KETER: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Lesson on the topic of “On the Verge of Lishma”

שיעור בוקר 19.10.22- הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

על סף לשמה – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: קטע מס’ 7.

“האדם צריך לדעת, בעת השתדלותו להשיג את בחינת לשמה, שיקבל על עצמו, שהוא רוצה לעבוד כולו להשפיע על תכלית השלמות. היינו כולו להשפיע, ולא לקבל כלום. ורק אז הוא מתחיל לראות, שאין האברים מסכימים לדעה זו.

ומזה הוא יכול לבוא לדעת בבירור, שאין לו עצה אחרת, אלא שישפוך שיחו לה’, שיעזור לו, שהגוף כן יסכים לשעבד עצמו לה’ בלי שום תנאים. היות, שהוא רואה, שאין בידו לשכנע את גופו, שיבטל את עצמותו לגמרי.”

(בעל הסולם. “שמעתי”. ה’. “לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא?”)

שאלה: אם כבר האדם במצב שהוא רוצה לעבוד רק לשמה, אז הוא כבר לא צריך עצות.

נגיד שהוא אומר לעצמו שהוא רוצה, כולם כך אומרים. אם אנחנו מבינים שמטרת הבריאה להגיע להזדהות עם הבורא, לדבקות בבורא, להידמות לו, אז במה אנחנו יכולים להדמות? רק בזה שנהיה בלשמה, זאת אומרת ב100% השפעה. כמה שיש לו רצון לקבל, שיהיה מכוון בעל מנת להשפיע. זה מה שהוא אומר, שהגוף יסכים לשעבד את עצמו לה’ בלי שום תנאים.

ואז הוא רואה שאין בידו לשכנע את הגוף והגוף לא שומע בקולו וכל הזמן חוזר לסורו, ואז הוא מנסה עוד ועוד עד שהוא מתחיל לצעוק, שהוא חייב לבטל את עצמיותו לגמרי, רק אז הוא יכול להיכנס ללשמה ולהתחיל את דרך העלייה בלשמה.

ובלשמה יש לנו עוד מאה עשרים וחמש מדרגות להתחיל להיכנס לעולמות העליונים, עשיה, יצירה, בריאה, אצילות. וכך נתחיל לברר, לראות ולהרגיש איפה אנחנו באמת נמצאים, מהי הבריאה.

כי עכשיו אנחנו מחוץ לבריאה, עכשיו אנחנו דומים לאמבריונים (תאי גזע עובריים) שזה עוד לפני היווצרות עובר, דבר שאולי יתפתח אם יטפלו בו. אז אנחנו עכשיו נמצאים במצב כזה, ב”רשימו” – לפי שפת הקבלה, ואנחנו רק רשימו של הכלי הרוחני.

שאלה: אם אני מסב נחת רוח לבורא, האם זה לא קבלה עצמית?

אם הכוונה שלך היא לגרום נחת רוח לבורא וכל פעולה שלך היא רק בזה, וכל כולך רק בזה, לא לקבל כלום לעצמך חוץ מלגרום נחת רוח לבורא ומזה יהיה לך נחת רוח, ללא קבלה בחזרה, אז אתה בהשפעה.

שאלה: מה זה אומר לעבוד בהשפעה בשלמות?

אדם לא יודע עד כמה הכוונות שלו הן באמת להשפיע לטובת הבורא, לטובת בעל הבית ולא לטובת עצמו. הוא לא יכול לבדוק את זה, אלא כל פעם הוא מתאמץ יותר ויותר. זה העניין של העלייה במדרגות. כשמתחילים במדרגה הראשונה, חושבים עליה שכל מה שאני יכול אני עושה עכשיו והכול זה להשפיע ולעצמי אני לא חושב כלום.

וכשאני משתדל לעשות את זה, מתגלה לי שיש במעשה שלי גם חלק מהכוונה על עצמי. מאיפה זה מגיע? מזה שאני מתקרב לבורא, מעורר את המאור המחזיר למוטב, האור הזה מאיר עלי יותר, ומראה לי שיש בתוכי, בתוך הרצון שלי, בכל זאת עוד רצונות שהם כולם עדיין או בחלקם בעל מנת לקבל. קודם לא זיהיתי את זה, עכשיו אני מזהה. ואז אני מתחיל לעבוד גם עליהם ומצרף אותם גם בעל מנת להשפיע, וזו המדרגה השנייה שלי ברוחניות, כשאני נכנס פנימה יותר לעניין לשמה.

ואני ממשיך ומסדר את הדברים שלי שיהיו כולם להשפיע. ואז אני מתחיל לגלות שיש עוד רצונות, מחשבות ופעולות שלי שבהן אני עדיין נמצא בעל מנת לקבל, כשאני נהנה ממשהו, עושה בשבילי משהו. ואז אני שוב עובד עליהם כדי לצרף אותם לעל מנת להשפיע וכך אני משתדל בכל פעם להעביר את כל המחשבות והרצונות שלי לעל מנת להשפיע לבורא – מחשבות נקראות מוח ורצונות נקראים לב – מוח ולב, מוחא וליבא.

כך אני עולה במדרגות, בכל פעם יותר ויותר, מאה עשרים וחמש מדרגות סך הכול, שעליהם אנחנו צריכים לעלות עד גמר התיקון.

יש לנו כאן עבודה מאוד מיוחדת, כי בדרך אנחנו מבררים עם עצמנו מי אנחנו בפנים, ולעומת זאת אנחנו מגלים את הבורא, מיהו הבורא ואיך אנחנו יכולים להיות דומים לו ואיך אנחנו הפוכים ממנו. ומתוך הפוך ודומה אנחנו לומדים את עצמנו ואותו.

אין שום דבר בבריאה חוץ מאדם ובורא שברא את האדם וזו העבודה שלנו.

תלמיד: נאמר שהגעתי לאיזו מידה של אפשרות להשפיע ודבקות עם הבורא, ומופיע איזשהו רצון שהוא עכשיו מפריד ביני לבין החברים והבורא, איך אני מתגבר על המכשול הזה ובכל זאת מתחבר?

זה כמו שעכשיו אתה עושה על הרצון לקבל שלך שמפריד אותך מהבורא. אתה מרגיש שברצונות שיש לך עכשיו, אתה לא יכול לכוון לטובת הבורא, אלא הכול אתה עושה לטובת עצמך בצורה אינסטינקטיבית אפילו. אז מה שאינסטינקטיבי אתה צריך לעצור ולהתחיל לחשוב איך אתה עושה את זה, כי זה לא נעשה אוטומטי, אינסטינקטיבי כמו שהרצון דורש, אלא אתה רוצה לבקר, לעשות בדיקה, הבחנות, על כל צעד ושעל שאתה מבצע בראש ובלב. ואז בהתאם לזה, אתה מתחיל להתקרב לבורא בהשתוות הצורה עימו. עוד רצון, עוד מחשבה, עוד רצון, עוד מחשבה, וכך בהדרגה אתה מגיע להשתוות עימו. ואתה רואה שככל שאתה נמשך לבורא, הבורא נמשך אליך. זה נקרא “אני לדודי ודודי לי”.

אנחנו נלמד בכל הפעולות האלו שהן סך הכל לא רבות, לאתר איפה אנחנו נמצאים לעומת הבורא ולהידמות ולהתקרב אליו. בזה אנחנו לומדים את כל התורה, כל העולמות, כל מה שיש במציאות, כי אין במציאות יותר מבורא ואדם.

שאלה: האם ניתן לדבר כאן על איזו הגבלה כיוון שבכל זאת כתוב שעד כמה שהאדם מסוגל להשיג, או שזה טמון בתוך האדם לפי היכולת שלו, לפי המאמץ. האם יש הגבלות מצידו של הבורא?

הבורא מעביר לנו את המאור שלו, ומאיר עלינו בצורה מאוד מאוד מוגבלת, כדי לתת לנו אפשרות לגדול בצורה נכונה. כמו שנותנים לתינוק, לילד קטן מאכלים שמתאימים לגוף שלו, כדי שהוא יוכל לספוג ולהתפתח מהם. דייסה, חלב, כל מיני דברים מתאימים ורכים, אותו הדבר מצד הבורא כלפינו.

