HESED: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN
Lesson on the topic of “Faith Above Reason”
שיעור בוקר 21.11.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
אמונה למעלה מהדעת – קטעים נבחרים מן המקורות
אנחנו צריכים להשתדל להרגיש בכל שיעור עד כמה אנחנו נכנסים יותר להרגשת אמונה למעלה מהדעת, עד כמה אנחנו מרגישים מה זה, שזה יותר קרוב אלינו ומתחבר בנו, ואנחנו מתחילים לראות במושג “אמונה למעלה מהדעת” את כל הפרטים של המושג הזה. עלינו גם לחשוב וגם להרגיש את המושג הזה ככל האפשר.
וודאי שככל שנתחבר בינינו, במידה הזאת נפתח את המושג אמונה למעלה מהדעת, כי הכול מושג ומתגלה באמונה, זאת אומרת בהשפעה, בחיבור הדדי למעלה מהאגו. לכן ככל שנשתדל להתקרב זה אל זה, כך נרגיש שיש לנו יותר כלים של חכמה ושל בינה, זאת אומרת בהרגשה ובהבנה, וכך נתפוס את המושג.
קריין: קטע מספר 31.
“אמר אאמו”ר זצ”ל, שהאדם צריך לצייר לעצמו, כאילו כבר זכה לאמונה שלימה בה’, וכבר יש לו הרגשה באבריו, שהבורא מנהיג את כל העולם בבחינת טוב ומטיב. ואף על פי כשהוא מסתכל על עצמו ועל העולם, הוא רואה שהוא וכל העולם כולו בחסרון, כל אחד לפי דרגה דיליה, על זה הוא צריך לומר, “עינים להם ולא יראו”, היינו למעלה מהדעת. ועל דרך זה הוא יכול לומר, שהוא איש שלם ולא חסר לו שום דבר, וממילא הוא יכול לסדר שבחו של מקום למעלה מהדעת.”
(הרב”ש. מאמר 16 “מה הוא האיסור לברך על שולחן ריק, בעבודה” 1989)
שאלה: אנחנו מעלים שבח לבורא, איך אנחנו משבחים אותו, במה בדיוק? על מה מודים לו כשאנחנו נמצאים בלמעלה מהדעת?
אני צריך להודות לבורא על כל העולם, על כל מה שהוא עושה לי, והוא עושה לכל אחד בעולם. אף על פי שזה לא נראה לי בעיניים הגשמיות, אני הולך למעלה מהן, כמו שכתוב “עיניים להם ולא יראו אוזניים להם ולא ישמעו”, אני הולך נגד החושים ראיה ושמיעה ואומר שאני נמצא בעולם שכולו טוב. אף על פי שאני לא שומע ולא רואה את הדברים הטובים האלה, אני כן מקבל את הנהגת הבורא שכך הוא מנהיג את העולם בטוב ומיטיב. זה מה שאני רוצה להבין, לקבל, לראות, להרגיש, ורק בצורה כזאת להתייחס למציאות.
תלמיד: בקטע כתוב שאני רואה בעיניים הגשמיות שלי שהכול לא כמו שצריך להיות, אבל כשאני עולה למעלה מהדעת אני יכול להודות. מה משתנה כשאני נמצא בלמעלה מהדעת, האם אני מקבל כוח נוסף? הרי אני לא מדבר מהפה החוצה, אני מרגיש את זה בלב.
יש שני כוחות מנוגדים, כוח קבלה וכוח השפעה. אתה תופס את העולם בזה שאתה רוצה לקבל ממנו, ואתה תופס את העולם בזה שאתה רוצה לתת לו, אלו שני תהליכים הפוכים. אנחנו נולדנו כך שאנחנו רוצים הכול לתפוס, לקבל, ואם נעבור למצב שנרצה הכול לתת, אז נראה עולם הפוך, כמו שכתוב “עולם הפוך ראיתי”. זה מה שאנחנו צריכים להשתדל להבין, להרגיש, לקבל.
לכן חכמת הקבלה נקראת חכמת הקבלה, חכמת התפיסה, שאנחנו צריכים ללמוד איך אנחנו תופסים את העולם בצורה נכונה. הצורה הנכונה היא שזה לא תלוי ברצון לקבל שלנו ובכלים דלקבל שלנו, אלא כמו שזה נמצא מחוץ לנו, זאת אומרת אני צריך להרגיש הכול בכלים דהשפעה. כך אנחנו לומדים איך לתפוס את המציאות.
שאלה: איך אנחנו מחברים בין הראש או בין השכל לבין הלב בלמעלה מהדעת? קראתי על שתי טרגדיות איומות ונוראות שקרו השבוע וזה שבר את ליבי, מצד אחד אני חושבת על אין עוד מלבדו, אני מבינה שאיכשהו זה קשור למטרת הבריאה, אבל הלב שלי שבור אני לא מצליחה להצדיק את זה. איך אנחנו מחברים בין השכל לבין הלב כדי להגיע ללמעלה מהדעת?
אנחנו עוד לא יכולים לעשות את זה, את צודקת, אבל אנחנו צריכים לאט לאט להתקרב למושגים האלה, לתפוס אותם באמונה למעלה מהדעת, זאת אומרת שאני אראה את העולם שכולו נמצא בהשפעה ולא בקבלה. זה לוקח זמן, אנחנו צריכים לעשות תרגילים. נעשה ונראה, לאט לאט נתקרב לזה.
שאלה: רב”ש מתחיל את הקטע בזה שבעל הסולם אמר שאדם צריך לצייר לעצמו כאילו כבר זכה לאמונה שלמה בה’. מה נותן המשחק הזה שאני מתאר לעצמי כל הזמן שאני כבר שם?
קודם כל זה לא משחק, זה תרגיל, זה תלוי איך אתה מתייחס לפעולה שאתה עושה. אנחנו רוצים לתפוס את המציאות, להתייחס למציאות, כך שהיא הפוכה ממה שאנחנו מרגישים, ובכך אנחנו מסדרים בנו כלים חדשים, כלים דהשפעה במקום כלים דקבלה. ואז לאט לאט האור העליון משפיע לפי הכלים האלה ואנחנו מתחילים להרגיש איך זה להתקיים בעולם של השפעה, בעולמו של הבורא.
שאלה: אם מתקבל אצלי כך שהסביבה נמצאת כבר בהשפעה אבל זה לא במודע, מה עושים?
אנחנו בינתיים לא יכולים לעשות שום דבר עם ההתרגשות שלנו שמגיעה לפעמים אלינו בהשפעה, אבל לאט לאט נתרגל לזה ונוכל אחר כך לעבוד עם זה.
שאלה: מה זה נקרא לסדר שבחו של מקום? האם זו שיטה, משהו מסודר?
כן, זה צריך להיות משהו מסודר. קודם כל זה שהבורא הוא בורא, הוא ברא את הכול, ייצב את הכול והכין את הכול, ופועל בכל המציאות עד הפרטים הקטנטנים ביותר. ואנחנו מודים לו על זה, רוצים להתקרב ולהכיר את העבודה שלו, להיות קרובים ולהידבק בו ככל האפשר, להתכלל בעבודה שלו, ושיעשה עלינו מה שהוא רוצה, ממש מה שהוא רוצה, אני מוכן להתבטל אליו בכל וכל.
בצורה כזאת לאט לאט אנחנו מרגישים מה הן הכוונות, הפעולות והתוצאות שלו, כי הכול בא ממנו. וכך אנחנו עוד ועוד מקרבים את עצמנו אליו, עד שמתחילים להרגיש את הכוונות, הפעולות והתוצאות שהן עוברות עלינו בצורה יותר ויותר שלמה, ומתוך השלמות הזאת אנחנו מתחילים לאהוב אותו ולהכיר בו.
תלמיד: האם זאת צריכה להיות תחילת העבודה כל רגע מחדש?
כן, זה יכול להיות כל רגע מחדש, תלוי עד כמה הבורא מעורר בנו התחלות. זה תמיד בא ממנו.
שאלה: מה זה אומר שהוא יכול לומר שהוא אדם שלם?
מתי אדם יכול להגיד על עצמו שהוא אדם שלם? כשהוא נמצא בדבקות עם הבורא.
שאלה: יש אמונה ויש אמונה שלמה, לכאורה יש פה סקאלה שלמה של דרגות אמונה. איך אנחנו יכולים לשאוב את הכוחות מהאמונה כדי להפוך אותה לאמונה שלמה?
זה קורה בנו במידה שאנחנו רוצים להתקרב למושג אמונה, אז לאט לאט בלקבץ את הפרטים אנחנו עוברים לאמונה שלמה.
שאלה: אתמול בסדנה שעשינו בעשירייה כל אחד סיפר מה הוא לגביו מצב גבוה, ולכל חבר היה ציור שונה, האם צריך להגיע לאותו ציור?
לא. טוב אם אני שומע את הציור של האחר, אבל אני לא חייב להעתיק אותו על עצמי.
תלמיד: מה אתה חושב לגבי לצייר ציור ולנסות שכולם ינסו לצייר את הציור הזה?
כן, זה גם אפשרי, אבל אתם צריכים להרגיש אם אתם מתנגדים לזה או לא. ואם עדיין כן, אז תעזבו את זה, זאת אומרת תעשו את זה בצורה רכה.
שאלה: מה מפריע לנו – חוץ מהאגו ההרסני – להתחבר למען הבורא?
כלום.
שאלה: האם היכולת לראות את המציאות כטוב ומיטיב תלוי אם יהיו לאדם כלים דהשפעה?
ודאי. איך אחרת הוא יתפוס את הבורא כטוב ומיטיב אם לא בהשתוות הכלים.
תלמיד: אז מה עושים במעבר מכלים דקבלה לכלים דהשפעה?
פשוט עושים מאמצים כדי לעלות לכלים דהשפעה.
תלמיד: אבל מהי הנקודה של הרכישה הראשונה שלך של הכלים דהשפעה?
אני חייב לעלות למצב שהבורא יהיה הכי גדול ממני ומכל העולם. הכי גדול, הכי חזק, הכי חכם, הכי הכי שולט. וכשאני נמשך לזה אז אני מתחיל להרגיש שאני כן מתקרב לאמונה למעלה מהדעת.
תלמיד: האם רכישת היכולת לאחוז בכלי דהשפעה הוא תוצאה באיזו מידה יש גדלות הבורא בינינו?
ודאי, אחד לאחד. במידה שיש לי גדלות הבורא במידה הזאת אני יכול לקבל אותו כשולט בכול.
תלמיד: ומה קורה עם כלי הקבלה שלנו?
לכלי הקבלה שלנו אנחנו לא צריכים לדאוג. לכלים דקבלה שלנו הבורא דואג. אני צריך לדאוג לכלים דהשפעה.
תלמיד: אז מה התוספת של הכלים דהשפעה, מה הם מוסיפים לי?
הזדהות עם הבורא. השתוות הצורה.
תלמיד: ואז ברגע שיש לך הזדהות איתו אתה משפיע?
במידה שיש לי כלים דהשפעה אז אני משפיע על ידם. כן. אז נקרא “אני לדודי ודודי לי”1.
שאלה: מה הרב”ש מתכוון שאומר שהבורא מנהיג את העולם?
כל מה שיש באדם, גם בפנים וגם מבחוץ, גם בהשפעה מצד הטבע דומם, צומח, חי, וגם בהשפעה מצד המדבר, זאת אומרת מהסביבה, הכול מגיע מהבורא, רק מתלבש בכל מיני דרגות הבריאה לפני שמשפיע על האדם.
שאלה: כתוב שרואה שהוא וכל העולם נמצאים בחוסר שלמות, בחיסרון, כל אחד ברמה שלו. איך להבין את זה כלפי הפנדמיה, כלפי המלחמה אם כולם רואים את זה כדבר רע, אז איך לקבל שכל אחד רואה?
הוא רואה שכל העולם רואה כמוהו ומזהה כמוהו את הדברים השליליים, נגיד מלחמה. אז יש לו הזדמנות – עם כל באי העולם – להצטער שהעולם עובר עכשיו את המצבים האלה ולהתפלל לבורא על המכה הכללית. אנחנו צריכים דווקא עכשיו להשתדל להשתמש בזה, לממש, לבקש מהבורא שבמקום הייסורים, ייסורי מלחמה שמתחלקים היום על מיליונים, שחוץ מזה הוא גם יעשה טוב לכל אותם המיליונים ואנחנו צריכים לדאוג שזה יהיה כך. בזה תלוי התיקון.
שאלה: איך בן אדם יכול לצייר לעצמו שהוא נמצא באמונה שלמה?
באמונה שלמה, אני לא יכול להגיד כל כך איך אדם יכול לצייר לעצמו שהוא נמצא באמונה שלמה. אבל אפשר לתאר כך- אדם נמצא בדבקות עם הבורא ומבין ומרגיש כל מה שהבורא שולח לו, ומבין ומרגיש כל מה שהוא נותן בתגובה לבורא ונמצא עמו בזה בדבקות השלמה והאור העליון ממלא אותם יחד.
קריין: קטע מספר 32.
“ענין תפלה צריך להיות בכובד ראש. היינו, בזמן שהאדם מרגיש בעצמו, שאין אמונה למעלה מהדעת. פירוש, שאין הדעת מחייב אותו לעבוד בעמ”נ להשפיע. והאדם מבין, שעיקר המטרה צריכה להיות “לזכות לדביקות ה'”. והיות הדעת מתנגד לזה, והוא צריך ללכת נגד הדעת, זוהי עבודה גדולה מאוד.
היות שהוא מבקש, שה’ יתן לו דבר, שכל האברים שבו מתנגדים לזה. נמצא, שכל תפלה ותפלה שהוא נותן לה’, יש לו עבודה מיוחדת. לכן נקראת תפלה “עבודה שבלב”. היינו, שהוא רוצה ללכת נגד השכל והמוח, שהם אומרים לו ממש להיפך.
