FRIDAY: HOD-TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

READING: FROM MIDNIGHT TO DAWN FRIDAY

Lesson on the topic of “The Ruin as an Opportunity for Correction”

שיעור בוקר 19.07.2023 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

חורבן כהזדמנות לתיקון – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: קטעים נבחרים בנושא – “חורבן כהזדמנות לתיקון”, קטע מס’ 12, תת כותרת: תיקון השבירה.

תיקון השבירה

“כוונת הבריאה היתה שיהיו כולם אגודה אחת לעשות רצונו ית’, כאמרם ז”ל בזוה”ק, שהיה אדה”ר אומר לכל הנבראים, בואו נשתחוה ונכרעה, נברכה לפני ה’ עושנו, אבל מפני החטא נתקלקל הענין, עד שאפילו הטובים שהיו בדורות ההם, לא היה אפשר להם להתאגד יחד לעבודת ה’, אלא היו יחידים בודדים, כי דבר זר אחד שבאגודה מקלקל את כל האגודה. והתיקון לזה התחיל בדור הפלגה, שנעשה פירוד במין האנושי, היינו שהתחיל התיקון, שתהיה התאספות ואגודת אנשים לעבודת ה’, שהתחילה מאברהם אבינו וזרעו, שתהיה קהילה מקובצת לעבודת ה’. והיה אברהם הולך וקורא בשם ה’, עד שהתקבצו אליו קהילה גדולה, שנקראו “אנשי בית אברהם”, והיה הדבר הולך וגדול, עד שנעשה קהל עדת ישראל. וגמר התיקון יהיה לעתיד, שיעשו כולם אגודה אחת, לעשות רצונך בלבב שלם.”

(“שם משמואל”. פרשת האזינו)

שאלה: בתור דור שנולד לתקופה שחכמת הקבלה כבר גלויה, מותר ללמוד, להתאסף, והיא בכל העולם, איך אנחנו יכולים להעריך את המציאות הכול כך נדירה הזו שלא הייתה פה כבר אלפיים שנה ואנחנו נולדנו לתוכה? כי קצת קשה לקלוט מה היה לפני ולהכיר ביתרון של האור מתוך החושך. אנחנו כמו “ילדי שמנת” שנולדו לבית עשיר ולא מכירים בכלל מה המציאות ועד כמה היה קשה פה לפני.

אתם עוד לא תפסתם.

תלמיד: היתרון הזה של הפער בין המצב שלנו לבין מה שהיה עד ממש לפני כמה עשורים.

אני עוד תפסתי את זה, שלא היו בחנויות ספרי קבלה, שאסור היה לדבר על זה, שבכלל השם קבלה היה לגנאי.

תלמיד: איך להעריך את זה יותר ולקלוט את גודל ההזדמנות שיש לנו?

אתה צריך לעבוד עם עצמך בפנים, להעריך את הדברים האלה, על מה החכמה, מה היא עושה, מה היא מביאה לאדם, מה אדם מקבל ממנה וכן הלאה. תחשוב, מה יש בחכמת הקבלה שהיא מוסיפה לך לעולם הזה. היא מוסיפה לך להכיר את העולם העליון, את העולם האמיתי.

עלינו לחשוב יותר על כל פרק ופרק, נדבר עליו, ואז תראו שאלו קטעים מאוד מהותיים, מלאים.

שאלה: הוא כותב “בואו נשתחוה ונכרעה, נברכה לפני ה’ עושנו, אבל מפני החטא נתקלקל הענין”. מה קורה היום עם כל האנדרלמוסיה שאנחנו חווים? אני אישית מרגיש חורבן עצום אחרי מה שראיתי אתמול, איך אפשר להסביר דבר כזה?

מה ראית אתמול?

תלמיד: הבלגן שהיה אתמול ברחובות, התחילו להרביץ לאנשים, איך אתה מסביר את זה? כואב הלב לראות את זה.

