FRIDAY PRAYER: YESOD-TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

READING: between after midnight and sunrise of Friday

Lesson on the topic of “Pesach (Passover)”

שיעור בוקר 29.03.2023 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

פסח – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא פסח, קטעים נבחרים מן המקורות, תת כותרת – מגלות לגאולה.

קטע 125, מגלות לגאולה.

זה נושא רגיש מאוד, מיוחד מאוד, צריכים לשים לב שלפעמים זה לא יוצא כמו שאנחנו חושבים, כי יש אמצעי בין גלות וגאולה שהוא אהבת הזולת, ובינתיים הוא לא כל כך נוגע לליבנו. יש כאן כמה דברים שאנחנו צריכים ללמוד ולהשתדל להכיר, להתרגל ולהתקרב אליהם וכך נראה מה עוד חסר לנו כדי להגיע לגאולה. הגאולה היא שאנחנו נמצאים כבר בהבנת הבורא, בהכרת הבורא, אהבת הבורא ומנותקים מהאגו שלנו ומחוברים, דבקים ברצון להשפיע.

קריין: קטע מס’ 125, כותב הרב”ש:

“בזמן הגאולה מרגישים, שהגלות היתה כולה מרור. מה שאין כן לפני הגאולה, עוד לא יכולים לדעת שהגלות היא כל כך מרור. וזהו “כיתרון האור מן החושך”, שבזמן שרואים את האור, אז יכולים לראות את החושך. שזה סוד “אם אין דעת, (שהדעת עדיין בגלות), הבדלה מנין”.”

(הרב”ש. 91. “כולו מרור”)

זאת אומרת, רק כשעוזבים את הרצון לקבל על מנת לקבל מתחילים להרגיש עד כמה אפשר לחיות טוב, חופשי, למעלה מכל ההפרעות ובעולם אינסופי ללא גבולות, וזו הגאולה – אז מחליפים את הגלות לגאולה, ולפני זה לא מרגישים. תתארו לעצמכם אדם שנולד עבד או נולד בבית סוהר והוא לא ראה שום דבר חוץ מזה, בשבילו כל החיים הם כך והוא לא יכול לתאר שיש משהו מחוץ לזה.

לכן כשאנחנו יוצאים מהגלות, אנחנו יוצאים בהדרגה, אנחנו לא יכולים לצאת מיד, אנחנו לא יכולים בכלל לאבחן את הצעדים האלו. אבל כשיוצאים לאט לאט מהגלות, על ידי מאמצים, יציאות, קושי ביציאה, מאבקים בדרך, אז אנחנו יכולים להתחיל להכיר את הגלות שהיתה לנו, ואותה הגאולה שמתחילים כבר להשתוקק אליה.

שאלה: כתוב כאן שכל זה ניתן כדי להכיר כמה הגלות היא במרור, מצד שני אנחנו אומרים ש”טוב לי מותי מחיי” ועלינו להכיר בצורה מלאה את הגלות שלנו כדי שנוכל לצאת ממנה.

אור הגאולה צריך להאיר גם בזמן שאנחנו נמצאים בגלות, קצת מרחוק, אבל שנרגיש עד כמה שני המצבים הללו מנותקים זה מזה, הפוכים זה מזה, ושאנחנו באמת רוצים להיות רק בגאולה. הגאולה היא גילוי הבורא בתוך האדם, ולפי זה רוצים לברוח מהגלות עוד יותר.

שאלה: כשאנחנו רואים אור אנחנו יכולים לראות חושך, אבל האם האדם רואה אור בתוך החושך?

יש מצבים שאנחנו רואים אור בתוך החושך וחושך בתוך האור, מצבים כאלה שמהם יכולים לדון, להתרשם משני המצבים האלו, אחד כנגד האחר, “כיתרון האור מתוך החושך” כמו שכתוב. אבל באמת צריכים להיות בתהליך פרקטי, בכניסה ויציאה, כניסה ויציאה, עד שאנחנו באמת מתרשמים נכון מכל שלבי החושך והאור ואיך הם באים ומשלימים זה את זה.

כי לא סתם יתרון האור מתוך החושך, גם כל היתרון של האור מגיע מתוך החושך, זאת אומרת לא יכול להיות אחד ללא האחר. אנחנו כנבראים יכולים בצורה כזאת בלבד להעריך, להבדיל ולכבד את האור. ואז אנחנו מתייחסים גם אחרת לחושך, כי בזכותו אנחנו מגלים את האור, מזהים את האור ושומרים על האור, אך ורק מתוך החושך. אם לא היינו עוברים את החושך, אם לא היינו שומרים על החושך, אם לא היינו מגלים את החושך בכוח, ביגיעה, גם לא היינו מגלים את האור מתוך החושך, על ידי יגיעה ושוב נפילה ושוב יציאה, כי זו לא דרך חד סטרית שבה לוחצים על דוושת הגז וכל הזמן עולים.

אלא דווקא בגלל השינויים הללו והקשרים בין אור לחושך אנחנו יכולים להעריך את החושך, שמתוכו אנחנו מגיעים לאור, ואז אנחנו יכולים לכבד ולהעריך את האור, ומתוך האור שמאיר, אנחנו עוד יותר רואים את עומק החושך ועד כמה הוא נבנה בצורה רב גונית ונותן לנו כל מיני צורות של הרצון לקבל, שדווקא בזכותו, בזכות הרב גוניות שלו אנחנו יכולים להבחין בצורות האור.

בדיוק כמו שכתוב, “כיתרון האור מתוך החושך”, “חשכה כאורה יאיר” ועוד ועוד, הם תמיד כרוכים יחד. ולכן מעניין מאוד עד כמה בבריאת החושך הבורא ברא בנו הרגשה שמאפשרת לנו להבדיל בין כל אופני הבריאה.

שאלה: למה בעל הסולם כותב שהשכל נמצא בשבי של האגו?

