TIFERET: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Lesson on the topic of “Faith Above Reason”

שיעור בוקר 23.11.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

אמונה למעלה מהדעת – קטעים נבחרים מן המקורות

אנחנו ממשיכים באותו מסלול, נקווה שאנחנו מבינים יותר איך הוא מתחלק לחלקים, איך הוא כלול מהמרכיבים שלו, ושאי אפשר להגיע לממש אותו אלא אם כן אנחנו מתחברים בינינו וכך מגיעים למימוש שלנו.

אין בורא ללא נברא, הבורא הוא מושג שאנחנו משיגים שלא קיים בלי שאדם מחבר לעצמו לפחות עשירייה, אחרת הוא לא משיג את המושג בורא. וכשהוא משיג אותו הוא מתחיל להבין שאין בורא ללא נברא ואין נברא ללא בורא. רק בצורה כזאת כשהוא מגלה נכון את עצמו ואת האחרים הוא משיג את הבורא. זה כמו שאנחנו מצליבים דמויות במכונת צילום, אז כל עוד אנחנו לא יכולים לחבר מספר חברים לדמות אחת שאנחנו רוצים להידבק בה, אנחנו לא יכולים לגלות את הבורא.

קריין: קטע 36.

“שבא לידי ידיעה, שה’ יכול לעזור לו, ומבין שהעצה אמיתית הוא רק תפלה, בא הגוף ונותן לו להבין, הלא אתה רואה כמה תפלות שכבר עשית, ולא קבלת מלמעלה שום תשובה, אם כן למה לך להתפלל, שה’ יעזור לך, הלא אתה רואה, שאין אתה מקבל שום עזרה מלמעלה, אם כן, אין ביכולתו להתפלל, אז על זה צריכים עוד הפעם להתגברות, היינו להתגברות עם האמונה, ולהאמין שה’, כן הוא שומע תפלת כל פה, ולא חשוב אם האדם הוא מוכשר, ושיש לו מידות טובות, או להיפך, אלא הוא צריך להתגבר ולהאמין למעלה מהדעת, אף על פי שהדעת שלו מחייב, לאחר שהוא התפלל הרבה פעמים, ועדיין לא קבל מלמעלה שום דבר, אם כן איך הוא יכול ללכת עוד הפעם להתפלל. גם על זה צריכים התגברות, היינו לתת יגיעה למעלה מהדעת, ולהתפלל שה’ יעזור, שיוכל להתגבר על הדעת שלו, וכן להתפלל.”

(הרב”ש. מאמר 23 “מהו, אם בלעו את המרור לא יצא, בעבודה” 1989)

בסופו של דבר זה רק להתפלל, כי בתפילה אדם כל הזמן משתדל לבטא את עצמו בצורה יותר ויותר נכונה, קרובה לבורא, מבטל את עצמו ומחפש בעוד דרכים להתקרב.

שאלה: מה זה בסופו של דבר כן להתפלל? כי ההרגשה היא שיש ממש קיר ואי אפשר לזוז מילימטר קדימה לבד.

אז תתפלל לפני הקיר, יופי.

תלמיד: אבל אין כוח להתפלל, זה לא קורה, התפילה לא קורית.

על זה כתוב בהרבה מקומות.

תלמיד: מה רב”ש מציע במקרה הזה?

תסובב את פניך אל הקיר ותתפלל, כמו שכתוב, אין מה לעשות, עד שאתה תשתנה. תנאים רוחניים לא יכולים להשתנות, כך אנחנו חושבים, שאני אפנה עוד ועוד בלי שינוי עצמי, אבל הבורא לא ישתנה, אצלו התנאים הם יסודות העולם. לכן לא יעזור לי שום דבר אלא רק להכניע את עצמי בסופו של דבר, זה מה שאני אצטרך.

אבל אנחנו רגילים מהחברה ואפילו מבית ההורים שאנחנו יכולים לבכות, לנדנד, לצעוק, לדרוש, וזה יעשה לנו משהו. גם החינוך שלנו הוא כזה שהוא לא פועל כביכול לטובתנו. אומנם אם אנחנו מסתכלים בצורה יותר רחבה, אז אנחנו צריכים להבין שגם את זה הבורא כבר קבע מראש, למי יש חינוך כזה או אחר, ואנחנו מגיעים לפגישה עימו ממש מוכנים לפי צורת הנשמה הפנימית שלנו. לכן אין לנו מה לעשות אלא לבצע מה שכתוב.

שאלה: אני יודע שצריך לבקש מהבורא שיעזור להתגבר על הדעת, על חוסר רצון, על חוסר יכולת.

וודאי.

תלמיד: אבל התפילה אמורה להיות בתוך הלב, היא לא סתם מילים.

לפחות שתהיה במילים, אפילו ללא שום הרגשה שבלב, אפילו נגד ההרגשה שבלב, אני בכל זאת מתחיל מזה.

שאלה: איך בונים את זה, ומה משיגים בתפילה? הרי התפילה הולכת ומתעמקת, הופכת למכוונת יותר.

אנחנו מנסים להתקשר לבורא על פי אותם עקרונות שאיתם הוא ביסס את כל היקום, ואנחנו רוצים בצורה כזאת בכל זאת להתקרב אליו ולבקש ממנו, לשכנע אותו לשנות אותנו. אני לא מבקש ממנו לשנות את העולם, אני מבקש ממנו לשנות אותי, בצורה כזאת שאני אהיה מקושר נכון עם העולם הזה.

שאלה: הרב”ש כותב במאמר הזה שהאדם צריך להאמין שהבורא שומע כל תפילה. איך להאמין שהבורא שומע כל תפילה אם אני רואה שהוא לא שומע אותה?

