WEDNESDAY PRAYER: NETZACH-TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

READING: between after midnight and sunrise of Wednesday

Lesson on the topic of “Pesach (Passover)”

שיעור בוקר 27.03.23 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

פסח – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא פסח, קטעים נבחרים מן המקורות. כותרת “שעבוד מצרים”, תת כותרת “וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים”, קטע 116.

זה באמת הנושא העיקרי, “זכרת כי עבד היית בארץ מצרים”. זאת אומרת, שכל העבודה שלנו, כל הדרך שלנו מכאן ועד גמר התיקון, הכול מתבסס על זה שאנחנו או נמצאים, או היינו כבר באיזושהי צורה והתחלנו לצאת מהרצון לקבל על מנת לקבל, מהאגו שלנו, ואנחנו לאט לאט מתחילים לגלות את הכוח העליון, את העולם העליון, את תכונת ההשפעה. ושיש בטבע כוח אחר, שני, הפוך ממה שאנחנו נמצאים בו. וזו באמת שמחה גדולה והפתעה גדולה שהבורא הכין לנו. וכתוב בפשטות, “זכרת, כי עבד היית בארץ מצרים, ויוציאך” הבורא “ה’ אלקיך משם”.

מה זאת אומרת? שאנחנו צריכים, מחויבים לזכור שהיינו ברצון לקבל, והרצון לקבל שלנו הוא כל הזמן שלט עלינו ואפילו כשאנחנו יוצאים ממנו, אז יוצאים רק בגלל שהבורא מוציא אותנו בכוח “ויוציאך ה’ אלקיך משם”. ואנחנו צריכים להרגיש שאנחנו בעצמנו לא מסוגלים לצאת מהרצון לקבל, אבל על ידי זה שמתחברים ופונים לבורא ומבקשים, צועקים, מתפללים, אז על ידי זה אנחנו כן מתחילים להרגיש איך אנחנו יוצאים בכוח מהרצון לקבל שלנו, מהאגו שלנו, במוח ובלב, ומגיעים לרצון להשפיע.

ההרגשה היא מאוד מאוד מיוחדת, כי חלק ממנה עובר ברצון שלנו וחלק נגד הרצון שלנו, ואנחנו יכולים להשוות איך היינו יכולים לצאת או לא. איך יוצאים או לא יוצאים מהרצון לקבל, איך הבורא עושה את זה עלינו או שאנחנו יכולים לעשות.

זאת אומרת, יש לנו כאן בירורים של כל הכוחות שיכולים לפעול ביציאה מהאגו שלנו, ואלו דברים שאנחנו לומדים אותם ממש על עצמנו, על בשרנו.

זה הקטע שאנחנו לומדים, “שעבוד מצרים” ואיך אנחנו מגלים שישנה בכל זאת גאולה, יציאה ממצרים ואיך אנחנו יכולים להתחבר ובאיזו צורה יכולים לצאת ממצרים.

קריין: כותרת: “שעבוד מצרים”, תת כותרת: “וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים”, קטע 116.

“וזכרת, כי עבד היית בארץ מצרים, ויוציאך ה’ אלקיך משם”. שיש לפרש על דרך העבודה, שהאדם צריך לזכור, שהיתה לו ירידה מטרם שבא לעליה. היינו שה’ נתן לו להרגיש את הרע שבו. כלומר, שהאדם צריך להאמין, כי הרגשה זו, שהוא עבד אצל המצריים, היינו שאין לו רשות לעשות משהו לתועלת ה’, אלא כל מה שהוא עושה, הוא רק לתועלת המצריים שבאדם, זה בא מצד ה’.” 

(הרב”ש. מאמר 44 “מהי הסיבה שבגללה זכו ישראל לירושת הארץ, בעבודה” 1991)

זאת אומרת, הבורא מלמד אותנו באיזה מצב אנחנו נמצאים ומגלה לנו שאנחנו נמצאים ברצון לקבל על מנת לקבל ואנחנו לא יכולים לברוח ממנו, לצאת ממנו, אפילו שהיינו רוצים.

כאן השאלה, רוצים או לא רוצים, יכולים או לא יכולים, ואדם צריך להאמין שאם הבורא היה עוזר, אז בטח היה כבר יוצא מהשעבוד של האגו שלו, היה נפטר מהרצון האגואיסטי והיה עולה לחיבור, לאהבה, למעלה מהטבע של העולם הזה, של מצרים. וכך אנחנו קובעים את הדרגה, את המצב הראשון שלנו.

שאלה: בדיוק לגבי המדרגה הזאת של המצב הראשון שלנו, מה בדיוק קורה עם האדם כשהוא יוצא ממצרים, או שהבורא מוציא אותו משם?

אדם לא מיד עוזב את מצרים, הוא צריך לשנוא את המצב. ובמידת השנאה לאגו שלו ששולט עליו, ומרגיש שיש לו כבר רצון אחר חוץ מהאגו, שהוא רוצה להיות מחובר עם החברים, שהוא רוצה להיות קשור לכוח העליון, שהוא רוצה להבין ולהרגיש את המציאות שהוא נמצא בה מקצה לקצה. וכשיש לו איזו הבנה, הרגשה איפה הוא צריך להיות במקום במצב הנוכחי, אז הוא מתחיל לשנוא את השעבוד שלו לרצון לקבל, כי הוא מגלה שרק הרצון לקבל הוא שמחזיק אותו עכשיו ואין שום אפשרות לברוח מהמצב הזה למצב נצחי, שלם, יפה שמבין את הטבע, והטבע זה הבורא מקצה לקצה.

ואם הוא לא יוצא מהשעבוד של האגו, הוא יותר ויותר אוסף בתוכו שנאה ודחייה לרצון לקבל, ורואה בו ממש אויב, השונא העיקרי שלו, שחוץ מזה אין, וכל היתר אלה הפרעות שנובעות מזה שאלה “עובדי פרעה” מה שנקרא.

וכך אנחנו מתקדמים בינתיים, זה השלב הראשון לפני יציאתנו ממצרים. שאנחנו מתחילים לראות את הדרך שלנו עד כה, ומצבנו כאן עכשיו כשליטת פרעה ואנחנו לא מסכימים להמשיך עם זה.

שאלה: כתוב, “אלא כל מה שהוא עושה, הוא רק לתועלת המצריים שבאדם, זה בא מצד ה’.” למה הבורא עשה את זה בצורה כזאת?

כדי שאנחנו נראה מי הוא השונא שלנו שזה האגו שנמצא בקרבנו, ונרצה להפטר ממנו בלבד, כי חוץ מזה אין לנו מה שמפריע לנו להמשיך לקראת הבורא, לקראת הדבקות.

תלמיד: כשהרצון לקבל מתגלה בצורה כל כך בולטת, מאיפה האדם מביא דרישה לצאת מתוך הרצון לקבל?

מתוך זה שהבורא מגלה לו עד כמה הוא נמצא בשעבוד של הרצון לקבל וכמה הוא מפסיד מזה ואז לאט לאט הוא מגלה עד כמה שהרצון לקבל, האגו שלו הוא השונא שלו, האויב שלו והוא רוצה להפטר ממנו, ומאידך הוא רואה עד כמה שהאגו הזה, השונא, הוא בעל הבית עליו ולא נותן לו לצאת. ושוב הוא כאילו אומר לעצמו “היום בטוח אני אעשה את זה ועכשיו אני אעשה את זה” ובעוד רגע הוא שוב נכנס תחת שליטת הרצון לקבל ואין לו שום אפשרות לצאת, להתרחק, לקרוע את עצמו ממנו. וכך זה עד שהוא מגיע למצב ש”טוב לי מותי מחיי”, והוא מוכן לקפוץ לים סוף.

