HOD: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN
Lesson on the topic of “Pesach (Passover)”
יעור בוקר 24.03.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
פסח – קטעים נבחרים מן המקורות
mlt_o_rav_2022-03-24_lesson_holidays-pesach_n1_p1_JAzoIdgS
קריין: שיעור בנושא פסח – קטעים נבחרים מהמקורות, “קליפת מצרים”, קטע מס’ 30.
שיעור בנושא – פסח.
הנושא חשוב מאוד ואנחנו נמצאים בו, מי יותר, מי פחות, ואחרי שאנחנו מתחילים ללמוד את חכמת הקבלה, מסבירים לנו עד כמה אנחנו נמצאים ברצון לקבל וכל הרוחניות נבנית למעלה מהרצון לקבל, הפוך מהרצון לקבל, שהרצון לקבל הוא חובה, שהבורא ברא אותו בכוונה כדי שאנחנו נתעלה למעלה ממנו ונרגיש את עצמנו שנמצאים למעלה ממנו, אז נבנה מעליו את כל ההרגשה שלנו, ההשגה שלנו, היחסים, ההתקשרות בינינו ומבינינו לבורא.
לכן ההתגברות של הרצון לקבל חייבת להיות כאן ואנחנו צריכים להשיג את ההתגברות הזאת על עצמינו, זו חובה ואנחנו יודעים או צריכים ללמוד איך להתייחס להתגברות הרצון לקבל כך שאנחנו נתעלה מעליו ונתחיל להרגיש בניגוד אליו את העולם העליון, מעל הרצון לקבל, עולם ההשפעה, עולם האהבה, עולם החיבור.
עלינו לייצב כאן מצב חדש, וכדי לעזור לנו לייצב את המצב החדש הזה, לייצב רוחניות מעל הגשמיות שלנו, לייצב את עולם ההשפעה למעלה מעולם הקבלה, ואז אנחנו מרגישים על עצמנו עוד ועוד עד כמה הרצון לקבל שלנו מחזיק אותנו, הוא לא נותן לנו לעלות למעלה ממנו, ממש תופס אותנו ברגליים ולא נותן לעלות ממנו, וכאן כל אחד ואחד לא יכול להצליח בשום דבר, רק על ידי זה שאנחנו מתחברים בינינו ומבקשים מהבורא יחד, כמו שכתוב “ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה”1, על ידי זה אנחנו מקבלים את היכולת להתחיל להתעלות למעלה מהאגו שלנו, מהרצון לקבל שמפריד בינינו, להתחבר יותר ויותר בינינו על ידי כוח שמקבלים מלמעלה, דרך הבקשה שלנו, דרך התפילה שלנו.
וכך אנחנו מתחברים יותר על ידי כוחות החיבור שמקבלים מלמעלה, ובעצם כל ההתקדמות שלנו היא על ידי הכרת הרע שנמצא בינינו, כוח הדחייה שלא נותן לנו אפשרות להתחבר, וכשאנחנו משתדלים בכל זאת להתחבר, אז רואים כמה שזה קשה ובלתי אפשרי.
וכל זה לא כדי שאנחנו נתחבר בינינו, אלא שאנחנו נתחבר לבורא, כתוב “ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים”, זה בעצם התהליך שמטרתו היא שנהיה מחוברים בינינו ולבורא, זה נקרא “ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא חד הוא”.
כך אנחנו צריכים לראות את החלק שלנו בדרך, את הקטע שאנחנו צריכים לעבור בדרך וכאן אנחנו משיגים את קליפת מצרים. וככל שהרצון לקבל גדל הוא לא נותן לנו לברוח לכל כיוון שיהיה אלא ומחזיק אותנו ולא נותן לנו אפשרות להתקרב בינינו, ומבינינו לבורא, שזו בעצם הבריחה שאנחנו רוצים לבצע, לברוח מהרצון לקבל שלנו ולהגיע לבורא.
ובדרך הזו אנחנו לומדים שאין לאן לברוח, שהרצון לקבל נשאר והבורא יכול להופיע בו רק בתנאי שאנחנו נסדר יחסים נכונים בינינו ואליו, שנתעלה מעל האגו הזה שמתגלה בינינו ובצורה כזאת שהוא נשאר, אנחנו רק נתעלה מעליו ושם נתחבר.
זה נקרא שאנחנו בונים את הפעולה הנכונה שלנו. הפעולה נקראת “ישראל”, ישר אל, ישר לבורא. זה קורה מהמאמצים שאנחנו עושים. והמאמצים הם לא בכך שאנחנו רוצים יותר להתחבר ורוצים להתעלות, אלא שאנחנו משיגים שאנחנו לא יכולים להתחבר, לא יכולים להתעלות ואנחנו מתגברים על הפירוד בינינו כדי יחד לבקש מהבורא שיעלה אותנו מעל הרצון האגואיסטי שמפריד בינינו, מעל אותו מצב שבו אנחנו נפרדים, וכך אנחנו נתחבר ונתעלה.
זו העבודה שאנחנו צריכים לעשות, כל ההתגברות שאנחנו צריכים לעשות על הרצון לקבל המוגבר שלנו נקראת “גילוי קליפת מצרים”. וקליפת מצרים הזאת עוזרת לנו לא להישאר ברצון לקבל שלנו, אלא להבין שאנחנו לא מסוגלים להתמודד עימו ואנחנו זקוקים לבורא, לעזרה מלמעלה, לכוח ההשפעה. ובצורה כזאת שאנחנו פונים, מסדרים את עצמנו, פונים נכון לבורא, אנחנו מצליחים לקבל ממנו כוח השפעה שעוזר לנו להתקרב זה אל זה ומבינינו אליו, וכך להתחיל לבנות את היחסים בינינו כיחסים של השפעה, מבינינו ואליו. והיחסים האלו נקראים “העולם העליון” כי בו אנחנו מרגישים מציאות אחרת, עליונה, כוחות השפעה, יחסים ומצבים שנמצאים ברצונות להשפיע, וכך נפתח לנו עולם חדש.
כוחות ההשפעה האלה הם הכוחות של הבורא, הם כוחות נצחיים, שלמים, ואנחנו צריכים להשתוקק לאתר אותם, להתקרב אליהם, להכיר בהם ודווקא לראות מה אנחנו יכולים לעשות, איך לרכוש אותם ולסדר אותם.
זאת אומרת עלינו לשים לב, לא שאנחנו נמצאים ברצון לקבל בלבד, אלא איך אנחנו יכולים לעלות לרצון להשפיע, איך אנחנו יכולים לבנות פעולות השפעה בינינו, שיהיו קיימות כפי שעכשיו קיימות תכונות הקבלה.
וככל שנתקרב לזה אנחנו נתחיל יותר לאתר את שתי הפעולות שאנחנו נמצאים בהן, פעולת קבלה ופעולת השפעה, ועל ידי איזה כוחות אנחנו יכולים להגדיל את הפעולה הזאת, ולהקטין את הפעולה זאת, כך שיהיה לנו יותר ברור וקרוב ליישום של כל כוחות הטבע, הרצון לקבל והרצון להשפיע, שבין שניהם אנחנו יכולים להיות קיימים.
