SUNDAY PRAYER: HESED-TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN
READING: BETWEEN AFTER MIDNIGHT AND DAWN SUNDAY
Zohar for All. Introduction of The Book of Zohar. You Are Partners with Me, item 61
שיעור צהריים 04.01.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
ספר “זוהר לעם”, כרך א’, עמ’ 249, “הקדמת ספר הזוהר”,
מאמר “עימי אתה בשותפות”
קריין: ספר “זוהר לעם” כרך א’, עמ’ 249, “הקדמת ספר הזוהר”, מאמר “עימי אתה בשותפות”.
המאמר “עימי אתה בשותפות” הוא מאמר ידוע מאוד. ודאי שכל אחד רוצה להיות שותף לבורא ולפי דרגת השותפות שלו לבורא כך הדרגה שלו בכניסה לעולם הרוחני, להבנה, להרגשה, לכל העניין של “לשמה” וכולי.
בואו נראה איך אדם בודק עם מי הוא נמצא בשותפות.
קריין: מאמר “עימי אתה בשותפות”, 61.
עימי אתה בשותפות
[עימי אתה בשותפא]
“.61 רבי שמעון פתח, ואשׂים דבריי בפיך ובצל ידי כיסיתיך, לנטוע שמיים ולִיסוד ארץ, ולאמור לציון, עַמי אתה. כמה יש לו לבן אדם לעמול בתורה יום ולילה, כי הקב”ה מקשיב לקול העוסקים בתורה. ובכל מילה, המתחדשת בתורה ע”י האדם שעמל בתורה, עושה רקיע אחד.
הקב”ה נתן את כוח הדיבור שלו בפיהם של הצדיקים, כמ”ש, עַמי אתה, להיות שותף עימי. כמו שאני, עשיתי שמיים וארץ בדיבור שלי, כמ”ש, בדבר ה’ שמיים נעשו, כך הצדיקים יבְראו שמיים בכוח הדיבור שלהם.
ובזה פתח רבי שמעון את הפסוק, בראשית ברא אלקים את השמיים ואת הארץ. וברא, לשון סתום, לשון שסוגר ולא פותח. ויש להבין, למה עשה אותם בסתימה. ואומר, שעשה כך, כדי לשים גמר תיקונם של שמיים וארץ בדיבור של צדיקים, ולעשותם שותפים עימו בבריאת שמיים וארץ. וזה כמ”ש, ואשים דבריי בפיך.”
לא סתם חכמת הקבלה חכמת הנסתר, ולא סתם אנחנו לא מבינים ולא מרגישים מה קורה סביבנו, איפה הבורא, איפה היחס שלו, הגילוי שלו, אלא הכול בכוונה נסתר כדי שנגלה ולפי מידת הגילוי שלנו נתקרב אליו, נברר ונדע אותו. זאת אומרת, ההסתרה היא סיבה לגילוי. כנראה שבלי הסתרה אי אפשר להבין, להרגיש ולגלות נכון את הבורא.
“ויש בזה ב’ בחינות של חידוש שמיים וארץ, שנתן בפיהם של הצדיקים:
א. לתקן חטאו של אדה”ר. כי המאציל עשה התיקון שמיים וארץ, באופן הנעלה קודם חטאו של אדה”ר, כמו שמבואר במעשה בראשית, אשר הזו”ן דאצילות עלו לא”א ואו”א עילאין, ואדה”ר עלה והלביש את ישסו”ת וזו”ן דאצילות. והיה לו לאדה”ר נר”ן דאצילות, הנקרא זוהר עליון, עד שעקבוֹ של אדה”ר היה מַכְּהֵה גלגל חמה.
ואחר החטא דעצה”ד ירד עד לעוה”ז הגשמי. ונר”ן שלו באים לו עתה מג’ עולמות דבי”ע דפרודא. ושמיים וארץ דאצילות ירדו בסיבתו לו”ק ונקודה מטבור דא”א ולמטה. ומוטל על הצדיקים תיקון, לתקן כל הפגמים, שנעשו ע”י החטא, ולחזור ולחדש את השמיים ואת הארץ דאצילות, שהם זו”ן, ולהעלותם לא”א ולאו”א, כמו שהיו לפני החטא. והצדיקים עצמם יקבלו בחזרה את הזוהר העליון של אדה”ר, שהוא נר”ן מעולם האצילות.”
שאלה: איך הצדיקים כאן הם השותפים של הבורא, הפועלים של הבורא בזה שהם בוראים את השמיים, את הרקיעים?
צדיקים הם המסכים, ועל ידי המסכים האלה הם מגלים את הבורא ואז בונים “שמיים חדשים וארץ חדשה”. כל זה בעזרת זה שבונים מסכים, וכך הם גם מגלים דרגות בהשגת הבורא, ומשיגים אותו בעצמו וכן הלאה. הכול נעשה מראש עוד לפני שאדם מגלה באיזה עולם הוא נמצא, הכול כבר מסודר לפניו, מצד הבורא כבר ישנה הכנה. מיד אנחנו נרחיב בזה.
שאלה: איך אנחנו יכולים לחדש את דברי התורה בזה שאנחנו בשותפות עם הבורא?
כשאנחנו רוצים לגלות את הבורא אנחנו מושכים את המאור המחזיר למוטב, אנחנו מוכנים להיות בתכונות כמוהו, רוצים לעלות לתכונות כמוהו, כי הכול לפי השתוות הצורה, היינו השתוות הרצונות, תכונות, כוונות, מחשבות. וכך אנחנו מתקרבים אליו, או לפחות מנסים להתקרב אליו, להיות דומים לו, ועל ידי המאמצים שלנו אנחנו מחייבים את הבורא לעזור לנו. כמו שאמא עוזרת לתינוק שרוצה משהו והוא לא צריך לדעת מה לעשות, הוא צריך רק לבקש, כך אנחנו, כל העבודה שלנו היא רק לסדר את הבקשה.
שאלה: מה המשמעות של המשפט “עד שעקבוֹ של אדה”ר היה מַכְּהֵה גלגל חמה”?
מיד נראה, עוד לא נאמר על זה שום דבר מלבד משפט אחד.
שאלה: היה מצב שכבר היינו בו, נשבר אדם הראשון, וצריכים לבוא לאותו מצב, אבל מה השתנה?
לאותו מצב אתה לא הגעת, לא הרגשת שום דבר. אפילו שיש בך רשימות מאותו מצב אבל אתה לא מרגיש אותו ולא יכול לזהות אותו, מפני שלא עשית שום דבר, אין לך כלים לזה, חסרונות.
תלמיד: איך אפשר לחזור למצב ששבר אותנו, שנכשלנו בו?
לא נכשלנו כי לא היינו בו בעצמנו, בכוונות, ברצונות, בכוחות שלנו. זה לא שאנחנו עשינו את זה.
שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לסדר את הבקשה, אז מה הוא אותו כוח דיבור?
זה חיסרון. חיסרון לאותו מצב שהיה לנו בפוטנציאל בתחילת הבריאה.
שאלה: כתוב ש”ברא” זאת מילה סתומה הסוגרת ולא פותחת, ויש להבין למה עשה אותה בסתימה. מה זה אומר לשון סוגר ולא פותח, שהמילה סתומה?
