WEDNESDAY PRAYER: MALCHUT-TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

READING: between after midnight and sunrise of Wednesday

Lesson on the topic of “Pesach (Passover)”

שיעור בוקר 20.03.23 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

פסח – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא פסח. קטעים נבחרים מן המקורות. כותרת: “שאלות מי ומה”, קטע מס’ 80.

אנחנו נתקדם בנושא הזה, נשאר לנו עוד הרבה חומר ללמוד בזמן שנותר עד פסח, ונקווה שנוכל לספוג את כל אותה האווירה והמטען הפנימי שבלעדיו לא נוכל לבצע את פסח עצמו. זאת אומרת, פֶּ-סַח, פָּסַח וכך לעבור ממצרים, מעל מנת לקבל לישראל, לישר-אל, לעל מנת להשפיע.

קריין: פסח, כותרת: “שאלות מי ומה”, קטע מס’ 80.

“סדר עבודת האדם בתורה ומצוות, בזמן שהוא רוצה לעסוק לשם שמים, הוא שצריכים ללחום ולנצח את היצר הרע. דהיינו היות כי מטבע האדם לתת יגיעה בזמן שיהיה תועלת עצמו. 

ובשעה שהוא רואה, שלא יצא מעבודה זו שום דבר לתועלת עצמו, אין הוא מסוגל לעבודה. ובא בטענה ושואל, מה עבודה הזאת לכם, זאת אומרת, איזה ריוח יצא מזה, שהוא מתיגע. 

וכשהאדם מתגבר עליו וטוען, שרוצה לעבוד נגד הטבע, שהוא להשפיע לה’, אז היצר הרע בא בטענה אחרת, ושואל טענת פרעה הרשע, מי ה’ אשר אשמע בקולו. אפשר לעבוד לטובת הזולת, רק במקום, שידוע לי, שהזולת מקבל את היגיעה. מה שאין כן אם יש לו שני יגיעות:

א) שהוא צריך להתגבר ללכת נגד הטבע ולעבוד לא לתועלת עצמו, אלא לטובת הזולת, היינו לשם שמים. 

ב) שצריך להאמין, שהקב”ה מקבל את יגיעתו. ואלו הב’ שאלות הם העיקרים בטענת הרשע.” 

(הרב”ש. 572. “שני יגיעות”)

להתגבר וללכת נגד הטבע ולעבוד לא לתועלת עצמו זו העבודה הראשונה שלנו, כלומר לעבור בצורה הדרגתית לעבוד לתועלת הזולת ולשם שמיים, ולהאמין שהבורא מקבל את היגיעה ועוזר לאדם לממש אותה. בעצם זו העבודה שלנו, זה התהליך שאנחנו צריכים לעבור.

שאלה: יש כאן דגש על כך שהחבר יקבל את המאמצים שלך, מהו התנאי הזה?

שאתה רוצה בכל ליבך להתקרב אליו ולכלול אותו בהרגשות שלך.

תלמיד: זו העבודה מצידי, ומהי העבודה מצד החבר?

כשהחבר שלך יראה עד כמה אתה נמשך לחיבור עימו, גם הוא יתרצה להיות בחיבור איתך בצורה הדדית.

תלמיד: מה זה אומר שהוא מקבל את המאמץ שלי?

הוא יראה שאתה מתאמץ ושאתה רוצה להתקרב אליו ואז הוא בהחלט יענה לך על זה. הוא יתחיל להבין שאתה עושה עבודה רוחנית ובחיבור עימו אתה מגיע למטרה ואם כך גם הוא יכנס איתך לקשר וילך לקראתך וירצה להגיע למטרה בחיבור איתך.

שאלה: ההתרשמות מהקטע היא שיש איזושהי רמה של עבודה ויש גם רמה של חיבור בינינו, ברצונות שלנו. מתי מגיעה הרמה הזאת כשמאחורי כל הפעולות האלה אנחנו מקבלים?

זה שהבורא אסף אותנו יחד, אפילו לבני ברוך העולמי, זה כבר לא מקרה, זה לפי שורשי הנשמות שיש בנו, ואנחנו צריכים להבין שבכל זאת אנחנו שייכים למקור אחד, למקום אחד, ואין כאן מקרה, אלא הכול מחושב לפי שורשי המציאות, לפי העומק, לפי האופי, לפי כל מיני נתונים שאנחנו עוד לא יודעים. כלומר זה שדווקא אנחנו מתעוררים, ואחר כך אוספים אותנו לעמים, לקבוצות, להתקרבות מיוחדת זה אל זה, לפי אופי מיוחד ארצי של כל אחד ואחד, זה לא במקרה, הכול מחושב מלמעלה, ואנחנו צריכים רק לתת, להביע רצון להיות יחד כאיש אחד בלב אחד.

זו בעצם חובתנו וחבל מאוד אם אנחנו לא מבינים את זה, כי באמת יש לנו הזדמנות שיכולה לא לחזור. כי היום אנחנו קובעים את הדרך והמטרה הרוחנית שלנו, ומי יודע מתי תחזור אלינו או לא אותה אהבת הבורא, עם אותה הכוונה, עם אותו הדחף, זה לא ידוע.

לכן כל אחד מאיתנו צריך מהר ככל האפשר למצוא דרך ללב של חברו ולהשתדל להתחבר שם עימו ובתוך החיבור הזה להתחבר עם הבורא. וכך לעשות עם כל העשירייה או עם פחות מהעשירייה, כמה שיש בקבוצה, זה דווקא לא חשוב, כי נראה אחר כך מה נקרא עשירייה אמיתית, שהיא לא לפי הגופים, אלא לפי הבחנות רוחניות. אבל תמיד יוצא שאנחנו נמצאים כביכול בעשירייה.

שאלה: איך נדע לעבוד נכון אם אנחנו לא רואים או לא יודעים מהי טובת הזולת או טובת החברים שלנו?

מספיק לנו מה שאנחנו מרגישים ומה שאנחנו לומדים. אני צריך לעשות הכול לכל אחד בעולם, אבל בעיקר בקבוצה, כדי שנגיע יחד למטרת הבריאה. כי אני לא יכול להגיע לבד, וחוץ מזה אפילו אם הייתי יכול, אני רוצה שכולם יגיעו כי זה רצון הבורא, ולכן כך אנחנו צריכים לנהוג.

תלמיד: האם כשאנחנו לא רוצים להיטיב לעצמנו, לא רוצים לקבל שכר, ורוצים רק להיטיב לזולת, האם זו באמת השפעה אמיתית?

אמיתית ככל האפשר. אנחנו אף פעם לא נדע מה זו השפעה אמיתית, רק בגמר התיקון כשכולנו נשלים זה את זה, אז נבין מה זו אמת. בינתיים עושים ככל שמסוגלים.

שאלה: הסדר שרב”ש מצביע עליו כאן הוא מהי העבודה, ואחר כך מי זה, ואנחנו בדרך כלל אומרים שיש “מי” ואחר “מה”.

זה לא משנה, ככל שאנחנו מרגישים צורך, נחיצות בפעולה כזו או אחרת, כך אנחנו פועלים.

שאלה: בשורה הראשונה כתוב שצריכים להילחם ולנצח את היצר הרע. מה זאת אומרת להילחם, אתה מדגיש תמיד שהבורא נלחם?

אני מרגיש את האופי האגואיסטי שלי ומרגיש שהוא מפריע לי להתחבר לחברים ודוחה אותי מהם ועושה אותי תמיד למעלה מהם ולא למטה, כמו שכותב רב”ש במאמרים שלו על החברה, ואז יוצא שבזה אני צריך להילחם, אחרת לא יהיה לי אף פעם קשר נכון עם הסביבה ואף פעם אני לא אוכל להתכלל מהם, להרחיב את הכלי הרוחני שלי.

שאלה: אם אנחנו משקיעים את כל המאמצים שלנו בחיזוק הקשר בעשירייה, האם זה מקרב אותנו למטרת הבריאה, האם בכך אנחנו משיגים את מטרת הבריאה?

ודאי. מטרת הבריאה מושגת רק בקשר הדוק בין כולם, ולכן לזה אנחנו צריכים להשתדל להגיע, על אף שלא מסוגלים, אבל עם הבורא יחד, לפי הבקשות שלנו, הוא כן מסדר לנו את זה.