ומשום אין זה נקרא “עבודת המוח”. כי עבודת המוח נקראת, שהאדם מתייגע עצמו, להבין איזה דבר עם השכל ודעת שלו. מה שאין כן כאן אין הוא רוצה להבין עם הדעת, שצריכים לעבוד ה’ בבחינת ידיעה, אלא הוא רוצה דוקא לעבוד את ה’ באמונה למעלה מהדעת. ומשום זה נקראת תפלה “עבודה שבלב”.”
(הרב”ש. מאמר 25 “כובד ראש בעבודה מהו” 1987)
שאלה: מה זה “תפילה בכובד ראש”?
שאני צריך להכין את עצמי לדרוש מהבורא למעלה ממה שאני מבין ומרגיש, כמו שהוא כותב לנו כאן.
תלמיד: אמרת מקודם שהכול מתלבש בבריאה לפני שזה מגיע אלי. ואתמול אמרת שעשירייה זה המיני בריאה.
כן.
תלמיד: האם זה נכון להגיד שאני מתחיל בכך שאני רואה מאחורי כל חבר את הבורא ואני באמת רוצה לראות מאחורי הכול בורא, כל פעולה שהוא מביא לי, זה ההתלבשות שהוא מביא אלי דרך כל חבר וחבר?
נגיד שכן. מה הלאה?
תלמיד: אתה אומר חכמת הקבלה, איך אני בעצם לומד דרך כל חבר וחבר מה הבורא רוצה להביא לי, מה הוא רוצה לתת לי, להראות לי?
מה שהבורא רוצה לתת לי, להביא לי, את זה אני תופס מהסביבה. אני צריך להתחבר עם הסביבה, עם העשירייה ולקלוט אותם, לספוג אותם, לשאוב אותם בפנים בכל אותן היכולות שלי שיכנסו בי, לליבי, לכל איברי. זה הכול.
שאלה: אמרת שלא צריך לדאוג לכלים דקבלה, להם כבר דואג הבורא ועלינו רק לדאוג לכלים דהשפעה כדי להגיע לצורת ההשפעה. ובמצב כזה בכלל אתה לגמרי לא רוצה לקבל שום החלטות בתוך הדעת שלך, בתוך הכלים דקבלה, בתוך החיים שלך, אלא כל הזמן אתה רוצה להימצא בקשר עם החברים ולקבל את מה שהבורא נותן לך, אבל אז אתה הופך להיות לגמרי סמרטוט, חסר אונים, אתה לא מסוגל להחליט שום דבר, אתה גם מבין שאתה לא יכול להחליט באמת שום דבר, אתה לא בעל החלטה. אז איך לעבוד כאן בצורה נכונה בכל זאת?
אנחנו חושבים שבכלים דהשפעה אנחנו לא יכולים לקבל, לא יכולים להבין, להבחין, זה לא נכון. כלים דהשפעה נקראים כך בגלל שהם עובדים בסגנון אחר, פשוט מאוד. כי אני עובד מחוץ לרצון לקבל שלי, אבל אני בעצם עובד עם הרצון לקבל, רק לא שלי, אלא עם הרצון לקבל של הבורא, או תגיד של כל הנבראים. הכלים שאני עובד בהם בעל מנת להשפיע הם כלים גדולים מאוד, זה כמו כדור הארץ שלנו לעומת כל היקום, ממש כך אפשר להשוות אותם. ולכן אני לא יודע בינתיים איך אנחנו נסביר את זה לעצמנו. אבל דווקא בכלים דהשפעה, שם יש לנו דברים בלתי מוגבלים, שאנחנו יכולים לקבל אותם, להרגיש אותם, לאתר אותם, לקלוט אותם לעצמנו ולעבוד איתם. עוד נלמד איך עושים את זה, אבל את הכול בכלים דהשפעה.
הבורא לא ברא את הדברים האלה סתם, אלא רק מתוך ההכרחיות, מנקודת גמר התיקון, שלזה הוא רוצה להביא אותנו, ועד הנקודה הזאת, בצורה הפוכה, הוא משך את החוט, ואז ברא אותנו בצורה של רצון לקבל קטן שיכול להתפתח עד הרצון לקבל למעלה מהדעת.
אנחנו לא יכולים לברוח מלייצב את הצורה האמתית הזאת, ועוד מעט זה יצטייר יותר ויותר נכון.
שאלה: אמרת עכשיו, “אני לא עובד עם הרצון לקבל שלי, אלא אני עובד עם הרצון לקבל של הבורא”, אתה יכול להסביר?
של האחרים, מה זה חשוב.
תלמיד: אז מה העבודה עם הרצון לקבל של האחרים, אני פשוט ממלא את כולם?
כן.
שאלה: הוא קורא לזה עבודה גדולה מאוד.
כן.
תלמיד: למה עבודה גדולה מאוד, גדולה מבחינה זו שהיא חשובה, קשה?
גם חשובה, גם קשה, גם שיש בה הרבה פרטים ואנחנו צריכים לחבר ולסדר אותם יחד . זו עבודה שבכל פרט ופרט אני צריך להבין מאיפה הוא נובע, מה אני צריך לחבר אליו, איך להתחבר אליו, מה זה בתוך הדעת כאן ומה זה אמונה למעלה מהדעת. וזו עבודה שהיא מתחלקת להרבה פרטים.
תלמיד: הוא גם אומר שכל רגע השכל והמוח אומרים לו ממש להיפך.
זה כדי לעזור לי שאני אוכל להתרחק מהשכל והרגש ובצורה כזאת להגיע ללמעלה מהדעת.
שאלה: איזו חשיבות יש להרגשה בתפילה?
הייתי אומר שתפילה היא כולה הרגשה. אין לנו מה לחפש בתפילה חוץ מהרגשה. ובכלל, כל חכמת הקבלה, זו חכמה של הרגשה. איך להרגיש את הרצון לקבל, הרצון להשפיע, את הנותן, את המקבל, את היחס ביניהם, כל חכמת הקבלה היא הרגשה. זו חכמה של הרגשה, זאת חכמת הקבלה.
שאלה: הנקודה שקרובה להשתוות הצורה ישנה לכל חבר וחבר?
כן, לכל אחד ואחד ישנה נקודה שהוא צריך לעבוד עליה כבר היום, ולהעלות אותה למעלה מהדעת.
שאלה: למה העבודה שלנו צריכה להיות עבודה שבלב?
העבודה שלנו צריכה להיות בהרגשה. הבורא ברא הרגשה, רצון לקבל, ואנחנו צריכים לסדר את הרצון לקבל בצורה כזאת שהוא יוכל לעבוד בעל מנת להשפיע. כל הרוחניות, כל חכמת הקבלה, הכול הרגשה.
תלמיד: אבל את ההרגשה אני מקבל מלמעלה?
כן.
תלמיד: אז איך אני עובד איתה, איך אני מייצב אותה?
אתה מייצב את היחס הנכון שלך ממך לסביבה וממך והסביבה לבורא, ואז בתוך היחסים האלה אתה מקבל הרגשה.
תלמיד: אז אפשר להגיד שיש כאן שתי רמות של עבודה למעלה מהדעת, אחת מעל השכל ואחת מעל הלב?
אם נוח לך בינתיים תחשוב כך.
תלמיד: איך אני מייצב כאן את התפילה, הרי התפילה צריכה להיות בכובד ראש?
אחר כך אתה תתחיל לחבר את הידיעה ואת ההרגשה יחד וזו תהיה דעת, ואז תהיה לך אמונה למעלה מהדעת.
שאלה: כתוב כאן בקטע שכל תפילה ותפילה היא מיוחדת. מה הייחודיות של כל תפילה?
היא יוצאת מרצון לקבל מסוים שמתעורר בך והרצון לקבל הזה מכוון לאיזו הבחנה בבורא שאליה הוא רוצה להיות קשור, לדרוש אותה, כמו תינוק שדורש משהו מאימא וכביכול יודע מה לדרוש, ולכן תמיד זה יהיה מרצון לקבל מסוים שלך כלפי רצון להשפיע מסוים של הבורא.
שאלה: כשהלב לא רוצה והמוח לא מסכים, איך אפשר לעבוד?
דווקא אז עובדים.
תלמיד: איך עובדים? על איזה דלק?
נגד הלב ונגד המוח, “כשור לעול וכחמור למשא”.
תלמיד: אנחנו לומדים שהאדם הוא לב ומוח. מה עוד יש?
לא, אתה לא מגדיל את המוח ואתה לא מגדיל את הלב, כי אין לך מה להגדיל, אתה לא יכול לעבוד איתם אם יש לך כזה מצב, אבל אתה הולך “כשור לעול וכחמור למשא”, אתה עושה דברים בצורה אוטומטית ובודק מה יש לך מזה.
תלמיד: איך לפתח את היכולת הזאת לעבוד בצורה אוטומטית?
אני לא יכול להגיד לך יותר מזה, תעשה ותראה.
שאלה: למה זה לא מספיק לקבל בהבנה, בדעת שצריך לשרת את הבורא, אלא צריך לעבוד דווקא למעלה מהדעת? כתוב בקטע שזה לא מספיק להבין בדעת שצריך לשרת את הבורא, אלא צריך לעבוד בלמעלה מהדעת.
כי אם אנחנו עובדים בתוך הדעת אנחנו עובדים בתוך האגו שלנו, ואז אנחנו נמצאים בהפכיות מהבורא, אלא אנחנו רוצים לעבוד בהזדהות, בהשתוות, בהשוואה עם הבורא, ולכן אנחנו צריכים לעלות למעלה מהדעת.
תלמיד: אם בדעת אתה מסכים שצריך לשרת את הבורא, אין סתירה. ופה כתוב, שהמדרגה הבאה שלמעלה מדעת היא מנוגדת לדעת, וזה קצת לא מובן.
כן. זה בסדר, אם זה מנוגד לדעת זה טוב, זאת אומרת, זה מנוגד לדעתי עכשיו, ואז אני יכול לעלות לדרגה הבאה.
אני מאוד מרוצה שאין שאלות ושהמושג למעלה מהדעת לא ברור, ושאתם באמת יודעים שיש כאן מין מחסום שלא מאפשר להתקדם. אפשר לענות בצורה מכאנית במשהו, אבל חוץ מזה, כאילו אדם לא יודע מה יש לו לעשות עם עצמו.
שאלה: לעבוד בדעת זה כמו לקבל אישור מהאגו שלך לעבוד, כי יוצא שאתה עדיין משרת את האגו שלך. האם זה נכון?
לא, לעבוד למעלה מהדעת זה נגד האגו.
תלמידה: אני מדברת על לעבוד בתוך הדעת. בתוך הדעת אני כביכול שואלת את האגו שלי אם אני יכולה לעבוד את הבורא?
כן.
שאלה: אם הרגשות משקפים את המציאות הגשמית שלנו, האם אמונה למעלה מהדעת זו הרגשה שנמצאת מעל הרגשות שלנו?
אמונה למעלה מהדעת היא הרגשה שנמצאת מחוץ לרגש ולשכל הרגילים שלנו.
שאלה: האם זה נכון להתפלל לא על סילוק ההפרעה, אלא לתיקון הגורמים העומדים בבסיס ההפרעה?
כן, זה יותר נכון.
שאלה: מהי התפילה הנכונה כשאני לא יכולה להסכים עם מה שהבורא עושה לי?
תתפללי שתביני יותר טוב את הבורא ואז תסכימי עימו – זה בדעת. ובעצם את יכולה להתפלל וזה כבר מצב יותר גבוה, שאפילו שאת לא מבינה ולא מרגישה את הבורא נכון, תביני אותו בלמעלה מהדעת, למרות הדעת שלך.
שאלה: האם נכון להתפלל עבור אנשים אחרים ולבקש שיהיה להם את כל מה שהבורא רוצה לתת להם?
בסדר. תתפללי, זו לא בעיה, אלא בשביל מה אנחנו מתפללים? כדי לעזור לאחרים לקבל מה שנראה לנו שמגיע להם.
שאלה: האם יש דבר כזה השפעה לא נכונה או השפעה רעה?
ודאי. נגיד “עין הרע” מה שנקרא, שאנחנו רוצים לגרום חס ושלום רע לזולת.
שאלה: אבל אז זה לא נקרא השפעה.
לפי הפעולה זאת השפעה, אני רוצה להשפיע אליו, אבל להשפיע דברים רעים.
שאלה: האם אפשר להגיד שעבודה למען הבורא זו הזכות הגדולה ביותר שלנו?
כן, זה בטוח.
אני רואה לפי השאלות שהיו והשאלות של עכשיו, שעדיין המושג הזה הוא די מעורפל ונמצא אי שם באוויר בינינו. בסדר, זה נורמלי, זה דווקא סימן טוב שאנחנו מתקדמים נכון, לכן אנחנו רואים לפנינו הרבה מכשולים קטנים, מעורפלים.
שאלה: מה קורה עם האגו בזמן שהאדם בלמעלה מהדעת? הוא נשאר ריק, הוא מת, מה קורה איתו?
הוא נמצא מתחת לזה.
תלמידה: וממה הוא מקבל חיות?
הוא מקבל חיות דווקא מזה שהוא נמצא למטה ממדרגת אמונה למעלה מדעת, הוא נהנה מזה שנמצא בדחייה למטה.
תלמידה: זה צד חדש של האגו שפתאום מתפתח, הוא נהנה להיות בדחייה כל הזמן?
כן.
תלמידה: איך זה קורה?
איך את מתארת לעצמך שהאגו נהנה מזה שאת נמצאת באמונה למעלה מהדעת? איפה האגו נמצא אז?
תלמידה: נראה לי שהוא סובל.
אם הוא סובל, אז אף פעם לא תהיה שלמות, אלא “גם מלאך המוות יהיה מלאך הקדוש”.
תלמיד: אז הוא נהנה לשרת?
כן. לאט לאט, זה לוקח זמן, הרבה זמן, עד שאנחנו נקבל את הדברים האלה, נתרגל אליהם.
שאלה: האם תוכל להרחיב על אותה עין רעה שעליה דיברת קודם?
לא, אני לא דיברת על עין רעה. אדם עושה זאת על עצמו, זה לא כמו שאנשים חושבים.
שאלה: באמת יש הרגשה שעוד קצת נברר, עוד קצת נשמע וזה יקרה, ואני גם יודעת שאני אקבל תשובה שזה תלוי בחיבור שבינינו, אבל גם זה לא כל כך עוזר. האם זה עניין של זמן?
כן. מה שלא עושה השכל, עושה הזמן.
שאלה: כתוב בקטע “שכל תפלה ותפלה שהוא נותן לה’, יש לו עבודה מיוחדת”. מה העבודה המיוחדת הזאת? לכל תפילה יש עבודה אחרת?
ודאי. לכן יש הרבה תפילות.
תלמיד: אבל כתוב שהוא רוצה ללכת נגד השכל והמוח. זה נשמע כמו אותה העבודה, כמו אותה תפילה.
לא. זה כל פעם אחרת, נגד שכל אחר ומוח אחר. צריכים להתקדם עוד ועוד, “פרוטה ופרוטה מצטברת לחשבון גדול”, ואז האדם ירגיש שהוא משתנה.
שאלה: מהם הסימנים שבאמת מראים שאנחנו באמונה למעלה מהדעת?
זה שאני לא רוצה שום דבר חוץ מלהשפיע לבורא.
שאלה: איך לראות את הטוב ומיטיב כשרואים גם את האחוריים של הבורא? איך מגיעים למחשבה שהפוכה להרגשה?
מקבלים את התנאים האלה ועל פני זה מסדרים את ההשפעה.
שאלה: עד כמה חשוב להגיע בתפילה גם להרגשה?
צריכים להגיע להרגשה, כי תפילה נקראת “עבודה שבלב”, והלב, חוץ מזה שהוא מבין הוא גם מרגיש.
שאלה: האם כשרוכשים כלים דהשפעה העשירייה הופכת לנשמה הפרטית שלי?
אני לא יודע מה זה פרטית וכללית, צריכים כל פעם לדייק.
שאלה: איך הדעת יכולה לחייב אותי לעבודה מעל לדעת?
זה באמת כך קורה וזאת שאלה טובה ונכונה. כשאנחנו רוצים להיכנס לאמונה למעלה מהדעת אין לנו שום דבר מאמונה למעלה מהדעת, יש לנו רק דעת. אבל בתוך הדעת אני מבין ומרגיש שאני מוגבל, ושאני לא יכול להתקדם יותר אלא רק ללכת למעלה מהדעת, ועל אף שאני נמצא בתוך הדעת, אני רוצה לעלות למעלה מהדעת ודווקא בזה להתקדם.
קריין: קטע 33.
“במצב, כשהוא רואה עולם חשוך, והוא רוצה להאמין בה’, שהוא מתנהג עם העולם בהשגחה פרטית בבחינת טוב ומטיב, הוא נשאר עומד על נקודה זו, וכל מיני מחשבות זרות נופלות לו אז במוחו. והוא צריך אז להתגבר למעלה מהדעת, שהשגחה העליונה היא בבחינת טוב ומטיב. אז הוא מקבל צורך, שהקב”ה יתן לו את כח האמונה, שיהיה בידו כח ללכת למעלה מהדעת ולהצדיק את ההשגחה העליונה.
ואז הוא יכול להבין מה זה “שכינתא בעפרא”, היות שהוא רואה אז, איך במקום שצריך לעשות משהו לשם שמים ולא לתועלת עצמו, תיכף בא הגוף ושואל טענת “מה עבודה הזאת לכם”, ולא רוצה לתת לו כח לעבודה, שזה נקרא “שכינתא בעפרא”, היינו לטובת השכינה מה שהוא רוצה לעשות, הוא טועם בזה טעם עפר, ואין לו כח להתגבר על המחשבות והרצונות שלו.
ואז האדם בא לידי הכרה, שלא חסר לו שום דבר, שיהיה לו כח עבודה, אלא שהקב”ה יתן לו את כח האמונה.”
(הרב”ש. מאמר 13 “מהו, רועה העם הוא כל העם, בעבודה” 1988)
שאלה: כתוב פה “במצב, כשהוא רואה עולם חשוך, והוא רוצה להאמין בה’, שהוא מתנהג עם העולם בהשגחה פרטית בבחינת טוב ומטיב,”. כשאדם רואה עולם חשוך, זה עולם שמחוץ לו או שזה מצב פנימי שלו?
מה ההבדל?
תלמיד: יכול להיות שבחוץ אני רואה שהכול טוב ובפנים זה לא כל כך טוב, ויכול להיות הפוך.
אני לא חושב. מה זה בחוץ? שאתה רואה בחוץ עולם חשוך, חושך, לילה, ובפנים בך אתה רואה אותו שמח? אין דבר כזה, מה שאדם רואה הוא רואה.
שאלה: מה ההבדל בין להצדיק את ההשגחה עם דעת וללא דעת?
עוד לא הגענו לזה בצורה נכונה. להצדיק את ההשגחה בתוך הדעת זה נקרא בתוך הכלים שלו, שהאדם יכול להעמיד את עצמו בצורה כזאת. ולמעלה מהדעת זה שהוא כבר יכול לעלות גם כלפי הבינה.
תלמיד: אני כאילו לא יכול להסתכל על מה שהבורא מראה לי בצורה אדישה. אז אני יכול לשחרר את זה, להשאיר את זה לבורא שהוא יטפל בבריאה, אבל הוא כל הזמן מראה לי תמונות במציאות, ומצפה לאיזו התערבות מצידי.
אתה רוצה לבדוק בכלים הפנימיים שלך, איך אתה מתייחס למציאות, עד כמה אתה משנה את המציאות הזאת ביחס שלך. או אתה מעלה אותו, או מוריד אותו. מה אתה עושה עימו? זה מה שאתה רוצה לדעת.
קריין: קטע מס’ 34.
“האדם צריך לרחמים גדולים, שלא יברח מהמערכה. והגם שהאדם משתמש עם העצות מה שאמרו חז”ל “בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין”, אבל האדם אומר, שכבר השתמש עם העצה הזו כמה פעמים, ולא עוזר לו.
וגם אומר, שכבר השתמש עם העצה של “הבא לטהר מסייעין אותו”, וכאילו כל אלו העצות הן לא בשבילו. אם כן הוא לא יודע מה לעשות. ואז הוא המצב הכי גרוע אצל האדם, היינו שהוא רוצה לברוח מהמצבים האלו. אבל אין לו לאן לברוח. ואז הוא סובל יסורים, מזה שהוא נמצא בין יאוש למצב של בטחון. אבל האדם אומר אז, לאן אפנה.
