GEVURAH: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Lesson on the topic of “Pesach (Passover)”

שיעור בוקר 20.04.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

פסח – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: קטעים נבחרים מן המקורות בנושא – פסח, כותרת: וייזעקו, ותעל שוועתם.

אנחנו נמצאים בתהליך שנקרא “פסח”, פַסַח, פוסח, פוסע, עושה צעד מהעולם הזה לעולם העליון, ועל זה מספרים לנו, מדברים איתנו ורוצים שאנחנו נעשה את זה. כל המקובלים של כל הדורות תמיד מסתכלים על הדור הצעיר, עלינו, איך אנחנו יכולים לעשות עוד צעד ולהצטרף אליהם וכך שורה אחר שורה מגיעים לגמר התיקון. אנחנו כבר שייכים לאותו תהליך מאיתנו והלאה שהוא נקרא “התהליך של הדור האחרון, של גמר התיקון”.

לכן מאוד חשוב לנו להבין שלא רק אנחנו בעצמנו עושים איזה צעד קדימה ומגלים לעצמנו את העולם העליון, אלא מגלים אותו לכל הדור האחרון, לשלב האחרון שבו כל האנושות צריכה להיות ולהגיע לתיקון הכללי ובזה אנחנו ודאי עושים עבודה מיוחדת, מאוד חשובה.

ולכן בואו נחשוב על חשיבות העבודה, על המקום המיוחד שיש לנו, על זה שנבחרנו להיות בשלב הזה ממש ההולכים קדימה, הפורצים את הדרך לכל הדור האחרון שעוד יבוא. זה מתחיל מאיתנו ועוד יגיע עד גמר התיקון. כשייגמר כל התיקון הרצוי וכל האנושות, כל הבריאה תעלה עד הגובה של הכוח העליון ותהיה בזה שמחה לבורא.

אנחנו מיום ליום עושים איזו התקדמות, צעדים, ודאי שזה בעזרת הבורא. יש הבחנות פנימיות חדשות שכל פעם מתגלות בנו, ואנחנו צריכים לשים לב לכל המקרים שעוברים עלינו, גם בצורה פרטית אישית בכל אחד, גם בצורה משפחתית אפילו, כי גם זה משפיע ודאי, וגם בצורה קבוצתית וגם בצורה כללית על כל בני ברוך ועל כל העולם.

אנחנו צריכים להשתדל איכשהו לראות את המבט הכללי על כל המציאות, מה קורה עם כל האנושות, מה היא עוברת, עד כמה היא משפיעה בחלקים, במדינות, ביבשות זה על זה. ואנחנו צריכים לראות בזה גם תוצאה מהמאמצים שלנו, התקדמות לגילוי הבורא לנברא או במילים אחרות, לנברא שמקבל את צורת הבורא, העתקת הבורא, ולכן נקרא “אדם”.

והאדם הזה, הוא לא כל אחד מאיתנו, אלא יחד כולנו נקראים “אדם”, ובקשר בינינו בעל מנת להשפיע אנחנו נכללים יותר ויותר מכוחות ההשפעה ובזה כולנו מתקרבים לבורא.

אני שמח לראות מיום ליום שיש התקדמות והתקרבות, ובואו אנחנו רק נענה נכון על כל אותן ההתעוררויות שהבורא שולח לנו. בואו נאתר כל אחד בצורה פרטית ובצורה קבוצתית ובצורה של כל בני ברוך וכל העולם, ונשתדל לזהות בזה את פניית הבורא אלינו.

שאלה: דיברת על דורות של מקובלים שמסתכלים על הדור שלנו ורוצים לראות איך אנחנו נתעלה.

כמו שאנחנו מסתכלים על הילדים שלנו ומבינים שלא במקרה כל אחד ואחד מגיע למשהו, אפילו בחיים הרגילים שלנו, כשאנחנו מתחתנים, מולידים ילדים, בונים משפחה, מצליחים, לא מצליחים, אנחנו לא מבינים שכל הדברים האלה ניתנו לנו כדי שאנחנו נתקן את עצמנו. כל דבר שמגיע לכל אחד ואחד, אפילו בצורה “ארצית”, זה לא במקרה אלא כדי שאדם יתאים את עצמו לתיקון הסופי.

וכך אנחנו לומדים גם בקבוצה שאין מקרה אלא הבורא אוסף אותנו לכל המערכת שלו עוד ועוד.

זאת אומרת, יש מערכת שבורה, שכל פרטיה נמצאים בריחוק זה מזה והבורא, מאיר את האור שלו ומקרב את החלקים האלה זה אל זה. בדרך כלל אנחנו מרגישים בזה בעיות, צרות, לפעמים מרגישים דברים כאילו נעימים, אבל בכל זאת לא נעימים, כי כל התקרבות שלנו איש לרעהו, גם בחיים הפרטיים, גם בחיים הכלליים, זה הכול כדי להביא לנו חומר לתיקון.

לכן אם אדם מסתכל על החיים שלו, עם הילדים, עם המשפחה, עם החברים, עם האומה שהוא נמצא בה, והוא רואה בזה הזדמנות לתיקון, אז הכול הולך יחד ונכון. ולכן יש הרבה מצבים שאנחנו עוברים בחיים שלנו, נופלים, טועים, אבל אנחנו צריכים להבין שהכיוון צריך להיות כדי לחזק את הקשר, גם במשפחה, גם בקבוצה, גם באומה, גם בין האומות באנושות, וודאי שכולנו יחד באותה נטייה לבורא.

וככל שאנחנו מתייצבים בזה אנחנו מכינים את עצמנו ליציאה מהאגו שלנו, למה שנקרא “ארץ ישראל”, למצב שכולנו מכוונים לבורא. החיים עוברים, אנחנו צריכים להספיק להגיע לחיבור בינינו ולבורא, להשיג אותו במשך החיים האלו.

שאלה: בכל מצב שמתגלה העשירייה עוזרת לאדם מיד לקשור את המצב לבורא. אבל איך בתוך המצבים כאפשר לעשות עבודה עבור העשירייה, עבור הבורא?

זאת התפילה שלי, לא צריך יותר מזה. יש עוד מצבים שאנחנו יכולים להשפיע בהם לחיבור, להתקרבות, להצגת הערבות, לדאגה הדדית כשאנחנו נמצאים בעולם הגשמי ואפשר גם לראות ולהרגיש את זה בצורות גשמיות, אבל בעצם הכול מתבצע בתפילה.

תלמיד: מה לעשות אם מתגלה רצון לבעוט בכל התפיסה שהכול מגיע מהבורא? זה מכביד ויש רצון להתנגד לזה.

אז אתה יוצא, אתה שוכח, אתה לא רוצה לקבל את זה, אתה מתחיל במאבק נגד הכוח העליון שאין עוד מלבדו, אתה כבר מפר את הכלל “אין עוד מלבדו” ואז אתה נמצא בעולם הגשמי.

תלמיד: יש מקום לבקש ממנו שדווקא יראה יותר כמה זה ממנו מגיע?

כן, להתפלל לגלות אין עוד מלבדו, אפשרי. אבל זה צריך להיות בהתאם לתנאים שהאדם מגלה.

שאלה: התנאים החיצוניים שהאדם מגלה, למה יש לשים לב אליהם אם את כל העבודה שלנו אנחנו עושים בתוך העשירייה?

לא, האדם צריך לייצב את עצמו כלפי הבורא מזה שקודם הוא לבד, אחר כך במשפחה, אחר כך בעשירייה, ומתוך העשירייה גם בכל הכלי של בני ברוך ואחר כך בכל האנושות. אנחנו חייבים לחזור מיחידה אחת פרטית ליחידה הכוללת בתוכה את הכול, זה התיקון.

תלמיד: איך לעבוד עם התנאים החיצוניים עם העם שאנחנו חיים עימו?

אם אנחנו באותה חברה קטנה שאנחנו מסוגלים להקים עושים מאמצים לחיבור ומתפללים לבורא, בזה אנחנו מעוררים אותו לעשות קשר בממדים יותר גדולים. כך זה קורה. העיקר זו התפילה, תפילה להגביר את המאמצים שלנו ותפילה לבורא ש”עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו”, אז הוא יקרב את כולם.

וְודאי שהסיכום הנכון מכל ההתנגדויות, המלחמות יכול להיות אך ורק אם אנחנו נבקש נכון מהבורא. נכון נקרא “מכל הלב” כמה שאפשר לאותה דרגה שהוא מעורר אותנו אליה. אם בהתאם לזה נבקש ממנו, אז אנחנו נגלה עד כמה הוא מצפה לזה, ורק לתפילה שלנו הוא זקוק כדי לעשות “שלום במרומיו הוא עושה שלום עלינו”.

תלמיד: ואני אמור לבקש עבור החברה הגדולה? עד היום לא ביקשתי עבור חברות רחבות יותר. יש לי את העשירייה, יש לי את הכלי העולמי וזה היה כל המאמץ שלי, אני ממוקד בזה, עכשיו אתה אומר שצריך לבקש עבור כל העולם?

כן. אפילו על אלו שהם האויבים שלך, השונאים שלך שלא מבינים ולא מרגישים מה שאתה מרגיש, שבאים והורסים לך את החיים במדינה, ואני מדבר על כל האנושות, לאו דווקא על מה שקורה עכשיו באוקרינה, כך אנחנו צריכים להתפלל.

אדם צריך להתפלל על כולם, שכולם יחזרו בתשובה, שיתקרבו לבורא, שיתקרבו להשפעה, להבנה שרק בחיבור בינינו, בהתקרבות לחיבור אנחנו מגיעים לגילוי הבורא, זה נקרא “שלום”, שלמות.

ואנחנו נגיע לזה, אלא שאנחנו עדיין עוד לא מרגישים צורך בכך, עד כדי כך שאנחנו רוצים להרוס את השני ולהיות במאבקים, בתחרות, אבל אנחנו כבר בשלבים האחרונים. ודווקא במאמצים שלנו עכשיו אנחנו קובעים, האם אנחנו נעבור לשלבים של גמר התיקון או חס ושלום נגלה צורך במלחמת עולם שלישית ורביעית.

שאלה: אתה אומר שיש הזדמנות לתיקון בכל מצב, עם הילדים, עם המשפחה, עם האומה, מה העבודה בכל מצב כזה?

הבורא דרך הטבע שלנו – הרצון לקבל, קבע כל מיני צורות חיבור, כי הצורות האלה הן בין כל הדרגות, הסוגים והמינים של הנבראים. מה הבורא קבע? שלא יכולה להיות המשכיות לחיים בלי שיתקשרו פלוס ומינוס, זכר ונקבה, מהדרגות המכניות כמו אטום ועד הדרגות הגבוהות ביותר, מחשבות וכולי.

כך אנחנו צריכים להבין שההמשך של התיקון הוא בזה שאנחנו מתחברים ברצונות ובלבבות. לא בצורה מכנית, אלא חוץ מזה בלבבות וברצונות, וכך אנחנו נשתדל להקים כאלו קשרים בינינו. ודווקא בכל המצבים שיש ביניהם התנגשויות גדולות ואנחנו רוצים לסדר את הקשר הנכון, כי רק בצורה כזאת אנחנו מגלים דבר והיפוכו ואת התיקון הגדול ביניהם.

