HESED: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Man & God Mitzvot

HESED: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Baal HaSulam. Study of the Ten Sefirot. Vol. 1. Part 2. Inner Observation. Chapter 8, item 88

שיעור בוקר 08.06.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר “כתבי בעל הסולם”, “תלמוד עשר הספירות”, כרך א’,

חלק ב’, עמ’ 73, דף ע”ג, “הסתכלות פנימית”.

פרק ח’, אותיות פ”ח – צ”ה, פרק ט’, אותיות צ”ו – צ”ח

קריין: ספר “תלמוד עשר הספירות”, כרך א’, חלק ב’, עמ’ 73, דף ע”ג, הסתכלות פנימית בפרק ח’, אות פ”ח.

אות פ”ח

“כשמשיג אור הרוח, יורד אור הנפש

לחכמה, והרוח מתלבש בכלי דכתר.”

האור נכנס לתוך הכלי בהדרגה. מהזיווג שיש בראש הוא יורד בספירות הגוף – כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות. ככל שהוא עושה זיווג בראש לפי זה הוא יורד לגוף.

“וכשקונה עביות דבחי”א, אז ע”י פגישת האור העליון, במסך הזה דבחי”א, מושפע לו אור הרוח. ומקומו של המסך הזה, הוא, בכלי דחכמה, שהוא בחי”א. אמנם, אע”פ שהמסך דכלי דחכמה, הוא שהמשיך את אור הרוח לפרצוף, כאמור עכ”ז, אור הרוח מתלבש בכלי דכתר ואור הנפש שהיה לו מקודם בכתר יורד לחכמה והטעם הוא כדאמרן, אשר בסדר קבלת האורות, מתלבש האור החשוב בכלי הזך יותר, והשפל ממנו בכלי העב, דהיינו, בהיפך מהסדר של השפעה, וע”כ, הרוח שהוא חשוב מנפש, עולה ומתלבש בכתר, והנפש יורדת ומתלבשת בחכמה.”

שאלה: מה זה אומר שהוא קודם משיג את אור הרוח ואז אור הנפש יורד לחכמה?

האורות מגיעים מהראש לגוף. אני לא רוצה לצייר בכוונה כדי שתהיו קרובים למה שאנחנו צריכים להרגיש בתוכנו, בתוך הרצון שלנו, והרצון הוא לא בדיוק בשרטוט. ראיתי שהדברים האלה לא כל כך טובים כדי אחר כך לעבור להרגשה, ואצלנו העיקר הוא הרגשה.

כשמגיע זיווג על עביות דבחינת שורש, האור מתפשט ממנו לגוף. אחר כך מגיע זיווג בראש על בחינה א’ והאור מגיע ממנו לגוף. מזיווג דהכאה בראש על בחינה ב’ האור מגיע ממנו לגוף. וכך מגיעים לגוף תוצאות האורות מהזיווג דהכאה שנעשה בראש.

על עביות דשורש מגיע אור הנפש לגוף, מזיווג דהכאה על עביות א’ מגיע מהראש לגוף אור הרוח, על עביות ב’ אור הנשמה, על עביות ג’ אור החיה ועל עביות ד’ אור היחידה. כל האורות האלה כך יורדים מהראש לגוף בהתאם לזיווג דהכאה שיש בראש.

תלמיד: נניח שהבריאה עושה את הזיווג הראשון על בחינת שורש ומקבלת את אור הנפש, מה קורה הלאה, האם העביות גדלה, האם האור לוחץ? איך המנגנון עובד?

אחרי שהוא קיבל על מנת להשפיע החלטה בראש על אור הנפש, אז אור הנפש אחרי זיווג דהכאה שיש לו בראש יורד מהראש לגוף, והגוף מקבל את אור הנפש הזה בתוכו. בזה נגמר העניין.

האם יש לו עוד רצון עם מסך שהוא יכול לעשות זיווג דהכאה בראש על אור הרוח? אם יעשה את זה, אז אור הרוח מהראש יורד גם לגוף ובזה הוא דוחף את אור הנפש שהיה בגוף בדרגה שלו לדרגה יותר נמוכה ומגיע למקומו. זאת אומרת, כל אור שמגיע לגוף הוא מגיע לכתר דגוף, והאור שהיה בכתר דגוף יורד למטה יותר.

תלמיד: כך זה בכל פעם במנות כאלו?

כל פעם כשיש בכלי רצון לקבל על מנת להשפיע, אז ברצון שלו בעל מנת להשפיע הוא נכנס עם האור לזיווג דהכאה, וכך מקבל את האור על מנת להשפיע.

תלמיד: אנחנו מדברים שאלו תמיד עשר ספירות שלמות.

זה לא חשוב. ודאי שהוא ממלא עשר ספירות, אבל עשר ספירות באור הנפש, עשר ספירות באור הרוח. כל דבר הוא דבר בפני עצמו, חתוך. אפילו האור הכי קטן לא יכול להופיע אם הוא לא נושא בתוכו את כל האורות. אבל אנחנו לא מדברים בצורה כזאת, אלא אומרים אור הנפש, אור הרוח, אור הנשמה.