כי אנחנו מדברים כאן על הבדלים בין שתי הבחנות, ואנחנו עושים זאת בהבחנות מוחיות שלנו ולא רגשיות. גם רגשיות, אבל יותר מוחיות.

שאלה: האם יש תחושת מרירות בגלות או שאנחנו לא מרגישים שום מרירות כל עוד אנחנו לא יוצאים ממצרים ומגיעים לגאולה? האם אפשר להרגיש משהו מזה?

הכול מושג בהבדל בין שני המצבים האלה, כיתרון האור מתוך החושך. ולכן בהתחלה לא כל כך נמשכים לצאת ממצרים, אפילו יש מצבים ורצונות שנוטים לחזור בכל אחד מאיתנו. ולאט לאט אנחנו יותר ויותר מתחילים להכיר בכל עומק הרגשות שלנו, מה נקרא חושך ומה נקרא אור ומתרחקים מהחושך ומתקרבים לאור ומוכנים לתת יגיעה רק כדי להיאחז באור ובו לחיות.

אלו דברים שאנחנו משיגים במשך היציאה. היציאה היא לא בבת אחת בקפיצה ממצרים לארץ ישראל, אלא כמו שקראנו בסיפורי התורה, יש תהליך של בריחה ממצרים עד ים סוף, ודרך ים סוף עד שעוברים, נכנסים למדבר סיני. כל אלו דברים לא פשוטים ובדרך יש כל מיני הפרעות.

שאלה: בתחילת השיעור אמרת שכאשר עוזבים את הרצון לקבל אפשר להרגיש חופשי, למה הכוונה?

להיות חופשי מהרצון לקבל שלנו, שאנחנו נוכל להתגבר עליו ולהיות דבוקים בבורא. זה נקרא “חופשי”.

שאלה: אבל זה דורש הרבה יגיעה. מה החופש בזה?

“חופש”, שאתה יכול להתגבר ולצאת, להיות למעלה מהרצון לקבל שלך “להיות עם חופשי בארצנו”, ברצון שלנו. זה נקרא להיות חופשי. וזה דורש המון כוחות ומאמצים, מה לעשות.

שאלה: אז מהו בדיוק החופש הזה, כי בדרך כלל יש לנו איזו הרגשה שהחופש זה כביכול ב”וייאחנו”.

לא לא. “במתים חופשי” זה נקרא שהרצון לקבל מת ואז האדם חופשי, שהוא עצמו מגיע למצב שהרצון לקבל מת ואז הוא חופשי.

שאלה: האם להתגבר על הרצון לקבל נעשה בצורה מודעת?

ודאי שכן, שאני בוחר ללכת נגד הרצון לקבל מפני שאני רוצה להיות למעלה ממנו. שלמרות שאני מאוד רוצה והרצון הזה ממש ‘אוכל אותי’, שאני, כמו שאומרים “מת לקיים את הרצון”, אבל אני הולך למעלה מזה, מעלה את עצמי למעלה מזה.

שאלה: מה זה דבקות העשירייה בבורא, האם זה חיסרון שאנחנו מרגישים, זה מילוי?

דבקות עשירייה בבורא זו המטרה שלנו בסוף ההתפתחות, שאנחנו כולנו כעשירייה, כל העשיריות רוצות להיות בדבקות בבורא, שהבורא יהיה דבוק אלינו ואנחנו בו, והוא ימלא את כל הכלי של העשירייה שלנו.

שאלה: האם הדבקות עצמה זה הכלי או שזה המילוי שאנחנו מרגישים?

דבקות זו התוצאה מכך שהכלי מסור לבורא, ותמורת זה הבורא ממלא את הכלי.

קריין: קטע 126, כותב בעל הסולם,

“במדה שבני ישראל חשבו שמצרים מעבידים אותם ומטרידים אותם מעבדות ה’, באותה מדה היו באמת בגלות מצרים, וכל הטרחא של הגואל, לא היתה אלא לגלות להם שאין כאן כח אחר מעורב, ו”אני ולא שליח”, כי אין שום כח זולתו. שזה היה באמת אור הגאולה.”

(בעל הסולם. אגרת י”ד)

שאלה: מהקטע הזה משתמע שהמצרים הם גם מהבורא.

ודאי שהכל נובע מכוח עליון. אתה רואה מישהו שלא נמצא תחת שליטת הבורא? כולם נמצאים תחת שליטה אחת.

שאלה: אז בשביל מה היינו צריכים לצאת מ’מצרים’, היינו יכולים להמשיך להיות שם בהבנה שזה הבורא?

לא, יש הבדל, כי אם אתה נמצא במצרים אתה צריך לקיים את חוקי פרעה. אבל אם אתה יוצא מ’מצרים’, שזה קורה בוודאי על ידי הכוח העליון, על ידי כוח הבורא, אתה נכנס אז לתכונה חדשה, לכוחות הבורא.

שאלה: ולמה המצרִים לא אפשרו לשרת את הבורא? מה כל כך רע בזה שיש אהבת הזולת, שכולם אוהבים, נותנים לחברה, תורמים?

זה נגד האגו של האדם. “מצרים” נקרא מצב שכל אחד משתמש ברצון לקבל שלו והוא מרגיש שזה נכון.

תלמיד: אבל הרי אנחנו מדברים על אהבת הזולת.

מצרים זה לא אהבה לזולת, מצרים זה אהבה עצמית.

שאלה: אני מתכוון לזה שהמצרִים בשום אופן לא מסוגלים לקבל את אהבת הזולת.

לא יכולים. עד שלא יוצאים מ’מצרים’ ולא יכולים בכלל לקבל את אהבת הזולת כדבר הכרחי, כדבר טוב, אלא רק אלה שנקראים “עם ישראל” נמצאים במצרים, ואז במצרים הם מתחילים להרגיש שהם כן רוצים לצאת משליטת האגו שלהם, משליטת פרעה, ולעבור לשליטת הבורא.

