THURSDAY PRAYER: KETER-TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN
READING: between after midnight and sunrise of Thursday
Connecting into One Ten
שיעור בוקר 28.02.2023 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
מתקשרים בעשירייה אחת
זו בעצם המטרה שלנו, התפקיד שלנו, החובה שלנו, להתקשר לעשירייה אחת שהיא המבנה היחידי, האמיתי, הפנימי של כל המציאות, והמבנה הזה נקרא “אדם”. לכן, אומנם יש לנו כביכול הרבה גופים, דעות, מחשבות, רצונות, כל יום האדם חדש, כל אחד מתחדש, אבל אנחנו צריכים להבין שכל זה מתעורר בנו כדי שנעבוד יום יום, בכל רגע בעצם, כך שנחבר את עצמנו לאחד. במידה שאנחנו נמשכים להיות אחד, במידה הזאת אנחנו קובעים שכל הטבע אחרינו בהכרח הופך להיות לטבע אחד. כך נתקדם למבנה אחד ובו נרגיש שאנחנו קיימים במערכת הטבע האמיתית. כשאנחנו נתקרב לזה, אז נרגיש איזה מצבים אנחנו עוברים, מדרגות, איך אנחנו מתקרבים בצורה הדדית להיות כאיש אחד בלב אחד. על כל מה שמדברת חכמת הקבלה נרגיש זאת על עצמנו.
בהתאם לזה ודאי שתפיסת המציאות שלנו תשתנה, ממציאות ממש שבורה, שאנחנו לא רואים ולא מרגישים שום קשר בין הכול, לזה שנתחיל להרגיש את המציאות שהיא מתחברת, מתעצבת, משלימה זה את זה, ושאנחנו לא רק מרגישים את זה אלא פועלים בזה. אנחנו בעצמנו הופכים להיות מנגנון, מערכת אחת, גוף אחד, לב אחד, איש אחד, טבע אחד. במידה שאנחנו מתקרבים זה לזה, במידה הזאת הטבע מראה לנו את האחדות שלו, כך שמתחילים להרגיש מציאות חדשה. זה כל ההבדל בין הדמיון שיש לנו עכשיו שמגיע על ידי הפירוד שבינינו, לבין הטבע האמיתי שיש בו רק כוח עליון אחד שמנהל, מנגנון אחד שמנוהל, ואנחנו בתוך המנגנון הזה ומזדהים עמו, וכך אנחנו יותר ויותר מתחילים להתחבר ל”הוא ושמו אחד”. זו בעצם העבודה שלנו, המטרה שלנו.
וודאי ש”יתרון אור מתוך החושך”, לכן אנחנו צריכים לגלות הרבה מצבים מנוגדים למצב האיחוד, האחדות, הערבות, ומתוך זה נגיע לזה, כך שהאור והחושך בסופו של דבר הם עד כדי כך יתמכו זה בזה, שאי אפשר יהיה לגלות אחד ללא האחר. אנחנו נתחיל לראות עד כמה המצבים ההפוכים הללו מעורבים ואין אחד יכול להתקיים ללא האחר אלא שניים פועלים כאחד.
זה בעצם הנושא “מתקשרים לעשירייה כאחד”, שכל מה שאנחנו מרגישים בתוכנו נברא מהמצב הפנימי האחד, כשהיינו בגוף של אדם הראשון, של אדם אחד הדומה לבורא, שממנו והלאה התפתח האגו שלנו שהפריד בינינו, שהרחיק בינינו. דווקא בגלל שהגענו למצב שכולנו מרגישים עד כמה אנחנו הפוכים, רחוקים, מנותקים זה מזה, אנחנו יכולים עכשיו להשתדל על ידי המאמצים שלנו להגיע לאיש אחד, לגוף אחד, לאדם אחד.
זה מאוד חשוב במיוחד בשבילנו, כי מה שלא תגידו, אנחנו מהווים נקודה מרכזית של כל הטבע הגשמי. כי אם נתחיל להתחבר בינינו, אז אחרינו כל הטבע יתחיל להתחבר, להתקרב, וכך נגרום לתיקון העולם. הכול תלוי בנו. בהתאם לזה נרגיש על עצמנו כל מיני שינויים עד הדקים ביותר, כמה אנחנו פועלים נכון ולא נכון, נרגיש תגובות מכל האנושות עד כמה אנחנו מקרבים אותם לחיבור פנימי או לא.
קריין: מסמך “מתקשרים לעשירייה אחת”, קטע מספר 6.
“האדם הרוצה לעבוד ה’ באמת צריך לכלול עצמו עם כל הנבראים וכן צריך לחבר עצמו עם כל הנשמות ולכלול עצמו עמהם והם עמו, היינו שלא תשאיר לך רק מה שצריך לחיבור השכינה כביכול. ולזה צריך קירוב ורבוי אנשים, כי לפי רבוי האנשים העובדים את ה’, יותר מתגלה אליהם אור השכינה, ולזה צריך לכלול עצמו עם כל האנשים ועם כל הנבראים והכל לעלות לשורשן לתיקון השכינה.”
(“דגל מחנה אפרים”. פרשת שלח)
כל העבודה שלנו כשאנחנו באים מכלי שבור בכוונה, זה מה שהבורא הכין לנו כדי שנלמד איך להגיע למצב שלו. כי דרך זה שאנחנו מקשרים, מקרבים את כל חלקי הבריאה יחד יותר ויותר ובודקים עד כמה הם מתאימים עוד יותר ויותר, זה כמו שאנחנו נגיד בונים משהו מחלקים שבורים ואז על ידי זה אנחנו מתחילים להכיר את האיחוד, את החיבור של הבורא, של כל הבריאה, ומגלים בהתאם לזה שלמות יותר ויותר, לפי היכולת שלנו לייצב אותה מעצמנו, מהרצונות שלנו, מהכוונות שלנו, מהמחשבות ומהפעולות שלנו.
בזה אנחנו הופכים להיות לאותו המבנה שבו כל אחד מוסיף לשני, משלים את האחרים וכך אנחנו מגיעים למצב שאנחנו בונים מבינינו, מהרצונות שלנו, מהמחשבות שלנו והכוונות שלנו, משהו שבו כל אחד חושב על השני איך אנחנו, ולא כל אחד על עצמו. כי אין לו מה לעשות בעצמו, אלא איך הוא מייצב את עצמו נכון כלפי הזולת, כדי להקים משניהם או מיותר מבנה שלם.
וכך אנחנו בונים אותה מערכת שנקראת “אדם הראשון”, ובזה כמו שאומר הבורא, “אתם עשיתם אותי”. אנחנו בזה בונים אותו מתוך החלקים הנפרדים, והוא כמו שכתוב, “יצא איתנו לגלות”, הוא חוזר איתנו מהגלות לצורה שלמה, בהרגשה שלנו, בהבנה שלנו, בכל מה שאיתנו. ואז יוצא שאנחנו מתקנים את הכלים שלנו והבורא בתוך הכלים האלה יכול למלא אותם וכך אנחנו מתחילים להשיג את השלמות הזאת.
זה מה שאנחנו צריכים לעשות, זאת העבודה היומיומית שלנו וככל שאנחנו מסוגלים בכל רגע ורגע לחדש אותה, לייצב אותה. גם גברים, גם נשים, גם בינינו, בכל מיני צורות, בכל מיני סוגים, עד שכל האנושות לאט לאט כולה נכנסת למערבולת הזאת של עבודה הדדית ואנחנו מגיעים לחיבור.
שאלה: איך אנחנו יכולים לכלול חברים שלא רוצים להתכלל איתנו?
אנחנו צריכים להבין שאף אחד הוא לא חופשי ממש, בכל אחד פועל רצון שהבורא ברא אותו ומחזיק אותו. ובהתאם לרצונות האלה שיש באדם, שהם יכולים להיות קשורים לרצונות של אחרים, אז הוא מתעורר.
האדם לא מתעורר לבד, שאין בעולם אדם שהוא יכול לעבוד עימו, אלא בטוח שיש לו תפקיד כלפי כללות החברה, לכן כל אחד מקבל התעוררות בצורה מסוימת, בזמן מיוחד וכך נתקדם.
אנחנו לא התעוררנו לפני אלף או אלפיים שנה כמו המקובלים הקודמים, אנחנו לא נתעורר בעוד מי יודע כמה שנים, אלא עכשיו הוא הזמן שלנו, אז אנחנו צריכים להשתתף כמה שיותר בהתעוררות עם הבורא וללכת עימו יד ביד – זו העבודה שלנו, כמה שיותר לפרסם את העבודה שלנו, את מטרת האנושות ואנחנו נגיע לזה, ניישם את זה.
שאלה: איך לייצב את עצמנו נכון כלפי הזולת, כדי שנשיג את השלמות ונגיע לאחדות?
איך אני יכול לעשות תיקונים שהם יגיעו לקרובים פיזית, לקרובים לפי הרוח, ולאלו ולאלו זה ישפיע בצורה נכונה ויעוררו אותם, זו באמת העבודה הכי גדולה שלנו.
זאת אומרת, התיקון של האדם הוא בתיקון העולם. ולא כל כך חשוב לי כמה אני אעלה בדרגות ההשפעה והחיבור היום, מחר ומחרתיים, אלא כמה אני אממש את זה בקשר עם האחרים. וזה מה שבעל הסולם רוצה להסביר לנו בעניין הערבות. שאם אנחנו רוצים לקבל תורה, אור העליון, אור הבורא שישפיע עלינו, אז אנחנו צריכים לעבוד על הזולת, על האחרים, על השכנים, ואז אנחנו נתקדם.
זאת אומרת, כל העבודה שלנו היא יותר שייכת להפצה. כי לעצמו, אומרים הרב”ש ובעל הסולם, אדם לא יכול לעזור כל כך אלא דווקא לאחרים. וכשהוא רוצה לעזור לאחרים, בזה הוא מתקן את עצמו. כל התיקונים שלנו הם בזה שאנחנו מתקנים את האחרים, מתקרבים אליהם, עוזרים, תומכים בהם, ואז בזה אנחנו מתקנים את עצמנו. התיקון של החלקים השבורים הוא ככל שהם מוכנים להיות מחוברים ביניהם ולעבוד “כאיש אחד בלב אחד”1. זה הדבר החשוב.
לכן במיוחד עכשיו, כשאנחנו גילינו את עצמינו כמפוזרים בכל כדור הארץ, זה דווקא אומר על כך שאנחנו כבר יכולים לעבוד ולהחזיק את עצמנו בקשר בינינו מעל כל הכדור, מעל כל השטח הזה העצום ונותנים לנו גם בהדרגה אמצעים כדי להיות בקשר. קשר אלחוטי, קשר אינטרנטי, ואנחנו צריכים להשתמש בכל הדברים האלה כמה שיותר, כדי להשלים את המרחק הגשמי שמתרחש ומתרחב, ובמקומו להביא את עצמינו לקשר רוחני. קודם כל על ידי הקשר האלחוטי בינינו ואחר כך לפי הקשר הרוחני, נרגיש שאחד לא מנותק מהשני,
זה כמו לפעמים אנשים קרובים, נגיד אימא וילד שמרגישים זה את זה אפילו שהם נמצאים ללא קשר פיזי ביניהם. כך אנחנו צריכים להגיע להרגשה ועוד יותר מזה – שאנחנו נמצאים בקשר בינינו וכך נתקדם.
אנחנו צריכים לשים לב לקשרים בינינו, ו”איש את רעהו יעזורו”2. אנחנו ממש מתקרבים זה לזה כך שאני מרגיש את האחרים קרובים, אני מרגיש אותם פועלים קרוב, אני מרגיש מה קורה בלב שלהם, במוח שלהם, וכך אנחנו מגיעים למבנה של אדם אחד וזה ממש כמטרה לפנינו, כחיבור הראשון בתפר בין גשמיות לרוחניות.
שאלה: כתוב שעל האדם להשאיר לעצמו רק את מה שהכרחי כדי שידבק בשכינה. עכשיו כל החברים יחזרו הביתה וכל הגשמיות תתנפל עלינו. איך אנחנו יכולים להשאיר לעצמנו רק את מה שהכרחי לחיבור עם השכינה?
קודם כל לא לתת לחיים ליפול עלייך. אתה חוזר לאישה, לילדים, לעבודה, לחובות, לכל הבעיות שיש, אלף ואחד דברים, חוץ מהמלחמה שהיא כל הזמן לוחצת על הראש, ואני מבין את זה, כי גם אני חייתי בתקופות כאלו תחת ההפצצות. העיקר זה להבדיל בין מה שאנחנו כן יכולים לעשות ולא יכולים לעשות.
אנחנו יכולים להשפיע על כל המציאות, כולל הבורא ודרכו רק על ידי הרצון שלנו להיות בחיבור. זה בעצם הדבר העיקרי שניתן לנו בידיים, זה הדבר העיקרי שבעזרתו אנחנו יכולים להתעלות למעלה מהעולם הזה ולהיות בכוחות של עולם העליון. לכן אני ממליץ לא להתנתק מהקבוצות, מהעשיריות והשיעורים. אני מבטיח לכם שזה מה שמחזיק אתכם בצורה הכי טובה ובטוחה בחיים בעולם הזה ובחיים העליונים כשאתם מתקרבים לגמר התיקון.
ולכן לא לקרוא ולא לחתוך שום קשרים שיש ביניכם, אלא ההיפך, עוד יותר ויותר להוסיף כמה שאפשר. ואפילו שנראה לכם שאתם בזה כאילו מעלים את עצמכם למעלה מהמציאות הגשמית ואתם לא מציאותיים, לא רציניים, אז זה לא נכון. דווקא במצבים האלו ככל שאתם רוצים להיות דבוקים ברוחניות שביניכם, כך אתם ממש מצילים ומחברים את עצמכם למצב הנכון, הבטוח הגשמי.
אנשים רצים אחרי כל מיני אמצעים כדי לחזק את הקשר שלהם עם החיים הגשמיים, אבל אתם תחשבו איך להיות בתוך זה בכל זאת קשורים עם החיים הרוחניים. זה מה שמחזיק, זאת הרוח, זה הכוח הפנימי שמחזיק את המציאות. הוא לא מורגש בנו כל כך, אנחנו לא מכירים בו, אבל זה מה שקורה בכל זאת.
לכן אני ממליץ, למרות שאתה אומר שאתם חוזרים לחיים הגשמיים ושוב עם כל הבעיות האיומות. יחד עם זה, לא לשכוח שבכל החומר הזה פועל הרוח והרוח זה העיקר.
תלמיד: אז עלינו לחזור לשגרה הרגילה של שיעורים וזומים, זה כבר חלק מהחיים שלנו, או שאחרי הכנס אפשר לעשות מאמץ נוסף שלא עשינו?
אחרי הכנס אנחנו קיבלנו מלמעלה כוח נוסף, כוח חיבור, הרגשה משותפת וזה נמצא בנו. אנחנו צריכים לפתח את זה בנו יותר, שזה יהיה יותר חי, יותר קרוב לנו, יותר גשמי. אותם החיבורים שאנחנו הרגשנו בזמן הכנס בינינו, אותם הגלים שעברו בינינו – שיישארו, ויתחזקו ותתגבשו כך, ואנחנו נמשיך אותם.
העולם מגיע לחיבור יותר ויותר לזה בני האדם מתנגדים. אם בני אדם מתנגדים לחיבור אז הם מרגישים יותר מלחמות. ואם ילכו קדימה אז ודאי שיצליחו. לכן אנחנו צריכים לראות שאפילו אותה המלחמה שמתרחשת במרכז אירופה גם היא יכולה להשתנות על ידי ההשתתפות הפנימית שלנו.
אני בטוח שכול אותם העמים שנמצאים עכשיו במלחמה, אנחנו יכולים לגרום להם רצונות, מחשבות חדשות, והם ירצו להגיע לאיזו פשרה. וכל אחד יחזור לאותו המצב שבשבילו המצב הזה יראה כמצב ממש מושלם. ככה אני בטוח שיכול להיות.
אני גם רואה קדימה, שכל אחד חוזר לגבולות שלו ההיסטוריים, הטבעיים, כך שלא תהיה שום טענה אחד לאחר. למה מישהו לקח ממני משהו, למה מישהו לוחץ עליי במשהו? וכן הלאה. אלא נוכל להתנתק אחד מהשני וגם להבין אחד את השני, להרגיש אחד את השני. רק בצורה כזאת אנחנו – עכשיו, כרגע, לעת עתה, יכולים להתקיים נכון. ואחר כך, אפשר לקבוע כבר דרכי תיקון, אבל קודם להגיע לזה.
אני מאוד מקווה שבסופו של דבר נחזור למצב שיהיה מקובל בינינו בהפרדה. נגיד אם זה שייך למדינה שלך ולרוסיה, ולכולם זה יתאים. ואחר כך נחשוב איך בכלל לעשות סדר בעולם. כמו שכתוב בישעיהו3, אף אחד לא יקום לאחר עם כלי מלחמה, ויהיה טוב. אנחנו נמצאים במצב שבאמת יש לנו יכולת להיכנס לקשר יפה, טוב בין כל העמים. זה מה שיהיה.
לכן תחזרו הביתה, תנסו לשמור כמה שיותר על הקשרים כאילו שאתם נמצאים כאן בכנס, ועוד יותר מזה עם האנשים שפיזית לא היו בכנס. תכניסו אותם בפנים ותארגנו כינוס קבוע בינינו, בין כולנו, שאנחנו נתחיל להתקרב לכנס העולמי הנצחי הקבוע שכך יתקיים.
שאלה: אני נמצא בכנס פעם ראשונה, ולראשונה הרגשתי את העשירייה שלי יחד, וגם אותך. אבל אני לא מרגיש את החברים שנשארו בבית. אני מבין שברגע שאנחנו נתחבר בעשירייה שלנו, יהיו מספיק כוחות כדי להתחבר עם עוד עשיריות. אנחנו צריכים להשקיע הרבה מאמצים ומאמצי הלב כדי להתחבר ולהרגיש את כל העשיריות בכלי העולמי.
אני חושב שאם אנחנו בכל זאת נתחיל לחפש קשרים זה אל זה בכל העולם, אז המערכת כולה וכל חלק ממנה ירגישו על עצמם לחץ, חובה, חובת החיבור מכלל המערכת. הכי טוב שכל הגוף יתחיל לקום לתחייה. לכן זה שלא מרגישים עכשיו עדיין את העשיריות שכאילו לא השתתפו בכנס בצורה פיזית, אלה שאנחנו ראינו אותם כאן, זה לא חשוב.
גם כשלא מרגישים את העשיריות שבכלל לא השתתפו, עכשיו הם ישתתפו, עכשיו הם יתגלו, כל יום ויום יש לנו עוד חברים חדשים ומתעוררים אלו ונסתרים קצת אלו, זו הצורה הנכונה של גדילת החומר שכך הוא מתעורר וכך הוא מתגלה.
לכן אנחנו צריכים כמה שיותר להיות מחוברים בינינו ואם זה לא היה כל כך עד היום בעבודה שלנו אז נעשה את זה. עד היום אם ישנה איזו קבוצה שרצתה להיות בקשר עם קבוצה אחרת אז היא הייתה מחפשת איך, היא הייתה פונה גם אלינו, כאן ואנשים שאחראים על החיבור בין כל הקבוצות היו מטפלים בהם. אבל עכשיו כבר צריכה להיות עבודה אחרת, עבודה כללית, שאנחנו מחברים את כולם יחד ככל האפשר יותר. ובזה לעבוד גם על תרגומים ועל שפה משותפת ועל כל הדברים שיכולים להחיות את הגוף בצורה כללית ולא חלק – חלק, איבר – איבר.
אני מאוד מקווה שהחברים שלנו כאן ובכל העולם מי שמסוגל לזה יתחברו לעבודה הזאת, העיקר בשבילנו עכשיו דווקא להתחיל לעבוד על החיבור בין כולם. למעלה מהשפות, למעלה מהמנטליות, למעלה מהכול.
שאלה: במשפט האחרון כתוב, “לכלול עצמו עם כל האנשים ועם כל הנבראים והכל לעלות לשורשן לתיקון השכינה”. איך אני עושה את עם העשירייה כשאני מגיע הביתה?
אנחנו רוצים שהעשירייה שלנו, נגיד העשירייה שלי, כולה תעבוד על הקשר עם עוד עשיריות, עם כולם. שבסופו של דבר נראה את הכיוון שלנו, את כיוון ההתפתחות שלנו, כחץ, ככיוון שאנחנו הולכים להתחבר כולנו יחד. וכשאנחנו נשתדל לעשות כך, אפילו לא בצורה פיסית אלא בצורה רעיונית, אנחנו נראה איך כל העולם גם יסתובב לכיוון הזה, וזה מה שחשוב לנו. אנחנו יכולים במחשבות שלנו, ברצונות שלנו, בהכְוונה שלנו לסובב את עולם.
שאלה: האם כדאי לעבור שוב על כל שיעורי הכנס עם העשירייה?
לא, אני לא חושב שאנחנו צריכים ממש לחזור על הכול, אנחנו צריכים להמשיך קדימה. להמשיך בלימודים שלנו, מהיום למחר, למחרתיים וכן הלאה. יש לפנינו הרבה חומר ואנחנו נפתח אותו ונלך עימו יחד.
שאלה: כל הכנס הוקדש לנושא ששמו “מתכנסים בבית אחד”, בית משותף. סיימנו רשמית את הכנס, אם תוכל לתאר עכשיו מהי התכונה הזאת “מתכנסים בבית אחד משותף”.
אנחנו תארנו את עצמנו כקבוצות שונות, נפרדות, עשיריות שלא כל כך קשורות זו אל זו. בין עשירייה לעשירייה יש אנשים שקשורים זה לזה, יש אנשים שקשורים ביניהם כחברים, אבל בעצם לא. בכנס נכנסנו לאיזושהי אווירה כללית ששטפה את כולם, היא הכניסה את כולנו לאיזו עבודה מיוחדת. היה כאן גם עניין של ההתפתחות המלחמה שפתאום הפסיקה ואנחנו לא יודעים איפה נמצאים. הרבה אנשים שלנו מאוד קשורים לזה פיסית, והיתר קשורים לזה בצורה רעיונית או נפשית. הכול פועל לכיוון אחד, להראות לנו שכולנו בכל זאת נמצאים בסיר אחד.
נקווה שעכשיו שאנחנו חוזרים למקומות שלנו אנחנו לא ניתן למלחמה הזאת להתפתח ולפרוץ שוב. כמו שהיא נעצרה בתאריך מאוד מאוד מיוחד כשאף אחד לא חשב שזה שיקרה, כך גם אנחנו נמשיך לשמור שהיא לא תתלקח שוב ואפילו נוריד אותה לפסים של הקשבה, הסכמה, אפילו שלום במשהו על ידי כל מיני אמצעים. אבל אנחנו נעשה זאת, נשתדל לגרום להפסק במלחמה לכל מי שמשתתף בה ולכל מי שרוצה להשתתף בה. עשינו כאן הרבה פעולות חיוביות ונקווה שהן לא ייתנו לצרות ולבעיות לפרוץ.
שאלה: בכנס לעשירייה הקבועה שלי היה תפקיד לחלק מים לכל חברי הכנס ואז בכל ההפסקות זו היתה הפעולה שלנו, והיא מאוד מאוד חיברה אותנו ונתנה אחריות. אם חבר לא הגיע, החברים עבדו יותר, החיבור והתלות בינינו היו מאוד מוחשיים בפעולה הזו.
האם לפי התפיסה החדשה שאתה מלמד עכשיו עלינו למצוא את הביטוי הגשמי הזה כך שלכל עשירייה יהיה תפקיד כלפי הכלי העולמי או כלפי הגוף הכללי?
זה לא רע אם זה יהיה כך, אבל אני לא בטוח שכל עשירייה יכולה למצוא לעצמה איזשהו תפקיד מיוחד, בולט כזה שהיא תקיים אותו, והיא תרגיש וכולם ירגישו, שזו היא שפועלת. אבל זה יפה.
תלמיד: יש כמה עשיריות כאלה ב”בני ברוך”, למשל עשיריית חשמל, עשיריית בינוי, שבמקרה יצא כך שזו קבוצה שכן יש לה משימה פרקטית כלפי הכלי. האם אתה חושב שבאופן כללי נתקרב לעשיריות לפי תחומים או מקצועות?
אני חושב שכן, כי בכל זאת יהיו לנו עוד מפגשים כאלה, ואפילו במפגשים שנעשה באיזה בניין כאן או בבניין אחר, נגיד באירופה או באסיה, לא חשוב איפה, אנחנו נצטרך להפעיל את המומחים שלנו, וכך נתקדם. אני חושב שזה בכל זאת יהיה. לכן כדאי שיהיו בכל זאת אנשים שהם באותו תחום, שירגישו אחריות באותו התחום על כולם. זה כמו שבגוף של האדם יש מערכות שמתקבצות מתאים מיוחדים ומפעילות את המערכות האלו וכך הגוף קיים. צריכים להיות קרובים לטבע ככל האפשר.
שאלה: אנחנו באמת רוצים להודות לאותן עשיריות כמו עשיריית חשמל ועשיריית לוגיסטיקה, ולחברים שכל כך עזרו וארגנו את הכנס הזה, אנחנו לא תמיד רואים אותם. אנחנו מנסים לבנות את הקשרים הפנימיים האלה כאן, בבית משותף שלנו. איך להזמין לתוך זה את הבורא שהוא ישלים את הקשרים שלנו?
אני חושב שזה פשוט, אחרי שאנחנו גורמים להתפעלות שלנו מהעבודה שלנו, מהמטרה שלנו, אנחנו צריכים לראות איפה אנחנו לא יכולים להצליח, איפה אנחנו חייבים את הבורא. אנחנו לא מיד פונים אליו וצועקים “תעשה, תציל”, אלא איפה שאנחנו באמת זקוקים לו, וכך אנחנו מארגנים לו את העבודה ואת מקום התפילה. רק בצורה כזאת, שאנחנו באמת רואים שכאן רק הבורא יכול לעשות. ככל שנגיע מהר יותר למצבים כאלו, כך יותר טוב. בסופו של דבר אנחנו מגיעים למצב שאנחנו לא מסוגלים לכלום בלי עזרת ה’, וזו דווקא התקדמות בעבודה.
תלמיד: ובדיוק מהמקום הזה עולה תפילה מעומק הלב?
כן. מכמה מקומות כאלה, ממקום שאנחנו צריכים אותו, ממקום שהוא צריך אותנו, ממקום שאנחנו צריכים להיות עימו יחד, זה בעצם המקור של התפילה.
שאלה: בשיעור הראשון של הכנס שמעתי ממך שזו הפעם הראשונה שאתה מרגיש שהחברים יוצרים את המצב הזה איתך יחד, שאתה לא לבד אלא אנחנו עובדים בשיתוף איתך. אני רוצה לשאול מה יהיה המצב הבא שלנו שבו נעבוד איתך בשיתוף? כי אנחנו מאוד רוצים להיות שותפים שלך וליצור את המצבים הבאים איתך יחד.
העבודה שלי היא בסך הכול להיות נוכח בשיעור יום יום, לענות על כמה שאלות של כתבים ועל כמה שאלות שמתעוררות אצל האחראים על הבניין ועל כל הדברים האלה, אם עוד יש שאלות, כי בעצם כולם כבר יודעים מה לעשות בעצמם.
להיות שותף שלי זה להשתדל לקדם את כל הקבוצה העולמית, כל פעם לדחוף אותה יותר ויותר משיעור בוקר לשיעור בוקר הבא, בכאלה מנות. אז ככל שאתם יכולים להבין יותר, לפרסם יותר את השיעור, בזה אתם תתקדמו. צריכים לממש אותו בקשר בינינו. תנסו לעשות זאת ותראו שכך זה יעבוד.
שאלה: בחיבור הלבבות שלנו אנחנו כל הזמן עוברים מצבים של אור וחושך, ובשלב כלשהו זה מגיע להרגשה כזאת שכל זה נעשה לאחד וכבר לא משנה האם זו עליה או ירידה אלא הכי חשוב לשמור על קשר עם הבורא ובינינו, וכל זה מתגלה כיום ה’.
בדיוק.
תלמיה: איפה אותה הנקודה שבה מלאה הסאה של אותם מצבים?
המידה הכללית תבוא אחרי הרבה פעולות, הרבה מצבים שגם יום וגם חושך יתגלו ויתגלו עוד ועוד לסירוגין, ואנחנו נרגיש את זה אבל כל פעם זה יהיה יותר ויותר כולל, כללי. קצת סבלנות.
שאלה: דרך שמענו את השיעור של אתמול. דנו בינינו והגענו למסקנה שבאמת דברים שנאמרו אתמול בשיעור, היום הם מורגשים בצורה אחרת לגמרי. אם תוכל להסביר למה מאוד חשוב להקשיב שוב לשיעור ולמה זה מתקבל בצורה שונה?
זאת שאלה מאוד לא פשוטה. זה לא רק שאנחנו משתנים יום יום ולכן אנחנו שומעים בכלים חדשים, קליטה חדשה של שיעור של אתמול, אלא זה בגלל שכל העולם מסתובב, כל העולם משתנה ובהתאם לזה אנחנו מרגישים את עצמנו שמקבלים מסר חדש. העולם רוצה למסור לנו היום לא לפי אותן המילים כמו אתמול, אבל הפנימיות שלהם החדשה, ולכן כתוב “אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד”4.
אין לנו ברירה, אנחנו חייבים בכל זאת להשתדל לחזור מדי פעם על השיעורים הקודמים, על הלימודים הקודמים, ואנחנו נראה עד כמה הם מיוחדים, עד כמה היום אנחנו שמענו את עצמנו ואת המורה ואת כולנו מחדש. כך זה יהיה.
תלמיד: אני האמת לא מבין איך אפשר להיות בשיעור וזהו, יש לנו אחרי השיעור עוד 21 שעות עד השיעור הבא. ומה שאני רואה על עצמי זה שאני יכול ממש לחלק את הזמנים שלפיהם אני חי, לזמנים שהאוזנייה אצלי באוזן ואני חוזר על מה שהיה בשיעור, לזמנים שהאוזנייה מחוץ לאוזן, וזה ממש שני עולמות. אני ממש מרגיש איך כל מילה שאני אשמע אפילו אם זה חצי דקה או לא משנה כמה, ממש מושכת אותי כמו במעלית לעולם גבוה יותר מתוך כל הגשמיות והארציות. אני ממש רוצה שכולנו נהיה בזה, שיהיה בינינו כמו הסכם כזה, ברית, שכל אחד כמה שהוא יכול, איפה שהוא יכול מתחבר עוד פעם לשיעור, עוד פעם יונק מהפטמה העליונה הזאת. ותודה לרב, שיהיה לו כוח.
אני נותן לכם את המשימה של השיחה, הסדנה, שאתם תדברו ביניכם ותבררו ביניכם את כל אותן השאלות שאיתן אתם רוצים לחזור הביתה כדי שיהיו לכם יותר ברורות.
(סוף השיעור)
- “כאיש אחד בלב אחד” (רש”י על שמות י”ט, ב’).↩
- “איש את-רעהו, יעזרו” (ישעיהו, מ”א, ו’).↩
- לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה (ישעיהו ב ד)↩
- (תלמוד בבלי, חגיגה ט’)↩