תלמיד: וכשהנברא מקבל בגוף, מה זה הגוף, זו נקודת הדבקות עם הבורא?

“גוף” זה רצון ו”ראש” זה מחשבה. אז קודם פועלים במחשבה, איך אקבל, מה אקבל, ואחר כך בכך שעשיתי במחשבה קשר, אז אני פועל עם הגוף שלי, עם הרצון עצמו.

שאלה: מה הסיבה שהאור החשוב יותר מתלבש בכלי היותר זך, ואילו האור הנמוך יותר או החלש יותר מתלבש בכלי היותר עבה?

יש לנו כאן כמה כללים. כלל אחד הוא שכדי לקבל אור גדול יותר צריך להיות כלי גדול יותר. מה זה כלי גדול יותר? שיש לו יותר עביות, מסך ואור חוזר. לכן כניסת האורות בתוך הגוף, בתוך הכלים, הם מלמעלה למטה. ותמיד האור החדש שהוא גדול יותר נכנס לכתר דגוף, וכך משתלשל מכתר עד המלכות שבגוף.

שאלה: כתוב בסעיף פ”ח, “וכשקונה עביות דבחי”א, אז ע”י פגישת האור העליון, במסך הזה דבחי”א, מושפע לו אור הרוח.” מה זה קונה עביות דבחינה א’?

הרצון שלו גדל והוא עושה פעולות כדי שעל הרצון הזה יהיה מסך, ואז הוא רוצה לקבל על מנת להשפיע בעביות הזאת דבחינה א’. הוא עושה זיווג דהכאה והאור מהראש מתפשט לגוף בפועל, ראש זה כוח וגוף זה פועל, ואז הוא מקבל על מנת להשפיע אור הנפש.

תלמיד: מה זה אור הרוח?

היה אור הנפש ועכשיו בא אור הרוח בא. אם הוא עושה זיווג דהכאה על עביות דבחינה א’, כלומר כבר יש לו מסך ועביות והוא עושה זיווג דהכאה, אז האור שמתקבל בעביות א’ הוא אור הרוח.

תלמיד: מה שהכי מעניין אותי במשפט “הוא, בכלי דחכמה, שהוא בחי”א.” שהכול עובד בכלי החכמה.

כן. בגוף זה יורד מכתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות שבגוף.

שאלה: האם יש הסתלקות האור בין שלב לשלב?

זה נכון אבל אנחנו לא לומדים את זה בינתיים. אחר כך, בהזדככות המסך אנחנו נלמד.

שאלה: כשאנחנו לומדים על בחינת אור ישר אנחנו לומדים על האיכויות שיש נגיד בין חכמה לבין בינה. אבל כשהוא מקבל את האורות לא ברור מה קורה כשעובר מבחינה לבחינה, נגיד שהוא עובר מנפש לרוח.

אלה רק דרגות עביות שונות. דרגות עביות יותר גדולות. סך הכול האור מתלבש בתוך הרצון. אנחנו לא מדברים על איכות האור ואיכות הרצון. אנחנו מדברים על האור העליון שנכנס לתוך הרצון שבתוך הכלי. כל בחינה בכלי היא בחינה בפני עצמה ואפילו הפוכה מחברתה, אבל אנחנו לא לומדים את זה כאן. שאלה יפה.

אות פ”ט

וכשמשיג נשמה, היא מתלבשת בכלי דכתר,

והרוח יורד לחכמה, והנפש לבינה.

“ואח”ז, כשקונה המסך שלו העביות דבחי”ב, שזה נבחן שהמסך הוא בכלי דבינה, אז, ע”י פגישת האור העליון במסך הזה, מושפע לו אור הנשמה, החשוב ביותר מאורות דרוח נפש. וגם כאן, הוא מקבל את אור הנשמה, בדבר הזך יותר, כלומר בכלי דכתר, כי אור הנפש השפל מכולם, שהוא בכלי דחכמה, יורד לכלי דבינה, ששם המסך דבחי”ב, שהוא עתה הכלי העב מכולם. ואור הרוח, יורד מכתר אל כלי דחכמה, ואור הנשמה החשוב מכולם, מתלבש בכלי הכתר, הזך מכולם.”

זאת אומרת, אנחנו רואים שזה ממשיך לפי אותו סגנון ממצב למצב, מקל לעב, מבחינה קלה לבחינה יותר קשה, וככה האור מתפשט.

קריין: אות צ’.

אות צ’

וכשמשיג אור החיה, היא מתלבשת בכתר, והנשמה

יורדת לחכמה, והרוח בבינה, והנפש בז”א.

“וכשמסך שלו קונה העביות דבחי”ג, נבחן, שהמסך הוא עתה בכלי דז”א, שהוא בחי”ג ואז, על ידי פגישת האור העליון, במסך הזה דבחי”ג, מושפע לו אור החיה, החשוב עוד יותר מאור הנשמה, ועל כן, צריך לקבל אותו בכלי הזך יותר. ולפיכך, אור הנפש השפל מכולם, יורד מכלי דבינה אל הכלי העב עתה מכולם, שהוא כלי דז”א, ששם המסך דבחי”ג. ואור הרוח שהוא בחכמה, יורד עתה אל הבינה. ואור הנשמה שבכתר, יורד אל החכמה. ואור החיה החשוב מכולם, מתלבש בכלי דכתר.”

