TIFERET: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Baal HaSulam. The Freedom

שיעור בוקר_20.06.22 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר “כתבי בעל הסולם”, עמ’ 425, מאמר “החרות”

mlt_o_rav_2022-06-20_lesson_bs-maamar-herut_n1_p2_jBCc49B5

קריין: “כתבי בעל הסולם”, עמ’ 425, מאמר “החירות”, בכותרת “הביקורת כגורם הצלחה – אי הביקורת כגורם להתנוונות”.

חכמת הקבלה היא בסך הכול חכמת החיבור, או במילים פשוטות המובנות לכולם, יש מיליארדי פרטים, אנשים, רצונות לקבל במצב מסוים שנקרא “העולם הזה”. את הרצונות האלה צריך לסדר בצורה שיהיו יחד, שכולם יתחברו לאיזו מערכת שלמה, יפה, טובה, עליונה לפי כל התכונות שלה, עד כדי כך שהכוח העליון הנצחי שקיים לפני המערכת הזאת ואחריה שנמצא למעלה מזמן, תנועה, מקום, למעלה מכל ההבחנות הגשמיות שלנו, יוכל להתלבש, להיות מתאים לאותה המערכת שאנחנו נחבר בינינו. כשאנחנו נתקשר בינינו בצורה כל כך יפה, טובה, ומושלמת, הכוח העליון הזה שהוא כולו השפעה, כולו אהבה, יוכל להתלבש בנו במלואו.

מה שאנחנו לומדים בסך הכול זה את חכמת החיבור בין בני אדם. זה לימוד על המערכת הסוציאלית האידיאלית, שצריכה להתקיים בחברה האנושית. כשמתחילים ללמוד את חכמת הקבלה לא חושבים שזה מה שאנחנו צריכים, אף אחד לא היה נמשך לזה, אבל באמת כל הסודות, כל הדברים הנסתרים, כל מה שחשבנו על חכמת הקבלה, הכול נמצא בסדר ובסוד הקשר הנכון בינינו.

לכן רוצים או לא רוצים, גם אנחנו נמצאים היום בתהליך הזה של כל האנושות, כי כולנו נמשכים לסדר החדש של העולם. נראה מה בעל הסולם אומר לנו, איך העולם הזה צריך להמשיך את ההתחברות, את התיקון שלו, עד שיגיע להתאמה לבורא, זאת אומרת להגיע למצב שהכוח העליון, כוח ההשפעה והאהבה, יתלבש בו במלואו.

הבקורת כגורם הצלחה – אי הבקורת כגורם להתנוונות

“יש להוסיף עוד על האמור: כי המציאות מציעה לעינינו הפכיות קיצונית בין הדברים הגופניים – לדברים שבדעות והשכלות בנושא הנידון! כי ענין האחדות החברתית, העשויה להיות מקור לכל אושר ולכל הצלחה, נוהג ביחוד רק בין הגופים ועניני הגוף שבבני אדם. שהפרוד ביניהם, הוא המקור לכל פורענות ומקרים רעים.

אולם ענינים שבדעות והשכלות – הוא להפך מקצה אל הקצה. כי האיחוד ואי הבקורת, נבחן בהם למקור כל הכשלונות, והמפריע את כל ההתקדמות, וכל ההפריה השכלית, – – – כי השגת המסקנות המוצלחות, עומדות ביחוד על רבוי המחלוקת והפרוד, היוצא והמתגלה בין הדעות. שכפי רבוי הנגוד, והסתירה, וגדלות כח הבקורת – כן מתרבה הדעת והתבונה. והעינינים נעשים מוכשרים להתברר ולהתלבן ביותר. וכל כשלונה והתנוונותה של התבונה, אינה באה רק ממעוט הבקורת ומיעוט המחלוקת שבעניניה.

הרי הדבר גלוי לעיניים, אשר כל בסיס של הצלחה גופנית, הוא שיעור האיחוד של החברה. והבסיס של הצלחת ההשכלה והדעות הוא הפירוד והמחלוקת שבהם.”