אבל אתה צריך להביא את עצמך למצב כזה שאתה מוכן להאמין שהבורא שומע תפילת כל פה, בכלל את התפילות של כולם, אנחנו יוצאים מנקודת הנחה כזאת.

תלמיד: איך לשכנע את עצמי לחשוב כך?

ככל שאתה יכול, וגם על היכולת הזאת לבקש מהבורא כדי להאמין שהוא שולט בכל, כולל את כולם תחתיו, תחת שליטותו, והכול תלוי אך ורק בו.

שאלה: הכוונה בכנס המתקרב זה לפתוח לבורא פתח כחודו של מחט – “ואני אפתח עבורכם את השמיים”. אני מרגישה שכל חבר יש לו רצון מאוד גדול, והוא נמצא בתפילה מתמדת, וככלי שלם אני אפילו לא יכולה לדמיין איזה כוח יש לתפילה. אז אני מרגישה שאנחנו לא צריכים לחכות עד הכנס, כי אנחנו רוצים לפתוח את השערים עכשיו. והשאלה, מה הדבר שאנחנו צריכים בתפילה שלנו ככלי אחד, כדי שנתכוונן שהאור ייכנס לכלי?

תפילה לחיבור, זאת תפילה הכי חשובה. וזה מה שאנחנו צריכים לבצע, במיוחד לפני הכנס כדי להגיע לחיבור בינינו, והחיבור הזה כבר יפעיל את רצון העליון.

שאלה: אם אנחנו לא נביא את עצמנו למצב הראשון דרך החיבור, בכל זאת הבורא יביא אותנו בכח, כך או אחרת למדרגה הזאת, כי אנחנו לא יכולים להתנגד למה שאמור לקרות.

הבורא הביא אותנו להבנה, להרגשה שאנחנו חייבים להתחבר, ובלי זה לא תהיה לנו שום ישועה, ושום יציאה מהרצון לקבל על מנת לקבל. ולכן הוא יסובב אותנו בכל מיני אופנים, כשבעצם זה אנחנו בעצמנו שמכינים את המצבים האלו, משום שאנחנו לא רוצים להתפלל לישועה, אלא מתפללים עבור כל מיני מצבים יפים וטובים לרצון לקבל שלנו, וכך אנחנו מתגלגלים.

שאלה: אפילו במהלך של תפילה אחת אתה עובר כל מיני מצבים. פעם אתה מבקש שזו תהיה תפילה מהלב, ופעם אתה מבקש שזו תהיה התקפה מצד החברים. יש כל מיני גוונים לתפילה. מה צריך להיות מבנה התפילה?

התפילה צריכה לנבוע מתוך הלב בצורה כזאת, שהיא יוצאת מהלב שלך, ובצורה כזאת היא צריכה להיות, שהלב שלך יהיה כפי שהבורא רוצה לשמוע אותה.

תלמיד: זאת תפילה?

זאת התפילה. תפילה זו עבודה שבלב. כלומר, הכנת הרצון שיתאים לרצון הבורא, להפוך את הרצון שלנו שיהיה כרצונו.

שאלה: אמרת שאני צריך להשתנות. איך אני משנה את עצמי בתפילה אמיתית?

על ידי תפילה.

תלמיד: איך? מה אני בדיוק צריך לבקש מהבורא כל יום? כי אני מרגיש בתקופה האחרונה, במיוחד אצלנו בעשירייה, שכמה שאנחנו עושים יותר מאמצים, עם יותר חשיבות למטרה אחד לשני, ורוצים לבקש השפעה, אהבה, אז רואים שזה יותר ויותר קשה. הבורא מביא לנו מצבים כמו שכתוב פה, מאמץ על מאמץ, יגיעה על יגיעה. למה?

כדי שאתם תגיעו לרצון הנכון, שאותו הוא כן מוכן לקיים. סך הכול אתם מתקדמים וכולם מתקדמים, וכאן אין מה לעשות אלא רק לחשוב, להבין, לאתר, במה עוד אתם לא יכולים להידמות למה שהבורא דורש.

שאלה: מהם העקרונות שמביאים אותו לחיבור?

זה רק עקרונות החיבור. להיות כאיש אחד בלב אחד, כל אחד למען החברים, וכולם רוצים להיות כלולים ומחוברים, וחשוב לנו רק להתחבר בנקודה המרכזית בינינו, שבה אנחנו מגיעים למושג שנקרא “בורא”. כי אין בורא ללא נברא, ואם אנחנו מתחברים נכון אנחנו בונים אותו, מאתרים אותו. הוא כאילו מגיע מאֶין, מאפס, ופתאום אנחנו מרגישים אותו אם החיבור שלנו מגיע למושג “אחד”.

במושג “אחד” יש לנו דרגות עשר ועוד עשר ועוד עשר וכך מאה עשרים וחמש מדרגות, עד שאנחנו מגיעים למושג ה”אחד” האמיתי, שזה גמר תיקון.

אז אנחנו צריכים כל פעם להשתדל להתחבר בינינו עוד יותר ועוד יותר. כמו שכתוב, “כאיש אחד בלב אחד” – “לב” זה רצון – ואז ברצון אחד כולנו מתחברים, וחוץ מלהרגיש את כל החברים יחד, אני לא רוצה כלום, אני רוצה להתכלל בהם, אפילו להסתתר בהם, לטבוע בהם וכך לחיות.

תלמיד: אני לא יכול להבין מה זה אומר להתפלל דרך העשירייה. יש אותי ויש את העשירייה ואני לא יכול להיות איתם יחד כיוון שהם המשפיעים ואני המקבל. אני גם לא יכול לדאוג לתועלת הבורא, כי אני לא נמצא בשדה הזה. אבל הגעתי לכך, שאני רק יכול לדאוג לתועלת הבורא כנציג של העשירייה ואני מנותק. כאן אני כבר תקוע. מה לעשות?