אנשים חושבים שזה נכון, שזו אמת, והם באים ורוצים להראות את האמת שלהם. בסדר גמור.

תלמיד: אבל הוא כותב “והיה הדבר הולך וגדול, עד שנעשה קהל עדת ישראל”. מתי יכול לקרות דבר כזה, אם היום נמצאים בכזאת אנדרלמוסיה? איך אתה רואה שאפשר לצאת מזה?

זה יקרה.

תלמיד: איך זה יקרה?

אני לא יודע, אני צריך לדעת מה עלי לעשות היום.

תלמיד: מה חכמת הקבלה אומרת שצריך לעשות היום?

מה שחשוב היום זה להתקרב זה לזה.

תלמיד: האם אתה רואה שזה אפשרי?

זה לא חשוב, כתוב שצריך.

קריין: קטע 13.

“אין בעולם יותר מנשמה אחת, כמ”ש, (בראשית ב, ז) “וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים”. ואותה נשמה מצויה בכל בני ישראל, אצל כל אחד ואחד בשלמות, כמו אצל אדה”ר. כי הרוחני לא יבא בחיתוכים וחילוקים, שזה דווקא מִגִּדְרֵי הגשמיים. אלא מה שאמר שיש ששים רבוא נשמות וניצוצי נשמות, נראה שזה מתחלק בכח גופו של כל אחד ואחד. דהיינו, בתחילה הגוף חוצץ ומונע זוהר הנשמה ממנו מכל וכל, ובכח התורה והמצווה נזדכך הגוף, ולפי המדה שנזדכך, באותו השיעור מאירה הנשמה כללית עליו.”

(בעל הסולם. “ששים רבוא נשמות”)

שאלה: מי זה או מה זה אדם הראשון וכל הנבראים?

“אדם הראשון” הוא הנשמה הכללית שרק היא נבראה, אין חוץ ממנה. זהו רצון לקבל שנברא ומיועד לעבור כל מיני מצבים כדי לגלות את כללות המציאות שאנחנו צריכים לגלות. אפשר להגיד כך, שאותו רצון לקבל כולל בתוכו את כל הנשמות שאחר כך התחלקו ויצאו ממנו, והן בכללות כשהן מתאספות, על ידי זה שמתחברות זו עם זו, הן חוזרות לאותה צורה שהייתה לפני השבירה, לפני ההתחלקות, שוב חוזרות להיות אחד.

במצב הזה שחוזרים להיות אחד, כולם משיגים את האיחוד, את החיבור, שבעצם נותן להם הבנה והרגשה מה זה להיות מחוץ לבורא כביכול ובתוך הבורא. כך הם לומדים דבקות וחיבור עימו ומגיעים לצורה השלמה.

תלמיד: מה זה אומר שאדם הראשון מדבר לכל הנבראים?

אדם הראשון הוא נשמה כללית אחת שאחר כך מתחלקת לשישים ריבוא, לשש מאות אלף חלקים, וכל חלק וחלק משיג את החלק שלו בבורא. ואחר כך עם כל ההשגות שלהם שהם גילו הם מתחברים ביניהם יחד, ובזה תהיה לנו שוב נשמה אחת ואור אחד שממלא אותה.

תלמיד: הפעולה הזאת שהיא אדם הראשון אמר, מה זה אומר שהוא אמר?

גילה.

שאלה: בקטע 12 כתוב שאברהם הלך וקרא בשם ה’. מה זאת תכונת אברהם בעשירייה? מה זאת הפעולה הזאת של ללכת ולקרוא לכולם?

אברהם הוא הכוח הכללי שמחבר בתוכו את כל החלקים השבורים ומביא אותם לחיבור עם הבורא. זה מה שיש לנו כאן.

שאלה: בקטע הקודם כתוב שכולם חייבים להגיע למצב הזה, שכולם יהיו לאחד שלם כמו אדם הראשון. איך זה קורה שכל בני האדם יגיעו לזה?

