HOD: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN
Baal HaSulam. The Essence of Religion and Its Purpose
שיעור בוקר 03.04.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
ספר “כתבי בעל הסולם”, מאמר “מהות הדת ומטרתה”
קריין: ספר “כתבי בעל הסולם”, מאמר “מהות הדת ומטרתה”.
מהות הדת ומטרתה
“כאן אני רוצה להשיב על ג’ שאלות:
האחת: מהותה של הדת, מהו?
השניה: אם מטרתה מקווה בעולם הזה, או לעולם הבא דוקא?
השלישית: אם מטרתה עומדת לטובת הבורא, או לטובת הבריות?
ובהשקפה הראשונה, יתפלא כל מעיין בדברי, ולא יבין את ג’ השאלות הללו, שהצבתי לי לנושא להמאמר הזה.
א. שהרי, “זיל קרי בי רב הוא”, ומי הוא שאינו יודע, מהו דת?
ב. ומכל שכן, השכר ועונש שלה, המקווה וצפוי בעיקר לעולם הבא?
ואין צריך לומר, השאלה הג’, שהכל יודעים, שהוא לטובת הבריות, לנחותם לטובה ולאושר. וכי יש מה להוסיף על זה?
ובאמת, אין לי מה להוסיף כלום!
אולם, מתוך שידועים את ג’ ידיעות הללו, ושגורה כל כך בפיהם, מגרסא דינקתא, על בוריים, עד שלא נמצא להם שום הוספה ובירור דברים, במשך כל חייהם, הרי זה מורה, על אי הידיעה בדברים הנשגבים האלה!
ובהכרח, שהמה כל עיקרי היסוד, אשר כל המשא, של בנין הדתי בנוי ונשען עליו!
ואם כן, הגידו לי, איך זה אפשר, אשר נער קטן, כבן י”ב או י”ד שנים, כבר נמצא לו מקום מוכן במוחו, לכלכל היטב ולהבין, ג’ ידיעות דקי העיון כאלה? ומכל שכן, באופן מספיק כזה, שלא יוצטרך לו, עוד להוסיף עליו דעה והשכל, במשך כל ימי חייו?
אכן, כאן הדבר קבור! כי הנחה הנמהרה הזאת, הביא לכל קלות הדעת והמסקנות הפראיות, שמלאה את אויר עולמינו, בדורינו זה. והביא אותנו לידי מצב, אשר הדור השני, כמעט שנשמט כולו מתחת ידינו.”
יש כאן שלוש שאלות: מהי מהותה של הדת, האם מטרתה היא בעולם הזה או היא נפתחת ומתקיימת בעולם הבא, והאם היא לטובת הבורא או לטובת הבריות.
מכך שאנחנו כביכול יודעים איכשהו לענות על שלושת השאלות האלו, לכן אנחנו לא הולכים לחקור ולברר אותן ואנחנו נשארים באותו חוסר ידיעה שמלכתחילה נמצא בנו, ואם כך, אין לנו שום קשר עם עניין הדת.
כי דת נותנת לאדם להבין בשביל מה הוא קיים, למה הוא קיים, בכוח מה הוא קיים, מה העיקר שצריך להיות לו בחיים האלו, היינו בעולם הזה, ולמה הוא צריך להגיע כתוצאה מהחיים האלו. על כל הדברים האלה הוא חייב לדעת תשובות ברורות שיכוונו אותו לחיים הנכונים. וכמו שאנחנו רואים, זה לא קורה, אלא ההיפך, במקום לחקור בדברים האלה אנחנו מגיעים לדתות ואמונות שהן לגמרי סותמות לנו את הגישה לחיים, אלא אומרות, “כך וכך אתה צריך לעשות והכול יסתדר, ואין לך לעשות יותר מזה בחיים האלה”, זו הדת. לכן כולנו נשארים סתומים, וכמו שנולדים כחיות קטנות, כך גם גומרים את החיים.
שאלה: אם מסתכלים בגדול על המאמרים של בעל הסולם ושל רב”ש, הנקודה העיקרית בהם היא הבירור בין הדת לבין חכמת הקבלה.
לא כל המאמרים, לא צריכים להגזים בזה. הם רוצים לכוון את האדם, להעמיד אותו בחיים שלו למטרת החיים. כדי שאדם ישיג את מטרת החיים, אז הוא צריך לדעת שאין לו את זה עכשיו והוא צריך לעשות משהו במשך החיים כדי להגיע לסיכום נכון. זה מה שמלמדת אותנו חכמת הקבלה.
תלמיד: אבל הבירור לרוב נעשה לעומת הדת, לעומת התפיסה הדתית. למה זה ככה?
כן. כי בהתחלה הייתה חכמת הקבלה ואחר כך יצאה ממנה הדת על כל החלקים שלה, יהדות, נצרות, אסלאם, ובכל אחת מהן יש הרבה סוגים.
