WEDNESDAY PRAYER: YESOD-TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Man & God Mitzvot

WEDNESDAY PRAYER: YESOD-TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Baal HaSulam. Introduction to the Book of Zohar

שיעור בוקר 26.12.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר “כתבי בעל הסולם”, עמ’ 431, מאמר “הקדמה לספר הזהר”

קריין: אנחנו קוראים בספר “כתבי בעל הסולם”, בעמ’ 431, מאמר “הקדמה לספר הזוהר”, אנחנו באות ד’, הקדמה לספר הזוהר אות ד’.

אות ד’

“ובכדי להבין, כל אלו השאלות והחקירות, תחבולה האחת היא: להסתכל בסוף המעשה. כלומר, בתכלית הבריאה. כי אי אפשר להבין שום דבר, באמצע מלאכתו, אלא מסופו. וזה ברור הוא, שאין לך פועל בלי תכלית. כי רק מי, שאינו שפוי בדעתו, תמצאהו פועל בלי תכלית.

ויודע אני, שיש מתחכמים, פורקי עול תורה ומצוות, שאומרים, שהבורא ית’ ברא את כל המציאות, ועזב אותה לנפשה. כי מחמת האפסיות, שבאלו הבריות, אינו מתאים לבורא ית’, לרוב רוממותו, להשגיח על דרכיהן, הפעוטות והמגונות. אכן, לא מדעת דברו זאת. כי לא יתכן, להחליט על שפלותנו ואפסותנו, מטרם שנחליט, שאנחנו עשינו את עצמנו, ואת כל אלו הטבעים המקולקלים והמגונים שבנו.

אבל בה בעת, שאנו מחליטים, אשר הבורא ית’, השלם בכל השלמות, הוא בעל המלאכה, שברא ותיכן את גופותנו, על כל נטיות הטובות והמגונות שבהם, הרי מתחת יד הפועל השלם, לא תצא לעולם פעולה בזויה ומקולקלת. וכל פעולה, מעידה על טיב פועלה. ומה אשמתו, של בגד מקולקל, אם איזה חייט, לא יוצלח תפר אותו?

ועיין כגון זה (במס’ תענית, כ’): מעשה, שבא ר”א בר”ש וכו’. נזדמן לו אדם אחד, שהיה מכוער ביותר וכו’. אמר לו: “כמה מכוער אותו האיש וכו'”. אמר לו: “לך, ואמור, לאומן שעשאני: “כמה מכוער כלי זה, שעשית וכו'”. עש”ה.

הרי, שמתחכמים האלו, לומר, שמסבת שפלותנו ואפסותנו, אין מתאים לו ית’, להשגיח עלינו, ועזב אותנו, הם אינם, אלא מכריזים על חוסר דעתם בלבד. ודמה לך: אם היית פוגש איזה אדם, שימציא לו, לברא בריות, מלכתחילה בכדי שתתענינה ותתיסרנה בכל ימי חייהם, כמונו. ולא עוד, אלא להשליך אותן, אחר גיוו, מבלי שירצה אפילו להשגיח בהן, כדי לעזרן מעט. כמה היית מגנה ומזלזל בו. והיתכן להעלות על הדעת, כזה, על מחויב המציאות ית’ וית'”?

שאלה: איך אפשר “להסתכל בסוף המעשה. כלומר, בתכלית הבריאה”, איך מסתכלים לשם?

זה מה שאומר בעל הסולם, שכדי להבין כל דבר אתה צריך להסתכל על התוצאה ממנו, אז תדע בשביל מה הוא קיים, איך הוא קיים, לאיזו מטרה, ואז תבין אותו. אבל אם אתה לא רואה את סוף הדבר, אז אתה לא יכול להבין את הפעולה עצמה, ומלכתחילה אתה נכנס אליה בצורה עיוורת.

תלמיד: מהי סוף הבריאה, מהי תכלית הבריאה?

אחרי שאתה לומד את הכול ועובר את הכול, אז אתה מגיע לסוף הבריאה.

תלמיד: עד אז אין טעם לברר שום דבר?

אתה נכנס לברר את השאלה, השאלה היא נכונה, הרצון נכון, אבל אין לך כלים לברר את זה. אתה יכול להסביר לילד שנכנס לכיתה א’ איך יהיו הדברים כשהוא ילמד בכיתה י’ נניח? ודאי שלא.

