THURSDAY: NETZACH-TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

READING: SUNSET THURSDAY

Baal HaSulam. Preface to the Wisdom of Kabbalah, item 120

שיעור בוקר 18.07.2023 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר “כתבי בעל הסולם”, עמ’ 190 “פתיחה לחכמת הקבלה” אותיות ק”כ – קכ”ח

ה’ פרצופי האצילות וענין מ”ה וב”ן שבכל פרצוף

אות ק”כ

“ונתבאר, שקומת מ”ה החדש נתפשטה ג”כ לעולם שלם בפני עצמו כמו עולם הנקודים וטעם הדבר הוא, כמו שנתבאר בקומת הנקודים שהוא מכח כפילות המסך גם מבחי”ד. (כנ”ל באות קט”ז), כי הגם שהארת הזו”ן דא”ק שהאיר דרך הטבור והיסוד לג”ר דנקודים החזירה הצמצום א’ למקומו, וה”ת ירדה מנקבי עינים לפה, שעי”ז יצאו כל אלו הקומות דגדלות נקודים, (כנ”ל באות ק”א ע”ש), אמנם כל אלו הקומות חזרו ונתבטלו ונשברו, וכל האורות נסתלקו, וע”כ חזר הצמצום ב’ למקומו, והבחי”ד חזרה ונתחברה במסך.”

אות קכ”א

“ולפיכך גם במ”ה החדש שיצא מהמצח נוהג ג”כ ב’ בחינות קטנות וגדלות כמו בעולם הנקודים, אשר תחילה יוצאת הקטנות, דהיינו לפי העביות המגולה במסך, שהוא קומת ז”א דהתלבשות המכונה חג”ת, וקומת מלכות דעביות הנק’ נה”י מטעם ג’ הקוין שנעשה בקומת מלכות, שקו ימין נק’ נצח וקו שמאל נק’ הוד וקו אמצעי יסוד. אמנם כיון שאין מבחי”א רק בחינת התלבשות בלי עביות ע”כ אין בה כלים, ונמצאת קומת חג”ת בלי כלים, והיא מתלבשת בכלים דנה”י, וקומה זו נקראת עובר, שפירושו שאין שם אלא שיעור עביות דשורש, שנשאר במסך אחר הזדככותו, בעת עליתו לזווג במצח דעליון, שקומה היוצאת שם, היא רק קומת מלכות. אמנם בפנימיותה יש בחינת ה”ת בגניזו, והוא בחינת ה”ת במצח ואחר שהעובר מקבל הזווג בעליון יורד משם למקומו, (כנ”ל באות נ”ד), ואז מקבל מוחין דיניקה מהעליון שהם עביות דבחי”א, בבחינת ה”ת בנקבי עינים, ועי”ז קונה כלים גם לחג”ת ומתפשטים החג”ת מתוך הנה”י, ויש לו קומת ז”א.”

שאלה: מה הקשר בין שני הזיווגים קטנות וגדלות?

זה אותו פרצוף שקם קודם בקטנות ואחר כך מרים את עצמו או מרימים אותו לגדלות.

תלמיד: האם זיווג דקטנות הוא זה שמעלה את הכלים?

לא, הכול נעשה על ידי העליון, אין כאן לתחתון שום עבודה.

תלמיד: יש לנו פה שני זיווגים שונים לגמרי, יש פה עביות קלושה, א’/שורש, אז מה הקשר בין שני המצבים האלה?

זה מגיע אליו מפרצוף אחד שהיה פעם ונשבר, ועכשיו עולים לתיקון קודם רשימות דקטנות ואחר כך רשימות דגדלות של אותו פרצוף.

תלמיד: איך ה’ תתאה שהייתה בגניזו פתאום מופיעה בנקבי עיניים ושם היא מעוררת את הכלים?

העליון עושה את זה, לא היא. העליון מעלה אותה לנקבי עיניים, למצח.