שאלה: כלומר אפשר להגיד שבכל פעם כשאנחנו מגלים מעט מהאהבה הזאת בינינו בעשירייה, אז אנחנו יוצאים קצת ממצרים?

כן, במשהו מתרחקים ממצרים, נכון.

שאלה: בעל הסולם כותב שכל הטרחה היא לגלות לנבראים ש”אני ולא שליח”, למה כל כך קשה להעביר לנו את המסר הזה?

כי אנחנו לא מכירים את הבורא ויכולים להכיר אותו רק מדבר והיפוכו. לכן מה שקורה זה שאנחנו צריכים להיות במצרים, באגו הגדול הפתוח והגלוי, ורק מהרצון הזה, מהמצב הזה אנחנו יכולים להתחיל להכיר בזה שיש עוד מצב הפוך שהוא אהבת הזולת, השפעה לזולת, אהבת הבורא, המצבים ההפוכים, “יתרון האור מן החושך”. רק כך אנחנו יכולים להרגיש את ההבדל. לכן קודם חייבת להיות גלות מצרים, עבודה עם הרצון לקבל האגואיסטי שלנו, ורק אחר כך יציאה ממנו.

שאלה: למה כל כך קשה לבשר לנברא שאין עוד מלבדו אחרי כל פעולה, למה זה מצריך מערכת מורכבת כזו? הוא אומר שזו כל הטרחה של הבורא, לגלות לנבראים ש”אני ולא שליח”.

כי מה שפועל בתוך הנברא גורם לו לחשוב שהכל, שזה העליון, שזה הטבע והרצון לקבל שלו הוא ששולט בכל העולם, כך אנחנו רואים שקורה. כשאתה מסתכל על מה שקורה בעולם, על העמים, על הדומם צומח חי מדבר, בכל מה שיש לפניך, אתה לא רואה שבכל דרגה ובכל מקום שולט רצון לקבל?

תלמיד: אבל הבורא עצמו עשה שזה יהיה עד כדי כך מוסתר.

אז אנחנו צריכים לגלות שמאחורי ההסתרה הזאת ישנה שליטה של הרצון להשפיע אהבה.

שאלה: איך אנחנו יכולים להגיע לדרישה משותפת, לבקשה, אם חלק מהחברים מרגישים בגלות אבל חלק אחר של החברים לא יכולים להרגיש שהם עדיין בגלות?

לפי הסיפור ככה זה גם היה בעם ישראל שהיו בגלות במצרים, היו כאלה שרצו להישאר במצרים, זאת אומרת בשליטת פרעה, בשליטת הרצון לקבל, והיו כאלה שרצו לברוח ממצרים לרצון להשפיע, לחיבור. והרוב היו באמצע, בין אלה לאלה. זה מה שגילו לאט לאט במצרים, לכן גלות מצרים נמשכה 400 שנים, עד שביררו בהם את כל ההבחנות שהיו חייבים לברר בכל הבחן שיש בו רצון לקבל ולהפוך אותו לרצון להשפיע.

שאלה: התחושה הזאת של הניגוד כלפי יציאת מצרים זה “עזר כנגדו”?

כן.

שאלה: האם חושך זה חוסר התעניינות ברוחניות, בבורא? חוסר רצון להכיר בזה?

“חושך”, זה תלוי איך אדם מזהה את החושך. האם זה שהוא לא אוהב את החברים, שהוא לא אוהב את הבורא, והאם זה שהוא לא רוצה להיות איתם, להתרחק מהם. בכל מיני צורות של הרצון לקבל שלו. במידה שכך הוא מזהה את הרצון לקבל והחושך, כך הוא מדרג את עצמו.

שאלה: ולגבי “למתים חופשי” שזה שני הסברים, שמת רצון לקבל ואז אדם חופשי או שהוא מגיע למצב בעצמו של רצון לקבל הוא מת ואז הוא חופשי. אתה יכול להסביר את ההבדל בין שני ההסברים האלה?

אני לא רואה כאן שני הסברים. “למתים חופשי”, זאת אומרת שאם הרצון לקבל שלו מת אז הוא נעשה חופשי מהרצון לקבל.

תלמיד: אני שמעתי שלמושג “למתים חופשי” יש שני הסברים: הרצון לקבל מת ואז אדם חופשי או שאדם בעצמו בוחר בחופש ואז הרצון לקבל מת.

הרצון לקבל מת כאשר אדם עושה מאמצים כדי להמית אותו וזה נקרא “למתים חופשי”. לא יכול להיות אחרת אלא רק זו הדרך.

תלמיד: אז אין שני הסברים?

אין שניים, יש רק אחד.

שאלה: המצב הזה “אני ולא שליח” מורגש הרבה פעמים בעצמיות אבל גם מורגש בעשירייה. מה בעצם ההבדל בהתפתחות שלנו כשאנחנו נמצאים במצב כזה מתוך חיבור בעשירייה?

“אני ולא שליח” זה אומר שאנחנו על ידי חיבור בינינו מגלים את הבורא כשולט עלינו, על כל העשירייה ועל כל אחד. ובחיבור שלנו, על ידי זה שמחברים את ההתרשמויות שלנו משליטת הבורא, אנחנו מגדילים אותו ומרגישים עד כמה הוא גדול ושולט בנו בכול.

שאלה: מה המשמעות של “וכל הטרחא של הגואל”? הבורא מביא לנו את כל המצבים ומורגש שהוא כל פעם מנסה לשכנע אותנו עוד ועוד על ידי המצב ההפוך ממנו שהוא בעצם הכוח העליון, הכוח הטוב ומטיב, אז למה זו טרחה מבחינתו?