אדם צריך להתפתח כדי להבין את השאלות של עצמו אפילו שהוא לא מבין. אחר כך איך השאלות האלו קיימות בתוך הבריאה, איך לפתוח את השאלות האלה כלפי הבריאה בצורה נכונה, כדי דרכן להבין מה קורה, איפה הוא נמצא. וגם להבין את התגובה והתשובה של הטבע, שבעצם אולי הוא מקבל תשובות אבל הוא לא שומע.

תלמיד: איך לא להיות מתחכמים, פורקי עול, כמו שמדובר עליהם פה?

המתחכמים הם אלה שעדיין אין להם כלים להבין נכון, יש להם רצון להבין, אבל הם לא יודעים איך להשתמש בו נכון.

תלמיד: ואת הכלים הם רוכשים רק על ידי העבודה?

לרכוש כלים אין לנו שום אפשרות אחרת, אלא רק על ידי המלצת המקובלים שאומרים לנו איך לעשות את זה, רק על ידי חיבור בינינו.

שאלה: כל העולם בעצם מחפש את תכלית הבריאה, גם איינשטיין אמר שהבורא לא משחק עם קוביות, שיש כנראה איזו תכלית.

כן.

תלמיד: איך זה שרק המקובלים מגלים את זה, שיש שאלה כזאת שלאף אחד בעצם אין תשובה חוץ מאשר למקובלים?

יש הרבה שיטות ותיאוריות למיניהן, הרבה חכמים, יש מיליונים בעולם שרוצים לגלות את מהות הבריאה, מטרת הבריאה, את התהליך, התכלית, אבל הם לוקחים את הדברים האלה מהמוח שלהם, ממה שהם מגלים בעצמם. ומה שהם מגלים נראה להם נכון, כי הרי הם גילו את זה, זה נמצא לפניהם. הם מתכתבים על זה, מדברים על זה, אבל אף אחד לא יכול להגיד להם אם זה נכון או לא נכון, כי כדי לדעת אם זה נכון או לא נכון הם צריכים להיות בדרגה שהיא למעלה מהעולם הזה.

ולכן מקובלים עונים על זה פשוט, בוא נעלה לדרגה למעלה מהעולם הזה, זה אפשרי על ידי זה שנעלה למעלה מהטבע שלנו, הטבע שלנו כולו אגואיסטי, נעלה למעלה מהאגו שלנו ואז בהתאם לזה נבין את הטבע העליון, הטבע של הבורא. ומתוך זה גם נבין מה עלינו לעשות כדי להשיג אותו, ויהיה ברור לנו הכול על הבריאה.

תלמיד: זה כמו ילד שיש לו בלגן בקוביות והוא מנסה לעשות סדר, מנסה, מנסה, וצריך לנסות הכול כדי להבין שהוא לא מסוגל ואז לבקש מאבא, בוא תראה לי איך הפזל השלם נראה?

חבל, אני לא חושב שזה מחכמה, אפשר להתבלבל יותר ויותר אין סוף שנים. כי אנחנו לא נוכל להרכיב מהקוביות האלה את המבנה של העולם העליון שמנהל אותנו, מוליד אותנו וכן הלאה. אנחנו לא יכולים לקפוץ למעלה מהטבע שלנו.

ולכן אנחנו צריכים רק לשמוע לעצת המקובלים, אתם רוצים להבין מה קורה? אתם צריכים להשיג את הכוח העליון שמעליכם, שיש לו תכונה הפוכה מכם, תכונת ההשפעה. תנסו להגיע לתכונה הזאת ואז תבינו את העליון, תבינו מה הוא עושה, איך ברא אתכם ובשביל מה.

שאלה: איך אנחנו מכיילים, מכוונים את הרצונות או הכוונות שלנו להשפיע, להיות כמו הבורא, עם השכל שלנו, או עם כל מה שיש לנו בתוך הרצון לקבל שלנו?

אנחנו פשוט לומדים לפי חכמת הקבלה מה הוא היחס בין הכלים לאורות, ומשתדלים להתקרב ליחסים האלה, וכך מתחילים להכיר מה זה כלי ומה זה אור, ואת היחס ביניהם.

אות ה’

“ולפיכך, השכל הבריא, מחייב אותנו להבין, את ההיפך מהנראה בשטחיות, ולהחליט, שאנו באמת, בריות טובות ונעלות ביותר, עד שאין קץ לחשיבותנו. דהיינו, ממש באופן הראוי והמתאים, לבעל מלאכה, שעשה אותנו. כי כל משהו חסרון, שתרצה להרהר על גופותנו, הנה אחר כל מיני תירוצים, שאתה מתרץ לך, הוא נופל רק על הבורא ית’, שברא אותנו, ואת כל הטבעים שבנו. שהרי ברור, שהוא עשנו ולא אנחנו. גם ידע, כל אלו התהלוכות, אשר תמשכנה לצאת, מכל אלו הטבעיות והנטיות הרעות, שנטע בנו. אלא הוא הדבר, אשר אמרנו, שצריכים אנו להסתכל, על סוף המעשה. ואז נוכל להבין הכל. ומשל בפי העולם: “אל תראה דבר לשוטה, באמצע מלאכתו”.

שאלה: אם נראה לאדם פשוט מהרחוב את תכלית הבריאה, מה ההבנה הזאת של הנקודה הסופית תתן לו בחיים?

מה זה ייתן לו, הוא ייהנה יותר מהחיים או פחות? אני לא יודע בשביל מה אדם פשוט צריך את זה. אם אין לו מלכתחילה רצון משלו שמגיע ממעמקי הלב שלו, זה לא ייתן לו כלום. הוא צריך להרגיש בתוכו את מה שנקרא “הנקודה שבלב”, שבלי הידיעה הזאת אין בשביל מה לחיות, הכול ריק, שום דבר לא נותן לו כלום, שום הסבר בשביל מה הוא קיים, בשביל מה הוא חי, מה הוא צריך לעשות בחיים, בשביל מה כל החיים האלה בכלל. כלומר, הוא שוקע בתוך תהום כזאת של אדישות בגלל שיש לו רצון כזה שמסתתר בו, בשביל מה אני בכל זאת קיים? ואין לו תשובה.

תלמיד: אבל תהום האדישות מתעורר לא רק למי שיש לו נקודה שבלב.

זה מתגלה בקרב מסות בקהל הרחב, דווקא בגלל שלאנשים אין תשובה לשאלה על תכלית החיים.

תלמיד: אז איך למצוא את הגישה לקהל הרחב ולהסביר את התועלות של הנקודה הסופית הזאת, מה זה יכול לתת להם?

רק אנחנו יכולים להסביר לאנשים בשביל מה הם קיימים, כל השאר פשוט סותמים להם את הפה, לא נותנים להם תשובה אמיתית אלא דוחים אותם. חכמת הקבלה היא אמנם לא פשוטה, אבל היא מספרת לאדם מי ברא אותו ובשביל מה.

תלמיד: איך להסביר לו בשביל מה בראו אותו כדי להגיע לנקודה הסופית?

כדי שהוא יגיע לדרגה של מי שיצר אותו.

תלמיד: מה זה אומר להשיג את מי שיצר אותו?

להתעלות מעל כל ההגבלות, לראות את העולם מסופו ועד סופו דרך כל העולמות, דרך הכול. להבין את הטבע לעומקו עד הסוף, עד החלקיק הקטנטן ביותר, ולהרגיש את כל זה בתוכו, שאתה מחבק את כל זה, כולל בתוכך את הכול. ואין לך שום הגבלות, לא בזמן, לא במקום, לא בתנועה, בכלום. אנחנו צריכים לצאת מתוך העולם המוגבל הזה שבו אנחנו נמצאים היום. כל הקיום שלנו רק בנוי על זה שהוא מיועד להוציא אותנו מתוכו, ואנחנו עוד צריכים להשקיע את המאמץ שלנו מתוך זה כדי להתעלות.

שאלה: הבורא ברא מיליארדים ורק ממש למעטים הוא נתן שאלה על התכלית של הבריאה. אז מה התפקיד של כל המיליארדים?

הם נכללים בכל היחידים האלו ועוזרים להם, וכך כולם מגיעים.

תלמידה: איך הם עוזרים אם הם בכלל לא יודעים על זה?

הם לא יודעים, הם לא צריכים לדעת, הם עוזרים בצורה מכאנית.

תלמידה: ובאיזה שלב בן אדם שכן שואל על התכלית, מתחיל ממש להרגיש את התכלית ולא רק בשכל לדעת עליה?

בשלב שעושה את הפעולות שלו מכוונות לחיבור.

שאלה: כתוב, “.. להבין את הכול ולהשיג את הכול, אתה צריך להסתכל על סוף המעשה”. איך אנחנו יכולים להביא את עצמנו לסוף המעשה כדי להבין אותו?

סוף המעשה זה שכולנו מתחברים יחד “כאיש אחד בלב אחד” לנברא אחד שנקרא “אדם הראשון”, ואנחנו מגיעים אליו כבר עם כל הניסיון שלנו בירידה מאין סוף למטה ובעלייה ממטה לאין סוף.

תלמיד: איך אפשר להבין אם אנחנו עוד לא שם?

אנחנו עוד לא שם כי אנחנו לא מבינים בכלל מה זה נקרא להיות מחוברים.

תלמיד: אז מה יכול לעזור לנו להסתכל בסוף המעשה בצורה נכונה?

שאנחנו לאט לאט נמשכים לחיבור כי בנו תלויה בעצם רק פעולת החיבור, וככל שאנחנו נמשכים ומתקרבים לפעולה הזאת ומממשים אותה, אנחנו מתחילים להבין בשכל, להרגיש ברגש מה קורה איתנו. וכך אנחנו מתחילים להתכלל עם תכלית הבריאה.

שאלה: האם ההבנה הסופית של סוף המעשה היא בצורה שכלית או רגשית?

סוף המעשה זה בצורה רגשית, שהכול נרגיש בכלים דקבלה, שהם כולם יהיו בעל מנת להשפיע, וכך הם יתחברו כולם כולם לכלי אחד גדול עם אור אחד גדול שממלא אותם.

שאלה: האם תכלית הבריאה היא למעשה להשיג אושר אישי לכל נברא?

תכלית הבריאה היא שכל נברא יתחבר עם כל הבריות יחד, ואז הם יהיו באותה עוצמה כמו הבורא שיצר אותם ויתחברו עימו יחד. ובמצב כזה הם כולם יוכלו לכלול בתוכם את כל אור האין סוף שימלא אותם ללא שום גבול.

תלמיד: ציינת אתמול בשיעור שהאור בגמר התיקון יהיה פי תר”ך פעמים לעומת מה שנברא מלכתחילה ללא הנבראים. זאת אומרת שאנחנו נשיג כזאת עוצמת אור וחיבור שלמעשה היא לא נבראה? כאילו שהמערכת משדרגת את עצמה באמצעותנו?

כן.

שאלה: עכשיו שמעתי ממך שמכאנית האנשים הפשוטים עוזרים לנו. ואנחנו יודעים שיש איברים בגוף שמי שמנהל אותם זה הראש, אז רציתי לשאול לגבי הפצה, האם עלינו לפעול מתוך אילו צרכים, חסרונות שלהם, כדי לתת להם הזדמנות לממש את התפקיד שלהם בעזרה המכאנית שלהם לנו?

צריך לעניין אותם, להראות להם אילו מטרות שהם יוכלו להבין ויהיו קרובות אליהם, שהם יוכלו לממש, ובצורה כזאת לקדם את העולם לאותה מטרה גבוהה.

תלמידה: הרי הם לא אמורים להבין את כל התמונה הכללית, מספיק להם להבין את המימוש של הצרכים שלהם. האם זה הייעוד שלהם?

כל אחד מבין עד לאותה הרמה שאליה הרשימות שלו מפותחות והלב שלו מסוגל להבין, לקלוט. אז אנחנו צריכים לעבוד כך גם עם עצמנו וגם עם האחרים.

שאלה: כתוב “אשר אמרנו, שצריכים אנו להסתכל, על סוף המעשה. ואז נוכל להבין הכל. ומשל בפי העולם: “אל תראה דבר לשוטה, באמצע מלאכתו”.” איך לבצע את החוק הזה בעבודה שלנו?

אסור לך להסביר לאדם דברים שהוא לא יוכל לעכל וזה רק יבלבל אותו, אלא להסביר לכל אדם ואדם מה שמעניין אותו, מה שידחוף אותו קדימה, אפילו צעד אחד קטן. אבל בזה הוא יתקדם, וכך אתה צריך להתייחס לכל אדם ואדם.

תלמיד: וה”שוטה”, זה אנחנו לפני השגת העולם העליון?

לא, זה כל אחד שעדיין נמצא במצב כזה.

שאלה: למה מתכוון רבי אלעזר כשהוא אומר “כמה מכוער אתה”, למה מכוער?

כי הוא אגואיסט, אין בו שום דבר טוב, וכך אף אחד.

שאלה: איך להדליק רצון של מישהו אחר לחיבור?

זה אומנות. לחשוב מה רוצה האדם הזה ולהשתדל לקשור מה שהוא רוצה עם מטרת הבריאה, לא רחוק אלא קרוב במשהו, וכך אתם תמשכו אותו לשם.

שאלה: מה זה נקרא שעשירייה הכינה את עצמה? איך מכינים את העשירייה לשיעור בו קוראים בספר הזוהר?

צריכים לקרוא בשבח ספר הזוהר, לדבר איך אנחנו נכנסים פנימה לתוך הספר, למה הספר מושך אותנו, וכך יהיה לנו חשוב לעסוק בספר. אנחנו עוסקים בחלק העיקרי שבחכמת הקבלה שנכתב לפני יותר מאלפיים שנה ועסקו בו כל המקובלים, לכן קצת יותר חשיבות לשיעור שאנחנו נמצאים בו.

שאלה: אתמול שמעתי שצריך להיות לחץ בעשירייה. דיברנו על זה וניסינו ליצור מצב כזה, אבל מלבד הדאגה שעלתה בשיחה לא הייתה הרגשה שהצלחנו לממש את הלחץ הזה בין הלבבות שלנו. מה היה חסר לנו?

מן הסתם חשיבות.

שאלה: יש מצבים שאתה נמצא בהודיה לבורא על זה שאתה רוצה להשפיע לקבוצה, אתה נהנה מהעבודה הרוחנית, אתה רואה בזה משמעות, ולא חשוב לך הסוף, התכלית של זה. ויש מצבים שאתה לא רוצה שום הנאות ובכלל לא מבין למה נולדת. מה ההבדל בין שני המצבים האלה?

כשאת לא רוצה שום דבר זה המצב הכי ניטרלי, את פשוט מיטלטלת בלי לדעת מה ולאן, בין למעלה ולמטה. כשאת מבינה שאת לא צריכה כלום מהחיים האלה ועדיף היה לא להיוולד ובכלל מתי כל זה יגמר, זה כבר מצב הכרתי, מודע, טוב, שבטוח יביא אותך להחלטה הנכונה, לזה שצריך לחיות ולהשיג את מטרת החיים.

שאלה: אני מרגישה לאחרונה שהמערכת דוחפת אותנו יותר ממה שאנחנו בעצמנו רוצים לרוץ, ואני מרגישה בושה שאני לא עושה מספיק.

כי אנחנו הרבה אנשים וכל אחד דוחף את המערכת, לכן כל אחד מרגיש שכמה שהוא דוחף את המערכת זה כלום לעומת כמה שהמערכת דוחפת אותו, כי זו תוצאה מהרבה משתתפים. לכן טוב שאנחנו כך מרגישים.

תלמידה: מה אפשר לבקש מהמצב הזה?

לבקש חיבור עם כולם, אהבה לכולם ודביקות בבורא. שנרגיש אותו כמו מה שמרגיש תינוק כשהוא על הידיים של אימא, תנסי כך להרגיש. כשאת מחזיקה נגיד את הנכד שלך על הידיים, אז כמו שהוא מרגיש כך תרגישי בידיים של הבורא. והבורא הוא בעצם כל האנושות, כל בני האדם שיתחברו יחד בגמר התיקון, כך תרגישי אותם, שכולם מרגישים אותך על הידיים.

שאלה: מתוך אות ה’, יוצא שהאדם צריך לראות את עצמו כבריאה נעלה. האם כל הפגמים והליקויים בכלל ובפרט וכל מה שהוא רואה הוא צריך להגיד שהכול מהבורא?

זה הכול מהבורא בכוונה כדי שנתחיל לתקן את עצמנו, לתקן את הבריאה. אנחנו משיגים את הבריאה רק מתוך תיקון.

תלמיד: אנחנו אומרים בדרך כלל שעלינו לראות את עצמנו הכי מקולקלים, הכי נמוכים, ואז זה מביא אותנו לבקשה לתיקון, ופה יש דגש אחר.

לא. אני רואה את המקולקל שבעולם לפי מידת הקלקול שלי, כך צריך להסתכל על הכול. ולאט לאט, בהדרגה, אנחנו משיגים שהכול נמצא במצב מתוקן לחלוטין, בקשר מוחלט, באהבה, בהדדיות ובכלל כל הבריאה היא אידיאלית כמו הבורא עצמו שממלא את הבריאה.

(סוף השיעור)

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *