KETER: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Baal HaSulam. The Essence of Religion and Its Purpose

שיעור בוקר 08.11.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר “כתבי בעל הסולם”, עמ’ 398, מאמר “מהות הדת ומטרתה”

קריין: ספר “כתבי בעל הסולם”, מאמר “מהות הדת ומטרתה”, עמ’ 398.

מהות הדת ומטרתה

“כאן אני רוצה להשיב על ג’ שאלות:

האחת: מהותה של הדת, מהו?

השניה: אם מטרתה מקווה בעולם הזה, או לעולם הבא דוקא?

השלישית: אם מטרתה עומדת לטובת הבורא, או לטובת הבריות?

ובהשקפה הראשונה, יתפלא כל מעיין בדברי, ולא יבין את ג’ השאלות הללו, שהצבתי לי לנושא להמאמר הזה.

א. שהרי, “זיל קרי בי רב הוא”, ומי הוא שאינו יודע, מהו דת?

ב. ומכל שכן, השכר ועונש שלה, המקווה וצפוי בעיקר לעולם הבא?

ואין צריך לומר, השאלה הג’, שהכל יודעים, שהוא לטובת הבריות, לנחותם לטובה ולאושר. וכי יש מה להוסיף על זה?

ובאמת, אין לי מה להוסיף כלום!

אולם, מתוך שידועים את ג’ ידיעות הללו, ושגורה כל כך בפיהם, מגרסא דינקתא, על בוריים, עד שלא נמצא להם שום הוספה ובירור דברים, במשך כל חייהם, הרי זה מורה, על אי הידיעה בדברים הנשגבים האלה!”

זה שאין להם שאלות זה אומר שהם לא יודעים את השאלות, שאף פעם הם לא שאלו את עצמם, לא חשבו על זה אולי.

“ובהכרח, שהמה כל עיקרי היסוד, אשר כל המשא, של בנין הדתי בנוי ונשען עליו!

ואם כן, הגידו לי, איך זה אפשר, אשר נער קטן, כבן י”ב או י”ד שנים, כבר נמצא לו מקום מוכן במוחו, לכלכל היטב ולהבין, ג’ ידיעות דקי העיון כאלה? ומכל שכן, באופן מספיק כזה, שלא יוצטרך לו, עוד להוסיף עליו דעה והשכל, במשך כל ימי חייו?

אכן, כאן הדבר קבור! כי הנחה הנמהרה הזאת, הביא לכל קלות הדעת והמסקנות הפראיות, שמלאה את אויר עולמינו, בדורינו זה. והביא אותנו לידי מצב, אשר הדור השני, כמעט שנשמט כולו מתחת ידינו.”

יש כאן כאלו שאלות שאנחנו לא כל כך חושבים עליהן במשך החיים, עד כדי כך הן גדולות אומנם הן מובנות – בשביל מה אנחנו חיים, למה חיים, איך מסודר כל העולם, האם לטובת הבריות או לטובת מי עוד יכול להיות, מה יש לנו לעשות עם החיים שלנו, ועוד ועוד. אנחנו נמצאים לפני השאלות האלה כמו תינוקות שלא יודעים מה רוצים מאיתנו.

שאלה: כתוב “איך זה אפשר, אשר נער קטן, כבן י”ב או י”ד שנים, כבר נמצא לו מקום מוכן במוחו, לכלכל היטב ולהבין ג’ ידיעות דקי העיון כאלה”. למה הוא מזכיר את הנער הזה? מה הקשר?

זה לא נער, זה גיל בר מצווה, כשאדם מתחיל כבר לעכל את החיים שלו, מי אני, מה אני, בשביל מה אני חי, וכן הלאה. ואז השאלה, האם הוא יודע איך הוא צריך לגדול, מה הוא צריך לרכוש, לאיזו דרגה הוא צריך להגיע, איך הוא מתחיל את החיים, איך הוא גומר את החיים, האם העולם הוא לטובתו או לא לטובתו. כל הדברים האלה נמצאים לפנינו, רק אנחנו לא יודעים איך לגשת אליהם ולכן עוקפים אותם וזורמים בזרמי החיים כאתמול.

