KETER: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Baal HaSulam. Peace in the World

שיעור בוקר 07.03.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר “כתבי בעל הסולם”, מאמר “השלום בעולם”, עמ’ 465

קריין: ספר “כתבי בעל הסולם”, עמ’ 465, מאמר “השלום בעולם”, בכותרת,

“בחיי המעשה סותרות ארבעת המדות זו לזו”.

כדאי לנו לראות עד כמה שהמאמר הזה הוא מאמר חשוב, הוא מסביר לנו מה קורה לנו בחברה האנושית, מה קורה שאלו עולים ואלו יורדים ויש התחלקות לכל מיני מחנות ומפלגות, וזמנים בהיסטוריה שהאנושות נמשכת או לכאן או לשם, זה הכול כתוב כאן. שימו לב קצת יותר למה שהוא כותב ואתם תראו שהחוקים של האנושות נובעים מהטבע שלנו ואין לנו ברירה, אנחנו לא יכולים להימלט מזה.

ולכן מצליחים או לא מצליחים בזה, בינתיים אנחנו רואים שאנחנו לא מצליחים, שבכל שלב ושלב שהאנושות מתפתחת היא נכנסת שוב ושוב לכל מיני בעיות, עד שהבעיות האלה מביאות למלחמות, למהפכות. ואנחנו שנמצאים במלחמה פנימית בתוך המדינות או ביניהן, שוברים את כל ההסכמות הקודמות ועולים למצב חדש.

אבל זה מתוך שאין לנו הבנה איך אנחנו צריכים להתקדם לפי הטבע שלנו, כי יש חוקיות אגואיסטית לפי הטבע שלנו והשפעת המאור המחזיר למוטב על הטבע הזה, איך אנחנו צריכים להתקדם. אם היינו יודעים את הדברים האלה מראש, וזה מה שחכמת הקבלה מאפשרת לנו לעשות, כי דווקא “החכם עיניו בראשו”, הוא הרואה את הנולד, ואם היינו יודעים, אז לא היינו מתקדמים על ידי כאלה צרות גדולות שיש לנו בכל רגע ורגע באנושות. תראו כמה מלחמות ובעיות אנחנו עברנו בכל שלב ושלב בהתפתחות האנושית ואנחנו עומדים עכשיו בפני כאלו מצבים שיכול להיות פיצוץ אחד, ובזה אנחנו גומרים עם כל הציוויליזציה.

אתם יודעים, אתם זוכרים מה היה בצ’רנוביל, ועכשיו יש לנו כור גרעיני פי שישה יותר גדול מצ’רנוביל, ולא אחד, יש שם עוד כמה כאלו. עם מה אנחנו משחקים? ואם שואלים אנשים מצד אחד של המלחמה ומצד אחר של המלחמה, עדיין כל אחד נמצא במוח שלו, בטבע שלו. מה קורה כאן?

האנשים לא מבינים שיש צורת התפתחות אחידה לאנושות ואין כאן דעות שונות ומפלגות למיניהן, אלא צריכים לדעת שלפי הטבע אין לנו ברירה, אנחנו צריכים להתפתח דווקא בצורה מסוימת בלבד וזהו. ולכן אנחנו מביאים את עצמנו לסכנות כאלו שהיום באמת יכולות להיות כמו גוג ומגוג וארמגדון.

ואנחנו רואים שמשני הצדדים ישנם כוחות ויש גם כוח כזה שאומר, “או שאני אשלוט או שכל העולם ייחרב”. שומעים את זה, רואים את זה. אז סך הכול אנחנו צריכים לדעת איך אנחנו פועלים במצב כזה.

קריין: אנחנו במאמר “השלום בעולם”, כותרת “בחיי המעשה סותרות ארבעת המדות זו לזו”.

בחיי המעשה סותרות ארבעת המדות זו לזו

“והמעט לנו את הקשיים המעשיים האמורים, המפריעים על דרכנו, חדלי האונים, הנה נוספה לנו עוד ערבוביא ומלחמה גדולה מבחינת הנטיות הפסיכולוגיות. כלומר, המדות עצמם השוררים בכל אחד מאתנו, באופן מיוחד ובסתירה מאיש לרעהו, להיות כי ארבע המדות הנזכרים, חסד ואמת, צדק ושלום, שנתחלקו בטבע בני האדם אם מתוך התפתחות, ואם מתוך החינוך – המה עצמם סותרים זה לזה.

כי כשנקח למשל את מדת החסד, בצורה מופשטת, אנו מוצאים את כח ממשלתה, שסותרת את כל המדות האחרות, – כלומר, שעל פי חוקי ממשלת החסד אין שום מקום להופעת יתר המדות בעולמנו.

