YESOD: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Lesson on the topic of “Rosh HaShana”

שיעור בוקר 21.09.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ראש השנה – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא “ראש השנה”. קטעים נבחרים מהמקורות. קטע מס’ 12.

ראש השנה הוא תחילת התיקון של אותה מערכת אדם הראשון, אותה הנשמה שהבורא ברא ונשברה, ועכשיו עלינו להשתדל להביא אותה לתיקון על ידי המאמצים שלנו, עם התכונות הרעות שבנו. על ידי כך שאנחנו מתנגדים לתיקון ודרך ההתנגדות אנחנו בכל זאת רוצים להקים אותה הנשמה, אותו אוסף נשמות שנשברו ונפרדו זה מזו לנשמה אחת. ואז אנחנו בונים ממש עולם חדש, מלכות חדשה, וזה מה שקורה לנו בחג, בזמן שנקרא “ראש השנה”, תחילה חדשה.

“ראש” זה התחלה, ו”שנה” זה מצב חדש, ובמצב הזה אנחנו מרכיבים את כל הכוחות שהיו במערכת הזאת שנקראת “אדם הראשון” לפני החטא, לפני השבירה, ואת כל הכוחות שהתגלו בזמן החטא, זאת אומרת בזמן השבירה. הבורא אומר, “בראתי יצר רע”, ובזה הוא שובר את המערכת אדם הראשון שהייתה לפני השבירה, ואנחנו צריכים להקים אותה מחדש, עם כל הכוחות הרעים והטובים יחד, וזה עניין “בניין המלכות”.

תשאלו ככל האפשר כדי שיהיה ברור מה נעשה. אנחנו נמצאים בקטעים שנקראים “בניין המלכות”.

קריין: קטע מס’ 12.

“ראש השנה, הנקרא “ימים נוראים”, כמו שאומר האר”י הקדוש, שראש השנה הוא ענין בנין המלכות, הנקראת “מידת הדין”. ו”מלכות” נקראת, שכל העולם הולכים לפי בחינתה, היות שמלכות נקראת “כנסת ישראל”, שבה כלולים כל השישים רבוא נשמות ישראל. שכל עבודת של ראש השנה היא לקבלת עול מלכות. לכן אנו מתפללים “מלוך על כל העולם כולו בכבודך”. 

כלומר, שהמלכות שצריכים לקבל ולהמליך עלינו את מלכותו ית’, שלא תהיה לה צורה של שכינתא בעפרא, אלא צורה של כבוד. לכן אנו מתפללים בראש השנה “וכן תן כבוד לעמך”. היינו, שאנו מבקשים, שה’ יתן לנו, שנרגיש בחינת כבוד שמים. היות שראש השנה היא בחינת מלכות שמים, שהיא בבחינת שכינתא בעפרא. לכן ראש השנה הוא הזמן, שאנו צריכים לבקש מה’, שנרגיש את הכבוד שמים, כלומר שמלכות שמים תהיה בכבוד אצלנו.” 

(הרב”ש. מאמר 45 “מהו ‘הנסתרות לה’ אלקינו’ בעבודה” 1990)

אני אחזור.

“ראש השנה, הנקרא “ימים נוראים”, חזקים, טובים, רגישים, גבוהים מאוד, קובעים מאוד את המצב, שהוא ראש. “כמו שאומר האר”י הקדוש, שראש השנה הוא ענין בנין המלכות,” זאת אומרת שליטה. “הנקראת “מידת הדין”.” כוח גדול. “ו”מלכות” נקראת, שכל העולם הולכים לפי בחינתה,” היא מחייבת את כל העולם, את כל ההבחנות האחרות להיות תחתיה, תחת שליטתה הברורה והקבועה “היות שמלכות נקראת “כנסת ישראל”,” שהיא כונסת בתוכה, כוללת בתוכה את כל הנשמות. “שבה כלולים כל השישים רבוא נשמות ישראל. שכל עבודת של ראש השנה” מצד האדם “היא לקבלת עול מלכות.” להימצא תחת השליטה העליונה שהיא מסדרת את כולם. “לכן אנו מתפללים” אנחנו רוצים שזה יקרה, אנחנו מוכנים שזה יקרה “מלוך על כל העולם כולו בכבודך”. אנחנו רוצים שהבורא יגלה את הכבוד שלו, את השליטה שלו, את הגדלות שלו על כולנו, שכולנו נרגיש את זה, ואז נסדר את עצמנו בצורה נכונה.

