YESOD: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

שיעור בוקר 03.02.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר “כתבי בעל הסולם”, פתיחה לחכמת הקבלה, עמ’ 190,

אותיות ק”כ-קכ”ב

קריין: ספר “כתבי בעל הסולם”, בעמוד 190, “פתיחה לחכמת הקבלה”, כותרת “ה”פ אצילות וענין מ”ה וב”ן שבכל פרצוף”, אות ק”כ.

אני חושב שכדאי לנו להקדיש קצת יותר זמן ל”פתיחה לחכמת הקבלה” כדי לעבור על כל החומר הזה עד סוף המאמר הזה, ושתהיה לנו תמונה כללית יותר ברורה על המציאות שבה אנחנו נמצאים.

ה”פ אצילות וענין מ”ה וב”ן שבכל פרצוף

אות ק”כ

“ונתבאר, שקומת מ”ה החדש נתפשטה ג”כ לעולם שלם בפני עצמו כמו עולם הנקודים [וטעם הדבר הוא, כמו שנתבאר בקומת הנקודים שהוא] מכח כפילות המסך גם מבחי”ד. (כנ”ל באות קט”ז)”.

על מה מדובר כאן? דיברנו על כך שכל הבריאה התחילה מזה שנברא הרצון לקבל על ידי האור העליון, והרצון לקבל מתפתח על ידי ד’ דרגות שלו עד בחינה ד’, ובבחינה ד’ הוא מגלה שהוא הפוך מעצמותו, מהאור. מתוך ההפכיות הזאת שהוא מרגיש הוא לא מסכים עם המצב הזה שהוא הפוך, ולכן הוא עושה צמצום על הרצון לקבל שלו ומפסיק לקבל. כי בסך הכול הבורא ברא רצון, ורצון לא יכול להיות אם לא בשליטה של הנברא. ולכן על הרצון לקבל הנברא יכול לעשות צמצום. זה הדבר היחידי שהוא מסוגל לעשות ומוכן לעשות, כי הרצון לא יכול לתפקד בצורה אחרת אלא כשהוא בשליטת מישהו.

ולכן הרצון לקבל בבחינה ד’ שמרגיש שהוא הפוך מהרצון להשפיע של המאציל, של בחינת שורש, עושה על עצמו צמצום ומפסיק לקבל. הפעולה הזאת נקראת צמצום א’, האור הסתלק והרצון נשאר ריק. אומנם לא היה שום איסור לקבל את האור העליון בתוך הרצון שבבחינה ד’, אבל ההרגשה הזאת שהוא הפוך מהאור העליון, לא מאפשרת לרצון שבבחינה ד’ להישאר כך בקבלת האור העליון ולהרגיש שהוא הפוך מהאור העליון, לכן הוא עושה צמצום ובצורה כזאת הוא פוטר את עצמו מלהרגיש שהוא נמצא בהפכיות לאור העליון.

כך קרה בצמצום א’, ומתוך זה השתלשלו העולמות – גלגלתא, ע”ב, ס”ג, מ”ה עליון, ב”ן עליון שלמעלה מטבור. העולם הראשון שכך נברא נקרא “עולם אדם קדמון”, כי הוא קדמון, פרֶה (pre), לפני האדם, וכך הוא התקיים. יוצאים לנו חמישה פרצופים – גלגלתא, ע”ב, ס”ג, מ”ה עליון, ב”ן עליון במערכת שנקראת עולם אדם קדמון וכשנגמר המסך, אז הכול נעצר.

וכאן יש לנו עוד התפשטות מיוחדת מאוד. מפני שבפרצוף ס”ג שהוא פרצוף הבינה יש כוח השפעה שנובע ודאי מהאור העליון והשפעתו על כוח הקבלה שבבחינת ס”ג, יוצא שהס”ג יכול לעשות פעולות בלהשפיע על מנת להשפיע, ולא רק בלקבל על מנת להשפיע, ואז ס”ג יכול לתת את הכוח הזה, להשפיע על מנת להשפיע, גם לכל מיני צורות המלכות, לחלקים שלא מסוגלים לעשות פעולות השפעה.

ולכן מה שקורה כאן, שבגלגלתא ע”ב ס”ג שהתפשטו למטה מטבור, יש עוד פעולה נוספת מס”ג, שברגע שהס”ג יוצא מהטעמים שלו ונשארות לו רק נקודות של הס”ג, נקודות דס”ג הן כולן רק רצון להשפיע, ולכן הן יכולות לרדת למטה מטבור ולהתחיל למלא שם את הכלים.

אחרי ד’ בחינות דאור ישר (ראו שרטוט מס’ 1), הרצון לקבל שהוא מהראש ועד הסוף של כל הבריאה, כל הרצון לקבל מתחלק לשני חלקים. חלק שבו אפשר לקבל על מנת להשפיע, אלו חמשת הפרצופים שיוצאים – גלגלתא, ע”ב, ס”ג, מ”ה וב”ן, והם יכולים למלא את כל הרצון לקבל (מנקודה 1 עד נקודה 2 בשרטוט מס’ 1) רק עד הטבור דגלגלתא, ומטבור ולמטה זה מקום ריק.

איך אפשר לעשות כך שכל הבריאה, מראש הגלגלתא ועד סוף הגלגלתא, כולה, כל הרצון לקבל הזה יתמלא ויגלה את הבורא, שזו מטרת הבריאה? זה נעשה בצורה מיוחדת, אחרת. שמפרצוף הס”ג, הפרצוף השלישי (ראו 3 בשרטוט מס’ 1), יכולה להיות השפעה גם על הכלים שנמצאים למטה מטבור. כל הכלים שנמצאים למטה מטבור הם רצון לקבל, כרגיל כמו שכל הכלים, אבל ס”ג יכול להשפיע אליהם, להוסיף להם את תכונת הבינה שבו, כי הוא תכונת הבינה.

ואז כשס”ג מתחיל להזדכך, כל אור החכמה שהיה לו בטעמים יוצא, ואז נקודות דס”ג יורדות למטה מטבור הכללי ומתפשטות למטה מהטבור הכללי בפרצוף אחד, נקודות דס”ג. יוצא שהיו לנו בס”ג טעמים דס”ג (חץ ירוק כלפי מעלה) ונקודות דס”ג (חץ ירוק כלפי מטה). ונקודות דס”ג האלה מתחילות למלא, כמו שדיברנו לא פעם, את הנה”י דגלגלתא, ולקבל מהנה”י דגלגלתא גם תגובה, שזה נקרא בחינה ד’. אומנם נקודות דס”ג משפיעות לגלגלתא בחינה ב’, בינה, אבל הן מקבלות משם דווקא את תכונת המלכות. וזה גורם לכך שהן מתחלקות לשני חלקים. בחלק העליון יש את תכונת הבינה, ובחלק התחתון יש את תכונת המלכות, ומה שמבדיל ביניהם נקרא “פרסה” (ראו “פרסה” בשרטוט מס’ 1).

ברצונות שנמצאים למעלה מפרסה אפשרי שיהיה בהם אור, כי נמצא כאן אור החסדים, נקודות דס”ג מקדשות את המקום, מתקנות אותו, וברצונות שנמצאים למטה מפרסה לא יכול להיות בהם אור, כי מתחת לפרסה זו שליטת המלכות. אז החלוקה למלכות ולבינה היא בעצם נשארת, נשמרת, והיא אופיינית למה שקורה כאן.

מה קורה לנו כאן? יוצאים שני פרצופים שהם נקראים עולם הנקודים, והם מתפשטים מלמעלה למטה. יש להם ראש, שזה נקרא אבא ואימא (AVI), וההתפשטות שלהם היא ארבעת המלכים הראשונים, ואחר כך ישסו”ת (ISHSUT), והתפשטות ארבעת המלכים השניים.

שרטוט מס’ 1

אות ק”כ

אומר בעל הסולם כך, “ונתבאר, שקומת מ”ה החדש נתפשטה ג”כ לעולם שלם בפני עצמו כמו עולם הנקודים [וטעם הדבר הוא, כמו שנתבאר בקומת הנקודים שהוא] מכח כפילות המסך גם מבחי”ד. (כנ”ל באות קט”ז)”, כי יש שם בחינה ד’ שמופיעה לנו למטה מטבור דא”ק, ובחינה ב’ שמופיעה לנו מהס”ג (ראו ד, ב שרטוט מס’ 2). אז ד’ ו-ב’ מתחברות יחד והן משפיעות לפרצופים שיוצאים מהס”ג. זה נקרא כוח הכפילות שיש לנו בבחינה ד’. “כי הגם שהארת הזו”ן דא”ק שהאיר דרך הטבור והיסוד לג”ר דנקודים” זו בעצם ההארה הזאת (ראו “ד” בשרטוט מס’ 2), “החזירה הצמצום א’ למקומו”, אנחנו רואים באבא ואימא וישסו”ת, שכשההארה הזאת פעלה עליהם, היא ביטלה את צמצום ב’, הפרסה, ואז האורות עברו מלמעלה למטה גם באבא ואימא וגם בישסו”ת, והם שברו את גבול הפרסה, “שעי”ז יצאו כל אלו הקומות דגדלות נקודים”, מהטבור ועד הסיום, אבל כל אלו הקומות דעולם הנקודים, זה נקרא ארבעה שיצאו מאבא ואימא, וארבעה שיצאו מישסו”ת, כל הכלים האלה, שמונה כלים, שמונה מלכים מה שנקרא, “מלכים” מהמילה מלכות שהייתה מעורבת בהם, הם כולם נשברו.

