HOCHMA: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Man & God Mitzvot

HOCHMA: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Lesson on the topic of “Pesach (Passover)”

שיעור בוקר 28.03.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

פסח – קטעים נבחרים מן המקורות

בקטע הקודם מתגלה פרעה, יצר הרע במקצת – לאדם, “ויקם מלך חדש על מצרים”. מקטע מס’ 45 והלאה הקטעים האלה מדברים על “בוא אל פרעה”. זאת אומרת אדם כבר צריך להתחיל להשיג שמה שקורה ברצון שלו, ביצר הרע שלו, בתכונות שלו, כולם מכוונים מלמעלה והאדם צריך לגדול בהם ולדעת איך לעבוד איתם, להתנהג איתם.

ולכן הבורא מלמד אותו בכל מיני אירועים, מצבים, מקרים, איך להתמודד עם היצר הרע שכל הזמן מכאן והלאה צריך לגדול באדם. ודווקא על ידי זה שאדם יודע איך להתנהג עימו ובסבלנות רבה משתדל לעבוד איתו בצורה איכותית, שיטתית, עקבית, על ידי זה אנחנו מתקדמים. לכן יש כאן כמה תנאים.

קודם כל להשתדל, וזה אפשר רק על ידי הקבוצה, לא לשכוח שהיצר הרע מתעורר מהבורא – הוא מחזיק אותו. לכן כתוב – הבורא אומר למשה – זו נקודה שמקדמת את האדם מתוך ליבו לבורא – “בוא אל פרעה”. זאת אומרת, פרעה בעצם צריך להפריע בקשר בינינו לבורא. “לא”, אומר הבורא, “בוא אל פרעה כי אני הכבדתי את ליבו”.

ולא רק את שלו אלא גם לעבדיו. יש לפרעה עוד הרבה כוחות שכולם מתחילים להקשות על האדם, לבלבל אותו, וכולם מגיעים מכל מיני צורות, מכל מיני צדדים לאדם – מבפנים, מהמוח, מהלב, מכל מיני אירועים חיצוניים, פנימיים – והכול כדי להראות לאדם שהוא נמצא באיזו מערכת והמערכת הזאת בסופו של דבר צריכה להתגלות לו כבורא. לכן פרעה כאן הוא אותה מערכת כמו הבורא, רק בצורה הפוכה. עובד על האדם כדי להביא את האדם להיכרות עם הבורא.

מפני שהאדם חייב להיות יצור חופשי. זאת אומרת לא כמו דומם, צומח וחי, אלא הוא צריך להיות עצמאי. להיות עצמאי מול הבורא, זאת אומרת הוא צריך להיות ההיפך מהבורא. תכונות הבורא שמתגלות כלפי האדם מתגלות בצורה הפוכה. זה פרעה.

זאת אומרת פרעה נותן לנו העתקה, הפוך, כמו נגטיב ופוזיטיב כלפי הבורא ואנחנו צריכים להפוך את ההתרשמות הזאת מנגטיבית לפוזיטיבית. לראות בכל הדברים האלו שאנחנו רואים בעולם דרך האגו שלנו, שהאגו שלנו כולו כולו פרעה. אם אנחנו משתדלים להיות למעלה ממנו אז במקום פרעה אנחנו מרכיבים לפנינו את דמות הבורא.

ולכן כשהבורא בכוח אומר למשה “בוא אל פרעה”, הוא בעצם רוצה ללמד אותו איך להתקרב אליו, לבורא. אבל בצורה, בגישה, בהתרקבות הזאת יתקיים גם משה וגם פרעה וגם בורא ויהיה ברור למשה איך עושים את ההליכה הזאת ונשארים עצמאים, עומדים ברשות עצמו וכך מתקיימים. כי העיקר מצד הבורא זה להעמיד את הנברא שיהיה כמוהו, שיהיה “אדם” הדומה לבורא. לכן האדם צריך לגדול, גם כשהוא הפוך מהבורא וגם בצורה שהוא דומה לבורא, דבר והיפוכו. לכן בכל צעד ושעל שלנו בדרך הרוחנית, לא לשכוח שאת שני המצבים הללו, דבר והיפוכו, יום ולילה וכן הלאה, אנחנו צריכים להחזיק בתוכנו ודווקא בין שניהם אנחנו משיגים את העצמאות שלנו, את המידה האמיתית שלנו.

קריין: הנושא “בוא אל פרעה”, קטע מס’ 49.

בוא אל פרעה

“כתוב “בא אל פרעה, כי אני הכבדתי את לבו, ואת לב עבדיו, למען שתי אתתי אלה בקרבו”. ומקשים העולם, למה הקב”ה הכביד את לבו. הכתוב מתרץ “למען שתי אותותי אלה בקרבו”. והפירוש, כי למה הקב”ה הכביד את לבו של אדם, ולא יכול לנצח את מלחמת היצר לבדו.

והתשובה, שהכוונה היא בכדי שהאדם יצעק אל ה’. וע”י זה יהיה לו כלי. ואז הקב”ה יכול להכניס בתוך הכלי את אותיות התורה בקרבו, שזהו בחינת נשמתא, שה’ נותן לו בתור עזרה. וזהו בחינת “אורייתא וקוב”ה חד הוא”, ש”אותותי” הכוונה על אותיות התורה מבחינת שמותיו של הקב”ה. וזו הבחינה של להטיב לנבראיו, שהיא בחינת מחשבת הבריאה להטיב לנבראיו. וזו באה להאדם דוקא שיש לו כלי. וכלי זה בא ע”י הכבדת הלב, אז יש מקום לצעוק לה’, שיעזור לו. ועוזרו בנשמתא קדישא.”

(הרב”ש. מאמר 13 “בא אל פרעה – ב'” 1986)

“כתוב “בא אל פרעה”, כך כתוב בתורה. הבורא דוחף את משה, הנקודה בלב של האדם, “”בוא אל פרעה””. למה? “כי אני הכבדתי את לבו”. דווקא בגלל שאני עשיתי את כוח הפרעה יותר חזק, אז בוא אליו ביחד. ולא רק פרעה, אלא גם “ואת לב עבדיו, למען שתי אתתי אלה בקרבו””. מה יש לנו כאן? “למה הקב”ה הכביד את לבו” של האדם. “הכתוב מתרץ “למען שתי אותותי אלה בקרבו”. והפירוש, כי למה הקב”ה הכביד את לבו של אדם, ולא יכול לנצח את מלחמת היצר לבדו”. למה לא נותן לאדם לנצח, או למה הבורא לא יכול לעשות את זה. למה הוא מעמיד מלחמה בפני האדם, והאדם כל פעם נתקע ברצון לקבל שלו, באגו שלו, שנקרא “פרעה” ומרגיש את עצמו חלש, מבולבל, לא רוצה, בכל מיני צורות של דחייה.

“והתשובה, שהכוונה היא בכדי שהאדם יצעק אל ה'”.

זה העיקר, שאדם יראה שהוא לא מסוגל לעשות שום דבר בעצמו. ההבנה הזאת היא נגד האגו שלנו ודווקא כאן הנקודה החשובה ביותר, כשאדם מתחיל לזעום, “למה אני לא מסוגל, למה אני לא יכול, למה אני כבר הרבה זמן לא יכול לעשות שום דבר. למה לא הולך לי”. אנחנו מתחילים לאכול את עצמנו, שוכחים שהבורא גרם לכל המכשולים הללו, וכולם באים רק ממנו אך ורק כדי שנשתחווה ונצעק ונבקש ונבכה לבורא שיעזור לנו ולא שנהיה גיבורים ונעשה. בדרך כלל אז נתחיל להתרגז על עצמנו או על הבורא ולשאול למה אנחנו לא מצליחים. ובכוונה הבורא פועל כך שלא נצליח, ואף פעם לא נצליח באופן בו האדם ירצה להתחזק ולהתגבר ולהשתדל יותר מהיום, ואולי מחר הוא יצליח, ולקום שוב ושוב, לא, לא זה מה שנדרש מאיתנו, והקבוצה חייבת לעזור לאדם לעכל את הנתון הזה, שאנחנו לא מסוגלים לנצח, שהניצחון שלנו הוא בכך שלא נלחמים ביצר הרע, ואנחנו לא גיבורים, ואף פעם לא ננצח אותו כי זה כוח הבורא, עלינו רק להתחבר ולבקש מהבורא לעזור לנו, שהוא ינצח, “ה’ גיבור מלחמה”, הבורא הוא הגיבור ולא אנחנו. ולכן מה שנשאר לנו הוא רק לצעוק אליו והוא יעשה את העבודה.