“כלומר, שהמלכות שצריכים לקבל ולהמליך עלינו את מלכותו ית’,” מלכות שמים, שליטת הבורא. זאת השליטה וזה הכוח דראש השנה שצריכים להיות עלינו, אחרת אנחנו לא מתייצבים נכון ואנחנו לא מכוונים נכון להתפתחות שלנו מהמצב הזה והלאה. “שלא תהיה לה צורה של שכינתא בעפרא,” זאת אומרת, שהבורא יהיה כביכול לא חשוב בעינינו, ששליטתו לא תהיה חשובה. “אלא צורה של כבוד. לכן אנו מתפללים בראש השנה “וכן תן כבוד לעמך”.” אנחנו מבקשים שהבורא ייתן לנו להרגיש כבוד שמים, את כבודו. שכל כך נתפעל מגילוי הכבוד שלו, השליטה שלו, הכוחות שלו, עד שפשוט נשתחווה ונעשה כל מה שצריך, מה שהוא ידרוש מאתנו.

זה כל כך ילחץ ויכוון את האגו שלנו, שאנחנו לא נרגיש שהוא נמצא בנו, אלא רק כבוד הבורא הוא השולט בעולם. “היינו, שאנו מבקשים, שה’ יתן לנו, שנרגיש בחינת כבוד שמים. היות שראש השנה היא בחינת מלכות שמים,” שמים זה המלך. “שהיא בבחינת שכינתא בעפרא.” וכל הכוחות האחרים כנגד הבורא הם חשובים כעפר, ממש כאפס. זה לא שהם לא קיימים, אבל הם נמצאים תחת רגלינו. “לכן ראש השנה הוא הזמן, שאנו צריכים לבקש מה’, שנרגיש את הכבוד שמים, כלומר שמלכות שמים תהיה בכבוד אצלנו.” שאנחנו נרצה להרגיש אותה, ונרצה להיות תחתיה, ושזה יקבע לנו את כל החיים.

זאת אומרת, בזמן שהבורא ברא את היצר הרע הוא נתן ליצר הרע תוקף ואנחנו צריכים לעשות כאן בירור שאנחנו רוצים להמליך עלינו דווקא את כוחות ההשפעה, כוחות החיבור, כוחות האהבה, כוחות הבורא, ואת כל הכוחות ההפוכים ממנו להחשיב כעפר.

שאלה: מה זו המלכות העליונה?

זו שליטת הכתר, שליטת הבורא, שליטת הרצון להשפיע, אהבה, חיבור. את כל התכונות האלה של מלכות, תכונות הבורא, אנחנו צריכים להמליך עלינו, להעלות אותן למעלה בחשיבות מעל הראש שלנו.

תלמיד: מה זה בדיוק? זו צורת חיבור מיוחדת שלנו?

ודאי שאנחנו צריכים להשיג את זה בחיבור בינינו, אבל חוץ מזה אנחנו צריכים להקים את מלכות שמים הזו אצלנו במודעות שלנו, בהכרה ובהבנה שלנו, שהבורא ייראה בעינינו כמלך, כחשוב, כגדול, כמיוחד, זה מה שאנחנו רוצים להרגיש.

שאלה: נגיד יש בינינו את החיבור הכי רציני ועמוק, מה זה אומר שבאיזשהו שלב זה מתחיל להיקרא “מלכות העליונה”? מה מתווסף לחיבור הקיים?