תדבק בהם, תיצמד אליהם כמו שתינוק נצמד להורים שלו ותנסה בצורה כזאת להידבק בהם, עד שאתה כביכול נכנס לתוכם, נספג אל תוכם. אתה כבר לא קיים, אתה מתמוסס בתוכם – כך תעשה.

תלמיד: והחלק שזה “אני”, איזשהו חלק ממני יכול אולי להידבק בהם, אבל החלק השני איך הוא יכול להתקיים אם זה רק החלק המקבל?

אתה תעשה כפי שאתה יכול ואתה כבר תראה איך זה קורה.

שאלה: הנקודה של החיבור בינינו, היא אותו הלב המשותף שממנו אנחנו צריכים להתפלל ובלעדיו אין תפילה?

כן, לכן נאמר שאין בורא ללא נברא. כשהנבראים מתחברים ביניהם, הם בונים מתוך עצמם את אותה הגדרה שנקראת “הבורא”, כיוון שהבורא בפני עצמו הוא עליון יותר, הוא אותו מצב שאנחנו לא יכולים להרגיש, ואפילו לכנות אותו ולהגדיר אותו. הוא בא לידי ביטוי בתוכנו רק במידת החיבור בינינו, והוא עצמו נמצא במדרגה הרבה יותר עליונה מזאת, כזו שאנחנו לא מתארים לעצמנו שדבר כזה יכול להתקיים.

שאלה: אנחנו בונים מנגנון של תגובה נגד כל הפרעה, שבו הבורא הוא הכול – כל מה שקורה בא מהבורא וזה לטובתנו. השאלה איך להיות בתוך הדעה הזאת, שהבורא נמצא בתוך התפילה כל הזמן ושומע את התפילה?

צריכים לחשוב על זה הרבה זמן, אפילו תנסה לכתוב. זה צריך לקבל איזושהי צורה יותר ברורה בך, אתה צריך להשתדל לעבוד עם הרצונות שלך, הכוונות, התכונות, עם כל מה שיש בך לכל מיני כיוונים, עד שזה יזוז קצת פה ושם ואתה תהיה קצת יותר גמיש, וכך תתקדם.

שאלה: איך אנחנו הופכים להיות רגישים יותר לתשובות שאנחנו מקבלים לתפילות שלנו?

או על ידי מכות, או על ידי קשר עם החברים. על ידי קנאה. הקנאה יכולה מהר מאוד לשנות אותנו בדרגות הרגישות.

שאלה: יש מצבים שבהם אני עושה מאמצים להידבק בחברים ואת התגובה מהם אני לוקח בצורה אישית ולא עניינית. איך לעבוד עם המצבים האלה נכון, כדי לקבל את התגובה של החברים בצורה עניינית, שזה מגיע מהבורא ולא מהם?

תנסה כל מיני מאמצים לפעול בזה ותראה. אין לי מה להגיד, רק החיפוש.

שאלה: איך לא לדלג בתפילה על אותו חלק של הבורא, שאנחנו יכולים להשיג, לעצמותו שלא משיגים?

אנחנו לא יכולים, זה כבר יבוא בעצמו.

שאלה: אנחנו מדברים על כך שלכל דבר יש נקודת זמן שלו, וגם יש לזה רשימו, וכתוב שכמה שתתפלל לא תקבל את המענה. אז איך התפילה משפיעה העל הרשימו, ואם בעבודה שלנו יש לזה משמעות?

בוודאי שיש. התפילה משפיעה על הרשימו מיידית.

תלמידה: איך היא משפיעה?

זה לא חשוב, משפיעה וזהו. האם העיקר בשבילך זה לדעת את המנגנון, המכניקה, או שזה ישפיע?

תלמידה: אנחנו לפעמים מתייחסים לתפילה בצורה מאוד ילדותית, כמו שמעלים בלון של ילדים. ואנחנו נכנסים לחומרים מאוד עמוקים, וצריך להתייחס לתפילה בצורה מאוד רצינית, עם בירורים רציניים, והייתי רוצה לברר את הפרטים האלה.

אין שום פרטים, צריך רק לפעול מהלב, זה הכול.

שאלה: אמרת כמה פעמים שקנאה בחברים ובחברות הכי חשובה. בעצם זאת התשובה, להעלות את החברות יותר גבוה ממני כל הזמן, לראות אותן, לבקש על זה ולקנא בזה. וזה כאילו נותן מתח לעבודה שלי, נכון?

נכון. את צודקת.

שאלה: האם יש הבדל בין המקום של הספיגה בעשירייה ולהתפלל משם לבין המאמץ שהעשירייה עושה ולהתפלל מתוך נקודת המאמץ?

זה הבדל גדול, אלה שתי נקודות שונות. אחד מגיע ממקום המילוי ואחד מגיע ממקום החיסרון. אבל תמשיכו, גם בזה וגם בזה.

שאלה: אין שיעור שאנחנו לא שומעים ממך על החיבור בעשירייה ועל זה נשען הכול. אם העשירייה השקיעה בפעולת חיבור מאוד מאוד רצינית, גדולה, עם הכנה, עם שמירה יתרה. פעולת החיבור התחילה מאוד טוב והייתה עוצמת חיבור מאוד חזקה ובסופה של הפעולה, אחרי כמה ימים קיבלנו מכה כמו שוט, מכת פירוד, שנאה, דחייה. למה אחרי פעולה כזאת זו התגובה שקיבלנו מהבורא?

כדי שאתם תמשיכו למלאות את המרחק ביניכם. פשוט נפתח עוד חלק שהיה מפריד ביניכם, רק אותו לא הרגשתם קודם, עכשיו הוא נפתח ואתם מרגישים וצריכים גם אותו למלאות בחיבור.

תלמיד: איך אנחנו ממלאים אותו עכשיו בחיבור?

כמו שהייתם עובדים על חוסר החיבור הקודם. למרות שיש הבדל, דחייה, כל מיני יחסים לא טובים בין החברים, אתם בכל זאת עובדים כדי לסגור את הפערים ולהיות “כאיש אחד בלב אחד”.

תלמיד: הפערים האלה, מרגישים לאורך זמן שהם כל הזמן גדלים ויש מצד האגו איזה מנגנון שמגדיל אותם.

בטח. כל העולם השבור שנעשה כתוצאה משבירת הכלי של אדם הראשון, אתם תגלו שהוא נמצא ביניכם. קנאה, שנאה, תאווה, כבוד, דחייה נוראית. בטח. כמו שמדובר על תלמידי רבי שמעון שבאים כבר אחרי הרבה לימוד אז הם רוצים להרוג זה את זה.

תלמיד: מה הכי מומלץ עכשיו לעשות כשאנחנו במצב כזה?

הכי מומלץ במצב כזה כביכול לסגור את העיניים ולהתחיל להתקרב זה אל זה. להשתדל להתפלל שבאמונה למעלה מהדעת אתם תוכלו להתקרב ולסגור את הפערים ביניכם.

זאת אומרת שהכול נשאר. כל הבעיות, כל הדחיות, כל הטענות, אבל אתם יודעים שזה מגיע אליכם כדי שאתם מעל זה תתגברו ותתחברו.

שאלה: האם סעודה או איזו פעולה חיצונית לחיבור יכולה לעזור?

סעודה? כן. ודאי יכולה לעזור. כל פעולה ופעולה, אפילו פיזית, שאין בה כמעט הרכב רוחני-תפילה, היא בכל זאת יכולה לעזור, יכולה להזיז אותנו מהמקום שהיינו.

שאלה: מה זה להתקרב זה לזה, להיכנס לתוך החבר?

אני לא יכול להסביר. אתה צריך להשתדל לבצע לבד.

תלמיד: איזה כיוון, לפחות?

תשאל את החברים. לכיוון החברים. לכל אדם ואדם יש תכונות להתחיל בזה. כל היתר הוא צריך ללמוד מהחיבור עם החברים.

שאלה: אנחנו גם בסוף השבוע הזה הולכים לעשות פעולת חיבור מאוד משמעותית. מה העצה שלך לפני הפעולה הזאת כדי אולי להימנע מהמכה שהחברים שם קבלו?

לעבוד יחד. לעבוד על החיבור יחד, שאתם תתפעלו ממה שנעשה בחברים, ותקנאו בזה ותתקנו את כל התיקונים שעוברים בכולם. זה יהיה מספיק כדי שאתם ממש תגיעו למדרגת חיבור חדשה, גדולה.

שאלה: לעבוד יחד על ההכנה, עכשיו לפני הפעולה?

כן. כבר עכשיו.

שאלה: האם התפילה הנכונה זה לקבל שכל חבר בעשירייה יקבל את כל העשירייה כפי שהיא, ובהתאם לזה גם ביטול בפני כל חבר? ולזה נדרש כוח האמונה כי זה מצב מתחלף. פעם אתה מודה, פעם אתה דורש את האמונה.

בעיקרון, כן.

תלמיד: האם אפשר להגיד שהתפילה שנבנית, מורכבת בצורה נכונה וקבלת המענה זו המצווה שביצענו?

נכון.

תלמיד: יש שאלה שקיימת בי מאז שהתחלנו ללמוד את מאמרי רב”ש בקבוצה. האם כאשר כל חבר משקיע בקריאת המאמרים האלה, באיזשהו רגע אנחנו מרגישים את נוכחות הרב”ש, או אולי את הכוח העליון שמופיע?

נכון.

שאלה: לגבי התפילה מהלב. איך להידבק על ידי התפילה שלי בתפילת החברים המשותפת?

גם על ידי התפילה.

קריין: קטע 37.

“בזמן שהאדם, לאחר כל היגיעות, הוא רואה שאין הוא מסוגל לצאת משליטת הרצון לקבל לעצמו, אז הוא רואה בתוך הדעת, שרק ה’ יכול לעזור לו. 

נמצא מה שאמרו חז”ל “יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא הקב”ה עוזרו, אינו יכול לו”, אין הוא צריך להאמין בזה “למעלה מהדעת”, כמו שסתם עובדי ה’, שמקיימים תו”מ, שהם מאמינים “למעלה מהדעת”, שכך הוא, שהבורא עוזר להם. אלא, באלו אנשים, שהם רוצים לעבוד בע”מ להשפיע, אצלם זהו בתוך הדעת, עד כדי כך, שהם צריכים להאמין למעלה מהדעת, שה’ כן יכול לעזור להם לצאת משליטת הרצון לקבל.” 

(הרב”ש. מאמר 24 “מהו, שהאדם צריך להוליד בן ובת, בעבודה” 1991)

שאלה: אם אני מבין בתוך הדעת שרק הבורא יכול לעזור לי אחרי כל היגיעה מה הפירוש שעכשיו אני צריך להאמין למעלה מהדעת שהבורא יכול לעזור לי?

זה כבר למעלה מהדעת אחר. אני יודע לפי כל הנתונים שהבורא לא יכול לעזור לי, אבל אני צריך להאמין בזה שהוא כן עוזר.

נקרא יחד.