שאלה: למה בקטע מדובר על כך שהאדם צריך לזכור את מה שקרה לו, בשעה שיש לנו הוראה בחכמת הקבלה, שאנחנו לא צריכים להיות בעבר, אלא תמיד להיות מכוונים כלפי העתיד?

כאן מדובר כבר על מצבים שהם יוצאים ממצרים ואז הם צריכים גם אחרי זה לזכור “כי עבד היית בארץ מצרים”, כי כל הדרך שלנו עד גמר התיקון אנחנו בונים על זה שאנחנו יוצאים ממצרים. זאת אומרת, שכל היציאה שברחנו בלילה, בחושך, מבלי לדעת לאיזה כיוון ואיך, וברחנו מהאגו שלנו, מהרצון לקבל רק לכיוון החיבור בינינו – אנחנו ממשיכים בזה וכאילו כל הזמן רצים, רצים ורצים כל הדרך עד גמר התיקון וכשמגיעים לגמר התיקון, אז כבר זהו, תיקנו את המצרים שבנו ומגיעים לכל טוב, לדרגת הבורא, לדבקות.

שאלה: בעשירייה אנחנו עוסקים בנושא מצרים, אם אנחנו הולכים מתוך ההנאה בחומר, זה אומר שאני עדיין לא רואה את מצרים בכלל, מפני שאני פשוט נהנה מהחומר, מהגשמיות?

מתחילים ממה שיש בנו וכנגד זה רוצים להרגיש שאנחנו נמצאים בקשר עם החברים שרוצים להעביר את כל תשומת הלב שלנו למרכז של החיבור בינינו. לאט לאט ככל שאנחנו מתחברים למרכז החיבור של החברים, לפי זה אנחנו יכולים לראות האם אנחנו עושים אילו צעדים לצאת ממצרים, מהאגו שלנו או לא.

הדברים האלה צריכים להיות ברורים יותר ויותר, וכך אנחנו מתחילים להבין איך בכלל בנויה כל מערכת הטבע ואיפה אנחנו נמצאים.

שאלה: האם המצב הזה, הלחץ הזה בין שני המצבים יוצר את התפילה, או שהוא מביא אותנו למצב שנתפלל עבור החברים ואז כתוצאה מזה נצא ממצרים?

כן, ודאי שכאן הלחצים האלה שאנחנו נמצאים במצרים, ואנחנו רוצים לצאת ממצרים, הפער בין שני המצבים האלו לוחץ, נעשה ממש בלתי נסבל ואז אנחנו בורחים.

שאלה: כדי ללמוד אם אתה מתקרב ליציאה או לא, לפעמים אתה עושה פעולה למען החברים והחברים יוצאים מגדרם, מודים לך, מרימים לחיים, ולפעמים הם מראים לך שהם מאוכזבים ואפילו אדישים לפעולה. האם אפשר ללמוד מזה משהו?

מה שאתה לומד מחברים, זה מה שהבורא רוצה שאתה תראה בחברים. זה לא שהחברים הם בעצמם כך נמצאים או כך עושים לפניך, את הכול עד לפרט האחרון, עושה הבורא.

אי אפשר לתאר עד כמה בין אדם לכל מה שמתואר בו, נמצא הבורא ומתאר ומצייר לאדם צורת העולם, תמונת העולם. ולכן הוא לא רואה חברים, הוא לא רואה טבע, הוא לא רואה כלום, מה שהוא רואה זה את הבורא, כל הזמן ותמיד. וכל היחסים שלו לכל אחד מהחברים ובכלל לעולם, גם את זה הבורא מייצב לו ומצפה שהאדם ישנה את היחס שלו לכל המקרים האלו.

תלמיד: ואיך אדם מפרש את זה נכון?

אני מפרש את זה נכון, כשאני נמצא מול הבורא כל הזמן.

תלמיד: ואם החברים אדישים או מאוכזבים מפעולה שעשית, אז הבורא מאוכזב ממך?

לא, אל תעביר את זה לצד השלישי. זה לא נכון ואני לא רוצה להיכנס לזה כי נתבלבל. יוצאת מכאן פילוסופיה.

שאלה: אם הבנתי נכון, אנחנו צריכים לצאת ממצרים לכאורה אפילו מהרצונות החומריים או מהרצונות הגשמיים, שזה תהליך שלא משנה מה אנחנו עושים, אם כך האם היציאה ממצרים זו היציאה מהכוונה על מנת לקבל כדי לעשות נחת רוח לבורא?

כן, ודאי שזה זה. היציאה ממצרים זו היציאה מהכוונה על מנת לקבל, וככל שמתרחקים ממצרים, יוצאים מהכוונה הזאת על מנת לקבל ונכנסים דרך ארבעים שנות המדבר, שזו הדרגה ממלכות לבינה, מספר ארבעים, ונכנסים לדרגת בינה, דרגת בינה היא כבר על מנת להשפיע. כך אנחנו יוצאים ממלכות, שכוונתה על מנת לקבל, דרך כל הספירות עד בינה, דרך זעיר אנפין לבינה, וכשנכנסים לבינה זה נקרא שבאים לארץ ישראל.

שאלה: ככל שאנחנו מחוברים או לא מחוברים עם העשירייה זה עוד איכשהו ניתן לבדוק, אבל איך אפשר לבדוק אם אנחנו עובדים למען הבורא?

על החברים.

תלמיד: כן, זה משהו שאנחנו באמת יכולים לבדוק, אבל יותר מזה אנחנו לא צריכים?

יותר מזה לא צריך. אם אני מגיע לאהבת החברים, אז למעשה בזה אני מגיע לאהבת הבורא.

שאלה: ההרגשה הזאת שאתה מרגיש את הקבוצה, את העשירייה, זה בדיוק מה שמגיע כהרגשת הבורא?

במידת ההתקרבות לחברים אני מרגיש יותר ויותר קרוב אל הבורא ותכונתו, אל הטבע שלו, עד כדי כך שכשאני מתחבר עם החברים לחלוטין, בצורה מלאה, אני מרגיש שאני מתחבר עם הבורא בצורה מלאה.

תלמיד: מה זה אומר שאני מתחבר באופן שלם?

כלומר בכל התכונות וכן הלאה.

תלמיד: שאני מרגיש כבר את הקבוצה כחלק ממני?

כמובן.

שאלה: שמעתי שהאגו הוא הבוס, הוא השולט עד שהאדם אומר “טוב לי מותי מחיי”. הגעתי כבר מספר רב של פעמים להרגשה הזאת, של טוב לי מותי מחיי, אבל אני עדיין מרגישה שאני נשלטת על ידי האגו. איך אני יכולה לשכנע את הבורא בכנות שלי, ברצון שלי ש”טוב לי מותי מחיי”?

את רוצה למות או לחיות?

המתרגם: הכוונה לצאת מתוך האגו.

תלמידה: אני לא רוצה למות, אני רוצה לחיות אבל לפעמים אנחנו מגיעים למצב כזה, ש”קח את החיים שלי או שתביא אותי למצב של השפעה, אחרת לא רוצה לחיות ככה, חיים כאלה, אין בזה טעם”. אני מרגישה שאני מגיעה למצב הזה אבל אני עדיין מרגישה אגואיסטית. אז איך אני יכולה לשכנע את הבורא שאני באמת מגיעה למצב הזה של טוב לי מותי מחיי? קח את החיי או תן לי את הרצון להשפיע.