זה כביכול הפוך, ככול שנמצאים במחלוקות, בפירודים, מזה יש לנו יכולת להגיע ליותר בירורים, וליותר הצלחה. לכן לא לפחד מבירורים, ממחלוקות, מהמרחקים למיניהם, רק לחשוש אם אנחנו יכולים להתייחס נכון למה שעומד לפנינו.

שאלה: למה דווקא הפירוד יוצר יותר שכל וזה לא דווקא מתוך חיבור ואחדות?

מתוך החיים שלנו זה גם ברור, אתה מגיע לבית ספר, אתה מגיע לאיזו עבודה, לכל דבר, כשאתה הולך לברר משהו אתה קודם כל מברר דברים שלא נמצאים בהשלמה ומתוכם אתה לומד מה יכולה להיות כאן ההשלמה ביניהם. בדרך כלל הדברים הפוכים, כי הם לא נמצאים יחד בגוף אחד, לכן ידיעת הפירוד היא השלב הראשון לטיפול כדי להביא לאיחוד.

תלמיד: האם מתוך החיבור, יש שכל חדש שנולד?

וודאי.

תלמיד: במה הוא שונה מאותו שכל שיש בביקורת ובמחלוקת?

זה כל ההבדל בין נברא לבורא, הנברא מרגיש ומקבל את כול הבריאה בצורה מפורדת, והבורא רואה את כל הבריאה בצורת מכלול אחד.

תלמיד: הוא כותב “הבסיס של הצלחת ההשכלה והדעות הוא הפירוד והמחלוקת שבהם”. המחלוקת?

כן, זה צריך להיות היסוד, כי אם אין מחלוקת ואין פירוד, לא יכולים ללמוד על האיחוד.

תלמיד: מה המחלוקת מולידה ומה החיבור מוליד?

מחלוקת מולידה את הצורך להגיע לאיחוד, כי הם מרגישים שבמחלוקת הם לא יכולים לפעול, הם לא יכולים להשיג, והם בעצמם ניזוקים.

תלמיד: בלי מחלוקת ופירוד אין התחלה, אין התקדמות לכלום?

אנחנו כנבראים לא יכולים לחיות במצב שנקרא איחוד ולהרגיש שזה איחוד, כי אין לנו ידיעה על פירוד מקודם ולכן אנחנו תמיד צריכים להגיע מרע לטוב, ממינוס לפלוס, מפירוד לחיבור.

תלמיד: ומה התוספת שיש באיחוד, בפלוס?

אתה רואה את מהותו, את ייחודיותו, את שלמותו, וכל זה אתה כנברא יכול לברר רק מיתרון האור מתוך החושך.

שאלה: אז איך יכולים לחיות יחד עם שתי הגישות האלה, מכאן ביקורת וריבוי דעות, משם אחדות? במיוחד כשמדברים על העולם הרחב, בקבוצה שלנו זה ברור.

זה דורש הרבה זמן, זה דורש הרבה ידיעות, הבחנות, בירורים. גם הרבה נכונות לסבול למען בירור האמת, וזה לוקח זמן, אין מה לעשות. יש חברות באנושות שהן עתיקות ולכן כבר בהתקדמות שלהן הגיעו למצב שאסור להיות במלחמות ואסור להיות בפירוד ואז הן כבר מבינות שכל ההתקדמות צריכה להיות על פני “על כל פשעים תכסה אהבה”. כשמתגלים פשעים, מכסים אותם בחיבור, שוב מתגלים פשעים בדרגה יותר עליונה, שוב מכסים אותם בחיבור, ובצורה כזאת מתקדמים. כמו במשפחה, אם המשפחה נורמאלית היא מבינה שאי אפשר בלי מחלוקת וכל הזמן צריכים למעלה מהמחלוקת להביא השלמה, שלום.

כך זה בכל פעם, בכל דרגה, בכל מצב, לא יכול להיות שיעבור יום בלי לילה. היום דווקא מגיע מתוך זה שהיה קודם לילה, וכך אנחנו מתקדמים. כך צריך להיות גם ביחסים בין בני אדם ויחסים בין מדינות ויחסים בינינו לבורא, הכול אותו דבר. נקווה שהאנושות תבין את זה. אנחנו צריכים להסביר לה את זה ולתת דוגמה, בכל עשירייה, בכל אדם, בכל משפחה, בכל מה שרק אפשר, בהתאם ליכולת שלנו.