זה אומר שאנחנו על ידי כך שמגלים, אנחנו מגלים את הסתימות, איפה לא ברור, למה קורה כך וכן הלאה. זאת אומרת, ככול שאדם לומד יש לו יותר שאלות, ואז על ידיהן הוא מתקרב לבורא כדי לפתור אותן ועל ידי כך יש לו התקשרות עם הבורא והבורא מרגיש מחויב כלפיו, בדומה לילדים קטנים הבאים אלינו ודורשים מאיתנו ואנחנו חייבים לענות להם.
קריין: סעיף ב’.
“ב. כי גם אדה”ר קודם החטא, לא הייתה לו כל השלמות, שרצה המאציל להעניק לו. וע”כ אחר שהצדיקים יתקנו החטא דעצה”ד, וישיגו השלמות דנר”ן דאצילות, שהייתה לאדה”ר קודם החטא, מוטלת עליהם עבודה מחדש, להמשיך כל המוחין העליונים, שעוד לא היו בעולם לגמרי, כמ”ש, עין לא ראתה אלקים זולתך.”
זאת אומרת לגלות את כל הנרנח”י ולא רק נר”ן, זה מה שנצטרך לעשות. זה ההבדל הגדול בין מה שהיה לפני החטא למה שיהיה בגמר התיקון. לפני החטא כאילו הכול היה בסדר, אז למה אדם הראשון נשבר? הוא נשבר כדי שנגלה את המאמצים שלנו להשיג את העולם, את הבורא בשלמות, ואז נשיג לא את המצב שהיה לפני החטא אלא הרבה יותר, נשיג ג”ר מאותו מצב, זאת אומרת, נשיג את כל הספירות בכל המילויים. ולפני החטא זה היה רק נר”ן.
קריין: שוב אות ב’.
“ב. כי גם אדה”ר קודם החטא, לא הייתה לו כל השלמות, שרצה המאציל להעניק לו. וע”כ אחר שהצדיקים יתקנו החטא דעצה”ד, וישיגו השלמות דנר”ן דאצילות, שהייתה לאדה”ר קודם החטא, מוטלת עליהם עבודה מחדש, להמשיך כל המוחין העליונים, שעוד לא היו בעולם לגמרי, כמ”ש, עין לא ראתה אלקים זולתך.
ואלו העולמות, שעין לא ראתה, שישלימו הצדיקים, נקראים שמיים חדשים וארץ חדשה. כי הם חדשים ממש, שעוד לא היו במציאות לגמרי. משא”כ אלו שמיים וארץ, שהצדיקים מחדשים ומחזירים אותם, כמו שהיה במעשה בראשית קודם החטא דאדה”ר, אינם נקראים שמיים וארץ חדשים ממש. שהרי היו פעם בעולם, כי כבר המאציל תיקן אותם מעצמו קודם החטא. אלא שהם מחודשים. כי לאחר שנפגמו והתבטלו, חזרו והתחדשו.” לכן זה נקרא “שמיים חדשים וארץ חדשה”.
שאלה: האם זה אומר שאנחנו מחוברים באופן ישיר לכתר?
כן, אנחנו מחוברים לכתר, אנחנו בכלל מחוברים לכל המערכת, העניין הוא שכלפי המערכת אנחנו מחוברים אבל לא כלפי הגילוי שלנו, ההרגשה שלנו. זה כמו תינוק הנמצא בידי אמא והכול מוכן עבורו, אבל הוא לא יודע שום דבר, איפה הוא נמצא, מי מחזיק אותו, מי מטפל בו. הוא רק מרגיש מה חסר לו ואת זה הוא מוציא לאוויר, והעליון כבר מבין אותו ומטפל בו. כך זה עובד איתנו בינתיים.
שאלה: האם את האורות העליונים ביותר של הג”ר משיגים רק על ידי הפצה?
לא. אנחנו משיגים ג”ר דאורות לפי השימוש בכלים, זה ברור. ככול שהכלים יותר עבים, יותר גדולים, אגואיסטים, אז האורות שצריכים להגיע אליהם, לתקנם ולמלאות אותם הם יותר גדולים.
שאלה: מה זה אומר למשוך את המוחין העליונים, איך ומה הייחודיות שלנו בהכוונה כדי למשוך אותם?
למשוך את האור העליון, הכוח העליון שיתקן את כל המחשבות והרצונות שלנו ואחרי התיקון שימלא אותם בהרגשת הדבקות בבורא, ושגם נמלא את הקשר בינינו לבורא בכל אותו האור העליון. בקיצור בגילוי שלו, הכול סביב הגילוי. זה נקרא שהבורא רוצה “לדור בתחתונים”.
שאלה: אנחנו עכשיו קוראים את הזוהר מחדש. במה היה חטא עץ הדעת?
אנחנו נעבור על זה לאט לאט ותהיה לנו הבנה במה היה החטא. נלמד ובמשך לימוד כל החומר הזה נדע הכול. בעל הסולם לא מדלג על שום דבר.
שאלה: הנר”ן, מה זה אומר להשיג את השלמות, האם זה קשור למאור המחזיר למוטב?
נר”ן זה נפש רוח נשמה, שלושת האורות שאנחנו יכולים לעבוד איתם ולהשיג אותם לפני גמר התיקון, ובגמר התיקון נשיג גם את חיה ויחידה מלבד נפש, רוח, נשמה. כך אנחנו מתקדמים. נלמד איך לעשות זאת, נשתתף בינינו נכון ואז נגלה את האורות האלה.
שאלה: מה זה חדשים ממש שעוד לא היו במציאות לגמרי, למה הוא מתכוון?
“שמיים חדשים וארץ חדשה” משמעו שאנחנו צריכים לגלות תיקונים ברצונות המתגלים עכשיו כחדשים, בעיקר אלה מסכים הנקראים “שמיים חדשים”, ולגלות רצונות חדשים שהם “ארץ חדשה”, וכך נגלה את היחס לבורא בדרגות שאחרי השבירה ואחרי התיקון.
תלמיד: במה זה שונה בעבודה?
זה שונה כי העבודה חדשה, אחרת, לפני זה לא היינו יכולים לעשות זאת, לפני זה היינו בהארה קטנה בלבד, ועכשיו כשמתגלים לנו הכלים השבורים עלינו לתקן אותם. יש מה לתקן, כמו שכתוב, “אשר ברא אלקים לעשות”.1
תלמיד: זה שייך לנו, משהו שאנחנו יכולים לעשות בינינו כבר עכשיו?
כן, ודאי.
תלמיד: במה? כי אנחנו רוב הזמן עובדים על חיבור.
בחיבור אנחנו מתקנים, מה יש עוד לעשות?
תלמיד: אז מה זה אחרי התיקון, אם אנחנו כל הזמן עובדים על חיבור כדי לתקן, למה הוא קורא “שמיים חדשים וארץ חדשה”?
זה כתוצאה מהתיקון. כשאנחנו מביאים צמצומים ומסכים על הכלים השבורים שלנו, על חוסר החיבור בינינו, אז אנחנו מגלים בזה כבר כלים חדשים שנקראים “ארץ חדשה”, “שמיים חדשים”.
קריין: אנחנו קורים בפסקה אחרונה בתור ב’.