מדת החסד מהי – חז”ל גדרו לנו (אבות ה’): “שלי שלך ושלך שלך, חסיד”. ואם היו בני העולם כולו מתנהגים במדה זו, הרי בטלה והלכה לה כל התפארת והיקר שבמדת “האמת והדין”. כי אילו כל אחד היה מוכן מטבעו לתת כל אשר לו לזולתו, ולא לקחת כלום משל זולתו – כבר בטל והלך לו כל ענין וגורם לשקר בעמיתו.

וגם אין מקום אז לדבר ממדת האמת כל עיקר, כי האמת והשקר הם יחסיים זה לזה. כי אם לא היה “שקר” בעולם – לא היה קיים מושג של “אמת”, ואין צריך לומר שגם שאר המדות שבאו רק לחזק האמת מסיבת חולשתו, היו מתבטלות.

והאמת, המוגדר באמירה: “שלי שלי ושלך שלך”, סותר את מדת החסד, ואינו סובל אותו לגמרי, כי אין זה הגון כלל מבחינת האמת לעמול ולהתיגע בשביל זולתו, כי מלבד שמכשיל את חברו, ומרגילו לנצל את זולתו – הנה האמת נותן, שכל אדם חייב לאצור רכושו לשעת הדחק, שלא יצטרך ליפול למעמסה על יגיעת זולתו.

ומלבד כל אלה, אין לך אדם שאין לו קרובים ויורשי רכושו, שעל פי האמת המה מוקדמים מאחרים, כי כן הטבע מחייב, שהנותן רכושו לאחרים נמצא משקר בקרוביו ויורשיו, בזה שאינו משאיר להם כלום.

וכן השלום סותר לצדק. כי כדי לעשות שלום בציבור, מוכרחים להיות התנאים כמות שהם קיימים, המבטיחים לפי תוכנם לזריזים ולפיקחים, המשקיעים ממרצם ומשכלם – להתעשר, ואילו המתרשלים והתמימים – להיות עניים. כך, שבעל המרץ נוטל חלקו, וחלק חברו המתרשל, ונהנה מחיים טובים ביותר, עד שלא נשאר עוד למתרשלים ולתמימים אפילו כדי חיותם ההכרחית, ונשארים על כן בעירום ובחוסר כל, ובנושאים מרובים.

וזה ודאי בלתי צודק, להעניש את המתרשלים והתמימים במדה מרובה כל כך, אשר על לא חמס בכפיהם. ומה חטאם ומה פשעם של האומללים הללו, אם ההשגחה לא העניקה להם את הזריזות והפיקחות, להענש ביסורים הקשים ממות. הרי שאין צדק כלל בתנאים של השלום, והשלום סותר לצדק.

וכן הצדק סותר לשלום, כי אם נסדר את חלוקת הרכוש על פי הצדק, דהיינו, לתת למתרשלים ולתמימים חלק חשוב בערכו, עם הזריזים ובעלי המרץ – כי אז בעלי הכח והיזמה הללו, ודאי לא ינוחו ולא ישקוטו, עד שיפילו את ההנהגה הזו, המשעבדת את הגדולים, בעלי המרץ, ומנצלים אותם לטובת החלשים הללו. ואין על כן שום תקוה לשלום הציבור – הרי שהצדק סותר לשלום.”

אנחנו צריכים אולי עוד להתעמק בזה ולקרוא, תעברו על זה במשך היום בהתקשרות ביניכם. בעל הסולם רוצה להגיד שאף שיטה כאן, ועל אחת כמה וכמה צורת חסד וצורת שלום או צורת השלמה כלשהי תוכל להצליח ברמה האנושית. זאת אומרת, עד כמה שכולם יהיו אנשים טובים בצורה זו או אחרת לפי האופי, לפי התיקונים שלהם שיתחברו, זה לא יביא אותם לתיקון, להשלמה, הם בכל זאת לא יהיו מרוצים.

העולם לא יוכל להגיע לשלום, כמו שהוא כותב “בחיי המעשה”, והוא מאוד מדייק באומרו “בחיי המעשה”, למעשה, כלומר כמו שיכול להתקיים בעולם, אז “ארבעת המידות” האלו סותרות זו את זו. המידות האלה נמצאות בכל אחד ואחד, ודאי שביחסים שונים, ולכן יקרה מה שיקרה, תמיד האנושות תהיה בהתנגשות עד מלחמות.

מדת היחידיות בתוך האיגואיזים פעולתה הרס וחורבן

“והנך רואה, איך המדות שבנו מנגחות ונלחמות זו בזו, ולא רק בין כתות לכתות, אלא בכל אדם יחיד, נמצאות ד’ המדות שולטות בו בבת אחת, או בזה אחר זה, ונלחמות בקרבו, עד שאין מקום לשכל הישר לסדר אותם, ולהביאם לידי הסכמה מוחלטת אחת.

והאמת היא, ששורש כל הערבוביא הרבה השוררת בנו, אינו יותר ממדת “היחידיות” הנזכר לעיל, המצויה בכל אחד ואחד מאתנו, אם פחות ואם יותר.

והגם שבארנו בה טעם יפה וגבוה, מאד נעלה, אשר מדה זאת נמשכת לנו ישר מהבורא ית’, יחידו של עולם, שהוא שורש כל הבריות, עם כל זה מתוך שהרגשת היחידיות התישבה בתוך האיגואיזם הצר שלנו, נעשתה פעולתה הרס וחורבן, עד שהיתה למקור לכל החורבנות שהיו ויהיו בעולם.

וכאמור, אין לך אף אדם אחד בעולם שיהיה בן חורין ממנה, וכל החילוקים המה רק באופני ההשתמשות עמה, אם לתאות לב, אם לממשלה, אם לכבוד, שבהם נבדלים הבריות זה מזה.

אבל הצד השוה שבכל בריות העולם הוא, שכל אחד מאתנו עומד לנצל לכל הבריות לתועלתו הפרטית, בכל האמצעים שברשותו, ומבלי לקחת בחשבון כלל שהולך להבנות על חורבנו של חברו.

ולא חשוב כאן כלום הוראת ההיתר שכל אחד ממציא לעצמו, על פי כוון המתאים לו, כי “הרצון הוא שורש השכל” ואין “השכל שורש הרצון”. והאמת ניתנת להאמר, שככל שהאדם גדול יותר, ומצויין ביותר – באותו השיעור ממש מדת היחידיות שבו, גדול ומצויין ביותר.”

אנחנו רואים כאן שהאגואיזם שנמצא בתשתית של כל המידות שלנו, כל הפילוסופיות, כל היחסים יהיו אשר יהיו, הולך ומקלקל לנו את כל התיאוריות היפות, ומה שאנחנו בונים בסופו של דבר לא יתקיים מפני שהאגו גדל ודורש את שלו.

שאלה: איך אנחנו יכולים להאיץ את תהליך ההתפתחות מתוך נקודת המבט של “אין עוד מלבדו”? איך אנחנו יכולים להתקדם מבלי ללכת לאיבוד בדרך?

זה מה שחכמת הקבלה וכל המקובלים מייעצים לנו לעשות, אנחנו מחוברים בינינו לעשירייה שתואמת לעשרה כוחות רוחניים, ואנחנו משתוקקים לחיבור בינינו כדי לבנות את העשירייה כמבנה הרוחני הקטן ביותר שיכול להתקיים אפילו בעולם שלנו. ואנחנו משתדלים בתוך העשירייה להביא את היחסים בינינו, מהדרגה הגשמית האגואיסטית לדרגה הרוחנית. כך אנחנו במאמץ שלנו רוצים להעלות את העשירייה כמו צלחת מעופפת למעלה מהאגו שלנו עוד ועוד, ואז כמו בתפילה אנחנו מזמינים את האור המחזיר למוטב מלמעלה והוא פועל עלינו וכבר מחבר אותנו ומקשר אותנו עוד ועוד בצורות הדדיות רוחניות נכונות.

וכך אנחנו הופכים להיות ממש לצלחת מעופפת שמתעלה מעל האגו שלנו לצורות רוחניות ושם אנחנו מתחילים כבר לפי הגובה שלנו וכפי יכולתנו, להתעלות כל אחד מעל האגו שלו, כל אחד בחיבור עם החברים האחרים. זאת אומרת איך אנחנו יכולים בצורה כזאת להתקיים עד שנתחיל להרגיש שזה הבורא שנמצא בינינו. זו כל השיטה והיא לא מנוגדת לשום מבנה גשמי או רוחני, אלא היא לוקחת בחשבון את כולם ומסדרת אותם תחת שליטת האור העליון.

שאלה: איך ארבע המידות יתממשו בנו בצורה מתוקנת לפי חכמת הקבלה ומה מהותן הפנימית בצורה המתוקנת?

הצורה המתוקנת של ארבע המידות היא שהם כולן מתחברות ומשלימות זו את זו ומה שאין באחת יש בשנייה ובשלישית וברביעית. ארבע המידות האלה יהיו לנו כמו י-ה-ו-ה ואנחנו בצורה כזאת נתקדם לסיכום הרוחני הנכון.

שאלה: מה זה אומר לשמור את האינדיבידואליות על כל הסתירות?

האינדיבידואליות בכל זאת מתגלה, כי לא יכול להתגלות שום דבר אחר. וככל שאנחנו גדלים, כל אחד יהיה יותר אינדיבידואלי, אבל באינדיבידואליות הזאת הוא צריך לפעול כדי להתקשר לאחרים, ואז צורת הקשר שלו עם האחרים תהיה יותר ויותר אינדיבידואלית, אבל על מנת להשפיע. ולכן כולם יהיו שונים, אבל בהפעלה שלהם יהיו כולם שווים. זה מה שצריך לקרות.

שאלה: שאלה ממוסקבה. אנשים סובלים כרגע, ואומרים שגם הכוח העליון לא עוזר להם. מה הם יכולים עוד לעשות בחוסר התקווה הזו? מה עוד אפשר לעשות למען הקרובים שנמצאים כעת באוקראינה?

אנחנו צריכים להתחבר כדי להתפלל נכון, כדי שהתפילה שלנו תהיה בעוצמה, ונקווה שזה יעזור. זה בטוח יעזור ואין לנו יותר במה לעזור ודאי שגם חומרית. כשאנחנו מתפללים, אנחנו מפעילים גם את הלבבות שנמצאים באירופה, באמריקה, ואז הם יעזרו לאלו שנפגעו משני הצדדים, לעבור את הזמן הזה ואחר כך לשקם את עצמם. אני בטוח שאירופה, אמריקה ובכלל מכל העולם יעזרו לכל נפגעי המלחמה להגיע כמה שיותר מהר לחיים נכונים וטובים.

שאלה: היה רצון גדול להגיע לרמה חדשה של ערבות וחיבור נכון בינינו, כדי להרגיש את טעמו המתוק של הבורא. איך לתת לרצון העז הזה את הכוונה הנכונה?

הכוונה הנכונה יכולה להיות רק דבר אחד, “על כל פשעים תכסה אהבה”. אנחנו חייבים להיות בחיבור ולהתפלל שיהיה חיבור עם כולם, על כל באי העולם כולל שני הצדדים הנלחמים.

שאלה: למה הבורא לא מאחד אותנו, למה הוא מחכה, כבר הרבה זמן לא היתה תפילה חזקה יותר?

הוא מחכה שאנחנו נהיה מוכנים להתאחד, שאנחנו נרצה את החיבור עד כדי כך, שנחייב אותו שיחבר בינינו, זה נקרא “נצחוני בני”.

שאלה: האם כאשר אנחנו מתחילים להתפלל, עלינו להיות מודעים לכך שאנו עומדים מול הר שנאה, או שכנשים אנחנו רואות את הגברים שלנו עומדים מול ההר הזה?

לא, אנחנו כולנו יחד נכללים בהר של שנאה, אבל אנחנו צריכים יחד כולנו להסתכל על פסגת ההר ששם נמצא הבורא כמו בהר סיני. למה הוא נקרא סיני? כי כולו בנוי משנאה והבורא למעלה ממנו, ואם אנחנו פונים אליו, דורשים, רוצים, ויכולים לארגן מביננו כח כזה שיכול לעלות על ההר שנקרא “משה”, אז אנחנו מצליחים.

משה נקרא כך, משום שמלמעלה הוא מושך את הכוח אלינו, ואם אנחנו יכולים כך לעשות, אז אנחנו מצליחים.

שאלה: איך אנחנו יכולים להבטיח, שההתפתחות שלנו תהיה תמיד לא על “חורבן חברו” אלא ההפך?

צריכים לחשוב על זה כל הזמן, לדבר על זה, ללבן את הבקשות שלנו ואז נצליח.

אני מודה לנשים שנמצאות איתנו יחד בכל המערכה הזאת ואני מאוד מקווה שאנחנו כך גם נגיע יחד כולנו לתיקון.

שאלה: לאיזה מצבים של ביקורת עוד נגיע בקבוצה? ואיך אנחנו יכולים להמשיך לעבוד מעליהם?

אם נתקדם יפה וטוב, אז תרגישו שאתם רוצים להרוג את החברים שלכם, כמו תלמידי רבי שמעון שאחר כך עשו תיקונים התחברו ביניהם, והגיעו לתיקון.

קריין: יש לנו היום תפילה עולמית משותפת. מה ההמלצה שלך לגבי הזמנים. קבענו חצי שעה פעמיים ביום, כלומר שעה בסך הכול.

רבע שעה זה מספיק לתפילה עולמית, כמו שכתוב בספרים, מספיקה צעקה אחת שתצא מכל הלב שמחובר לכל הלבבות. והייתי עושה את זה פעם ביום אם כולם יכולים להשתתף, מקסימום פעמיים.

(סוף השיעור)