הוא נותן לנו כל מיני מצבים כדי שבסופו של דבר נחליט שכדאי לנו לברוח ממצרים, משליטת הרצון לקבל בנו. הוא ודאי מוכן לעזור, אבל אנחנו צריכים להתחיל, לבקש ולעשות מאמצים.

תלמיד: למה כל כך קשה לנו לשכנע את עצמנו שהוא הכוח היחיד?

תנסה ונראה.

תלמיד: האם כל היגיעה בעצם היא לשכנע את עצמנו שהוא באמת הכוח היחיד?

כן.

שאלה: בזמני הקורונה אמרת שהווירוס הזה ינקה את הדעת שלנו. איך עכשיו אתה מרגיש את המצב של הכלי העולמי, של העשיריות, האם אתה מרגיש שניקינו קצת את הדעת שלנו, את הגאווה שלנו? האם אנחנו מוכנים לעשות את הצעד החשוב הזה של היציאה ממצרים?

אני חושב שכן. אני מרגיש את זה לפי המידה שבה אנחנו מתחילים להבין זה את זה, קצת יותר להתקרב. קודם היינו בקבוצה שכמעט אף אחד לא הכיר את האחר ולא הרגיש שיש לידו עוד מישהו, עכשיו אנחנו מכירים זה את זה קצת יותר גם לפי הפנים, גם לפי השאלות וגם לפי האופי של כל אחד שמעיר לאחרים. זה טוב, לפי זה אני מרגיש עד כמה אנחנו מתקרבים ליציאה ממצרים.

שאלה: אמרת שמאחורי ההסתרה יש שליטה של אהבה. האם אתה יכול להסביר את זה?

אם אנחנו מורידים את הכיסוי הזה של השליטה, השנאה והדחייה של הרצון לקבל, אז אנחנו מגלים שיש שם לב נקי, ערום שבאמת מוכן להתחבר עם אחרים. כמו שמקלפים קליפה מתפוח זהב והוא הופך להיות ראוי לשימוש, כך אנחנו צריכים לראות את הלבבות שלנו ולעזור זה לזה לקלף את הלב.

שאלה: איך אנחנו עובדים בצורה נכונה עם העשירייה כדי לרצות להמית את הרצון לקבל שלנו?

רק להתחבר בינינו עוד ועוד, ללמוד יחד, להיות בשיעור יחד ככל האפשר. עכשיו לפנינו יהיה שבוע פסח, עלינו להשתדל ככל האפשר להיות מחוברים יום יום, לדבר על הנושא של עזיבת הרצון לקבל והתקרבות לרצון להשפיע בינינו. אני מקווה שאחרי שבוע פסח אנחנו ניראה קצת אחרת.

שאלה: איך אור התיקון, אור הגאולה יכול להביא אותנו להכרה שאין עוד מלבדו?

אני לא יודע להגיד לך, אנחנו פשוט צריכים לקיים את מה שהמקובלים ממליצים ולאט לאט בהתאם לזה האור העליון פועל עלינו ומקרב אותנו לעליה מעל הרצון לקבל הפרטי שלנו, של כל אחד ואפילו הכללי של כולנו יחד, וזה נקרא “יציאת מצרים”. זה נקרא “יציאת מצרים”, שהאור העליון מאיר יותר ויותר ואנחנו יוצאים לאט לאט מהרצון לקבל על מנת לקבל, עד שמתנתקים ממנו. זה לא פשוט, יש כאן הרבה הבחנות והרבה הטרדות בדרך, אבל אנחנו מסוגלים לזה.

שאלה: לצאת מרצון לקבל אפשר רק כשיודעים שיש אופציה להשפיע. אבל אנחנו נולדים בתוך כלוב, וחושבים שהכלוב הזה הוא כל מה שיש, ואין לנו בכלל מודעות שיש משהו מעבר לזה, לא כל שכן פתח יציאה.

אני לא מבין מה אתה אומר, אתה לא מבין שיש גם רצון להשפיע, אתה לא מבין שאפשר להתחבק ולאהוב זה את זה?

תלמיד: אני מבין את זה, אבל אני מדבר על המצב שבו אתה נופל מזה, או לפני שבכלל השגת את זה, ואתה חושב שהרצון לקבל זה כל מה שיש. איך בכלל תוכל להעלות על דעתך לצאת מזה, לא כל שכן לעשות את זה בפועל?

אחרי שאני מגיע ללימוד חכמת הקבלה אני מקבל הסבר, שאני כולי נמצא בחיים שהם רצון לקבל בלבד, דומם, צומח, חי, מדבר. ויש אפשרות לצאת מהרצון לקבל הזה, להיות למעלה ממנו, לעלות לרצון להשפיע.

איך עושים את זה? אם אנחנו יחד, בינינו בקבוצה, מתחברים ודורשים מהבורא שיעלה אותנו. אף אחד מאיתנו לא מסוגל לעלות לבד מעל האגו שלו, אבל אם כולנו מבינים את זה, פונים לבורא ומבקשים, אז הוא מעלה אותנו מעל האגו שלנו. ואנחנו נוכל להתקשר אחד לשני, וגם לבורא עצמו בכוונה על מנת להשפיע טוב זה אל זה. וברצון כזה אנחנו נתחיל להרגיש את העולם שנמצא למעלה מהאגו שלנו, את החצי העליון של המציאות.

תלמיד: תודה על ההסבר, הלוואי וזה יקרה.

יופי.

שאלה: האם אנחנו מגיעים להשתוות צורה כשאנחנו משתמשים ברצון לקבל כדי להשפיע לזולת ולא לעצמנו?

אנחנו תמיד נמצאים במדרגות, באי השתוות הצורה או בהשתוות הצורה, ותמיד בודקים את עצמנו עד כמה כן, ועד כמה לא. זה עוד לפנינו, נלמד בהמשך.

