HOCHMA: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN
Baal HaSulam. The Love of God and the Love of Man
שיעור בוקר 28.03.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
ספר “כתבי בעל הסולם”, מאמר “ אהבת ה’ ואהבת הבריות “, עמ’ 482
קריין: אנחנו קוראים בספר “כתבי בעל הסולם”, עמ’ 482, מאמר “אהבת ה’ ואהבת הבריות”.
במסגרת הלימוד של כל “כתבי בעל הסולם” אנחנו צריכים לעבור גם על המאמרים האלו. הוא לא כתב הרבה, אז לפחות את מה שכתב אנחנו צריכים ללמוד.
אהבת ה’ ואהבת הבריות
“ואהבת לרעך כמוך. רבי עקיבא אומר: זה כלל גדול בתורה. (ב”ר כ”ד)
כלל ופרט
המאמר הנ”ל הגם שהוא אחד המאמרים המפורסמים והמצוטטים ביותר בימינו. עכ”ז הוא בלתי מבואר לכולם על כל רוחבו והקיפו.” אומנם כולם שמעו אלף פעם את המילים האלה “ואהבת לרעך כמוך”, אבל כנראה שאנחנו לא מבינים את פנימיות הדברים, על מה מדובר בכלל, למה התכוונו אותם האנשים שדיברו כך. “כי מילת “כלל” יורה לנו סיכום פרטים שמתיחסים ל”כלל” הנשוא, אשר כל פרט ופרט נושא חלק בתוכו, באופן, שבצירוף כל הפרטים יחד ימצא אותו “הכלל”.” אנחנו צריכים לדעת את הפרטים, כי אם מדובר על כלל גדול בתורה, אז איך נוכל לדעת מה זה “ואהבת לרעך כמוך”? אחרי שנלמד את הפרטים ואיך מחברים אותם יחד, מזה נוכל להבין את הכלל.
“ואם אנו אומרים “כלל גדול בתורה”, הרי הבנתו: אשר כל המקראות ותרי”ב המצוות, המה הם סיכום הפרטים המתיחסים לפסוק של: “ואהבת לרעך כמוך”. ולכאורה קשה, איך יכול פסוק זה להיות “כלל” לכל מצוות התורה? לכל היותר הוא יכול להיות “כלל” לחלק התורה והמשפטים הנוגעים בין אדם לחבירו. אולם לחלק הארי שבתורה העוסק בעניני עבדות בין אדם למקום, איך אפשר להכלילם במסגרת הכתוב של “ואהבת לרעך כמוך”?”.
איך יכול להיות שאנחנו מדברים על כלל שכולל את כל המציאות, את כל היקום, את הכוכבים, היצורים, דומם, צומח, חי ומדבר שעל פני כדור הארץ, את כל היחסים שבינינו, את חוקי הפיזיקה, הכימיה, הזואולוגיה, את כל חוקי הטבע, לא חשוב איך נחלק אותם. איך אנחנו יכולים לכלול את כל מה שקיים, עם החוקים שקיימים, עם כל הצורות שקיימות, רק בדבר אחד – “ואהבת לרעך כמוך”. זה דבר כל כך פשוט, כל כך קטן, שלוש מילים, “ואהבת לרעך כמוך”.
קודם כל מדובר כלפיי בני אדם כנראה, אנחנו רואים שאי אפשר להגיד את המשפט הזה לחיות, לצמחים או לדומם, אבל איך יכול להיות שהכלל הזה “ואהבת לרעך כמוך”, שאנחנו גם לא מבינים אותו אולי ולא רוצים אותו כל כך ולא מחשיבים אותו בכלל, איך יכול להיות שזה כלל גדול בתורה. מה זה כלל גדול בתורה? התורה זו כל מערכת הבריאה שכך מתקיימת, כמו מערכת, אז האם החוק הכללי של כל המערכת הוא אהבה? לא מובן איך יכול להיות שדבר כזה קיים על פני דברים שאף אחד לא מקיים. יש כאן הרבה שאלות.
שאלה: מה זה בדיוק “פרט”?
שכל החוקי הטבע הם כפרטים קטנים של אותו הכלל “ואהבת לרעך כמוך”. בכלל הזה “ואהבת לרעך כמוך” כנראה מדובר על בני אדם שצריכים לקיים את הכלל הזה בהבנה, בהרגשה, בהשגה, וכשאנחנו מדברים על הכלל הזה, כנראה שעליהם מדובר, ואז יכללו בכלל הזה גם כל הדומם, צומח וחי. אבל כלל זה מהמילה כולל, שהוא צריך לכלול, והוא כולל מלכתחילה את כל הטבע, את כל המציאות.
דעלך סני לחברך לא תעביד
“ואם בדוחק אפשר ליישב את המאמר הנ”ל, הרי בא מאמרו של הלל הזקן באותו נוכרי שבא לפניו ובקש ממנו שיגיירו כפי שמובא בגמרא: “… גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. וכו’. אמר לו: דעלך סני לחברך לא תעביד [מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך]. זו היא כל התורה כולה, ואידך, פירושא הוא זיל גמור”.
הרי אנו רואים להדיא שהוא אמר לו שכל התורה כולה היא הפירוש של הפסוק “ואהבת לרעך כמוך”.” בעל הסולם הולך ומחזק את העניין הזה שחוץ מהכלל “ואהבת לרעך כמוך” אין לנו חוקים אחרים בטבע, באנושות. בכל מה שתסתכל אתה רק תראה או שהכלל הזה מתקיים או שהוא לא מתקיים, באיזה דרגות הוא מתקיים או לא מתקיים, ולפי זה אתה תראה את הבריאה.
“ועתה לפי דברי הלל, רבן של כל התנאים, ושהלכה כמותו, נהיר לנו בודאות גמור, אשר עיקר הרצון שבתורתינו הקדושה היא להביא אותנו לגובה רום המעלה, שנוכל לקיים הכתוב הזה של “ואהבת לרעך כמוך”, כי בפירוש הוא אומר: “ואידך פירושא הוא זיל גמור”, דהיינו, מפרשים לנו איך לבוא לכלל הזה.” כל התורה מלמדת אותנו איך לקיים את נוסחת הקיום העיקרית של כל המציאות.
“והנה לפלא הוא, איך קביעה זו תצדק ברוב פרשיות התורה העוסקים בדינים שבין אדם למקום,” כשאנחנו פותחים את הספרים, את ספרי התורה, אז אנחנו רואים שיש שם כל מיני חוקים שמתארים איך להתייחס לכל דבר ודבר. בכלל “ואהבת לרעך כמוך” כביכול אין מה להסביר, ואילו שם מדובר על כל מיני פעולות ויחסים, כמו בבתי משפט. “ואשר כל בר בי רב יודע בעליל, שהמה העיקרים שבתורה, ולא הפירושים לבירור הכתוב של “ואהבת לרעך כמוך””.” כל ספרי התורה שנפתח מדברים על היחסים בין בני אדם ובין האדם לטבע בצורה מאוד מדויקת משפטית, ובאהבה אין משפט. אם תיגשו לאיזה משפט ותדברו על אהבה, אתם תראו עד כמה בתי המשפט לא מבינים מה זו אהבה, הם לא יכולים לעבוד עם זה, הם לא מסוגלים כי אהבה זה דבר בלתי מוגדר.
ולכן יש לנו בעיה איך להבין ואיך לקיים ואיך להשיג את הכלל הזה שלפיו הטבע כולו על כל פרטיו מתקיים. וזה כל כך בורח מבין האצבעות, מהשכל והרגש שלנו, שנראה לנו שלא קיים דבר כזה, על אף שזה החוק הכללי, וכל הטבע על כל פרטיו דווקא מחובר וקיים כדי לקיים את הכלל הזה של איחוד כולם בצורה הדדית עד אהבה חלוטה.
שאלה: מהו בדיוק הכלל הזה “ואהבת לרעך כמוך”?
לא יודע. כנראה כשמשיגים אותו אז משיגים, ולפני זה אנחנו רק יכולים לקבל את התנאים האלה כדברי חכמים שמעבירים לנו את זה ואומרים שאנחנו חייבים לעמוד כאן ולדרוש הסבר, תרגילים, איך נגיע לקיום הכלל הזה.
תלמיד: ולמה הכלל הזה חומק מאיתנו אם זה הדבר הכי חשוב במציאות?
יש הרבה חוקים בטבע שאנחנו לא מרגישים אותם, זו לא שאלה. אני לא מפותח עד דרגה כזאת שאני מרגיש. היום אני יכול להרגיש שיש חשמל באוויר, שיש עוד כל מיני דברים, יש כוחות נעלמים, אז אני בונה כלפיהם איזה מכשירים. אבל כנראה שאת האהבה ששורה בכל העולם, את הכלל “ואהבת לרעך כמוך” שהוא הכלל הגדול של כל המציאות, של התחברות של כל פרטי המציאות יחד, כנראה שאותו אני לא משיג, אין לי אפשרות להרגיש אותו, למדוד אותו, אבל זה הכלל.
הבעיה היא שאם זה באמת כלל של כל המציאות, אז כל עוד לא נרגיש את הכלל הזה אנחנו תמיד נפספס את החיים, את חלקי החיים או את כל החיים שלנו. כי לא נדע איפה אנחנו קיימים והאם קיימים נכון או לא, מה אנחנו מכינים לעצמנו לגלגולים הבאים, לכל מה שקורה לפנינו. בלי לדעת ולהכיר את החוק הזה, לא נדע מה קורה עם הבריאה שבה אנחנו נמצאים. כי אין לנו חוץ מזה שום דבר, אין לנו עוד מציאות מעל הקיום שלנו.
זו הבעיה, שכנראה להגיע ל”ואהבת לרעך כמוך” זה תנאי הכרחי כדי להכיר את העולם שבו נמצאים. ואם לא רוצים את זה אז נתקיים כמו קודם, כמו חיות שחיות בדרגת חי, גם אנחנו שייכים לדרגת חי, ונחיה ונמות, נחיה ונמות, זה מה שיש לפנינו. רק יש לפנינו עוד הזדמנות, כמו שאומר רבי עקיבא, שאנחנו יכולים לעלות לחוק הזה “ואהבת לרעך כמוך”, ואז נוכל להרגיש את כל המציאות בכללות, ונבין מה נעשה עימה, בשביל מה היא הוכנה לנו.
שאלה: יוצא שאין לנו שום קשר עם אותו עולם שנמצא מחוץ לנו עם הזולת? כלומר, אנחנו כאילו צריכים איכשהו לגלות את הזולת הזה קודם כל בתוכנו במידה מסוימת של נפש, רוח ואז יש איזו הידמות, השתוות עם מה שיש מחוץ לנו באמת?
אנחנו קיימים בכל המציאות, שום דבר לא נעלם אלא השאלה היא, עד כמה המציאות הזו נסתרת מאיתנו או לא. כמו שאתה רואה על תינוק, הוא נולד, מוציאים אותו מאימו, הוא מתחיל להיות קיים בפני עצמו, מה הוא יודע, מבין ומרגיש, הוא מתקיים בכול על ידי הגדולים, על ידי ההורים, על ידי העולם.
כך בני האדם, אנחנו לא יודעים איפה אנחנו קיימים ומה קורה איתנו, כדי להרגיש את זה אנחנו צריכים להשיג את הכלל הזה “ואהבת לרעך כמוך” ככול היותר בצורה כללית אמיתית, רק אז נדע איפה אנחנו קיימים, ועל אילו חוקים עלינו לשמור ובאיזו צורה חיובית או שלילית, אך ורק מתוך זה שנכיר את המציאות. לכן כל חכמת הקבלה באה כדי לגלות לאדם את המציאות ואחר כך ידע איך להתקיים בה נכון.
שאלה: כתוב “אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך” זו המדרגה הראשונה לאהבת הזולת, השאלה היא האם זו הכוונה שלנו כלפי הזולת?
כן.
שאלה: כשאנחנו מתקדמים אז “שלטי הניאון” של העיר נראים בצורה יותר ברורה, ורואים שאי אפשר לחבר אותם. למשל מדען רואה סימני אזהרה, אבל מה קורה אם הוא אדיש?
לא, זו לא שאלה. אנחנו צריכים להתקדם ואז נבין באיזו צורה אנחנו צריכים לראות את המציאות. השאלות האלה הן שאלות מתוך חוסר קשר עם המציאות האמיתית.
אנחנו צריכים קודם כל לדעת מה חסר לנו כדי שנפתח את עצמנו כדי להיות מדענים בעולם הרוחני ולדעת איך לחקור אותו. ואנחנו לא יכולים לגשת לזה עם החושים והגישה שלנו, כי אלה דברים שלא נתפסים בשכל שלנו.
מי שלומד פיזיקה קוונטית למשל, יודע כמה חודשים צריכים כדי להתנתק מתפיסת העולם הרגילה שלנו עד שמתחילים לגשת לצורה חדשה, לתפיסה חדשה, זה קורה לאט לאט ולכל הסטודנטים קורים כל מיני שינויים.
תלמיד: יוצא שכל החוקים האלה עובדים כמו עצים בודדים, נפרדים, ואז אנחנו לא רואים את היער.
העניין הוא לא אם החוקים האלה נמצאים או לא לפנינו, אלא כל הבלבול נמצא בראש שלנו, כי אנחנו כולנו מחוברים בראש שלנו בצורה אגואיסטית, והמערכת האגואיסטית לא יכולה לתפוס שמה שיש מחוץ לנו זו תפיסה אלטרואיסטית, אחידה. לכן המוח שלנו לא מסוגל לקבל, לקלוט, לאתר את העולם השלם. כאן יש לנו בעיה איך אנחנו מסדרים את עצמנו, מתכנתים את הראש שלנו כדי שיתפוס את העולם השלם, זו בעצם חכמת הקבלה, החכמה איך לקבל את העולם הרוחני שקיים מחוץ לנו בצורה אחידה, ולא בצורה אנלוגיות, בצורה בדידה, נפרדת, זו הבעיה. אנחנו לא מסוגלים לזה בינתיים. כל מה שאנחנו צריכים לתקן בא על ידי כל מיני פעולות צדדיות, צריכים להזמין מהמאור המחזיר למוטב איזו השפעה מאותו עולם רוחני כדי שההשפעה הזו תבוא אלינו ותתכנת אותנו, כך שנוכל להרגיש את המציאות בצורה אחרת. זה לא יפריע לנו להרגיש את העולם שלנו כמו שאנחנו עכשיו מרגישים, אלא בנוסף לעולם הקטן הבדיד שלנו אנחנו גם נוכל לתפוס את העולם האינטגרלי, הרוחני. זו הבעיה. אבל לאט לאט הבעיה תיפטר וזה יתקיים.
תלמיד: למה הדבר הראשון בחכמת הקבלה הוא הכלל הראשון שבו נמצאת המצווה “ואהבת לרעך”, אבל רוב העולם מדבר על “ואהבת את ה’ אלוקיך”?
אני לא יודע מה זה לאהוב את הבורא, זה דבר לא מובן. אתה רואה מה קורה בכל העולם, איזה בלבול, בלגן ושנאה, כל אחד דוחף את הבורא שלו לאחרים. אנחנו לא נמצאים בזה. הבורא שאומות העולם חושבות עליו ומה שהן מתארות לעצמן זו הבעיה שלהן, אנחנו אפילו לא רוצים להתקרב לזה.
שאלה: רציתי לברר את המושג מתוך המשפט הזה שאנחנו מדברים עליו שנקרא “רעך” או “זולת”.
קרוב זה נקרא קרוב בדרך.
תלמיד: למשל יש לי בעשירייה וחבר שקיבל מכה וכואב לו ואנחנו מעלים תפילה. אבל כל הבריאה נמצאת בשבירה וזה לא כל כך כואב, איך אנחנו יכולים להרחיב את הרצון שלנו כדי שנתפלל עבור כל הבריאה, כל הנבראים?
לאט לאט נתקרב לזה, והעיקר שאנחנו צריכים ללמוד מתוך העשירייה, ומתוך העשירייה לאט לאט נלמד איך לראות את כל המציאות כעשירייה בצורה כזו. אנחנו לא הולכים לפירוד מאלפי ומיליארדי קבוצות בעולם, אנחנו הולכים לזה שאנחנו מחברים את כולם עוד ועוד לקבוצה אחת.
שאלה: רשום בקטע “אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך”, בכוונה הזאת אנחנו צריכים ללכת וללמוד “ואהבת לרעך כמוך”? ובבירורים שלנו היום יומיים אנחנו מגלים ויודעים שההכרחיות של החבר זו הרוחניות שלי, אז למה כל כך קשה לנו להתפלל עבור ההכרחיות של החבר ומה עושים??
כי זה נגד הרצון לקבל שלנו. מה השאלה אני בכלל לא מבין. למה, זה דבר אחד, ומה עושים, זה דבר אחר. אחרי שברור לנו ה-למה, מה עושים? על ידי אילו פעולות, תרגילים, אני יכול לעשות משהו כדי שאוכל להצטרף לרצון של החבר? זו השאלה. על ידי תפילה בלבד. כי כדי להצטרף לרצון של החבר אני צריך לדלג, לעבור מחסום שנצמא בינינו, מחיצה שקיימת בינינו, והבורא מחזיק את המחיצה הזו ולא נותן לנו להתחבר זה עם זה.
הוא ברא את השבירה. “בריאה” זה בר מהקדושה, מהמציאות הנכונה, והוא ברא והוא מחזיק את זה, לכן אני צריך לבוא אליו ולדרוש שיבטל את המחיצות, שיעזור לנו להיות יחד. לכן פרעה זה האחוריים של הבורא, אותו הכוח רק מתגלה לנו בצורה הפוכה.
תלמיד: בהמשך אמרת שאין בעיות פרטיות, ואנחנו מגלים מתוך החיבור שבינינו מתוך הבירורים שיש בעיות הכרחיות, ועדיין החברים לא בחשיבות של הבעיות ההכרחיות אלא יש עדיפות אחרת.
תשובה לשאלה – אתם לא עובדים יחד, אתם לא מראים אחד לחברו איך להתגבר על המחיצות שביניכם. כי השאלה היא איך להתגבר על זה? אז אל תשאל אותי, אלא תעשו.
שאלה: על מה האדם צריך לרצות שהאחרים יאהבו אותו ויעריכו אותו, או שהציפייה הזו פסולה?
הציפייה של האדם, רוצה או לא, צריכה להיות שתהיה לו אהבת הזולת בגדול, “ואהבת לרעך כמוך”. ועכשיו השאלה, איך אני ניגש לזה, האם אני יכול לעשות את זה. אם אני לא יכול, זה גם נכון וטוב כי אני מכיר את האמת, שאני לא מסוגל ולא רוצה. אז איך אני יכול לרצות לעשות משהו שאני לא רוצה לעשות, איך להגיע לזה? זה אפשרי על ידי המאור המחזיר למוטב. אנחנו מתפללים יחד, מבקשים יחד, דורשים יחד מהבורא שיאיר עלינו וייתן לנו כוח השפעה, ואז נראה כמה אנחנו מתקדמים למושג הזה, האם רוצים או לא רוצים ועד כמה.
אבל הכול מושג על ידי הפנייה לבורא, שהוא יעשה, כי לא אני בראתי את הרצון לקבל, אלא הוא עשה את זה. אז כמו שכתוב שאם ידע לעשות מחלה כזאת, ידע גם לעשות כלפיה תרופה. ואז “לך לאומן שעשאני”, תפנה אליו והוא ירפא לך את כל הבעיה הזאת, הוא רופא לכל החולים.
תלמיד: אמרת שאם לא נרצה את זה, אז נפספס את החיים. האם צריך לפחד לפספס את החיים?
כן.
תלמיד: מה יש בחיים שצריך לפחד לפספס?
מכך שסתם עברת את הגלגול ולא יצא לך מזה כלום חוץ מהייסורים שהרגשת כל החיים.
תלמיד: איך בעשירייה עוזרים לחברים להרגיש שהם עומדים לפספס את הגלגול הזה?
בדרך כלל בעשירייה אנחנו רוצים לגלות את חשיבות המטרה ולא את מה שאנחנו מפספסים בחיים האלה, מדברים על החיובי ולא על השלילי. לכן תדברו עד כמה אתם נכללים במטרה, עד כמה אתם מתחברים בקבוצה כדי להיות יותר קרובים למטרה ולגלות בה את הבורא. זאת התשובה לכל שאלותיכם.
שאלה: האם המציאות כיום היא נכונה ומתוקנת מנקודת המבט של אהבת מרכיבי המערכת?
אני לא יודע מה זה “כיום היא המציאות המתוקנת”. מה זה כיום וכלפי מי? האם כמו תינוק שנולד, כמו אדם מבוגר, חכם שרואה את העולמות, או אדם פשוט שלא רואה כלום חוץ מהחיים שלו. אי אפשר לדבר על המציאות בלי לדבר על מי שמשיג את המציאות.
שאלה: איך נוכל לעלות לחוק הזה בצורה קצרה ומהירה? האם זה אפשרי? ולמה אהבה כל כך קשה לנו?
היא לגמרי נגד הטבע שלנו. אף אחד לא יכול לאהוב את הזולת, אנחנו אוהבים רק את עצמנו. זאת אומרת, בנוסף לזה שאני לא אוהב את הזולת אני גם אוהב את עצמי, זה לא שייך לזה. זה כמו שאנחנו לומדים שיש דרגות, להשפיע על מנת להשפיע ולקבל על מנת להשפיע, אלו שני חלקים שבדרך לתיקון.
לכן אנחנו צריכים להבין שלדרוש אהבה מהזולת זה בלתי אפשרי, ואפילו להיות ניטראליים כלפי הזולת אנחנו לא מסוגלים. על הדברים האלה צריכים לרכוש מסך נגד הרצון, וככל שהרצון מתגלה צריכים מסך יותר גדול שיעזור לנו לא לפרוץ את המסך ולהשתמש באגו, ברצונות שלנו כדי למלא את עצמנו.
שאלה: הסבל רק יוצר טינה כלפי הבורא, מה לעשות?
עדיין לא התחלתם לעבוד. עדיין לא התחלתם לאתר שכל מה שקורה קורה מהבורא בלבד רק לצורך התיקון שלכם, והתיקון הוא בחיבור. ואז במקום כל הצרות, הבעיות, השנאה והדחייה, תתחילו להרגיש מצבים יפים, נוחים וטובים.
תלמיד: האם הסובל מרגיש מתקדם יותר?
יכול להיות, אבל זאת שאלה שאי אפשר לענות עליה. סבל הוא לא מדד להתקדמות. מדד להתקדמות הוא רק מידת ההשפעה שמתגלה באדם.
שאלה: למה אנחנו בורחים ולא עובדים עם השיטה של לכסות באהבה? למה חסר כוח כיסוי והתגברות ברגע גילוי האגו?
תמיד חסרים לנו כוחות, כוחות הבנה, כוחות חיבור, כל מיני כוחות. הם חסרים לנו כדי שנפנה לבורא, או כל אחד, או בצורה מתקדמת יותר כולנו יחד. וככל שמתקדמים לבורא גם יחסר לנו יותר אבל גם נדע איך להתפלל אליו יותר.
שאלה: האם בעיות העולם המתגלות בינינו ברמה הגשמית נפתרות רק ברובד הרוחני?
כן. כל הבעיות שמתגלות הן באות מהרוחניות ובסופו של דבר עוברות דרך עולמות רוחניים, ואין שום דבר שמתגלה בעולם שלנו שאין לו שורש רוחני, הוא תמיד נובע ובא משם.
שאלה: מה יוצר את המסך?
כוח עביות והתנגדות הוא יוצר את המסך.
שאלה: האם השפעה היא עד כמה מתאימה חברה לרווחתה של חברה אחרת?
השפעה היא שאני מרגיש את הרצון לקבל של הזולת, מקבל אותו שהוא כביכול הרצון לקבל שלי, וממלא אותו כביכול שהוא שלי. זה נקרא השפעה לזולת.
שאלה: אני שם לב שהתרשמות מהסביבה של העשירייה היא פחות מהתרשמות סביבת העולם הזה. איך מחזקים את ההתרשמות מסביבת העשירייה והחברה?
על ידי זה שתדברו ביניכם בקבוצה.
תלמיד: אנחנו עובדים על תוכן של אירוע מיוחד. הפסח מתקרב ואנחנו מדברים על סעודת חיבור בערב איחוד עולמי וירטואלי “יוצאים ממצרים”. זה קורה ב-10/4, וזו תהיה ישיבת חברים מורחבת ומיוחדת והיא תימשך שעתיים.
תלמיד: זה יהיה אירוע נפלא, אבן דרך כהכנה לכנס. אנחנו נתכנס יחד, נחגוג את החיבור שלנו, ואם יש עשירייה שיודעת מה הסוד איך לצאת ממצרים זאת תהיה הזדמנות נפלאה לספר את זה לכי העולמי. הרב יהיה איתנו, ואולי גם הוא יספר לנו כמה סודות.
שאלה: אנחנו קראנו לאירוע “יוצאים ממצרים” וזה קורה לקראת חג הפסח. איך דווקא בתקופה כזאת מורכבת בעולם, בכלי העולמי, נוכל להשתמש בכל העוצמה של התאספות מאסיבית כזאת?
קודם כל אני רוצה להזכיר לכולם שהעובדה היא פשוטה, אומנם אני לומד, אבל אני יכול להשיג פי כמה וכמה ולהתקדם בצורה רוחנית על ידי כאלה פעולות, חיבור בסעודה, התאספויות שונות, זה דבר מאוד מאוד חשוב. זה לא סתם כך כדי קצת לייצב את הזמן שלנו, להיות קצת יותר שמחים, זה לא פחות ואפילו יותר חשוב מלהשתתף בשיעור. לכן זה אחד האמצעים החזקים והחשובים ביותר שאנחנו יכולים להשתמש בהם. נקווה שכולכם בצורה וירטואלית תשתדלו להיות באירוע וניצור בינינו התחברות אפקטיבית, מועילה, צמודה, חזקה ככל האפשר.
כל היתר זה על המארגנים ונקווה שידעו איך לארגן את זה. ומי שמוכן ומסוגל להוסיף לזה, בבקשה תתחברו אליהם ותעשו. אני בעצמי מחפש אירועים כאלה, מצפה ומחכה שיבואו ויספקו כוח, הרגשה ועדינות שאנחנו צריכים כדי להתקדם הלאה.
(סוף השיעור)