ומפני שהרצון לקבל התערבב בהם, כי למטה מהפרסה, במקום הזה אי אפשר לקבל על מנת להשפיע, לכן כל שמונת המלכים שעברו את הפרסה, במקום הזה, למטה מפרסה נשברו כולם (ראו X אדום בשרטוט מס’ 2). אבל הם נשברו גם במקום הזה וגם במקום שלמעלה מהם, איפה שהיו הראשים שלהם. ולכן הם רצו לבטל את צמצום ב’, לא החזיקו בו, וצמצום ב’ חזר למקומו “והבחי”ד חזרה ונתחברה במסך”. זאת אומרת, ארבעת המלכים האלה מאבא ואימא ועוד ארבעת המלכים מישסו”ת, בסך הכול שמונה מלכים, הם כולם נשברו, והכול חזר לקטנותו.

שרטוט מס’ 2

קכ”א

“ולפיכך גם במ”ה החדש” זאת אומרת בעולם האצילות. אנחנו צריכים להתרגל שבעל הסולם מדבר בצורה מאוד קצרה, הוא לא מתחשב בזה שאנחנו יודעים או לא יודעים, הוא הולך כדי להסביר לנו בצורה הקצרה ביותר מה קורה. “ולפיכך גם במ”ה החדש”, שזה נקרא עולם האצילות, שמתפשט מטבור עד הפרסה (ראו A בשרטוט מס’ 3), “שיצא מהמצח”, למה מהמצח? כי ס”ג יוצא מהאוזן, ונקודות דס”ג וכל התהליך הזה, הם מדרגה פחותה מהאוזן, חוטם ופה. ולמעלה מהאוזן יש לנו רק מצח, עביות א’ ועביות דשורש. עביות א’ זה נקבי עיניים ועביות שורש זה המצח.

אז “גם במ”ה החדש שיצא מהמצח נוהג ג”כ ב’ בחינות קטנות וגדלות כמו בעולם הנקודים, אשר תחילה יוצאת הקטנות, דהיינו לפי העביות המגולה במסך” זאת אומרת רק על הכלים דהשפעה, כי בכל מקום, בכל ספירה, בכל פרצוף יש לנו עשר ספירות. וכתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה ותפארת הם כלים דהשפעה, שהם יכולים לעבוד בהשפעה, ונצח, הוד, יסוד ומלכות, הם כלים דקבלה (ראו שרטוט מס’ 3). כלים דהשפעה הם בחצי מהפרצוף נניח, שמחולק לחמש ספירות וחמש ספירות. “אשר תחילה יוצאת הקטנות, דהיינו לפי העביות המגולה במסך, שהוא קומת ז”א דהתלבשות המכונה חג”ת, וקומת מלכות דעביות הנק’ נה”י”. חג”ת זה נקרא עביות א’, ומלכות נקרא עביות דשורש, אחד ואפס בהתאמה.

למה נעשה כך שיכולות לצאת כאלה קומות במקום כל השבירה שהייתה כאן לפניהן? אומר בעל הסולם, “מטעם ג’ הקוין שנעשה בקומת מלכות, שקו ימין נק’ נצח וקו שמאל נק’ הוד וקו אמצעי יסוד.” נה”י – נצח הוד יסוד, ג’ קווים. “אמנם כיון שאין מבחי”א רק בחינת התלבשות בלי עביות” כי א’ דהתלבשות ושורש דעביות, “ע”כ אין בה כלים, ונמצאת קומת חג”ת” זה נקרא קומה א’, “בלי כלים, והיא מתלבשת בכלים דנה”י, וקומה זו נקראת עובר”.

מה זה “עובר”? עובר זה מבנה, עשר ספירות, מבנה שיש שם התלבשות א’ ועביות דשורש, אחד ואפס. (ראו שרטוט מס’ 3) “שפירושו שאין שם אלא שיעור עביות דשורש, שנשאר במסך אחר הזדככותו, בעת עליתו לזווג במצח דעליון,” שהוא עלה לראש דס”ג, “שקומה היוצאת שם, היא רק קומת מלכות.” אפס או שורש זה מלכות. “אמנם בפנימיותה יש בחינת ה”ת בגניזו”, זאת אומרת יש בתוך האפס גם אחד, א’. “והוא בחינת ה”ת במצח ואחר שהעובר מקבל הזווג בעליון יורד משם למקומו, (כנ”ל באות נ”ד), ואז מקבל מוחין דיניקה מהעליון שהם עביות דבחי”א, בבחינת ה”ת בנקבי עינים”, זאת אומרת כבר יותר עליון ממנו, “ועי”ז קונה כלים גם לחג”ת”, היו לו רק כלים של נה”י ועכשיו יש לו גם כלים של חג”ת. “ומתפשטים החג”ת מתוך הנה”י, ויש לו קומת ז”א”.

