TUESDAY PRAYER: YESOD-TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

READING: between after midnight and sunrise of Tuesday

Pesach (Passover)

שיעור בוקר 19.10.22- הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

קטעים נבחרים מן המקורות בנושא – פסח

קריין: שיעור בנושא פסח, ממשיכים בנושא “מי שחיזק ליבו”, קטע מס’ 76.

“רואים אנו, שבעבור אדם חשוב, האדם מסוגל לעבוד בלי שום תמורה. ומשום זה כשבא האדם לעסוק בתורה ומצות בעמ”נ להשפיע, בטח שהאדם יכול לוותר על אהבה עצמית לטובת הבורא. מה עושה אז המפריע לעבודת ה’, שהאדם לא יוכל ללכת בדרך ה’, הוא עושה אז פעולה אחת, היינו שלא נותן להאדם לצייר את גדלות וחשיבות ה’. נמצא, שכל החוזק שיש לסטרא אחרא הוא נגד ה’, והוא אומר לו, אני יודע שאתה בעל כח גדול, היינו שאתה יכול להתגבר על התאוות שלך לא כמו אנשים חלושי אופי רכי הלב, אלא אתה אמיץ שבגבורים, אלא כל מה שאתה לא הולך בדרך האמת הוא, משום שלא כל-כך חשוב את המטרה, שאתה צריך לבטל את עצמך בשביל זה. ואם כח זה הוא מפריע לו להגיע להמטרה. וזהו שאומר הזהר בשם רבי יצחק, “לא מצאנו מי שחזק לבו לפני הקב”ה כפרעה”.” 

(הרב”ש. מאמר 20 “מי שחיזק לבו” 1985)

אנחנו צריכים לראות עד כמה הבורא שרוצה להעלות אותנו אליו, למעלה מהטבע הארצי לטבע הרוחני, איזו עבודה הוא עושה, כדי להראות לנו כמה כוח השפעה מועדף על פני כוח הקבלה, ושיש לנו לזה גם את כל הגישות והיכולת, עד שאנחנו רוכשים אותו ונעשים דומים לבורא.

שאלה: כמו שכתוב על המקרה, שאם האדם הוא חשוב אז הוא היה מוכן לעבוד בחינם. איך אנחנו יכולים להשתמש בזה בעבודה שלנו, בחשיבות של הבורא שאותו אנחנו לא רואים, כדי לרומם, לעלות ולהרגיש?

זה הכול תלוי רק בהרגשת החשיבות שלנו. מה שחשוב בעיניך, במידה הזאת אתה יכול לעשות הכול בשבילו והעבודה הזאת היא לא נחשבת בעיניך לעבודה אלא לתענוג.

תלמיד: מה זה אומר הרגשת חשיבות הבורא, הרגשת הנוכחות שלו, שהכול תלוי בו?

אלף ואחת צורות. התינוק שלך שלא יודע כלום והוא צועק מתוך העריסה שלו, אז הוא מעורר אותך ואתה מיד רץ ומשתדל לעזור לו, וגם לאדם מבוגר חולה שהוא זקוק לך. זאת אומרת אנחנו רואים כאן, שרק הקשר, קשר האהבה, במידה שהוא קיים, יכול להרים אדם אחד לעזור לשני. וזו לא עזרה, אלא הם מתחברים יחד למערכת אדם הראשון.

תלמיד: אז קשר האהבה זה חשיבות הבורא -זה קשר של אהבה עימו?

כן. רק תגיד הפוך, שבגלל שיש לי חשיבות הבורא, חשיבות התיקון, אני מתחבר לחבר ועושה עימו כאיש אחד בלב אחד.

שאלה: מהו הביטוי העיקרי של חשיבות המטרה?

הביטוי של חשיבות המטרה, שאתה כל הזמן מברר אותה יותר ויותר מדויק וכדי להשיג את המטרה, אתה מוכן להשקיע יותר ויותר כוחות. ואתה מתגאה בזה שיש לך הכוחות האלה, החשיבות הזאת.

שאלה: ברור שבעצמנו אנחנו לא יכולים לנצח את פרעה, אבל כשאני רואה את כל החברים המסורים כאן, משקיעים מאמצים בכל יום ומתייגעים, אז למה עוד לא הצלחנו לנצח את פרעה מתוך המאמץ המשותף שלנו?

כנראה שפרעה זה כוח הרבה יותר גדול ממה שאנחנו יכולים לאסוף מכולנו, לחבר אותנו וללכת נגדו. פרעה זה כל הכוח מול הבורא ולא פחות ממנו. ואנחנו צריכים להילחם עימו בזה שקודם כל לאט לאט אנחנו מכירים אותו, לומדים את כל השיטות שלו, השקרים שלו, עד כמה שהוא מסובב אותנו ועד כמה שאנחנו זקוקים לכוח הבורא שיעזור לנו.

ומה אנחנו צריכים לעשות כדי לפנות לבורא שיבוא ויעמוד מול פרעה? אנחנו צריכים לייצב בנו, בתוכנו כל אחד, שדה עבודה שזה חלקה של פרעה, וחלקה של עובד ה’ וחלקה ניטראלית ואז אנחנו מסדרים את כל העולם למדרגות כאלה. לחלקים חשובים, באיזה יחסים הם נמצאים ביניהם וכך אנחנו רואים את כל העולם ולא חשוב לנו אז זמן, תנועה ומקום אנחנו רואים שזה כבר כלול מכוחות והכוחות האלה הם כוחות נצחיים, רוחניים, ואנחנו כבר נמצאים ביניהם.

זה מאמר חשוב, כי כבר יש לי קשר עם כוחות הבריאה שהם קיימים ואמיתיים ולא שהם באים מהרגשת הארציות.

כך אנחנו מתקדמים.

שאלה: באותו רגע שנכבית חשיבות המטרה, איזה פעולות ימשיכו מצידי יאפשרו לי להמשיך ביראה ולהגדיל את החשיבות שלי?

תעשה כל שבכוחך לעשות והעיקר זה למשוך את החברים לזה. כי אם הם ילכו איתך, אז בטוח שתצליח, שאתם תצליחו. כי הכול עשוי בצורה כזו, שבעשירייה מסודרת כל המערכת של הבריאה, מיני מערכת, ולכן אין שום בעיה להרחיב, לגדל ולהכפיל את התוצאה. ואתם תראו איך זה נעשה בצורה פשוטה, שכל המדרגות הרוחניות ומה שאנחנו רואים מהמדע, הן דומות זו לזו, רק משתנה איזשהו פרמטר וכל היתר נשאר כפי שהוא היה. בצורה כזאת אתם יכולים ללמוד מה קורה בבריאה.

שאלה: כתוב, שפרעה לא נותן לאדם לצייר את גדלות הבורא ואת רוממותו. מה זה אומר לגבי העבודה שאנחנו צריכים לעשות בין מוחא וליבא בקרב כל אדם ובקרב העשירייה?

זה קצת מוקדם לשאול, אבל מה שהוא רואה לפי הבנתי, הוא רוצה להגיד שמתוך זה שאנחנו רוצים להשיג את הבורא כממלא את המוח והלב שלנו, אנחנו בזה גם מלמדים את עצמנו ואת המערכת הכללית, החיצונה, את הקשר בינינו לבין המערכת החיצונית ובצורה כזאת אנחנו מתקרבים להתקשר לידיעת הבורא, לידיעת המערכת הרוחנית.

תלמיד: אם אפשר להבין את זה, אז אנחנו חייבים לפני שאנחנו מצליחים להיות עובדי ה’, לאזן בין המוח והליבא בקרב כל נשמה ובעשירייה באופן כללי?

אנחנו לא צריכים עד כדי כך להיות מוכנים. אנחנו מתחילים מרחוק, אבל בסופו של דבר אנחנו משיגים בעצם את כל מערכת היחסים.

שאלה: כתוב על אלה שפוגעים בעבודה הרוחנית, שאומרים שהמטרה לא כל כך חשובה. איך אפשר להתגבר על הכוחות האלה?

המפריע בעבודה הרוחנית כמו שאתה קורא לו, זה עובד בכל הרמות. לכן צריך כאן להבין איפה נמצא הבורא, למה הוא שם בפנינו הפרעות כאלה, שבעזרתן אנחנו יכולים לגדל את עצמנו. הבעיה ברוחניות ביחס לאדם הקטן בעולם שלנו, שמצד אחד האדם צריך להיות מאוד רך, גמיש, מקבל את כל מה שמגיע מלמעלה, מצד שני הוא צריך להיות כמו אבן, כמו ברזל ובשום אופן לא מתקפל.

ומכאן נובע באיזה תכונות אני צריך להיות חזק, לעמוד על שלי ובאיזה תכונות אני צריך לוותר, לאהוב, להיות רך וזה מאוד לא פשוט. שילוב שתי התכונות האלה ברמות שונות, זה שבונה את מערכת הנשמה של האדם. והוא צריך להבין את כל זה ולהרגיש את כל זה ולבנות את כל זה. אנחנו עוד נדבר על זה.

שאלה: האם הכבדת הלב היא זו שהופכת את פרעה לכל כך בעל ערך וכל כך חשוב? הבורא מכביד את לבו של פרעה, למה הבורא יצר כוח שכאילו נלחם נגד הבורא בעצמו?