תלמיד: הוא ממשיך, “אכן, כאן הדבר קבור! כי הנחה הנמהרה הזאת, הביא לכל קלות הדעת והמסקנות הפראיות”. כביכול אין לנו מושג על מה בכלל מדובר, האם זה מה שהוא רוצה לומר לנו?

אנחנו לא יודעים בשביל מה חיים. אנחנו מסתכלים אחורנית על ההיסטוריה ואנחנו רואים שאלפי שנים אנשים שחיו לא שאלו את עצמם בשביל מה הם חיים, וזה קורה מפני שאין להם תשובה. לכן כדי לא למרר את החיים שלהם ולהיכנס לתוך ייאוש וחוסר אונים הם בכלל לא שאלו בשביל מה הם חיים, אלא חיים כדי לחיות יותר טוב, מהיום למחר.

תלמיד: והוא כותב “בדורינו זה. והביא אותנו לידי מצב, אשר הדור השני, כמעט שנשמט כולו מתחת ידינו.” האם הוא רוצה לומר שכבר אין סיכוי?

אנחנו התעייפנו לחפש אם כן חיפשנו תשובות על השאלות האלה, מה מהות החיים, מטרת החיים, ואנחנו כבר לא מתעסקים בזה.

תלמיד: כלומר התייאשנו?

כן, ודאי. מזמן.

תלמיד: איך יוצאים מהייאוש הזה?

איך יוצאים, אני לא יודע, אני רק לא רואה שמישהו רוצה לצאת. אני לא רואה שמישהו קם בבוקר, קופץ מהמיטה ורץ לחפש את מהות החיים.

תלמיד: אנשים חושבים שהמהות היא ממון, מפלגות, זה מה שהם חושבים, זה הטבע האנושי.

אם הם חושבים למצוא בזה את מהות החיים, אז בסדר, שיתעסקו בזה הלאה. רק הם צריכים להעיף מבט לאחור ולראות שכבר אלפי שנים עסקו בזה אנשים, ומה הם מצאו?

תלמיד: הם מתבגרים ואומרים שהם לא השיגו כלום בחיים.

אז בשביל מה להמשיך?

תלמיד: זה מה שאני שואל אותך, איך האדם יכול להגיע פתאום להבין את מהות החיים, האם מהצרות שהוא מקבל בחיים?

אדם צריך למצוא הצדקה לחיים שלו, בשביל מה כדאי לו לחיות. זה שאני חי, אני כבר חי, זו עובדה. זה שאני אמות זו גם עובדה, כי אני מסתכל על אחרים ואני רואה שכך זה יקרה גם איתי. עכשיו השאלה, בשביל מה אני חי? אם כדי לזרום בחיים כאתמול ולגמור כמו כולם, אז אני יכול לעשות את זה כך, ואולי יותר טוב שאקח סמים ולא אצא מהטריפ, מהדמיון, מסיבובי הראש, כך שאני לא ארגיש בכלל כלום אלא תהיה לי רק הרגשה נעימה. ואפילו ההרגשה הזאת, בשביל מה?

תלמיד: לפי דעתך אנשים כבר מתחילים לגלות את זה ולשאול בשביל מה אני חי? האם אתה רואה את זה?

לא. כי אם הם ישאלו בשביל מה הם חיים, אז הם יצטרכו למות. השאלה הזאת תהרוג אותם, כי כמו שהוא כותב במקום אחר, היא מורידה את האדם למטה מכל החיות. כי חיות מטבען לא שואלות את השאלה בשביל מה אני חי, וכשאנחנו חושבים בשביל מה אנחנו חיים, אז אנחנו רואים שאנחנו הכי נבזים, שפלים, גרועים, אפסים ממש.

תלמיד: אבל בדור האחרון אנחנו צריכים להגיע למסקנה בשביל מה אנחנו חיים.

אין כאן במה להגיע, כי אנחנו לא יודעים את התשובה בשביל מה אנחנו חיים. אתה יודע בשביל מה אתה חי?

תלמיד: בשביל לעשות כסף, ליהנות עם הנכדים.

זאת לא מטרה, כי כל זה נגמר, גם הכסף נגמר וגם הנכדים נגמרים, סליחה שאני כך אומר, הכול בסופו של דבר נגמר, ואז בשביל מה אנחנו חיים?

תלמיד: בשביל מה?

השאלה שלנו על החיים נמצאת כביכול מעבר לחיים.

תלמיד: הווי אומר?

כי אם חיים רק בשביל לחיות, אז אני אקח סם או אפילו אמות, זה אותו דבר. אם אין בחיים שלי תשובה בשביל מה אני חי, על ההמשך מהחיים, אז אין לי בשביל מה, אז גם החיים לא שווים.

תלמיד: איך לפי דעתך נגיע לשאול בשביל מה אנחנו חיים?

בשביל מה אנחנו חיים, השאלה נשארת, אבל תשובה עוד לא מצאנו. וזה מה שהוא מעמיד לפנינו.

שאלה: האם שאלת משמעות החיים תיעלם, תהיה לא רלוונטית, כשנגיע ללשמה?

אם השאלה על מהות החיים תיעלם, אז אנחנו נהיה כבהמות, כחיות. השאלה הזאת על מהות החיים רק היא שייכת לדרגת האדם, כי כל היתר יש בדרגה החי.

שאלה: בתקופת הנאורות לפני כמה דורות, היו הרבה פילוסופים.

בתקופת הרנסנס הם לא היו למעלה מהחומר.

שאלה: כשילדים שואלים את השאלות האלה, אומרים להם לך לבית ספר, תלמד, תבנה את עצמך, תתנסה. האם אנחנו יכולים להגיע לשאלות האלה בלי להתנסות בזרמי החיים, וכל הטרדות שמנפחות אותנו?

לא יכולים. אנחנו לומדים, משתדלים למצוא תשובות ונתקעים בזה שאין תשובות על השאלות האלה.

שאלה: האם יש לדת מטרה? האם לפני שהייתה קיימת המוסריות הדתית, האנושות הייתה פחות מפותחת ודווקא המוסר והדת גרמו להתפתחות שלה?

ודאי שכן. הדת גם פיתחה מאוד את האנושות, היא התחילה לקשור אותה לחיים שלאחר המוות ולמהות החיים. מתוך הדת יצאו גם כל מיני נטיות ופילוסופיות, זה מפעל חשוב מאוד בתוך האנושות. בלי הדת, האנושות הייתה נשארת בדרגת חי, הדת מוציאה את האנושות מדרגת חי לדרגת מדבר, ולא חשוב איזו דת, אנשים מתפתחים.

שאלה: השאלות אמורות להביא את האדם לשאלת מה הטעם בחיי, מה אני עושה בחיי?

כן.

תלמיד: סליחה על החוצפה, אבל לְמה אתה חי רב?

אני חי כדי לעשות ממך בן אדם.

תלמיד: ואיך השאלות האלו תורמות לי להיות בן אדם?

כי אתה חייב לממש את מה שאני מצפה ממך.

תלמיד: ולמה אתה מצפה ממני חוץ מלהיות בן אדם שזה גבוה מאוד?

לשום דבר חוץ מזה.

שאלה: זה פשוט גבוה מדי בשבילי להיות בן אדם, איך אני מתחיל ממשהו קצת יותר קטן?

אתה מתחיל מזה שאתה מתחתן.

שאלה: למה בעל הסולם מגביל את השאלות הללו ומכניס אותן לגדר הדת? למה הוא לא כתב מאמר שנקרא “מהות החיים ומטרתם” אלא “מהות הדת ומטרתה”?

אני חושב שהוא לא רצה לנגוע בפילוסופיות מפני שהוא לא מוצא שם לא התחלה ולא סוף, אלא רק וויכוחים בלי די. לכן הוא מכניס אותן לגדר דת, מהי מהותה של הדת, מהי מהות החיים, “האם מטרתה מקווה בעולם הזה לעולם הבא?”. זה כבר שייך באמת לדת או לפילוסופיה, אבל פילוסופיות יש לך אין סוף כאלה ואחרות, מה שאין כן, הדת תמיד מכוונת למה שקורה עם האדם אחרי המוות. אם לא היה מוות, לא הייתה דת, כי בשביל מה הדת? ובנוסף, ה”אם המטרה עומדת לטובת הבורא או לטובת הבריות?”, ודאי שלטובת הבריות, וכך זה בכל הדתות, האמונות וכן הלאה. כלומר אין לו במה עוד לתפוס את הדברים האלו.

תלמיד: את השאלות שהוא מציב לפנינו שואלים דווקא אנשים לא דתיים, כי אנשים דתיים בדרך כלל לא שואלים שאלות, הכול מובן, הכול ברור.

נכון, אבל בעצם השאלות האלה בכל זאת שייכות לדת.

קריין: בעל הסולם כותב ב”הקדמה לתלמוד עשר הספירות”:

“אם נשים ליבנו, להשיב רק על שאלה אחת, מפורסמת מאוד, בטוח אנוכי, שכל השאלות והספיקות הללו, יתעלמו מן האופק, ותביט אל מקומם, ואינם. והיינו, השאלה הזעומה, הנשאלת מכל בני ירד, שהיא: מהו הטעם בחיינו?

כלומר, מספר שנות חיינו הללו, העולים לנו ביוקר כל כך, דהיינו מרבית הייסורים והמכאובים, שאנו סובלים בעדם, בכדי להשלימם על אחריתם, הנה, מי הוא הנהנה מהם? או ביתר דיוק: למי אני מהנה?

והן אמת, שכבר נלאו חוקרי הדורות, להרהר בזה. ואין צריך לומר, בדורנו זה, שלא ירצה מי שהוא, אפילו להעלותה על הדעת. עם כל זה, עצם השאלה בעינה עומדת, בכל תוקפה ומרירותה, שהרי לעיתים, היא פוגשת אותנו בלתי קרוא, ומנקרת את מוחינו, ומשפילתנו עד עפר, בטרם שנצליח למצוא, התחבולה הידועה, דהיינו, להיסחף בלי דעת, בזרמי החיים, כדאתמול.

אכן, לפתרון חידה סתומה זו, דיבר הכתוב: “טעמו וראו, כי טוב ה'”.”

(בעל הסולם. “הקדמה לתלמוד עשר הספירות”, אותיות ב’-ג’)

באמת אין לנו תשובה בשביל מה חיים, למה חיים, לאן כדאי לסובב את החיים שלנו, לאיזו מטרה, באיזה מאזניים אנחנו יכולים לשקול את החיים, לטובה או לרעה, איך אנחנו מתקדמים. אנחנו זורמים, וההשגחה העליונה עוד מסתירה מאתנו את כל המציאות האינסופית האלוהית שאנחנו נמצאים בה, ואנחנו ממשיכים כך מיום ליום עם כל מיני טענות ומחשבות קטנטנות שלנו וכך הולכים.

ואסור לנו אפילו לפתוח אחד לאחר את העיניים כי כתוב “אל תשים מכשול בפני עיוור”, ולכן אנחנו צריכים רק ללמוד ולהזמין את המאור המחזיר למוטב באותם האמצעים שנמצאים לרשותנו, ואז המאור המחזיר למוטב יפתח לנו את העיניים וכך נראה את האמת, איפה אנחנו נמצאים, באיזה עולם, באיזו מערכת, איך אנחנו יכולים להשפיע עליה ולאן כדאי להתקדם.

שאלה: אנשים לא יודעים בשביל מה הם חיים אבל גם אין בהם את השאלה, מה יעורר בהם את השאלה הזו בצורה נוקבת?

אנחנו צריכים לעורר בהם את השאלה, היא לא יכולה לבוא מהאדם עצמו ברוב בני האדם חוץ מאלו שבהם מתעוררת השאלה “בשביל מה חיים?”, ואז הם נמצאים במצב לא פשוט, אני יודע את זה על עצמי. אבל האנשים שלא מתעוררת בהם השאלה בשביל מה אני חי, ממשיכים להתקיים, מסתכלים על האחרים ובצורה כזאת מתקיימים. זה כמו שאנחנו רואים אצל ילדים איך הם מסתכלים על האחרים וגם רוצים אותו צעצוע, אותו משחק וכן הלאה. זה מה שקורה לנו.

כך גם הגדולים מסתכלים על האחרים, מה אעשה בחיים, איזה מקצוע אבחר, איך אתחתן, איך אבנה משפחה, כל השאלות האלה הן מתוך זה שכל אחד מסתכל מסביבו ולומד את זה. מה שאין כן, כשאנחנו גדלים באמת אז אנחנו מתחילים לשאול למי כדאי לי להידמות, וזה מביא אותנו רק למקור אחד, לבורא, שאליו אני צריך להידמות, אליו אני רוצה להתקשר, ורק על ידי זה שאני קשור אליו אז אני ארגיש את עצמי שאני באמת נמצא בנקודה האמיתית, ולא שיש לי עוד בשביל מה לחיות.

האדם צריך להגיע למצב שהוא מרגיש שהוא נמצא במרכז החיים, שעכשיו הוא בטוח יודע שהוא עומד על נקודת האמת והוא יודע בשביל מה הוא צריך לחיות.

שאלה: מתי צריך להתחיל ללמד את האדם את מטרת החיים אם לא מתעורר בו חיסרון?

אנחנו צריכים להשתדל להביא את הילדים שלנו לסביבה שיכולה לעורר בהם את החסרונות הנכונים וכך הם יתקדמו. אבל לא בלחץ ולא באונס, אלא לאט לאט שהם יתקדמו לשאלות יותר אמיתיות, בשביל מה אני חי, בשביל מה כדאי לחיות.

שאלה: אם תוכל להרחיב איך אנחנו יכולים “לא לשים מכשול בפני עיוור”?

אנחנו צריכים להביא את האדם לסביבה כזאת שתיתן לו דוגמה, בלי לחץ, איך צריכים לארגן חיים מטרתיים, כך שהאדם חי לפי דרגת החי במשפחה, ילדים ואישה, מצד אחד, ומהצד האחר הוא יודע בשביל מה הוא חי כאדם שמתפתח ומפתח את הילדים שלו. ודווקא כאן האנשים מתפתחים לא לפי השכל, אלא לפי שורש הנשמה. על זה כתוב “לא החכם לומד”.

שאלה: למה אנחנו היהודים דווקא מתנגדים כל כך לגילוי חכמת הקבלה?

כי אנחנו לא רואים שכל כך קל על ידה להגיע לתכלית, והיא מנתקת את האדם כביכול מהחיים שלו.

שאלה: למה העם שעבר הכי הרבה סבל בתולדות האנושות, למרות הסבל לא עצר לשאול שאלות על מהות החיים ומשמעות הרדיפות בצורה אמיתית?

בגלל שיש לו רצון לקבל הכי גדול.

שאלה: תוכל להרחיב מהי ההגדרה של הדת היהודית?

דת זה כשאנחנו מגיעים לאהבת לרעך כמוך, כי בזה אנחנו לגמרי משתווים עם הבורא, שהוא נמצא באהבת הבריות בצורה שלמה. וכדי להתקרב לבורא אנחנו צריכים להיות באהבת הבריות בצורה שלמה.

תלמיד: השאלה מה הטעם בחיי, זו שאלה שיכולה להביא את האדם לכך שהוא מקבל תשובה, וגם יכולה להביא אותו לממש את ההתקרבות והדביקות בבורא.

זה אותו הדבר.

תלמיד: יש כאלה שמסתפקים בכך שהם כאילו מבינים שיש בורא עולם וצריך לעבוד בשבילו, אבל הם עושים את זה בצורה דתית וזה מספיק להם.

אבל זה לא להביא את עצמם לתשובה. זה כמו שיש לך הרבה דתות שאומרות לאנשים לעשות כל מיני פעולות ואומרים שאם תעשו כך, אז אתם מממשים את מטרת החיים שלכם. ואז מה ההבדל בין כל הדתות?

תלמיד: אני שואל מה ההבדל בחיסרון שמתגלה באדם, בין מי שמוצא את עצמו מסופק במה שהדת מציעה לו, לבין מה שמביא אדם לחכמת הקבלה? ויותר מזה, יש גם הבדל בין מי שמגיע לקבלה, והוא לא תמיד מצליח לפרוץ לחיסרון שמחויב להגיע ללשמה, לדביקות ממש?

אז אם הוא לא יגיע בגלגול הזה, הוא יגיע בגלגול הבא, אבל הוא כבר עשה את הדרך ונכנס לדרך וממשיך. מה שאין כן, אם הוא מבצע כל מיני פעולות פיזיות שלימדו אותו, בזה הוא לא משפר את הרצונות שלו, הנשמה שלו, ולא מתקדם לעל מנת להשפיע, לא מתקדם לאהבת הבריות, ההיפך הוא הולך להתגאות כלפי האחרים.

תלמיד: כל האנושות צריכה להגיע ללשמה, לדבקות ממש?

כן, רק בצורות שונות. אנחנו צריכים להתקדם בצורה שמכתיבה לנו חכמת הקבלה, וכל האנושות כתוצאה מזה, תרגיש שהיא חייבת להיות בהשפעה טובה זו לזו, אבל זה יבוא אליהם דרך מלחמה.

תלמיד: מתי זה יהיה למען הבורא ולא למען הבריות כמו שיש בדת? זה אמור להתהפך אצלם כשטעם החיים זה לחיות למען הבורא?

לא בטוח, אני חושב שהם יעשו את זה למען הבריות, ומתוך זה הם יבינו שזה חייב להיות למען הבריות בצורה כללית, שזה יהיה אקוויוולנטי כמו למען הבורא.

שאלה: בסופו של דבר אנשים יצטרכו לבוא לדרך שלנו, לשיטה שלנו דרך הדתות, או דרך דחיית הדתות?

האנשים יצטרכו להגיע למצב שהם חייבים להגיע לאהבה, לחיבור כל אחד עם כולם, וזה בעצם הדת. תראה את המאמר “מהות הדת ומטרתה” שם כתוב, שהדת הכללית לכל האומות זו האהבה “ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה”, ואין לך שום דבר חוץ מזה. כל היתר זה משחק גשמי סביב זה, כדי לתת לזה גבולות, מסגרת ולא יותר.

תלמיד: אנשים מגיעים לדת לא כדי להגיע לאהבה?

אנחנו לא מדברים על דתות כאלה, אנחנו מדברים על כך שהאנושות תצטרך להגיע למצב שהיא תבין שהיא צריכה להגיע לחיבור ללא שום גבולות בין כולם לכולם.

קריין: כותרת “טוב המוחלט”.

“טוב המוחלט”

“וכדי שלא להלאות, המעיינים בדברים ארוכים, נתמכתי על כל הכתוב ומבואר בקונטרס הקודם [הערבות], ובעיקר על כל המבואר ב”מאמר מתן תורה”, שהמה כולם, כמו הקדמה לנושא הנשגב שלפנינו. וכאן אדבר בקצרות, ובתכלית הפשטיות, כדי שיהיה מובן לכל נפש.

ובראשונה, צריכים להבין את הבורא ית’. אשר הוא “טוב המוחלט”. כלומר, שאי אפשר בשום פנים שבעולם, אשר יגרום למי, איזה צער של משהו. שזהו מובן לנו, כמו מושכל ראשון. באשר, שהשכל הבריא, מראינו בעליל, את הבסיס לכל עושי רעות, שהוא מוגדר אך ורק ב”רצון לקבל”.

פירוש, שמתוך שלהוט, אחרי קבלת טובה, מה שהוא להשלמתו עצמו, והוא מוצא את רצונו זה בהרע לזולתו. הנה משום זה, יוצא להרע לזולתו, מתוך “הרצון לקבל” את השלמתו עצמו. באופן, שאם הבריה, לא היה מוציאה שום קורת רוח בעדה עצמה, לא היתה שום בריה בעולם, שתריע לזולתה.

ואם לפעמים, אנו מוצאים איזה בריה, המזקת לזולתה בלי שום “רצון לקבל” הנאה לעצמה, אינה עושה את זה, רק מתוך הרגל קדום, שהגיע לה מתחילה, מתוך הרצון לקבל, אשר ההרגל פוטרתה עתה מכל סבה חדשה, כנודע.

ומתוך שהבורא ית’, מובן לנו, שהוא שלם מעצמו, ואין לו צורך למי שהוא, שיעזור לו להשלמתו, להיותו קדמון לכל דבר, אם כן ברור הוא, שאין לו שום “רצון לקבל”. וכיון שאין לו שום בחינה של “רצון לקבל”, ממילא אין לו שום בסיס להרע למי שהוא. וזהו פשוט בתכלית הפשטיות.

ולא עוד אלא, שמקובל ומתיישב על לבנו, בתכלית הפשיטות, במושכל ראשון, שיש לו “רצון להשפיע” טוב אל זולתו, דהיינו לנבראיו. שזה מוכיח לנו לעינים, מכל הבריאה הגדולה, שברא וערך לעינינו.

כי בהכרח, שיש כאן בעולמינו בריות, שמרגישות אחת מהשתים: או טובות, או רעות. ואיזו הרגשה שהיא, שהן מרגישות, בהכרח הוא, שנגרם להם מהבורא ית’. ואחר שידוע בבירור גמור, שאין בחוק הבורא ית’ להרע, כמו שנתבאר, א”כ בהכרח, שכל הבריות, מקבלים הימנו ית’ טובות בלבד. הרי שברא את הבריות, רק כדי להטיב להם.

נמצינו למדים, שיש לו ית’ “רצון להשפיע” טוב בלבד. ובשום אופן שבעולם, לא יצוייר בחוקו, איזה גרם של היזק וצער, שיהיה נמשך הימנו ית’.

ועל כן גדרנו אותו ית’, בשם “הטוב המוחלט”. ואחרי שידענו את זה, נרד ונסתכל במציאות הממשיות, המתנהלת ומושגחת על ידו ית’: איך הוא ית’ משפיע להם רק טוב בלבד?”

שאלה: האם עלינו לצפות שכוחות הקבלה הקשים יגדלו גם לאחר לשמה?

כן. נגלה ונראה.

שאלה: אנחנו רוצים לדעת את כוונת הבורא?

אנחנו צריכים להגיע לדבקות בבורא, בשכל, ברגש, במוח ובלב, בכל מה שיש לנו נהיה דבוקים בו כך, שאי אפשר יהיה להבדיל בינינו לבינו.

שאלה: עשירייה זהו מנגנון אלוקי שעובד בצורה מופלאה, מה ישכנע רבים שזה מנגנון שעובד? מה הם צריכים כדי שירגישו שיש בנו תורת אמת?

לפי ההתחברות בינינו בקבוצות, אנחנו מקרינים כוחות, שעוד לא מרגישים את זה, אבל נקרין סביבנו, כוחות שכל האנשים יתחילו להתקרב אלינו ולרצות להיות בינינו.

שאלה: האם יש בעם ישראל עכשיו שאלה על מהות החיים, או בינתיים הם רוצים שיהיה להם רק טוב?

יש הרבה אנשים ששואלים על מהות החיים, ואנחנו צריכים להשתדל על ידי ההפצה להביא להם תשובה.

שאלה: מה הדור הצעיר צריך בימינו?

הדור הצעיר צריך לדעת שבלי תשובה על השאלה על מהות החיים, החיים שלו הם חיי בהמה.

שאלה: מהי הסביבה שגורמת לכל אדם לשאול את השאלה, מה הטעם בחייו?

סביבה מטרתית. לכן אנחנו צריכים עוד יותר ויותר להעלות את חשיבות הסביבה שלנו, שהיא מביאה את האדם מדרגת החי לדרגת האדם, הדומה לבורא.

שאלה: מהי התשובה המיוחדת שנשים יכולות לתת על מהות החיים?

אם נשאל אותם “בשביל מה אתה חי?”, הם יחשבו שאנחנו דתיים, וזה ירחיק אותם מאיתנו. אנחנו צריכים לחשוב באיזה צורה אנחנו מושכים אותם למטרת החיים שלנו. אבל זה לא לעכשיו, נשארה לנו חצי דקה, אבל עוד נדבר על זה.

(סוף השיעור)