יש לך לב טוב. מה שאנחנו צריכים לעשות, זה רק להמשיך. כי הכיוון שלך הוא נכון, יש קשר עם הבורא, היחס לחברות זה מה שצריכים לתקן יותר ויותר, שאת תראי לא את הבורא, אלא את החברות כמטרה. ואם את יכולה להיות איתן ממש מחוברת בלב השלם שלך, אז את מגיעה לתיקון השלם.

שאלה: האם היציאה ממצרים זה מעבר המחסום?

כן.

תלמיד: ואת המעבר הזה אפשר לעשות ביחד כעשירייה, זה לא משהו שאני יכול לעשות לבד?

נכון. לכן כל ההכנה שלנו ליציאת מצרים היא לפני יציאת מצרים. זה שאנחנו מתחברים בינינו ואז מחליטים שכבר זהו, אנחנו כולנו כאן בחיבור בינינו, בואו נצא, ובורחים מהאגו שמפריד בינינו ומתחברים, כל הציורים האלה של ים סוף והבריחה ממצרים וכן הלאה, זה הכול קורה בעצם במצב הרגשי בינינו, עד כמה אני מתקרב לחברים, כמה אני נעשה מחובר והדוק איתם, וזה נקרא בשבילי היציאה ממצרים, יציאה מהריחוק, מדחייה לחיבור. זה כול מה שקורה.

שאלה: את כל הפעולות שאני עושה, אני מרגיש שהבורא עושה דרכי. הוא ממלא אותי וגורם לי להרגיש שההשפעה זה משהו שמחמם את הלב ואנחנו מרגישים שהבורא שולט בנו בכול. איזה מצב זה? האם זה מצב שאנחנו בהשפעה אמיתית או שזו רק הרגשה פרטית שלנו?

זו עוד לא השפעה אמיתית, זו עדיין הרגשה פרטית שלך אבל זה כבר יפה וטוב ובדרך ליציאה ממצרים, יציאה מהגלות.

שאלה: הזיכרון הזה של העבר יישאר תמיד איתנו, גם לאחר המוות של הגוף הפיסי? כלומר, כשאנחנו נהיה בארץ ישראל יהיה לנו זיכרון של הימים האלו?

לא, אני לא רוצה לענות על שאלות כאלה ששייכות לחיים ומוות גופניים. אתם צריכים לגלות את זה כל אחד לפי איך שהוא מתקדם לגילוי העולם הרוחני, אז יהיה לכם הכול ברור. כל דבר צריך לקבל בזמנו. זה כמו שלילדים קטנים נותנים אוכל שמותאם לגיל חצי שנה, שנה, שנתיים, שלוש, כל מאכל צריך להיות מתאים לגופו של הילד, וככה זה גם כאן. אחרת זה נקרא שאתה אוכל פרי ממש לא בשל.

שאלה: אני שומע מחברים וגם אצלי יש כאילו יש נטייה להתעוררויות שכמעט יוצאים, וזה נעלם. האם חוסר ההצלחה האמיתית זה בגלל שאנחנו לא עושים את זה כעשירייה?

כן. חוסר הצלחה זה חוסר החיבור. אין יותר.

תלמיד: זה נראה כאילו הבורא מעורר כל אחד מאיתנו ונותן לנו את ההרגשה הזאת, אבל כדי שזה יקרה בפועל צריך לקרות מתוך היחס שיש כעשירייה לעניין הזה. כי ההתעוררות הזאת דוחפת אותי כפרט כאילו לצאת וזה לא דוחף אותי מיד בתודעה לעשות עם העשירייה.

אז צריכים להשתדל לעשות את זה כעשירייה. ועשירייה זה לא עשר, אלא כל כמות שתהיה רק שיהיה מחובר ביניהם ל”כאיש אחד בלב אחד” מה שנקרא.

תלמיד: אז כשאדם פרטי מרגיש את הלחץ או את המשיכה הזו, איך אפשר לתאר את הפעולה שהוא צריך לעשות עם העשירייה, איך הוא מתרגם את זה?

הוא נדבק לחברים ורוצה להיות יחד איתם במחשבה וברצון, בפעולת חיבור כזאת שהם כביכול מגרשים את כל היצר הרע מהקשר ביניהם, כל המחשבות והתוכניות האגואיסטיות.

תלמיד: ואז השונא, המצרים זה בתוך האדם או שהוא מרגיש שזה בין החברים?

בין, לא בתוך האדם אלא בינינו, שלא נותן לנו להתחבר.

תלמיד: אז ההתעוררות הראשונה היא כאילו בתוכי, אבל כשאני בא לממש בפועל אני צריך למצוא באמת את המקור שנמצא במרכז העשירייה, בין החברים.

נו, במרכז העשירייה. בין כל חבר וחבר.

שאלה: כשאנחנו נמצאים תחת שליטת המצרים כל ירידה גורמת לנו לשאול או יותר להטיל ספק בעבודה, וקשה מאוד להמיר את הירידות האלה לעלייה כל פעם. איך אנחנו יכולים להתגבר על המצבים של הירידות?

זה קשה. הייתי אומר שזה בלתי אפשרי להתגבר על הירידות, אבל הבורא כבר עשה כך שהירידות עצמן מביאות אותנו לעליות. דווקא על ידי ירידות ועליות, ירידות ועליות, אנחנו רוכשים גבהים, מצבים חדשים, וכך מתקדמים. אבל לא יכולה להיות שום התקדמות בלי ירידה. ירידה זה כאילו אתה יורד לרצון לקבל שלך ומרגיש אותו עוד יותר חזק ועוד יותר עמוק. ולוקח אותו ומעלה את הרצון לקבל כמנה שעכשיו אתה הולך לתקן. דווקא על ידו אתה מתחיל להיות דומה ודבוק בבורא. בלי רצון לקבל לא יהיה לך גם קשר עם הבורא.

שאלה: האם בקשר, בחיבור בינינו, נצטרך להיות כלי מוכן עד שנשמע שהמורה מזמין אותנו לצאת ממצרים, כמו שהאר”י אמר לתלמידים שלו – בואו נעלה לירושלים. או כמו שמשה אמר לישראל – עכשיו יוצאים?

כן.

תלמיד: נצטרך לחכות שיבוא מלמעלה קול שמזמין אותנו לצאת?

ודאי שזה צריך לבוא מלמעלה, אבל בדרישה שלי מלמטה.

תלמיד: האם אנחנו קופצים לים סוף בגלל שאנחנו בורחים מהמצרים או בגלל שיש לנו גדלות המטרה?

בגלל שאנחנו רוצים לברוח מהמצרים.

שאלה: אנחנו לומדים שהבורא שמאלץ אותנו לצאת ממצרים, זוהי העשירייה המחוברת שלי. והיציאה ממצרים זה תהליך החיבור של החברים שיהיו כשלם. איך עליי לראות בו זמנית בעשירייה גם את הבורא המאוחד וגם אותם החברים שמפורדים בעיניי שעליי לחבר אותם כדי לצאת ממצרים?

אתה צריך לפתוח את הלב ולהכיל את כולם ואת הבורא ואת כל החברים בתוך הלב שלך. חוץ מזה לא צריך שום דבר. וכל החשבונות שלך צריכים להיות רק בהרגשה בלב ולא בשכל.

תלמיד: האם בתוך הלב שלי כרגע הם צריכים להיות מופרדים ביניהם או מחוברים?

תתחיל לחבר אותם.

שאלה: בתחילת השיעור תיארת מצב של שנאה ואי הסכמה למצב הנוכחי, איך מגבירים את זה? כי יש הרגשה שמה שלא עושה השכל עושה הזמן, מידת סבלנותם.

גם זה צריך להיות.

תלמיד: אבל איך מגבירים את השנאה למצב הזה, אחרת לא רואה איך יוצאים מזה.

אדם לא יכול לעשות לבד, כי האגו שלו יתנגד. הוא לא אוהב, אבל הוא יבוא למצב ש”כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו”. זאת אומרת שהמצב לא טוב, אבל אני סובל, מה יש לי לעשות, סובל. ויושב שנים שנים ואוכל את עצמו, אלא כאן צריכה להיות רק תמיכה מהסביבה.

תלמיד: אז כאילו אין עבודה בזה?

עבודה בזה להתקשר לסביבה ככול האפשר בכל מיני צורות ולעשות מזה אמצעי שילחצו עליך, שיתנו לך כוחות, דוגמאות, וכך אתה תתקדם.

תלמיד: זה יש, אבל כאילו אני פשוט אומר לעצמי למה אני מסכים עם המצב הזה ואני כאילו לא יודע איך לפתח לכך התנגדות.

על ידי כך שאתה מתקרב לחברים. אתם צריכים לדבר על זה ולהבין שעכשיו אנחנו נלמד על הדברים האלה ביציאת מצרים, דווקא עכשיו כל הפסוקים האלה הם מאוד מעשיים.

שאלה: אנחנו שונאים את מצרים, אמרת שזה תלוי כמה אנחנו מרגישים את ההבדל בין השלבים, באיזה שלב אנחנו נמצאים כלפיי השלב שבו אנחנו צריכים להיות. איך עלינו לעבוד בעשירייה כדי להרגיש את הפער הזה?

אנחנו צריכים להיות כל הזמן מחוברים בינינו בקבוצה ובשינוי הקשר בינינו בקבוצה, אנחנו נתאר איך אנחנו מתקרבים ליציאה ממצרים, איך הבורא פועל עלינו, איך הוא מפריד בינינו, איך הוא מקרב בינינו, איך אנחנו יכולים להוסיף עבודה משלנו, עד שבסופו של דבר גם אנחנו וגם הבורא נעשה איזו פעולה ונצא ממצרים. כך זה הולך. העיקר להרגיש שאנחנו צריכים להתחבר כדי לברוח מהאגו שלנו לחיבור.

שאלה: נניח קיבלתי את ההחלטה, הבנתי שאין לאן לברוח, עליי פשוט להתחבר עם החברים שלי וקיבלתי את ההחלטה. ואני מוכן, רוצה לעשות את הפעולה הזאת ואני נדחה עוד יותר ואני עוד פעם נופל לבור עוד יותר עמוק.

אל תדאג, הבורא נותן את כל המצבים לך בצורה מאוד מדויקת שתעזור לך להתקרב ליציאה. רק אתה צריך לקבל את זה בצורה כזאת שאין עוד מלבדו והוא פועל עלייך ושאתה מוכן לעשות את כל הפקודות שלו, העיקר להתקרב לחיבור. יציאה ממצרים זה החיבור הראשון בינינו בעשירייה, אז האגו שלנו, יצר הרע, הרצון לקבל, לא מפריד בינינו בצורה סופית, אלא אנחנו כבר יכולים להתחיל להתחבר, זה נקרא “יציאה ממצרים”.

שאלה: מה ההבדל בין להצדיק את הבורא בכל מצב או “כסיל היושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו”?

בדרך כלל שהאדם מתחיל לגלות את היצר הרע שלו זה מקרר אותו בעבודה רוחנית והוא רוצה לברוח לכל מיני כיוונים רק לא להרגיש את הרע שבו. וכאן זו הבעיה. על המצב הזה כתוב “כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו”. אם הוא בכל זאת רואה את עצמו נמצא בעבודה וחייב להתקדם, אז הוא רואה במצב שמקבל דווקא מצב המתקדם. ופשוט להוסיף כוחות.

רק הבעיה היא שעכשיו הוא כבר לא יכול להוסיף כוחות כמו שהוא היה במצריים, שם הוא היה בשעבוד של הרצון לקבל. זאת אומרת שעל כל אחד ואחד היה רצון לקבל שכאילו עטף אותו ולא נתן לו להתחבר עם אחרים, ועכשיו לקראת היציאה, או בזמן היציאה ממצרים, הוא יכול להתחיל להרגיש את החבר במשהו לפחות לגעת בו, וכך הם עכשיו יכולים כבר להעביר התפעלות, התרגשות, גדלות המטרה, כל הכוחות האלה, זה לזה. ואז יהיו לכולם יותר כוחות, יותר נחיצות לצאת ממצרים. ובכוח הזה היפה הם יוצאים.

שאלה: בדרך ממצרים, הבורא כל פעם מוסיף לנו אילו מצבים ותמונות. האם יהיה נכון באותן התמונות שהוא מציב לנו לראות ביקורת כלפי החברים?

הבורא מראה לנו כל מיני תמונות מהיחסים בינינו. אנחנו צריכים להבין שכל זה הוא נותן לנו כדי שבעבודה הנכונה עליהם אנחנו נצא ונתרחק ממצרים.

תלמיד: אבל הביקורת יכולה להיות גם בתוך העשירייה, גם כלפי חבר.

לא צריך להיות שום דבר. לא צריך להיות זה אלא צריך להיות להיפך, השתוקקות להתקרבות, לחיבוק, לכך שלא יהיו בינינו כאלה מצבים, למרות שהם כן יופיעו.

שאלה: מתי מגיע אדם למצב “אתה הכול הפועל בנפעל ואני הנפעל אז תתקן אותי לפי שורש נשמתי”? מתי מגיעים לזה?

מגיעים לכך כאשר מרגישים שהבורא פועל והוא עושה את הכול ואני נמצא בשליטה שלו.

תלמיד: איך נגיע למצב “לא אמות, כי אחיה כדי להוציא לאור שלמות פעולותיך, שמותיך וכינוייך, שזאת הייתה סיבת בריאת העולמות”?

אני לא יודע. כנראה שנגיע.

שאלה: האם המצב של “טוב לי מותי מחיי”, כשאני נמצא תחת שליטת האגו, הוא גורם לבורא לפעול? הוא זה שמניע את הבורא?

נגיד שכן. כי אם אדם כביכול עונה על כך שהבורא מעורר בו ש”טוב לי מותי מחיי”, רק שאני רוצה בכל זאת להיות דבוק בבורא, אז הבורא עוזר לו.

שאלה: מה זאת אומרת שביציאת מצרים האגו מפסיק להפריע לנו?

טוב, זה תלוי באיזה שלב, אבל מצרים זה האגו שלנו בצורה הגלויה, וכשאנחנו יוצאים מהמצרים, שם במידה שאנחנו מתרחקים מהמצרים, אז האגו שלנו נכנס תחת השליטה שלנו. וכבר נעשה כביכול יותר ויותר רגוע. בהדרגה, במדרגות יותר גבוהות. אבל בכל זאת כך זה. ועד שאנחנו נכנסים לרצון להשפיע, ועל ידו אנחנו מאזנים את הרצון לקבל ומתקרבים כבר לקו האמצעי.

תלמיד: כשהאגו הופך יותר רגוע על פני מה ההתנגדות? איפה העבודה? אם הוא משחרר לנו פתאום, אז מה “העזר כנגדו”?

לא. אז אנחנו צריכים לבנות את עצמנו כנכללים משני כוחות, כוח הטוב וכוח הרע. “זה כנגד זה ברא אלוהים”. ואנחנו כך בונים את הנשמה שלנו ועל שתי הרגליים האלו אנחנו מתחילים להתקרב לגמר התיקון.

קריין: קטע 117.

 “”וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים”. כאן מרמז לנו, כי האדם, הנמצא בזמן העליה, הוא צריך ללמוד את מה שהיה לו בזמן הירידה. כי בזמן הירידה אין עם מי לדבר, כי אז האדם מחוסר הכרה בחיים הרוחניים, ואינו דואג אז, אלא רק למלאות את גופו עם תענוגים, ולא חשוב לו מאיזה מקום באים לו התענוגים, אלא רק “תן”. אלא בזמן העליה, אז האדם יכול ללמוד ולהרוויח ממצב הירידה, וזה “וזכרת”.”

(הרב”ש. 607. “וזכרת, כי עבד היית”)

זאת אומרת, אנחנו עוברים שני מצבים. זמני ירידה וזמני עלייה. וקודם צריכים לעבור את הזמן הירידה, כי זה זמן גילוי היצר הרע, כל התכונות הרעות, ריחוק בינינו וכן הלאה. שאז אחר כך יש לנו מה לתקן. וכך מכך שנכנסים לרצון לקבל ואחר כך מתקנים אותו, נכנסים לרצון לקבל עוד יותר גדול, מתקנים אותו וכך מכל כאלו הצעדים אנחנו באים לתיקון השלם.

שאלה: מה צריך לזכור, שהיינו עבד או שזה הבורא שמוציא אותנו מתוך המצרים?

על הכול. שהכול עושה הבורא. “אין עוד מלבדו”. יצר רע ממנו, יצר טוב ממנו, כל התהליך ממנו, החלפת כל המצבים גם ממנו, אין שום דבר שלא ממנו.

תלמיד: אז איפה יש לנו את המקום שאנחנו נכנסים לתהליך?

אנחנו צריכים, כמו תינוק שהוא תופס את אימא, שנמצא על גופה של אימא ותופס אותה, ואז הוא בטוח שלא יקרה לו כלום כי הוא מחזיק את אימא. זה מה שאנחנו צריכים. לאחוז בעשירייה ובתוך העשירייה יש כוח הבורא. כי העשירייה היא מאוחדת וכך אנחנו מתקדמים.

תלמיד: אז איפה בתוך הדבקות הזאת, האחיזה הזאת הצמודה יש מקום להסתכל על מה שמונע מאתנו אם אנחנו כל כך נאחזים חזק?

שום דבר לא מונע מאתנו כלום, אלא רק כדי שאנחנו נאחוז זה בזה ובבורא יותר ויותר.

תלמיד: אז מה יש לזכור בעצם?

שזה מגיע מאותו כוח העליון שמגדל אותנו. שאין דבר לרעה, הכול לטובה.

שאלה: האם ניתן להגיד שביציאתנו ממצרים אותן המטרות שרדפנו אחריהן לפני כן הופכות לכיוון בלבד, והפירות להם ציפינו ופעלנו לאותו כיוון הופכים אך ורק לכיוון, ומה שהופך לחשוב עבורנו זו התוצאה שהבורא יהיה מרוצה?

כן, צודק. זה נכון.

שאלה: האם אני צריך לצפות לכך שיום אחד יגמרו הכניסות והיציאות האלה?

כן, ודאי. כשאתה תתפוס את החברים ובהם תגלה את הבורא במלואו זה יהיה גמר התיקון, פשוט מאוד. ובזה אתה תגלה את כל העולמות, את כל הטבע בבת אחת, בקשר אחד.

קריין: קטע 118.

“עבד הוא דבר רע, ומכל מקום יש לפעמים, שהאדם רוצה להישאר עבד. אם כן, מהו שכתוב “וזכרת, כי עבד היית במצרים”. ומי אומר שלהיות עבד הוא כל כך רע. הלא יש אנשים שרוצים להיות עבד, כנ”ל, שהעבד אמר “אהבתי את אדני”. אלא כנ”ל, שענין גלות, הוא לפי שיעור היסורים והמכאובים, שמרגישים בהגלות. ובשיעור זה יכולים לקבל שמחה מהגאולה. וזהו כמו אור וכלי, כלומר שהיסורים שסובלים מאיזה דבר, הוא הכלי, שיכול לקבל אור, אם משחרר עצמו מהיסורים.

לכן בגלות מצרים, שהכתוב אומר “וזכרת, כי עבד היית במצרים”, משמע שהעבד הוא כל כך רע, מטעם, היות ששם במצרים הרגישו עם ישראל יסורים. לכן אומר הכתוב “וזכרת”, היינו שצריכים לזכור את היסורים שסובלו שם. אז יש מקום להיות בשמחה בגאולת מצרים.”

(הרב”ש. מאמר 15 “מהו הברכה “שעשה לי נס במקום הזה” בעבודה” 1991)

אפשר להגיד אחרת, אנחנו לא זזים מאף מקום לאף מקום, לא נכנסים למצרים, לא יוצאים ממצרים, לא בורחים ממנה ומגיעים לכל מיני מקומות. אין כאן איזה טיול על פני כדור הארץ, אלא אנחנו נמצאים במצב מסוים, והמצב הזה מקבל בנו כל מיני צורות חדשות. אנחנו מרגישים את עצמנו ברע, מרגישים את עצמנו בטוב, כמו בבית סוהר, כמו במצרים, יוצאים לחופשי וכן הלאה. זאת אומרת, זה לא תלוי באיזה טיול שלנו במזרח התיכון, אלא זה תלוי בהרגשה שלנו, איך אנחנו נמצאים בשליטת הבורא עלינו, וכך אנחנו יכולים לפרש את הסיפור.

והאמת שגם עכשיו, מי יכול להגיד שאנחנו באמת נמצאים בחלל, על פני כדור הארץ, ומרגישים כאן כל מיני דברים? האם זה לא איזה חלום שעובר על כולם או עוד משהו? כל אלו דברים שיכולים לספר עליהם בכל מיני צורות. לכן אנחנו רק צריכים להבין שאנחנו עוברים מצבים כאלה של עבד שבורח מהעבדות שלו ומגיע לכל מיני מצבים מיוחדים, מסוימים לפני שמגיע לחירות.

גם צריך להבין מה נקרא “עבד”. עבד היה רכוש גדול של בעל הבית, ובעל הבית היה דואג לעבד כי הוא היה שווה הרבה כסף. ולכן הוא היה נותן לו הכול, דואג לו, בודק אותו, מרפא אותו אם צריך על ידי רופאים, כי העבד היה כוח חשוב מאוד שהיה לו.

ולכן התנגדות העבדים לבעליהם היא לא פיזית, אנחנו גם לא שומעים על הרבה מתנגדים מצד העבדים כלפי בעליהם, אלא אנחנו צריכים להבין שהבעיה כאן היא בעיה בהרגשה, שהעבד חייב לצאת מהעבדות מפני שהוא לא יכול לסבול את המצב שלו. לא כי זה מצב קשה פיזית אלא מצב קשה פסיכולוגית, שהוא לא יכול לסבול יותר את העבדות.

כמו שאנחנו רואים גם אצלנו, יש אנשים או מדינות שלמות, עמים, שכבר יצאו מהעבדות והם חופשיים כמו באירופה, ויש אנשים שמוכנים להיות בעבדות, וזה לא כל כך מזיק להם, לא מורגש כל כך שהם נמצאים בשליטה זרה, נגיד כמו באפריקה, ובאמצע בין אלו לאלו יש עוד כל מיני מצבים, זאת אומרת הכול תלוי בטבע האדם.

כך גם ביציאה ממצרים, אנחנו צריכים לאט לאט על ידי הטיפול של המאור המחזיר למוטב בנו דרך הקבוצה, להגיע למצב שהאור העליון יביא לנו הרגשה שאנחנו נמצאים במצרים, ואנחנו חייבים לצאת מזה, כי אנחנו לא חופשיים. החופש שלי יכול להיות בזה שאם קודם לא הסכמתי עם המצב שבו אני נמצא, עכשיו אני מסכים, זאת אומרת להיות עבד, חופשי וכן הלאה, זו הרגשה פנימית.

קריין: 118.

“עבד הוא דבר רע, ומכל מקום יש לפעמים, שהאדם רוצה להישאר עבד. אם כן, מהו שכתוב “וזכרת, כי עבד היית במצרים”.” כאילו שאסור לך לשכוח. “ומי אומר שלהיות עבד הוא כל כך רע. הלא יש אנשים שרוצים להיות עבד, כנ”ל, שהעבד אמר “אהבתי את אדני”. אלא כנ”ל, שענין גלות, הוא לפי שיעור היסורים והמכאובים, שמרגישים בהגלות. ובשיעור זה יכולים לקבל שמחה מהגאולה. וזהו כמו אור וכלי, כלומר שהיסורים שסובלים מאיזה דבר, הוא הכלי, שיכול לקבל אור, אם משחרר עצמו מהיסורים.” זאת אומרת, אם אני לא מרגיש ייסורים במצב שלי אז המצב עצמו הופך להיות כמצב הגאולה.

“לכן בגלות מצרים, שהכתוב אומר “וזכרת, כי עבד היית במצרים”, משמע שהעבד הוא כל כך רע, מטעם, היות ששם במצרים הרגישו עם ישראל יסורים. לכן אומר הכתוב “וזכרת”, היינו שצריכים לזכור את היסורים שסובלו שם. אז יש מקום להיות בשמחה בגאולת מצרים.”

(הרב”ש. מאמר 15 “מהו הברכה “שעשה לי נס במקום הזה” בעבודה” 1991)”

זאת אומרת לפי מידת הייסורים והגלות, לפי זה מרגישים שמחה בגאולה.

שאלה: אנחנו רואים שיש מצב כזה שמעבד במצרים אתה הופך להיות עבד ה’, ומעבד ה’ אתה פתאום רואה שאתה עובד את ה’ בשמחה. איך המצב הזה של השמחה נשאר קבוע ולא משתנה?

אין דבר כזה שמצב השמחה נמצא קבוע, אתה צריך גם לראות לפניך מטרה שהיא לא שמחה, אלא קרבה לבורא, ואם היא תלווה בהרגשה טובה או לא כל כך טובה זה לא חשוב, העיקר זו התקרבות לבורא דרך החברים. ואם מטרת החיים שלך היא שמחה, זו עדיין לגמרי לא האמת.

תלמיד: אבל השמחה נותנת לנו איזה כיוון, סימן שאנחנו בכיוון הנכון, עושים מעשים נכונים.

ההיפך, זה יביא אותך לקליפה.

שאלה: בסוף הפסקה הראשונה בקטע שקראנו עכשיו, כתוב “וזהו כמו אור וכלי, כלומר שהיסורים שסובלים מאיזה דבר, הוא הכלי, שיכול לקבל אור, אם משחרר עצמו מהיסורים.” על איזה ייסורים מדובר?

ייסורי אהבה, למה אני לא אוהב את החברים, את הזולת ואת הבורא.

שאלה: האם ייסורים מכך שאדם לא יכול לצאת מהרצון לקבל על מנת לקבל הם כמו ייסורי אהבה, שאני רוצה להשפיע לחברים ודרכם לבורא ולא יכול, האם אלו אותם ייסורים או ייסורים שונים?

לא, אלו ייסורים אחרים.

שאלה: האם אנחנו יוצאים מהעבדות כשאנחנו מגיעים להשתוות הצורה ולהשפעה?

כן.

שאלה: האם הנושא “וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים” קשור לעניין של רשימות?

כן, אבל עכשיו אנחנו לא לומדים אותן.

שאלה: אם אני לא מרגיש מספיק צער, איך אני יכול להגביר בתוכי את ההרגשות האלה כדי להרגיש חירות?

על ידי החיבור עם החברים, זה דבר היחידי שיש לך.

קריין: קטע 119.

“בגלות מצרים שפרעה היה משפיע להם את התענוגים שלו, אזי הם היו משועבדים לפרעה, ולא היו יכולים לצאת מהגלות. אבל לאחר שהם עשו מעשה, היינו שנתעוררו לצאת מהגלות, כי מעשה זה הוא נבחן לבחינת בחירה, אז הקדוש ברוך הוא שבר את כוחותיו למעלה, היינו שלקח ממנו את התענוגים שעמהם היה משעבד את עם ישראל.

ובזמן שאין לו מה לתת, זה נקרא שהקדוש ברוך הוא שבר כחו ושרף אותו בנהר דינור, היינו שנטל ממנו את כל השפעותיו. נמצא שאין להסטרא אחרא במה לשלוט על האדם. לכן היה ביכולתם כח לצאת מהגלות. ואז נכנסו לרשות הקדושה, היינו שהתחילו להרגיש טעם בכח דהשפעה. נמצא שנעשו אחר כך עבדים להקדושה.”

(הרב”ש. 921. “הצורך במעשה דלמטה”)

הם היו עבדים לרצון לקבל, ונעשו עכשיו עבדים לרצון להשפיע. מה יותר טוב, מה פחות טוב, את זה אנחנו נלמד, אבל בינתיים זה מה שקורה להם.

שאלה: האם לבקש מהבורא שייקח את התענוגים מעל מנת לקבל?

לא, שייתן כוחות להיות מחוברים יחד למרות כוחות הפירוד. שאנחנו נעלה על פני הרצון לקבל לרצון להשפיע, שהעביות תהיה מתחתינו.

תלמיד: למה לא לבקש ישירות שיפסיק את השעבוד של על מנת לקבל, את התענוג הזה שכל הזמן מפיל אותנו למטה?

אם אנחנו לא נעלה למעלה מהרצון לקבל, אנחנו לא נצא ממנו.

תלמיד: אני שואל למה לא לבקש ישירות שיפסיק את השעבוד של התענוגים האלה של העל מנת לקבל?

הבורא לא מפסיק את הרצון לקבל, הוא רק נותן לך יותר רצון להשפיע ואז אתה עולה ברצון להשפיע למעלה מהרצון לקבל כמו בסולם עד שאתה מגיע לפסגה, ככה זה עובד.

תלמיד: אז שיחליף את השליטה של משהו במשהו?

זה תלוי מי נמצא למעלה ממי.

שאלה: אני מרגיש שכל הרצונות שלנו נמצאים תחת שליטת הבורא, אז מה העבודה שלנו כלפי הרצונות שאנחנו רוצים לשחרר את עצמנו מהם, איזו עבודה אנחנו צריכים לעשות?

אנחנו רוצים שישלוט עלינו יצר הטוב, חיבור, אהבה, דבקות. אומנם נמצא בנו יצר הרע כי זה הטבע הראשון שלנו אבל אנחנו רוצים להיות למעלה ממנו. זה על פני זה, זה מה שאנחנו צריכים לבנות. אנחנו לא יכולים להיפטר מהיצר הרע כי הוא יסוד הטבע, הרצון לקבל, אבל התיקון שלו, שיגלה את עצמו כרוצה להתחבר ולהיות למעלה, הוא כבר מביא אותנו למצב של על מנת להשפיע.

שאלה: מה הפעולה שהם קיימו שבזכותה הצליחו להתעורר?

הם התקרבו אחד לאחר. ולמה התקרבו זה לזה? כי כוח הרע אילץ אותם לזה. אפשר להגיד שהבורא ממש אמר להם מה לעשות והם התחילו להתקרב כדי לא ליפול תחת כוח הרע, ולכן הם הצליחו להתחיל לזוז ממצרים. אם הבורא לא היה נותן להם כל מיני מכות אז הם לא היו רוצים לברוח ממצרים. כלומר ה”עונש” כביכול מהבורא, לא היה עונש אלא שכר.

שאלה: כתוב בסוף קטע שליצר הרע אין במה לשלוט על האדם, ואז הם קיבלו אפשרות לצאת מהגלות ונכנסו תחת שליטת הקדושה, קיבלו טעם בכוח דהשפעה והפכו לעבדים לקדושה. האם המצב הזה נקרא מדבר או כניסה לארץ ישראל?

זה עדיין יציאה ממצרים. בינתיים זו היציאה, המצב שבו הם נמצאים לא גלוי כאן לחלוטין עדיין.

תלמיד: אחרי היציאה ממצרים שוב יש להם ירידות?

כן, זה חוזר על עצמו אבל כבר לא אותו הדבר.

תלמיד: אז מה ההבדל?

אני לא רוצה אפילו לדבר על הנושא, לברר את כל זה בצורה גלובלית, אני מבין את ההשתוקקות שלך אבל זה לא נכון ולא לכולם.

תלמיד: בסוף קטע 119 כתוב שהם יצאו ממצרים והפכו להיות עבדים להקדושה, על זה אני שואל.

כן, והם התחילו לשרת את כוח הטוב, כוח החיבור, כוח האהבה, אבל לא בפעם אחת, הם נכנסו לתחום של אותו הכוח והתחילו להתקדם אליו.

שאלה: בקטע מספר 119 כתוב “שנתעוררו לצאת מהגלות”, מה מעורר אותנו לצאת מהגלות?

מה מעורר אותנו לצאת מהגלות? קודם כל כי רע לנו בגלות, רע לנו. אנחנו מרגישים שאנחנו ממש מחויבים, שפועל עלינו כוח רע ואנחנו רוצים לברוח ממנו, זה מה שמחייב אותנו לצאת מהגלות. ואחר כך זה כבר אחרת, כל פעם יש סיבות אחרות.

שאלה: כשאנחנו נמצאים בעליות וירידות ומחזיקים בחיבור בעשירייה ובבורא האם זה כבר תיקון?

כן.

שאלה: איך העשירייה יכולה לעזור לנו לא לברוח מהרגשת הרע?

להחזיק קרוב כל חבר וחבר, להחזיק אותו בפנים, קרוב, לתת לו הרגשת תמיכה, ללמוד יחד וכך מחזיקים זה את זה. זה בעצם הכוח העיקרי כשאנחנו מתקרבים לגמר התיקון. אנחנו צריכים להבין שההתקדמות שלנו היא לא בשכל אלא ברגש של הכלי המשותף בלבד, בהֵרגש הכלי המשותף. לכן כתוב “לא החכם לומד”, השכל כאן לא יעזור, רק הלב שכל הזמן יתרחב יותר ויותר.

שאלה: בקטע כתוב שהבורא שובר את כוחו של פרעה וכאילו לוקח ממנו את התענוגים שבעזרתם הוא משעבד את העם. מהו המצב שהבורא שובר את הכוח של פרעה?

הוא לא נותן ליצר הרע לשלוט על האדם.

תלמידה: במי תלוי שהבורא יפעל כך?

ככל שהוא נותן אור באיזה רצון, כך הוא בעצם מקדם את האדם, או על ידי יצר הרע או על ידי יצר הטוב, על שתי רגליים.

תלמידה: האם כדי שהבורא יעשה זה תלוי ברצון של האדם?

הכול תלוי בבורא, מה הוא עושה עם רצונו של האדם.

תלמידה: מה קורה בזמן שפרעה לא יכול לספק תענוגים לאדם, ממה אדם חי?

הוא צועק לבורא.

שאלה: האם לפני היציאה ממצרים אנחנו לא יכולים להרגיש טעם בהשפעה או שאנחנו בכלל לא מסוגלים להשפעה?

אנחנו בכלל לא מסוגלים להשפעה.

תלמידה: האם אין לנו אפילו מושג מה זו השפעה?

אצלנו כל פעולת נתינה מיד מתורגמת לכמה אני מקבל תמורת זה.

תלמידה: האם אנחנו מתבססים רק על מה שאנחנו מרגישים וזה בעצם רק כלים דקבלה?

כן.

שאלה: עד כמה אנחנו קובעים מה חשוב לנו ועד כמה זה בידי שמיים?

“הכול בידי שמים”, והקבוצה יכולה לכוון את האדם להתקדם לשמיים בצורה נכונה.

שאלה: יש הרבה מצבים והרבה סיבות ויש רק דבר אחד שאנחנו יכולים לעשות שהוא החיבור בינינו, להתקרב לחיבור ולחברים. מה זה משנה איך אני מגיע לחיבור עם החברים?

זה לא משנה, רק תגיע. אבל אם תתחיל לבחור את הדרכים לפי השכל שלך, אז אחרי הרבה שנים תבין כמה טעית.

תלמיד: זה בדיוק מה שאני מרגיש, שאי אפשר לדעת אם אני מגיע מתוך מחשבה של כוונה לקבל, אם אני מבין או לא מבין את הבורא, אז מה זה משנה מאיזה מצב אני מגיע, העיקר להגיע למקום הזה.

העיקר להגיע, זה מה שהמקובלים ממליצים, לכן תשמע מה שהם אומרים.

שאלה: אם החלטתי שעליי להגיע לתכונת ההשפעה, אז כעקרון עליי להגיע לקבוצה, להתחיל לאהוב את הזולת, אבל אז אני מיד מקבל דחייה. האם אני חייב לעשות זאת דרך הבורא כי אחרת אני לא מסוגל?

כן.

קריין: קטע 120.

“השולט על האדם הוא התענוג, והעבד נקרא מי שמשועבד להתענוג. ובזמן שהתענוג של האדם הוא מקבלה, נקראים “עבדי פרעה”. ובאם התענוג שלו הוא מהשפעה, הוא נקרא “עבד ה'”. ובלי תענוג אי אפשר להתקיים.

ואין בכח האדם לשבור את התענוג, אלא רק הקדוש ברוך הוא יכול לשבור אותו, במה שלוקח ממנו את השפע, שאין לו מה לתת להנבראים. וזה נקרא שבירת כח הסטרא אחרא. והאדם צריך רק לגלות שהוא רוצה בכח דלהשפיע. ושיבקש מה’ שיתן לו הכח הזה. וזה נקרא בחירה מצד האדם, שרק זה הוא בחינת אתערותא דלתתא.”

(הרב”ש. 921. “הצורך במעשה דלמטה”)

שאלה: כשאנחנו מרגישים ריקנות בחיים האלה, האם זאת הרגשת עבדות, או שאנחנו צריכים להרגיש במידה מסוימת את הבורא כדי להרגיש את העבדות כנגדו?

כדי להרגיש עבדות עלינו להרגיש את הכוח שתופס אותנו ושולט עלינו, רק זה חסר לנו.

שאלה: מה זה אומר שהבורא לוקח את השפע מהנברא כדי לשחרר אותו בצורה כזאת מהאגו?

הוא עוזר בכל מיני צורות, הוא מוסיף את השפע או מסתיר אותו, הוא מעלה את כוח הרצון או מוריד אותו, ובזה הוא מסדר ומנהיג את האדם לכיוון הנכון. כך זה עובד.

תלמידה: יש תרבויות שמאוד קשה להן להשתחרר מהתרבות והן שמות את התרבות שלהן מעל החיבור, וזה סוג מסוים של אגו. איך אנחנו יכולים לעזור לחברים שבאים ממקומות, מתרבויות כאלה, שזה ממש חלק מהם, להתעלות מעל התרבות להשפעה ולחיבור?

אני לא יודע באיזו צורה אפשר לעזור לכל מיני אנשים, זו לא העבודה שלי ולא מה שמסבירה לנו חכמת הקבלה. חכמת הקבלה מסבירה שעלינו לגלות את המערכת שמנהלת את העולם ונקראת “בורא”, ושהטבע והבורא זה אותו דבר. אנחנו מלמדים את האנשים מהו בדיוק הטבע של העולם שלנו ואיך אנחנו יכולים לשפר אותו, זו המטרה שלנו. אם אנחנו הולכים עכשיו לתקן כל מיני תרבויות בכל מיני עמים וקבוצות, אז זו לגמרי לא העבודה שלנו ולא החלק שלנו בבריאה.

אנחנו צריכים לגלות את מה שאומרת חכמת הקבלה, רוצים – תקבלו, לא רוצים – אל תקבלו. אנחנו לא מתווכחים עם אף אחד ולא מצדיקים או לא מצדיקים מישהו, ואנחנו לא נלחמים עם אף אחד, אלא מסבירים שלפי חכמת הקבלה אנחנו נמצאים בטבע כזה וכזה, וזה בעצם הלימוד שלנו.

שאלה: להיות עבד ה’ כנראה עדיף מלהיות עבד פרעה, אבל האם זאת המטרה הסופית שלנו?

בטבע יש רק שני כוחות, כוח השפעה וכוח קבלה, אין באמצע ואין משהו אחר. אנחנו צריכים לעבור מכוח הקבלה לכוח ההשפעה, אז מצד אחד אנחנו נשארים נבראים ומצד אחר אנחנו מגיעים לטבע הבורא. זו כל העבודה שלנו, ההתפתחות והתיקון שלנו.

תלמיד: אנחנו צריכים להיות שווים לבורא?

ודאי שאם אנחנו רוכשים את טבע הבורא, אז אנחנו נעשים כמוהו.

תלמיד: אז מהו הביטוי הזה להיות עובד ה’?

זה נקרא שאנחנו רוצים בעצמנו להיות בטבע של ההשפעה והאהבה, עד כדי כך רוצים להיות דבוקים בטבע של השפעה ואהבה.

שאלה: אם אנחנו יוצאים מהעבדות של הרצון לקבל אנחנו נכנסים לעבדות של הרצון להשפיע, אז האם זאת הבחירה היחידה שלנו כשאנחנו יוצאים משליטה אחת לשליטה השנייה, איפה פה חופש הבחירה שלנו?

הבחירה שלנו לעבור מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. על העל מנת לקבל אנחנו עושים צמצום ורוצים לרכוש טבע על מנת להשפיע וכך אנחנו מתקדמים.

שאלה: כולנו יושבים פה במטרה להגיע להשפעה, זאת אומרת התכלית שלנו היא להיות בהשפעה או האמצעי הוא השפעה?

להיות כמו בורא.

תלמיד: המקובלים נותנים לנו עצות, מצד אחד אומרים לנו “מה שלא עושה השכל עושה הזמן”, מצד אחר אומרים לנו להיות באחישנה, או עוד עצות כמו “שב ואל תעשה” או להיפך “כסיל יושב בחיבוק ידיים”. אז אני לא כל כך בטוח מה הדרך, להיות סבלני או להיות דווקא בחוסר מנוחה?

אנחנו יום יום לומדים איך לקדם את עצמנו לקראת מטרת הבריאה עוד צעד ועוד צעד. הצעדים שלנו הם כולם כנגד הרצון לקבל שלא קיים בבורא ובעד הרצון להשפיע שהוא כן טבע הבורא, וזו כל העבודה שלנו.

תלמיד: אבל במה להשקיע יותר, להיות באחישנה, להיות בחוסר סבלנות שאני לא מצליח, שאני לא נמצא בייסורי אהבה וכולי?

אני לא יודע על מה אתה מדבר בכלל, מה אתה לוקח איזשהו משפט ועושה אותו כעיקר? אנחנו צריכים להעביר את עצמנו מהרצון לקבל שלנו שבו נולדנו והתפתחנו עד לרצון להשפיע שזה הבורא.

תלמיד: אם אני מקבל מצבים בעשירייה, איך אני מתייחס אליהם? בסבלנות, הגל יעבור, להוריד את הראש, או לנסות להיות דווקא מעל הגל?

זה יכול להיות גם כך וגם כך, זה תלוי במצב, בהפרעה. אבל זה לא זה מה שמדאיג אותנו, מדאיג אותנו רק דבר אחד – האם אני מעביר כל פעולה ופעולה בחיבור עם החברים, זה העיקר. אם מפעולה לפעולה אני הולך לחיבור יותר חזק, יותר צמוד, סימן שאני מתקדם להיות “כאיש אחד בלב אחד”.

תלמיד: אז המיקוד שלי הוא רק במאמצי החיבור.

כן.

שאלה: כתוב “אלא רק הקדוש ברוך הוא יכול לשבור אותו, במה שלוקח ממנו את השפע, שאין לו מה לתת להנבראים.” מה המשמעות שלוקח את השפע שאין לו מה לתת לנבראים?

שהבורא לוקח מהאדם את הרגשת החיות, הרגשת החיים, כך שלאדם אין מה לקבל בחיים, ואז כמו שכתוב “טוב לי מותי מחיי”.

שאלה: איך ניתן לקבל את ההשתוקקות להשפעה כשאנחנו לא מרגישים את הטעם שלה כי הטבע שלנו בנוי רק על בסיס קבלה לעצמי? האם רק כאשר אנחנו מקבלים ייסורים וחוסר מילוי מהקבלה לעצמנו, זאת הדרך היחידה לרצות השפעה על אף שאנחנו לא יודעים מהי?

כתוב “הקנאה, והתאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם”¹. זאת אומרת, אם אנחנו נמצאים בקבוצה אז על ידי קנאה תאווה וכבוד שאני מרגיש כלפי הקבוצה, אני יכול להוציא את עצמי מהעולם התחתון לעולם יותר עליון, וכך אנחנו יכולים להינצל מעולם הקליפות שלנו.

שאלה: איך לשנוא את האגו אם האגו הוא עזר כנגדו?

אם תהיה קשור עם החברים אז תופיע בך דחייה מהאגו עד כדי שנאה.

שאלה: כל הזמן חשבנו שקנאה עוזרת, אבל איך הכבוד עוזר?

אני לא רוצה להיכנס לבירורים האלה עכשיו אבל איכשהו זה עוזר, קנאה וכבוד אלו דברים שמאוד קשורים זה לזה.

(סוף השיעור)

---

1. “הקנאה והתאווה והכבוד, מוציאין את האדם מן העולם.” (משנה, מסכת אבות, ד’,כ”ז [כ”א])↩