אבל בטוח שבכך שאנחנו נמצאים במצב שבו אנחנו מולידים זה את זה, אנחנו בעצם גם מוסרים משהו השייך לדבר הרוחני. נברר ונדבר על כך זה עוד לפנינו.
שאלה: מה זה עובר בתורשה, אם אנחנו יודעים שרק במקרים בודדים ילדי המקובלים כמו רב”ש אחרי בעל סולם, הלכו אחרי אביהם?
זה נכון, ברור. זכות האבות הזו לא מגיעה בירושה, כך כתוב, התורה לא עוברת בירושה, זה תלוי בחינוך. בדרך כלל מקובל או מדען או שחקן, לא משנה מי ומה, רוצה למסור לצאצאים שלו את מה שיש לו ושיתפתחו הלאה. זה טבעי לכל דור ודור למסור את הדברים הטובים ביותר לצאצאים. אבל העניין הוא שהתורה לא עוברת בירושה מדור לדור, אתה לא יכול למסור אותה. יכול להיות שיש נטיות הנמסרות מדור לדור במדע, במוזיקה, אבל תורה לא, כל אחד יכול להיות גדול ואין כאן שום עניין.
ראינו זאת במשך הדורות במיוחד בדור האבות שלנו. נוח, אברהם, תרח, פתאום קם אדם כמשה במצרים. למה הוא שייך? אנחנו לא יודעים איפה אבא ואמא שלו. בת פרעה מצאה אותו בנהר הנילוס וחינכה וגידלה אותו בבית פרעה, אבל ממשה, ממנו, יש לנו את כל התורה, את כל ההתקדמות לרוחניות, כל הקשר של האנושות לבורא באה דרכו. הוא האדם הקושר את כל האנושות לכוח העליון. איזו ירושה, מה הוא קיבל? לכן כתוב התורה לא עוברת בירושה. יש הרבה כוחות שכן עוברים מדור לדור, ממולידיו לצאצאיו, אבל אתה לא יכול להעביר רוחניות מלבד על ידי יגיעת האדם הבונה את המסך ואת האור חוזר ובאור חוזר הוא משיג את העולם הרוחני. אי אפשר אחרת. אין כאן פרוטקציה, אתה לא יכול להשיג ולקנות את זה בשום דבר חוץ מאשר ביגיעה.
שאלה: אנחנו לומדים פה שהמצע שלי הוא תוצאה מהאבות שלי שהורישו לי. ואנחנו גם לומדים שהנשמה של כל אחד מאיתנו נולדת מחדש, כאילו עוברת גלגול נשמות, אז איך אני יכול לשלב את הדברים, מה מהתפתחות הנשמה שלי שייך לי ואיך לשלב זאת עם זה שבכל זאת אני תוצאה ממה שהאבות שלי עשו?
אני לא חושב שאני יכול להסביר את זה, זה מתברר לאדם כשהוא מתחיל להשיג קשר עם הבורא, אז לאט לאט הוא מתחיל להשיג למה הוא נולד וגדל בצורה כזאת והגיע לחכמת הקבלה, ולמה הבורא מכוון את ההורים, המורים, החברים שלו, שיתחברו סביבו, סביב האדם הזה וכך יסייעו לו להגיע לרוחניות. זה מתגלה. אנחנו בסך הכל צריכים לציית ולבצע את מה שהם כותבים לנו, איך צריכה להיות קבוצה מחוברת ואיך עלינו לתמוך זה בזה. אני חושב שאנחנו בדרך הנכונה ויש לפנינו עתיד ממש יפה.
שאלה: בחלק הזה של המאמר בעל הסולם מזהיר לשים לב שהאישיות של הפרט תישמר ולא תימחק על ידי השפעת הסביבה. איפה הגבול הזה, כמה החברה יכולה להשפיע על פרט ובמה אסור לגעת?
סביבה יכולה לסייע ליחיד בהתפתחות שלו, כשהוא גורם בעצמו לכיוון ההתפתחות. חברה, סביבה, לא יכולה לחייב אותו להתפתח כך או אחרת, פה צריכה להיות בחירה חופשית. היחיד בסביבה צריך לקבל כוחות מהסביבה להתפתחות האישית, האינדיווידואלית שלו.
שאלה: איך אנחנו משלבים את שמירת מה שקיבלנו מאבותינו יחד עם זה שאנחנו צריכים לבטל את עצמנו?
אנחנו צריכים להתפתח בכל הכוח בתוך העשירייה, כדי לקדם את העשירייה יחד עם החברים שלנו, קודם כל להתחבר, והתחברות מתחילה מכך שכולם מבטלים את עצמם ומתבטלים כלפי מרכז העשירייה, כי אז בעצם מרכז העשירייה מתחיל לבאר לנו את מהות הבורא, הכוח המשותף בינינו, שאותו אנחנו בונים, “אתם עשיתם אותי”, וכך נתקרב למצב בו אנחנו בונים, בוחרים, מייצבים את העתיד שלנו, את הצורה העתידה הבאה שלנו. ואם אנחנו מייצבים זאת נכון אנחנו מגלים לאט לאט יותר ויותר כמה הבורא נמצא בפנים ובעצם הוא מכוון אותנו. כך שחשבנו שאנחנו בונים אותו, אבל בעצם הוא בנה אותנו, הוא עשה, הוא עיצב אותנו. זה מה שאנחנו מגלים.