לכן מחד המלחמה היא בעצם פשוטה, רק לבקש מהבורא שינצח. אבל מאידך היא קשה בגלל האגו שלנו שדווקא פועל כאן ורוצה בעצמו להילחם עם היצר הרע, חושב שהוא מסוגל ושזה יבוא ממנו ולא מהבורא. על ידי כך אני מנותק מהבורא ובעצם מבזבז זמן וכוחות ועצבים, ובסופו של דבר לא מנצח, לא מצליח ולא רואה את הסיכום הנכון והטוב. אם כך מה אדם יכול לעשות? הבורא מסתתר, הוא לא יגלה לנו את כל הדברים האלה, לכן אנחנו חייבים להזכיר איש לרעהו כל הזמן בכל מיני צורות, שהעבודה שלנו היא קודם כל הכנעה. הבורא מסדר לנו את כל הדברים ואין עוד מלבדו, ואנחנו רוצים, דורשים ממנו, מתחננים, מבקשים שהוא ינצח במלחמה הזאת. הוא שם לפנינו את המחסומים ואנחנו צריכים לבקש ממנו להעביר אותנו דרכם. זאת אומרת, המלחמה שלנו היא לא להילחם עם ההפרעות בדרך, ההפרעות נמצאות בנו בזה שהן מסתירות שהבורא בעצמו מסדר לנו אותן. עליי לראות בכל ההפרעות לפניי את פעולת הבורא, ולהילחם לא נגדן עצמן אלא במה שמפריע לי לזהות שהבורא פועל, ובכל פעם לראות את הבורא לפניי ולדרוש, לבקש, להתחנן, לבכות, לא חשוב באיזו צורה, אבל לפנות אליו שיטפל בזה.

כך אנחנו מגיעים לדבקות בבורא, כשעוד ועוד פונים ומתקשרים אליו בכל מיני צורות. ולא להיות גיבורים גדולים, אנחנו גיבורים על ידי כך שאנחנו בונים כל מיני מערכות כדי לא לשכוח שהפתרון בכל רגע, בכל מצב הוא פנייה לבורא. אחרי כל המאמצים האלה, “ה’ יגמור בעדי”.

שאלה: מה זה אומר שהבורא עוזר בנשמתא קדישא?

הבורא במקום חושך והסתרה, מתחיל להאיר לאדם שזה הוא שסידר לו את כל התנאים האלה, דחייה, חושך, בלבול, ואדם מתחיל דרך זה לאתר שזה מגיע מהבורא, כי אדם עושה יגיעה כדי לפנות לבורא שיעזור, שיעשה הכול, בצורה כזאת הבורא מתגלה.

תלמיד: כאן חשוב כל פעם מחדש איכשהו לבנות את הכלי?

ודאי, בכל פעם יש טענה חדשה ומקרים חדשים, רצון לקבל חדש, גילוי בורא חדש. לאט לאט עד שנתחיל לגלות אותו. אבל אם נגלה אותו באופן שעכשיו דיברנו, שלא אשים לב להפרעה עצמה אלא יותר לכך שהיא מגיעה אליי מהבורא ואני אבקש ממנו לעזור לי לעבור דרך ההפרעה הזאת ולהיות דבוק בו ולא להתעסק בה, אז בזה אני אנצח. זאת אומרת, הבורא מנצח אבל אני מכוון את המלחמה שלי בצורה נכונה.

שאלה: אם הפרעה מגיעה מהבורא, יוצא שהיא משפיעה לא בדיוק עלינו אלא על האגו שלנו.

הפרעה ודאי משפיעה על האגו שלנו, על המוח, על הלב, אנחנו רואים את העולם בצורה אחרת דרך ההפרעה הזאת. נכון. אבל כשאנחנו מסדרים את הדברים ופונים לבורא ולא נלחמים בהפרעה עצמה אלא בכך שהיא מרחיקה אותנו מהבורא, בכך שאני לא מרגיש שהבורא הוא המקור של המצב אלא מתייחס למצב עצמו, אז כאן אני צריך להילחם על “אין עוד מלבדו” ושהוא “טוב ומיטיב” כדי לקדם אותי למטרה. ואני חייב לסדר את עצמי כך שלפניי הבורא, והוא המפריע. הבורא עצמו מכשיל אותי שלא אגיע למשהו, כמו שאנחנו נוהגים עם ילדים קטנים כדי ללמד אותם איך להסתדר בחיים. כל המשחקים שאנחנו מסדרים להם, הם כדי שילמדו איך לגדול עוד קצת ועוד קצת בכל מיני אופנים. כך גם הבורא עושה. לכן מי שרואה את החיים שלו כמשחק, משחק מאוד מאוד מורכב, מיוחד, שמסודר מלמעלה, מהבורא האוהב אותנו כדי שנגדל ונהיה כמוהו, מצליח ומרוויח. ואם הוא לא מקבל את העולם הזה בצורה כזאת אז יש לו בעיה, הוא נמצא בהסתרה ולא הופך אותה לגילוי.

תלמיד: האם ישנה אפשרות לעמוד בצד ולחשוב, טוב, שיבואו ההפרעות, הן באות מהבורא, שהוא יתעסק עם האגו שלי ולא אני?

לא חשבתי שאשמע דברים כאלה. האדם צריך להגיד העולם מסודר בשבילי ואני חייב לראות את כל העולם ולא רק איזו הפרעה קטנה, אחר כך נגלה שכל האנושות הנראית לנו היא מה שאנחנו רואים בכלים שלנו שבהם מתגלות צורות השבירה. מה הוא כל העולם שאתה רואה עכשיו? זו השבירה שהתגלתה ב”חטא עץ הדעת”, מהמקור הראשון, והיא מתגלה בכל הכלים שלך. אבל אנחנו לא מדברים על כל הכלים ועל כל העולם, אנחנו מדברים על מה שהכי קרוב אלינו שזה העבודה שלי עם הקבוצה, עם הבורא, כדי לאתר את ההסתכלות שלי על העולם בצורה נכונה בלי משפחה ובלי עבודה ובלי כל מיני דברים, אלא רק היחס הפנימי שלי לכך, לפחות כך. אני לא יכול לברוח.

אני חייב בכל רגע ורגע לעמוד על המשמר, לכוון את עצמי להסתכלות נכונה על המציאות. אחרת לא אוכל לחדור דרך המציאות הזאת המדומה, לבורא. לא אוכל. לכן אני לא יכול לעזוב, לעמוד בצד חס ושלום, כמו שאתה אומר, ההיפך, כל הזמן להיות בהבנה, בהרגשה, בכוונה שאני מסתכל על המציאות הנמצאת בינינו לבין הבורא, ואני חייב לאתר את משחק הבורא איתי. זו חובה. בלי זה לא נגלה את הבורא דרך המציאות הזאת. ולכן בכל רגע ורגע בחיים שלי אני צריך לראות בעצם איך אני מגלה אותו, איך אני מגלה שהוא עשה לי ואיך אני מגיב על כך בצורה נכונה. לכן קודם כל אנחנו לומדים איך לא לברוח מהעובדה שהוא עשה לי את זה, וכאן בטוח צריך קבוצה, כי בלעדיה אני בורח לכל מיני כיוונים כמו חיה בשדה שלא יודעת לאיזה כיוון לפנות, ואם יש עדר אז בטוח שיש לו גם רועה והוא יעביר אותו בצורה נכונה, העיקר בשבילי להיות בקבוצה, כי שם אני תופס את המקום שלי, שם אני מייצר, כאילו מסדר את דמות הבורא המובנת לנו, וכך אנחנו מתקדמים.

אנחנו בעצמנו בונים, מתוך החיבור בינינו את הבורא המוביל אותנו. אם נתחבר אז מתוך החיבור שלנו נייצב את דמות הבורא ונתקדם אחריו נכון. מה זה אחריו? אחרי הנקודה שבלב של הקבוצה שנייצב בינינו והיא תוביל אותנו. אנחנו נמצאים עכשיו במצב שחייבים להתחיל את העבודה הפרקטית האמיתית הרוחנית.

שאלה: בעניין התפילה. תמיד נמנענו מלבקש מהבורא משהו שהוא עושה, שאנחנו מזהים אותו עם הפעולה. איך אני יכול לבקש ממנו לשנות מצב שהוא נותן לנו כדי לקרב אותנו אליו?

זו בדיוק העבודה שלנו, לבקש מהבורא שיעשה את המצב שאנחנו נמצאים בו למצב שבו נהיה קרובים אליו יותר. דווקא בגלל שאני יוצא מתוך הנחה שזה בא ממנו, אני פונה אליו ודורש שיקרב אותי אליו.

תלמיד: אם כך, כל מה שבא מהבורא, זה לא משנה אם זה כדי לקרב אותנו, אני צריך לבקש ממנו שישנה את המצב.

שהבורא יקרב, לא שסתם ישנה, כי זה לא מובן לאיזה כיוון, אלא אני רוצה להתקרב אליו.

שאלה: איך מהפרעה פרטית שמגיעה אלי, הגענו עכשיו לזה שהחיבור בינינו מוביל אותנו? היה פה איזה מעבר, והתהליך עצמו לא ברור.

אני מחפש איך אני מוביל את עצמי בדרך, איך אני נכנס לכביש ונוסע בכיוון הנכון, למטרה הנכונה. איך אני עושה את זה? כתוב, “בתוך עמי אנכי יושבת”. אני חייב להיות בקבוצה, כמו שבעל הסולם מסביר לנו במאמר “הערבות”, אני חייב להיכנס לקבוצה ואני צריך להתכלל בה ולהתקדם איתה. וככל שאנחנו שבורים יותר, שזה אופייני לשלב האחרון של התיקונים, לדור האחרון, קשה לנו מאוד לראות עת עצמנו מחוברים בינינו.

אבל אין ברירה, אנחנו חייבים עוד ועוד להתקשר בינינו ככל האפשר מעל ההפרעות, להחזיק את ההפרעות, לא לזלזל בהן, לא לחשוב שהן מיותרות, אלא להתקשר מעליהן, ודווקא על ידי ההתנגדות לחיבור וחיבור מעל ההתנגדות, אנחנו בונים את הפרצוף הרוחני. בכל פרצוף רוחני יש עביות, צמצום, מסך, אור חוזר, זכות, ובאור החוזר מגלים את העולם העליון. את זה חייבים לגלות, להשיג, בתנאים שלנו שהם לא פשוטים.

תלמיד: איך לא לשים לב להפרעה? מה זה להתעלם מהפרעה?

לשים לב להפרעה, אבל להתעלם ממנה הכוונה שאני לא זורק אותה אלא אני עובד איתה בצורה נכונה, ש”על כל פשעים תכסה אהבה”. אני משיג חיבור ומאתר את הכיוון הנכון דווקא על פני ההפרעות. בלי ההפרעות לא הייתי יודע איך אני צריך להיות מכוון לתיקון.

תלמיד: אתה אומר, שיש פה משחק עם הבורא, לגלות אותו מאחורי ההפרעה.

תמיד, ודאי.

תלמיד: אני יכול להצליח במשחק הזה? יש יכולת הצלחה במשחק הזה?

יכולה להיות הצלחה בתנאי שתקיים את מה שהבורא נותן לך – קבוצה וקשר עימו דרך הקבוצה. מתוך העשירייה אתה דוחף את כולם ואת עצמך בתוכם לחיבור, לבורא, ואתם רוצים לגלות אותו כל פעם יותר במרכז הקבוצה ככוח המוביל.

ולא לפחד, יהיו בלבולים בדרך, דברים חדשים שלא יודעים, זה לא חשוב. אנחנו צריכים תמיד להשתדל למצוא את המצב הנכון, את התבנית שממנה אנחנו מתקדמים, איפה העשירייה, איפה אני בתוכה, איך אני דוחף את כולם, נכלל בכולם, ואנחנו מוצאים את הבורא, נמשכים אליו, בוכים, דורשים, צועקים וכך מתקדמים. אנחנו רואים איך זה קורה מסיפור מצרים, כל פעם נופלים, בוכים, מתקדמים וקמים. זו העבודה שלנו, זו דרכנו.

שאלה: אני מרגיש שכל מצב שאנחנו מקבלים בעשירייה ואני מייחס אותו לבורא, אז הבקשה שלי היא מעומק הלב ויותר אמיתית. למה יש הרגשה שאם אני מייחס את זה לבורא, אז אני מרגיש שהבקשה שלי יותר ממוקדת למטרה?

כך צריך להיות. תמשיך כך.

שאלה: האם אפשר להשתמש בהתפעלויות שליליות כדי לעבוד כנגד המפריד?

אין הפרעות. אלו כוחות שמכוונים אותנו לפנות לבורא בצורה נכונה, אבל הפרעות אין.

שאלה: מה אנחנו צריכים לדרוש מהבורא כעשירייה כדי שהבורא ינצח?

רק להשתדל יחד כל הזמן לאתר את הבורא שמוביל אותנו כאחד, לרצות להתחבר עם הלבבות שלנו לרצון אחד, לכיוון אחד וכך להימשך לבורא. אנחנו רוצים שהוא ייקח את הלבבות שלנו וינהל אותם. ולא לחשוב שיש כאן הפרעות נגד הרצון, נגד הכיוון. כמו שכותב בעל הסולם שסָכָל הולך תחת מבול ההפרעות אז נראה לו שהשקר בידו.

שאלה: אנחנו בעבודה כל הזמן נתקלים במכשולים כלשהם מפרעה שלא מאפשר לנו להתחבר עם חברים ואנחנו מבקשים מהבורא וכל הזמן מקבלים את הסיוע, את הכוחות לחיבור. איך בכל זאת להגיע למצב הזה שבו אתה מגלה שהסיוע מגיע מהבורא וזה לא סתם איזה כוח שקיבלת, איזו תמיכה מהחבר בדרך אלא איך לגלות את המקור?

כשיהיו בינינו מצבים של חיבור אמיתי אנחנו נגלה דרך זה שגם העביות מגיעה לנו מהבורא וגם מסך ואור חוזר מגיע לנו מהבורא ושאנחנו בצורה כזאת יכולים להתקרב אליו, שהכול זה ממנו. נגיע לזה.

תלמיד: מה זה החיבור האמיתי הזה?

החיבור האמיתי הוא כשאנחנו למרות כל הרצונות שלנו שהבורא מגלה ובכל ההפרעות שהוא מעמיד בינינו, דורשים ממנו חיבור. לפי התנאים האלו של היום אם אנחנו כולנו כולנו בכוחות שלנו נרצה לבקש ממנו חיבור ורק את זה נראה לפנינו ככלי הנכון כדי לעשות נחת רוח לבורא, כמו ילדים קטנים כלפי אימא שמתחברים ורוצים להיות יחד, אז זה מה שאנחנו צריכים לעשות. כתוצאה מזה אנחנו מיד נגלה יחס חדש ממנו.

שאלה: איך למסור את הלב לבורא?

זה מתוך החיבור בינינו כי לב אחד הבורא לא מרגיש. לפחות שניים. “מיעוט הרבים שניים”. אדם צריך להתגבר על האגו שלו כדי להתחבר עם חברו. אם אנחנו משתדלים לעשות את זה בקבוצה, זה הרבה יותר קל מאשר אני נגד החבר שלי כי יש כאן בכל זאת תמיכה הדדית, דוגמה וכן הלאה. ולכן אם אנחנו משתדלים להיות מחוברים בבקשה לבורא, הוא מסדר לנו את החיבור ואז אנחנו מצליחים.

קריין: ציטוט מספר 50.

“נתן הקדוש ב”ה למשה בדבור: “בא אל פרעה”, כלומר, תייחד האמת, שכל הביאה למלך מצרים, אינו אלא לסוד פרעה, לגלות השכינה הקדושה, וזה שאמר: “כי אני הכבדתי את לבו וכו’ למען שתי אתתי אלה בקרבו”. כי ברוחניות אין אותיות. וכל הפריה ורביה שברוחניות שורה על האותיות הנשאבים מהחומריות דעולם הזה, בסוד “ובורא חשך”, שאין כאן שום הוספה וחדוש אלא בריאת החשך, שהוא מרכבה מותאמת לגלות האור כי טוב. ונמצא שהשם ית’ בכבודו ובעצמו הכביד את לבו, ולמה זה? כי לאותיות אני צריך.”

(בעל הסולם. אגרת י”ד)

שאלה: מה הקשר בין לבוא לפרעה לבין אותיות?

אותיות זה כל מיני אמצעים של קשר, סימנים שיש לנו בעד ונגד החיבור, התקדמות. אותיות זה כל האלמנטים, המרכיבים של החיבור בינינו ובינינו לבורא. כל צורות הכלי שמסדר את עצמו להיות ככל האפשר מותאם לבורא, לאור, כי האור ניכנס לתוך הכלי לפי השתוות הצורה, אז הצורות האלה הנכונות של הכלי נקראות “אותיות”. ולכן לאותיות אנחנו צריכים.

זאת אומרת שהבורא מעורר בנו חסרונות ואנחנו רוצים צורות של קשר מבינינו ואליו ומתוך זה אנחנו מגיעים לצורות הקשר הנכונות שהן האותיות. אחרת אותו האור שהיה לפני הבריאה, יישאר בצורה כזאת כאור אין סוף, אבל אין בו שום אחיזה, שום גילוי, והוא לא קשור לנבראים. ואנחנו רוצים שדווקא הנבראים יקבלו צורות כאלו שנקראות “אותיות”, שבהן הם מבטאים את פעולות הבורא. הנבראים נעשים כמו חותמת שמקבלת את צורות האור של הבורא וכך הם מגיעים לתיקון. זה כמו הנוקבא כלפי הזכר, שחייבת לקבל אותה צורה כמו הזכר, ובצורה כזאת יש לה ולו קיום, כך אנחנו עם הבורא.

שאלה: למה להכביד את ליבו של פרעה? למה אין תהליך רציונאלי כזה של התפתחות הרצון על פני כל החושך שמתגלה, אלא זה חייב להגיע למצב שבן אדם חייב לעבור ייסורים כאלה?

זו התפתחות מאוד רציונאלית, התפתחות מאוד הגיונית. אם אתה רוצה לעשות נברא שהוא יהיה מותאם להשפעה הטובה שלך, אז הוא צריך להיות מורכב משני הפכים. איך יהיה לו רצון, לא למה שאתה רוצה, וישנה את הרצון הזה ההפך. כל פעם הרצון שבנברא יגדל בצורה הפוכה ממה שאתה רוצה לתת לו, והנברא ישיג שהרצון שלו הוא לא נכון, ויהפוך אותו, ישנה אותו “נהפוכו”, לרצון המותאם למילוי שלו.

ואז בצורה כזאת בדבר והיפוכו, שיהיה בנברא שהדבר ההפוך ישמש לו כעביות והדבר עצמו ישמש לו כזכות, משתי התכונות האלו ההפוכות שיתקיימו בנברא, הנברא יהיה כלול משתי הצורות – אנטי, הפוך מהבורא, ובעד הבורא, מאותה צורה כמו הבורא, ולכן הוא יקבל את צורת החותמת הנכונה מהבורא, ולכן ייקרא “נברא”. אך ורק בצורה כזאת הוא יכול להתקיים בצורה נצחית ושלמה כמו הבורא.

קריין: יש לנו את הקטע שציינת קודם, הסכל ההולך עם ההפרעות.

כדאי לקרוא.

קריין: בעל הסולם מתוך אגרת י”ח.

“המקבל עליו עול מלכות שמים שלמה, אינו מוצא טורח בעבודת השי”ת, ועל כן יכול להיות דבוק בהשי”ת ביום ובלילה, באור ובחושך, ולא יעצרנו הגשם, הנברא בעובר ושב, בחלוף ותמורה, כי הכתר שה”ס אין סוף ב”ה, מאיר לכולם בשוה ממש, שהסכל ההולך, תחת מבול של המניעות הזורם עליו, מלפניו ומלאחריו, ואומר לכל, שאינו מרגיש בחסרון הפסק הדבקות, איזה קלקול ואון בעדו.

כי אם היה מרגיש את זה, ודאי היה מתחזק למצוא איזה תחבולה, להנצל על כל פנים מהפסק הדבקות, הן פחות והן יותר, אשר תחבולה זו עדיין לא נמנעה משום מבקש אותה, או על דרך “מחשבת האמונה”, או על דרך “הבטחון”, או על ידי “בקשות תפלתו”, שהמה מותאמים לאדם דוקא במקומות הצרים הדחוקים. “

(בעל הסולם. אגרת י”ח)

קריין: כן, נמשיך. 51.

“בא אל פרעה” היינו שנינו ביחד, היינו שהאדם צריך להתחיל. ואז הוא רואה, שאין הוא מסוגל לנצח אותו. וזהו הרמז, שמשה היה ירא לגשת אליו. ואז אמר הקב”ה “הנני עליך פרעה”, שאז באה העזרה מהקב”ה. ובמה, בנשמתא קדישא.

(הרב”ש. מאמר 13 “בא אל פרעה – ב'” 1986)

שוב.

קריין: שוב 51.

“”בא אל פרעה”” הבורא אומר למשה. “היינו שנינו ביחד,” נראה לנו שאנחנו הולכים לבד, אבל לא נכון, זה הבורא שפותח לנו כל פעם את הרצון לקבל שלנו שקיים וחי ומתפתח בנו. הוא פותח אותו, מגדיל אותו, מגדל אותו. “היינו שהאדם צריך להתחיל.” להיות מוכן, עד כמה שאדם מסוגל. “ואז הוא רואה, שאין הוא מסוגל לנצח אותו. וזהו הרמז, שמשה היה ירא לגשת אליו. ואז אמר הקב”ה “הנני עליך פרעה”, שאז באה העזרה מהקב”ה. ובמה, בנשמתא קדישא.

(הרב”ש. מאמר 13 “בא אל פרעה – ב'” 1986)

זאת אומרת, בגילוי הבורא בנשמה הקדושה שמתגלה. “חלק אלוה ממעל” מה שנקרא.

שאלה: כל הקושי הוא שההכבדות מגיעות כהזמנה מהבורא. אנחנו לא מצליחים לארגן את היחס הנכון וכל פעם מוצאים את עצמנו במקום אחד.

אני לא יכול לעזור לך בזה בכלום. יש לך קבוצה, יש לך מה שכתוב, תנסו להבין מה שכתוב ותאמצו את זה בקבוצה. זהו. אין לנו שום דבר חוץ מזה. טענות אתה יכול להגיד כמה שאתה רוצה, אבל אם אתם לא מסתדרים בקבוצה, אם אתם לא יכולים לאמץ בקבוצה מה שכתוב, אין לכם מה לעשות אלא לפנות לבורא בתפילה. אם אתם לא יכולים להתפלל, אז אין מה לעשות, רק להמשיך ולהמשיך ככל שאתם מסוגלים יותר להבין מה נדרש מכם ועם מה אתם יכולים לפנות לבורא בבקשת עזרה.

אני שומע כאן כל מיני טענות, כמו אצל ילדים קטנים, שעוד לפני שמתחילים לעשות משהו, בוכים. זאת צורת קטנות שבה אנחנו מרגישים קטנים. אתה בוכה, למה אתה בוכה? תנסה כך ותנסה כך, בוא אני אעזור לך כך וכך. לא, הוא בוכה, הוא לא רוצה, הוא רוצה שזה יסתדר לבד. לבד זה לא יסתדר, כי דווקא את היגיעה שלנו אנחנו צריכים לאסוף במשך כל הצעדים עד גמר התיקון, והיגיעה שלנו תהיה הכלי שבו אנחנו נגלה את מטרת הבריאה.

לכן כשיש טענות, קודם כל תבדקו שוב מה שאתם עושים, האם אתם עושים עבודה ביניכם בחיבור פנימי ובפנייה לבורא. אין לי יותר מה להגיד.

שאלה: בנושא המלחמות שקורות, כל השיגעון הזה שקורה, במה אני צריך להתרכז עכשיו בעשירייה שלי?

מה שאנחנו לומדים בשיעור חייב להיות אותה המטרה, אותו הפוקוס, אותה הדאגה, שאתה רוצה לפתור. לממש מה שלומדים בשיעור, חוץ מזה כלום. איזה מלחמות יש לך שם בברזיל? איזה בעיות? יש בעיות יומיומית זה ברור, אבל בעצם חוץ מזה שאלה בעיות בדרגת בהמה, בדרגת חי, יש לך בעיות בהתפתחות הרוחנית שלך? אז אותן אנחנו מבררים בשיעור בוקר ואתם מממשים אחר כך במשך היום. אז תממשו את זה, ולא יהיו שאלות. יהיו רק שאלות, מימשתם נכון, או לא נכון, ואת זה אנחנו מבררים.

אנחנו הולכים לפי הסדר. יום יום עוד פרוסה ועוד פרוסה, אנחנו רוצים להתקדם. ולכן בבקשה כל יום תחשבו איזה קטע בדרך אנחנו עוד עושים, כדי שזה יהיה יותר ויותר ברור.

שאלה: איך שוכחים את כל מה שלמדנו בשנים האלה? כי זה מפריע להיות בקטעים שקוראים עכשיו.

אני לא מבין ממה אתה מתבלבל, מה למדת כל השנים שעכשיו אתה צריך לשים בצד?

תלמיד: כמו לדוגמה שמשה נכנס למצרים ומשה זה בינה, מה זה “נשמתא קדישא”.

זה נקרא “חכם בלילה”, שאין לו שום חכמה, ומה שיש לו גם מחשיך אותו. אני לא מבין מה יש לך בראש שאתה מתבלבל מזה? אל תחשוב על שום דבר שהיה לך, בצורה פשוטה, מה שיש לך בראש תמחק, זה מה שממליצים מקובלים. לשכוח מה שהיה ולהתחיל כל יום מחדש.

תלמיד: אבל איך? אני רואה שאין לי כלום, אני יודע שאני לא מבין כלום.

זה הכי טוב שאין כלום, אתה יכול להתחיל ללמוד עכשיו מחדש.

שאלה: משה שיש לו קשר עם הבורא, האם הוא נמצא בתוך כל אחד מאיתנו או דווקא בעשירייה?

כתוב “האדם הוא עולם קטן”, בכל אחד מאתנו יש את המערכת של כל המציאות. רק שהיא לא שווה אצל כולם, אלא בכל אחד היא לפי האופי, לפי התפקיד, לפי הנקודה האחרונה שאדם צריך להתכלל בכלי השלם, לגלות את גמר התיקון. אבל בכל אחד ואחד נמצאת המערכת הזאת בצורה שלמה. לכן האדם נקרא “עולם קטן”.

קריין: ציטוט 52.

“”בא”, ולא, “לך”. כי “בא” פירושו, בא שנינו, ביחד. שאל יחשוב האדם שהוא בעצמו יוכל להכניע את הרע שלו, אלא כמו שכתוב “יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול לו”. לכן אל יאמר אדם שאין באפשרותו לנצח את הרע שלו, כי הוא צריך להאמין שהקדוש ברוך הוא עוזרו. וזה פירוש, “בא”.”

(הרב”ש. 926. “בא אל פרעה”)

שאלה: בקטע מספר 51 כתוב “האדם צריך להתחיל. ואז הוא רואה, שאין הוא מסוגל לנצח אותו.”. איך ובמה אנחנו מתחילים כדי לגלות את זה בתוך העשירייה שלנו?

בחיבור בינינו. מטרת הבריאה היא שאנחנו נתחבר יחד, ובקשר בינינו נגיע למרכז העשירייה, משם למרכז של כל העשיריות ונגלה את הבורא בצורה שלמה. כשרואים שלא מסוגלים להתחבר עד כדי כך כדי להגיע לחיבור בינינו שבו יתגלה הבורא במידות נרנח”י, אז אנחנו מתפללים, מבקשים, מבררים “וה’ יגמור בעדי”, כמו שכתוב. הבורא מסדר את הדברים.

העיקר בשבילי לנסות להיות בחיבור, לנסות לגלות את הבורא כמהות החיבור. אנחנו צריכים להבין שאין אור, אין דבר כזה. זה שאנחנו מחברים בינינו את התכונות ההפוכות, המנוגדות שלנו ורוצים לסדר אותן יחד, מזה אנחנו מייצבים את האור. לכן כתוב “אתם עשיתם אותי”, וזו לא סתם איזו אמרה יפה, אנחנו צריכים לגשת לעניין הזה בצורה יותר מעשית. כי אנחנו באמת עושים את זה, אנחנו בונים את זה. ביצירת קשר נכון בינינו, בחיפוש, בחיבור ופירוק, בפירוק וחיבור, ככול שאנחנו מסדרים את זה, והבורא ודאי שעוזר לנו מלמעלה, אנחנו מגיעים לחיבור כזה בינינו שאנחנו מתחילים להבין ולהרגיש אותו, וזה האור.

ובאמת, אין אור. יש חיבור נכון בין ההפכים שאותו אנחנו מקבלים כאור, מרגישים כאור, מגלים כאור. שימו לב לזה. ואז יוצא ש”אתם עשיתם אותי”, שאנחנו מייצבים את האור, כי בלעדינו יש חושך, אלא רק על ידי העבודה שלנו, שהבורא שבר אותנו מראש ונתן לנו הזדמנות. ואנחנו בחיבורים בינינו מחפשים את הקשר הנכון בינינו שהוא ייראה כאור, אור של השפעה, חיבור, אהבה, דבקות וכן הלאה.

שאלה: לפנינו עומד משהו שהוא עצום שמאוד קשה לתאר אותו, וכל יום אנחנו עושים תרגילים קטנים בעשירייה. עם איזה מצב פנימי אנחנו צריכים לסיים את היום שלנו?