שאלה: איך ההבנה שאין עוד כוח אחר במצרים מלבד הבורא, בזמן הגלות, בזמן העבדות בשליטת פרעה, מביאה אור?

זה לא מביא אור, אלא לאט לאט מקדם אותנו ליציאה מהאגו שלנו, ואז בגבול, ביציאה מהאגו שלנו אנחנו מתחילים לראות את האור. במקום את הרצון לקבל, ומתחילים להרגיש בנו את הרצון להשפיע.

שאלה: היציאה מהמצרים מתרחשת באמת כאשר פרעה מסכים לתת לעם ישראל לצאת, או כשעם ישראל חוצה את ים סוף?

עוד לא הגענו לשם, את תמיד קופצת קדימה, קצת תתאפקי, עוד לא הגענו לזה, ועוד לא קראנו על זה שום דבר.

שאלה: האם ההבנה וההרגשה על כך שגם הגלות וגם הגאולה מגיעות מהבורא, מביאה את האדם לכך שבסופו של דבר הוא מבין מה היא הגלות ולמה הוא רוצה להגיע בגאולה?

כן, יתרון האור מתוך החושך זו הכוונה שאת כל מה שאנחנו מקבלים בזמן הגלות במצרים, אנחנו צריכים אחר כך כדי להרגיש מה זה גאולה. כי בלי מצרים, אי אפשר לגלות את הבורא, אנחנו צריכים את החושך כי יתרון האור הוא מתוך החושך, בהבדל ביניהם.

תלמיד: וזה מביא להבנה נכונה של מה זה השפעה, ומה בדיוק אני רוצה להשפיע?

כן.

שאלה: האם היציאה ממצרים יותר קשה לאדם שמעורב יותר בחיים הגשמיים לעומת אדם שפחות מעורב?

לא. אנחנו גם לא כל כך יכולים להשוות בין זה לזה, כי אלה עניינים פנימיים. לאחד כך, ולשני כך בכל מיני אופנים, צורות, ודרגות קושי. אנחנו לא יכולים למדוד את זה, אבל אפשר להגיד שמי שיותר מחובר עם החברים, יותר קל לו.

תלמיד: אז אדם יכול להגיד, מה שמעכב אותי זה חוסר חיבור עם החברים, וזה התנאי היחיד?

כן, זו בעצם הגלות עצמה.

שאלה: כשאנחנו הורגים את הרצון לקבל, על בסיס מה נעבוד כדי שיהיה לנו עזר כנגד הרצון לקבל, איך נתקדם אם אין התנגדות?

אין רצון לקבל מת, אלא הכוונה על מנת לקבל לעצמו. הרצון לקבל נשאר כי הוא חומר הבריאה, ורק אחר כך אנחנו לאט לאט מתקנים אותו שיעבוד עם הכוונה בעל מנת להשפיע.

שאלה: שמעתי אותך אומר אתמול שאם אנחנו באמת מתקרבים, מנסים להתקרב אחד לשני, אנחנו נרגיש מין גל כזה שאנחנו עולים עליו, והוא עוזר לנו, לוקח אותנו קדימה. אתה יכול להסביר על זה?

אני לא מבין על מה אתה שואל. זה היה אתמול, אז צריך לשמוע את השיעור של אתמול.

שאלה: הרבה פעמים אנחנו חיים על פי חוקי פרעה, אבל יחד עם זאת האנשים אומרים שזה בא מאלוהים כך או אחרת. אולי זו רק חצי עבודה, אולי להציג את זה בצורה אחרת?

אני לא מבין אותך, אתה אומר שאנחנו חיים בחיים שלנו, חצי בעבודת הבורא, וחצי בעבודת הפרעה? אין דבר כזה.

תלמיד: כן.

לא. כולנו צריכים לבדוק את עצמנו היטב, ואז לראות עד כמה כולנו נמצאים תחת שליטת פרעה. עוד לא התחלנו לצאת ממצרים, עדיין אין לנו רצון לצאת.

תלמיד: אבל הרבה פעמים כשאדם נמצא תחת פרעה הוא אומר, “הכול מגיע מהבורא”

מפני שהאגו שלנו מחייב אותנו לדבר יפה על עצמנו, אבל זה לא באמת כך. כולנו אגואיסטים, נמצאים בתוך האגו ומשקרים כל הזמן אחד לשני. אין לנו שום עניין להידבק בבורא, להיות כמוהו, להקריב את עצמנו למען החבר, לא, אין דבר כזה. לכן צריך עוד ללמוד, ולאט לאט להתקרב למצב שבו נכיר מי אנחנו.

שאלה: אפשר להגיד שהעיקרון של יציאת מצרים זה כשאנחנו מגלים שהבורא נמצא מאחורי כל הדברים של פרעה?

ודאי שגם אחרי פרעה נמצא הבורא. אין כוח אחר בכל המציאות, רק הבורא, אבל הוא פועל דרך כל מיני אמצעים.

תלמיד: וזו הגאולה, כשאנחנו מגלים שזה הוא ולא שליח?

לא, זו עדיין לא גאולה ממש, כשמתחילים לגלות זו תחילת הגאולה, שאנחנו מתחילים לראות שבאמת אין כוח אחר מלבד הבורא. אבל זו עדיין לא גאולה, אנחנו עדיין לא יוצאים מהמצרים, כי אנחנו צריכים לעבור עוד הרבה מצבים.

שאלה: כשאתה אומר שעלינו לחזק את החיבור בינינו, האם זה אומר שאנחנו צריכים לעשות יותר מפגשים פיזיים, או דברים יותר פנימיים, במחשבות ובתחושות בינינו?

העיקר זה לא המפגשים הפיזיים, אמנם שגם הם יכולים לקרב אותנו להכרת הגלות וגאולה, אלא העיקר זה שאנחנו לומדים, וקוראים את הפסוקים האלה יחד. אפילו מאה פעם כל פסוק, לא חשוב, כמה שיותר, שייכנסו לנו בתוך הלב. פתאום אחרי שתקראו אותו מספר פעמים, אתם תרגישו שרק עכשיו אתם מתחילים להבין על מה מדובר.