שאלה: עכשיו דיברת על איך כל אחד מבטל את עצמו, במאמר פה כתוב ש”יש לכל אחד מורשת אבות, שאנחנו צריכים להקפיד ולשמור שלא לבטל אותה”, אז לבטל, או לא לבטל?
באופן שאני מבטל את מה שיש לי כדי להתכופף כלפי החברה, אני בעצם בונה את עצמי. כי צורת הביטול שלי כוללת את כל מורשת האבות שרכשתי מהם. אני מעלה את מורשת האבות לדרגה יותר עליונה, כדי לעשות צמצום, מסך, אור חוזר וכן הלאה. במה שאני מבצע, אני עם האבות שלי נמצא בעצם בזיווג דהכאה עם הבורא.
שאלה: השאלה קשורה לגשמיות. למה אנשים מסוימים מקבלים מורשת מהאבות שלהם, אבל מצליחים להתבטל לגמרי זה בפני זה? מה המטרה, זה קשור לרוחניות או לגמרי לא?
לא, יש פה הרבה דברים שלא שייכים לרוחניות, יש קבוצות הנמצאות בביטול עצמי בכל מיני קבוצות מיסטיות ופילוסופיות למיניהן, זה לא שייך לרוחניות. סתם ביטול הוא לא דבר רוחני.
שאלה: אתמול על רקע זה שלמדנו בעבר להצטמצם לחצי שעה ביקורת ביום, ועכשיו אנחנו לומדים שהביקורת היא חשובה כל כך, התעורר ויכוח חזק בעשירייה. והשאלה היא, איך, מתי ועל מה להעביר ביקורת?
רצוי שהביקורת תהיה אך ורק על החיבור בינינו במרכז המשותף. לזה כל הזמן לדאוג, להגיע להיות כאיש אחד בלב אחד. שם יתגלה הבורא, שם נתחיל לגלות את המדרגות שלנו בעלייה.
שאלה: הנקודה שבלב שהתעוררה בכל אחד מהחברים שנמצא כאן היא תוצאה מהמצב הרוחני של ההורים?
לא. הנקודה שבלב שייכת כבר לאדם עצמו. ביסודה יש בה גם מורשת אבות אבל מורשת האבות לא חייבת להיות קשורה לגמרי לרוחניות האדם. יכול להיות שהאבות כמו שאנחנו רואים מהתורה ואמרים בהגדה של פסח, “עובדי עבודה זרה היו אבותינו”, והצאצאים כבר הגיעו לרוחניות. כולם מתחילים ממקום השבירה.
שאלה: בעל הסולם מזכיר פה את הסובקונשינס1. זה נשמע שיש איזה ארגז מלא בדברים בצד ולא משתמשים בו. למה הוא לא זמין לנו?
לא, זו המודעות שלנו, זה כל מה שיש לנו.
שאלה: למה המצע של היחיד חשוב, ממה בדיוק החברה מתעשרת? הרי אם היחיד לא מחובר אז הוא מנוגד לכולם ואם הוא מחובר אז כאילו המצע נעלם, נבלע, מתבטל. איפה בדיוק המצע הזה בא לידי ביטוי, כך שכולם יכולים ליהנות ממנו?
אני לא יכול להסביר את זה בצורה קצרה, אבל אתה תראה עד כמה ברוחניות כל אחד מבטא את הפנימיות שלו בצורה שלמה.
שאלה: האם הדור האחרון מתבטא בכך שאנחנו מכירים את הרצון לקבל שלנו ומצד שני אנחנו מבינים שקבלת התורה היא הפתרון היחידי שיש?
כן.
תלמיד: אבל בסוף בעל הסולם אומר, “להבנה את הרע אנחנו עוד צריכים”. מה עוד אנחנו צריכים להבין פה מעבר לקבלת התורה? מה עוד צריכים להבין בשביל להגיע לגמר תיקון?
להבין שחייבים להגיע ל”כאיש אחד בלב אחד”, זה מה שאנחנו צריכים לקבלת התורה. ואחרי קבלת התורה אין לנו יותר מה להשיג, הכול נמצא בתורה.
שאלה: בעל הסולם אומר כאן משפט מאוד מעניין “כל כח הנטיות והתכונות שהגיעו לו בירושה לתוך בחינת ה”מצע”, שהוא חומר ראשון של כל אדם”. מה הוא המצע של כל אדם?
הנקודה שלו ממערכת אדם הראשון.
תלמיד: לקראת הסוף הוא כותב, “ומצע זה הינו אנוכיות ומורשת אבות”, בעצם הוא מסכם את זה.
אחרי הכול הוא מגלה את מצבו באדם הראשון בצורה שלמה, נקייה ובעוצמה מתאימה לביצוע.
תלמיד: המצע עצמו מורכב גם מהרצון לקבל?
כן. זה הרצון לקבל שלו באדם הראשון.
(סוף השיעור)
- תת מודע↩