FRIDAY PRAYER: TIFERET-TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

READING: between after midnight and sunrise of Friday

Lesson on the topic of “Connecting the World in the Last Generation”

שיעור בוקר 15.03.2023 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

חיבור העולם בדור האחרון – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: נושא “חיבור העולם בדור האחרון” מקטע מספר 11, כותב בעל הסולם.

“צריכים לידע היטב את הערך היחסי שבין הפרט והכלל, דהיינו, בין היחיד אל הציבור שלו, שהיחיד חי מתוכו וניזון מתוכו, הן בחומר והן ברוח.

המציאות מורה לנו, שאין כלל זכות קיום ליחיד, אילו היה מבודד לעצמו, בלי ציבור בהיקף מספיק, שישרתוהו ויעזרוהו בסיפוק צרכיו. ומכאן, שהאדם נברא מלכתחילה לחיות חיי חברה, וכל יחיד ויחיד שבחברה, הוא כמו גלגל אחד, המלוכד בגלגלים מספר, המותנים במכונה אחת, – שהגלגל היחיד אין לו חרות של תנועה בערך יחידתו לפי עצמו, אלא נמשך עם תנועת כלל הגלגלים, בכוון ידוע, להכשיר את המכונה לתפקידה הכללי.

ואם יארע איזה קלקול בגלגל – אין הקלקול נערך ונבחן כלפי יחידותו של הגלגל עצמו, אלא שנערך לפי תפקידו ושירותו כלפי כללות המכונה.”

(בעל הסולם. “השלום בעולם”)

אנחנו רואים שהאדם מוערך, נשקל רק כלפי החברה. ככל שהוא יכול להועיל לכלל החברה להתקדם למטרה המשותפת בין כולם, כך אנחנו שוקלים אותו ואומרים שהוא שווה, יקר. ואת האדם בפני עצמו אין מה לשקול, ידוע שהכוח הסגולי שלו הוא ממש כאפס. רק במידה שהוא יכול להיות מחובר עם האנושות ובמידה שהוא יכול לעזור לאנושות להתקדם למטרת הבריאה.

שאלה: לא כל כך הבנתי איך מכך שהאדם תלוי בחברה נובע שלא ניתן להעריך אותו כיחיד? לא כל כך הבנתי את ההיגיון פה.

הבורא שוקל אותנו לפי המטרה הסופית, עד כמה כל אחד ואחד משתדל למשוך את כל האנושות לחיבור הכללי בינינו, ולכן לפי זה כל אחד ואחד נשקל.

תלמיד: בעל הסולם מביא כאן טיעון שאדם לא יכול לחיות לבד ומתוך זה הוא מגיע למסקנה שניתן להעריך את האדם רק לפי כמה הוא משקיע בחברה. וזה לא מובן, כביכול משהו חסר באמצע.

למה, מה חסר? אם האדם קשור לכל שאר בני האדם ולא מסוגל להתקיים לבדו אז ודאי שלפי התרומה שלו לשולחן הכללי של כל האנושות, כך מעריכים אותו.

תלמיד: אז הוא מדבר על התלות בגשמיות ומזה הוא מגיע לתלות ברוחניות.

מה ההבדל? מה זה משנה אם זו תלות רוחנית או גשמית? העיקר שהאדם מרגיש שהוא חייב לכל האחרים ומסכים לעבוד בשביל כל האנושות.

שאלה: איך יוצא כזה דבר שגלגלי שיניים שאין להם שום חופש בחירה, מלוכדים יחד למכונה אחת ובכל זאת המכונה הזאת נעה לאיזשהו כיוון?

לאף אחד אין חופש בחירה, ממש לאף אחד אין חופש, כולם זזים בהכרח, השאלה היא רק במה. גם אם האדם מונע בהכרח מתוך הכרה בחוסר הבחירה שלו או מתוך הכרת המשימה שלו, הוא עדיין יבצע את העבודה שהבורא מציע לו, אחרת האדם לא מסוגל לתפקד.

תלמיד: הרושם מהקטע הוא שיש מנגנון שמפעיל את גלגלי השיניים ולא הפוך, זה נכון?

ודאי, ואנחנו גם רואים את זה בחברה, שאדם בתוך החברה לא מסוגל לעשות שום דבר, הוא יסתובב רק כמו שכולם והוא יהיה תלוי בחברה וגם בזמן שהוא נולד.

תלמיד: מה זה אומר שאני לוקח חלק במכונה הזאת כדי שהיא תנוע לכיוון מסוים?

בהכרה או בחוסר הכרה, כלומר האדם חייב קודם לעלות לדרגה של חופש בחירה ואחרי זה להכיר את ההכרחיות להיות בקשר עם הבורא וגם לבצע מה שמוטל עליו מצד הבריאה.

שאלה: בסוף הקטע נאמר “ואם יארע איזה קלקול בגלגל – אין הקלקול נערך ונבחן כלפי יחידותו של הגלגל עצמו, אלא שנערך לפי תפקידו ושירותו כלפי כללות המכונה.” לא הבנתי על מה מדובר.