“וע”כ אין הצדיקים האלו נחשבים עוד לשותפים עם הקב”ה. הרי שהפסוק, ואשים דבריי בפיך, שמביא רבי שמעון, כוונתו הוא על המוחין העילאין, שגם אדה”ר היה חסר מהם, שאֵלו התחדשו ממש ע”י הצדיקים, כי לא יצאו עוד מהמאציל, וע”כ נחשבים הצדיקים בהם לשותפים ממש.”
כי הם מושכים את האורות שעוד לא היו בשימוש, עוד לא יצאו מדרגת הבורא לדרגת הנברא ולכן עכשיו הם נקראים שותפים.
שאלה: אנחנו יודעים שאדם חטא, האם תוכל להסביר מהו חטאו של אדם הראשון?
אנחנו נלמד זאת לאט לאט בחלקים. חטאו של אדם הראשון היה בכך שרצה לגלות את הבורא בכל הכלים שלו וטעה. הוא חשב שיש לו מסך והוא יכול לקבל את גילוי הבורא, את אור הנרנח”י הגדול, השלם, האינסופי בעל מנת להשפיע, אבל זה לא היה כך, לכן כל הכלי נשבר וכל הנבראים נפלו מדרגתם לדרגה שלנו. העבודה שלנו היא להעלות את עצמנו ואת כל הנבראים אחרינו, בחזרה לתיקון.
שאלה: עכשיו אני רוצה להיות צדיק, מה עליי לעשות, על מה לחשוב?
תחשוב על איך לאהוב את האחר. רק זה מפריד, מבדיל בינינו לבין הצדיק. הצדיק אוהב את כולם כיוון שהוא מצדיק את הבורא ועל כן נקרא “צדיק”, שמצדיק את הבורא.
תלמיד: ואם אני מתקיים במחשבה הזאת אני כבר צדיק?
לא, זה עדיין לא מספיק שאתה חי עם המחשבה הזאת, אתה צריך להלביש אותה בפעולה.
שאלה: במה בדיוק האהבה היא זאת שהופכת אותי לשותפו של הבורא?
אהבה מקרבת את בני האדם ובזה שהם מתחברים, הם נותנים לבורא אפשרות למלא אותם. האור העליון לא יכול להיכנס לכלי אחד, אלא לכלי המתחבר לכלי אחר. הכלים האלה היו בריחוק ביניהם, זאת אומרת באגו הגדול, במידה שהם עכשיו מתקנים את עצמם, מתחברים, כך האור יכול להיכנס, למלא אותם, זאת אומרת הבורא יכול עכשיו להתגלות.
תלמיד: בזה אנחנו הופכים לשותפים, שאנחנו מאפשרים מקום?
אנחנו מגלים את הבורא בתוך הכלים שלנו, בלעדינו הוא לא יכול להיכנס ולהתגלות.
שאלה: כל מה שנברא בעולם מתכלה, נרקב, מתבלה, כאן הוא מדבר על התחדשות, האם ניוולד למקום חדש לגמרי אך דומה, מה הוא המקום הזה אחרי המבול?
המקום השבור זה היחסים בינינו שאנחנו צריכים למלא אותם באהבה, זאת אומרת בבורא. זה מה שיש בינך לכל האנשים, כל בני האדם, המקום ריק, ולא רק ריק אלא מלא בדחייה, בשנאה, בחוסר אהבה ואת צריכה לשנות את היחס שלך לכולם ושהבורא יוכל למלא את האהבה שלך לכולם.
שאלה: כיצד נגיע להבנה ולחיסרון שאנחנו נמצאים במערכת עץ הדעת כדי שמנקודה זו נוכל להעלות תפילה לבורא?
אנחנו צריכים לתאר לעצמנו בדיבורים בינינו, בלימוד שלנו בספר, בדיבור שלנו עם הבורא, אף על פי שלא מרגישים אותו, אנחנו צריכים להעלות את עצמנו למצב שאנחנו כן מדברים בינינו, מדברים עם הבורא כביכול, ודורשים שיתקן אותנו, שיחבר אותנו ושימלא את כול המרחקים בינינו. כי הבורא זה נקרא אהבה, חיבור, אז אנחנו רוצים שהאהבה, החיבור ימלאו את כל המרחקים בינינו. פשוט שלא יהיה מקום ריק בעולם, את הכול ימלא הבורא.
שאלה: בדיבור בינינו עדיף להצביע על ליקויים שצריך לתקן או דווקא לצייר בטחון, שמחה ורוממות?
גם וגם, כל תפילה היא צריכה לכלול בתוכה גם זה וגם זה.
שאלה: מה התנאים של השותפות עם הבורא?
התנאים הם שאני מאמין לדיבורים של הצדיקים שאמרו לי שעל ידי תפילה, על ידי בקשה, גם מתוך החיבור שלי עם החברים, אנחנו יכולים ביחד לדרוש מהבורא שיתגלה בנו. ואז עד כדי כך נחייב אותו להתגלות, שהוא יתגלה. והבורא אז יתגלה וחוץ מזה שיתגלה הוא גם בגילוי שלו לאט לאט, הדרגתית, ילמד אותנו איך להתחבר וכך אנחנו נהיה תלמידים של הבורא.
שאלה: השינוי בלימוד הזוהר מצביע על זה שהחלפנו באופן איכותי את הכלים שלנו?
כן.
תלמידה: במה בדיוק השינוי איכותי?
אתם משתנים בצורה טובה, אט אט עולים, שומעים אותי טוב יותר, שומעים טוב יותר אותה המשמעות שאני מכניס במילים, ולכן אני יכול לדבר איתכם כבר קצת אחרת כל פעם. בכל שיעור אני מוסיף עוד קצת משמעות, עוד כמה גרם של הסבר וככה אנחנו מתקדמים, הכול בהתאם לתכנית.
שאלה: למה בזמן ההוא היו רק שלושת אורות נר”ן?
נר”ן זה האור שממלא כלים דהשפעה, כלים קטנים, נפש רוח נשמה זה אורות, ממלא כתר חכמה בינה, כלים קטנים, עביות קטנה והמצב הזה נקרא קטנות. אחר כך מגיעים עוד כוחות לאדם והוא יכול לעבוד גם עם כלים דקבלה, עביות אחרת, עביות ג’ וד’ ואז הוא יכול לקבל באותם הכלים אורות חיה ויחידה. אבל זה כבר אחרי הקטנות, עוד נלמד איך עושים את זה.
שאלה: אנחנו חייבים לכפות את עצמנו לאהוב אבל אנחנו לא שולטים על הרגשות שלנו אז מה המשמעות של אהבה?
אנחנו כמו ילדים קטנים, גדלים לאט לאט, אפילו אם לא מבינים מה זה אבל גדלים, מבקשים, בוכים, דורשים, פעם נכון פעם לא נכון, הבורא משתתף איתנו, אנחנו לא יודעים מה שאנחנו עושים. לדוגמה עושים איזו ישיבת חברים, עוד דברים, מדברים שם בכל מיני מילים יפות, אף על פי שהלב אולי לא מסכים לזה, אבל אנחנו עושים מה שהמקובלים ממליצים לנו לעשות ואז אנחנו מתקדמים. למרות שלא יודעים בדיוק מה עושים כמו ילדים קטנים שמסתכלים על האדם הגדול וכמו קוף שמחקה את האדם, הם גם עושים כך וזה מלמד אותנו להתקדם. לכן כדאי לנו לקחת דוגמאות טובות אחד מחברו כי זה חוסך הרבה זמן וכוח בדרך.
