FRIDAY: KETER-TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

READING: between after midnight and sunrise of Friday.

Baal HaSulam. Preface to the Wisdom of Kabbalah

שיעור בוקר 31.05.2023 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר “כתבי בעל הסולם”, “פתיחה לחכמת הקבלה”, עמ’ 178,

אותיות ס”ה – ס”ו

קריין: ספר “כתבי בעל הסולם” עמ’ 178, פתיחה לחכמת הקבלה, אות ס”ה, כותרת “המקום לד’ עולמות אבי”ע, וענין הפרסא שבין אצילות לבי”ע”.

המקום לד’ העולמות אבי”ע, וענין הפרסא שבין אצילות לבי”ע

אות ס”ה

“והנה נתבאר, שכל עיקרו של צמצום הב’ הנ”ל, נעשה רק בפרצוף נקודות דס”ג, שמקומו מטבור ולמטה דא”ק עד סיום רגליו, דהיינו עד ממעל לנקודה דעוה”ז. ותדע שכל אלו השינויים שנעשו בעקבות צמצום הב’ הזה, באו רק בפרצוף נקודות דס”ג ההוא, ולא למעלה ממנו, ומה שאמרנו למעלה, שע”י עלית המלכות לחצי ת”ת דא”ק וסיימה שם הפרצוף, יצאו חצי ת”ת התחתון ונהי”מ דא”ק לבחינת חלל פנוי, לא נעשה זה בתנה”י דא”ק עצמו אלא רק בתנה”י דפרצוף נקודות דס”ג דא”ק, אבל בא”ק עצמו נבחנים השנוים הללו רק לבחינת עליית מ”ן לבד, שפירושו, שהוא נתלבש בשינויים הללו כדי להאציל לע”ס דנקודים בבחינתן, אבל בא”ק עצמו לא נעשה שום שינוי.”

שאלה: מה הוא רוצה להדגיש פה כשהוא כותב שבא”ק עצמו לא נעשה שום שינוי?

עכשיו אנחנו מדברים על צמצום ב’ ועל כל הדברים שמתרחשים בצמצום ב’ ומטבור למטה בא”ק. הוא רוצה להסביר שזה לא שייך לא”ק עצמו, אלא רק לאותם הפרצופים שעכשיו יצאו בצמצום ב’.

תלמיד: למה חשוב לו להדגיש את זה שמה שקורה בנקודות דס”ג, החלטה על צמצום ב’, היא לא משפיעה על תנה”י דא”ק כלפי עצמו, אלא זה כמו מ”ן שאחר כך הוא מגיב עליו בהוצאת נקודים?

העליון לא משתנה מזה שמשתנה התחתון, אלא הוא מקבל את החיסרון של התחתון ומגיב עליו. אבל החסרונות האלה שמגיעים אליו הם אצלו כמ”ן, כדברים קטנים נוספים שעליו הם לא משפיעים, אלא משפיעים רק במה שהוא צריך לטפל בתחתון.

תלמיד: האם אפשר ללמוד מזה משהו לעבודה שלנו עם עליון ותחתון?

כן, גם על הבורא אנחנו צריכים להגיד שוודאי שלא נראה שיש בבורא שינויים, וכול מה שקורה זה קורה רק כלפי הנבראים. בבורא אין שום שינוי אלא הוא מתלבש בשינויים האלה כדי לטפל בתחתונים. הוא כותב, שפעם הוא מראה פנים צוחקות, פעם חמורות, וכל זה כדי שהתחתון יתפעל יותר ויקבל מהר יותר את החינוך.

תלמיד: האם כל הבירורים שהתחתונים עושים הם רק כדי לייצר התקשרות של מ”ן עם העליון?

כן.

שאלה: מה ההבדל בין זה שמלכות מקבלת התפעלות מאור ישר בראש גלגלתא, לבין שמקבלת התפעלות מאור הבינה שיורדת מתחת לטבור?

יש הבדל מאיפה שמקבלים אורות ואיך הם משפיעים למטה.

שאלה: יש את מלכות, בחינה ד’, שהיא הרצון לקבל, ואנחנו לומדים איך היא מגיבה לאור. עד עכשיו דיברנו שמלכות מעלה אור חוזר וזה הכלי לקבלת האור.

כן.

תלמיד: מה הביטוי של אותה הפעולה מתחת לטבור?

בכל מקום שבו נמצאת מלכות היא פועלת על ידי צמצום, מסך ואור חוזר, ומעלה אור חוזר עד מקור האור, וכך היא משפיעה.

תלמיד: איך התהליך הזה קורה כשאור בינה יורד מתחת לטבור ופוגש את בחינה ד’ עצמה?

מה הבעיה באור הבינה? בינה לא רוצה לקבל כלום, האור שלה הוא אור חסדים והוא יכול להתפשט בכל מקום.

שאלה: כתוב שלא נעשה שום שינוי מתחת לטבור דא”ק. אז איך מביאים את המערכת לתיקון?

מאיפה אתה לוקח את זה? לקחת חצי משפט.

תלמיד: כתוב “דהיינו עד ממעל לנקודה דעוה”ז. ותדע שכל אלו השינויים שנעשו בעקבות צמצום הב’ הזה, באו רק בפרצוף נקודות דס”ג ההוא, ולא למעלה ממנו, ומה שאמרנו למעלה, שע”י עלית המלכות לחצי ת”ת דא”ק וסיימה שם הפרצוף, יצאו חצי ת”ת התחתון ונהי”מ דא”ק לבחינת חלל פנוי, לא נעשה זה בתנה”י דא”ק עצמו אלא רק בתנה”י דפרצוף נקודות דס”ג”. רק בס”ג זה נעשה ולא בתנה”י דא”ק.

אפילו לא בס”ג, אלא בנקודות דס”ג.

תלמיד: אם לא נעשה שינוי מתחת לטבור דא”ק, אז איך אנחנו מביאים את המערכת לתיקון?

אתה כבר גמרת עם כל הבירורים ורק התיקון הסופי נשאר לך?

תלמיד: לא, כי אנחנו צריכים למלא מטבור עד לעולם הזה בא”ק, ואם לא נעשה שם שינוי?

למה אתה חושב שזה כבר הכול. בינתיים הוא כותב “לא נעשה שום שינוי”, נכון, אבל זה לא הכול. לפנינו יש עוד התערבות עם נה”י דא”ק, שבירת הכלים, בירורים, יש כל כך הרבה דברים.

שאלה: בהמשך לשאלה, כתוב פה שכל השינויים נעשו “לבחינת עליית המ”ן לבד”.

כן. כי הכלים של גלגלתא, ע”ב, ס”ג, נשארים כמו שהם, ומה שמתאסף אלו הלבושים עליהם.

אות ס”ו

“והנה תיכף בעת הצמצום, דהיינו בעת עלית המלכות לבינה, עוד מטרם העלית מ”ן והזווג שנעשה בנקבי עינים דא”ק, גרם זה שיתחלק פרצוף הנקודות דס”ג דא”ק, לד’ חלוקות: א) כח”ב חג”ת עד החזה שלו, הנבחנים למקום אצילות. ב) ב”ש ת”ת שמחזה ולמטה עד סיום הת”ת שנעשה למקום בריאה. ג) ג’ הספירות נה”י שלו שנעשה למקום עולם היצירה. ד) המלכות שבו שנעשה למקום עולם העשיה.”

כך הוא מחלק את המקום מטבור ולמטה.

שאלה: האם כל מה שהוא כותב באות האחרונה נעשה רק בס”ג או שזה גם בתוך הנה”י דא”ק?

בנקודות דס”ג.

תלמיד: מה קורה עם נה”י דא”ק? הייתה התערבבות של הס”ג בנה”י דא”ק, האם הוא נשאר בלי שום רושם?

בינתיים הוא לא כתב על זה.

תלמיד: אנחנו לומדים שעליית מ”ן היא עניין של הנברא, זו תפילה.

חיסרון.

תלמיד: מה זה חיסרון? הרי זו פעולה של להעלות תפילה.

חיסרון.

תלמיד: האם יש מ”ן שהוא לא רק באדם? מה זה אומר שפרצוף מעלה מ”ן לעומת אדם שמעלה מ”ן?

מי זה האדם, אני לא יודע.

תלמיד: הנברא, שעוד אין פה. עכשיו אנחנו מדברים בא”ק, אחר כך יש אדם ושבירה.

זה גם לא האדם שלנו.

תלמיד: אבל עדיין יש שם איזו עבודה מלמטה למעלה כביכול. מה פה קורה? הכול אמור להיות סיבה ומסובב. למה זה נבחן כמ”ן על חשבון התחתון?

התחתון מעלה חיסרון לעליון והעליון מוכן לקבל את החיסרון הזה מהתחתון ולממש אותו. כבר יש קשר בין העליון והתחתון.

תלמיד: מה הקשר בין עליית מ”ן בפרצופים בא”ק לבין איך שאנחנו מגדירים מ”ן בעבודה מלמטה למעלה?

מ”ן זה מי נוקבין, זה חיסרון שבא אלינו מהמלכות, מהרצון לקבל.

תלמיד: אני לא מבין איך יש מצב שהוא כביכול כמו אצל הנברא שעובד מלמטה למעלה בהסתרה, בונה תפילה מעצמו בלי להרגיש בכלל את העליון. כי פה זה סיפור אחר, יש לו עליון, יש לו סיבה, יש לו מסובב, הכול בשרשרת, אין פה בחינת עצמו על התחתון עדיין.

עדיין לא.

תלמיד: למה זה נקרא “מ”ן”?

כי זה העלאת חיסרון, על שם עתיד. אם אתה רוצה לשייך את זה לאדם, אז זה העתיד, האדם שצריך להיברא מנה”י דא”ק.

שאלה: איזה מ”ן יכול להיות אם אין עוד הכרת עצמי, הכרת השבירה? על מה החיסרון הזה יכול להיות?

אתה צודק, עדיין אין. לכן אני נגד שאלות שהן קצת מוקדמות.

אות ס”ז

“וטעם הדברים הוא, כי מקום עולם אצילות, פירושו, המקום הראוי להתפשטות אור העליון, ומתוך עלית המלכות המסיימת למקום בינה דגוף הנק’ ת”ת, נמצא מסתיים שם הפרצוף, ואין האור יכול לעבור משם ולמטה, הרי שמקום האצילות נסתיים שם בחצי ת”ת על החזה, וכבר ידעת שסיום החדש הזה שנעשה כאן, נקרא בשם פרסא שמתחת עולם האצילות, ובאלו הספירות שהן למטה מהפרסא יש בהם ג’ חלוקות. והוא מטעם, כי באמת לא היו צריכים לצאת למטה מהאצילות רק ב’ הספירות זו”ן דגופא הנקרא נהי”מ, כי מאחר שהסיום נעשה בבינה דגופא, שהוא ת”ת, נמצאים רק הזו”ן שלמטה מת”ת שהם למטה מהסיום, ולא הת”ת, אמנם גם חצי ת”ת התחתון יצא ג”כ למטה מסיום. והטעם הוא, כי הבינה דגוף נכללת ג”כ מע”ס כח”ב זו”ן, ומתוך שהזו”ן הללו דבינה, הם שרשים של הזו”ן דגוף הכוללים שנכללו בהבינה, הם נחשבים כמוהם, וע”כ יצאו גם הזו”ן דבינה למטה מהפרסא דאצילות ביחד עם הזו”ן הכוללים. ומטעם זה נסדקה ספירת הת”ת לרחבה במקום החזה, כי המלכות שעלתה לבינה עומדת שם, ומוציאה גם את הזו”ן דבינה לחוץ, שהם ב”ש הת”ת שמחזה ולמטה עד סיומו. ועכ”ז יש הפרש בין ב”ש ת”ת לבין נהי”מ, כי הב”ש ת”ת שייכים באמת לבינה דגוף, ולא יצאו למטה מסיום האצילות מחמת עצמם, רק מפני שהם שורשי הזו”ן, לכן אין הפגם גדול בהם, כי אין יציאתם מחמת עצמם, וע”כ נבדלו מהנהי”מ, ונעשו לעולם בפני עצמו, והוא הנקרא עולם הבריאה”.

אנחנו לא ניכנס לזה. תנסו לעבור על זה עד מחר בקבוצות, להסביר זה לזה את החלוקה הזאת. חלוקה לארבעה עולמות, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, למה יש חלוקה בין ארבעתם, איפה המקום שלהם, מה המיוחד בכל מקום ומקום, כלומר מה הבחינה המיוחדת של כל עולם, ומהו אותו המרחב שהעולם תופס. נראה את זה ומחר נמשיך הלאה.

שאלה: מה המשמעות שב’ שלישים דתפארת הם השורשים של זו”ן?

שליש עליון דתפארת שייך עדיין לבינה ושני שליש תחתונים דתפארת הם שייכים כבר לזו”ן.

תלמיד: אבל למה זה נקרא “שורשי הזו”ן”?

כי מהם צומח הזו”ן ומקבל משם את הכול.

תלמיד: הוא כותב שהפגם של ב’ שלישים דתפארת הוא לא גדול כי הם השורשים של זו”ן. אם הם השורשים, אז הפגם בהם היה אמור להיות גדול יותר מאשר בזו”ן.

יש משהו במה שאתה אומר. נגיד שיש בהם פגם, אבל אם יש פגם, אז סימן שהם מרגישים שיש בהם פגם. ואם הפגם הזה מתעורר, אז הם חייבים לתקן את עצמם ודרכם גם הזו”ן יתוקן. כך זה יהיה. בלי להרגיש חיסרון בעליון לא יהיה לתחתון שום תיקון.

שאלה: קראנו על המלכות המסיימת של א”ק שהמאציל ראה שהעולם לא יכול להתקיים ככה, שאי אפשר לתקן את המלכות הזאת, ומתחתיה זה החלל הפנוי. ועכשיו בסיום החדש הזה שמלכות עולה לבינה, אז החלל הפנוי נמצא מתחת לפרסא וזה אומר שיש לה אפשרות להיתקן.

כן. עכשיו יש התקשרות בין כמה חלקי המלכות שהייתה בתיקונים, בלי תיקונים וכן הלאה. זאת אומרת יש כבר מקום לחיבור לכמה סוגי רצונות כך שהם יתייחסו לאור העליון בצורה מיוחדת.

תלמיד: האם סוגי רצונות הם מלכות ובינה?

כן.

שאלה: עברנו בחלק הראשון שיעור מאוד מרגש ומחבר עם המון מחשבות, מילאנו הרבה פתקים ויש במה לעסוק במשך היום, ופתאום לומדים עשרים דקות תע”ס.

שהוא מקרר.

תלמיד: אני מפחד אפילו לשמוע את מה שלמדנו שלא יימחק לי החלק הראשון. אני לא יודע איך להתייחס לזה. אם אני אתעמק בזה, אז אני יודע שאני אצא מהשיעור בלי כלום. איך לעשות מעברים כאלה בלי לצאת בנזק?

יש לך ראש קטן, אתה מפחד לאבד משהו מהשיעור הראשון, אני מבין אותך. אבל אנחנו צריכים להתייחס אחרת למה שלומדים. לא אכפת לי מה למדתי לפני חמש דקות, אפילו שהייתי בגילוי של לא יודע מה, אלא הכול עבר, מת, ממשיכים מחדש. לכן תירגע, אתה יכול להשתתף אתנו בשיעור, כבר הרווחת.

(סוף השיעור)