NETZACH: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Lesson on the topic of “Pesach (Passover)”

שיעור בוקר 23.03.22 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן -אחרי עריכה

פסח – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא פסח – קטעים נבחרים מהמקורות, קטע מס’ 23.

כבר מובן לנו שאנחנו נמצאים במצב הגלות שנקרא בסך הכול מצב “פסח”, מלשון פָּסַח, כלומר עוברים את המצב הזה של חוסר בבורא שנקרא “גלות” כדי להיכנס לקדושה, לרוחניות. ולפני כן יש תקופה שבה בכלל לא יודעים על מה מדובר, לא חסר לנו דבר מרוחניות, מהשפעה, מאהבה, מחיבור, אלא אנחנו רוצים כל מיני תוספות בחיים הרגילים שלנו, והמצב הזה הוא עוד לפני כניסה למצרים. וכשנמצאים במצרים, מתחילים להרגיש שיש לנו חיסרון. מתחיל להתפתח בנו חיסרון לחיבור, להשפעה ואנחנו מתחילים לחפש איך אנחנו בכל זאת רואים את יצר הרע שבנו, מבינים ומרגישים אותו, נמצאים ממש בהליכה אחריו, בהשתוקקות לראות, למצוא מהן ההבחנות הללו שאנחנו צריכים לזהות כמצרים כדי לברוח מהן, ובמקומן להגיע לקדושה, לארץ ישראל, לעל מנת להשפיע.

זו בדיוק התקופה שבה האדם מברר את הרצון לקבל שלו, קובע עד כמה הוא רע בזה שהוא לא נותן לו אפשרות להתעלות למעלה מהעולם הזה, להיות קרוב לבורא, לכוח ההשפעה והאהבה, וכבר מתחיל להרגיש שהיחס הזה לחיים שיש בהם הרגשת הבורא מתחיל להתייצב בו יותר ויותר.

המצבים האלה הם מצבים שבאים בצורה מאוד איטית, כי אדם מברר אותם, מהירות הבירור תלויה בנו שמתחילים ליחס את עצמנו פעם לתכונת הקבלה, פעם לתכונת ההשפעה, פעם לחיבור, פעם לריחוק מאחרים וכן הלאה.

את כל הדברים האלה אנחנו צריכים לעבור, להרגיש, להיות מודעים ורגישים אליהם. להעלות חשיבות לכל המצבים שנמצאים ביננו, מצבים שאנחנו צמודים יותר, ולכן קרובים לגאולה, ליציאה ממצרים, או שאנחנו רחוקים זה מזה, ולכן צריכים להרגיש שאנחנו עוד רחוקים מיציאה ממצרים ועדיין נמצאים בגלות. או אפילו לפני הגלות, שאנחנו עדיין לא מרגישים סבל מזה שאנחנו רחוקים זה מזה אלא אנחנו חיים חיים רגילים, כלומר, אנחנו עוד לא במצרים. אנחנו יכולים לדבר על זה, אבל עוד אין לנו הרגשה בזה.

מה עושים? עושים מה שאנחנו עושים. מעוררים את עצמנו פעם ביום לפחות לבדוק את עצמנו, האם אנחנו מתקרבים או מתרחקים? אנחנו רואים את כל מה שהאנושות כולה עוברת, מלחמות, שנאה, חיבור, התנגשות בין חיבור ודחייה, וכך אנחנו נמצאים בין זה לזה, בין שנאה ואהבה בסופו של דבר, ואנחנו צריכים לבחור לאן פנינו. וכל פעם, היינו כל יום ויום, כמו שכתוב, “בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים”. זאת אומרת, כל אחד ואחד צריך לבדוק את עצמו איפה הוא נמצא ביחס ליציאת מצרים.

האם הוא בכלל מבין מה זו יציאת מצרים, האם הוא מתאר לעצמו מהו המצב הזה? האם הוא רואה מה חסר לו כדי להגיע למצב הזה? וכך כל הזמן לנסות לברר את זה, לשחק עם כל ההבחנות הללו. לחשוב, להרגיש, להתפעל, להתרגש מזה שהוא נמצא במצרים או לא נמצא במצרים, מזה שהוא קרוב ליציאה או רחוק מיציאה.

כי יציאה ממצרים לא יכולה להיות לפני שאנחנו מתחברים, לפחות במשהו. ואם לא מחוברים כל כך, לפחות מבינים ש”יציאה” זה נקרא שאנחנו מגיעים לחיבור פנימי. שיש לכולנו מטרה אחת, ואנחנו חיים למען המטרה הזאת, רוצים לחיות למענה, רוצים להתקרב אליה.

וכך אנחנו רוצים שיהיה בכל קבוצה, ובכל הקבוצות יחד ובכל הארגון שלנו. אחר כך, כמו שאנחנו קראנו מבעל הסולם, זה יתפשט בכל העולם, בכל האנושות. כך אנחנו צריכים לעשות.

זאת אומרת, כל העבודה שלנו זה לצייר לעצמנו את המצבים של מצרים. אנחנו מרגישים את עצמנו מנותקים זה מזה, מרוחקים זה מזה, אפילו נמצאים בדחייה זה מזה, אם לא חיצונית אז פנימית בטוח.

וכשאנחנו מתקרבים זה אל זה בצורה, אפילו שאנחנו לא מעריכים, חשוב לנו להרגיש את עצמנו יותר ויותר ברצון אחד, בכוונה אחת, בנטייה אחת, שאנחנו נמצאים מול בורא אחד שמאחד אותנו, אחד על כולנו, “אין עוד מלבדו”. וכך אם אנחנו רוצים להתקשר לבורא, אנחנו קודם צריכים להתקשר ביננו.

רק בצורה כזאת. במידה שאנחנו מקושרים ביננו, במידה הזאת נוכל להתקשר לשורש היחידי המיוחד שלנו.

זו בעצם העבודה שלנו. יש בזה הרבה בירורים. כול עוד לא נגמור אותם לא נוכל לצאת. נשתדל כמה שיותר מהר לברר אותם ונסיים אותם במהירות בזה שכולנו מתחברים בינינו ועם הבורא כמה שאפשר. וכל אחד צריך לעזור לאחרים כי כולנו תלויים זה בזה.

במידה שבפנימיותנו נתחבר אז נקרב את עצמנו לגאולה. גאולה זה רק דבר אחד. ישנה גלות וכשמוסיפים לגלות אות א’ יוצאת המילה גאולה. “א'” נקרא אלופו של עולם, השם של הבורא. אם אנחנו מוסיפים לגלות רק דבר אחד שהבורא מופיע בקשר בינינו. את הגלות מרגישים בחוסר קשר בינינו, ואת הגאולה מרגישים בזה שמגיע הבורא ומאיר וממלא את חוסר הקשר בינינו, ממלא את מקומות החוסר, הריקים.

ואז אנחנו מרגישים אותו, מגלים אותו. בהרגשה שלו אנחנו כך משיגים את העולם העליון, את הרוחניות. וזה נקרא “יציאה” מחוסר גילוי הבורא לגילוי הבורא, מחוסר קשר בינינו לקשר בינינו. הקשר בינינו זה הכלי ומה שהכלי מגלה, המילוי שלו זה הבורא, האור.

זה מה שאני מקווה שקורה אתנו. אבל לזה צריכים להיות כמה שיותר פעמים ביום לחזור לייצב את המצב שלנו הרצוי והמצוי. ובין המצבים האלה שאנחנו כל הזמן נבדוק את עצמנו ונקרב את המצבים האלה בינינו.

שאלה: אמרת שהקשר בינינו זה הכלי והאור זה מילוי הבורא. איך להתחיל בחיבור בינינו לאבחן, להבדיל ביניהם?

עד כמה חסר לכם הכלי. כלי זה החיבור בינינו. אם אנחנו לא מחוברים אין הבורא יכול להתגלות. ככל שאנחנו מתחברים בינינו כך אנחנו בונים תשתית לגילוי הבורא. וזה צריך להיות כמה שיותר ברור גם במוח וגם בלב.

שיתגלה גם שכלית וגם רגשית. ולזה לחזור, לעשות כל מיני פעולות כאלה. אני צריך להכניס את עצמי למצבים של גאולה. כשאני מתחבר עם חברים – מתוך זה המקום בינינו מיתקן בנטייה הדדית זה אל זה ושם צריך לגלות את הבורא.

תלמיד: “ייאוש מכוחותיו עצמו”, יש רגעים שבו האדם מרגיש שהוא הפוך מהבורא, מנוגד לו. יוצא לפעמים שזורקים אותך ואתה מתחיל מהתחלה.

לא נורא. אפילו שנמצאים רחוק, העיקר שאנחנו נמצאים בקשר, באיזה פעולות. רחוק זו לא בעיה, דווקא ההפך. זה שהבורא אומר לאדם שהאדם רחוק, האדם מרגיש שהוא רחוק, ודאי שזה מגיע מהבורא, בזה הוא רוצה דווקא לקרב אותו.

זאת אומרת, אז האדם מתחיל בכל הכוחות שלו להשתדל איך להתקרב. דווקא הבורא עושה פעולות כאלה לאנשים שרוצה לקרב אותם. אז הוא נותן להם הרגשה שהם רחוקים, שהם לא מוצלחים וכן הלאה. זה טוב. דווקא בקירוב הרחוקים אנחנו מתקנים את הכלי.

שאלה: אמרת שאנחנו עדיין לא נמצאים במצרים. איפה שאנחנו נמצאים משם צריכים להמשיך את העבודה. מה ההבדל בין המקום שבו אנחנו נמצאים עכשיו והעבודה שאנחנו עושים לבין מצרים, זאת אומרת המקום שבו אנחנו צריכים להיות?

לא חשוב באיזה מצב אני נמצא. אני צריך לראות את עצמי איך אני מגיע למצב שאני משתוקק לחיבור בינינו ולבורא. ואם יש לי נטייה כזאת, כבר טוב. אם אני סובל מזה שאני לא נמצא בנטייה הזאת, זה לא כל כך טוב. לפי זה אנחנו בודקים איפה אנחנו נמצאים.

מצריים ממש, אפשר להגיד, כשאנחנו מרגישים את עצמנו שלא מסוגלים להתחבר בינינו ומאוד רוצים – בהתאם לזה ודאי, רוצים ולא מסוגלים. וכמה שאנחנו בודקים את צורת החיבור או צורת הפירוד בינינו. אני רוצה שזה יקרה. בשביל מה אני רוצה שזה יקרה? כדי לגלות את הבורא. בשביל מה אני צריך לגלות את הבורא? כי זה יהיה טוב לי או בזה לעשות נחת רוח לו ולי בכלל אולי לא יהיה מזה שום שינוי.

ואם אני מתחיל להרגיש שחשוב לי להתחבר עם החברים כדי לגלות את הבורא שיהיה לו טוב, אני רוצה לעשות לו נחת, ושיהיה מרוצה מהעבודה שלנו אפילו שלא כל כך יראה שזה ממני, רק שיהיה טוב לו. כמו אימא, נגיד שרוצה שיהיה טוב לילדים, היא לא דואגת שהם יראו שזה בא ממנה, אלא העיקר שיהיה להם טוב. ככל שאנחנו מתקרבים, זה כבר יותר לעל מנת להשפיע ועוד ועוד. יש עוד הבחנות.

אנחנו צריכים כל הזמן לחשוב איך אנחנו מייצבים את המצבים האלה בינינו. דווקא בינינו מתגלה הגלות ואחר כך הופעת הבורא מתוך הגלות זו כבר גאולה, יציאה ממצרים. יציאה ממצרים זה כבר גילוי הבורא בנו. ואז מרגישים את העולם הרוחני ואת עצמנו בצורה שאנחנו נמצאים בו.

שאלה: מה גורם לכוח המשה להתעורר בישראל עוד בטרם החיבור ביניהם?

משה פועל בהסתרה. אנחנו לא מרגישים את הכוח הזה ממש פועל בנו. אפשר להגיד כך, כל נטייה שלנו להתקדם, לצאת ממצרים ולגלות את עצמנו שאנחנו נמצאים בנטייה לבורא וגם אולי אלינו זה אל זה קצת, זה הכול נטיית המשה, זה הכול משה. משה זה כוח שמושך אותנו ממצרים. בת פרעה משכה אותו מהנילוס. מצאו את משה בנילוס, אז כשהיא הוציאה אותו מהנילוס, היא קראה לו “משה” מהמילה “מושכת” אותו מהמים.

ובאמת העניין הוא שמשה זה כוח שמושך את עם ישראל ממצרים. אותו כוח שמתעורר בנו ומוליך אותנו לקראת ההכרה איפה אנחנו נמצאים, באיזו עבדות אצל הרצון לקבל שלנו האגואיסטי ומושך אותנו מזה, זה כוח משה.

שאלה: האם המקום הריק בינינו זה מקום לתפילות?

כן. ההרגשה שיש בינינו מרחק ואנחנו לא יכולים להיות צמודים זה לזה, אלה מקומות שבהם הרצון לקבל שלנו דוחה אותנו זה מזה, ואנחנו צריכים למלא את המקומות האלה, מעל הכוח שלנו להתקשר זה עם זה כל האפשר, ולהכין את המקום הזה לגילוי הבורא. ככל שאנחנו מכינים את היחסים בינינו שיהיו קרובים ככל האפשר, על אף שלא רוצים, גם בדחייה הדדית וגם מעליה בקרבה הדדית שאנחנו בונים בכוח, כך אנחנו מכינים מקום לגילוי הבורא.

שאלה: אם במצרים אנחנו מרגישים את חוסר היכולת להתחבר, עד כמה אנחנו צריכים להרגיש זה את זה או את הבורא בינינו כדי שתתחיל יציאת מצרים?

אנחנו צריכים להבין שהמצב שאנחנו לא מרגישים קירבה בינינו נקרא “מצרים”, “גלות”, גלות מהחיבור בינינו ומאתנו לבורא. וככל שאנחנו עושים פעולות התקרבות בינינו, כך אנחנו מכינים תשתית לגילוי הבורא בינינו. באותה רשת שאנחנו מרכיבים ביחסים בינינו, ועוזרים זה לזה להיות יותר מקורבים בנטייה לבורא, בזה אנחנו מכינים מקום לגילוי הבורא, שלאט לאט מתחיל להתגלות בינינו. זו בדיוק העבודה שלנו במצרים.

שאלה: ממצרים אנחנו מגיעים ישר לגאולה או שיש שלבים נוספים?

לא, בינתיים הגאולה היא שאנחנו יוצאים משליטת האגו שלנו, מתעלים מעליו, ויכולים כבר להתחיל לעבוד בעל מנת להשפיע במשהו. זאת אומרת, במידה שנחנו מתחברים בינינו, אנחנו יכולים להתעלות מעל הרצון לקבל שלנו ולגלות בחיבור בינינו את תכונת ההשפעה, וזה כבר נקרא מחוץ למצרים.

תלמיד: וזה כבר מצב של גאולה?

כן. ודאי שכמו שבגלות מצרים יש שלבים רבים, 400 שנה, כלומר אנחנו צריכים לבדוק את כל הרצון לקבל שלנו בארבע הדרגות שלו עד כמה הוא נמצא בינינו, כך אנחנו מגיעים לגאולה בהתעלות בשלבים מעל הרצון לקבל הזה עד הגאולה השלמה שעוד לפנינו.

שאלה: אני מרגיש שאני רוצה לעזור לחברים שלי להגיע לרוחניות, אני רוצה לעזור לעולם שסובל עכשיו. התוספת הזאת להשפיע נחת רוח, שיהיה לו טוב, עדיין נשארת כמשהו טכני. איך אפשר לחזק את השריר הזה, כך שהרצון להשפיע לו נחת רוח יהפוך למשהו מוחשי, רגשי?

זה מפני שאתה עדיין לא מרגיש שהבורא מלובש בכל העולם, ונראה לך שהוא נמצא או לא נמצא ביחסים בין בני האדם, בין המדינות, בין העמים, ובכלל נראה לך שהוא לא ממלא את הכול.

אתה צריך להשתדל לגלות שהבורא נמצא בכל דבר, וביחס לכל דבר ודבר בעולם, אתה יכול לגלות מקום לגילוי שלו. זה עיקר העיסוק שלנו, להכין מקומות לגילוי הבורא.

קריין: קטע מס’ 23.

“האדם שלומד תורה, מסיבת שהוא מאמין בדברי חז”ל, שאמרו, “אמר הקב”ה, בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין”, התבלין האלו נותנים להאדם להרגיש איך שהאדם מרוחק מה’. 

נמצא, שהתורה נתנה להאדם כלי, היינו חסרון, שהאדם יבקש מה’, שיוציאו מהגלות, הנקראת “גלות מצרים”, כידוע מצר-ים פירושו צר עין, היינו שאין לו שום כח להשפיע אלא רק לקבל. והאדם, הגם שהוא רואה, שאי אפשר להגיע לקירבת ה’, מטרם שכל מעשיו יהיו בעל מנת להשפיע, מכל מקום הוא רואה, שאין שום מציאות, שתהיה בידו יכולת להגיע לזה בלי עזרתו יתברך.” 

(הרב”ש. מאמר 41 “מהו המצות קלות שאדם דש בעקביו, בעבודה” 1990)

שאלה: בקטע שקראנו כתוב שהתורה נותנת לו להרגיש עד כמה הוא מרוחק מהבורא. איך התורה נותנת לנו להרגיש את זה?

התורה זה האור הכללי שמופיע עלינו, זה לא סתם ספר עם סיפורים אלא המאור שמאיר עלינו מהבורא על כל הבריאה נקרא “תורה”. בצורה יותר מדויקת תורה זה אותו מאור שמקדם את האדם לתכלית הבריאה. כולנו צריכים להגיע לזה שאנחנו הופכים את הרצון לקבל שהבורא ברא בנו לרצון להשפיע, ואת כל התהליך הזה אנחנו עוברים על ידי הכוח המיוחד שנקרא תורה.

אנחנו צריכים להבין, לראות, להכיר, שאת היצר הרע שהבורא ברא, את הרצון לקבל, אנחנו יכולים לשנות רק על ידי הכוח של הבורא שמאיר עלינו, וההארה הזאת נקראת תורה. בכל פעם שהיא מגיעה אלינו יותר במידה שאנחנו מתקשרים למקור האור, כך האור משפיע עלינו יותר, ואנחנו מתקרבים לתכונות ההשפעה, נעשים דומים לבורא, ומתחילים להבין יותר, להרגיש יותר מהן הפעולות שלו עלינו, עד כמה אנחנו יכולים להזדהות איתן וכן הלאה.

שאלה: איך עכשיו בשיעור אנחנו יכולים לבקש בצורה כזאת, שהוא ייתן לנו את הכלי, את החיסרון לבורא שחסר לנו?

ישר לבקש, כל אחד מתוך הלב שלו יבקש. אנחנו לא צריכים יותר שום דבר, רק שתהיה לנו בקשה נכונה, ונבקש כמה שיותר יחד וכמה שיותר את הדבר הנחוץ והאמיתי. אנחנו רוצים להיות יחד, כדי שיהיה לנו מספיק כוח, דרישה, בקשה, חיסרון, שבו נוכל לקבל את האור העליון שהבורא רוצה לתת לנו. האור העליון נמצא במנוחה מוחלטת, ואנחנו כמו מי שנמצאים בתוך הים אבל אין לנו כלי, איזה כוס כדי לקבל מים מהים, זו כל הבעיה.

אנחנו נמצאים באור העליון והוא נמצא, רק חסר כלי – זה מה שחסר. אז נשתדל להבין מהו הכלי. כל אחד מאיתנו הוא פיקסל אחד, נקודה שחורה אחת, אם אנחנו מתחברים יחד, כל מי שאתנו בקבוצה, אז אנחנו בונים בזה את הכלי.

זה מה שצריכים, לחבר יחד, אחרת לא תוכל לעשות שום דבר. צריך להתחבר כדי לקבל את האור העליון שהמהות שלו, התכונה הפנימית שלו היא הבורא, “בוא וראה”. כך אתה תופס ומתחיל להרגיש, להבין, לחקור מיהו הבורא שלי.

תלמיד: אנחנו כאילו נכללים זה בזה בשיעור, אתה מרגיש את החברים, כולם יחד כאילו מחוברים. אבל אני לא מרגיש חיסרון כזה לבורא בתוך החיבור הזה, כמו החיסרון שעליו מדובר כאן. איך להרגיש אותו?

זה לא מגיע בבת אחת. אתה רואה שהאנושות בכלל לא משתוקקת לזה, זה מתגלה לאט לאט. אנחנו צריכים לדרוש, ולדרוש עוד ועוד את גילוי הבורא כלפינו, כי אנחנו רוצים לדעת, רוצים להבין, רוצים להרגיש למי אנחנו פונים, איך לפנות, בשביל מה להתחבר, אני צריך את זה. ולאט לאט זה מגיע, זה מסתדר. אפילו שלא מבקשים נכון, אבל את הדברים האלה העליון מבין. כמו אימא שמבינה את התינוק למרות שהוא לא יכול להגיד לה שום דבר, אבל כל סימן שלו היא מרגישה.

שאלה: איזה שלב או מדרגה פנימית זה נהר הנילוס, היאור?

נהר הנילוס זה מקור של הרצון שממנו מגיעים החיים וכל זה נקרא “מצרים”, מיץ-רע. וכך מתחילים להיות החיים שמהם אחר כך יוצא הכול. הכול מתחיל מהיצר הרע, לכן “כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו” ואסור לנו להרוס את הרצון לקבל, אלא רק לתקן את השימוש בו.

שאלה: הסיפור הזה עם פרעה, זה גם סיפור על גדילה, וזאת גדילה ארוכה עד שמגיעים להכרה שאתה נמצא בתלות.

בטח, תקרא את הסיפור בתורה ותראה שוודאי זה לא קורה סתם, זה סיפור ארוך של ארבע מאות שנה, בהם היו ישראל במצרים. עד שהם נכנסים למצרים ועד שהם מתייצבים שם, חיים שם וכל הסיפור ביניהם ועם פרעה, עד שמגיעים למכות ובורחים ממצרים – זה עסק ארוך, זה כל החיים שלנו בעולם הזה, שכל אחד חי בגלגולים שלו, עד שהוא יוצא לרוחניות עם כל המאורעות שהוא עובר, זה הכול מצרים. עד שאנחנו מרגישים שממצרים הטוב, מגיעים למצרים הרע.

שאלה: יש לנו חיסרון מאוד גדול לבורא, מחוסר הכוחות שלנו להתחבר. האם זוהי תפילה או חלקית תפילה?

אם אתם רוצים להתחבר ולא יכולים, זה בדיוק חיסרון טוב שאתם מגלים, שאתם רוצים ולא יכולים, ואותו חיסרון אתם צריכים להעלות לבורא בתפילה, “תראה כמה אנחנו רוצים להתחבר ולא מסוגלים, אתה חייב לעזור לנו”.

שאלה: יש הרגשה של דחייה מאוד גדולה מכל התהליך הזה, מהחיבור. ויש גם טיפה הרגשה של חיבור, אבל מסך הכול התהליך הכללי הזה, יש הרגשה של דחייה, כאילו לא רוצה להיכנס לתוך זה. מה עושים במצב כזה?

מצוין. קודם כל מה שמרגישים – מרגישים וזה ודאי מגיע מהבורא. ועכשיו צריכים לבדוק, לראות מה אנחנו עושים עם זה. כי מה שמרגישים זה מגיע מלמעלה, ומה אני עושה עכשיו עם מה שאני מרגיש. אני מרגיש דחייה, למה? זה טוב? זה רע? מה לעשות עם זה? חיבור, מטרה וכן הלאה. תבדוק את כל הדברים האלה, את המרכיבים ותראה. זה הכול בא לך כדי שתייצב את המצב ותראה שאי אפשר בלי זה, זה מגיע אליך על ידי השפעת האור העליון עליך. אז תברר ותמשיך.

תלמיד: אמרת שההבדל בין גאולה לגלות זה ה”אלף”, אלופו של עולם. אז איך אנחנו מכניסים את הבורא בכל התהליך, או שצריכה להיות הרגשה של הבורא בתהליך?

אתם צריכים לדבר ביניכם ולהבין מתוך מה שכתוב בטקסטים שיש לכם עסק עם הבורא, ובין הבורא לכל אחד עומדים החברים. וכמה שהחברים לא קרובים אליכם, אז אתם לא מרגישים את הבורא דרכם. זאת אומרת, מה שמסתיר לכל אחד את הבורא זה החברים, שהוא לא מרגיש אותם קרוב, וככל שירגיש אותם קרוב, דרכם בתכונות שיגלה, הוא יגלה את הבורא. יוצא שחסרים לי כלים, הבחנות, כדי לגלות את הבורא, ואת ההבחנות האלה אני מקבל מהחיבור עם החברים.

תלמיד: אבל יש הרגשה שלאו דווקא מהחיבור הכוח מתגלה, אלא בין שני הכוחות האלה.

זה לא חשוב, אתה יכול להרגיש בכל מיני אופנים, אבל תכלס, ככל שאתה רוצה להתחבר לחברים ודרכם להרגיש את הבורא – ודרכם, לא לבד – אתה בזה מכוון את עצמך בצורה נכונה לגילוי שלו.

שאלה: אמרת שכל האור שמגיע מהבורא לנברא נקרא “תורה”, אז מה זה אור, איזשהו תדר?

זה רצון ומחשבה שפועלים באדם והם מכוונים אותו למטרת החיים – זה נקרא תורה.

שאלה: האם יהיה נכון, להתייחס למאמרי בעל הסולם והרב”ש שזה התורה והמצוות עבורנו?

ודאי, כל דבר שהמקובלים מספרים לנו, איך להגיע לדבקות בבורא, לגילוי הבורא, נקראים “תורה”. כל הפעולות שאנחנו צריכים לעשות כדי לגלות את הבורא בקשר בינינו, הן נקראות “מצוות”. זאת אומרת, כל פעולות החיבור שאנחנו צריכים לעשות נקראות מצוות, וכל מה שמתגלה, אם אנחנו מבינים או לא מבינים, אפילו מגלים ולא מגלים, וזה משפיע עלינו כתוצאה מהמאמצים שלנו לחיבור – זה נקרא תורה.

שאלה: כתוב במקומות שונים שצריך לבקש את גילוי הבורא ובמקומות אחרים כתוב שלא צריך לבקש גילוי, אלא אם הוא רוצה להיות נסתר. איך ליישב את זה?

השאלה בשביל מה אתה מבקש. אם אתה מבקש שהבורא יפתח כדי שיהיה לך טוב, כדי שתמלא את הרצון שלך לדעת, להבין, אתה לא תראה שום הצלחה. רק בתנאי שאתה רוצה לגלות את תכונות ההשפעה, תוכל להגיע להצלחה.

תלמיד: אם הוא רוצה להיות נסתר אז אני מסכים לזה, העיקר שיהיה לי כוחות להיות עם החברים, כי זה נראה יותר נכון מאשר לבקש את הגילוי שלו, כיוון שלבקש את הגילוי זה כאילו אגואיסטי.

נכון.

תלמיד: אבל המקובלים אומרים וגם אתה אומר לנו לבקש גילוי, לא ברור במה זה תלוי.

מה זה שהבורא מתגלה? הוא מתגלה ככוח השפעה. מה הוא יכול לגלות לנו? רק כוח השפעה. שיתקן את הכלים שלנו כך, שבהם יופיע כוח השפעה. זה מה שאנחנו צריכים.

קריין: קטע 24.

“מהו כל כך גודל האיסור של “אל תלחם לחם רע עין”, שבגלל זה נשארו ישראל בגלות, כמו שאומר “ואם כשירדו ישראל למצרים, לא היו טועמים את לחם המצרים, לא היו נעזבים בגלות מצרים”. היות שענין “גלות” נקרא בזה, שעם ישראל לא היו יכולים לעבוד בעל מנת להשפיע לה’, אלא רק לקבל לעצמו. וזה נקרא “גלות מצרים”, שלא יכלו לצאת משליטתם, אלא הרצון לקבל לעצמו, היה שולט.” הרגישו ששולט בהם רצון לקבל ולזה קראו “גלות”. “לכן אומר הזה”ק, שאם בזמן שירדו בגלות מצרים, היו נזהרים שלא יאכלו, היינו שלא יהנו מזה שהמצרים נהנין, כלומר “מרע עין”, שהוא הרצון לקבל לעצמו, לא היו נכנסים תחת שליטתם, בגלות.

נמצא, שגודל האיסור של רע עין הוא, שהלחם שלו כולו בעל מנת לקבל, וזה גורם כל הפירוד מהקדושה. וזהו כל האיסור של “אל תלחם את לחם רע עין”.

(הרב”ש. מאמר 13 “מהו “לחם רע עין” בעבודה” 1989)

שאלה: מה זה “צר עין” בעבודה בעשירייה?

שאני מסתכל בעין האגואיסטית שלי על החברים.

שאלה: האם הקריאה של סיפור יציאת מצרים יכולה לתת לנו התרשמות על הגלות שאנחנו נמצאים בה?

הסיפור הוא סיפור מאוד מאוד מעניין, הוא מאוד חשוב, יש שם מלא פרטים שאנחנו לא צריכים בינתיים, כי אנחנו לא יכולים לראות אותם נכון, לגלות כל מקום ומקום שמדובר עליו, בשכל, ברגש שלנו. ולכן בינתיים הסיפור הזה הוא די רחוק כביכול מאיתנו, אנחנו לא יכולים להלביש אותו, להדביק אותו על עצמנו, על היחסים בינינו, על המצבים שעובר כל אחד וכולנו יחד בעשיריות. לכן צריכים לאט לאט פה ושם להכיר אותו, עד שאנחנו נראה איך כולו מתלבש עלינו.

תלמיד: הקריאה עצמה יכולה לעזור?

כדאי לקרוא, אבל שזה לא יביא לנו בלבול. לכן רצוי קודם כל להכיר את הדברים האלה דרך המאמרים של הרב”ש או הקטעים שאנחנו קוראים. אבל בסופו של דבר וודאי שאנחנו נגלה את סיפור יציאת מצרים, בכלל כל סיפור מצרים בכל הפרטים שלו על עצמנו. זה חייב כך לעבור עלינו, כי זה סיפור על המצב שלנו לפני הגאולה, לפני שאנחנו מגיעים לעלות למעלה מהרצון האגואיסטי שלנו, וכך מגלים את העולם חדש.

שאלה: מה זה “בראתי יצר הרע”?

שהבורא לפני הכול ברא את הרע, ולא צריך שום דבר חוץ מזה, כי הוא בעצמו יצר הטוב ולכן ברא משהו נגדו, כדי לתת מקום לנבראים להיות הפוכים ממנו ומהצד ההפוך להכיר אותו. לכן כל דבר שהוא הפוך מהבורא נקרא יצר הרע.

שאלה: בתוך העשירייה מהו הלחם של המצרים שאסור לנו לאכול, ומה הכלי מהמצרים שאנחנו צריכים?

אסור לנו ליהנות מעל מנת לקבל, זה בעצם הכול.

שאלה: איך אנחנו יכולים לרכוש את הכלים הנחוצים, אם עדיין לא טעמנו את הלחם של המצרים?

אתה צודק, אבל מגיעה לנו הכרה והרגשה בחוסר הכלים דהשפעה, מתוך כך שאנחנו לא יכולים להצליח בכלים דקבלה. זאת שאלה יפה, איך נרצה לצאת ממצרים אם אנחנו לא טועמים את מה שנמצא מחוץ למצרים? אבל העניין הוא שאנחנו לא נשארים באותם הכלים כמו שהיינו במצרים.

אם היינו נשארים ברצון לקבל ועכשיו מהרצון לקבל אנחנו רוצים לטעום משהו שנמצא מחוץ למצרים אז אתה צודק, איך אני יכול לרצות, לדעת, להבין מה נמצא מחוץ למצרים אם לא הייתי שם, אם לא טעמתי מה שקורה שם. אבל אנחנו לא נשארים באותם הכלים, בכלים האלה שאיתם אנחנו נמצאים במצרים אנחנו טועמים טעם מר, מתוך הטעם המר הזה אנחנו רוצים להתעלות ממנו, ולא להתעלות בגלל שהטעם המר בעצמו הוא מר לנו, אלא שאנחנו לא רוצים להשתמש בכלים ההם בעצמם ולכן אנחנו רוצים לצאת מהכלים האלה, זה נקרא יציאת מצרים.

לא שאנחנו משתוקקים על מנת לקבל מה שיש לנו מחוץ למצרים, למנה יפה שיש שם מחוץ למצרים, לא, אנחנו רוצים להפטר מהכלי עצמו שבמצרים, וזה נקרא יציאת מצרים. אם הייתי עובר עם אותם הכלים שהיו לי במצרים גם מחוץ למצרים זאת לא הייתה נקראת גאולה, אלה היו אותם הכלים שבהם הייתי טועם משהו חדש, אבל באותם הכלים בעל מנת לקבל.

כאן זה משהו אחר, שאני מחליף את הטבע שלי מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. ולכן אפילו שאני לא יודע מה זה על מנת להשפיע, אבל מספיק לי להרגיש את מצרים בעל מנת לקבל, שזה לא טוב, שאני רוצה לברוח מזה, ואז אני בורח מעל מנת לקבל, ומגיע לא מיד אלא אחרי כמה שלבים לעל מנת להשפיע.

קריין: קטע 25.

“האדם צריך לדעת, שהירידות האלו ניתנו לו בכדי ללמוד מזה איך להעריך את מצב העליה, רק בזמן הירידה, אין אדם מסוגל ללמוד מזה משהו.

אלא בזמן העליה, אז יש לו מקום לעשות חשבון אמיתי, ולומר, שזה שאני נמצא עכשיו בבחינת אמונה, זהו הוא בא לי מצד ה’, אחרת אני תיכף ירד למצב של אהבה עצמית, ואם לא עושה חשבון זה, תיכף זורקים אותו. ולתת תודה לה’ על מה שקירב אותו. נמצא, שאי אפשר להשיג הנאה אמיתית מהתקרבות ה’, אם לא יודעים להעריך את זה, כנ”ל, “כיתרון האור מתוך החושך”.

נמצא, שבכדי שהנבראים יקבלו את הטוב והעונג, ושירגישו זה, היו מוכרחות להיות כל אלו הירידות הנקראות, בחינת גלות. וזה מכונה, “שכינתא בגלותא”, או “שכינתא בעפרא”, שרק ע”י זה יהיה להאדם כלים להרגיש את הטוב ועונג”.

(הרב”ש. מאמר 22 “מהו שדוקא בליל פסח, שואלים ד’ קשיות” 1989)

להעריך מצב אנחנו יכולים רק מהמצבים האחרים שלפני ואחרי המצב שאנחנו מדברים עליו. ולכן אנחנו נמצאים בגלות, ולאט לאט מתוך הגלות אנחנו משיגים עד כמה אנחנו בעל מנת לקבל, עד כמה אנחנו סובלים מזה שלא רוצים להיות בעל מנת לקבל, כי אנחנו מקבלים הארה קטנה אחת, שתיים, שלוש. ואחרי כל פעם ופעם אנחנו רואים עד כמה שיטת הקבלה שלנו פגומה, שאנחנו לא רוצים להישאר בה.

ואז אנחנו מתחילים להשיג “כיתרון אור מתוך החושך”. לא שאנחנו מקבלים משהו חדש מהאור שיהיה, אלא מזה שאנחנו נמצאים בחושך, יותר ויותר מרגישים את החושך במצבנו. אמנם לא כל כך רע, אבל אנחנו משיגים שזה חסר לי, אני לא יכול להיות בזה יותר. ואז יוצאים מהגלות, כשקובעים שזו הגלות, לגאולה.

קריין: שוב קטע 25.

“האדם צריך לדעת, שהירידות האלו ניתנו לו בכדי ללמוד מזה איך להעריך את מצב העליה, רק בזמן הירידה, אין אדם מסוגל ללמוד מזה משהו. 

אלא בזמן העליה, אז יש לו מקום לעשות חשבון אמיתי, ולומר, שזה שאני נמצא עכשיו בבחינת אמונה, זהו הוא בא לי מצד ה’, אחרת אני תיכף ירד למצב של אהבה עצמית, ואם לא עושה חשבון זה, תיכף זורקים אותו. ולתת תודה לה’ על מה שקירב אותו. נמצא, שאי אפשר להשיג הנאה אמיתית מהתקרבות ה’, אם לא יודעים להעריך את זה, כנ”ל, “כיתרון האור מתוך החושך”. 

נמצא, שבכדי שהנבראים יקבלו את הטוב והעונג, ושירגישו זה, היו מוכרחות להיות כל אלו הירידות הנקראות, בחינת גלות. וזה מכונה, “שכינתא בגלותא”, או “שכינתא בעפרא”, שרק ע”י זה יהיה להאדם כלים להרגיש את הטוב ועונג”. 

(הרב”ש. מאמר 22 “מהו שדוקא בליל פסח, שואלים ד’ קשיות” 1989)

אין לנו ברירה, אנחנו צריכים להרגיש בכל מצב ומצב שנמצאים בו בירידות, בנפילות, “בגלות”. עד שאנחנו מבחינים שכל הירידות האלה הן מתוך זה שאנחנו לא מחוברים, ואין בינינו “בורא”, הכוח המחבר בינינו לא נמצא. ואז אחרי שאנחנו קובעים שזה כך, אנחנו ראויים לעלייה מהמצב הזה ליציאה ממצרים.

שאלה: מה ההבדל בין לסבול ברצון לקבל לבין לסבול מזה שאין לי כלים דהשפעה?

סבל אי אפשר למדוד, אלא את סוג הסבל. אם אני סובל יש ייסורי אהבה ויש ייסורים של שנאה, אז ייסוריי אהבה הם אמנם ייסורים אבל הם מתוקים, וייסורי שנאה הם ייסורים שאין להם שום תקווה.

שאלה: איך להתעלות מעל צרות העין בעצמנו ובאחרים? מהי הפעולה הטובה ביותר בעשירייה?

להתחבר בלי להסתכל על כל מה שמפריע לנו.

שאלה: מה עוזר לנו להבין שאנחנו זקוקות להצלה מהרצון לקבל שבנו?

לקרוא ולדבר עוד ועוד. מפריע לנו האגו שלנו שנמצא בכל מקום בינינו. אנחנו צריכים לנקות את המקומות האלה בינינו ובמקומם להביא את האור העליון, את הבורא, כשהוא יאיר אז לא יהיה בינינו יצר הרע. כי יצר הרע הוא הפוך מהבורא.

שאלה: כתוב בציטוט 23 “שאין שום מציאות, שתהיה בידו יכולת להגיע לזה בלי עזרתו יתברך”¹. איך לא לצאת מהתחושה הזו לאחר השיעור?

זה הכול תלוי בכם, איך אתם מחזיקים זה את זה, זה תלוי בחברים. איך החברים מחזיקים את ההרגשה הזאת שהם ממש נמצאים בחיבור ביניהם, ולהגדיל את החיבור ביניהם עד שמגלים בחיבור את הבורא. הבורא נסתר רק מפני שאנחנו מאבדים אותו בחיבור בינינו, בחוסר חיבור בינינו, וצריך משם לגלות אותו.

קודם היה כלי אחד, הבורא שבר את הכלי, גילה את הרצון האגואיסטי שיש בין חלקי הכלי שקודם לא היה מורגש, ועכשיו הרצון האגואיסטי הזה מסתיר את הבורא, לא נותן לו להתגלות. כשאנחנו עובדים נגד הרצון לקבל שמפריד בינינו, אנחנו בזה מנקים את המקום הזה מהרצון לקבל. יותר נכון להגיד, אנחנו במקום רצון לקבל מתקנים אותו שיהיה רצון להשפיע, אז אנחנו מגלים את הבורא פי תר”ך פעמים יותר ממה שהיה נגלה קודם בכלי דאדם הראשון. בכלי דאדם ראשון הייתה רק הארה קטנה, אבל היא היתה מספקת כדי לחבר את כל החלקים, כל הרצונות לקבל יחד, זה האדם הראשון לפני החטא.

ואחרי החטא, אחרי שאנחנו מתקנים את הרצון האגואיסטי ביננו, שהוא יהפוך להיות לחיבור, משנאה לאהבה, אז אנחנו מגלים את הרצון הזה שהוא נקרא בורא, רצון להשפיע שאנחנו מעמידים אותו בינינו, רצון לחיבור, פי תר”ך פעמים יותר. מתי זה נגלה פי תר”ך פעמים? זה נגלה בזמן השבירה, ואנחנו מתקנים אותו במשך העבודה שלנו.

שאלה: בעשירייה כל הזמן מתגלה הרע ואנחנו מנסות כל הזמן להתעלות מעליו. התהליך הזה נראה ללא סוף. כיצד להגיע למידה כזו שתהפוך ליציאת מצרים?