“כי הקב”ה מקשיב לקול העוסקים בתורה. ובכל מילה, המתחדשת בתורה, ע”י האדם שעמל בתורה, עושה רקיע אחד. ז”א נקרא קול, נוקבא נקראת דיבור. כשהצדיק עוסק בתורה, מעלה מ”ן לזו”ן, בקול ובדיבור של התורה שלו. קול עולה לז”א, דיבור עולה לנוקבא. והקב”ה מקשיב לקול העוסקים בתורה, כי קול התורה עולה למ”ן לז”א, הנקרא הקב”ה. ובכל מילה, המתחדשת בתורה, ע”י האדם שעמל בתורה, עושה רקיע אחד.”
על ידי החיסרון שמלכות מעלה לזעיר אנפין, הזעיר אנפין מתחדש ומושך את האור מלמעלה, מבינה ואז הוא מקבל כוחות, ועל ידי הכוחות האלה שמקבל הוא מעמיד את עצמו נכון עם הבינה, מקבל מסך וכך מארגן את עצמו שכבר יהיה לו כלי. וזה נקרא שהאדם עומל בתורה, ועושה בזה רקיעים, כל פעם שהוא מושך כוח המסך נקרא שבונה רקיע אחד.
שאלה: הסברת באופן מאוד מעניין מה זה ללמוד תורה, אמרת שנוקבא מעלה את החיסרון לזעיר אנפין והוא פונה לבינה וזה לימוד התורה. איך בכל זאת לעשות את זה באופן פרקטי?
כשמלכות מקבלת אורות מזעיר אנפין זה נקרא שהיא לומדת תורה. תורה זה האור העליון, ואם אנחנו רוצים לעלות ולקבל אור עליון אז נקרא שאנחנו לומדים תורה, והאור הזה שנכנס לכל הכלים שלנו מסביר לנו מי אנחנו, מה אנחנו צריכים לעשות, מה עשינו, מה עושים, וכך גדלים ומקבלים שכל, רגש, ניסיון.
תלמיד: אנחנו כעשירייה התאספנו, מה זה אומר שהרצון המשותף שלנו עולה כלפי זעיר אנפין ומקבל ממנו, לומד תורה?
אתם מתחברים ביניכם, הרצונות שלכם מתחברים, וכשאתם מתחברים אז הרצונות האלה עולים למעלה מכם, זאת אומרת לזעיר אנפין ויכול להיות שאפילו לבינה, ואז אתם מקבלים מלמעלה כוחות, אורות מקיפים, אפילו אורות פנימיים. האורות האלו מחברים אתכם, נותנים לכם כוח, בטחון, הרגשת חיבור, יותר הבנה, וכך אתם גדלים. בהתחלה לא ניתן להבדיל באלמנטים האלה של העליות, אבל אחר כך יותר ויותר מבדילים בכל מיני דרגות ופעולות.
תלמיד: נגיד שאנחנו מרגישים איזשהו חיבור בינינו, במהלך השיעור יש אירוע מאחד. מה זה אומר שאנחנו מעלים את החיבור הזה, את הרצון המשותף הזה לזעיר אנפין?
אנחנו עוד לא מבינים את הדברים האלה. זה כמו תינוק שנמצא בחיים כמה ימים, אולי כמה שבועות או כמה חודשים אפילו, והוא לא יודע מי מטפל בו, הוא לא מכיר בצורה אישית את אימא שלו, אלא הוא בוכה, וכשהוא בוכה, מישהו מגיע אליו ומטפל בו.
כך אנחנו, אנחנו בוכים, מעלים מ”ן כמו אותם התינוקות, ולא מבינים מה אנחנו רוצים ואת מי אנחנו מבקשים, ומי מטפל בנו. אנחנו לא יודעים שום דבר, ממש כמו אותו התינוק הרוחני שנמצא בידיים של האימא הרוחנית שלו, וכך אנחנו מתקדמים.
תלמיד: ובכל זאת, כשאנחנו מדברים על כך שהחיבור שלנו עולה למדרגה הבאה של זעיר אנפין או של בינה, האם אנחנו הופכים לאותה מדרגה או שזה משהו חיצוני כלפינו שמאפשר לנו את זה?
אנחנו עולים במדרגות השגת העליון, התקשרות לעליון.
תלמיד: זה קצת לא מובן. מה זה אומר שאנחנו עולים? המדרגה באה כלפינו או שאנחנו הופכים למדרגה?
זה כמו שהילד, התינוק, מתקשר עוד ועוד לאימא שמטפלת בו,u מגלה אותה יותר ויותר מיום ליום. הוא אפילו לא יודע מהן המדרגות האלה, אבל הוא מבין ומגלה יותר, מבקש יותר, עד שהקשר שלו עם אימא מתחיל להיות יותר הכרתי.
שאלה: האם אנחנו מגיעים לאהבה בין החברים מתוך זה שאנחנו מתרגשים מהחיסרון של החבר?
כן, ודאי.
שאלה: אם אני לא אוהב לקרוא את התורה אז איך אני אגיע לאמת, לאהבת הזולת?
תקשיב למה שאומר המורה ולמה שאומרים החברים ותנסה להידמות להם ואל תהיה הכי חכם.
שאלה: מה פירוש “אשים דברי בפיך”?
שגם התחתון ילמד איך לדבר עם העליון.
תלמיד: אבל אנחנו רואים שבסופו של דבר העליון כאילו מדבר דרכי, אז איפה הפעולה של האדם?
אנחנו נלמד מה עבודת האדם. תמיד הכול עושה ה’, אנחנו גם קוראים לעיסוק שלנו “עבודת ה'”. במה אתה עוסק? אני עוסק בעבודת ה’. אם ה’ עושה את העבודה, אז מה אתה עושה?
תלמיד: הוא ממשיך וכותב פה “שרק האדם שעמל בתורה”. אז מה זה “עמל בתורה”?
“עמל בתורה” זה שהוא רוצה להשיג את כל הנרנח”י.
שאלה: נתת דוגמה של האמא שדואגת לתינוק הרוחני, וקראנו ודיברנו על להעלות מ”ן. אז מה אנחנו עושים כשאנחנו מעלים מ”ן ומושכים את הכוח של המסך על פי הדוגמה שנתת?
אנחנו מושכים, כמו שאתה אמרת, כוח של המסך. והכוח הזה עוזר לנו להידבק לאותו מקור ששולח לנו את האור העליון, ואנחנו יכולים לקבל את האור העליון הזה בהתאם אליו. זאת אומרת, בעל מנת להשפיע, כמו שהאור העליון רוצה להשפיע אלינו. זה נקרא “אחד מקבל אחד”, שמתגלה בנו האור העליון ובונה בנו כלי.
תלמיד: האם אנחנו מבקשים את המסך? איך זה עובד?
כן. אנחנו ודאי מבקשים את המסך. אנחנו רוצים שיהיה לנו כוח התגברות על הרצונות לקבל שלנו, ושנקבל את כוח המסך, שתהיה לנו כוונה על מנת להשפיע לעשות את כל הפעולות שלנו בעל מנת להשפיע עם כלים להשפיע על מנת להשפיע ועם כלים לקבל על מנת להשפיע. אנחנו רוצים שהכול יהיה לטובת העליון.
שאלה: אם אני התינוק הזה ביחס לאימא שלי, ואני מבקש, אני פונה לאימא, מהו המסך?
כשאתה מתחיל להרגיש את עצמך כתינוק אז הכוונה שלך היא כבר לעשות איזו טובה לאימא. אז אתה מתחיל לחייך אליה, לעשות משהו לקראתה, והמאמצים הפנימיים האלה שאתה עושה, זה נקרא שאתה “עושה מצוות”, שאתה עושה כוונה על מנת להשפיע לה, פעולות כדי להשפיע לה.
וכך אתה נכנס עימה לעבודה הדדית, אתה לבורא והבורא לך. ואז יש ביניכם קשר, ובקשר הזה אתם כבר מתחילים להיות מקושרים כך שלאט לאט התינוק גדל ומתחיל להידמות לגדול, לומד מהגדול צורות התנהגות, לומד ממנו את האופי שלו. וכך הילד מקבל מההורים שלו כל מה שהם מוסרים לו. הוא מרגיש אותם ממש בפנים, הוא מרגיש את היחס שלהם אליו. זה מה שהוא מבקש וזה מה שהוא מקבל.
שאלה: מה זה אומר שצדיק מעלה מ”ן בקולו ובדיבורו?
נניח שבקולו ובדיבורו בזה שהוא מדבר, בזה שהוא מבקש, בזה שהוא מתפלל, מעלה מ”ן. “תפילה “זה נקרא העלאת מ”ן, העלאת חיסרון שהתחתון רוצה לקבל משהו מהעליון.
שאלה: מה הכוונה במשפט “וברא, לשון סתום, לשון שסוגר ולא פותח.”?
ברא כולל בתוכו גם אור וגם חושך, לכן הנבראים שהם נכללים בבריאה הם באמת מגלים גם את זה וגם את זה. “בריאה”זה נקרא בר, חוץ מרוחניות, חוץ מעולם האצילות, לכן עולם תחת עולם האצילות נקרא “עולם הבריאה”.
והבורא עשה שם מסך מיוחד שנקרא פרסא, והאור העליון מעולם האצילות לא מגיע לעולם הבריאה. ודאי שכן לעולם יצירה ולעולם העשייה, אלא הוא נשאר בעולם האצילות. והעבודה שלנו להכין את עצמנו בעולמות בריאה, יצירה, עשייה כדי להעלות את עצמנו לאצילות. עוד נלמד זאת.
שאלה: ככל שהאוזן מתרגלת לשפת הזוהר ההתפעלות יורדת. איך מחדשים בכל רגע התפעלות?
על ידי חיבור עם החברים.
שאלה: בעשירייה שלנו יש חצי עשירייה שהיא דוברת עברית וחצי דוברת רוסית. כולנו מדברות, מבינות עברית, אבל הבנת הטקסט היא יותר טובה בשפת האם. איך נכון לקרוא בספר הזוהר?
אולי לקרוא ברוסית לאלה שלא יודעים טוב עברית, אבל בכל זאת לתרגם את זה לעברית ולהתקרב להבנה בעברית.
שאלה: הסברת שזה לא מספיק לחשוב רק על אהבת הזולת, אלא זה צריך להיות גם במעשים. איזה עוד פעולות נדרשות אם פעולות רוחניות נחשבות למחשבות וכוונות?
כל פעולה ופעולה גשמית שיכולה לקרב בינינו.
שאלה: האם כדי לבנות בורא בינינו אני צריכה להרגיש מאמץ מצד חברה שלי או שזה תלוי רק בי?
לא רק בך, גם מאמצים מצד החברים.
שאלה: מה זה אומר שהבורא נתן את כוח הדיבור שלו לצדיקים?
שגם הם יכולים להשפיע על העולם כמו הבורא.
שאלה: איך אפשר להשיג דרגת רוח ונשמה בעשירייה?
דרגת רוח ונשמה אנחנו משיגים על ידי דרגת נפש הראשונה, ומשיגים את זה במידת הקשר בינינו בעשירייה. אפילו נפש, אור הנפש, אנחנו לא יכולים להשיג, אם אנחנו לא מתחברים בינינו.
שאלה: התכונה העיקרית של תינוק שנמצא בידיים של אימא שלו זה ביטחון מוחלט שאף אחד לא יכול להזיק לו, כי אם מישהו יתקרב אליו, אז האימא תטרוף את אותו מזיק. איך מייצרים בעשירייה סביבה כזאת?
על ידי חיבור בינינו צריכים לגלות את האימא, את הבורא, ולגלות את הכוחות שלה, ואז אנחנו נרגיש כולנו יחד את הכוחות של האימא עלינו.
קריין: אנחנו ממשיכים בפסקה “מילה, פירושו דיבור.”.
“מילה, פירושו דיבור. וכל דיבור המתחדש בתורה של העוסק בתורה, עולה למ”ן לנוקבא, הנקרא בשם מילה ודיבור. שע”י זה נעשה רקיע אחד. רקיע, המסך, שעליו נעשה הזיווג של הקב”ה ושכינתו, שזה נעשה ע”י המ”ן, שהצדיקים מעלים בעסק תורתם.
ועניין החידוש שאומר במילה של תורה, ואינו אומר חידוש בקול של תורה, הוא משום שהנוקבא צריכה לכל זיווג בניין יסודה מחדש, כי אחר כל זיווג חוזרת להיות בתולה. וע”י המ”ן של הצדיקים, מתחדש בה תמיד היסוד שלה, שהוא בית הקיבול לאורות דז”א.
ולפיכך אומר, ובכל מילה המתחדשת בתורה. כי המילה, המלכות, מתחדשת ממש ע”י דבר תורה של הצדיק. כי אחר כל זיווג, חוזר ונעלם בית הקיבול שלה.”
שאלה: האם אתה יכול להסביר מה זה אומר חד מקבל חד?
שיש מגע בין העליון לבין התחתון וכל אחד מקבל ממי שנמצא מולו.
שאלה: כשתינוק פונה לאימא, הוא פונה מכל הלב, הוא בוכה מכל הלב, הוא צועק מכל הלב, הוא מחייך מכל הלב. אבל אני, כשאני מעלה את המ”ן לבורא, אני מקשט אותו בשקר של הכוונה כביכול שאין בתוכי, יש איזו צעקה לא מבוררת, אבל אם מתחילים להתעמק בתוך הצעקה הזאת, אין בינה לבין השתוות הצורה שום דבר משותף. עד כמה צריכים לצעוק לבורא או לנסות בכל זאת לקשט את זה בשקר?
אתה תלמד זאת מהמעשה עצמו. אבל בכל זאת, כל הפנייה ופנייה לבורא אפילו שהיא שקר, היא בכל זאת עושה את שלה.
שאלה: מה זה דיבור בעשירייה?
זו השפעה, אור חוזר.
קריין: סעיף 62.
.62″ באותה שעה, שדבר תורה מתחדש מפי האדם, הדבר ההוא עולה והוּעד לפני הקב”ה. והקב”ה לוקח אותו הדבר ונושק אותו, ועוטר אותו ב-70 עטרות מפותחות ומחוקקות. ודבר החכמה שהתחדש, עולה ויושב על ראש צדיק חי העולמים. ומשם עף ושט ב-70,000 עולמות. ועולה לעתיק יומין, הכתר. וכל דברי עתיק יומין, הם דברי חכמה בסודות הסתומים העליונים.
כלומר, בעת שהאדם מעלה מ”ן בדבר תורה שלו, אז המילה עליונה, הנוקבא דז”א, עולה והועד לפני הקב”ה לזיווג עימו.
והקב”ה לוקח אותו הדבר ונושק אותו. שב’ בחינות נוהגות בכל זיווג זו”ן: זיווג דנשיקין וזיווג דיסודות. כי לא נשלם השם, עד שברא אור לאורו, והתלבשו זה בזה. שמלבד קומת חכמה, צריך זיווג ב’ לקומת חסדים, שתתלבש קומת החכמה בקומת החסדים. לפיכך, כל זיווג כולל ב’ זיווגים:
א. זיווג לקומת החכמה, הנקרא זיווג דנשיקין, שהוא בפה דראש, לקומת ראש וג”ר,
ב. זיווג לקומת החסדים, הנקרא זיווג דיסודות, שהוא לקומת החסדים.
והקב”ה לוקח אותו הדבר, הנוקבא. ונושק אותו, כלומר, זיווג דנשיקין לקומת ג”ר. ועוטר אותו, כלומר, זיווג דיסודות לקומת חסדים, שאז מתלבשת החכמה בחסדים, והנוקבא מתעטרת במוחין שלמים.
ועוטר אותו ב-70 עטרות מפותחות ומחוקקות. המוחין השלמים של הנוקבא נקרא 70 עטרות. כי הנוקבא היא היום השביעי, וכשמקבלת מז”א, שהוא בעשרות, נעשית 70. המוחין נקרא עטרות. וע”כ נקרא 70 עטרות. ונאמר, שהם מפותחות ומחוקקות, שע”י המ”ן של הצדיקים, הם נעשים לבית קיבול ל-70 עטרות הללו.
ודבר החכמה שהתחדש, עולה ויושב על ראש צדיק חי העולמים. יש ב’ חידושים של שמיים וארץ, שהם זו”ן:
א. להחזיר העטרה ליושנה, כמו שהייתה מטרם חטאו של אדה”ר. בחידוש הזה נקראת הנוקבא בשם דבר תורה. וזה שביאר רבי שמעון עד הנה.
ב. חידוש שמיים וארץ במוחין עילאין, שאפילו אדה”ר לא השיג אותם. ומבחינה זו נקראת הנוקבא בשם דבר חכמה.
“ודבר החכמה שהתחדש, עולה ויושב על ראש צדיק חי העולמים. כמו שלומדים, צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם. כי ע”י המ”ן של הצדיקים, השלמים כבר בזוהר העליון דאדה”ר, כמו רבי שמעון וחבריו, עולה הנוקבא דז”א להיות עטרה לראש צדיק, ז”א, מבחינת היסוד שלו, ח”י (18) העולמים.
פירוש. אור החכמה נקרא אור חיה. והואיל שאי אפשר לז”א להמשיך אור חיה, זולת ע”י הנוקבא, נבחן שאינו ח”י, אלא רק כשהוא בזיווג עם הנוקבא, הנקראת עולם. ע”כ נקרא אז ח”י העולמים.
וכן נבחן, שהנוקבא היא עטרה על ראשו, שהמוחין, הנקראים עטרה, הם מנוקבא, שלא היה זוכה בהם זולתה. גם לומדים, שלא זז מחַבְּבָה, עד שקרָאה אימי. כי המסובב נבחן לבן הסיבה שלו. ומתוך שהנוקבא הייתה סיבה לאור החיה דז”א, הרי מבחינה זו נעשית הנוקבא לאימו.
ואחר שהזדווגה עם הז”א בעטרה על ראש צדיק, היא מעופפת ועולה עוד למעלה, לא”א, ושם מיתקנות ז”ת שלה בז’ ריבוא (70,000) עולמות. כי הספירות דא”א הן ריבוא (10,000). ומא”א היא עולה עד עתיק יומין. והוא מחשב העליות של זו”ן בזה אחר זה, עד עתיק יומין, הנעשה מכוח המ”ן של הצדיקים השלמים. כי הזיווג דעטרה על ראש הצדיק, הוא ע”י עלייה לאו”א עילאין, ומשם עולה לא”א ב-70,000 עולמות. ומשם לעתיק, שהוא תכלית הגובה.
וכל דברי עתיק יומין, הם דברי חכמה בסודות סתומים עליונים. הזוהר מפרש מעלת המוחין, המשפיעים לנוקבא ע”י עלייתה לעתיק יומין. ואומר, וכל דברי דעתיק יומין, כל הקומות, המתקבלות מעתיק יומין, הן דברי חכמה בסודות סתומים עליונים, ג”ר דחכמה. כי דברי חכמה מורה על קומת החכמה, והסודות הסתומים העליונים הם ג”ר דחכמה. והן אינן מתגלות זולת ע”י עלייה למקום עתיק יומין, ולא למטה ממנו.”
שאלה: מה זאת אומרת שזעיר אנפין קרא לנוקבא האם?
יכול להיות שנוקבא משנה את שמה בהתאם לקשר שלה עם זעיר אנפין.
שאלה: האם אתה יכול להסביר את שני סוגי הזיווגים שעליהם הוא מדבר, זיווג דנשיקין וזיווג דיסודות?
זו פעם ראשונה שהוא מזכיר זאת,. אנחנו עוד נלמד את זה, עוד לא למדנו.
תלמיד: כתוב “שדבר תורה מתחדש מפי האדם, עולה והוּעד לפני הקב”ה.” מה זאת אומרת, “דבר תורה מתחדש” בעבודה?
שהאדם רוצה לעלות על ידי המסך, ככה הוא מעלה את דברי התורה הפרטי שלו למעלה.
שאלה: מה זאת נוקבא בעשירייה?
נוקבא זה מלכות.
שאלה: כתוב עטרת על עטרה, מה היא עטרת? מה זה הפעולה הזאת?
מכפיל את הכוח שלה פי שבעים כיוון שהנוקבא כלפי הזעיר אנפין מתגלה בשבעים פנים.
תלמיד: מה זה 70 פנים?
שהנוקבא כלפי הזעיר אנפין מגדילה או מקטינה אותו פי שבעים את השפעתו של זעיר אנפין על עצמו.
תלמיד: למה כפול שבעים ולא כפול שבע?
תגיד שבע, לא חשוב.
תלמיד: ומה הן העטרות?
העיטורים, שהיא מעטרת אותם בצבעים שלה, באורות שלה.
תלמיד: ומהו הזעיר אנפין?
הוא של הנוקבא, וגם לזעיר אנפין יש.
שאלה: איך המאמצים שלנו להרגיש את לב החברות עוזרים לנו להרגיש את העליונים שלנו?
כי החברות הן באמת העליונים שלנו, זה יתגלה אחר כך.
שאלה: המחשבה שיוצאת מאריך אנפין, אם יש תגובה נכונה מצד התחתון, אותה מחשבה חוזרת לשורש באופן שלילי, האם יש אופן חיובי שהיא מגיעה לתחתון?
אנחנו עוד נראה, הזוהר יסביר לנו את זה.
תלמיד: הגובה תלוי בתגובה הנכונה של התחתונים?
נגיד שכך. לא חשוב לי איך כרגע הבנת את זה, אחר כך זה עוד יקבל צורה.
קריין: סעיף 63.
“63. ואותו דְבר החכמה הסתום שהתחדש בעוה”ז, כשהוא עולה, הוא מתחבר באלו הדברים של עתיק יומין, ועולה ויורד עימהם, ונכנס בח”י עולמות צפוּנים, אשר עין לא ראתה אלקים זולתך. ויוצאים משם ומשוטטים, ובאים מלאים ושלמים, ונועדים לפני עתיק יומין. באותה שעה עתיק יומין מריח באותו הדבר, ורצוי לפניו יותר מכל. אז לוקח את הדבר ההוא, ומעטר אותו ב-370,000 עטרות. ודבר חידושי התורה ההוא משוטט ועולה ויורד, ונעשה ממנו רקיע אחד.
כי בעת עליית הנוקבא לעתיק יומין, היא נכללת בזיווג אשר שם. והיא מעלה או”ח, וממשיכה או”י מעתיק יומין. ועולה, פירוש, שמעלה או”ח מלמטה למעלה. ויורדת, פירוש, שממשיכה או”י מלמעלה למטה. שאז מקבלת דברי חכמה בסודות הסתומים העליונים, ונכללת עם או”ח ואו”י שבעתיק עצמו.
ואותו דְבר החכמה הסתום, הוא עולה ויורד עימהם, ונכנס בח”י עולמות צפונים, אשר עין לא ראתה אלקים זולתך. כי הזיווג הנעשה בעתיק, הוא ג”כ על היסוד דעתיק אשר שם. והוא ג”כ צדיק ח”י העולמים, כמו יסוד דז”א, בעת עלייתו לאו”א עילאין.
אלא ההפרש הוא, כי היסוד דעתיק, עין לא ראתה אלקים זולתך. כי הזיווג של היסוד נעשה על המסך בהכאה, המעלה או”ח, כדי להלביש את האו”י. והנה, למטה באו”א, נבחן המסך לכנפיים, המכסות על האור העליון, בעת שדוחים אותו לאחוריו. וזה מורה, שיש בהם כוח הדין, שכל או”ח נקרא אור דין. משא”כ ביסוד עתיק, ששם כתוב, לא ייכָּנֵף עוד מוריך, והיו עיניך רואות את מוריך. כי אע”פ שהמסך מעלה או”ח מלמטה למעלה, מ”מ אין בו כנפיים.
וע”כ הוא מכונה ח”י עולמות צפונים, שעין לא ראתה אלקים זולתך. כלומר, שאין שם עוד כנפיים, המכסות מעין זר. כי אין שם שום דינים, אלא עין לא ראתה אלקים זולתך. כי הבחינה שמלמטה למעלה, נקראת צפונים. אמנם היא בבחינת, עין לא ראתה אלקים זולתך.
ויוצאים משם ומשוטטים, ובאים מלאים ושלמים. כי יוצאים משם, מזיווג על המסך, הנקרא ח”י עולמות צפונים, אשר עין לא ראתה אלקים זולתך. ומשוטטים, שמעלה או”ח מלמטה למעלה. ובאים, שממשיכה או”י מלמעלה למטה. ואז הם מלאים ושלמים.
מלאים באו”י מחכמה בסודות הסתומים העליונים. ושלמים באו”ח, שאין בו שום דין, אלא כולו רחמים גמורים, בשווה עם או”י. נועדים לפני עתיק יומין, שהם מוכנים להלביש את העתיק יומין.
באותה שעה, עתיק יומין מריח באותו הדבר, ורצוי לפניו יותר מכל. מריח, הוא נחת רוח. כי הזיווג הגדול והנשגב הזה גורם נחת רוח מאוד נעלה לעתיק יומין. והוא משום שכל העולמות כולם וכל שִׁבחם נכללים אז בנוקבא. ורצוי לפניו יותר מכל, כי נחת רוח זה מגיע לו מכל העולמות כולם בבת אחת, להיותה תכלית השלמות והגובה, שעליה נבראו העולמות.
ולוקח את הדבר ההוא, ומעטר אותו ב-370,000 עטרות. כי אז משפיע לה המוחין הנשגבים דעתיק עצמו, שהם חו”ב תו”מ, שהספירות דעתיק הן כל אחת 100,000. אלא ההפרש הוא ב-30 העליונים של החכמה, כמ”ש, מן השלושים נכבד ואל השלושה לא בא.
כלומר, שאע”פ שמקבלת ונכבדת גם מג”ר דחכמה דעתיק, שהן 30,000 העליונים, עכ”ז אל 30,000 עצמם לא תוכל הנוקבא לעלות ולהלביש ממש. כי אם הייתה מלבישה גם 30,000 אלו, הייתה הנוקבא מתבטלת בו, כנר בפני אבוקה. לכן מקבלת מעתיק רק 370,000 עטרות, שזה 400,000 פחות 30,000.
ודבר חידושי התורה ההוא משוטט ועולה ויורד, ונעשה ממנו רקיע אחד. משוטט, פירושו, מעופפת למעלה. משוטט ועולה, שמעלה או”ח מלמטה למעלה. ויורד, שע”י האו”ח שמעלה, יורדת עם או”י מלמעלה למטה, ונעשה ממנו רקיע אחד, שע”י הלבשת או”ח לאו”י, נעשה שם רקיע אחד.
כי אותו המסך, שנתקן במלכות, כדי להעלות או”ח, שהגיע לנוקבא ע”י מע”ט ומ”ן, שהעלו כדי להשפיע נחת רוח ליוצרם, אחר הזיווג שנעשה עליו, הוא נעשה לרקיע, שדרכו משיגים הצדיקים קומת הזיווג שנעשה עליו. וכשמדרגה יורדת לצדיקים דרך הרקיע, מתלבשת בלבוש, הנמשך מהרקיע, באו”ח, המתהפך מהרקיע ולמטה, עם או”י שמרקיע ולמעלה, וכך היא באה להשגת הצדיקים, המלובשים זה בזה.
כי אלו הצדיקים, שזכו לשלמות, להעלות מ”ן לזיווג הגבוה הזה, כבר אין בהם מקבלה לצורכי עצמם כלום. ומ”ן שהעלו, היו כדי להשפיע ולא לקבל. ולפיכך הם מתקנים עם מע”ט ומ”ן, בחינת המסך לנוקבא, ומכשירים אותה לזיווג הגדול הזה, שההכשר עצמו הוא או”ח, העולה מהמסך של הנוקבא ולמעלה. כי כל העולה מלמטה למעלה, הוא השפעה ודחיית הקבלה לעצמו. ואז נעשה הזיווג דהכאה עם האור העליון, והאור העליון מתלבש בלבוש של או”ח העולה.
והנה האור היורד מלמעלה למטה ומתלבש באו”ח, בא לקבלת התחתון, לאותו צדיק שהעלה המ”ן. כי כל הבא מלמעלה למטה, בא לקבלה. וכיוון שהאור העליון עובר לתחתון דרך הרקיע, נמצא נוטל עימו לבוש דאו”ח מהרקיע. והתחתון מקבל האור העליון בתוך לבושו זה.
כי גם אחר שבאה הקומה להשגת התחתון, אינו נהנה במשהו מהאור העליון היורד אליו, אלא לפי מידת השפעת נחת רוח ליוצרו, כלומר, במידת הלבוש של או”ח, המלביש על האור העליון. וזה נבחן למקבל ע”מ להשפיע, ואינו מקבל משהו, אם לא תימצא בו השפעה ליוצרו. וע”כ הקבלה מלובשת בתוך ההשפעה, או”י באו”ח. וזהו שמדייק, ודבר חידושי התורה משוטט ועולה ויורד, ונעשה ממנו רקיע אחד. כלומר, שמתקבל לתחתונים רק דרך הרקיע, בלבושו עימו.”
שאלה: אנחנו משוכנעים שאנחנו צריכים להשפיע, אבל אנחנו לא רואים את הרצון להשפיע אצל החברים שלנו, למרות שכנראה שהם משפיעים. אם אנחנו לכאורה נראה לחברים שאנחנו משפיעים, זה כאילו כמו במשל של הרב”ש להכניס סיכה לתוך העין. האם אנחנו צריכים להראות לחברים שלנו שאנחנו משפיעים או אנחנו פשוט צריכים לתקן את התפיסה שלנו ולקבל את זה כאילו שהם משפיעים בכל מקרה?
אנחנו חייבים להראות לכולם שאנחנו משפיעים, לא לשחק בצניעות שאנחנו צדיקים נסתרים כאלה או משהו, אלא אנחנו צריכים להראות דוגמאות לחברים שלנו איך אנחנו משפיעים לכולם ורוצים לקדם את כולם. ככול שאני משפיע על החברים והם משתנים על ידי, במידה הזאת מודדים אותי ומעלים אותי בסולם לשמיים.
לכן ככול האפשר להראות לחברים שאני משפיע, לתת להם דוגמה. ודאי שיכולה להיות מכך קנאה, שנאה אפילו, תאווה, כבוד, כל מיני דברים, העיקר קנאה, אבל אין מה לעשות, רק על ידי כך אנחנו מתחברים. כשאנחנו ילדים אנחנו שומעים מאימא שהיא אומרת לנו, “תסתכל על הילד הזה, תראה איך שהוא עושה, למה אתה לא רוצה ללמוד ממנו איך שהוא יודע לקרוא, הוא יודע לשחק.” אנחנו צריכים לעורר את עצמנו רק על ידי דוגמאות טובות של החברים.
שאלה: בסעיף 63 כתוב כך “ואותו דְבר החכמה הסתום, הוא עולה ויורד עימהם, ונכנס בח”י עולמות”, “כי היסוד דעתיק, עין לא ראתה אלקים זולתך”, “והיו עיניך רואות את מוריך”. האם תוכל להסביר את זה?
אנחנו נלמד כל הדברים האלה במשך הזוהר ובעוד כל מיני מקורות. יסוד דעתיק הוא המנהל את הכול התיקונים ולכן הוא נקרא ח”י העולמים.
שאלה: האם מ”ן זה אור חוזר?
מ”ן זהו חיסרון שעולה מלמטה למעלה, מהנברא אל הבורא, זה לא אור חוזר, מ”ן זה חיסרון שהנברא מייצר בתוכו ומעלה לבורא.
שאלה: מהם ח”י עולמות הצפונים הנסתרים?
ח”י זה שמונה עשרה, עולמות נסתרים, מה שזה יש, תשע דאור ישר ותשע דאור חוזר, מה שיש בהתקשרות בין עליון ותחתון, כך זה בכללות.
שאלה: כשאנחנו קוראים עכשיו על תהליכים שכביכול על ידי נוקבא וזעיר אנפין נעשים צדיקים הופכים להיות בעצמנו כבר או שהיא מלווה אותם והם מקבלים דרכה?
זה תלוי על מה מדובר, בדרך כלל צדיקים הן אותן הפעולות שאנחנו מזמינים בעליון.
שאלה: מה מהות הפעולה של האור חוזר, איך זה נעשה בכלל, מה מהות הפעולה, איך אני מגיע לאור חוזר, מה זה אור חוזר בכלל?
אור חוזר זה רצון התחתון להשפיע בחזרה לעליון.
תלמיד: איך אני עושה את זה, איך אני צריך לעשות את זה כלומד?
תפנה לעליון שזו הקבוצה שלך ותנסה להשפיע עליהם.
תלמיד: כשאני מחזיר את האור חוזר למה הוא גורם?
על ידי האור חוזר אתה מתקשר לעליון.
תלמיד: מה זה אור חוזר?
רצון להשפיע לעליון.
תלמיד: מה קורה בדרך לפני שאני רוצה להשפיע, איך אני עושה את האור החוזר, על ידי חיבור לחברים?
אתה עושה צמצום, מסך, זיווג דהכאה ומעלה את האור החוזר שלך לעליון.
תלמיד: הכול תלוי בזיווג דהכאה באור חוזר?
כן. בלי הכאה אין שום דבר.
תלמיד: אתה אומר שזה הכול גורם לזיווג דהכאה, מה זו הכאה בקבוצה?
“זיווג דהכאה” זה נקרא שאני מתרחק מקבלה ועובר להשפעה ואני רוצה בכל הכוחות שלי שאני מסוגל להשפיע לעליון.
תלמיד: הכאה נשמע כאילו אתה חוטף איזו מכה, אתה מכה משהו.
אתה מכה ברצון לקבל האגואיסטי שלך.
שאלה: מהם שני סוגי המסך, אחד עם כנפי דין?
את זה אתה תראה מתוך הטקסט, אלה ביטויים כאלה, זו החלפה של ביטויים טכניים בביטויים ספרותיים.
שאלה: אם בזמן הקריאה אנחנו תופסים מילים שנתפסות כך חזק, מה זה אומר?
פשוט תספוג איך שזה, תפתח את עצמך כמה שיותר ותבלע. עם הזמן זה יתייצב ויקבל צורה בפנים.
שאלה: מהי תוצאה טובה בעשירייה במשך היום שמראה שעשינו עבודה טובה בזמן קריאת הזוהר?
שאתם מרגישים השפעה מקריאת הזוהר גם במשך היום. עולות בראש כל מיני מילים, משפטים מהזוהר, אתם נזכרים בהם, בא לך שוב לקרוא איזה פסוק.
תלמיד: ואיך זה עובד בזמן הקריאה, בהווה כשקוראים, איך מרגישים את השינוי?
זה תלוי באדם.
תלמיד: האם קצב הבירורים וכל מיני מצבים שעוברים, אם הוא מתגבר, זה מראה על מדד?
לא, המדד אנחנו אחר כך נראה עוד, עדיין אין לנו מדדים.
שאלה: מדוע זוהר תמיד מתאר תהליכים שמתרחשים איפשהו ברמות גבוהות מאיתנו, בעולם אצילות או איפשהו, ומה שקורה יותר קרוב אלינו בעולם העשייה לא מדובר על זה בכלל? איך עוזר לנו הטקסט הזה שאנחנו עוד למטה כאן?
הטקסט הזה עוזר לנו בכך שאפילו שאנחנו לא מבינים על מה הוא מדבר, הוא בכל זאת עובד בנו, ואם אנחנו כן מבינים אז על אחת כמה וכמה. לזה מתווסף גם הכוח של ההתכללות שלנו בטקסט, ואז יוצא שבצורה כזאת אנחנו נכנסים פנימה לתוך אותן הפעולות שהזוהר מתאר. זה הכול.
(סוף השיעור)