ואז אין שום עצה אלא לתת תפלה. והתפלה הזו היא גם כן בלי שום בטחון. נמצא, שאז הוא צריך לתת תפלה, שיאמין, שה’ כן שומע תפלה, וכל מה שהאדם מרגיש במצבים האלו, הוא לטובתו. וזה יכול להיות רק למעלה מהדעת. כלומר, הגם שהשכל אומר לו, שמכל החשבונות, אתה רואה, שאין שום דבר יכול לעזור לך, גם זה הוא צריך להאמין למעלה מהדעת, שה’ כן יכול להוציא אותו מהרצון לקבל לעצמו, ותמורת זה הוא יקבל את הרצון להשפיע.”
(הרב”ש. מאמר 38 “מהו, כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה” 1990)
סיכום, מה שלא עובר עליך, לא חשוב מה, אתה ממשיך וממשיך עד שבסופו של דבר תקבל את בחינת אמונה למעלה מהדעת, ודרכה אתה תראה את העולם העליון.
שאלה: איך אפשר לזכות ברחמים של הבורא כדי לא לברוח משדה הקרב?
אם תגיע לבורא יחד עם חבריך, וכל אחד מהם ירצה בליבו לעזור לך, אז הבורא על בטוח יעזור לך.
תלמיד: הוא ייתן לי את האמונה למעלה מהדעת?
הוא ייתן לך הכול את הכול, לגמרי הכול. אני אומר את זה שוב כדי שזה יהיה ברור. אם תבוא לבורא עם כל החברים שלך, והם יבקשו שהבורא ייתן לך אמונה למעלה מהדעת, שהוא ייתן לך תמיכה, אתה תקבל את זה מהבורא, וכך תתקדם, ככה זה.
שאלה: אם עכשיו אין לי את הרצונות שלי, האם זה בדיוק הזמן לקחת את רצונות החברים ולהתפלל עבורם?
אנחנו צריכים להבין שאם אין לנו באיזשהו רגע חיסרון, זה סימן שאנחנו לא מחוברים לחברים, לא מקבלים מהם את החיסרון, ולכן לא יכולים לעלות אותו לבורא. החיסרון צריך להיות אצלנו, כמו שכתוב “הלואי שיתפלל כל היום”, וזה אפשרי רק אם אנחנו מחוברים עם החברים, ואז כל אחד מקבל מהשני.
שאלה: כתוב בקטע “האדם צריך לרחמים גדולים,” למה הוא צריך רחמים גדולים, אני לא עושה את העבודה מספיק, למה רחמים?
הבורא שם כאלו תנאים, אפילו אם עשית את כל העבודה שלך, בכל זאת כדי לבוא אליו ולהגיש לו איזו בקשה, אתה צריך רחמים גדולים מצידו.
תלמיד: ואז הוא אומר “וגם אומר, שכבר השתמש עם העצה של “הבא לטהר מסייעין אותו”, וכאילו כל אלו העצות הן לא בשבילו. אם כן הוא לא יודע מה לעשות. ואז הוא המצב הכי גרוע אצל האדם, היינו שהוא רוצה לברוח מהמצבים האלו.” זה מה שאנחנו בעצם רואים אצלנו, כי אנשים בורחים מהקטע הזה.
הבורא מסדר את המצבים האלו בכוונה.
תלמיד: מה, שאני אברח? אתה יודע כמה פעמים רציתי לברוח משיעורים, למה צריך להגיע לזה?
מה זאת אומרת למה צריך, צריך להגיד לך שהוא זה שעשה לך כאלו מצבים?
תלמיד: יש עניין להביא אותי מצב שאני באמת ארצה לברוח מכל חכמת הקבלה?
כן, זה מה שהוא מביא לך לפעמים לרגעים קצרים.
תלמיד: אבל למה אני צריך להגיע למצבים כאלה? אנשים כתוצאה מזה בורחים בגלל שהם לא יכולים לעמוד, שהוא רואה אומרים “מסייעים לך”, לא מסייעים, הוא מרגיש שלא מסייעים לנו בכלום. אז מה אני צריך לעשות כדי לא לברוח?
על זה כתוב “אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה”2, לאור.
תלמיד: ואיך עשירייה יכולה לעזור לך בזה שלא תברח?
כמה שאפשר יותר להתחבר איתך, ולבקש עבורך מהבורא.
תלמיד: במה זה תלוי, בי, בעשירייה, בבורא, או בתפילה שלי?
הכול תלוי בחברים.
תלמיד: זאת אומרת לא להניח למישהו שרוצה לקום ולברוח, זה מה שאתה אומר?
ודאי שלא.
תלמיד: ואם בכל זאת הוא רוצה לברוח וקשה להחזיק אותו?
אם הנשמה שלי תלויה בו, איך אני אתן לו לברוח?
תלמיד: מה זה גורם לקבוצה כשאחד בורח, והקבוצה לא מצליחה לעצור אותו?
צריכים לשקול, יכול להיות שכדאי לתת לו לברוח, ויכול להיות שהוא מועיל וטוב לכולם, ואנחנו לא ניתן לו לברוח.
תלמיד: זאת אומרת אסור לוותר, בכל מקרה אסור לוותר.
כן.
שאלה: אמרת עכשיו, שעבורי צריכים להתפלל החברים שלי כדי שאני אתקדם לאמונה למעלה מהדעת?
בטח, “איש את רעהו יעזורו”. במה הם יכולים לעזור? רק על ידי זה שהם מבקשים ממני, בשמי את הבורא.
תלמיד: ומה לגבי זה שאני צריך לאהוב אותם?
גם אתה אותם, וגם הם אותך. אתם מרגישים שכולכם קשורים זה אל זה, ולא יכולים להצליח אחד בלי השני.
תלמיד: אם נניח אני אוהב את החברים שלי, ואני מתפלל עבורם, זה לא מקדם אותי, צריך שגם הם יתפללו עבורי?
כן, זה נקרא “ערבות הדדית”.
שאלה: אנחנו מדברים על אמונה למעלה מהדעת ועל לשמה והם שתיהן קשורות לכלים ולרצון להשפיע. איך לשמה קשור לאמונה למעלה מהדעת, האם אחד מהם הוא תנאי לשני, או האם אחד מהם הוא תוצאה מהשני? איך לשמה ואמונה למעלה מהדעת קשורות זו לזו?
זה אותו דבר, אמונה למעלה מהדעת זו תכונת הבינה שרוכבת על פני כל הכלים דרצון לקבל.
תלמיד: נראה שאמונה למעלה מהדעת זו פעולה. האדם צריך לרצות ללכת להשפיע, ואילו לשמה זה נראה כמו תוצאה, האם זה נכון?
כן, אבל בעצם אלה שני מושגים מאותו דבר.
שאלה: איך להגיע למקום הזה, איך לברוח מתוך הדעת? אנחנו עוברים דרך רגשות, דרך פנטזיות, איך להגיע לעולם אמיתי של השפעה?