צריכים להמשיך בעבודה הזאת עד שאנחנו נגלה מה שבאמת מפריד בינינו הוא ה”יצר הרע”, פרעה שלא נותן לנו להתחבר, ואנחנו חייבים לברוח ממנו, להתעלות מעל הרצון לקבל, זו “יציאת מצרים” שאנחנו מתנתקים מהרצון לקבל שלנו, זו ה”יציאה”, ואחר כך כשאנחנו יוצאים, כל הרע שהיה לנו, ברצון לקבל שהפריד בינינו, אנחנו הופכים אותו לטוב. שאנחנו בונים את כל החיבור בינינו על פני הפרעה, שאותה עוביות אנחנו הופכים לזכות.

שאלה: מהי הנאה האמיתית מההתקרבות לבורא? כיצד ניתן ללמוד להעריך זאת?

זה בדיוק מה שעכשיו אמרתי, שכל הרצון לקבל הוא לא נעלם, הוא לא מזדכך, אלא מעליו אנחנו משתמשים בכוונה על מנת להשפיע. וזה “חשכה כאורה יאיר”.

שאלה: אנחנו רוצות להדליק את האור ולגלות את הבורא בחיבור בינינו, אבל לא מצליחות להחזיק תפילה לחברות לאורך זמן. מה לעשות?

צריכים להתאמץ. אין מה לעשות, צריכים להתאמץ ואתן תראו שזה אפשרי. יש לכן כוח גדול מאוד, וכמות מאוד נכבדת, אתן צריכות להגיע לחיבור ולהגדיל אותו עוד ועוד, למעלה מכל ההפרעות וכל הניתוקים. אין בכן יותר מהרצון לקבל הכללי, הגשמי, כזה מאוד פרימיטיבי, שאסור לכם להסכים עימו, אלא בכוח להתעלות מעליו, ואתן מסוגלות. וכך בקשר ביניכן אתן תגלו את הבורא, ודווקא אתן.

קריין: קטע 26.

“ישראל שגלו שכינה עמהם”, שפירושו שאם האדם מגיע לידי ירידה, גם הרוחניות אצלו בבחינת ירידה. ולפי הכלל, “מצוה גוררת מצוה”, מדוע הוא בא לידי ירידה. תשובה, שמלמעלה נותנים לו ירידה, בכדי שהוא ירגיש שהוא נמצא בגלות, ושיבקש רחמים שיוציאו אותו מהגלות, שזה נקרא גאולה. ואי אפשר להיות גאולה אם אין שם גלות קודם. 

(הרב”ש. 71. “ענין גלות”)

שאלה: האם מצב של עלייה זה בעצם מצב של קשר עם הבורא?

ודאי.

קריין: קטע 27.

“אי אפשר לצאת מגלות מצרים מטרם שנכנסים בגלות. שרק אז שייך לומר שיוצאים מהגלות. ולזה מספר לנו בעל ההגדה שאנחנו צריכין לדעת שמתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו, היינו שהיו בגלות תחת שליטת עובדי עבודה זרה – ורק אז קירב הקב”ה את אבותינו. מה שאם כן אם לא היו מרגישים שהם מונחים תחת שליטת עובדי עבודה זרה לא שייך לומר שהקב”ה קירב אותם. שרק בזמן שהאדם מרוחק מהקב”ה שייך לומר שהקב”ה מקרב אותו. כי תמיד צריך להיות ההעדר קודם להויה, שענין העדר הוא הכלי, וההויה הוא האור הממלא את ההעדר והחושך.”

(הרב”ש. אגרת ס”ו)

טוב, ברור לנו. שלא יכולה להיות גאולה ללא גלות.

קריין: קטע מס’ 28.

“אי אפשר לצאת מהגלות, מטרם שנמצאים בגלות. וזה ידוע שהתורה הקדושה היא נצחית ונוהגת בכל דור ודור. וכמו כן אנו אומרים בהגדה, בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. לכן צריכים לדעת את ענין הגלות, אשר בו אנו נמצאים. וכל דור ודור צריך לצאת מהגלות המר הזה, מהו.”

(הרב”ש. 936. “זמן הגאולה”)

שאלה: כתוב שאם האדם מגיע לידי ירידה, גם הרוחניות אצלו בבחינת ירידה, מה זה אומר רוחניות בבחינת ירידה?

מה זה נקרא עליה או ירידה? זה כלפי הרוחניות אנחנו צריכים למדוד. אז “עליה” היא שהרוחניות, על מנת להשפיע אהבה, חיבור, בשבילי זה דבר חשוב, ו”ירידה” זה נקרא שהשפעה, חיבור, התקרבות, זה דבר לא חשוב. בין שני הערכים האלו נמצא “האני” ורק כך לפי זה אני מודד את הערכים שלי.

שאלה: רשום שמלמעלה נותנים לו ירידה בכדי שהוא ירגיש שהוא נמצא בגלות, ושיבקש רחמים שיוציאו אותו מהגלות, שזה נקרא גאולה. אז עצם הבקשה על הרחמים בשביל לצאת מהגלות זו כבר הגאולה?

לא, אנחנו לא נכנס לפלפולים. אתה רוצה להיות בעל מנת להשפיע, אתה רוצה להתחבר עם החברים, אתה רוצה להגיע לאהבת הבורא, לא אגואיסטית ממש, אלא קצת יותר למעלה מזה, זה שאתה מבקש “גאולה”. “גאולה” זה שאתה רוצה את הבורא, את כוח ההשפעה, שישרה בינך לבין כל חלקי הבריאה.

תלמיד: מספיק רק הרצון?

כן.

קריין: קטע 29.

“כתוב “וזכרת, כי עבד היית במצרים”. ומי אומר שלהיות עבד הוא כל כך רע. הלא יש אנשים שרוצים להיות עבד, כנ”ל, שהעבד אמר “אהבתי את אדני”. אלא כנ”ל, שענין גלות, הוא לפי שיעור היסורים והמכאובים, שמרגישים בהגלות. ובשיעור זה יכולים לקבל שמחה מהגאולה. וזהו כמו אור וכלי, כלומר שהיסורים שסובלים מאיזה דבר, הוא הכלי, שיכול לקבל אור, אם משחרר עצמו מהיסורים.”

(הרב”ש. מאמר 15 “מהו הברכה “שעשה לי נס במקום הזה” בעבודה” 1991)

זאת אומרת גלות וגאולה הם יכולים להיות בכל דבר, בכל מצב, בכל מקום. כשאני נמצא ברצון שלא יכול לממש אותו זו “גלות”, וכשאני מממש את הרצון שלי, זו “גאולה”. כלפי מטרת החיים שלנו, כלפי הרוחניות, אז רצון שאני רוצה לצאת מעל מנת לקבל זו גלות, שאני נמצא בה ולא יכול לצאת, לכן צריכים למדוד את עצמנו, האם אנחנו נמצאים בגלות? האם אני נמצא ברצון לקבל ממש והאם זה שאני נמצא בו אני מרגיש שהוא ממש חונק אותי, שאני לא יכול לסבול אותו? אם כן לפי זה אפשר להגיד שאני נמצא בגלות.