אנחנו יכולים לתאר את הדברים האלה שיורדים לפי הרמות שאנחנו נצייר לפנינו – כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות – שבגוף הפרצוף ואז האור יורד, יורד, יורד. יותר נכון -אנחנו צריכים לתאר את זה בפנים, בתוך הרצונות שלנו. איך אנחנו יכולים להתגבר על הרצון, כל רצון ורצון בתוך הפרצוף שישפיע לזולת ואז יפנה את עצמו לאור העליון. ורצון עוד יותר נמוך ישפיע לזולת ויפנה את עצמו לאור יותר עליון וכן הלאה.

צריכים לתאר את זה בצורה רגשית ולא בצורת שרטוט. תנסו כך לחשוב. כך אנחנו נהיה קרובים לאמת. אני ראיתי המון אנשים בחיים שלי שיודעים לשרטט את כל “תלמוד עשר הספירות” בצורה מאוד יפה, וכאילו כל כך יפה וברור, ואתה רואה על הנייר, וכל הדברים האלה והקשרים ביניהם ברורים לך, אבל זו לא אמת. זה על הנייר. וכאן כמו שכתוב, “כתוב על לוח ליבך”. אנחנו צריכים לכתוב על הרצונות שלנו. ולכן בואו ננסה לתאר את כל מה שאנחנו רואים כאן בטקסט, להרגיש את זה ברצונות.

שאלה: מבחינה רגשית זה נשמע כמו אבולוציה או התפתחות. האם זה התהליך שאנחנו מדברים עליו כרגע?

כן.

שאלה: האם העביות בכלי לא מתגלית כול עוד האור לא נכנס לכלי?

כן.

תלמיד: ובלי מסך אין זיווג?

לא. איך יכול להיות זיווג ללא מסך?

שאלה: האם עביות יותר חשובה כשיש לה מסך והאור יותר חשוב כשהוא מתלבש בתוך הרצון?

כן.

שאלה: ביקשת מאתנו לנסות לתאר את זה פנימית. האם זה נכון להגיד שהעביות של המסך, ככל שהיא עולה כך החשיבות של הבורא עולה?

כן.

שאלה: אמרת עכשיו עלי לתאר את עצמי, איך אני ברצון הכללי מפנה מקום כדי להשפיע לחבר ואז מתגבר על הרצון. האם תוכל לפרט יותר?

אתה התחלת יפה, נכון. ככה אנחנו צריכים לחשוב. איך אנחנו ברצון שלנו מפנים מקום לחשוב על החברים ובמקום שאנחנו פינינו מאהבה עצמית לאהבת הזולת אנחנו אחר כך מגלים את הבורא. יפה. כך צריכים לחשוב. אם נחשוב בצורה כזאת זה יקצר מאוד. אנחנו מהר מאוד מגיעים לזה שאנחנו לא סתם לומדים מה שכתוב בספר, אלא מה שקורה בנו.

אות צ”א

וכשמשיג יחידה, היא מתלבשת בכתר

והחיה יורדת לחכמה, והנשמה לבינה,

והרוח לז”א, והנפש למלכות.

“ואח”כ, כשהמסך קונה את העביות דבחי”ד, נבחן, שהמסך הוא עתה בכלי דמלכות, שהיא בחי”ד. ואז, על ידי פגישת האור העליון, במסך הזה דבחי”ד, מושפע לו, אור היחידה החשוב מכולם, שהוא מקבל אותו ע”כ בדבר הזך יותר, דהיינו בכלי דכתר. ולפיכך, אור הנפש השפל מכולם, יורד מהז”א אל כלי המלכות, שבו המסך דבחי”ד, והוא עב מכולם. ואור הרוח, יורד מהבינה אל כלי דז”א. ואור הנשמה יורד מחכמה אל כלי דבינה. ואור החיה, יורד מהכתר אל כלי דחכמה. ואור היחידה, שבא עתה, מתלבש בכתר. והנה עתה הגיע כל אור מנרנח”י, בכלי האמיתי המיוחס לו.”

ככה עובר האור מבחינה לבחינה. ואנחנו צריכים רק לראות שלא חשוב לנו כתר, חכמה, בינה. פעם היה בכלי אור הנפש, אחר כך אור הרוח באותו כתר וכן הלאה. הכול תלוי בעביות ובמסך שיש באותו הכלי.

אות צ”ב

ההפרש מהשפעת האור, לסדר התלבשות האור.

“והנך רואה, את ההפרש הגדול, שיש בסדר השפעת האור העליון לפרצוף לסדר התלבשות האור בכלים. כי המשפיע צריך לבחינה העבה ביותר, כי אין אור היחידה מושפע לפרצוף, אלא כשנמצא שם מסך בכלי דבחי”ד דוקא, כמבואר, שמקודם לכן כשלא היתה שם עביות זאת, אלא עביות קלושה ממנו, דהיינו מבחי’ ג’, לא היה אפשרי לאור החשוב הזה, שנק’ יחידה, שיהיה מושפע בפרצוף, ועכ”ז, כשנמשך האור החשוב הזה לפרצוף, אינו מתלבש בכלי דבחי”ד, אלא בזך מכולם, דהיינו בכלי דכתר.”

זאת אומרת, האור תמיד מתלבש בכלי דכתר ועובר ממנו עד למטה, עד המלכות. זה ההבדל, כמו שהוא כותב בכותרת “ההפרש מהשפעת האור, לסדר התלבשות האור”.

אות צ”ג

כל אור הבא לפרצוף אינו מקובל

אלא בכלי דכתר.

“ועד”ז בחינת אור החיה, שאינה מושפעת, כי אם במסך שבכלי דז”א, דהיינו בחי”ג, ומ”מ כשמתלבשת בנאצל, אינה מתלבשת בכלי דז”א, אלא בכלי הזך יותר, דהיינו בכלי דכתר, כמבואר. ועד”ז, בחינת אור הנשמה אינו מושפע, אלא במסך עב מבחי’ ב’ בכלי דבינה, אמנם כשמתלבשת בו, אינו מתלבשת אלא בכלי דכתר. וכן אור הרוח, שאינו מושפע, אלא במסך דבחי”א בכלי דחכמה, מ”מ, כשמתלבש בו, אינו מתלבש בכלי דחכמה, אלא בכלי הזך יותר, דהיינו כלי דכתר, כמבואר. הרי, שכל אור ואור הבא לפרצוף, אינו בא לו בתחילה, אלא בכלי דכתר, כדאמרן, שכל המקבל אינו מקבל, אלא בכלי הזך יותר, ואף על פי שההשפעה הגיעה לו בכלי העב יותר והבן היטב.”

שאלה: מה קורה עם המסכים בתהליך הזה? המסך נמצא לגבי הכלים, כשהאור נכנס לכלי הכי תחתון, אז בכלי הכי תחתון נובע מסך הכי חזק?

ודאי. ככל שהכלי יותר תחתון המסך שלו חייב להיות יותר חזק. כי תחתון זה יותר עבה, יותר אגואיסטי. אז חייב להיות צמצום יותר חזק, מסך יותר חזק ואז אור שיתלבש בו. גם האור יהיה יותר חזק.

תלמיד: ומסך יש בכל הכלי?

לא יכול להיות שיש בחצי כן ובחצי לא.

תלמיד: נגיד, אור הנשמה נכנס, אז מסך תמיד עומד בכלי הכי נמוך?

כן. המסך עובד עם האור הכי גבוה שעכשיו נכנס ועם העביות הכי גדולה שמתגלה ועליה צריכים טיפול.

תלמיד: ואנחנו לא מדברים פה על אור חוזר?

עדיין לא. עדיין לא חשוב לנו אור חוזר, ישר. לא בחלק הזה.

שאלה: יש הרגשה כאילו כאן נבנה מנגנון הגנה על בחינה ד’. האם ההרגשה נכונה?

כן. סביב בחינה ד’ הכול מסתובב.

שאלה: בחלוקה בין הכלים שמושכים את האור לכלים שמקבלים את האור, האם מורגש הפיצול הזה?

כן. זה הבדל גדול מאוד. כי כלים שמושכים את האור הם כלים עבים עם עביות גדולה ועם מסך גדול, והכלים שמקבלים את האור הם כלים זכים שבהם האור יכול להתלבש, הוא יותר קרוב אליהם. זה נקרא “סדר הפוך אורות וכלים”.

תלמיד: האם הפרצוף שמושך את האור ומקבל אותו יכול להבדיל בין הכלים, באלה אני מקבל ובאלה אני מושך?

כן. וודאי שיש בזה כלים שונים.

תלמיד: נניח שמורגש בנו רצון מסוים שעובדים אתו. במאמר הוא מתאר פיצול של שתי הרגשות בו זמנית.

יש כלים שנמצאים ככלים דהמשכה, דקבלה ודהשפעה, וזה שונה.

תלמיד: האדם מודע לשניהם בו זמנית.

גם בחיים שלנו אתה נוהג כך. נניח שאני נותן לך משהו טעים, אתה מקבל ונהנה וגם אני נהנה, האם יש קשר בין מה שנתתי לך להנאה שלי מזה? לא. יש כלים כאלה וכלים כאלה.

שאלה: המסך רוכש דרגות. האם אלה דרגות ביטול?

כן. זה נכון.

שאלה: איך להיות מכוון יותר בזמן לימוד תע”ס? מה אנחנו מבקשים בזמן הלימוד?

בזמן הלימוד אנחנו רוצים למדוד כל פעם כמה אנחנו יכולים לממש את מה שכתוב בתע”ס. איפה הרצונות שלי, איפה הקשר שלי עם החברים, כמה אני יכול להשפיע עליהם ודרכם לבורא, זה מה שחשוב לי. ואז אני רואה שאם הייתי משפיע להם במידה מסוימת, אז הייתי מקבל אור עליון באותה מידה. צריך להשתדל לתאר את הדברים האלה.

