YESOD: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Lesson on the topic of “The Approach to Studying the Wisdom of Kabbalah”

שיעור בוקר 24.05.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

הגישה ללימוד חכמת הקבלה – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: שיעור בנושא – הגישה ללימוד חכמת הקבלה, קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מס’ 27.

כל יום לפני השיעור אנחנו קוראים את הקטעים האלה כהכנה לשיעור. ובאמת כתוב “ויהיו בעיניך כחדשים”, כי יום יום אנחנו צריכים להרגיש שאנחנו נכנסים למקום חדש, למדרגה חדשה, למצב חדש. ודווקא אם שוכחים מה היה אתמול ונראה לנו שכאילו לא עשינו כלום אתמול, והיום אנחנו מתחילים ממקום ריק, חדש, לא כמו שאנחנו רגילים בחיים שלנו, אז אנחנו בונים בזה כל פעם את המדרגות החדשות, את המצבים החדשים בהתקדמות למטרת החיים.

לכן כל יום יש התחייבות כלפי החברים, כלפי הבורא, כלפי עצמנו, כל יום יש גישה חדשה, הכיוון כביכול מתחדש, כמו שכתוב “ויהיו בעיניך כחדשים”. אנחנו צריכים רק להבין שהדרך הזו היא באמת דרך האמת, ושבכל דרך אחרת אם מרגישים שאוספים ואוספים כל מיני דברים בדרך ולא מתחדשים ממש כל פעם מאפס, אז זו לא הדרך שבה גדלים ברוחניות, כי ברוחניות כל רגע הוא רגע חדש ומנותק מהקודם ומחובר רק לעתיד.

ולכן לא להתייאש מזה שאנחנו באים ריקניים, מתעוררים ללא שום מחשבות וצריכים לחפש בשביל מה אני קיים, למה אני קיים, לשם מה אני קיים, מה אני בכלל עושה כאן, כי כל הדברים האלה דווקא עוזרים ונשלחים לכל אחד מאיתנו כדי שנעמיד את עצמנו בצורה עוד יותר מדויקת ונכונה כלפי מטרת הבריאה, מטרת החיים.

לכן כמו שכתוב, “בכל יום יהיו בעיניך כחדשים”, זה צריך לשמח אותנו. אומנם אנחנו מרגישים, “אני לא יודע בשביל מה אני ולמה אני ולאן אני הולך, מה הם החיים שלי ומה אני”, אדם מרגיש שהוא מאבד את עצמו בתוך החיים, בתוך היער, שהוא הלך לאיבוד, אבל זאת הגישה הנכונה ביותר שנותנים לנו מלמעלה כדי ששוב ושוב נקבע את עצמנו בצורה הנכונה וכך ממשיכים.

לכן צריכים להבין את ההכוונה מלמעלה, את ההשגחה שמרוקנת אותנו מאתמול ומעמידה אותנו גם כלפי הריקנות של היום. שלא נסחוב מאתמול מה שהיה לנו, ובאמת אנחנו מרגישים על עצמנו, מה עשינו? שום דבר. מה למדנו? לא נשאר כלום. עם מה אנחנו נמצאים בלב ובמוח? הכול ריק. ואז אנחנו מתחילים באמת יום חדש, אי אפשר אחרת להתקדם ברוחניות, וכך גם היום.

קריין: קטע מס’ 27. אומר בעל הסולם:

“מתחייב הלומד, בטרם הלימוד, להתחזק באמונת השי”ת ובהשגחתו בשכר ועונש, כמ”ש חז”ל: “נאמן בעל מלאכתך, שישלם לך שכר פעולתך”. ויכוון את היגיעה שלו, שיהיה “לשם מצות התורה”. ובדרך הזה, יזכה ליהנות מהמאור שבה, שגם אמונתו תתחזק ותתגדל בסגולת המאור הזה, כמ”ש: “רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָ וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ” (משלי ג’, ח’). 

ואז, יהיה נכון לבו בטוח, כי “מתוך שלא לשמה יבא לשמה”. באופן, אפילו מי שיודע בעצמו, שעדיין לא זכה ח”ו לאמונה, יש לו תקוה גם כן, על ידי עסק התורה. כי אם ישים לבו ודעתו, לזכות על ידה, לאמונת השי”ת, כבר אין לך מצוה גדולה מזו, כמ”ש חז”ל: “בא חבקוק והעמידן על אחת “צדיק באמונתו יחיה” (מכות, כ”ד). ולא עוד, אלא שאין לו עצה אחרת מזו.” 

(בעל הסולם. “הקדמה לתלמוד עשר הספירות”, אות י”ז)

קודם כל צריכים להבין היטב שאין עצה אחרת אלא מה שבעל הסולם אומר לנו כאן. זו הדרך, צריכים לכוון את עצמנו, להתחזק בהשגחה, באמונה שהבורא מטפל בנו בתנאי שאנחנו מקיימים כמה תנאים בינינו, ובטוח שנקבל שכר אם נקיים מה שהוא אומר. ובזמן הלימוד, בזמן שאנחנו עוסקים בחיבור בינינו, אנחנו רוצים לזכות למאור המחזיר למוטב, זאת אומרת לכוח מיוחד שיטפל בנו, שיתקן אותנו, יחבר בינינו ויגלה בנו כוח השפעה, כוח חיבור, ההיפך ממה שאנחנו עכשיו, שיתקן אותנו.

ואם אנחנו מכווָנים לזה, אומר בעל הסולם “ואז, יהיה נכון לבו בטוח, כי “מתוך שלא לשמה””, אפילו כל המחשבות והכוונות על מנת לקבל שבהן אנחנו נמצאים עכשיו, יתהפכו ויהיו בעל מנת להשפיע. איך זה קורה? על ידי המאור. אני לא יודע איך הוא עושה את זה אבל זה יקרה, אני צריך להאמין בזה ולהיות בטוח שזה יקרה.

ואפילו שאדם יודע, כמו שבעל הסולם כותב, שעדיין לא הגיע לזה, הוא צריך להיות בטוח כמה שאפשר, אנחנו צריכים לחזק זה את זה, שאם כך נכוון את עצמנו בלימוד, בקבוצה, בחיבור בינינו, זה יקרה. ולא רק שזה יקרה בנו, זה יקרה לכל האנושות, רק בצורה אחרת, שנחבר גם אותם אלינו. אבל כולנו נצטרך להגיע לתיקון ולחזור למערכת אדם הראשון המתוקנת.

שאלה: כתוב “יכוון את לבו”, ואני שמעתי כאילו הבורא יכוון את לבו של הלומד, כי למדנו בעבר שהכוונה היא מאת ה’. אני לא כל כך יודע איך אנחנו יכולים לדייק בעשירייה את הכוונה הזאת.

תעשה מעצמך מה שצריך, ואז אתה תראה מה עוד נשאר. “ה’ יגמור בעדי”, זה נכון, אבל אני צריך להתחיל.

שאלה: מה הכוונה “ויכוון את היגיעה שלו, שיהיה “לשם מצות התורה””?

כל התורה היא כדי לתקן אותנו, “בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין”, “כי המאור שבה מחזירו למוטב” ולכן אנחנו צריכים לכוון בזמן שאנחנו עוסקים בתורה – לעסוק בתורה זה גם כשאנחנו עוסקים בחיבור בינינו, גם כשאנחנו פעילים בינינו בכל מיני צורות קשר, גם כשאנחנו לומדים כל מה שכתבו לנו אנשים שכבר השיגו את כוח ההשפעה, זאת אומרת את כוח הבורא שכבר שורה בהם במשהו, כשאנחנו עוסקים בכל זה, אנחנו צריכים לכוון שזה ישפיע גם עלינו.

כי אם אנחנו לא מתכוונים לכך, אומנם זה גם משפיע עלינו, אבל בצורה מאוד מאוד קלושה, חלשה, קטנה. לכן אנחנו צריכים להשתוקק למה שנקרא “המאור המחזיר למוטב”, שכל הקטעים שאנחנו קוראים, כל הפעולות שאנחנו עושים בחיבור, ישפיעו עלינו ויחברו בינינו ויביאו אותנו לחיבור הנכון, שהבורא ישרה בנו, יתגלה בנו.

שאלה: נאמר שצריך להתחזק באמונה, “צדיק באמונתו יחיה”. על איזו אמונה מדובר כאן בקטע?

אמונה זה נקרא כוח השפעה, אור החסדים, שאנחנו נתקרב להשפעה. השפעה בינינו, השפעה לבורא, זאת הכוונה.

שאלה: מה משמעות להתחזק בעשירייה כלפי שכר ועונש?

שנהיה בטוחים ונחזק את כל החברים, שעל כל העבודה שלנו, ועל כל היגיעה שלנו יבוא שכר, והשכר יהיה גילוי הבורא בינינו, ובזה נגלה את הכול. חוץ מזה לא חסר לנו כלום. אז נשתדל בכל פעולה שלנו להתקרב לגילוי הבורא בינינו. במידה בה אנחנו בונים מערכת שקושרת אותנו יותר ויותר יחד בפנים, בתוכנו, ולא בצורה חיצונה, כך נגיע למצב שנכין לו את הכלי לשרות בנו.

קריין: קטע 28. אומר הרב”ש:

“אם אין בתחילת לימודו, שהאדם הולך ללמוד, שרוצה על ידי זה להגיע לבחינת “אמונה שלימה”. שזה יכול להשיג על ידי המאור שבתורה, בזה שהוא רוצה להתדבק בהלובש, שהוא מלובש בהתורה. שהוא נותן את מאור התורה, ולא אחר. נמצא, שהוא לומד תורה, שהם לבושיי של הקב”ה. ועל ידם הוא רוצה להגיע לאמונה שלימה, להתדבק בהלובש, שהוא הנותן התורה.

ויש כבר כאן ייחוד של ג’ בחינות:

א. אורייתא, שהם לבושיי הקב”ה,

ב. קוב”ה, שהוא מלובש בהתורה,

ג. ישראל, האדם, הלומד תורה על הכוונה הנ”ל.

וזה נקרא “ייחוד”, הנקרא “אורייתא וקב”ה וישראל חד הוא”.”

(הרב”ש. מאמר 12 “מהו תורה ומלאכה בדרך ה'” 1988)

שאלה: מה זה אומר שאנחנו לומדים את מלבושי הבורא ומשיגים את המלביש?

שאנחנו בונים את הכלי שבעזרתו אפשר לגלות אותו. הבורא ממלא את כל המציאות ובאמת אין כלום במציאות חוץ מהבורא, מכוח ההשפעה. אנחנו קיימים בצורה מלאכותית ככוח קבלה, וככל שמצורת הקבלה אנו יכולים להכין את עצמנו לצורת ההשפעה, להידמות לבורא, במידה הזאת אנחנו יכולים לגלות אותו. לכן כל העבודה שלנו היא עד כמה אנו עושים את עצמנו דומים לבורא, מה שנקרא “השתוות הצורה”.

תלמיד: כשאנחנו לומדים עכשיו את החומר הזה, מה זה אומר, שאנחנו לומדים צורות של התלבשות הבורא?

אם אנחנו משתדלים להגיע לצורת השפעה בינינו, בעצם בין כל הנבראים, אנחנו בזה נותנים מקום לבורא להתגלות בנו לפי חוק השתוות הצורה. כי אנו רוצים להגיע לאותה צורה כמוהו, לצורת ההשפעה שאנחנו מייצבים בינינו. באותה צורה לפי אותו חוק השתוות הצורה הבורא יכול להתלבש ולהתגלות. זאת כל העבודה שלנו.

שאלה: אמונה שלמה, מה זה, ואיך מרגישים אותה?

מידת ההשתוות שלנו, מידת השתוות האדם לבורא נקראת מידת האמונה שלו. אמונה זה כוח השפעה. ככל שהאדם רוכש את תכונת ההשפעה, מתעלה מעל האגו הפרטי שלו, בזה הוא משווה את עצמו לבורא, הוא מקדם ומקרב את עצמו לבורא ונעשה בעל אמונה. במידה הזאת הוא מרגיש את הבורא הממלא את כל המציאות ויוצא מהנסתר לגילוי. זה נקרא כוח אמונה, כוח השפעה, והזדהות עם הכוח העליון.

שאלה: אנחנו לומדים שהכוונה היא הדבר הכי חשוב בעבודתנו. האם יש לך עצה פרקטית בשבילנו איך להשתמש בפגישות העשירייה איך לאמן את עצמנו בכוונה הזאת. לדוגמה, אם עלינו חמש דקות לפני הפגישה לחשוב על מה שאנחנו עושים, כי אני חושבת שזה הדבר הכי קשה בעבודה הפרקטית שלנו בקבלה. איך להשתמש ואיך לאמן את עצמנו בכוונה הזאת? האם יש לך עצה עבורנו, האם רב”ש נתן לך איזו עצה עבורנו בעבודה הפרקטית הזאת כלפי הפגישות היומיות שלנו?

אתם צריכים לחפש בכל הקטעים, למצוא תשובות, וכל פעם התשובות אולי יהיו שונות, ומתקדמות כלפי מה שאתם שואלים. אני לא יכול לענות על כל השאלות, בטוח שהכול נמצא בכתבי המקובלים. ולא רק בכתבים עצמם, אלא ככל שאתם דרך הכתבים מתקשרים לכוח העליון, משם מגיעה אליכם איזו הארה, ונותנת לכם תשובה. זה לא נמצא דווקא בתוך הספר, הספר רק מעורר אתכם לכוון את עצמכם למאור העליון, וממנו אתם מקבלים את התשובה. ככה זה עובד.

שאלה: במאמר הוא כותב שבתחילת הלימוד אדם מגיע ללמוד, אין לו רצון לאמונה שלמה. ואז נראה שאין רצון להשיג שום צורה של אמונה, כשאתה מתחיל ללמוד אין לך אפילו כיוון, כוונה. אמונה שלמה זה אין סוף, והדרגות השונות בדרך לשם הן דרגות אמונה?

זאת אומרת, שהשאלה היא על אמונה. אמונה זה כוח השפעה, כי במידה הזאת האדם מתקרב לבורא. במידה שהוא מתקרב לבורא הוא מתחיל להרגיש את הבורא, וזה כבר נקרא כוח החכמה. יוצא שיש כאן שתי דרגות, שני גילויים. יש גילוי של אור הבינה, אור החסדים, ובזה אתה משווה את עצמך לבורא בהשפעה, ואחר כך בהשפעה אתה כבר משיג את ההשפעה שלו עצמה כלפיך, וזה כבר אור החכמה.

יש כאן פעמיים. כמו שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה, יש את אור החכמה, ואת אור החסדים. קודם משיגים את החסדים, להשפיע על מנת להשפיע, וזה נקרא שאתה יוצא מעצמך כלפי הזולת, ללהשפיע על מנת להשפיע, וגם בזה יש דרגות. כל הדרגות האלו הן למעלה מהאגו שלנו, שורש, א’, ב’, ג’, ד’. כשאנחנו מתעלים מעל האגו שלנו, לא רוצים לעבוד עימו בצורה כזאת שאנחנו מקבלים בו, ואחר כך אנחנו כבר עובדים בהתאם להשתוות שהשגנו עם הבורא, ואז אנחנו מתחילים לקבל את זה ממנו, על מנת להשפיע. וזו כבר עבודה עם אור החכמה.

לאט לאט, זה מתגלה לאט לאט, אולי אתם עוד לא בדיוק מרגישים, אבל כך אנחנו נשיג. קודם הדאגה שלנו היא איך אנחנו מגיעים להשפעה, כי בזה אנחנו מתעלים מהקבלה שלנו, מהרצון לקבל ולפחות יכולים להתכלל בבורא כרצון להשפיע, וכבר נמצאים כמו עובר בתוך אימו, ולא מפריעים. אנחנו כבר קיימים בו, אבל עדיין אין לנו שום דבר חוץ מלנטרל את עצמנו כלפי העליון. זה בעצם השלב הראשון של התיקון שלנו.

תלמיד: אז כשהוא מדבר על אמונה שלמה, כי כתוב במאמר פעמיים אמונה שלמה, האם זו מדרגה שלמה?

כן, אמונה שלמה זה כשאני כבר מגיע למצב כזה שבאור החסדים, מתגלה אור החכמה, וזה התיקון הסופי.

תלמיד: רק כדי להבהיר את הבלבול שלי. האם זה כמו בן שמסתכל על אביו ומבין סוף סוף שהוא זה שנותן לו, מספק לו את הכול, ואז הוא גם מבין סוף סוף שהוא רוצה להיות כמו אביו? במילים אחרות, אנחנו גדלים סוף סוף למקום שבו אנחנו רוצים להיות כמו הבורא ולהשפיע כמוהו?

כן. זה בדרך.

שאלה: החלטנו בעשירייה שכל יום זו התחלה חדשה לעבודה, ועלינו להכין את עצמנו לפני לימוד התורה. אם כך, מה עלינו לעשות בסיום הלימוד של היום, האם יש דרך טובה לסיים את היום?

בסיום היום אנחנו חוזרים על כל מה שהיה בפגישות בינינו, וכל אחד שיש לו זמן חוזר על חומר הלימוד, וכך אנחנו מכינים את עצמנו למחר. כמה שיותר בהתחברות בינינו, עם הקבוצה, עם הלימוד ובסופו של דבר עם נותן הלימוד, עם הבורא. כך אנחנו מגיעים לסיום היום.

שאלה: קטע 27 מתחיל ש”מתחייב הלומד בטרם הלימוד”, בטרם שבכלל אני מתחבר עם החברים, ואני עושה את כל המאמץ, מה ההתחייבות הזאת? זה נשמע לי משהו מאוד מאוד גבוה, משהו שמאוד קשה לי לשייך אלי, להתחייב. איך אני יכול להתחייב למשהו כמו שאמרת קודם בתחילת השיעור, הרי אני קם בבוקר ריקני, אני לא יודע מה אני רוצה מעצמי, איפה אני נמצא, אז מה זה “מתחייב”?

אתה מתחייב שלשם זה אתה מגיע ללימוד. אתה רוצה שהלימוד יספק לך את האמונה. אחרת בשביל מה אתה מגיע? מה אתה רוצה לקבל מהלימוד? אתה רוצה לקבל מהלימוד את כוח האמונה כי זו הדרגה הראשונה בהשתוות שלך עם הבורא.

תלמיד: האם אני יכול להגיד שההתחייבות הזו בעצם היא כבר כוח של השפעה, כי אני מחייב את עצמי למען החברים?

כוח אמונה זה כוח השפעה. כן.

קריין: 29, מתוך ספר “פרי צדיק”.

“חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין כדי שיכוונו לבם לאביהם שבשמים. ולשון כיוון, הוא ישרות הלב והוא ליישר הלב, שלא יהיה פזור בתאוות וחמדות עניני עולם הזה, רק שיהיה מכוון ומיושר לאביו שבשמים. 

(“פרי צדיק”. פרשת “וישב”, אות ג’)

כך אנחנו צריכים להשתדל ולהכין את עצמנו לפגישה עם הבורא בעת הלימוד. אם זה מובן נעבור לשיעור עצמו.

(סוף השיעור)