FRIDAY PRAYER: NETZACH-TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN
READING: between after midnight and sunrise of FRIDAY.
Lesson on the topic of “The Time of The Giving of The Torah”
שיעור בוקר 17.05.23 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
זמן מתן תורה – קטעים נבחרים מהמקורות
קריין: שיעור בנושא זמן מתן תורה – קטעים נבחרים מן המקורות, ממשיכים בכותרת “כאיש אחד בלב אחד”, קטע מס 8.
“כאיש אחד בלב אחד”.
זה בעצם מצידנו מה שנדרש, ודאי שהבורא יכול לעזור לנו להתחבר וכל הכוחות של החיבור והאיחוד, זה בידיים שלו, באור שלו, אבל זה הכול תלוי ברצון שלנו, בחיסרון שלנו. כאן זה “איש את רעהו יעזורו”, ככל שאנחנו נראה זה לזה, נעורר איש את חברו, בזה שכל אחד כן ירצה להגיע לזה שנהיה כולנו מחוברים, במידה הזו הבורא יוכל לפנות אלינו ולסדר אותנו, לחבר אותנו. אם אנחנו נמשכים לזה נקבל ממנו עזרה, ורק העזרה שלו תקים אותנו בצורה נכונה ונוכל לעשות את המעבר מהעולם הזה לעולם העליון, מתכונת הקבלה לתכונת ההשפעה, להרגשת המציאות האמיתית ולא השקרית כמו שאנחנו עכשיו נמצאים בתכונותינו.
זה בעצם המעבר שאנחנו חייבים לעשות והוא נקרא “קבלת התורה מצידנו”, “מתן תורה מלמעלה” מצד הבורא, ובסך הכול זה מה שאנחנו צריכים לעשות, את המעבר הזה שהכוח העליון ישפיע עלינו וישנה את התכונה שלנו מקבלה להשפעה, מניתוק לחיבור.
זה מה שעומד לפנינו ואנחנו צריכים לחשוב על זה כל הזמן. הדבר הכי קשה, הוא גם הכי קל – כי מצד אחד זה קשה כי אנחנו לא מסוגלים לעשות, לסייע בזה כלום, אבל קל אם הבורא עושה את זה, וזה קורה בכל אחד ובכולנו יחד באותו רגע שנרצה. לזה אנחנו צריכים להביא את עצמנו.
רק על המעבר הזה, מעל מנת לקבל, מהטבע שלנו לטבע של הבורא, על מנת להשפיע, אנחנו צריכים לחשוב, רק איך לעשות את המעבר הזה. איך לתת לבורא הזדמנות לעשות בנו את השינוי הזה, על זה אנחנו צריכים לחשוב.
הזמן, המצב, ההכנות שלנו כולם מכוונים לזה ובואו נשתדל להיכנס לזה ולעבור את השינוי.
שאלה: איך להפוך את המעבר הקשה למעבר קל?
לעבור את המעבר הקשה למעבר חי וקל, אפשר רק על ידי זה שכולנו נחשוב על זה, שנחבר את הנטיות שלנו, המחשבות שלנו, התוכניות שלנו, המטרות שלנו, זאת אומרת שאת כל העתיד שלנו אנחנו נקשור לאותו המעבר מניתוק לחיבור, מקבלה להשפעה. ואת המעבר עצמו ודאי שהבורא עושה, הוא מבצע עלינו, אבל זה בתנאי שאנחנו כן חושבים על זה, רק רוצים ומצפים לזה.
נתחיל לקרוא ולברר את זה. אנחנו נמצאים בזמן שהוא מאוד מתאים למעבר הזה, ונקווה שעם כל החברים שלנו בכל העולם אנחנו נוכל לתת כוחות ונעשה את זה בצורה מהירה.
קריין: מסמך בשם “זמן מתן תורה”, בכותרת “כאיש אחד בלב אחד”, קטע מס’ 8.
כותב הרב”ש:
“ויחן העם, כאיש אחד בלב אחד”, שפירוש, שלכולם היה מטרה אחת שהוא לתועלת הבורא.
ויש להבין, איך יכול להיות כאיש אחד בלב אחד, הרי ידוע מה שאמרו חז”ל “כשם שאין פרצופיהם דומים זה לזה, כך אין דעותיהם דומות זו לזו”, ואיך יכול להיות כאיש אחד בלב אחד.
תשובה – אם אנו מדברים שכל אחד ואחד דואג לצורך עצמו, נמצא שאי אפשר להיות כאיש אחד, הלא אין הם דומות זו לזו. מה שאם כן שכולם בטלו את רשות עצמם, וכולם דאגו רק לתועלת הבורא, אם כן אין כבר דעותיהם הפרטים, שכל הפרטים יתבטלו, ונכנסו כולם לרשות היחיד.”
(הרב”ש. אגרת מ”ב)
אני צריך להתייחס לכל החברה, לכל האנושות באותה הצורה שאני מצפה מהבורא, שהוא ישפיע על כולם, שיעזור לכולם ושאני יחד עימו נמצא באותו המעשה, באותו המאמץ, להעביר לפחות את הקבוצה הגדולה שלנו ללשמה, לעל מנת להשפיע, לחיבור, לכוח ההשפעה, לעולם הבא. לא חשוב איך לכנות את המצב ההוא, העיקר שאנחנו נרגיש שאנחנו בזה יחד עם הבורא ודורשים ומבקשים ומושכים אותו למצב הזה שיעשה לנו את זה. כמו ילד קטן שמושך את הגדול שיעשה לו משהו, כי לבד הוא לא מסוגל, כך אנחנו צריכים לתאר לעצמנו איך אנחנו דורשים, מבקשים, פונים לבורא ומצפים ממנו שיעשה לנו את התיקון הזה, שיחליף לנו את כוח הקבלה בכוח ההשפעה.
צריכים לבדוק כל אחד ואחד האם הלב שלו שלם עם זה, האם הוא כן רוצה להיות בזה, האם זה מה שהוא דורש מהבורא, האם הוא נמשך לזה ממש בכל הפעולות שלו מהבוקר עד הלילה ורק לזה הוא מצפה מכל רגע בחיים.