דרך שבירת הלב. עוד מעט נתחיל להרגיש שהלב מתייאש, אני מיואש, הלב שבור. כמו שכתוב אין יותר טוב מלב שבור, ואז מגיעים לדרישה לאמונה למעלה מהדעת.
שאלה: האם אנחנו יכולים להשתמש באמונה למעלה מהדעת גם כשאנחנו סובלים?
ודאי. כן. כדי לדרוש אמונה למעלה מהדעת, אני צריך להיות באיזה סבל.
שאלה: איך קשור החיסרון שיש בלב מחוסר חיבור עם חברים, לחיסרון לעשות נחת רוח בלב?
אני חושב שזה אותו חיסרון. לפחות ממה שאני שומע, זה אותו חיסרון.
שאלה: אנחנו לומדים שאנחנו מהנים לבורא מכל מצב ומצב והבורא רוצה לתת תענוג לנבראים שלו, האם זאת דלת הכניסה?
כן.
שאלה: החיסרון המשותף שאנחנו בונים כמו שכתוב פה ממצב של יאוש עד לביטחון, איך אפשר לשרת את החיסרון הזה על ידי תפילה, לחזק אותו עם התפילה?
יחד להתפלל, יחד לבקש, יחד לדרוש.
שאלה: איך ניתן להרגיש שהבורא אכן משחרר אותנו?
ממה הבורא משחרר אותנו?
תלמיד: הוא משחרר אותנו מכל חוסר הנוחות שיש לנו בעשירייה, שאין לנו אמונה באותו רגע, אולי הוא יכול לעזור לנו להתאחד יותר.
זה קורה על ידי המאור המחזיר למוטב, שמאיר עלינו אור אז אנחנו מפסיקים להרגיש רע ובמקומו אנחנו מרגישים את הבורא כטוב. זה מאוד פשוט.
תלמיד: באחד הכנסים נתת כזה תרגיל רציני שקודם כל אני מתחברת עם אין עוד מלבדו, אנחנו עושים את העבודה הזאת בעשירייה, ואז השלב הבא היה שאמרת שאני מאמין שגם החברים נמצאים באותה הרגשה פנימית של הבורא. אז אותה אמונה למעלה מהדעת היא כשאני קודם כל עושה כל מה שתלוי בי, ואז אני מתחילה לבקש מהבורא כדי לראות שגם החברים שלי נמצאים באותה עבודה?
כן. יש בזה אלמנט של אמונה למעלה מהדעת.
תלמידה: ואחרי זה היה תרגיל כזה שאנחנו עומדים אחד כנגד הבורא האחד, וזה כבר תשובת הבורא?
כן, זה מה שצריך לעשות.
שאלה: מדוע דווקא במצבים שמרגישים ביטחון, מגיעה נפילה?
אני לא יכול להגיד לך. אני חושב שמרגישים נפילה מפני שאנחנו יכולים עוד יותר להעלות בביטחון.
שאלה: איך אני יכול לעזור לחברים להשתכנע שלעלות למעלה מהדעת זה טוב יותר מלהשאר בדעת?
יכול להיות שהם עדיין לא הגיעו למצב שהם בכלל לא שומעים מה זו אמונה למעלה מהדעת.
תלמיד: ואיזו תגובה מגיעה ממעלה כשאנחנו עושים את העבודה למעלה מהדעת?
אנחנו מתחילים לקבל את האור המחזיר למוטב.
שאלה: מה לעשות בזמנים שמורגש שכל הכלי נמצא באיזו כבידות כלשהי?
זה מצב מצוין ואנחנו צריכים להתחבר בינינו ולהבין שבחיבור בינינו אנחנו כן משיגים אותה עוצמה שאנחנו מחייבים את הבורא להעלות אותנו אליו ולמלאות אותנו במאור המחזיר למוטב.
תלמיד: האם הכבדות הזאת מראה על חוסר רצון, חוסר חיסרון או הפוך אולי?
אבל חוסר רצון וחוסר חיסרון הוא מכולם יחד?
תלמיד: כן.
אז “איש את רעהו יעזורו”, צריכים לעבוד יחד. לא יכול להיות שעד כדי כך אנחנו יחד כולנו מחוברים ואנחנו נמצאים בירידה טוטאלית, אנחנו לא עד כדי כך מחוברים.
תלמיד: וכשאתה אומר בקרוב תרגישו, איך להתייחס לזה כתמריץ למה?
שצריכים לזה להשתוקק.
שאלה: הרחמים הכי גדולים שקיבלנו מהבורא זה שקיבלנו מתנה עשירייה, איך אנחנו מתחילים להשתמש בדבר הזה בצורה הכי נכונה?
אנחנו דיברנו על זה כל כך הרבה שמה שאני עכשיו עברתי עשר נגיד או חמש עשרה עצות על כולן דיברנו.
תלמיד: זה בדיוק העניין, אנחנו שומעים כל יום את העצות האלה, אתה חוזר המון שנים על זה ופתאום אני מבין שכאילו אני לא מצליח לממש את הדברים האלה בעשירייה.
אז תתחיל לממש. תרשום לפניך 1, שאתה במשך היום כל הזמן חוזר על זה ומממש, דורש מהחברים ודורש מהבורא, וודאי מעצמך.
שאלה: הוא מגיע למצב שרוצה לברוח אבל אין לאן, איך זה קורה?
אין לאן, הוא לא רואה לפניו מטרה שהיא יכולה להחליף לו את מה שיש לפניו עכשיו. אין לאן לברוח, כאילו הוא נמצא בבית סוהר השערים נפתחו הוא יכול לצאת וללכת לכל הכיוונים, אבל אין לו לאן ללכת, אף אחד לא מחכה לו מחוץ לגדר ואין לו שום כיוון. תאר עצמך נמצא במצב כזה, דווקא מצב יפה.
תלמיד: זה אומר שלא נשאר יותר ממה ליהנות בחיים?
כן.
תלמיד: לכל אחד יש רצונות כאלה מהעבר למיניהם, איך סוגרים את הדלת הזאת?
אין לנו לאן ללכת חוץ מדבר אחד להגיע לגמר התיקון והדרך לזה רק על ידי החיבור כמו שאנחנו עכשיו לומדים.
שאלה: האם השלב הזה שבו הבורא לא שומע את התפילות שלנו זה מה שמביא אותנו להכנעה מוחלטת?
כן. הוא מלמד אותנו גם במצבים יפים, גם במצבים לא כל כך יפים, הוא מלמד אותנו איך להתנהג גם בינינו, וגם אליו.
שאלה: פעם ראשונה קורה לי דבר כזה ב 10 שנות לימוד בקבוצה, אני לא זוכרת את זה, השיעור בשבילי הוא כולו ממש בסינית, אני לגמרי לא מתמצאת לא בשיעור, לא בחומר, אני כאילו שומעת את כל זה פעם ראשונה.
טוב מאוד.
תלמידה: אני פשוט מפחדת, נראה שכל הזמן הזה נעלם, הלך לאיבוד. מה אני צריכה לעשות?