אות קכ”ב

“והנה אח”ז עולה פעם ב’ למ”ן להעליון ונקרא עיבור ב’. ומקבל שם מוחין מע”ב ס”ג דא”ק, ואז יורדת הבחי”ד מנקבי עינים למקומה לפה (כנ”ל באות ק”א), ואז נעשה הזווג על בחי”ד במקומה, ויוצאות ע”ס בקומת כתר, והכלים דאח”פ מתעלים וחוזרים למקומם בראש ונשלם הפרצוף בע”ס דאורות וכלים. ואלו המוחין נקראים מוחין דגדלות של הפרצוף. וזהו קומת פרצוף הא’ דאצילות, הנק’ פרצוף הכתר או פרצוף עתיק דאצילות.”

שאלה: איך אין פה שבירה אם משתמשים בבחינה ד’ וכתוב שהיא יורדת מנקבי עינים למקומה?

מקבלים כבר מסך, כי זה נקרא כבר עיבור ב’, זה כבר פרצוף חדש.

תלמיד: אבל בפעם האחרונה שהשתמשו בבחינה ד’ זה גרם לשבירה.

“והנה” אחר כך “אח”ז עולה פעם ב’ למ”ן להעליון ונקרא עיבור ב’. ומקבל שם מוחין מע”ב ס”ג דא”ק”. ע”ב ס”ג זה כוח. “ואז יורדת הבחי”ד מנקבי עינים”, מקבלת תוספת כוח למסך, “למקומה לפה (כנ”ל באות ק”א), ואז נעשה הזווג על בחי”ד במקומה, ויוצאות ע”ס בקומת כתר, והכלים דאח”פ מתעלים וחוזרים למקומם בראש”, אח”פ עולים למקומם, “ונשלם הפרצוף בע”ס דאורות וכלים. ואלו המוחין נקראים מוחין דגדלות של הפרצוף. וזהו קומת פרצוף הא’ דאצילות, הנק’ פרצוף הכתר או פרצוף עתיק דאצילות.”

מה לא מובן?

תלמיד: זה מובן, רק מה שומר עליו שלא ישבר? כי בפעם האחרונה שהיה שימוש בבחינה ד’ במקומה זו הייתה שבירה.

אבל עכשיו זה כבר אחרי התיקונים. המסך היה כבר בקטנות, על ידי אור ע”ב ס”ג הוא עולה לנקבי עינים, מנקבי עינים עולה לפה, ואז נעשה זיווג על בחינה ד’, והכול נשאר, הכול מתקבל נכון.

תלמיד: גם בעולם הנקודים בקטנות המסך היה בנקבי עינים, ירדה בחינה ד’ למקומה לפה, היה זיווג והייתה שבירה. זה נראה אותו דבר, מה פה שומר עליו שלא תהיה שבירה?

בעולם הנקודים היה זיווג כי הם רצו גדלות במצב שלא היו מוכנים אליו. כאן כתוב, “והנה אח”ז עולה פעם ב’ למ”ן להעליון ונקרא עיבור ב'”, מה ההבדל בין עיבור ב’ לעיבור א’ שהיה אז? “ומקבל שם מוחין מע”ב ס”ג דא”ק,” מוחין, “ואז יורדת הבחי”ד מנקבי עינים למקומה לפה (כנ”ל באות ק”א) “, יש לה כבר כוח לקבל בעל מנת להשפיע, “ואז נעשה הזווג על בחי”ד במקומה”.

שאלה: כתוב “והנה אח”ז עולה פעם ב’ למ”ן להעליון ונקרא עיבור ב'”. מה זו הפעולה הזאת לעלות למ”ן?

לגלות את הבקשה, את החיסרון, ואז לקבל עליה תגובה, תשובה. זה מה שקורה כאן.

תלמיד: האם הפרצוף שעולה הוא מגלה את החיסרון?

כן. הקטן שעולה ומקבל כוח להיות גדול.

שאלה: מה ההבדל בין פרצוף לעולם?

עולם אלו חמישה פרצופים, הויה שלמה שמתגלה ומממשת את עצמה. פרצוף הוא גם הויה אבל במידה אחרת, כלומר רק בתוכה כשהיא פותחת את עצמה כך היא מגלה את י-ה-ו-ה שבה. זה ההבדל בין פרצוף לעולם. כמו שאנחנו מבינים, המבנה בעיקרו, כגרעין הפנימי שלו, הוא אותו מבנה, אבל כשנפתח, אז נפתח זה לפרצוף וזה לעולם.

תלמיד: למה נקודים הם עולם ולא פרצוף?

זה מה שמתגלה להם כרשימו. יש שם בחינה ד’ בגניזו, אחר כך היא מתגלה, ולכן כל התהליך הוא תהליך כפרצוף הגדול.

תלמיד: מה הפירוש שכתוב שבפנימיותה יש ה”ת בגניזו?

שהגדלות נסתרת בתוך הקטנות, יש שם את כל הרשימות דגדלות העתידה, והפרצוף גדל לזה.

שאלה: מה ההבדל בין אור ע”ב ס”ג שגרם לשבירת עולם הנקודים בגדלות, למוחין ע”ב ס”ג שלא גורם לשבירה?

אור ע”ב ס”ג שגורם לשבירה הוא אור של חכמה שמגיע בצורה שלמה מחכמה לבינה ולזו”ן, לכן זו”ן נשברים. ומוחין ע”ב ס”ג זה שהתחתון מעלה את החיסרון ומבקש מהעליון רק את צורת הגדלות שהוא רואה שהיא מתאימה לו.

תלמיד: אמרת שאין פה שבירה בגלל שקרה תיקון.

כן.

תלמיד: מהי בדיוק מהות התיקון?

הוא בודק את עצמו עד כמה הוא יכול להיות בגדלות, עד כמה הוא יכול להשתמש באור ע”ב ס”ג.

שאלה: קודם היינו בעביות א’, זה העובר שדיברנו עליו באות קכ”א. וכעת, על איזו עביות יוצא עתיק, האם על עביות ד’?

כל הפרצופים האלה גדלים עד דרגה ד’, כן.

תלמיד: ואיפה ב’ וג’, למה לא מדברים עליהם?

הם נכללים שם.

תלמיד: האם עתיק יוצא על רשימו ד’, ד’/ג’?

עתיק הוא כתר, הוא בסופו של דבר יוצא על העביות הכי גדולה.

שאלה: בנקודים דקטנות נשארה עביות שורש/א’ ועל זה יצא מ”ה החדש. עכשיו יצא ראש דעביות וראש דהתלבשות והפרצוף נחשב על העביות, ויש בו ראש דהתלבשות שזה חג”ת שהוא בתוך הכלים דנה”י. איך קורה שפתאום גדלה הקומה הזאת של חג”ת? אין עביות, איך זה שהוא מקבל את העביות?

אותה שאלה יש לנו על כל הפרצופים, כי כולם מתחילים משורש. איך כל הפרצופים שמתחילים משורש מגיעים אחר כך לדרגת כתר כביכול.

תלמיד: האם זה כמו שלמדנו על ספירת הדעת, בגלל שהעליון והתחתון מעורבבים, או שזה משהו אחר?

זה לא בדיוק, אבל יש איזו הקבלה.

תלמיד: האם יש פה איזו פעולה מצד התחתון? כתוב שהוא עולה למעלה לקבל את המוחין. איך ראש חג”ת שאין לו גוף בכלל עולה לעליון ומקבל מוחין?

הוא נכלל. זה כל העניין של לידת הפרצופים. הוא נכלל בעליון ומקבל מהעליון.

שאלה: האם ה”ת בגניזו היא המקום שיקבל את הנרנח”י לעתיד לבוא, אלו מקומות שאחר כך מקבלים בהם?

כן, ה”ת בגניזו זו המלכות הכללית שאחר כך תבוא לקבל את כל המילוי.

שאלה: יש פה שינוי מהותי, עכשיו הפרצופים הולכים וגדלים, עד עכשיו הם הלכו וקטנו.

כן.

תלמיד: מה קורה כאן?

קורה שאנחנו לא יכולים לקרוא הלאה בגלל השאלות שלכם, ואתם לא מבינים איפה ומה אנחנו לומדים. נקרא עוד סעיף או שניים ותראו.

אות קכ”ג

“וכבר ידעת, שאחר שביה”כ חזרו ונפלו כלהו אח”פ מהמדרגות כל אחד למדרגה שמתחתיו. (כנ”ל באות ע”ז, ובאות ק”ו). ונמצאים אח”פ דקומת כתר דנקודים בגו”ע דקומת חכמה, ואח”פ דקומת חכמה בגו”ע דקומת בינה, וכו’, ולפיכך בעת העיבור ב’ דגדלות דפרצוף הא’ דאצילות הנקרא עתיק, שחזרו ונתעלו האח”פ שלו כנ”ל, הנה עלו עמהם יחד גם הגו”ע דקומת חכמה ונתקנו יחד עם האח”פ דקומת עתיק, וקבלו שם עיבור הא’.”

אות קכ”ד

“ואחר שהגו”ע דחכמה קבלו קומת העיבור והיניקה שלהם, (כנ”ל באות קכ”א). חזרו ועלו לראש דעתיק, וקבלו שם עיבור ב’ שלהם למוחין דגדלות, וירדה הבחי”ג למקומה לפה, ויצאו עליה ע”ס בקומת חכמה, והכלים דאח”פ שלהם חזרו ועלו למקומם בראש, ונשלם פרצוף החכמה בע”ס דאורות וכלים. ופרצוף זה נקרא פרצוף אריך אנפין דאצילות.”

כך אחד אחר האחר הם יכולים להגיע עכשיו לבניית הפרצופים כי יש להם את קומת הגדלות על כולם.

אות קכ”ה

“ועם אח”פ הללו דא”א עלו ביחד גם גו”ע דקומת בינה כנ”ל, וקבלו שם עיבור הא’ ויניקה שלהם. ואח”ז עלו לראש דא”א לעיבור ב’, והעלו האח”פ שלהם וקבלו המוחין דגדלות, ונשלם פרצוף הבינה בע”ס דאורות וכלים. ופרצוף זה נקרא או”א וישסו”ת, כי הג”ר נקראות או”א, והז”ת נקראות ישסו”ת.”

אות קכ”ו

“ועם אח”פ הללו דאו”א, עלו ביחד גם גו”ע דזו”ן, וקבלו שם העיבור א’ שלהם והיניקה, ובזה נשלמים הזו”ן בבחינת ו”ק לז”א, ונקודה להנוקבא. והנה נתבארו ה”פ מ”ה החדש שיצאו בעולם האצילות בבחינת קביעות, הנקראים עתיק א”א או”א וזו”ן, שעתיק יצא בקומת כתר, וא”א בקומת חכמה, ואו”א בקומת בינה, וזו”ן בו”ק ונקודה, שהוא קומת ז”א. ובאלו ה’ הקומות לא יארע שום מיעוט לעולם. כי בג”ר, אין מעשי התחתונים מגיעים אליהם שיוכלו לפוגמם, והז”א ונוקבא, שאליהם מגיעים מעשי התחתונים, היינו דוקא בכלים דאחורים שלהם, שמשיגים בעת הגדלות, אבל בכלים דפנים, שהם גו”ע באורות דו”ק ונקודה, הנה גם בהם לא יגיעו מעשי התחתונים. ולפיכך נבחנים ה’ הקומות הנ”ל, לבחינת מוחין הקבועים באצילות.”

כך נגמר כל הפרצוף.

אות קכ”ז

“וסדר הלבשתם זא”ז ולפרצוף א”ק, הוא, כי פרצוף עתיק דאצילות אע”פ שיצא מראש הס”ג דא”ק (כנ”ל באות קי”ח), מ”מ לא יכול להלביש מפה ולמטה דס”ג דא”ק רק למטה מטבור, כי למעלה מטבור דא”ק הוא בחינת צמצום א’ ונק’ עקודים. והן אמת, שפרצוף עתיק, להיותו בחינת ראש הא’ דאצילות, עדיין אין הצמצום ב’ שולט בו, וא”כ היה ראוי שילביש למעלה מטבור דא”ק, אמנם כיון שהצמצום ב’ כבר נתקן בפה דראשו, בשביל שאר פרצופי אצילות שממנו ולמטה, ע”כ אינו יכול להלביש רק למטה מטבור דא”ק. ונמצא קומת עתיק מתחלת מטבור דא”ק, והיא מסתיימת בשוה עם רגלי א”ק, דהיינו למעלה מנקודה דעוה”ז. וזהו מפאת פרצופו עצמו, אמנם מפאת התקשרותו עם שאר פרצופי אצילות, שמבחינתם נבחן שהוא כלול ג”כ מצמצום ב’, הנה מבחינה זו הוא נבחן שרגליו מסתיימים למעלה מפרסא דאצילות, כי הפרסא הוא הסיום החדש של הצמצום ב’ כנ”ל באות ס”ח.”

שאלה: לא מובנת שיטת ההתפתחות פה.

תקרא אותו קטע שבו אתה נתקע.

תלמיד: בכל האותיות שקראנו זה אותו עיקרון. כל פרצוף שיוצא מפרצוף עתיק הוא מתאר שיוצא באותה שיטה. מהי שיטת התפתחות הפרצופים באצילות?

לפי הרשימות.

תלמיד: הרשימו הראשון הוא עובר, א’/שורש צמצום ב’.

כן.

תלמיד: איך נקרא הפרצוף הראשון שקראנו עליו שנקרא עובר?

עתיק.

תלמיד: עתיק יוצא על א’/שורש.

כן. ואחר כך הוא מוסיף.

תלמיד: מה זה ה”מוסיף” הזה?

ה’ תתאה בגניזו הייתה שם.

תלמיד: אז היו שני זווגים בעתיק.

על כל אחד ואחד, קטנות וגדלות.

תלמיד: על כל פרצוף באצילות יש שני זיווגים.

כן.

תלמיד: וזה בגלל שהוא מחולק עם גלגלתא עיניים ואח”פ. האם אפשר להרחיב את העיקרון הזה כדי שיהיה יותר מובן?

נקרא הלאה ותבין.

אות קכ”ח

“ופרצוף הב’ דמ”ה החדש הנק’ א”א, שהוא נאצל ויצא מפה דראש עתיק, הנה קומתו מתחיל ממקום יציאתו, דהיינו מפה דראש עתיק ומלביש את הז”ת דעתיק המסתיימים למעלה מפרסא דאצילות, כנ”ל. ופרצוף הג’ הנק’ או”א, שנאצלו מפה דראש א”א, הם מתחילים מפה דראש א”א ומסתיימים למעלה מטבור דא”א. והזו”ן מתחילים מטבור דא”א ומסתיימים בשוה עם סיום א”א, דהיינו למעלה מפרסא דאצילות.”

המקומות האלה הם מוכרים?

יש את גלגלתא, ע”ב, טבור הכללי, ס”ג, מ”ה וב”ן, אלו חמישה פרצופי א”ק. למטה מטבור יש את עתיק, אריך אנפין, אבא ואמא, וז”ון, זה עולם האצילות. למעלה מטבור זה א”ק, למטה מטבור אבי”ע (ראו שרטוט).

שרטוט

שאלה: שאלת אם מובן איפה המקומות האלה, פרסא, השמות של הפרצופים, למעלה מטבור, למטה מטבור, אז כנראה שעכשיו יותר ברור איפה המקומות.

קראנו עכשיו כמה אותיות שהוא מתאר בהן את כל היציאה של פרצופי אצילות ולא מובן מה קורה שם. יש בכל פרצוף שני זיווגים, העביות הולכת וגדלה, הפרצופים הולכים וגדלים, אלו הרבה מאוד דברים שלא קרו עד עכשיו.

כי למדנו עכשיו על כול מה שקיים בפרצופי הגדלות למעלה מטבור. נגמר כוח המסך לעבוד בצמצום א’ ואנחנו עוברים למסכים דצמצום ב’, אז כבר יש לנו שיטה אחרת לגדול, לקבל על מנת להשפיע. קודם עולים לעיבור, אחר כך ליניקה, אחר כך לגדלות, בבת אחת אי אפשר לקפוץ. זה מה שהוא מסביר לנו כאן.

שאלה: מי זה האובייקט שעולה לעיבור א’, לעיבור ב’, מעלה מ”ן פעם ראשונה?

רשימות מהשבירה. אי אפשר לתקן אם לא יתגלו קודם ליקויים. הליקויים הם כולם רשימות מהשבירה. אנחנו צריכים להעלות אותן, לסדר אותן, למיין אותן, לבקש בהעלאת מ”ן כוחות שיבואו מלמעלה ויתנו כוחות לרשימות, והרשימות יבנו את הפרצופים, כלומר לא הרשימות בעצמן, האור יבנה מהרשימות פרצופים.

שאלה: האם הטכניקה היא אותה טכניקה מלמטה למעלה?

כן.

תלמיד: כלומר עיבור א’, עיבור ב’, קטנות וגדלות.

כן.

תלמיד: איך זה בדיוק מסונכרן? כי עכשיו אנחנו לומדים מלמעלה למטה, אז למה זו אותה טכניקה?

הרשימות עולות למקום המסך ויכולות לקבל שם תיקון ומילוי, וכך יוצאים הפרצופים, נולדים הפרצופים.

תלמיד: אבל מלמטה למעלה זה לא מתחיל מעתיק, עתיק הוא פרצוף עליון. התיקון הראשון הוא מלמטה למעלה, כשמלכות עולה לזעיר אנפין.

אנחנו עדיין לא מדברים על תיקון השבירה, אנחנו מדברים על יציאת פרצופי האצילות. לכן המגמה היא אותה המגמה.

שאלה: אנחנו מדברים על רשימו א’/שורש צמצום ב’. למה יוצאים מהרשימו הזה חמישה פרצופים?

א’/שורש צמצום ב’ שייך לכל הפרצופים העיקריים ששייכים לפרצוף א”ק – גלגלתא, ע”ב, ס”ג, מ”ה, ב”ן, ומה שנשאר אחרי פרצוף ב”ן. משם יוצאת עוד סדרה על ידי התחדשות הרשימו.

תלמיד: איזה רשימו מתחדש?

ד’/ג’

תלמיד: מה זה רשימו ד’/ג’?

המסך הזדכך בכל הפרצופים של עולם אדם קדמון והגיע למצב שיש בו רק שורש, ועל ידי התפשטות הרשימות האלה גם למטה מטבור יש לנו התחדשות העביות, שבירה. מטעם השבירה יש התערבבות של רשימות דשבירה ברשימות העיקריות, ויוצא שאותן הרשימות הקטנות שנכללות ברשימות דגדלות מקבלות כוח לעלות שוב על ידי המסך לראש, ומשם נעשים זיווגים על עולם האצילות, ואחר כך על עולמות למטה ממנו. הכול בא על ידי התחדשות הרשימות.

שאלה: בהתחדשות הרשימות, כל רשימה שבורה כביכול נכנסת פעמיים לעיבור, לעיבור א’ ולעיבור ב’. בעיבור א’ היא מקבלת קומת זעיר אנפין ובעיבור ב’ היא מקבלת קומת כתר. מה זה אומר שהיא מקבלת קומת זעיר אנפין ומה זה אומר שהיא מקבלת קומת כתר?

לפי הסדר מלמעלה למטה היא מקבלת עכשיו קומת גדלות שמתחדשת בה, וזה יוצא לה בקומת זעיר אנפין.

תלמיד: ומהי התוספת בקומת כתר, בעיבור ב’?

הם עולים אחר כך, מתחדשים. הרשימות עולות למעלה ונכללות בדרגות יותר עליונות. זה כמו ילדים בעולם הזה, יש להם את כל הרשימות, בזה שהרשימות עולות למעלה הן מקבלות את ההתכללות בעליון ונכללות משם. זה כמו עם הדור החדש, הוא נכלל עם הדור הקודם ולוקח את כול מה שיש לדור הקודם, הדור החדש רק ממיין את זה, לוקח לעצמו מה שצריך, אחר כך עולה על פני הדור הישן וכך מצליח יותר. כך כל פעם עולה על גבם.

אנחנו צריכים לקרוא את החומר כמה פעמים, ומה שלא יהיה מובן נצטרך לפנות לתע”ס. וגם בתע”ס הוא לא כל כך הוא מסביר.

שאלה: הרשימות הן מהמצב שנשבר, איך הן עוזרות עכשיו לתיקון?

הן קמות לדרוש תיקון ולהעמיד אותן במקום הנכון, לכן הכול בא מהשבירה. דווקא מהרשימות שנשברות אנחנו מגיעים לתיקון. מתגלה לנו שאנחנו לא מבינים, לא יודעים, לא יכולים, מתוך זה שאנחנו אוספים את הרשימות האלה ומעלים אותן למעלה אנחנו מקבלים עליהן תיקון.

(סוף השיעור)