GEVURAH: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN
Lesson on the topic of “Pesach (Passover)”
שיעור בוקר 10.04.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
פסח – קטעים נבחרים מן המקורות
קריין: קטעים נבחרים בנושא – פסח, קטע מס’ 140, כותרת: מגלות לגאולה.
כותב הרב”ש בקטע 140:
“בזמן שיש להאדם אמונה, הוא לא בורח מהמערכה, היינו שאומר, שהוא רואה, שחס ושלום אין ה’ שומע תפלתו, ולכן אין לו למי להתפלל. אלא הוא מאמין, שה’ כן שומע תפלתו, וה’ נתן לו הידיעה, שהוא ידע, איך האדם נמצא בשפלות כזו, שאף פעם לא עולה על דעתו, שיהיה כל כך משוקע באהבה עצמית.
לכן כל פעם הוא מתחזק, ואינו זז מלהתפלל לה’, ואומר, בטח הבורא רוצה, שיתגלה אצלו הרצון אמיתי, שיוציאו מהגלות הזאת. וממילא הוא לא זז מלתת תודה לה’, על זה שגילה לו את מצבו האמיתי. וכמו כן הוא עומד ומתפלל לה’, הלא הוא רואה, שה’ הוא שומע תפלה, בזה שגילה לו את הרע, ובטח הוא יעזור לו גם כן להוציאו מהרע, שזה נקרא גאולה. כלומר, שהוא מאמין, שהבורא נתן לו להבין, שהוא נמצא בגלות, בטח אח”כ הוא יוציאו מהגלות.”
(הרב”ש. מאמר 16 “מהו, מקוצר רוח ומעבודה קשה, בעבודה” 1990)
מכאן אנחנו רואים שהדבר החשוב ביותר הוא להחזיק את עצמו בדרך. כמו שכתוב, “ה’ יגמור בעדי”, העיקר לא לצאת – “חוץ מצא”. ואם אדם מחזיק ובסופו של דבר עושה מה שביכולתו, אז הוא לא יוצא מהמסלול, ונותן בזה לבורא הזדמנות לטפל בו בכל המצבים, עליות, ירידות, לא חשוב מה יהיה בדרך, ומעמיד את עצמו מוכן לטיפול, שהבורא יטפל בו, וכך מתקדם.
לכן דווקא בזמנים של חוסר ביטחון, חוסר קשר עם החברה, ייאוש, האדם צריך לראות שזה המקום להתחזק. כאן הוא צריך להוסיף ולהתקשר לחברים מצד אחד, ולבקש מהבורא מצד אחר. לא לעשות שום דבר מעצמו, כביכול שהוא עושה את זה, אלא הוא עושה כלפי החברים וכלפי הבורא, אלו שני הכיוונים שכלפיהם הוא צריך לעבוד, ואז יצליח ולא יבזבז את הזמן בכל מיני חיפושים אחרים שאין בהם תועלת.
שאלה: יוצא שהבקשה של האדם לא היית נכונה אם הבורא לא עונה לבקשה שלו.
זה לא נכון, ואי אפשר להגיד על הבורא, שהבורא לא עונה. המערכת בנויה בצורה כזאת, שמה שאדם מוציא מעצמו, כביכול שפונה לבורא או למישהו אחר, קודם כל הבורא מסדר לו את זה אפילו שאדם לא מרגיש ולא מבין, אלא זה כדי ללמד את האדם באיזו מערכת הוא נמצא, שיכיר את כל המערכת ויתכלל בה. ולכן אין דבר כזה שאנחנו לא מקבלים תשובה, ואפילו אם מרגישים שלא מקבלים כלום, ובכלל לא מבינים מה קורה, העיקר להמשיך ולהמשיך.
אפילו שאני לא מרגיש את התגובה שהייתי חושב שמגיעה לי או שאני רוצה לקבל ולא מקבל, מה פתאום מגיע לי לקבל? מה פתאום אני בכלל דורש מה צריך להיות? לכן עלינו פשוט להישאר בכל מקרה מוכנים ומזומנים לקשר, ואז נתחיל לגלות איך זה קורה.
אנחנו נמצאים במערכת, אנחנו נמצאים באיזה קשר בינינו, באיזה קשר עם הבורא. אם אנחנו רוצים שהקשר הזה יתחזק ויתגלה זה יכול להיות רק לפי מידת ההשפעה שאנחנו מוסיפים לקשר שיש. הבורא שהביא אותנו למצב שבו אנחנו נמצאים, כבר נתן לנו איזו מידת התקשרות בכוח השפעה מסוים. קטן, אבל בכל זאת על ידי כוח ההשפעה אנחנו מרגישים שאנחנו שקיימים סביב כדור הארץ בקבוצה גדולה ובינינו בעשיריות, זה קיים. ומה שאנחנו צריכים להוסיף למערכת הזאת, זה רק כוחות השפעה כלפי החברים, ומתוך כל אחד ומתוך כולנו לבורא.
ואז בזה נחיה את הכוח הכללי, את המערכת הכללית שבה אנחנו נמצאים כבר לפעולה יותר ויותר עוצמתית.
שאלה: מה זאת האמונה שעליה מדובר כאן ואיך אנחנו יכולים לחזק אותה?
אמונה היא כוח השפעה. יש אמונה שלמה, אמונה חלקית, כל מיני צורות אמונה. אמונה זה השפעה, כוח הבינה. צריכים לפתח אותה ככל האפשר, במידה שמבינים, במידה שהמקובלים מייעצים לנו לעשות, עד שנתחיל להרגיש שהיא קיימת בינינו, שזה כוח הקשר שבינינו. כשאנחנו נמצאים במערכת, אז כדי להתקשר זה עם זה ולמערכת כולה אנחנו צריכים את כוח האמונה.
זה כמו שמושכים חוטים מאחד לאחר, וכך כולם לכולם, מעמידים את המערכת בכוח השפעה הדדית בין כולם לכולם, וזו רשת הקשר שגם נקראת שכינה, מלכות שמשותפת עם הבינה, ואחר כך בקשרים האלה, בחוטים האלה, אנחנו כבר יכולים לקבל כוח השפעה אמיתי, את אור החכמה. וזאת במידה שכל אחד לוקח על עצמו עבודה של הזולת ורוצה לעזור לזולת בצורה מעשית.
שאלה: מה זה אומר שאנחנו יכולים להוסיף את כוח ההשפעה בינינו? האם אפשר למדוד את זה?
אנחנו צריכים להתחיל ממה שיש לנו, לפחות מהתקשרות פשוטה, “איש את רעהו יעזורו” כמו שכותב לנו רב”ש במאמרים שלו על החברה. אלו בעצם חוקי ההתקשרות, הקומוניקציה, הקומוטציה בינינו, שעל ידם נוכל להמשיך את גילוי החיבור בינינו עד כדי כך שנגלה את כל המבנה של העולם העליון ואת הבורא שזורם בחוטי המערכת ומחייב ומנהל אותה, ומחבר את כולם. הבורא זה החוק הכללי, זה הכוח הכללי שנמצא בחוטי הקשר בינינו.
שאלה: מה לעשות אם כבר אין טעם בעבודה ואין רצון ושמחה בעבודה וגם אין ביטחון, כלומר ההרגשה היחידה שנותרה היא אחריות כלפי העשירייה, כלפי הדרך? איך להתעלות מעל זה?
אני הייתי ממליץ להשתדל בכל פעם לחדש את הקשר עם החברים, להתכלל בהם. תמיד אתה יכול למצוא בהם התעוררות, התעלות, דוגמה איך להיות למעלה מהאגו, מהדעת, ולשמוע מהם. ופתאום תשמע במה שהם אומרים, שזו מין תורה שלמה, דברי חכמה, וכך אתה תתחזק ותגדל. במקרה אחר, הם יקבלו ממך את הדברים. אנחנו חושבים שאנחנו חכמים, זה לא כך, אלא אם אנחנו רוצים לקבל משהו מהחבר אז אנחנו צריכים לקבל שאחרי החבר עומד הבורא, ואז אני מקבל את דברי הבורא דרך החבר, וכך להמשיך.
שוב אני אומר, העיקר סבלנות ולהמשיך בדרך בכל מקרה. לכן כשהגעתי לרב”ש ושאלתי אותו מה לעשות, הוא ייעץ לי וסיפר לי על כל מיני דברים שאני יכול לקחת על עצמי ולבצע. העיקר להיות קשור לחברה, לשמש את החברה ככל האפשר בצורה קבועה וכך להמשיך, זה מה שעוזר לאדם.
אם אדם מפחד שהוא יברח מהחברה זה טוב, אבל השאלה האם בנוסף לזה הוא מרכיב את הקשרים שלו עם החברה כך שבאמת לא יברח.
קריין: 141. כותב הרב”ש:
“כל היסורים והמכאובים שהוא סובל, הם מה שלא יכול לעבוד עבור ה’, והוא רוצה לעבוד בעמ”נ להשפיע, והגוף, שהוא משועבד להקליפות, לא נותן לו לכוון את הכוונה הזו. אז הוא צועק לה’, שהוא יעזור לו, כי רואה שהוא נמצא בגלות בין הקליפות, והם שולטים עליו, ולא רואה שום עצה, שתהיה לו מציאות, שיוכל לצאת מתחת שליטתם.
נמצא, שאז תפלתו היא נקראת תפלה אמיתית, מטעם שאין בידי אדם לצאת מגלות הזו. וזהו כמו שכתוב, “ויוציא ישראל מתוכם, כי לעולם חסדו”. להיות שדבר זה הוא נגד הטבע, רק הבורא יכול להוציא את ישראל מגלות הזאת.”
(הרב”ש. מאמר 11 “תפלה אמיתית היא על חסרון אמיתי” 1986)
כאן זה עניין של “פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול”. שבכל יום ויום, בכל רגע ורגע שאדם רוצה בכל זאת להתקדם וסובל מזה שלא יכול להתקדם ובכל זאת מוסיף, כל הפרוטות האלה מצטרפות לחשבון, שאחר כך קופץ לחשבון גדול. ואז אדם מקבל עזרה מלמעלה וגילוי, נפתחות לו גם העיניים וגם ההרגשה שבלב והוא מתחיל לראות את הדברים. העיקר בכל רגע ורגע להשתדל להוסיף פרוטה לפרוטה.
שאלה: בן אדם שעושה חשבון אם לצאת מהדרך ולברוח, כבר ניסה את העניין של ההתכללות והפנייה לבורא, אבל העצה נשארת אותה עצה. אם כך מה החידוש?
ודאי, אין חידוש. החידוש הוא בזה שאדם נמצא במצב קצת חדש, שיש לו עכשיו ייאוש גדול יותר, ניסיון גדול יותר, המצבים עצמם נראים אחרים.
תלמיד: אז הייאוש הוא מהפניות לחברה ולבורא.
גם מזה.
תלמיד: אז למה שעכשיו הוא שוב יפנה וכן יקבל?
האם כל יום אתה אוכל משהו חדש לגמרי?
תלמיד: לא.
אותו תפריט חוזר על עצמו הרבה פעמים. אז מה הבעיה? אתה כבר יודע מה אתה צריך. הרצון לקבל מתחדש, אז כאן אנחנו צריכים להיות ברצון לקבל וברצון להשפיע שמתחדשים, וכך להתקדם. אבל אחר כך זה באמת כך, בכל פעם יהיו לנו שינויים ביחסים בינינו ועם הבורא, כל פעם יהיו כלים חדשים, פרצופים חדשים שאנחנו נבנה בדרך, ואז תהיה כל פעם התרשמות חדשה. האור שממלא את הכלי, האור הפנימי שממלא את הפרצוף יהיה כל פעם חדש. גם הפרצוף עצמו, הרצונות, אוסף של עשר הספירות מתחדש תמיד, “ויהיו בעיניך כחדשים”, וגם האור שממלא אותם יהיה חדש. אין ברוחניות משהו שדומה למה שהיה קודם, זה תמיד שונה, אבל בינתיים אנחנו בחוסר הכרה.
שאלה: כיצד עלינו להכיר את כוח האמונה בעשירייה, איך היא נגלית, ואיך להחזיק את המיקוד?
בכך שאנחנו רוצים להיות מחוברים זה עם זה בעשירייה, וכשאנחנו מחוברים אנחנו רוצים לתפוס את הבורא בכל הידיים שלנו. נניח שיש לנו עשרה חברים אז אנחנו תופסים את הבורא בעשרים ידיים ומחזיקים בו ולא נותנים לו לברוח מאיתנו. לא חשוב לנו מה קורה, עליות, ירידות, נזרקים מימין לשמאל וכן הלאה, אנחנו מחזיקים בינינו ובבורא. ולא חשוב איפה אנחנו נמצאים, אם מאה מטר מעל הקרקע, או נופלים, או מתרסקים על הקיר, העיקר בשבילנו הוא להחזיק בינינו. אין לנו שום אפשרות אחרת לאחוז במשהו ולהתחזק. אנחנו צריכים לתאר את המצב הזה – רק כשמתחזקים בינינו בזה יש לנו עוגן ואז אנחנו ניצלים.
שאלה: איך להתגבר על מצב שבו אנחנו עייפים מהשפעה, לא רוצים לשמוע על זה ולא מרגישים שזה נותן לנו משהו?
מפני שאתה לא מקבל שום תגובה בכלים האגואיסטיים שלך, לכן אתה לא רוצה להמשיך. כאן נותנים לך בדיוק נקודה שבה אתה צריך להחליט אם אתה רוצה להמשיך בכלים האגואיסטיים שלך, או שאתה רוצה לעשות איזו פעולה בעל מנת להשפיע. אז אולי עליך דווקא להתעלות למעלה ממה שאתה מרגיש עכשיו, מזה שאתה לא רוצה להמשיך כי על מנת לקבל לא נותן לך שום תגובה, כי בכך נותנים לך עכשיו הזדמנות, אולי פעם ראשונה, לעשות פעולת השפעה.