לכן אנחנו צריכים להסביר גם לכל האנושות עד כמה אנחנו צריכים להתקרב אפילו בדרגה הגשמית. למשל, יש היום בעולם מעין אופנה כזו, גל של גירושים, ואנחנו לא מבינים כמה אנחנו דווקא בזה עושים קלקול גדול. גם לי היו כל מיני מחשבות ובעיות ואני קיבלתי מרב”ש מילים קשות על כך ונשארתי בלי להתגרש עד היום הזה, כמו שהוא אמר לי. זה חלק בלתי נפרד מכללות התיקון של העולם.

לכן החיבור בקבוצה חייב להיות גם ברמה מאוד מיוחדת, שאנחנו מדברים, שאנחנו מבררים את היחסים בינינו וחייבים עוד ועוד להתקשר לפי הכלל: “על כל פשעים תכסה אהבה”. אם לא מגלים פשעים מלמעלה, הבורא מגלה אותם על ידי זה שהוא מעלה את הרצון לקבל בכל אחד ואחד ואז הפערים בינינו גדלים. אם הוא לא מגלה את זה אנחנו כמו חיות.

מה שאין כן אם הבורא מגלה את הפשעים, את הריחוק בינינו, אז אנחנו יכולים להוסיף לזה כבר יחס כלפי הבורא. כי אנחנו מבינים שזה הוא עושה ואנחנו צריכים להחזיר את הקשר הנכון שהולך ונעלם, בשבילו. זה חלק מהתיקון הרוחני.

כך אנחנו שומרים על עצמנו – בקבוצות, בין הקבוצות, בין החברים, זה אותו דבר. ולכן אנחנו עוד נראה עד כמה התוצאות מההתקשרות הגשמית, נניח מולידים ילדים, עד כמה גם הן תואמות להתקשרויות רוחניות ששם אנחנו מגלים את הנשמות. אבל רק בהתקשרות בינינו, כי לא יכולה להתגלות נשמה באדם אחד, ככתוב: “מיעוט הרבים שניים”. עוד נדבר על זה.

למה אני מדבר על כך, כי עכשיו בזמן שאנחנו עוברים מהגברת הרצון מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, אז חשוב לנו לשמור על כל צורות הקשר בינינו בצורה נכונה.

שאלה: כשהאדם מקבל את הכלים ליציאת מצרים, האם באופן אוטומטי הוא כבר בשלב הזה מקבל אחריות על עצמו בפני העולם עבור התיקון, או שזה מוקדם מדי?

כן, בדרך כלל כשאדם מקבל התקדמות אישית הוא גם מגלה בזה את ההתקדמות הכללית שלו, האחריות הכללית שלו כלפי העולם.

שאלה: במקום של הצומת שאנחנו נמצאים בה, אנחנו נכנסים יותר לגמר התיקון או שמתגלות המלחמות, איך אנחנו יכולים לדעת לאיזה פנייה אנחנו נכנסים?

אתה צריך ללכת רק לחיבור בקבוצה ועם הבורא. יותר מזה אתה לא רואה וזה מספיק בינתיים. אחר כך אתה תגלה שבתוך החיבור עם הקבוצה ועם הבורא ניתוספו לך עוד ועוד ועוד הבחנות והכול יבוא לחיבור אחד.

וייזעקו, ותעל שוועתם.

“ידוע, שאין אור בלי כלי. כלומר, שלא יכולים לתת לאדם דבר בכפיה, כידוע, אין כפיה ברוחניות. אי לזאת, כשהאדם מצטער וסובל כאב ויסורים, מזה שלא יכול לצאת מאהבה עצמית, ולעבוד רק לתועלת ה’, והוא צועק לה’, לעזור ולתת לו את מבוקשו. זאת אומרת, שאם הקב”ה יתן לו זה, שתהיה לו היכולת לבטל את רשותו ולהיבטל לרשותו של הקב”ה, שהוא רוצה, שתהיה רק רשות היחיד בעולם, היינו רשותו של הקב”ה, שזו כל ישועתו, זה נקרא שיש לו כלי וצורך שהקב”ה יעזור לו.

וזה שכתוב “וישמע אלקים את נאקתם”. פירוש, לאחר שהיה להם כלי, שהוא רצון וחסרון שתהיה להם היכולת לעבוד לתועלת ה’, אז בא הזמן של “וישמע אלקים את נאקתם”. כלומר, שאז התחילה הגאולה, להוציא אותם מתחת סבלות מצרים.”

(הרב”ש. מאמר 11 “מהו הב’ הבחנות שלפני לשמה” 1988)

זאת אומרת, רק אחרי שאדם מגלה עד כמה הוא זקוק שהכול יתחבר לכלי אחד, אז הכול מצטבר באמת לתועלת אחת והוא יוצא ממצרים.

שאלה: מה יגרום לאדם לרצות רק להשפיע בכל דרגות החיים, מה הוא צריך לראות מול עיניו כל רגע?

הרצון להשפיע לא בא לאדם אלא על ידי מאמצים גדולים, רבים וממושכים וזה על ידי האור העליון שמשפיע עליו. אפילו עושה פעולות מלאכותיות, שאין לו שום חיבור עם אחרים ולא רוצה להשפיע ולא רוצה להתחבר, אבל כשמשתדל בכל זאת למעלה מהרצון שלו לעשות זאת כך מזמין את המאור המחזיר למוטב כי עושה את זה נגד הרצון, זו השאלה. זאת אומרת, ככל שהאדם פועל נגד רצונו בזה מזמין את המאור המחזיר למוטב והאור הזה כבר גומר את העבודה.

שאלה: אנחנו עובדים גם ברמה הגשמית, ברמה החיצונית של העולם, כל יום. איך אנחנו יכולים לשמור על הכוונה שלנו לתת נחת רוח לבורא ולעשות את הכוונה דרך הפעולות השונות שאנחנו עושים בעולם הזה למרות שהן מנותקות מהעשירייה?

זה בעצם התנאי הראשון לקיום האדם בעולם. אנחנו אומרים ב”שמע ישראל”, “שמע ישראל, ה’ אלוהינו, ה’ אחד”. זאת אומרת, יש כוח עליון אחד ואליו אנחנו מכוונים את כל הרגעים שלנו בחיים, ואליו רוצים להתקרב ואותו אנחנו רוצים לגלות ולהגיע אליו לדבקות. וחוץ מזה אין לנו שום מטרה בכל רגע ובכל הרגעים שלנו בחיים. כך אנחנו חוזרים מהעולם השבור לעולם האמיתי, הרוחני אחד.

קריין: קטע 223.

“אלו אנשים שרוצים ללכת בדרכי ה’ על דרך האמת, המה רואים, שתמיד הם עושים רע, והם צועקים לה’, שיושיעם לצאת מהמצב של רע. וכל מה שהיה ביכולתם לעשות ולא יכולים להשתחרר מהרע, על דרך שפירשו ביציאת מצרים, “ויאנחו בני ישראל מהעבודה, ותעל שוועתם אל ה'”, והוציאם ממצרים.

כך יש לפרש כאן, היינו שה’ האיר להם את הפנים שלו, אז ממילא הלכה מהם ההסתרה שהייתה להם. שעל ידי “פני ה’ בעושי רע”, אז פני ה’ מבטל אפילו זכר של הרע. וזה פירוש “להכרית מארץ זכרם”, היינו ארץ מלשון רצון כידוע, אפילו זכר לרצון רע לא נתעורר אצלם, מטעם “צעקו וה’ שומע, ומכל צרותם הצילם”.”

(הרב”ש. 584. “פני ה’ בעושי רע”)

זאת אומרת, לא חסר לנו כלום, רק שהאור העליון יופיע מעלינו ויסדר לנו הסתכלות נכונה על המציאות. ואז אנחנו משתחררים מכל הרע ומבינים איפה נמצאים ומה לעשות. את זה אנחנו צריכים לבקש את הבורא.

קריין: 224.

“כתוב: “ויאנחו בני ישראל מן העבודה וכו’ ותעל שועתם” וכו’. כי כלל ישראל באו בזמן ההוא למצב מיואש ר”ל “מן העבודה”. זאת אומרת בגלות, בהרגשה שנמצאים ולא יכולים לצאת מעל מנת לקבל. “כמו השואב בכלי מנוקב, שהולך ושואב כל היום, ואין לו טפת מים לרוות צמאונו, כן בני ישראל במצרים, כל כמה שבנו היה נבלע הבנין במקומו בקרקע, כמ”ש חז”ל.

כמו כן מי שלא זכה לאהבתו ית’, כל מה שפעל בעבודתו בטהרת הנפש ביום האתמול, נמצא כמו נשרף כליל ביום מחר. וכל יום וכל רגע, צריך להתחיל מחדש, כמו שלא פעל כלום מימיו. ואז “ויאנחו בני ישראל מן העבודה”. כי ראו בעליל, שאינם מוכשרים לעולם, שיצמח מה מעבודתם עצמם. ועל כן היתה אנחתם ותפלתם בשלמות כראוי, ועל כן “ותעל שועתם” וכו’. כי השי”ת שומע תפלה, ורק לתפלה שלמה הוא מחכה.

היוצא מהאמור, שאין שום דבר קטן או גדול, מושג רק בכח התפלה, וכל ענין היגיעה והעבודה שאנו מחוייבים, אינם אלא לגלות את מעוט כחותינו ושפלותנו, שאין אנו ראויים לכלום מכחנו עצמנו, כי אז אנו מוכשרים לשפוך תפלה שלמה לפני יתברך.”  

(בעל הסולם. אגרת נ”ז)

כל העבודה שלנו צריכה להביא אותנו להרגשת הכישלון, חוסר הצלחה, חוסר הבנה, חוסר הרגשה, הגברת ההסתרה וכולי. אך ורק כדי שאנחנו נגיע למצב של “ויאנחו”, שאנחנו נבכה, נצעק, נתפרץ מכל התוצאות שאנחנו משיגים.

זאת אומרת, זה שאנחנו חושבים שאנחנו על ידי המאמצים הרבים שלנו בתיקונים, בחיבורים, בלימודים, בכל מה שאנחנו עושים – אנחנו מתקרבים לטוב, לא. אנחנו מתקרבים להרגשת הרע. אנחנו מתקרבים לזה שאנחנו מגלים כמה אנחנו לא מסוגלים, כמה אנחנו רחוקים יותר ויותר ויותר מהמציאות העליונה. מהבנה, מהרגשה, מתפיסה.

ואז אנחנו מגיעים למצב שאין לנו ברירה אלא לצעוק לבורא. כתוצאה מהצעקה האמיתית, נכונה, עמוקה, אנחנו מקבלים את הכוח הרוחני. לא בפעם אחת, אלא במעבר – בקריעת ים סוף ועוד כל מיני תוצאות שאנחנו עוברים מאירועים כאלה, אבל זה כבר ביציאה.

מה יכול לעזור לנו? שיעורים, חיבורים ומאמרים. החומר שלנו זה הדבר היחיד, כמו עוגן שצריכים כל הזמן לאחוז בו.