תלמידה: כשאנחנו נפגשות לקרוא מהכתובים, זה אומר שאנחנו צריכות לעשות את זה ביחד, או שכל אחת יכולה לקרוא בזמנה?

כל אחת יכולה לקרוא בזמנה, מתי שיש לה זמן.

שאלה: כשנגיע לגילוי הזה ש”אני ולא שליח” ו”אין עוד מלבדו”, בעצם אנחנו נראה שכל הפעולות מגיעות מכוח אחד?

כן. שהכול מגיע מהבורא.

תלמיד: מה זה הבורא, הבורא זו הכוונה על מנת להשפיע?

לא, הבורא זו לא כוונה. הכוונה מגיעה מהאדם. הבורא זה הכוח העליון ששולט בכל הטבע, כוח החיבור, כוח האהבה, נקרא בורא.

תלמיד: שמעתי אותך אומר עכשיו שהכוונה מגיעה מאיתנו. היא לא ניתנת לנו, היא מגיעה מאיתנו?

הכול מגיע מהבורא, אבל ההתחלה היא שלנו, כי אנחנו רוצים שזה ימצא בנו.

שאלה: האם נכון לכבד את שלבי ההתפתחות של החברים מבלי ללחוץ עליהם ולעבוד בסבלנות עד שאלו שלא מרגישים בגלות יהיו מוכנים לצאת?

העיקר להתאזר בסבלנות ולהמשיך.

שאלה: האם יש הבדל בין גילוי הבורא לבין הודיה אמיתית לבורא?

אלו שני דברים שונים ולא הייתי קושר אותם יחד. הודיה היא מה שיוצא מהלב שלך כלפי הבורא, זאת הרגשה נפרדת המתעוררת בלב. וגילוי הוא פעולה המקרבת אותך לבורא, הוא לא הודיה.

שאלה: האם אנחנו מחזקים את החיבור שלנו על ידי קביעות והתמדה?

אנחנו מחזקים את החיבור ואת האיחוד שלנו על ידי עזרה הדדית.

שאלה: מה עושים כשאני מוכן למות ושרק לא יוציאו אותי ממצרים?

זה טוב מאוד. זה אומר שאתה מוכן ורוצה להישאר במצרים. כלומר, מתגלה בך עכשיו רצון כזה והוא אמיתי ונכון ואתה רוצה לחיות בו, תישאר בו, אחר כך יגרמו לכך שלא תרצה להישאר בו. מזה מתחילים, ממה שיש לך וזו התחלה טובה.

שאלה: האם כשאנחנו עושים את קפיצת יציאת מצרים והכוונה שלנו היא לעבוד למען הבורא, העבודה יותר קשה?

יכול להיות שהיא יותר קשה, אנחנו לא שואלים אם היא יותר קשה או קלה, אנחנו שואלים רק על מה שצריך לעשות.

שאלה: מה התפקיד של יתר דרגות הבריאה בתהליך תיקון אדם הראשון?

אנחנו עדיין לא עוסקים ביתר דרגות הבריאה, נדבר על כך אחר כך.

שאלה: מה זה אור הגאולה?

אור הגאולה הוא האור שמאיר על האדם ועוזר לו לעלות מעל האגו.

שאלה: הבורא ברא יש מאין, את האחד כנגד האחר. האם עלינו לראות את המצבים ההפוכים, לגלות אותם כהפוכים לבורא, ובסופו של דבר הם ייעלמו מתוכנו?

כן, הכול נכון.

שאלה: כתוב שכאשר אנחנו רואים את האור אנחנו יכולים לראות את החושך. האם האור הוא כבר צורה של העלאת המ”ן?

האור הוא לא רק מ”ן, הוא עלייה, הוא תכונת, פעולת ההשפעה, ואילו פעולת, תכונת הקבלה זה חושך.

תלמידה: והרגשת השינוי וההפרדה שלנו מהבורא?

תלוי באיזה מצב של פירוד נמצאים אבל בעיקרון אפשר.

תלמידה: דווקא במצב הזה של הבקשה.

כן.

שאלה: האם ההתגברות על הפחד לראות את עצמנו עדיין ברצון לקבל זו הדרך ליציאה מהאגו?

כן.

שאלה: מה גורם לרצון לקבל שלנו להרגיש באמת שהוא בגלות כך שזה מביא אותו לתפילה אמיתית?

ככול שהוא הפוך מהבורא, הפוך ממטרת הבריאה.

שאלה: למה דווקא עם ישראל?

זו אותה קבוצה שלפי בניית הנשמות שבה, משתוקקת למגע עם הבורא.

תלמיד: אנחנו לומדים ומרגישים שכל התהליך שאנחנו עוברים הוא מגמתי והכרחי. חלק מאותה הבריאה שנקרא עם ישראל שייך גם הוא לתיקון הבריאה ולהשגת מטרת הבריאה. ואותה קבוצה שאמורה להביא את כל האנושות להשגת מטרת הבריאה היא בין האחרונים שיגיעו למטרה הזאת, כי לפי התהליך זו לא שליטה של הבורא אלא זו שליטה ממש של אותו כוח שמרחיק אותו מהשגת מטרת הבריאה.

אני יודע רק דבר אחד, שבכל האנושות ישנם אנשים שמשתוקקים לחיבור עם הבורא ובסופו של דבר הם מתאספים בבבל סביב אברהם ומוכנים לעשות פעולות כדי להתחבר ביניהם לקבוצה על מנת לצאת מהמצב שנקרא בבל. לא היו עדיין ישראלים, רוסים, ערבים, צרפתים, כלום ואף אחד. לקבוצת האנשים הזו הייתה נטייה לבורא ולכן הם קראו לעצמם אחר כך “ישראל”, ישר-אל.