תלמיד: האם הבירור של חכמת הקבלה הוא כנגד הדתות דווקא?
לא, חכמת הקבלה לא מתייחסת אליהן, היא רוצה להתייחס לאדם ולחובתו בעולם. הוא חייב להשיג את שורש הנשמה שלו, להתקשר עם הבריות כדי להגיע לבורא ולהידבק בו, להגיע לדרגה שלו, לראות את העולם מתחילתו עד סופו.
תלמיד: מה הנטייה הזו לדת שטבועה באדם?
זה כמו ילד קטן שרוצה לקבל ביטחון וקשר עם הכוחות הגדולים כדי להרגיש ביטחון, להיעזר בהם. זה טבעי.
תלמיד: אנחנו, בדרכנו, צריכים לבדוק אם אנחנו בבירור הזה?
אנחנו מאוד נזהרים בכך שיש לנו פחד, חוסר ידיעה. על ידי חוסר ידיעה, פחדים וחרדות שיש לנו מהחיים שלנו, מכל מה שיש, אנחנו דווקא מגיעים ליראה אמיתית ולמטרה אמיתית. כול זה מכוון אותנו קדימה. חוסר ידיעה, חוסר הבנה, חוסר ביטחון, ובנוסף קנאה, תאווה וכבוד, עוד כמה כוחות, על ידם אנחנו מבררים, מגלים את מטרת החיים ומגיעים אליה.
שאלה: למה המקובלים אומרים שאין הבדל בין מי שעובד לטובת הבריות לבין מי שעובד לטובת הבורא? למה זה אותו דבר?
כי אם אדם יוצא מהאגו שלו ועובד למען מה שיש מחוץ לו, אז מחוץ לגופו של אדם יש רק בורא. רק כלפי האדם זה מתראה כמו הרבה מאוד בריות, או אחר כך נשמות, והבורא הוא כולל את הכול. לכן כדי להגיע למושג הבורא הכי נכון ובטוח זה לעבוד עם הבריות.
תעברו על החלקים האלה במשך היום, ואם יהיו שאלות נחזור אליהן מחר בשיעור.
“טוב המוחלט”
“וכדי שלא להלאות, המעיינים בדברים ארוכים, נתמכתי על כל הכתוב ומבואר בקונטרס הקודם [הערבות], ובעיקר על כל המבואר ב”מאמר מתן תורה”, שהמה כולם, כמו הקדמה לנושא הנשגב שלפנינו. וכאן אדבר בקצרות, ובתכלית הפשטיות, כדי שיהיה מובן לכל נפש.
ובראשונה, צריכים להבין את הבורא ית’. אשר הוא “טוב המוחלט”. כלומר, שאי אפשר בשום פנים שבעולם, אשר יגרום למי, איזה צער של משהו. שזהו מובן לנו, כמו מושכל ראשון. באשר, שהשכל הבריא, מראינו בעליל, את הבסיס לכל עושי רעות, שהוא מוגדר אך ורק ב”רצון לקבל”.
פירוש, שמתוך שלהוט, אחרי קבלת טובה, מה שהוא להשלמתו עצמו, והוא מוצא את רצונו זה בהרע לזולתו. הנה משום זה, יוצא להרע לזולתו, מתוך “הרצון לקבל” את השלמתו עצמו. באופן, שאם הבריה, לא היה מוציאה שום קורת רוח בעדה עצמה, לא היתה שום בריה בעולם, שתריע לזולתה.
ואם לפעמים, אנו מוצאים איזה בריה, המזקת לזולתה בלי שום “רצון לקבל” הנאה לעצמה, אינה עושאת את זה, רק מתוך הרגל קדום, שהגיע לה מתחילה, מתוך הרצון לקבל, אשר ההרגל פוטרתה עתה מכל סבה חדשה, כנודע.
ומתוך שהבורא ית’, מובן לנו, שהוא שלם מעצמו, ואין לו צורך למי שהוא, שיעזור לו להשלמתו, להיותו קדמון לכל דבר, אם כן ברור הוא, שאין לו שום “רצון לקבל”. וכיון שאין לו שום בחינה של “רצון לקבל”, ממילא אין לו שום בסיס להרע למי שהוא. וזהו פשוט בתכלית הפשטיות.”
שאלה: כשיש רצון להזיק באופן מכוון אי אפשר לכסות אותו באהבה.
ודאי שנצטרך אחר כך להגיע לאהבה עד כדי כך שנעשה השלמה ותיקון לכל השנאה שהייתה קודם. זה נקרא “על כל פשעים תכסה אהבה”. לכסות זה לא להסתיר, זה לתקן לגמרי.
שאלה: השאלה כאן היא שאלה מעשית ביחס לעבודה. אנחנו יכולים לבנות אהבה, איזה חיבור אנושי, כשאין רצון להזיק. אבל כשיש רצון להזיק, כשיש רצון להשמיד, איך אפשר בכלל לעבוד איתו?
אנחנו נכנסים לסביבה שמסבירה לנו שהאגו שלנו הוא כוח הרסני ולא נותן לנו להגיע להישגים טובים ונעלים בחיים שלנו, ואז אנחנו מתחילים לקבל כלפי האגו שלנו יחס שלילי. אנחנו גם מתחילים להבין שאי אפשר להתמודד עם האגו שלנו, עד כדי כך הוא חזק וכוח עליון, ולכן אנחנו יכולים לתקן אותו, לטפל בו רק בתנאי שאנחנו מתחברים בינינו, ובחיבור בינינו מביאים את הכוח העליון שהוא יטפל באגו שלנו. ואם אנחנו מסוגלים במשהו לבטל את עצמנו, כל אחד לוותר כלפי הקבוצה, אז אנחנו מקבלים כוח עליון שיכול לטפל בכל אחד ואחד, בכוח הכללי שבינינו, לתקן אותנו, לחבר אותנו וכך אנחנו מגיעים לתיקון.
תלמיד: פשוט מה שמתרחש בעולם, זו סיטואציה שגם צריכה להביא למצב של הרמוניה.
ודאי שאנחנו נגלה מה הסיבה שקורה מה שקורה בעולם על כל הפרטים הכי הכי קטנים שבו, ואנחנו נראה את התיקונים.
תלמיד: למשל במדינה שלי, אני רואה שאין בכלל אפשרות לבנות מעל מה שקורה הבנה או אהבה, או עוד יותר מזה חיבור. בסיטואציה שיש רצון לחסל אותך, אין רצון להתחבר או ליצור איזו אינטגרציה, אתה פשוט צריך להפסיק להתקיים, רוצים לחסל אותך. איזה תהליכי תיקון צריכים לקרות כדי שמנקודת הפתיחה הזו אפשר יהיה להתקדם קדימה?
בזה שאתה הורג את האויב שלך אתה לא מתקן אותו, אלא התיקון הנכון הוא שאתה הופך אותו משונא לאוהב שלך, רק בצורה כזאת אנחנו מגיעים לתיקונים. לכן לפי התורה כדי להרוג מישהו צריך להיות באמת יסוד מאוד מאוד בטוח, חזק. לגבי המלחמה שמתרחשת במדינתך, עוד לא ניתן לדבר על זה כי המצב עדיין מאוד מאוד בוער, חי. אבל נקווה שעוד מעט המלחמה תסתיים ונוכל להתייחס לזה קצת יותר מתוך איזון בין שכל ורגש.
שאלה: פשוט הנושא מעניין אותי בכללות. יש שנאה, שזה כוח שרוצה להרוס ורוצה לחסל, האם הכוח הזה צריך להיות איכשהו מתוקן?
כן. על זה כתוב שדווקא במקום השנאה תבוא אהבה ותכסה אותה ותתקן אותה ותשלים אותה. אבל לא תיקון בזה שאתה הורג את השונא, אלא אתה מתקן אותו והוא הופך לאוהב.
תלמיד: איך אתה מתקן אותו אם הוא בא להרוג אותך?
על זה כתוב “הבא להורגך השכם להורגו”. אם אתה בטוח שהוא בא להרוג אותך, אתה חייב מראש לקום ולהרוג אותו. אלו כבר אותם החוקים של התיקון. הרי כל מה שאנחנו צריכים לעשות לפי התורה, זה רק תיקונים, והתיקון למי שרוצה להרוג את השני הוא שהורגים אותו, אם אין ברירה.
חוץ מזה כאן צריכים ללמוד ביחס למה שקורה מאיפה זה נובע, למה הבורא סידר את זה בצורה כזאת. מה הוא רוצה מכולנו, שתלויים זה בזה, ונמצאים בכל מיני צורות שונות של תפיסה, אופי, בכל דבר ודבר. למה הוא סידר בינינו כזה קשר, ואנחנו לא יודעים מה לעשות עם הטבע שלנו. לאט לאט כשנתחיל לנוע קדימה לקראת התיקונים אנחנו נראה בדרך עד כמה הקשר שבינינו הוא הכרחי, ודווקא בינינו, בין אנשים כל כך שונים.
תשמור על השאלות שלך, נענה עליהן אחת אחת.
שאלה: אתמול צפיתי בתוכנית שלך וסיפרת שם שיש עמים שמבינים רק כוח. המנחה שאל אותך לגבי חיילי צה”ל שערבים מתנפלים עליהם ומכים אותם והם לא מתגוננים. הסברת שכלפי מקל צריך להרים מקל בחזרה, וכלפי רובה להשתמש ברובה, ובמקביל לזה ברובד הרוחני צריך להתפלל ולהבין שזה רק אנחנו שלא מתוקנים כי אם היינו מתוקנים אז הם היו מגיעים אלינו עם פרחים ולא עם מקלות או נשקים. איך לעשות את העבודה הרוחנית אם בבוקר אתה צריך לקחת ליד מקל ובצהריים נפגשים יחד לשיעור? איך לעבור את התיקונים במצב כזה, כי מה שאמרת נכון לא רק כלפי ארצות ערב, זה נכון כלפי כל העמים, זה רלוונטי לכולם.
זה שייך לכל אומה ואומה, תלוי בגובה, תלוי בסוג הכוחות, אבל כל אומה ואומה היא במשהו אגואיסטית, ואולי כבר מתוקנת במשהו, וכך אנחנו רואים את הדברים. הבעיה היא שהאומות לא יכולות להביא בחשבון עד כמה הם שונות זו מזו ולכן יש כזו התנגדות, התנגשות בין כולן. הן קמות במלחמות, בבעיות אחת כנגד האחרת, ולא מבינות שהן עדיין לא יכולות להבין זו את זו.
אפילו עמים שנראים לנו קרובים כמו הרוסים והאוקראינים הם מאוד מאוד שונים, יש ביניהם מרחק גדול מאוד מבחינה היסטורית, מבחינת התרבות הפנימית ומבנה הנשמה. זה לא עם אחד, ואין קירבה בין העמים, אלא הם ממש רחוקים זה מזה. ולכן אם הם היו יכולים להתייחס זה לזה בעדינות, לאט לאט להכיר, לא בכוח, לא בזה שמחייבים זה את זה, אז היו מצליחים. אי אפשר להסכים עם זה שיש מאבקי כוח בין העמים והם רוצים בכוח לשפר, לשנות, לתקן משהו. זו גישה לגמרי לא נכונה.
לכן אני מקווה שקודם כל כתוצאה מהמלחמה הזאת הם יבינו שאין מקום להילחם, אלא לדבר, להבין, ללמוד. ולא לחשוב שהם עם אחד או שיש ביניהם איזו קירבה, הם לגמרי לא קרובים זה לזה. הם אומנם מדברים בשפות דומות, אבל זה לא אומר כלום. זו ממש תפיסה אחרת, שכל אחר, לב אחר, לכל אחד מהעמים. נקווה שהם יקבלו את זה ויתחילו מרחוק לבדוק את ההתקרבות ביניהם, קודם כל להגיע לשורשים של כל אחד ואחד, וללמוד.
הבעיה היא שהם עברו היסטוריה מאוד לא נעימה של המשטר הסובייטי שרצה למחוק מה ששייך לכל אומה ואומה, וראה את כולם כעם אחד, כשווים ולא שונים. זו בעיה עד היום הזה, שאף אחת מהאומות האלה לא מכירה את עצמה, מכל שכן את האומה השניה. נצטרך לעבוד על זה, להסביר לכל אחד ואחד, כי בלי שכל אומה מכל אומות העולם לא מוציאה את שורשה האמיתי, הגשמי והרוחני, לא נוכל להתחבר נכון בינינו.
תלמיד: אבל הבעיה, הניואנס כאן לא ברור, דווקא כי יוצא שזה מתרחש לא ממש עם רובים, אלא אפילו בין החברים שלנו. ברחוב זה משהו אחד, וכאן בינינו אתה כאילו לומד יחד עם האויב אצל אותו רב, ולאחר מכן בפגישות שלנו, איך לעבוד עם זה, איך לכסות באהבה?
“על כל פשעים תכסה אהבה”, זה החוק העליון שלנו, בתוך “בני ברוך” לא יכול להיות אחרת. “על כל פשעים תכסה אהבה”, נקודה.
שאלה: כשתסריטאים רוצים להביא סרט להפי אנד הם מחויבים להתחיל בהתחלה מאירועים נוראיים. אם אנחנו צריכים להסתדר בלי התסריטאים האלה אז בכל אירוע רע בחיים שלנו, בכל המצבים שאנחנו עוברים אנחנו צריכים להביא בעצמנו הפי אנד אחרת לא יהיה הפי אנד?
אנחנו לא צריכים לבנות דברים רעים, יחסים רעים, אנחנו צריכים להשתדל להתעלות למעלה מהטבע שלנו, ולמעלה מהטבע שלנו לבנות בינינו קשר. קשר פנימי ככל האפשר עד לאהבה. זו העבודה. אנחנו לא צריכים לגלות דברים רעים כמו שאתה אומר, אלא לגלות רק דברים טובים. אבל כשאתה רוצה לגלות את הדברים הטובים אתה ממילא מגלה את כל הדברים הרעים שטמונים בדרך. כך גם אנחנו, צריכים להיתקן ולהתקדם.
שאלה: אני במצב מיוחד, חייתי 19 שנה באוקראינה, ו-15 שנה במוסקבה, ברוסיה, וראיתי את הקונפליקט, אני רואה את הקונפליקט הזה עכשיו משני הצדדים. כולם הפסיקו לתקשר איתי, חברים, משפחה, כולם בטוחים שאני אישית זה שפוגע בהם או נלחם איתם. החבר אומר “זה אויב, מה עושים איתו הוא תקף”. ואני לא רואה את זה כך, אני רואה את זה אחרת, שיש מלחמה בין שתי מערכות, מלחמה נגד פאשיזם, נגד לאומנות. אף אחד הרי לא פועל כלפי החבר, לאף אחד אין טענות כלפיו, הוא חבר נהדר שלנו, הייתי איתו בקשר אישי. איך להשתדל להבין שמי שנלחם זה בזה אלה שתי מדינות או שתי מערכות, ואיך אנחנו צריכים להתייחס לזה בעצמנו?
הייתי אומר הרבה יותר מזה. המלחמה הזאת היא מלחמה לא של מדינות או מערכות, אלא על התפיסה של עם האוקראיני לעומת התפיסה של העם הרוסי, וזו הבעיה. העם האוקראיני לפי איך שהוא מציג את עצמו, ואיך שאנחנו רואים אותו, לא יוצא למלחמות, והוא כביכול יותר מפותח מהעם הרוסי. יוצא כך גם לפי ההיסטוריה, קייבסקה, רוס, וכל הדברים האלה שהעם האוקראיני הוא יותר עתיק מעם הרוסי.
אבל זה לא עם אחד, וצריך להבין קודם כל שאין כאן עם אחד, אלא שני עמים. אומנם הם היו קשורים, קרובים, יותר נכון להגיד שכנים, אבל זה לא עם אחד, ולכן לדרוש מעם אחד משהו עבור העם השני, זה לא ניתן.
אנחנו רואים שמי שגר כמוך באוקראינה וברוסיה, אם הוא מסתכל בעין אובייקטיבית הוא רואה שזה בכלל לא עם אחד. אלא שני עמים, שתי גישות. אנחנו רואים זאת לפי איך שהם מסדרים את הבית שלהם, את הסביבה סביב הבית, את החיים התרבותיים, את חיי החברה שלהם, ושהפסיכולוגיה, ותפיסת החיים החדשה היא בצורה אחרת בכל עם.
לכן אתה לא יכול לערבב את שני העמים. אמנם יש ביניהם כל מיני צורות קרבה שנוצרו בעיקר כי הממשלה לחצה עליהם ועירבבה ביניהם, וברוסיה זה אתה יודע איך זה קורה, מוחקים את הגבולות, שמים גבולות חדשים, אחרים, ועמך לא יודע לאן הוא שייך, למי הוא שייך והוא מבולבל ואחר כך לוקח עשרות אם לא מאות שנים לתקן את הדברים.
אבל קודם אנחנו צריכים לצאת מההנחה שאלו שני עמים. ולא שאלו טובים ואלו רעים. אלא שני עמים שונים. ולא טוב שאחד בא מחליט וקובע על השני. זה לא מקובל בשום צורה.
תלמיד: פעם שמעתי אותך אומר שהמצב הבא זה מין מצב של נאציזם וזה כביכול מצב יותר מתקדם. כשאני רואה מה קרה מהנאציסטים, שהם פשוט הורגים אנשים, מענים אותם. איך יכול להיות שזה משהו יותר מתקדם?
על מי אתה מדבר? איפה?
תלמיד: זה היה מזמן. אמרת פעם שהמבנה הבא שיהיה, יהיה מבנה נציונליסטי שהממשלות יהפכו לנאציות.
אמרתי שזה יקרה אם לא נתקן את הרצון לקבל, את האגו שלנו, אז ודאי שנגיע למצב שהאגו שלנו יגיע לכל מיני קצוות, למצבים קיצוניים, וודאי שיהיו גם נאציסטים, נציונליסטים.
תלמיד: ברעיון הנאציונאליסטי הממשלה נסגרת בתוך עצמה. אז איך זה מתקשר לזה שכולם צריכים להתחבר?
נכון. לכן חכמת הקבלה מסבירה שאם לא נתקן את האגו שלנו, כל האומות עלולות להגיע למצב של נאציסטים, פשיסטים, למצב שיהיה ליכוד בתוך המדינות. פשיו ((fascio, פשיזם, זה חיבור אבל חיבור נגד האחרים. זה יקרה רק בתנאי שלא נתקן את הדברים. כשהאגו גדל כך הוא גדל, זאת אומרת, יש צורה שאנחנו מתקדמים לפי האגו שלנו, ויש צורה שאנחנו מתקנים את האגו, ואז אנו מתעלים מעליו.
מה שלא יהיה, זה לא מקובל שאיזו מדינה או הצבא שלה נכנסים לשכנים ועושים שם מה שהם חושבים שצריכים לעשות. זה לא מקובל בשום מקום בעולם.
שאלה : אם הבורא נותן לאדם חיים, איזו זכות יש לאדם לקחת את החיים מאדם אחר? הוא הולך נגד הבורא.
נכון.
תלמיד: אז לפי הדת הנוצרית, אם נוצרי עושה את זה הוא אנטי נוצרי?
כן.
שאלה: לגבי המאמר. ההסבר של בעל הסולם על זה שהבורא הוא הטוב המוחלט הוא הסבר נפלא, מאוד יפה וכולי, אבל כשאני מסתכל על המציאות אני רואה מציאות אחרת לגמרי, אני רואה מציאות של סבל, אפילו הרבה סבל מיותר. איך ליישב את הסתירה הזאת?
על ידי זה שאנחנו מבינים מה צריך להיות לעומת מה שיש, ומשתדלים לתקן מרע לטוב.
תלמיד: זו לא האחריות של הבורא? אין עוד מלבדו. הוא עושה את זה.
לא, הבורא ברא את יצר הרע ונתן לנו להפוך אותו לטוב. הוא משתתף בזה עם הכוח שלו אבל לפי הבקשה שלנו.
תלמיד: מה שאמרת זה להסיר קצת את האחריות מהבורא. התשובה שלך מסירה ממנו את האחריות. זו לא אחריות שלו? אני לא יכול לבוא אליו בטענות?
הבורא עושה לפי מה שאתה דורש. הוא לא עושה שום דבר נגד הרצון שלך. הוא נתן לך עולם, אתה רוצה, תהפוך אותו לטוב, ואם לא, תסבול. בכל זאת גם הסבל הזה צריך להביא אותך לעולם הטוב.
שאלה: לפני חמש דקות רשמתי, על כל פשעים תכסה אהבה, בתוך בני ברוך לא יכול להיות אחרת, אז על מה אנחנו מדברים עכשיו בכלל? על איזה לאומיות? אני לא מבין.
אנחנו מדברים על המצב הנוכחי, ועל המצב שיהיה בגמר התיקון. במצב הנוכחי כל העולם מחולק להרבה מאד חלקים שנמצאים בהתנגשות אגואיסטית זה עם זה, ועתיד העולם הוא שאנחנו נפזר לכולם אם שיטת התיקון, כולם יתקנו את עצמם, ויגיעו להשתוות הצורה ביניהם ולבורא. אלה שני דברים שונים, מה שיש עכשיו, ומה שיהיה בגמר התיקון.
קריין: נמשיך משורה “ולא עוד אלא”.
“ולא עוד אלא, שמקובל ומתיישב על לבנו, בתכלית הפשיטות, במושכל ראשון, שיש לו “רצון להשפיע” טוב אל זולתו, דהיינו לנבראיו. שזה מוכיח לנו לעינים, מכל הבריאה הגדולה, שברא וערך לעינינו.” כי אם הבורא הוא אבסולט אז רק כך צריך להיות ממנו והלאה יחס להבריות. “כי בהכרח”.
“כי בהכרח, שיש כאן בעולמינו בריות, שמרגישות אחת מהשתים: או טובות, או רעות. ואיזו הרגשה שהיא, שהן מרגישות, בהכרח הוא, שנגרם להם מהבורא ית’. ואחר שידוע בבירור גמור, שאין בחוק הבורא ית’ להרע, כמו שנתבאר, א”כ בהכרח, שכל הבריות, מקבלים הימנו ית’ טובות בלבד. הרי שברא את הבריות, רק כדי להטיב להם.
נמצינו למדים, שיש לו ית’ “רצון להשפיע” טוב בלבד. ובשום אופן שבעולם, לא יצוייר בחוקו, איזה גרם של היזק וצער, שיהיה נמשך הימנו ית’.
גדרנו אותו ית’, בשם “הטוב המוחלט”. ואחרי שידענו את זה, נרד ונסתכל במציאות הממשיות, המתנהלת ומושגחת על ידו ית’: איך הוא ית’ משפיע להם רק טוב בלבד?”
זאת אומרת, הוא מכין אותנו לראות את העולם כמו שהוא נראה.
השגחתו ית’ הוא “השגחה מטרתית”
“זהו מובן לנו, מכל מערכות הטבע, המוצגים לעינינו, אשר כל בריה, קטנה איזו שהיא, מד’ הסוגים: דומם, צומח, חי, ומדבר, הן בכללם והן בפרטם, אנו מוצאים בהם השגחה מטרתית. כלומר, גידול אטי, והדרגתי, בדרך התפתחות של “קודם ונמשך”. כמו הפרי על האילן, אשר מושגחת במטרה טובה לסופה, שתהיה פירי נאה ומתוקה לחיך.
וצא נא ושאל להבוטניקאי, כמה מצבים הם העוברים על הפרי הזאת, מעת שנראתה לעינים, עד ביאתה לתכליתה, שהוא גמר בישולה, אשר כל המצבים הקודמים לתכליתה, לא די שאינם מראים לנו שום דוגמא מותאמת לתכליתה, המתוק והיפה, אלא עוד כמו להכעיס, מראים לנו את ההפכי להצורה התכליתית. דהיינו, כל שהפירי יותר מתוק בסופה, היא נמצאת יותר מרה ויותר מגונה, במצבים הקודמים של סדר התפתחותה.
וכן במין החי והמדבר. כי הבהמה, אשר דעתה מועטת בסוף גידולה, איננה לקויה כל כך בדרך התפתחותה. בניגוד להאדם, שדעתו מרובה בגמר גידולו, ולקוי ביותר בדרך התפתחותו. כי “עגל בן יומו קרי שור”. כלומר, שיש לו כח ושכל השמירה, לעמוד על רגליו, ולטייל אנה ואנה, ולהשמר מפגע רע, הנמצא על דרכו.
מה שאין כן האדם בן יומו, שהוא מוטל לעצמו, כמו נטול החושים. ואם יצוייר לנו, מי שאינו מורגל בהויות עולם הזה, שהיה מסתכל בשתי הולדות האלו, בטח שהיה אומר על יליד האדם, שגם בתכליתו לא יצלח למאומה. ועל יליד הבהמה, היה אומר, שכאן נולד נאפוליאן חדש. דהיינו, אם היה דן על פי שיעור חכמתו של העגל, לעומת יליד האדם, הטפש והנטול מכל החושים.”
שאלה: שמעתי חברים גם מרוסיה, גם מאוקראינה, אני מרגיש שלכולנו יש איזו זהות או הזדהות לאומית או דתית, זה חלק מהאגו שלנו, אנחנו שייכים לאיזו אומה, אנחנו גאים באומה שלנו. יש דוגמה בכלי הטורקי, אני זוכר כשאתה הסברת על הקונפליקט בין ארמניה לטורקיה הרבה חברים עזבו את הקבוצה והיה לנו משבר ואנשים אמרו שהרב לא אוהב את הטורקים, הרב תומך בארמנים, והיה בלגן שלם. הייתה עבודה ממש קשה לעלות מעל הזהות הלאומית של האדם. כתלמידים איך אנחנו יכולים להצליח ולעשות את זה?
זה לא פשוט. אם אתה רוצה לעלות למעלה, אתה צריך להצטרף ליהודים, לעם ישראל, ולראות איך במשך כל ההיסטוריה הם סבלו וכולם שנאו אותם וכולם הכו אותם, עד שבסופו של דבר גרמניה הנאצית רצתה בכלל לחסל אותם לגמרי. וגם היום בכל מדינה שבה הם חיים לא מתייחסים אליהם כמו לכולם, וזה מורגש בכל יהודי ויהודי בעולם. זה עניין של אלפי שנות דיכוי מאותם הימים הראשונים שהתחילה האומה הישראלית בבבל העתיקה, שזרקו אותם מבבל והם באו לכאן, לארץ כנען מה שעכשיו נקרא “ארץ ישראל”. אחרת אתה לא תוכל להרגיש מה זה.
ההיסטוריה הזאת היא הדגמה של יחס האדם הגשמי לנקודה הפנימית הרוחנית שלו, שמזלזל בה ולא רוצה בה ודוחה אותה. כך זה בין האומות. וככל שהנקודה הזאת יקרה, והיא חכמה, והיא קשורה לכוח העליון, מזלזלים בה, ואין מה לעשות, זאת ההיסטוריה, מזה אתה תוכל ללמוד מה קורה.
ודאי שאני לא מתייחס לאף אומה מכל אומות העולם בעדיפות אחת בהשוואה לשנייה, אני מסתכל על כולם כמו על כל אומות העולם שצריכות תיקון.
וקודם כל שיהיה תיקון לאלו שקוראים לעצמם “ישראל”, הם קודם כל, והם באמת אשמים בזה שהעולם עדיין לא מתוקן, ולכן הם סבלו במשך כל ההיסטוריה יותר מכולם. אבל שיש איזו עדיפות לארמנים, לטורקים, לאזרבייג’ניים, אחד מעל השני? לא.
אני רק יכול להגיד שבמקום שהולכים יותר נגד חוקי הטבע, זה בעיניי צרה גדולה מאד. כי אני לא חושב שבכוח אפשר לתקן את העולם. ובסופו של דבר אנחנו חיים בעולם שהולך כבר לקראת התיקון ולכן בטוח שזה לא יצליח. והיום אנחנו רואים שזה באמת קרוב להפסד.
תלמיד: גם בנוגע לאנטישמיות, אני זוכר בילדות שבמשך שש שנים גדלתי בקהילה סופית, למדתי ערבית, לימודי אסלם כילד, ואני ראיתי אנטישמיות עמוקה אבל לא היה לה איזה שורש רוחני. למרות שהאנשים האלה השתמשו בנבואות שבסוף הזמנים כל האומות יצעדו כנגד היהודים והם יתחבאו מתחת הסלעים והסלעים ידברו ויגידו “בואו מוסלמים הנה מתחתי יש יהודי, בואו ותהרגו אותו”, והם שגדלתי אצלם האמינו בזה, הם היו אנשים רוחניים. מאוד קשה להבין את זה. ורציתי לשאול, איך אנחנו יכולים להתחיל לעשות איזשהו גשר אולי דיאלוג בין דתות, בין תרבויות?
לא, זה עדיין מוקדם, וחוץ מזה הם לא בדיוק סופים אם הם מדברים על השנאה. סופים אמיתיים מדברים רק על אהבה. עד כמה שאני מכיר אותם ועד כמה שנפגשתי איתם באנגליה, בהולנד ובארצות הברית, אני מאוד התרשמתי מהם, הם היו סופים אמיתיים. זאת אומרת, לא היה להם שום עניין לשנוא, או להיות בנטיות אנטישמיות, או אנטי למשהו או למישהו, לגמרי לא. הסופים האמיתיים זה ש”על כל פשעים תכסה אהבה”, זו אותה חכמת הקבלה.
שאלה: בזמנים המיוחדים באנדלוסיה בספרד, היהודים הספרדים והמוסלמים היו בקשר מאוד טוב, וגם למקובלים והסופים היה קשר ביניהם, ואנחנו רואים שאפילו השיטות שלנו דומות.
כן.
תלמיד: הסופים והקבלה כולם באותו כיוון. אבל אם זאת, אולי אנחנו צריכים לעשות איזו פעולת הפצה מיוחדת כדי להראות את הקשר שקיים בין הסופים לבין חכמת הקבלה שהם כולם באותו כיוון ש”על כל הפשעים תכסה אהבה”?
אני לא בטוח שאנחנו נוכל להצליח, ולא ממליץ לך לעשות שום פעולה ולהגיד שאתה לומד קבלה ושאתה חושב שסופים זה רק אהבה כזאת שהיא למעלה מכל ההבדלים. כי לא במקרה לימדו אותך שצריכים לשנוא את היהודים ובסוף הימים אפילו אבנים יגידו ש”תחתי נסתר יהודי תבוא ותהרוג אותו”. זה לא בדיוק סופיזם. סופיזם אמיתי זה אהבה ש”על כל פשעים תכסה אהבה”.
שאלה: לפי מה שבעל הסולם כותב כאן על הפרי שמתפתח וגדל, אמרת שאם אתה רוצה לעלות מעל ההבדלים, אתה צריך להפוך להיות יהודי, ישראל. אז זה מה שבעצם מצפה לכולם, זאת אומרת כולנו נצטרך להגיע לזה פנימית?
בצורה פנימית כן. בצורה פנימית כולם צריכים להגיע למצב ש”על כל פשעים תכסה אהבה” ולא יהיה שום הבדל בין בני האדם. אף על פי שהמקובלים כותבים שכל אחד יכול להישאר בדתו, באמונתו, במה שהוא רוצה, אבל חוק האהבה חייב להיות למעלה מהכול ולכסות את כולם.
ולכן אני מאד נגד מלחמות, בזה אנחנו רק הורסים את עצמנו, ונראה את זה עכשיו בפועל ממש.
שאלה: עכשיו עם כל המצב, אנחנו יושבים במקלטים ומרגישים את עצמנו בטוחים בקשר רק בזמן השיעורים ועם כל הכלי העולמי, כיוון שבחוץ סוררת כל השנאה הזאת. למה יוצא שאחרי שאלות כאלה מורגש פירוד לא רק בצורה חיצונית, לא רק צעקה כלפי מה שקורה, כלפי חוץ, אלא גם הפירוד הפנימי? למה כל זה ואיך עכשיו להתייחס לתפילה שאנחנו מעלים מידי יום?
אנחנו צריכים להתפלל לבורא שייתן לנו כוח להיות מחוברים מעל כל הפשעים. אף על פי שאנחנו לא מבינים אחד את השני, שאנחנו לא יכולים להסתדר בינינו, אנחנו רוצים בכל זאת למעלה מכל אי ההבנות להיות מחוברים בבורא אחד, “עושה שלום במרומיו עושה שלום עלינו”. למה? כי אנחנו נמצאים תמיד בוויכוחים, במכות, בכל מיני פעולות הפוכות, אז אנחנו רוצים שהבורא – “הוא יעשה שלום עלינו”, ויוריד עלינו מה שנקרא “סוכת שלום”.
(סוף השיעור)