מהי פעולת השפעה? זה שאתה ממשיך כמו קודם, בלי לדרוש שכר. השכר הוא רק דבר אחד, שאני ממשיך, שלא יזרקו אותי, שיתנו לי לעבוד ללא שכר, ללא כלום. אני מקבל שכר בכך שנותנים לי לעבוד, שנותנים לי להשתתף, זה השכר עצמו, יותר מזה שום דבר. אני חותך כל דבר מחוץ לזה, רק תן לי לקום, להגיע לשיעור, לשמוע שיעור, להתקשר עוד פעם פעמיים ביום עם החברים, לעכל את השיעור, לשתות אותו, למלאות את עצמי בו וכך להמשיך. זה השכר שלי.
שאלה: מה ההבדל בין גלות ברצון לקבל לגלות ברצון להשפיע?
קשה להסביר זאת, כי אני מפחד שנתבלבל בין המצבים האלה ולא ייצא לנו מזה בירור. תשמור את השאלה הזאת בצד, נחזור אליה בעוד כמה שבועות.
שאלה: מה זה להוסיף בעבודה? אני מרגיש שאני מגיב למצבים אבל לא מוסיף בעבודה.
להוסיף בעבודה זה שאני ממשיך לאותו כיוון, לאותה מטרה כמו קודם, וכל מצב שאני עובר לא משפיע עלי באופן שאני אזרק מהדרך.
תלמיד: זה נקרא להוסיף, שאני לא נזרק מהדרך?
כן. אני ממשיך באותו כיוון באותה דרך.
שאלה: מה זה להיות משועבד לקליפות?
משועבד לקליפות זה שאתה נותן לרצונות האגואיסטיים שלך לשלוט עליך ולהכתיב לך מה לרצות לעשות.
קריין: קטע 142.
כל הבן היילוד, היאורה תשליכוהו
“וַיֹּאמֶר בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם בַּת הִוא וָחָיָה. […] וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן.”
(“שמות” א’, פסוקים ט”ז, כ”ב)
כך כתוב בתורה. כל מי שיש לו כוונה על מנת להשפיע אותו צריכים להמית, וכל מי שיש לו כוונה על מנת לקבל אפשר לתת לו להמשיך להתקיים, כך אומר פרעה, הוא נותן פקודה. כל מי שנמצא בנילוס, ביאור, בתוך מצרים, במצב של גלות, אז את אלו שרוצים לצאת ממצרים נמית, ואת אלו שלא רוצים לצאת ממצרים נשאיר.
קריין: 143. כותב הרב”ש:
“כשמתחיל האדם ללכת בדרך ה’, הנה פרעה מלך מצרים הוא המלך, השולט על הגופים שיחזיקו את העובדים בעל מנת להשפיע, שהגופים יתנגדו שלא יוכלו לבוא לשלימות הנרצה, שהוא שכל מעשיו יהיו לשם שמים.
לכן אמר, היינו שנתן פקודה בזמן שהעובדים עוסקים בתורה ומצוות, הנקרא “עבריות”, שהעבודה בתורה ומצוות שייכת לעובדי ה’. מה שאין כן ה”מצריות” נקרא בזמן שאדם עוסק במעשים גשמיים, שבאלו המעשים גם המצרים עוסקים. ורק בזמן שעוסקים בתורה ומצוות נקראים עבריות.”
(הרב”ש. 923. “ויאמר בילדכן את העבריות”)
קריין: שוב 143.
“כשמתחיל האדם ללכת בדרך ה’, הנה פרעה מלך מצרים הוא המלך, השולט על הגופים שיחזיקו את העובדים בעל מנת להשפיע, שהגופים יתנגדו שלא יוכלו לבוא לשלימות הנרצה, שהוא שכל מעשיו יהיו לשם שמים.”
בפעולות האלה פרעה גורם לזה שהרצון להשפיע באדם מתחזק. בכלל, כל התהליך שאנחנו עוברים בגלות מצרים, ברצון לקבל שגדל ודורש יותר ויותר שזה נקרא “עבודת פרעה”, הוא מקדם אותנו למצב שבו אנחנו מתחילים לרצות את הגאולה, את היציאה ממצרים.
שאלה: הבורא נותן לי הרגשה של כאב ובושה בחיים שלי, אני מפחד ומתבייש לדרוש ממנו משהו, יש חוסר רצון לדרוש. איך אני יכול לבקש כוח להתחבר עם החברים?
תתחבר עם החברים, תפנו לבורא, תבקשו ותדרשו ממנו מה שאתם חושבים שצריך, ואז תראו עד כמה זה עובד, עד כמה זה פשוט, אבל זה בתנאי שאתם מתחברים ופונים לבורא. אל תעזבו את זה.
קריין: קטע 144. כותב הרב”ש.
“וראיתן על האבניים”, היינו זמן שאדם אומר שהוא רוצה להבין מה שהוא עושה, היינו לאיזו מטרה הוא עוסק בתורה ומצוות. ואם הוא “בן”, היינו שעבודתו היא בעל מנת להשפיע”, הוא רוצה שמהעבודה שלו ייצא כוח השפעה, “שזהו רצונו של אדם בעת התעסקותו בתורה ומצוות. “והמיתן אותו”, שלא תתנו לו שום חיות ושום כוחות, בכדי שיפסיק בעבודתו”. אז יש לו הפרעה גדולה.
“ואם בת, היינו שהכוונה שלו היא בבחינת נקבה, היינו על מנת לקבל, “וחיה”, אתם יכולים לתת לו כוחות וחיות, משום שהאדם הזה אינו רוצה לצאת ממצרים ואין לפחד הימנו. לכן אתם יכולים לעזור לו, שיעשה מה שהוא רוצה אפילו שידקדק בכל מיני דקדוקים, כי בכל מקרה הוא ישאר אצלנו במצרים. ולא כדאי לעבוד בחינם, כי בין כך ובין כך הוא משלנו.”
(הרב”ש. 923. “ויאמר בילדכן את העבריות”)
לא יוכל לצאת ממצרים, הכוונה שכל הזמן יישאר בפעולות על מנת לקבל, יתפלל, יעשה מצוות, אבל לצאת ממצרים, מעל מנת לקבל, הוא כבר לא ייצא. הכול תלוי עד כמה הוא מכוון להיות בן או בת. “בן” זה על מנת להשפיע, ו”בת” זה על מנת לקבל.
שאלה: מתי הכוונה מוכרעת, מתי היא יוצאת לפועל, האם לפני המעשה או אחרי המעשה?
מה זאת אומרת כוונה אחרי המעשה?
תלמיד: אחרי שכבר נולד המצב אז רואים אם זה בן או בת ולפי זה פונים.
אבל רואים לפי הכוונה שהייתה קודם, אז מתברר מה הייתה הכוונה.
תלמיד: האם רק אחרי שהמעשה יוצא לפועל אפשר להחליט אם להמית או להחיות?
לא, זה לפני המעשה. אם אתה רוצה לחיות מבחינה רוחנית בעל מנת להשפיע, אז נולד “בן”. אם אתה מסכים להיות בעל מנת לקבל, אז נולדת “בת”. לפי זה אתה יכול להגיד איזו כוונה הייתה מקודם.
תלמיד: אם ההתנגדות היא על כוונה על מנת להשפיע, שהגוף מתנגד ולא נותן כוח?
לכן אומר פרעה, “תמצאו לי בנים ותמיתו אותם”.
תלמיד: אם כך, בשום מצב אין יכולת להתחיל להשפיע, זה לא קיים במציאות.
כן, כך פרעה אומר.
קריין: 145. כותב הרב”ש.
“אם בן הוא, שאם כוונתו בזה היא בכדי להגיע לשם שמים ולא לתועלת עצמו, מזה הוא יכול לזכות לבחינת “מושיען של ישראל”, הנקרא בחינת משה,” מושך אותם, שימשוך אותם מהמצרים – מכל הרצונות המקולקלים, בינתיים שנמצאים תחת שליטת פרעה. כמו שאמרו חז”ל “אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא” [“התפשטות משה בכל דור ודור”].
ואם הוא יזכה לבחינת משה, הנקרא מושיען של ישראל,” אלה שמכוונים ישר-אל, לבורא “שהוא יושיען לצאת ממצרים, לכן צריכין לראות מראש, בכדי למנוע אותו שלא יגיע למצב שיצא מגלות מצרים.”
(הרב”ש. 923. “ויאמר בילדכן את העבריות”)
כך אומר פרעה, האגו שלנו. אבל באמת אנחנו מבינים שהאגו שלנו הוא צורה הפוכה מהבורא. אותו בורא רק שפועל בצורה הפוכה כדי שאנחנו בין פרעה לבין הבורא נמצא את הדרך שלנו הנכונה בהתפתחות. לכן יוצא שדווקא בצורה כזאת כשאנחנו נאבקים, וזה מה שאנחנו קוראים גם בתורה, כמה מאבק יש בין משה לבין פרעה, ועל ידי זה אנחנו גדלים.
שאלה: כל פעם שאני עושה איזו בחינה על הכוונה, לא משנה איזו פעולה עשיתי, בסוף זה מתגלה כפעולה על מנת לקבל. הדבר הזה מאוד מחליש.
אתה בינתיים נמצא במצרים, לפי הסיפור שלנו שאנחנו עכשיו נמצאים. אנחנו נמצאים עדיין במצרים, אז ודאי שאתה בעל מנת לקבל.
תלמיד: מה העצה בזמן הזה? להמשיך לעשות את הפעולות זה בטוח. אבל מה לעשות עם הבירור הזה, לברר ולראות כל פעם שאני בעל מנת לקבל?
אבל הבירור הזה מיועד לאלו שנמצאים במצרים. הם יבררו איפה הם בדיוק נמצאים, ישתדלו לעשות פעולות השפעה, יבדקו אם אפשר או אי אפשר ועל ידי זה יתקדמו. וכל הפעולות שלהם הם עדיין כולם, כולם בעל מנת לקבל ובתוך האגו שלהם, בתוך מצרים. אז מה? אחרת אי אפשר לצאת.
אנחנו חייבים להבין איך אנחנו עובדים במצרים. איך אנחנו במצרים מתחברים בינינו, איך אנחנו פונים לבורא, צועקים, דורשים ממנו עזרה, מתחברים עוד יותר בינינו על ידי הכוחות שמקבלים בכל זאת ביני לביני ממנו, וכך מתקדמים ליציאה, לבריחה ממצרים.
שאלה: אם בעולם הגשמי מתחיל להתגלות שיפור מסוים בחיים האישיים, נגיד הצעת עבודה חדשה וכן הלאה, מה זה מעיד על ההתפתחות הרוחנית ומה צריכה להיות התגובה שלי כתלמיד?
אנחנו בדרך כלל לא קושרים את העולם הזה עם העולם הרוחני כדי לא להתבלבל. אנחנו לא מבינים בעולם הרוחני, ותאמינו לי שעוד פחות מזה אנחנו מבינים בעולם הגשמי. אבל מה שאני ממליץ, כל מה שמגיע לאדם בגשמיות, שיעשה הכול כדי שזה לא יפריע לרוחניות. הוא לא חייב לדחות את ההזדמנויות הגשמיות, לא. שירוויח, שיצליח, אבל זה לא חייב להיות נגד ההתפתחות הרוחנית. אם זה ממש נגד התפתחות הרוחנית, אז לא לקבל. ואם יכול להיות גם זה וגם זה יחד, כן לקבל.
שאלה: כשאתה מרגיש את כוח החיות ואת כוח השמחה בעבודה, האם זה אומר שאתה לא מנסה לעבוד מספיק ופרעה לא נעמד כנגדך, זה מראה על חוסר השקעה בעבודה?
לא. כשאתה מקבל מכות יכול להיות בגלל שאתה נעשית יותר חזק ועכשיו מגיע לך לקבל מכה וליישר את הדרך שלך – דווקא על ידי ההפרעה הזאת.
שאלה: איך להרגיש את הכרת הרע בנו כדי לבקש מהבורא לצאת מהגלות?
“לצאת מהגלות” זה נקרא שאני רוצה להגיע לפעולות “לשמה”. זאת אומרת, לצאת מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, זה נקרא “לצאת מהגלות”. האם זה מה שאני רוצה, האם אני כבר מוכן לזה? לכן צריכים לבדוק באיזו מידה אנחנו נמצאים בגלות. יכול להיות שזו לא גלות, יכול להיות שאני פשוט רוצה לקבל יותר מילויים באותו רצון לקבל שלי, ואז זה לא נקרא שאני נמצא בגלות, זה נקרא שאני נמצא באיזו ירידה ואני רוצה עלייה בכסף, כבוד, מושכלות, הבנה, הרגשה, אבל לא בהשפעה, ולכן זה לא נקרא “גלות מצרים”, ואני לא מרגיש שפרעה שולט עליי.
פרעה זה כוח שתופס אותי ולא נותן לי להגיע להשפעה, לחיבור, לאהבה. הכוח המפריע נקרא “פרעה”. לכן משה התחנך בבית פרעה. זאת אומרת, קיבל הרבה כוחות נגד חיבור, נגד האהבה, נגד רוחניות ואחר כך כשהתגבר על זה, אז נעשה הכי גדול. אין לנו עד היום אדם או נשמה יותר גדולה מנשמת משה.
שאלה: אנחנו בונים הרבה קשרים בעשירייה, מנסים להשפיע, אבל לפתע כוח הקליפות מגיע והורס כל קשר שבנינו בתוך העשירייה.
כן.
תלמיד: גם ברור לי שכוח האמונה חלש כנגד הכוח של הסטרא אחרא. איך אנחנו יכולים להפעיל את תכונת משה כך שתעזור לנו להתמודד עם אותם הקשיים?
תדרוש. רק תפילה כלפי הבורא יכולה לעזור לך. כמו בבית הספר, אתה מקבל כל פעם שיעורי בית יותר ויותר קשים. “אתמול עשיתי. היום שוב לעשות. מחר שוב לעשות שיעורי בית? ומה שהיה אתמול היה יותר קל והיום יותר קשה, מחר יהיה עוד יותר קשה, וככה עשר שנים?” כך אנחנו עוברים על כל הלימודים שלנו בחיים אם אנחנו רוצים להתקדם. לכן אין מה לבכות, אלא רק לבצע את הדברים האלה בקפדנות. בתוך קבוצה עם הבורא ומשיעור לשיעור שלנו, אתה תראה שעוד מעט תתחיל להבין את התהליך, המערכת. והעיקר שתתחיל להכיר מה עושים איתך ואיך אתה משתתף בזה. זה ממש תענוג גדול מאוד לראות את עצמך במערכת שאתה עובד בה והיא עובדת עליך. זה דבר נפלא. אבל בינתיים אנחנו צריכים, כמו ילדים קטנים שלא מבינים מה רוצים מהם, אבל אנחנו משתדלים לבלבל אותם שילמדו דברים פשוטים, וכך להתקדם.
שאלה: היציאה ממצרים נראית ממש קרובה, כבר מתרחשת, אבל באותו זמן היא נראית ממש משהו פלאי, משהו שקשה להבין איך יקרה, כמעט בלתי אפשרי, כמו משה שחצה את הים. מה אנחנו צריכים לעשות כדי שהמיקוד שלנו יהיה ביציאה, במטרה המדויקת הזו?
רק להיות יותר צמודים זה לזה, שהרצונות שלנו יצטברו לכדור ממש דחוס, שהרצונות שלנו יתחברו כך בדחיסות ככדור, וכך אנחנו מתקדמים איתו, כולנו נמצאים באותו כדור, הרצונות, הכוונות, כל היחסים, הכול מכוון למטרה, כדי שבהשפעה הדדית נגיע להשפעה לבורא, להידמות לו במשהו ואז נצא לעולם חדש. זה לפי חוקי הטבע, אין כאן שום דבר ששייך לאיזה אמונות, דתות, כלום. רק לפי חוקי הטבע.
שאלה: אמרת לראות את עצמי בתוך מערכת שעובדת עליי ואני משתתף בה. איך לראות את עצמי בכזו מערכת?
הכול תלוי איך אתה מתאר את עצמך עובד בתוך המערכת, שסביבך יש אלפי אנשים, אני לא מגזים, אלפי אנשים, שכל אחד, בכל מיני צורות, משתדל להתקדם לפחות במשהו למערכת אחת משותפת שבה כבר נמצא הבורא ואנחנו, במידה שאנחנו נכללים באותה המערכת שנקראת “אדם הראשון”, מגלים שם את הבורא ונכללים כל אחד במקום שלו, זה נקרא שנכנסים לעולם העליון שכולו פועל לפי כוח ההשפעה ולא לפי כוח הקבלה.
תלמיד: בזכות מה המערכת הזאת עובדת, בזכות מחשבות החברים שפועלים או מה?
המערכת הזו עובדת לפי חוק ההשפעה ההדדית והיא ממש כמו שאתה רואה את העולם שלנו, על העולם ההוא כתוב “עולם הפוך ראיתי” וזה ממש עובד לפי כוח ההשפעה ההדדי.
שאלה: בלי הכוח של פרעה אין לנו מה להשפיע לבורא, אם אנחנו מנצחים את פרעה, עם מה אנחנו משפיעים?
אם אנחנו מצליחים לשלוט על פרעה, למשוך אותו אלינו, אז אותו כוח קבלה שנקרא “פרעה” אנחנו מגישים לבורא. וכשמגישים את כוח הקבלה, הרצון לרקבל לבורא, והבורא הוא כוח השפעה, כוונה דלהשפיע, אז יוצא שיש לנו רצון לקבל בעל מנת להשפיע, כך הבורא ממלא את כוח פרעה המתוקן. לכן אנחנו צריכים עוד ועוד לראות את האגו שלנו, את פרעה ככוח המסייע, המשתתף בתיקון שלנו, אמנם בצורה כביכול הפוכה, אבל באמת ככל שמתקדמים יותר רואים שדווקא על ידי פרעה, בזכות פרעה, אנחנו מגיעים לגמר התיקון.
שאלה: האם כשאנחנו מגיעים לצעקה הזו, לבקשה לצאת ממצרים, יכול להיות שאנחנו מתעכבים בדרך לצאת ממצרים כי אנחנו מתעקשים לקחת משהו מהתכונות המצריות האלה, האם זה מה שמעכב אותנו ביציאה ממצרים כרגע?
לא, מה שמעכב אותנו לצאת ממצרים זה רק שאנחנו מתעצלים לפנות לבורא, שאנחנו לא פונים אליו בכל הכוח ובכל הזדמנות, שאנחנו לא מתחברים לפני שפונים לבורא כדי שתהיה לנו פנייה חזקה כצעקה “כאיש אחד בלב אחד”. כל המרכיבים האלה לא נותנים לנו עדיין להרגיש את התוצאה הרצויה שאנחנו מתעלים מעל האגו ויכולים כבר להיות בעל מנת להשפיע.
שאלה: אני רואה שאני במצרים אבל למען האמת אני לא רוצה לצאת משם, למה אני באמת צריך לרצות לצאת, לא יותר פשוט שאתמסר לרצון של הבורא שהוא יעשה מה שהוא רוצה?
בסדר, אתה אומר דברים נכונים, אתה אומר “אני נמצא במצרים, אני מסכים שאני במצרים, אני גם מסכים להישאר כאן כי אין לי כוחות לצאת, אני גם לא רואה שמשהו מושך אותי ממצרים שכדאי לי לברוח, אם הייתי רואה שכדאי לי אז היה לי כוח לצאת, אבל בינתיים אין, אני מוכן להישאר, מה לעשות, אז אני נשאר בינתיים”.
תשאל את החברים האם הם מסכימים איתך או לא, יכול להיות שבאמת בינתיים אפשר להישאר במצרים. אם אנחנו מסכימים עם פרעה, אז כתוב שאנחנו חיים טוב במצרים, זה נקרא “שבע שנות שובע”. אחר כך כשאנחנו מתחילים להרגיש שפרעה הזה שולט עלינו, והוא לא לטובתנו, הוא מונע מאיתנו להגיע למטרת הבריאה, משאיר אותנו רק כאן כך בעולם הזה, בחיים זמניים ומוגבלים, אז אנחנו מתחילים לראות שפרעה לא עושה לטובתנו אלא קובר אותנו ואז אנחנו רוצים לצאת.
אז מתחילות להיות “שבע שנות רעב”, רעב בזה שאפילו אם אוכלים ונהנים מהכול, ובגשמיות יש לנו הכול, ברוחניות אנחנו מרגישים שאין לנו. קודם לא חסרה לנו הרוחניות, עכשיו חסרה הרוחניות ואנחנו רוצים לצאת. אז לְמה היציאה הופכת עבורנו? לא לחיים גשמיים יותר טובים, לא אכפת לנו מהחיים הגשמיים, אלא שנשיג חיים רוחניים, זה השוני, אנחנו משנים כאן את הערכים שלנו וכך יוצאים.
שאלה: מה הקשר בין תכונת משה לבין האמונה למעלה מהדעת?
זה אותו הדבר, יש כאן הרבה תוספות, הבדלים, אבל בעצם זה אותו הדבר.
שאלה: מהי הייחודיות של נשמת משה שהכיר את כל החוקים וגדל אצל פרעה, ואיך ניתן להשתמש בזה נכון?
“נשמת משה” זה נקרא הנשמה הכללית של כל אלו שרוצים להגיע לעל מנת להשפיע, לגמר התיקון. לכן כתוב שנשמת משה נמצאת בכל דור ודור, ואנחנו צריכים להשתדל להגיע לאותן התכונות שנקראות “תכונת משה”. זו אותה נשמה, אותו חלק רוחני שנמצא כשפיץ ואחריו נמשכים כל אלו שרוצים לצאת ממצרים. אבל בכל אחד ואחד מאיתנו יש משהו מהנטייה הזו להגיע לדבקות בבורא שנקרא “נשמת משה”.
תלמיד: איך אנחנו יכולים להשתמש נכון בתכונה הזאת “משה” שמכירה את כל חוקי פרעה, בעבודה שלנו?
אנחנו עושים את זה. אנחנו לאט לאט מתקרבים זה אל זה. אנחנו בהדרגה מבררים מה היא מטרת הבריאה, מהות הבריאה, איך להתקרב אליה. בכול זה אנחנו מבררים את נשמת משה כלומר, רצון חד ביותר שמכוון למטרת הבריאה הוא נקרא “נשמת משה”.
שאלה: כוח משה נמצא בתוך העשירייה או מעבר לעשירייה?
כוח משה נמצא בראש הקבוצה. בראש של כל קבוצה וקבוצה נמצא כוח משה.
שאלה: כשאנחנו בעשירייה רוצים להרגיש את הערכים הגבוהים שבבריאה ואנחנו משתמשים כאילו בקלות במונחים, “אני אוהב אתכם, חברים, אני מתפלל עליכם”. השאלה, כשאומרים את המושגים האלה יותר מדי, האם הם לא מאבדים את הערך העמוק שלהם?
לא מאבדים שום דבר, הכול לפי הבנתנו. גם ילד שתופס את אימא ואומר שהוא אוהב אותה, כמה הוא אוהב אותה, במה הוא אוהב אותה? כמו חיה קטנה שתלויה בחיה יותר גדולה. זה מה שקורה כאן, אנחנו כמו ילד שתופס את אימא שלו. כל הערכים ההגדרות הללו הם לפי המשתמשים.
תלמיד: אנחנו מסכימים בעולם הזה נאמר, על צבע אדום או ירוק. איך מגיעים להסכמה משותפת שעכשיו אנחנו עושים פעולה שנקראת “תפילה”?
לשם כך אנחנו צריכים להיות ברגשות משותפים. לכן כל עוד אנחנו לא מתחברים בינינו, אנחנו לא יכולים לקבוע שום הגדרה רוחנית שהיא כזו או אחרת לכולנו.
שאלה: מהו ראש משה האם זו צורה או פעולה בעשירייה?
אנחנו נלמד מה זה משה ונבין שמדובר בתכונה מיוחדת שיש בכל אחד ואחד.
שאלה: האם זה רעיון טוב שאולי נפנה לכל העשיריות ונבקש מהן שחברים יספרו מה מעכב אותם מלצעוק לבורא, ואז כולנו ביחד נבנה מתוך זה צעקה משותפת ונבין מה עוצר מבעדנו לצעוק לבורא, למה אנחנו עוד לא יוצאים, איך אנחנו מייצרים את הצעקה המשותפת הזו יחד?
תנסה. לעת עתה, עכשיו, ברגע זה אתה מרגיש בזה חיסרון. תנסה. עוד מעט החיסרון הזה יעלם, אתה תשכח את זה, אבל בינתיים תנסה לעורר את כולם.
שאלה: הקשבתי להסבר שלך על הירידות ועל פרעה. נראה שאין הבדל שהמצבים מאוד דומים. איך נבין את ההבדל ביניהם, את מצב הגלות ואת מצב הירידה?
לא. מצב הירידה הוא נמדד כלפי מצב העלייה, שאנחנו נמצאים בהם כל פעם בתדירות מסוימת. עליות ירידות, עליות ירידות. כמו שנמצאים בגל סינוסואידה אלה העליות והירידות.
תלמיד: מה ההבדל בין זה שאני מרגיש את עצמי במצב מדוכא כמו בירידה, לבין מצב של גלות?
גלות היא לא מצב של עליות וירידות. יש הרגשת הגלות יותר או פחות, אבל אני נמצא בגלות. “גלות” היא שאני רוצה להגיע לעל מנת להשפיע, לכוח השפעה, בעצם כך אני מגלה את הבורא, ואני נמצא בקשר עימו, מולו וזו נקראת “גאולה”.
כשאני עדיין לא נמצא במצב שאני מגלה את הבורא, שאני לא נמצא בתכונה כמו הבורא, בהשפעה, באהבה, בחיבור, אז אני נמצא ב”גלות”. וכשאני נמצא בגלות יש בזה גם עליות וירידות.
ואנחנו עושים כל מיני פעולות כדי לצאת מהר יותר מהר ממצב הגלות למצב הגאולה. שההבדל בין הגלות לגאולה הוא גילוי הבורא. כמו במילים גלות וגאולה. ההבדל באות א’, שהוא הסמל של הבורא, אלופו של עולם.
שאלה: האם אחרי שנצא ממצרים נצטרך לחזור לשם?
לא. אין חזרה למצרים. פעם אחת עוברים את שעבוד מצרים, מקבלים מהם את כל הכלים דקבלה, ויוצאים משם ומתחילים לתקן אותם עד גמר התיקון.
אז יש לנו תקופה לפני מצרים שאנחנו ממש כמו חיות. אחר כך נכנסים למצרים משתוקקים להשיג את מטרת הבריאה, בשביל מה כל הבריאה מתקיימת? למה היא מושכת את כולם? והתקופה הזאת שאנחנו מקבלים רצונות גדולים מאוד אגואיסטיים היא נקראת “גלות מצרים”.
ואחר כך אנחנו יוצאים ממצרים ומתקנים את הכלים האגואיסטיים שקבלנו במצרים. ובגמר התיקון שלהם אנחנו מגיעים ל”גמר התיקון הכללי”. ובכך אנחנו משתווים עם הבורא, מגיעים להידמות, להידבק בבורא.
אחרי זה יש עוד התפתחות, אבל היא כבר לא מתוך החיסרון. זו התפתחות באלף השמיני, התשיעי והעשירי. אלה דברים שאני לא יודע. כשנגיע לזה נלמד.
הכול בשבילנו. הכול פתוח לנו לנצח. לא צריך לפחד משום דבר. בדרך כלל האדם מפחד שהוא ימות. הגוף הזה לא שווה כלום. זה דמיון שאנחנו קיימים וקשורים לגוף הזה. אנחנו עוד מעט נגלה כמה זו רק הזדמנות לעשות כל מיני עבודות עם האגו שלנו ולא יותר.
שאלה: איך ניתן לעזור לבחינת משה שבנו?
קודם כל להתחבר בינינו, כי משה מחבר את העם. ואחרי שמתחברים בינינו להימשך לעל מנת להשפיע לבורא. זה נקרא “מאהבת הבריות”, שאנחנו משתדלים להתחבר בינינו ל”אהבת הבורא”. אלה שני חלקים שאנחנו כך צריכים בדרך לבצע.
שאלה: מהי עצלות שמונעת מאתנו לצאת ממצרים?
זו לא עצלות. זה האגו שלנו שמאד מכביד עלינו. ואז קשה לנו מאוד להתקרב לזולת. קשה להתקרב לחברים ולנענע אותם לפעולה אקטיבית יחד בקבוצה.
שאלה: האם אי פעם נוכל להשפיע בזמן שאנו במצרים?
אף פעם.
שאלה: מה לעשות אם אתה כבר נואש לשנות משהו עבור עצמך, אבל אתה יכול לבקש עבור החברים שלך? האם נכון לוותר על כל הניסיונות לשנות את עצמי ולחשוב רק על אחרים?
זה מאוד רצוי, לא לחשוב על עצמי אלא לחשוב על החברים. ואפילו שאני אפס, להתבטל כלפיהם בפועל, וכך אני ממש עושה פעולה רוחנית.
שאלה: מדוע נמנע מאדם לעבוד את הבורא בשמחה?
אם הפעולה כלפי הבורא היא על מנת להשפיע באמת, אז האדם מרגיש שמחה. שמחה היא דווקא סימן למעשה נכון.
שאלה: האם עליות וירידות הן סימן לאמונה חלקית?
עליות וירידות הן סימן לאמונה חלקית. כך אפשר להגיד.
שאלה: למה האגו כל כך נלחם בנו ולא מבין שטוב להשפיע?
זה התפקיד שלו. זה מלאך. זה כוח מיוחד שהבורא מעמיד אותו והכוח הזה ממש מתפקד כמו שצריך. הוא מאוד נאמן לבורא ועושה פעולה הפוכה.
שאלה: האם פעולת דאגה להתקדמות רוחנית של עשירייה חייבת להרגיש תמיד כנעימה לעשירייה?
אנחנו נעבור על זה, אבל בקשר למה שהיה קודם, על האגו, תארו לעצמכם נניח אתם נכנסים לעולם הרוחני, ואתם רואים את האמת, ומבינים מה אתם צריכים לעשות, ואומרים לכם, “אתם חייבים עכשיו לעשות תפקיד של היצר הרע”. אבל איך אני יכול לעשות תפקיד של היצר הרע? אני נמצא כבר בעולם האמת? בכך שכולנו משתדלים להיות בעל מנת להשפיע, בנתינה, בחיבור? אומרים לי “קח את התפקיד הזה ותעשה”. הבורא דורש ממך לעשות את זה. האם אני הייתי מסוגל לעשות את זה או לא? אם אני רואה שכל העולם, כל המציאות כולה היא על מנת להשפיע, כולם נמצאים ברוחניות ולי אמרו, לא אתה חייב להיות גשמי, אתה חייב להיות על מנת לקבל, יצר הרע, תקיים את התפקיד, איך זה אפשרי?
תאר לעצמך מה כל אחד ואחד היה עושה? איך הוא היה מרגיש? איך הוא היה מדבר עם הבורא, עם החברים, עם עצמו? תיראו כמה זה לא פשוט. רק אם אנחנו מתעלים למעלה מהרצון לקבל לכל כיוון שצריכים ולא חשוב לעצמי אם אני אהיה בעל מנת להשפיע, בעל מנת לקבל לעצמי אם לא חשוב לי, אז אני הופך להיות חופשי ויכול לתפקד לפי פקודת הבורא ואני לעצמי “נקודת האפס”.
שאלה: איך אני יכולה לייחל לתכונת ההשפעה כשאני לא יודעת על מה מדובר, וכל מה שהתכוונתי אליו מתברר בסוף שזה לקבל לעצמי?
זה לא חשוב שזה יצא על מנת לקבל לעצמך. כשאת נותנת למישהו מתנה ביום הולדת ודאי שזאת גם פעולה אגואיסטית אבל את עושה, זה נעים לך ונעים למי שאת נותנת, ואז בצורה כזאת יוצא שאתן מתקרבות או מתקרבים זה אל זה. אז כדאי לעשות כאלה פעולות ומתוך זה אנחנו נהיה יותר קרובים.
כשאנחנו מתקרבים זה לזה, נעשים קרובים יותר זה לזה, אז בזה אנחנו נותנים מקום לבורא שיכנס בינינו. ככול שאנחנו צמודים בינינו הבורא נכנס בינינו, ואז יוצא שאני בזה נותן מקום לבורא. הבורא לא צריך מקום עבה הוא צריך דווקא ההיפך שיהיה הבדל בין אחד לאחר, וההבדל הזה יהיה אפס, יהיה הבדל אבל אפס, ואז הבורא נמצא שם. זה נובע מחוקי הטבע, מחוקי הפיסיקה אפילו, אנחנו עוד נדבר על זה פעם.
קריין: קטע 146. כותב הרב”ש.
“מאיפה יכולים להודע שהוא הולך בעל מנת להשפיע, כי עדיין הוא נמצא בתוך מצרים, שהיא בחינת לתועלת עצמו ולא בעל מנת להשפיע. אלא הוא רוצה לזכות עכשיו לזה, ועל זה אמרו סימן מסר להם, “זכר פניו למטה, ונקבה פניה למעלה”.
כי ענין פנים ואחור, מפורש בהקדמת תע”ס, כי בזמן שרואים את האדם מאחוריו אז לא יודעים שבאמת זהו האדם שחושבים עליו, אולי אחר הוא, שיכולים לטעות. מה שאין כן כשרואה את חבירו דרך הפנים, אז אין לו שום ספיקות.
לכן כשרוצים לרמז על דבר שמבינים בשכל בוודאות מוחלטת, שאין לו שום טעות, מכונה זה בשם “פנים”. ודבר שלא ברור מבחינת השכל, נקרא בשם “אחוריים”.
לכן נקרא פנים בחינת ידיעה, שהולך בעבדות ה’ רק בבחינת ידיעה. וזה נקרא פניו אצלו למעלה בחשיבות, כי עיקר אצלו היא הידיעה. ואחורים, שהוא רק בבחינת אמונה”.
(הרב”ש. 923. “ויאמר בילדכן את העבריות”)
שאלה: אמרת שחשוב שיהיה הבדל בינינו אבל שזה יהיה שווה לאפס, איך זה יכול להיות?
שאנחנו רוצים לצרף כל כך תכונות, כוונות, מחשבות, רצונות זה אל זה, שכולם יפעלו לכיוון אחד ולא יהיה ביניהם כמעט שום הבדל. ההבדל בא לנו מצד הטבע, מצד הבורא, אבל אנחנו למעלה מזה רוצים להיות דבוקים זה אל זה. וכך אנחנו אז משיגים בינינו אפס מקום בחיבור בינינו, ואז מגלים שם את הבורא ב-100%. כי הבורא לא צריך מקום, ואם יש שם איזה מרחק בינינו זה כבר “סיטרא אחרא”.
תלמיד: איך לשלב את הרצונות והמחשבות שלנו עם החברים בעשירייה בצורה כזאת?
הבורא עושה, אתה תירצה שכך יהיה והוא יעשה.
שאלה: אמרת ששמחה היא סימן לפעולה נכונה.
כך כתוב, ששמחה היא תוצאה ממעשים טובים.
תלמיד: מהי פעולה נכונה?
מעשים טובים או מעשים נכונים, הם הפעולות שאנחנו על ידם מתקרבים זה אל זה, מתקנים את הקשר שלנו כמו במערכת אדם הראשון לפני השבירה.
תלמיד: זה גם סימן לכוונה נכונה, טובה?
כן גם לכיוון זה, כדי להתחבר בינינו כאיש אחד בלב אחד.
תלמיד: כוונה ופעולה נבדלים זה מזה?
ברוחניות לא, ברוחניות הכוונה והמעשה הם בעצם אותו דבר, כוונה היא המעשה.
שאלה: בקטע כתוב שהאחוריים זאת בחינת אמונה, כשאנחנו מגיעים לדבקות עם הבורא נעלמת תכונת האמונה?
לא, זה הופך להיות לאמונה שלמה, זה כוח השפעה שמתמלא ברצון להשפיע שלם. כלומר, שיש בו אור חכמה, אור חסדים עם אור חכמה בתוכו נקרא “אמונה שלמה”.
שאלה: למה המקובלים אומרים שהשכל דווקא שייך לרצון לקבל, הרי אנחנו יכולים עם השכל שלנו לכוון את הרצון לקבל ולנהל אותו לעבר השפעה?
בדרך כלל כך אומרים, אבל שכל שנולד מהרצון להשפיע הוא כבר נקרא “ראש של פרצוף רוחני”, עוד נלמד את זה. אנחנו היום דווקא נוגעים בדברים כאלה ואני שמח, כי כבר איכשהו מתקדמים. אני ממליץ לשמוע עוד פעם את השיעור שאנחנו עכשיו עברנו, זה יעזור לנו מאוד להתקדם.
קריין: קטע 147. כותב הרב”ש.
“היאורה תשליכוהו”, שלא תתנו לו לכוון אפילו במעשים גשמיים לשם שמים,” “היאורה תשליכוהו” מדובר על כך שבמצריים כשנולד בן אותו תזרקו לנילוס, ליאור, על מנת להטביע אותו, ואת הבת תשאירו בחיים. כי “בן” זה נקרא בעל מנת להשפיע, כוונות בעל מנת להשפיע שמתעוררות באדם, וכוונות על מנת לקבל שנקראות “בת” שהן ימשיכו לחיות. אז “היאורה תשליכוהו, שלא תתנו לו”, לנולד, “לכוון אפילו במעשה הגשמי לשם שמיים, הנקרא בחינת בן. וכל הבת תחיון”, רק מתי שכוונתו במקבל על מנת לקבל, אז אתם יכולים לתת לו חיות וכח, שיעשו את המעשים גשמיים.
מה שאין כן אם בן, אז הוא יכול לזכות גם בו בזמן הזה לבחינת משה, הנקרא מושיען של ישראל, שיוציא אותו מגלות מצרים, ויכנסו לארץ דקדושה”, לרצון לקבל על מנת להשפיע, “ארץ” זה רצון.
(הרב”ש. 923. “ויאמר בילדכן את העבריות”)
שאלה: איך אדם יכול לעבוד כשהורגים כל ניסיון להשפיע עוד לפני שהוא יכול לעשות משהו?
תמשיך לפי מה שאתה מבין מהטקסטים ושומע מהחברים, ואתה תראה עד כמה זה מתקדם, מתקדם ומושך אותך קדימה. איך? אתה תראה מהניסיון שלך, “אין חכם כבעל ניסיון”, כל מה ששומעים ממני נעלם.
שאלה: כתוב על להמית את הבנים, האם לוקחים את כוח החיות או את הכוונה בעל מנת להשפיע?
זה אותו דבר. כל הכוחות ששייכים לעל מנת להשפיע נעלמים, ואדם שוב ושוב צריך להתחיל את העבודה מחדש, ואז הכוחות שיוצאים לו שוב בעל מנת להשפיע נעלמים בתוך היאור, טובעים. אבל לאט לאט על ידי כאלה פעולות, מצטברות צרות, מכות, דרישות שזה לא יקרה, והאדם מתחיל לעשות פעולות נגד, שלא יטביעו לו את כל הכוונות שהיו לו בעל מנת להשפיע, ולא שהן נשארות, זה מביא אותו לדרישה, לצעקה, שהוא יצא ממצריים.
שאלה: מטרת הבורא היא להביא את הבריאה לטוב, אז למה לזרוק את הבן ליאור, הרי רק בעזרתו אפשר להגיע למשהו טוב, איך אפשר להגיע לזה בלי הבנים?
דווקא בגלל זה זורקים את הבנים לתוך היאור, לתוך הנילוס, כדי שלא יהיה להם שום סיכוי להגיע לגאולה, זאת הפעולה. את כל התקוות, כל הכוונות, כל הפעולות שאדם עושה אם הן יכולות לקרב אותו לתיקון, לבורא, אז את כל הפעולות האלה צריכים ממש להשמיד, לא לתת להן להתקיים.
מה זה עושה? שהפעולות האלה הן בכל זאת מייצבות באדם יותר ויותר נחיצות לצאת בכל מה שרק אפשר ממש ממצריים כולה. הוא רואה שבתוך מצריים הוא לא יכול להישאר, יש אנשים שמוכנים כך להישאר, והיו כאלה במצריים שכביכול צעקו למשה, למה כך אתה עושה לנו פרעה בסדר גמור, תראה מה שהוא עושה, הוא מאכיל אותנו בכל טוב ויש לנו חיים יפים טובים. אבל כדי להביא את העם למצב אנוש שאי אפשר להתקיים במצריים, אז את הפעולה הזאת, את כל המחשבות שמהן נולדות פעולות השפעה צריך לראות כמחשבות שגורמות ממש מוות, ועל ידי זה, כנגד זה, מתחילים להבין שאנחנו יכולים רק לברוח, להתעלות מעל האגו שלנו, ובצורה כזאת אנחנו יכולים להגיע למטרת החיים.
שאלה: איך אדם בודק את הכוונה שלו?
בדרך כלל בודקים כוונה על ידי המעשה, הכוונה מתבררת במעשה. תנסה כך לבדוק ואז תגיד האם הולך לך או לא.
תלמיד: אנחנו אומרים שצריכה להיות כוונה לפני מעשה, האם אני יכול לעשות מעשים שלא נעים לי לעשות כדי לשנות את הכוונה, או כדי לבדוק את הכוונה?
כן, תנסה, כך גם אפשר לתקן כוונות. אם אתה לא רוצה להשפיע, אז מה אומרים לנו? אתה לא רוצה להשפיע אבל תנסה להשפיע, ואז תראה מתוך הפעולה שלך עד כמה אתה מגיע לשינוי הערכת ההשפעה בעיניך, שפתאום אתה חושב שזה נכון וטוב.
(סוף השיעור)