שאלה: כשיש לנו את הכוונה להשפיע לבורא, האם יש מאמץ, אסטרטגיה או הרגשה אמיתית?

אנחנו לומדים הכול בדרך, רק לפי כמה שאתה צריך להתגבר על הרצון והכוונה שיהיו בעל מנת להשפיע, להידבק בבורא, להתקרב לבורא, רק לפי זה אתה מקבל הבחנות, וכך אתה מתקרב, צעד אחד צעד.

בדיוק כמו שאנחנו מטפלים בילדים קטנים, לפי מה שהם צריכים לעשות, כך אנחנו נותנים להם, עוזרים להם, מלמדים אותם, ולאט לאט הם נכנסים לחיים, ויכולים לנהל את עצמם.

שאלה: איך נוכל בעשירייה לבנות רצון אחד של רק להשפיע, אם כולנו שונים?

רצונות יש בכל אחד ואחד, אבל כשכולם מכוונים לבורא, אז אנחנו מחברים את הרצונות האלה למערכת אחת שנקראת “נשמה” או “עשירייה”, וממנה אנחנו משפיעים לבורא.

אחד לא יכול להשפיע לבורא, “מיעוט הרבים שניים”, לפחות שניים, כשכל אחד מבטל את עצמו כלפי השני, ושניהם יכולים להגיע לאיזה סיכום השפעה ביניהם, ואז מהנקודה הזאת הם משפיעים לבורא.

אמנם זו השפעה מאוד קטנה, ממש ההתחלתית, אבל ממנה אפשר להתחיל. אנחנו מלכתחילה דואגים שבקבוצה יהיו יותר משניים, אבל לא יותר מעשרה, כי זה כבר מבלבל את האנשים כשיש יותר מידי. לפי הטבע שלנו אנחנו לא מסוגלים לכלול במוח ובלב יותר מעשרה.

שאלה: מדוע פעולה מוצלחת צריכה להסתיים בזה שאני מבקש עזרה מהבורא?

כי לך אין כוח השפעה, אתה צריך לקבל אותו מהבורא, אלא מאיפה? הבורא ברא אותך ברצון לקבל בלבד, “בראתי יצר הרע”. ואם אתה רוצה שיהיה לך גם יצר הטוב, כוח השפעה, אתה יכול לקבל את זה ממנו לפי בקשתך.

תלמיד: נניח אני רוצה לעשות איזו פעולת ביטול, אז אם אני מתבטל, אני צריך לשלם ברצון לקבל. אם אני מצליח לשלם ברצון לקבל, זה לא נקרא שהצלחתי בפעולה?

כן, אבל איך אתה משלם?

תלמיד: אז אם בורא לא בתמונה, זה לא נקרא שבאמת הצלחתי לעשות את הפעולה?

לא, אתה לא עובד ישירות מול הבורא, אתה חייב לעבוד דרך החברים. המערכת בנויה בצורה כזאת, רוצה או לא רוצה, זה לא חשוב. להשפיע לבורא אתה יכול רק מתוך ההשפעה שלך לחברים, וזה המכשול העיקרי.

הבורא מתייחס אליך דרך הקשר שלך עם החברים, בכוונה זה בנוי בצורה כזאת, שאתה לא תהיה מחובר ישירות לבורא. בעצם בצורה טבעית זה מה שאתה רוצה, אבל אומרים לך “אתה רוצה להיות מחובר לבורא? בבקשה, בתכונתך בעל מנת להשפיע, אתה יכול להיות מחובר אליו”. איפה אתה משיג את התכונה על מנת להשפיע? עם החברים. אחרת אף פעם לא תצא מעל מנת לקבל.

שאלה: אמרת שאנחנו לא יכולים להכיל יותר מעשרה בעשירייה, אפשר קצת פחות, אבל לא יותר. לדוגמה בעשירייה שלנו יש ארבע עשרה חברים, יש עשיריות שיש בהן יותר. אבל למדנו שאת העשירייה קיבלנו מבורא.

אני לא יודע מה אתה אומר “קיבלנו מהבורא”. איך קיבלתם מהבורא, אני לא מבין. כתוב בצורה ברורה וגם רב”ש דיבר על זה לא פעם, שהעשירייה היא לא יותר מעשרה.

תלמיד: מה עושים?

אני לא יודע, אבל בינתיים תהיו כמו שאתם, ואולי אחר כך תצטרכו להתחלק. נראה. אבל אל תגיד שטות כזו שקיבלתם את זה מהבורא. עזבו את כל משחקי הילדים האלו “קיבלנו מהבורא עשירייה”, ודבר בצורה גלויה, כמו בעולם הזה, לפי מה שיש לפניכם.

תלמיד: אתה אומר שאפשר לעשות שינויים?

אפשר לעשות שינויים, אבל בינתיים אל תחשבו על זה. בינתיים תעבדו בצורה כזאת, אחרת לא ברור מה תעשו.

שאלה: כשאתה מבקש מהבורא ונכלל, מופעל כוח שאומר לך “לא, זה לא מגיע לך, אפילו אל תנסה לבקש, זה לא מגיע לך”. זה כוח, קול שמדבר כביכול מצד הבורא. איך להיאבק בזה? איך להפוך את הקול הזה לעוזר, למסייע, שיגיד דווקא את ההיפך “הכול לפניך, לך קדימה, תתקדם”. האם אפשר להפוך את הקול הזה?

העזרה מהבורא מגיעה תמיד בצורה הפוכה. אתה לא מקבל ממנו עזרה כמו ממישהו גדול שלוקח אותך הקטן ביד והולך עימו יחד. לא, אתה מקבל כל פעם הפרעות. אני מכיר אותך כבר הרבה שנים, כל פעם אתה נמצא בהפרעות. רק העבודה שלך צריכה להיות יותר מדויקת, לעבוד נגד ההפרעות האלה, להבין שהן מגיעות מהבורא, ושהן בעצמן העזרה. אם תבנה את הקשר שלך עם הבורא מעל ההפרעות האלה, אתה לא צריך שום דבר חוץ מזה, אתה תגיע למטרה.

קריין: קטע מס’ 8.

“לעולם אין לקוות שיגיע הזמן ושימצא הפתרון שיוכלו להתחיל את עבודת השי”ת מתוך “לשמה”, אלא כמאז כן עתה, וכן לעתיד, מוכרח כל עובד ה’ להתחיל בעסק העבודה, “מתוך שלא לשמה”, אשר מתוכה יבוא אל ה”לשמה”. והדרך להגיע לדרגה זו, אינה מוגבלת בזמן, אלא במכשירים אותו, ובמידת שליטתו על ליבו, ועל כן רבים חללים נפלו ויפלו על שדה העסק “שלא לשמה”, וימותו בלי חכמה. ועם כל זה, שכרם גדול מאוד, כי אין מחשבתו של אדם מסוגל להעריך אותו היקר והערך של עשיית נחת רוח ליוצרו. ואפילו העושה שלא על תנאי זה, מכל מקום, מתוך שאינו ראוי באופן אחר, עושה גם כן נחת רוח ליוצרו. וזה נקרא שלא מדעתו.”

(בעל הסולם, “מצווה אחת”)

זאת אומרת, בכל מקרה אם אנחנו משתדלים לעשות פעולות שמקרבות אותנו ללשמה, כבר בזה אנחנו עושים נחת רוח לבורא. למרות שלא מרגישים מה עושים, לא משיגים את זה, לא מגלים את זה, אבל עושים. צריכים להאמין לחכמים, שכך הם כבר מגלים ורואים.

שאלה: האם אני יכול להתקשר עם החברים בעשירייה, אפילו אם הם חמשה עשר ולהחשיב אותם כעשר תכונות של עשר הספירות, ולא כחמש עשרה?