העיקר בשבילנו שנייצב את עצמנו בין שתי הרמות, של הרצון לקבל התחתון והרצון להשפיע העליון ואנחנו רוצים לאתר את עצמנו בין שניהם איך אנחנו שייכים לאחד ולשני, ואיך אנחנו בונים אחד מעל השני, ואיך מאתרים אותם.
בקיצור, משתדלים להימצא בין שניהם ולהשתמש בהם. קודם להתנתק מהרצון לקבל ולהידבק לרצון להשפיע ואחר כך אנחנו לומדים גם איך להשתמש ברצון לקבל ואנחנו משתמשים בשניהם, גם בחושך וגם באור כדי ללכת קדימה. שמאל ימין, שמאל ימין ולא נמשכים רק לאור, למתוק, להשפעה, לאהבה, לחיבור, אלא משתמשים בכוחות הפירוד כדי להגדיל, לחבר, לכבד את הכוחות הפירוד, “על כל פשעים תכסה אהבה”.
אז יש לפנינו כבר תחילת יצירת הדרך החדשה, שאנחנו יוצאים מהרצון לקבל, ומרכיבים מעליו רצון להשפיע – היחסים שלנו בהשפעה. וכשאנחנו מתיישבים ברצון להשפיע בינינו בדרגת הבינה, אז אנחנו מתחילים גם לחשוב איך לגדל את הרצון לקבל, כדי שעל ידו יותר נכבד, יותר נתעלה ברצון להשפיע. כי לא יכול להיות אחד ללא השני, אלא שכל הזמן יהיה אצלנו יותר מכובד וחשוב הרצון להשפיע, אבל ודאי שלבנות אותו אנחנו יכולים רק על פני הרצון לקבל – וכך אנחנו נעלה עוד ועוד.
שאלה: מהניסיון המעשי האחרון שעברנו, יוצא שעל רקע האירועים הכל כך בולטים וגורליים, כל אחד יכול להרגיש, שכדאי שיפסקו כמה שיותר מהר, וכמה אחריות יש על כל אחד מאיתנו. אבל רואים שאנחנו לא יכולים להשתמש בחיסרון הזה להתחבר בינינו ואנחנו לא הולכים בצורה מחויבת לחיבור, ואם הולכים אז כאילו עושים טובה. ועוד יותר גרוע, יש לנו טענות אחד כלפי השני שאנחנו מביאים איתנו מהעולם הזה. אז מאיפה לבקש חסרון, אם אפילו המלחמה לא עוזרת לנו להשתוקק להיות בחיבור זה לזה?
אני לא הייתי מערבב את שני הדברים האלה הגשמיים, את מה שזורם במישור הגשמי, ומה שאנחנו צריכים לעבור במישור הרוחני. הקשר בין שני הדברים האלה עדיין לא ברור לנו, כמו שאתה אומר נכון, ואנחנו נתבלבל בהם.
כמו שאנחנו רואים בצורה ברורה, קורה משהו במישור הגשמי, ואומנם אנחנו לא מבינים את הסיבות האמיתיות, ולא מבינים בשביל מה ולמה אנחנו דווקא נמצאים בזה ולמה רוצים לערב אותנו, להכניס אותנו לצורה הזאת, זה לא מובן.
אבל מה שכן חסר לנו, וצריך להיות ברור, שאנחנו חייבים קודם כל להבין איפה אנחנו נמצאים לעומת זה בעולם הרוחני. שתהיה לנו גם הנקודה השנייה מהמציאות שלנו, אחרת אנחנו נאבדים ומבולבלים כמו ילד קטן שהוא לא יודע איפה הוא ולאן וזקוק לגדול שייקח אותו ביד ויוביל אותו למקום בטוח.
לכן את השאלות האלה אני לא הייתי שואל עכשיו, כי אין עליהן תשובות בשבילנו. אנחנו כמו ילדים קטנים לא מסוגלים לקלוט את התשובה. והתשובות רבות והן שייכות ממש ליסוד הבריאה, כשאנחנו מתקרבים בדור האחרון, לשלבים האחרונים של התיקונים הכלליים, שיכולים להימשך עוד הרבה שנים, עשרות שנים, ויכולים גם להיות ממש מהיום למחר.
אבל אנחנו צריכים להבין שעכשיו מתחילה להיפתח כל הבריאה בכל עוצמתה, בכל העומק שלה, ולכן אנחנו צריכים לגלות כאן את כל הסיבות למה זה קורה כך לעמים שונים ולאנשים מסוימים. זה הכול יתגלה לא עכשיו, אנחנו צריכים רק להמשיך במה שהמקובלים אומרים לנו ואנחנו נלמד את זה בדרך, אתם תראו כמה שזה נעשה גלוי יותר.
אבל לחבר בין המצבים הרוחניים והגשמיים אנחנו בינתיים ממש לא מסוגלים, זה עדיין לא ביכולת שלנו. אנחנו צריכים רק להתקדם במה שאנחנו כן חייבים, וזה לרכוש כוחות השפעה – וגם זה הרבה מאוד. ובהתאם לזה אנחנו נלמד גם על כוחות הקבלה שבנו ונייצב אותם זה מול זה. וגם נראה כמה העולם קשור לכל האירועים שמתרחשים בעולם, וזה לא רק מה שקורה בין אוקראינה לרוסיה, או בין כל מיני מקומות ואומות בעולם, אלא זה ממש נמצא ביסוד של כל האנושות. נלמד את זה על עצמנו אבל לפי סדר המדרגה.
שאלה: מה הם אותם כוחות השפעה נצחיים שאנחנו מגלים בחיבור שלנו בעשירייה?
אלה כוחות הבורא כשאנחנו לאט לאט מגלים אותו. בהתחלה אנחנו מגלים ככוחות השפעה ואחר כך אנחנו מגלים אותו שהכוחות האלה קיימים ממש כמערכת, ולאותה מערכת אנחנו קוראים בשם “בורא” – בוא וראה. וכך מתקרבים אליו למערכת הזאת, לכוחות האלה ומכירים אותו – את המערכת הזאת.
מערכת ההשפעה נקראת “בורא” ומערכת הקבלה נקראת “נברא”.
שאלה: אמרת שאנחנו נצטרך ללמוד להשתמש ברצון לקבל ולבנות מעליו רצון להשפיע. ולמדנו שמי שאוהב את הבורא צריך לשנוא את הרצון לקבל שלנו. מה הקשר?
אנחנו צריכים ללמוד מה זה הרצון לקבל שלנו, כי לעומתו אנחנו נתחיל לאתר וללמוד את הרצון להשפיע. כך אנחנו נגלה אחד כנגד השני, זה מול זה. על זה כתוב “כיתרון האור מתוך החושך”, כשאנחנו מבדילים ולומדים זה לעומת זה.