כדי לתת מקום לנברא להתקיים, להיות עצמאי, להבין, להרגיש, לפעול, הבורא עושה מעצמו כביכול שתי צורות, בובה שפועלת כביכול נגדו והוא בעצמו, והוא נותן לאדם יכולת להיות ביניהן, בין שתי הצורות האלו. כך אנחנו לפעמים משחקים עם הילדים כשאנחנו רוצים לפתח אותם, וזה נכון לעשות כך, כי האדם צריך להיות כלול משתי צורות הפוכות.

שאלה: שמעתי אתמול שאם אנחנו עושים שימוש נכון ברצון לקבל אף פעם לא נוכל לשלוט בו. האם זה דבר טוב שאנחנו כל הזמן מרגישים שאנחנו נכשלים במאמצים מול הרצון לקבל? האם תחושת הכישלון היא דבר טוב?

לא יכול להיות שאנחנו כל הזמן נכשלים, אלא רוצים כל פעם להראות לנו שיש איזה מכשול לפנינו, הפרעה, חוסר הצלחה, אבל לא שזה ממש אנחנו, לא אנחנו עשינו את הרצון לקבל, לא אנחנו בונים את כל המדרגות והמצבים בדרך. ולכן אנחנו צריכים להבין שכל יצר הרע בנוי ופועל לטובתנו, ואנחנו לא יכולים לעשות משהו בלעדיו. כל מרכיב כימי, פיסי, כל חוק שבבריאה, אין לו אפשרות להתקיים בלי כוח שכנגדו. אין דבר כזה, אחרת הוא לא היה קיים, אחרת הוא לא היה פועל.

ולכן אנחנו צריכים להבין שאותו יצר הרע הוא כשותף שלנו. הוא לא נעים, נכון, אנחנו נכשלים וממש לא יודעים מה לעשות עימו, אבל בלעדיו אנחנו לא יכולים להתקיים. ולכן כל העבודה שלנו היא לאתר אותו נכון בעצמנו ולתת לו גבולות מעצמנו.

תלמיד: יוצא מתוך מה שקראנו ושמענו שכל המשחק בתוך הקבוצה מכוון לזה שאנחנו צריכים לשבור את ה”חמור” שלנו. כנראה להבין שהפרעה נמצא בינינו ולא באיזה מקום שם בצד.

כן, אמרת מצוין.

תלמיד: יוצא שהתרגיל היחיד, הכלי, הוא דבקות של הלבבות בין החברים, בזה אנחנו מושכים את הכוח של משה.

אמת. אנחנו צריכים לפעול נגד ההתנגדות הפנימית הטבעית שיוצר הבורא דווקא כדי שנגלה את יצר הרע, את היחס השלילי שלנו זה כלפי זה, ומעליו לגלות את היצר הטוב, את היחס החיובי שלנו זה כלפי זה ולהביא את המערכת הזאת לאיזון. היצר הטוב פועל בפנים של הפרצוף והיצר הרע פועל באחוריים של הפרצוף כעביות, וכך אנחנו מתקדמים.

תלמיד: דווקא בגלל זה השגה של גילוי מינימלי, אפילו לא בתוכנו אלא בינינו, מזמינה כזאת שמחה בזה שאנחנו מגלים אחדות פשוטה.

כן.

שאלה: מה זה בעצם לב חזק בדרך?

זה לב שלא מפחד ולא בורח מלעשות מה שצריך בכל מצב ומצב.

תלמיד: עד כמה הביטול מול החברים עוזר לחזק את הלב?

בכול. כי אתה לא מכיר את הבורא, לא מכיר את המציאות, אתה מכיר את החברים, ורשת הקשר שלך עם החברים היא בעצם המציאות שלך. אם הרשת הזאת היא רשת הדדית, טובה, אז זו רשת רוחנית, ואם זו רשת של תחרות, דחייה, אז זו רשת ארצית, חומרית, ואנחנו נמצאים בתוך היחסים האלו.

תלמיד: לפני כמה שיעורים אתה אמרת לנו שאנחנו צריכים לאבד את הקשר הגשמי. האם חלק מהביטול זה לאבד את הקשר הגשמי ולהגיע לקשר רוחני?

לאבד אנחנו לא יכולים כי על פני הקשר הגשמי אנחנו בונים את הרשת הרוחנית, את הקשר הרוחני, אבל בכל זאת כך זה הקו המנחה.

שאלה: בתחילת השיעור הייתה השאלה איך הרגשת הגלות יכולה לעזור לנו לקבל את העבודה האמיתית, זאת אומרת עבודה בהשפעה. האם תוכל להסביר, לפרש מהי אותה הרגשת הגלות שיכולה לעזור לנו לקבל את העבודה של ההשפעה?

אם אני מרגיש שאני נמצא במערכת שהיא חיצונית לרוחניות ואני מאוד רוצה להגיע אליה ביחסים רוחניים עם החברים ועם הבורא, אז אני כל הזמן עובד כדי להתקרב למערכת היחסים הזו וכך אני מתרחק באותן פעולות, באותה הזדמנות מהמערכת הגשמית שבה כל אחד חושב רק על עצמו.

תלמיד: יש רצון להתחבר עם החברים, ממש להתמוסס בהם אבל המחשבות מפריעות לך, הרגשת עצמך, עוד משהו, אז מה שאנחנו צריכים לעשות זה לצאת מזה ולא לחזור?

כן, צריך להשתדל.

תלמיד: מה זה אומר לצאת מזה? אין למקובלים חזרה למחשבות על עצמם?

לצאת מתוך האגו שלך, להתחיל לראות את עצמך מהצד.

שאלה: האם אנחנו לומדים על חשיבות הבורא יותר כשאנחנו לומדים על חשיבותו של פרעה? איך אנחנו עושים את זה בתוך העשיריות שלנו?

זה אותו דבר, דבר והיפוכו. ככל שאנחנו לומדים על פרעה, כך אנחנו לומדים על הבורא כי הבורא הוא ההיפך מפרעה. כך הבורא סידר את הבריאה כדי שנלמד כרגיל כמו בכל הבריאה, בכל החוקים שלה, דבר והיפוכו.

זה בעצם הלימוד התמידי שלנו. אנחנו כנבראים לא יכולים להבין רק ממצב אחד אלא חייבים לראות גם מצב כנגדו, ואז בהשוואה בין הצורות האלה אנחנו מכירים את הנושא בעצמו.

שאלה: כשיש לי קשר של אהבה עם החבר אז אני מעוניין בזה שהוא יצליח יותר משאני אצליח. אבל אם אנחנו אומרים שפרעה זה דווקא הצד ההפוך של הבורא, ואם אין לי קשר של אהבה עם החבר אז יוצא שאפילו בצורה תת הכרתית אני מעוניין שהחבר לא יצליח בשום אופן. זה נכון?

כן, זאת תחילת הדרך הרוחנית, כשאנחנו עדיין נמצאים בתחרות זה עם זה. אחרי זה התחרות הופכת להיות ההיפך, עד כמה אני יכול לעזור לחבר יותר משהוא עוזר לי.

תלמיד: כניסה למצרים היא כשאני מתחיל להבין שאני מעוניין שהחברים שלי לא יתקדמו בשום אופן?

עוד נדבר על זה, זה לא פשוט.

שאלה: מה בונה בנו את ההתמדה בעבודה שמביא אותנו להתקרב לבורא ולהתרחק מפרעה?

ההתמדה רק מוסיפה לנו עוד ועוד ועוד כל מיני פרטים כדי שאנחנו נאחוז בדרך בצורה יותר ויותר חזקה, כללית, בהבנה וזה מאוד חשוב לנו. כי בגילוי הקשרים הקטנים האלו אנחנו דווקא מוצאים אחר כך את כל העושר של הבריאה.

תלמיד: האם אנחנו נלחמים בפרעה בלא מודע על ידי זה שמתמידים?

גם זה קורה.

שאלה: למה אנחנו צריכים בכלל להתמודד עם פרעה, לא עדיף לחפש להדבק בבורא ועם הקבוצה ולהתעלם מפרעה, ככה לא נצליח להתגבר על המכשול?

אנחנו אף פעם לא נצליח להתגבר מעל פרעה, רק הבורא עושה את זה. כל המלחמות הם בין הבורא לבין פרעה והאדם לא עושה כאן משהו. האדם רק יכול לגרום למלחמה ביניהם ולא יותר.

שאלה: נראה שהלב שלנו נמצא בסכנה להפוך ללב אבן. כשמרגישים שזה המצב, איזו פעולה אנחנו צריכים לעשות?

אנחנו רק פונים לבורא, והבורא יודע למדוד את גודל לב האבן שיכול עכשיו להיתקן ללב בשר. ככה זה קורה.

שאלה: שמעתי שככל שאנחנו לומדים על פרעה, כך אנחנו לומדים על הבורא.

נכון.

תלמיד: איך אנחנו יכולים ללמוד מפרעה להתקרב אליו בצורה כזו שנוכל להפוך את זה כדי להתקרב לצד ההפוך, כלומר לבורא מבלי שפרעה כאילו יתפוס אותנו, בלי להילכד על ידי פרעה?

אנחנו בעצם כך מתקדמים. אם כי אנחנו מגלים את פרעה אבל כשאנחנו מתקדמים אליו אנחנו כבר מתחילים לחשב שמתקרבים לבורא. ואז יוצא שבשבילנו פרעה והבורא, “חשיכה כאורה יאיר”, זה יהיה אחר כך, הם נעשים כוח אחד. ואז אנחנו מגיעים לאיחוד.

שאלה: איך להחזיק כל הזמן במצב שנראה שמתקרבים אחד לשני ואתה ממש לא מבחין ביניהם, איך לגלות באיזה צד אתה עובד?