את צריכה לפנות לבורא ולבכות לו, כלום חוץ מזה. להודות לו שהוא הביא אותך לכזה מצב שאת לגמרי לגמרי תלויה רק בו.
תלמידה: איפה העשירייה בכל הסיפור הזה?
איזו עשירייה ואיזו משמעות יש לזה, אם אין לך אף אחד ושום דבר בעולם חוץ מהבורא שהוא התקווה האחרונה שלך.
תלמידה: האם זה נורמאלי שיש פחד במצב הזה?
ברור שזה נורמאלי, מה עוד יש לך?
תלמידה: כלום.
כלום, מצוין, נפלא. זה מצב כל כך טוב שאת תלויה על איזה חוט דק, ואת לא תלויה בשום דבר ובאף אחד אלא רק בבורא.
שאלה: ברור כבר שהכול תלוי בבורא ולאדם יש להביא חיסרון ותפילה. אבל יש לאדם הרבה חסרונות, להתבטל, ללכת למעלה מהדעת להשפעה. האם יש סדר עדיפות לכל התפילות והחסרונות או שזה תלוי במצב הנתון?
ממש לא. העניין הוא שאין כאן סדר, אתה צריך לפתוח את הלב שלך ולשפוך את מה שיש לך לבורא ולא חשוב באיזה סדר, זה בכלל לא חשוב, והבורא ישמע. העיקר הוא שכול מה שיש לך תשפוך אליו.
שאלה: שמענו שאמרת שמי שרוצה לברוח לתת לו לברוח. איך עשירייה מחליטה למי כן ולמי לא לתת?
העשירייה רוצה שכולם יישארו במקום שלהם ושאף אחד לא ירוץ לשום מקום. אבל אם האדם רוצה לברוח, אז העשירייה בסופו של דבר מחליטה לא להחזיק אותו, כלומר אם הוא רוצה ללכת, אז שילך.
תלמידה: ואם העשירייה רוצה לסלק מישהו?
אם היא מחליטה שהיא בטוח רוצה לסלק אותו, אז זאת החלטה רצינית. צריך להתייעץ גם עם עשיריות אחרות, עם המנהלים שלנו שנמצאים כאן, אחרת אני לא יודע מה עוד אפשר לעשות. לסלק מישהו מבני ברוך אפשר רק בתיאום, בהסכמה עם האדמיניסטרציה.
שאלה: האם אנחנו מגיעים לרחמים מתוך חיסרון? האם אנחנו יכולים לחיות את החיסרון?
כן. אנחנו צריכים לחיות את החיסרון, אנחנו צריכים לראות את החיסרון, ועד כמה אנחנו יכולים לממש אותו בעזרת החברים, בעזרת הבורא. זו כל העבודה שלנו.
שאלה: אם האדם מגיע לכזה קיר והוא כבר מגיע למצב שהוא מסכים ואומר לבורא “בסדר, תשנה לי את הלב”, אז איפה העשירייה נכנסת במצב הזה?
זה תלוי בבקשה שלו. יכול להיות שכל השינוי שהוא רוצה הוא להיות דבוק לעשירייה.
שאלה: הרב”ש מציין בקטע הזה שתי עצות. אחת, “בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין”, והשניה, “הבא לטהר מסייעין אותו”. מהי כל אחת מהעצות בעבודה שלנו? ומה ההבדל ביניהן?
צריכים לברר את זה בתוך העשירייה בדיבור, בזמן שאתם מדברים ביניכם.
שאלה: כתוב שהאדם צריך לרחמים גדולים שלא יברח מהמערכה. מה אנחנו צריכים לעשות כדי שנזכה לאותם רחמים של הבורא? האם זה רק בתפילה?
כן, חוץ מרחמים אנחנו לא צריכים שום דבר, שהבורא יעזור לנו, זה מה שהוא מצפה מאיתנו. כי בזמן שאנחנו מבקשים אנחנו מבינים עד כמה הוא גדול, רחב לב והכול נברא רק בשבילנו, לטובתנו.
שאלה: כל המצבים מגיעים מהבורא. אם אני רוצה לברוח, אז אני צריכה להצדיק את הבורא על המצב הזה. איך מהצדקת הבורא לעבור לאמונה למעלה מהדעת ולהישאר?
כמו שאת אומרת כך תעשי, אין לי מה להוסיף למה שאמרת.
שאלה: האם מעל הדעת הוא אמצעי לתקן את הרגשתו של האדם או את השכל או את שניהם?
את שניהם.
שאלה: איך אנחנו יכולים לראות את הבורא מאחורי החברים בעזרת אמונה למעלה הדעת?
בעזרת הבורא אנחנו עולים לאמונה למעלה מהדעת, ואז בחיבור בינינו אנחנו מגלים את המציאות האמיתית ששם כבר אין טעויות.
שאלה: האם הצעקה צריכה לבוא מעומק הלב?
כן.
תלמיד: האם צריך לחכות שהיא תבוא מעומק הלב?
איך צעקה לא באה מעומק הלב, אז מאיפה היא באה, סתם מהגרון?
תלמיד: מה צריך לעשות כדי שהיא תגיע?
אם אתה רוצה שהיא תגיע מעומק הלב, אז אתה צריך להתחבר עם החברים ולראות עד כמה אתה לא יכול להשיג את מה שאתה רוצה, יש לך אפס תקווה להגיע למשהו, ואז תהיה לך צעקה מעומק הלב.
תלמיד: האם הצעקה מגיעה מהרצון לקבל שסובל?
כן, הכול מגיע מהרצון לקבל, הבורא לא ברא שום דבר חוץ מרצון לקבל.
תלמיד: איך מתוך הצעקה הזאת אני מתפלל עבור החברים ולא עבור עצמי?
כי כך הרצון לקבל כבר יהיה מחובר לכלים דהשפעה, שגם כלים דקבלה יעבדו לצד כלים דהשפעה.
שאלה: כתוב בקטע שאדם צריך להאמין שהבורא יקבל את התפילה שלו, ואם אני לא יודע אם הוא יקבל או לא, האם עדיין צריך להתפלל? יש כאן תנאי, שצריך שהבורא יקבל את התפילה שלי.
כן, אז יש לך כלי אמונה שבו אתה מרגיש שהבורא קיבל את התפילה שלך.
תלמיד: ואם אין לי כלי של אמונה, אז יוצא שאין לי אפשרות להתפלל.
אתה יכול להתפלל, אבל אין לך עדיין בטחון שהתפילה שלך מגיעה לדרגה הנכונה, לכתובת הנכונה.
(סוף השיעור)
- “אני לדודי ודודי לי, הרעה בשושנים.” (שיר השירים, ו’, ג’).↩
- “אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה” (ויקרא רבה פרשה ב’ פסקה א: בנוהג שבעולם, אלף בני אדם נכנסין למקרא, יוצא מהן מאה. מאה למשנה, יוצאין מהן עשרה. עשרה לתלמוד, יוצא מהן אחד. הה”ד [הדא הוא דכתיב, וזה מה שכתוב] (קהלת ז’) אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי)↩