שאלה: יוצא שאני צריך לאהוב את החברים ובלי זה אני לא יכול להגיע למטרת הבריאה.

ודאי. כך כתוב, “מאהבת הבריות לאהבת ה'”. אהבת ה’ זו המטרה.

תלמיד: זה קשה, כי אומרים לאדם, פשוט תאהב אותם, לא משנה מי הם, מהם, לא משנה שום דבר. אם אתה תאהב אותם, אפילו שאף אחד לא ידע על זה, אתה תגיע למטרת הבריאה.

ודאי. מה זה חשוב אם יודעים על זה או לא יודעים? חשוב אם אתה מרגיש שאתה אוהב אותם, כי זה מראה על חיבור, ובחיבור איתם אתה מגלה את הבורא.

תלמיד: כלומר אין פה הדדיות מצידם, הכול תלוי רק באדם עצמו?

כן.

שאלה: כתוב, “כשהאדם מתגבר עליו וטוען, שרוצה לעבוד נגד הטבע, שהוא להשפיע לה’, אז היצר הרע בא בטענה אחרת, ושואל טענת פרעה הרשע, מי ה’ אשר אשמע בקולו. אפשר לעבוד לטובת הזולת, רק במקום, שידוע לי, שהזולת מקבל את היגיעה. מה שאין כן אם יש לו שני יגיעות:”

למה כשהזולת מקבל את היגיעה שלי זו טענת הרשע, למה זה לא בסדר?

אני לא רואה את זה מכאן.

תלמיד: אני רוצה לדעת למי אני משפיע, אני רוצה לדעת שמה שאני עושה זה באמת להשפיע לזולת, אני רוצה לדעת שהיגיעה שלי מתקבלת על ידי הזולת. למה זו טענת הרשע?

כי אני רוצה לראות תוצאות מהיגיעה שלי, וזה לא בסדר. אני צריך לתת יגיעה רק לכיוון אחד ולא לצפות מזה לאיזו תועלת עצמית. אחרת זו לא השפעה.

תלמיד: נאמר “צריך להאמין, שהקב”ה מקבל את יגיעתו.” האם כלפי הקדוש ברוך הוא הוא כן צריך לדעת?

לא לדעת, להאמין. “להאמין, שהקב”ה מקבל את יגיעתו”.

תלמיד: אתה יכול להסביר את הסעיף הזה?

אין לי מה להסביר. אני צריך לעשות כל דבר כדי להתקרב לחברים ולהתאחד איתם ולהשקיע בהם, והעבודה הזאת צריכה להיות חד סטרית, חד כיוונית, אני נותן ומשפיע ומשקיע בהם. למה? כך הבורא רוצה. ומה יהיה לי מזה? לא יהיה לי כלום חוץ מזה שאני מבצע את רצון ה’.

שאלה: האם ניתן להגיד שכפי שאני רואה את החברים שלי, באותו המצב האהבה שלי כלפיהם?

אתה לא רואה לא את זה ולא את זה בצורה נכונה.

שאלה: איך אנחנו יכולות להחזיק חזק וקרוב בקבוצה, כשאנחנו מרגישות שאנחנו נדחות או נדחפות החוצה מהקבוצה?

דווקא על פני זה שאתן מרגישות שאתן נדחפות מהקבוצה, אתן עושות פעולות כנגד זה כדי להתחבר עם הקבוצה, ובצורה כזאת אתן מבצעות את העבודה, משקיעות בזה את כל הכוחות שאפשר, ואז אתן מגיעות למטרה, שהחיבור שלכן יהיה על פני הדחייה. זאת אומרת יש שם עביות, דחייה, ולמעלה מזה חיבור, ובתוך קשר כזה אתן מתחילות לגלות את הבורא.

שאלה: האם זו שאלה של פרעה, שאדם יכול לעבוד לטובת האחרים רק אם באמת הוא רואה את התוצאה בזולת?

כן, זו טענת פרעה, שהאדם הוא אגואיסט ויכול לעבוד רק כשיש לו רווח אגואיסטי.

שאלה: בשאלות האלה שפרעה, היצר הרע שואל “מי ה’ אשר אשמע בקולו”, “מה העבודה הזאת לכם”, האם יש גם שאלות של היצר הטוב שמאזן את השאלות של מי ומה?

לא. למה זה חסר?

תלמיד: מכיוון שאני יכול לדמיין שכשאדם קצת מהרהר בדברים, כשהוא מנסה להגיע לאמונה למעלה מהדעת, אז אמור להיות משהו שמאזן את זה מבחינת בחירה חופשית, מבחינת הבירורים שלך. אתה צריך גם את הצד השלילי וגם את הצד החיובי, גם את היצר הטוב וגם את היצר הרע לפני שאתה מסוגל להגיע לאמונה למעלה מהדעת. נראה שצריכים להיות שני כוחות שפועלים במקביל. אז מה מאזן את היצר הרע?

אני מבין אותך וזה באמת יבוא אחר כך, כשיהיה צורך באיזון בין שני הכוחות. אבל בינתיים לא.

שאלה: איך אנחנו יכולות לעשות את העבודה בתוך העשירייה כדי ששתי העבודות שכתובות בטקסט יגרמו לנו לעבודה נכונה בעשירייה?

ברצון להתחבר עם החברים אני צריך לעבוד על החיבור ואני צריך לעבוד נגד הדחייה, גם שלי וגם שלהם. ולכן יש כאן מקום לכל סוגי היחסים ובבירור הזה אנחנו יכולים לברר את הכול.

שאלה: איך מנתקים תוצאה מיגיעה?

על ידי זה שאנחנו רוצים רק לראות את כל הקבוצה כעיגול אחד צמודים זה לזה ומוכנים לקבל את הבורא לתוכנו.

תלמיד: אז מה הצפייה שלך, לאיזו תוצאה אתה פועל כשאתה מתייגע? אתה לא יכול להתייגע לחינם?

שתהיה עשירייה שלמה.

תלמיד: מה זה “להאמין, שה’ מקבל את יגיעתו”, שה’ מקבל את עבודתי?

שלכל מה שאני מבקש, בטוח שהבורא נותן תגובה. עצם השאלה שלי כבר מעוררת תגובה מהבורא אלי.

שאלה: לאדם שרוצה להשפיע מיד מגיעה ההרגשה הזאת, השאלה הזאת, “מה השכר”. מהנקודה שמגיעה לו ההרגשה הזאת, מה העבודה שלו עכשיו? מה הוא צריך לחשוב?

עם מה שהוא מקבל מהבורא, עליו להמשיך באיחוד, בחיבור בין החברים ועם הבורא. אין לו שום מטרה אחרת. דווקא להפך, לא לפנות לכל מיני שבילים צדדיים, שכאילו צריך לברר עוד משהו. לא אכפת לי, לא מעניין אותי עד כמה אנחנו מחוברים, באיזה אופן כן ובאיזה אופן לא, אני רוצה חיבור כי בחיבור זה יתגלה ואני אדע את הכול.

תלמיד: זאת אומרת, בנקודה הזאת צריך לתת עוד יגיעה.

כן, כל הזמן ללחוץ על אותה הנקודה של החיבור במרכז בינינו ושם לגלות את הבורא.

שאלה: בקטע הזה מתואר מצב שהאדם צריך להחליט עבור מי הוא עובד, האם הוא מהנה את הבורא. הרי אני ברצון לקבל עדיין, התורה אמורה לתת לי את אורות התיקון שיתנו לי יותר רגש, יותר תחושות. איזה כלים אחרים יש לי שאני יכול להיעזר בהם בדרך הזאת של הבירורים האלה?

אם חסרים לך כלים, אז תקבל אותם בדרך.

קריין: קטע 81.

“כשיש יצר הרע יש צורך לתורה. לכן אם האדם מאמין בשכר ועונש, כבר יכול לקיים את התורה ומצוות, מטעם שיש לו תמורה. לכן אין הוא שואל שאלת הרשע, “מה העבודה הזאת לכם”. וכשאין לו הרע כנ”ל, אין לו צורך לתורה, לכן “את פתח לו”.

אם אתה רואה שיש אדם שעוסק בתורה ומצוות מטעם שהוא מאמין בשכר ועונש, נמצא שהוא סגור, היינו הרע שלו הוא בסגירו, היינו בגניזה. ואם כן אי אפשר לתקן אותו, כי אין האדם מתקן אלא מה שעיניו רואות. לכן מלמדין אז את אדם לעבוד בעל מנת שלא לקבל פרס.

ואז בא הרע ושואל, “מה העבודה הזאת לכם”, היינו מה יהיה לנו אם אנחנו נעבוד את ה’ בלי שום תמורה, הלא זה נגד הטבע שלנו, שאנחנו נולדנו בטבע להנות את עצמנו ולא להנות את הזולת בלי שום תמורה. אז נעשה האדם נצרך לתורה. ואז שייך לומר, “בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין”.”

(הרב”ש. 920. “כנגד ד’ בנים דברה תורה”)

אם מתגלה באדם באמת היצר הרע, אז בסופו של דבר הוא צריך את התורה שתעזור לו להתעלות למעלה מהיצר הרע ולהגיע ליצר הטוב, לעל מנת להשפיע. אבל אם אין לו יצר רע, אם הוא עדיין לא התפתח בו, אז הוא לא יצטרך את התורה, את חכמת הקבלה. לכן עזוב אותו, אל תלחץ עליו ואל תגלה לו את זה אפילו.

שאלה: עד איזה עומק אמור להתגלות היצר הרע כדי שאני באמת אצטרך את התורה? מה זה אומר שנגלה לי היצר הרע?

זה כאשר תראה שכולך רע ואין לך שום מחשבה טובה על אף אחד ולקראת אף אחד, אלא הכול רק לתועלת עצמך. אתה תרגיש עם זה מאוד לא טוב בגלל שהאור העליון מאיר עליך בטבע ההשפעה שלו, ואז תרגיש עד כמה אתה הפוך ממנו ולפי זה תרגיש שרע לך. ואז תצטרך תורה.

תלמיד: אני מנסה להתחבר עם החברים שלי, לחשוב עליהם, אבל כל פעם המחשבות והתוכניות הן על עצמי. האם כך נגלה היצר הרע?

לא. היצר הרע הוא מה שמושך אותך לכיוון ההפוך מהחיבור.

תלמיד: אבל זה מה שמושך אותי הצידה, המחשבות על עצמי, הדאגות לעצמי, וזה לא נותן לי להתחבר עם חברים.

כן, אבל זה עדיין לא לכיוון הנגדי.

תלמיד: מה זה הכיוון הנגדי?

כשאתה מרגיש שהוא באמת נגדי. זה לא מפריע אלא מנוגד.

תלמיד: האם עלי ממש לגלות את זה?

כן, אתה צריך לגלות את זה. זה יהיה היצר הרע שלך שבצורה כזאת זוחל החוצה.

תלמיד: האם לפני הדרגה הזאת אני לא נצרך לתורה?

כמובן שלא. מי צריך את התורה? האם כי הוא רוצה ללמוד מה כתוב שם? אז הוא לא לומד תורה, הוא לומד את הספר שבו זה כתוב. תורה היא האור שפועל עלינו, שפועל על היצר הרע של האדם ומתקן אותו לטוב, משנאה לאהבה.

תלמיד: כלומר השנאה אמורה להתגלות.

הפנימיות שלך צריכה להתגלות, מי אתה, בתוכך ובשבילך.

שאלה: איך אני מזהה שאני עושה עבודה טובה אם אני לא צריך לצפות לתוצאות?

אתה רוצה לצפות לתוצאות, ודאי. בינתיים אנחנו נמצאים במצב שאנחנו כן מצפים לתוצאות. אנחנו רוצים שיתגלה בנו היצר הרע, מתוך זה נתגבר עליו ונבקש יצר טוב, הבורא יחליף לנו את היצר הרע ליצר טוב על ידי המאור המחזיר למוטב, וכך נגיע למטרת הבריאה, למטרת התיקון.

שאלה: כשאני מתמודדת עם אירוע טבע כמו רעידת אדמה, אז אני יכולה להבין שזה מגיע מהבורא ואני יכולה לכעוס על עצמי שבניתי בית באזור שיש בו רעידת אדמה. אבל איך אני יכולה לקבל את זה שכל המאמצים או הכישלונות שלי להתחבר עם חברה מגיעים מהבורא?

לאט לאט את תתחילי לגלות שהכול מגיע מהבורא.

שאלה: אנחנו לומדים ששאלה היא כלי, ולפי השאלות של מי ומה ולפי הקטע אני מסיקה שבעצם היא כלי לגדלות הבורא. אבל אנחנו לומדים שהכלי הוא תמיד הפוך למילוי שהוא רוצה לקבל. עם השאלות האלה של מי ומה איך אנחנו מקבלים את גדלות הבורא כל פעם יותר ויותר?

אנחנו צריכים לפעול כפי שמייעצים לנו המקובלים, כלומר כל הזמן להשתוקק להתקרבות לבורא למרות המצבים שלנו, ואז נגלה את הכול. זה לא פועל לפי פילוסופיה ולא לפי מתימטיקה אלא דווקא לפי הפעולות.

שאלה: גילוי היצר הרע קורה לפני המחסום או אחרי המחסום? שמעתי שמדובר ברמה חדשה.

גילוי היצר הרע קורה לפני המחסום.

שאלה: למה חשוב שאדם יבין את העבודה למען ה’ בלי לצפות לתשלום ושכר, ואיך יכולה התורה לעזור לו להשיג את זה?

אם הוא יישאר ברצון לקבל שלו אז ודאי שכל הזמן הוא ישתוקק לשכר, שהוא יקבל מילוי לתוך הרצון לקבל לעצמו. אם הרצון לקבל לעצמו יתחלף לרצון להשפיע לזולת, דווקא ככל שמשפיע לזולת הוא ירגיש שזה המילוי שלו, זה בעצם מה שהוא מתכוון לשכר ומרגיש כשכר. יוצא שהוא לא צריך שום דבר, רק לקבל הזדמנות למלאות את הזולת וכשממלא את הזולת, מרגיש את השכר.

אפשר לתת דוגמה אם כי היא לא אמיתית, כמו אימא שנותנת לתינוק לאכול. כשהוא גומר את הדייסה, נגיד או משהו שהכינה לו, אז כמה היא שבעה בעצמה, מרוצה מזה שהוא קיבל ממנה. זאת אומרת, הרגשת הנתינה יכולה להיות עוד יותר ממלאה את הכלים דקבלה.

שאלה: אנחנו לומדים שפרעה והבורא הם כוחות מנוגדים, ופה אומר שהם כוח אחד. לגבי תהליך התיקון, אנחנו לומדים את התיאוריה ואנחנו בגילוי כל הזמן בתוך העשירייה שלנו. איפה נוצר הסנכרון, התיאום בין התגלות הרע בתוכי לבין הכרת התודה לבורא, זה קורה רק בזמן העבודה בעשירייה או שזה יכול לקרות לי גם במהלך היום בזמן אחר?

זה יכול לקרות גם בכל זמן אחר כשאני חושב עלי, על מטרת הבריאה, על הבורא ועל הסביבה ורוצה לקשור את הדברים האלה יחד בתהליך אחד למטרת הבריאה, אז אני מגלה שהכול מסודר ובמידה הזאת יש לי הודיה וכבוד לבורא שכך עשה.

שאלה: האם ניתן להגיד שהתיקון זה הסכמה, הצדקה של הבורא?

כן.

תלמיד: אני מסכים עם כל מה שהוא עושה איתנו, וזה גם משנה את התודעה שלי כלפי העולם.

כתוצאה אתה משתנה כך, כשאתה לחלוטין מצדיק את הבורא.

שאלה: בקטע, מה זה אומר “את פתח לו”, מי פותח, פעולה של מי זה?

הבורא פותח את הלב של האדם.

תלמידה: פותח את הלב כלפי החברים או פותח לראות את הרע בתוכו?

גם זה וגם זה, לא חשוב, פותח את הלב.

תלמידה: ויש משהו שאנחנו יכולים לעשות כדי לעזור בפעולה הזאת לבורא?

כן, ללכת קדימה, לבקש, להתחבר.

תלמידה: לבקש על גילוי הרע או לבקש על משהו אחר?

על הכול. למה לא מובן? כשאנחנו מבקשים, אנחנו מבקשים. להתחבר, להתקרב, לעשות משהו שייפתח לנו. כאילו שהבקשות שלך הם כל כך מדויקות, שרק את זה את רוצה שהוא יקיים בך ולא יותר.

שאלה: לפי קטע 81, אמונה בשכר ועונש משמע שהרע בגניזה והאדם לא צריך את התורה. ואילו בעל הסולם כותב לנו ש”טרם הלימוד מחויב הלומד להתחזק בהשגחת שכר ועונש”. איך צריך להתייחס לעניין שכר ועונש?

אני מקווה שעל ידי הלימוד אני אגיע לחיבור עם החברים ובתוך החיבור שלי עם החברים, תתגלה המציאות הרוחנית.

שאלה: מה זה אומר לא להאמין בשכר ועונש, בקטע 81?

לא להאמין בשכר ועונש? אני לא מצפה שתהיה לי תגובה מלמעלה על המאמצים שלי, בקשות שלי, תפילות שלי.

שאלה: בתהליך הזה שאנחנו מכירים את הרע ונלחמים בו, איך אנחנו שומרים על האיזון שלא להזדהות אתו ולתת לו להשתלט עלינו, אלא רק כל הזמן להשתמש ברע ככלי?

אנחנו צריכים כל הזמן להיות מחוברים בינינו, ולחזק את הקשר בינינו יותר ויותר ואז לא תהיה לנו שום בעיה להתהפך.

תלמיד: למה אתה מתכוון “להתהפך”?

לעל מנת לקבל.

שאלה: כשאנחנו מגיעים לדרך הזאת אנחנו מגיעים עם יצר הרע סגור ומוסתר. אם כך איך נוכל לפתח יחסים עם היצר הרע כדי להתקדם בדרך?

רק על ידי חיבור בינינו, בין החברות. שאנחנו רוצות בקבוצה להתקרב בינינו וליצור בינינו קשר הדדי, חיובי. אז אנחנו נרגיש כמה יש לנו הפרעות. וזה יהיה היצר הרע שלא נותן לנו להתחבר. ונצטרך לעשות כאן כל מיני פעולות שאנחנו עכשיו לומדים.

קריין: קטע 82.

“צריכים לדעת, שבזמן שהאדם מתחיל בקיום תורה ומצוות על הקו של לשמה, אזי האדם מרגיש שנמצא בצרה, הנקרא מצרים, היינו שמלך מצרים שואל תמיד: “מי ה’ אשר אשמע בקולו”. אזי באים לידי יגיעות המוח, שהמחשבות מתחילות בזיווגי הכאה שרוצצין את מוחו. פעמים אדם חושב שכל המחשבות הזרות הם רק בחינת מרגלים, שרק “לראות את ערות הארץ באתם”, היינו להסתכל בארובות ולא יותר, ואין לו שום קשר בין המחשבות האלו לעבדות ה’; ופעמים האדם חושב ש”כֵּנִים אנחנו בני איש אחד”, היינו שכל מחשבותינו רק להיות דבוקים בה’ אחד ומתחזקים ומתגברים על כל המחשבות של “מי ה’ אשר אשמע בקולו” ועל “מה העבודה הזאת לכם”. שזה נק’ בחי’ גלות מצרים.”

(הרב”ש. אגרת ג’)

בכללות זה ברור לנו.

קריין: קטע 83.

“זה שהאדם רוצה ללכת בתוך הדעת, זה נקרא, חטא דעץ הדעת. והחטא הזה מתגלה בב’ אופנים, כלומר שמזה נמשך לנו לשאול ב’ שאלות:

א. שאלת פרעה, ששאל, “מי ה’, אשר אשמע בקולו”, שבכלל קשה לו ללכת ולהאמין משהו נגד השכל. ומזה נמשך עוד דבר, היינו שאלה ב’ מדוע האדם צריך לעבוד לתועלת הבורא ולא לתועלת עצמו. כי הוא שואל, מה אני ארויח בזה שאני יעבוד לשם הבורא ולא לתועלת עצמי.” 

(הרב”ש. מאמר 22 “מהו שדוקא בליל פסח, שואלים ד’ קשיות” 1989)

שאלה: אם החיבור הוא האמצעי לגילוי הבורא, אז כדי להיות צינור לאור של הבורא צריך רק כוונה נכונה דלהשפיע?

כן. נכון מאוד.

תלמיד: גם בקטע 82 הוא מדבר על מי שמתחיל לעבוד על הקו של לשמה, וקטע 83 הוא מדבר על מי שרוצה ללכת בתוך הדעת ובשניהם, בכל מקרה, עולות השאלות האלה של “מי ה’ אשר אשמע בקולו”? ו”מה העבודה הזאת לכם”?

כן.

שאלה: אז מה ההבדל בין שתי העבודות האלה? איפה השינוי?

השינוי במקום. מה יותר סגור קטע 83 נקרא. “זה שהאדם רוצה ללכת בתוך הדעת, זה נקרא, חטא דעץ הדעת”. אם הוא הולך לפי השכל שלו. “והחטא הזה מתגלה בב’ אופנים, כלומר שמזה נמשך לנו לשאול ב’ שאלות:

א. שאלת פרעה, ששאל, “מי ה’, אשר אשמע בקולו”, שבכלל קשה לו ללכת ולהאמין משהו נגד השכל”. זה ברור. זו שאלת פרעה. כך השכל שלנו בנוי. “ומזה נמשך עוד דבר, היינו שאלה ב’ מדוע האדם צריך לעבוד לתועלת הבורא ולא לתועלת עצמו. כי הוא שואל, מה אני ארויח בזה שאני יעבוד לשם הבורא ולא לתועלת עצמי.”

שאלה: הוא כותב, “זה שהאדם רוצה ללכת בתוך הדעת,” איך בכלל מתעוררות השאלות האלה אם הוא בתוך הדעת הולך?

לא, אבל יש לו נטייה למעלה מהדעת, אחרת הוא לא היה מבדיל שזה בתוך הדעת.

תלמיד: איך לזהות מה הנטייה שלי? איך להגדיל את הנטייה שלי לעבוד לשם הבורא? כי הוא אומר שבכל זאת, השאלות האלה עולות. הן מורידות את האדם למטה.

כן.

תלמיד: איך אפשר להתגבר על השאלות האלה אם רוצה ללכת על הקו של לשמה?

ללכת על הקו של לשמה זה לשבור את השיניים, ללכת בכוח. אין לך במה ללכת קדימה, אין לך שום אפשרות ללכת קדימה.

תלמיד: אז מה כן?

רק כמו שכתוב, “לסגור את השיניים”.

תלמיד: מה זה אומר? מה צריך לעשות?

שאתה הולך בלי תשובה, אלא הולך מפני שכך חכמים כתבו לך ואז אתה תצליח. ואם לא, אז תרד לדרגת בהמה ותמשיך שם ליהנות מחיים בהמיים.

תלמיד: איך להיות בטוח שהולכים בכיוון?

כשהולכים בכיוון זה בטוח? רק למעלה מהדעת. אין אלף דרכים למעלה מהדעת, יש רק דרך אחת. אתה מקבל כל הפעם את הדעת שלך וצריך ללכת נגד זה. כאילו ללכת לכיוון אחר, הפוך.

תלמיד: משנה מה הוא הכיוון ההפוך, או כל עוד זה נגד הדעת שלי, זה כבר טוב?

אין לך הרבה דרכים נגד הדעת. עם הדעת יש לך דרך אחת ונגד הדעת יש לך דרך הפוכה.

שאלה: השאלה, “מי ה’ שאשמע בקולו”, לפעמים זה בא הפוך. אני מבקש משהו מהבורא והבורא אומר לי, “מי אתה שאני אשמע בקולך”?

איך אתה מסובב את זה? אתה תמיד מומחה בלסובב.

תלמיד: אני מתפלל, אני מבקש משהו מהבורא. במקום שהוא ייתן לי את הבקשה שלי, אז הוא ככה מזלזל. הוא אומר, “מי אתה בכלל שאני אשמע בתפילה שלך? מי אתה”?

אבל זאת לא השאלה הזאת. זה האדם שואל. זה היצר הרע שואל, “מי ה’ אשר אשמע בקולו”?

תלמיד: ומה קורה במקרה הפוך שהבורא, במקום שהוא יענה לי, הוא אומר לי, “מי אתה שאני אקשיב לך בכלל לתפילות שלך”?

אני לא יודע. תביא תורה אחרת, אני אגיד לך מה כתוב שם. בינתיים אין לי.

שאלה: כדי ללכת באמונה למעלה מהדעת, האם אנחנו צריכים לקבוע ולהיכנס לעבודה בהכרת הרע בתוך הדעת כדי אחר כך לעשות מאמץ פנימי מודע באמונה למעלה מהדעת?

הכרחי לעשות משהו.

תלמידה: כי אחרת, אם אנחנו לא עושים בירורים והולכים ישר באמונה למעלה מהדעת, אז זה יכול להיות גם מתחת לדעת.

כן.

שאלה: האדם רוצה להיכנס למגע עם הבורא, להכיר בו, להרגיש אותו. מה כל כך רע בשאלה הזאת, מיהו הבורא שאשמע בקולו? מה רע בזה?

אין בזה שום דבר רע, פשוט לא תקבל תשובה. תקבל תשובה רק במקרה שבו אתה תשיג את הבורא. ההשגה שלו היא הדרגתית, במידה שאתה תתחבר עימו בכל הפעולות שלו עליך.

תלמיד: אני רוצה להבין. נוסחה של השאלה הזאת שמעליה צריך להתעלות. מה היא בדיוק השאלה?

“מי הבורא שאשמע בקולו”? יש בעולם איזשהו רצון, כוח שכלפיו אני צריך להרכין את הראש. למה? מה פתאום? מאיפה הוא? מה זה? מה הוא דורש ממני, לשם מה הוא ניתן לי, ולמה בכלל הוא קיים?

תלמיד: ואני לא רוצה להיכנע לו?

כמובן, מלכתחילה אנחנו לא רוצים, זה נקרא “יצר הרע”.

תלמיד: אבל אנחנו מגיעים לחכמת הקבלה, מגיעים ללימוד, כי אנחנו רוצים להיות מקושרים לכוח הזה.

אנחנו רוצים לגלות את הגורל שלנו, ולכן זה מעניין אותנו, אנחנו מגיעים לחכמת הקבלה לא כדי להרכין את הראש כלפי מישהו או משהו, אלה מאמינים, אנחנו מגיעים לחכמת הקבלה כדי לגלות, לברר את התכונות, את החוקים של הבריאה, איך הם פועלים עלינו, איך אנחנו יכולים להיות בהתקשרות, ביחסי גומלין איתם, כלומר אנחנו לא מגיעים כדי להרכין את ראשנו אלא כדי להכיר, אלה דברים שונים.

תלמיד: אנחנו צריכים להביא את עצמנו למצב שאנחנו רוצים לשרת אותו, להיכנע לו?

לא, הבורא לא רוצה שאנחנו נשפיל את עצמנו כלפיו, הוא רוצה שאנחנו נהיה השותפים שלו.

תלמיד: שתי השאלות בקטעים האלה נשמעות כמשהו שלילי, שמעליו אנחנו צריכים להתעלות, להכות בשיניים של השאלות האלה. מה רע בשאלות האלה, למה הן רעות, למה להכות בהן, אם אני רוצה להידבק בבורא בכל מקרה?

כיוון שהשאלות האלה יכולות לזרוק אותנו מדרכנו, תחשוב על זה עוד קצת.

שאלה: מצד אחד הרגשת הנתינה יכולה עוד יותר למלא את הכלים דקבלה, ומצד אחר ככול שמשפיעים לזולת מרגישים שזה המילוי, אז איך להבחין בנתינה שממלאת את הכלים דקבלה שלנו לבין מילוי מהשפעה לזולת?

אנחנו צריכים להתחבר לחבר, וכשאנחנו מתחברים עימו אז אנחנו מרגישים מה צריכים להעביר לו כדי למלא אותו, כדי לעזור לו, כך זה עובד.

שאלה: האם שאלות “מי ומה” הן סימן לחיזוק האמונה למעלה מהדעת, האם מטרתן היא שהאדם יחזק את האמונה למעלה מהדעת?

כן, ודאי, כל הפעולות שלנו הן כדי לחזק אמונה למעלה מהדעת. שכוח ההשפעה יהיה למעלה מכוח הקבלה ותמיד יכסה את כוח הקבלה, ואנחנו נישאר בהשפעה.

שאלה: האדם שואל מי ה’ אשר אשמע בקולו, אבל למה אנחנו לא שואלים מי האגו שלי שאשמע בקולו? למה אנחנו עבדים שלו?

אנחנו מלכתחילה עבדים של האגו שלנו, שהוא של הבורא. ובסוף אנחנו מגיעים למצב שאנחנו לא עבדים של האגו אלא עבדים של הבורא, שאנחנו רוצים להיות בכל הפעולות בעל מנת להשפיע למעלה מהדעת.

תלמידה: איך האדם יכול להתחיל להטיל ספק באגו שלו, להתחיל לשאול את עצמו למה אני שומע בקולו, למה אני עבד שלו?

הבורא מעורר בנו את הנקודה הזאת, זה נקרא “נקודה שבלב”.

תלמידה: איך אנחנו יכולים יותר מהר להטיל בו ספק ולהשתחרר ממנו?

על ידי הקבוצה.

תלמידה: אני לא מבינה איך הקבוצה נכנסת להבחנות הפנימיות של הדחייה מהאגו?

אם אני מתחבר איתם הם יכולים לעזור לי לצאת מהאגו הפרטי שלי.

תלמידה: אבל אני יכולה לבקש חיבור לכאורה בתוך האגו, אני אחשוב שאני אוהבת אותם, אני אבקש להתחבר איתם, איפה זה מתנגש לי באגו?

בינתיים לא ואחר כך כן, ככול שאנחנו מתחברים בינינו אנחנו יותר ויותר מקבלים כוחות להיות למעלה מהאגו שלנו.

שאלה: אמרת שהנקודה שבלב מזהה את הרע, שהבורא מעורר את הנקודה שבלב להרגיש שהאגו, הרצון לקבל לעצמו, הוא רע, ואז הוא מזהה את פרעה. מה ההבדל בין זה שהאגו מזהה שרע לו, לבין הנקודה שבלב שמזהה שרע לה?

“הנקודה שבלב” זה נטייה לבורא, והאגו שלנו הפוך, הנטייה לאגו הפוכה מהבורא. תחשבו על זה, תנסו להרגיש.

שאלה: האם דווקא הניתוק מהתוצאה, זה מה שיכול למשוך את האורות בלי להכניס לזה את הרוע שלך, ללכלך את זה במשהו מעצמי?

אפשר כך להגיד.

שאלה: האם כשאני מתקן את עצמי בכך אני ממלא את האחרים?

כן, אם אתה מתקן את עצמך, דרכך אתה יכול באמת בפועל למלא את האחרים. אחרת אתה לא מתקן את עצמך, כי כל התיקון שלנו הוא בזה, עד כמה אני קשור לאחרים. זה כמו במערכת כללית גדולה שכולנו קשורים זה אל זה, ואז אם אני לא ממלא את האחרים אני מנותק מאותה המערכת.

שאלה: אמרת שבמקום להיות עבדים לאגו אנחנו הופכים להיות עבדים של הבורא, אבל אתה גם אומר שהוא רוצה אותנו כשותפים שלו. אז האם אנחנו עבדים? שותפים?

אני רוצה להיות שותף, עבד, ועוזר לבורא, לא חשוב באיזה תפקידים, רק לפעול כלפיו, לידו, זאת בעצם כל המטרה שלנו. אחר כך אנחנו מבררים בדיוק מה אנחנו יכולים להיות, ולמה כדאי להגיע.

תלמיד: כלומר פעם להיות שותף, פעם עבד, העיקר להיות בקשר?

נגיד. “עבד ה'”, כך כתוב.

שאלה: כשעולה בי השאלה “מי ה’ אשר אשמע בקולו” או “מה העבודה הזאת לכם”, האם אני מברר אותה בעשירייה?

כן, ודאי, גם מברר, גם פותר ומגיע לפתרון שלם ולמטרה.

תלמיד: השיעור מדבר על מצב שעלה בעשירייה שלנו בימים האחרונים.

יופי, בהצלחה.

תלמיד: זה גם עורר הרבה ביקורת פנימית ושיח לא פשוט. איך אנחנו יוצרים מהשיח הזה מצב מחבר יותר בעשירייה?

רק להשתדל לעבוד יחד, כל אחד מהנקודה שלו אבל לאותה המטרה פחות או יותר, ככול שהיא מובנת לכולם. אבל אם כבר הגעתם לזה אז תמשיכו.

שאלה: נראה לי שהבורא הוא אינסופי, הוא גדול מדי, הפעולות שלי הן קטנות והוא גדול כל כך, האם הבורא באמת מתעניין בכל פעולה ופעולה קטנה שלי?

כן, כי אנחנו נמצאים בו, “כי בו ישמח לבנו”¹. לכן אין שום בעיה להגיע לדרגת הבורא, להזדהות עימו, שנוכל להרגיש אותו כולו, בכל היחס שלו לכל הנבראים.

שאלה: אני מרגיש את הרע בכל צעד ושעל. אני משתדל לעשות כל מה שביכולתי להתחבר לעשירייה בלי להבין איך בסוף זה יעזור לי. האם אני אמור להרגיש שאני נפתר מפרעה בהדרגתיות או בפעם אחת?

אתה יום יום מחובר איתנו?

תלמיד: כן.

אם אתה יום יום מחובר איתנו, אז אתה מתקדם יחד איתנו ואתה צריך להרגיש שיש לך יום יום התקדמות. תבדוק את עצמך יום יום כשאתה הולך להתחבר איתנו ותראה שיש לך התקדמות.

שאלה: לא כל כך ברור לי מה זאת אומרת לפתוח את השאלות “מי ומה” בעשירייה?

שהשאלות שאת שואלת את הבורא יהיו ברורות לכל עשירייה וגם הם יוכלו להתכלל בשאלות האלה, וכך תוכלו להגיע לשאלה אחת כללית מהלב האחד המשותף.

תלמידה: אבל שאלות “מי ומה”, הן ביקורת שהאגו שלי מעביר, למה אני צריכה להתייחס לשאלות האלה, למה לא לבוא עם כל הכוח ולעשות פעולות בשביל העשירייה, לעשות משהו שימשוך את המאור ויתקן?

בסדר, תעשי כך. לא חשוב באיזו צורה להתכלל, לפעמים את נכללת בהם, לפעמים הם נכללים בך, ולפעמים אתם כולכם נכללים בבורא.

תלמידה: האם נכון שכל המטרה שלי היא לעשות פעולות שפשוט יזמינו את המאור שהוא יתקן? מה בדיוק אני מבררת בעשירייה, יש לאגו שלי שאלות, למה, מי ומה, למה אני צריכה לענות לו עליהן ולא פשוט לעשות דברים שיזמינו את המאור שהוא יענה לו, שהוא יתקן את מה שהאגו מתבלבל בו?

אחרת לא תגיעי למטרה. את צריכה להיות מעורבת בחברה ובבורא, ובזה גם לחטט בעצמך ולהוציא את עצמך החוצה, או לשרת את העשירייה בכל כוחך, בכל הכיוונים האלה את צריכה להתפתח.

שאלה: מהו התפקיד הפנימי של האישה כדי להיות שותפה של הבורא ובפסח הזה לצאת אחת ולתמיד ממצרים?

התפקיד הפנימי של האישה בעבודה הרוחנית הוא ממש כמו של הגבר, לכן בנושאים רוחניים לא כתוב במיוחד על דברים שאישה או גבר חייבים לעשות, מלבד כלפי פעולות חיצוניות לפי הכלל, “כל מצות עשה שהזמן גרמה, האנשים חייבין והנשים פטורות”² ועוד כל מיני כאלו. בעבודה רוחנית אנחנו לא לומדים במיוחד לגברים או במיוחד לנשים, כי הנשמה היא אחת לכולם וכל אחד שמתחבר לאותה נשמה אחת מקבל אותה כולה ואז אין בו שום דבר שלו מיוחד פרטי, זה מה שמחכה לנו. לכן את כל השאלות האלו על ההבדל בין גברים לנשים, אנחנו פשוט עוזבים בינתיים בצד, אחר כך נבדוק אותן ויהיה לנו ברור למה עשינו כך מלכתחילה.

תלמידה: אמרת “בזכות נשים צדקניות יצאו ממצרים”.

“בזכות נשים צדקניות יצאו ממצרים”, הכוונה היא שבזכות רצון לקבל שנקרא אישה, שמגיע לדרגת הצדק כשהוא עובד בעל מנת להשפיע, יוצאים ממצרים, מעל מנת לקבל. רק בצורה כזאת

שאלה: מה אני צריכה לאהוב בחברות אם את הנקודות שבלב שלהן גם ככה אני אוהבת, האם אני צריכה לאהוב את האגו שלהן?

את צריכה פשוט לאהוב אותם מפני שהן הולכות יחד איתך ולא חשוב באיזו דרגה או איפה הן נמצאות, את צריכה לעזור להן לעלות.

תלמידה: ואם אני רואה שהעשירייה כאילו לא תואמת למושג עשירייה נכונה, בכלל אין לנו חיבור, למרות שכבר היה, זה הכרת הרע?

כן, זו דווקא הכרת הרע שלך.

שאלה: האם היצר הרע מתגלה לפני הלא לשמה?

יצר הרע מתגלה במידה שאדם מגלה שהוא נמצא בלא לשמה.

תלמידה: ומכאן מתחיל הלא לשמה?

כן.

שאלה: תפילה מעבירה את הרע שבי לטיפול הבורא ולאור המחזיר למוטב, כמה מהר אני צריך לצאת מהמצב בו אני מטפל ברע שבי ומחטט בו, למצב של תפילה?

עד גמר התיקון.

תלמיד: השאלה שלי הייתה, עד כמה מהר?

כמה שיותר מהר.

שאלה: בזמן אחרון יותר ויותר ברור לי שכל השאלות שיש לי מביאות לשתי השאלות האלה. ברור גם שאין תשובה רציונאלית לשאלות שלי, אני רוצה להבין, אבל אני לא יכול לקבל תשובה ברגע שאני נמצא באגו. אז איך צריך לעבוד, למה צריך לשאול שאלות?

כדי להבין יותר עמוק ובצורה יותר רחבה את התשובות. ואם אנחנו מדברים ושומעים שאלות ונכללים בתשובות של כל אחד ואחד, אז דרך זה אנחנו מתקשרים בינינו, אחרת איך היינו מתקשרים, הייתם שומעים רק אותי או את מה שכתוב בספר?

קריין: קטע 84.

“כשלא מרגישים טעם בעבודה, אז בא הרשע ושואל טענת “מה”, היינו “מה עבודה הזאת לכם”, שאתם רוצים לעבוד דוקא בבחינת עבודה בזויה כזו. והרשע שואל “מה העבודה הזאת לכם”, מטעם שאז הם היו בטוחים, שעבודתם היא כולה להשפיע, ואין להרצון לקבל חלק בה.”

(הרב”ש. מאמר 40 “מהו כי אתם המעט מכל העמים, בעבודה” 1990)

שאלה: מה צריך להשתנות ביחסים בינינו כדי שנגיע לשאלות האלה מתוך הלב המשותף הכללי שלנו?

חיבור. צריך להיות קצת חיבור בינינו ואז נתחיל להבדיל, לברר, לבקר מהן באמת השאלות עצמן. זה מאוד חשוב.

שאלה: מה אנחנו צריכים להרגיש לפני שמגיעה שאלה, ואם המצב הזה מגיע מה משמעותו עבורנו?

עבור מה אנחנו צריכים להיות מוכנים? לזה שנקבל תשובה.

תלמידה: האם זה לא אומר שזו ירידה?

זו לא ירידה, בכלל אין ירידות, הן רק בעיניים שלנו. אבל באופן כללי אין ירידות. “מעלים בקודש ולא מורידים בקודש”³.

שאלה: מי הרשע בקטע ואיך הוא עוזר לנו בעבודה שלנו?

רשע, חוטא, יש בכל אחד מאיתנו, והוא זה שמגלה מי הוא שנמצא נגד הבורא. כמה שאנחנו מרגישים שאנחנו נמצאים נגד הבורא ובכך מרגישים את עצמנו רשעים, במידה הזאת אנחנו כבר יכולים להיות מוכנים להגיע לתיקון.

שאלה: כשאני הופך את ליבי ורואה את הניגודיות שבתוכי אני עובר מצבים קשים מאוד. מאיפה לקבל כוחות לתפילה במצבים כאלה?

קבוצה, רק מהקבוצה. אני מסתכל על החברים שלי, גם עכשיו אני נמצא פה בקבוצה, ואני לוקח מהם כוח.

תלמיד: איך אפשר לקחת כוחות בשביל מאמצים פנימיים מהקבוצה?

אותו דבר, על זה אני מדבר. כדי שאוכל לעשות את המאמצים הפנימיים שלי אני צריך שיהיו לי כוחות, את הכוחות האלה אני לוקח מהקבוצה, מאיפה עוד אני יכול לקבל אותם? דווקא במידה שבה אני מתקרב לקבוצה אני יכול לקבל מהם כוח.

תלמיד: אני יכול לקבל מהם התפעלות, התרשמות, אבל כוחות פנימיים?

אנחנו מדברים על כוחות המגיעים לאדם כשהוא מבטל את עצמו בפני הקבוצה ואז הוא כאילו מגיע איתה לדבקות, נכנס לתוכה ומקבל את הכוח שלה.

שאלה: יש השאלות האלה, יש העבודה הפנימית של האדם ויש העשירייה. ובעשירייה זה נראה שאנחנו לא מזהים את השאלות האלה ישירות, יש לנו כל מיני סיפורים, כל אחד עם סיפור משלו, ואולי בפני עצמו זה נראה בסדר אבל סך הכול בהרגשה, העשירייה לא נראית טוב. אנחנו צריכים לזהות את השאלות האלה, להבין שזה מה שלפתחנו. האם זה מה שאנחנו צריכים לברר?

אתם צריכים לספר אחד לשני שאף אחד לא יגיע לשום תוצאה טובה ונכונה אם לא תרגישו שאתם מוכרחים ותלויים אחד בשני. זאת אומרת אין לי ברירה, אני תלוי בכל החמישה, שישה, עשרה אנשים, איפה שאני נמצא בקבוצה, ואני חייב להתבטל כלפיהם כדי לקבל מהם כוחות. הם יכולים להיות הקטנים ביותר, כמו בדוגמת רבי יוסי בן קסמא, ואם אני מתבטל כלפיהם, אני מקבל מהם את הכוחות שאני צריך. אני יכול להיות גדול מאוד והם הקטנים ביותר, אבל אם אני מתבטל כלפיהם, אז אני מקבל כוח גדול שמתאים לי.

תלמיד: אבל לפעמים הם לא כולם פה ואין לי בפני מי להתבטל.

תעבדו על זה שתהיו כולם.

תלמיד: האם זה שאנחנו לא כולם כאן, זה קשור לשאלה “מי ה’ אשר אשמע בקולו?” או “מה העבודה הזאת לכם?”

שתי השאלות האלה יתחילו אז להתברר.

תלמיד: אני לא יודע איך לעשות את זה בעשירייה. גם עם עצמי אני לא יודע. מה לעשות, לא להתייחס, להקהות את שיניו? הפתרונות ברובד האישי של השאלות האלה זה משהו אחד וכעשירייה לא ברור איך להתייחס לשאלות האלה, מה עושים, פותרים אותן, עונים עליהן?

אנחנו חייבים להבין שהכוח שלנו לעלייה הרוחנית צריך להגיע לנו מכל העשירייה. ואין כאן מה לעשות, אלא רק להתחבר. תחפשו דרך.

תלמיד: אני מרגיש גם שהרבה עשיריות והרבה חברים אחרים מביעים דאגה ורוצים לעזור. אבל עדיין במבחן התוצאה, אני מרגיש שאנחנו עוד לא שם.

אין לי מה להגיד, השיטה היא שיטה, אני אלך לפי אותה שיטה ומי שרוצה ללכת איתי שילך, ומי שלא רוצה אז הוא חופשי, בבקשה, אין כפייה ברוחניות. אנחנו נמצאים עכשיו דווקא במצב מתקדם ואין לי כל כך מה להציע כי אני הולך לפי השיטה. אנחנו נמצאים עכשיו בהכרת הרע של הטבע שלנו ובואו נגיד, בתחילת גלות מצרים, כשאנחנו מתחילים להבין באיזה רצונות אנחנו נמצאים, באיזה כוונות ובאיזה יחסים, ועד כמה אי אפשר לצאת מזה, כי זה כמו שממש קושרים אותך ואתה לא יכול לזוז.

זו הבעיה, הכרת הרע היא כזו. אבל לברוח מזה? מי שלא יכול להחזיק ורוצה לברוח אין לי מה להגיד לו, זו בחירה חופשית. אבל אם הוא יוצא – יוצא. זהו. יוצא לחופשי חינם.

שאלה: שתי השאלות האלה נשמעות לי לאותו כיוון, שהאגו מתנגד להשפעה. אבל בעבודה בפועל בעשירייה, מה ההבדל המהותי בין השאלות, ומה חשיבות ההבדל ביניהן?

אנחנו צריכים רק חיבור, חוץ מזה שום דבר. ולכן אין שום בעיה אצלנו, רק להגיע לחיבור יותר ויותר ויותר עוצמתי ומתוך זה אנחנו כבר מגיעים לכל היתר. זאת אומרת להביא את העשירייה שלנו למצב שהיא תרגיש את עצמה מחוברת כאיש אחד בלב אחד.

תלמיד: אם אדם מרגיש שכאשר השאלות האלה באות, הוא אפילו לא יכול להתחיל להילחם איתן, איך מתנגדים, מה זה להכות בשיניים?

אם אני רואה שלפניי יש התנאי הזה להיות כאחד, ואם אני יחד עם זה מזהה שהחברים שלי כן עונים באיזושהי צורה לתנאי הזה, אז אני יכול ללכת יחד איתם, זה ימשוך אותי, זה יקרב אותי.

שאלה: אנחנו עכשיו באים לעשות עבודה עם חברים, איך אני יודע שאני עובד עכשיו עם החברים במקום העבודה הנכון, שאני לא בא עם הרצון לקבל שלי, אלא אני בא לתת להם?

העיקר שאני דבוק בחברים ואני בא לעבוד יחד איתם כמה שאפשר כאיש אחד בלב אחד. ובזה כבר בטוח שאני מתקדם, כי אני יוצא מעצמי במשהו ונדבק בהם.

תלמיד: אז כל העבודה היא תמיד להשיג את המטרה, ותמיד להגיע לאמונה למעלה מהדעת בעבודה?

ודאי.

שאלה: אמרת שבשיעור אנחנו מדברים ושומעים שאלות ונכללים בתשובות, ורק ככה אנחנו יכולים להתקשר בינינו, אחרת זה היה בלתי אפשרי. יש איזה דרך להעצים את ההתכללות הזאת? יש עשרים, שלושים אנשים ששואלים שאלות, בדרך כלל אותם האנשים, האם הם מוליכים את כל החיסרון של הכלי העולמי? איך עובד הסיפור הזה?

הסיפור עובד כמו שאתה מתאר את זה כמעט. ישנה מערכת שהיא יותר ויותר מתקבצת למרכז, ובמרכז בסופו של דבר נמצאת איזושהי עשירייה רוחנית שאליה אנחנו כולנו נמשכים ומתכווצים וכך אנחנו מגיעים לחיבור. ומי שרוצה להתחבר מתחבר, מי שלא – לא, וזה לא תלוי בכמה שאלות הוא שואל, אלא לאן נוטה ליבו. כך זה.

אני בטוח שכל אלה שנמצאים בשיעור, או לא בזמן השיעור אבל נכללים בדיונים האלה שלנו, הם שייכים להתקדמות הרוחנית, הם מתקדמים ויש להם חלק לעולם הבא מה שנקרא. וכאן הכול תלוי בהתמדה, בכמה ששומעים, שואלים, בודקים את עצמם וכך הולכים קדימה.

תלמיד: יש איזה דרך להתכלל גם בחברים שלא שואלים שאלות? כי יכולים לשבת פה לידי חברים שנים ולא לשאול שאלה אחת.

על ידי זה שהם שומעים את השאלות ורוצים מעצמם לתת תשובות, כך הם נכללים.

תלמיד: אז העבודה בשיעור בוקר היא כמה שיותר להתחבר לעשירייה אחת, לכלי העולמי, הכלי הכללי, וזו העבודה שלנו עכשיו?

כן.

תלמיד: במהלך היום המיקוד שלנו הוא בעשירייה הפרטית. איך למקד נכון את העבודה בין העשירייה הפרטית לעשירייה הכללית?

אני לא חושב שזה כל כך חשוב, חשוב לי תמיד להיות עם אלו שמבררים, שהולכים, שפונים, שמתקנים, ומי הם בדיוק זה לא כל כך חשוב. יכול להיות שזו העשירייה שלי הפרטית, וזה יכול להיות הקהל של שיעור הבוקר או שיעור הצהריים, ואפילו קהל בסעודה בערב או זמן אחר – זה לא חשוב. העיקר להתכלל עם מי שנמצא עכשיו בעניינים.

שאלה: בעבודה יש מצב שאני מרגיש את שאלות הרשע ואז מחזיק מעמד, דורש עזרה מהבורא, הבורא עוזר, ואני מרגיש צדיק. המצבים האלה הולכים וחוזרים שנים.

כן.

תלמיד: ההרגשה שכאילו אין באמת התקדמות לא רואים את התוצאה החיובית הכללית. אני רואה התקדמות של חברים, אבל אני לא מרגיש שזה תלוי בעבודה שלי, ואני לא רואה את הקשר בין המצבים הפרטיים שאני עובר לבין איך זה עוזר למשהו להשתפר.

אז זה טוב. אם היית רואה את התוצאות מהעבודה, מהיגיעה שלך, אז היית מקבל את זה על מנת לקבל, היית מרוצה, היית מתגאה.

תלמיד: בכל זאת, צריכה להיות איזושהי תוצאה. מה מקובל עושה כשהוא עובר כל הזמן את המצבים האלה?

זה מה שהוא אומר, שהכול נופל לים של הסטרא אחרא ושם נעלם, ובסופו של דבר הבורא לוקח את כול הדברים האלה ומעלה את האדם איתם יחד.

תלמיד: צריך להאמין בזה? כי אין את זה בהרגשה.

זה נקרא בעל מנת להשפיע, שהעיקר שאתה עושה נחת רוח לבורא, וגם את זה אתה לא כל כך מרגיש, כי אם היית מרגיש היית מקבל את זה בעל מנת לקבל, היית נהנה מזה.

תלמיד: גם שאלה שמתעוררת, מה זו העבודה, אני כאילו פונה לבורא, אני שואל אותו, מה העבודה שלי הזאת עושה, נותנת לך. זה כאילו פניה חזרה אליו, אני כבר שואל מה זה נותן שאני ועבר את כל זה? למי זה עוזר? איך זה נותן לך נחת רוח? זה נותן נחת רוח? זה עושה משהו?

הבורא ממלא את כול המציאות ובטוח שאם אתה פועל בצורה כזאת, אם אתה לא רוצה שום דבר לעצמך אלא רק לשם ה’, הכול עובר אליו.

תלמיד: וצריך תפילה נוספת? משהו שיקרה? כי אני לא מצליח לפרוץ מעבר לזה.

בבקשה תחבר. שאתה רוצה שכל המאמצים שלך, הם יהיו לכיוון ה’.

תלמיד: רוצה, וזה איפשהו נבלע.

אתה שוב רוצה לקבל בחזרה את הסימנים? זה לא טוב. כי אז הכול הולך לעל מנת לקבל. אני מבין אותך אבל כאן זו כל ההבדל בין חכמת הקבלה, לדת. כי בדת אתה מרגיש כביכול שאתה מתמלא ובחכמת הקבלה אתה יותר ויותר מרגיש שאתה מתרוקן.

תלמיד: לפעמים אנחנו אומרים שאנחנו רוצים לראות את התוצאות בחברים, שזה כן על מנת להשפיע. למה את זה לא רואים? אני רואה תוצאות, אבל לא רואה שזה קשור ליגיעה הפרטית של כל אחד.

לא. גם זה לא. כדי שלא תהנה מזה.

שאלה: בתחילת השיעור דיברת על כך שלא סתם הבורא אסף אותנו בתור בני ברוך העולמי, שזאת ממש הזדמנות שאולי לא תחזור שוב. מהי בדיוק ההזדמנות הזאת?

שזאת קבוצה גדולה מאוד בינלאומית, שמדברת בצורה ברורה בלי להסתיר את זה, בלי לערבב את זה עם כל מיני פעולות, על מה האדם צריך לעשות כדי להתקרב לבורא. ואנחנו רוצים לברר ולממש את זה.

תלמיד: באותו משפט גם אמרת להשתדל להיכנס מהר ככל האפשר לתוך הלב של החבר. מה זאת הפעולה הזאת שאתה בפועל נכנס לליבו של החבר?

תנסה לעשות כך, בלי להוסיף שום מילים, ותראה.

קריין: קטע מס’ 85.

“פרעה הוא בחינת עורף מצר-ים, שהיה מוצץ את השפע כשיורדת לתחתונים, עם השאלה שלו, שהוא בא ושואל “מי ה’ אשר אשמע בקולו?” (שמות, שביעי). ותיכף עם השאלה הזאת כבר נמצאים ברשות הקליפות.” 

(בעל הסולם. “שמעתי”. פ”ו. “ויבן ערי מסכנות”)

על הבורא אין לנו שאלות “מי ה’ אשר אשמע בקולו”?

שאלה: אני הבנתי את ההבדל בין מי? ל-מה? ה”מה?” אמור לכוון אותי ולתת לי את הסיבה, לחזק אותה וה”מי?” זה איזה פעולות נוספות אני דווקא יכול לעשות כדי להתגבר על זה.

תמשיך לברר לפי מה שאתה מבין, ואחר כך תראה עד כמה שזה נכון או לא נכון.

שאלה: האם אפשר לחשוב שהבורא מקבל תענוג מעבודת פרעה, האם יכול להיות דבר כזה?

פרעה זה כוח שעוזר לבורא לגלות את עצמו, בצורה הפוכה כמובן, כמו שנאמר דבר והיפוכו. שני הצדדים הפוכים זה לזה, אבל בזכותם זה מתגלה לאדם. זאת אומרת פרעה בעצם עוזר לבורא כי יכול לגלות את עצמו בפני האדם.

קריין: קטע מס’ 86.

“היות שהוא רוצה ללכת על דרך האמת, בטח שהגוף יסכים לו יותר מכפי שהיה עובד שלא על דרך האמת, היינו לשמה.

אבל במציאות הוא להפך. כי דוקא בזמן שרוצים ללכת בדרך לשמה, אז הגוף מתחיל להתנגד, ואז מתחיל כל הטענות שלו, היינו טענת פרעה מלך מצרים, שהוא טענת “מי ה’ אשר אשמע בקולו” וכו’, וכן טענת הרשע שטוען, “מה העבודה הזאת לכם”. ואז מתחיל העבודה ללכת בכבדות, וכל פעם הוא צריך להתגברות יתירה.” 

(הרב”ש. 877. “ג’ תפלות – ב'”)

שאלה: כתוב פה בקטע, שדווקא כשהוא רוצה ללכת בדרך של לשמה מגיעות השאלות של “מי?” ו”מה?”, כלומר זהו סימן ברור שאם מופיעות השאלות האלה זה אומר שאני רוצה ללכת בדרך לשמה?

כן.

תלמיד: דיברנו על זה שהעבודה צריכה להיות בלי ציפייה לאיזו תוצאה מהמאמצים, אבל לצפות לתוצאות זה לא בהכרח תוצאות בשביל עצמי?

אז בשביל מה?

תלמיד: למשל אני עושה מאמץ כדי שהעשירייה תהיה מחוברת יותר והחברים יקבלו שמחה והנאה בעבודה, אז אני רוצה לראות שהחברים נהנים ומחוברים ביניהם, הרי זו ציפייה טובה, תוצאה טובה?

נניח שכן.

(סוף השיעור)

---

1. כי בו ישמח לבנו כי בשם קדשו בטחנו (תהלים ל”ג, כ”א)↩
2. “כל מצות עשה שהזמן גרמה, האנשים חייבין והנשים פטורות” (משנה קדושין א’, ז’)↩
3. מעלין בקודש ואין מורידים בקודש. שבכל יום ניתן להרבות בחשיבותה של המצווה, אך לא להפחית (תלמוד בבלי, מסכת שבת דף כ”א, עמוד ב’)↩