“בזמן שהאדם, לאחר כל היגיעות, הוא רואה שאין הוא מסוגל לצאת משליטת הרצון לקבל לעצמו, אז הוא רואה בתוך הדעת, שרק ה’ יכול לעזור לו.” עד כאן ברור, אני גם חושב שהרוב מסכימים עם זה. 

“נמצא מה שאמרו חז”ל “יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא הקב”ה עוזרו, אינו יכול לו”,” זאת אומרת, בלי עזרת ה’ ברור שאני לא יוצא ממצבי כלפי כוח האמונה “אין הוא צריך להאמין בזה “למעלה מהדעת”, כמו שסתם עובדי ה’, שמקיימים תו”מ, שהם מאמינים “למעלה מהדעת”,” בגרשיים “שכך הוא, שהבורא עוזר להם. אלא, באלו אנשים, שהם רוצים לעבוד בע”מ להשפיע, אצלם זהו בתוך הדעת,” האדם יודע איפה הוא נמצא “עד כדי כך, שהם צריכים להאמין למעלה מהדעת, שה’ כן יכול לעזור להם לצאת משליטת הרצון לקבל.” אנחנו מחכים, מצפים שנצא ממצבנו לדרגה יותר עליונה למעלה מהדעת, אבל זה לא שאנחנו צריכים ממש להתפלל לכך והבורא בלבד יכול לעזור לנו, אלא אנחנו עושים כל מיני פעולות, על אף שלצאת משליטת הרצון לקבל זה רק בעזרת הבורא. כלומר, אנחנו בכל זאת מחפשים פה ושם איזה פעולות אנחנו צריכים לעשות כדי לעלות למעלה מהדעת.

שאלה: באיזה אופן הבורא עוזר לנו לצאת משליטת הרצון לקבל?

אנחנו מיואשים מכוחותינו ומבקשים ודורשים ממנו, כל אחד וכולנו יחד, להוציא אותנו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.

שאלה: שמענו עכשיו את פ”ת 4 שעברו חיבור חזק ועכשיו הם בפירוד, שמענו את פ”ת 31 שהם הולכים לפעולת חיבור והם שואלים איך הם יימנעו מפירוד, אבל אנחנו לומדים כל הזמן שזאת הדרך שלנו, מחיבור לפירוד ולחיבור יותר גדול. איך אנחנו יכולים לתת כוח לחברים ושמחה מכל המצבים שמתגלים ולזרז את הזמנים, למהר את החיבורים?

רק על ידי התאמצות, החוקים הם אותם החוקים גם לגברים וגם לנשים, ולכל הגילאים. אם אנחנו רוצים להגיע ללשמה אנחנו חייבים למצוא את נקודת הלשמה הזאת בחיבור בינינו בלבד.

תלמידה: איך אנחנו יכולים לעזור לפ”ת 4 להתחבר יותר מהר, האם על ידי כך שכולנו נחשוב עליהם?

כן. מה קרה איתם?

תלמידה: הם היו בפעולת חיבור חזקה ועכשיו הם בפירוד, איך הם יכולים לעלות לנקודת חיבור יותר חזקה?

תתפללו עליהם, אין דבר יותר ישר, יותר מהיר ויותר חזק. אם תתחילו להתנפל עליהם עם כל מיני עצות בצורה גשמית, אז זה יבלבל אתכם ואותם, ואולי אפילו יגרום לדחייה, לפירוד בינכם, אבל אם תתפללו כל אחד מתוך הלב שלו, אז אתם תראו כמה זה עובד. דווקא המצב הוא מצב טוב, נכון.

שאלה: כל המאמר מדבר על תפילה ואמונה, וכולם עושים את זה, אבל מתי סוף סוף מגיעה העזרה, כי כביכול עלינו רק להתפלל ולהאמין.

יכול להיות שבסוף התפילה אתה לא צריך שום דבר, אלא רק שתהיה לך הזדמנות עוד פעם אולי להפעיל את התפילה. הבורא שומע את כל התפילות והאם הוא עונה עליהן או לא עונה עליהן, אנחנו יכולים לדעת או לא לדעת, זה לא חשוב לנו. אנחנו צריכים לעשות מה שעלינו ולכן התפילה צריכה להיות מעומק הלב ולא כדי לקבל את התשובה שאתה רוצה.

שאלה: אנחנו חיים פה בעולם של תוצאות ואנחנו פונים לבורא, לשורש. מה יש בכמה מילים או מחשבות של בן אדם פה בעולם הגשמי שהן מגיעות עד העולם העליון?

ככה זה בנוי, שאפילו מהמצב הנמוך ביותר שלנו אנחנו מגיעים לבורא שנמצא בקצה השני.

שאלה: כדי שאדם יתפלל כל היום צריכים להיות כמה סוגים של תפילה?

כן.

שאלה: כדי להתפלל אדם צריך להרגיש עבור מה הוא מתפלל. כתוב פה שהוא צריך להרגיש שהוא כבר מיואש מלצאת משליטת האהבה עצמית. אני לא מרגיש מה זו בדיוק אהבה עצמית ובטח לא הגעתי למצב שאני מיואש מכך שאני בעצמי לא יכול לצאת מזה. איך אפשר לאפיין ולהרגיש בלב שאני נמצא תחת שליטת אהבה עצמית, איך מגיעים לזה?

זו כבר עבודת האדם. אתה יכול להתפלל גם עבור זה, אבל אני חושב שהאדם שנמצא בינינו מרגיש שהוא נמצא באהבה עצמית וכל הזמן חושב ודורש רק עבור עצמו, ואפילו המצוות שהוא הולך לקיים הן גם לעצמו, והוא דואג לתוצאות מכל הפעולות שלו גם לעצמו, ואין לו מצב שהוא באמת חושב על כולם, על האחרים, ואם הוא חושב עליהם אז הוא חושב רק בצורה של איך זה ישפיע עליו בחזרה לטובתו.

זה מה שאנחנו רואים על עצמנו, ולכן אין לנו בעיה לבקש תיקונים כי ברור לנו שכולנו נמצאים בעל מנת לקבל, ועדיין לא הגענו לאף רצון שהוא להשפיע.

תלמיד: גם ברור בהמשך לשאלות של החברים שהבורא לא עונה על התפילות ולא עוזר כי אולי התפילה פשוט לא נכונה, ולכן החיסרון שמתגלה הוא שאני לא יודע בדיוק מה לא בסדר בי, הכרת הרע לא מתגלה מספיק כדי שאפשר יהיה להוציא כזאת תפילה ולהרגיש שהבורא מוכן לעזור לך. באיזה שלב בעבודה שלנו שהיא עבודת חיבור, מתגלה הרע בין החברים? מה הרע שמתגלה בעבודת החיבור, איך הוא מתגלה?

אני מגלה שביני לחברים יש בכל זאת מחיצה רגשית שאני לא יכול לעבור אותה, אני לא יכול להרגיש את החבר כמו את עצמי לפחות, וזו בעיה, איך אני עובר את המרחק הזה, מבטל אותו. כשאני חושב על זה, אני רואה שזה בלתי אפשרי ויותר קל לי לעזוב את זה וללכת לכל הכיוונים האחרים. זו בעיה גדולה איך אני בכל זאת מבטל את המרחק. המרחק הוא בהרגשת הלב, במחשבה במוח, אני לא יכול שיהיה חיבור בינינו, אני אפילו לא יכול לבקש את זה.

שאלה: איך אנחנו עוברות לאמונה למעלה מהדעת מאמונה בתוך הדעת, כמו שכתוב בטקסט. האם זה על ידי מחשבה, רגשות?

רק על ידי מאמץ להיות יותר קרובות בינינו ובקשה מהבורא שיחבר בינינו, אנחנו יכולות לדלג על המרחק, גם הרגשי וגם הגשמי.

שאלה: האם אנחנו מודעים לעזרה שאנחנו מקבלים מהבורא, האם היא מגיעה בצורה של הכרת הרע?

העזרה מגיעה בכמה אופנים, יש צורות כאלו שאנחנו מרגישים שהן באות ומתלבשות בנו ונותנות לנו יותר כוח במוח ובלב, ברגישות שלנו לחברים ועוד. ויש כאלו שההיפך, שקשה לנו להבדיל ולהגיד שקבלנו עזרה.

שאלה: שמעתי אותך אומר שהתפילה צריכה להיות מעומק הלב ולא כדי לקבל את התשובה שאתה רוצה. מה זה לב ובשביל מה אנחנו כן מתפללים אם לא כדי לקבל את התשובה על מה שאנחנו רוצים?

זה נראה לי מאוד מאוד מוזר שאני שואל ומוכן לקבל רק את התשובה שאני רוצה לקבל. אני חושב שאני פונה כדי לקבל עצה ורוצה לשמוע מהבורא מה טוב לי, מה האמת, ולא שאני אקבל בחזרה מה שאני רוצה, אחרת בשביל מה לי לפנות בכלל.

תלמיד: אז שאלה מעומק הלב היא בעצם כדי לקבל עצה מהבורא?

עצה, איזו שתהיה.

שאלה: איך אני יודע שהייאוש הוא ייאוש מכוחותי ששייך לדרך ולא ייאוש אגואיסטי מאיזה דבר גשמי שלא השגתי?

תשקיע יותר כוחות ותראה, אין מה לענות על זה.

שאלה: ישנה עובדה, אמת, שהבורא שומע את כולם ועוזר לכולם, ויש את העניין שאני צריך לדעת את זה ולהאמין לזה, אלו דברים שהם מקבילים זה לזה. מה זה נותן שאני צריך להאמין בזה?

הבורא עוזר לכל אדם בזה שהוא דוחף אותו לתיקון שלו, על אף שלאדם נראה שזה לגמרי לא מה שבאמת קורה איתו.

תלמיד: כלומר אני צריך להאמין כל עוד אני לא מתחיל לראות שזה באמת קורה כך?

זה לא עניין של איך אני מתחיל לראות את זה, אלא כל עוד אני לא מאמין שבכל רגע מה שאני מקבל זה מהבורא והוא מוביל אותי למטרה, מה שלא יהיה, גם אם אעבור דרך הגיהינום.

תלמיד: זאת אומרת, בזה שאני מאמין שכך זה, כך הוא מוביל אותי?

שוב הפכת קצת את הדברים, אבל אין מה לעשות, הכול עוד יהפוך לחלק יותר.

שאלה: האם נכון להגיד לגבי העשירייה שכל עוד העשירייה שקועה רק בעצמה, בחיבור שלה בינה לבין עצמה, הבורא בעצם לא יעזור לה, ורק אם העשירייה תתחיל לחשוב מחוץ לעצמה, אז באמת הבורא יעזור לה?

זה לא חייב להיות כך. מלכתחילה זה לא נכון.

קריין: קטע 38.

“היצר הרע שבגופו, בכח שלא נותן להאמין באמונת ה’ למעלה מהדעת, בזה הוא מוציא לו כל טעם, שבכל דבר שהוא מתחיל לגשת לאיזה דבר רוחני, הוא מרגיש, שהכל יבש בלי שום לחלוחית של חיים. והיות שהאדם התחיל את עבודתו, שאמרו לו, והוא מאמין בזה שאמרו לו, שהתורה היא תורת חיים, כמו שכתוב “כי הם חייכם ואורך ימיכם” וכמו שכתוב (תהילים יט) “הנחמדים מזהב ומפז רב, ומתוקים מדבש ונופת צופים”. 

וכשהאדם מתבונן בזה, והוא רואה, שהכל אשם הוא היצר הרע, ומרגיש בטוב את הרע, מה שהוא גורם לו, אז הוא מרגיש על עצמו את מה שכתוב (תהילים לד) “רבות רעות צדיק” על עצמו, היינו עליו נאמר הפסוק הזה. אז הוא מסתכל, מה שהפסוק אומר הלאה “ומכולם יצילנו ה'”. אז הוא מתחיל לצעוק לה’, שיעזור לו, כי כל, מה שעלה על מחשבתו לעשות, כבר עשה, ולא מועיל לו שום דבר, וכבר הוא חושב, שעליו נאמר “כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך, עשה”. ואז בא הזמן של הצלה, הצלה שה’ מציל אותו מיצר הרע, עד כדי כך, שמהיום והלאה כבר היצר הרע נכנע אליו, ולא יכול להסיתו לשום דבר עבירה”. 

(הרב”ש. מאמר 12 “וישב יעקב בארץ מגורי אביו” 1985)

שאלה: למה הבורא שם אותנו במצבים שהם לא לרוחו על אף שאנחנו דורשים את ההיפך?

כדי שנתחיל להרגיש איפה אנחנו נמצאים, אנחנו צריכים להרגיש לפני זה מקומות שבהם אנחנו כביכול לא נמצאים. אנחנו כנבראים יכולים להבדיל רק בין אור וחושך, שחור ולבן, טוב ורע, אחרת לא נרגיש את כל ההבחנות הללו. לכן אין לבורא ברירה אלא לבנות את העולם מצורות הפוכות, וכך הוא עשה.

שאלה: איך עלינו לקבל את גדלות הבורא, בדעת או למעלה מהדעת?

בהתחלה אנחנו מקבלים את גדלות הבורא למעלה מהדעת, כי אנחנו לא מכירים ולא מרגישים אותו, ואחר כך אנחנו מקווים שאנחנו נכיר ונרגיש אותו בתוך הדעת.

שאלה: האם הכרת הרע זו כבר עבודת הלב?

כן.

קריין: קטע 39.

“”מחמת אותה הכאה של אור עליון, שמכה בפרגוד ההוא, הנה התנוצצו מהם אורות ועברו דרך מסך ההוא” (תע”ס, דף קט”ו, אות ו)” זה כתוב ב”תלמוד עשר הספירות”. “ואפשר לפרש, ענין הכאה, פירושו המחשבות שמכה לאדם שמטרידו ומיגעו, ויש לו סברא לכאן ולכאן. וכל זה הוא מסיבה שיש לו מסך. 

ואם הוא מקיים את המסך ומסכים ללכת בדרך ה’, שזה נבחן לבחינת מוחא, שזה נקרא בחינת בירור, שמברר שטוב לו לקבל בחינת אמונה למעלה מהדעת. שזה נבחן שגורם תוספת אור במדרגה העליונה, שהשמחה באה על ידי הבירור דוקא […]

זאת אומרת, אף על פי שאינו מרגיש כל כך חשיבותו של העליון, אזי הבירור הוא על ידי מסך, שנקרא בחינת נסיון, שהוא בחינת הסתרה. 

אבל כשמתגבר על המסך ומקיימו, היינו שאינו מבטל את המסך, מזה נגרמת שמחה למעלה, אזי העליון משפיע לו גם כן שמחה. 

כלומר, בשיעור שקיבל את חשיבותו של העליון למעלה מהדעת, אותו שיעור גדלותו של העליון נמשך לו בתוך הדעת, לא פחות ולא יותר”. 

(הרב”ש. 2 “הכאת המחשבות לאדם”)

שאלה: איזה סוג של ניסיונות אנחנו צריכים לעשות בעשירייה כדי לחדש את המושג הזה של האחד, מה צריך לעשות מבחינה כמותית ואיכותית?

הניסיונות נשלחים מלמעלה, ממדרגה יותר עליונה, כדי שאנחנו נעלה אליה, לכן אנחנו רואים את האחוריים של המדרגה העליונה וצריכים להתגבר עליהם כדי להצטרף למדרגה יותר עליונה. ולכן אנחנו לא בוחרים ניסיונות ולא אומרים איזה סוג. איך אני אדע איזה סוג? אני עוד לא התחלתי. אבל ברגע שאנחנו מתחילים להתקרב למדרגה יותר עליונה, אז אנחנו מתחילים לראות את כל האחוריים שלה מתראים לפנינו וכך אנחנו רואים על מה אנחנו צריכים להתגבר.

בדרך כלל כמו שאנחנו אומרים, זה עניין האיחוד, החיבור, שאין עוד מלבדו טוב ומטיב, סביב מרכז העשירייה, איש את רעהו יעזורו, צורות כאלו.

שאלה: מה זה אומר לא לבטל את המסך, מה היתרון בלא לבטל את המסך?

אני לא רוצה לשנות שום דבר חוץ מלשנות את היחס שלי למה שאני מרגיש. יש לפניי מכשולים, כל מיני בעיות בכל מיני אופנים, ואני רוצה רק דבר אחד, לשייך את הכול לבורא ולשקול אותו כטוב ומיטיב שאני מקבל את הכול ישר ממנו, ובצורה כזאת להתייחס אליו בחזרה. אני רוצה שההפרעות האלה שאני מגלה עכשיו לא יהיו הפרעות אלא שהן יקשרו אותי לבורא. זה מה שאני רוצה שיהיה, שכוחות הדחייה יהפכו לכוחות החיבור.

אנחנו רואים את זה לפעמים גם בעולם שלנו, שמתוך זה שאנחנו רבים זה עם זה פתאום אנחנו רואים שדווקא על ידי כל הדברים האלה אנחנו יכולים להתקרב זה אל זה. מאיפה זה מגיע? כי זה לא חשוב אם זו התקרבות או התרחקות, הכול תלוי רק בהערכה.

שאלה: האם שני סוגי העבודה עם המסך הם לחזק את המסך, ולהתגבר אבל לא לבטל אותו?

שיהיה כך בינתיים, בסדר.

שאלה: מהו התהליך של בניית המסך בעשירייה כשיש ריבוי מחשבות?

רק לצרף את הכול לבורא ולבקש ממנו דבקות ואז כל אחת מהמחשבות האלה תקבל את המקום שלה וייראה לך שכולן מכוונות למטרה אחת, ולא יהיו שום בעיות עם הריבוי.

שאלה: למה הכוונה כשכתוב “ואם הוא מקיים את המסך”? האם המסך הוא למעלה מהדעת, האם תוכל להסביר את עבודת המסך?

עבודת המסך היא כשאני משתמש בכוח הבורא כדי להיות למעלה מהרצון שלי, זאת בעצם עבודת המסך. לפני כן ודאי שאני צריך להתפלל לבורא שיעזור לי להיות דבוק אליו, שאקבל ממנו את כוח החיבור ואז על ידי המסך אני אוכל לעלות לדרגה יותר עליונה. מהפירוד של עכשיו לחיבור של מדרגה יותר עליונה.

שאלה: ככל שאני מבין, אנחנו בונים בעשירייה מסך באמצעות החיבור בינינו. אבל מה זה הכאה של האור במסך?

האור העליון רוצה להיכנס לתוך הכלי, הרצון לקבל, אבל המסך מתנגד לכניסה הזאת. הוא דוחה את האור בחזרה וזה נקרא “הכאה”.

שאלה: כתוב בקטע שהשמחה באה מתוך הבירור דווקא, מה זה אומר?

ככל שיש יותר ברורים, יש חומר דלק לאש של שמחה. אם אין כל כך בירור, למשל מצב שהיה טוב, עכשיו קצת יותר רע, היה רע ושוב קצת יותר טוב, זה כמו שמדליקים גפרור.

אבל אם היו בירורים גדולים, שנאה, דחייה, בירורים ובסופו של דבר רואים שהכול נפתר ונעשה מקום לשלום, שלמות ואש האהבה בוערת, אז זו באמת שמחה גדולה, אש גדולה וגילוי גדול.

תלמידה: מה זה בעצם בירור? האם נשאר לאדם איזה רושם, מסקנה בסוף?

בירור זה כשאנחנו מבררים מהו המעמד של טוב ורע, זה כנגד זה והאמת שביניהם. הם צריכים להתחבר ולהביא לנו נקודת אמת, הבורא.

שאלה: איך אנחנו בונים את המסך הזה בינינו בעשירייה?

כשכל אחד רוצה להשפיע לחברו, אנחנו בונים את המסך המשותף.

תלמיד: לְמה מתנגד המסך?

המסך הוא כנגד האגו שלנו, כל אחד רוצה לבטל את האחר.

שאלה: יש חברה בעשירייה שיש לה מצב בריאותי מאוד קשה עם הילד כבר הרבה זמן. אנחנו עושות כל מה שאפשר לעשות, ויודעות שזה מגיע מאין עוד מלבדו, אבל מתגלה כעס מאוד גדול על הבורא. איך אפשר להגיע מתוך מצב כזה לעלות מעל הדעת, להיות בהצדקה, להיות בשמחה?

אנחנו פשוט צריכים להתפלל עבורה ועבור הילד שלה.

שאלה: יוצא שיש לנו שני עליונים, עליון אחד שאותו אנחנו לא משיגים ועליון אחר, המדרגה הבאה שאפשר לבדוק שהבורא מקבל תענוג?

כן.

שאלה: האם נוכל לומר שהמחשבות הראשוניות, ההכאה הראשונית, זה עבור עצמי וכשאני מקיימת את המסך כמו שנאמר פה, זה עבור הזולת?

יכול להיות שככה זה עובד אצלך, כן.

שאלה: יוצא שאם המחשבות מכות באדם ולא נותנות לו מנוחה, זה אומר שאין אמונה למעלה מהדעת?

לא, זה עוד לא סימן.

שאלה: מי עושה את הברור בעשירייה, האדם או שהוא מבקש מהבורא שיברר בשבילו?

הבירור נעשה רק על ידי האור, זה ברור לנו שהאדם לא מסוגל לעשות כלום. הוא רק מרגיש את המצבים שעוברים דרך הרצונות שלו. הבירור עצמו נעשה עלי ידי כך שהאור עובר על כל הרצונות ומברר אותם.

תלמיד: ומה הבדיקה שנעשה בירור נכון?

שהאדם רוצה לעלות לצורות אור יותר עליונות ממה שיש בו. כך הוא מברר, זה נקרא עבודת הבירור מצד האדם.

שאלה: מה זה אומר לגרום תוספת אור במדרגה העליונה, מה זה לגרום שמחה למעלה?

אנחנו מבקשים ממדרגה יותר עליונה, לעזור לנו לברר משהו במדרגה שלנו, היותר תחתונה ואז אנחנו גורמים אור במדרגה היותר עליונה, כי היא צריכה לקבל ממדרגה עוד יותר עליונה אור, לעבד אותו ולהעביר לנו. כך אנחנו גורמים תוספת אורות בכל המדרגות העליונות.

(סוף השיעור)