ודווקא בא אחד ולומד על השני. לכן לא מזלזלים בשום דבר שבחושך, בדחייה, בשנאה, אלא ההיפך. גם כשנראה לנו היום שיש הרבה כוחות שמביאים לנו טשטוש, “טמטום” מה שנקרא, שסוגרים אותנו מלראות ולהבין ולהשיג דברים, ואנחנו לא כל כך מרגישים, ולא כל כך מבינים, ואנחנו יכולים אפילו לאתר את המקומות שאנחנו לא משיגים, לא מבינים, שאנחנו מוגבלים, ויש איזשהו גבול להשגה, להרגשה, להבנה שלנו. אז כל הדברים האלה אחר כך ייפתרו ודווקא על ידי השגת הגבול, כשמבדילים בין מה שאנחנו מסוגלים ולא מסוגלים – על ידי זה אנחנו בונים ומשיגים מהרבה גבולות והגבלות את המציאות החדשה.
כמו בעולם שלנו, אנחנו לא יכולים לראות שום דבר מואר בלי חשכה, ובקשר ובהתנגשות ובגבול שביניהם אנחנו מבדילים את הכול, כך גם ברוחניות.
קריין: קטע מס’ 30, בנושא – קליפת מצרים.
קליפת מצרים
“קליפת מצרים, היא קליפה כללית, ששם נפלו ניצוצין דקדושה, שעם ישראל, שהיה במצרים, היו צריכים לתקן אותם. ואז צריך להיות מקודם כאב ומכאוב, בזה שהם לא יכולים לצאת משליטתם, כמו שכתוב “ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל אלקים מן העבודה, וישמע אלקים את נאקתם”.”
(הרב”ש. מאמר 16 “וכאשר יענו אותו” 1985)
שוב.
קריין: שוב קטע 30.
“קליפת מצרים, היא קליפה כללית”, של הרצון לקבל הכללי שמפריע לנו להתקדם, מחזיק אותנו במה שאנחנו, בדרגת חי, “ששם נפלו ניצוצין דקדושה, שעם ישראל, שהיה במצרים, היו צריכים לתקן אותם”. אנחנו מרגישים שאנחנו נמצאים ברצון לקבל. למה מרגישים את זה? אם נפלו ניצוצין מהרצון להשפיע, מהמצב העליון אלינו, לרצון לקבל שלנו, אז אנחנו מתחילים להרגיש שחסר לנו משהו, שאנחנו רוצים להתעלות, שאנחנו רוצים להבין, להרגיש, להיכנס לאיזושהי מציאות יותר עליונה. יוצא שההרגשה הזאת היא נקראת “עם ישראל במצרים”.
זאת אומרת אדם נמצא בחיים שלו ומרגיש שחסר לו משהו מההבנה, מההשגה, מההרגשה, מההכרה של העולם העליון. מהו העולם העליון? “בשביל מה אני? למה אני? מה איתי? לאן אני?”. בינתיים אלו שאלות אגואיסטיות על ה”אני”, אבל הן כבר על תכלית הבריאה, בשביל מה כל זה. “ואז צריך להיות מקודם כאב ומכאוב, בזה שהם לא יכולים לצאת משליטתם”, של הקליפות, של הרצון לקבל, של מה שמפריע לו, הוא מרגיש הגבלה בתוך הלב שלו, בתוך המוח שלו, “כמו שכתוב “ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל אלקים מן העבודה, וישמע אלקים את נאקתם”.”
(הרב”ש. מאמר 16 “וכאשר יענו אותו” 1985)
הם רוצים להתעלות למעלה מההגבלות שמרגישים בחיים שלהם אבל לא יכולים. מה עושים? צועקים צעקה פנימית, מתוך מועקה. אם אנחנו מסדרים את עצמנו נכון בקבוצה, בלימוד, בחיים שלנו, כדי להתעלות למעלה מהרצון האגואיסטי, מההגבלה הזאת, אם אנחנו משתדלים איכשהו לצאת מזה, אז איך אנחנו יכולים לעשות זאת? רק על ידי זה שאנחנו מתחברים בינינו. כי הרוחניות שאנחנו יכולים לקבוע בינינו היא שאנחנו הולכים לחיבור בינינו, וזה מראה עד כמה אנחנו נמשכים לרוחניות. כך אנחנו מזמינים את המאור המחזיר למוטב, זה נקרא “וישמע אלקים את נאקתם”.
שאלה: איזה תיקונים אפשר לעשות בתוך מצרים?
רק להתחבר בינינו ככל האפשר בצורה גשמית ואולי אפילו בצורה שקצת דומה לרוחניות. לומדים יחד, משתדלים להתקרב, לעזור זה לזה, זה חיבור שהרצון לקבל מאפשר לנו.
תלמיד: הוא כותב על קליפת מצרים “שעם ישראל, שהיה במצרים, היו צריכים לתקן אותם.” האם בתוך מצרים מסוגלים לתקן את קליפת מצרים?
כן, זה כאשר אנחנו מתחילים בכל זאת להתחבר במה שאפשר.
תלמיד: ההשתדלות היא התיקון?
כן, ודאי. מהשתדלות יש לנו תפילה, מתפילה מגיע המאור המחזיר למוטב והוא מקרב אותנו. במשך כל השנים שאנחנו צריכים להיות במצרים אנחנו מתקדמים ליציאה ממצרים.
תלמיד: התיקון הוא יציאה?
היציאה בעצמה היא לא תיקון. התיקון הוא בזה שאנחנו משתדלים להתחבר בינינו, ומעל החומר שאנחנו קוראים אנחנו משתדלים לממש אותו. ככל שמסוגלים ולא מסוגלים, אז מזה שמסוגלים מעלים הודיה לבורא, וממה שלא מסוגלים מעלים בקשה לבורא. כך אנחנו מתקדמים למצב שמחייבים אותו לעזור לנו.
קריין: קטע 31.
“קליפת מצרים היתה, שכל אחד יכול לעשות מעשים רק בכדי לקבל תמורתו. אבל בלי תמורה, היינו רק להשפיע, הוא אינו נותן רשות לעשות שום פעולה. זה נקרא, שמצרים היא בבחינת מיצר לבחינת ישראל.”
(הרב”ש. מאמר 15 “מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה” 1990)
שום דבר אנחנו לא יכולים לעשות ללא תמורה ואנחנו לא יודעים איך לברוח מזה. לכן עלינו להמשיך ולהמשיך ככל האפשר, לעשות פעולות, לגלות עד כמה לא יכולים לבצע אותן ללא תמורה, ואז יש לנו פנייה, תפילה יותר גדולה, “תעזור לנו לעשות את הפעולות האלה ללא תמורה”.
כשדורשים תמורה, כבר בכך אנחנו מגלים שזאת מצרים, זאת הגלות, היא בית הסוהר, הצינוק שאני נמצא בו – אני לא מסוגל לעשות משהו ללא תמורה. כשאני עושה משהו לחברים, לעולם, תמיד בתת הכרה אני דורש על זה תמורה. זו בעיה גדולה ונראה לי יותר ויותר שאני לא מסוגל להפטר ממנה. אבל על ידי זה אני מגיע למצב של “ויאנחו בני ישראל מן העבודה”. מזה שרוצים לעשות פעולות חיבור, השפעה הדדית, ורואים שזה לא חיבור ולא השפעה הדדית אלא זו קבלה, דרך זה מגיעים לתפילה נכונה, לצעקה אמיתית.
“קליפת מצרים היתה, שכל אחד יכול לעשות מעשים רק בכדי לקבל תמורתו. אבל בלי תמורה, היינו רק להשפיע, הוא אינו נותן רשות לעשות שום פעולה. זה נקרא, שמצרים היא בבחינת מיצר לבחינת ישראל.”
(הרב”ש. מאמר 15 “מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה” 1990)
שאלה: מה רע במעשים שאנחנו עושים כדי לקבל תמורה?
אין בזה שום דבר רע ושום דבר טוב, זה לא מקדם אותנו למטרת הבריאה, זה לא מקדם אותנו לבורא. אנחנו בזה לא נעשים דומים לבורא אלא ההיפך, מתרחקים ממנו. זה נגד מטרת הבריאה, נגד התוכנית. ומה רע בזה? זה כל הרע.
שאלה: איך הופיעה הקליפה ומה משמעות המילה הזאת?
קליפה היא כל מה שמחייב אותי להיות בעל מנת לקבל. איך היא מופיעה? בכך שבכל מיני אופנים היא מושכת אותי לקבלה. אבל על ידי זה שהיא מופיעה אני יכול להבדיל בין קליפה לקדושה, ואז אני סוף סוף מגיע לתיקון. אי אפשר להגיע לתיקונים אם לא מגלים את הקליפה.
קריין: קטע 32.
“אמרו חז”ל: “כל המצר לישראל נעשה ראש”. פירוש, מי יכול לשלוט על בחינת “ישראל”. רק מי שהוא בבחינת “ראש”, והוא שולט, אז הוא מיצר לבחינת ישראל, שלא נותן לעבוד עבור ה’, שנקרא “לעסוק בחסד”, אלא רק בתועלת עצמו, שזה נקרא “קליפת מצרים”.”
(הרב”ש. מאמר 15 “מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה” 1990)
כל הכוחות, כל הפעולות, והעיקר הן המחשבות, שלא נותנים לנו לתכנן משהו בעל מנת להשפיע הם ממש קליפה ונקראים “קליפת מצרים”. הם עומדים בראש כל הקליפות, כל הכוחות שמגבילים אותנו להגיע לרוחניות, לעל מנת להשפיע.
שאלה: על מה לשים דגש בעבודה שלנו, האם על פעולות חיבור, או על הכוונה שלא על מנת לקבל פרס?
פעולת חיבור היא פעולה גשמית, פעולה לא יכולה להיות ללא כוונה בשביל מה אני עושה, איפה אני נמצא ומה אני רוצה להשיג על ידי הפעולה. זו העבודה שלנו, גם בפעולה וגם בכוונה. זה נקרא “פיו וליבו שווים”, שגם את הפעולות וגם את הכוונות אנחנו רוצים לעשות בעל מנת להשפיע ככל האפשר.
שאלה: תוכל בבקשה לבאר את שני המצבים שתיארת? שאנחנו צריכים להתנתק מהרצון לקבל, ואז אנחנו מתחילים לנצל את הרצון לקבל.
כן, ודאי שכך אנחנו עובדים, קודם כל יש מחשבה, בה אני מתכנן איך אני יכול לצאת מהרצון לקבל, כי אני רואה מהחיים שלי שאני לא כל כך מבין איך לסדר את החיים שלי נכון, ואני מבולבל בעצמי, ולא יכול לעשות שום דבר לבד. אני לא בטוח שאני עושה משהו נכון, אני לא יכול לבדוק את הכוונות שלי, את המעשים שלי אני איכשהו רואה, אבל לבקר את מה שאני עושה, אני גם לא כל כך יכול, אז מה עושים?
לכן יש לנו כאן את כל עניין העשירייה, כי בלי שאני מתחבר אליהם, אני לא בדיוק יודע לגבי עצמי איפה אני נמצא, מה אני עושה, וכאן זו העבודה שלנו. אנחנו צריכים להתחבר בינינו, לדבר על זה, ואיכשהו לכוון את עצמנו לפעולת חיבור בינינו, כי אנחנו רוצים לגלות את הבורא בינינו.
על ידי זה שאנחנו נמצאים בהתקשרות בינינו דווקא בדור האחרון, אנחנו דורשים ממש את גילוי הבורא. אבל גילוי הבורא זה גילוי של כוח השפעה. אולי נראה לנו שאנחנו הולכים לגלות כל מיני פנטזיות שלנו, אבל זה לא נכון, אנחנו הולכים לגלות צורות ואופני השפעה שיכולים להיות בינינו. הצורות האלה בינינו ייקראו “גילוי הבורא לנבראים”.
הבורא בעצמו הוא כוח השפעה, ואנחנו לא יכולים לתפוס את הכוח הזה. אנחנו צריכים שהוא יתגלה על חומר. כמו בעולם שלנו, כשכוח מתגלה על חומר, על איזו מכונה, או לפי הפעולות שלו. אם אין חומר, אנחנו לא מגלים את הכוח, ממש ככה זה עובד בפיזיקה בעולמנו.
אותו דבר כאן. אנחנו בונים את הקבוצה, אנחנו רוצים להתקרב בינינו, ועל ידי ההתקרבות בינינו אנחנו רוצים להרגיש את הכוח שפועל בינינו. מקרב אותנו, ומרחיק אותנו. ממש בינינו שנרגיש כל אחד כלפי עשירייה איפה אנחנו נמצאים כל הזמן. הפעולות האלה נקראות “פעולות גילוי הבורא לנברא”.
תלמיד: אמרת שאנחנו מתחילים מהמחשבה. אבל לחשוב על עצמך זה כמו איזו קללה, יש שם כמו איזו ערמת נחשים בראש. אני מבין שאני צריך לחשוב על העשירייה, אבל אני חושב על עצמי. אי אפשר לעשות עם זה שום דבר.
לא צריכים לעשות עם זה שום דבר. צריכים רק לעבוד על החיבור עם החברים. לתאר לעצמנו שאנחנו נמצאים איתם בקשר נכון. ובתוך הקשר הזה אני כל הזמן רוצה להישאר.
אני לא חושב על דברים רעים או על קלקולים, אני חושב רק על הדברים הטובים שצריכים לקרות בינינו בתוך העשירייה.
כשאני איכשהו מאתר את הדברים האלה, וכבר מגלה שבכל זאת יש בינינו איזה קשר, מתוך זה אני יכול להגיע גם לביקורת, להביא את הצד השני, וכך להתקדם. בינתיים אנחנו רוצים לחשוב רק על החיבור בינינו, רק אליו אנחנו צריכים להימשך. קח דוגמה מילדים, מתינוקות. אנחנו מביאים להם רק משחקים טובים, רק סיפורים יפים, רק הרגשה טובה, יפה, ממתקים. למה? כי מהדברים האלה אנחנו גדלים.
ככה גם בעשירייה. בהתחלה אנו צריכים לעזור, “איש את רעהו יעזורו” בזה שכל אחד ירגיש שהוא נמצא בתוך כוחות טובים, שנותנים, תומכים, ומחזיקים זה את זה. אחר כך נעבוד גם עם הכוחות הרעים, אבל בתנאי שנוכל לצרף את הכוחות הרעים לכוחות הטובים.
כמו שאנחנו לומדים בעולם שלנו, תלוי איך אתה משתמש בכל מיני כוחות. אתה לא יכול להתקדם רק עם הכוח הטוב, כאילו טוב, אתה צריך לעבוד גם עם הרע, צריך לעבוד עימו בכוח הטוב.
שאלה: קטע 32 לא ברור, מה זה אומר “כל המצר לישראל נעשה ראש”.? מה זה בעבודה היומית שלנו?
ישראל זה שתי מילים, לי ראש, ישר א-ל. זאת אומרת, מי שרוצה להיות ראש לחיים שלו, לנהל את החיים שלו, לכוון אותם להתקרבות לבורא נקרא ישראל, ישר א-ל. ישר, זה ישר, וא-ל זה בורא, ובצורה כזאת אנחנו מתקדמים.
תלמיד: חלק מהדברים שכתובים ברורים, אבל מה זה אומר “מצר לישראל ובזה הוא נעשה ראש”?
נקרא את כל פסקה 32.
אמרו חז”ל: “כל המצר לישראל נעשה ראש”. פירוש, מי יכול לשלוט על בחינת “ישראל”.” כשיש נטייה לבורא, מי יכול לשלוט על זה בצורה נכונה? זאת אומרת, לכוון את זה? “רק מי שהוא בבחינת “ראש”, והוא שולט,” על הנטייה הזאת לבורא “אז הוא מיצר לבחינת ישראל, שלא נותן לעבוד עבור ה’,” זאת אומרת, איך הוא מתקדם לבורא? על ידי כוחות שמתנגדים שהוא יתקדם לבורא. “שנקרא “לעסוק בחסד”,” כשלא נותנים לו כוחות לחיבור, כוחות להתקדמות, להשפעה, “אלא רק בתועלת עצמו,” הוא מרגיש שהוא מתחזק. “שזה נקרא “קליפת מצרים”. על ידי מה מגדלים את ישראל? ישראל לא קיימים בעולם, הם לא קיימים, אלא יש רק ניצוץ קטן אחד מהשבירה בעולם שלנו. איך מהניצוץ אפשר להבעיר אש גדולה? רק על ידי זה שתהיה התנגדות לניצוץ, התנגדות הדרגתית.
לכן כך אנחנו רואים, גם כל אחד בצורה פנימית, וגם בצורה של עם ישראל בתוך כל האנושות, הקבוצה שנקראת “ישר א-ל”, איך היא גדלה ומתחזקת.
יוצא כך ש“כל המצר לישראל נעשה ראש”. זאת אומרת, כל מי שמתנגד לישראל, דווקא הוא מתחבר לישראל ונעשה בזה ראש. זאת אומרת, עוזר לו להתקדם לבחינת “ישראל”. “מי יכול לשלוט על בחינת “ישראל”.” הוא שואל. “רק מי שהוא בבחינת “ראש”, והוא שולט, אז הוא מיצר לבחינת ישראל, שלא נותן לעבוד עבור ה’,” מי שרוצה להתקדם לבורא, לא נותנים לו “לעסוק בחסד, אלא רק לתועלת עצמו שזה נקרא קליפת מצרים”.
אבל דווקא על ידי ההתנגדות הזאת שתהיה לאדם, על ידיה הוא יצטרך לגדול, כי הוא לא יכול להישאר בשקט במצב כזה. זאת אומרת, “כל אשר רוצה ה’ יוכיח”.2 הבורא מגדיל את אותן התכונות שהוא רוצה שיגדלו באדם על ידי ייסורים, על ידי דחייה, על ידי זה שהוא נותן להם הפרעות, מכות ובעיות, ועל ידי כך התכונות האלה גדלות, גם באדם וגם בכללות האנושות.
כמו שאתה, כשאתה מגדל את הילד שלך, אתה חייב לתת לו תרגילים, קושיות, בעיות שיעבור אותם, שיתגבר עליהן,, שיתנגד ועל ידי זה הוא גדל. אי אפשר אחרת לגדול, לשלוט, להבין, להרגיש אם אתה לא קולט את הדברים שנגדך.
תלמיד: יוצא שבהתחלה תכונת ישראל מוצרת.
אתה תמיד הולך נגד הכוחות, ותמיד יהיו לך הפרעות ובעיות. אתה צריך לפתור את הדברים האלה, כמו כשחזרת מבית הספר, ישבת בבית ועשית תרגילים שנתנו לך בבית הספר. רק על ידי זה הצלחת ועברת את כל השנים בבית הספר.
אותו הדבר באוניברסיטה, אותו הדבר בכלל בחיים. כשאתה עושה תרגילים, על ידי התרגילים אתה לאט לאט מבין שאין ברירה, אתה חייב לעשות אותם כי נתנו לך תרגילים, אמנם זה קשה, וזה לא מביא לך עונג, אבל מי עושה לך את זה? האנשים שאוהבים אותך, הם נותנים לך את התרגילים האלו, ומכניסים אותך למרתף, כמו שכותב בעל הסולם, ואתה יושב שם, לומד, ועוסק בחינוך עצמי וכן הלאה. אחרת אתה לא תגדל כבן אדם.
כל העבודה שלנו היא כנגד הרצון ליהנות, זו כל הבעיה. לכן מי שרוצה שהילד שלו יגדל חייב ללחוץ עליו ולעשות ממש את כל הפעולות כדי שהילד ילמד חזק את הדברים שצריך בחיים. ככה גם אנחנו.
לכן “מי שאוהב ה’ יוכיח”. זאת אומרת שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להיות עצלנים. אנחנו חייבים לעשות כל פעם תרגילים ועוד תרגילים להתפתחות הרוחנית שלנו.
תלמיד: מדובר שהתכונות האגואיסטיות הן שמצרות את ישראל, פרעה מצר את ישראל, האם הוא “עזר שכנגדו”?
ודאי. פרעה הוא כוח הבורא שעוזר ומגדל את ישראל ובזכות פרעה הם יוצאים ממצרים. הכוח האגואיסטי הפנימי שלנו שנקרא “פרעה” עוזר לנו בזה שהוא גדל, ואנחנו לא יכולים להישאר עימו כך אלא חייבים להתעלות למעלה ממנו, זה נקרא “לצאת ממצרים”. תנסה להסביר את זה לאחרים.
שאלה: לפי מה שאמרת עכשיו שאומות העולם מצרים את ישראל, אני שומע מחברים שמכל האירועים שקורים עכשיו הרבה יותר קשה להם להתמקד בשיעור ובלימוד בכלל, ולהתמקד באותה הנקודה שנקראת “ישראל”. האם עלינו לדעת להתעלות מעל כל דבר ודבר לאותה תכונה ולהזדהות איתה?
בדיוק, נכון, כך צריך להיות. קודם כל, אנחנו צריכים לברר דברים פנימיים, רוחניים. דבר ראשון, מה זה נקרא “ישראל”? זו נטייה לגילוי הבורא לפי השתוות הצורה, לפי התכונות שאנחנו רוצים לשפר בנו שהן יהיו כמו בבורא. דבר שני, אנחנו רוצים להגיע לזה ושאחרינו גם כל העולם ידע על זה. זו עבודת ישראל. נבצע את זה בקבוצה ונתחיל בקבוצה לאתר את ההבחנות הרוחניות האלה.
אם נתחיל לגלות רוחניות, אז כבר לא תהיה לנו בעיה, כבר נדע שזו האמת, נרגיש שזה כך, כבר נהיה בכוח השפעה, נוכל להתעלות מאיתנו, לא נהיה מסוגלים לעשות רע לאף אחד, ונהיה בשליטת הרצון להשפיע, הוא ישלוט עלינו, הוא יימצא בנו במשהו. ואז בכוחות החיבור והתפילה שלנו אנחנו מגדילים את הרצון להשפיע שבנו וכך מתקדמים על פני הרצון לקבל. הרצון לקבל גדל, ואנחנו משיגים רצון להשפיע שיגדל ויתלבש על פני הרצון לקבל. כמו בפרצוף, למטה זה הרצון לקבל, למעלה זה הרצון להשפיע. כך אנחנו גדלים.
שאלה: מה שקורה לנו בגלות במצרים, האם זה קורה בעשירייה, או זה מה שקורה בתוך הלב שלי, ביחסים האישיים שלי עם הבורא?
מה שקורה לנו במצב שאנחנו קוראים לו “גלות מצרים”, זה שאנחנו לא מסוגלים להתחבר בינינו בעשירייה. הכוחות שמתנגדים לחיבור בינינו נקראים “פרעה”. פרעה מרשה לנו לעשות כל דבר, הוא כביכול אומר, “נתתי לכם את החלק הכי יפה שבמצרים, תחיו, תיהנו, יש לכם הכול. אתם לא זקוקים לכלום חוץ מדבר אחד, להתחבר ביניכם”. בזה עם ישראל מרגיש שהוא נמצא בגלות. הוא לא יכול להתחבר, כי פרעה שהוא האחוריים של הבורא נמצא ביניהם ולא נותן להם להתחבר. וככל שהם מתגברים על זה, הוא לא נותן להם, וזה נקרא “גלות”.
שאלה: למה אנחנו צריכים לגלות קודם שאנחנו בגלות ושאנחנו לא מצליחים להתחבר, ורק אחר כך אנחנו יכולים לפנות לבורא?
כי לא תרצה לפנות לבורא, בשביל מה לך בורא? אתה צריך קודם כל לגלות שרע לך, אחר כך אתה מגלה למה רע לך, מה הסיבה, ואז אתה מגיע למצב שרע לך מפני שאתה לא מחובר לאחרים ולכן אתה לא מגלה את החיים האמיתיים שלך.
איך להגיע לחיים אמיתיים האלה? על ידי זה שאתה מתחבר עם אחרים, ואז אתה יכול להתקיים בעולם הרוחני, בהשפעה, באהבה, בחיבור, בהשגת עולם בלתי מוגבל. בצורה כזאת אתה מגיע למצב שמי מפריע לך? פרעה מפריע לך, הוא נמצא בין כולם. ואז אין לך ברירה אלא רק לברוח מהשליטה שלו שנמצאת בינינו.
קריין: קטע 33.
“מטרם שראו את המצב, שבו הם נמצאים ברשות הקליפות, וכואב להם ומפחדים שלא ישארו שם לעולמים, אז אין שום צורך, שה’ יעזור להם מכלי קבלה, אם לא מרגישים את ההזק והחסרון, שיש בזה, שזהו כל המפריע מלהתדבק בה’. כי אחרת אדם מחשיב יותר את העבודה בבחינת ידיעה וקבלה. מה שאין כן בחינת אמונה נחשב לבחינת שופלות. ובוחרים יותר בידיעה וקבלה, כי כך מחייב שכל החיצון של האדם.
ולכן הוכן להם הגלות, שירגישו שאין להם שום התקדמות בהתקרבות לה’, כל עבודתם נשקע בתוך קליפת מצרים. ואז ראו, שאין להם שום ברירה, אלא הם מוכרחים לקבל על עצמם עבודה של שיפלות, שהוא בחינת אמונה למעלה מהדעת, ולהשתוקק לבחינת השפעה, אחרת הם מרגישים, שהם שנמצאים ברשות הס”א. ”
(בעל הסולם. “שמעתי”, פ”ו. “ויבן ערי מסכנות”)
שאלה: האם הלחץ הזה על תכונת ישראל זה אומר שמתגלה לאדם בעשירייה כזה מקום שהוא יכול להתפתח בה כשהוא לוחץ עליה? ומהו אותו מקום שהוא יכול ללחוץ נכון על העשירייה?
כשאנחנו מתחילים להתקדם אנחנו מרגישים עד כמה ההתקדמות שלנו יכולה להיות רבגונית. פעם מושכים אותנו, פעם הפוך, זורקים אותנו כביכול שמאלה או ימינה, קדימה או אחורה, בכל ארבעת הכיוונים האלה אנחנו יכולים להרגיש כוחות שמשפיעים עלינו. הם תמיד משפיעים להתקדמות רק אנחנו לא מבררים אותם בצורה כזאת, נראה לנו שחלק מהם עוזרים, חלק מהם מפריעים. אבל ודאי שאם אני מקבל כל דבר שמגיע אליי כמבורך, שאני יכול בבירור שלו להתקדם תמיד נכון קדימה, אז העבודה שלי מתחילה להיות עבודה נכונה, מבוררת. זה מה שאני יכול להציע לכם.
שאלה: כשאתה מנסה להתחבר עם החברים, להתכלל בהם באמונה למעלה מהדעת, מה זה אומר שהעבודה הזאת יורדת לקליפת מצרים?
עלינו לאתר ביחסים בינינו בקבוצה על ידי מה בדיוק אנחנו מתקדמים בעבודה שלנו, ועל ידי זה אנחנו יכולים כביכול לא להתקדם אלא ללכת אחורה, יש גם כאלו יכולות ומצבים. לכן יש כאן בעיה, על ידי מה אני עושה בירור אם אני מתקדם באמת או לא. הבירור הוא דווקא עד כמה אנחנו יחד, שזה תנאי ראשון, נזקקים לבורא, לעזרת הבורא, זו בעצם האינדיקציה הכי נכונה להתקדמות שלנו.
תלמיד: איך אפשר לזהות בי את קליפת מצרים?
כל דבר שמושך אותך לרצון לעצמך, להנאה עצמית, לחשבון לעצמך, זה נקרא קליפת מצרים. בקטע 32 הוא כותב בסוף, “אלא רק בתועלת עצמו, שזה נקרא “קליפת מצרים””.
כאן אתה צריך לעשות בירורים אם זה לתועלת עצמך או לתועלת העשירייה. ככל שאתה נשאר עם הראש והלב מחוץ לך, בתוך העשירייה, בזה אתה יותר נמצא בדרך. זה יכול להיות בכל דבר, אם אתה נמצא או לא נמצא בחיבורים יומיומיים איתם, בלימוד או בהכנת החומר, בכלל בהשתתפות כלשהי. לכן כדאי לשים לב לזה ככל האפשר ולהכניס את עצמך פנימה.
שאלה: בקטע האחרון הוא אומר שאמונה היא שפלות. לא ברור על מה מדובר?
קטע 33 “ולכן הוכן להם הגלות, שירגישו שאין להם שום התקדמות בהתקרבות לה’, כל עבודתם נשקע בתוך קליפת מצרים. ואז ראו, שאין להם שום ברירה, אלא הם מוכרחים לקבל על עצמם עבודה של שיפלות, שהוא בחינת אמונה למעלה מהדעת, ולהשתוקק לבחינת השפעה, אחרת הם מרגישים, שהם שנמצאים ברשות הס”א. ”
מה השאלה?
תלמיד: הוא כותב שהעבודה לבורא היא שפלות?
כל העבודה הרוחנית היא באה משפלות, מזה שאני עובד למעלה מהאגו שלי, ואת האגו שלי אני לא מחשיב, זה נקרא שאני עובד משפלות. את כל התכונות שיש לי אני לא מחשיב, אני מחשיב רק תכונות השפעה. לעומת זאת כתוב “ויגבה ליבו בדרכי ה'”. במה אני מגביה את ליבי? בדרכי ה’, שאני הולך בהשפעה, וכנגד זה אני צריך להקטין את הקבלה שלי.
שאלה: מהי אותה רשות של הסיטרא אחרא?
הרשות של הסיטרא אחרא היא שנותנת לרצון לקבל מקום כוח ויכולת לנהל אותנו.
אני מקווה שאתם עוברים על החומר במשך היום ושואלים שאלות. ואם יהיו שאלות רציניות לעניין שאתם לא יודעים לפתור אותן, או שאתם חושבים שהן חשובות, אז תביאו לנו את השאלות אפילו ביום למחרת. אנחנו חייבים לעבור על החומר הזה בצורה טובה.
שאלה: המאמצים לחיבור מביאים לייאוש, ואני לא מצליח לשמוח שאני מיואש מכוחות עצמי. ואפילו שאנחנו משקיעים מאמצים ביחד, אני לא מצליח לשמוח מהייאוש אני דווקא מגיע לחוסר תחושה. בחוץ עושים מעשים אבל בפנים אי אפשר להזיז את הלב?
כיוון שאתה לא מייחס את הפעולות האלה לבורא. כשאתה משתדל לעשות פעולות חיבור אתה לא חושב שאתה עושה נחת רוח לבורא. אלא אתה בודק את זה בכלים שלך מה יוצא לי מזה. וחוץ מההפסד שאתה לא מרגיש שום דבר בכלים דקבלה לכן אתה מיואש. ואם היית מיואש, אבל היית מבין שמתוך הייאוש אתה צריך לפנות לבורא ולבקש ממנו, אז דווקא הפוך, מתוך הייאוש היית שמח שיש לך עכשיו סיבה לפנות לבורא.
תלמיד: עולה לי בראש תמונה של חמור קשור כל כך הרבה זמן שגם אם אתה משחרר לו את השרשרת הוא פשוט לא זז. הוא כבר שכח מקליפת מצרים הוא כבר שכח בכלל מה זו רוחניות, על מה מדברים?
זה מפני שכל אחד מכם בקבוצה כנראה שלא רוצה לעבוד עבור הקבוצה. עבור עצמו הוא כבר רגיל שאין לו מה לעשות, עבור הקבוצה הוא לא חושב שכדאי לעשות.
תלמיד: אז מה עושים?
אז מתחילים לעבוד עבור הקבוצה, אפילו שאתה לא רוצה ואפילו שאין לך שום סיבה. פשוט מתחילים לעבוד בצורה מכאנית, שאתה עושה את זה אתה מראה לאחרים, הם מתחילים לקבל את זה בצורה אמיתית כאילו שאתה כן רוצה והם לומדים ממך וזה נדלק בהם אותו הדרייב אותו הכוח לעבוד.
תלמיד: ואז הלב יזוז בפנים?
ודאי. “איש את רעהו יעזורו”. כך צריך להיות. אם אני עושה את זה מכאנית החבר שלי לא מרגיש שזה מכאנית אצלי ואצלו זה נדלק והוא מתחיל לעבוד מתוך הרצון. קנאה תאווה וכבוד מוציאים אותו מהעולם שלו.
שאלה: רצית לברר את עניין הרגשת הגלות בתוך העשירייה?
הרגשת הגלות בתוך העשירייה זה מה שאנחנו צריכים שיקרה, שאנחנו נרגיש את זה, כי אז בכוח הכללי של הגלות, אנחנו נוכל לתת צעקה, והצעקה הזאת מוציאה אותנו ממצרים.
תלמיד: במצבים שמתגלים עכשיו יש עניין של קליפה זה מה שמפחיד אותי, כאשר אדם לא יכול להפטר מהמחשבה זו צרת רבים, כי אם זה לא נוגע בך אישית, אתה לא יכול לחשוב, ברוך ה’ זה לא קורה לי.
אתם צריכים להגיע על ידי התרגילים למצב שכל מה שקורה לכם רוחנית בקבוצה אתם מקבלים את זה שאתם נמצאים בכלי אחד. מה נקרא שאנחנו מחוברים? שכל מה שנמצא בהרגשה של כל אחד ואחד כולם מרגישים. אלה תרגילים שצריכים לעשות.
תלמיד: כל עוד זה לא נוגע בי, אני לא מרגיש, זו לא צרה שלי, אני לא יכול להתכלל בתוך הצער. גם בארץ גם בכל העולם, כל עוד אין צרה משותפת, אתה מבין שאתה תלוי באחרים, אין כוח להתחבר, אנחנו מדברים, עושים כל מיני דברים, אבל כשאתה ממש על סף השמדה, אתה מבין שאין לך מקום, אז אתה מצליח לעשות איזו פעולת חיבור, שהיא באמת אמיתית.
תנסו עוד ועוד יחד להתפלל. רק בחיבור ביניכם כיחידים, שאתם לא מחוברים, אבל כשאתם מתכוונים לבורא, אז תפנו אליו ושם אתם תראו את החיבור שלכם. רק בצורה כזאת.
שאלה: מה היא במילים פשוטות הגאולה, מהי לכל אחד ומהי לכולנו ככלל?
הופעת הבורא בקבוצה, נקראת “גאולה”.
שאלה: אם אני רואה שבפעולות שלי ישנה תועלת גם לעשירייה וגם לי, אני יכול לא לדאוג לזה שיש תרומה אליי?
כן.
שאלה: כתוב בקטע 32, “”כל המצר לישראל נעשה ראש”. פירוש, מי יכול לשלוט על בחינת “ישראל””. מה זה אומר “לשלוט על בחינת ישראל”?
“לשלוט”, זאת אומרת להביא אותם לתיקון.
שאלה: האם בריחה ממצרים היא לא בריחה משדה הקרב? מה ההבדל?
לא. אנחנו לא צריכים להיות בשדה קרב, אנחנו צריכים להתעלות למעלה מהאגו שלנו, אין מצווה להיכנס עימו במאבק, אלא להתעלות ממנו. על זה המאבק שלנו. אתה לא יכול לנצח את האגו שלך, זה כוח הבורא, וככל שאתה משתדל לנצח אותו, הוא נעשה יותר גדול. אז אל תיתן לו את זה. רק לעלות למעלה ממנו.
שאלה: האם ישראל סובלים מזה שצריך לתקן את הניצוצות השפעה ופרעה לא מרשה לעשות את זה?
כן, אבל אנחנו צריכים להבין שפרעה הוא האחוריים של הבורא, הוא עושה את זה כדי להגדיל אותנו. בלי פרעה אנחנו לא יכולים לגדול, ולכן מי עושה את כל העבודה הזאת כדי לעזור לנו לעלות ממצרים, לצאת ממצרים? פרעה עשה את זה. הוא האחוריים של הבורא.
תלמיד: האם בשביל זה צריך כאב וסבל במצרים בשביל לעודד את ישראל?
אנחנו צריכים לסבול מכך שעדיין לא מסוגלים לחייב את הבורא להוציא אותנו ממצרים.
שאלה: הזכרת שאנחנו שצריכים לסדר את עצמנו ולפנות לבורא. איך עלינו להבין מה זה לסדר את עצמנו?
להתקשר בינינו.
שאלה: החברים שעוברים עכשיו ייסורים לא יכולים להצדיק את הבורא. האם חברים שלא עוברים ייסורים יכולים באותו הזמן להצדיק את הבורא במקומם?
כן יכולים. אנחנו צריכים להשלים זה את זה, ככל שאנחנו חלשים, אחרים יכולים להשלים את מה שחסר לאחרים. זה שאני לא מסוגל לבקש, האחרים מבקשים. זה שאני לא מסוגל להודות, אחרים מודים במקומי, וכך אנחנו נתקדם. כל אחד מוסר לשני את הכלים שלו כוחות הקבלה, וכוחות ההשפעה, כשכולם מתערבבים, אז אנחנו מצליחים כולנו.
תלמיד: קודם המלצת לא לחבר את כל מה שקורה בעולם לעבודה הרוחנית.
כי אני מפחד שאתם תתבלבלו.
תלמיד: מה המטרה של כל מה שקורה בעולם?
אנחנו צריכים להתכלל מזה. אבל לא שאנחנו מחפשים הסבר לכל הפעולות שאנחנו עוברים, לכל המאורעות שאנחנו עוברים. אנחנו עדיין מערבבים בזה את האגו שלנו, ההרגשה שלנו האגואיסטית, חשבונות שלנו מכל מיני זמנים, ולכן אנחנו לא יכולים לענות על זה בצורה אובייקטיבית, אמיתית. כשאנחנו נמצאים בדרגת בינה רק ממנה אנחנו צופים ושולטים ומחליטים. עוד לא יכולים. לכן לא כדאי לערבב את הדברים.
שאלה: למה אנחנו מבקשים השתוות הצורה ולא השתוות התוכן?
השתוות התוכן?
תלמיד: לא הצורה החיצונית, אלא מה שבפנים.
אני מבין. אבל איך אנחנו יכולים להגיע לזה, אם אנחנו לא נמצאים בהשתוות הצורה? מתוך השתוות הצורה אנחנו נגיע למצב שנהיה במשהו בהשתוות התוכן. אם הכלים שלנו יהיו דומים, במידה הזאת הם יתחברו במשהו, חלקית לפחות, לכלי אחד וזה יגרום להשתוות התוכן.
שאלה: האם את אהבת הבורא אנחנו מרגישים ברצון לקבל או ברצון להשפיע שלנו?
אהבת הבורא אנחנו מרגישים בשני הרצונות. כמו שכתוב “בשני יצריך, ביצר הטוב וביצר הרע” כששניהם מתחברים נכון, זה הכלי שבו מרגישים את אהבת הבורא.
שאלה: למה ואיך גדל הרצון לקבל מהעבודה?
הרצון לקבל גדל לא רק מהעבודה שלנו, אפילו בלי העבודה שלנו הוא כל הזמן גדל, ועל ידו העולם כל הזמן מתקדם באבולוציה שלו בדומם, צומח, חי, מדבר. אבל כשאנחנו מתחילים לעבוד בצורה רוחנית, אז אנחנו מושכים את המאור המחזיר למוטב והוא פועל עלינו בצורה סמויה ובצורה גלויה. על ידי זה אנחנו מגלים את עצמנו שבאמת מתקדמים.
שאלה: אם מאחורי חבר עומד פרעה, איך אפשר להתחבר איתו?
אני מתחבר עם החבר על ידי זה שאני מתאר לעצמי שמאחורי החבר עומד הבורא והוא מציג לי את המציאות ואת החבר דרך הרצון לקבל והרצון להשפיע. אז על ידי זה שאני מתחבר נכון עם החבר ברצון להשפיע ומצדיק אותו בעבור שהוא מראה לי את צורת פרעה, זה לא הוא אלא הבורא עושה לי את תרגילים האלו, על ידי זה אני מתחבר עימו גם בטוב וגם ברע.
שאלה: מהי פעולת הבריחה ממצרים? מה צריך לעשות כדי שאנחנו עכשיו נברח ממצרים?
להתעלות מעל האגו שלנו, להפסיק לעשות בו כל מיני חשבונות בצורה החלטית וסופית. אני עושה חשבונות באגו שלי ומתעלה מעליו. מתעלה מעליו. ואז אני משיג – בניגוד לאגו שלי – את הרצון להשפיע, צורת הבורא.
שאלה: מה לעשות אם אנו עוברים יסורים רבים אך עדיין לא מרגישים שאנחנו זקוקים לבורא לאיחוד, מה צריך להיות בשביל שנרצה איחוד?
אתן צריכות לדבר זו אל זו ולשכנע זו את זו שדווקא על ידי שאתן נמצאות במצב כזה, בתמיכה הדדית, אתן יכולות להגיע להצלחה. אין הצלחה אלא בחיבור. צריכים לשכנע זו את זו. דברו על זה ותראו לאחרים עד כמה אתן בטוחות בזה, וזה ישפיע על כולם.
תסתכלו איך בכל העולם אנשים מתפעלים זה מזה וזה מזה בכל מיני צורות שטותיות כאלה – כאופנה וערכים וכן הלאה. אנחנו דווקא חלשים בזה. תתארו לעצמכן, דברו, תראו לחברים, לחברות, עד כמה חיבור עם הבורא מציל. ואתן תראו איך זה קורה.
שאלה: אם כל העשירייה נמצאת בירידה, איך אפשר לצאת ממנה לאיחוד עוד יותר גדול?
אם כל העשירייה ממש נמצאת בירידה, אז בכל זאת יש לכם גבאי, וסדרן והם צריכים לפנות לכלי הכללי והכלי הכללי חייב לבוא ולעזור. בהצלחה לכן בנות.
(סוף השיעור)