גם אם זה לא נכון, אנחנו כמו ילד קטן שלא יודע לעשות שום דבר נכון, אבל בזה שהוא מבצע פעולות שטותיות הוא רוכש שכל והכלים שלו מתפתחים. לכן זה מה שאנחנו צריכים לעשות, לגרום להתפתחות הכלים שלנו וזה רק בצורה שכל מה שאנחנו לומדים נשתדל לתאר בינינו. אתם מבינים מה קורה כאן? אנחנו יכולים לתאר את הדברים האלה בינינו וכך נרצה שזה יקרה. צריך לחפש איפה יש עביות, איפה יש זכות, איפה האור שצריך להתלבש, כמה אני נותן, פחות או יותר, על מנת לקבל, על מנת להשפיע, ואת כל הדברים האלה נממש בינינו ככל שנוכל. לא חשוב אם נעשה דברים לא נכונים, כי אי אפשר בלי שגיאות, כך בנויה כל המציאות רק דרך טעויות.

שאלה: אנחנו רואים שבזה שאנחנו מחזקים את הקשר בינינו כל העולם סביבי משתנה. האם זוהי הוכחה לכך שעלי לחזק יותר את הקשר?

אני לא רואה קשר בין זה לזה, אתה רואה ואני לא. אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו נמצאים בהרגשה משותפת וכך נראה.

אות צ”ד

העגולים אינם מקבלים האור העליון

משום שאין בהם עביות

“ומהמתבאר תבין ג”כ, למה העגולים אינם מקבלים שום השפעה מאור העליון, אלא כל האורות שבהם, צריכים לקבל מאור הקו, ואע”פ, שכלים דעגולים קודמים לכלים דיושר של הקו. והענין הוא פשוט, משום שאין בהם עביות כלל שכל ד’ הבחינות שבהם הן בהשואה אחת, כנ”ל (ח”א פ”א אות ק’ ד”ה עגול), ולפיכך, רק הכלים דיושר שבקו, שיש בהם מסך ועביות, המה המושפעים מהאור העליון, והעגולים מקבלים מהם.”

דבר מאוד מעניין קורה. הייתי חושב דווקא ההיפך, שהעיגולים הם יותר עליונים והם נותנים לקו, והקו אחר כך אולי משפיע על העיגולים בחזרה. נלמד את זה בהמשך.

קריין: אות צ”ד.

אות צ”ד

העגולים אינם מקבלים האור העליון

משום שאין בהם עביות

“ומהמתבאר תבין ג”כ, למה העגולים אינם מקבלים שום השפעה מאור העליון, אלא כל האורות שבהם, צריכים לקבל מאור הקו, ואע”פ, שכלים דעגולים קודמים לכלים דיושר של הקו. והענין הוא פשוט, משום שאין בהם עביות כלל שכל ד’ הבחינות שבהם הן בהשואה אחת, כנ”ל (ח”א פ”א אות ק’ ד”ה עגול), ולפיכך, רק הכלים דיושר שבקו, שיש בהם מסך ועביות, המה המושפעים מהאור העליון, והעגולים מקבלים מהם.”

שאלה: האם זה נכון לראות את היחסים בעשיריה מתוך מה שקראנו עכשיו?

כמו ילד שמשחק בצעצועים וזה לא באמת, אבל אנחנו רואים שהמשחק הוא דבר חשוב מאד, הוא מכין את האדם לחיים, כך אנחנו צריכים לתאר את הדברים שהם כביכול קורים בינינו. כמו חיילים שצריכים לעשות אימונים כדי להתכונן לקרב, אז הם מתאמנים כאילו הם כבר במצב הנכון, כך גם אנחנו.

תלמיד: זה נכון לדבר על זה, או אלה הבחנות שכל אחד צריך לשמור ולבדוק עם עצמו?

רצוי שכל אחד עם עצמו כי אנחנו יכולים לבלבל זה את זה. אבל אפשר גם במשהו לדבר, זה לא נורא, רק צריכים לראות, כדי שלא נקבל את זה כדבר אמיתי.

אות צ”ה

כל מדרגה שמקבלת ע”י אחר, ואין

בה עצמה בחינת ההשפעה,

נקראת נפש.

“ולפיכך נקרא אור העגולים בשם אור הנפש, כי זה הכלל, כל מדרגה שאינה מושפעת מהאור העליון, אלא שמקבלת הארתה על ידי מדרגה אחרת, הרי האור ההוא נקרא אור הנפש, או אור הנקבה. וכיון שאין העגולים מושפעים מן האור העליון, אלא שמקבלים הארתם על ידי הקו, הרי הם בבחינת אור נקבה או אור הנפש. וגם בכלים דיושר נתבאר לעיל, (הסת”פ ח”ב אות פ”ה ד”ה ואחר) אשר אם נזדככה כל העביות שבמסך, הרי אין שם עוד השפעה מהאור העליון, ואין שם אלא הארה מהמדרגה הקודמת לה, שנקרא משום זה אור הנפש, ע”ש היטב.”

תלמיד: לא כל כך מובן למה אם אין לה תכונת השפעה היא בכל זאת נקראת “נפש”.

אתה צודק. נפש זה האור הכי קטן שמאיר אפילו בלי מסך ועביות וזיווג דהכאה, פשוט מאיר מתוך זה שהעליון רוצה להאיר לתחתון כדי להחיות אותו, גם אור כזה נקרא “אור הנפש”. זה לא אותו אור נפש שמתקבל על ידי עביות שורש ששם יש מסך, עביות, אלא אור הנפש זה האור הכי קטן שמאיר. הוא כותב בכותרת “כל מדרגה שמקבלת ע”י אחר, ואין בה בעצמה בחינת השפעה,” כלומר אין מסך ואור חוזר, אלא מה שמאיר לה מלמעלה ממישהו, אז האור שמאיר לה נקרא נפש.

תלמיד: האם זאת מקדמה כלשהי?

לא, כי יש לו נגיד צמצום. בעיגולים לא צריך להיות צמצום כי אין שם הרגשת עביות. העגולים מסודרים רק כסיבה ומסובב, ויושר מסודר לפי דרגות העביות עד כמה יש רצון לקבל, צמצום, מסך, אור חוזר. לכן עיגולים הם כאילו יחס הבורא לנבראים ויושר הוא תגובת הנברא לבורא.

שאלה: איך לתאר את דרגות העביות בעשירייה, האם ביחס שלי כלפי כל חבר או ביחס לחיבור הכללי?

דיברתי על זה לא פעם היום, שאנחנו עוד לא יכולים למדוד דרגות עביות. אין לך צמצום ואין לך דרגות עביות, אלא אתה יכול רק להרגיש אם זה קרוב לאגו שלך או רחוק, אבל למדוד את זה לא ניתן בינתיים.

שאלה: למדנו מאמר על גדלות הבורא, אחר כך על החנווני ועכשיו תע”ס. אמרת לשחק במצבים. על מה להתמקד מאותם חלקי השיעור או שהכול מדבר על אותו דבר?

אין בחכמת הקבלה משהו שלא שייך להכול. מה שאנחנו לומדים, ואנחנו יכולים ללמוד אפילו עוד כמה חלקים בשיעור, הם כולם משפיעים עליך. ולפי המימוש שלך, ככל שאתה רוצה להתחבר עם החברים ודרכם לבורא, כך זה יתממש בך.

תלמיד: כלומר זה לא משנה באיזה חלק מהשיעור להתמקד.

לא חשוב.

שאלה: לפי מה שכתוב באות צ”ה, האם ניתן להגיד שלא משנה באיזה מצב האדם נמצא הוא יכול להרגיש עלייה דרך הארה?

נכון.

שאלה: האם לעביות יש קשר להתנגדות של המסך או ליכולת של המסך להתמודד עם הקושיות?

עביות צריכה להיות שקולה כנגד הקשיות של המסך, ככל שרוצה לקבל ככה דוחה.

קריין: פרק ט’.

פרק ט’

מבאר: למה כל ספירה וספירה כלולה מעשר ספירות פרטיות, והפרטות כלולה מעשר ספירות פרטי פרטיות וכן הן הולכות ומתפשטות עד לאין קץ ומספר.

כל ספירה פרטית שבכל עולם ועולם כלולה מי”ס פרטי פרטיות וכו’ עד אין קץ ומספר:

אות צ”ו

ענין התחלקות הספירות לפרטיות ולפרטי

פרטיות עד אין קץ.

“זהו חוק נפלא בעולמות העליונים אשר כל ספירה שאנו בוחרים להבחין אותה, אנו מוצאים בה עשר ספירות פרטיות, וכשלוקחים שוב ספירה אחת, מאותן הע”ס הפרטיות, אנו מבחינים ג”כ עשר ספירות שהן פרטי פרטיות בערך הספירה הראשונה, וכן אם לוקחים ספירה אחת מהספירות, של פרטי הפרטיות, שוב מוצאים בה עשר ספירות, שהן פרטים, מפרטי הפרטיות הקודמים, וכן עד אין קץ.”

קריין: אות צ”ז.

אות צ”ז

כל אור העובר דרך המדרגות, משאיר שורשו

בכל מדרגה ומדרגה שעבר דרכה.