שאלה: איך אפשר לצפות מכל רגע ורגע בחיי להשתנות ולהיכנס לרשות היחיד? צריך רצון מיוחד כדי להיות בזה?
על ידי זה שאדם חושב על זה ומחזיר את עצמו לאותה מחשבה, וכל פעם מסתכל עליה מכל מיני זוויות איך הוא יכול להיות בזה, איך הוא יכול לחזק את זה, אז בסופו של דבר הוא מתחיל לראות שאת הדברים האלה, המצבים האלה בונים על ידי ההתמדה במחשבה. וכך הוא מתקרב אליהם.
תלמיד: עלינו לחשוב קודם כל על להיכנס לרשות היחיד או להתבטל?
להיכנס לתכונת הבורא או להתבטל כלפי הבורא, אני לא הייתי כל כך מבדיל בין שניהם. זו פעולה אחת – אני רוצה להיות דבוק בבורא, אני רוצה להיות כמוהו, להשתתף בפעולה כמוהו. ואתה יכול להגיד אחרת, שאתה נמשך לדבקות בבורא. יש על זה הרבה מילים אבל בעצם זה מצב אחד, שאני נעשה דומה לבורא.
תלמיד: זה שאני מבטל את עצמי בפני העשירייה זה נקרא שאני מתבטל לרשות היחיד או שחסר כאן משהו?
זה שאני רוצה להתקרב לבורא מחייב אותי להתבטל כלפי העשירייה. כי העשירייה היא בעצם העתקה מהבורא, רק בצורה כזאת שכבר נמצאת בחושים שלנו ובתפיסה שלנו. ולכן אם אני רוצה לגעת בבורא, להתקרב אליו, במשהו להתחיל להיות קשור, להיות בהזדהות עימו, אני יכול לבדוק את זה רק כלפי העשירייה. כי כל התיאורים שלי שאני אתאר לעצמי ללא קשר לעשירייה, זה כבר דמיון ואין בזה שום אמת. לכן אני צריך כל הזמן להיות עם החברים ובתוכם, בחיבור איתם ואת כל הפעולות שלי אני חייב לתאר שאני עושה עם העשירייה.
שאלה: דיברת על כך שאנחנו צריכים להתמיד במחשבות שלנו, להחזיק כל הזמן במחשבה אחת, איך מגיעים למצב כזה?
על ידי כך שאני נמצא קשור לחברים, “איש את רעהו יעזורו”, שכל המחשבות שלהם עוברות דרכי והמחשבות שלי עוברות דרכם, ואז אנחנו קשורים זה אל זה, ומההתקשרות הזאת אנחנו בונים שדה – השדה של הקבוצה. ובתוך השדה הזה אנחנו כבר מרגישים עד כמה אנחנו נמצאים בקשר עם הבורא, קרובים או רחוקים ממנו, ואז אנחנו יכולים לכוון את עצמנו, לנוע לכיוון הנכון.
שאלה: “וייחן העם, כאיש אחד בלב אחד”, מה הוא המצב הזה של חנייה?
חנייה, זאת אומרת שאנחנו בודקים את איפה אנחנו נמצאים ואיך אנחנו יכולים להתקדם הלאה. בין כל צעד לצעד יש לנו חנייה, יש חניות גדולות וחניות שהן רק כדי להחליף את הגישה. אנחנו עוד נלמד אילו שינויים יש בדרך.
תלמיד: אנחנו גם לומדים שלכל מצב יש מצב מנוגד או הופכי לו. האם גם לחנייה יש מצב הופכי ומנוגד, אם כן מהו?
המצב המנוגד לחנייה הוא כנראה תנועה.
תלמיד: מה זה אומר במובן הרוחני?
שאנחנו עושים פעולת חיבור מתגברת ובזה מתקרבים לבורא, זו תנועה. וכשאנחנו לא יודעים מה לעשות בדיוק, יש לפנינו ספקות, מחשבות, החלטות, אז אנחנו נמצאים בחנייה. ויש חניות שעושים בכוונה כדי לנוח, רב”ש מסביר על זה לפעמים.
תלמיד: כלומר מצב של חנייה הוא מצב שבו אנחנו מבררים ומצב של תנועה, לא הבנתי את ההבחנה בין שני המצבים?
בדיוק, אתה אומר כבר נכון. מצב של תנועה זה כשאנחנו פועלים, מתקרבים זה אל זה, הולכים קדימה לקראת המצב הרוחני העתידי שלנו, ומצב של חנייה זה כשאנחנו נחים, לא יודעים מה לעשות, מבררים, עושים בירור לאיזה כיוון אננו צריכים להתקדם הלאה, וכן הלאה.
שאלה: אנחנו יותר מבינים ומשיגים שכל העבודה שלנו היא רק להפוך מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, להיות משפיעים, למה זה קורה לנו דווקא עכשיו?
כי זה מה שנשאר לנו לעשות.
תלמיד: למדנו סביב זה הרבה דברים, מאמרים, קטעים, פתיחה, אבל באמת העבודה היחידה היא רק להגיע לאלטרואיזם מהמצב שלנו, הכול מתברר רק בזה?
זאת העבודה שלנו, לעבוד על עצמנו כדי לתת לבורא הזדמנות להאיר עלינו במאור המחזיר למוטב. ואז אנחנו עולים מהכוונות, מהיחס שלנו ממה שאנחנו – מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע עוד ועוד.
תלמיד: האם יש זמן מיוחד שבו אדם צריך לגלות את זה ואי אפשר להגיד לו בצורה ישירה מהי העבודה האמיתית?
כן, גם את זה אנחנו לומדים.
שאלה: האם במאמר מדובר על הקו האמצעי שמאחד את שני הכוחות ההפוכים, איך אנחנו לומדים להשתמש בכוח הזה שמאחד?
אתם כבר קופצים לשימוש אחרי המעבר מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, איך אנחנו משתמשים בכוחות שנמצאים ברשותנו. על זה עוד נדבר, בינתיים זה לא במקום. אבל תחשבו, זה בסדר, אז יהיה קצת בלבול בדרך, מותר.
שאלה: האם מצב של חנייה הוא מצב יותר ממוקד והמצב ההופכי לו, המצב של התנועה הוא מצב יותר מבולבל?
לא, אלה שני מצבים ואנחנו צריכים להיות גם בזה וגם בזה בבירור ובקביעת התיקון.
שאלה: לגבי המעבר מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. אמרת שזה דבר קשה אם אדם מנסה לעשות את זה בעצמו וזה דבר קל אם הוא נותן לבורא לעשות את זה עליו. מה זה אומר שאנחנו גורמים לבורא לעשות עלינו את המעבר?
זה אומר שאנחנו עושים הכול כדי לתת לו הזדמנות לתקן אותנו, זאת אומרת לקרב בינינו. כל התיקון הוא בקרבה בינינו, זה מה שאנחנו צריכים לעשות. קודם כל עלינו להבין, להרגיש, לקבוע ולהשתוקק לזה, התיקון הוא בהתקרבות ללב אחד.
תלמיד: זו עבודת ההתקרבות שעלינו לעשות בינינו?
זה לא שאנחנו יכולים לעשות את העבודה הזאת, אלא אנחנו צריכים לברר את המצבים ולהעדיף את ההתקרבות כמטרה וכדבר החשוב ביותר.
תלמיד: מה העבודה שלנו בתהליך המעבר? מה עלינו לעשות שיגרום לבורא לעשות עלינו את העבודה?
ככול שאנחנו מסוגלים לקרב את הלבבות ללב אחד, אז בטוח אז נתחיל לגלות בורא אחד.
תלמיד: האם הפעולה של לקרב את הלבבות זאת פעולה שאנחנו יכולים לעשות?
ככול שאנחנו מסוגלים לקרוא על זה, לדבר על זה, להשתדל להרגיש את זה.
תלמיד: אבל בפועל, הקירוב של הלבבות הבורא עושה עלינו?
הבורא עושה את כל הפעולות.
תלמיד: בדיוק על הנקודה הזאת אני שואל, מהו הכפתור שעלינו ללחוץ עליו והבורא יעשה עלינו את הפעולות?
הכפתור הזה הוא התפילה, שאנחנו פונים אליו דורשים, מבקשים, מתפללים, מתחננים שיעשה עלינו את הפעולה, שיקרב בינינו, יכלול אותנו יחד כאיש אחד בלב אחד, כי את זה אנחנו לא מסוגלים לעשות. כל הפעולות שנקראות תיקונים כולן נעשות על ידי הבורא.
תלמיד: במה תלויה היכולת שלנו להיות בתפילה אליו שיעשה עלינו את הפעולות? איך אנחנו מוסיפים את התפילה לחיים כל הזמן? למשל כשאנחנו קוראים איזה קטע יחד, נמצאים בשיעור, חושבים על לקרב את הלבבות, איך אנחנו מוסיפים תפילה לבורא, שהוא יעשה את זה?
אנחנו צריכים שוב ושוב לזכור את מטרת הבריאה – להיות יחד ודבוקים בבורא, ולהבין שאנחנו לא מסוגלים לעשות לקראת זה אף צעד, ובכל זאת כדי לנוע לקראת זה אנחנו צריכים כל הזמן שכוח הבורא יפעל בכולנו, שיעשה אותנו יותר צמודים זה לזה ויותר קרובים אליו. זו הפעולה שאנחנו מצפים ממנו.
תלמיד: היכולת שלנו לשמור את הבורא בתמונה, שהוא יהיה השותף שלנו בכל צעד,במה זה תלוי, כי אני רואה שהעבודה עם החברים בצורה פנימית או חיצונית קורית כל הזמן, אבל היכולת להחזיק גם את הבורא בתמונה בזה אני לא יודע איך לאחוז?
את היכולת להחזיק את הבורא בתמונה בקשר בינינו?
תלמיד: כן, בקשר בינינו, שהוא יעשה את הפעולות עלינו, שהוא כל הזמן יהיה שותף בכל מה שאנחנו עושים, איך עושים זאת?
אתה כל הזמן צריך לציין בתוך הקבוצה את הכוח שלו, את המקום שלו, את ההתחלה והסוף של הפעולה שלו, כדי לראות עד כמה אתה מתקדם דווקא על ידו. אתה צריך להיות כמו ילד קטן שמבקש מהגדול שיעשה לו, שיעזור לו וממש עומד על זה ולא נותן לגדול לעזוב את הפעולה, הוא חייב להיות בזה.
שאלה: אמרת שצריכים להשתוקק להיות בלב אחד. מה זה לב אחד?
לב אחד, זאת אומרת שאנחנו חייבים להרגיש את עצמנו מקושרים ושבקשר בינינו אנחנו מגלים את הבורא ככוח אחד יחיד ומיוחד של כל המציאות, שכולל בתוכו את כול המציאות, מרכז כל המציאות וכשאנחנו מתחברים בינינו יש לנו אפשרות לכוון את עצמנו למרכז המציאות, לבורא. וכולנו משתוקקים על ידי החיבור בינינו לכוון את עצמנו למרכז.
תלמיד: כשאנחנו באים למפגש עשירייה יש הכנה פנימית שהאדם עושה, ואז כשמגיע למפגש יש כבר שטיפה בזרם הכללי. מאוד קשה להחזיק תמיד את הנקודות האלה שרב מכוון אותנו אליהם, להיות בלב אחד, להשתוקק לתפילה. איך האדם מחזיק בחצי השעה שיש בעשירייה, שזה לא הרבה. בהכוונות של רב תמיד אתה נבלע בתוך משהו וכשאתה יוצא אחר כך, כאילו מרגיש שפספסת?
קודם כל אני לא מבין למה חצי שעה, אפשר להיות בזה כל החיים, זה מצד אחד. מצד אחר מה עוד יש לנו לעשות כאן בעולם הזה? כל יתר הפעולות שיש לנו זה רק כהפרעות שאנחנו צריכים מהן לעשות רקע, ועל פני הרקע הזה אנחנו עובדים בחיבור בינינו ועם הבורא. כל היתר אלה דברים משניים שאני חייב לבצע אותם. אבל בסך הכול העיקר בשבילי זה החיבור בינינו ועם הבורא.
תלמיד: איך אתה מחזיק את זה כמעטפת עליונה לכל מה שקורה לך בחיים?
אני מחזיק את הכיוון – מפני שאין לי בחיים שום מטרה כללית אחרת, שום מטרה. בשביל מה אני חי? כדי להגיע למצב שהבורא נמצא במרכז החיים ואליו אני רוצה להגיע וכל מה שקורה לי זה סך הכול אותם התנאים החיצוניים שעל פניהם אני צריך להגיע לבורא.
תלמיד: אז בעצם כל מה שקורה בחיים – הבורא שואל אותך באיזו מידה אתה רוצה אותי?
כאילו כן. מעורר כל פעם שאלות או הבחנות, כשאני מסתכל עליהן אני מברר לעצמי כמה חשובה לי מטרת החיים, הבורא כמקור החיים וכן הלאה. אני כל הזמן בעצם מברר את זה. אין לאדם יותר מה לעשות בחיים שלו, או שהוא מנותק ואז הוא מברר גם את הדברים הרוחניים אבל כבר בלבוש הגשמי, וזה מאוד רחוק מההתקדמות האמיתית.
תלמיד: אז במצב האחר, בחיים הגשמיים שלו, איך אתה עושה את המעבר, איך אתה מחזיק את זה באמת כדבר עליון, כי זה הרגש והלב שלך ולא נותן לחיים הגשמיים לשטוף אותך פתאום. זה מה שאנחנו בעצם עושים כל יום בשיעור, במפגשים שלנו, זה מה שאנחנו משתוקקים אליו. אבל יש קושי, לא יודע אם זה פסיכולוגי או לא, לעשות את המעבר למצב שזו תהיה המעטפת העליונה לשאר החיים שלך.
תנסה כל יום, כל יום, כמה פעמים ביום לחזור לזה ואתה תראה שלאט לאט אתה מבריג, ממש מבריג אחד בתוך השני, את החיים האלו והחיים הרוחניים.
שאלה: האם יש בנו רשימות, בבני ברוך ובכלל במציאות שלנו כרגע, שפועלות עלינו מאותו מצב שכבר לכאורה היינו בו?
כן, ודאי שיש.
תלמיד: אני מתחיל לקבל הרגשה כאילו החברים שלי עומדים שם מול ההר וכאילו מתבוננים ועושים את הבירור הזה כל הזמן בפנים וכאילו מחכים למשהו ולא מסוגלים לקבל את ההחלטה הזאת כן או לא. וזה לא אשמתם, אבל אנחנו כולנו כאילו נמצאים סביב ההר הזה כל הזמן.
כן.
תלמיד: ההשפעה הזאת, איך אני כפרט צריך להשתתף עם החברים במעמד הזה, מה אני צריך לעשות איתם?
אתה צריך להשתדל להתקרב איתם עד כדי כך שבתוך הקשר ביניכם אתם תרגישו גם את הכוח העליון. מההתקשרות איתם אתה צריך להתקשר עם הבורא. הבורא צריך להתגלות בקשר ביניהם.
שאלה: איך נוכל לבדוק את התוצאה של המאמץ והתפילה בעבודה שלנו?
לבדוק אנחנו יכולים, למדוד עוד לא. אבל המאמץ צריך להיות. ככל שיש יותר קושי בחיבור וגודל ההתנגדות לחיבור על פני כל מצב ומצב, לפי זה אנחנו יכולים לראות שאנחנו מתקדמים.
שאלה: האם תפילה ללא דבקות בטבע ותכונות הבורא, ללא אהבת חברים, יכולה להתקבל?
כל תפילה מתקבלת. השאלה לאיזו תוצאה היא מביאה אותנו. זו יכולה להיות תפילה שמביאה אותנו לריחוק, אבל בהרגשת הריחוק אנחנו מתחילים לעבוד וחוזרים לחיבור וכן הלאה. כל מה שאנחנו חושבים, מדברים בינינו, מתפללים, מבקשים, כל דבר ודבר, אפילו הכי גרוע והכי נגד הבריאה, בכל זאת – נשמע ומתקבל.
שאלה: האם לאחר שכולם בטלו את רשות עצמם, זה אומר שכל החברים בעשירייה לא דואגים לעצמם?
הם דואגים לעצמם מבחינה רוחנית. הם רוצים לגדול ברוחניות ולא בגשמיות, זה החשוב.
תלמידה: מה זה אומר לבטל את רשות עצמו?
רשות עצמו האגואיסטית. אני לא רוצה להשתמש באגו שלי ולראות בו איזה תוצאות טובות. אני יודע שלא יכולות להיות משם תוצאות טובות אלא רק אם אני עובר להשפעה.
שאלה: איזה סוג של עזרה נשלחת אלינו מהבורא?
מהבורא אנחנו מקבלים תמיד רק משיכה לכיוון מטרת הבריאה, לכיוון הטוב, אבל לפעמים אנחנו מרגישים – כתוצאה מהפעולות שלו – את המצבים הלא טובים שלנו, כדי שנוכל להכיר את הרע שבנו, כדי שנוכל לברר את אפסיות הכוחות שלנו וכן הלאה. אבל בעצם תמיד הבורא מושך אותנו לטוב.
שאלה: כשהבורא מתגלה בעשירייה, זה אומר שהפעולות שאנו עושים כרגע לחיבור משתנות, או שהוא מאיר על מה שכבר עשינו, ומראה לנו איך אנו כבר מחוברים?
אני לא בדיוק מבין את המצב שאתה מתאר. שהבורא כבר מתגלה בעשירייה ממש, שורה בעשירייה, ומתגלה לכל עשירייה?
תלמיד: האם עכשיו אנחנו מקבלים כוח לעשות פעולות בצורה אחרת? האם כשהוא מתגלה בעשירייה זה פותח לנו פתח לעשות משהו שלא עשינו עד כה, או שהוא מראה לנו איך מה שעשינו עד עכשיו כבר היה בחיבור, כבר היה בעל מנת להשפיע לו?
זה יכול להיות עם כל מיני תופעות, וכל מיני תוצאות ממה שעשינו, ועברנו.
תלמיד: האם בכל מצב הבורא יכול להתגלות, גם שהוא מתגלה בנו כוויכוחים וחיכוכים?
הבורא יכול לעשות מה שהוא רוצה. אנחנו לא יכולים להגיד מראש באיזה תנאים, ואם זה יהיה ככה או ככה.
תלמיד: אז מה זה לגלות אותו?
לגלות אותו זה לגלות שהכול בא ממנו, ובכל צורה שלא תהיה זה לכיוון מטרת הבריאה.
תלמיד: מה נותנת הרגשת הגילוי אחרי שיש קביעה כזאת שהכול בא ממנו?
הרגשת הגילוי היא קודם כל קשר עם הבורא.
תלמיד: מה זה אומר?
קשר עם הבורא? שיש כוח עליון שמכוון אותכם.
תלמיד: זה קיים, זה שורה.
אם זה שורה עליך, אין לך מה לשאול.
תלמיד: במידה מסוימת. אז מה מפה קורה אחרת, כשאנחנו יכולים להגיד שיש לנו את גילוי הבורא בעשירייה?
אני לא יודע. מה שיקרה – יקרה. אבל לזה אנחנו צריכים להגיע כל פעם, לגילוי הבורא בתוך עשירייה.
תלמיד: אנחנו צריכים לנסות לפעול בצורות אחרות, או רק לזהות איך הבורא כבר פועל בתוכנו בעשירייה?
אם אתם מגיעים למצבים נכונים, הם צריכים לכוון אתכם הלאה. ולא שאתה שואל על כל צעד ושעל.
שאלה: באיזה רגע האדם מתייאש מכוחות עצמו, עד להר סיני שמולי, ושזה יהיה ייאוש חזק?
כדי להתקרב למצב של הר סיני, עוד צריך לעבוד. אם מתגלה לך הפנימיות שלך כשנאה לכולם, ואתה רואה שבלי שאתה עובר את ההר הזה, ומתעלה מעליו, לא תגיע לשלב הבא, ואתה חייב לעבור את הר סיני.
אז אתה מבין שיש לך עניין רק עם הכוח העליון שלך, ומצד שני רק עם ההבחנה שבך, הבחנת משה, אתה יכול לעלות מעל הר סיני, ושם לקבוע את המגע, ואת הקשר שלך עם הבורא.
שאלה: לכל אחד מאיתנו בעשירייה יש את המחשבות שלו. אחרי שנגיע לתיקון כל הרצונות האלה לקבל יהפכו רק למחשבה על נתינה, על השפעה?
וודאי. אחרי התיקון כל המחשבות יהפכו מלקבל להשפיע.
שאלה: מה הבקשה שאנחנו צריכים לעלות בתוך העשירייה כדי להגדיל את האחריות של כל אחד מאיתנו כדי לגלות את הבורא בתוך העשירייה? איזו בקשה?
בדיוק כמו שאתה אומר, אנחנו רוצים לתמוך זה בזה, כדי לעזור לכל אחד לעלות מעל עצמו כלפיי החברים, ולהרגיש שהחברים נמצאים למעלה ממנו, וכך אנחנו מעלים את כל הקבוצה לדרגה יותר עליונה.
שאלה: בתחילת כל פעולה רוחנית עלינו להתגבר על האגו. האם זה תמיד יהיה ככה או שיום אחד זה ישתנה ויסתיים?
כל הפעולות שלנו הן להפוך את האגו שלנו להשפעה. להשפיע על מנת להשפיע, ואחר כך לקבל על מנת להשפיע.
שאלה: איך להגיע למצב כזה של מימוש שאני ממש ארגיש שאני חי בתוך הבורא, כך שעל ידי העלאת החשיבות הזאת אני אדרוש מהבורא חיבור משותף של כולנו איתו, ושלי עם החברים?
תרצה, תבקש, תדבר עם החברים, ואז תראה האם זה אפשרי, האם זה בכלל דבר שאפשר להשיג או לא?
שאלה: אני מרגישה שבכל רצון שמתגלה אנחנו חונים. אם כך, איך ניתן להשיג את הניתוח או הבירור הנכון כדי להתגבר ולהשיג את הכוח מהבורא?
פשוט לפנות לבורא. לפנות לבורא, אבל רצוי לא לבד אלא יחד עם החברות. זו כל הבעיה. בכל אחד מתגלות כל מיני מחשבות, רצונות, מטרות וכן הלאה. אבל הבעיה שהאדם נשאר לבד, והוא צריך בכל זאת להיות מחובר עם העשירייה, ולהשתדל להרכיב מתוך העשירייה חבורה שכולה מבקשת, ואז לא תהיה שום בעיה, ומיד תקבלו תשובה.
שאלה: דיברת קודם על מצב שהבורא נמצא במרכז החיים. איך נראים חיים כאלה, איך זה מרגיש שהבורא נמצא במרכז החיים?
איך נראים החיים כשהבורא נמצא במרכז החיים? כשאנחנו מרגישים שכל המחשבות והרצונות שלנו משותפים בינינו, אנחנו כאיש אחד בלב אחד, ואין בינינו שום הבדלים, או הפרשים. זו הרגשה מאוד טובה, ובנוסף, הכוח שלנו אז נעשה מיוחד וגדול.
שאלה: ברגע שאנחנו עושים את המעבר הזה מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, האם זה הרגע שבו אנחנו בונים את הבורא, זה נקרא לבנות את הבורא?
ברגע זה אנחנו בונים את הבורא. כן, מוסיפים לבניין שלו בנו, עד שהוא ימלא את כל הלב שלנו.
שאלה: האם אנחנו דורשים תורה כדי להשפיע, או שאנחנו דורשים תורה עם המחשבה שאנחנו כבר מוכנים להשפיע, ועכשיו אנחנו יכולים לקבל את התורה?
גם זה וגם זה, כמעט יחד. או שאנחנו דורשים כוחות ותיקונים לרצונות שלנו, או שיחד עם הרצונות המתוקנים, אנו רוצים להמשיך הלאה בלהשפיע לבורא.
קריין: קטע מס’ 9 מתוך זוהר לעם.
“מיום שישראל היו נמצאים בעולם, לא היו נמצאים לפני הקב”ה בלב אחד וברצון אחד, כמו באותו יום שעמדו בהר סיני”.
(“זוהר לעם”. “קדושים”, מאמר “אסור להסתכל במקום שהקב”ה מואס”, סעיף 80)
זאת אומרת, זה המעמד הכי גבוה, שבו הם היו הכי קרובים גם ביניהם, וגם לבורא.
שאלה: איך זה שמעמד הר סיני, שזה מקום גילוי השנאה הכי גדול, זה גם המקום שבו הייתה התקרבות הכי גדולה לבורא?
זה גם תיקון, במקום שיש את החושך הכי גדול, שם יכול להיות האור הכי גדול.
שאלה: מעמד הר סיני זה מעמד גבוה יותר מבית המקדש, מהחיבור שהיה במעמד בית המקדש?
מבחינת הכלים וודאי שהוא יותר גבוה. מבחינת המילוי, האורות, ההשגות, הוא יותר קטן. הכול תלוי ביחס בין הכלים לאורות, ובמאמץ שהעם נותן.
קריין: קטע מס’ 10. רב”ש.
“”ויעשו כולם אגודה אחת” – אזי יהיה יותר בנקל “לעשות רצונך בלבב שלם”. כי בזמן שאין אגודה אחת אזי קשה לעבוד בלבב שלם, אלא חלק מהלב נשאר לתועלת עצמו ולא לתועלת הבורא. כמו שמובא במדרש תנחומא: “אתם נצבים היום – מה היום מאיר פעמים ומאפיל פעמים, אף אתם כשאפילה לכם עתיד להאיר לכם אור עולם, שנאמר: והיה לך ה’ לאור עולם. אימתי? בזמן שתהיו כלכם אגודה אחת, שנאמר: חיים כלכם היום.”
(הרב”ש. אגרת ל”ד)
שאלה: שמעתי שאני צריך להבריג את החיים האלו והחיים הרוחניים, מהי פעולת ההברגה הזאת?
פעולת ההברגה הזאת היא חיבור. אני נמצא בחיים הגשמיים ויחד עם זאת נמצא בחיים רוחניים, ושתי צורות החיים האלה מתחברות כאחד.
שאלה: אם החבר עסוק בדברים הכרחיים ואינו יכול להתפרנס ואני צריך ליצור קשר עם הבורא דרך הרצון שלו, מה אני צריך לבקש עבור הקשר הרוחני של החבר עם הבורא?
שהבורא יעזור לי להבין איך אני מחבר חיים רוחניים וגשמיים יחד.
שאלה: אתה מעודד אותנו לנהל דיאלוג עם הבורא יום יום, האם אני צריך לכלול את העשירייה בתהליך הזה? איך?
אם מדובר בבורא אז בוודאי שמדובר בעשירייה, לבד אין לי שום קשר עם הבורא. אנחנו כבר צריכים להבין שקודם כל כפי שכתוב “מאהבת הבריות לאהבת ה'”, אני חייב קודם להתקשר לעשירייה, כמה שאני מסוגל, בצורה חלקית כלשהי, ואחר כך לבורא. כי אני לא תופס את הבורא אם אני לא מתאר לעצמי את המקום שבו הוא נמצא, וזו העשירייה.
שאלה: מהם הדרכים הספציפיות שבהן באו לידי ביטוי האחדות והרצון המשותף של האנשים ביום שבו עמדו בהר סיני?
יום מתן תורה הוא יום מיוחד שבו כול הרצונות הגיעו למצב שהם יכולים להיות מחוברים ביניהם ומוסיפים זה לזה כך שיתגלה מהם בסופו של דבר כוח אחד, כוח ההשפעה והאהבה. תחילת התגלות הכוח הזה נקראת “מתן תורה”.
שאלה: מה מטרת המקובלים כשהם נותנים לנו את מעמד הר סיני כדוגמה, האם הם נותנים לנו אותה כדי שנלמד משהו שקרה לעם ישראל, וממנו אנחנו צריכים להגיע למדרגה חדשה בקשר בינינו?
המטרה היא לעלות מעל הרצון לקבל לרצון להשפיע וכולנו יחד להידבק בבורא.
שאלה: מה מניע אותנו, לוחץ עלינו להגיע ולהשתמש במצב הזה של “ויחן ישראל”?
“ויחן ישראל” זה כשאנחנו מרגישים שנדרש מעבר ממצב ראשון למצב שני ואי אפשר לעשות אותו בדרך, הוא דורש מאיתנו עצירה, הכנה, מחשבה, קבלת תכנית חדשה, שבאמצעותן נתקדם הלאה. לכן זה נקרא “חנייה”.
תלמיד: איזה לחץ מורגש במצב הזה? מה דוחף אותנו, מה הנקודה שלוחצת אותנו להגיע לשם?
הנקודה שבלב, אין כאן שום דבר אחר. היא הדוחפת אותנו להגיע להיכרות עם הבורא, לגלות אותו. הלב של האדם דורש תורה, דורש את הבורא, וזה מה שמניע את האדם. הלב רוצה תורה.
שאלה: אם לא הייתה להם תורה עדיין, איך הם יכלו לכוון את הכוונה שלהם לזה?
מתוך ההכנה הקודמת שהייתה להם עוד בבבל. הם התקדמו ממצב של בבל, ואז הגיעו למצב של הר סיני. אבל תראו כמה אירועים היו בין מצב בבל עם אברהם, למצב של הר סיני עם משה. הם עברו דרך ארוכה מאוד. אנחנו לא כל כך מרגישים מה אנחנו עוברים, אבל גם אנחנו עוברים משהו כזה. במידה שלנו.
שאלה: איך אנחנו יכולים להתגבר על ההתנגדות שהולכת וגדלה לחיבור?
זו עוד לא התנגדות, עוד תראה מה יהיה. העיקר בשבילנו, זה להכניס את עצמנו למצבים של “הרגל נעשה טבע שני”, לגלות מה טוב בהתנגדות ולעשות כל מיני תרגילים, חיבורים והסכמים, כמו שרב”ש כותב, שיעזרו לנו להיות מחוברים בכל מיני מצבים ולא לברוח. זו העבודה שלנו, כך אנחנו בונים את הכלי.
תלמיד: אתה מגיע למצב שהאגו כל כך גדל והכרת הרע כל כך משמעותית שאתה כמעט עוזב, אתה מעדיף כבר למות. איך להתמודד עם המצב הזה?
להמשיך. להמשיך כדי לראות בנקודות שאתה נמצא בהן, נקודות חשובות מאוד, עליהן אתה בונה אחר כך את הדרגות הגדולות שלך.
שאלה: אמרת שההזדמנות היא עכשיו ואלה זמנים מאוד מיוחדים, אז איזה מאמץ נדרש מאיתנו כדי שנצליח?
רק להתחבר בינינו בכיוון הבורא, זה הכול, אנחנו רוצים להיות מחוברים כדי להתקרב בכך לבורא.
שאלה: אתה יכול לתאר לנו את נקודת משה שעולה על הר סיני, אני לא מצליח להרגיש את זה, האם אפשר לתאר זאת אחרת, כתינוק הנולד לעולם?
אל תבנה לעצמך כל מיני תמונות שקריות, פשוט תקבל אותן כמו שכתוב.
תלמיד: אנחנו מבינים שהנקודה שבלב מביאה אותנו לשיעור, לעשירייה ולעשיית דברים שאנחנו לא רוצים, אבל מה זה לעלות על ההר?
לעלות על ההר זה כשיש לפניך הפרעות כלשהן ואתה בכל זאת עולה מעליהן.
תלמיד: ואני מרגיש שאני עולה על ההר?
אני לא רוצה לדבר בצורה כזאת כי אז אני מכניס את כולם לתוך פעולות גשמיות, ואני ממליץ לך לא לדבר בצורה כזאת, לפחות לא בפני כולם.
קריין: קטע 11.
“בנוהג שבעולם, אם נוטל אדם אגודה של קנים, שמא יכול לשברם בבת אחת? ואילו נוטלן אחת אחת אפילו תינוק משברן. וכן את מוצא שאין ישראל נגאלין עד שיהיו כולן אגודה אחת, שנאמר: בימים ההמה ובעת ההיא נאום ה’ יבואו בני ישראל המה ובני יהודה יחדיו וכו’. כשהן אגודים מקבלין פני שכינה”. הבאתי את לשון המדרש בכדי שלא תחשבו שענין “חבורה” שהוא אהבת חברים הוא ענין של חסידות, אלא זהו דרשת חז”ל, שהם ראו כמה נחוץ אגוד הלבבות שיהיו חבורה אחת לענין קבלת פני השכינה.”
(הרב”ש. אגרת ל”ד)
שאלה: כשיוצאים ממצרים יש כבר חיבור שכולם אגודה בלב אחד?
למה אתה שואל על זה?
תלמיד: כי בקטע שקראנו עכשיו כתוב ש”אין ישראל נגאלין עד שיהיו כולן אגודה אחת”, האם כשיצאו ממצרים הייתה כבר גאולה?
נניח שכן, אלה שלבי הגאולה, ודאי שהם כבר היו מחוברים במשהו.
תלמיד: האם כל פעם מתגלה הכוח הרע יותר גדול כמו במעמד הר במעמד הר סיני או שהם התנתקו מהאגו?
היכן הם התנתקו מהאגו?
תלמיד: ביציאת מצרים.
לא, הם עוד לא התנתקו מהאגו ביציאת מצרים.
תלמיד: אם עוד לא התנתקו, אז איך יצאו?
זו יציאה, אבל תלוי מאיזו מדרגה, מאיזו בחינה, שורש, א’, ב’, ג’, ד’.
תלמיד: זאת אומרת זה עניין המדרגות?
ודאי, הכול עניין של מדרגות.
תלמיד: אבל מהותית זו אותה עבודה?
כן, התעלות מעל האגו שמתגלה באותו זמן.
תלמיד: כל עוד הם לא הגיעו למעמד הר סיני הם לא התנתקו מהאגו סופית?
סופית ודאי שלא, אז לפני משה לא היה הר סיני.
תלמיד: אז כל אחד בצורה מסוימת היה עדיין קשור לאגו שלו?
ודאי, איך קרה שהוא שבר את הלוחות?
שאלה: ביציאה ממצרים למדנו שהם בורחים מהאגו ולא חשוב לאן, העיקר לברוח. מה מתגלה להם במעמד הר סיני שפתאום זה הופך להיות להר? הרי אנחנו כל יום מתפללים, ומבקשים להיות בהשפעה, איך הבקשה הזאת הופכת להיות כהר, כמשהו ענק?
זה מתגלה להם מלמעלה. על ידי המאור המחזיר למוטב מתגלה להם באיזה אגו, באיזה רצון לקבל הם עדיין נמצאים.
תלמיד: והם לא היו מודעים לזה לפני זה כשהם ברחו מפרעה?
לא, איך זה?
תלמיד: הם ברחו מפרעה, אולי מהסיבות הלא נכונות. כשהם ברחו ביציאת מצרים אולי הם ניסו לברוח ממשהו שאיים עליהם. מה קורה במעמד הר סיני, גם פה הם רוצים לברוח מהאגו או שיש פה משהו אחר? זה מתואר כהר, כמשהו שהם צריכים עכשיו לקבל, אחרת הם ימותו, מה ההחלטה החדשה, מהי ההבחנה החדשה שיש במעמד הר סיני?
אנחנו לא למדנו את זה, אבל במעמד הר סיני התגלה להם באמת רצון חדש שבו הם הרגישו שנאה ביניהם במקום החיבור שהשיגו בינתיים.
שאלה: הקטע הזה נותן הרגשה שהדבר היחידי שצריך לבקש עליו זה איחוד החברים, שיהיה חיבור בין החברים
הכול מתבצע רק שם.
תלמיד: לפני שהאדם יכול להוציא מליבו תפילה או בקשה, הוא צריך להיות במין הרגשה שהוא מצידו עשה את המקסימום, אחרת לא יוצאת תפילה אמיתית. בכל דבר שאדם רוצה עזרה, אם הוא לא עשה מאמצים הוא לא יכול לבקש עזרה, אם הוא לא בטוח במאה אחוז שעשה כל מה שביכולתו? איך אפשר להיות בהרגשה שעשיתי כל מה שביכולתי לדאוג לאיחוד העשירייה, לאיחוד החברים, לאיחוד העולם. הרי לא תוכל לצאת תפילה אמיתית אם אני לא ארגיש שעשיתי את המקסימים ומצד אחר אין לי כוחות לעשות את המקסימום אם אני לא אקבל עזרה, אני מרגיש תקוע במצב הזה.
זה עניין זמני. עכשיו זה קורה כך אחר כך זה יקרה אחרת, יש זמנים לכאן וזמנים לכאן
תלמיד: ככול שאנו עוסקים בלימוד חשיבות החיבור כך אתה מרגיש את עצמך יותר רע, אם אתה אמיתי עם עצמך, ואתה מבין שאתה צריך עזרה מהבורא מהחברים, אבל אתה גם מרגיש שאתה לא ראוי, לא לבקשה ולא לעזרה. כאילו מרגיש די תקוע.
כן, יש גם מצבים כאלה.
תלמיד: מה איך יוצאים?
אתה לא רוצה לצאת, כי טוב לך להיות במצב כזה באמצע.
תלמיד: למה אני צריך לחכות לייאוש לחשק לברוח?
לא, צריכים לעשות כל מיני פעולות מגשמיות ומעלה עד שאתה מתחבר לכולם, לעשירייה, וזה נותן לך כוחות חדשים תמיד. אחרת אתה לא תוכל לעבור למצבים חדשים, תסתובב כל הזמן באותו סיבוב שלך.
שאלה: מה זה אומר בעשירייה לקבל את פני השכינה?
לקבל את פני השכינה זה תלוי באיזו מדרגה מדובר, אבל בדרך כלל מדובר על הנרנח”י.
תלמיד: על מה?
נרנח”י שמתגלה בכל הכלים, אבל זה יכול להיות בכל סוגי העביות, שורש א’ ב’ ג’ ד’.
שאלה: רוב האנשים בעולם חשים בדידות בצורה כזו או אחרת. לנו יש את העשירייה שהרבה אנשים בעולם היו מוכנים לכרות ידיים ורגליים שתהיה להם את החבורה הזו. איך אנחנו לוקחים את הדבר הטוב הזה ועולים למצב רוחני? מדבר פיזי שנחמד לנו לשבת לעשות סעודות, לקרוא, להתפלפל, לתמוך, להתקשר, כל הדברים הבסיסיים האלה שאנחנו עושים כאילו ברמת העולם הזה, ובאמת לוקחים את זה באמת לרמה אחרת? איך יוצאים מהתקיעות הזו של העולם הזה ועולים ביחד עם העשירייה לרמה שאנחנו צריכים להיות, בני אדם?
זה קורה רק על ידי לימוד ופעולות משותפות.
תלמיד: אנחנו עושים את זה, אתה רואה. מה הלאה?
מה הלאה? אין יותר הלאה. הלאה יש תפילה, שהיא תעזור לנו, שהיא תעלה אותנו, שתקרב אותנו לבורא. ההתקרבות לבורא יכולה להיות אך ורק במידת ההתקרבות בינינו.
תלמיד: אם היה דבר אחד שהיית אומר לנו תשימו את הפלפל והמלח הזה, זה יעזור לכם, אז מה זה הפלפל והמלח עכשיו מעבר לזה, המדרגה הבאה הרוחנית. ישבתי איתו בארוחה, ניגבנו חומוס ביחד, אפילו בכינו אחד על השני, מה הלאה?
אתם צריכים להתחייב אחד לשני שאתם עוזרים אחד לשני בעלייה הרוחנית. זו בעצם אותה ההתחייבות שצריכים להשיג בהר סיני.
שאלה: ההרגשה היא שכולנו בקיאים, כל אחד בא עם אנחנו נמצאים בספינה אחת כל אחד עם משוט, כולנו רוצים לחתור לאותה מטרה, אבל יוצא כביכול הרגשה כזאת שכל אחד חותר איך שהוא מרגיש.
זה נכון.
תלמיד: איך אנחנו כאילו נחתור ביחד, יש לנו משוטים, יש כלים, יש קבוצה, יש רב, יש ספרים, יש הכול וכביכול חסר לנו ביחד בדיוק.
מה אתה ממליץ?
תלמיד: אני אפילו לא יודע מה להגיד, זו הרגשה כזאת שאני שומע שאלות, אני שומע טענות, אני שומע הכול, אבל עושים הכול.
לי אין יותר מה להוסיף כי אז אני פשוט אחזור על אותן המילים כמו שדיברתי כבר אלף פעם.
תלמיד: אני מדבר עלינו, איך אנחנו נאחד את הכול לתפילה אחת, באמת מרגישים שכל מה שלמדנו, כל מה שעברנו, הרגשת המציאות כמו שאתה הסברת לנו להרגיש את הרוח הזאת, את המציאות האמיתית, אין מציאות אחרת הכול בחוץ בלוף באמת שקר, אבל איך אנחנו יכולים לפרוץ?
תחשבו עוד יותר, תדברו ביניכם, אבל בהחלט יש הכול בידיים שלנו חוץ מפעולה שהיא חייבת להגיע מכולם לאחד.