כאשר אני מגלה שכל הרצונות שלי הם כולם אגואיסטים ואין לי מה לעשות בהם אלא רק להתעלות מעליהם, אז אני מוכן לגאולה ואני צועק שהבורא יוציא אותי כי אני רואה שאני לא מסוגל, ניסיתי כמה פעמים ולא יכולתי, לכן אני צועק לבורא שיעזור לי לצאת וכך יוצאים מהגלות לגאולה. במה? בזה שמגיע מלמעלה גילוי הבורא. ההבדל בין גלות וגאולה הוא בכתיבה, גלות, גאולה, שזו האות א’, שהוא הבורא, אלופו של עולם וכך אנחנו יוצאים מהרגשת הגלות.

הרגשת הגלות היא כאשר אני נמצא ברצון לקבל וכל המחשבות והרצונות שלי הם רק בעל מנת לקבל, והגאולה בשבילי, שהייתי רוצה להיות בעל מנת להשפיע. נשאלת השאלה, האם אנחנו נמצאים כבר בזה או לא? במשהו אנחנו כן נמצאים, ובמשהו אנחנו לא נמצאים, אבל כיוון שאנחנו מתחברים בינינו אז יכול להיות שכל הנטיות שלנו לחיבור שהן עוברות דרך זה הן מספיקות.

הנטיות האלו הן מספיקות כדי שאנחנו נדרוש מהבורא שיוציא אותנו מהגלות, כי מה שאני לא רוצה לבקש, או לא יכול או לא מסוגל אז השני יבקש, השלישי יבקש וכך “איש את רעהו יעזורו”, ואז יוצא בסל הכול שאנחנו נבקש משהו שלם בעשרה חלקים של הפרצוף שלנו שהחלק השבור יקבל תיקון מלמעלה וכבר לא יהיה שבור ויתגלה בו הבורא שזו הגאולה, יציאה מהמצרים.

שאלה: בקטע 27 כתוב “מה שאם כן אם לא היו מרגישים שהם מונחים תחת שליטת עובדי עבודה זרה לא שייך לומר שהקב”ה קירב אותם.” איך אפשר להרגיש שאנחנו בעבודה זרה אם אנחנו לא יודעים מה זה השפעה עדיין?

תחשוב על זה. הכול הם בירורים שלך. אל תחשוב שמישהו יכול לספר לך או להסביר לך. אתה תחשוב על העבודות שלך, על הפעולות שלך, על המצב, על החיים שלך, ככל שאתה נמצא מנוהל על ידי האגו שלך, כמה אתה חושב רק על עצמך ולא על העשירייה. בבקשה הכול לפניך ומתוך זה אתה תראה כמה אתה מתקרב לגאולה או לא. ובכל זאת כל דבר אתה יכול לבקש מהבורא שיוציא אותך. כשיוצאים מהמצרים יוצאים כולם, כל הרצונות יוצאים אפילו רצונות כאלו שכאילו לא רוצים להגיע לגאולה.

שאלה: בתהליך של ההתקדמות הרוחנית, הכניסה למצרים וההמצאות במצרים והיציאה ממצרים, האם אנחנו חייבים להכיר מה זה הכרחי, מה זה “לא יגונה ולא ישובח”?

כן. רק אני לא מבין מה הוא רוצה לשאול, עדיף שהוא יבדוק וישאל בצורה יותר פרקטית.

שאלה: כתוב “דור ודור”. למה הכוונה כשמדובר כאן על דור?

מצבים בתוך האדם.

שאלה: אני יושב פה משתיים וחצי עם חברים, מנסה להתחבר, מנסה להתכלל איתם, להתכלל בשיעור, להקשיב לך, לחברים בעולם, והלב והמחשבות נזרקים לכל הכיוונים. זה סוג של גלות?

אנחנו לומדים עכשיו מהי הגדרת הגלות והגדרת הגאולה. ועל ידי מה יוצאים מגלות לגאולה. יכול להיות שאדם נמצא במצב שלו, בחיים שלו וזאת לא גלות. אדם בעצמו קובע אם זו גלות. אם אני נמצא בחיים שלי ויש לי כל טוב, אז זאת לא גלות. יכול להיות שאני נמצא בבית סוהר אבל אני לא מרגיש שזה בית סוהר ואז אי אפשר להגיד שאני נמצא בבית סוהר.

ויכול להיות שאני נמצא בארמון המלך או שאני בעצמי המלך שנמצא בארמונו אבל אני פתאום מרגיש שאני לא יכול לצאת מהארמון, אני צריך לדווח לכולם, אני צריך לקחת איתי את כל הצבא שישמור עלי ולכן אף על פי שאני נמצא בארמון, אני מרגיש בבית סוהר. הכול נקבע כלפי אדם.

תלמיד: ועכשיו בשיעור אני פה, אני רוצה להיות כאן, רוצה להתכלל עם החברים ולא יכול.

כי לא מספיק עבדת על זה כדי להתקרב לחברים וביחד איתם להרגיש שאתה נמצא כבר בפתחי הגאולה.

תלמיד: אז מה עוד צריך לעשות, מה אני יכול להוסיף?

כל דבר שמחבר אותך לחברים אתה חייב לבצע כדי להרגיש שאתה נמצא או בגלות או בשלבי הגאולה. זאת חובתנו. זאת עלינו לבצע. אין לנו יותר מזה בחיים. רק את זה לברר וככל שאנחנו מבררים את זה, בכך תלויים כל החיים האחרים שלנו כולל החיים הגשמיים.

תלמיד: שמעתי עכשיו שאמרת שאנחנו יכולים להשלים אחד עבור חברו גם את הנחיצות לגאולה וגם את הרגשת הגלות.

הכול אנחנו יכולים להשלים אחד עבור חברו. כפי שבחיים שלנו יש תינוקות, קטנים, ילדים, יש מבוגרים, זקנים, יש כל מיני סוגי אנשים ואת כולם אנחנו צריכים. אתה רואה שכולם חיים וקיימים בעולם אחד ותומכים זה בזה וסך הכול העולם הוא בשביל לכולם. כשאנחנו נכללים יחד פירושו שאנחנו מגיעים לפרצוף אחד. כך אנחנו גם צריכים להבין, שכל התכונות וכל מה שיש בחברים שלנו זה כל מה שאנחנו צריכים כדי להביא את עצמנו לחיבור בינינו ולגאולה.

שאלה: מהי העבודה של “זכרת כעבד היית במצרים” בזמן ההכנה?

בזמן ההכנה אין לך מה לזכור כי אתה עדיין עבד. אתה שואל על השלבים שאנחנו כבר מעוררים רצון לקבל והופכים אותו מעל מנת להשפיע, ללקבל על מנת להשפיע. זה כבר שלבים מאד מתקדמים.

(סוף השיעור)