תלמיד: הבקשה השלימה שעליה הוא כותב במאמר, גם היא אמורה לכלול את כל אותם הסיבובים שדיברנו עליהם קודם.

סך הכול האדם צועק מכל הצרות, מכל הבעיות, מחוסר שלימות שלו בכול, אבל בעיקר בכל זאת צריך להיות מקושר סביב החברה, העשירייה. אנחנו צריכים גם בתוך העשירייה לדאוג לשלום החברים, ככל האפשר לשלום המשפחות, לשלום העולם סביבנו.

הכוונה ב”שלום”, שהחיבורים יהיו נכונים יותר. גם בגשמיות והעיקר ברוחניות. ובצורה כזאת אנחנו נתקדם.

שאלה: כשאני מבקש עבור החברים זוהי עבודה קונקרטית, אני יודע איך לבקש, אני מרגיש אותם. אבל כשאני מבקש למען העם או למען סביבות רחבות יותר, מהי ההרגשה הנכונה? איך לעשות את הגישור הזה?

אדם צריך להשתדל להתכלל עם כל מה שיש בעולם, כי כל מה שיש בעולם זה הכלי הכללי של אדם הראשון, ואדם צריך לשים לב איך הוא מתרשם מהכלי הזה, כמו שכתוב, “בתוך עמי אנוכי יושבת”.

זאת אומרת, הבורא נמצא דווקא במסה של אנשים, וזה יכול להביא לך צורה נכונה, אינדיקציה לגבי יחס הבורא, איך הוא רואה, איך הוא מרגיש, ואיך הוא רוצה שאתה תרגיש את כל הכלי דאדם הראשון לעת עתה.

תלמיד: אם בתוך העשירייה אני יכול להרגיש את הכוח הזה של הבורא, של ההשפעה, של האהבה בינינו, זה אפשרי גם בסביבות רחבות?

זה לא רק אפשרי, אלא חובה. כשאני מסתכל מה קורה עכשיו במדינה שלך, אז אני צריך לראות עד כמה הלב שלי בכל זאת מקבל את זה כאיזו צביטה. כשסובלות נשמות, חלקים גדולים מהכלי הכללי של האדם הראשון, ובמקום להתקרב ולהשתדל להתחבר זה לזה, הם רוצים להרוס ולהרוג זה את זה, אז אני מבין עד כמה הדרך הזאת היא הפוכה מחיבור. לא חשוב מי צודק ומי לא צודק, אני בכלל לא מדבר לכיוון הזה, אני מדבר על זה שהכיוון הכללי במקום להתקרב ולהתחבר, הוא להתרחק ולהרוס.

מזה ודאי אני מצטער, ואז בהתאם לזה אני צריך להעלות תפילה לבורא שיעזור לכל האנושות לראות את הצורה האמיתית בדרך לחיבור בין החלקים הכל כך עוינים האלה.

שאלה: למרות שנראה לי שרובנו רוצים לייחס לבורא את כל מה שאנחנו רואים ומרגישים, גם בעשירייה וגם בעולם, כשאנחנו מבקשים שיהיה שיפור בעולם האם אנחנו לא מנסים לתקן את הבורא? האם אנחנו לא מבקשים לקבל משהו יותר טוב ממה שאנחנו מרגישים?

כן, ודאי. אנחנו רוצים להרגיש טוב. אנחנו רוצים להגיע לדבקות בבורא וליהנות מזה שאנחנו דבקים בו. אלא מה? אני יכול להגיע לדבקות ולסבול?

שאלה: אבל זה לא מתנגד לזה שהוא המלך ומה שהוא שולח זה “טוב ומיטיב”?

לא. הוא המלך, והוא מסדר את הטבע שלנו בצורה הפוכה מהאמת, ממנו, ומגלה את עצמו קצת יותר. ואז בקצת יותר גילוי שלו אנחנו מרגישים רע כי זה נגד הטבע שלנו לקבל. ואז אנחנו צריכים לבקש ממנו תיקון על הטבע שלנו, שאנחנו נתקרב דווקא לכיוון הבורא, להשפעה, לאהבה, וכך נקבל את ההתקרבות שלו בטוב, אחרת אנחנו מקבלים את ההתקרבות שלו בצורה רעה. זה אולי דומה במקצת למה שרואים אצל ילדים קטנים, כשהם עושים משהו ביניהם, הם משחקים לפעמים בדברים כאלה שהם לא רוצים שהורים יראו, כי יש בזה משהו לא נכון, לא יפה, שההורים לא מסכימים לזה, ואז הם רוצים להסתיר את עצמם.

שאלה: האם חוסר התיקון שלנו גורם לנו לראות כך את הדברים?

ודאי שבכל דבר אנחנו רואים חוסר התיקון שלנו, רק השאלה איך אנחנו מקבלים אותו. האם אנחנו מקבלים אותו נכון כדי להתעלות מעליו בחיבור או כדי לברוח ממנו? אבל ודאי שמה שמתגלה, תמיד מתגלה חוסר התיקון.

זאת אומרת, מרגע לרגע החושך נעשה יותר ויותר גדול ואנחנו צריכים לעשות לו המתקה, להביא לו עוד ועוד את אור החסדים, ואז את החושך הזה נהפוך לאור.

שאלה: שמענו אותך אומר שאדם צריך לייצב את עצמו מזה שהוא לבד, אחר כך במשפחה, בעשירייה, ואחר כך בקבוצה ובכל הכלי של “בני ברוך”. המשפחה, לפחות לפי מה שאני שמעתי, זה דבר חדש.

נכון שזה חדש. אני פשוט רוצה להסביר יותר עד כמה כל הדברים האלה חייבים להיות בהתקשרות ביניכם, בהתקרבות ביניכם, כי הכלי הוא כלי אחד, ולכן אני חושב שכך אני מסביר את עצמי בצורה יותר שלימה.

תלמיד: צריך איכשהו להתייחס לזה בעשיריות, לתת לזה איזשהו טיפול?

לא. קצת לשים לב לזה. לא לזרוק עכשיו את הכול והתחיל לטפל בשלום בית, אלא גם זה צריך להיות בצורה מסודרת.

שאלה: אני מרגיש שאנחנו עושים הכול לא נכון, הכול רע וזו הרגשה כללית בעשיריות. האם להצליח להעלות את התפילה שהבורא מצפה מאיתנו, מספיק שחלק מהעשיריות ישיגו את זה או שאנחנו צריכים שכולנו נשיג את התפילה כדי לצאת ממצרים?

כולנו צריכים איכשהו להתקרב לתפילה אחת, ולהרגיש בתפילה הזאת, למעלה מהשפות, למעלה מכל ההבדלים שבינינו, עד כמה אנחנו מכוונים יחד לבורא אחד.

שאלה: האם במשפחה גשמית אפשר לעשות עבודה רוחנית?

לא, ודאי שלא, רק בזה בלבד לא. אבל בכל זאת חייבים לשמור על כל הקשרים ועל כל צורות הקשר שהבורא ברא בחברה האנושית, כמו שדיברנו, בכל זאת חובה שזה יקרה.

תלמיד: יש אצלנו זוגות שרק אחד מבני הזוג בדרך, ואנחנו יודעים ש”איש ואישה שכינה ביניהם”.

סבלנות. אבל בכל זאת לא להיפרד, ולא לעשות באמצע שום קלקולים, שבירות.

שאלה: לאור הדברים שאתה מעורר עכשיו, מתבקש לשאול לגבי אחת מצורות הקשר שעברה טלטלה מאוד גדולה בשנתיים האחרונות של הקורנה והיא רלוונטית להרבה קבוצות בכלי העולמי, לא רק פה בישראל, וזו הקהילה. הכוונה לטיפול כללי במשפחות, לסעודות, פעילות למשפחות, כל מיני שירותים שניתנים בצורה מסודרת. האם לאור הדברים שאתה אומר עכשיו, יש צורך לשים לב יותר למערכת הזאת שנקראת קהילה בכלי העולמי שלנו?

אני לא יודע, זו יכולה להיות בעיה גדולה. אני התנגדתי מאוד לכל מיני צורות חיבור בקהלים גדולים כי זה מעורר שוב את התפרצות הקורונה בקרב אותם האנשים, ולכן מאוד התנגדתי ולא נתתי את הסכמתי לחזור לפעולות, לסעודות במסות גדולות של אנשים.

בזמן האחרון כמו שאני שומע, אני לא קובע אבל כמו שאני שומע יש כבר הקלה גם מצד הבריאות, גם מצד כל הארגונים האחרים שקשורים לזה, ואנחנו יכולים לחזור לפעילויות שיש בהן התאספות של קהלים גדולים. יכול להיות, תבדקו את זה, אני לא רוצה לקבוע שום דבר, אלא יש לנו אנשים שבודקים את זה, ואם זה אפשרי, אז נעשה איזו סעודה לפחות פעם בחודש, אחר כך יכול להיות יותר, וסביב הסעודה הזאת יתחברו כל החברים, כל הקבוצות שלנו בעולם.

אני חושב שהיום בחיבור שלנו דרך רשת המחשב, אנחנו מגיעים לחיבור לא פחות מאשר היינו יושבים יחד. אני מרגיש את זה על החברים שיושבים, עד כמה מי שרוצה להתחבר, מתחבר לכוח הכללי שמחבר אותנו. ולכן נראה איך אנחנו נעשה, הכול תלוי בכם. כמו שאני מבין, אין יותר הגבלות, ואם אין הגבלות, בוא ננסה לחזור לאיזה חיבור, אולי בסגנון שהוא למעלה מהקורונה.

תלמיד: עוד דיוק קטן ברשותך. מעבר למפגשים שזו באמת מגמה שהולכת ומשתפרת כמו שאתה אומר, אני שואל מצד החשיבות, כי החשיבות של טיפול במערכות האלה בשנתיים האחרונות ירדה מאוד, והמיקוד היה בעשיריות ובעבודה בתוך העשירייה בלבד. האם עכשיו יש מקום לאנשים שכן מסוגלים לטפל ומיועדים לתת לזה יותר תשומת לב או שעדיין המיקוד הוא בעשיריות בלבד?

לא בעשיריות בלבד, אנחנו צריכים להמשיך לעשות כל מה ששייך לחיבור. אני לא יודע למה אתה מתכוון, לאיזה מערכות, ותת מערכות, אני אומר בצורה כללית, אנחנו צריכים להמשיך ולחדש ולחזק את כל הנטייה שלנו לחיבור הכללי. אם יש לך מה להוסיף על זה קונקרטית, תגיד.

תלמיד: לא, זה ברור. זאת אומרת, אם יש פעילויות שגורמות לחיבור, נניח של משפחות או של ילדים, אז אתה כן רואה בזה חשיבות?

אני רואה בזה התקדמות בכל הצורות האפשריות. רק שזה לא יפגע בבריאות, במיוחד בבריאות של הילדים.

שאלה: נראה לי שבגשמיות הבורא לא עונה לי, וככל שאני מתפלל, יש לי רצון יותר גדול אליו. האם הרוחנית נמצאת בגילוי שלו, או בהרגשה הזו של חוסר יכולת שלי, והריקנות שהולכת וגדלה?

גם זה וגם זה. ממך צריכה להיות הרגשת חוסר יכולת להגיע לגילוי הבורא. יחד עם זה, שיתגלה גילוי הבורא ככלי ואור וכך נתקדם. עלינו להמשיך ולהמשיך בקשר בין החברים לגלות את המצב שהבורא יכול שם להתגלות. לתת לבורא תנאים להתגלות.

שאלה: על ידי איזו עבודה בתוך העשירייה, אנחנו יכולים למשוך את אור החסדים אל תוך החסרונות בכל זמן נתון, ולהעלות אותם לבורא?

רק על ידי חיבור. תפילה לחיבור, שהבורא ייתן לנו חיבור, שיגלה את החיבור בינינו, זה נקרא שמגלה בינינו אור חסדים. רק בצורה כזאת אנחנו מתקדמים בינתיים.

שאלה: דיברת על גירושין שעושים קלקול, אבל מה קורה שאי גירושים מותנים בעזיבה של הדרך. זאת אומרת, אם חבר עומד בפני בחירה גירושין או הפסקת הדרך, מה אפשר לעשות?

אני לא יודע, אני לא יכול להיכנס לכל המצבים ולברר אותם. אני רק אומר, שעל גירושים כתוב בתורה בהרבה מקומות, שזה הדבר האחרון שצריך לקרות לאדם, ואפילו הבורא כביכול בוכה אם האנשים מתגרשים. וזה בכל זאת מראה עד כמה האדם לא יכול לתקן את עצמו, אפילו כך שלא מסוגל לסבול מהמשפחה. זה לא טוב. בקיצור, כאן צריכה להיות באמת כבר הרגשת הגבול, עד פה ולא יותר.

קריין: קטע 225.

“אין מצב יותר מאושר בעולמו של האדם, אלא בשעה שמוצא עצמו כמיואש מכחותיו עצמו, כלומר, כי כבר יגע ועשה כל מה שמצוייר בכוחו לעשות ותרופה אין. כי אז ראוי לתפלה שלמה לעזרתו ית’. שהרי יודע בבטחה שעבודתו עצמו לא תביא לו התועלת, וכל עוד שמרגיש איזה כוח עבודה מצדו עצמו, אין תפלתו שלמה. כי היצר הרע מקדים עצמו, ואומר לו, שמחוייב קודם לעשות מה שבכוחו, ואחר כך יהיה רצוי להשי”ת.”

זאת אומרת, אנחנו לא צריכים לבכות ולבכות בלי סוף, אלא אנחנו צריכים להשתדל לארגן מה שנקרא “תפילה שלמה”.

ומתי הוא ראוי לתפילה שלמה? מתי שהוא מרגיש שהפנייה שלו לא עוזרת בצורה הרגילה, ואז הוא מבקש מהבורא כוח, כי מצד עצמו ברור שאין לו שום אפשרות אפילו להתפלל, אפילו לבקש, אלא שהבקשה שלו תכלול בתוכה גם את הדרישה לעזרה.

כמו ילד קטן שכל הזמן מנדנד לאימא ולאבא שיתנו לו, שיעזרו לו, שיעשו לו ככה וככה, והוא לא יורד מהם. כך אנחנו צריכים להיות בפנייה שלנו לבורא, כי אך ורק בצורה כזאת אנחנו מקבלים ממנו כל אותם המרכיבים ההכרחיים להתקדמות הרוחנית. כדאי ללמוד מהילדים הקטנים.

“ועל ז”א..”

“ועל ז”א: “רם ה’ ושפל יראה” וכו’. כי אחר שהאדם מתייגע בכל מיני עבודות ומתאכזב הוא בא לשפלות אמיתית. שיודע שהוא השפל שבאנשים, כי אין לו שום דבר המועיל בבנין גופו, ואז תפלתו שלמה, ונענה מידו הרחבה.” 

(בעל הסולם. אגרת נ”ז)

רק במצב שהאדם מבין שאין לו שום סיכוי להגיע למשהו, כשהוא מאוכזב לגמרי, נמצא בשפלות הסופית – אז תפילתו היא שלמה. הבקשה שלו נובעת ממש מזה שאם הבורא לא יעזור לו הוא אבוד ולא מסוגל להמשיך בצורה כזאת – לזה צריכים להגיע.

וכאן יש לנו כלי גדול מאוד, שיכול לספק לכל אחד ואחד מידת אכזבה כזאת, שהיא תחזק אותנו, ולא תשפיל אותנו. ובכל דבר שאנחנו מגלים חולשתנו, אנחנו נשמח עם זה, כי החולשה הזאת מביאה אותנו לדבקות בבורא, להתקרבות ולתלות בבורא, ולכן החולשה מביאה שמחה.

שאלה: אנחנו אומרים שיגיעה בחיבור זה כביכול הדבר היחיד בעולם הזה שהוא נצחי ורוחני. אז איך להרגיש את הכלי מנוקב כשאנחנו אומרים שכל היגיעה בחיבור נשמרת ובסוף תקבל הכול. איך אפשר להגיע לייאוש ולהרגיש את הכלי מנוקב כשאתה עובד?

אני לא יודע. אתה בודק את הייאוש באותן המידות כמו האור העליון וזה לא נכון. אנחנו צריכים לגלות את הייאוש לפי המידה שלנו, של חוסר החיבור והחיבור שבינינו. המידות שלך הן לא נכונות.

שאלה: לרגל הכנס המתקרב, מה יש להחזיק בשכל או בלב, לעומת תופעה רגילה של זמן מפורסם?

רק להחזיק חוסר חיבור.

שאלה: בקטע כתוב שאני מרגיש את עצמי בחוסר אונים, זה מה שיביא אותי לתפילת רבים, לא עבור עצמי?

כן.

תלמיד: אבל איך לעשות את זה? כי אני מרגיש את עצמי בחוסר אונים, אני לא רואה דרך, לא רואה את זה בחברה.

אתה צריך להשתדל להתפלל עבור החיבור בקבוצה. זה בכל זאת כלל – קטן אבל כלל. וכשאתה רואה שאתה לא מסוגל להתפלל עבורם, אז אתה מתפלל שיהיה לך חסרון להתפלל עבורם. זה נקרא “תפילה לפני תפילה” – וכך אתה מגיע לחיסרון אמיתי לתפילה אמיתית. תנסה אפילו לכתוב תכנית פניה לבורא, מכך לכאן ומכאן לשם וכך תתגלה לפניך דרך הפניה לבורא. זה נקרא “סידור התפילה”. לא מן הסתם התפילה שלנו נקראת “סידור”, כי זה סדר הפניה לבורא, מהדברים הרחוקים, ליותר ויותר חשובים. יש שם סדר שאנחנו עוד נגלה אותו.

תלמיד: איך לעבוד נכון עם החיסרון הגדול שמתגלה בעולם, באנושות? כיוון שיש הרגשה שהוא הרבה יותר גדול.

נכון. אנחנו צריכים להשתדל יחד לאתר את זה בעשיריה ומתוך העשיריה לבקש מהבורא. והבורא כבר מבין. זה כמו שאנחנו רואים את הילדים הקטנים. כשהילד צועק, אז אימא יודעת מה הוא צריך, כי אין לו חסרונות גדולים ומורכבים כמו אצלנו. ולכן מספיק שאנחנו נבקש, והבורא כבר יבין מה הוא צריך לתת לנו, גם אם אנחנו לא מדייקים בבקשה שלנו.

שאלה: איך צריך לבנות סידור של תפילה, דרך התפילה?

סדר התפילה זו ממש עבודה גדולה ולא פשוטה ואנחנו עוד נגיע לזה. אנחנו נפתח סידור של מקובלים ונראה איך הם פונים לבורא באיזו צורה, באיזה מילים, באילו כוונות. זה עוד לפנינו. אבל זו לא בעיה. הכול זו עבודה שבלב עד כמה אנחנו רוצים להתחבר על פני כל אותם התנאים שהבורא מעורר בנו כתנאים הפוכים מחיבור.

תלמיד: יש נקודה עדינה שאנחנו מסתובבים סביבה כל הזמן. איך מצד אחד האדם צריך להתרגל ללכת על דרך של התרחקות כמו שהוא כותב ב”שמעתי”, ולהסכים לכל מצב שמגיע, מצד שני לא להסכים לניתוקים ולהתרחקות? מצד אחד אתה צריך להתרגל לזה ולהיות מוכן כך לעבוד שבעים שנותיך, מצד שני לא להסכים. והשאלה איך לייצב את המצב הזה?

להשתמש באחד כעביות ובשני כזכות ושניהם צריכים להיות מחוברים בכלי אחד. זאת כל הבעיה. ככה זה ברוחניות, כתוב על זה ב”שני הפכים בנושא אחד”.

תלמיד: זה ברור בתאוריה. ואני שואל מה העצה של הרב, איך אדם מייצב את עצמו במצב שהוא מצד אחד מוכן למסור את עצמו לדרך, לחברים בלי חשבון לתוצאה, ומצד שני, לדרוש תוצאה בצורה בלתי מתפשרת, מצפה לישועה ולתוצאה כל רגע?

אבל אלה שני כלים שונים. כלי דעביות וכלי דזכות. כלי שאתה עובד בו ככלי השפעה וכלי שאתה עובד בו ככלי קבלה.

תלמיד: מה העצה לזהות, להפריד, לעבוד עם שני כלים שונים, שזה לא יהיה בערבוביה כזאת?

כמו שאני יכול להביע, זה מתגלה ומסתדר בעצמו. אתה לא נמצא למעלה משני המצבים האלו כדי לסדר אותם עכשיו, אלא הם מתייצבים בך על ידי המאור המחזיר למוטב ואחר כך לאט דכות אתה כבר בעל ניסיון קטן ומתחיל גם לסדר אותם.

תלמיד: האם בינתיים פשוט לנוע, ומצד אחד לדרוש ומהצד האחר להסכים? זה בא והולך.

כן, זה בא והולך וכמה שיותר מהר.

שאלה: לפי קטע הקריאה, האם אדם שלא רואה חסרונות באחרים הוא מתחיל לעבוד על זה ומגיע לייאוש מכוחותיו עצמו, או שזה יקרה מתוך סיבות אחרות?

הכול בא מלמעלה. לפעמים, כמו שאתה רואה, אתה קורא קטע וזה לא משפיע עליך, לפעמים אתה קורא וזה מביא אותך עד דמעות, או לעוד כל מיני צורות כאלה. זה לא תלוי במה שאתה קורא אלא מי אתה שקורא באותו רגע. הכול מסתדר על ידי האור העליון הכללי שפועל עליך.

שאלה: האם אנחנו משלימים את התיקון שלנו בזה שאנחנו יוצאים ממצרים? והאם מחכים לנו קשיים כשאנחנו מגיעים לישראל?

כל הזמן העבודה שלנו היא בחיבור על פני כל ההפרעות שמתגלות בכל רגע ורגע, ואנחנו צריכים קודם כל לפתור את הבעיות האלה בקבוצה. אין לי כאן מה להוסיף. סביב זה תבנה איך שאתה רוצה את היחס שלך לקבוצות הכלליות שלנו, לעולם, אבל העיקר הוא קודם כל להתרכז בעשירייה.

שאלה: מה המשותף בין הרגשת גלות מצרים לצער השכינה, ואיך זה בא לידי ביטוי בקשר בינינו?

בגלות מצרים אנחנו מתחילים להרגיש את צער השכינה.

שאלה: האם את החיבור שאנחנו לומדים עליו בעשירייה צריך לתרגל גם בגשמיות?

אני צריך לעשות את זה בקבוצה. יש לי קבוצה, יש לי חברים, אני משתדל קודם כל שם לבנות חיבור אידיאלי בינינו בצורה כזאת שכולנו נרגיש שייכים לרצון אחד, ובאותו רצון נשתדל לגלות את הכוח השורה בו שהוא הבורא.

שאלה: מה זה אומר לתקן את עצמנו, האם לגלות את הטבע הרע שלנו ולהכיר בכך שאין עוד מלבד הבורא?

לא, אנחנו לא צריכים לגלות את הטבע הרע, הוא מתגלה במידה שאנחנו צריכים לתקן אותו. מה שאנחנו צריכים זה להתחבר בינינו בצורה יותר ויותר צמודה, עד כדי כך שבזה נקבע את זכות הכלי על פני העביות שמתגלה, וכך נגלה את הבורא בחיבור בינינו.

שאלה: בציטוט 225 כתוב “כי אחר שהאדם מתייגע בכל מיני עבודות ומתאכזב הוא בא לשפלות אמיתית. שיודע שהוא השפל שבאנשים”. מה הכוונה ב”השפל שבאנשים”, האם זה המצב האולטימטיבי שהאדם צריך להגיע אליו כדי להישמע על ידי הבורא?

זה לא אולטימטיבי, זה באמת קורה לאדם שמתקדם נכון בצורה רוחנית, אז הוא מרגיש שהוא הכי גרוע מכולם.

שאלה: בציטוט 223 כתוב “ללכת בדרכי ה’ על דרך האמת”. למה הכוונה דרכי ה’ אם יש דרך אמת אחת?

כך זה נקרא, “ללכת בדרכי ה’ בדרך האמת”. אין הרבה דרכים לגשת לבורא, אומנם כתוב שיש הרבה דרכים למקום, אבל מתוך זה שהכלים שבורים, אז לכל אחד יש כאילו שביל משלו. אנחנו צריכים לראות איך כל אחד מתקדם לכלי אחד ולאור אחד, וזה דרך החיבור המתגבר.

קריין: כותרת “שאילת כלים מהמצרים” קטע 226.

הסיבה שאנחנו צריכים לרדת למצרים, לאגו שלנו, להכיר את האגו, להכיר את פרעה, היא כדי שיהיו לנו כלים שיהיה אפשר לתקן אותם ואז להגיע לבורא. כי בלי רצונות, בלי כלים, אנחנו לא מסוגלים לעלות מעל דרגת חי. דומם, צומח וחי בזה אני קיים, אבל בדרגת המדבר אין לי אפילו על מנת לקבל, כל שכן על מנת להשפיע. לכן אנחנו צריכים לרדת למצרים. זו כבר פעולה שלא קשורה לכולם אלא רק לאלה שלפי שורש נשמתם יש להם צורך פנימי לעלות לדרגת הבורא. הם צריכים לרדת ל”מצרים”, זאת אומרת לקבל בחיים שלהם הכבדת לב, לראות עד כמה הם נמצאים במצב אבוד ושאין בחיים שום דבר, ומתוך זה הם מתחילים לעלות בתיקון הרצון המקולקל לבורא.

לקבל רצון רוחני מקולקל זה נקרא לרדת למצרים. בוודאי שלא כולם יורדים למצרים, לא כל האנושות, אלא רק אלו שלפי שורש נשמתם מקבלים בשבירה כאלו רשימות, התרשמויות. לכן כל הסיבה לירידה למצרים היא שאילת כלים מהמצרים, כלומר לקחת רצונות לקבל שבורים ששייכים לדרגת אדם, לא לדומם, צומח וחי אלא לדרגת המדבר, ואז את הרצונות השבורים האלה יכולים להעלות לתיקון.

אם נרצה לתקן אותם, כשנעבור את מצרים, כשנעבור התכללות עם כלים, עם רצונות כאלה, שאנחנו רואים שאנחנו לא שייכים לרוחניות ואין לנו שום אפשרות לצאת מזה, אז נצעק לבורא והוא יביא לנו את המאור המחזיר למוטב. ואז מתוך הרצונות השבורים ששייכים לדרגת האדם, נוכל להתחיל לעלות מעליהם, מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, וזה נקרא יציאת מצרים.

שאלה: הרגשת חוסר האונים מזה שכל המאמצים לא מביאים לתוצאות, זה מביא אותי לייאוש ואני מנסה לברוח, אבל אין מקום לברוח אליו. איפה נמצאת דרך היציאה מעצמי, יציאה ממצרים?

אתה צריך להבין שאין לך באמת לאן לברוח, וכל הבריחה צריכה להיות דווקא בזה שאתה מתחבר עם החברים. שם יש פתח, והפתח הזה מכוון רק להתעלות מעל הרצון האגואיסטי שלך שעכשיו מתגלה בצורה יותר ויותר גרועה, כי עכשיו אתה מקבל רצון מקולקל בדרגת אדם שהוא הרבה יותר גדול מקודם. אלו אכזבות יותר גדולות, קושי יותר גדול, וכל זה צריך להביא אותך לצעקה לבורא שיעזור לך.

שאלה: יש את התהליך ויש את היעד, איך אנחנו מנווטים את עצמנו בין שני המצבים האלה?

היעד הוא סוף התהליך, לכן התהליך צריך להביא אותי ליעד.

תלמיד: אני מתכוון לזה שאנחנו אמורים לא לבקש שום דבר לעצמנו, אז האם את ההשפעה אני כן מבקש לעצמי?

אתה מבקש שיהיה לך כוח להשפיע, לעזור לחברים.

תלמיד: מה זה שאומר שאני נשאר בחיסרון להשפעה לנצחיות?

נראה, לנצחיות זה עוד רחוק.

קריין: “שאילת כלים מהמצרים”, קטע 226.

“”ויאמר ה’ אל משה, דבר נא באוזני העם, וישאלו איש מאת רעהו, ואשה מאת רעותה, כלי כסף וכלי זהב”.” כלי זהב הם לרצון לאור החכמה, כלי כסף הם לרצון לאור החסדים. “ולפי מה שפירש אאמו”ר זצ”ל, צריכים לפרש, שהכוונה היא, שיקחו את הכלי כסף וכלי זהב, מה שיש להמצרים. זאת אומרת, שיקחו את הרצונות והכסופים, שיש להם, היינו כל הקושיות, שהיו להם על דרך של עם ישראל.”

(הרב”ש. מאמר 14 “מהו הצורך לשאילת כלים מהמצרים” 1986)

לכל האנשים יש נטיות לרוחניות. אנחנו צריכים ללמוד איך ללקט את הדברים האלו מכולם וכך נתקרב לרצון הנכון לרוחניות.

שאלה: מה הן הקושיות שיש למצרים?

כולם מתחילים מדרגת המצרים.

קריין: קטע 227.

“רצה הקב”ה, שהם יקחו את הכלים של המצרים, היינו השאלות והקושיות וכל רצונותיהם, שזה כלים של המצרים. אבל לא שבאמת הם יקחו את הכלים האלו, אלא שזה יהיה רק בתור שאלה. זאת אומרת, שהם יקחו הכלים של המצרים רק בכדי שיהיה להם צורך למלאות את החסרונות האלו, אבל לא שבאמת ישארו הכלים אצלם, כי הכלים, היינו המחשבות והרצונות האלו, לא שייכים לעם ישראל, אלא זהו רק שאלה לפי שעה.

ואח”כ להחזיר להם. שהמשמעות היא, שאח”כ, היינו לאחר שקבלו המילוי, מה ששייך להשאלות האלו, שדוקא על ידם יש יכולת להשפיע להם המילוי. וזה דומה, כאילו הם קיבלו האורות השייכים לכלים שלהם, שנקרא “כלי קבלה בעמ”נ לקבל”. אבל תיכף זרקו את הכלים שלהם, אלא שהשתמשו עם האורות, השייכות להכלים שלהם, אבל קיבלו הכל בעמ”נ להשפיע נחת רוח ליוצרו.”

(הרב”ש. מאמר 14 “מהו הצורך לשאילת כלים מהמצרים” 1986)

מתעוררים כל מיני חסרונות באדם והוא משתמש בהם, מתקדם בהם, ובאמצע הדרך, באחד מהשלבים בדרך, הוא רואה שהוא כבר לא צריך את השאלות האלה. התשובות שקיבל על השאלות האלה הן שמביאות אותו הלאה, בונות בו כלים חדשים.

שאלה: האם למצרים יש כלים לאורות החסדים?

חסרונות לאורות האלה וודאי שיש, אבל אין יכולת לקבל מילוי בתוך הכלים האלה. לכן יש מצב שנמצאים במצרים, זו תקופה שמתגלים בבני אדם רצונות לאורות עליונים, ואחר כך יוצאים ממצרים כדי לקבל את האורות האלה בכלים שלוקחים ממצרים. אלו שני מצבים.

שאלה: מה זה אומר שאנחנו לוקחים את הכלים השבורים שהם הכלים של המצרים ושהם שייכים לדרגת האדם?

שבורים זה אומר שאנחנו לא יכולים למלאות אותם בכוונה על מנת להשפיע, אלא הם נמצאים בעל מנת לקבל גם לאור החסדים וגם לאור החכמה. אלו כלים שנמצאים בכוונה לקבל, ואנחנו צריכים להכשיר את הכלים האלו שאסור להשתמש בהם לקבלת האור העליון, כדי שתהיה בהם כוונה בעל מנת להשפיע, ואז נוכל להשתמש בהם בצורה רוחנית, לקבל בהם אור עליון.

בעולם שלנו אנחנו לוקחים כלי, נגיד כוס, והכוס הזו מלכתחילה היא לא כשרה, כי לקחתי אותה ממישהו שעשה אותה מחומר, אבל אם אני רוצה שהכוס תהיה כשרה, שתקבל מילוי, אז אני טובל אותה בדרך כלל במים, כי מים הם כנגד אור החסדים. אנחנו מכניסים את הכוס למים, ולאחר מכן יכולים למלא את הכוס הזו בכל מיני דברים וזה כבר יהיה מילוי נכון. הוא לא ימלא את הרצון לקבל, אלא כבר ברצון לקבל הזה יהיה תיקון בעל מנת להשפיע, כי המים כאור החסדים מביאים לכוס תכונות כאלו, כביכול, כי זה סימן ולא יותר מזה, אבל כך אנחנו עושים.

שאלה: אנחנו עובדים בעשירייה בניסיון להתחבר. מה זה אומר שאנחנו שואלים כלים מהמצרים בעבודה שלנו בעשירייה, או מה זה אומר שאנחנו אוספים כלים?

מאיפה תקבל רצונות? עם ישראל שמגיע למצרים הוא מונה “שבעים נפש” מה שנקרא, זאת אומרת קבוצה קטנה מאוד, משפחה. איך הם יכולים בצורה כזאת קטנה, בכוח כזה קטן, לא בכמות אלא באיכות הרצון לקבל, איך הם יכולים ברצון לקבל כזה קטן להגיע לגילוי של העולם העליון? איך הם יכולים להתקשר לאור העליון, לבורא, אם אין להם רצון גדול? לכן הם נכנסים למצרים, במצרים הם מתערבבים, ובמקום שבעים נפש יוצאים ממצרים שלושה מיליון אנשים, וזה מסמל לנו כלי גדול, רצון גדול שיכולים לתקן אותו בעל מנת להשפיע. בזה הוא מביא את עצמו לאיזו התאמה עם האור העליון שכולו בעל מנת להשפיע, ואז לפי ההשתוות הם מתחילים להתמלאות באור העליון.

תלמיד: אני מרגיש שאני לא מצליח לצבור מספיק חיסרון כדי לעשות את היציאה הזאת או לדרוש אותה. איך אנחנו הופכים משבעים לשלושה מיליון אנשים מבחינת העוצמה הזאת בתוך העשירייה?

על ידי חיבור בינינו. ואפילו כשיש שבעים נפש זה נקרא שאנחנו מוכנים להתחבר. בסיפור של יוסף ואחיו מתואר באיזו צורה הם מגיעים לחיבור. הם לא רוצים להתחבר, אבל הבורא מכניס אותם לזה עם מקרה הגביע, ועם כל מה שקורה לפני כניסתם למצרים, וכך הם נאלצים להתחיל להתחבר. אחר כך כשהם מגיעים לרצון לקבל גדול יותר בחיבור ביניהם, אז יוצא שפרעה כבר מכניס אותם למצב שהם מתחילים להתרבות, כלומר לקבל רצונות יותר גדולים מהאגו שלהם שגדל, והם מתחילים להרגיש בטוב כשהם מתחברים. אחר כך, כמו בכל מצב ומצב, כשהם מתחברים הם מתחילים לגלות ביניהם רע.

אנחנו רואים את זה בכל צורת הרצון לקבל שמתחבר עם האחרים. אם בתחילה היה לו טוב, כי אם לא, אז לא היה מתחיל להתחבר, אפילו בזוגיות, ולכן הבורא צריך להביא אותנו לאיזשהו סיפוק, לא בחיבור בלבבות אלא בחיבורים מסוג אחר, אז אחר כך אנחנו מגלים “בשביל מה עשינו את זה?”. אחרי תקופה טובה כשמגיעה תקופה רעה, אם אנחנו לא מתקנים, אם לא מוכנים לזה, אז מגיעים לגירושים, למלחמות, לכל מיני דברים. זה תמיד יהיה כך, כך העולם מסודר בהתאם לכוח הכללי, לתיקון הכללי שאנחנו צריכים לעבור.

תלמיד: אני לא רואה שאנחנו מקבלים את העניין של שבע השנים הטובות במצרים, כלומר שאנחנו מקבלים אורות כאלה מהחיבור ואנחנו מרגישים שממש טוב לנו. אנחנו תמיד נמצאים בעבודה מאומצת, בדחיות, בקשיים. מה זה השלב של שבע שנות השובע במצרים, מה זה הטוב הזה?

אנחנו לומדים, מתקדמים, מתחברים, בונים את עצמנו, מפיצים סביבנו, אנחנו בונים סביבה פנימית וחיצונית כדי להגיע לביטוי הרוחני בסביבה הגשמית. כך אני רואה את זה. וזה שאנו מגלים על כל צעד ושעל גם דחייה וגם משיכה, זה השמאל והימין שבהם אנחנו בכל זאת צריכים ללכת, גם אם זה לא ממש בהכרה שלנו, וללא ההשתתפות השלמה שלנו.

שאלה: מה זה בפועל לקחת כלי חומרי ולמלא אותו בכוונה על מנת להשפיע?

אני לא יודע מה זה כלי חומרי או רוחני. כוונה על מנת להשפיע זה רוחני, וכוונה על מנת לקבל זה גשמי.

תלמיד: ומה זה להחזיר את הכלים?

להחזיר את הכלים זאת אומרת שאנחנו לא צריכים את הרצונות בעצמם, אלא רק כדי להשפיע להם, לעשות בהם פעולת השפעה. כשאנחנו ממלאים את הבורא, אנחנו לא צריכים את הכלים שעשינו בהם את הפעולה בעל מנת להשפיע.

שאלה: לגבי המצב של יוסף והאחים שלו, האם הם היו יכולים בכלל להיות בחיבור שיוסף הציע להם לפני שהם ירדו למצרים?

צריכים לראות את זה אחר כך. אבל למה אחר כך אם זה היה לפני מצרים? כי אנחנו לא יכולים להבין את הסיפור אלא רק מסופו לתחילתו.

תלמיד: ואנחנו יכולים בכל רגע נתון להתחבר?

אנחנו כן יכולים בכל רגע נתון להתחבר עוד קצת בדרך.

קריין: קטע 228.

“”גם נפש בלי דעת לא טוב”, וצריכים לדעת דקדושה, שנקראת עשירות, כי אין עושר אלא בדעת.

וכשה’ רצה להעשיר אותם ולא היה להם כלים, כי הכל היה להם למעלה מהדעת, אז הקדוש ברוך הוא נתן להם עצה שישאלו מהמצרים כלים.

וענין לקיחת הכלים היה רק בכדי שיוכלו לקבל מילוי לכלים, היינו תירוצים לשאלות שלהם. אבל לאחר שלקחו את התירוצים, תיכף החזירו למצרים את הכלים, כי הולכים למעלה מהדעת, אם כן אין להם שום קושיות, ולקחו השאלות של המצרים רק לפי שעה, והחזירום אחר כך”.

(הרב”ש. 914. “ב’ הפכים”)

שאלה: האם לקיחת הכלים מהמצרים הכוונה לעביות שמתגלה?

כן. וודאי, הכוונה לעביות שמתגלה בתוך האדם.

תלמיד: והחזרת הכלים היא במסגרת של מה?

כי הוא כבר לא צריך את העביות הזאת, הוא כבר השתמש בה כדי להרכיב עליה צמצום, מסך ואור חוזר.

שאלה: בקטע כאן מה זה אומר “גם נפש בלי דעת לא טוב”?

אם יש חיסרון אבל אין עליו מילוי, גם זה לא טוב.

קריין: קטע 229.

“בענין שאילת כלים אצל המצרים, שה’ אמר למשה, שיבקש מישראל, שישאלו כלים אצל המצרים. ושאלנו, מדוע היה ה’ צריך לבקש מישראל דבר זה. ומדוע לא ירצו עם ישראל ללוות הכלים האלו. והתשובה היא, היות שעם ישראל, בזמן שמשה ואהרן באו בשליחות ה’, שיוציאו אותם מהגלות, כתוב “ויאמן העם וישמעו”, היינו באמונה למעלה מהדעת, ולא צריכים לשום דבר, ואין להם שום צורך למדרגות גבוהות, אלא מספיק להם בזה שיוכלו לעסוק בתורה ומצות בלי שום הפרעה מצד המצרים.”

(הרב”ש. מאמר 14 “מהו הצורך לשאילת כלים מהמצרים” 1986)

זה היה בקבלת אור החסדים, ואחר כך כבר מגיע עניין המדרגות.

שאלה: הבורא ביקש באופן פשוט, איך להבין באופן פשוט שהבורא מבקש לקחת כלים?

האדם מרגיש את זה בתוך הלב שלו, האדם מרגיש זאת בליבו, שיש לו רצונות שמתגלים וככה הוא פתאום רוצה.

תלמיד: זה לא מובן לי, מתואר פה כאילו בני ישראל צריכים לבצע פעולה אקטיבית ללכת ולקחת את הכלים של המצרים, אבל בדרך כלל ההרגשה היא שהבורא מגדיל את העביות, הוא עושה את זה לבד כאילו.

כך אתה מרגיש?

תלמיד: כן.

שהבורא מגדיל לך את העביות?

תלמיד: כן, לי ולכולם.

טוב, אני לא מרגיש את זה כך, אני מרגיש שהעביות שאני מקבל מורגשת בי כרצון. מאיפה בא הרצון? רק אחר כך אני יכול לשער שהוא בא מהבורא.

תלמיד: כן, אבל התכוונתי שאני לא הולך ומבקש שיגדילו לי את הרצון כמו שזה מתואר פה.

זה תלוי באיזו מדרגה אתה נמצא, אם אתה רוצה להשפיע, אתה מבקש שיהיה לך רצון.

תלמיד: אם אני מבין נכון זה שלב שמדבר על אנשים שכבר הגיעו למדרגה שמעל הדעת, ואז הם צריכים להגדיל את הרצון. האם זה רלוונטי לנו, כל העניין הזה של לשאול את הכלים מהמצרים?

נכון, זה עדיין לא רלוונטי לנו, אבל אנחנו בכל זאת קוראים על יציאת מצרים למרות שאנחנו עדיין נמצאים רק בפתח.

קריין: קטע 230.

“היה ה’ צריך לבקש ממשה, שיבקש טובה מישראל, שהם יקחו הכלים דמצרים בהשאלה, היינו לפי שעה, שיהיה להם רצון וחשק למלאות את כל החסרונות, מה שהמצרים דורשים למלאותם. והיה מוכרח לבקש, משום שלעם ישראל היו מסתפקים במה שיש להם, ותמיד היו בורחים ממחשבותיהם ומרצונותיהם. ועכשיו אומרים, לשמוע את שאלותיהם וקושיותיהם של המצרים.

והיות שהבטיח לאברהם, שאחרי כן יצאו ברכוש גדול, לכן היה לו צורך, שיקחו את הכלים של מצרים רק בהשאלה. ואח”כ לתת להם בחזרה, היינו, שאין להם שום עסק בהשאלות שלהם, ומה שלקחו, הוא רק לפי שעה, היינו בכדי שיוכלו לקבל האורות, הנקרא “ירושת הארץ”, מה שהבטיח הקב”ה לאברהם.”

(הרב”ש. מאמר 14 “מהו הצורך לשאילת כלים מהמצרים” 1986)

הבורא הוא שלם, ולנו הנבראים, אין בכלל צורך להופיע במציאות. מאיפה אנחנו, מה אנחנו, מאיפה הבורא לוקח חסרונות, כלים, והתחלה לקיום שלנו? אין לנו שום התחלה בבריאה, שום סיבה לבריאה, צורך לבריאה. מאיפה הוא לוקח את זה? אנחנו עוד נתעמק בשאלה הזאת, איך הבורא בורא את הבריאה יש מאין, ממש מאין, ואיך אנחנו לאט לאט מתגלים כמציאות בתוך הבריאה הזאת.

בנוסף כשאנו מתגלים, אנחנו יכולים במציאות הזאת לפעול ולהגיע לדרגת הבורא. זאת אומרת לקנות ממנו כוחות, אבל לא ידוע איך זה קורה, לאט לאט נגלה את זה. לפי מה שרב”ש כותב כאן, הכול קורה מהשאלת הכלים, זאת אומרת זה שאנחנו מגיעים אחר כך לדרגות הבורא זה רק מפני שאנחנו מגיעים דווקא כיש מאין, כי הבורא ברא את זה בצורה כזאת.

קריין: 231.

“אין אור בלי כלי, היינו אין מילוי בלי חסרון, ואברם אמר לה’, שהוא לא רואה שהם יצטרכו לאורות כל כך גדולים, הנקרא, ארץ ישראל, לכן ה’ אמר לו, ע”י זה שיהיו בגלות, ויבקשו מה’ שיוציאם מהגלות, ובמה מוציאם, זהו רק עם אורות גדולים, כי “המאור שבה מחזירו למוטב”, אם כן כבר יהיה להם צורך לאורות הגדולים.

ועל זה פירש, שלכן אמר ה’, שישאלו כלים מהמצרים, כלומר שיקחו את הקשיות של המצרים, רק בהשאלה, היינו בכדי לקבל האורות, ואח”כ יחזיר להם הכלים. כלומר שלקחו קשיות בכדי להבין את התירוצים. וזהו כנ”ל, שאי אפשר להבין את האור רק מתוך החושך.”

(הרב”ש. מאמר 22 “מהו שדוקא בליל פסח, שואלים ד’ קשיות” 1989)

שאלה: יוצא שגם לפני הכניסה למצרים צריך להגיע למדרגה של למעלה מהדעת כדי אחר כך לרדת ולקבל כלים נוספים.

אלו דברים שאנחנו מגלים לאט לאט, בהדרגה.

קריין: כותרת “יצאו ברכוש גדול”, 232.

“ויאמר אליו אני יהוה אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה: ויאמר אדני יהוה במה אדע כי אירשנה: […] ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה: וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכש גדול.”

(תורה, פרשת “בראשית”, ט”ו, ז’-ח’, י”ג-י”ד)

שאלה: איזה שאלות אנחנו לוקחים מהמצרים כדי לקבל את המענה?

רצונות לקבל. אחר כך אנחנו מרגישים שהם מתגלים בנו ואיתם ממשיכים.

קריין: 233.

“כשעם ישראל היו שומעים את הלשון הרע של המצרים, שדברו סרה על דרך של השפעה, היו בורחים מהם, היינו שהיו בורחים מהמחשבות האלו, בזמן שהיו באים לבלבל את המחשבות של בני ישראל, ולהשפיע דעותיהם ללבות בני ישראל. 

ומשום זה שהקב”ה היה יודע, שהם לא ירצו לשמוע את השאלות והקושיות של המצרים, שהיו שואלים את הקושיות מי ומה, אבל אין להם כלים, לתת להם את הרכוש הגדול, כי אין אור בלי כלי, היינו שלא יכולים לתת לאדם דבר, שאין לו רצון לזה, לכן אם ישאל את בני ישראל, מה אתם רוצים, שאני אתן לכם, בטח הם יגידו, אין אנו רוצים ממך שום דבר, אלא להיפך, אנחנו, כל שאיפתנו היא לתת לך, ולא שאתה תיתן לנו. אם כן איך הם יכולים לקבל את הטוב והעונג, הנקרא רכוש גדול, שזה נקרא, שהוא רוצה לתת להם בחינת נפש, רוח נשמה, חיה, יחידה. הלא אין להם צורך בזה. 

לכן רצה הקב”ה, שהם יקחו את הכלים של המצרים, היינו השאלות והקושיות וכל רצונותיהם, שזה כלים של המצרים.” 

(הרב”ש. מאמר 14 “מהו הצורך לשאילת כלים מהמצרים” 1986)

שאלה: האם בגלל שאנחנו “יש מאין” זאת הסיבה שאנחנו רק במעבר בין המדרגות יכולים לברר ולהכיר מה שקורה?

ודאי, “אין חכם כבעל ניסיון”. לכן אחרי שאנחנו עוברים ירידה ועליה, אנחנו יכולים מתוך התקופה הזאת להוציא מסקנה. אני לא יכול עכשיו להרגיש, לדעת באיזה מצב אני נמצא, אלא רק אחרי שהמצב עובר ואני עולה למצב הבא, אם אני מייצב את עצמי נכון, אז מהמצב הבא אני יכול לבדוק את המצב הקודם. אנחנו קוראים לזה ניסיון, בעוד כל מיני שמות, אבל בעצם זה העניין. אף פעם אתה לא יכול לראות מצב אלא מדבר והיפוכו, זאת אומרת, אתה תופס מהמצב הזה צורה שלמה של עליה וירידה. וגם זה לא מספיק, אלא אתה צריך לראות את זה כלפי מה שהיה קודם וגם ממה שיהיה אחר כך. אתה צריך תמיד להיות קשור לשלושה צעדים, ורק כשאתה נמצא בין הצעד הקודם והצעד הבא אתה יכול להגיד משהו על המצב האמצעי שאתה נמצא בו, או להגיד עליו כשאתה כבר לא נמצא בו, כשיצאת ממנו. כך זה עובד, כך הם החיים שלנו.

תלמיד: יוצא שהחיבור המינימאלי בעשירייה, רק המצב הזה הוא שנקרא “דרך הבורא”, ולא משנה אם כל העשירייה נמצאת בהרגשה ברורה של החיבור הזה, אלא לפחות שניים.

רצוי שכולנו נתבטל כלפי החיבור בינינו. אפילו שלא מייצבים את החיבור בכוח שיש לכל אחד, ולא מסדרים את הכוחות האלה יחד שיהיו ככוח אחד וחיבור אחד, מה שנקרא “לב אחד”, אנחנו בכל זאת צריכים להיות בביטול כלפי החיבור שאליו אנחנו צריכים להגיע. אין ברירה, זה המצב שחייב להיות בינינו, אנחנו חייבים להגיע אליו, להשיג אותו, לשרות בו, אנחנו מחויבים לזה.

תלמיד: כלומר, המשימה של כל אחד היא להתבטל ולשחק ולא לצפות לתוצאות.

תוצאה צריכה להיות בתוך הכלי המתוקן. מה יש לך לחכות? אם עשית פעולה נכונה, אז אתה מקבל את התוצאה במקום. ברוחניות אין זמן.

שאלה: האם אני יכול להשתמש ברצונות הגשמיים שלי כדי לדחוף את העשירייה שלי לבורא?

כן. אתה יכול להגיד להם “מה שאתם עושים זה לא מספיק, אתם צריכים יותר ויותר לדחוף אותי קדימה, אני מצפה לזה מכם, אני אטום, אני לא מרגיש, אני לא יכול, תעזרו לי יותר”, ובזה אתה תעורר גם אותם. איך התינוק שנולד מעורר את כל המשפחה להסתובב סביבו?

שאלה: האם כל השאלות שעולות בנו הן בעצם כלים שאנחנו שואלים ממצרים?

נכון. צודק.

שאלה: כתוב שהבורא “רוצה לתת להם בחינת נפש, רוח נשמה, חיה, יחידה. הלא אין להם צורך בזה.” ולכן, הם צריכים לקחת את הכלים של המצרים. איך להבין את זה, הרי כל הרצונות האלו דוחפים אותנו לקבלת האורות?

אנחנו בפעולות להתחברות, אפילו מעל לרצון שלנו, כי אנחנו לא רוצים, מגלים עד כמה אנחנו שונים ואז רוצים להתחבר למעלה מהשוני. רק ש”על כל הפשעים תכסה אהבה”. ואז אנחנו מגיעים לדרגה יותר עליונה מאשר היינו בה קודם, ואז זוכים לאורות חדשים.  

תלמיד: לא מובן איך פרקטית לעבוד עם זה? מתגלים כל מיני רצונות, מחשבות זרות, וזה צריך להוביל אותי לאילו השגות רוחניות, התגברויות, איך לעבוד עם כל זה?

זו הבעיה, אני מבין אותך. הכלים, בזמן השבירה מכלי דאדם הראשון שנופלים, הם עוברים מצבים מאוד מיוחדים בהתכללות ביניהם ודווקא בזמן הנפילה עוברות להם כל מיני תופעות שאחר כך מתגלות כעביות אישית מיוחדת לכל אחד ואחד. מאיפה היו כל כך הרבה רצונות בעמים, בקבוצות? דווקא על ידי ההתנגשות, השבירה ביניהם וגם התיקון מגיע בצורה כזאת שאנחנו מתעלים מעל ההתנגדויות בינינו ומחברים את עצמנו, למרות ההתנגדות, וההתנגדות נמצאת בתוכנו. זאת אומרת בצורה הפוכה אנחנו מגיעים לחיבור מצורת הפירוד שהייתה לנו בשבירה.

וכאן אנחנו צריכים באמת להבין איפה כאן מקום החיבור הנכון שיכול להיות? וזה יכול להיות רק בתנאי שאנחנו רוצים להתחבר לבורא ולכן אנחנו מוכנים להתחיל לוותר על הפירוד בינינו ולהיות בחיבור, וכך אנחנו מגיעים פתאום למצב שלכל אחד יש מקום לחיבור ומתחברים ברצונות ההפוכים. זה תיקון העולם שעכשיו מתגלה יותר דווקא דרך מה שעוברים בסכסוך בין רוסיה לאוקראינה.

וככל שיותר נמצאים בסכסוך, מגלים עד כמה הפוכים זה מזה, כמה ששונים בטבע זה מזה ולא מסוגלים להיות עם אחד כמו שהיה נראה קודם. באמת, אני ראיתי את זה, הרגשתי שלא מרגישים כל כך שוני בין העמים, יש כאלה שכן מרגישים יותר, יש כאלה לא. עכשיו מתגלה עד כמה שממש אין קשר, שוני גדול, וזה דווקא מביא לתיקון. אי אפשר לעשות שום חיבור אלא אם כן מהמצב השבור.

זה מה שאנחנו רואים בקשר למצרים. מתי חייבים לצאת ממצרים? מתי יכולים לתקן את מצרים? כשמרגישים עד כמה ששונים ממנה.

תלמיד: איך נכון לגשת לתיקון הזה כאשר ההבדל הזה מתגלה בין העמים?

על זה אי אפשר לדבר עדיין. כי נמצאים תחת לחץ חיצוני שלא שייך לגילוי האמת. אנחנו צריכים להשתדל לעשות בינינו כל מיני צורות חיבור, בין בני ברוך בכל הכלי העולמי, שכתוצאה מזה ישפיע עלינו האור העליון, ייתן לנו שכל ורגש כאלו שאנחנו נתחיל להבין באיזה תהליך אנחנו יכולים להתקרב זה אל זה.

זה לא רק בין אוקראינה לרוסיה, שאף פעם לא חשבנו שיתגלה כזה פער בין העמים שהם כל כך קרובים זה אל זה, ופתאום מתגלה עד כמה הם שונים לגמרי זה מזה. ואותו דבר אנחנו נגלה בין כולם. אבל הפערים האלו שמתגלים, הם דווקא פערים כדי להתחבר נכון ולכן צריכים לשמוח בזה שהאמת מתגלה, ודרכה יש לנו גישה לתיקון.

תלמיד: אז איך לגשת נכון לתיקון, לדרגות החיבור בכלי העולמי? אתה אומר שעלינו לתקן את זה בינינו. בכל זאת אולי איכשהו להתחבר באזורים השונים?