שאלה: דרגת הביקורת זה משהו הכרחי שחייב להיות, כדי שעם כלשהו יוכל להשיג אחדות מסוימת או שהעם הזה יכול להשיג אחדות גם בלי ביקורת?

אתה רואה מה שכתוב כאן בכותרת שאנחנו עכשיו קוראים, “ביקורת כגורם הצלחה”, כי בלי הביקורת אנחנו לא יכולים להגיע להצלחה. איך אתה יכול לברר את הדברים שצריכים להיות נכונים אם אין לפניך דברים שהם מקולקלים ואתה מברר את הקלקולים שבהם ויודע מאיפה הם נובעים ויודע איך לתקן אותם ויודע איך להביא את הקלקולים האלה לצורה הנכונה. רק בצורה כזאת אתה כנברא יכול להגיע לדרגה של הבורא, לשלמות, מתוך זה שאתה מברר כל פרט ופרט בבריאה, כמה הוא הפוך, מפורר, נפרד מכולם, ואיך אפשר לסדר את כולם למערכת אידיאלית.

כשאתה מסתכל על כל הבריאה, לא יכול להיות בחיים, אף פעם, שהפרטים יהיו מחוברים למערכת נכונה, זה לא ייתכן. ופתאום מתגלה שכן, יכול להיות שזה יקרה. לא רואים את זה מיד, רק אחרי הרבה מאמצים.

ולכן אתם תראו שמי שיכול לעשות את זה, זו אותה קבוצה מבבל העתיקה שכוללת בתוכה נציגים של כל האומות שהיו בבבל, שהיא נכללת מהם, ואותה הקבוצה רוצה להגיע למצב המתוקן. אנחנו עוד נלמד עד כמה הקבוצה הזאת עברה שינויים, מכות, כל מיני עינויים, עד כמה הם הרגו ושרפו והכו זה את זה בכל התהליכים האלה שהם עברו, עד כמה הייתה שנאה בין היהודים, ובסופו של דבר הכול כדי לברר שחייבים להיות בחיבור.

וזה עוד לא נגמר, עכשיו זה ממשיך לא בצורה פיזית כמו שהיה לפני אלף, אלפיים, ושלושת אלפים שנה, אז היו דברים כאלה, לא יאומן כמה היהודים הרגו ושרפו זה את זה, כמה נלחמו זה בזה.

אנחנו צריכים מתוך זה לראות איך מתקדמים לחיבור ולשלמות, ואז תראו שאותה האומה הקטנה, הישראלית, שכבר ביצעו בה את כל המלחמות, והיו בה כאלו מריבות וכאלו התנגשויות, משכה אחריה כל מיני אנשים יוונים, רומאים, מצרים כדי שיהיו מעורבים בכל המלחמות בין היהודים. וכך למדו מי הם עד היום הזה. גם היום לא יודעים אבל זה יתברר בקרוב ובמהירות.

תלמיד: מה הסטטוס של הקבוצה הזאת היום? מה המעמד שלה בימינו? מבבל עד היום, מה קורה איתה היום?

היא בהמתנה.

תלמיד: מה זה אומר?

היא לא פועלת. יש לך היום עם ישראל?

תלמיד: יש משהו, בכל זאת קיימת קבוצה כלשהי.

זו סתם מין קבוצת צוענים, יסלחו לי הצוענים, שברחו ממקום אחד, למקום אחר שבו יותר נוח וטוב להם, אז בינתיים הם התאספו כאן. זה הסטטוס שלהם. אין להם שום סטטוס, יש להם שייכות לאלוהות? כמו שבעל הסולם כותב, יש פה הזדמנות לתיקון, לא יותר, וגם את ההזדמנות הזאת קבלנו מלמעלה.

תלמיד: חבורת נוודים הזאת שנדדה בכל העולם כמו שאתה אומר, מה הבורא רוצה מהם? מה ההמתנה הזאת?

חיבור. שום דבר חוץ מזה. כמו תמיד במשך כל אלפי השנים.

