TIFERET: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN
Baal HaSulam. The Arvut (Mutual Guarantee), item 25
שיעור בוקר 23.11.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
ספר “כתבי בעל הסולם”, עמ’ 395, מאמר “הערבות”, אות כ”ה
אות כ”ה
“עתה נשאר לנו להשלים, מה שביארנו בקונטרס הקודם “מתן תורה”, אות ט”ז. שמשום זה לא ניתנה התורה להאבות, משום שהמצוה של “ואהבת לרעך כמוך”, שהיא הקוטב של התורה כולה, אשר כל המצות מסבבות עליה, כדי לבארה ולפרשה, הנה איננה ראויה לקיימה ביחידות, זולת בהסכמה מוקדמת של אומה שלימה.” כאן צריך לשים דגש על “הסכמה מוקדמת”. כי אם אחד מקבל ומקיים משהו, אז זה לא נחשב, אלא זה חייב להיות בקהל גדול ובסופו של דבר בכל העולם, שכולם יקיימו את היחסים האלה של “ואהבת לרעך כמוך” כמו שהוא כותב, “שהיא הקוטב של התורה כולה”.
“ועל כן נמשך הדבר עד צאתם ממצרים, שנעשו ראוים לקיימה. ואז נשאלו מקודם, אם כל אחד ואחד מהאומה, מסכים לקבל על עצמו מצוה הזאת. ואח”כ, שהסכימו לדבר, ניתנה להם התורה, עש”ה.
אולם עדיין צריך לבאר: היכן מצינו בהתורה, שנשאלו בני ישראל שאלה זו, ושהסכימו לזה, קודם קבלת התורה?”
שאלה: הוא כותב “הסכמה מוקדמת”, ואז הוא ממשיך “על כן נמשך הדבר עד צאתם ממצרים, שנעשו ראוים לקיימה.” כלומר אלו כבר שני תנאים.
כן, ודאי, כי בלי שיש להם שאלה ובלי שיש להם אפשרות לקבל את התשובה, זה לא יכול לקרות.
תלמיד: מה מגיע קודם, האם ההסכמה הזאת או שהם ראויים לקיים את התורה?
לכן תקרא שוב.
קריין: שוב אות כ”ה.
אות כ”ה
“עתה נשאר לנו להשלים, מה שביארנו בקונטרס הקודם “מתן תורה”, אות ט”ז. שמשום זה לא ניתנה התורה להאבות, משום שהמצוה של “ואהבת לרעך כמוך”, שהיא הקוטב של התורה כולה, אשר כל המצות מסבבות עליה, כדי לבארה ולפרשה, הנה איננה ראויה לקיימה ביחידות, זולת בהסכמה מוקדמת של אומה שלימה.
ועל כן נמשך הדבר עד צאתם ממצרים, שנעשו ראוים לקיימה. ואז נשאלו מקודם, אם כל אחד ואחד מהאומה, מסכים לקבל על עצמו מצוה הזאת. ואח”כ, שהסכימו לדבר, ניתנה להם התורה, עש”ה.
אולם עדיין צריך לבאר: היכן מצינו בהתורה, שנשאלו בני ישראל שאלה זו, ושהסכימו לזה, קודם קבלת התורה?”
שאלה: כתוב “הנה איננה ראויה לקיימה ביחידות, זולת בהסכמה מוקדמת של אומה שלימה.” האם עשירייה היא לא אומה שלימה?
כן, עשירייה זו הסכמה של עשרה אנשים להיות מחוברים כמו אומה שלמה.
תלמיד: הוא ממשיך, “ועל כן נמשך הדבר עד צאתם ממצרים,”. כשאנחנו לומדים עכשיו בעשיריות ולא יצאנו עדיין ממצרים, מה זה אומר?
אבל אנחנו כן מקבלים רשות לצאת כי אנחנו כבר נמצאים באיזשהו חיבור המתאים לעשירייה שלמה, ל”אומה שלמה” מה שנקרא, ואם נתחבר נכון, אז נוכל לצאת מעל מנת לקבל, ממצרים.
תלמיד: ואז הוא כותב, “שנעשו ראוים לקיימה.” כלומר אם אנחנו לומדים בעשיריות, אז אנחנו כן ראויים ללמוד תורה.
אז נוכל להיות קשורים זה לזה בכל מיני צורות השפעה הדדית, ואז האור העליון יוכל להתלבש בנו לפי השתוות הצורה בין האור לכלי, ומתוך זה נבין את האור שמתלבש בנו לפי צורת הכלי. כי הכלי מקבל את צורות האור כשיש איחוד, חיבור ביניהם, וכשהאור נכנס לתוך הכלי הוא כביכול מפסל את הכלי, מסדר אותו כך שאנחנו מתחילים להיות “כחומר ביד היוצר”1. מכך אנחנו מסוגלים להבין מהו רצון הבורא, מה הוא רוצה מאיתנו, מה הוא עושה בנו, ונעבוד יחד “כחומר ביד היוצר”.
תלמיד: מה זה אומר להיות בהסכמה כל אחד בתוך עשירייה? כתוב “כל אחד ואחד מהאומה, מסכים לקבל על עצמו מצוה הזאת.”?
שכל אחד מאיתנו ירצה להיות ככלי ביד הבורא, שהבורא יעשה איתו מה שהבורא רוצה, וכך כולנו יחד נגיע למצב של חיבור.
תלמיד: ואז יוצאים ממצרים.
כן, ולא שולט בנו הרצון לקבל שלנו אלא שולט בנו הבורא.
שאלה: כתוב כאן שאי אפשר לקיים “ואהבת לרעך כמוך” לבד אלא צריך תמיכה והסכמה של כולם. אבל אנחנו לומדים שאני לא צריך לדרוש שום דבר מהחברים אלא אני צריך לאהוב אותם בעצמי. איך לעבוד נכון? האם אני צריך לדרוש מהם משהו או לא?
אתה צריך להראות להם מה זה לאהוב את החברים והם ילמדו מזה. ככה זה עובד.
שאלה: האם אפשר להבין מהקטע שיש דרגות פירוד שאני יכול להתגבר עליהן מתוך הטבע שלי, וכשדרגות הפירוד הן כבר מעבר לזה, אני זקוק לתורה כדי להתגבר עליהן?
ודאי שכדי לתקן אפילו חלק קטן ביותר בכלי אתה צריך את האור העליון שנקרא “תורה”.
תלמיד: אבל יש למשל אנשים שאני אוהב מתוך הדעת שלי.
זה לא שייך. זה שאתה אוהב אותם לפי הטעם שלך זה לא שייך, הכול חייב להיות נגד הרצון לקבל שלך.
תלמיד: זה מבחינה רוחנית. בדרגת האבות למשל הם לא היו זקוקים לתורה, הם לא היו בדרגת פירוד כזאת גדולה שהזדקקו לתורה. האם נזקקים לתורה רק כשדרגת הפירוד היא כל כך גדולה שאז אתה לא יכול להתגבר עליה?
כן, ודאי שיש דבר כזה.
שאלה: אפשר להגיד בעצם ש”הסכמה מוקדמת” היא הנקודה שבלב שגם מגיעה מהבורא?
ודאי, אלא מה פתאום שהרצון לקבל יסכים למשהו?
תלמיד: אז אנחנו עכשיו בתהליך הזה, כל מה שאנחנו עושים בעשיריות הוא למעשה ההסכמה המוקדמת, התהליך.
אתה נמצא בתהליך, נכון.
שאלה: כל הזמן נראה שהסביבה צריכה להסכים, כשבעצם זו אני שצריכה להסכים עם עבודת התיקון, אבל אם אני לא רואה שגם הם בעבודה הזאת, מה נקרא שאנחנו עובדים יחד?
אני מסכים להיות שייך לקבוצה ולעזור להם בכול מה שאפשר והם לי, באופן שאנחנו פועלים כרצון אחד, כאיש אחד. רק כך נזכה שהאור העליון לפי חוק השתוות הצורה יתלבש בנו ויטפל בנו.
שאלה: האם יציאת מצרים הופכת את בני ישראל לאומה?
כן, ודאי.
תלמיד: אז ההגדרה של אומה לא קשורה לכמות אלא לתהליך כלשהו?
כן, אומה זה לא שהיא נולדה היום וקיימת, אומה זה תהליך, זו קבוצת אנשים שמקבלת מהבורא איזו תוכנית, ולפי התוכנית הזאת חבריה יכולים להעמיד את עצמם בקשר מיוחד, בהתפתחות מיוחדת וכך הם מתקדמים.
תלמיד: התחלת את ההסבר בכך שיש פה עניין של צירוף כמות של אנשים.
כן, עשירייה.
שאלה: מה זה להיות ראוי?
להיות ראוי, זה להיות מתאים להשפעה העליונה.
תלמיד: אבל את זה אני יכול רק אם האור משפיע עליי, לא?
נכון, אתה יכול רק אם האור משפיע עליך. ועל ידי זה אתה מוכן שהוא ימשיך להשפיע ולסדר אותך.
תלמיד: איך יש איזו פעולה שאני יכול לעשות לפני שקיבלתי אור תורה?
אין דבר כזה.
תלמיד: אז מה השאלה שהוא שואל כאן “מצינו בהתורה, שנשאלו בני ישראל שאלה זו, ושהסכימו לזה, קודם קבלת התורה?”
בקבלת התורה אלה כבר פעולות מיוחדות שהאור עושה על הרצון לקבל, מפרמט אותו בדיוק לפי תרי”ג פעולות, אבל בלי זה גם האור פועל על הרצון לקבל ומכין אותו להסכמה הזאת.
תלמיד: אז מה נשאר מטעם האדם על מנת שיוכל לממש את ההזדמנות שניתנה לו עכשיו?
להיות מתאים לפעולות האור. הוא צריך כמה שיותר להתחבר לעשירייה וללמוד מה הם חוקי העשירייה, הוא צריך להיות בכל זאת במסגרת.
תלמיד: ואחרי שנכנסתי למסגרת העשירייה, האם עלינו לנהל דיון על ההסכמה לקבל זאת? מה ההסכמה הזאת?
הסכמה שאנחנו מקבלים בצורה גסה, חיצונה, את כל חוקי העשירייה. נניח שצריך לבוא יום יום לשיעור ולטפל ולעשות כל מיני פעולות, אירועים וכן הלאה. אני לא יודע איזה הסכמות יש ביניכם. אחרת ודאי שאנחנו לא מסכימים לזה שהאור העליון ישפיע עלינו ויעשה מאיתנו כלי אחד.
תלמיד: בעניין ההסכמה היה לנו דיון אתמול וראינו שאנחנו עובדים בעשירייה ולא מצליחים לגעת בנקודה עליה כולם מסכימים. איך להגיע לנקודת הזאת?
כנראה לא ברור לכם עבור מה אתם הולכים, אני לא יודע, אתם צריכים לכתוב לפניכם מהם אותם התנאים, אותן הצורות שאתם רוצים להתקרב אליהם, לקבל אותם ואז תכתבו אותם קודם כל על נייר ואחר כך תחשבו האם אתם ראויים לזה או לא ותתחילו להתקרב.
תלמיד: אז היית באמת ממליץ שלכל עשירייה יהיה מעין תקנון חיבור?
יש לנו תקנון חיבור כזה, ודאי, אנחנו לא כל כך מבינים שהוא קיים כי אנחנו דוחים אותו, ממש כך.
שאלה: אז מה עושה את ההבדל בין זה שחבר אחד נדמה לו שהוא מקיים את כללי החיבור לבין עשירייה שמסכימה ומקיימת את כללי החיבור האלו?
כל אחד שמקבל על עצמו ביטול הוא מסכים, וכך כולם מסכימים.
תלמיד: איך קורה ה”כך כולם” הזה?
הם מדברים ביניהם, מבררים את זה כל הזמן, פעם בכמה ימים שוב מדברים על מידת היכולת לקיים.
תלמיד: ומה עושים עם זה שכל אחד מרגיש, מבין, את הביטול בצורה אחרת?
עד שדעתו של האחד מתחילה להתקרב לאחר.
תלמיד: איך קורית ההתקרבות הזאת?
צריך לדבר על זה.
תלמיד: מדברים ורואים שדווקא יש פערים.
פערים במה?
תלמיד: בהגדרת הביטול.
בסדר, תכתבו קודם כל ותתחילו לקרב את הדברים האלה ולמחוק מה שאפשר למחוק שיהיה אותו דבר מהראשון, לשני, לשלישי וכן הלאה, ואז תראו כמה אתם מתקרבים בדעתכם.
תלמיד: אבל לכאורה יש הגדרה של רב”ש, הוא כותב מה זה ביטול, אנחנו לוקחים עכשיו את ההגדרה הזאת, איך עכשיו אנחנו בודקים שכל אחד מבין אותה אותו דבר?
זה שייך לחיבור, אז תכתבו תנאים לחיבור, כאלה שאתם חושבים שמקובלים על כולם.
תלמיד: התנאים כתובים אבל התוכן הפנימי של הקטעים, ההבנה שלהם, ההרגשה שלהם היא שונה.
תנסו לדבר על זה עוד ועוד אבל לא סתם לשם דיבורים.
שאלה: הזכרת שהרגשה היא פעולה. האם הרגשה היא כלי עבור האור, האם זה קשור למסך?
כן, ההרגשה היא הכלי.
שאלה: אתמול חבר לא יכול היה לשאול שאלה, אז דנו בשאלה הזו והיה לנו בירור טוב לגבי השאלה, ונוצר מזה חיבור טוב יותר מאשר אם היינו מקבלים תשובה. האם לעיתים טוב לא לשאול אותך בשיעור ולדון בזה בעצמנו, בינינו, ואם כן האם יש אילו קווים מנחים איך לנהל את הדיון הזה בצורה נכונה כדי שהשאלה של החבר תבוא לידי ביטוי בעשירייה?
אני לא יכול ללמד אותכם את זה, אבל קווים אתם יכולים לראות בעצמכם, עד כמה אתם צריכים להיות בדיון כדי להגיע לקו אחד, להסתכלות אחת, לשקול את כל הדעות כאחת. תנסו לעשות את זה, אין ספק שזה יעזור, זה יקרב ויתקן אותכם יותר מכל השיעורים שלי.
שאלה: האם ערבות הדדית היא רק בין החברים שיש להם כבר רצון לבורא ואיך אני יכולה להיות אחראית או ערבה לכל האנושות, לכל העולם?
אתן צריכות לדבר על איך להיות קשורות לרצון אחד, למטרה אחת, לסיבה אחת ומה אתן מתארות לעצמכן שאתן צריכות לקבל בסוף הרצון הזה אחרי שמממשות אותו, ואיך לממש אותו בעצמכן, מה חסר לכן מהבורא כדי לממש, ואז אתן תראו מה חסר לכן ומזה תתפללו יחד, על מה בדיוק להתפלל וכך תתקדמו למימוש.
שאלה: האם אני צריכה לצפות למשהו בתמורה מהחברות, או האם אני צריכה פשוט לתת ולעשות כמיטב יכולתי בלי לצפות למשהו בתמורה?
זה תלוי באיזו דרגה את נמצאת, בתחילה את רוצה גם לקבל מהן בחזרה אבל אחר כך כמו אימא כלפי התינוק, היא לא צריכה שום דבר רק שהתינוק יהיה בריא ויגדל, זה הכול תלוי ביחסים בינך לקבוצה, אתן צריכות לדבר על זה וזה יסתדר.
שאלה: לפי המאמר האם זה אומר שלפני שהתחברנו בעשירייה כביכול יישנו, ואחרי שהתחברו כרתנו ברית ערבות, ואחרי כל השלבים אנחנו מגיעות לאיזו דרגה יותר גבוהה של חיבור בשביל לזכות לנתינת התורה?
הכול נכון רק אני לא חושב שאת מבינה מה ששאלת, קבלת התורה וכולי, הכול נשמע קצת מנותק.
שאלה: כשאנחנו כורתות ברית זה אומר שאנחנו עוברות את כל השלבים של ההתפתחות הרוחנית, זאת אומרת שאנחנו עוד לא מוכנות לקבל את התורה, הבנתי נכון?
כן, העיקר לפתח את הקשר ביניכן.
שאלה: האם זאת האחריות האישית שלי ההסכמה של כל אומות העולם?
כן.
(סוף השיעור)
- ירמיהו י”ח, ו’↩