בצורה כזאת גדל הפרצוף שבעולם הרוחני ובצורה כזאת גדלים גם כל הפרצופים של כל הנבראים [חוץ] מדומם, צומח, חי ומדבר, אפילו בעולם הגשמי. אנחנו רואים שמטיפה או מזרע, ממשהו, יוצא ומתפתח משהו על ידי כוח עליון, כוח החיים, כוח החיות, אבל אותן התכונות שהיו שם בפנים יוצאות החוצה ומתפשטות ומתפתחות. כך זה יוצא כאן בעולם האצילות, זה הפרצוף הראשון שיצא בעולם האצילות.

אנחנו נמשיך ואתם תראו עד כמה זה מסתדר, כאן זה באמת מאוד קשה, אין אפילו על מה לשאול.

שרטוט מס’ 3

אות קכ”ב

“והנה אח”ז עולה פעם ב'” אותו הרשימו “למ”ן להעליון ונקרא עיבור ב’. ומקבל שם מוחין מע”ב ס”ג דא”ק,” זאת אומרת זה כבר יותר ממה שהיה קודם “ואז יורדת הבחי”ד מנקבי עינים למקומה לפה (כנ”ל באות ק”א), ואז נעשה הזווג על בחי”ד במקומה,” אם קודם היה זיווג רק בנקבי עיניים, אז עכשיו הזיווג נעשה בפה, לא בחצי קומה אלא בקומה שלמה. “ואז נעשה הזווג על בחי”ד במקומה, ויוצאות ע”ס בקומת כתר, והכלים דאח”פ מתעלים וחוזרים למקומם בראש ונשלם הפרצוף בע”ס דאורות וכלים. ואלו המוחין נקראים מוחין דגדלות של הפרצוף. וזהו קומת פרצוף הא’ דאצילות, הנק’ פרצוף הכתר או פרצוף עתיק דאצילות.”

שאלה: מה שאנחנו לומדים עכשיו זה בעצם התהליך שבו הבורא ברא את הרצון לקבל שנמצא בשליטת הנברא?

כן.

תלמיד: עכשיו בבחינה ד’.

כן.

תלמיד: למה דווקא כשהוא הגיע לבחינה ד’ נעשה התהליך הזה, למה השליטה, הבחירה החופשית נמצאת דווקא אצל האדם?

אנחנו מדברים על התפשטות הרצון לקבל מהאור, שבתוך האור נעשתה איזו נקודה שחורה, תחילה לרצון לקבל העתידי, והאור מפתח את הרצון לקבל הזה, ויוצאות לנו ד’ בחינות דאור ישר, עד שמההתפתחות הזאת מתגלה בתוך הרצון, שהרצון הזה הוא הפוך מהאור. זאת אומרת הוא הנברא והפוך מהבורא, וזה נקרא בחינה ד’ שבד’ בחינות דאור ישר.

מתוך זה שהיא מרגישה שהיא הפוכה מהבורא, לפי התכונות שהבורא הגדיר בה מראש, היא עושה צמצום, היא לא רוצה להיות הפוכה מהבורא, כי מצד אחד היא רצון לקבל, אבל מצד אחר הרצון לקבל התפתח על ידי האור, ולכן יש בו כביכול שני כוחות מנוגדים, שתי תכונות מנוגדות. מצד אחד הרצון לקבל שזה הטבע של הרצון, לקבל וליהנות מקבלה. ומצד אחר הוא נברא על ידי האור, והאור זה רצון להשפיע, זה הבורא.

ואז יוצא שהנברא הזה נמצא במצב שהוא נחתך לשני חלקים כביכול, הוא לא יודע מה לעשות. מצד אחד הוא רוצה לקבל וליהנות, שזה מגיע לו מהטבע שלו, ומצד אחר הוא נמצא במצב שהאור העליון שהוליד אותו, הוא הפוך ממנו. אז מה לעשות? הנברא נמצא במצב “בין שמים וארץ”, הוא נמצא בדיוק בחצי חצי, במקום התפארת כביכול. מלמעלה לוחץ עליו האור העליון שברא ומילא אותו, ומצד אחר הוא בעצמו ברצון לקבל שלו נמצא כולו בחצי התחתון, והוא לא יודע מה לעשות, הוא נמצא במבוכה.

המצב הזה הוא בעצם מצב שגורם לצמצום א’, והפתרון לזה יבוא רק בגמר התיקון. ליישב בין הרצון להשפיע של הבורא ובין הרצון לקבל של הנברא שהם “זה כנגד זה ברא א-לוהים”, אי אפשר אלא רק בזה שבגמר התיקון הרצון לקבל יקבל כוונה בעל מנת להשפיע, ובתוך הנברא יתקיימו שניהם יחד, ולא יהיו מנוגדים. כי הרצון לקבל יפעל בכל שלמותו והרצון להשפיע יפעל בכל שלמותו. רק הרצון לקבל יפעל ברצון, והרצון להשפיע של הבורא יהיה על פני הרצון לקבל של הנברא ככוונה. ואז בלקבל על מנת להשפיע, הנברא בדיוק יבצע את פעולת הבורא, ויהיה דומה לבורא, ממש כמוהו בכל עניין. רק בצורה כזאת אפשר לעשות.

אנחנו לומדים בחכמת הקבלה איך הבורא מסדר את התכונות, את המערכת, כך שהיא תוכל להביא את הבריאה, את הרצון לקבל, לכך שיישאר לפי מהותו רצון לקבל, נברא, אבל לפי הפעולות שלו, יהיה כבורא, כמשפיע.

תלמיד: התיקון נעשה רק בספירה ד’?

כן, התיקון נעשה רק בבחינה ד’.

תלמיד: ומהו התיקון בספירה ד’ בעצם?

לקבל בעל מנת להשפיע, במקום עכשיו שהיא מגלה את עצמה בלקבל על מנת לקבל.

שאלה: מה הוא העובר שעליו מדובר כאן?

לפי הטקסט של בעל הסולם, אנחנו מדברים כאן על הרצון לקבל שמתחיל לקום אחרי השבירה, כשהוא בכוונה על מנת לקבל, זה דבר שהתגלה פעם ראשונה בכל ההשתלשלות, קודם לא היה דבר כזה. והרצון לקבל על מנת לקבל רוצה עכשיו להתכלל בעליון ולקבל שם תיקון של להיות בעל מנת להשפיע. הרצון לקבל לא יכול להשתנות, אבל הכוונה עליו יכולה להשתנות ולהיות בעל מנת להשפיע. זה מה שיקרה וזה בעצם התיקון שאנחנו צריכים לעשות על עצמנו, ולכן כך אנחנו מלמדים את עצמנו, אנחנו מקבלים את המאור המחזיר למוטב ועוברים את התיקונים שלנו. נקווה שבקרוב נוכל לממש את זה.

שאלה: “המוחין נקראים מוחין דגדלות של הפרצוף.” על איזה מוחין מדובר?

“מוחין” זה נקרא האור העליון, אור החוכמה, הוא בדרך כלל נקרא גם מוחין.

שאלה: בעולם הנקודים היו לנו שני מצבים, של קטנות וגדלות. ובעולם האצילות יש לנו כבר שלושה מצבים. תוכל להסביר בבקשה?

כן, בעולם האצילות יש מצב של שורש שזה עובר, עביות אפס, שהתחתון נכלל בעליון. ואחר כך עביות א’, שהוא יכול להתחיל לעבוד עם עצמו, עם העביות שלו, אם כי הוא מתבטל בעליון. ואחר כך ב’ ג’ וכן הלאה. אנחנו צריכים פשוט לשמוע וכמה שנוכל לקלוט ולקלוט, כי עכשיו אנחנו נכנסים באמת למצב שממנו מתחיל להיות נברא. בעולם אדם קדמון אין נברא, בעולם הנקודים עדיין אין נברא, עולם האצילות הוא בעצם העולם שסביבו נמצאת כל הבריאה. לכן בסבלנות תשתדלו לקלוט את הנתונים ואנחנו נסדר אותם לאט לאט. זה אפשרי. אל תדאגו. זה לא פשוט אבל אפשרי.

תלמיד: הוא מציין פה שיש את נצח שהוא בעצם קו ימין.

יהיו לך עוד אלף פרטים כאלה, אתה לא יכול להיכנס עכשיו לכל הפרטים, נצח, ימין ועוד שמאל וקו אמצעי, ויסוד, לא. חכה, תתאפק, תשמע, זה יותר טוב. זה לא יברח ממך.

שאלה: אפשר להגיד שהשורש של הנברא הוא הכפילות של המסך, השיתוף של בינה ומלכות?

כן.

שאלה: נראה שהעובר עושה פה תהליך הפוך ממה שהיה עד עכשיו, הוא כאילו מתלבש בכלים של התחתון או העליון, אבל הוא מתלבש בכלים.

נכון, כאן אנחנו מדברים אחרי שבירת הכלים, כשהעובר עולה מאפס ומגיע לדרגות משורש ל-א’ ב’ ג’ ד’, כאן התהליך הפוך. עד כה דיברנו על התהליך מאין סוף עד האפס, עד השבירה, ואפילו למטה מהשבירה, לרצון לקבל על מנת לקבל. וכאן נדבר על כך שכל הכלים השבורים האלה עם הכוונות על מנת לקבל מתחילים לתקן את עצמם ולעלות אם כך במדרגות העולמות. אנחנו גם נכללים בהם.

תלמיד: אז אפשר להגיד שהעובר על ידי ההתכללות שלו בכלים של הנה”י בעצם מעלה אותם בסוף?

כן. ודאי. כך אנחנו מתקנים את עצמנו ואת העולם כולו.

תלמיד: ואיפה בינה בעולם האצילות?

מה זה בינה? תכונת בינה או ספירת בינה או פרצוף בינה?

תלמיד: לא יודע, בס”ג היא זאת שמולידה.

ס”ג עצמו כולו בינה.

תלמיד: כן, לאחר מכן היא מורידה מתחת לטבור את עולם הניקודים. יש לה לאחר מכן פעולה בעולם האצילות?

כן. ודאי. כל עולם האצילות קיים בזכות תכונת הבינה.

תלמיד: אבל האם היא עושה פעולות שאחריהן היא מולידה עוד עולמות או פרצופים?

תראה בשרטוט כתוב בינה, מהטבור עד הפרסה תכונת הבינה שולטת. ולמטה מהפרסה שולטת תכונת המלכות. כאן נמצא עולם האצילות, וכאן (ראו שרטוט מס’ 3) עולמות בריאה, יצירה ועשיה.

תלמיד: אני שואל האם בינה עושה אותה פעולה באצילות כמו שהיא עושה בס”ג כלפי עולם הנקודים?

הרבה יותר ממה שחושבים. כל הפעולות הרוחניות, פעולות השפעה, חיבור, את כול זה עושה הבינה.

שאלה: אנחנו שומעים שכל השינויים באים מהאור, על ידי כך שמוסיפים לנו יסודות. האם אותן היסודות שהוא מוסיף לחומר הבסיסי שלנו אלה יסודות של טבלת מנדלייב?

לא, אני לא רוצה לדבר על מנדלייב, זה לא נקרא מוסיף. אני לא מבין מה יש לך בראש כשאנחנו כאן לומדים משהו קונקרטי מעולמות אבי”ע, מנקודים. אם אתה רוצה לדעת אין קשר לחומר של העולם הזה. אין קשר.

תלמיד: אמרת שהוא רוצה להביא אותנו לדרגה שלו, אז צריך להבין איך הוא יביא אותנו לדרגה שלו?

אז תשמע מה אומרת חכמת הקבלה ולא טבלת כימיה.

שאלה: אפשר להגיד שהכניסה לאמונה למעלה מהדעת היא בדרגת הפרסה?

בינתיים אתה יכול להגיד. כן, אם כי יהיו לזה הרבה תוספות ותיקונים.

שאלה: בעניין פרצוף העוּבר, לא מוזכר פה בעצם מקום הרחם, כאילו הפרצוף, העובר יוצא כביכול בלי איזה מקום שמוגדר לו. האם עולם האצילות זה בעצם הרחם של פרצוף העובר?

אני לא מבין אותך. הוא לא מסביר כאן שום דבר, הוא נותן לך רק שמות וכמה נקודות, לא יותר מזה. אפילו על עיבור יש לך אולי 400 דפים ב”תלמוד עשר הספירות” וגם זה לא מספיק. מה אתם רוצים להסיק ממה שכתוב כאן? אנחנו צריכים לעבור על זה שתהיה לנו איזו סקירה כללית, סכמה כזאת בערך, בשרטוט הכללי, ואחר כך נעבור עוד פעם ועוד פעם וכך נתעמק יותר ויותר, וזה מה שיש לנו.

העיקר, אני רוצה שבינתיים נרכוש בכל זאת את תכונת הבינה, בינה זה נקרא “אמונה למעלה מהדעת”, ואם נרכוש את התכונה הזאת נוכל לתקן את הרצון לקבל שלנו, את המלכות, ואז נתחיל לעלות במדרגות. ככול שנרכוש אמונה למעלה מהדעת יותר גדולה, נוכל לצרף לזה מלכות יותר גדולה, יותר עבה, וכך אנחנו נעלה. את הדברים האלה אנחנו צריכים לקלוט, לאמץ, וכך להתחיל לעלות. אחרת נלמד דברים שלא יהיה לנו איתם שום קשר, זה יהיה סתם.

תלמיד: הוא פשוט זורק פה כל כך הרבה מושגים.

זה הסגנון שלו. ובכל זאת בצורה כזאת אנחנו נלך, לאט לאט נגלה מה שצריך. להגיד לך למה? כי דווקא הסגנון שלו יועיל לך להגיע לתפילה, לכך שאת מה שיש לך בידיים תוכל לבצע בקבוצה עם החברים ובתפילה לבורא, וזה בסופו של דבר יביא לך עלייה לעולם האצילות, ולא בשום צורה אחרת.

שאלה: הוא כותב שהוא יצא על עביות שורש והתלבשות א’, ואחר כך הוא יונק מעביות א’ וככה הוא גדל. אבל עביות א’ היא רק התלבשות, אז מי זה העליון שממנו הוא יונק?

אחר כך תדע, אם הוא לא כותב עדיין, תתאפק. תרשמו את כל השאלות ואחר כך נברר את כולן, אין שום בעיה.

שאלה: אנחנו יכולים להשיג את כל מה שציירת עכשיו, וכל זה הוא מעל לג”ר דאבא ואמא?

אנחנו יכולים להשיג את הכול עד אין סוף, הכל לפנינו. את כל מה שאנחנו יודעים, קיבלנו מהמקובלים שהשיגו זאת מפנימיות המדרגה, אז גם אנחנו נשיג, אל תדאג, לא תברח מזה.

שאלה: איך יכול להיות שעולם הנקודים נשבר? הרי ראש לא יוכל להישבר, מה זה אומר, מה מהות הפעולה הזאת?

הראש לא נשבר, נשבר הגוף, זה נכון. הגוף נשבר בכל הספירות שלו מפני שהראש אומנם עשה חשבון בעל מנת להשפיע, אבל הוא לא יכול לבצע את זה בעל מנת להשפיע בגוף, כי שם כבר שלטה בחינה ד’. לכן כל הכלים האלו שהתפשטו מהראש לגוף נשברו.

שאלה: באיזה שלב נוכל להתחיל לנסות ולקשר את מה שאנו לומדים בפתיחה עם העבודה בעשירייה, איך עוברים מהשכל לרגש בלי להתבלבל?

אחרי שאתם מתקשרים ביניכם, אז אפשר לחשוב איך אנחנו מתקשרים בינינו, ומתחילים לברר את הפעולות הרוחניות בעשירייה, בעל מנת להשפיע.

שאלה: איזה רצון היה למלכות שבגללו נוצרה הכוונה על מנת לקבל לעצמה, מה היא רצתה בעולם הרוחני?

מלכות רוצה להידמות לבינה ודרכה לכתר. כשמלכות רוצה להידמות לבינה זה נקרא שמלכות עוברת למצב הקטנות, ואחר כך כשהיא מגיעה לכתר היא עוברת למצב הגדלות.

תלמיד: אבל איפה נוצרה הכוונה על מנת לקבל לעצמה, איזה רצון זה היה?

זה רצון של מלכות שבינה לא יכלה לתקן, וזה בעולם הנקודים.

שאלה: קודם שמעתי שכל התיקונים נעשים בעולם האצילות, ועכשיו שמעתי שהתיקון נעשה בבחינה ד’, האם תוכל להסביר בבקשה?

התיקונים לא נעשים בעולם הנקודים, עולם הנקודים רצה לעשות תיקונים, אבל מתוך זה הוא דווקא הגיע לשבירה. ואז במקום עולם הנקודים השבור יוצאים לנו ארבעה עולמות שכולם משתתפים בתיקונים, והתיקון נעשה בעולם האצילות.

תלמיד: אבל אמרת שהתיקון נעשה בבחינה ד’, אז הוא נעשה בבחינה ד’ או בעולם האצילות?

זה אותו הדבר. בחינה ד’ היא כל הבריאה, והיא מתחלקת לשורש, א’, ב’, ג’, ד’, ועיקר התיקון הוא בעולם האצילות. עוד נלמד את הדברים האלה.

מה שעכשיו אנחנו מתחילים ללמוד, זה שלב חדש לגמרי, בבקשה לא להתבלבל עם כל מה שלמדנו עד כה. אלא להתייחס לזה כמו לצעד חדש שעוד נצטרך ללמוד, להכיר, להיכנס אליו, כי אנחנו קיימים בו, אבל ללא ההכרה. אז נצטרך לחזור להכרה הרוחנית, ולגלות את עצמנו, שאנו נמצאים בעולם האצילות.

שאלה: בשבירה כשבינה מתערבבת במלכות, החלוקה היא שווה, כל רצון מקבל אותה כמות של בינה ומלכות?

לגמרי לא, ומאיפה מגיעה שאלה כזאת? כל רצון ורצון מקבל מתכונת בינה לפי כמה שהוא רוצה, ובמידה שהוא יכול לתקן את עצמו, ולהידמות בסופו של דבר לכוח הכתר. אז למלכות צריכים לחבר את כוח הבינה כדי לעזור למלכות להיות ככתר לפי כוונתה.

שאלה: הרצון לקבל הוא אינסופי, האם נצטרך להשתמש בכולו בהשלמת התיקונים כדי לעשות נחת רוח?

כן ודאי, אנחנו נצטרך לתקן את כל הרצון לקבל, את כל מה שיש.

אני שוב אומר לכם, תזכרו את זה טוב, ותמסרו לכולם. זה חלק חדש שממנו אנחנו מתחילים ללמוד על עולם התיקון או עולם האצילות. יתגלו בו הרבה פעולות ודברים שאנחנו עדיין לא מבינים בהם שום דבר. לאט לאט ככל שנתקדם נבין אותם יותר. יש חלקים או ידיעות שאפשר לקבל ולהבין, ויש חלקים שאפשר להבין רק אחרי שנכללים בתיקונים. אבל החומר הוא חומר חדש, וקשה מאוד לאנשים להבין מה קורה כאן.

עד עולם האצילות, עד כה, הכול היה יחסית פשוט. מכאן והלאה, משבירת הכלים ותיקון הכלים הכול נעשה הרבה יותר קשה. אבל אנחנו נלמד את זה, אין שום בעיה, העיקר שנממש את זה בינינו ונגלה את זה לא מתוך דפי הספר, אלא מתוך הלב שהולך ומיתקן מעל מנת לקבל, לעל מנת להשפיע.

שאלה: בשבת הקרובה תקיים סעודה מיוחדת, אנחנו הצוות של אותה סעודה רוצים לשאול איך אתה רואה את הסעודות, איך צריכות להיות הסעודות של הדור האחרון?

קודם כל אני חושב שהסעודות חייבות להתקיים. אני חושב שרצוי שהן יתקיימו פעם בחודש, כמו שהיה אצל רב”ש. הוא גם קרא להן “סעודת ראש חודש”. פחות או יותר בתחילת החודש לפי הירח, היינו עורכים סעודה. לפי ירח, אנחנו סופרים את החודשים לפי הירח. אז בתחילת החודש כשהירח נולד, פחות או יותר היינו עושים סעודה, בדרך כלל הסעודה התקיימה ביום חמישי בערב, לפני השבת הראשונה של החודש.

אצלנו זה יכול להיות אחרת. אם אתם רוצים לקיים את הסעודה דווקא ביום ראשון, שהיא תהיה ביום ראשון או שני, מתי שנוח לכולם. אבל אתם לא יכולים לעשות אותן כל פעם כדי שהסעודות לא יצאו צפופות מידי, אולי אפשר לעשות אותן פעם בחודשיים, שלושה. אני לא קובע כאן כלום.

תלמיד: מה ההבדל בין סעודה לישיבת חברים?

בישיבת החברים הכול תלוי בחברים, על מה הם רוצים לדבר, וראש חודש זה יותר חגיגי. ראש חודש נקרא חצי חג. אנחנו חוגגים בכך שאנו יושבים יחד ונהנים מכך שכולנו נמצאים יחד, ובחיבור שלנו מתכוונים להתקרבות, להשגת הבורא, לדבקות בו וכן הלאה. זה ראש החודש, חדש, חידוש. וסעודה רגילה יכולה להיות בכל צורה, ומכל סיבה שהיא.

אבל אני חוזר אומר, זה תלוי בהחלטות וברצונות שלכם. אם נקיים כל שבוע סעודת חברים, וכל חודש סעודת ראש חודש, יהיו לנו יותר מדי סעודות, ואולי נאבד את הטעם בהן.

זה מה שאני יכול להגיד, אז בבקשה תחליטו אתם, ומה שתחליטו כך תקבלו, אני לא אתערב בזה, כי זה חייב להיות לפי הרצון שלכם.

אם יש לכם באמת השתוקקות לזה, ואתם לא אונסים את החברים שלכם, בבקשה, תעשו את הסעודה בצורה נוחה וטובה כשכולנו יושבים בבית. אם יש אפשרות לפי מצב הבריאות של המדינה לשבת מחוברים במקום אחד, תשתדלו אם אתם יכולים להשיג את זה, אדרבה בבקשה, הכול תלוי בכם.

תלמיד: אנחנו רוצים להשתמש בהזדמנות הזו ולהזמין את כולם. זאת באמת תהיה סעודה מיוחדת, סעודה של חיבור. בכלל אנחנו רוצים להרים את החשיבות של הסעודות, דווקא של הסעודות, ונשתדל לעשות את זה החל מיום ראשון הקרוב, ובהמשך לפי ההחלטות.

קריין: יש לנו הודעה מהצוות החברתי העולמי שמזמין את כולם להקשיב היום לקטע שנבחר מהשיעור, ולענות יחד על השאלה, איך אנחנו כעשירייה מממשים את הדרישה המשותפת מהבורא? הקישור לקטע ישלח לכולם לאחר השיעור וכמובן גם השאלה.

(סוף השיעור)