תלמיד: אבל אז הכול היה כאילו מופעל, כמו שאתה אומר, יוונים, רומאים, מצרים. כל הזמן היה אקשן, ועכשיו יש מין המתנה?

תמיד היו גם מצבי ביניים. עכשיו זה הזמן שלנו, אנחנו צריכים כמה שיותר מהר להתארגן ולהראות שמכל האנושות יש בכל זאת נציגים מכל האומות שנמצאים כאן יחד אתנו לחיבור מעל האגו הכללי, ושכך אנחנו רוצים להידמות לבורא, ולהתקרב אליו. זו בעצם העבודה שלנו. שום דבר אחר לא חשוב לנו.

שאלה: יוצא שלא חשוב מה הסכסוכים עצמם, אלא האופן שבו מבררים אותם?

גם וגם. כן.

שאלה: מהקטע שקראנו עכשיו יוצא שאנחנו יכולים להתחבר תוך ניגודי דעות שכליים, אבל שאנו צריכים להתחבר ברגשות. האם זה נכון?

כן, בסופו של דבר, כן.

שאלה: אנחנו אומרים שבדרך עדיף לא לעשות ביקורת, מתוך עשרים וארבע שעות מותר לעשות ביקורת חצי שעה. איך מונעים מהביקורת להפוך למלחמה?

אני לא מבין אותך. על איזה מלחמות את מדבר?

תלמיד: מלחמות של אגו, מלחמות שיכולות להרוס ולא להגיע לשום מקום.

אנחנו לא מדברים על מלחמות. אנחנו מדברים רק על נטייה לחיבור. כשאנחנו קוראים צריך להבדיל, אם בעה”ס מדבר על האנושות, או על מה שקורה לנו בעשיריות. בעשיריות אנחנו נמשכים רק לחיבור, רק על זה אנו מדברים, ואת זה אנו לומדים.

תלמיד: בינינו אנחנו לא יכולים להגיע למלחמה? כי היו קבוצות, ונעלמו קבוצות.

קבוצות יכולות להיעלם, אבל זה לא מפני שהם נלחמו, אלא מפני שהם לא הבינו, ולא הסכימו עם המגמה שלנו, ועם מה שבעל הסולם כותב. בסופו של דבר, תראו מה הוא כותב במאמרים, באגרות, ובכל הדברים.

הוא מדבר על חיבור. אנחנו רואים לפי ההיסטוריה שלנו, ולפי מה ששמעתי הרבה פעמים מרב”ש, שזה העיקר וזה מה שאנחנו צריכים לבצע. שום דבר אחר לא חשוב, רק החיבור בינינו ככוח המרכזי כדי שסביב זה גם העולם יוכל להתחבר. לכן כל ההפצה שלנו צריכה להיות הפצה לחיבור.
אנחנו רוצים לראות עולם של סוציום חדש המבין שההצלה שלו היא בחיבור.

שאלה: לא הצלחתי להבין את המבנה, הוא אומר שבדברים הגופניים ההצלחה היא בחיבור, ובדעות והשכלות ההצלחה היא בפירוד ובביקורת. אפשר בבקשה להסביר?

ודאי שכן. אם אנחנו נמצאים בדברים גופניים וצריכים לבצע פעולה, אז ככל שהפעולות הן בהסכמה, קרובות, מבוררות, אנחנו יכולים להצליח יותר. מה שאינו כן, אם אנחנו כמו מדענים בדעות שלנו, אז ככל שאנחנו נמצאים בפירוד בינינו, לא של מרחק פיזי, אלא נמצאים בקשר, אבל יש בינינו בוויכוח מי צודק, ככה או ככה, אבל בצורה עניינית, וכך אנו יכולים להתקדם יותר.

זה כל העניין. בראש תהיו בכל מיני מחלוקות או דעות, וכך תצליחו יותר. אנחנו יודעים שאם אתה רוצה להתקדם למשל כשאתה מפתח מכונה חדשה, כדאי לך לפתוח כמה מחלקות של מהנדסים, קבוצה אחת, קבוצה שניה, וקבוצה שלישית, ושהם יהיו במחלוקת, בהתנגדות, ובתחרות ביניהם, ואז תקבל את המוצר הכי טוב.