תלמיד: אותה הרגשה של שייכות ליהודים רדפה אותנו במהלך כל החיים ולא הבנתי למה כולם שונאים אותי בתור יהודי, עד שהגעתי לקבוצה והבנתי שכל זה תהליך מגמתי.

ודאי שמגמתי, מפני שבך יש רשימו יותר חזק לאור העליון, לבורא, ולכן אתה נמשך ומגיע לזה. וכדי לעזור ולהראות לך שיש לך מגמה שונה מכולם אז יש שנאה מכל העולם כלפיך.

תלמיד:יש קבוצת אנשים שגם שייכים לאותו שורש.

איזו קבוצת אנשים?

תלמיד: אני מדבר על עם ישראל, אתה רואה מה קורה.

אני לא רואה מה קורה. אני רואה שיש כאלו הנמשכים למגע כלשהו עם הבורא ובעיניי הם נקראים “ישראל”, ישר-אל, ויש כאלו שלא משתוקקים ולא שייכים לזה ולא חשוב מה כתוב בתעודת הזהות שלהם.

תלמיד: אבל עדיין ממשיכים לשנוא ולרדוף גם אותם בכל חלקי העולם, בכל נקודה בעולם יש שנאה כלפיהם.

עדיין קיימת שנאה לישראל בכל מיני צורות, יותר רוחניות, יותר גשמיות וגם באמצע, נכון. למה? כדי לזרז את ההתפתחות.

שאלה: בתחילת השיעור שמעתי שבכל אחד יש נקודה פנימית שרוצה להתחבר עם אחרים.

כן, היא ישנה בכל אדם ואדם אבל תלוי כמה עמוק היא נמצאת בו.

תלמיד: אנחנו לומדים שמצרים נבחנת לקליפה ושצריך להגיע לתפילה מעומק הלב. האם נכון לתאר שאנחנו נמצאים בגלות מעומק הלב שלנו? האם עומק הלב זה המקום של החיבור בין החברים ועם הבורא?

כן, ככל שאדם נמשך לפנימיותו ולא לחיצוניותו, אז הוא יותר קרוב להיות ישראל, להיות עם הבורא, להיות יהודי וכן הלאה.

תלמיד: כשאני מתאר לעצמי שאני נמצא בגלות מעומק הלב של עצמי אז זה נותן כוחות, זה מרגיש יותר שייך וקרוב אליי. האם נכון להסתכל על זה כך?

נכון.

שאלה: אני לא מבין איך לרכוש את הרגשת הגלות ואת החיסרון לצאת מהגלות. אם הילד שלי חולה, אז יש לי דרישה מהבורא, אני מבין שהוא צריך להיות בריא. ופה אני לא מרגיש שאני חולה, כביכול אני נמצא בטבע שלי ומרגיש בסדר, יש לי הבנה שאני הפוך מהבורא, וגם את זה אני לא מרגיש. איך לרכוש חיסרון אמיתי כזה לצאת מהגלות. אפילו להרגיש שאני בגלות?

תנסה לדבר על זה עם העשירייה ותשמע מה הם אומרים ואחר כך תחזור אליי. בהרגשת הגלות אדם צריך להרגיש שהוא שייך לאיזה מין מיוחד באנושות שכולם רודפים אותו, כולם רוצים לדרוס אותו, כולם רוצים לזרוק אותו מכדור הארץ ואין לו כל כך מקום בעולם הזה, וכך הוא צריך להרגיש. אין לי מה להוסיף, כל היתר בתוך הלב.

תלמיד: בכל העולם רודפים את היהודים, את ישראל, מה שמקובל לקרוא ” ישראל”. לא רודפים שם איזה איטלקי או הולנדי שמחפש את הבורא.

כן. רק אנחנו הגענו לזמן של תחילת הגאולה השלמה ולכן מי שרוצה להגיע לבורא גם ירגיש במשהו שרודפים אותו.

שאלה: היציאה ממצרים תלויה בביטול מוחלט כלפי החברים? זה מוביל אותנו לניתוק מהאגו?

יחסי, אבל במשהו כן.

שאלה: שמענו לעצתך בעשירייה ועבדנו על הטקסט שהקראנו מתוך קטע 126 ועלה הספק הזה. הישראלים חשבו שבגלל שהם משועבדים הם נמצאים בגלות ולכן לא יכולים לשרת את המלך. האם עצם זה שהם מודעים למחשבה הזאת, זו תחילת הגאולה עבורם?

כן. הרגשת הגלות זו תחילת הגאולה. אין משהו באמצע בין גלות לגאולה, רק התפרצות ובריחה.

שאלה: הרגשת הגלות זה כשהטבע שלך יותר חזק מהרצון שלך?

כן.

שאלה: מהם הכלים שקיבלנו במצרים?

מהמצרים קיבלנו שנאה לעל מנת לקבל ולכן אנחנו רוצים לברוח מהם ולהגיע לחיבור ככל היותר מושלם בינינו. זה נקרא שאנחנו “בורחים ממצרים” ואפילו קופצים לים סוף, ועוברים לצד שכנגד שלו ומתרחקים ממצרים ככל האפשר. זו הבריחה מהרצון לקבל והתקרבות להשפעה, לחיבוק, לחיבור.

שאלה: האם יש עוד איזו פעולה של השפעה שאני יכולה לעשות מלבד לתת דוגמה?

את צריכה לתת דוגמה של חיבור ואהבה ותמיכה לכל העשירייה שלך. זה הכול, לא יותר.

שאלה: האם הרגשת הגלות בעשירייה זה כשאנחנו מרגישות שהנה “עשינו פעולות והצלחנו בכוחות שלנו”?

זה נקרא “גלות”?

