THURSDAY: NETZACH-TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

READING: between after midnight and sunrise of Wednesday

Rabash. Why We Need “Reply unto Your Heart,” to Know that the Lord, He Is God, in the Work. 16 (1991)

שיעור בוקר 18.07.23 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר “כתבי רב”ש”, כרך ב’, עמ’ 1262, מאמר

“מהו, בכדי לדעת שה’ הוא אלקים, צריכים ל”השבות אל לבבך”, בעבודה”

קריין: ספר “כתבי רב”ש” כרך ב’, עמ’ 1262, מאמר “מהו, בכדי לדעת שה’ הוא אלקים, צריכים ל”השבות אל לבבך”, בעבודה”.

בואו נעשה “השבות (אל) לבבך” ואז נרגיש בזה שהבורא הוא הא-לוהים. קדימה.

מהו, בכדי לדעת שה’ הוא אלקים, צריכים ל”השבות אל לבבך”, בעבודה

תשנ”א – מאמר ט”ז
1990/91 – מאמר 16

“הזה”ק (וארא אות פ”ט) שואל, וזה לשונו, “וידעת היום והשבות אל לבבך, כי הוי”ה הוא אלקים. שואל, מקרא זה היה צריך לומר, וידעת היום כי ה’ הוא האלקים. ולבסוף, והשבות אל לבבך. כי הידיעה, שה’ הוא אלקים, מכשירו להשיב אל הלב כן. ואם כבר השיב אל לבו, מכל שכן שיש לו ידיעה. ועוד, והשבות אל לבך, היה צריך לומר, ולא לבבך. ומשיב, אלא אמר משה, אם אתה רוצה לעמוד על זה, ולדעת כי ה’ הוא אלקים, אז, והשבות אל לבבך. ותדע זה, כי לבבך פירושו, שיצר הטוב ויצר הרע, השוכנים בלב, נכללו זה בזה, והם אחד, שיהפוך מדות הרעות של יצר הרע להיות טובות. דהיינו, שיעבוד עמהם את ה’, ולא יחטא על ידיהם. ואז תמצא, כי הוי”ה הוא אלקים, שמידת הדין, שנקרא אלקים, נכללת בהוי”ה, שהיא מידת הרחמים”, עד כאן לשונו.

ויש להבין מה בא זה ללמדינו, מה שאומר הזה”ק, שאי אפשר לבוא ולדעת “כי ה’ הוא אלקים” מטרם שהאדם בא לדרגת “והשבות אל לבבך”. היינו שיש לדעת, מהי בחינת אלקים בעבודה, ומהי מידת הרחמים בעבודה, הנקראת הוי”ה. וכמו כן יש להבין, מהו יצר הרע בעבודה, ומהו יצר טוב בעבודה. כלומר בעבודה, שהאדם רוצה להגיע לידי דביקות בה’, מהו יצר הרע ומה יצר הטוב.

כי מבחינת הכלל הוא פשוט. כי שמקיימים תו”מ, זה נקרא שהולכים לפי הדרך של יצר הטוב. ואם חס ושלום עוברים על תו”מ, נקרא זה שהולכים לפי עצת היצר הרע. אולם בעבודה, שהולכים בדרך להגיע לידי דביקות ה’, מהו.

הנה ידוע, שהנבראים נולדו בטבע, הנקרא רצון לקבל לתועלת עצמו. לכן אין האדם מסוגל לעשות שום דבר, אם לא יצא מזה משהו לתועלת עצמו. לכן התורה אומרת לנו, אם אתם תקיימו תורה ומצות, אני אשלם לכם שכר, כמו שכתוב “והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי, ונתתי מטר ארצכם בעתו, ואכלת ושבעת”.

וכמו שאומר הרמב”ם (הלכות תשובה פרק ה’) וזה לשונו, “אין מלמדין אותן, אלא לעבוד מיראה וכדי לקבל שכר, עד שתרבה דעתן, ויתחכמו חכמה יתירה, מגלים להם רז זה מעט מעט”. נמצא, עבור הכלל, היצר הרע והיצר הטוב, הוא רק מדבר מענין קיום התו”מ. אבל מענין שאסור לעבוד בעל מנת לקבל שכר, בכלל לא מדברים.

אולם כשמדברים בעניני עבודה דלהשפיע, אז יצר הרע והיצר הטוב הוא משמעות אחרת לגמרי. יצר הטוב פירושו, שהוא מביא את האדם להשיג את הטוב ועונג, שהיה ברצונו יתברך לתת להנבראים, כמו שכתוב, שמטרת הבריאה היא מטעם שרצונו להטיב לנבראיו. אלא, מטעם שלא תהיה בחינת בושה, נעשה ענין צמצום והעלם, שאין הנבראים יכולים לקבל את הטוב, מטרם שיש להם בחינת השתוות הצורה, הנקראת דביקות, שזה משיגים ע”י זה שעושים כל המעשים לשם שמים. אז נעבר הצמצום, ויש מקום להטוב שיתפשט בתוכו. זה נקרא “יצר טוב”.

ויצר הרע נקרא, בזמן שהיצר מיעץ להאדם, שיעבוד רק לתועלת עצמו, היינו רק לקבל. והיות שזה הוא שינוי צורה מהבורא, שהרצונו הוא רק להשפיע, והשינוי צורה זה, גורם שאין האדם יכול להגיע אף פעם, שיוכל לקבל את הטוב והעונג, לכן נקרא היצר הזה “רע”, מטעם שגורם רע לאדם, בזה שהוא לא נותן לעבוד בעל מנת להשפיע, זה גורם לו, שאינו יכול לקבל טוב ועונג.

ובהאמור נוכל לפרש, מהו הענין, שהאדם צריך לעבוד עם עצמו, שיאהב את ה’ בשני יצריך. הענין הוא, שכל זמן, שיש לאדם שני יצרים, אז הם במחלוקת. לפעמים גובר הטוב, ולפעמים גובר הרע. נמצא, שב’ כחות משמשים באדם בערבוביא. וזה מכונה אור וחושך, משתמשים ביחד. וכל זמן, שאין הרע נכנע, שולט אז עליו הצמצום וההסתר, שהיה על כלים של יצר הרע, הנקרא רצון לקבל לעצמו. וממילא אין הוא ראוי לקבל את הטוב ועונג.

נמצא אז, שהאדם אינו משיג את הטוב. לכן הוא נמצא במצב של דין, היינו שהוא אומר, שאין הוא רואה את רחמנותו של הבורא, שיהא בידו לומר, שהבורא מנהיג את העולם, במידת הרחמים, אלא במידת הדין, היות שאין האדם מסוגל לראות את השגחתו יתברך בבחינת טוב ועונג.

נמצא, שכל זמן, שאין להאדם כלים דהשפעה, אין להאדם כלים, שיוכל לקבל טוב ועונג. וממילא הוא נשאר בחסרון טוב ועונג.

והאדם אומר, מי אשם בזה, רק הבורא, בזה שלא נותן להנבראים את מה שהוא צריך לתת. כלומר, היות שהבריאה היתה בכדי להנות להנבראיו. ומהתיקון, שהיה, שלא יהיה ענין של נהמא דכסופא, על זה אין הנבראים מוכשרים להסתכל, מצד הרע שיש באדם, מצד הטבע, הנקרא בבחינת עבודה “יצר הרע”.

ובהאמור נבין מה ששאלנו, מהו דין ומהו רחמים, בדרך עבודה. ומהו יצר טוב ומהו יצר הרע, בעבודה. כי דין פירושו, שנעשה דין על הכלים דקבלה, הנקראים רצון לקבל לעצמו, שאין האור מאיר בתוכו. נמצא, כשאנו אומרים, שיש חס ושלום דין בעולם, יהיה פירושו, שאין בהעולם כלים דהשפעה, שיוכלו לקבל טוב ועונג. לכן היסורים והחסרונות שולטים בעולם.

מה שאין כן בזמן שיש בעולם כלים דהשפעה, הנקראים בחינת רחמים, כמו שאמרו חז”ל על הכתוב “ולדבקה בו”, “מה הוא רחום אף אתה רחום”. כלומר, כמו שהבורא הוא המשפיע, כן צריך האדם לראות, שיהיו לו כלים דהשפעה. ובזמן שיש להאדם כלים דהשפעה, אז ניכרת מידת הרחמים של הבורא, היינו שהבורא משפיע טוב ועונג להנבראים, בכלים דרחמים שיש להנבראים.

נמצא לפי זה, לאחר שהאדם משיג את הכלים דהשפעה, היינו שהיצר הרע כבר נכנע להטוב, זאת אומרת, שגם היצר הרע כבר רוצה לעבוד בעל מנת להשפיע, שזה נקרא “והשבות אל לבבך”, היינו בשני לבבות, אז הוא בא לידי הכרה, ש”הוי”ה הוא אלקים”, היינו שגם עד עתה היה רק רחמים ולא דין. כלומר, מה שהאדם היה רואה, שההשגחתו יתברך היא בחינת דין, הוא רואה עתה, שזו היתה סיבה להגיע למידת הרחמים. לכן רואים עתה, ש”הוי”ה הוא אלקים”, שמידת הדין נכללת בהוי”ה, שהוא הכל רחמים. מה שאין כן מטרם שבא לבחינת “והשבות אל לבבך”, היתה השגחתו יתברך נראית אליו, שהיא בבחינת טוב ורע.

ובזה יש לפרש את ענין מה שכתוב “ואלוהים עשה שיראו מלפניו”. כלומר, זה שיש שליטה להקליפות, הבורא עשה בכוונה תחילה, “כדי שיראו מלפניו”. היינו, כדי שיהיה צורך להשיג את גדלות ה’, אחרת היו כולם נשארים בבחינת דומם, בלי דעת דקדושה, והיו מסתפקים בעבודה דקיום תורה ומצות בלי שום צורך לעבוד לזכות לבחינת גדלות ה’, והיו נשארים באותו שכל, שהיה להם בזמן, שהיו ילדים קטנים, ולא היה להם שום צורך לעזרת ה’, שיעזור להם.

כי צריכים לדעת ולהבין מה שאמרו חז”ל “בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין”. משמע רק שיש לאדם יצר הרע, אז הוא זקוק לבחינת תבלין שיש בתורה. אחרת הוא לא צריך לבחינת תורה, מטעם שהיה אז בידו לקיים מצות בלי תורה. מה שאין כן כשיש לו יצר הרע, ובא ושואל “מה העבודה הזאת לכם”, או ששואל שאלת פרעה “מי ה’ אשר אשמע בקולו”, והוא צריך להתגבר עליו, ואז הוא זקוק לעזרתו יתברך.

ו”עזרת ה'”, אומר הזה”ק, היא בבחינת אור תורה. היינו, שזה מכונה, שנותנים לו בחינת נשמה מלמעלה, שעל ידה הוא יכול להתגבר על הרע שבו. נמצא, שאם לא היו הקליפות, לא היה לאדם צורך לקבל בחינת עזרת תורה מלמעלה. וזה נקרא מה שכתוב “והאלקים עשה שיראו מלפניו”.

ובענין עזרה שבאה מלמעלה יש בזה הרבה ענינים:

א. והיא, שהעזרה היא פשוטה, שה’ יתן לו בחינת מלכות שמים, הנקראת “אמונה בקביעות”. והיות שמטרם שהאדם זוכה לבחינת כלים דהשפעה, אי אפשר להיות, שתהיה לאדם בחינת אמונה, מטעם שיש שינוי צורה בין הנברא להבורא, לכן אין האדם ראוי עוד לקבל את הטוב. לכן, כשמקבל רע, הוא מוכרח לאבד את שיעור האמונה, שהיה לו, מטעם שזהו תיקון, שלא ידבר חס ושלום לשון הרע על הבורא. לכן האדם מוכרח, מקודם שזוכה לבחינת אמונה, שיהיו לו כלים דהשפעה. כי בזמן שיש לו השתוות הצורה, מסתלק ממנו הצמצום, שהיה שורה על הכלים דקבלה, וממילא הוא מקבל טוב ועונג. ורק אז הוא יכול להיות בדרגת של האמונה בקביעות. נמצא, שהבורא צריך לתת העזרה הראשונה, שיתן לו כלים דהשפעה, המכונים “טבע שני”.

ב. שעל ידי זה שיש לו תמיד הפרעות מצד הקליפות, הוא זקוק תמיד לעזרת ה’. וע”י זה יש לאדם צורך לעזרת ה’, ועל ידי העזרה, שמקבל כל פעם מלמעלה, יש יכולת, שיתגלה להאדם את הנרנח”י, שיש לו בנשמתו של האדם. כידוע, כי אין מילוי בלי צורך, נמצא, שהקליפות הם גורמות שתתגלה הקדושה. וזה שכתוב “והאלקים עשה שיראו מלפניו”.

ובהאמור יוצא, שהמחשבות, שהקליפות שולחות להאדם, זה הוא גורם חסרונות באדם. וחסרונות נקראים כלים לקבל מילואים, למלאות את החסרון שישנו בהכלים. כלומר, שהשאלות, מה שהקליפות שואלות כנ”ל, שהן “שאלות רשע” ו”שאלות פרעה”, הנקראות “מי ומה”, זה גורם חסרון באדם, שזה דוחף אותו, שיבקש מה’, שיתן לו עזרה, להתגבר על אלו השאלות. נמצא, שהקליפות האלו שומרות את האדם, שילך לדרך הנכונה, המביאה את האדם לזכות לדביקות ה’. ואז רואים, שהקליפות לא היו מתנגדי הקדושה, כמו שנראה בעת עבודה, אלא שרואים, שהם היו הגורמים לזכות לקדושה.

וכעין זה מובא בזהר (בראשית חלק ב’ דף קנ”ו, ובהסולם אות קע”ה) וזה לשונו, הכתוב “ואין אלקים עמדי”, הכונה על “אלהים אחרים”, שהם ס”ם ונחש. כי אז יגלה, שהס”ם ונחש לא הפרידו מעולם בין קוב”ה ושכינתיה, ולא היה אלא עבד למהר פדות נפשינו, שיתגלה השגחתו יתברך למפרע בכל העולם כולו, ואז יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם. דהיינו, לאפיקו ממה שנדמה לנו בשיתא אלפי שני, שיש הנהגה, המתנגדת להקדושה, שהם ס”ם ונחש.

רואים אנו מכאן, שענין הקליפות, שהקדושה צריכה לקיימן בסוד “זה לעומת זה עשה אלקים”, הוא, שצריכים הקליפות, להיות לעבד ולסייע להקדושה, שזה מתגלה רק בגמר התיקון אצל הכלל כולו, ולאנשים פרטיים, בזמן גמר עבודה. אז “אגלאי מילתא למפרע” כמו שאומר “ולא היה, אלא עבד למהר פדות נפשינו”.

ובזה”ק (תזריע דף ב’ ובהסולם אות ו’) אומר וזה לשונו “ורחוק מפנינים מכרה. שואל, אמר מכרה, מקחה היה צריך לומר, דהיינו שקשה לקנותה יותר מפנינים. מהו שאומר מכרה. ומשיב, אלא כל אלו שאינם מתדבקים בה בשלמות, ואינם שלמים עמה, היא מוכרת אותם ומסגירה אותם בידי עמים אחרים, ואז כולם רחוקים מאלו פנינים העליונים הקדושים, שהם סודות ופנימיות התורה, שלא יהיה חלק בהם. זה שכתוב, ורחוק מפנינים מכרה”.

ולפי זה יוצא, כי ענין הקליפות, שהם בחינת “עמים אחרים”. היא מוכרת אותם, זאת אומרת, היות שיש בחינת אומות אחרים, וכשהאדם מתחיל ללכת בדרך להגיע לבחינת דביקות, ובאמצע עבודה הוא מתרשל בעבודה, היינו שנופל לתוך שליטת “אומות העמים”, שהם שולטים עליו, ואין הוא יכול לצאת משליטתם, ולהגיע לדבקות ה’, הנקראת השתוות הצורה, אז האדם חושב, שזהו מטעם, שאין הוא מסוגל לעבודה זו, לכן הוא נמצא תחת שליטתם.

אז אומר לנו הכתוב, שזה, שנפל לתוך שליטת “עמים אחרים”, זהו לטובתו, בכדי שהאדם לא ירמה עצמו, ויחשוב, שהוא הולך בדרך הישר, שיוכל להמשיך במצב הזה בלי שום הרגשה, שהוא לא הולך בדרך הנכון. לכן יש קליפות, הנקראות “עמים אחרים” חוץ מקדושה, שאז האדם רואה, שהוא נמצא במצב הירידה, ואין לו קשר עם הקדושה. אז האדם יחפש עצות, איך להינצל מהם, ויעלה על דרך הנכון, המובילה לדביקות ה’. נמצא, שהקליפה שומרת על הקדושה.

זאת אומרת, אם לא היתה קליפה, שהשכינה יכולה למכור אותו שם תחת שליטתם, אז האדם היה נשאר בשפלותו, והיה חושב, שהוא מתקדם בדרך, המביאה לידי דבקות. מה שאין כן, כשמגלים לו מלמעלה את החסרונות שבהם הוא נמצא, אז יש לו מקום, שירגיש, שהוא צריך לתקן את דרכו. וזה שכתוב “ורחוק מפנינים מכרה”, שהשכינה מוסרת את האדם לשליטת הקליפה.

כלומר, היינו שאז הוא רואה, איך שהוא נמצא משוקע באהבה עצמית, ואין לו שום רצון להיות משפיע. זאת אומרת, שהוא כל כך משוקע באהבה עצמית, שאף פעם לא חשב, שהוא כל כך אדם שפל, שאין כמוהו. נמצא, שיש לפרש עם זה, מה שכתוב “והאלקים עשה שיראו מלפניו”, היינו דוקא ע”י הקליפה, שהוא רואה, שהיא שולטת עליו, זה נותן לו דחיפה, שיעשה כל מה שביכולתו, בכדי להגיע לדביקות ה’.

אולם בזמן שהאדם רואה, שהוא נמצא תחת שליטת הקליפות, היות שהוא רואה, שהן שלחו לו את השאלות הידיעות, הנקראות בשם “מי ומה”, ואין הוא מסוגל לתת להן תשובות נכונות, שיתיישבו על הלב. והוא חושב, שבטח, שהוא כל כך שפל, עד כדי כך, שאין הוא מסוגל לתרץ להן את אלו השאלות הפשוטות. אז על האדם לדעת, שאינו כל כך, כמו שהוא חושב, היות שהשאלות שלהן, הן באמת חזקות.

וזהו מטעם כנ”ל, שה’ נתן כח להקליפות, שישאלו שאלות חזקות, בגלל שהאדם ידע, את מצבו האמיתי, איך שהאדם נברא בשינוי צורה מהבורא. והאדם צריך להגיע להשתוות הצורה. ובכונה תחילה ניתן, זה שלא יהא ביד האדם לתרץ את השאלות האלו, בכדי שיהא נצרך להבורא, כלומר שרק הבורא יכול לתרץ לו, מטעם שכל שכלו של אדם הוא בנוי על בסיס, שיעשה הכל בתוך הדעת, והדעת של האדם אינה מבינה, אלא מה שנוגע לתועלת עצמו, אם כן הצדק הוא עמהם.

אלא על האדם לדעת, שניתן לנו את הדרך לקיים תו”מ למעלה מהדעת שלנו, היות שכל הדעת שלנו אין זה שום הבנה אלא מה שנוגע לתועלת עצמו. וזה נקרא “אמונה למעלה מהדעת”. ומטרם שהאדם יכול ללכת למעלה מהדעת, בטח שמי שבא אליו ושואל שאלות, שהן בנויות על הדעת של הגוף, בטח אי אפשר לתת להן תשובה, שהדעת תבין את זה.

אם כן, בגלל מה באה הקליפה, ושואלת את השאלות האלו, שבטח אין האדם מסוגל להשיב להן. כלומר, הקליפות יודעות שהצדק איתן. ובטח לא יקבלו תשובה עליהן. והשאלה היא הן לפי הכלל, הנודע בעבודה, שזה, שהקליפה באה ושואלת אלו השאלות, זה בא מצד הקדושה, כנ”ל “והאלקים עשה שיראו מלפניו”.

אם כן מה באות לו אלו השאלות. התשובה היא, כנ”ל, שמלמעלה שלחו לו אלו השאלות, שדוקא על ידי השאלות האלו יש בידו לקיים מצות אמונה למעלה מהדעת. וזהו הפירוש “אלקים עשה שיראו מלפניו”. זאת אומרת, זה שבאו אליו השאלות, הוא בכדי לתת להאדם הזדמנות, שיהיה בידו לגלות את ענין אמונה למעלה מהדעת. מה שאין כן אם אין לו שאלות, אין האדם יכול לדעת, שהוא הולך למעלה מהדעת. מה שאין כן בזמן שהוא רואה את השאלות, ואין הוא רוצה לתת תשובות, היינו, שהדעת מחייבתם לעשות, אלא הוא אומר, עתה, שהשאלות האלו באו אלי, אני יכול לקיים מצוה אמונה, שהיא למעלה מהדעת, אני רוצה לנצל את ההזדמנות.

ובהאמור יכולים להבין, מדוע, אם ה’ יודע, שהשאלות האלו הן שאלות חזקות, שאין בידי אדם לתרצן עם הדעת, אם כן בשביל מה שלח אותם הבורא. התשובה היא כנ”ל, היינו, כמו שכתוב “ואלקים עשה שיראו מלפניו”. כלומר, שדוקא ע”י שאלות אלו, יש בידו לקיים מצות אמונה, הנקראת יראת שמים. כלומר, שדוקא עתה יש לו הזדמנות לקיים מצות אמונה למעלה מהדעת.

כמו שאמרו חז”ל “מצוה שבאה לידך אל תחמיצנה”. שיש לפרש “מצוה שבאה לידך” היינו מצות האמונה, שבאה לידך ע”י השאלות “מי ומה”. “אל תחמיצנה” ולקבל אותה תיכף, ולא להתווכח עם השאלות האלו, ולחשוב לתת תירוצים על השאלות, אלא לקחת את השאלות כמו שהן, כי עכשיו יש לו הזדמנות לקיים מצות אמונה, ו”אל תחמיצנה” מלקבל אותה כמו שהיא, פירושו, עם כל תוקף חריפות של השאלות.

וזהו מטעם, כי כל דבר שהוא נגד השכל, מה שהשכל טוען, שאין כאן מקום של כדאיות ללכת בדרך זו, אז האמונה למעלה מהשכל והדעת יותר היא גדולה. לכן אמרו “אל תחמיצנה”, היינו שלא להפסיד את ההזדמנות, שיש לו עכשיו ע”י השאלות שלהם.

לכן על ידי שאלת “מה”, שהיא שאלת רשע, האומר “מה עבודה הזאת לכם”, כלומר שאתם רוצים לעבוד רק בעל מנת להשפיע, הוא שואל, מה אתם תרויחו בזה, אלא שצריכים לעבוד רק לתועלת עצמו, זהו כלי, היינו חסרון, שהבורא יתן לו במקום חסרון, ששאלת הרשע מפריע לו, שיהיה לו כח לעבוד בעל מנת להשפיע, שזה נקרא, שיזכה לטבע שני, הנקרא בעל מנת להשפיע. וזה שאומר כנ”ל “והשבות אל לבבך”, היינו שגם יצר הרע יעבוד בעל מנת להשפיע.

ועל ידי שאלות פרעה, שאמר “מי ה’ אשר אשמע בקולו”. וכשמתגבר על שאלה זו, הוא זכה לבחינת אמונה בקביעות, שזה נקרא, כמו שאומר הזה”ק, היינו לאחר שזכה אל “והשבות אל לבבך”, אז הוא בא לדרגת “כי הוי”ה הוא אלקים”.”

מאמר מאוד יסודי, אני ממליץ לקרוא אותו לפחות עוד פעם או פעמיים במשך היום, כדי שיתיישב יותר נכון על ליבנו.

שאלה: מצד אחד הוא אומר לא להתווכח עם שאלות מי ומה, מאידך הוא אומר שצריך להתגבר עליהן?

התגברות זה לא כשמתווכחים, התגברות זה איך שעובדים איתן.

תלמיד: מה זה התגברות?

לעלות למעלה מהשאלות האלו ועל ידן דווקא, בזכותן של השאלות האלה. כי לא סתם הבורא מעורר אותן, אלא כדי שאנחנו נוכל אז להשיג מה שצריך, שה’ הוא א-לוקים.

תלמיד: מה זה לעלות מעליהן זה להתעלם מהן?

לא, דווקא לא להתעלם. לקחת אותן בחשבון ולעלות מעליהן ולעבוד איתן.

שאלה: כתוב במאמר שהבורא נתן כוח לקליפות.

כן.

תלמיד: שלא תחשוב שהמחשבות האלה באו סתם, אלא יש להן כוח וזה הבורא ששלח אותן. ואז הרב”ש אומר, “והאדם צריך לא לנסות לתרץ את זה בתוך הדעת, אלא לקחת את המחשבות האלה שמסיטות אותו מהעבודה כהזדמנות לעליה מעל הדעת.”

למקור שלהן. הקליפות מגיעות מלמעלה ואנחנו צריכים כך להתייחס אליהן.

תלמיד: לגבי תגובת האדם. ברגע שבאות אליך מחשבות זרות הן קוברות אותך, אתה כאילו חסר כוחות.

אולי זה ברגע הראשון.

תלמיד: אז מאיפה פתאום יש לך כוח להתגבר מעליהן, לעלות מעליהן ואתה כזה חזק, שולט וגיבור?

גם את זה נותן הבורא. הוא נותן לאדם הזדמנות ויכולת לחשוב, לקבל ולעבוד נגד הקליפות. ולא מין הסתם הוא שלח אותם, אלא הוא בעצמו שלח אותן לטובת האדם, שיהיה לאדם יכולת כל פעם להתגבר על הקליפות ולעלות יותר ויותר להשגה, לחיבור לדבקות בבורא.

שאלה: אז יוצא שאפשר להגיע ללמעלה מהדעת, רק אם יש לך מחשבות זרות וקליפות וכל העבודה הזרה הזאת?

נכון. זה נקרא שהקליפה שומרת על הפרי.

תלמיד: זה אולי אפילו יותר מזה, הקליפה בכלל מאפשרת לך להגיע.

כן.

תלמיד: איך אנחנו בעבודה נגיע למצב שאנחנו אוהבים את הקליפות, או שמחים לקליפות, כי יש הזדמנות עכשיו?

כן נכון.

תלמיד: איך מגיעים למצב כזה?

מעריכים אותן. זה אחר כך, זה עוד לא עכשיו, עוד אין לנו עכשיו מקום להעריך אותן, אבל זה יבוא.

תלמיד: נכון יהיה להגיד, שאת הכוח להתעלות מעל הקליפות, אני מקבל רק מהעשירייה מהחברים. לי לבד אין סיכוי בכלל לעשות זאת?

נכון, זה תלוי איך תשתמש בזה. אבל בעצם בסופו של דבר הקליפה והקדושה הן שוות ושתיהן מביאות את האדם למטרתו. כמו שכתוב, “יצר טוב ויצר רע מובילים את האדם לתפקידו ולמטרתו”.

תלמיד: כשאנחנו אומרים שכל הדרך שלנו היא ירידות ועליות. בעצם הירידה זו הזדמנות שהייתי יכול לנצל ולא ניצלתי. לזה אנחנו קוראים ירידה?

נגיד. יש כמה סיבות.

שאלה: הוא אומר “לא תחמיצנה”. לקבל בסוף את השאלות כמו שהן באות, עם כל תוקף החריפות. אבל כשהשאלות באות זה מכאיב, ואז אני מרגיש כמו רפלקס שמיד אתה רוצה לטשטש את הכאב, כי אתה לא רוצה שיכאב לך?

זה רפלקס, אבל מה הלאה?

תלמיד: זה מה שאני שואל, איך אפשר להימנע מרפלקס, כי אני ראיתי את זה כבר.

בסדר, אז ברגע הראשון זה ככה ואחר כך הוא מתיישב בדעתו ועושה מה שצריך.

תלמיד: המתיישב בדעתו זה משהו שהוא בשליטתי, כי אני לא מרגיש ככה?

כנראה שכן. כי אתה חוזר לשליטה.

תלמיד: מאיפה אני חוזר לשליטה?

בזה שאתה נכלל מהחברים.

תלמיד: זה לא מובן. כי כשזה קורה זה משתלט עליי ואני בכלל שוכח את כל העצות ששמעתי עשרות פעמים?

נותנים לך הזדמנות ועושים במקומך אפילו עבודה.

תלמיד: לא הבנתי.

זה הכול תלוי בהכנה. אם יש לך חיבור עם הסביבה, הסביבה מחזירה אותך, סובבת אותך ואתה מגיע להחלטות נכונות.

תלמיד: אז אם אני לא רואה שזה קורה, סימן שלא התכוננתי?

כן.

שאלה: הוא כותב שלפני שאדם זוכה לבחינת כלים דהפשעה, אי אפשר להיות בתכונת אמונה.

כן.

תלמיד: ואנחנו תמיד אמרנו שאמונה והשפעה זה אותו דבר. פה זה כאילו שתי הבחנות שונות?

השפעה זו הפעולה ואמונה זה המחשבה, הנטייה.

תלמיד: קודם פעולת השפעה ואחר כך הוא זוכה לבחינת אמונה?

כך מצידנו. כשאנחנו משיגים, אז קודם אנחנו עושים פעולות, ועל ידן אנחנו משיגים כבר תכונות.

תלמיד: מה זה בחינה?

הבחנה. כשאנחנו מרגישים שקיבלנו את ההבחנה הזאת, את היחס הזה מלמעלה.

שאלה: הבורא שולח לאדם הפרעות.

כן.

שאלה: והבורא גם שולח לו כוחות להתגבר.

כן.

תלמיד: אז מה מקומו של האדם בין שני המצבים האלה?

להיות מוכן לקבל גם את זה וגם את זה וללמוד לייחד אותם יחד בתוכו.

תלמיד: מה הפעולה שהוא עושה חוץ מלהרגיש על עצמו את המצבים שעוברים עליו?

להיות מוכן למצבים האלה שהם יעברו עליו, אחרת הם לא יעברו. לפעולות הכנה אדם צריך להיות מוכן.

תלמיד: מהי המוכנות לקבל על עצמי מצבים כאלה וכאלה?

שאני יודע שמה שאני עושה, זה הכול עושה הבורא מלמעלה. ואני יכול להרחיב את כלי הקליטה שלי על ידי זה שאני נכלל יותר עם החברה ומוכן לכל הדברים שיתרחשו בי ועליי, מפני שאחרת אני לא אתקדם.

תלמיד: מה יש בהסכמה הזאת למצבים שהבורא מעביר אותי, לאן זה לוקח אותי?

להתפתחות.

תלמיד: אבל בין כך ובין כך הוא פועל עליי, אז אני מנסה להבין את הנקודה של האדם כאן, את ההצטרפות שלו למצב?

הסכמה עם הבורא שיחנך אותו.

תלמיד: ובמה הוא מחנך אותי?

בזה שהוא נותן לי הפרשי מצבים, קרוב רחוק.

תלמיד: מה זו הדרגה של הוי”ה הוא אלקים?

זה עוד רחוק מאוד מאיתנו. “הוי”ה” זה י.ה.ו.ה, זו כל הבריאה, ו”אלקים” זו דרגה פחותה יותר שקשורה אלינו.

שאלה: במה הקליפות שומרות על האדם?

בזה שהן מעסיקות אותו, מלמדות אותו, מכניסות אותו לגבולות שמתאימים לדרגה שלו.

תלמיד: כתוב באמצע המאמר שאם לא הקליפות אז האדם היה מרגיש את עצמו שמתקדם בעבודה ונשאר בשיפלותו. לא הצלחתי להבין את זה.

גם אני לא יכול עכשיו להבין את זה, צריכים לקרוא מסביב מה קורה שם.

שאלה: מה בא קודם, עזרת ה’, אמונה בקביעות, או זה שאדם דורש את עזרת ה’. כי לא הבנתי איך לצאת מהמצב של הקליפות עם השאלות, האם אני צריך לעשות פעולה שתביא לעזרת ה’ או שזה מגיע לפני?

תמצא איפה זה כתוב.

שאלה: נניח שהייתה לי הפרעה ואיכשהו התגברתי עליה, מה המוטיבציה שלי עכשיו להיות בקשר עם הבורא?

חכה, יתנו לך.

תלמיד: יתנו עוד הפרעה?

כן.

שאלה: רב”ש כותב שלא זוכים לכלים דהשפעה עד שהיצר הרע לא רוצה אותם. מהו המצב הזה שפתאום יצר הרע רוצה כלים דהשפעה?

יצר הרע רוצה כלים דהשפעה מפני שהוא יכול לגדול, למלא את עצמו על ידם.

תלמיד: אבל הוא נשאר יצר הרע או הופך להיות כלים דהשפעה?

לא, הוא נשאר יצר הרע.

תלמיד: וזה נקרא שיש כלים דהשפעה?

אתה שואל מה יצר הרע רוצה. הוא רוצה ליהנות מהקדושה מפני שאין מאיפה עוד לקבל מילוי. לכן הוא רוצה שהקדושה תבוא, אבל בצורה שהוא יכול להשתמש בה.

תלמיד: רב”ש כותב פה “לאחר שהאדם משיג את הכלים דהשפעה, היינו שהיצר הרע כבר נכנע להטוב, זאת אומרת, שגם היצר הרע כבר רוצה לעבוד בעל מנת להשפיע, שזה נקרא “והשבות אל לבבך”. במצב הזה האדם כבר נמצא בהשפעה?

כן, הוא בהשפעה.

תלמיד: והיצר הרע?

גם נמצא בהשפעה.

תלמיד: אז מה נמצא כנגד? כאילו אין יותר כנגד.

אין.

תלמיד: אז הבריאה כבר לא מחולקת לשני כוחות, היא הופכת להיות לכוח אחד?

כן, בינתיים.

שאלה: גילוי יצר הרע והקליפות זה רחמים, חסד מלמעלה? זה כמו דוגמה כזאת שחשבתי עליה, שאימא מברכת את הילד שלה, תהיה בריא, תתחתן, תלך לאוניברסיטה, אבל היא עושה את זה בקול מאוד אסרטיבי כזה, קשוח, ולכן הילד חושב שהיא כאילו גוערת בו. איך אנחנו צריכים להסתכל על גילוי יצר הרע, כאילו האימא גוערת בנו או מברכת אותנו?

גם וגם. מצד אחד לראות שהכול יוצא מהבורא, אין עוד מלבדו, ומצד אחר לראות ולהרגיש ולקבל את הדינים שהם מיישרים אותנו בדרך.

שאלה: אני מרגיש שברמה מסוימת אנחנו נמצאים במשך היום בשתי השאלות האלו, “מי” ו”מה”. על מה צריך לכאוב, מה הכאב שצריך להיות לי כשהשאלות האלו מגיעות?

כאב על כך שאתה מסתדר או לא מסתדר עם ההפרעות האלה שמכתיבות לך את הדרך. תלוי באיזה מצב אתה נמצא.

תלמיד: הן בעצם מסיטות אותי מהדרך, הן מנתקות אותי.

נגיד שזה כך בינתיים. זה כדי להראות לך שאתה צריך לתקן ולחזק את עצמך כלפי המטרה.

תלמיד: אני אמור להתעלם מהן?

אם אתה מתעלם מהן, אז איך תתקדם? סתם תמחק אותן מלפנייך?

תלמיד: אז מה זה נקרא לעבוד מעל הדעת כשהן מגיעות?

אתה צריך לקבל אותן ועל ידן לעדכן את הדרך שלך. הקליפות לא מגיעות סתם, הן שייכות לאותה המערכת שמכוונת אותך.

תלמיד: מה אני לומד על המערכת כשהן מגיעות?

שאתה עדיין לא נמצא בגמר התיקון ואתה נמצא בדרך והן באות כדי לכוון אותך.

תלמיד: אז לא להתעלם מהן?

לא, הן עזר כנגדו.

תלמיד: למה הן גורמות לי לפנות לבורא?

הן לא נותנות לך להתקיים בשקט ולעשות כל דבר שנראה לך טוב, אלא הן מראות לך שבפעולות שלך במצבך יש חלק מהרע, ואז אתה מרגיש שאתה צריך לרפא אותו, להיפטר ממנו, להתעלות מעליו.

תלמיד: זה תחילת הכאב? אני פשוט מנסה להבין את הכאב הזה.

כן.

תלמיד: מה ההבדל בין להחמיץ שאלה כזאת לבין לא להצליח להתגבר?

להחמיץ זה שאתה דוחה את הכוונת הבורא שרוצה לסדר אותך ביתר דיוק בדרך, אתה לא רוצה לשמוע את ההכוונה הזו וממשיך. אבל אם אתה מקבל ושומע ולא מסוגל אז זו התקדמות, כי אתה רואה שאתה לא מסוגל, שיש לך שם בעיות וכן הלאה.

תלמיד: ומה זו העצה שהוא נותן לא להתווכח עם השאלות האלו ולא לחשוב לתת תירוצים על השאלות. תמיד אתה מנסה לברר.

תלוי עד כמה ותלוי איפה, שהשאלות האלה לא יקברו אותך.

תלמיד: מה זה לא להתווכח, מה לעשות? להתווכח זה להתנגד, לא?

לא. אתה צריך קצת לשנות את דרכך כדי להתקדם למטרה. עיקר העבודה של הקליפות היא כדי לכוון את האדם בצורה יותר מדויקת למטרת הבריאה. בצורה יותר מדויקת שילך ככה וילך ככה וככה וככה. הקליפות מראות לו כמה הוא עלול ליפול, לא רוצה לעבוד, כמה הוא לא מבין, עצלן, זו בעצם עבודה של הקליפות.

תלמיד: אני מבין. אבל למה לא להתווכח עם זה. אני רוצה להתווכח, להגיד שאני לא עצלן ומנסים להתגבר ולא מסכימים.

כן.

תלמיד: מה זו העצה לא להתווכח? כתוב פה, “תיכף שבאות השאלות לא להתווכח עם השאלות האלו ולחשוב לתת תירוצים על השאלות, אלא לקחת את השאלות כמו שהן”.

זאת אומרת שצריכים לעבוד איתם ולא להזיז אותם בצד כאילו שהם לא קיימים.

שאלה: הוא אומר ש”מצוה שבאה לידך” היינו מצות האמונה, שבאה לידך ע”י השאלות “מי ומה”. “אל תחמיצנה”. איך אפשר להיות כל הזמן בדריכות לחכות למצוות האמונה הזאת?

אם יש אווירה כזאת בקבוצה זו לא בעיה. צריכה להיות עשירייה שחיה ברוח הזו ואז אתה כן יכול לקיים את זה.

תלמיד: האם תפקידנו לשמור על אווירה הזאת כל הזמן ואז יבואו לנו כל הזמן הזדמנויות למצוות אמונה?

כן.

תלמיד: בסוף המאמר הוא אומר שהוא מגיע לאמונה בקביעות. מה זו אמונה בקביעות?

אמונה בקביעות זה שנמצא בדרגת האמונה, בהשפעה בקביעות. זה יכול להיות מצב טוב, יכול להיות לא. אם זה בקביעות אז אין כאילו התקדמות. אם לא בקביעות אז הוא מתקדם. אבל עדיין לא השיג את דרגת האמונה במלואה.

תלמיד: הקטע “ועל ידי שאלות פרעה, שאמר “מי ה’ אשר אשמע בקולו”. וכשמתגבר על שאלה זו, הוא זכה לבחינת אמונה בקביעות, שזה נקרא, כמו שאומר הזה”ק, היינו לאחר שזכה אל “והשבות אל לבבך”, אז הוא בא לדרגת “כי הוי”ה הוא אלקים”. זה מצב שנקרא אמונה בקביעות.

כן.

שאלה: מייד אחרי זה יבואו עוד שאלות “מי” ו”מה”. האם הוא יראה בזה הזדמנות לעלות עוד פעם?

נכון. כן.

שאלה: בהמשך לשאלות מי ומה, שאלות פרעה, הם מתגלים גם ספציפית ביחס לחברים בעשירייה, בקשרים בינינו, כן?

כן.

שאלה: למשל אם אני מסתכל על החברים ואני רואה שאני פחות רואה אותם בגדלות, פחות נותן חשיבות לחיבור. האם באופן כזה אני אמור לזהות את השאלות של פרעה, לזהות שאלות “מי” ו”מה” בתוך העשירייה דווקא?

בתוך העשירייה דווקא כשאתה עובד עם החברים על החיבור, רק לכיוון חיובי ככל האפשר, אז אתם מגלים הפרעות בדרך.

תלמיד: אז אלה אותם הכיולים להסתכל עליהם, ככיוונונים?

כן.

תלמיד: זאת אומרת, אני אמור דווקא להבין מהם איך יותר נכון להתבטל.

נניח להתבטל, לא חשוב מה, אבל הם מלמדים אותך איך אתה יכול יותר להצמיד את עצמך לדרך ולמטרה.

תלמיד: הוא כותב שהשאלות באות דווקא כדי לגלות לאדם את עניין אמונה למעלה מהדעת.

כן.

תלמיד: אז תאר איך זה עובד בתוך העשירייה?

בלי שאלות אתה לא יכול להגיע לאמונה למעלה מהדעת כי אתה לא זקוק לזה, ועל ידי השאלות אתה רואה שרק על ידי פעולות אמונה למעלה מהדעת אתה יכול לצאת מהמצב שאתה נמצא, שמצב שלך הן הקליפות, וכך אתה מתקדם.

תלמיד: אז האם אפשר לתרגם כך שדווקא מצבים, רגעים של חוסר חיבור בעשירייה, של הפרעות בקשר בין החברים, דווקא הם הרגעים, ההזדמנויות שבהם אנחנו יכולים לדרוש אמונה למעלה מהדעת?

נגיד שאלה הפרעות בקשר בין החברים.

שאלה: אני רוצה לחזור לגבי ה”אל תחמיצנה”. אני מרגיש שבמאמר הוא מייצר לנו הרבה מאוד תרחישים שבהם יש לנו אפשרות להגיע למצב כזה של אמונה למעלה מהדעת. ואמרת לגבי העבודה בעשירייה שאנחנו צריכים להשתמש עם הקבוצה בשביל לשים לב יותר ויותר לא להחמיץ. אנחנו עובדים כבר כמה זמן בעשיריות ואנחנו מבינים שהנקודה הזאת של הברור העליות והירידות, אלה הן בעצם אוסף ההזדמנויות. מה אנחנו מפספסים בעבודה בעשירייה שאנחנו לא בארבע מאות פעם בדקה, שאנחנו מדברים על עליה וירידה פעם בכמה זמן או יש איזו עצה שאנחנו מפספסים בעבודה?

שאתם לא כל הזמן נמשכים לחיבור.

תלמיד: זה כאילו רק לעבוד על ההתאמצות בחיבור בינינו ומתוך זה יקפצו השאלות וככל שנעבוד על זה יותר.

כן.

תלמיד: האם צריך לשים את הדגש על משהו, לא מחפשים את זה, רק עבודה על חיבור.

כן.

שאלה: האם אפשר להגיד ששאלות מי ומה הם הדעת של האדם?

אני לא קראתי הגדרה כזאת.

שאלה: כי רב”ש אומר שהשכל של האדם בנוי שלא יוכל לתרץ את השאלות בתוך דעתו, שזה בעצם עובד לתועלת עצמו, והוא משתמש גם במילה בגופו. אולי השאלות מי ומה הן מעוררות אותנו להתקדם ולהרגיש מה זה הגוף שלא יכול לקבל, במילים אחרות הכרת הרע?

אני לא מבין, אתה מסובב כל כך את הדברים שאני לא יכול לשמוע אותם. תגיד שוב.

תלמיד: השאלות מי ומה הן מקדמות את האדם.

כן.

תלמיד: במה?

בזה שהן מעוררות את האי שלמות במצבו.

תלמיד: כלומר הכרת הרע.

הכרת הרע.

תלמיד: שלו עצמו.

ודאי.

שאלה: האם הכרת הרע הזו של השאלות מבררת לאדם את גופו, את הדעת שלו? כדי לעלות מעליהם הוא צריך לעלות מעל הדעת, הוא כותב שהדרך היחידה להמשיך זה לבקש מה’ כוחות לעבוד בעל מנת להשפיע למעלה מהדעת.

כן.

תלמיד: האם שאלות מי ומה הן מבררות לאדם את הדעת שלו שמעליה הוא צריך לעלות או שאולי אני מבולבל?

עדיין.

שאלה: אתמול קראתי את המאמר פעמיים עם החברים והבוקר, אני בתחושה שאני מרגיש כמו ילד בן שלוש שרוצה לחצות את הכביש הסואן והאימא אומרת לו, בוא תיתן לי את היד. ואני צריך ממש ככה לבוא ולתת לה את היד, לא להפעיל את השכל כמו ילד בן שלוש שלא שואל הרבה שאלות. איך אני באמת הולך לעשות את הדרך הזאת, את העבודה הזאת כמו ילד בן שלוש, שנותן באמת את היד לאימא ולחצות את הכביש הסואן לצד השני, לצד הטוב הזה? כי הבורא באמת מראה לי כל רגע, בוא אני רוצה לתת לך את היד, בוא תעבור איתי לצד השני ואני לא מוכן לתת לו את היד.

איך עם החברים?

תלמיד: מה זאת אומרת עם החברים?

חיבור.

תלמיד: אנחנו כל יום עובדים על זה. כל יום עושים את זה. אבל התחושה היא שמה שאנחנו מבררים עכשיו, הכול מעל לדעת. השאלות האלה על מי ומה מראות לנו בעצם שרק השכל הזה הוא לא נותן לנו באמת להתחבר, הוא לא נותן לנו להתקדם, אלא אנחנו צריכים כל הזמן מעל לדעת.

כך אתם מרגישים?

תלמיד: אני מרגיש, בכל אופן.

יופי. זאת אומרת, כל היום אתה נמצא במצב שדוחף אותך לתפילה.

תלמיד: נכון.

ואתה מתפלל.

תלמיד: נכון.

משך כל היום.

תלמיד: נכון מאוד.

לבורא. אז מה אתה בוכה?

תלמיד: אני לא בוכה. אני שואל אם זו עבודה נכונה? זה מה שאני מברר.

לפנות לבורא זה בטוח נכון.

תלמיד: אז איך אני יודע באמת שבעצם עברתי את הכביש הסואן הזה ואני כבר במקום הנכון? אני לא מפחד לבקש מהבורא. אני לא חושש מזה.

לא במקום הנכון. אתה בפעולה נכונה. אתה נמצא בפעולה נכונה, בתפילה לבורא. מה אתה מבקש?

תלמיד: אני רוצה לא לעזוב את היד שלו ולהגיע לצד השני, להיות בצד הזה.

ושהוא יוביל אותך הלאה.

תלמיד: כן.

ומה עם הקבוצה?

תלמיד: כמובן שאני מאמין או שלתת את היד לבורא זה בעצם להיות עם החברים, ביחד איתם. זה ללכת איתן צמוד, להיצמד אליהם.

כן.

תלמיד: לבוא בביטול.

כן.

תלמיד: ולא להפעיל את השכל שלי ולהבין שבאמת כשהבורא רוצה לתת לי את היד זה דרך החברים.

מצוין.

שאלה: אדם שמנסה להתחבר, קודם כל, זה לא טבעי. הוא לא מרגיש בזה שכר.

לא. אדם שמנסה להתחבר הוא נמצא באיזה מצב שאין לו ברירה, שהוא רוצה את זה כבר. הוא מבין שזה אמצעי שעל ידו הוא יכול להגיע לכל ההשגות והמצבים. אז למה לא?

תלמיד: עדיין הוא לא רואה בזה שכר ולכן רציתי לברר, כי פה אולי נכנסת לתפקיד קליפה שנותנת לו שכר מדומה ואז כביכול יש לו חומר דלק להתחבר. זה נכון שזה אחד מהתפקידים של הקליפה, לתת חומר דלק מדומה בינתיים, עד שהוא יתבשל?

אני לא כל כך מבין. מה הקליפה מפתה אותך?

תלמיד: נניח שאומרים לי, “בוא. עכשיו אנחנו ניסע ביחד לאנשהו. אנחנו נתחבר”. אז אני מתאר לעצמי כל מיני תענוגים שהקליפה מתארת לי שיש שם, כל מיני דברים מעניינים. ואז על הדרך אני כמובן שמתחבר והכול. אבל אם זה רק חיבור בלבד, בלי שאני מתאר לעצמי משהו מסביב, אי אפשר. לכן אני שואל, זה נכון להגיד שזה התפקיד של הקליפה?

זה לא כל כך קליפה, אלא בצורה כזאת לא שלימה הרצונות האלו יכולים למשוך אותנו, אליהם.

תלמיד: ואז בינתיים אני אעבוד.

כן.

תלמיד: אז זu עדיין לא קליפה?

לא.

תלמיד: זה תענוגים מדומים?

תענוגים שמושכים אותך, ובינתיים באמת, אתה בכל זאת נכלל עם העשירייה ומתקדם.

תלמיד: פעם למדנו שאחד מהתפקידים של הקליפה זה שהיא מושכת זמן. בגלל זה בעולם שלנו יש זמן. שיש פער בין פעולה לבין שכר. אם הייתי יכול ליהנות מפעולת השפעה ברגע הזה, אז אני לא יכול. לכן יש פעולה ויש בעוד זמן מה אני מקבל שכר. זה נכון להגיד שהקליפה בעצם מושכת זמן?

כן. בגלל הקליפות יש לנו מושג הזמן.

תלמיד: כי יש פער בין פעולה ולשכר.

כן.

תלמיד: ואיך לצמצם את זה?

זה במידה שאתה בפעולת ההשפעה עצמה רואה את השכר.

שאלה: זה אני מבין אבל איך אני מגיע? אני רוצה להיות בזה, שזה כתוצאה מתהליך כולל?

אתה רוצה להנות מיד, לכן אתה מסכים שבפעולת השפעה יהיה שכר.

תלמיד: כן, אני רוצה להנות מיד מכל פעולת חיבור שתהיה לי היום בעשירייה.

אז איפה תהיה עבודה? איפה תהיה יגיעה? תפילה? התגברות? התכללות? איפה כל זה?

תלמיד: אפשר לדלג על זה, למטרת הבריאה.

לקפוץ למטרת הבריאה כולם רוצים, עם כל האגו שלהם.

תלמיד: ובגדול, לזה צריך לשאוף כן? להנות באותה פעולה?

כן.

שאלה: שמענו את המילה חיבור כמה פעמים היום, לפעמים גם יש אנשים שזה לא מעורר בהם שום הבחנה של עבודה, ולפעמים גם אצל אדם שיש הבחנה, יש לו תקופות שהוא לא מבחין בזה כלום. אתה שומע חיבור ולא יודע, לא מעורר בתוכו לאן ללכת עם זה.

כן.

תלמיד: מה העצה לעורר שוב את ההבחנה הזאת בתוך האדם שהוא יכול לעבוד כלפיה?

אדם צריך לתאר לעצמו מהו סוף הבריאה, תיקון הבריאה, שאין הבדל בין אף אחד לאף אחד, שמאל ימין, השפעה קבלה, הכול עובד רק על חיבור. יותר נכון שהחיבור הוא בעצם מילת האיחוד, כי איחוד הוא המילה הנכונה לסוף הפעולה של כל הבריאה. ולהשתדל כלפי המצב הזה של החיבור כולם בכולם, שזה מהות הבורא, שהוא צריך להגיע.

תלמיד: אני אגיד את זה במילים שלי אם הבנתי נכון, אני צריך לתאר את המצב השלם של הסוף ולראות איך אני עכשיו מגיע ליחס הזה, שהיחס הזה יתקיים גם אצלי וגם אצל כל הסביבה שלי.

כן, ככל האפשר.

שאלה: לא ברור איזה רצון צריך לתקן בדיוק עכשיו, גם שאלות מי ומה לא באות בצורה קונקרטית ישירה אלא בכל מיני אופנים אחרים.

תתכלל בקבוצה, יהיה לך יותר ברור. אין לי מה להגיד אחרת.

שאלה: כתוב שמידת הדין זה אלוקים ומידת הרחמים זה הוי”ה. מה הם שני הכוחות האלה כלפינו?

שתי צורות התנהגות הבורא כלפינו, דין ורחמים.

תלמיד: ומה זה אומר שהן נכללות ביניהן?

ששתי הצורות פועלות להשגת מטרה אחת.

שאלה: כשמגיעות השאלות שמובילות אותנו לביקורת, ביקורת על הדרך, על הסביבה, על החברים, על הכול, איך אפשר להתעלות מעל הביקורת? איזה עצות אתה יכול לתת לי?

אתה צריך לקחת את הביקורות האלה ולצרף אותן לעבודה שלך. להצדיק אותן ולהעלות אותן לחיבור, שעל ידן החיבור שלך עם העשירייה, עם הבורא, יתחזק ותתקרב עוד צעד למטרה.

תלמיד: שמתי לב שהתהליך הזה הוא לא אותו דבר לאישה ולגבר.

התהליך הזה הוא לא אותו דבר גם לכל אחד ואחד.

שאלה: האם אפשר להגיד שהסיבה שהבורא מכניס את האדם לתוך הרצון לקבל היא מפני שבזה הבורא מביא את האדם לאמונה על ידי זה שהוא מעורר בו יראה?

נכון, כך אנחנו מתקדמים בדרך. לכן יצר הטוב ויצר הרע, שניהם מביאים את האדם למטרת הבריאה, שניהם מלאכים.

שאלה: כתוב פה שהבורא עשה הכול כדי שייראו מלפניו, ואנחנו גם לומדים שהבורא נותן הכול חוץ מיראה.

זה מפני שיראה כלפי הבורא אנחנו צריכים לפתח בנו, בעצמנו, לדאוג שהיא תהיה, ולא לקבל אותה מוכנה מלמעלה.

תלמיד: כמו שאני מבין השאלות “מי ומה” מגיעות לאדם כדי שהוא יקיים את מצוות האמונה, אם כך האדם צריך להגיע דווקא ליראה?

כן.

תלמיד: כתוב פה שהאדם צריך לתפוס את ההזדמנות כשהוא רואה את השאלות האלה שמתעוררות בו ובמקום לברוח מהעבודה לומר, אני רוצה לתפוס את ההזדמנות הזאת, לא לפספס אותה. האם תגובה כזאת היא מה שנקרא יראה או סימן ליראה?

יכול להיות, אני לא יכול להגיד. הכול מתגלה בתוך החיבור, במידה שאתה דואג ונמצא ממש ברעדה שהחיבור יצליח, במידה הזאת אתה גם תתקרב למימוש המטרה.

שאלה: רציתי לשתף את ההתפעלות שלי מהמאמר, עד כמה במדויק רב”ש מתאר את המצבים שאנחנו עוברים. ההרגשה היא שדווקא ברגעים שאנחנו מרגישים שקט ולא שינוי מצבים, יש השתוקקות ודרישה שהבורא ימשיך לפעול עלינו, שיגביר את הקצב, וכשהבורא ממשיך לפעול אנחנו מרגשים הודיה גם על הרע וגם על הטוב, ומתחילים להרגיש שהכול טוב. כי דרך כל זה יש לנו מגע עם הבורא, יש לנו קשר עימו, דרך כל זה הבורא בונה אותנו, מקרב אותנו אליו. פשוט מדהים איך הרב”ש תיאר את כל המצבים האלה.

טוב.

שאלה: כתוב בסוף המאמר “לכן על ידי שאלת “מה”, שהיא שאלת רשע, האומר “מה עבודה הזאת לכם”, כלומר שאתם רוצים לעבוד רק בעל מנת להשפיע, הוא שואל, מה אתם תרויחו בזה, אלא שצריכים לעבוד רק לתועלת עצמו”.

איזה בירורים אנחנו צריכים לעשות בינינו בעשירייה ביחס לשאלות שרב”ש כותב עליהן?

הוא כותב גם על הבירורים שאנחנו צריכים לעשות. בשביל מה לנו, למה, איך אנחנו מתחברים על ידי זה או כדי לברר את השאלות הללו, איך אנחנו מתקרבים למטרה על ידי כל שאלה ושאלה או על ידי כל חיבור וחיבור שמשיגים בדרך.

שאלה: כתוב במאמר שבזה שהבורא מעורר בנו קליפות, הוא מעורר בנו נחיצות לבקש, לפנות אליו בכל פעם, ושכתוצאה מהעזרה הזו האדם מסוגל לגלות נרנח”י. איך כתוצאה מכל הדחיות האלה של הבורא אנחנו מגלים את העזרה הזאת שלו כנרנח”י ולא כאיזו התעוררות ואז שוב דחייה, שוב התעוררות ושוב הדעת מוסחת?

על ידי זה שהבורא כל הזמן מכוון אותנו, מזיז אותנו, מעלה, מוריד, אנחנו נמצאים בשאלות, אנחנו מקבלים תשובות חלקיות, ובהתאם לזה אנחנו מתחילים לראות מה המשחק שלו איתנו. מתוך המשחק הזה אנחנו מתחילים לראות, להרגיש, לזהות אותו, את מטרתו וכך בסופו של דבר מגלים את הבורא עצמו.

שאלה: אנחנו מודים על זה שיש קליפות ואנחנו לא יכולים למנוע מהקליפות מלתפוס את החברים שאנחנו לא יכולים לכלול בבקשה המשותפת שלנו. מה אפשר לעשות עבור החברים שלא מצליחים להתמודד עם הקליפות?

רק להתחבר אליהם ולהעלות אותם. כמו שעושים כלפי אדם שטובע במים, קופצים אליו, תופסים אותו ומשתדלים לעלות איתו יחד לאוויר.

שאלה: איך להימנע מכך שהנחש יינק מכוח ההשפעה בעשירייה?

אנחנו צריכים לדאוג שזה לא יקרה, שהנחש לא יינק מכוח ההשפעה, זאת אומרת לעשות כאלה פעולות שהן יהיו די מוגנות מיניקת הקליפות.

תלמיד: מה התפקיד של יראת ה’ בתוך התהליך הזה, בהתמודדות עם הנחש שרוצה לינוק מהעשירייה?

שכל אחד וכולנו יחד נצטייד באותה יראה ובזה נמנע מהנחש לינוק. אנחנו נמצאים בפחד, בזהירות הדדית שאסור לנו לתת לקליפה לינוק מהעבודה שלנו. זו פעולה חשובה מאוד.

שאלה: אמרת שאסור להשליך את השאלות האלה הצידה כאילו שהן לא קיימות.

אני לא הולך להרחיב פה שום דבר, מה שאנחנו מדברים זה כבר רחב. תחזרו על זה כמה פעמים בעצמכם ואחרי זה תשאלו.

שאלה: כתוב שהעניין הוא שכל זמן שיש לאדם שני יצרים, אז הם במחלוקת, לפעמים גובר הטוב, לפעמים גובר הרע. איך זה יכול להיות שאני לא יכול לבחור בין טוב ורע? למה שאני לא אבחר בטוב?

אתה לא אחראי על הרגע הבא, אלא מה שעולה לך בלב ובמוח כך בעצם אתה מתפקד.

תלמיד: אם שני הדברים הם שווים, אז איך אפשר בכלל לבחור?

עוד לא הגענו לזה. אתה עוד לא רואה שלפניך שניים ושאתה בוחר. תנסה לראות שהם נמצאים לפניך, ואז תראה.

שאלה: שום דבר לא נעלם מהמציאות, וכשיש איזושהי תכונה של היצר הרע שאני מתקנת, האם זה אומר שאני מתקנת את האופן שבו אני מסתכלת על התכונה הזאת ורק זה משתנה, והתכונה הרעה לא קיימת במציאות שלי אבל ממשיכה להתקיים במציאות הכללית?

נכון.

שאלה: מכיוון שאנחנו בדעת ואנחנו לא יכולים לענות על השאלות של הקליפות, האם זה רק מתוך התשובות שמגיעות מהבורא ומהעבודה בעשירייה?

כן, זה כך.

שאלה: כאשר אנחנו מגיעים לעשירייה ורואים שבירה בתוך העשירייה, יש פה שתי נקודות. האחת שאני צריכה לחבר את החלקים השבורים בתוך הלב שלי, וכשזה מצליח, אני עושה את העבודה הזאת. אבל יש נקודה אחרת, שחברות אחרות לא מצליחות לחבר את השברים. איך לעבוד עם זה, כשאתה מרגיש שהלב שלך מת ושהחברות צריכות לעשות את העבודה שלהן? זה בעצם השקר שאני רואה, שהלב לא רוצה לעבוד ולבקש, מאחר שהחברות שרואות את השבירה לא יכולות לחבר אותה.

כעיקרון זה נכון.

שאלה: אנחנו בעשירייה עובדות הרבה על לפתוח את הלב. עולה השאלה, איך להשיג שהלב יתגבר בסופו של דבר על השכל שעולים בו כל כך הרבה שאלות בלימוד?

אם אנחנו נלך לפי מה שאנחנו לומדים, אז לאט לאט הכול יסתדר.

שאלה: בדרך יש כל מיני סוגים של הפרעות. יש הפרעות של בריחה מהעבודה, יש דחייה מהחברים, יש שאלות של “מי ומה”, מה ההבדל בין סוגי ההפרעות?

זה תלוי גם באופי האדם, בתנאים שהוא נמצא, לכן אנחנו לא יכולים כל כך בקלות למיין אותן ולהחליט. אלא צריכים לראות לפי האדם עצמו באיזו מידה זה משפיע עליו, ולפי החשיבות הזאת למיין אותן ולפתור אותן.

תלמידה: אפשר להגיד שהשאלות של “מי ומה” הן בעצם הכי משמעותיות?

כל השאלות באות רק מ”מי ומה”.

שאלה: האם התגברות על שאלת ה”מי” מביאה אותנו לעבוד בלא לשמה, והתגברות על ה”מה” מביאה אותנו לעבודה בלשמה?

לא, זה גם יכול להיות ההיפך.

שאלה: המאמר של רב”ש הוא כל כך מדויק והרב”ש יושב לך ממש בתוך הלב, ואז פתאום זה נגמר, כאילו הרב”ש נעלם לך, הוא מסביר לך מה עובר עליך ואז הוא נעלם. לא ברור מספיק מהי העבודה, כי השאלות האלה אם הן חזקות, אז הן ממש סוגרות את האדם, הן סוגרות לו את הלב. איך אדם ממשיך מפה?

מפה הוא לא ממשיך, מפה את צריכה להמשיך בתוך הקבוצה, לדבר, לשוחח, לבדוק. זו העבודה של אדם בתוך הקבוצה.

שאלה: כתוב “בראתי יצר הרע ובראתי תורה תבלין”. מה זה אומר? ואיך נוכל להיות שותפים של הבורא בזה?

הבורא ברא בנו את היצר הרע וברא תורה תבלין, ואנחנו על ידי תורה תבלין יכולים לברר מהו היצר הרע ולתקן אותו עד שהוא יהיה יצר טוב. כל העבודה הזאת היא בחיבור, בהתחברות בין חברי הקבוצה שם הם עושים את העבודה.

(סוף השיעור)