כי הם יהיו תמיד ברצון להצליח אחד יותר מהשני, ובאמת כך נוהגים בחברות גדולות. כשמפתחים משהו חדש מקימים כמה מחלקות, כל מחלקה פועלת בפני עצמה. ואחר כך בודקים אם אפשר לחבר את הדברים ולהוציא מהם את מקסימום התועלת.

תלמיד: ובמה צריכות להיות מחוברות שתי המחלקות?

כלפי מטרה אחת. יש להם מטרה אחת. נניח שניכם בונים כוס, אתה בונה, והוא בונה. ואחר כך אנחנו רואים מה יותר ומה פחות אפשר לסדר מכל הדברים.

תלמיד: ואיך שומרים שזה לא ייהפך לרצון לרמוס את האחר לטובת ההצלחה שלי?

צריכה להיות מעליכם מטרה גבוהה, מיוחדת, והמטרה הזאת פועלת ומושכת אתכם, כי אנחנו בונים משהו מיוחד. כל אחד מבין שהוא נמצא בתחרות עם השני, ושהתחרות מאוד מועילה.

הדברים האלה ברורים.

קריין: נחזור על הפסקה הקודמת, למסקנה שלו.

“הרי הדבר גלוי לעיניים, אשר כל בסיס של הצלחה גופנית, הוא שיעור האיחוד של החברה. והבסיס של הצלחת ההשכלה והדעות הוא הפירוד והמחלוקת שבהם.

לפיכך הדין יוצא, אשר בעת שהאנושות תגיע למטרתה, בדבר הצלחת הגופות, דהיינו, על ידי ביאתם לדרגה השלמה באהבת זולתו, שאז יתלכדו כל גופות בני העולם לגוף אחד, ולב אחד, כמ”ש במאמר השלום, אשר רק אז יתגלה כל האושר המקווה לאנושות על שיא גובהו – הנה, לעומת זה, צריכים אז להזהר, שלא יתקרבו הדעות של חברי האנושות כל כך, באופן שתתבטל המחלוקת והבקורת בין החכמים והמלומדים. משום שאהבת הגופים, מביא בטבע גם קרבת הדעות. ואם תתבטל המחלוקת והבקורת – תתבטל כל התקדמות בדעות והשכלות, ויתיבש מקור הדעת מהעולם, כמובן.

ומכאן הוכחה מוחלטת, על חיוב הזהירות בחרות היחיד, בנוגע לעניני דעות והשכלות. משום שכל התפתחות החכמה והדעת, מיוסדת על חרות היחיד הזה. ולפיכך אנחנו מוזהרים לשמור עליה בשמירה מעולה, באופן שכל צורה וצורה שבתוכנו, שאנו קוראים לה בשם יחיד, דהיינו, בחינת הכח הפרטי של האדם היחיד – שנקרא בכללות בשם “רצון לקבל”.”

שאלה: למה הוא מתכוון כשהוא כותב שאהבת הגופות מביאה איתה קרבת הדעות בצורה טבעית. האם יש דוגמה לזה?

כן, נניח כמה שלא נדבר, זה לא יעזור אם אתה מנוגד לי. אבל אם הבן שלך מנוגד לך באיזו דעה, בכל זאת הדעה ההיא הופכת במשהו להיות יותר קרובה אליך, מאשר לפני שגילית שהיא שייכת לבן שלך, בצורה פשוטה. אבל העיקר הוא שזה לא צריך להפריע לזה.

אם אנחנו רוצים להגיע לביקורת נכונה, כמו שבעה”ס כותב “הבקורת כגורם הצלחה – אי הבקורת כגורם להתנוונות”, אז ככל שאנחנו נמצאים בביקורת, אנחנו צריכים למתוח ביקורת אובייקטיבית, שלא תהיה תלויה בקרבה בין כל מיני דברים יפים, טובים, או במישהו שנותן שוחד, או מישהו שמפחד ממשהו, אלא הבקורת חייבת להיות מאוד חדה, ועניינית. בצורה כזאת יהיו לנו החלטות ותוצאות נכונות.

שאלה: מה ההבדל בין הפרט לעשירייה?

אף אחד לא יכול להיות כמו עשירייה, אלא העשירייה חייבת להיות מחוברת כמו אחד ואז הדעות שיש לכולם, כשהן יתחברו, הן יהיו דומות במשהו לדעת הבורא, לדעה עליונה, במדרגה יותר עליונה.

אם אתם רוצים לקפוץ ממדרגה תחתונה לדרגה רוחנית עליונה יותר, אז אתם צריכים להתחבר יחד בעשירייה, למרות שאתם רוצים להרוג זה את זה. אבל אתם מוכנים להיות מחוברים ושהחיבור שלכם יהיה ממש אחד, למרות שאתם לא דומים ולא מסכימים. כי אם אתם מסכימים, אז זאת לא שלמות. שלמות נובעת מתוך שאין הסכמה בדעות ביניכם, ואף אחד לא מתכופף כלפי השני, אף אחד לא מפחד מהשני.

חייבת להיות דעה חופשית של כל אחד, אבל בסך הכול מעל זה, אתם באים לידי הסכמה, למדרגה יותר עליונה, מפני שאתם משיגים – וזה לא אתם, לא אף אחד מכם, אלא על ידי צורת החיבור ביניכם אתם משיגים את דעת העליון, דעת הבורא. ובצורה כזאת הוא מתלבש בכם ואתם מתחילים לגלות, שזו הרוחניות, זו התשובה לה ציפיתם.

ומובן לכולם שזאת האמת, שהיא לא שייכת לאף אחד, אלא הכוח העליון יורד אליכם, ממלא אתכם, מפני שאתם מוכנים להיות בוויתור הדדי, כדי לקבל דעתו, דעת הבורא.

שאלה: צריך לחכות שכולם יהיו מוכנים לזה?

אנחנו לא צריכים לחכות לאף אחד, אנחנו צריכים לעבוד בינינו כדי שנתחבר בצורה נכונה, וזה נקרא גילוי הבורא בנברא.

שאלה: בשביל מה צריך התפתחות של הדעות והשכלות?

ככל שהן שונות, גילוי הבורא גדול יותר.

שאלה: אבל למה האנושות צריכה עוד התפתחות של השכלות ודעות?

גם הם מתקדמים, כולם מתקדמים. כמו שכתוב, “וכולם ידעו אותי מקטנם ועד גדלם”. יש כאלה שנמצאים במגע עם הבורא והם משמשים מעבר כלפי האנושות, אבל כל האנושות גם היא צריכה לעלות, כולם צריכים להיות בדרגה רוחנית.

תלמיד: ההתפתחות היא כדי לקבל את מה שהבורא הכין עבור האנושות, אז מה יש בדעות והשכלות מפותחות, ששם מתגלה הבורא?

ככל שמפותחים יש יותר שוני זה מזה, וניגוד בין זה לזה, ולכן בחיבור מעל הניגודים ביניהם, הם משיגים יותר רזולוציה, הרגשה והבנה להשיג את הבורא.

תלמיד: זה סוג אחר של תענוג מאשר חיבור?

ודאי. התענוג הכי גדול הוא מהתרת הספקות. כשיש לך ספיקות, אתה מתפוצץ, אתה לא יכול לעשות שום דבר והן ממש קורעות אותך לגזרים. ופתאום הכול מתחבר, אף אחד מהם לא נעלם, אף אחד לא שולט על השני, אלא כולם מחזיקים זה את זה ומביאים לך פתרון שלם – ודווקא בשלמות, בהשלמה שביניהם.

ואתה לא מבין איך זה יכול להיות שהם הפוכים כל כך, וכשהם מתחברים, דווקא בהפכיות שלהם מתגלה השלמות, וכך מתגלה הבורא אלינו. איך יכול להיות שעשר ספירות, תשע, כשהן כולן מנוגדות זו לזו, מתחברות יחד ומביאות לנו את צורת הבורא.

תלמיד: התענוג של חיבור הגופים והתענוג של התפתחות הדעות, איפה זה נפגש?

בלב האדם, במלכות.

תלמיד: ויוצא מזה תענוג אחר, שלישי?

כן, התענוג כתוצאה – זה כבר הבורא.

שאלה: התבלבלתי. בעשירייה אנחנו צריכים להגדיל כל חבר, כי אחרי כל חבר עומד הבורא. אז אנחנו צריכים לעשות ביקורת על הדעה שלו, על ההתנהגות שלו, כשהוא לא מגיע לשיעור, לפגישה?

אני צריך לכבד את החבר מפני שהבורא נתן לו הזמנה להגיע אליו. הבורא רוצה שהוא יתקרב, ולכן לאדם הזה יש איזו משיכה לבורא, ולכן הוא מגיע אלינו לקבוצה לפעמים. ודאי שהבורא יכול לתת לו רצון שלם, אבל הוא נותן לו רצון מינימאלי וכנראה משאיר לנו את ההזדמנות לעזור לחבר וכך להתקדם. ובזה שהוא לא מגיע כל הזמן, הוא מראה לנו את מקום העבודה, איפה אנחנו צריכים לתת יגיעה כדי להתחבר בינינו עוד יותר, ואלה צעדים לגילוי הבורא עצמו.

זאת אומרת הבורא דרך החבר מראה לנו מה חסר לנו כדי להגיע אליו, לבורא, אז צריכים בזה לעבוד ולא לזלזל ולעשות חשבון אגואיסטי, שאנחנו באים לשיעור והוא לא בא. אלא אנחנו צריכים להרגיש את הדברים האלה כחובתנו.

שאלה: מה זאת ביקורת אובייקטיבית בעשירייה?

ביקורת אובייקטיבית צריכה להיות רק כלפי מטרת הבריאה, מתוך זה שאנחנו צריכים לדון על מה שחסר לנו בחיבור כדי להגיע למטרת הבריאה. אנחנו לא מסתכלים מי מהחברים מקיים, מי לא, ובאיזו צורה, אלא אנחנו מסתכלים על הכוחות שלנו, כמה כוחות חסרים בצלחת האחת השלמה שלנו אנחנו צריכים להוסיף. ואנחנו רוצים בזה להוסיף את כל הכוחות שאנחנו שיכולים, האם זה יהיה מספיק כדי להציג את זה לבורא, כדי לגלות בזה את הבורא, כדי בזה לקנות את הגילוי שלו.

תלמיד: אלה לא רגעים פרטיים או תכונות פרטיות של החברים, אלא זה הקשר בינינו?

כן, העיקר הוא הקשר בינינו. אני לא יכול לדבר על איזה תכונות של חבר אחד, חבר שני, שלישי, זה לא טוב, אני לא אוכל לבחון אותן בצורה נכונה, “כל הפוסל במומו פוסל”. לכן העיקר הוא שאנחנו צריכים לעבוד על החיבור.

שאלה: לא ברור איפה אנחנו צריכים לצמצם את עצמנו, להתבטל, לעשות מסך, האם זה על האגו שהוא יותר קרוב לגוף, לרגש, לרצון שלי לקבל, ולא צריך לצמצם את החלק העליון, החלק השכלי?

אנחנו צריכים לצמצם את עצמנו רק כלפי הזולת, שאני נותן לזולת ככול האפשר יותר מקום ברצון שלי, בליבי.

שאלה: האם רצון וביקורת זה אותו דבר אם הם מכוונים לחיזוק הקשר בעשירייה?

לא, אנחנו עוד נצטרך לברר את זה.

שאלה: אם אין מחלוקת בעשירייה, האם זה אומר שאין מספיק עבודה בעשירייה?

ודאי שזה מחוסר עבודה.

שאלה: האם התנגדות לבירור משותף של דברים חשובים עוצרת את ההתקדמות בעשירייה?

כן.

שאלה: מורגש בעשירייה שללא חילוקי דעות אי אפשר להגיע לגילוי אהבה, האם אפשר לומר שחילוקי דעות בעשירייה שהבורא נותן לנו הם חילוקי דעות של אהבה?

צריכים לברר האם זה נכון.

שאלה: מחלוקות זה הדבר היקר ביותר שיש לנו, מהי ההבחנה שהבירור הוא לצורך קלקול או תיקון?

אתם צריכים לבדוק ולראות האם זה כך או לא.

שאלה: אמרת שצריך להתבטל בקבוצה כדי להתאחד, ועכשיו אתה אומר שאנחנו גדלים כאשר אף אחד לא מתבטל.

לא. הביקורת שלנו היא כדי להתבטל נכון כלפי הקבוצה.

שאלה: כתוב, “שלא יתקרבו הדעות של חברי האנושות כל כך, באופן שתתבטל המחלוקת והבקורת בין החכמים והמלומדים”, האם זה מסביר שהשלמות מורכבת מצבעים, מעמים ומדתות שונות?

לא. השלמות מגיעה מזה שאנחנו נקבל מלמעלה ידיעה על הבורא, כי הבורא זה בעצם צורת החיבור הנכונה שלנו, “בוא וראה”.

שאלה: יש חשש שאחרי המאמר עלולה להתעורר בינינו הנשים בקורת לא בונה. תן לנו בבקשה כיוון להיום.

הכיוון להיום הוא שאנחנו צריכים להגיע לחיבור, שהחיבור הזה יהיה כולו השפעה טובה זה אל זה.

שאלה: האם אנחנו אמורים להגיע למצב שאין הבדל בין אמונה לשכל?

זה עוד לא לפנינו.

שאלה: מה זה אומר שהשכל מיוחס לט’ ראשונות?

זה כך, רצון זה המלכות, והשכל שמתגלה לנו מלמעלה זה ט’ ראשונות.

שאלה: כתוב שברוחניות כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול. האם ההצטברות של הפרוטות נסתרת מאיתנו?

כן, ודאי שנסתרת מאיתנו, אבל זה לא חשוב. אנחנו צריכים בסך הכול לראות שאנחנו מוכנים לוותר זה לזה ויחד כולנו להתקדם, לעשות עוד צעד אחד קדימה.

שאלה: למה האמונה שמוזכרת במאמר נחשבת לגשמית, זמנית ונעלמת?

אנחנו לא יודעים מה כתוב במאמר, אחר כך נעשה ביקורת על מה שכתוב ועל הגדרת האמונה.

שאלה: איך אפשר להפוך את האמונה המוזכרת במאמר שהיא עוצמתית ומשפיעה על האדם במאה אחוז ממשהו זמני למשהו קבוע, שלא תעלם?

זה תלוי בקבוצה. אם הקבוצה עוסקת בזה זה לא יעלם, זה הכול רק כלפי העשירייה. הבורא מגלה לנו עכשיו הכול כלפי העשירייה, ואפילו אם יש בעשירייה אחד או שניים שיכולים לקבל דרגה יותר גבוהה, הם לא יקבלו שום דבר אלא כמו כל העשירייה בסך הכול.

שאלה: הזכרת מקודם מלחמות, איך עושים שלום?

בזה שמפתחים כל אחד ואחד שהוא יבין שבמלחמה לא משיגים אמת. אמת משיגים רק על ידי חיבור בין אלה שנמצאים במלחמה. ודווקא זה שמתגלה מלחמה והיא תתגלה עוד ועוד בין כל אומה לאומה, כל חלק וחלק, כמו שכתוב “שונאי אדם יושבי ביתו” עד כדי כך, אנחנו נצטרך להבין שכל זה כדי שמכל הפשעים האלה, ניגודים, מריבות בינינו בכל הצורות, נגלה מתוך זה דווקא מקום לאהבה.

שאלה: אם נעביר את המלחמה הקיימת למישור הפנימי, לבירור מי שולט האדם או הבורא, האם המלחמות הגשמיות יסתיימו?

כן. המלחמות הגשמיות יסתיימו אך ורק כשאנשים יוכלו להתעלות מהאגו שלהם לדרגת החיבור.

שאלה: אמרת שהמלחמות בין המדינות יכולות להסתיים, אבל יש מלחמות בין אגו של אדם אחד לאגו של אדם אחר, מתי אלה ייפסקו?

זה אותו דבר, אין הבדל בין פרט וכלל. כשיבינו שלהתעלות למעלה מהאגו זה הפתרון היחיד שיש גם לאדם, למדינה ולעולם.

(סוף השיעור)