לא, אנחנו לא יודעים את זה, זה יתגלה כתוצאה מהשבירה הכללית ואנחנו צריכים רק לתקן את החיבור בינינו. עד כמה שחלק מהכלי שיכול כבר להתחבר יתחבר עוד ועוד, לא ממש בכוח, בצורה כזאת אנחנו יכולים להגיע למצב שבכל העולם הגישה הזאת, תיקון בחיבור, תתפשט.

שאלה: כשאני מתחיל להרגיש את הכוונה למען עצמי, האם עלי להגיד מיד שזה מגיע מבורא אחד טוב ומיטיב כדי לבקש ממנו לתקן? על זה מדובר?

גם כן. אם אדם מבין שיצר הרע שלו מגיע מהבורא, הוא כבר מתייחס ליצר רע שלו בצורה זהירה.

שאלה: האם את הכוונות האלו למען עצמי אני מתחיל להרגיש כרגשות לא נעימים? כי כשטוב לי אני לא רוצה לעשות כלום.

אם הרצונות והכוונות לעצמו מלווים בהרגשה לא נעימה, אלו כבר סימנים יפים שהבורא מטפל בך.

שאלה: מה זה אומר שקשרתי את מה שקורה עם הבורא וביקשתי ממנו לתקן והוא תיקן איזשהו רצון קונקרטי שזיהיתי?

אתה מרגיש שעל ידי זה שקרה לך משהו אתה התקרבת לחברים בעשירייה, ואז כמה דברים שקודם הפריעו לך לחיבור, עכשיו הם דווקא עוזרים לך להתחבר.

שאלה: האם סדר הפעולות הבא הוא נכון – בפעם הבאה כשהרצון הזה למען עצמי מתגלה אז אני נזכר מהר יותר לפנות לבורא, ובהמשך לרצון הזה מצטרפים רצונות עוד יותר כבדים?

כן. אנחנו גם צריכים להבין שככל שאנחנו מתקדמים בכל האנושות לגמר התיקון, הרצון לקבל הכללי גדל, ולכן הסכסוכים הקטנים ייראו לנו יותר גדולים. אותן הצורות ההפוכות, ההתרחקות זה מזה שנראתה לנו קטנה, פתאום הדברים האלה יראו גדולים.

ואם אנחנו מסבירים את זה לבני אדם, אז אנחנו יכולים להימנע מהרבה מאוד סכסוכים ואפילו ממלחמות. היום יש חלקים קטנים על פני כדור הארץ, נניח כפר ולא רחוק ממנו כפר שני ופתאום הרצון לקבל גדל ומתגלה שהם שונים. כמו שיש עכשיו הבדל בין הגרמנים לספרדים, כי הם ממש שונים ולא מבינים זה את זה ולא רוצים להכיר זה את זה, ויש ביניהם כבר בעיות ותביעות.

הכול בגלל שהרצון לקבל הכללי גדל ולכן אנחנו צריכים להיות מוכנים לזה. ולכן ככל שנסביר את זה לכל האנושות, שאין כאן כלום אלא נטייה לגמר התיקון, לגילוי הרצון לקבל הגדול כדי שאנחנו נתקן אותו, אז תהיה לנו אפשרות להימנע ממלחמות קטנות. אנחנו יכולים להגיע אפילו למצב ש”שונא אדם יושבי ביתו” עד כדי כך. שהרצון לקבל גדל, כך שאני כבר לא יכול לסבול אפילו את הקרובים שלי. את זה אנחנו צריכים להסביר לאנושות.

שאלה: למה הרצון של בני ישראל לתת לבורא לפני שהם שואלים את הכלים מהמצרים נחשב לרצון לא טוב בעיניי הבורא?

במה יעשו את זה? במה יתנו את זה? אין להם כלים. לתת לבורא אפשר רק בזה שאתה מקבל. איך אתה יכול לקבל אם אין לך כלים? אתה חייב את המצרים, אתה חייב להתכלל בהם, אתה חייב לקבל מהם כלים בהשאלה. אחר כך לא צריך את העביות הזאת, אתה מעלה אותה לזכות, אבל אתה חייב את זה. אנחנו צריכים עוד להבין איך לעבוד עם הטכנולוגיה הזו.

שאלה: הרצונות שהיו במצרים לאוכל, כסף, כבוד, כוח, הם רצונות שהם לא לגנאי ולא לשבח, מדוע אם כך עלינו לוותר על הרצונות האלה?

אני לא מוותר על הרצונות, אדרבה שהרצונות יתגלו ככל האפשר. כל המאבק שלי הוא לא נגד הרצון אלא נגד הכוונה להשתמש בו בעל מנת לקבל. בכל הרצונות הכי גדולים והכי זוועתיים שנראים לי עכשיו, אני צריך לתקן רק את הכוונה ולא את הרצונות. תאכל ותשתה, תעשה מה שאתה רוצה, אם אתה עושה את זה על מנת להשפיע הכול מותר והכול מצווה.

שאלה: אפשר לשאול לגבי התהום הזו שמתגלה בכל החלקים בכל הרמות שבמציאות?

אנחנו מתחילים עכשיו לגלות דברים קטנים שקודם לא כל כך דיברנו עליהם. נגלה אותם ונסביר, אבל תכינו שאלות שהן ממש שייכות לעת עתה לאיפה שאנחנו נמצאים.

תלמיד: אני מוכן לשמוע שהפתרון הוא חיבור ומאור המחזיר למוטב.

זה פשוט מדי.

שאלה: אני אומר על עצמי, אבל מי שלא לומד איתנו אפילו חיבור נשמע לו כדבר לא ברור.

אנחנו לא מדברים לאנושות בצורה כזאת. אנחנו יכולים להגיד, להסביר בצורה מאוד מאוד פשוטה וקרובה להבנה שלהם, שבכל זאת גם הם יכולים להבין שחיבור זה טוב במקום מלחמה. חיים זה יותר טוב ממוות. אבל איך להגיע לזה, אנחנו צריכים להסביר להם בצורה שהם יכולים לממש.

תלמיד: כלומר לפרוט את החיבור לפעולות קטנות יותר.

כן, כמו שזה נפרש לפנינו. אין בעיה בזה, אנחנו נגיע לזה ונראה איך זה יתגלה. אנחנו בעצמנו לא צריכים להמציא כאן שום דבר חדש.

שאלה: מדוע למצרים יש רצון לקבל אורות בעוד שלישראל אין צורך כזה? מה אם כן רוצים ישראל?

ישראל לא רוצים כלום, הם נמצאים ברצון קטן מאוד. רצונות אגואיסטים גדולים יש למצרים.

שאלה: מהי הדרך הטובה ביותר להשתמש בעביות של העשירייה?

אני נכלל בהם ומשתמש בכל הרצונות, החסרונות, השאיפות, המטרות שיש להם. אני ממש נדבק אליהם, כמו ילדים קטנים שלומדים מהגדולים.

שאלה: האם כשאנחנו שואלים את הכלים של המצרים זה אומר שאנחנו משתמשים בכוחם של רצונות אלו כדי לפנות לבורא לתיקון?

כן.

שאלה: כיצד לשאול בזהירות את הכלים מן המצרים כדי שאדם לא יתחבר עימם, כי רצונות המצרים הם חזקים מהאדם?

אם אני נמצא בעשירייה, אז אני יכול להתכלל עם קהל גדול כי אני שומר על היחס שלי לקבוצה הקטנה שלי. יש לה מספיק כוח רוחני כדי להחזיק אותי שלא אפול לדעות של הקהל הכללי.

שאלה: למה עם ישראל צריך למלא את הכלים של המצרים?

כי אין לעם ישראל כלים משלו, לעם ישראל יש מקסימום כלים קטנים מאוד לאור החסדים, ואנחנו יכולים לעשות נחת רוח לבורא רק אם ממלאים את הכלים באור החכמה. כלים לאור החכמה, עביות ג’ וד’ אין לנו, יש לנו רק עביות שורש, א’ וב’ עד הבינה. לכן כדי לעשות נחת רוח לבורא אנחנו חייבים לרדת למצרים, לקבל כלים מהמצרים, ולמלא אותם באור הגדול שזה אור החכמה בעל מנת להשפיע, ודווקא בזה אנחנו עושים נחת רוח.

שאלה: למה לישראל לא היו כלים לפני שלקחו מהמצרים, אם אנחנו רואים על עצמנו שיש לנו חסרונות וקושיות כבר מתחילת הדרך?

אין לנו רצונות רוחניים שאיתם אנחנו יכולים להגיע לעשיית נחת רוח לבורא. גם בעולם שלנו אנחנו לא רואים את זה. אנחנו צריכים להגיע לכל המצבים הללו, לעלות לתיקון ואז להשתמש ברצונות ההם בעל מנת להשפיע.

שאלה: איפה קונים דחף להשקעה בעשירייה כדי לא לפספס את החיים?

זה בדיוק מה שאמרת, כדי לא לפספס את החיים, מזה קונים דחף להשקעה בעשירייה.

שאלה: כדי לבקש נכון מהבורא צריך לראות את האמת, אבל אנחנו רואים הכול רק דרך האגו הרע שלנו. בעקבות השיעורים וההתקשרות בעשירייה יש בירור נכון אבל הוא נעלם במשך היום עם כל ההפרעות של העולם הזה. איך לקבוע תפילה תמידית נכונה?

רק בציבור. כשכל אחד מוסיף משהו, אז אנחנו יכולים לעלות מהאגו הפרטי, להתכלל ברצון הכללי וממנו והלאה לעלות לבורא.

שאלה: איך כל עשירייה יכולה לוודא שבזכותה יתרבה שלום בעולם? האם יכול להיות חס ושלום ההיפך?

יכול להיות שיהיה ההיפך, מלחמת עולם שלישית ורביעית, אבל נראה לי שאנחנו יכולים כבר לעלות למעלה מזה.

שאלה: אם השבירה היא אשליה ורק אהבה והשפעה הן אלה שקיימות באמת, אז מה בעצם מתרחש במציאות?

במציאות מתרחש תהליך שאיתו אנחנו מתקרבים לתיקונים גדולים, אנחנו נכנסים למצבים שנרגיש איך התיקונים האלה עוברים עלינו, איך זה קורה ממש בתוך הבשר שלי, כל אחד ואחד כך ירגיש, וכך נתקדם.

אני מודה לכולכם שהייתם בשיעור. השיעורים האלה הם לא כל כך בוערים כמו אלו שהיו קודם, כי אנחנו נמצאים בבירורים קצת יותר מיוחדים.

שאלה: אם מתגלה חוסר חיבור בעשירייה, אז פתאום יש לי רצון לכבות את המצלמה ולא לדבר עם החברים. איך להיאבק בזה?

תעשה כל מה שאפשר רק לא להתנתק. אני יודע רק דבר אחד, שיעור יומי הוא קודש, אני חייב לשמוע אותו ולא פעם אחת אלא פעמיים, רק אחר כך אני אהיה מוכן ליום הבא. לחשוב על זה שאני אכבה עכשיו את המחשב ולא אשמע את השיעור, בכך אדם פשוט זורק ומזלזל בכל מה שהבורא נותן לו מלמעלה.

(סוף השיעור)