ודאי, כך אנחנו מעריכים הכול. נניח משהו מתקלקל במכונה, ואחרי זה המכונה מסוגלת לתפקד או שהיא לא מסוגלת לתפקד ואז אתה כבר לא יכול לעשות שום דבר. הכול תלוי בכמה האדם נחוץ להתקדמות הכללית של האנושות, כך מעריכים את הפרט.

תלמיד: אז זאת הערכה לפי יחידותו של הגלגל, אבל כאן כתוב שזה לא כלפי יחידותו אלא שזה נערך לפי תפקידו ושירותו כלפי כללות המכונה. אז מה ההבדל בין התפקיד האישי שלי לבין האינדיבידואליות שלי?

אין שום הבדל בעצם.

שאלה: התהליך הזה הוא תהליך חינוכי או שזה נמצא בתוכנו מראש ואנחנו רק צריכים לגלות אותו?

תהליך חינוכי או תהליך התפתחותי זה היינו הך, אנחנו לא משנים שום דבר חוץ מהיחס שלנו לעולם שבו אנחנו נמצאים.

שאלה: איך להגביר את הרגישות שלנו, והאם ייסורים של אנשים אחרים יכולים לשנות את האהבה העצמית שלנו ולהפוך אותה לאהבה?

באופן שבו הם משפיעים על האגו שלך.

שאלה: בעל הסולם אומר “שהגלגל היחיד אין לו חרות של תנועה בערך יחידתו לפי עצמו, אלא נמשך עם תנועת כלל הגלגלים, בכוון ידוע”. למה הכוונה, מהו הקלקול היחיד שעליו הוא מדבר פה?

הוא אומר שאין דבר כזה שמישהו מתקלקל ואנחנו יכולים למדוד את מידת הקלקול, אלא מידת הקלקול נמדדת עד כמה הוא מפריע לאחרים לקיים את העבודה התקינה שלהם.

תלמיד: כשבעל הסולם אומר שאין ליחיד חירות של תנועה בערך יחידתו עצמו, זאת אומר שהאדם קודם צריך לעשות את התיקון על עצמו כיחידה פרטית או שהוא צריך לתקן את כל העשירייה שלו?

כל העשירייה זה נקרא התיקון הפרטי שלו.

תלמיד: כל העשירייה זה התיקון הפרטי שלו?

כן. איזה קלקול יש לו אם הוא לא מחובר עם העשירייה?

תלמיד: אמרת פעם שלא כולם מגיעים בבת אחת לתיקון אלא כל אחד ואחד באופן פרטי חייב להגיע לתיקון עצמו, לחירות ממלאך המוות. אם כך לא כל העשירייה עושה תיקון ביחד.

נכון.

תלמיד: זאת אומרת כל אחד ואחד עושה תיקון באופן אישי ואחרי זה עושים חיבור ביניהם?

כן.

שאלה: בעל הסולם אומר שהתלות הזאת בין היחיד לחברה היא הן בחומר והן ברוח. האם אפשר לתת דוגמה במה באה לידי ביטוי התלות הזאת של הגלגל בתוך כללות המכונה?

התלות היא בזה שכולנו קשורים זה אל זה, שכולנו קשורים לנשמת אדם הראשון, ואנחנו לא יכולים לצאת מהקשר בינינו אלא מסתובבים ותלויים זה בזה כמו גלגלי שיניים שנמצאים במערכת אחת.

שאלה: אבל במה האדם הכרחי לחברה? בעל הסולם אומר שזה בחומר וברוח, האם זה עניין של מקצוע, של תפקיד, של משהו שהוא פנימי יותר, של איזשהו תיקון שהוא צריך לעשות שבלעדיו המערכת לא תהיה שלמה? במה התלות?

התלות היא בזה שכולנו צריכים ללמוד איך להיות קשורים במערכת אחת למטרה אחת.

תלמיד: אבל במה היא מתבטאת?

בזה שאנחנו עולים למעלה מהאגו שלנו ומתקשרים בכוח השפעה הדדי.

תלמיד: ולמה פה כל אחד הוא הכרחי?

כי זו מערכת אינטגרלית.

שאלה: כתוב “צריכים לידע היטב את הערך היחסי שבין הפרט והכלל, דהיינו, בין היחיד אל הציבור שלו,”. מה זה ציבור שלו ומה זה ציבור לא שלו?

מה שהוא מרגיש, עם מי שהוא נמצא בקשר.

שאלה: זה קצת מלחיץ שהתיקון לא תלוי רק בכמה אני אעשה חיבור ותיקון עם החברים אלא גם החברים צריכים לבקש עליי ועל כולם ואחד על האחר.

אתם צריכים להיות כאיש אחד בלב אחד.

תלמיד: קצת מלחיץ לגלות שלא מדובר רק באחריות אישית שהיא אומנם מאוד חשובה, אלא מדובר ממש באחריות קבוצתית.

כן.

תלמיד: איך אנחנו יכולים לעזור זה לזה לקבל נחיצות לזה?

זה הכרחי, אתה לא יכול לעשות שום דבר. אם כך היא המערכת הרוחנית, אז מה אתה יכול לעשות? אתה חייב לקיים את המערכת כדי להיות בה חלק מתוקן.

תלמיד: האם אפשר לבקש מהבורא שכולנו נתפלל אחד עבור האחר אפילו שזה כולל אותי והבקשה היא כביכול אגואיסטית אבל לטובת החיבור הכללי?

כולנו צריכים להתפלל עבור זה כולנו שנהיה מחוברים יחד כאחד. שנחזור לאותה מערכת של אדם הראשון, גוף אחד, איש אחד, לב אחד, מוח אחד, הכול אחד, ואז אנחנו דבוקים בבורא אחד.

תלמיד: באיזה שלב כעשירייה אנחנו צריכים לפנות בבקשה לעליון עבור כל העשיריות, עבור כל “בני ברוך”, עבור כל העולם?

אני חושב שעוד מעט נגיע לזה אבל עדיין לא. אנחנו נרגיש את הנחיצות הזאת להתפלל עבור כל העולם, עבור כל העשיריות, וגם הם ירגישו שחסר לעולם כוח החיבור הכללי.

שאלה: למה יש אנשים שמוכנים להקריב את הקבוצה שלהם אם הקבוצה הזאת לא מביאה אותם למטרת הבריאה? ואיך האנושות יכולה להרגיש את הצורך לשים את הבורא בתוך החיבור ביניהם?

האנושות תרגיש. כמו שעכשיו אנחנו רואים שכל כמה זמן האנושות מקבלת רוח חדשה, צורך חדש, דחף חדש, כך היא תקבל מהבורא רצון חדש והרגשת מטרה חדשה. זה יהיה, אני לא דואג לזה, זו לא העבודה שלי.

שאלה: נדמה שזה כמו קסם, שאם בנו, בחברה של “בני ברוך”, יש מחשבות טובות ויחסים טובים בינינו, אז העולם מיתקן. ראינו את זה בכנס שלא היו חדשות רעות בעולם, מהו התהליך הזה שנראה כמו קסם, פלא?

אנחנו נשתדל להחזיק את העולם כך שלא יהיו חדשות רעות, הכול תלוי במידה שאנחנו מתחברים.

שאלה: לגבי העניין של “האני” ו”העשירייה” מבחינת התיקון. אפשר לומר שמהצד שלי, מה שאני רואה במציאות ומה שאני רואה במציאות בעשירייה, זה סוג של לקמוס שאומר לי שאני לא תיקנתי את עצמי, בין אם זה ביחס לעשירייה או בכלל. זאת אומרת אני לא צריך להגיד על חבר מסוים שלוקח את העניין כתחביב או שהוא עדיין לא הגיע לשלב שהוא כבר מבין את הרצינות, שהוא לא בסדר, אלא אני רואה תמונה שאני לא עושה את העבודה שלי. וגם אותו חבר שלא יגיד, מהצד שלו כמובן, שכיום הוא לא עושה את העבודה ושהחברים יעשו את העבודה בשבילו. אני צודק?

במשהו כן.

תלמיד: אני רוצה להבין מה העבודה שאני צריך לעשות כדי שהתמונה שאני רואה בחברים תשתנה?

העבודה שלך היא לבטל את עצמך כלפי הקבוצה וכלפי הבורא.

תלמיד: ואז אני אראה שהתמונה משתנה והחברים שלי גדולים ממני ואני זה שצריך לתקן את עצמי והם בסדר גמור והם רציניים בעבודה?

כן.

שאלה: בעל הסולם מגיע כאן למסקנה שיש להעריך את האדם לפי ההשקעה שלו בחברה, אבל אלה שמעריכים אנשים כאלה הם רק אנשים שבעצמם משקיעים בחברה. מי שנגיד גונב מהחברה מעריך גנבים אחרים, כל אחד מעריך לפי מה שהוא, אז אני לא כל כך מבין איך אדם יכול להיות מוערך לפי ההשקעה שלו?

אני לא יודע מה אתה רוצה להגיד, אבל בעיקרון אנחנו מוכנים להעריך את האדם לפי ההשקעה שלו בחברה, כך אנחנו בדרך כלל מדברים, כך אנחנו רוצים שיהיה, על אף שאלו ודאי דמיונות.

תלמיד: אם זה היה כך אז היו מאוד מעריכים את המקובלים, אבל במקום זה גנבים מעריכים הרבה יותר גנבים אחרים, אז אני לא מבין למה זה ערך מוחלט לכולם?

כיוון שאדם נמצא בקבוצה, או בחברה, או באנושות, לא משנה איפה הוא נמצא, אבל מעריכים אותו לפי ההשקעה שלו בקבוצה שבה הוא נמצא. זה טבעי זה אצל כולם, בכל מקום זה נתון לנו מהטבע. אתה רואה שכך זה מתקיים בכל חברה.

(סוף השיעור)