שעשיתי כל מה שיכולתי ו”וה’ יגמור בעדי”. וודאי שלא הגעתי לגמר התיקון, לא הצלחתי, אבל אני בטוח שאותן הבחנות שעברתי במשך היום נשמרות וכתובות בספר החיים. וודאי שאני צריך את כל הדברים האלה שעברתי, גם רעים וגם טובים, ובסופו של דבר אני מגיע למצב שכל הרע וכל הטוב יתחברו יחד ואור יופיע מבין שניהם. האור יכול להופיע בתנאי שיש חושך, “כיתרון אור על פני חושך”. לכן אני לא זורק שום דבר מהחיים שלי, אלא כל מה שהיה עברתי בעזרת ה’, ואני בטוח שאגיע לתיקון כי גם שם יש לי מקום.

שאלה: כשאומרים שהבורא יעזור, האם זה אומר שאנחנו צריכים להיכנס לדרגה חדשה של פתרון הבעיה?

לא. אנחנו לא הולכים לפתרון הבעיות. אנחנו צריכים לחייב את הבורא שהוא יפתור את הבעיות. לכל הבעיות הוא גרם, הוא ייצב את הכלי בצורה נכונה ואחר כך שבר אותו, ואנחנו צריכים רק לגשת לחיבור של הכלי השבור ולבקש ממנו שהוא יחבר. זאת אומרת, ברגע שאני רואה שיש לי בעיה, במיוחד בעשירייה, אני צריך לגשת עם כל העשירייה לבורא ולדרוש ממנו שיחבר בינינו בצורה נכונה. כבר מתוך זה אנחנו מגיעים לאיזשהו תיקון חלקי מהשבירה הכללית.

שאלה: מה ההבדל בין אור שאנחנו מייצרים לאור המופשט הממלא את כל המציאות?

אין הבדל. זה חלק וזה הכול.

קריין: 53.

“למה כתוב “בא”, היות שמשה לבד לא היה יכול לנצח לפרעה מלך מצרים, אלא שה’ ערך עמו מלחמה.” 

(הרב”ש. מאמר 17 “מהו הסיוע, שהבא לטהר מקבל, בעבודה” 1990)

יש לנו כאן מלחמה עם הבורא. הוא מסדר את כל הכלים השבורים והוא מפריע לנו לעשות תיקונים שהיינו רוצים לעשות בעצמנו, מפני שאנחנו צריכים להגיע לדבקות בו, להכיר אותו, ולא לעשות את העולם מתוקן, יפה וטוב. זה שכל האנושות רוצה לתקן את העולם, רוצה לתקן את עצמה, זה לא כלום, הכול מסודר רק לגילוי הבורא לנבראים. ואם אנחנו לא פועלים בצורה כזאת לכיוון הזה, אז אנחנו פשוט מאריכים לעצמנו את הדרך ונכנסים לכל מיני פלפולים ולא הולכים בדרך הישר.

הכול בנוי אך ורק כדי שאנחנו נבקש מהבורא שיסדר. כי הבעיה העיקרית שלנו היא דבקות בבורא. “דבקות בבורא”, זה נקרא שאני פונה אליו בלבד בכל מצב ומצב, ורק אליו יש לי לפנות ולבקש חיבור בינינו, וכל הדרך שלנו היא פנייה לבורא שיעשה חיבור בינינו ויתגלה בינינו ככוח ההשפעה ההדדי.

הבעיה היא שאנחנו מבולבלים ורוצים שכל הבעיות, שכל הדברים, שכל הפתרונות יהיו סביב זה במקום להיות מיד מחוברים לכוח העליון ולדרוש ממנו שהחיבור שלנו יתגלה בו, שיתגלה בצורה הדרגתית, ובשביל זה אנחנו צריכים לעבור תיקונים הדרגתיים בחיבור שלנו.

שאלה: מהי הנקודה שבה מצב פרטי הופך למצב כללי של העשירייה, ואיך אני לוקח מצב פרטי והופך אותו לנכס עבור העשירייה?

אין פרטיות, אין דבר פרטי. ברוחניות אין אדם פרטי, יש רק חיבור בין האנשים. ולכן זה שאתה יכול לתאר לעצמך שאתה אדם פרטי ועכשיו אתה מתקן את עצמך בצורה אישית, אינדיווידואלית, נפרדת מאחרים, זו טעות שעוצרת אותך באמצע.

שאלה: מדוע הפרעות גורמות לשנאה כלפי הבורא וכלפי החברים?

ההפרעות הן הפרעות שהבורא עשה כדי שנראה עד כמה אנחנו לא מסוגלים להגיע לחיבור. ולכן אנחנו צריכים להשתדל לעלות מעליהן בצורה נכונה, חכמה, ואת זה חכמת הקבלה מגלה. אם היינו יכולים לגשת לפי הטבע שלנו, לפי השכל שלנו לתיקון, לא היינו צריכים את חכמת הקבלה, היינו ממשיכים לחיות בדרגת חי.

למה אנחנו צריכים להתעלות למעלה מהרצון לקבל שלנו, באמונה למעלה מהדעת וכן הלאה? מפני שלעשות חיבור בצורה רציונלית, אגואיסטית, נורמלית, אנחנו לא יכולים, זה לא יהיה חיבור. אתם רואים מה שקורה בעולם, מישהו יכול להתחבר עם מישהו? לא בני זוג, לא ילדים קטנים, לא אנשים גדולים, לא מדינות, אף אחד לא יכול להתחבר בשום דבר ובשום צורה.

יש ניגוד בין אחד לאחר, ואף אחד, אף ישות, לא מוחזקת אלא מפני שהכוח העליון פועל עליה ואיכשהו מחזיק אותה בהרכב של דומם או צומח או חי, כדי שיתקיימו לצורך בניית דרגת קומת המדבר, הדומה לבורא. ושם אנחנו יכולים להיות מחוברים רק בכוח הבורא שיחבר בינינו, אם לא יחבר, לא יהיה שום חיבור בינינו, אף פעם לא נצליח בכלום, העולם הזה ילך לאבדון.

שאלה: מהי תכונת הבורא? איך להגדיר אותה?

השפעה, אהבה, חיבור. כלפינו כך אנחנו יכולים להגדיר אותו.

תלמיד: ותכונת פרעה?

ההיפך, צורה הפוכה.

שאלה: איך אפשר להבין את המושג “נשמה טהורה”?

נשמה טהורה זה “חלק אלוה ממעל” המתוקן.

שאלה: איך מזהים את העזרה של נשמתא קדישא בעבודת החיבור בעשירייה?

בזה שיש להם נטייה לחיבור. הבורא מאיר עליהם, והכוח העליון הזה, כוח החיבור, משפיע עליהם ואז הם מוכנים לחיבור. אם לא זה, לא היו מרגישים שאפשר או שרוצים. כמו שאנחנו רואים שילד ממש קטן לא מרגיש את האחר, הוא לא מרגיש שהוא יכול לשחק עם האחר. אחר כך האגו גדל, הוא יכול לראות שהוא רוצה מה שיש לאחר, אחר כך הוא רוצה לשחק עימו כדי להרוויח על ידי זה משהו, וכן הלאה. זאת אומרת, הכול תלוי בגודל הרצון לקבל.

שאלה: שמענו שלא צריך להילחם בהפרעות עצמן, אלא במה שמפריע לנו לזהות שהבורא עושה את זה. מהו הכוח שמפריע לנו?

הבורא מעורר בנו את ההפרעות כדי שאנחנו נפנה אליו, כדי שנשים לב אליו, ואם אנחנו נלחמים נגד ההפרעה עצמה, אנחנו כביכול לא עושים דבר נכון.

תלמיד: איך מזהים שהבורא הוא שעושה?

לזהות זה כבר גילוי כלשהו. אם אנחנו רוצים לזהות את זה, אנחנו צריכים כל הזמן לשים לב שההפרעות מגיעות והן מפרידות בינינו בצורה שיטתית. אם אנחנו מתחילים להילחם נגדן, אז אנחנו מגלים את הכוח שעומד אחרי ההפרעות, וכך מגיעים לתיקונים.

שאלה: איפה באה לידי ביטוי תמיכת העשירייה כשאדם מרגיש שהוא לבד במערכה מול פרעה?

אפילו ההרגשה שהוא לבד מול פרעה, גם באה לו מהעשירייה. אנחנו צריכים להבין שאנחנו נמצאים בעשירייה אם אנחנו רוצים או לא רוצים, אלא העניין הוא עד כמה אנחנו בעצמנו רואים את עצמנו מחוברים לעשירייה ופועלים בה. אבל לא שהאדם יכול למחוק את עצמו, אנחנו כבר נמצאים במערכת הזאת מלכתחילה, ולכל אחד יש את המקום שלו.

שאלה: כתוב בקטע 53, “שמשה לבד לא היה יכול לנצח לפרעה מלך מצרים, אלא שה’ ערך עמו מלחמה”. אם אדם לא שייך לפרעה ולא לבורא אלא הולך איתו, אז מיהו האדם?

האדם הוא מי שאנחנו בונים כצורת עשירייה מושלמת.

שאלה: איך מרגישים את הכבדת הלב של פרעה בעשירייה?

הכבדת הלב של פרעה בעשירייה היא כשאנחנו מתחילים להיות יותר בתביעה ובריחוק זה מזה.

שאלה: מהי ההליכה של אדם ועשירייה לפרעה?

ההליכה הזאת היא עלייה במדרגות החיבור. אנחנו משתדלים עוד ועוד להתחבר בינינו ודורשים מהבורא שהוא יתקן את הקשר בינינו עד שיופיע. משתדלים שהנטייה הזאת לא תהייה בגלל שאנחנו רוצים שהוא יחיה בינינו, יתגלה וייתן לנו איזה שכר, אלא אנחנו רוצים לעשות לו בזה נחת רוח, כמו ילדים קטנים שמתחברים ביניהם כדי לשמח את אימא.

שאלה: לפי קטע 51. כאשר משה הולך אל פרעה, היכן וממי מתגלה נשמתא קדישא?

נשמתא קדישא היא רצון להשפיע שאנחנו מגלים שמתעורר וקיים בינינו.

שאלה: האם אפשר לחוות את הייסורים בתור משחק מיוחד?

אם אנחנו מקושרים למטרה, אז גם את הייסורים בדרך למטרה אנחנו מקבלים כמשחק.

שאלה: מה הם החוקים של המשחק הזה? הבורא נותן לנו משימה בדמות בעיה ואנחנו פותרים אותה בעזרת תפילה לחיבור?

אנחנו פותרים אותה בכך שקושרים אותה אליו, שהיא באה ממנו.

שאלה: מה המדד שפתרנו נכון את הבעיה?

שאנחנו נמצאים בדבקות בינינו ובבורא, לעת עתה.

שאלה: האם עליי להתייחס אל הבורא כאל מישהו שרוצה לתעתע, לרמות, לשחק איתי, שדרכיו לא ישירות?

צריכים להמשיך ותקבלו תשובה.

שאלה: שמענו שלא צריך להילחם נגד ההפרעות עצמן, אלא במה שמפריע לנו לזהות שהבורא הוא הגורם. מהו הכוח שמפריע לנו לזהות שהבורא הוא הגורם, ואיך נלחמים בו?

אנחנו צריכים פשוט להמשיך בדרך. אתן שואלות שאלות שאתן צריכות לקבל תשובה עליהן.

שאלה: כתוב בפסוק 50 “”בא אל פרעה”, כלומר, תייחד האמת,”, מה זה אומר “לייחד את האמת”?

“לייחד את האמת” זה אומר שאת כל ההפרעות, את כל העזרה, ואת כל מה שיש לנו אנחנו מייחדים לבורא ובצורה כזאת מתקדמים, שכל הזמן יש לי קשר עימו בלבד.

שאלה: אנחנו לומדים איך משה מוצא את הבורא, שהבורא מכוון את משה והולך יחד איתו לפרעה. מה זה אומר שאנחנו הולכים לבורא והוא מכוון אותנו ללכת לפרעה? למה אני לא יכול להישאר עם הבורא אלא אני צריך ללכת לפרעה?

בדרך לפרעה אין לנו שום הפרעה, אלא זה רצון לקבל. בדרך לבורא יש את פרעה, לכן פרעה הוא עזרה לגילוי הבורא. מה אומר הבורא למשה? “בוא אל פרעה, נלך יחד. אני אגלה לך את פרעה – הפרעות, בעיות בדרך, ואתה תוכל להשיג את פרעה ועל ידו תשיג אותי” כך אומר הבורא.

אנחנו לא מסוגלים לתפוס מהי השפעה, אין לנו כלים כאלה. השפעה היא הבורא, זו מציאות אחרת לגמרי. איזה כלי יש לתפיסת הבורא? כוונה על מנת להשפיע שהיא חייבת להיות על פני הרצון לקבל. אנחנו חייבים להגיע לרצון לקבל, להכיר אותו, ואז ללמוד איך אנחנו בעבודה מיוחדת עם הרצון לקבל מעמידים לפנינו רצון להשפיע.

מה זה נקרא “פרצוף רוחני”, ראש, תוך, סוף, עשר ספירות וכן הלאה? זה רצון לקבל. מלכתחילה הבורא ברא רצון לקבל יש מאין. ארבע בחינות דאור ישר הן רצון לקבל, וכשמתפתחים מארבעת הבחינות האלה עולמות, פרצופים, ספירות, הם רצון לקבל, רק אופן הפעולה שלו הוא השפעה. הרצון לקבל מקבל כוח מהאור ויכול לעשות פעולות הפוכות מהצורה הטבעית שלו לקבל, שהן על מנת להשפיע. הוא לא יכול להשפיע בעצמו כי הוא רצון לקבל, אבל לעשות פעולות בעל מנת להשפיע הוא כן מסוגל. את זה אנחנו עדיין לא מבינים וצריכים להכיר.

תלמיד: למה אחרי שהולכים פעם ראשונה לפרעה משה מקבל סירוב, וזה קורה עשר פעמים? עשר פעמים אנחנו עוברים את המכות האלה וכל פעם הולכים יחד עם הבורא, ואחרי זה אנחנו צריכים לברוח יחד עם פרעה שרודף אחרינו.

יש לך טענות נכונות. זה מפני שהרצון לקבל שלנו מורכב מעשרה חלקים, ואנחנו צריכים ללמוד אותו בכל עשר ההבחנות הללו. נלמד, נגיע ונשיג. אל תדאג, זה יקרה.

שאלה: למה דווקא כך עומדת בפנינו הבעיה “בוא אל פרעה”, שאנחנו לא הולכים, לא הולכים, ואז פתאום אומרים “בואו נלך אליו”? למה אנחנו לא כל הזמן הולכים יחד עם הבורא אל פרעה?

התפתחות הבריאה מסודרת בצורה כזאת שהיא חייבת להביא לנו רצון לקבל גדול עד מאוד. לכן אין לי ברירה אלא כל פעם לפנות לפרעה ולקבל ממנו רצון לקבל נוסף, אני מתקן אותו לכיוון הבורא בעל מנת להשפיע, ושוב אני צריך רצון לקבל חדש, ושוב לתקן אותו בעל מנת להשפיע. בצורה כזאת, בגיחות כאלו, שמאל ימין, אני מתקדם קדימה, אי אפשר אחרת. אני לא יכול לקבל בבת אחת את כל הרצון לקבל הגדול שהבורא ברא, את כולו במאה אחוז, ואז לעשות עימו משהו, אני לא מסוגל. אפילו על הקצת שיש לי, על גרם אחד רצון לקבל שיש לי אני לא יכול להתגבר, כי זה כל החיים שלי. לכן אנחנו הולכים בצעדים, בחלקים, ולכן זה לוקח כל כך הרבה זמן.

שאלה: הבעיות מגיעות אליי ולא לעשירייה. איך העשירייה יכולה לפתור את הבעיות שהבורא שולח אלי?

העשירייה לא יכולה לפתור לך את הבעיות. אלא רק כשאתה נכלל עם העשירייה אתם מגיעים למצב שאתם נמצאים מול האור העליון, ועל ידי האור העליון אתם יכולים לראות את הבעיה ולראות את הפתרון שלה. כל הבעיה היא לא באור אלא בחיבור ביניכם, וככל שאתם מתחברים ביניכם, אז האור מתחיל להיות מורגש לפניכם ואתם יכולים לעבוד עימו, כלומר עם כוח ההשפעה שנמצא לפניכם. זו בעצם העבודה שלנו.

שאלה: כשאומרים בוא אל פרעה, זה אומר שהבורא אומר לאדם אני אכיר לך את פרעה. זה הכול מתגלה כלפי האדם, ואני עוד לא מכיר את פרעה, אבל כבר יודע שהבורא הכביד את ליבו?

אני רואה אפילו בעבודה שלי עכשיו, שעוד לא הגעתי לגילוי פרעה בצורה אמיתית, שעומדת ביני לבורא, אבל בכל זאת אני מתחיל להרגיש שיש איזושהי הפרעה, והיא כל פעם מתגלה ומתגברת בכל מיני צורות ערמומיות וגדולות יותר.

תלמיד: המשפט, “בוא לפרעה כי הכבדתי את לבו”, זה אומר שהבורא עשה את זה.

כן.

תלמיד: זאת אומרת שלא חשוב אם נראה לי שהוא עושה טוב או רע, מה שחשוב זה שהוא עושה את זה והוא יכול לתקן את זה.

ודאי. כדי שאני אתקדם הוא מגלה יותר ויותר את לב פרעה כרע.

תלמיד: “הכבדתי” זה אומר שפרעה הפך להיות עוצמתי, חזק יותר, שהלב שלי נהיה קשוח יותר, חירש. אבל קודם זה התקבל הפוך.

לא, פרעה לא נעשה יותר חלש, הוא נעשה יותר חזק, עד כדי כך שאין לנו ברירה אלא לברוח ממנו.

תלמיד: איך אני יכול לראות, שרק דרך העשירייה אני יכול להיות בקשר עם הבורא ולא לחשוב שאני שם לבד?

זה לא יעזור לך, זו העבודה שאתה תצטרך להיות בה כל הזמן וכל הזמן לעבוד נגד האגו שלך, כי כל האגו שלנו מתגלה רק כנגד החיבור עם החברים, עד שתרצו להרוג זה את זה.

שאלה: איזו התקפה צריכה להיות בעשירייה כאיש אחד, לחיבור פנימי שבו מלובש הבורא, אפשר להסביר את זה ביתר פירוט?

רק התקפה לחיבור בינינו, בחיבור בינינו. זה מה שאנחנו חייבים לדרוש ולבצע וכמה אנחנו וכמה הבורא זה לא חשוב, העיקר שנעשה יחד עימו התקפה כשותפים על האגו שלנו שמפריד בינינו ומביננו לבינו.

שאלה: למדנו שלהגיע לתכונת ההשפעה, לגלות את הבורא, זה דרך העשירייה, ועכשיו אנחנו לומדים שלא רק דרך העשירייה, אלא חייבים לעבור דרך פרעה ולהכיר את הרע ואחרי זה כבר לגלות את הבורא?

אבל כל העשירייה זה בעצם גילוי פרעה, בקשר בין החברים אתה מגלה את פרעה.

תלמיד: אז יכול להיות שמה שמפריע לנו זה מה שמשה אומר, שהוא פוחד ללכת לפרעה ואנחנו פוחדים להכיר את הרע שלנו וזה מה שמעכב אותנו?

יכול להיות שבתת הכרה אתה צודק. כן, אנחנו בורחים מהדברים האלו, כי הם נגד הרצון לקבל. אין לרצון לקבל דבר יותר מאוס מחיבור.

תלמיד: בעבר סיפרת על מדען ששאל אותך מה יהיה אחרי החור השחור וענית שיהפוך כנראה לחור לבן והוא מאוד התרשם מזה. וזה נראה אותו הדבר. הפחד הזה להיכנס לתוך החור השחור, להכיר את הרע, הפרעה שבנו. למרות שאנחנו יודעים שבסוף שלו הוא יהפוך ללבן, לגילוי הבורא ולהשפעה. איך אנחנו אוספים את הכוחות ביחד להיכנס עם כל האומץ ולא לפחד ופשוט לעבור את הגשר הזה?

אני אגיד לך אבל אל תגלה את זה לכולם. אתה יכול לעשות את זה על ידי התפילה.

שאלה: אנחנו כל פעם מגיעים לאיזשהו שיא של התגלות פרעה ואחרי זה אנחנו עומדים מול האור והוא פותר את הבעיה הזאת. אבל מה קורה אז עם הבעיה, מה קורה עם פרעה באותה מדרגה שמתגלה?

כשאנחנו מגלים את המדרגה בצורה שלמה, אפילו לעת עתה, אז פרעה הופך להיות כרצון לקבל עם הצמצום, עם המסך ומשמש לנו ככלי לגילוי הבורא, כי בלי פרעה אי אפשר.

תלמיד: זה כאילו כמו האותות, נשאר כמו חותמת, אבל מה קורה עם זה בפועל, זה נעלם, זה ממשיך הלאה?

בפועל אנחנו יוצאים ממצרים “ברכוש גדול”, כשאנחנו לוקחים את כל הכלים ממצרים ואחר כך ברצון לקבל כשאי אפשר לעבוד איתם, אז אנחנו מתקנים אותם – זה נקרא כבר “מחוץ למצרים”. וכשמגיעים למצב שיכולים לעבוד עם הרצון לקבל בעל מנת להשפיע, וזה כבר נקרא “ארץ ישראל”.

תלמיד: אז המצבים האלה הם נעלמים?

לא, כולם נשארים, כולם נבנים אחד על השני, שום דבר לא נעלם, אין העדר.

תלמיד: הם עדין מורגשים אחרי זה?

הם מורגשים, אתה יכול ללכת מהסוף להתחלה.

תלמיד: ואיך הם מורגשים?

שכולם תומכים זה בזה וכולם מעמידים זה את זה כך שאי אפשר שייעלם משהו.

תלמיד: אבל זה לא נשאר כמו טינה או משהו כזה?

לא, הכול מחובר בסופו של דבר למטרה ואנחנו מגלים שהבורא עשה את כול הדברים ולא אנחנו. הוא רק העביר עלינו את כל הרגשות האלו, כל הגילויים האלו, כדי שאנחנו נדע שהכול מתגלה בצורה כזאת, אך ורק למטרה הסופית שבה מתגלה הכול. כל הכלים עם כל האורות, עם כל הסיבות, עם כל החסרונות, עם כל הבעיות, כל המינוס והפלוס מתגלים יחד והעבודה שלנו היא לתת ביניהם חיבור נכון.

תלמיד: כשהבעיה מגיעה למדרגה שלמה והיא עומדת מולנו ואנחנו רואים אותה, אז אנחנו מביאים את הפתרון, או שהפתרון כבר קיים בתוך הבעיה?

הפתרון כבר קיים, אנחנו צריכים להוסיף רק יגיעה, ועל ידי זה אנחנו נעשים בעלים לאותו מצב סופי שכבר קיים.

תלמיד: אז מה היגיעה בפתרון?

היגיעה בונה בנו הרגשת השגה, הרגשת קיום המעמד שלנו, שאנחנו מגיעים לדרגת הבורא.

(סוף השיעור)

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *