TIFERET: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN
Lesson on the topic of “Pesach (Passover)”
שיעור בוקר 11.04.22 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
פסח – קטעים נבחרים מהמקורות
קריין: שיעור בנושא פסח, קטעים נבחרים מן המקורות, מקטע 148, תת כותרת חדשה: משה, משיתיהו מן המים.
משה זה כוח שיש בכל אחד אבל הוא נסתר, לא מורגש ואנחנו צריכים לעבוד על עצמנו כדי לעורר את הכוח הזה שימשוך אותנו לחיבור, לעל מנת להשפיע, ליציאה מהאגו שלנו שנמצא בכל אחד, ולחבר את הכוחות האלה הקטנים, החלשים שיש בנו, עד שיהיו לכוח גדול שיראה לנו איך לצאת ממצרים לחירות, לבורא. כי יש רק שני מצבים ואין משהו באמצע.
יש מצב זמני, אבל הוא לא נחשב מצב בפני עצמו. יש מצב של שליטת כוח האגו, כוח הרצון לקבל ושליטת כוח הרצון להשפיע. ואנחנו כל הזמן צריכים להשתדל לבדוק את עצמנו איפה אנחנו נמצאים.
במשיכה, בכיוון, בנטייה מהרצון לקבל לרצון להשפיע, שם זה נקרא “משה”, כוח שמכוון אותנו, מסדר אותנו, מתקן אותנו, מוביל אותנו למטרה. כוח משה קיים בכל אחד בכל הזמנים, בכל המצבים וכתוב שכוח משה קיים בכל דור ודור וכך אנחנו מתקדמים.
אנחנו הולכים בקצב, אנחנו מספיקים, לא מאחרים ונתקדם. רצוי שגם במשך היום נרגיש עוד יותר את התהליך שאנחנו כולנו עוברים – בדגש על “כולנו”.
קריין: אנחנו במסמך פסח, כותרת משה, תת כותרת: משיתיהו מן המים, פסוק 148.
משה
מְשִׁיתיהו מן המים
“מדוע נקרא משה רבינו עליו השלום דווקא בשם משה, שנתנו לו בת פרעה. ויש לומר על שם הצלה, כי משתיהו מן המים. על דרך העבודה, היינו כי האדם נטבע במים הזדונים, הנקרא בחינת “מה ומי”, ועל ידי זה נמשית מן המים הזדונים.”
(הרב”ש. 684. “בחינת משה”)
זה מה שאנחנו צריכים להרגיש, שאנחנו עכשיו טובעים בתוך האגו שלנו שנקרא “מים זדונים” ואנחנו יכולים לצאת ממנו אך ורק על ידי שאלות כמו, “מה ומי?”, “בשביל מה ולמה? וכדאי, לא כדאי?”, בכל הבירורים האלה שאנחנו מבררים בינינו, אנחנו רואים כמה בירור נכון מקבץ אותנו יותר, מחבר אותנו, בונה בנו מרצונות נפרדים וזרים, רצון אחד מכוון, שמגביר בנו את כוח משה. וכך אנחנו מכינים את עצמנו ליציאה ממצרים, לבריחה ממצרים.
שאלה: משה זה כוח בתוך האדם.
משה זה כוח בתוך האדם שצריכים לבנות אותו, לברר אותו, לפתח, לטפח אותו, כי הוא לא נמצא בצורה גלויה. וכמו שכתוב, מוציאים אותו מהמים הזדוניים מהנילוס, מהיאור. ובצורה כזאת מהחיבור בינינו, אנחנו מגדילים את כוח הזה.
משה שייך לכולם, הוא לא בכל אחד, אלא כל אחד יכול לכוון את עצמו כשהוא רוצה למצוא את “משה” שלו. אבל ככל שאנחנו מרגישים את עצמנו מחוברים ורוצים לצאת יחד ולמטרה אחת, אז יותר ויותר מורגש אצלנו אותו כוח משותף שנקרא “משה”.
תלמיד: בדיוק. כי אמרת שצריך לכוון בשביל כולנו, לא לי בלבד.
כן. אחרת לא מגלים את משה. משה זה כבר כוח שמתבהר בנו, מתגלה בנו כשכולנו רוצים לצאת ממצרים, וכל היציאה שלנו היא כי אנחנו רוצים להגיע לחיבור. וההבדל בין מצרים לארץ ישראל, בין להיות בגלות או בגאולה – רק עניין החיבור. וחיבור הוא הערבות שלמדנו בעבר במאמר “הערבות”. אז עכשיו שאנחנו הולכים לממש אותה, זה הכוח שעוזר לנו לתפור מעצמנו רצון אחד הנקרא משה.
שאלה: אז יש “משה” באדם, “משה” בעשירייה, ו”משה” בכולנו?
כן. אבל המימוש של הכוח הזה קורה כשאנחנו מתחברים. ובגדול, כל עניין יציאת מצרים זה המעבר מהפירוד – שהוא הכוח האגואיסטי ששורה בינינו, לכוח החיבור, שזה הבורא ששורה בינינו – השכינה. ומשה הוא שעושה לנו את מעבר מפירוד לחיבור.
שאלה: עכשיו בשיעור, כשאנחנו לומדים על משה, עלינו לתפוס את הכלי העולמי, את כוח משה?
כן. אנחנו החלוצים מאותו הכוח הכללי העולמי, שרוצים לחבר את כולם, את הנציגים מכל אומות העולם. בקיצור, אנחנו צריכים לתאר את המצב, שזה מיועד למי שמבין את החשיבות של תיקון העולם ורוצה להשתתף בזה.
תלמיד: אז לצאת מתוך המעגל של העשירייה שלי למעגל הרחב של הכלי העולמי?
בלי לצאת. יותר נכון להגיד, שאני מצרף לעשירייה שלי את כל העולם.
אני מציע לחשוב במשך היום, גברים, ונשים, ולא חשוב באיזה מצב נמצאים, לכוון את עצמנו לחיות את המצב הזה, שאנחנו נמצאים בו, ושהוא יתגלה בנו וימשוך אותנו וישנה אותנו. אנחנו כבר מאוד מאוד ראויים לחיבור בינינו, לפחות תחילת החיבור בינינו ולמשיכה החוצה מהעולם הזה האגואיסטי, מפירוד לחיבור.
שאלה: הנקודה שבלב מגלה את הכוח הזה בתנאי שהיא מתבטלת בפני העשירייה?
ביטול כלפי העשירייה זו כבר תוצאה. בינתיים אנחנו צריכים לגלות שיש לנו נטייה לזה. ביטול הוא כבר מצב, אבל לפני המצב הזה צריך שתהיה לנו נטייה להגיע לאותו המצב. וכבר בזה אנחנו מגלים את תחילת כוח משה שמושך אותנו – משה מהמילה “מושך”. הוא מושך אותנו מהמים הזדוניים, מכל מיני כוונות ורצונות אגואיסטים לכוונות ורצונות שאנחנו כן מסכימים במשהו להתקרב זה לזה. עדין לא להתחבר, עוד לא ממש יחד כאיש אחד בלב אחד, אלא איכשהו בנטייה להתקרב.
כמה שיותר נכון נתאר את המצב שלנו, שהוא רק התחלה, יהיה לנו יותר קל. כי גם את התיקון אנחנו צריכים לסבול, כי אנחנו עדיין נמצאים הפוכים ממנו.
תלמיד: לפני כמה שבועות הרגשתי נסיגה וירידה, קושי מאוד גדול בגשמיות וברוחניות ופניתי לחברה מהדרך, ואמרתי לה שאני מרגיש שאני נפלט החוצה ומרגיש גרוע. היא אמרה לי, “אל תפנה אלי, תפנה לעשירייה שלך”. אז כתבתי לעשירייה שאני במצב קשה, ומה עושים? ואז כל אחד מהם כתב תפילה ואיחל בה שהדברים יסתדרו.
ולמחרת בבוקר הרגשתי כאילו הכול עבר, כאילו אני עם כוחות חדשים ועם אנרגיות חדשות. והחיבור הזה, האהבה הזאת שהם נתנו לי, הביאו אותי ליום חדש ולדברים חדשים. אז אני רוצה שהחברים יידעו שהם יכולים להיעזר בעשירייה, כי העשירייה יכולה לקחת אותם קדימה.
טוב לשמוע, ואנחנו שמחים שמצאת שיטה איך לצאת.
שאלה: אנחנו צריכים כעשירייה למשות את משה, לדמיין את זה?
לפני יציאת מצרים אנחנו צריכים להרגיש שאנחנו נמצאים במצרים, ואי אפשר להרגיש משהו אלא מהיפוכו – “כיתרון האור מתוך החושך”, זה הכלל. ולכן אם אנחנו רוצים להרגיש שעבוד ושנמצאים במצרים, אז אנחנו יכולים לעשות את זה בתנאי שאנחנו מאוד מאוד רוצים לצאת ממצרים, ואז כנגד זה נרגיש שאנחנו שם ושולט בנו האגו שלא נותן לנו לצאת.
זה פרעה שלא נותן לצאת, ואנחנו בכל זאת מתנגדים לו וכן רוצים לצאת. ואז במאבק הזה בין כוח משה שבכל אחד, כנגד כוח פרעה שבכל אחד – אנחנו יכולים להימשך לחיבור בינינו. והחיבור בינינו הוא בעצם אותה נקודת היציאה מהעולם הנוכחי, האגואיסטי, לעולם הרוחני.
שאלה: במה כוח משה בשלב הזה שונה מכל אותם הכוחות שמשכו אותנו קדימה לפני זה? הרי תמיד יש כוח שמושך אותנו קדימה אל העשירייה, לבורא, למה דווקא משה?
את זה עלינו ללמוד מהקטעים שנמצאים לפנינו. מכל המצבים שאנחנו עוברים בתקופה הזאת שהם בגבול היציאה ממצרים, כלומר מתקרבים ליציאה, משה מסביר לנו מה בדיוק היה לנו במצרים, במה פרעה שלט עלינו, אחז בנו, ומה הוא כוח משה שמושך אותנו ממצרים, עוזר לנו לצאת מהאגו שלנו – זו ממש לידה חדשה.
אין דבר כזה בכל המציאות הרוחנית והגשמית כמו יציאת מצרים, כי זו החלפת המלכויות, החלפת השליטה שבתוך האדם. האדם מתחיל להרגיש שהוא יכול לחשוב, לרצות, לתאר לעצמו שיש חיים חדשים, חיים אחרים, חיים אחרי המוות של הרצון לקבל, וזה דבר שאנחנו לא יכולים לתאר לעצמנו. אם אנחנו מגיעים למצב שזה מתבהר לנו קצת, זה כבר נקרא שמשה נולד בנו, מושך אותנו, ובזכות זה אנחנו יכולים להיות מחוברים כאיש אחד בלב אחד ככל שזה מתגלה, וכך להכין את עצמנו למעבר מ”אני” של כל אחד ל”אנחנו”.
שאלה: האם אנחנו יכולים לראות את משה באמונה המשותפת שיש לנו במי שמוביל אותנו שהם כתבי המקור והרב?
כן, אבל עלינו להיות מחוברים סביב אותו משה, הכוח שמאחד אותנו. במידה שאנחנו מתאחדים, אז אנחנו מתעלים מעל האגו שלנו והוא מושך אותנו קדימה.
משה הוא כוח שמגיע מלמעלה, מהבורא, ואנחנו מרגישים שהוא מתחיל להתייצב בינינו, בתוכנו כתוצאה מנטייה לחיבור, לביטול של כל אחד כלפי העשירייה. כשמגיעים לכוח הערבות, אז מגלים את הכוח המשותף הזה בינינו שנקרא “משה” שמושך אותנו מהפירוד שבינינו שלא רצינו ולא יכולנו להתגבר עליו, למצב שאנחנו כן במשהו רוצים ובהתאם לזה כן במשהו יכולים להיות מחוברים. ואז בתחילת החיבור הזה אנחנו מתחילים לגלות את היציאה מעולם הפירוד, מהעולם האגואיסטי, לעולם החיבור, לעולם האלטרואיסטי, וכך יוצאים ממצרים. זה בעצם התהליך.
קריין: קטע 149.
הרועה הנאמן
“ידוע שמשה נקרא בלשון הזה”ק “משה רעיא מהימנא”. ופירש אאמו”ר זצ”ל, שהוא היה מפרנס את עם ישראל עם האמונה. ואמר, שלא חסר להאדם שום כוחות, בכדי שיהיה בידו לקיים תו”מ בכל השלימות, אלא בחינת אמונה. וכפי שיעור האמונה שיש לו, בשיעור זה הוא מסוגל לתת כוחות עבודה.”
(הרב”ש. מאמר 13 “מהו, רועה העם הוא כל העם, בעבודה” 1988)
אנחנו צריכים לקבל כוח אמונה. כוח האמונה הוא כוח הבינה שעוזר לנו לעלות, להתעלות למעלה מהרצון לקבל שלנו וכך להגיע לעל מנת להשפיע. הכוח הזה שעוזר לנו לצאת ממלכות לבינה, מהאגו של כל אחד להשפעה, הוא הכוח שמושך אותנו, כוח משה, לכן הוא נקרא “רעיא מהימנא”, הרועה הנאמן, זאת אומרת הכוח העוזר, המסור לנו שעושה לנו את זה וכך אנחנו מתקדמים.
קריין: קטע 150.
“יש להאדם בחינת משה, שהוא בחינת רעיא מהימנא, (שהוא בחינת רועה את האמונה לכלל ישראל), הכח הזה מעורר את האדם לראות את האמת, שאף פעם האדם לא ישיג בחינת איש מכח עצמו, וזה שכתוב, “וירא כי אין איש”, זה גורם לו שיבקש מה’ שיתן לו בחינת אמונה בה’, שע”י זה הוא יבוא לידי דביקות בה’.”
(הרב”ש. מאמר 17 “מהו כי אני הכבדתי את לבו, בעבודה” 1991)
שאלה: משה ואמונה זה אותו דבר?
משה הוא בחינה, תכונה שמתלבשת באדם, ואז הכוח הזה שנמצא בתוך האדם עוזר לו להתעלות למעלה מהאגו. האדם מתחיל להעדיף את כוח ההשפעה, האמונה, את כוח הבינה שמתעורר בו, על פני כוח המלכות, כוח הקבלה שנמצא בו, וזה נקרא גילוי משה.
תלמיד: האם משה הוא כמו אמונה למעלה מהדעת?
כן. אחר כך נראה אם יש הבדל, אבל זה כך.
שאלה: האם יש קשר בין בת פרעה להבנה שלנו של חשיבות תיקון אומות העולם?
אנחנו עוד לא דיברנו על זה ולכן אני לא אענה לך. אתה צריך להיות איתנו יחד באותן המחשבות, באותם הרצונות והבירורים. השאלה יכולה להיות טובה אבל היא לא במקום.
שאלה: קודם אמרת שמשה הוא אותו כוח שמחליף מלכות אחת במלכות אחרת, עכשיו אמרת שהוא מחליף אותה לבינה.
זה אותו דבר, אנחנו נמצאים במלכות, רק במלכות דמלכות או במלכות דבינה.
כתוב שכל יציאת מצרים היא שעבוד המלכויות, “אין בין העולם הזה לעולם הבא אלא שעבוד מלכויות”, כך כתוב. מה זאת אומרת? או שזה רצון לקבל שנקרא מלכות שהוא על מנת לקבל לטובת עצמו, או לטובת הזולת, על מנת להשפיע שזו כבר מלכות דבינה. אבל אנחנו תמיד נמצאים במלכות, רק תלוי לאיזו כוונה שייכת המלכות הזאת ששולטת בנו, או לעל מנת לקבל או לעל מנת להשפיע.
תלמיד: איך אנחנו יכולים לתאר לעצמנו שמגיע הכוח הזה לעשירייה שלנו, נגיד מלכות דבינה?
תתכלל עם החברים, תרצה להיות בהם, ולא חשוב באיזה דרגות, מחשבות ורצונות הם נמצאים. כמו רבי יוסי בן קסמא שידע איך להתכלל בתוך התלמידים הקטנים שלו ועל ידי זה עלה לדרגות רוחניות. לכל אחד יש קבוצה שנמצאת בתוך כל הקבוצות שלנו, שזה קהל גדול, קהל חשוב שהבורא שורה בו, אנחנו רק צריכים לפתוח את הלב של כל אחד ואז בטוח נצליח.
שאלה: לפי הקטע אנחנו צריכים לבקש מהבורא את תכונת האמונה בבורא. מה אנחנו צריכים לבקש בדיוק?
אנחנו רוצים לקבל מהבורא, כי אין לנו ממי עוד לקבל, אין כוח אחר. אותו מקור שברא אותנו וברא אותנו ברצון לקבל, אנחנו רוצים שעכשיו יוסיף לרצון לקבל של כל אחד שברא גם את כוח הבינה, רצון להשפיע. כל אחד מאיתנו, מי שיבקש ויקבל, יהיה לו גם כוח של קבלה וגם כוח של השפעה, שני כוחות, ובין שני הכוחות האלה האדם ירגיש שהוא קיים. ואז בין בינה ומלכות שלו תיפתח לו יכולת להתקיים, להבין, להרגיש מה זה נקרא “מצרים” שהיא המלכות שלו, ומה זה נקרא “ארץ ישראל” שהיא הבינה שבו, ואז הוא יתאר לעצמו נכון איפה הוא נמצא. בהתאם לזה יהיה לו כיוון למה להשתוקק, איזה כוח להגדיל.
תלמיד: לפי הניסוח, יוצא שאני מבקש ממישהו שאני לא מאמין בו, אני מבקש מהבורא להאמין בבורא.
נכון, אין לך למי לפנות. אל תהיה שקוע בכל ההגדרות האלה כך שכל מילה ומילה צריכה להיות במקומה. לאט לאט בדרך אתה תראה את החוקים האלה בצורה נכונה, כי הם מתגלים בתוך הכלים שלך והם כל הזמן משתנים.
שאלה: משה שלח מרגלים לארץ ישראל כדי לבדוק אם ארץ ישראל בטוחה. מה זה אומר מבחינה פנימית, מי הם המרגלים האלה?
הרצונות לקבל שלנו שכל הזמן משוטטים ורוצים לראות איפה הם יכולים לקבל מילוי הם המרגלים של האדם.
תלמיד: אבל אם אין להם אמונה ומדובר בקו שמאל, אז איך הם בודקים?
אני עוד לא רוצה להיכנס לכל הבירורים האלה כי זה יגרום לבלבול, אני הולך בצורה עקבית, צעד צעד. אל תקפצו לשאלות שאתם עדיין לא מבינים עד כמה אנחנו לא בהן. אלא נאתר את הכוחות האלה בנו, איפה המלכות, איפה הבינה, איפה ארץ ישראל, איפה ארץ מצרים, ואיך אנחנו יכולים לאתר את הדרך בתוך כל אדם ואדם וביחסים בינינו. כי כשאני נמצא עכשיו במצרים או בארץ ישראל, או בדרך, מדובר על היחסים בין בני אדם, אז באיזה מצבים אני צריך לשנות את עצמי כלפי החברים כדי שהיחסים בינינו שנקראים “מצרים” יתהפכו לארץ ישראל. זה מה שאנחנו צריכים לתאר לעצמנו.
תלמיד: אולי לא שאלתי נכון. הרצון לקבל רוצה לדעת אם הוא יקבל תענוג בהשפעה, אם הכול יהיה טוב בהשפעה, לכן חשבתי שהמרגלים הם חלקים של הרצון לקבל שרוצים לבדוק אם אני אקבל תענוג מתוך השפעה. איך אנחנו יכולים לעזוב את הביטחון הזה, את הצורך העז הזה של הרצון לקבל לדעת מראש שהוא הולך לקבל תענוג?
אתה צודק, כיוון המחשבה הוא נכון. המחשבות נכונות, השאלות נכונות, תשאל ואז זה יביא אותך. אנחנו כולנו הולכים לקראת זה. וודאי שלאדם לא כל כך ברור מה הוא שואל אבל תמיד הוא שואל על התענוג, או תענוג מזה שהוא ימלא את עצמו, או מזה שימלא את העשירייה שלו, או מזה שימלא את הבורא שלו. יש כאן רק שלוש נקודות, דרגות, אני, קבוצה, בורא.
שאלה: כשאתה נמצא בדחייה מהעשירייה, האם מספיקה מהפכה איכותית אחת לקבל את התשובה מהבורא, או שצריך לתקוף כל הזמן?
בכל מצב שאנחנו עוברים יש הרבה מצבים ובירורים וזה תלוי בשורש הנשמה של האדם, לכן אנחנו צריכים להמשיך, פשוט להמשיך. וככל שהבירורים האלה נראים לנו שהם חוזרים על עצמם ולא נגמרים, אנחנו בכל זאת צריכים להבין שאין דבר כזה שהוא חוזר, אלא כל בירור ובירור הוא נקרא “פרוטה ופרוטה מצטברת לחשבון גדול”, וכך אנחנו בכל זאת מתקדמים. אין משהו שהיה ושוב חוזר.
תלמיד: מה זה ממש בחיפזון, בפתאומיות, כמו בסיפור, אנחנו מוציאים עם הספל את אוצר המלך ופתאום יקרה המהפך הזה?
כן. היציאה מהמצרים היא פתאומית והיא דווקא קורית לאדם במצב שהוא לא מרגיש מראש. ככה זה קורה. וצריכים לשאוף לזה כל הזמן, להבין שזה תלוי ברצון הכללי של הקבוצה וברצון העליון, ברצון הבורא.
שאלה: הכוח של משה שמתגלה באדם, מתגלה באדם באיזה מקום בכל מדרגה או שזה מגיע ומשנה משהו לצמיתות בתוך האדם? למה זה בנפרד מובלט כאן?
כוח הבינה, כוח משה, כוח ההשפעה שאדם מקבל מעלה אותו למעלה מהרצון לקבל לכוח האמונה, כוח הבינה שלמעלה מכוח המלכות, כוח הקבלה, נקרא “אמונה למעלה מהדעת”, כוח הבינה למעלה מכוח המלכות, כוח ההשפעה למעלה מכוח הקבלה. הכוח הזה מקנה לאדם תכונה חדשה שלא הייתה לו קודם. הוא כאילו יצור חדש. בעולם שלנו יש לנו רק רצון לקבל בדרגות דומם, צומח וחי שזה על מנת לקבל, ובעולם הרוחני יש לנו רק רצון להשפיע שהוא למעלה מהרצון לקבל.
ככל שהרצונות לקבל יותר ויותר גדלים, כך דומם, צומח וחי באדם יותר ויותר גדולים כמו שכתוב “כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו”1, ככל שאדם גדל, הרצון לקבל שלו גדל אבל גם הרצון להשפיע שלמעלה מהרצון לקבל גדל, ואז יוצא שהאדם נעשה יותר ויותר גדול ועובד עם שני הרצונות האלו. גם עם העביות, רצון לקבל וגם עם הזכות שלו, זאת אומרת צמצום, מסך ואור חוזר שזה כוונות על מנת להשפיע, ועובד עם שני הכוחות האלו זה כנגד זה.
תלמיד: דיוק קטן, משה שמתגלה בתוך האדם, זה קורה במעבר בין מדרגה למדרגה הבאה או בשלב מסוים זה מתחיל להתגלות?
הכוח משה שמושך את האדם מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, מתגלה ממש בפעם הראשונה, וזה מה שנקרא “יציאת מצרים”, שהוא עובר את הגבול מקבלה להשפעה. ואחר כך, כמו שכתוב, שמשה נמצא בכל דור ודור, שבכל התקדמות שלנו, בכל צעד שלנו, כוח משה שבנו גדל על פני כוח הקבלה שגדל. זה נקרא שבני ישראל שיצאו ממצרים לוקחים איתם את כל האוצר של פרעה. בהגדה של פסח מסופר שכל מה שיש במצרים הם לקחו משם. ואחר כך אנחנו עובדים על פני אותם הרצונות לקבל שהיו אצלנו בעל מנת לקבל וזה נקרא “מצרים” אנחנו מתקנים אותם לאט לאט עד שמתקנים את כולם וכך מגיעים לגמר התיקון.
שאלה: איך אנחנו מגיעים להשתוקקות, לזעקה פנימית אמיתית כדי לעורר את כוח משה? כי אנחנו לא באמת מרגישים צורך לזה. אנחנו גם לא מרגישים את כוח משה.
מה שלא עושה השכל עושה הזמן, זאת אומרת במשך הזמן בכל זאת מתאספים על ידי הארה קטנה מלמעלה באדם רצונות על מנת לקבל ונטיות לעל מנת להשפיע וכך אנחנו מתקדמים, כי האור העליון שפועל עלינו וכל פעם מתגלה יותר ויותר, הוא מצד אחד בונה בנו, מגדיל בנו רצון לקבל, ומצד אחר הוא בכל זאת עושה את זה על ידי הטבע שלו שזה השפעה.
ואז אנחנו מרגישים שנכללים משני כוחות, שמצד אחד כוח קבלה, מצד אחר כוח השפעה. ואז אנחנו צריכים להגדיל רק את כוח ההשפעה שבנו על ידי חיבור בינינו, על ידי לימוד, על ידי תפילה. ואז מגיעים למצב שכוח ההשפעה מתחיל להיות יותר ויותר חזק, עד כדי כך שהוא קובע את השינוי שלנו, את היציאה מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, שזה כבר הגבול בין מצרים לארץ ישראל.
שאלה: באחד השיעורים שאלת אם אנחנו מוכנים ליציאה ממצרים, ואני מרגיש באמת שיש רצון חזק, אבל קשה להאמין שזה יכול לקרות. מה זה תכונת משה במצב הזה?
קודם כל בטוח שזה לא יכול לקרות, אף אחד לא יכול לתאר את הדבר הזה, וכשזה קורה זה באמת נס יציאת מצרים, וכשזה קורה לנו פתאום אנחנו לא יכולים לתאר מראש כי אין בנו שום תכונה על מנת להשפיע לפני יציאת מצרים, ולכן אנחנו רק צריכים לעשות כל מיני פעולות הכנה, כמו שהמקובלים כתבו לנו ועל ידי זה אנחנו נצא.
תלמיד: איך אנחנו מכינים את עצמנו? בכל זאת יש הרגשה של רצון.
קודם כל חיבור, כי בלי חיבור אי אפשר לצאת. חוץ מחיבור גם נטייה ליציאה, שהיא מחיבור אגואיסטי בינינו לחיבור על מנת להשפיע, אלטרואיסטי, שזה בדיוק יציאת מצרים. תתאר את זה.
תלמיד: איך מזהים את כוח משה שנכנס פה פתאום?
תבנה אותו בין החברים ככל האפשר בצורה פרקטית, ואז תראה כמה אתה מתקרב ליציאה. זו עבודה מאוד פשוטה במציאות שלנו כי אנחנו כבר מאורגנים בעשיריות. ולא חשוב באיזו עשירייה אני נמצא, העיקר שאני רוצה להתחבר איתם, להתבטל כלפיהם ולדחוף אותם לקראת הבורא בכל כוחי, זה נקרא שאני מוכן להיות בערבות.
תלמיד: האם יש פה עניין של ביטול לכוח הזה של משה?
הכוח הזה של משה מכוון אותי להתבטל כלפי עשירייה בזה שאת כל כוחי אני משקיע בחיבור ביניהם ובלדחוף אותם, למשוך אותם לבורא, לעל מנת להשפיע. שיהיה בינינו בתוך העשירייה כוח על מנת להשפיע.
שאלה: האם כוח משה צריך להופיע לפני יציאת מצרים או תוך כדי יציאת מצרים?
כוח משה צריך להופיע לפני יציאת מצרים אבל בעצם כולו מכוון ליציאה. תחפש, תנסה לעזור לו להתגלות בין החברים.
שאלה: מה זה אומר שכל החברים בעשירייה יוצאים ממצרים?
כל אחד מקבל איזו הארה להתעלות למעלה מהאגו שלו, ויש בזה הרבה הבחנות. כמו שכתוב שכולם יוצאים ממצרים, עם ישראל כולו, נשים, ילדים, זקנים. כל מה שיש לך בתוך העם, כל הדרגות האלה, בהבחנות רוחניות כולם מקבלים איזו התקדמות רוחנית שנקראת יציאה ממצרים, אבל כל אחד מקבל לפי הדרגה שלו, ההשקעה שלו.
תלמיד: האם זה תלוי בכמה אנחנו מתפללים עבור האחרים בכוח ובהתמדה?
זה תלוי בעזרה הדדית של כל אחד ואחד. אבל כמו שבעם יש זקנים, תינוקות, גברים, נשים, אז מה שיש בכל הגילאים, היכולות והתכונות שלהם, כך זה בכל אחד ואחד. לכל אחד יש תכונות כאלה, כל אחד כלול מכולם, ויש ההבדלים בין כולם. לכן קשה לתאר מה זה נקרא שיוצאים ממצרים.
יש כאלה שמבינים שיוצאים, יש כאלה שלא מבינים אלא רק מרגישים, ויש כאלה שכמעט ולא מרגישים אבל נמצאים איכשהו, כמו תינוקות. בכל זאת אנחנו צריכים להשתוקק על ידי כוח הערבות לא להשאיר בעל מנת לקבל שום תכונה, כמו שכתוב שלא משאיר אף פרסה, מעלים את כולם למעלה מפרסה.
שאלה: האם בכל דור ודור האנושות יוצאת ממצרים, או קבוצה מסוימת ועכשיו אלה אנחנו?
אנחנו אחראים על תיקון העולם הכללי.
שאלה: אם אני עושה את כל העבודה, אז למה צריך את הנס הזה?
אני לא יודע, “לך לאומן שעשאני”.
תלמיד: מה זה נס?
את זה אנחנו נצטרך לגלות. אנחנו נמצאים לפני הנס, לפני שמתחלף אצלנו רצון לקבל לרצון להשפיע. “נס” זה המעבר מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. כשזה יקרה, אנחנו נדע מה זה נס.
שאלה: אני תמיד מתפלל עבור חבריי וגם על כל החברים בבני ברוך, אבל אני לא רואה שום שינויים, איפה אני כאן מפספס?
זה לא מספיק להתפלל עבור החברים, צריכים להתכלל איתם יחד. מידת החיבור הראשונה בפועל שיכולים לעשות היא כבר צעד מחוץ למצרים, מעבר לגבול, זה כבר מעבר, לזה אנחנו צריכים להתפלל.
כמו שמסביר לנו בעל הסולם במאמרים “מתן תורה” ו”הערבות”, שהעיקר הוא להרגיש שאנחנו נמצאים בסירה אחת. וברגע שאנחנו מרגישים שאנחנו קשורים יחד, הכוח הזה שנגלה שקושר אותנו יחד הוא כוח הבורא. והכוח הזה יסביר לנו מה זה נקרא העולם העליון, העולם הרוחני, מה זו רוחניות, מה זה על מנת להשפיע. זה מה שאנחנו צריכים, שיתגלה ויסביר לנו מה עלינו לעשות, איך אנחנו צריכים לחזק אותו, איך להבין את המציאות הזאת. זו מציאות שלא נמצאת בנו, ולכן לא הרגש ולא השכל שלנו מכוונים אותנו לרוחניות. לכן המעבר הזה שפתאום מתגלה, שפתאום מתגלה רוחניות, הקשר בינינו, זה נקרא “נס”, ולזה אנחנו צריכים להגיע.
לפי סיפור מצרים רואים עד כמה הדברים האלה כוללים הרבה מאוד הבחנות, מתגלות בעיות, כל מיני סיטואציות לא נעימות, ויש עוד את עשרת המכות שאדם מרגיש עד כמה הרצון לקבל שלו לא נותן לו להתעלות למעלה מהרצון לקבל, וכך אנחנו נעבור את השלבים האלו. זה לא נמשך בזמן, זה די קצר, אבל אנחנו צריכים לעבור את ההפרעות האלה ולהתגבר עליהן וכך מגיעים. כשנאסוף את כל המעברים האלה, אז נהיה מוכנים להבין מה זו רוחניות.
בשביל מה כל העניין הזה של הגלות, הבעיות, הבריחה בלילה ממצרים ומעבר הגבול, זה כדי שיהיו לנו כלים המוכשרים להרגיש רוחניות שבהם יכול להתגלות בורא. אחרת אנחנו לא מגלים אותו. הוא גם עכשיו נמצא, “כבודו מלא עולם”, אבל אין לנו יכולת לגלות אותו. הוא נמצא, אבל איפה הוא נמצא? אני חושב שהוא נמצא כאן באוויר, לא. יש כאן עוד צירים שבהם קיימת המציאות הרוחנית, הצירים האלה הם צירים של השפעה – שמאלה, ימינה, מעלה, מטה, קדימה, אחורה – איך אני אגלה את כל הכיוונים הרוחניים האלו? לזה אני צריך להכין את עצמי שיתגלה.
שאלה: מה בדיוק משה רואה?
משה רואה רק דבר אחד, איך הוא יכול לקחת את העשירייה, כי אין יותר מעשירייה, זה יכול להיות מיליונים, מיליארדים, זה יכול להיות ממש שניים, שלושה, איך הוא יכול לקחת אותם על הידיים שלו ולהעביר אותם מעולם של קבלה לעולם של השפעה. “עולם” זה נקרא מה שיש בתוך האדם, הרצונות, המחשבות, הנטיות, הכוונות, המטרות שלו, זה מה שחושב משה.
תלמיד: במה בדיוק משה נאמן, למה הוא נקרא “רועה נאמן”?
“רועה נאמן”, שאומנם הוא נמצא יחד עם בני ישראל, אבל הוא קשור לאותה המטרה של כוח האמונה, כוח ההשפעה שנקרא בינה, אליה הוא קשור. זאת חובה שזה יהיה בכל אחד ואחד, אחרת אנחנו לא נגיע למטרה הרוחנית, לא נציל את עצמנו מלהיות בהמות.
תלמיד: איך עשירייה יכולה לשים את עצמה על הידיים של משה?
שכל אחד ואחד מתאר שיש בו את כוח משה, והוא רוצה להחזיק בו, לתפוס אותו, כמו תינוק שתופס את אימא, וכך להתקדם עימו. זה כוח הערבות, כאן אנחנו נזכור כל פעם את כוח הערבות. כשאנחנו מתחברים בינינו לכוח אחד ככול האפשר, אז אנחנו מייצבים את כוח משה שמושך אותנו למעלה.
תלמיד: מה בדיוק צריך לתאר שאנחנו מחזיקים?
שאנחנו כולנו יחד מחזיקים את הרצונות, מחשבות, כוונות, נטיות, מטרות שלנו, ורוצים שכולם יהיו מכוונים לבורא.
שאלה: אנחנו אומרים שמשה הוא הנקודה שבלב מצד אחד, מצד אחר זה אותו כוח שיורד אלינו מלמעלה ומשה, ומושך אותנו מתוך הפירוד. על מי מדובר כאן?
מי שרוצה לצאת ממצרים ומוכן לזה בכל הכוח שלו ככול שהוא יכול, אז הוא מרגיש איך הכוח הזה שנקרא “משה”, מושך אותו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע בזה שמחבר אותו עם כולם. וכך בחיבור ביניהם, בגילוי כוח הערבות הם יוצאים.
בסך הכול אנחנו מגלים כלי אחד, זה נקרא כוח הערבות שמתגלה, ובזה אנחנו מרגישים את הבורא שהוא אחד לכולם.
שאלה: אמרת שמשה זה כוח שבעזרתו אנחנו מתכללים בחברים, מתעלים מעל עצמנו ולא משאירים שום דבר לעצמי, מה זה אומר שלא משאירים כלום לעצמי?
כך כתוב שמשה אומר, שאני לוקח את המקנה, את הבהמות, כי זה בהמות, זה עדיין כלום, הוא לא מתכוון לעיזים, פרות וכן הלאה, אלא הוא מתכוון לכוח הבהמי שיש בכל אחד ואחד. הוא לא משאיר במצרים שום דבר, הוא לוקח את כל הרצונות, כל המחשבות, כל מה שיש בכל דרגה שיש, ומוציא אותם למעלה מפרסה, לא משאיר אף פרסה כמו שכתוב. וזה מה שאנחנו צריכים לראות שיקרה לנו, שאנחנו מוכנים לצאת כולנו וכל אחד במלואו, לא להשאיר שום דבר, שהכול יהיה רק על מנת להשפיע.
תלמיד: איך לתאר את זה לעצמנו? הרי המחשבות האלה על הקשר עם החברים הן מנותקות לגמרי מכל השאר, איך לצרף לזה את כל השאר?
תנסה לחשוב על זה במשך היום ומחר בבוקר תספר לנו.
שאלה: אם אני רואה את הכוח הזה של משה בין החברים, איך אני יכול לפתח אותו?
להתבטל כלפיי משה שאתה מגלה בין החברים.
שאלה: מהו הגבול שמגביל אותנו, שמשה רוצה להעביר אותנו מעבר לו?
זה הגבול בין שני עולמות, בין עולם הקבלה שנקרא “מצרים”, לעולם ההשפעה שנקרא “ארץ ישראל”. הגבול הזה הוא מאוד בעייתי, כי האדם מקבל מלמעלה כוח השפעה שמרגע זה והלאה הכוח הזה שורה ושולט על האדם. והאדם כבר מתחיל להיכנס בו, ובפועל מתחיל להתכלל עם הכוח הזה ולעבוד עימו, לחשוב, לרצות, לבצע פעולות של חיבור, של השפעה, של גילוי הבורא בפועל יותר ויותר.
זה הכוח שאנחנו מגלים רק אחרי שאנחנו יוצאים ממצרים, עוזבים את הרצונות שלנו בכוונה על מנת לקבל ועוברים לכוונות על מנת להשפיע. אנחנו מחייבים את הכוח העליון, הבורא, שישנה אותנו, שייתן לנו אור מיוחד מלמעלה, שכמו שעכשיו אנחנו נמצאים בעל כורחנו בעל מנת לקבל, שאנחנו נהייה בעל כורחנו בכוונה על מנת להשפיע.
שאלה: כיצד אנחנו מגלים, מבליטים את תכונת משה שבנו?
מחפשים איפה הוא נמצא. משה בינתיים נסתר ואנחנו רוצים שהוא יתגלה, שיהיה בולט, שיהיה לפנינו, שילך ביציאה ממצרים קדימה בצורה כזאת שהוא ילווה אותנו, הוא ימשוך אותנו, שהוא יקבע את הדרך. אנחנו לא יודעים איך להתקדם מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, מאוד לא מובן איך המעבר הזה קורה, שנוחתת על האדם תכונת ההשפעה ומתחילה לשלוט בו יותר ויותר ויותר, והוא מתחיל לגלות את ההבדל בין מה שהיה למה שיש למה שיהיה, זה מעבר בין שני עולמות.
ואחר כך זה מה שאנחנו מבצעים כבר במה שנקרא בעל מנת להשפיע, מה שנקרא בארץ ישראל. אנחנו תמיד אומרים “זכר ליציאת מצרים”, שבגלל שיצאנו ממצרים אז עכשיו אנחנו יכולים לעשות פעולות השפעה וחיבור.
שאלה: האם אנחנו רק מחליפים את מקור התענוג מקבלה ונהנים מהשפעה, ובעצם התענוגים הגשמיים, הדברים הגשמיים נשארים?
אנחנו נברר את זה באמצע, במעבר, וגם כבר בצד השני של המעבר. אני לא רוצה עכשיו להתחיל לדבר על דברים שאנחנו עוד לא חיים אותם.
שאלה: איזה מצב עכשיו עלינו לתאר כדי להתקדם?
שאנחנו מגיעים לחיבור, לערבות, במידה כזאת שבינינו מתחיל להתגלות העולם העליון, כוח השפעה הדדי, רשת קשר בינינו שעל ידה אנחנו יכולים להשפיע זה אל זה את מידת הערבות, את מידת החיבור, את מידת האהבה, ביטחון וכן הלאה. כי זה הכול מתגלה בינינו.
שאלה: מה זה נקרא שכולנו יוצאים יחד אם לכל אחד יש רצון משלו?
בעם יש גברים, נשים, זקנים, צעירים, תינוקות, ואפילו צאן ובקר, כולם יוצאים ממצרים.
שאלה: מה זה כוח בתיה שמוציא את משה מהמים?
בתיה, זה בת י-ה, זה השם של הבת של פרעה, לפרעה הייתה בת שקראו לה בתיה. זה שם שעד היום מקובל בין היהודים והם קוראים כך לנשים, נותנים את השם הזה לפעמים לבנות, בתיה. אבל בתיה זה בת י-ה, הבת של הבורא. כי פרעה זה בעצם גילוי של הבורא רק בצורה כביכול שלילית כלפי מי שרוצה לצאת ממנו. אבל זה לא שלילי, דווקא התפקיד של פרעה הוא להפריע לאדם, עד שהאדם מגבש כוחות ליציאה. ואז כמו שכתוב, פרעה בעצמו פותח להם את הדלת, הם יוצאים ממצרים ופרעה סוגר אחריהם את הדלת כדי שלא ירצו לחזור.
יש על זה הרבה סיפורים והסברים. אלה כוחות שכולם פועלים רק לכיוון אחד, להביא אותנו לגמר התיקון. ואם אנחנו מתנתקים קצת מעצמנו, אז אנחנו מתחילים לגלות שאין רע בעולם, אלא הכוחות האלה כולם הם להשגת המטרה.
שאלה: בתחילת השיעור המלצת לחשוב שאנחנו כבר נמצאים בתכונה של משה. אבל אנחנו לא יכולים לדמיין כי אין לנו את התכונה הזאת. איך לצייר נכון את התמונה של משה – בעצמנו?
אנחנו יכולים לשחק. במשחק אנחנו משתפים את הרצונות והכוונות שלנו, את כוח הדמיון, הנטייה שלנו. זה כמו תפילה – אני רוצה ועל ידי זה אני מזמין כוח שעוזר לי לעשות את זה, לעבור ממצב למצב. אנחנן רואים על הילדים, מאיפה הם מתפתחים? מתוך זה שאנחנו נותנים להם לשחק בכל מיני דברים, על ידי זה שהם מצליחים ולא מצליחים, והאמת אם לא מצליחים הם מתקדמים יותר. ואז כשהם משחקים, אנחנו רואים איזו נטיה יש להם כל הזמן לעשות משהו, לבצע, וכך גם אנחנו.
לכן כל הזמן להיות בהתחברות, בהשתתפות, להתקרב זה אל זה, לתאר את כוח הבורא שיהיה בינינו, כוח המשה שימשוך אותנו. אם אנחנו נבצע את המשחק הזה טוב – נקרא שאנחנו מעוררים את הכוחות העליונים שמקדמים אותנו. כל העולם הוא באמת משחק. אבל משחק שאנחנו משחקים, לא תיאטרון שאנחנו רוצים אלא שהבורא מזמין אותנו, שאנחנו נמצאים בכוח השפעה הדדית, בכוח החיבור, ורוצים שזה יתממש בינינו. במידה שנמשכים לזה אז אנחנו מעוררים את הכוחות שפועלים עלינו ומייצבים אותנו נכון.
שאלה: הזכרת קודם שכוח האמונה זה כוח הבינה. איך נוכל להשיג את הכוח של בינה – להתפלל, לעשות מצוות?
כשאנחנו רוצים להעלות את כוח ההשפעה למעלה מכוח הקבלה – נקרא שאנחנו משתוקקים לכוח הבינה מכוח המלכות, רוצים לעלות לבינה.
תלמידה: אז איך משיגים?
על ידי המאמץ שלנו – משפיע האור העליון, אנחנו נמצאים בתוך האור העליון, ולפי ההשתוקקות שלנו כך זה מתבצע.
שאלה: האם אפשר להגיד שהשגת כוח משה – מצטבר?
השגת כוח המשה מצטבר, וודאי. משה כאילו גדל בנו ומקדם אותנו, מקרב אותנו לבורא.
תלמיד: מה מעכב אותנו מלצאת ממצרים, איך לברוח?
העצלות שלנו מעכבת אותנו. אנחנו לא מספיק דוחפים זה את זה לערבות. אחד לבד לא יכול לצאת ממצרים, אף אחד. בכל אחד ואחד יש כוח ורצון ובאמת מצפה שהוא ייצא, אבל זה לא מתחבר עם האחרים ולכן אין לנו סיכוי לצאת ממצרים אם אנחנו לא נמצאים בנטייה לחיבור. מה שמשיגים מעבר ליציאה זה החיבור בינינו, כמו שכתוב “היום נעשיתם לעם”. “עם” זה כבר עשירייה. ואם אנחנו לא משתוקקים להיות בעשירייה כדי לגלות את הבורא, דווקא בתוך העשירייה – לפי הנטייה ההדדית בינינו, אז אין לנו סיכוי לצאת ממצרים. מצרים זה אותו כוח הפירוד בינינו שעליו אנחנו צריכים להתגבר. וכוח הפירוד, העביות, יגדל יותר ויותר.
שאלה: מאיפה אני שואבת את הכוחות העצומים והביטחון להתאמץ ללכת למקום שאני לא יודעת איפה הוא?
מתוך זה שאנחנו נמצאים בקבוצה גדולה ויש כוחות, יש לנו קשר עם הרוחניות, עם הבורא, אנחנו צריכים לגלות את זה יותר ויותר ולהשתמש בזה. “איש את רעהו יעזורו”, אם אנחנו חושבים איך אנחנו יחד עושים את זה אז אין שום בעיה. אנחנו מעוררים את הכוח הרוחני – אם חושבים להיות יחד. ואם לא, אז לא.
שאלה: קודם הזכרת שכולם יוצאים ממצרים, ילדים וזקנים. מהי זקנה במובן הרוחני, האם אפשר להזדקן ברוחניות?
כן. על זה כתוב “מה לעשות עם ילדים שהזקינו”. אפילו צעירים בשנים או במציאות בתוך הקבוצה יכולים להיות כזקנים. זקנים או נקבות, כתוב, “תשש כוחה כנקבה”. מי שנמצא ללא כוח התגברות נקרא זקן או אישה. וודאי שלא מדובר על נשים פיזיות כמו אצלנו בגשמיות. ולכן אנחנו צריכים להשתדל רק להימשך לעל מנת להשפיע בינינו, גברים, נשים ובזה נגלה את כוח הבורא שמתגלה.
שאלה: כששומעים את תפילות החברים בהכנה לשיעור יש בזה כוח חזק, מאחד וגובר שמביא שמחה, האם זה כוחו של משה?
כן. כל כוח שמעורר אותי להתרומם מעליי, להתקשר לאחרים ודרכם לבורא זה כוח משה.
שאלה: מה העצה במצב כאשר השכל שולט על האמונה ולא נותן לה להוביל?
להתקשר לחברים ולהבין שבתוכם, אם אני סוגר את העיניים וממש נכנס ביניהם, שם אני מוצא את הכוח הרוחני שלי בביטול שלי כלפי הקבוצה.
שאלה: בימים האחרונים מורגשת ירידה בעשירייה, אנחנו לא מצליחות להתעורר ולהתרומם. האם אלו מצבי הפסח?
כן, מתגלה יותר עביות כדי שנתגבר עליה ונגיע לכוח התגברות המספיק להתעלות.
שאלה: האם כל החיבורים בעשירייה חייבים להיות שווים או שחלק חזקים יותר וחלק חלשים יותר? האם זה בסדר?
זה בסדר. יש בחיבורים האלה כל מיני הבחנות שאנחנו עדיין לא יכולים לבקר ולמיין, אלא ככל האפשר להיות בהם.
שאלה: הכניסה והיציאה ממצרים היא רכבת הרים. האם נוכל להשתמש בזיכרונות העבר כדי להישאר מחוץ למצרים?
לא. אנחנו תמיד תמיד צריכים להשתוקק לעתיד, ולא להסתכל על העבר. זה כמו אשת לוט שפנתה אחורה ולכן הפכה לנציב מלח.
שאלה: האם כוחו של משה מתפתח באותה המידה שבה הוא נתפס?
אני לא יודע על מה מדובר. איך כוחו של משה נתפס? ודאי שככל שהאדם מתחיל לתאר לעצמו את מושג ה”משה” זה ה”משה” שבו.
שאלה: הרבה פעמים אמרת שהעצלנות שלנו מעכבת אותנו מלהתקדם. נניח יש לי חצי שעה, אני ברגע הזה לא קשור עם העשירייה, היא לא איתי. מה לעשות באותה חצי שעה חופשית שיש לי? מה לקרוא? על מה לחשוב? מה להוסיף כדי לא להיות עצלן באותה חצי שעה? אני כאילו לבד בזמן הזה.
אני חושב שאם תיקח את הפסוקים שעליהם אנחנו עוברים עכשיו ובמשך חצי שעה תקרא אותם, אתה תרוויח הרבה.
שאלה: ניסיתי, שתי שורות ואני נתקע. אני צריך לעשות את זה כאילו בשביל מישהו.
אמרתי לך מה לעשות, אתה צריך פשוט לקרוא את אותו טקסט שעליו אנחנו עוברים בבוקר. אל תמשיך להביא כל מיני טענות. שמעת ממני מה לעשות, תעשה.
שאלה: מצד אחד אנחנו צועקים לעזרה, מצד שני התשובה באה ברגע שלא מצפים לה. האם זה יכול לקרות בזמנים שונים?
זה יכול לקרות בכל רגע ורגע, בפתאומיות.
שאלה: לגבי התהליך של יציאת מצרים. למה אין לי שום אינדיקציה לגבי הזמן? כמה זמן זה ייקח ואיפה אני נמצא בתהליך?
כי אתה לא צריך להיות בזה, אתה צריך להיות למעלה מהאגו שלך, ולכן לא צריכות להיות בך שאלות כאלה. אתה כבר צריך לתאר את עצמך כנמצא מחוצה למצרים, כך להתנהג ואז, מתי שזה יקרה, זה יקרה. “במקום שליבו של אדם חפץ, שם הוא נמצא”2. אם אתה רוצה לצאת ממצרים, אתה כבר עכשיו צריך לשחק, ולחיות כאילו שאתה מחוצה למצרים. כי אתה לא הולך על מנת לקבל, שיחסר לך משהו, אלא בעל מנת להשפיע. אז בעל מנת להשפיע יש לך את כל האפשרויות.
תלמיד: ככה זה כאילו נמשך ונמשך, ואתה יכול להגיד את זה בכל שלב.
אם אתה נמצא בנטייה לעל מנת להשפיע, אז אין לך שאלות על זה שזה נמשך ונמשך.
תלמיד: אני לא נמצא בנטייה על מנת להשפיע.
אם לא, אתה צריך לחשוב מה עוד חסר לך כדי להגיע לזה. אחרת אתה כאילו יוצא ממצרים וצועק “איפה העולם הרוחני שמגיע לי?” אז חכה.
חוסר החיבור בינינו, ההשפעה ההדדית שחסרה בינינו, זה מה שמביא אותנו לכאלו טעויות. כשכל אחד חושב לא איך לעזור לחברים, אלא איך לעזור לעצמו. זו בעצם הבעיה העיקרית, וודאי שבנטייה כזאת אין סיכוי לצאת ממצרים.
שאלה: איך לסדר את עצמי כך שלא לצפות לשכר יחד עם זה שרוצים לצאת ממצרים שזה שכר. מצד אחד, לא אכפת לי, אני רוצה להישאר במקומי לא משנה מה, ומצד שני אני דורש שכר, אני רוצה לצאת.
אבל איזה שכר אתה דורש? זאת השאלה. אנחנו כל פעם צריכים להחליף את השכר, זה נקרא שאנחנו מעלים את עצמנו במדרגות. מה ההבדל בין מדרגה X למדרגה 1+X? ההבדל הוא בשכר, מה אני דורש, רק בזה.
קריין: קטע מס’ 151.
“אמר רבי שמעון “אשרי חלקם של ישראל, שרועה נאמן כמו משה הולך בתוכם”, שפירושו, שיש לעם ישראל בתוכם בחינת אמונה, הנקראת “משה רעיא מהימנא”. כי אז, היות שיש להם בחינת אמונה, כבר יש להם כח לעסוק בתו”מ. כלומר שיש בתוך כל אדם בחינת אמונה בה’, שזה נקרא “משה רעיא מהימנא”. אז יהיה כל העם צדיקים, כלומר כל האברים של האדם, דהיינו המחשבות והרצונות של אדם נקראים “אברים”, וזה נקרא “עם”.
וזה פירוש מה שכתוב, “ויזכור ימי עולם, זה הקב”ה. משה עמו. כי שקול היה משה נגד כל ישראל”. ולמדנו מזה “כי רועה העם, הוא ממש כל העם”, כי האמונה שיש באדם זהו כל האדם.”
(הרב”ש. מאמר 13 “מהו, רועה העם הוא כל העם, בעבודה” 1988)
שאלה: בקטע כתוב שהאמונה היא כל האדם. האם האדם השלם הוא הבורא, והאם הבורא הוא אדם שלם? האם תוכל להסביר את זה?
בורא זה כוח ההשפעה היחידי שקיים במציאות, וממנו יוצאים כל יתר הכוחות שאנחנו מרגישים. לכן חוץ מהבורא לא קיים כלום, כי ממנו יוצאים כל הכוחות והנבראים. זה כל מה שאני יכול להגיד.
קריין: קטע מס’ 152.
“אמרו חז”ל “שקול משה כנגד ששים ריבוא” (שיר השירים א’),” זאת אומרת, כנגד כל הנבראים, כל הנשמות, כל הבריאה “היינו שמשה רבנו עליו השלום, היה זוכה לשיעור התגלות אלקות, מה שהיה מוכן להתגלות לכלל ישראל.” הבורא רוצה להתגלות כלפי כל הרצון לקבל שהוא ברא, וההתגלות שלו כלפי כל הרצון לקבל שהוא ברא נקרא “משה” “וזה מה שכתוב, “שכינה מדברת מתוך גרונו של משה”, היינו שמשה זכה להתגלות הכללי, הנקרא שכינה.”
(הרב”ש. 17. “ענין שכינה”)
לכן כתוב שה“שכינה מדברת מתוך גרונו”, זאת אומרת, השפעת הבורא לכל הנבראים זה כוח המשה.
קריין: קטע מס’ 153.
“נקרא משה רעיא מהימנא [רועה נאמן], וכמו כן אספקלריא המאירה, היינו שתמיד היה מאיר. ועל זה נאמר, ש”בכל ביתי נאמן הוא”. וזהו בחינת משה.
אבל היה במשה בחינת שלמה, ובחינת יוסף, כמו שכתוב, “ויקח משה את עצמות יוסף”. וזה פירוש, כי כולם נאמרו למשה בסיני. וזה פירוש שקול משה כנגד ששים ריבוא, היינו שהיה כולל כולם. ומה שחושבים את מעלת משה, היינו מדרגתו המיוחדת לו, הנקרא בחינת משה.
וכמו שאמרו חז”ל בענין היראה לגבי משה מילתָא זוּטַרתָא [דבר קטן], משום שעצמותו של משה הוא בחינה יותר גבוה, אבל בטח שהיה כלול מכל הבחינות.”
(הרב”ש. 711. “לא קם נביא כמשה”)
אותו כוח עליון שמאיר לכל הנבראים ומביא להם את כוח ההשפעה, כוח האמונה, נקרא “משה”. הוא באמת מושך את כולנו, את כל הנבראים לדרגת השפעה, לדרגת הבורא, וזה לא בן אדם, אלא כוח השפעה שמגיע מהבורא. לכן הוא נקרא משה.
שאלה: מה זה “רועה”? מה עושה “רועה”?
“רועה” זה נקרא שרק הוא יודע לאן ללכת, ומי שהולך אחריו הולך נכון ומגיע למטרה. זה נקרא “רועה”. המוביל.
שאלה: כתוב “ויקח משה את עצמות יוסף”. מה המשמעות, לקחת את עצמות יוסף?
הוא לוקח את הכלים של יוסף ומוציא אותם ממצרים כדי לתקן את הרצונות האלו ולמלאות אותם באור העליון.
קריין: 154.
“”נולד משה”, נתגלה האמונה. שעל ידי זה שרואים שיש חסרון אמונה, זה גורם להמשיך אמונה, וזה נקרא שבו נולד משה.”
(הרב”ש. 228. “משה בחינת אמונה”)
נולד משה, וזה נקרא שיש עכשיו חיסרון באמונה.
קריין: 155.
“כל הכבדות בעבודת ה’ היא רק חסרון אמונה. כי כשאדם זוכה לבחינת אמונה שלימה, הוא משתוקק אז להיבטל לה’ כנר בפני אבוקה. וממילא כל האברים, היינו המחשבות והרצונות שלו, הולכים לפי מה שכח האמונה מחייבת לעשות, הם עושים. וזה שאומר, אם הוא זכה כל האברים צדיקים, היות מבחינת אמונת ה’ נמשכות מחשבות ורצונות של צדיקים.”
(הרב”ש. מאמר 13 “מהו רועה העם הוא כל העם” 1988)
שאלה: האם אמונה שלמה היא כבר קשר במשהו עם הרצון לקבל?
כן. יש אמונה ויש “אמונה שלמה”. “אמונה” היא אור החסדים, כוח הבינה, ו”אמונה שלמה” היא כשכבר מעלים את הבינה לכתר. ואם אמונה היא אור חסדים, אז אמונה שלמה היא אור חסדים בהארת חכמה.
שאלה: שמעתי שמשה לוקח את העשירייה ומעביר אותה על ידיו מעולם של קבלה לעולם של השפעה, איך לתאר את המצב הזה נכון?
לתאר את הכוח שמעלה אותנו מתכונות הקבלה לתכונות ההשפעה. מדובר בכוח הבינה שנקרא כוח משה, רק את זה אנחנו צריכים, אמונה למעלה מהדעת.
שאלה: מה זה נקרא שאני עושה את זה עבור העשירייה שלי?
שאתה משפיע לעשירייה את הידיעה, את ההרגשה הזאת כמה שאתה יכול. שרק זה חסר לכם בעשירייה, חיבור כדי להרגיש שחסר כוח החיבור, כוח האמונה, כוח ההשפעה ההדדית.
שאלה: מי יוצא ממצרים, אני? העשירייה שלי? אנחנו ביחד?
ממצרים יוצא מי שרוצה לצאת. אלה שמתחברים ורוצים להתעלות למעלה מהאגו בהשפעה הדדית ביניהם וממנה לבורא. הרצונות, המחשבות, הנטיות האלה יוצאים ממצרים.
שאלה: איך יכול להיות שיוצאים ממצרים בהמות, רצונות שאין להם רצון לתיקון?
בהתכללות יש גם כאלה. בהתכללות יוצאים גם בני אדם וגם הצאן והבקר.
תלמיד: אז למה לא יכולים לצאת עכשיו? החוקיות היא הרי לפי השתוות הצורה.
קודם חייב להיות עם שמוכן, שרוצה לצאת, שסובל מכך שהוא נמצא בעל מנת לקבל, ומזה שהוא לא מסוגל להתחבר. עם כזה אנחנו צריכים, שכולנו רוצים להתחבר ולהתעלות למעלה מהרצון לקבל שלנו בהשפעה הדדית בינינו אבל לא מסוגלים, ו”לא מסוגלים” יורגש אצלנו כסבל, ואז נרגיש שאנחנו נמצאים בגלות, באזיקים, בבית סוהר, רוצים לברוח מעל מנת לקבל ולא מסוגלים לצאת, לא מסוגלים לממש את הרצון להשפיע, הרצון להתחבר, ואם לא נגיע לזה, זה מוות, כי אז נרגיש שאנחנו בצינוק, בבית סוהר, בגלות.
גלות ממה? גלות מחיבור, מאהבה, מהקשר בינינו וממנו לבורא שזה הכול השפעה, עולם ההשפעה שאנחנו לא מסוגלים להגיע אליו אם כי מאוד רוצים, ואז אנחנו צועקים ונפתחת לנו אפשרות לצאת מהכוחות האגואיסטים שלנו לכוח ההשפעה ההדדית. צריך יותר ויותר לדבר על כך כדי להמחיש זאת בנו, שיהיה לנו ברור מה ההבדל בין מה שעכשיו אנחנו מרגישים לבין מה שאנחנו צריכים להרגיש.
שאלה: האם ניתן לומר שאנו בונים את הכוחות של משה בעשירייה במאמצים, בשאיפות שלנו או שזה עדיין נס מהבורא?
לא, זה לא נס מהבורא, אנחנו צריכים לבנות את זה. במידה שנשתדל לבנות השפעה וחיבור בינינו, שהכוח הזה ימשוך אותנו למעלה לתכונת הבורא, במידה הזאת נבנה את משה. כאילו נוציא אותו מהנילוס, מהיאור, נגדל אותו, נדאג לכוח הזה, נפתח אותו ואז הוא יהפוך לשלנו.
שאלה: האם נוכל לצאת ממצריים רק כשנעבור דרך כל המצבים של העשירייה, ביטול, התכללות, ערבות, תפילה?
כן.
שאלה: מה הקשר בין אמונה ומשה? אמונה זו תכונה שנובעת מבחירה שלנו אז איך היא בדיוק יוצרת את התכונה של משה?
אמונה ומשה זה אותו דבר. לכן משה נקרא “רעיא מהימנא”.
שאלה: כתוב בקטע 151 “כלומר שיש בתוך כל אדם בחינת אמונה בה’, שזה נקרא “משה רעיה מהימנא””. האם המצב הזה קשור ליחידים בעשירייה או בכל העשירייה בכללות?
זה קשור ליחידים, אבל אנחנו צריכים להגיע למצב שהכוח הזה יתגלה בעשירייה, במרכז העשירייה, בינינו.
שאלה: אנחנו לא מודעים להרבה מהרצונות שלנו, איך נוכל לקחת אותם למצרים?
מה שמתגלה מתגלה, אני לא יכול להיות אחראי על מה שיש בי ואני לא יודע. יש בי תהום של רצונות אגואיסטיים ולאט לאט הם צריכים להתגלות מיציאת מצרים ועד גמר התיקון, 125 מדרגות שנמצאות עכשיו לפניי ולהן אני לא דואג. אני צריך לדאוג למה שנמצא לפניי, ממש ככה, זה העיקר. זה כמו ללכת במקום לא ידוע, ואז הולך לפנינו מישהו עם המטה שלו, שנקרא “משה” ואני לא חושב על כלום מלבד איך לשים את הרגל במקום שמשה שם וכך אני הולך אחריו. זה סוד ההתקדמות הנכונה בארץ לא ידועה, במקום שאנחנו לא יודעים איך לגשת, ללכת אליו. ממש כך. ולכן אנחנו צריכים לאתר בינינו את כוח משה ובצורה כזאת ללכת אחריו, זאת אומרת לבדוק בכל צעד ושעל האם אנחנו נמצאים בכוח השפעה ואמונה וחיבור הדדי יותר ויותר מצד לצד.
שאלה: מה לעשות אם אני מחפש ערבות ודוחים אותי. כמה פעמים עליי לנסות שוב?
דוחים אותך מפני שרוצים שתגלה יותר את הרצון לערבות ושתבין יותר את סוד הערבות, כי אחרת לא תוכל להתקדם.
שאלה: מהי הדרך הנכונה לדחוף אחד את השני לכיוון הערבות?
על ידי דוגמא.
שאלה: האם כל אחד הוא הרועה כלפי העשירייה?
כן, כל אחד צריך להיות רועה כלפי העשירייה, כי בכל אחד יש תכונות אחרות והוא יכול להיות רועה, נציג של משה כלפי העשירייה בצורה שלו, במידה שלו. בסופו של דבר יוצא שאנחנו מחברים את נקודת משה שבכל אחד ואחד מאיתנו ובזה מגיעים לגמר התיקון.
(סוף השיעור)
- “כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו” (סוכה נ”ב ע”א).↩
- “אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ שנאמר (תהלים א, ב) כי אם בתורת ה’ חפצו”. תלמוד בבלי, עבודה זרה, יט’, א’.↩