אנחנו עדיין לא סופרים עשר, חמש עשרה, יותר או פחות. אמנם כך אמרתי, אבל אין לנו מה לעשות. אנחנו ממשיכים עם מה שיש. יש קבוצות של חמישה, שישה, שבעה אנשים. יש קבוצות של כמעט חמש עשרה איש. לא חשוב. כך היה גם אצל רב”ש. לכן בינתיים אנו ממשיכים, ולא חושבים בכיוון הזה, כי זה לא עניין של כמות.

שאלה: למה התחושה היא שהמצב הזה שלא לשמה יותר חשוב מלשמה?

כי בלשמה אתה עוד לא נמצא, ובלא לשמה אתה נמצא, לכן זה חשוב לך, אלה החיים שלך.

שאלה: מה זה אומר שהדרך להשיג את המטרה הזאת היא לא לפי הזמן?

כי זה לא נחשב לפי הזמן שעובר אלא לפי המאמצים שאנחנו משקיעים. אם הקבוצה קוראת ומשתדלת לקיים, לממש את מה שהיא קוראת, זה יקרה לה מהר. אם יש קבוצה שמתעצלת קצת יותר, שמושכת את הזמן, ויוצא שהיא מתקדמת יותר לאט בדרך. אבל הכול תלוי באדם, בבני האדם, בחברי הקבוצה, ולא בזה שכל יום יש להם עוד עלייה, אלא מתי שמממשים, אז מקבלים עלייה.

שאלה: מה צריך לעשות כדי לא ליפול בשלב של לא לשמה? בכל זאת הרצון לקבל אומר לך – אתה יכול להוסיף עוד ועוד.

רק להחזיק בחיבור עם החברים. שום דבר חוץ מזה.

שאלה: העשירייה נמצאת באיזו מדרגה של לא לשמה, נגיד. איך אנחנו ביחד פורצים למדרגה הבאה של לא לשמה או מתקדמים, מה השיטה כדי לזוז מהר? אמרת קודם לא להתעצל.

השיטה בסך הכול לעורר בעשירייה כל פעם את גדלות המטרה, “אש תמיד” מה שנקרא. לקראת זה אנחנו כל הזמן נתקרב אחד לשני כדי להבין שהבורא נמצא במרכז שלנו. וכל פעם יותר ויותר ויותר אפילו שזה לא נעים, אפילו ששוכחים, אבל צריכים לעבוד על זה. אחר כך אנחנו נרגיש ממש שנאה ודחייה וכל מיני מצבים לא כל כך נעימים, הפוכים ממה שאנחנו קוראים, אבל בכל זאת ללכת קדימה לקראת הבירורים על החיבור. הכול רק לקראת החיבור שבתוכו מתגלה הבורא.

שאלה: איך אנחנו מזהים אם אנחנו כבר עושים איזו פעולה לשמה?

אם אתם מזהים פעולה לשמה אז אתם תרגישו את זה. כנגד זה תהיה לכם הארה והרגשת ההתקרבות לבורא.

שאלה: הכותב מדגיש ממש שהרבים ימותו בלי חכמה על דרך של לא לשמה. “רבים חללים נפלו ויפלו על שדה העסק “שלא לשמה”,”. מה זה למות בשדה?

הכוונה – נפלו. נפלו ויפלו. זאת אומרת כאילו עזבו את הדרך להתקרב, להתקדם, להיכנס לשמה. אז יש הרבה כאלה שמתחילים ואחר כך עוזבים. וזה לא בגלל שהבורא לא רוצה בהם אלא בגלל שבהם לא היה מספיק מאמץ שנתנו כדי להגיע לשמה. אומרים שאדם שמגיע לבית הדין העליון שואלים אותו רק שני דברים, עסקת בתורה?

זאת אומרת, רצית להגיע על ידי כל מיני אמצעים למאור המחזיר למוטב. ציפית לישועה – שיבוא אליך המאור ויקדם אותך? שתי שאלות, עסקת בתורה, ציפית לישועה? זה הכול. אז זה מתאים לכל אדם ואדם. כל אחד לפי הנשמה שלו. יש נשמות עם רצון יותר גדול, יש נשמות עם רצון יותר קטן, אבל בכל זאת כך זה יקרה.

תלמיד: נאמר שהבורא נהנה מזה שאנחנו עובדים בלא לשמה, ולנו זה קשה ליהנות בעבודה הזאת. האם כמו שהבורא נהנה מעבודתנו בלא לשמה, גם אנחנו יכולים להיות דומים לו, ולמרות שאנחנו עדיין בלא לשמה ליהנות מהעבודה הזאת?

כן, תנסו, תנסו.

שאלה: מה זה לשלוט על הלב?

לשלוט על הלב, זו בעיה. זה מה שאני צריך לבקש מלמעלה, מהבורא שהוא ישלוט על הלב שלי, אני בעצמי לא יכול לשלוט על הלב. לב זה נקרא רצון, הבורא ברא את הרצונות והוא מנהל אותם, כל הזמן מסובב אותם, כמו שכתוב “לב שרים ומלכים ביד ה'”. הלב שלנו נמצא בידיים של הבורא.

תלמיד: אז מה אני צריך לבקש מהבורא בשביל שהוא ישלוט לי על הלב?

איך שאתה רוצה לשלוט על הלב שלך, אתה צריך את זה לבקש מהבורא שכך הוא ישלוט. השליטה היא בידיים שלו.

שאלה: הוא כותב שזה תלוי באלה שמכשירים אותו ובמידת השליטה על הלב. מה כאן בידי האדם אם גם על הלב הוא לא שולט?

תפילה ועבודה עם החברים ומתוך זה שוב תפילה. חוץ מהעלאת מ”ן אין בידינו שום דבר, וגם את התנאים להעלאת מ”ן אנחנו מקבלים מלמעלה. אלא אם אנחנו מעלים את הרגישות שלנו לחיבור בינינו, שזו צריכה להיות צורה הדדית בינינו, איך אנחנו איש את רעהו יעזרו, אז אנחנו מגיעים לחיסרון לחיבור ואת החיסרון לחיבור הזה אנחנו מעלים למעלה, ולפי זה אנחנו גדלים. זאת העבודה.

אל תבקשו שום דבר ממה שחסר לכם אלא תבדקו מה יש לכם, ותראו שיש את זה, ואז מתוך מה שתגלו, תבקשו. אז תהיה הבקשה ממש לצורך החיבור, איחוד, פניה לבורא, או תבקשו ממנו ללמד אתכם תפילה. אנחנו מבקשים מהבורא שיעזור לנו להבין איך לפנות אליו.

שאלה: למה בעל הסולם אומר לנו את זה, זה לא קצת מחליש בדרך? אם הוא היה אומר – יש מטרה גבוהה, אתם לא מכירים אבל תגיעו, שווה, אם לא הגעתם הפסדתם הכול. פה הוא אומר, יש איזה פרס ניחומים, לא נורא, עשיתם לא לשמה, גם זה דבר גדול, עושה נחת רוח. למה?

אתה שואל כמו המקצוע שלך. היית קפטן באונייה ואז ברור לך שאם יש, יש, ואם אין, אין, פקודה – כך וכך עושים. אבל כאן יש לנו ללמוד מהספיקות, משאלות, מחוסר אונים, מכל מיני דברים שאנחנו בעצמנו צריכים למצוא את הדרכים פה ושם, וכאילו שאנחנו מוצאים אותם. הבורא עושה לנו את זה בצורה, כמו שאנחנו משחקים עם ילדים. זאת אומרת גם בעדם וגם נגדם, ושהם יהיו באמצע וילמדו מכל משחק החיים הזה. לכן כך אנחנו צריכים להשתדל לעשות. זאת אומרת לשחק בחיבור ולראות אם אנחנו מסוגלים או לא מסוגלים, באיזו מידה הבורא עוזר לנו ולא כל כך עוזר, מפריע לנו אפילו, מסתתר ומתגלה, מכל המשחק הזה בעד ונגד אנחנו לומדים אותו.

בסופו של דבר זה מה שאנחנו צריכים, ללמוד אותו. אנחנו צריכים להגיע עד ה’ אלוקיך. לא שאנחנו נעשה פעולות נכונות או לא נכונות, כאלו או כאלו אלא שבפעולות האלה אנחנו נלמד אותו, אנחנו נעשה העתקה מהבורא, ואז אנחנו נקרא אדם, הדומה לבורא. לכן כל המערכת הזאת בנויה ממצבים כאלו. אתה טועה ומתקדם, טועה ומתקדם ובסופו של דבר אתה רואה דבר והיפוכו תמיד, שרק משניים אתה כנברא יכול להרכיב את צורת העולם בשבילך, צורת המערכת, היחסים שלך עם הבורא. כך זה עובד.

תלמיד: הידיעה שלא לשמה עושה נחת רוח לבורא, וזה דבר גדול ומצוין, במה היא עוזרת לנו ללמוד אותו?

“לא לשמה” עוזר לנו להבין איך להגיע ל”לשמה”, למה הבורא עשה את זה בצורה כזאת הפוכה, ושאנחנו לומדים דבר מהיפוכו. אנחנו נשארים כנבראים, ועם זאת יש לנו הבנה והשגה שלמה בבורא. זה דבר נפלא, וכשמשיגים מתחילים להבין באיזו חכמה, באיזה יחס יפה, באיזו אהבה זה נעשה. הבורא לא מקלקל אף נטייה שלנו, הוא דואג שהאגו שלנו יישאר ותמיד נגלה את האור מתוך החושך.

שאלה: כאן כתוב בצורה מדויקת שמחשבת האדם לא מסוגלת להעריך את חשיבות עשיית נחת רוח לבורא, ואנחנו תמיד אומרים שאנחנו במצבנו דווקא צריכים כל הזמן לדבר על חשיבות המטרה, על חשיבות עשיית נחת רוח לבורא. אבל כתוב שאדם אינו מסוגל לזה, ולעומת זאת אנחנו כן צריכים לעשות את זה.

כן, ודאי, ככל שמסוגלים. אם אנחנו מקבלים בעל מנת להשפיע, אפילו להשפיע על מנת להשפיע, בכל זאת אנחנו עושים בזה נחת רוח לבורא. כמו תינוק שלא יודע, אבל בזה שהוא קיים הוא כבר מעורר תענוג בהורים שלו.

תלמיד: האם חשיבות המטרה יכולה להתגבר, לגדול או ליפול, או שזה משהו שאני לא מודד אלא עושה וזהו?

אנחנו חייבים לעורר ולהגדיל בינינו בקבוצה את חשיבות המטרה, ורק בצורה כזאת נוכל להתקדם.

שאלה: חבר שלנו בעשירייה קיבל בעיה גשמית שמעמידה אותו בפינה חסר אונים. מה התגובה שצריכה להיות לחבר כדי שהכיוון יהיה לשמה?

אם זו בעיה רצינית, אז כל הקבוצה חייבת להתחבר, להתפלל ולבקש מהבורא שהמכה הזאת תעבור, שהיא תתחלק בין כולם, ואז לכל אחד יהיה קצת ואתם תתגברו על זה ללא שום בעיה. זה מה שצריכים לעשות. זו לא בעיה של החבר אלא זו בעיה של הקבוצה, כך זה מגיע מלמעלה. עכשיו בודקים אתכם עד כמה אתם באמת מרגישים את עצמכם כקבוצה. אין בקבוצה שום דבר ששייך למישהו אחד, אפילו שזה מתגלה דרך אחד, אלא זה מכוון לכל הקבוצה מלמעלה, מהבורא. לכן תקבלו את זה בצורה נכונה, רוחנית, ואז תראו עד כמה זה מוסיף לכם כוחות ועליות.

תלמיד: הבעיה היא תמיד בחיבור בינינו, נכון?

נכון.

תלמיד: אם כך, אנחנו צריכים להגיב ביתר חיבור, לעשות פעולה.

נכון.

שאלה: אמרת שהבורא יכול לקלקל את השאיפות שלנו, את ההשתוקקות שלנו. איך זה קורה? האם אלו נפילות? איך להגיב לזה?

אני כבר לא זוכר למה התכוונתי, אבל תמיד להיות מחוברים ביניכם ולבורא, ומה שיקרה, יקרה. ותמיד לראות ביתר החיבור צעד קדימה, שהוא מציל אתכם.

קריין: שוב קטע מס’ 9.

“עיקר “תורה לשמה” נקרא בזמן שלומדין בכדי לידע בבירור גמור בתוך הדעת ממש, בלי שום ספיקות של בירור האמת “שאית דין ואית דיין [שיש דִּין ויש דַּיָּן]”.

“אית דין [יש דין]” נקרא, שרואים את המציאות, כמו שהוא נראה לעינינו. היינו שאנחנו רואים, בזמן שעובדים בבחינת אמונה והשפעה, אז נגדלים ועולים מיום ליום, כי בכל פעם רואים השתנות לטובה.

וכן להיפוך, כשאנו עובדים בבחינת קבלה וידיעה, אז רואים שיורדים מיום ליום, עד לתכלית השיפלות שישנם במציאות.

כשמסתכלים על ב’ מצבים האלו, אז רואים “שאית דין, ואית דיין [שיש דִּין ויש דַּיָּן]”. מטעם, כי בו בזמן שלא הולכים על פי דיני תורה של אמת, אז תיכף נענשים על המקום. אז רואים “שאית דין צדק [שיש דִּין צדק]”. פירוש, שרואים שדוקא זהו הדרך הטובה ביותר, ומסוגל וראוי להגיע אל האמת.

וזהו שנקרא “שהדין הוא צדק”, שרק באופן כזה יכולים לבוא לשלימות התכלית. היינו, שיבין בתוך הדעת בהבנה שלימה ומוחלטת, שאין למעלה הימנה, שרק בבחינת אמונה והשפעה יכולים להגיע להתכלית.

לכן אם לומדים על מטרה זו, להבין זאת “שאית דין ואית דיין”, זה נקרא “תורה לשמה”.

(בעל הסולם. “שמעתי”. כ”ב. “תורה לשמה”)

שאלה: אדם כבר מתוך הניסיון לאורך זמן רואה שאמונה והשפעה מעלה אותו מיום ליום, אז מה זה נקרא שהוא עובד למעלה מהדעת? למה זה נקרא שהוא עובד לשמה?

כי כל פעם כשהוא עולה, הוא עולה במדרגות למעלה מהדעת, הוא צריך לעשות מאמצים. על המאמצים האלה הוא מקבל מלמעלה כוח שמעלה אותו ולא שהוא בעצמו עולה.

תלמיד: מה אתה יכול להוסיף לנו על “יש דין ויש דיין” שהוא קורא לזה עבודה לשמה?

אתה לא יודע איך אתה עולה, במה בדיוק אתה צריך לעלות ומה יש לפנייך, אלא תמיד “ויהיו בעינייך כחדשים”. לכן זה לא שאתה מתרגל, יודע ורק מוסיף והולך, וכביכול המדרגות נמצאות לפנייך ואתה רק פוסע עליהן. אלא זה תמיד נמצא כמצבים נסתרים, ורק במאמץ שלך לעשות פעולות למעלה מהדעת אתה יכול לדאוג שהם יתקיימו.

תלמיד: מה זה “דין ודיין” בתוך הפעולות האלה?

דין ודיין זה מצד הבורא.

שאלה: ברגע שבן אדם לומד לא לשמה הוא נמצא בהסתרה, וזה בדיוק להיפך ממה שכתוב פה, שבדעת הוא לא יכול לראות אם הוא עושה לא נכון ואז הוא נענש, ואם הוא עושה נכון, אז הכול בסדר וטוב. איך לחבר את שני דברים כאלה?

אתה אומר משהו נכון. האם כשאני נכנס לשמה, אז מתגלה לי הכול והכול יהיה ברור? אם כך, איך אני מתקדם, מזה שהכול ברור? מה יוצא לי מזה? האם אני הולך לפי הדעת? אני בחרתי ללכת למעלה מהדעת, כי בדעת אני מתקדם בעולם הזה. בעולם הרוחני אני מתקדם לפי הכוח של למעלה מהדעת, זאת אומרת לא לפי השכל והרגש שלי אלא לפי שכל ורגש של השפעה, אני הולך לפתוח את מציאות לפי סגנון חדש, כמה אני יכול להשפיע. אני רוצה להפוך את עצמי מקבלה להשפעה, אני רוצה להיות יצור שפועל לפי תכונת ההשפעה ולא לפי תכונת הקבלה. וכך אני עכשיו מתקדם ברוחניות.

תלמיד: האם רק הכוונה הזאת מאפשרת לי לראות בדעת שזה כך?

בדעת אתה לא יכול לראות שום דבר.

תלמיד: אבל פה הוא כותב שאם בן אדם עושה כך, אז הוא רואה בדעת.

בדעתו שלמעלה מהדעת. זאת אומרת הוא מגלה את זה בכלים שלו.

שאלה: בהמשך למה שאמרת עכשיו, מדוע הוא כותב “היינו שיבין בתוך הדעת בהבנה שלמה ומוחלטת שאין למעלה ממנו”, כלומר אתה צריך להשתמש עם השכל שלך, איך זה יכול להיות?

כי אתה בונה את למעלה מהדעת על פני הדעת. את זה אי אפשר להבין. אתה מודד עד כמה אתה נמצא למעלה מהדעת במידה שעלית למעלה מהדעת. אבל דעת אתה צריך, בדעת אתה מודד איפה אתה נמצא.

תלמיד: מה המושג הזה מעל הדעת?

זה שאתה מודד לא לפי מידת הרציונאליות המטריאליסטית שלך, אלא לפי מידות ההשפעה שאתה יכול להפעיל.

תלמיד: בצורה פשוטה, אני עכשיו לומד, אני שומע דברים, איך אני צריך לחשוב? עדיין לא ברור לי מה המושג “מעל הדעת. מה אני צריך לעשות? על מה לחשוב?

לחשוב איך לתת, איך לתרום, איך לעשות נחת רוח לחברים ודרכם לבורא.

תלמיד: להתבטל מול הקבוצה ולא מעניין מה יהיה.

כן.

תלמיד: זה מעל הדעת.

זה מעל הדעת.

אני רק רוצה להגיד לכם דבר אחד, הנושא הזה למעלה מהדעת הוא נושא עקרוני, הוא המעבר בין העולם הגשמי לעולם הרוחני, בין זה שלא מרגישים את הכוח העליון לבין זה שמתחילים לגלות ולהרגיש אותו. אנחנו יכולים לעסוק בזה כמה זמן שנצטרך רק כדי להיכנס ללשמה, לפתוח לעצמנו את העולם העליון. לכן תתייחסו לזה בסבלנות, כמו מי שלומד באוניברסיטה צריך נניח ללמוד חמש שנים עד שהוא מקבל מקצוע. כך גם כאן, אנחנו צריכים ללמוד הרבה זמן עד שנתרגל לזה. האם אנחנו יכולים לעשות את כל הדברים האלה אקסטרני, בצורה מהירה? יכולים. אם נתחבר בינינו יותר, אז נקצר את זמן הכניסה שלנו ללשמה. זה רק לפי מידת הקשר בינינו.

אני ממליץ שתחשבו על זה, תרשמו את זה, ותסתכלו על זה בכל פעם שאתם מגיעים למבוי סתום. מה לעשות? להתגבר בחיבור בקבוצה ושוב לראות את העתיד שנמצא לפניכם. מתוך ייאוש, מכך שאתם לא יודעים איך, מחוסר אונים, רק דבר אחד יש לנו, חיבור, ומתוכו אנחנו רואים את המדרגה הבאה.

שאלה: באמצע הקטע כותב בעל הסולם, “בו בזמן שלא הולכים על פי דיני תורה של אמת, אז תיכף נענשים על המקום”, מהו העונש?

נענש במקום כלומר, מתחיל לרדת ממה שהיה לו לביטול הדעת. אז דעתו יותר מגושמת, יותר נמוכה, הוא פחות מבין, פחות מרגיש, יורד למצב של אנשים רגילים.

תלמיד: זה גם מתבטא ביחס כלפיי החברים בעשירייה?

יכול להיות, בדרך כלל כן. אבל אי אפשר להגיד שמייד זה מורגש, כי זה גם לפי האופי של כל אחד ואחד.

תלמיד: הוא גם כותב בקטע, שאם הוא יודע לזהות את זה אז הוא גם יודע להבדיל בין טוב ורע, אז כל מצבי העונש הם כמו עזרה מלמעלה כביכול?

נכון, הכול עזרה, אפילו כשאתה חושב שזה עונשים זאת גם עזרה. הבורא הוא טוב ומיטיב ורק מתוך זה הוא נותן לנו יחס. ולכן זה כמו אבא שנגיד נותן מכות לפעמים לילד אבל זה מתוך אהבה, כדי ללמד אותו.

תלמיד: אנחנו יודעים שהעבודה הרוחנית חייבת להיות בשמחה, אז איך לקבל את העונשים האלה, איך לא ליפול במצבים האלה למצב עוד יותר גרוע, אלא לקחת את זה כהזדמנות, כתוספת לחיסרון?

זה הכול תלוי בתמיכה של הקבוצה, ממש כך. אם הקבוצה תומכת אתה מתקדם כמעט ישר, הם מחזיקים אותך, תומכים, כך אתה מתקדם.

שאלה: “לשמה” ולמעלה מהדעת, במה הם דומים ובמה הם נבדלים?

“לשמה” זה למען הבורא, “אמונה למעלה מהדעת” זה אומר השפעה מעל קבלה. כעיקרון זה מצביע על מצב אחד, תלוי ביחס למה, אם זה ביחס למדידות שלי או זה ביחס לאיך אני פונה לבורא.

שאלה: האם שופטים אותנו על פי החוק או על פי המצפון?

אין דבר כזה ברוחניות, החוק הוא המצפון.

שאלה: בחיים של כל אחד מאיתנו יש עבר מאוד גדול, הווה שהוא מאוד מכביד על החברים, ועתיד שהוא מתוכנן על ידי המקובלים. במה אנחנו צריכים למקד את תשומת הלב שלנו? מה אנחנו יכולים לעשות לגבי הזמנים האלה?

אנחנו לא צריכים לעשות שום הבדל בזמנים, אלא במצבים. אני צריך להיות מחובר לקבוצה ועם הבורא בתוך הקבוצה ולא להיפרד, זה נקרא שאני, קבוצה ובורא נמצאים יחד, ואני כל הזמן מחזק, מחזק, מחזק, את החיבור הזה יחד. זה מה שצריך להיות, חוץ מזה אני לא צריך כלום. בכל המצבים שאני עובר במוח, בלב, באירועים בחיים שלי, אני מתחיל להרגיש שככול שאני מחזיק את זה ביחד, אני, קבוצה, בורא, זה נקרא “ישראל, אורייתא, קוב”ה חד הוא”, מתוך זה אני לא זקוק יותר לשום דבר, פתאום אני רואה שכל החיים שלי מנוהלים דווקא מזה.

שאלה: האם הרגשת צער שלא יכול להשפיע לבורא נחת רוח, נחשבת הרגשה רוחנית?

כן.

שאלה: האם מצב שלא לשמה זה מצב שצריכים לשמוח בו, או שצריכים לשנוא אותו ולצאת ממנו מהר?

צריכים להבין שזו מדרגה שממנה אנחנו מגיעים ללשמה.

שאלה: כיצד מגיעים להבנה שאנחנו משפיעים נחת רוח לבורא?

זה מתוך ההרגשה, מתוך כך שזה מתגלה לנו.

שאלה: איך להגיב לחברים בקבוצה שתמיד נשמעים שליליים וחסרי תקווה?

זה יפה מאוד, אז אותו אדם צריך תיקון גדול. הוא צריך לזרוק את עצמו על הקרקע, להשתחוות לפני כל החברים ולבקש מהם עזרה, שיעזרו לו להעריך אותם יותר, כי הוא מקבל כזו הכבדת לב מהבורא ולא יכול להעריך אף חבר יותר מעצמו, כולם הם כאפס, אין ואפס לפניו, ובצורה כזאת ודאי שהוא לא יתקדם אף פעם לקראת הבורא. כמו שכותב רב”ש במאמרים שלו על הקבוצה, הוא חייב להרגיש שהוא פחות מהחברים, והוא מרגיש שהם כולם אפס לעומתו, זאת ממש צורה הפוכה, אז יש לו כאן מה לעשות. עד שהוא לא יקבל לפחות במקצת שהחברים נמצאים למעלה ממנו, שתהיה לו כזאת הרגשה פנימית, אין לו סיכוי לקדם את עצמו לקראת הבורא.

זו בעיה גדולה מאוד. רב”ש כותב עוד יותר מזה, שרצוי לשפוך את עצמו כלפי החברים, להקטין את עצמו כלפי החברים ככול האפשר. לא צריך לעשות את זה כאילו שזה תיאטרון, אבל זה עוזר מאוד אם אדם מתאר שהוא פחות מכולם בקבוצה, לא ברחוב אלא בקבוצה.

שאלה: הצעת לנו לבקש מהבורא שילמד אותנו מהי תפילה. איך לשכנע את הרצון לקבל שלא יפריע לנו במאמצים שלנו להתחבר, ובמאמצים שלנו לבקש באמת שהבורא ישנה לנו את הטבע להשפעה?

אני חושב שאתם צריכים להתקשר ביניכם, לא בזמן השיעור ודאי, ולדון על זה בצורה מאוד קונקרטית. שכבר מראש אתם יודעים מהו הנושא, וכל אחד מגיע עם הדעה הברורה שלו, וכך אתם דנים. אז איך אנחנו מתקשרים? המטרה היא להתקשר, להתקשר על פני נושא זה או על פני נושא זה, ומהר מאוד אתם עוברים מנושא לנושא ככול האפשר, כדי להיות יותר מחוזקים, מהודקים, קשורים, זה מה שאני ממליץ.

שאלה: דיברת קודם על חבר שיש לו ביקורת כלפי העשירייה, גלויה וסמויה, ושהוא צריך לעשות תיקון. איך אנחנו צריכים להתייחס אליו זה ברור, אנחנו צריכים כנראה להתבטל, אבל איך לגשת אליו נכון כדי שהוא יוכל לשמוע את מה שאמרת עכשיו? זה נשמע בלתי אפשרי.

אם אתה מתאר לעצמך שזה הבורא מעמיד לך את הניסיון הזה, ואתה צריך לעשות כאן כל דבר אפשרי כדי למשוך את החבר הזה אליך, אז מה אתה צריך יותר? תעשה כל מיני דברים, תלך לעוד כמה חברים, תעשה משהו, תגיד שיש לך יום הולדת, אתה רוצה לעשות מסיבה ותזמין כמה חברים, תזמין את הקבוצה למסיבה הזאת, לא צריכים הרבה רק בקבוק יין וקופסת ביסקוויטים, ואז תדברו סביב זה כדי לשבור את המצב. תברר מתי יש לו יום הולדת, תשלח לו אי מייל שאתה מאחל לו הצלחה בחיים, עוד כל מיני דברים כאלה, תנסה להתקרב, זה טוב.

תדעו שהמכשולים הגדולים שיש בדרך כדי להתקרב מחבר לחבר הם דווקא מגיעים מהבורא. והבורא צריך לעשות את זה כדי לתת לנשמות את המכשולים האלה כדי שהם יתעלו מעליהם, כדי שהם יתגברו עליהם, כדי שהם יבינו את גודל החיבור, ועד כמה הבורא עשה את זה בכוונה, שזה שייך לבריאה, בר ממדרגה, בר ממנו. אז כדאי לעשות את זה, דווקא זה מה שבונה אותנו.

לוקח שנים, לפעמים עשרות שנים עד שאדם מבין את זה, מרגיש את זה, מגיע לזה. וככול שהנשמה יותר גבוהה אז יש לה יצר רע יותר גדול, ויותר קשה לה לעשות את ההתקרבות מאחד לאחר.

קריין: קטע מס’ 10.

“על ידי זה שהתחתון מרגיש את רוממותו יתברך, אזי הוא מתחיל להבין, שכדאי להתבטל אליו ולהתבטל ממציאותו עצמו.

ואז הוא מרגיש שכל זה שיש לו מציאות, הוא רק מטעם שרצונו יתברך הוא כך, שיש רצון לה’, שיהיה לתחתון מציאות, אבל הוא כשלעצמו רוצה להתבטל ממציאותו, נמצא אז שכל חיותו שהוא מרגיש, הוא על חשבון לשמה, ולא על חשבון עצמו”. העולם שלנו גם הוא מסודר רק כדי להביא אותנו ללשמה, כל הדברים הקטנים ביותר. מתחילת הבריאה וכול מה שיצא ממחשבת הבריאה, הכול רק כדי להביא את כל הנבראים ללשמה. “וכשמרגיש הרגשה זו, נבחן אז שכבר יש לו התיקון של המ”ן. ואז הוא מוכשר גם כן לקבל את המ”ד, שכבר אין ביניהם שום סתירה, כי גם התחתון רוצה בטובת העליון ולא לתועלת עצמו.

וזה נבחן כשהעליון נותן לתחתון בחינת מוחין, אזי הוא נותן לו גם את הלבושי מוחין, כנ”ל שנותן לתחתון את השפע וגם את כוח המסך, שהוא הרצון להשפיע. וזה ענין “מתוך שלא לשמה באין לשמה”.”

(הרב”ש. 587. “עליון מברר לצורך התחתון”)

קריין: שוב קטע מס’ 10.

“על ידי זה שהתחתון מרגיש את רוממותו יתברך, אזי הוא מתחיל להבין, שכדאי להתבטל אליו ולהתבטל ממציאותו עצמו.

ואז הוא מרגיש שכל זה שיש לו מציאות, הוא רק מטעם שרצונו יתברך הוא כך, שיש רצון לה’, שיהיה לתחתון מציאות, אבל הוא כשלעצמו רוצה להתבטל ממציאותו, נמצא אז שכל חיותו שהוא מרגיש, הוא על חשבון לשמה, ולא על חשבון עצמו.

וכשמרגיש הרגשה זו, נבחן אז שכבר יש לו התיקון של המ”ן. ואז הוא מוכשר גם כן לקבל את המ”ד, שכבר אין ביניהם שום סתירה, כי גם התחתון רוצה בטובת העליון ולא לתועלת עצמו.

וזה נבחן כשהעליון נותן לתחתון בחינת מוחין, אזי הוא נותן לו גם את הלבושי מוחין, כנ”ל שנותן לתחתון את השפע וגם את כוח המסך, שהוא הרצון להשפיע. וזה ענין “מתוך שלא לשמה באין לשמה”.”

(הרב”ש. 587. “עליון מברר לצורך התחתון”)

שאלה: איך להישאר כנברא וגם למלא את הנבראים?

איך שאתה מבין. אתה חושב על משהו אחד, האחר חושב על משהו אחר, ואתה אומר את מה שאתה חושב.

שאלה: אמרת שכל המציאות, גם בפרטים הקטנים שלה, מכוונת כדי להביא אותנו ללשמה. מהו המרחב הפנימי שבטבע, שבבריאה, שהכול עובד רק לכיוון הזה?

“לשמה” זאת תכונת הבורא, השפעה. מהמצב שלנו עד למצב של הבורא יש 125 מדרגות כדי לתקן את הטבע שלנו שהוא רצון לקבל שיקבל יותר ויותר כוונה בעל מנת להשפיע או לשמה, עד שמגיעים ללשמה השלם.

תלמיד: מה זה לשמה השלם?

לשמה השלם הוא שעל כל הרצונות והמחשבות של הנבראים או של האדם יש כוונה על מנת להשפיע.

תלמיד: כתוב שנותנים לתחתון גם את השפע וגם את כוח המסך, מה זה?

הוא נותן לו גם כלים, כלומר צמצום, מסך ואור חוזר, וכשהם קיימים בתחתון, אז הוא ממלא את הכלי באור העליון.

תלמיד: האם לבושי מוחין הם הרגשת גדלות הבורא?

כן, עד כמה הבורא הוא המשפיע, הגדול והעליון.

שאלה: אם אני עושה פעולה בעל מנת לקבל, אז אני מרגיש חזק מאוד שזה ברצון לקבל, אבל אם אני מנסה להתבטל, אז אני לא מרגיש תחושה של לשמה. איך זה אמור להרגיש?

אני לא יכול להגיד לך איך זה אמור להרגיש. אם תכונת ההשפעה תתגלה בך, אז תרגיש. טוב שאתה משתוקק לזה.

שאלה: מה בין תורה לשמה לבין לשמה כפשוטו?

תורה לשמה זו המערכת שמתקנת את האדם בעל מנת להשפיע, ולשמה כפשוטו אלו התכונות בהן אדם נמצא ועובד.

שאלה: האם הביטול הוא חלק עיקרי בהתקדמות?

כן.

שאלה: לפי מה שכתוב רק כשאתה מוכשר אתה יכול לקבל את המ”ד. ואני חשבתי שאתה מעלה מ”ן ובצורה אוטומטית מקבל את המ”ד. מה זה להיות מוכשר לקבל את המ”ד?

איך אתה יודע שאתה מעלה מ”ן בצורה נכונה?

תלמיד: זו השאלה, איך אני יודע?

זו לא שאלה, זה ברור, אם אתה לא מקבל מ”ד, אז לא העלית מ”ן.

תלמיד: מה זאת אומרת להעלות מ”ן בצורה נכונה?

אתה פונה לבורא עם החיסרון הנכון ומבקש ממנו, ואם אתה לא מקבל במקום, אז סימן שלא ביקשת כמו שצריך.

תלמיד: מה זה אני מעלה נכון את המ”ן ואז אני רואה שאין תשובה מהבורא?

כן, אתה מעורר את הבורא לעזרה אליך.

תלמיד: מתי? כאשר אני נמצא בכאב מסוים?

כאשר אתה מבקש, מאיפה אני יודע מתי?

תלמיד: מתי אני מגיע למצב שאני מעלה מ”ן כאשר אני נמצא בצרה כלשהי?

ודאי, אחרת מה זה מ”ן? מ”ן זה העלאת חיסרון, למה החיסרון? אין לך חיסרון אחר חוץ מהשפעה, שאתה רוצה לאהוב את כולם, שאתה רוצה להשפיע לכולם.

תלמיד: זאת אומרת רק כאשר אני מרגיש איזו מכה נוחתת עליי, רק אז אני יכול להרים מ”ן?

מה זו מכה? שאתה לא יכול להשפיע.

תלמיד: בסדר, זה אתה אומר, כאשר אני מרגיש צרות שיש צרה על הראש שלי.

אתה מרגיש צרה הכוונה שאתה לא יכול להשפיע.

אז אתה מעלה את הבקשה שלך לבורא שהוא יעזור לך להיות בהשפעה.

תלמיד: אני רק רוצה לצאת מהצרה הזאת, ואתה קורא לזה השפעה.

את הצרה הזאת הבורא שולח לך כדי שאתה תבקש כוח התגברות על הצרה להשפיע לזולת, לאחרים.

תלמיד: הבנתי, הוא מוביל אותי לצרה, כדי שאני אשפיע.

הצרה הזאת מסתירה ממך את האפשרות להשפיע.

תלמיד: יפה, הוא עושה את זה בתחכום גדול מאוד.

נניח כואב לך ראש ואתה לא יכול להתרכז בשום דבר ולא יודע מה לעשות, אז אתה מבקש מהבורא, אני לא יכול להשפיע לזולת מפני שיש לי כאבי ראש, תעזור לי להיפטר מכאבי הראש כדי שאני אוכל עם ראש צלול להשפיע לזולת כי רק זה אני צריך, דרך הזולת אני יכול להשפיע אחר כך אליך, זאת התפילה, את זה אתה מבקש ואז תראה איך אתה תקבל מ”ד.

תלמיד: זאת אומרת המ”ד זה התשובה של הבורא אליי?

כן.

שאלה: אם האדם מחזיק בבורא יוצא שכל החסרונות שלו מסתדרים כמ”ן?

אני לא יודע מה זה האדם מחזיק את הבורא. כל פעם אנחנו צריכים לחדש את הקשר.

שאלה: אמרת שעלינו לעבוד עם מה שיש לנו, מה זאת אומרת המצב של מוחין בעשירייה?

אור החכמה. בעשירייה אני לא יודע שהם כבר מסודרים בצורה כזאת שבהם כבר יכולים להתפשט כבר אור החכמה מלמעלה? מוחין בדרך כלל זה אור פנימי שממלא את הפרצוף.

שאלה: לפי הדוגמה שנתת, אם הבורא נתן לי מצב עכשיו שכואב לי הראש אז אני רוצה או לא רוצה מה שיש לי בלב זה שייפסק הכאב ראש, שייפתר, אני יכול להגיד איזו תפילה שאני רוצה, שייפתר בשביל שאני אצליח להשפיע אבל באמת מה שאני רוצה שזו התפילה, שכאב הראש ילך. איך אדם יוצא ממצב כזה?

אם אתה מתפלל שכאב הראש ילך, זה לא בסדר, כי הבורא שלח לך כאבי ראש ורוצה שאתה תשתדל להעלות חשיבות ההשפעה למעלה מכאבי הראש.

תלמיד: אני מבין.

אם אתה מבין, אז תתפלל על זה.

תלמיד: יש לנו חברים שנמצאים במצבים כאלה שהדוגמה של כאב הראש לא מאפשרת להם לחשוב על שום דבר חוץ מזה שייפסק כאב הראש, אומנם שהם מאוד רוצים לחשוב אחרת כמו שאתה אומר.

אבל זה לא בסדר.

תלמיד: אז מה עושים?

מחברים תפילה שלמה, שאני צריך להגיע למצב מסוים רוחני, ומה שיש לפניי עכשיו הפרעה גשמית, אני חייב לסלק אותה או להתגבר עליה כדי להתפלל בצורה נכונה, כדי להעלות מ”ן לצורך הנכון, אחרת זה לא ילך. אני לא יכול עכשיו להגיד יש לי פצע באצבע, אז עד שאני לא ארפא אותה אני לא חושב עליך.

תלמיד: איך החברים יכולים לעזור לאותו חבר שיש לו פצע או כאב ראש?

להתפלל עבורו.

שאלה: איך להשיג שליטה על הלב ומהי מידת השליטה על הלב?

לב זה רצון, מידת השליטה על הרצונות של עצמו זה בעצם השליטה על הלב.

שאלה: ברצון לקבל אנו מרגישות שאנו עומדות על הקרקע, אבל המעבר להשפעה מורגש כאובדן אחיזה לגמרי, על מה לסמוך ברצון להשפיע?

ברצון להשפיע אנחנו יכולים לסמוך על הכול. כמה שיש בנו רצון להשפיע אנחנו יכולים להיות מחוברים, דבוקים אליו ובזה אנחנו יכולים לעשות את הכול. כל מהפך בעולם אנחנו יכולים לעשות ברצון להשפיע.

שאלה: אילו פעולות עליי לנקוט כדי לעזור לחברות שלי להשיג את הכוח של המסך?

בעיקר זה החיבור בינינו ומתוך החיבור בינינו אנחנו נבין איך אנחנו יכולות הלאה לעבוד עם כוח החיבור.

שאלה: האם יש דרגות של הזדככות בתוך לא לשמה ועד כמה חשוב בתוך לא לשמה לשאוף לפעולות טהרה?

ודאי שמלא לשמה אנחנו צריכים לשאוף לכל הפעולות של חיבור והשפעה, פעולות הטהרה מה שנקרא. וכך מלא לשמה מגיעים ללשמה.

שאלה: כשאדם משיג את גדלות הבורא ומחליט שכדאי לבטל את עצמו בפני הבורא האם זה כבר השגת לשמה או עדיין לא לשמה?

זה עדיין לא לשמה שמביאתו ללשמה.

שאלה: למה הכוונה שאין האיברים מסכימים לדעה של להשפיע ולא לקבל כלום במה זה בא לידי ביטוי באדם?

זה שחוץ מהחיבור עם החברים והבורא הוא לא רוצה להיות בקשר עם שום דבר.

שאלה: למה התנאי שאדם צריך לעבוד להשפיע בתכלית השלמות הוא התנאי כל כך הכרחי מלכתחילה?

כי זו תחילת הרוחניות, העולם הרוחני נמצא בצורה הפוכה למעלה מהעולם הזה בצורות ההפוכות של הטבע, אם אנחנו רוצים להגיע אליו בבקשה, יש לנו תנאים, אתם רוצים בקשה, אתם לא רוצים אז תישארו כך ותמותו ושוב תצטרכו להיוולד ושוב למות. זה לא תלוי בכם עד שאתם תבחרו שאתם רוצים להתעלות לדרגה הבאה, לעולם הרוחני, זה הכול. יש לנו רק בחירה אחת להיות בעל מנת להשפיע, רוצים להדמות לבורא? תהיו בדרגה שלו, נצחיות, שלמות וכן הלאה, אתם לא רוצים תישארו בהמות, חיות.

שאלה: מדוע הבורא נותן לאדם הרגשה של חשיבות עצמו אם האדם צריך דווקא רצון לביטול עצמו המוחלט בפני הבורא?

כדי שתהיה לאדם אישיות ויוכל לוותר עליה.

שאלה: מהם דיני תורה של אמת שלפיהם עלינו ללכת לפי בעל הסולם?

רק חיבור עם כל יתר הנבראים כדי להביא אותם לצורת אדם הראשון לפני השבירה.

שאלה: כתוב שרואים שכאשר אנו עובדים באמונה והשפעה, אנו גדלים ועולים מיום ליום, שכן בכל פעם אנו רואים שינוי לטובה. אנחנו גם אומרים שככל שאנחנו מרגישים רחוקים יותר מהמטרה אנחנו מתקדמים יותר, בבקשה תעזור לנו לפתור את הסתירה הזאת.

אני לא רואה בזה סתירה, שאני מרגיש יותר רחוק מהמטרה אבל אני מרגיש שיש מטרה והיא רחוקה, אבל היא רצויה והיא רחוקה, אז אני מאוד משתוקק אליה. כך גם בעולם הזה, אני רואה משהו יפה מבחוץ מרחוק, זה מושך אותי, אני רוצה להגיע לזה, ככל שאני מתקרב אני רואה שזה לא כל כך יפה וכל מה שהיה מתנוצץ, הכול רק היה נראה לי כך וזהו. רק כשאנחנו עוברים לעל מנת להשפיע, כשאנחנו מקבלים את הטבע האחר, אז בשבילנו אנחנו כבר נמצאים למעלה מהאגו שלנו ואנחנו לא יכולים לקלקל את ההתרשמות שלנו בקשר לאם אנחנו רחוקים או קרובים.

שאלה: שמעתי שאנחנו יכולות להשפיע רק בעשירייה אז איך קשורה הפצה להשפעה?

הפצה זה לא השפעה, בהפצה אני מעורר את הקהל הרחב בצורה כללית לכך יש מטרה לכל מקרי העולם הזה, והמטרה הזאת היא לגלות את האמת, באיזה מקום אנחנו נמצאים. היום דווקא אנחנו מקבלים מכל המדעים ומדענים את ההתרשמות הזאת שאנחנו לא יודעים איפה אנחנו נמצאים.

היקום שלנו כאילו עכשיו נראה לנו כמשהו סגור ולא ידוע מה מחוץ לו, ואיפה אנחנו קיימים, ואיפה הכוחות אלו שעדיין נסתרים ביקום ומנהלים אותנו ואנחנו לא מבינים מי אנחנו ולאן אנחנו הולכים. אז כל הדברים האלה הם מנענעים אותנו ומושכים את היסוד מתחת רגלינו, וזה הכול כדי שאנחנו נבין שאנחנו לא יודעים מה קורה ואיפה אנחנו נמצאים בנקודה השחורה של כל העולמות.

ולא שהיקום הוא גדול, זה רק נדמה לנו בתפיסתנו שאנחנו נמצאים בחלל גדול וכן הלאה. אז לאט לאט אנחנו נגלה באיזה מקום אמיתי אנחנו נמצאים ושאין במקום הזה שום דבר חוץ מכוח אחד הרצון לקבל שסוגר אותנו ועוצר אותנו במצב הזה וזהו. כך יהיה עד שאנחנו נקבל רצון אחר הפוך מהרצון להשפיע, שזה תכונת העולם העליון.

לפני זה אנחנו כל הזמן נגלה את עצמנו בצורה יותר ויותר סגורה, חשוכה, מצומצמת, וזה מה שיש לנו בעולם הזה. עד שנרגיש שאנחנו חייבים לברוח מכאן, מכל הצינוק הזה.

שאלה: כדי שהעשירייה תגיע ללשמה האם חייבים שכל החברות ישיגו את זה?

מפני שאנחנו קשורים זה אל זה בארגון אחד, אז אנחנו צריכים להגיע לאיזו מסה קריטית כשעוברים ללשמה, אולי עשרים אחוז מסך כול החברים והחברות שלנו, וכל היתר כבר יימשכו אחריהם. זה לפי החוק שבכל צורה רוחנית יש לנו “ראש”, “תוך”, “סוף”, ומה שיש בראש, מתקיים אחר כך בתוך, ומתקיים בסוף. לכן אנחנו צריכים לקיים אפילו חלק קטן מכל המציאות שלנו שיהיה בעל מנת להשפיע כדי שכולנו גם נתחיל להיכנס לעל מנת להשפיע.

שאלה: כשעובדים רואים שכל הזמן מתחדדות שתי השאלות האלה של מי ובשביל מה אתה עובד, אתה מצליח להשתיק אותן כשאתה מגיע לעשירייה אבל אז כשאתה יוצא ממנה בחזרה לחיים, השאלות האלה תמיד מתגברות ומשתלטות עליך. איך לתת ליצר הרע הזה איזה נוק אאוט כזה שיפסיק להטריד?

רק על ידי חיבור, כמו שאתה אומר. נכון שבזמן שאתה מחובר עם החברים, אתה נמצא למעלה מהשאלות האלו, והן באות רק בזמן שאתה לבד. לבד זה מחוץ לרוחניות, מחוץ לעשירייה, אתה צריך כל הזמן להרגיש את עצמך שאתה נמצא בעשירייה ואז כל השאלות שלך יתעוררו רק כדי להזיז אותך קדימה למטרת הבריאה.

תלמיד: איך למקד את השאלות האלה שיבנו בי את הכוונה ולא יורידו אותי למטה? הרי השאלות האלה נועדו בשביל שאני אוכל לכוון את עצמי למעלה ואני כל הזמן לא יודע אם חסר איזה כוח, והעשירייה גם מתפללת, יושבים ביחד, דנים, מתפללים, ויש משהו שפשוט כל פעם מחדש גונב לך את היגיעה הזאת.

זה נדמה לך, אבל אם אתה רוצה לזרז את הזמנים זה רק על ידי חיבור עם החברים, תנסה איכשהו להתחבר.

תלמיד: האם השאלות האלה נעלמות מתישהו?

הן נעלמות כאשר נעלמים בך המצבים הקודמים ואתה צריך ללכת הלאה, אין יותר מה להגיד.

(סוף השיעור)