כל הנשמות, כל הנבראים, כל בני האדם, הם כולם חלקים של מבנה אחד שנקרא “אדם”, וכולם חייבים להתחבר בחזרה לאותו מבנה “אדם” ולהרגיש באותו מבנה שלם את הבורא, את האור שברא אותם והעביר אותם דרך כל התהליך הזה של התיקון. בזמן שהוא יתקן אותם הם ירגישו את עצמם, את הבורא ואת כל המציאות בצורה אמיתית, נכונה.

תלמיד: בהמשך מתואר איך עם ישראל עבר את השלב הזה. האם המצב הזה כבר היה גלוי, וכל בני אדם הרגישו את עצמם כחלק מאחד שלם ומחוברים לבורא?

אנחנו נלמד את זה. יש דברים שהיו, יש דברים שיהיו, יש דברים שצריכים ללמוד. אנחנו עדיין נמצאים בזמן ולכן קשה לנו מאוד לתאר נכון מה שכתוב.

תלמיד: האם המטרה שלנו להביא אנשים למצב כזה שכולם יהיו כאחד שלם ויגלו את הקשר ביניהם?

נכון. אנחנו חייבים להביא את עצמנו ואת כל האנושות לחיבור השלם ולהרגיש בו את הבורא השלם.

שאלה: האם אנחנו צריכים להרגיש אגודה אחת, או האם בעזרת ההפצה אנחנו אמורים להביא את המציאות להרגשה של אגודה אחת?

אנחנו צריכים להרגיש אגודה אחת, ושהמציאות תהיה אגודה אחת. אין הבדל בין זה לזה.

שאלה: איך אנחנו יכולים לעורר את עצמנו כדי להרגיש כנשמה אחת בעשירייה?

זה תלוי במאמץ שלנו, עד כמה אנחנו מתקרבים זה אל זה, קרובים זה אל זה, עד כמה אנחנו מתגברים על האגו שלנו, על הרצון האגואיסטי שלנו שדוחה אותנו זה מזה. דווקא האנשים שיש בהם רצון לקבל אגואיסטי יותר גדול הם אחר כך משיגים איכות יותר גבוהה.

שאלה: אמרת שכל האנושות צריכה להגיע לנשמה אחת, אבל אין לנו הרבה אנשים שעדיין הגיעו למצב הזה. למה הבורא מעורר רק חלק מהאנשים ולא את כולם?

מה שאנחנו עברנו זו הייתה רק ההכנה לתיקון העולם. עכשיו אנחנו נכנסנו לתקופה שנקראת “הדור האחרון”, ועלינו לתקן עכשיו את העולם כולו. זה מה שלפנינו. עד זמננו היו רק יחידים שבכל דור ודור שהשיגו את הבורא, גילו את הבורא והיו דבוקים בו. מדורנו והלאה אנחנו בעצם הראשונים ששייכים ל”דור האחרון” מה שנקרא, ואנחנו צריכים לבצע את זה – חיבור בינינו, חיבור בין כל האנושות וחיבור עם הבורא.

שאלה: להימצא בכוונה נכונה, להיות בדיאלוג עם הבורא, להיות בתפילה נכונה, האם זה הרגל, מיומנות שאתה רוכש, וצריך לשפר ולכייל, ללמוד ולעבוד איתו כל יום? האם זה הרגל שצריך לרכוש?

צריך לרכוש רצון קבוע באיחוד כדי לגלות בו את הבורא. החיבור בינינו הוא אותו כלי שבו יתגלה הבורא.

תלמיד: יש הרגשה כזו שכל יום אתה יוצא לעולם ולומד מחדש לבנות תפילה.

טוב מאוד, זה אומר שאתה ממלא, מקיים כל יום איזו מידה, איזו נורמה שלך, ואתה חייב להתחיל כל יום נוסף מחדש. מעולה.

קריין: קטע 14.

“נעשה בערך הגוף הגשמי ב’ בחינות:

בחינה א’, שמרגיש את נשמתו לפרט מיוחד, ואינו מבין כי זהו כלל ישראל.

בחינה ב’, שאינו מאיר עליו באמת אור נשמת ישראל בכללות כח הארתה, אלא בחלק הימנה, פירוש, לפי המדה והשיעור שזיכך את עצמו, בבחינת השבתו אל הכלל.

והסימן אם נתתקן הגוף בשלמות, בשעה שמרגיש שנשמתו נמצאת בכל כלל ישראל, בכל אחד ואחד מהם, ולכן אינו מרגיש ג”כ את עצמו לבחינת פרט, כי זה תלוי בזה, ואז הוא תמים בלי מום, ושופע עליו באמת הנשמה בכל כחה, כמו שהופיעה באדה”ר.”

(בעל הסולם. “ששים רבוא נשמות”)

חזק.

שאלה: כשהוא כותב פה שהגוף מפריד וחוצץ את זוהר הנשמה, ואז כשהוא מתחיל להיתקן יש את בחינה א’, אחר כך הוא מרגיש שהוא חלק מנשמת ישראל, ואחר כך הוא מרגיש שכל נשמתו נמצאת בכל כלל ישראל, האם אפשר לתאר את התהליך הזה? מה הם השלבים האלה?

לאט לאט כל אחד משיג את חלקו מאדם הראשון ומצטרף לאותה השגה כללית, עד שכולנו מתקבצים ומרגישים את ההשגה הכללית יחד.

תלמיד: אדם שמרגיש את עצמו בהתחלה לבחינת פרט והוא לא מבין שזהו כלל ישראל, מה זה המצב הזה?

שמרגיש רק את הפרט.

תלמיד: את עצמו.

את עצמו.

תלמיד: שהוא נפרד מאחרים.

שהוא נפרד אלו כבר עוד הבחנות.

תלמיד: במצב הזה שהוא מרגיש את עצמו נפרד מאחרים, מה הוא שואף לחבר? אני מנסה להבין במה קורה החיבור הזה.

הוא מרגיש שהוא צריך להתחבר לכולם כי הוא מנותק מהם, הוא מרגיש רק את עצמו ולא את כולם. וכשהוא יגיע למצב שהוא יהיה מחובר עם כולם, אז הוא ירגיש את הנשמה הכללית.

תלמיד: כשהוא מרגיש את הנשמה הכללית, במה הוא מרגיש שהוא חלק מהכלל?

את הנשמה הכללית הוא מרגיש בנשמה הכללית. אור של נשמה מרגישים בכלי של נשמה.

תלמיד: לא ברורה כל כך ההבחנה שבה הוא מתחבר עם האחרים.

זה תלוי בהעלאת מ”ן, וכך מתחברים.

קריין: קטע מספר 15 מתוך “ליקוטי הלכות”.

“עיקר החיות, והקיום, והתיקון של כל הבריאה. ע”י שבני אדם, שמשונים בדעותיהם, נכללים יחד באהבה ואחדות ושלום.”

(ליקוטי הלכות. ברכות הראיה וברכות פרטיות, הלכה ד’)

שאלה: כולם שונים, כולם חושבים הפוך, איך אפשר להיות באהבה?

זה לא חשוב שאתם שונים וכל אחד במבנה המיוחד שלו, אם אתם משתוקקים למטרה אחת, אם יש לכם נטייה אחת, פעולה אחת, אומנם כל אחד עושה את זה מהפן האישי השונה שלו, אבל אתם מגיעים בזה לפעולה אחת. אתם רוצים לגלות בורא אחד לכולם, אתם רוצים להתקרב אליו, להתחבר ביניכם ולהתחבר אליו, ואז יוצא שעל אף שכל אחד ואחד כביכול נשמר במציאות הפרטית שלו, אתם מתקרבים יחד כדי להשפיע למקור הכללי שלכם.

תלמיד: אז כל אחד נשאר בשלו או שהוא מוותר על שלו?

מצד אחד הוא מוותר על שלו בטוח, מצד אחר הוא מתחבר לאחרים ובזה הם משלימים זה את זה.

תלמיד: אז מה נשאר ממנו, מהדעה שלו?

כמו שאני מבין, לא נשאר שום דבר. אבל את זה עוד נברר.

קריין: קטע 16.

“כל עסקינו בתפלות ומצות מעשיות הוא, לחזור ולברר ולהעלות לכל אלו הנשמות שנשרו מאדה”ר ונפלו לקליפות, עד להביאן לשורשן הראשון, כמות שהיו בו, מטרם שחטא בעצה”ד.”

(בעל הסולם. “תלמוד עשר הספירות”. חלק ח’, אור פנימי, אות פ”ח)

שאלה: מה מיוחד בתקופה הזאת של תשעה באב וחורבן הבית, האם יש איזו עבודה מיוחדת שאנחנו צריכים לעשות?

כן, אנחנו נמצאים בתקופה מיוחדת, אנחנו יוצאים בפועל מתקופה של אלפי שנים שהייתה לפנינו, שבה המקובלים הכינו לנו תשתית, ואנחנו יכולים היום, כמו שאנחנו, כשאין לנו שום דבר מהלידה, להתחיל לעלות לגמר תכלית הבריאה, לגלות את הבורא בקשר בינינו ובכך לחתום את כל התהליך.

תלמיד: ובימים האלה ממש, צריך פשוט ללמוד על זה? העבודה שלנו היא ללמוד להתכלל?

זה לא כל כך קשור לזמן לפי לוח הזמנים, אלא זה זמן ששייך להתפתחות הנשמות.

תלמיד: לפעמים גם אומרים שבתקופה הזאת, בגשמיות קצת מפחיתים בכל מיני דברים בהתנהגות.

כן, יש סימנים.

קריין: קטע 17.

“ולא חסר לך כלום, אלא לצאת בשדה אשר ברכו ה’, וללקט כל אלו האיברים המדולדלים שהתדלדלו מנשמתך, ולצרף אותם לגוף אחד. ובגוף השלם הזה ישרה ה’ שכינתו בתוכו בקביעות בלי הפסק כלל. והמבוע של תבונה רבה, ונחלים עליונים של אור, יהיו כמעין שלא פסק. וכל מקום שתתן עיניך בו, יתברך. וכולם יתברכו בגינך, משום שיהיו מברכים אותך בקביעות.”

(בעל הסולם. אגרת ד’)

שאלה: לפני כמה ימים הצעת להכין עלון הסבר על מי אנחנו ומה מטרתנו. נראה שכרגע המצב בארץ מאוד מדרדר ולפעמים יש מחשבה שבקרוב יגיעו הרבה אנשים אלינו. האם רצוי להתמקד בתקופה הזו בחיבור הפנימי בינינו או שחשוב לתת איזו תוספת או איזה חידוד בהסברה שלנו?

עוד נמשיך ונברר.

שאלה: למה בעל הסולם מתכוון כשהוא אומר “ולא חסר לך כלום, אלא לצאת בשדה אשר ברכו ה'”, מה זאת אומרת “לא חסר לך כלום”, למה הכוונה?

הוא אומר שלא חסר לך כלום חוץ מדבר אחד.

תלמיד: “אלא לצאת בשדה אשר ברכו ה'”.

כן.

תלמיד: אני מרגיש שחסר לי הכול.

הוא אומר לך מה שחסר לך.

תלמיד: מה הוא אומר לי? לא הבנתי.

אל תשאל את עצמך אלא תשמע מה שהוא אומר לך.

תלמיד: ולמה הכוונה “לצאת בשדה אשר ברכו ה'”?