“וטעם הדבר, תבין על פי המבואר, שאין העדר ברוחניות (עי’ או”פ ח”ב פ”א אות ד’ שניה). והמתבאר שם, שאי אפשר כלל שתמצא איזו בחינת אור בתחתון, שלא תהיה אותה הבחי’ נכללת בכל העליונים ממנו, עד א”ס ב”ה. מטעם, שאפילו הארה קטנה מאד, היוצאת במדרגה היותר שפלה בעולמות, מחויבת לצאת מא”ס ב”ה, ולעבור דרך כל העולמות והמדרגות הקודמות לאותה המדרגה השפלה, עד ביאתה שמה. ומתוך, שאי אפשר להיות, שההארה הנ”ל בהיותה משתלשלת ועוברת דרך המדרגות, תהיה נעדרת ממדרגה ראשונה בסבת ביאתה לשניה, ותהיה נעדרת מהשניה בעת ביאתה לשלישית, וכו’ עד ביאתה למדרגה האחרונה המקבלת אותה, כדרך דבר גשמי העובר ממקום למקום, שהרי זה לא יתכן כלל ברוחנים, שאין ההעדר והחילוף נוהג בהם כל עיקר, אלא בהכרח, שכל הארה העוברת דרך איזו מדרגה, אפילו שהיא רק בדרך העברה, עם כל זה כבר קנתה מקומה שם.”

כל מדרגה ומדרגה, כל אור ואור שיורד ומגיע אלינו מאין סוף, הוא משתלשל דרך כל המדרגות ובכל המדרגות הוא גם נשאר וגם עובר למטה. לכן כל המדרגות מאין סוף הן מלאות באור שעבר עלינו, ובמידה שנקבל למטה אור, כך נמלא את כל הספירות שנמצאות לפנינו.

שאלה: כשאנחנו אומרים שלכתר ירד נגיד אור הרוח, אז זה כבר לא אותו כתר שהיה בו את אור הנשמה, זה כבר משהו אחר, עם עשר ספירות אחרות.

כן.

קריין: אות צ”ח.

אות צ”ח

כל אור שהופיע פעם באיזה מדרגה,

אינו זז משם לנצח.

“וענין ביאתה והעתקתה למדרגה שלאחריה, אינה גורעת, משום זה כלל, מהאור שהשאירה וקנה מקומו במדרגה שעברה, אלא, שזה דומה למדליק מנר לנר ואין הראשון חסר. וכן כאן, בשעה שהאור נעתק מהמדרגה הראשונה ויורד לשניה, נמצא כל האור בשלמות, גם בראשונה גם בשניה ועל דרך זה, בביאתו של האור למדרגה השלישית, לא זז האור מהשניה כלל והאור נמצא בכל שלמותו, גם בשניה וגם בשלישית, ועד”ז, בעברו בכל המדרגות הקודמות לאותה המדרגה האחרונה, שהיא המקבלת האמיתית, דהיינו עד אותה המדרגה, שבשבילה ירד האור מא”ס ב”ה, הוא נקבע בכולן. וכל זה הוא, משום שאין העדר נוהג ברוחני, וכל אור שזרח פעם בבחינה רוחנית, שוב לא זז האור מאותה הבחינה לנצח, ואפילו משהו שבמשהו.”

שאלה: האם יכול להיות מצב שמרגישים את האור העובר ולא את מי שהזמין את האור?

מורגש אותו אור שנמצא בתוך הכלי.

שאלה: מה ההבדל בין עביות המסך לבין עביות הכלי? איזה סוג עביות צריך להיות כדי שאור גדול יותר יתגלה?

עביות הכלי היא עביות הרצון, מלכות שבכלי, ועביות המסך היא אותו כוח התנגדות להתלבשות ישירה.

שאלה: במה מתבטאות ההבחנות השונות של כל סוג של אור, אור הנפש, אור הרוח וכולי? האם הנברא מרגיש כל אור בצורה שונה ומה שונה?

ודאי שבצורה שונה. כמו שאנחנו מרגישים את כל הדברים שונים כך גם האורות הרוחניים, נרנח”י, כולם שונים זה מזה, מתגלים בצורה שונה ונושאים בתוכם הרבה מאוד הבחנות שונות.

שאלה: מה הקשר בין צמצום וגדילת העביות?

צמצום צריך להיות על כל הרצון, ועביות שמתגלה היא מזמינה מהכלי תגובה שנקראת מסך שיכול להיות רק על חלק מהעביות.

שאלה: איך המסך רוכש דרגות עביות נוספות?

זה לא המסך אלא מלכות היא שקובעת. אם היא יכולה לקבוע שהיא עושה צמצום על כל הרצון שלה, אז אחר כך היא יכולה לקבוע על כמה מהרצונות האלה, חוץ מצמצום, היא יכולה עוד להשפיע, לעבוד בצורה הפוכה, לקבל כדי להשפיע. את זה מלכות קובעת, וזה נקרא גובה המסך או עביות המסך.

שאלה: בתיאור הפרצוף, האם לתאר את המערכת בעשירייה או בהפצה או גם וגם?

תיאור הפרצוף הוא רק בעשירייה, עד כמה אנחנו יכולים להיות קשורים זה לזה ומתוך הקשר שלנו להשפיע לבורא.

שאלה: איך במהלך הלימוד של תע”ס אנחנו מקדמים את כל המערכת לתיקון השלם?

אנחנו בלימוד התע”ס מושכים אורות אפילו בלא ידיעה, והאורות האלה מתפשטים בנו וממלאים את כל הרצונות שלנו רק מבחינת אור הנפש הקטן, כי אנחנו לא משקיעים בצמצום ובכוונה, אבל לאט לאט זה מקרב אותנו למצב שנוכל להגיע למסך ולפעולות רוחניות ממש.

שאלה: האם כל דרגה מכילה את כל ד’ האורות?

כל דרגה כוללת בתוכה, מכילה בתוכה את כל האורות ואת כל הכלים עד הדרגה של עצמה.

שאלה: למדנו היום שככל שהרצון גס יותר, האור הנמשך גדול יותר. האם אותו דבר קורה גם בעשירייה, ככל שאנחנו מתמודדים עם הפרעות וקשיים, כך יש לנו יותר הזדמנות לתקן ולהתגבר על הרצון לקבל לעצמו?

נכון. ויש גם יותר הזדמנות להתמלאות באור העליון אם אתם מתחברים מעל הרצון האגואיסטי שלכם שדוחה אתכם, ובחיבור אתם רוצים להשפיע במצב הזה נחת רוח לבורא כמו ילדים טובים.

שאלה: האם יש קשר בין האורות של אדם קדמון לעביות העיגולים?

המערכות האלה של עיגולים ויושר קשורות יחד. על הקשר שלהם כבר למדנו, זה קשר כמו בין אור הקו ואור העיגולים, ועוד נלמד קצת בעתיד איך הקו ממלא את העיגולים. בסופו של דבר גמר התיקון הוא בעיגולים, כשאור הקו, שאנחנו צריכים ליישם אותו, הוא ימלא את כול העיגולים.

שאלה: מה זה בדיוק הזדככות?

הזדככות זה כשהמסך מאבד את כוח ההתנגדות שלו לאור העליון ולא יכול כבר לקבל בעל מנת להשפיע ולכן המסך הזה הוא מזדכך, נעשה יותר זך, יותר דק.

שאלה: כאשר העביות והקשיות שקולות זו לזו, מה מכריע את הקבלה לטובת הבורא?

המסך מכריע. ככל שעביות המסך היא יותר גדולה, אני יכול לקבל בעל מנת להשפיע. העביות של המסך הופכת להיות לזכות.

שאלה: אם אני מרגישה שחברה נהנית מהשפעה, האם זה אומר שהיא נותנת?

אנחנו לא יכולים עדיין כך להגיד, אבל אנחנו יכולים ככה להתייחס. אבל לא להגיד שזו האמת. האמת תתגלה אחר כך, אנחנו עדיין לא נמצאים בעולם האמת.

שאלה: איך העיגולים תלויים בקו, איך העליון תלוי בתחתון, איך העשירייה תלויה בי?

כולנו תלויים בכולם ממש. עד כדי כך, שאני תלוי בפרט הקטן ביותר שבמציאות וכל המציאות תלויה בי. כולנו נמצאים בערבות השלמה.

שאלה: האם בכך שהנברא מסכים לקבל אור על מנת להשפיע, הוא עוזר לבורא למלא את שאר נשמות?

כן. הוא מעביר דרכו אור מהבורא לכל הנשמות.

שאלה: קשה לי מאוד להתחבר לתע”ס, רק בהתחלה כשלמדנו מושגים, הרגשתי משהו. בזמן הלימוד כלום לא נכנס, לא בשכל ולא ברגש, על מה לחשוב? מה הכי נכון לעשות?

זו בעיה. כתוב “אין אדם לומד, אלא במקום שליבו חפץ”. אבל נראה לי שבכל זאת את צריכה ללמוד איתנו תע”ס כשאנחנו לומדים. לגבר זו חובה, לאישה זה לא כל כך חובה, אבל בכל זאת תלמדי קצת איתנו בזמן השיעור, אבל חוץ מהשיעור תלמדי משהו אחר, מאמרים למשל. בדרך כלל לנשים מספיק מאמרים שאנחנו לומדים לפני תע”ס, מאמרי “שמעתי”, מאמרי רב”ש ומאמרי בעל הסולם. כל אישה יכולה ללמוד ולהתקדם על ידי זה. בהצלחה לכולכן.

שאלה: בעל הסולם מדבר בהתחלה על אור הנפש שעובר דרך כל הכלים ובסוף מתלבש בכלי דמלכות, ואז הוא מדבר על אור נפש בצורה אחרת, שזה נקרא אור העיגולים. יש קשר ביניהם?

אין. כל אור ולו הקטן ביותר נקרא אור הנפש. האור שמקובל לא על ידי המסך ומתפזר בעיגולים גם נקרא אור הנפש. “נפש” זה מהמילה “נפישה”, שפירושה קיים וזה כמו אוויר. אם האוויר הזה זז – זה נקרא “אור הרוח”, אם הוא כבר מגלה שיש בו משהו פנימי, כוח שמפעיל אותו, זה כבר “נשמה”, וכן הלאה.

שאלה: אז מה זה נקרא דומם דנפש דקדושה בעבודתנו?

דומם דנפש דקדושה זה נקרא דומם דנפש דקדושה.

שיהיה כל טוב לכולם, ואם אתם רוצים משהו, תכתבו, ונעשה שינויים שיהיה מעניין וטוב לכולם.

(סוף השיעור)

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *