TIFERET: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN
Baal HaSulam. Shamati, 184. The Difference between Faith and Intellect
שיעור בוקר 20.06.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
ספר “כתבי בעל הסולם”, חלק מאמרי “שמעתי”, עמ’ 643
מאמר קפ”ד, “ההבדל בין אמונה להשכל”
קריין: ספר “כתבי בעל הסולם”, עמ’ 643, “שמעתי” מאמר קפ”ד “ההבדל בין אמונה לשכל”.
ההבדל בין אמונה והשכל הוא לא כל כך פשוט, ובכלל, הקשר בין אמונה ושכל, מה זו אמונה ומהו השכל, כי מדובר כאן על הבחנות רוחניות.
קודם כל נקרא פעם אחת ברצף ואחר כך נראה.
קפד. ההבדל בין אמונה להשכל
שמעתי ט”ו שבט תש”ט טבריא
“ההבדל בין האמונה להשכל.
יש מעלה בהאמונה, שהוא פועל על הגוף יותר משכל, מסיבת שהיא קרובה להגוף. שהאמונה היא בחינת מלכות, והגוף מתיחסת להמלכות. לכן היא פועלת עליו.
מה שאין כן השכל, שהוא מיוחס לט”ר, אינו יכול לפעול כל כך על הגוף. אבל יחד עם זה יש מעלה להשכל, שהוא נבחן לרוחני, בערך האמונה שהיא מיוחסת להגוף. וברוחניות יש כלל, ש”אין העדר ברוחניות” ו”כל פרוטה ופרוטה מתקבצת לחשבון גדול”.
מה שאין כן האמונה הנבחן לגשמיות, שנקרא בחינת פירוד. שאין שום הצטרפות בגשמיות. אלא, מה שעבר, אין. שמה שהיה בעבר, אינו מצטרפת להוה ועתיד. לכן, הגם בבחינת אמונה להדבר, שהוא פועל עליו בשעת מעשה במאה אחוז מערך שהשכל פועל, אבל הוא רק פועל לפי שעה. מה שאין כן השכל, הגם שהוא פועל רק אחוז אחד, מכל מקום האחוז הזה נשאר קבוע וקיים. לכן במאה פעמים הוא מצטרף לאותו שיעור, שהאמונה היתה יכול לפעול בפעם אחד. מכל מקום בבחינת אמונה, כשיעבוד מאה פעמים, הוא ישאר באותו המצב. מה שאין כן בבחינת השכל, הוא ישאר אצלו בבחינת קבוע וקיים.
כדוגמת, מה שלומדים איזה דברים שכליים, אפילו ששוכחים, מכל מקום הרשומות נשארות בהשכל. זאת אומרת, כפי מה שהוא הרבה בשכליות, באותו השיעור יש לו התפתחות השכל. מה שאין כן הגשמים, הנמשכים במקום וזמן, שאף פעם לא יבוא מקום מזרח למקום מערב, וכן השעה שעבר בשעה של עכשיו. מה שאין כן רוחניות, הכל יכול להיות בזמן אחד”.
קפד. ההבדל בין אמונה להשכל
שמעתי ט”ו שבט תש”ט טבריא
לא מדברים על השכל שלנו ולא מדברים על האמונה שלנו, אלא מדברים על הבחנות רוחניות, אז נראה האם אנחנו שייכים לזה או לא.
“ההבדל בין האמונה להשכל.
יש מעלה בהאמונה, שהוא פועל על הגוף יותר משכל, מסיבת שהיא קרובה להגוף.” למה? “שהאמונה היא בחינת מלכות, והגוף מתיחסת להמלכות. לכן היא פועלת עליו.
מה שאין כן השכל, שהוא מיוחס לט”ר”, כמו שלמדנו בפרצופים, “אינו יכול לפעול כל כך על הגוף”. על המלכות, על האדם. “אבל יחד עם זה יש מעלה להשכל, שהוא נבחן לרוחני, בערך האמונה” כי אלו בכל זאת ט’ ראשונות, שהן בונות בסופו של דבר את המלכות. לכן הוא אומר “אבל יחד עם זה יש מעלה להשכל, שהוא נבחן לרוחני, בערך האמונה” ט’ ראשונות לעומת המלכות, כך השכל לעומת האמונה, שהיא מיוחסת להגוף.” וברוחניות יש כלל, ש”אין העדר ברוחניות” ו”כל פרוטה ופרוטה מתקבצת לחשבון גדול”.
מה שאין כן האמונה הנבחן לגשמיות,” מלכות, “שנקרא בחינת פירוד. שאין שום הצטרפות בגשמיות. אלא, מה שעבר, אין. שמה שהיה בעבר, אינו מצטרפת להוה ועתיד. לכן, הגם בבחינת אמונה להדבר, שהוא פועל עליו בשעת מעשה במאה אחוז מערך שהשכל פועל”, שאדם ממש מבין ומוכן ומסור, “אבל הוא פועל רק לפי שעה” עובר הזמן, זאת אומרת עוברת ההשפעה מלמעלה וזה נעלם מהאדם. “מה שאין כן השכל, הגם שהוא פועל רק אחוז אחד, מכל מקום האחוז הזה נשאר קבוע וקיים. לכן במאה פעמים הוא מצטרף לאותו שיעור, שהאמונה היתה יכול לפעול בפעם אחד. מכל מקום בבחינת אמונה, כשיעבוד מאה פעמים, הוא ישאר באותו המצב. מה שאין כן בבחינת השכל, הוא ישאר אצלו בבחינת קבוע וקיים”. מצטרף.
“כדוגמת, מה שלומדים איזה דברים שכליים, אפילו ששוכחים, מכל מקום הרשומות נשארות בהשכל. זאת אומרת, כפי מה שהוא הרבה בשכליות, באותו השיעור יש לו התפתחות השכל”. כי זה ט’ ראשונות. “מה שאין כן הגשמים, הנמשכים במקום וזמן, שאף פעם לא יבוא מקום מזרח למקום מערב, וכן השעה שעבר בשעה של עכשיו. מה שאין כן רוחניות, הכל יכול להיות בזמן אחד”. ובמקום אחד והכול מצטרף יחד.
זה לא כל כך מסתדר ולא כל כך ברור, וכל המשפטים הם כאלה שחלק מהמשפט מובן והחלק השני כבר לא כל כך מובן איפה זה קורה. צריכים לחכות עד שהדברים האלה יהיו יותר ברורים לנו.
אני ממליץ לאנשים שמביאים לנו מאמרים, קודם כל לקרוא טוב, האם המאמר מובן להם. ואם הוא מובן, אז להביא לנו, ואם הוא לא מובן אז לבדוק עד כמה אפשר לברר אותו בקהל כזה גדול כמו שיש לנו בשיעור. אני לא חושב שהעניין הוא סתם לבחור מאמרים לפי הגודל.
אם כך יש לנו רגש ושכל, מלכות וט’ ראשונות. שכל זה ט’ ראשונות, רגש זה מלכות. אמונה היא מלכות והשכל הוא ט’ ראשונות. בואו נראה אם אנחנו יכולים בכל זאת להבין משהו.
נקרא שוב.
קריין: “שמעתי” קפ”ד “ההבדל בין אמונה להשכל”.
קפד. ההבדל בין אמונה להשכל
שמעתי ט”ו שבט תש”ט טבריא
“ההבדל בין האמונה להשכל.
יש מעלה בהאמונה, שהוא פועל על הגוף יותר משכל, מסיבת שהיא קרובה להגוף. שהאמונה היא בחינת מלכות, והגוף מתיחסת להמלכות. לכן היא פועלת עליו.
מה שאין כן השכל, שהוא מיוחס לט”ר, אינו יכול לפעול כל כך על הגוף. אבל יחד עם זה יש מעלה להשכל, שהוא נבחן לרוחני, בערך האמונה שהיא מיוחסת להגוף. וברוחניות יש כלל, ש”אין העדר ברוחניות” ו”כל פרוטה ופרוטה מתקבצת לחשבון גדול”.
מה שאין כן האמונה הנבחן לגשמיות, שנקרא בחינת פירוד. שאין שום הצטרפות בגשמיות. אלא, מה שעבר, אין. שמה שהיה בעבר, אינו מצטרפת להוה ועתיד. לכן, הגם בבחינת אמונה להדבר, שהוא פועל עליו בשעת מעשה במאה אחוז מערך שהשכל פועל, אבל הוא רק פועל לפי שעה. מה שאין כן השכל, הגם שהוא פועל רק אחוז אחד, מכל מקום האחוז הזה נשאר קבוע וקיים. לכן במאה פעמים הוא מצטרף לאותו שיעור, שהאמונה היתה יכול לפעול בפעם אחד. מכל מקום בבחינת אמונה, כשיעבוד מאה פעמים, הוא ישאר באותו המצב. מה שאין כן בבחינת השכל, הוא ישאר אצלו בבחינת קבוע וקיים.
כדוגמת, מה שלומדים איזה דברים שכליים, אפילו ששוכחים, מכל מקום הרשומות נשארות בהשכל. זאת אומרת, כפי מה שהוא הרבה בשכליות, באותו השיעור יש לו התפתחות השכל. מה שאין כן הגשמים, הנמשכים במקום וזמן, שאף פעם לא יבוא מקום מזרח למקום מערב, וכן השעה שעבר בשעה של עכשיו. מה שאין כן רוחניות, הכל יכול להיות בזמן אחד”.
קשה לדבר על הדברים שכתובים כאן, כי אנחנו עדיין לא נמצאים באותה תמונה רוחנית שיכולה להתקשר גם להבחנות האלו. בכל זאת, לפחות נשאל שאלות ואולי נראה עוד כמה הגדרות ואיך אפשר לדייק בהן.
שאלה: האם אפשר להגיד שאמונה נבחנת לפעולה שאנחנו עושים והשכל שלנו זו ההתרשמות שלנו מהפעולה שאנחנו עושים?
אפשר להגיד הכול אבל השאלה היא עד כמה אנחנו יכולים להתקרב להבחנות רוחניות מה הם אמונה ושכל. השכל הוא ט’ ראשונות והאמונה היא מלכות, ומכאן בעצם התוצאה שיש לנו באמונה ובשכל כשהם מתחברים יחד באיזו הבחנה רוחנית אחת.
יוצא שהאמונה כל הזמן משתנה בהתאם להבחנות שלנו ברצון לקבל, איך אנחנו עובדים עימו, והשכל לא כל כך תלוי ברצון לקבל, אבל בכל זאת אם אנחנו רוצים לקבוע את התפיסה שלנו, אז גם האמונה וגם השכל צריכים להיות קשורים.
כך אנחנו מתקדמים, מתקרבים להבנת המושגים האלה, לאט לאט.
שאלה: אתמול כשעברנו על המאמר הזה ממש שברנו את הראש, האם אפשר להגיד שהשכל שייך לרשימות?
השכל ודאי ששייך לרשימות ולכן אנחנו צריכים לעבוד גם איתן כדי להתקדם. אבל העיקר בשבילנו, עד כמה אנחנו יכולים לקדם את המלכות. כי במידה שהמלכות יכולה להצטרף לט’ ראשונות, במידה הזאת אנחנו מודדים את הקומה.
שאלה: האם היחס לאמונה ולשכל הוא מנקודת המבט של הבורא או מנקודת המבט שלנו?
ודאי שכאן כתוב מנקודת המבט של האדם, איך האדם מתרשם מהאמונה והשכל שיש לו מבחינה גשמית ורוחנית. צריכים להבין שזה לא מאמר כמו שאנחנו מכירים מאמרים של בעל הסולם באורך כמה דפים, כאן זה חלק משיחה שהייתה כשהם היו בטבריה, עיר שהייתה אהובה מאוד גם על בעל הסולם וגם על רב”ש. נסעתי לטבריה כמעט כל שבוע עם הרב”ש והיינו ישנים שם באיזה בית נטוש, וכך היה גם בזמני בעל הסולם כשהרב”ש היה עימו ושמע את הדברים האלה. בפרט שמדובר בט”ו בשבט, חג שנקרא “ראש השנה לאילנות”, שנחגג בפברואר, בזמן שהעצים מתחילים את החיים שלהם, את הפריחה שלהם לאותה שנה. באותו זמן הם היו בטבריה וכנראה שאלו הדברים שאמר בעל הסולם ליד השולחן כשהם שתו יין ואכלו פירות כמו שנהוג לעשות ביום הזה.
לכן ודאי שלא ניתן להגיד שזה מאמר, וגם לא ניתן להגיד שהוא כתוב בצורה רציפה, נכונה, בכדי להסביר טוב את הדברים, אלא אלו דברים שנאמרו. יכול להיות שמישהו שאל, מישהו דיבר לפני זה, אבל כתוב רק מה שבעל הסולם אמר.
תלמיד: בדרך כלל אנחנו לומדים שאמונה היא נתינה, זו השפעה ופה כאילו אמונה היא מלכות. אז מה המסר שבעל הסולם מנסה להעביר לנו, האמונה היא מלכות או השפעה?
מלכות קובעת את דרגת אמונה, את האופי של האמונה, מלכות מפעילה את ה-ט’ ראשונות. הכול נעשה במלכות, ברצון לקבל. ככל שהרצון לקבל יכול לעשות על עצמו צמצום, מסך, אור חוזר, ככל שיכול להצטרף לט’ ראשונות אז הוא מפעיל את ה-ט’ ראשונות. הכול תלוי במלכות.
שאלה: בהמשך אולי לתשובה שלך, איך להגדיר את הקשר בין שכל ואמונה?
אנחנו נצטרך לעבוד גם עם המוח וגם עם הלב, זאת אומרת גם עם ט’ ראשונות וגם עם המלכות כך שכל החברים ירצו להתחבר בזה בעשירייה. כך עובדים.
שאלה: התקשורת בין שני המבנים האלה, מוח ושכל, צריכה להביא אותנו למשהו נוסף. מדוע יש אנשים שאצלם זה קורה ואצל סוג אחר של אנשים זה לא קורה?
לאחר שנשבר הכלי הכללי שהוא אוסף של כל החלקים שלנו שנקרא “אדם הראשון”, כל אחד מהחלקים שלו מרגיש את עצמו מנותק מהאחרים, שהוא נמצא באגו שלו וחושב על עצמו ודואג לעצמו בלבד, והוא לא מבין, הוא לא יכול לעכל שבעצם צריכה להיות דאגה לכולם, כי בסופו של דבר זה הכלי שלו.
זה המצב שבו אנחנו נמצאים עכשיו. כל אחד נמצא באגו הקטן הפרטי שלו, עם הט’ ראשונות הפרטיות המקולקלות שלו וכך אנחנו קיימים. עד שאנחנו מתחילים להבין שצריכים להתאסף בחזרה, כי באמת המצב העתידי הנכון הוא שנגיע שוב לאותו מבנה של אדם הראשון. ולכן לאחר שנפרדנו על ידי “חטא עץ הדעת”, על ידי שבירת הכלי דאדם הראשון, אנחנו מרגישים שכל אחד הוא לחוד, אחד לא שייך אחר, ואפילו אם יש בינינו איזו תחרות, איזו גאווה של אחד לעומת האחר, איזה אגו וכן הלאה, אנחנו לא מרגישים שאנחנו צריכים להיות יחד, שכדאי להיות יחד ולהתחבר עד כדי כך שיהיה לנו גוף אחד, זאת אומרת רצון אחד ושנדאג רק לרצון המשותף.
את הרצון המשותף הזה אנחנו משתדלים איכשהו לסדר בעשירייה, זו בעצם העבודה שלנו. ולכן בדרך כלל אנשים נמצאים בתחרות זה עם זה, באגו, בקנאה, בשנאה, בדחייה, אבל בעשירייה אנחנו צריכים לעשות דווקא ההיפך – לדאוג לחיבור, להתקרבות, לממש משהו ממבנה האדם הראשון. זו עבודה שלנו, וצריכים לשאוף לזה.
גם האנושות כולה צריכה לשאוף לזה, אבל אין להם אותן הנטיות, אותם הדחפים, אותם הדברים. גם לנו אין, אבל אנחנו לומדים שאם אנחנו רוצים להשיג את הצורה האמיתית של הקיום שלנו, אם אנחנו רוצים לגלות את הבורא, אז אנחנו יכולים להשיג אותו אך ורק כשנתקדם, כשנגיע למצב שכולנו נתחבר. אין ברירה.
ולכן כל הפעולות שהן זו כנגד זו, שאדם נמצא בניגוד לשני, מפעיל את האגו שלו, הלחץ שלו, הכוח שלו, הגאווה שלו, הן ממש נגד תהליך הבריאה וודאי שמעשים כאלו לא יצליחו. בסופו של דבר זה לא יצליח.
ובזמננו, שאנחנו קרובים לגמר התיקון כמו שכותב בעל הסולם, שאנחנו נמצאים בדור המשיח, בדור של גמר התיקון, בדור שיש איזה כוח עליון מהבורא שמושך אותנו למעלה מהאגו שלנו לעל מנת להשפיע, לכן הוא נקרא “משיח”, אז ודאי שכל הפעולות שאנחנו עושים פה ושם בכוח הזרוע, בכוח האגו שלנו, לא יצליחו. כבר נגמרה ההתפתחות האנושית על ידי כוחות, שכל אחד חזק מהאחר, אין כבר מקום למלחמות. אנחנו צריכים מכל מה שקורה עכשיו, ונקווה שזו המלחמה האחרונה שקורית באנושות, ללמוד שאין מקום ליחסים כאלו בין בני אדם כי הם ממש מנוגדים למגמה של הטבע.
שאלה: מה פתאום שזו תהיה מלחמה אחרונה? אנחנו יודעים שעד גמר התיקון אנחנו צריכים להיכנס למלחמות יותר ויותר גדולות.
אתה צודק, אלה לא מלחמות, אלה בירורים עבור התיקון. וכאן המלחמות האלה הן בירורים עבור הקלקול.
תלמיד: מה ההבדל ביניהן?
יש כמה מלחמות בהרבה מקומות בעולם, בזה אנחנו מבררים עד כמה אנחנו באגו שלנו לא יכולים להצליח, ואנחנו זקוקים לכוח האחר שיילחם, ויילחם עבור החיבור ולא עבור השליטה. זה ההבדל בין מלחמות שהיו עד למלחמה האחרונה, “מלחמת המשיח” מה שנקרא למלחמת המשיח שהיא עבור הכוח המושך אותנו. “משיח” – שמושך אותנו מהאגו לעל מנת להשפיע.
תלמיד: איזה מלחמות יהיו מעכשיו והלאה, לא מלחמות בכוח פיזי, אלא מלחמות בכוח פנימי?
אני מקווה שכל המלחמות האלו בכוח הן לאט לאט ייעלמו, יהיו הרבה סיבות אבל בסופו של דבר הן לאט לאט ירדו מהפרק ויהיו רק בירורים, יכול להיות בצעקות, יכול להיות שיהיו מלחמות קטנות, התקוטטויות, שבהן יהיו בירורים איך אנחנו מגיעים לבירור, לידיעה ואז, באיזו צורה אנחנו יכולים להתקרב לעתיד הנכון הטוב שהוא יהיה בהתאם לחוקי הטבע. זה מה שחשוב. מה זה נכון? נכון שילך יחד עם חוקי הטבע. אז הטבע לא יסתור אותו. כי החברה האנושית הופכת להיות מותאמת לתהליך שבו הטבע מתקדם.
תלמיד: אז עַם ילחם מול עם על מה בדיוק, על מה המלחמה הפנימית תהיה?
אני חושב שתהיה מלחמה פנימית לא פיזית אלא רק על הבירורים – מה היא האמת. וזה כמו למשל בין המדענים שגם נמצאים במאבקים ביניהם, אבל ברור שאלה בירורים למען לברר את האמת וזה מה שיקרה. זאת אומרת אין סוף למלחמות עד שאנחנו מגיעים ממש להתאמה הסופית בכלי הכללי הזה של אדם הראשון שבו כולם מתחברים, וכל עוד לא מתחברים ודאי שיש אי התאמה בין כל מיני חלקים בכל מיני רמות וזה נקרא מלחמה, אבל הבירורים האלה יהיו בירורים על מנת להגיע לאיחוד הכללי.
תלמיד: אז אתה רואה שבעתיד הקרוב האנושות תפסיק עם מלחמות פיזיות ותעבור למלחמות אידיאולוגיות?
כן. יהיה יותר ברור שאנחנו נמצאים במלחמות לא אידיאולוגיות כי יהיה ברור יותר באיזה מקום אנחנו קיימים ולא יהיו הבדלים גדולים בין מה שאנחנו צריכים להגיע אליו, כי בטוח שאנחנו צריכים להגיע לטבע אחד, לכדור אחד שבו כולנו נכללים וכולנו צריכים להשלים זה את זה בכל מיני אופנים עד שכל הפאזל הזה במרחב הרב גווני, כולו יתחבר ויתייצב.
תלמיד: בדרגות מתקדמות אנחנו אומרים שתלמידי רבי שמעון מתוך שנאה אפילו רוצו להרוג אחד את האחר, זה לא יבוא לידי ביטוי? זה יהיה רק פנימית?
לא, זה שנמצאים בבירורים ובמצבים כאלה כמו תלמידי רבי שמעון, יהיה גם ובדרגות הגבוהות, ודאי.
אדם צריך לגלות עד כמה הוא נמצא בניגוד לאחרים בדעות, אבל לא שהדעות האלה צריכות להביא למלחמה פיזית שאני הורג את האחר שלא מסכים איתי. היו כאלו אירועים גם בין המדענים, אבל מתי ואיך?
אני חושב שבעתיד ההתנגדות, ההתנגשות, המעמד נגד יהיה מאוד גדול אבל לא שזה יהיה במטרה להרוג את האחר ושאני אהיה צודק בכוח, אלא שאני אהיה צודק במוח, בבירור. וקנה המידה יהיה הבורא.
לכן יש כאן מגמה הפוכה, שאני אצטרך לעזור לכל אלו שנגדי כדי שיחד איתם נברר את האמת. ולא חשוב לנו עם מי האמת, העיקר שזאת האמת כי על ידי זה כולנו, גם מי שנגד וגם מי שבעד, מי שהיה צודק ומי שלא היה צודק, זה תמיד כך, אנחנו נתקדם יחד לבורא. ולכן אין הבדל כאן בין הצודק ללא צודק אלא מלכתחילה אנחנו כבר מבינים שככה הבורא עושה בירור, בזה שנותן לכל אחד דעות מנוגדות כדי שאנחנו נתכלל ונברר שהאמת חייבת להיות למעלה מהדעות ההפוכות.
שאלה: אז כתוצאה מההתפתחות הזאת האנשים באמת יגיעו להבנה כזאת, הרגשה כזאת של אותם המושגים עליהם כותב בעל הסולם?
ודאי. והרבה יותר מזה. אנחנו צריכים להגיע לדרגה כמו הבורא. כמו שכתוב “שובו בני ישראל עד ה’ אלוקיך”1. מה זה “שובו בני ישראל”? אלה שרוצים להגיע ישר-אל, ישראל, הם צריכים להגיע עד “ה’ אלוקיך”, זאת אומרת עד הבורא, להגיע לדרגה שלו. זה בעצם רצון הבורא כלפי הנבראים. ואנחנו כולנו ודאי שנגיע לזה.
שאלה: איך זה בדיוק יתרחש מבחינה אבולוציונית? הרי בשביל זה צריך להתבשל, להתפתח.
אז יש כאן עניין של הפירמידה. כמו שבעל הסולם מסביר לנו בסוף ההקדמה לספר הזוהר ובעוד כמה מקומות, שיש כאלה שמגיעים יותר בשכל, יש כאלה שיותר ברגש, יש כאלה שעוזרים להם, משתתפים איתם יחד בכל מיני דברים כמו באנושות, אבל בסך הכול אנחנו מגיעים למצב שכל אחד לפי הכלים שלו מבין איפה אנחנו נמצאים, מרגיש איפה אנחנו חיים.
ודאי שלא תהיה לכולם לגמרי אותה דרגת ההשגה, ההבנה, ההרגשה, הדרגה תהיה לפי הכלים שהושגו, אבל אם אני לפי הכלים שלי מרגיש שאני לגמרי דומה לבורא ומתמלא, אז בזה אני מסופק. חוץ מזה שיש לנו התכללות בין כולם לכולם ככדור ממש מהכלי דאדם הראשון, שאז כל אחד דרך ההתכללות משיג את כולם עבור כל הדורות, לכן אין בכך שום בעיה.
זה כמו שכתוב, “ראתה שפחה על הים יותר מיחזקאל הנביא” “2, זאת אומרת שכולם, מהאדם הכי קטן ועד האדם הכי גדול בהשגה, כולם יהיו באותה ההשגה. לכן זה נקרא כדור, שכולנו ממש תופסים אותה דרגת ההשגה. ואנחנו בעשיריות לאט לאט מתחילים להתקרב לצורה הזאת.
תלמיד: אנחנו בעשיריות זה מובן. כל אלה שהתאספנו כאן יש לנו איזו רמה אחידה של רצון, כולנו רוצים להשיג את הבורא, אבל בעולם יש התפתחויות כל כך שונות של בני אדם, יש כאלה שמעריכים את הידע, יש כאלה שרוצים לשלוט להגיד שיש לנו אימפריה, ויש לנו את הצורך הזה. אז כל עוד האנשים לא התפתחו למשהו אחיד איך זה אפשרי?
האור העליון בסופו של דבר מסדר את כולם. ואתה תראה עד כמה זה יבוא לאט לאט להתכללות, וכל אחד ואחד בתהליך הזה ימלא את התפקיד שלו ו”לא ידח ממנו נידח” והכל יבוא אל שורשו, והבורא בסופו של דבר מסדר את הדברים האלה רק בהתאם לכמה שאנחנו נמשכים לאותו המצב המושלם, בהתאם לזה הוא מעביר אותנו בדרך יותר טובה או פחות טובה, אבל אתה תראה איך הכול מגיע להשלמה. צריכים לקבל עוד קצת רגש, עוד קצת שכל, עוד קצת הרגשה מתוך התחברות, מתוך השלמה הדדית אלו על אלו, ואז תראו שזה מסתדר.
שאלה: האם על פי המאמר הזה אני יכול להשפיע על האמונה של החברים שלי כדי שהם ירגישו אותה גם בדעת?
אני לא יודע בדיוק מה אתה שואל ובאיזו רמה, אבל ודאי שאנחנו יכולים לעשות הכול מפני שאנחנו יכולים להיות בעשירייה, בנטייה להיות מחוברים ומשלימים כל אחד את האחרים, אנחנו יכולים דרך כל האחרים האלה להתקשר לבורא ולקלוט מה שיש בעשירייה מהבורא בצורה פרטית, כל אחד לעצמו. ובזה אני כנציג כלפי הבורא מהעשירייה. ויוצא שאני נמצא באמצע בין הבורא לעשירייה, וממש אין גבול ליכולת שלי להשפיע על המציאות, על העולם כי אני יוצא כמו “מיני אדם הראשון” כלפי הבורא, ואני ממש מרגיש את עצמי כבן שלו.
שאלה: למה ברוחניות הכול יכול להיות בו זמנית, איך זה אפשרי?
כי זמן הוא דבר יחסי ולכן אין שום בעיה. כשנמצאים למעלה מזמן, תנועה ומקום, אלה הנחות היסוד, האקסיומות שאנחנו קוראים עליהן ואחר כך משיגים. לא יכול להיות שיהיו זמן, תנועה ומקום ברוחניות אם אין שם צורות אגואיסטיות, אם האגו לא פועל שם. כי זמן, תנועה ומקום הם תוצאות מהרצון לקבל.
שאלה: הוא כותב במאמר “מה שאין כן האמונה הנבחן לגשמיות, שנקרא בחינת פירוד.” אמרנו שמדובר על מושגים רוחניים, איך אמונה נחשבת לגשמיות?
הוא לא מתכוון לגשמיות כמו שאנחנו חושבים. הוא מתכוון לאמונה שהיא הרצון לקבל, מלכות, שכל הזמן צריכים לעבוד על אותו רצון, להתעלות מעליו ולהגיע מזה לאמונה השלמה כלפי הבורא, להשפעה.
שאלה: מה ההבדל בין עבודה לתפילה עבורנו?
אני חושב שתפילה זאת העבודה. תפילה צריכה להיות סיכום של כל מאמצי האדם ברוחניות. כי הוא מבין שהוא בעצמו לא מסוגל להשיג שום דבר, בירר עכשיו שיש לו מה להשיג ויש לו למי לפנות, לבורא, אז הוא מקבץ את ההבחנות הללו ומתפלל.
שאלה: כתוב שכשהוא עובד עם אמונה מאה פעמים, הוא יישאר באותו מצב, אבל עם השכל זה יישאר בו תמיד. איך אפשר לתאר זאת בעבודה בעשירייה?
תתחילו לעבוד בעשירייה ואז תרגישו. תחושו שמה שקורה ביניכם, כאותן -ט’- ראשונות, זה חי, קיים ונשאר. לעומת זאת, כשזה קורה בכל אחד לחוד, זה נעלם.
שאלה: איך יכול להיות שלאדם לא נשארת התרשמות מהאמונה?
כי יש כל הזמן התחלפות, כל הזמן שינויים. על זה כתוב שבכל יום מלכות חוזרת להיות בתולה. יש כלל שבכל יום ויום מלכות הופכת להיות בתולה, שהיא מתנקה ממה שהיה אתמול ושוב מוכנה לעבודה רוחנית של היום.
שאלה: איך להחזיק באמונה מעל השכל אפילו באחוז אחד?
אם אתה משתדל להיות בין החברים, להיות ממש שקוע ביניהם, מקשר אותם, עובד איתם, מסור להם, אז אתה מתחיל להרגיש שאתה נמצא ממש למעלה מעצמך וזה כבר הצעד הראשון לרוחניות.
שאלה: כיצד לשנות את מקור הדלק מהנאה להקשיב לשאלות ותשובות לכוונה למשוך את המאור המחזיר למוטב, בזמן שלומדים וקוראים מהספרים?
זה רק על ידי המאמצים. “אין חכם כבעל ניסיון”, לכן זה יבוא, רק תמשיכו בזה וכל הזמן תתמידו.
שאלה: מה שאמרת קודם לגבי עשירייה והעולם מעורר הרבה התרשמויות, כיוון שיש הרגשה שזה קורה מול עינינו ומסקרן מאוד איך זה יקרה בעולם. עד כמה בקהילה שלנו צריך להתגבר, להזדרז, להתחזק בחיבור, כיוון שיש הארה, שהאור שאנחנו מעבירים משנה את המציאות. אתה רוצה כבר לזרז את זה ויש הרגשה שזה אפשרי. האם זה כך או אשליה?
זאת לא אשליה ולא מציאות מדומיינת, אנחנו באמת נמצאים במצב מאוד מיוחד שהאנושות חייבת לברר איך להתקדם הלאה במגמה שלה לתיקון. על ידי כוח או על ידי חיבור למעלה מהפירוד, וכאן יש בירורים.
לכן אני לא יכול לדבר על כך כפי שהייתי רוצה לדבר, כי אנחנו עדיין נמצאים בפירוד בכל מיני מדינות ושלטונות. לכן נחכה ועוד מעט נקווה שיתאפשר לנו לדבר בצורה פשוטה, ברורה ואז נברר הכול.
דבר אחד ברור לפי חכמת הקבלה ולא מהיום אלא מלפני אלפי שנים, “על כל פשעים תכסה אהבה”. אנחנו חייבים לשכנע, ולא בכוח, לקרב את המחר להיום, על ידי כל מיני פעולות חיבור. והחיבור לא יכול להיות נגד רצון הזולת, חייב להיות כאן תהליך של לימוד, היכרות, בירור ובהתאם לזה, נוכל להגיע למצב שכולנו נהיה מחוברים בחיבור טוב. ובינתיים צריכים להמשיך.
שאלה: מהי אמונה?
זהו כוח עליון שמגיע לאדם, ממלא אותו וקושר אותו לבורא. כוח השפעה שממלא את הכלים דקבלה של האדם, ואז האדם מתחיל להתקרב לבורא. כוח הבינה שבאמצע בין מלכות לכתר.
תלמיד: זה לא כל כך מובן ביחס למאמר שקראנו. כתוב שהאמונה היא תכונת המלכות והשכל שייך לתשע ראשונות. כשאנחנו עוברים מצבים שונים בעשירייה וכפי שכותבים לנו מקובלים עלינו ללכת באמונה למעלה מהדעת, אז מה הכוונה ביחס למאמר הזה? האם זו תקווה מסוימת?
עלינו להעמיד את כוח החיבור, את כוח האמונה למעלה מהדעת, למעלה ממה שאנחנו יודעים, מרגישים, ממה ששורה בנו. כלומר להפוך את היוצרות שלנו, מה חשוב יותר ומה חשוב פחות. זה נקרא “עולם הפוך ראיתי”, קודם היו חשובים לי כוחות, ידיעה, קבלה, ועכשיו חשובים לי השפעה, אהבה, חיבור. אם אני אהפוך את ההבחנות, את הערכים האלו אלה במקום אלה, אז אני אתחיל כבר להתקדם לרוחניות. העולם הרוחני בנוי על התכונות ההפוכות – השפעה, אהבה, ויתור וכן הלאה, מה שהפוך מהטבע הנוכחי שלנו.
שאלה: האם הוא אומר כאן שהשכל הוא אוסף ההבחנות שיש לנו ברוחניות דרך העשירייה, אבל זה לא יעזור כי אנחנו חייבים כוח חיצוני שהוא האמונה כדי להעלות אותנו לדרגה הגבוהה יותר?
אנחנו עושים כל מיני פעולות כדי שיעבוד עלינו הכוח העליון והוא בעצם עושה את כל השינויים בנו, הוא גם מזמין רשימות, גם מאיר על הרשימות באור עליון, ואז הרשימות הופכות להיות לספירות ולהבחנות רוחניות, וכך אנחנו מתחילים להרגיש ולקבל את העולם העליון, מתחילים לעלות בהשגה אליו. זה מה שקורה.
שאלה: האם אני קובע מה שכל ומה אמונה?
לא. זה כבר קיים במבנה שלך.
שאלה: אמרת קודם שזו כנראה תהיה המלחמה האחרונה, שהאנושות כבר לא תילחם, גם סיפרת לנו לא מעט פעמים על מכת רעב שכנראה עומדת להגיע.
אלו מלחמות שצריכות להיות כ”מלחמות המשיח”, אבל הן יכולות להיות לא בצורה גשמית אלא בצורה רוחנית.
תלמיד: כשאמרת שהולכת להגיע מכת רעב זה היה כשהתחילה הפנדמיה ואז זה נראה מאוד רחוק. בעקבות המלחמה נראה שזה הולך ומתקרב, כי אוקראינה היא ספקית החיטה הגדולה בעולם, לכן יתכן שיהיה מחסור. האם קיימת יכולת למנוע את זה, או זה בירור שנצטרך לעבור אותו?
אני לא מדבר על איך למנוע את הדברים, אני לא פרשן מאיזה עיתון ואסור לי לדבר על זה. אני רק מסביר מה הם התהליכים פחות או יותר לפי חוקי הטבע, ועד כמה אנחנו יכולים להיטיב למצב שלנו. אם לא היינו יכולים להיטיב, אז לא הייתי מדבר, כי מה התועלת להגיד אם תהיה מלחמה או לא תהיה? אלא רק בתנאי שאנחנו יכולים להפוך את הרע לטוב, אז אני מדבר.
לכן נמשיך לעבוד לפי מה שיש לנו בידיים, נמשיך להאמין שאלו בעצם האמצעים הכי חזקים ונכונים להביא את העולם לטוב, וכך זה יהיה. ובאמת אנחנו חיים בזמן שמתחיל להתגלות בפועל כל המכלול הזה שיש בעולם, עד כמה כל העולם הוא קשור, עד כמה הוא סגור, עד כמה אנחנו יכולים להתכלל בו, ובהתכללות בינינו עד כמה אנחנו משפיעים על העולם, ואת זה אנחנו צריכים לגלות בזמן הקרוב, זה מה שחשוב.
בזמן הקרוב אנחנו צריכים לגלות שהפעולות שלנו בכל עשירייה הן ממש פועלות על כל האנושות הגדולה ועל כל העולמות הגשמיים והרוחניים יחד. אומנם אנחנו קטנים ונמצאים רק בתחילת הסולם, בתחתית הסולם, אבל דווקא בגלל שאנחנו נמצאים בדור האחרון ועומדים על הכתפיים של כל הקודמים לנו, של המקובלים הגדולים, אנחנו כן יכולים להשתתף בלהעלות את העולם שלנו לגמר התיקון.
זה כמו תינוק שנולד, הוא לא יודע אצל מי הוא נולד, אולי הוא בן מלך, אולי הוא באיזו משפחה ענייה, אם נולד במצב טוב או במצב רע, כלום הוא לא מבין. כך אנחנו, לא מבינים מי אנחנו, מה אנחנו, מה אנחנו מסוגלים לסדר, אבל זה מה שעומד לפנינו. אנחנו הנבחרים ואנחנו חייבים לממש את זה.
תלמיד: האם האנושות יכולה לקבל תובנות פנימיות בלי לשלם מחיר פיזי? אם נעשה עבודה חזקה בינינו, האם היא יכולה לקבל את התובנות האלה בצורה פנימית בלי הצד החיצוני של רעב וכדומה?
ודאי שכן.
שאלה: כשאנחנו מדברים על מרחב, נפח רב ממדי, האם זה אומר שאנחנו משפיעים על כל העולמות באהבה?
כן.
שאלה: אמרת בתחילת השיעור שהמאמר לא מתאים לנו. אבל כשהסברת, הבנתי שהמאמר הזה כאילו משנה את היחס, הוא משפיע עלינו בצורה טובה. האם המאמר הזה מביא אותנו למשהו חדש?
כל מאמר ומאמר שאנחנו קוראים משפיע עלינו. יש מאמר שמשפיע בצורה שאנחנו לא מבינים, זה כמו שאתה אומר משהו לילד קטן, הוא פותח את הפה ולא מבין על מה אתה מדבר, הוא מסתכל על הפה שלך, ויש דברים שכבר נכנסים לפה ולאוזן, ללב ולמוח. אז יש ויש. אבל כולם נכללים ובמקצת משהו נכנס, וכך מתקדמים.
שוב אני אומר, המאמר הזה הוא לא מאמר, זו רשימת דברים שאמר בעל הסולם בצורה ששמעו ממנו בזמן סעודה כנראה, ולכן כך זה נראה.
בכל זאת, זה משלים את זה והכול יתברר.
(סוף השיעור)
- “שובה ישראל עד ה’ אלקיך” (הושע י”ד, ב’).↩
- “אמרו חז”ל על פסוק “זה אלי ואנוהו”, שראתה שפחה על הים יותר מיחזקאל הנביא” (בעל הסולם, “שמעתי”, קנ”א)↩