שיש לך, בך, “שדה אשר ברכו ה'” ואתה יכול ללקט משם את כל הדברים האלה שחסרים לתיקון נשמתך.

תלמיד: אז העבודה שלי היא “ללקט את כל אלו האיברים המדולדלים”?

כן, נכון.

תלמיד: מה זה אומר, “ללקט כל אלו האיברים”? מה מהות הפעולה הזאת?

לאסוף את כל מה שחסר לך ולחבר אותם לנשמתך.

תלמיד: מה המעשה, מה צריך לעשות?

“לעשות” זה נקרא שאתה מגלה חסרונות, ומחבר אותם לחסרונות שלך, לחיסרון אחד גדול, ובו אתה מגלה ששורה ה’.

תלמיד: ועכשיו בתקופה של דור אחרון, זה מה שצריך לעשות?

זה מה שצריך לעשות.

תלמיד: על זה שאלתי אותך קודם. זה ניתן לעשות?

זה ניתן לעשות וניתן להגיע לזה ולקבל ולגלות.

תלמיד: איך אתה רואה שאפשר לעשות? הקטסטרופה קורית, איך אפשר לעשות את זה עם הקהל הזה?

לא קורית שום קטסטרופה ושום דבר לא יקרה. הכול קורה דווקא כדי להפחיד אותנו ולזרז אותנו לתיקונים.

תלמיד: ויש לך עם מי לדבר?

יש עם מי לדבר, אני מדבר עם האנשים האלו.

שאלה: אנחנו נמצאים בתקופת “בין המיצרים” שזו התקופה שבה חרבו בתי המקדש, וגם בישראל היום יש הרבה שנאה. מה המחויבות של לומדי הקבלה היום כלפי עם ישראל?

אנחנו צריכים להסביר לכולם במה מיוחד הזמן שלנו, איך אנחנו צריכים לתפקד כדי למשוך את האנשים לתיקון. הכול תלוי בנו בלבד.

תלמידה: האם אנחנו צריכים לנסות לאחד את העם, או זה שאנחנו לומדים ומסבירים זה מספיק?

אין לנו דרך אחרת חוץ מהפצת חכמת הקבלה.

תלמיד: קטע 18.

“כל דבר שישנו במציאות, הן טוב והן רע, ואפילו היותר רע ומזיק שבעולם – יש לו זכות קיום, ואסור להשחיתו ולבערו כליל מן העולם, אלא שמוטל עלינו רק לתקנו, ולהביאו למוטב. כי התבוננות כלשהי במלאכת הבריאה, דיה, להשכילנו על גודל שלימות פועלה ויוצרה. ולכן, עלינו להבין להיזהר מלהטיל דופי בשום פרט מהבריאה, ולומר שהוא מיותר, ואין בו צורך. שבזה יש ח”ו משום הוצאת שם רע על פועלה.” 

(בעל הסולם. “השלום בעולם”)

שאלה: מכל הקטעים שקראנו, אחד הדברים שעולים הכי חזק זה התחדשות. איך את זה אנחנו בעצם יכולים להעביר לחברים שלנו? איך אנחנו שומרים על עצמנו שזה יישאר?

בינינו אנחנו צריכים לחדש, לדבר על החשיבות של הדברים האלה.

תלמיד: ולהתפלל.

כן.

שאלה: הוא כותב שכל דבר שמתגלה בעולם אסור להשחיתו. אנחנו לומדים שיש התפתחות בבעיתו ובאחישנה, ובאחישנה בדרך כלל הרע מתגלה ובבעיתו פחות. איך להתייחס לרע שמתגלה? אם אסור למחוק אותו ובכל זאת אנחנו צריכים לעשות משהו כלפי הרע הזה שמתגלה, ואם זה לא נקרא “להשחיתו”, אז מה זה נקרא בדיוק שאנחנו רוצים שהוא בכל זאת יעלם?

צריכים להשתדל לעבוד כך שנוכל להסתדר גם עם הטוב וגם עם הרע. על זה כתוב שצדיק אמיתי עובד עם הרע כמו עם הטוב.

תלמיד: איך לעבוד נכון עם הרע? כשמתגלה רע, אז בצורה טבעית אני רוצה שהרע יעלם. איך לא להתייחס כך שאני רוצה לברוח מהרע אלא רוצה לתקן אותו?

על זה כתוב “ונהפוך הוא”, שעובדים עימו בצורה הפוכה.

שאלה: עם כל פסוק שאנחנו קוראים מצטיירת תמונה של שלמות של הבריאה, של הבורא, שהכול נכון ושלם. איך מתגברים על הפער בין השלמות שהוא מצייר לנו ושגם אנחנו נכנסים אליה עם הקריאה, לבין מה שהעיניים רואות והאוזניים שומעות במהלך היום? יש פער שהולך וגדל.

על זה כתוב “עיניים להם ולא יראו ואוזניים להם לא ישמעו”.

תלמיד: האם היחס הוא להתעלם מהמציאות או לייחס אותה דווקא לטוב?

לייחס אותה לדברים שעומדים לבירור, אבל לא שאנחנו צריכים להתעסק בהם. במידה שאנחנו מתעסקים בדברים הנכונים, אז אלו גם ייתקנו.

שאלה: להמשיך אותו קו בצורה יותר גלובלית. אחד הדגשים הגדולים שאני שומע בקטעים האלה זה שדווקא דרך שבירה וחיבור מחדש של כל חלקי הנשמה אנחנו רוכשים את תכונות הבורא, את השכל של הבורא. מכאן ברור שהשבירה חייבת להתגלות, כי אחרת אין לנו איך לעשות חיבור ולגלות את הבורא. אבל השבירה מתגלה בזמננו בצורות מאוד מאוד קיצוניות.

זה כבר קרה ועכשיו זה רק מתגלה.

תלמיד: מה פירוש שזה קרה?

השבירה כבר קרתה ועכשיו היא רק מתגלה. אנחנו הגענו למצב שאנחנו יכולים לתקן אותה ולכן היא מתגלה.

תלמיד: אלו צורות מאוד קיצוניות של השבירה שמתגלות היום, האם אנחנו צריכים להתייחס לזה שזה חייב להתגלות בצורה כזאת? אני אתן דוגמה. מתפרסמים בעולם כל מיני פשעים שהאנושות עשתה, שמיליונים של ילדים נמצאים בעבדות, דברים נוראיים. כשאנחנו מסתכלים על צורות כאלה של שבירה שמתגלות, איך להתייחס נכון? האם זו צורה שכך הייתה חייבת להתגלות, או שזה מבטא את הפיגור, האיחור שלנו בתיקון?

אנחנו לא מאחרים כל כך, אנחנו פשוט מקבלים את מה שמגיע לזמננו לתקן.

תלמיד: אבל הצורה הקיצונית הזאת, האם כך היא צריכה להתגלות?

למה קיצונית?

תלמיד: נתתי דוגמה שמתגלים פשעים גדולים מאוד באנושות.

אז מה?

תלמיד: בכאלה רמות של סבל, של רוע, של פשע, של גזל.

כן. כנראה שזה עדיין לא הקצה של היצר הרע שעוד יביא לנו תמונות יותר נוראות.

תלמיד: אנחנו שומעים מהנביאים מה יכול להיות, אבל שם מתוארת דרך ייסורים, מה שיקרה אם לא נעשה כלום, אם לא נתקדם בדרך האור.

כן.

תלמיד: אז כשרואים היום צורות מאוד קשות של רע בעולם, איך אתה כמקובל מתייחס לכך, שזה מבטא חוסר תיקון שלנו?

לא, אני חושב שאנחנו מתקנים את מה שאנחנו יכולים לתקן, ויתר התיקונים גם יעברו דרכנו, יכול להיות בדור הבא. אבל אני לא חושב שאנחנו לא עושים כלום. אנחנו עושים הרבה דברים.

תלמיד: איך לסדר את היחס בין ההרגשה שאנחנו משפיעים על העולם בעבודה שלנו לבין לא לנסות לראות תוצאות בכלים הנוכחיים?

אני משתדל להשפיע על העולם הזה יחד איתכם וחושב שאנחנו עושים מה שאפשר, מה שביכולתנו לעשות, יותר מזה אנחנו בינתיים לא מסוגלים, זאת אומרת, אנחנו לא מסכימים שאנחנו כאלו, אבל כמה שנשתדל ונצליח בכל זאת זה עדיין לא מספיק לצורת, לגובה גמר התיקון.

תלמיד: כלומר, זה מה שנדרש היום מאיתנו, כוח שיביא כבר את העולם לגמר התיקון?

לא, את זה אני לא יודע, זה עוד לא גלוי.

שאלה: פעם סיפרת שבשעה שרב”ש שמע חדשות, הוא הקפיד שאלה יהיו חדשות, ואם הייתה פרשנות של פוליטיקאי או מישהו אחר הוא היה אומר “תכבה את הרדיו”.

כן.

תלמיד: והיום הרבה חסרונות שיש פה במדינה קשורים בפוליטיקה דווקא.

אז מה?

תלמיד: לאיזה חיסרון שיש בעם שלנו אנחנו יכולים להתחבר, כי “בתוך עמי אנכי יושבת”?

אני לא יודע, אני אפילו חדשות לא שומע. בזמנינו אלה כבר לא חדשות, מיד שוטפים לך את השכל.

תלמיד: אנחנו כל יום מתפללים בעשירייה, מבררים איזה חיסרון אנחנו רוצים להעביר לבורא, האם יש אפשרות להעביר דרכנו גם משהו מהעם, מהעולם?

אם תתקשר ממך לעשירייה ומהעשירייה לכוח העליון תוכל למשוך ממנו כוחות חיוביים לעולם. יותר מזה אתה לא צריך. הגענו למצב שלא עיתון ולא רדיו ולא טלוויזיה מעבירים לך משהו נכון, אף לא אחד מהם.

שאלה: אנחנו אומרים שצריך לתקן. כדי לתקן אני אמור לסבול, להגיע לכך שאני רואה את השבר, מהו הסבל שאדם צריך לראות, להרגיש ולתקן?

אסור לנו להסכים עם זה שהיצר הרע ינהל את העולם. זה הכול.

תלמיד: מהו השבר שהיצר הרע עושה, שעליי כאילו להרגיש אותו?

כי הוא כנגד הבורא.

תלמיד: אנחנו כל הזמן אומרים שאנחנו עושים מה שאפשר לפי רמת הסבל שמסוגלים לסבול ולרצות לתקן, מה היא בדיוק הנקודה של הסבל שעליי לסבול ולתקן, על מה השבר ביצר הרע?

שאתה מסכים לסבול ובלבד לתקן.

תלמיד: אני לא מבין מה אני צריך לסבול, מהי הנקודה הספציפית שעליה אני צריך ללחוץ?

אני לא כל כך שולט בשפה כדי להסביר לך מה אתה צריך לסבול. אתה צריך להגיע לגבול שלמעלה ממנו אתה לא מסכים.

תלמיד: בדיוק על זה אני שואל, מה הגבול שלמעלה ממנו אני לא מסכים, ששם כרגע שולט היצר הרע וגורם לחורבן ואני צריך לחוש, להרגיש ולתקן?

כשאתה מגיע למצב של “הגיעו מים עד נפש”, “טוב לי מותי מחיי”, כאלה דברים. כשאתה לא מסכים. מחר נבין יותר.

(סוף השיעור)