תלמידה: כי אנחנו מייחסות את זה לעצמנו.

“גלות” זה נקרא שאנחנו נמצאים ברצון לקבל על מנת לקבל שלנו שהוא נגד הרצון שלנו. שאני לא רוצה להיות בו, אבל עדיין אני נמצא בו. כמו שמחזיקים אותי בבית סוהר.

תלמידה: זו הרגשה שהיא נפרדת לכל אחת או שהיא הרגשה משותפת בעשירייה?

בכל אחת ובכולן יחד.

שאלה: מה ההבדל בין הרגשת החושך להרגשת הסתרת הבורא?

הרגשת החושך זה כשאני מבין שחושך זה חוסר אור של אהבה והסתרת הבורא זה אותו הדבר. במידה הזאת יש הסתרת הבורא.

שאלה: כשאנחנו מגלים את המצבים המנוגדים לבורא זה אומר שאנחנו משכנו את האור?

לא. זה לא אומר שום דבר.

קריין: קטע 128.

“טרם שמרגישין את הגלות אי אפשר לגאול. ובזמן שהולכיןבהמ”ט, אז מרגישין את הגלות. ובשער הנו”ן השם ית’ גואל. ואין חילוק בין “גולה” ל”גאולה” אלא ב”א”, שהוא סוד אלופו של עולם. לכן גם הגלות, אם אין האדם משיג כראוי, חסר לו מהמדרגה.”

(בעל הסולם. “שמעתי”. ר”ד. “מטרת העבודה – ב'”)

שאלה: איך נהפוך לאלופי עולם, כמו זה המוזכר בקטע מס’ 128?

“אלוף” נקרא מי שכולל בתוכו את כל הכלים ואת כל האורות, כפי שהאות א’ כוללת בתוכה את כל האלמנטים של כל האותיות, ולכן היא הסימן של אלוף. כל אחד מאיתנו יכול ובעצם חייב להגיע לכך, כי אנחנו חייבים לכלול בתוכנו את כל מה שצריך, הרצונות, המחשבות, הפעולות, לכלול אותם יחד בעל מנת להשפיע ואז נגיע למקום אלופו של עולם.

תלמידה: יש כל מיני היבטים בטבע, באופי שלי שאני מרגישה בהם חסרת אונים ולא מסוגלת לשנות אותם. זה מכה בי כל פעם מחדש ואני חשה ממש משותקת כשאני מרגישה שזה הטבע שלי ושזו פשוט אני. אני מקשיבה לשיעורים, לקטעים, וממש לא רוצה לדבר עם אנשים אחרים כי בכל פעם אני מגלה מחדש כמה הטבע שלי בעייתי. מה לעשות?

כך זה בינתיים, זה השלב הראשון בהכרת הרע, עוד מעט זה יעבור ותתחילי קצת יותר לרכוב על זה, לנצל את זה והכול יהיה בסדר, זה יסתדר. העיקר סבלנות. בדרך שלנו עלינו לתת מקום, היינו זמן, לבורא לטפל בנו, לדעת מה אנחנו מגיבים, כמה אנחנו יכולים או לא יכולים, ולהצדיק את הבורא בכל הפעולות שלו כלפינו. לא להתרגז ולא לצעוק, אלא בכל זאת ככול האפשר להידבק אליו ולקבל מה שמקבלים ממנו באהבה. אולי נלמד פעם איך עובר מתפתח ברחם אימו, איך למרות שהוא מתפתח נגד האימא, הוא בכל זאת מקבל ממנה ועובד איתה בהשתוות ולכן גדל. זה תהליך מאוד מיוחד שנשיג רק בסוף ההתפתחות שלנו.

שאלה: אני מרגיש את הגלות ממש עד עומק עצמותיי, מה עוד אני צריך לעשות כדי שאהיה ראוי למדרגה השלמה?

אם אתה מרגיש כך סימן שאתה יכול לתקן זאת.

שאלה: איך להגיע לגלות בצורה נכונה קשור לעבודה שלנו בעשירייה עם החברים?

אנחנו צריכים להגיע לחיבור כזה בינינו שלא נרגיש בגלות, שהאור העליון ימלא את כל המרחק בינינו ויעלה אותנו יותר ויותר מיום ליום.

שאלה: כתוב בקטע “ובזמן שהולכין בהמ”ט, אז מרגישין את הגלות.” לפני זה אין דעת, אין הרגשה?

אנחנו לא יודעים מה זה מ”ט, אלה מדרגות גבוהות מדי, אבל אנחנו כן מרגישים שתוך כדי ההתקדמות שלנו אנחנו נמצאים בגלות יותר ויותר גדולה, כך שלמרות ההתקדמות שלנו לקראת היציאה ממצרים, נרגיש בשליטתו המתגברת של פּרעה. ודווקא לצורך ההתקדמות ניתנת לנו ההרגשה הזאת.

שאלה: באיזו צורה מתבצעת הרחבה של הרגשת האחריות כלפי העשירייה?

בצורה שבה אנחנו מנסים להתחבר. כל אחד משפיע על חברו ובזה אנחנו משיגים כמה אנחנו מחוברים.

שאלה: מה התאמה או הקשר בין תחושת הגלות לבין שער הדמעות, האם יש קשר בין שני המושגים האלה?

ודאי שיש הבדל כי שער הדמעות לאו דווקא עומד ביציאה מהגלות אלא מגיעים אליו. יש הבדל, אנחנו נראה זאת אחר כך, עכשיו אני כבר לא יכול להתחיל לפרש את זה.

שאלה: האם יכול להיות מצב שבו בתוך העשירייה הפרטית יש חבר הנמצא במצרים, חבר אחר במדבר, וחבר בארץ ישראל?

כן, זה יכול להיות, ואנחנו צריכים דווקא לעודד את היחד שלנו, שכולנו נהיה ביחד.

(סוף השיעור)