באיזה צד אני עובד? אני עובד בצד האיחוד. כל הצורות שאני רואה שפועלים עלי, כולל אני עצמי, כל הצורות האלה אני רוצה לאחד למרכז אחד, לחומר אחד, לידיעה אחת, על ידי אהבה שיתחברו כל הצורות האלה לאחד. זו בעצם מטרת הבריאה, להחזיר הכול לאחד.

שאלה: מתואר פה מצב שלם שמגיע מתוך שני ההפכים האלה. אדם כבר יודע מה זו דרך האמת, הוא יודע שהוא חזק ויכול להתגבר, זה לא מצב של אדם חדש בדרך. הבעיה היחידה שהוא לא יכול להשיג את חשיבות המטרה. איך יכול להיות שהוא גם מכיר את דרך האמת וגם לא יכול לתאר לעצמו את החשיבות של העניין?

את החשיבות אדם יכול לתאר לעצמו מתוך זה שהבורא הוא שברא את כל המצבים המנוגדים האלה שאותם אנחנו צריכים לחבר יחד. ולכן כל הטבע, בכל דרך שלא תהיה, חיובי או שלילי, הכול כלול בו.

תלמיד: בקטע הזה רואים טוב מאוד את המצב. מדובר כאן על שני הצדדים חיובי ושלילי בו זמנית. זאת אומרת אני רואה שגם זה וגם זה נכון, המפריע לא משקר.

כתוצאה אתה מגיע למחשבה שאין שום דבר רע בטבע. הרע נוצר כלפיך רק כדי שאתה תמצא בעצמך את התכונות הטובות. לכן התכונות הרעות, כביכול “רעות”, הפוכות – מתגלות, ואז אתה מגיע למחשבה שגם התכונות הרעות וגם התכונות הטובות שוות ערך, כי האחד לא יכול להתקיים בלי האחר. ולכן כשמגיעים לנקודה שבה לא אתה אישית, אגואיסטית, מתעניין או מעוניין במשהו, אז כל המצבים הופכים להיות שווי ערך עבורך ואתה מקבל אותם כיוצאים מתוך שורש אחד טוב.

תלמיד: יוצא שזה טוב שאני רואה בו זמנית את שני ההפכים ויכול בכל זאת ללכת לצד התפילה לבורא.

כן.

תלמיד: לגבי אותו המפריע. לא כל הזמן הוא מפריע אלא הוא גם מועיל, כמו הקליפה ששומרת על הפרי. דווקא בזכות זה אני מגלה את הרע שלי ומתקרב למטרה הנכונה.

כן.

קריין: קטע 77.

“מצאנו בזהר (בשלח דף נ”ה, ובהסולם אות קפ”ז) וזה לשונו, “אמר רבי יהודה, אמר רבי יצחק, פרעה היה חכם יותר מכל מכשפיו, ובכל הצד שלהם לא ראה שיהיה גאולה לישראל, ופרעה לא חשב, שיש קשר אחר של אמונה, השולט על כל הכוחות של הס”א, ועל כן היה מחזק את לבו”.

נמצא לפי דברי הזהר, שענין פרעה הוא בתוך הדעת, שמצד השכל אין שום אפשרות לצאת משליטתם אלא רק בכח אמונה למעלה מהדעת, שכח זה מבטל כל הכוחות שישנם בעולם.”

(הרב”ש. מאמר 20 “מי שחיזק לבו” 1985)

שאלה: פרעה בדיוק תוקף את זה שאדם לא ילך למעלה מהדעת, הוא תופס אותו ברגליים שלא יקפוץ החוצה. אז יוצא שהוא כן מודע שיש כוח של אמונה.

כי בזה שהוא לא נותן לו ללכת הוא עושה לו טובה, הוא עושה התנגדות. ואז אם אדם הולך יש לו רווח משלו.

תלמיד: הוא כותב אבל שהפרעה לא מודע לזה שיש כוח של אמונה. למה הוא מתכוון?

פרעה לא עובד לפי כוח האמונה.

תלמיד: למה הכוונה, אם הוא בדיוק תופס את האדם, שלא יעלה למעלה מהדעת, שלא ישיג אמונה?

כי שם השליטה שלו נגמרת.

שאלה: יוצא שהכוח למעלה מהדעת הוא הכוח של הבורא. איך אפשר לרכוש את הכוח הזה של אמונה למעלה מהדעת כדי שהוא ישלוט על פרעה?

זה מגיע אלינו כתוצאה מהמאמצים שלנו, מהניסיונות שלנו ללכת למעלה מהאגו שלנו. ואז אנחנו אט אט מתחילים לקבל את האמונה שלמעלה מהדעת, כלומר, לעבוד מתוך המלכות או לעבוד מתוך הבינה. זה ההבדל בין הרמות האלה.

תלמיד: אז רק על ידי תפילה זה לא יצליח, צריכים להשקיע גם מאמץ להתנגד.

צריך לעשות איזשהם מאמצים ויחד עם זה להתפלל, שילמדו אותך, שיעזרו לך.

שאלה: כתוב פה ש”פרעה היה חכם יותר מכל מכשפיו, ובכל הצד שלהם לא ראה שיהיה גאולה לישראל,”

פרעה לא ראה את זה שהגאולה תבוא לישראל מתוך הפעולות האלה. הבורא בכוונה עשה כך כדי שאנחנו נוכל להגיע לכוחות האמונה.

תלמיד: מיהם המכשפים שכתוב פה בקטע?

הם אלה שעובדים בשדה הגשמי, חומרי. כלומר, רק בכוחות החומריים, הם נקראים “מכשפים”. אלה שמאמינים בכוחות החומר של העולם.

שאלה: נאמר פה בסוף הקטע “שכח זה מבטל כל הכוחות שישנם בעולם.” למה הכוונה “כל הכוחות שישנם בעולם”, הרי אנחנו תמיד מדברים על שני כוחות, כוח הקבלה וכוח ההשפעה? למה הכוונה בכוחות ברבים?

אתה יכול לצרף אותם לשתי הקבוצות האלה, לכוח הקבלה ולכוח ההשפעה.

תלמיד: וכל זה בכוח האמונה מעל לדעת?

כן.

תלמיד: זה הכוח?

כן.

שאלה: מה זה אומר שהעשירייה השיגה מעבר, שהשגנו משהו בעזרת הבורא, שהבורא בא לעזרתנו?

כשאנחנו משיגים את כוח ההשפעה, את כוח הבורא, אז אנחנו רואים אותו כי הוא מתגלה בתוך שני הכוחות האלה, כוח הקבלה וכוח ההשפעה שאנחנו נמצאים בין שניהם.

שאלה: איפה אני מבצע פעולות בכוח אמונה למעלה מהדעת? מהי הסביבה מתאימה לכך?

פעולות באמונה למעלה מהדעת אתה מבצע בכוחות הבינה, בכוחות ההשפעה, שהם למעלה מכוחות הקבלה.

תלמיד: האם אני יכול לעשות את זה רק בעשירייה או גם בחיים הגשמיים שלי?

לא, אין לך שם שום הזדמנות ואפשרות לעשות את זה. לא נדרש ממך לחיות בחיים האלה באמונה למעלה מהדעת.

שאלה: האם זה משפיע על ההתקדמות האישית שלי, או על ההתקדמות של העשירייה או בכלל לא משפיע?

זה משפיע על ההתקדמות של כל העשירייה.

תלמידה: ומה עלינו לעשות?

להתחבר, זה בסיסי. צריך להתחבר.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לצאת מתוך האגו שלנו ולהתחיל לראות את עצמנו מהצד. איך אני יוצאת מתוך האגו ומתבוננת מהצד, האם בדמיון, בהבחנות?

רק על ידי חיבור בין החברות.

תלמידה: זה נקרא “להתבונן מהצד”.

כן.

שאלה: האם לפרעה אין שום נגיעה לעניין האמונה? איך אנחנו בפועל יכולים להגביר את האמונה בעשירייה שלנו מלבד התפילה? איך אנחנו באופן מעשי יכולות לחזק את האמונה, שתהיה בנו אמונה חזקה?

למעלה מהחשבון האגואיסטי שלנו אנחנו עושים חשבון של האמונה באופן שכביכול אנחנו נמצאים כבר בעולם הרוחני, ואז איזה חשבון אנחנו צריכים לעשות ואיך לפעול. אנחנו צריכים לשחק כאילו שאנחנו יותר גדולים, כמו ילדים, אומנם אנחנו לא יודעים עדיין, אבל “ה’ יגמור בעדי”. לכן אנחנו צריכים לעשות כל מיני פעולות, אומנם אנחנו רואים שאנחנו לא יודעים לעשות אותן, לא יודעים מה תהיה התוצאה, אבל כמו ילדים אנחנו צריכים להשתדל לעשות פעולות השפעה.

תלמיד: איזה סוגי פעולות מקטינות את האמונה אצלנו בעשירייה כדי שנימנע מהן ולא ניצור מצב שהאמונה קטנה אלא רק גדלה? מה לא לעשות בעשירייה?

כל פעולה שמרחיקה חברים ומורידה את הבורא בעיניהם, זאת פעולה חמורה, שלילית. כל היתר, אפשר לנסות.

שאלה: החשיבות של הבורא משתנה בתוכנו וגם בקבוצה. אז למה כשאנחנו מגלים את הרע בעשירייה אנחנו נוטים להיפרד יותר במקום לנצל את זה ולהתקרב?

זה בצורה טבעית.

תלמידה: כשאנחנו מגלים את הרע בעשירייה, אז אנחנו נוטים להתרחק. למה אנחנו עושים את זה במקום להתקרב?

מי יכול להתקרב לרע?

שאלה: לפעמים הבורא מעלה את פרעה מול משה ולפעמים משה מתעמת ושולט בפרעה. איך השיטה הזאת שהבורא משתמש בה יוצרת בנו את הקו האמצעי בדרך הרוחנית שלנו, בהתקדמות הרוחנית שלנו? איך המודל של אמונה למעלה מהדעת ביחסים בין פרעה לבין משה יכול לחזק את הבורא בעשירייה?

הקו האמצעי עוד רחוק מאתנו ואנחנו לא יכולים לדבר עליו.

שאלה: יוצא שהעשירייה היא אותו מכשיר אימונים שמאפשר לאדם למלא את הסאה של יציאה מעצמו. אמונה למעלה מהדעת מאפשרת לך לצאת מעצמך בצורה הכרתית, מודעת, ובגלל זה בעל הסולם כיבד את הפסיכולוגיה.

כן.

תלמיד: מתי תתמלא הסאה של הימצאות בלמעלה מהדעת על ידי העשירייה כגוף אחד של הפרצוף הרוחני?

מתי שנוכל. כשנצליח לחלוטין לבטל את עצמנו בפני הבורא ולהכין את עצמנו לעשות את הכול רק לשם ההשפעה.

תלמיד: כל ההכנה שלנו עכשיו, כל עשרות השנים האלה, האם זאת הכנה לעבודה האמיתית?

כמובן.

שאלה: אמונה למעלה מהדעת נמצאת מעל השכל שלנו. מה ביחס לרגש? האם האמונה הזאת נמצאת גם מעל לרגש?

כן. הרגשות משתנים בהתאם לזה.

שאלה: בהמשך לשאלה שנשאלה. אם מתגלה הרע בעשירייה, אז למה זה מרחיק בינינו במקום שזה יקרב בינינו יותר? יש אפילו מצב שחברה מתרחקת ולא רוצה להיות בצ’ט עם העשירייה.

זה נקרא “רע”, כי הוא מרחיק בינינו. וזה שאנחנו לא מגיבים נכון על הרע הזה, זה כבר רע שני, זה עוד יותר גרוע מצדנו.

תלמידה: איך דווקא כשמתגלה הרע אפשר להיות ביתר חיבור ולא להתרחק ולעשות רע כפול?

מצד הבורא, הוא שולח לנו רע כדי שנתקרב, ומצידנו, אנחנו מעוררים את הרע כדי להתרחק, ואז אין לנו התאמה.

תלמידה: מה יעזור לנו להתקרב מעל הרע?

הצורה הנכונה להתקרב היא שאנחנו מבינים מה קורה כאן, שכל מה שעושה ה’ הוא עושה למענהו. זאת אומרת אנחנו צריכים אך ורק להתרחק מהרע ולהתקרב לטוב על ידי כל המאורעות שיש עלינו. אין שום נטייה לרע שמגיעה דרכנו למימוש, מה שלא יהיה, אלא רק טוב וחיבור.

תלמידה: ומה יגרום לנו להיות כל הזמן בדחף הזה רק להתקרב ושמגיע הרע, ישר כולם נותנים לו בראש, זה רק על ידי מאמצים בלתי פוסקים בחיבור שמתגברים בעשירייה?

נכון.

שאלה: אמרת שמתוך הכישלונות אנחנו מנסים למצוא את פרעה ולשים לו איזה גבול. איך העבודה הזאת משתלבת עם מה שעכשיו קראנו, שצריך לצאת תחת שליטתו רק על ידי אמונה למעלה מהדעת?

בגלל שבכוח האמונה למעלה מהדעת אתה יכול לעשות כל דבר, אתה עולה מעל כל גבול, מחבר את כל החלקים של הכלי השבור דאדם הראשון, אתה עושה הכול רק באמונה למעלה מהדעת.

תלמיד: מה התפקיד של הצבת הגבולות האלה?

לא שאני מציב אותם, אני פשוט עושה מה שאני יכול, את הגבולות מציבים מלמעלה.

שאלה: בתחילת השיעור אמרת שחשיבות הבורא מתבטאת גם בבירור המטרה בכל פעם מחדש. באמת מורגש שבכל יום המטרה כאילו מטושטשת וגם מבולבל מה צריך לעשות ומה התוצאה הנכונה. איך אנחנו מבררים נכון את המטרה בעשירייה?

על ידי חיבור בינינו. איך אנחנו יכולים? כל אחד מאיתנו הוא חכם וצודק. אם אנחנו מתחברים בינינו בביטול עצמי של כל אחד, אנחנו יכולים להתחיל לחשוב על זה שכתוצאה מהחיבור שלנו אנחנו נגיע ל “כאיש אחד בלב אחד” וזה כבר אמת.

תלמיד: למטרה יש הרבה פעמים כל מיני גוונים, לפעמים זה להגיע ל”איש אחד בלב אחד”, לפעמים זה להגיע לכוח האמונה, להשפיע נחת רוח לבורא, והכול לכאורה נכון. האם צריך להגיע לחיבור של כל הצורות האלה? למשהו מסוים? נגיד כל חבר יכול להגיד בצורה כזאת או אחרת, האם צריך איכשהו לחבר את זה כדי שאנחנו נתחבר לאחד?

אני חושב שכל התנאים האלו מביאים אותנו להיות “כאיש אחד בלב אחד” ולהיות במרכז הכוח העליון. ואז בהשפעת הכוח העליון האחד על הרצון להתחבר יחד כאחד, אנחנו מתחילים לקבל הבחנת המטרה יותר עליונה, דרגה יותר עליונה בסולם.

תלמיד: מורגש שאנחנו מגיעים למצב שהמטרה כל כך מעורפלת אבל היא כאילו משתרעת על כל העשירייה, וכדי להשיג אותה צריך לעלות מעל כל ההבחנות האלה לבורא אחד, כמו שאמרת בהתחלה, להחזיר הכול לאחד שזו גם מטרה. מה צריכה להיות הנטייה שלי בעשירייה, הכוונה, כשאני שומע את כל החברים מדברים על מטרת העבודה? איך אני צריך לקבל ולעבוד עם זה?

מטרת העבודה עצמה היא דווקא פשוטה, זה להיות “כאיש אחד בלב אחד”, “איש את רעהו יעזרו”, והמטרה עצמה זה “אין עוד מלבדו טוב ומיטיב”.

שאלה: כתוב בקטע “שמצד השכל אין שום אפשרות לצאת משליטתם אלא רק בכח אמונה למעלה מהדעת, שכח זה מבטל כל הכוחות שישנם בעולם”. האם זו עבודה שלי להיות בטוח בכל מצב שכוח אמונה מבטל כל הכוחות בעולם?

כן, כוח אמונה מבטל את כל הכוחות בעולם.

תלמיד: אני צריך להיות בטוח בזה.

מאיפה אתה תיקח את הביטחון? אתה צריך להשתדל לקבל את זה מהחברים.

שאלה: שאלה בקשר לאמונה למעלה מהדעת. ברגע שבו אנחנו נמצאים, מה הצעד בכיוון הנכון של אמונה למעלה מהדעת, שבטוח יכניס אותנו לשם?

חיבור בינינו, ככל האפשר חיבור בעשירייה.

שאלה: קראנו כמה פעמים שכל העבודה שם במצרים מתרחשת כשדווקא יש הסתרה על החשיבות ועל הגדלות של הבורא. אז למה זה דווקא ככה, כאילו למה דווקא על גדלות הבורא פרעה כל הזמן מפריע?

כי זו ההפרעה העיקרית שלו “מי ימלוך” או אני או הבורא, או הרצון לקבל הגשמי או הרצון להשפיע הרוחני.

תלמיד: המלחמה ביניהם קורת לפי הגדלות זה מה ששולט בך?

כן, “מי ישלוט”.

תלמיד: ברור. וגם שמעתי שאמרת שאנחנו לא יכולים להילחם נגד פרעה, אלא הבורא נלחם בו כל הזמן.

כן.

תלמיד: אז איך אנחנו מפעילים את המלחמה הזאת בפרעה?

אנחנו מנסים להתקשר בינינו, ואחר כך עם כל התוצאות החיוביות או השליליות באים לבורא ודורשים ממנו שהוא יעשה חיבור בינינו, “עושה שלום במרומיו” שיעשה שלום עלינו. ואז אנחנו מושכים אותו לחיבור שלנו או לחוסר החיבור שלנו שהוא יבצע אותו, ייצב אותו, ימלא אותו, ויתגלה בו.

תלמיד: אז היכולת שלנו להפעיל את המלחמה הזאת בין שני הכוחות האלה זה החיבור בינינו? מה זה בדיוק? במה בדיוק אנחנו מפעילים מלחמה בין פרעה לבורא?

אנחנו רוצים שבתוך הכלים הריקניים שלנו ישלוט קודם כל כוח החיבור בינינו, ובו ישלוט כוח הבורא ה”אחד יחיד ומיוחד”, ובו ישלוט כבר כל אור האין סוף שימלא ויחזק ויאיר בתוך המערכת הזאת.

שאלה: שמעתי שאמרת לא לעשות פעולות שמקטינות את חשיבות המטרה בעיני החברים, את חשיבות הבורא בעיני החברים, האם זה הדבר המרכזי שגורם לאנשים לעזוב את הדרך או לאבד את חשיבות המטרה? האם אתה יכול ללמד אותנו ממה להימנע כדי לא לעשות פעולות לא נכונות בתוך העשירייה כדי שאנשים לא יעזבו?

זה נושא גדול, אנחנו נצטרך לדבר עליו לחוד, אבל הייתי אומר שברור לכל אחד מה אנחנו צריכים לעשות כדי לשמור על המסגרת וזה העיקר. הבורא זה חוק הטבע הכללי, הוא מודד כל הזמן עד כמה אנחנו מתאימים לו לפי הדרגה שלנו, כי אנחנו נמצאים בדרגה אחת פחות ממנו, מהבורא.

אם אנחנו מתקרבים למצב של כאיש אחד בלב אחד, אנחנו מתקרבים לבורא, אנחנו עולים למדרגה שהיא פחות מהבורא במינוס אחד, זו דרגה מאוד גבוהה ובזה אנחנו רוצים לייצב את עצמנו כך שבזה אנחנו תומכים בבורא, עושים מלמטה למעלה אותה המערכת כמו הבורא וכך אנחנו מעלים את עצמנו לפסגת הקיום האפשרי בכלל.

שאלה: האם זה מוגזם לחשוב שלשם זיהוי הרע, אני יכול לקבל אותו אלי ולבדוק אותו, כי כשאני בודק אותו, אני מגלה את ההפכים ובאותה צורה בגלל זה הוא נהיה המולך שלי ומהבורא שמאחוריו ניתנת העזרה שכנגד?

כן, בכלל כל השאלות וכל התשובות יש להן מקום כי על ידי זה אנחנו אוספים, מכניסים לקשר מגע כלשהו בין כל חלקי הכלי השבור הזה של אדם הראשון. לכן לכל אחד מהקבוצה שלנו, מאיתנו, יש מקום וכל אחד יכול לנסות לעשות כך או אחרת ולא יהיה על ידי זה שום נזק במערכת, אנחנו סך הכול בודקים איך אנחנו עוד ועוד יכולים להיות איכשהו מחוברים.

וזה שאנחנו לא מצליחים, זו גם הצלחה כי זה מה שמשאיר רשימו ולא נותן לנו בפעם הבאה לטעות. לכן אנחנו צריכים לכבד אותם המצבים אפילו הלא מוצלחים כביכול שעוברים דרכינו ושאנחנו בצורה כזאת כביכול לא מצליחים, אנחנו כן מצליחים.

שאלה: האם להיות מסוגל לעבוד עם אמונה מעל הדעת מגיע מתוך העובדה שאדם שעושה את העבודה הוא חזק?

לא, אין אנשים חזקים, אלא כמו שאומר רב”ש, כולנו סמרטוטים, ואין בנו שום דבר שהוא יותר מהזבוב הקטן, מהנמלה הקטנה, כך הוא האדם. כל התוספת שאנחנו מקבלים היא רק על ידי הבורא שמביא אותנו לכל מיני מצבים, ובמצבים האלה אנחנו כבר מתחילים לברר מה יכול להיות איתנו ועם הבריאה.

לכן לא להתייאש אלא כל הזמן לעורר את עצמכם. יש לכם קטעים, אתם צריכים לקרוא אותם, קדימה, אחורה, איך שאתם רוצים, ולא לפחד שזה לא מובן כי זה פועל בכל מקרה, העיקר לא לפחד כלל. אנחנו מתקדמים מיום ליום בצורה מאוד מאוד ממשית.

שאלה: איך נמלה קטנה כמוני יכולה להידמות לבורא? מאיפה ניקח אמונה כזאת? מאיפה זה מופיע בנו?

יש כאן שני כוחות, הראשון, שהאדם לא מבין עד כמה הוא אפס, והשני, האדם חושב שמגיע לו הכול. משני הכוחות האלה הוא מגיע לשאול, להיכנס לכל דבר, וכך עד שהוא מתחיל לנהל את הבריאה.

קריין: אנחנו בכותרת – שאלות מי ומה, קטע מספר 78.

שאלות מי ומה

“בזמן שהיו צריכים לקבל עליהם מלכות שמים, היה צר להם, שלא יכלו, מסיבת שאלות פרעה מלך מצרים, שהיה שולט עליהם עם השאלות של “מי ומה”, שהם בחינת מוחא וליבא, כלומר “מי ה’ אשר אשמע בקולו”, ו”מה העבודה הזאת לכם”.

(הרב”ש. מאמר 11 “מהו הב’ הבחנות שלפני לשמה” 1988)

שאלה: בחלק הקודם דיברנו על שני הדברים האלה, על חשיבות המטרה ועל העבודה למעלה מהדעת. האם אלו התשובות שאפשר לתת לשתי השאלות מי ומה?

אם הן מתעוררות באדם, אז ודאי שאנחנו יכולים לתת עליהן תשובות. יכול להיות שלא תשובה אחת אלא בכל המדרגות מהראשונה ועד האחרונה, בכל מדרגה יכולה להיות תשובה אחרת גם על מי וגם על מה.

תלמיד: מה הם הקווים המנחים שלנו בשביל לענות על השאלות האלה?

עלינו לעמוד מול השאלות הנצחיות האלה, כי מתחילת הבריאה ועד סוף הבריאה הבורא מעמיד את השאלות האלה לפנינו, ולדעת איך לענות עליהן נכון ולהמשיך הלאה.

תלמיד: האם אפשר להגיד שאם אדם קיבל כוח לעבודה וקיבל חשיבות למטרה, אז הוא ענה נכון על השאלות האלה?

אתה לא יכול להגיד בדיוק אם זה נכון או לו נכון, בדרגות שלנו עוד אי אפשר. אבל צריכים להשתדל ככל שמסוגלים לתת עליהן תשובה.

תלמיד: מהי התחלת התשובה שאני צריך לתת על זה?

אתה צריך לתת תשובה, למה אתה רוצה שאני אתן?

שאלה: לגבי שתי השאלות “מי ה’ אשר אשמע בקולו” ו”מה העבודה הזאת לכם”, האם זה נכון לומר שאחת מורידה את חשיבות הבורא והאחרת מורידה את חשיבות העבודה?

אפשר להגיד, אמרת יפה.

תלמיד: איך אפשר שתישאר חשיבות העבודה אם אין את חשיבות הבורא, ולהיפך?

לכן קוראים לשאלות האלה מי ומה, כי הן הולכות בצורה סמוכה יחד, אבל בכל זאת יש שאלה אחת ויש שאלה שנייה.

תלמיד: האם יש סדר שבו אנחנו צריכים להתייחס לשאלות האלה, קודם לעבודה ואז לבורא?

הן באות בערבוביה, אני לא חושב שיש ביניהן סדר זו אחר זו. אפשר להגיד שקודם מי ואחר כך מה, כי בלי מי כביכול אין מה. אבל בזמן העבודה זה כבר לא כל כך חשוב כי לאדם זה מתחיל להיות נושא אחד שהוא צריך לפתור.

שאלה: הוא כותב “בזמן שהיו צריכים לקבל עליהם מלכות שמים, היה צר להם, שלא יכלו, מסיבת שאלות פרעה מלך מצרים, שהיה שולט עליהם עם השאלות של “מי ומה”. מצד אחד פרעה רוצה שלא נגיע, מצד אחר הבורא רוצה שאנחנו כן נגיע, למה פרעה מפריע פה כל כך?

כדי לכוון אותנו יותר מדויק למטרת הבריאה.

תלמיד: ואיך הוא מכוון אותנו?

אנחנו חיים בעולם שאין כוח אחד שיכול לעשות משהו, חייב להיות משהו כנגדו. אז על ידי שילוב מיוחד, כשמתקנים זה את זה, כשמעמידים נכון יותר זה את זה, אז מתוך שניהם אנחנו מקבלים כיוון נכון.

תלמיד: אתה שומע שאנשים יוצאים מהדרך כי פרעה כל כך משתלט ולא משאיר מקום להתחבר לבורא “בפנים” מה שנקרא, וכל הזמן אנחנו נופלים שם. איך אנחנו משלבים בין שני הכוחות ולהגיע לאיזון כדי שלא נברח, שכן נישאר, שכן נתקדם?

מה רצית להגיד, שהדרך לא נעימה, לא חלקה ולא ברורה? זה נכון.

תלמיד: לא, העניין שפרעה משתלט, הוא לא נותן לנו אפשרות להתקדם בדרך הטובה.

אז מה?

תלמיד: איך אנחנו עושים איזון בין שני הכוחות האלה כדי להתקדם נכון ולא ליפול כל הזמן?

יש לך כוח שמוביל אותך למצב הנכון והוא החיבור בעשירייה. אל תחשוב על שום דבר חוץ מחיבור בעשירייה, מה שנקרא אהבת הבריות, ואתה תצליח.

תלמיד: איך מזהים שמישהו רוצה לעזוב את העשירייה?

אם אתה בתמידיות כזאת כמו שאתה עושה ביקורת על הדרך היית עושה ביקורת על היחס שלך לדרך, אז היית כבר מצליח יותר מכולם.

תלמיד: אתה צודק, פרעה משתלט עליי. איך אני משתחרר ממנו?

תעשה ביקורת על היחס שלך.

תלמיד: איך אני אעשה ביקורת על הדרך שלי?

אין לי מה לעשות איתך. אתה תלמד אחר כך מאחרים.

שאלה: איך צריך לענות על השאלות מי ומה?

אלו השאלות הכי פשוטות, אנחנו עונים עליהן אלף פעם ביום, על כל דבר ודבר. רק כאן אנחנו צריכים לענות עליהן בצורה כללית על כל הבריאה. אחר כך הן מחייבות אותנו להמשיך להתייחס כך לכל הבריאה, “מי ה’ אשר אשמע בקולו”, ו”מה העבודה הזאת לכם”, ואני צריך לענות על השאלות האלה בכל פנייה שלי, בכל צעד ושעל שאני עושה. בשביל מה אני חי, לאיזו מטרה, איך אני חי, כל הדברים האלה נמצאים במי ומה.

תלמיד: היום דיברנו על זה שאנחנו יכולים לענות על השאלות האלה רק מעל הדעת, אבל הן נשאלות בתוך הדעת.

זה בדעת וברגש, כי אנחנו צריכים להרגיש ולאחר מכן לבדוק בדעת את ההרגשות האלה, לשקול אותם, לשלב אותם, ולכן יש כאן גם רגש וגם שכל.

תלמיד: האם אפשר לענות על השאלות האלה בדעת, או שאנחנו צריכים לענות עליהן מעל הדעת, בחיבור, בהתעלות מעל עצמנו?

גם במעל הדעת אנחנו פועלים בדעת, רק בדעת אחרת, בדעת עליונה, כך שאין כאן ניגודים.

תלמיד: השאלות הללו נשמעות כמו טענות לבורא, “למה אני צריך לעשות את העובדה הזאת? מי אתה בכלל? למה אני צריך להתבטל בפניך?”, ונראה שאין תשובות על השאלות האלה בדרגה שלנו. אתה לא תשכנע את עצמך, אתה צריך רק להתעלות.

אבל כשאתה מתעלה מעל זה ממלכות לבינה, מתכונת הקבלה לתכונת ההשפעה, אז אתה מקבל תשובה. למה אתה צריך לפעול כך? מכיוון שאם אתה רוצה להרגיש את הבריאה האמיתית, את מערכת ההשגחה, אז אתה צריך להיות בדרגתה. כדי להיות בדרגת מערכת ההשגחה אתה צריך לעלות לתכונת ההשפעה, זה נקרא אמונה, תכונת הבינה, והתכונה הזאת צריכה להיות גבוהה אצלך מתכונת הקבלה, מתכונת הדעת. וכך יש לנו אמונה למעלה מהדעת.

אם אתה מכייל בצורה כזו את חוש קליטת המציאות שלך, אז הכול יוצא לך נכון. אתה נכנס עם כלי תפיסת המציאות החדש הזה לעולם חדש, להרגשה חדשה של העולם, ואז כבר אין לך שום סתירות. למטה בדרגה הבהמית שלך אתה מתקדם בהרגשות שלך, מתוך ההבנה שלך בתוך הדעת, ואילו בדרגה העליונה אתה מתקדם באמונה למעלה מהדעת, בתכונת ההשפעה שאתה מציב מעל תכונת הקבלה. בעולם הזה אתה שם את הקבלה מעל תכונת ההשפעה. מזה כביכול מתחיל ההבדל בין שני המצבים של הבריאה, בין שני העולמות.

תלמיד: האם בשני המצבים האלה של הבריאה יש תשובה על שתי השאלות האלה?

כמובן. על זה הכול נאמר. אין משהו אחר, רק בעלייה ממלכות לבינה.

תלמיד: במצב הזה של למעלה מהדעת, האם יש שם את השאלות האלה, הן נשארות או שהן נעלמות?

אתה מקבל שם בהדרגתיות תשובות על הכול.

תלמיד: כלומר השאלות נשארות, אני צריך לדעת מיהו הבורא, אני צריך לדעת מה זאת העבודה, אני לא מבטל את השאלות כשאני עולה מעל הדעת.

אנחנו לא מבטלים שום דבר. אנחנו רק מקבלים אפשרות לענות עליהן.

תלמיד: לא ברור מה זה אומר שהן נשארות, כי שאלה היא משהו אגואיסטי, רצון לקבל.

שאלה היא לאו דווקא רצון אגואיסטי לקבל, שאלה יכולה להיות רצון פשוט לקבל, משהו מאזן ביחס לשכל ולרגש שלך כדי להבין איך להתקדם הלאה מעל הדעת ומעל הרגש. כל זה עוד לפנינו.

שאלה: האם יכולה להיות לשאלות האלה תשובה אחת בלבד, “בוא וראה”?

תנסו. כעיקרון זו התשובה, אבל צריך לבוא ולראות.

תלמידה: כלומר בכל פעם כשהשאלות האלה נשאלות, כשפרעה שואל את השאלות האלה, כל הזמן לענות נבוא ונראה.

כן. מה זה לבוא ומה זה לראות? כלומר להשיג את המדרגה הזאת, את המצב הזה, ולגלות אותו באור החכמה – לראות. זה לא פשוט.

שאלה: מה צריך להיות היחס שלנו לפרעה? האם אנחנו צריכים לשנוא אותו, לאהוב אותו, לנצל אותו?

היחס שלנו לפרעה צריך להיות קודם כל בהערכה, לא בזלזול. אנחנו צריכים לכבד אותו, אנחנו צריכים לזכור שיעקב ברך את פרעה כשהם הגיעו למצרים. פרעה זה כוח עליון, הוא צורת הבורא שכך היא מתלבשת על הבורא כדי להתייחס בצורה מסוימת לנבראים. זאת אומרת, פרעה הוא הלבוש של הבורא שדרכו הוא מתייחס לנבראים.

תלמיד: האם הכוח הזה נעלם מתישהו?

כל הכוחות, חיוביים, שליליים, כולם נכללים ב”הוא ושמו אחד”. מתגלה כוח אחד – הבורא, שהוא מרכז הכול והסיבה לכול.

שאלה: בשאלות האלה האם יש עכשיו איזו אינטראקציה בינינו או שזו אשליה?

אינטראקציה במה?

תלמיד: שאלה של חבר הופכת להיות השאלה שלי.

כמובן, אנחנו בקבוצה מחוברים כל הזמן זה עם זה בשילובים שונים, בקישורים שונים של רגשות ומחשבות, ולכן אנחנו משפיעים אחד על האחר תמיד ובאופן מוחלט. אם במישהו או במשהו משתנה משהו, אז באותו הזמן משתנים רגשות ומחשבות בהתאמה גם בחברים אחרים.

תלמיד: האם השאלה של החבר מוסיפה לחבר אחר השפעה חיובית?

היא מוסיפה, כמובן. אם מישהו מאיתנו עושה פעולה טובה כלשהי, אז זה מתווסף כמשהו טוב, ואם מישהו עושה מעשה רע, אז זה מתווסף כמשהו רע. אנחנו הרי נמצאים במערכת אחת, בתוך המערכת הזו אין לנו לאן לברוח. ערבות הדדית היא דבר גדול, אי אפשר להיפטר ממנה ולברוח. הרי כולנו חלקים ממערכת אחת שלא נקרעה, לא נשברה, לא התנפצה, לא קרה איתה שום דבר, אלא אנחנו בהרגשתנו התנתקנו זה מזה, אבל למעשה ההשפעה ההדדית שלנו זה על זה רק התחזקה כתוצאה מזה. כלומר באותה מידה שבה נקרענו זה מזה ולא רוצים להיות בקשר בינינו, באותה המידה למען האמת אנחנו גם בתוכנו לא במצב שנצא ממצב של חוסר הכרה שאינו מורגש על ידינו, אנחנו נמצאים בקשר מוחלט זה עם זה.

שאלה: אם יש לנו את השאלות האלו של מי ומה, האם זה בגלל שהוא כבר קרב אותנו לשרת אותו למרות שהוא עדיין בהסתר?

הבורא רוצה לקרב אותנו, ולכן מעורר בנו את השאלות האלו. כן.

שאלה: לגבי השילוב של שתי השאלות מי ומה. קודם אמרת שזה בעצם מהדעת והרגש, וגם רשום בקטע מוחא וליבא. עכשיו, בעבודה שלנו אני מרגיש שגם התשובה לשאלה הראשונה היא בעצם במחשבה, כלומר התיאור הזה של הבורא, והמצבים שעוברים, הכול בא במחשבה, וגם את העבודה בינינו בחיבור אני בעצם עושה בתוך המחשבה שלי, ואנחנו קוראים לזה תפילה. אנחנו קוראים לזה בכל מיני שמות, אבל בעצם זה בתוך המחשבה. זה בעצם ה”בוא”, מ- בוא וראה. אז בוא זו בעצם מחשבה, ואחר כך מגיע אור החכמה ואז זה נופל לתוך הרגש, וזה עושה את השינוי בתוך ההרגשה?

נגיד שכך.

תלמיד: זאת אומרת שהעבודה בעצם תמיד צריכה להיות בתוך המחשבה שלנו, כל אחד במחשבה שלו, גם מבחינת החיבור שאנחנו מנסים לעשות, גם מבחינת התיאור עצמו של הבורא, וכל המערכת, הכול בעצם בתוך המחשבה?

כן. על זה כתוב “הכול במחשבה יתבררו”.

שאלה: יוצאת תמונה כזאת, מצד אחד יש פרעה חזק שמחזק את ליבי, מצד שני אני צריכה לחזק את חשיבות הבורא, כדי שתהיה התנגדות בין הכוחות האלה בתוכי. מה הפעולה הפנימית הזאת, האם אפשר לומר שבעצם אני מתרכזת יותר בחיסרון של החברות?

החברות צריכות לעזור לך להרים, ולרומם את הבורא מעל פרעה.

תלמידה: והמבנה עצמו של הבורא איך הוא מתברר בתוך השאלות האלה?

הכול אצל החברות, הכול עם החברות.

תלמידה: אבל יש להן כל מיני דעות, הן חושבות כל מיני דברים.

אני לא הולך לענות לך על שום דבר, עניתי.

שאלה: איך שתי השאלות האלה מי ומה בונות את העבודה על הערבות בינינו, ואיך לקשור את כל זה יחד נכון בעשירייה?

הערבות מכוונת את האדם נכון כלפי פתרון השאלה מי ומה, וכך מתעצבת העשירייה, והופכת למורכבת יותר, בנויה יותר. תחשבו על זה.

שאלה: אני מרגישה כאילו אנחנו נמצאים על הפתח של פריצת דרך למשהו, ערבות, ביטול, אהבת חברים, נראה שאלה אבני הבניין לאמונה. איך כל המושגים האלה מתחברים יחד? כי יש תחושה כאילו יש ביניהם חיבור וקשר כדי להביא אותנו להשגת כוח האמונה.

אז יפה מאוד, רק להמשיך, עוד קצת כוחות, והכול יהיה בסדר.

תלמידה: אני מרגישה שבשיעור הספציפי הזה יש ממש תחושה כאילו אנחנו רוצים להגיע לנקודה שבה העשירייה מתחילה לפעול בכוח אמונה, כי זה מה שכרגע מונע מאיתנו להיות ברוחניות. האם אפשר להתפלל לכך שתינתן לנו הבהירות הזו, שלא משנה איזה הפרעות מתגלות, אנחנו מיד נוכל לעורר את כוח האמונה, ולשים את הבורא כאותו אחד ששולט ביקום. זו עבודה בדרך, אבל שזה גם יתייצב בליבנו. כי לפעמים זה נמצא בראש, אבל עדיין לא הגיע ללב, ואנחנו צריכים להגיע לנקודה שזה יכנס גם ללב. איך אנחנו מתפללים על זה?

אני מאוד מעריך אותך, את רואה את זה. ואני בטוח שאנחנו נראה אותך בזמן הקרוב עולה ועולה לפנינו במדרגות הרוחניות, ושואלת שאלות יותר ויותר לעניין.

שאלה: אמרת “והעיקר לא לפחד כלל”, ומצד שני מתוך הלימודים שלי אני כל בוקר מבקש שהפחד יעזור לי להצליח. אלו שתי מדרגות, אתה יכול לתת הבחנה איך להחזיק בשתיהן?

כן, הן נוגעות זו בזו, אנחנו עוד נברר במה הן צריכות להיות יחד, קרובות ורחוקות אחת מהאחרת.

שאלה: השכל זה בעצם פרעה או שזה כלי שפרעה משתמש בו כדי לשלוט בנו?

זה מכשיר שפרעה משתמש בו.

קריין: קטע 79.

“בזמן שמשה בא לעם ישראל, ודיבר לבחינת פרעה של כל אחד ואחד, היינו להרצון לקבל שיש בלבם. ואמר להם, שהוא רוצה, שבחינת פרעה שלהם לא תשלוט על בחינת ישראל שלהם, אלא שיתן לעבוד לשם שמים ולא תועלת הגוף. כששמע הפרעה של העם, מה שמשה אומר להם, שיעבדו רק לשם שמים, אז הבינו מה זה להשפיע ולא לקבל, תיכף נחלשו מהעבודה. כי הגוף היה מתנגד עם כל כוחו, שלא יעשו שום פעולה של קדושה.

היינו אפילו שלא לשמה נעשה עכשיו קשה להם לעשות. כי מטרם שבא משה, היה להם כח לעבודה, מטעם שעוד לא ידעו מה זה לשם שמים. אבל בזמן שבא משה, והסביר להם, מה זה להשפיע ולא לקבל כלום, אז התחיל הפרעה של כל אחד ואחד לשאול שאלות:

א. כמו שכתוב, שפרעה שאל “מי ה’, אשר אשמע בקולו”,

ב. ואח”כ באה שאלת הרשע, ששאל “מה העבודה הזאת לכם”.”

(הרב”ש. מאמר 15 “מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה” 1990)

שאלה: מתי מגיעות השאלות האלו “מי ומה”, “מי ה’ אשר אשמע בקולו”?

אני בטוח שכבר עכשיו אתה מקבל אותן, רק אולי אתה לא שם לב אליהן.

תלמיד: אז אני צריך להרגיש את השאלות בתוכי, שהן מתעוררות בי בפנים?

כן.

תלמיד: אני לא מבין איך יכול להיות זלזול כזה כלפי הבורא, אני אפילו מפחד לשאול כאלו שאלות.

איזה? שבא לך משהו לעשות ולא לפי מה שצריך לפי שיטת הקבלה, ואז אתה שואל?

תלמיד: אם אני מגיע לשיעורים ועובד בעשירייה, איך יכול להיות שאני כל כך מזלזל בבורא עד שאני שואל “מי ה’, אשר אשמע בקולו”?

אנחנו מקבלים כל הזמן שאלות, הכול תלוי רק ברגישות שלנו, עד כמה אנחנו מקשרים את השאלות האלו עם מטרת החיים, מטרת הבריאה.

תלמיד: מה פירוש “קול”? האם אני צריך לשמוע את הקול של הבורא ואחר כך לזלזל בזה? אני פשוט לא מבין.

אתה צריך לשמוע את השאלות האלה ממך, כאילו אתה לא רוצה, אתה לא מסוגל לזה, לא רוצה את זה, לא מתעורר מהן. “מי ה’, אשר אשמע בקולו”, אני שמעתי שכן הייתי רוצה לעשות כך וכך או הייתי חייב לעשות כך וכך, אבל אין לי מספיק כוחות, אני מרגיש לא טוב, אני לא מספיק מתעורר, ישנתי לא טוב אולי או עוד משהו.

תלמיד: זה משהו אחר, זה אני סמרטוט, אני חלש, מי אתה שאני אשמע בקולך, כאילו אני פה שולט, זה משהו אחר. כי אם אני חלש, אז אני חלש, ואני לא שואל כל כך בחוצפה.

רגע, מה זאת אומרת אתה חלש? אתה חלש לעומת מה שעכשיו אתה צריך לעשות, אז מי כאן קובע, הבורא אומר לך תעשה, ואתה אומר, לא אני חלש.

תלמיד: אז זו לא שאלה מי אתה כדי שאני אשמע?

אז יש שאלות אחרות אבל כולן הן כאלו, שאתה נמצא מול הבורא.

שאלה: בעניין האהבה זה יכול להיות לתת יותר ממה שקיבל?

כן.

תלמיד: אדם לא מסוגל לעשות את זה בלי לקבל עזרה מבחוץ, אז מאיפה הוא מקבל תוספת?

מהקבוצה.

תלמיד: מאיפה הוא יבול לקבל תוספת וכך יכול לעבוד או לפרעה או לבורא?

כן.

שאלה: עד כמה חשוב לשכנע את הגוף שלא נותן לך כוחות, או שזה פשוט מצב שהוא נחוץ שאני מהרגע הזה והלאה אפנה לבורא שהוא ייתן כוחות?

אם אתה נמצא בקבוצה בסביבה, אז אתה תמצא כוחות בגוף שלך לעבוד כמוהם. אולי בהדרגתיות, לא מיד, אבל תמצא. אם אתה לבד אז כמובן שיהיה לך מאוד מאוד קשה להסתכל עליהם ולקחת מהם דוגמה ולעבוד כמוהם. צריך פשוט להתכלל בקבוצה כמו לטבוע בה ואז תהיה לך עבודה כמו שיש להם, ואז כל העבודה המשותפת שלכם תרקב יחד, תתווסף יחד, ולכולם יהיה חלק מהעבודה המשותפת הזו.

שאלה: מה יעזור לי לצלול לחברים, לטבוע בסביבה של החברים?

תשתחרר, אל תתנגד, תשמע להם.

שאלה: האם אפשר להגיד שיש לאדם שלושה מצבים, הוא מודה, הוא ניטראלי ללא שאלות או שהוא נמצא בדרישה הזאת “מי ומה”? מה הכי אפקטיבי להתקדמות ה”שאלות מי ומה” הן צריכות להיות יותר חדות אצל אדם מיום ליום?

זה תלוי באדם, אם הוא עבד נכון אתמול אז היום השאלות האלה יהיו יותר חדות אצלו.

תלמיד: כלומר כל יום אני צריך לא לפחד להיכנס יותר לעומק לנקודה הזאת?

הרבה פעמים ביום.

תלמיד: ומה לגבי ההודיה, אני לא יכול בו זמנית להודות ולשאול את השאלות האלו?

אתה יכול ועוד איך.

שאלה: פרעה הוא בדעת והבורא הוא מעל הדעת, ואני מרגיש ששני הכוחות האלה הם לגמרי נפרדים בתוכי והם נלחמים ביניהם. מתי יגיע הסוג הזה של השלום ביניהם, האם זה יהיה הקו האמצעי שאנחנו מדברים עליו?

כן, בקו האמצעי שני הכוחות האלה מנוגדים עובדים כאחד וכך ממצב למצב.

תלמיד: איך שני הכוחות האלו יתערבבו ביניהם כך שנוכל למצוא גם את אותו השלום בתוכנו כדי שנוכל גם להקרין את זה החוצה?

הם מנוגדים, אבל הם פועלים למטרה אחת ולכן הם מתחברים.

שאלה: מצד אחד זה לא רע שהשאלות האלה שהן מגיעות, הרי הן מהבורא, אבל מצד שני איך להיות ביראה כלפי השאלות האלו?

אין לנו את היראה הזאת, היא מתגלה בהדרגתיות לאט לאט בתוכנו במידת ההתעלות הרוחנית שלנו. ואז גם מופיע בנו פחד ומתוך הפחד מתפתחת יראה שזה מצב הרבה יותר נעלה מאשר פחד. יראה זה איך לעשות את כל מה שביכולתי רק לא לפגוע בבורא, רק לא להזיק לו, רק להקשיב לו נכון, להבין אותו נכון.

שאלה: גם בשאלות האלו של “מי ומה”?

שאלה: האם פרעה הוא תוצאה של הרגשת האגואיזם או שפרעה הוא תוצאה של התגלות הבורא בכוח המנוגד, ההופכי?

כעקרון זה אותו דבר, אנחנו לאט לאט נלמד להבחין ביניהם. אבל יש מקום לשאלה.

שאלה: חכמת הקבלה מלמדת אותנו שהבורא הוא נסתר, התגלות של פרעה אנחנו כל הזמן מרגישים את ההתגלות שלו 24 שעות ביממה, ומתגבשת הרגשה כזאת שזה גילוי הבורא, איך לעבוד עם זה?

כך גם לנהוג עם זה, זה נכון גם פרעה וגם הבורא זה בעצם אותו דבר, זה אותו שורש רק שהוא מתגלה בנו בדואליות שלנו כתכונות הפוכות, אבל מתוך התכונות ההפוכות האלה אנחנו יוצרים לאחר מכן אחד ומרגישים באמת את שורש הבריאה.

שאלה: איך דווקא דרך השאלות האלה של הרשע “מי ומה” אפשר לגלות את גדלות הבורא, לא רק את הפחד ממנו?

תכניסי אותם לתוך הקבוצה ותנסי לממש אותם בתוך הקבוצה, ותרגישי כמה דווקא שאלות האלה הן מייצבות אותך נכון למטרה.

תלמידה: איך אני יכולה להכניס את זה לקבוצה?

בשביל מה השאלות האלה מתעוררות? כי הבורא רוצה שדווקא על ידן את תתקדמי למרכז הבריאה.

תלמיד: כן, זה מרגיש כאילו יש שם איזה צינור דווקא לבורא, אבל איך להפעיל את זה בתוך הקבוצה, איך לא להשאיר את זה בתוכי את השאלות?

להשאיר את השאלות זה לא טוב, אנחנו צריכים לפתור אותן בקבוצה. אתן מדברות ביניכן, גם הגברים מדברים ביניהם ואתן צריכות בעצם להגיע לבירור, ובתוך הקבוצה זה הכי טוב אם תבררו.

שאלה: כתוב שברגע מסוים הבורא אומר, נעשה אדם, האם הוא אומר את זה לאגו או לנברא שהבורא אומר “נעשה אדם”?

“נעשה אדם” הכוונה היא שאנחנו נעשה אדם כמוני כמו הבורא, שיהיה דומה לבורא, שיכלול בתוכו את כל התכונות שהן בעצם יעלו אותו לדרגת הבורא. אבל מפני שהוא יהיה כנגדי, אחרת הוא לא יהיה נברא, לכן אני חייב לברוא מערכת שהיא תכלול את האדם ושהיא תטפל בו כדי להביא אותו להידמות לי, ואת שתי מערכות האלה, מערכת חיצונית שנקראת ה”עולמות” ומערכת פנימית שנקראת ה”נשמה” הבורא בורא מייצב, ואנחנו לומדים איך להגיע על ידי שימוש בנשמה שלנו ובכוחות חיצוניים שזה נקרא העולמות למצב שאנחנו ממש דומים לבורא, מגיעים לדבקות בו. אנחנו בקרוב נברר את כל הדברים האלה. אני חושב דווקא עכשיו בזמני הפסח יהיו לנו הרבה בירורים.

אני רק מבקש שאותם השיעורים שאתם לא תוכלו לשמוע אולי, יהיו שיעורים נוספים אולי במשך היום, אז תנסו בכל זאת בזמן אחר לקחת אותם מארכיון ולשמוע וללמוד.

שאלה: האם אנחנו יכולים לבחור לאיזה צד אנחנו נוטים אם לכוח של הבורא או לכוח של פרעה?

תיאורטית קיימת כזאת אפשרות, ודאי. על זה גם כתוב שמשה כאילו פחד ממשהו, ברח ממשהו, הוא לא ידע, היה מבולבל. יש פה ושם משפטים או סיפורים קטנים שמסבירים לנו שיש כאן עניין של בחירה ולא פשוט לבחור את הדרך הנכונה היחידה.

שאלה: אם איבדתי כוחות בעבודה הרוחנית באיזשהו רגע, האם זה אומר שפרעה בתוכי שאל את השאלות האלה “מי ומה”?

היות ואין שום דבר מקרי, ובאופן טבעי מה שמרגיש האדם הכול מגיע אליו מלמעלה, אז מובן שזה מגיע מהבורא, ואתה יכול תמיד לפנות אליו בכל שאלה, בכל בקשה ואפילו בטענה. לכן תמשיך לברר את זה עם הבורא, אחר כך עם החברים, אחר כך אולי שוב עם הבורא ושוב עם החברים, שוב עם עצמך וכן הלאה. אבל לברר צריך בהכרח, זאת ההתקדמות.

תלמיד: האם אני בהכרח חייב להרגיש חוסר אמונה, אובדן כוחות, ולתרגם את זה לשאלות האלה שהן יהיו ברורות בתוכי של מיהו הבורא?

אתה לא חייב לענות על זה, אבל אתה צריך להרגיש את השאלות האלה.

תלמיד: בשביל תשובה אני הולך לעשירייה.

בשביל התשובה אתה הולך לעשירייה, רק לעשירייה. מהבורא אתה לא יכול לקבל תשובה ישירה, אפילו שאתה מקבל ממנו תשובה ישירה זה בכל זאת עובר דרך העשירייה, רק זה לא מורגש לך, זה לא ידוע לך, אבל זה תמיד מגיע דרך העשירייה.

תלמיד: איך אני צריך להביא את השאלה הזאת לעשירייה?

אתה לא צריך להביא שום דבר, אתה לא חייב להביא שום דבר אל תוך העשירייה, אתה חייב להגיב לזה בצורה נכונה. אם אתה חושב שאתה צריך להשמיע את השאלה הזאת בעשירייה, אז אתה עושה את זה. אם אתה חושב שאתה לא חייב, אז אתה לא עושה את זה. אבל שהתוצאה מזה תהיה לטובת כל העשירייה, לטובת כל התיקון הכללי.

תלמיד: מה זה אומר לבוא עם השאלה הזאת לעשירייה?

לפנות לחברים שלך ולהגיד להם שזה מה שהיית רוצה לברר.

תלמיד: האם לברר את המצב שבו אני נמצא או את השאלה?

לא חשוב מה. אל תהיה כאן כזה פדנטי כמו שאתה צריך להיות בעבודה שלך או איפשהו, אתה צריך פשוט להיות בן אדם, לא איזה כלי מכאני.

שאלה: גם בלא לשמה מרגישים את ההתנגדות להשפעה. אם כך, מתי נגמרים כל הלבושים האלה בשביל שנוכל באמת להרגיש השפעה?

כשהם יגיעו, אז תרגישי אותם.

שאלה: אם אני מרגישה שברור לי “מי ומה” ולא עולות בי השאלות האלה עדיין, האם זה אומר שכל המצבים האלה עוד לפניי?

כן, כנראה שהם לפניך. למה זה לא טוב?

תלמידה: לי זה מרגיש טוב כי ברור לי תמיד “מי ומה”, אין לי התנגדות ל”מי ומה”. השאלה אם זה אומר שאני מאחור וכל המצבים האלה עוד מצפים לי?

ככל שתעני מהר יותר על השאלות מי ומה, כך מהר יותר תגיעי לשאלות יותר מהותיות שגם הן נכללות ב”מי ומה” אבל יותר לעומק.

תלמידה: האם השאלות האלה מתעוררות כשמרגישים שאין טעם בעבודה או שהן מתעוררות בלי קשר לזה?

גם וגם.

שאלה: מהי העשירייה בשבילי ומהי העבודה בעשירייה עבורי?

בשבילנו העבודה בעשירייה היא האפשרות היחידה להתכלל בכלי הרוחני המשותף שבו אנחנו צריכים להשיג דבקות שלמה והתכללות בבורא.

תלמידה: מה קורה איתי כשאני עובדת נכון בעשירייה ועושה מאמצים?

את מתחברת לנשמה שלך.

תלמידה: האם אפשר באיזשהו שלב לקרוא לאדם עשירייה?

לא.

תלמידה: אמרת שהעשירייה היא עשר, הרי אלו לא עשרה שמות ברשימה אלא זה משהו איכותי.

זה עשר ספירות, זאת מערכת.

תלמידה: מה מפריע לי להיות בעשירייה שכוללת בתוכה את כל האנושות?

כיוון שאת עדיין כמו איזו חיה קטנה ולא אדם.

תלמידה: ומה לעשות?

להפוך להיות אדם.

תלמידה: להמשיך?

אם יש לך רצון, אז תמשיכי.

שאלה: כתוב בקטע 78 “השאלות של “מי ומה”, שהם בחינת מוחא וליבא”. האם כל אחת מהשאלות מתחברת לאחד מהחלקים האלה, אחת למוחא ואחת לליבא, או שאין טעם לברר את זה?

את זה אתם צריכים לברר ביניכם.

(סוף השיעור)