שאלה טובה. לא מספיק לנו סתם להתחבר בינינו, אלא אנחנו צריכים להרגיש בתוכנו שהרצון להשפיע שלנו, הרצון להתחבר בינינו עד אהבה, חיבור עמוק בינינו, הוא נעשה בשבילנו הכי חשוב. שאין יותר חשוב מהחיבור הפנימי בלבבות שלנו ‘כך שלא אכפת לנו מכל העולם’ לא אכפת לנו שום דבר בחיים, רק שהחיבור בינינו יהיה למעלה מהכול, ושהוא יקבע לנו את כל המציאות ואת כל החיים. זה נקרא בינתיים “לקבל עול מלכות שמים”, ויש בזה עוד ועוד דרגות.

שאלה: מה זה “עול מלכות שמים”?

רק עכשיו הסברתי את זה. אנחנו רוצים לקבל על עצמנו את כוחות ההשפעה, האהבה, החיבור, ההדדיות, הערבות, כל מה ששייך לציור הבורא, לתכונת הבורא, ושזה יהיה הכי חשוב לנו ויקבע לנו את כל החיים. זה נקרא “לקבל עול מלכות שמים”. שהתכונות האלו שהן תכונות הבורא הן יקבעו לנו את כל החיים.

תלמיד: למה קוראים לזה “עול”?

כי זה נגד הרצון לקבל שלנו, אנחנו צריכים לקבל את זה בכוח. אף אחד לא רוצה לקבל את העול הזה, והקבלה הזאת היא קבלה ממושכת עד שכל הרצון לקבל ייכנע, ואנחנו נרצה להיות תחת הכוח הזה של השפעה, אהבה, חיבור, ערבות.

שאלה: האם כל האכזריות שאנחנו חווים בחמשת החושים שלנו, מיועדת לתקן את תפיסת המציאות שלנו, כדי שנשנה אותה?

בדיוק, אתה צודק. היצר הרע נברא על ידי הבורא בכוונה, כדי שאנחנו הנבראים נוכל להרגיש כנגד היצר הרע הזה את תכונות הבורא, להידבק אליהן ולהיות כמוהו – למרות שאנחנו בעצמנו קיימים ונשארים גם כלולים מהרצון לקבל ההפוך מהבורא.

שאלה: לא מסתדר לי שאני אמור לבקש על עצמי, כשאני צריך לבקש את מלכות שמים. הרי אני לא אמור להרגיש שזה למען עצמי, אלא העולם צריך להרגיש, החברים. בשבילי זו ממש סתירה.

יש תפילה שאני מבקש לאהוב את החברים, זה דבר אחד. ויש תפילה שאני מבקש שהבורא ישנה לי את התכונות שלי, ולשתיהן יש מקום, גם לזו וגם לזו. תחשוב.

שאלה: האם עלינו לראות את ראש השנה כהזמנה מהבורא, להיות יותר פתוחים כלפיו בחיבור בינינו?

גם כן. אבל קודם זה תיקון, כשאנחנו רוצים להידמות לבורא כמה שאפשר. זו התחלה, זה הראש של השינוי בנו שאנחנו רוצים שיהיה.

שאלה: למה ראש השנה נקרא “ימים נוראים”?

הכינוי “ימים נוראים” הוא בגלל שיש לנו שינויים מאוד מאוד חדים, ואנחנו עובדים נגד הרצון לקבל הגדול, האמיתי שנקרא “נורא”, עם הכוח הגדול של הבורא שנקרא “נורא”. וזו תחילת התיקון בנקודה ההתחלתית שלו, כשגם הרצון לקבל וגם הרצון להשפיע, שני השפיצים האלה, באים ומתחילים חיבור בהפכיות ביניהם. אנחנו צריכים להרגיש את זה ועוד נדבר על זה. זה גם לפי שמות הבורא, “המלך הנורא”, “הגדול”, “הגיבור והנורא”. עוד נלמד על זה.

שאלה: כתוב לגבי ראש השנה, שהמלכות העליונה נראית כמו הכבוד שלו. עבורנו הכבוד שלו זה חושך, או אור?

עבורנו כבוד הבורא זה מעל הכול, כי זה קובע לאיזה כיוון אני הולך להתפתח. האם אני קובע את כיוון ההתפתחות שלי לקראת הבורא, או לקראת משהו אחר שאני לא יודע לאן ואיך.

לכן כל התפילות שלנו בראש השנה, הן מכוונות לבורא עצמו. אנחנו רוצים להיות תחתיו, אנחנו רוצים שהוא ישלוט עלינו. והתפילה העיקרית שלנו היא, “תמלוך על כל העולם בכבודך המלך” וכן הלאה.

שאלה: למה בכדי להיות אדם, עלינו לעלות בסולם מעלות האדם שהכין לנו בעל הסולם?

כי רק בצורה כזאת אנחנו מגיעים לדרגת האדם, “להידמות לבורא”.

שאלה: בימים הקשוחים האלה, גם הקבלה וגם ההשפעה באים לצורה מרבית, וכאן העשירייה הכי תעזור כדי שלא יהיה קצר?

לא כל כך הבנתי את השאלה. ראש השנה זה כשהאדם עושה חשבון אחרי שהוא בודק את עצמו ורואה שהוא מלא חטאים ויש לו מה לעשות עם עצמו כדי להתקרב לבורא. לכן הוא מחליט שהוא חייב לעשות כאן צעדים קדימה לקראת הבורא. ואז הוא לומד גם, שהתקרבות לבורא יכולה להיות רק אחרי שהוא משנה את הלב שלו, כי בלב שלו הוא בונה את בניין המלכות שתהיה דומה לתכונת הבורא, לכתר, להשפעה, לאהבה.

ולעשות את זה הוא יכול רק על ידי פעולות צדדיות נוספות, כשהוא מתחבר עם החברים, כי אחרת הלב לא ישתנה. הוא חייב לחבר את הלב שלו לחברים ויחד איתם, עם ליבם של החברים, לעשות מיקס כזה, ערבוביה, שכל הלבבות יהיו כמו לב אחד, ומתוך הלב האחד הזה, הוא יוכל להרגיש את יחס הבורא אליהם.

ורצוי שיהיו עשרה אנשים, לא יותר ולא פחות, כי כך זה לפי המבנה הכללי שהבורא ברא מלכתחילה. כי צורות היחס בין הבורא לנבראים צריכות לעבור עשרה שינויים, מטרמפוזות עד שהן מגיעות לתכונת הנברא מתכונת הבורא. ולכן אם יש לנו עשרה חברים, שאומנם הם יכולים להיות פחות מעשרה, כי הבורא יסדר את זה שהם יהיו כעשרה, לא לפי המספר, אלא לפי התכונות – ואז אנחנו משתדלים להתחבר יחד כמו לב אחד.

וככל שאנחנו משתדלים להתקרב בלבבות, במידה הזאת, אנחנו נותנים לבורא מקום לשלוט בלב שלנו. ואז אנחנו מבקשים ממנו, “תהיה מלך, אנחנו בינינו בשבילך בית, בית מקדש ואנחנו רוצים שזה יהיה מקום של השפעה, ואתה תשב שם ותמלא אותו, כי בנינו לך משכן של כבוד, שאתה תמלא את הקשר הזה בינינו. אנחנו כל הזמן רק רוצים לשמור על הקשר בינינו, שישתפר ויגדל כך, שאתה תתפתח בנו, תתגלה בנו יותר ויותר. ואז בלב שלנו האחד שאנחנו בונים בינינו, אנחנו רוצים שאתה תמלא אותו, תשפר אותו ואנחנו נגיע למצב שכל הכלי שלנו, יהיה מתאים למילוי אליך”.

תלמיד: תכונת המלכות שמשתנה בעשירייה, היא באה לידי ביטוי פעם בחבר אחד, ופעם באחר, או שזה משהו קבוע?

לא, זה לא שייך לאף אחד, זה שייך לכולם. האדם כבר מתחיל לבטל את עצמו, להפסיק להרגיש עצמיותו, הוא מתחיל להרגיש איך הוא נמצא יחד עם כולם ואין ביניהם שום הבדל שהם מחולקים. ככה זה קורה, לא נשארת אישיות מאף אחד. הבורא ממלא את כולם ומחבר את כולם כך, שכולם באור ישר ואור חוזר ביניהם הופכים להיות אחד.

שאלה: האם מלכות זו הספירה היחידה שצריכה תיקון, היא היחידה שנשברה?

כן. מלכות נמצאת בכל מקום, והשליטה של האדם בכל תכונה ותכונה נקראת “מלכות”.

שאלה: אנחנו אומרים שברוחניות אין זמן ומקום, אז מה מיוחד בזמן הזה, שנקבל עלינו את מלכות שמים?

כך קבעו המקובלים שבחודש תשרי הקיים בלוח הזמנים, אחד מהימים בימות השנה, נגיד עליו שזה “ראש השנה” ונתחיל לקבל את היום הזה כתחילת הסיבוב של כדור הארץ סביב השמש, וזו השנה.

לכל עם ולכל לוח יש התחלה ויש סוף, ככה אנחנו מתקיימים ביקום שלנו, אבל באמת לפי הרוחניות, אתה יכול לקחת כל יום שאתה רוצה או לילה, ללא שום הבדלים בגאוגרפיה, בגאולוגיה, באסטרונומיה, ובהרגשה שלך, העיקר שאתה קובע “אני רוצה עכשיו להתחיל שלב חדש, שזה יהיה ראש השנה”. וככה זה יהיה.

המקובלים הראשונים קבעו לפני אלפי שנים, שיש מערכת שמש, ירח וכדור הארץ ויש יום מיוחד שנקרא “ראש השנה” – ואנחנו אחריהם. אבל בצורה פרטית, כל אדם מתי שהוא רוצה יכול להיות לו ראש השנה, אבל אנחנו כולנו יחד הולכים לפי מה שקבעו המקובלים לפני אלפי שנים.

כתוב בספרים, שהם קבעו את זה לפי ששלחו אנשים לראות את הירח ואם הירח נמצא בדיוק כמו שצריך שיהיה ראש חודש, שזו תחילת החודש, אז לפי הסיבובים של הירח סביב כדור הארץ והשמש, שזו שנה חדשה – לא רק ראש חודש אלא גם ראש השנה. וכך קבלנו את זה ומאז כך אנחנו נוהגים, זה לוח הזמנים של המקובלים.

שאלה: למדנו שאנחנו צריכים לצפות לישועה מצד אחד, ומצד שני, איך לא ליפול שזה יהיה על מנת לקבל?

מה הבעיה, אם אתה מצפה לישועה, אז הישועה בשבילך זה לעלות מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, ואז אתה מפחד שתקרה לך דווקא ישועה, ותיפול בחזרה לעל מנת לקבל. טוב מאוד, אז תשמור על עצמך מזה.

שאלה: כשאנחנו מבקשים להרגיש “כבוד שמים” מה אנחנו צריכים לבקש, כדי להרגיש ולדעת שהתפילה שלנו נענתה?

אם אנחנו קובעים לעצמנו מה אנחנו רוצים, וברצון שלנו ככל שנתחבר בינינו, ומתוך הלב שלנו נפנה לבורא ונבקש ממנו שיקרה מה שאנחנו כולנו רוצים, אז אנחנו צריכים לקוות שזה יקרה בפועל, ואנחנו לאט, לאט נרגיש, אולי לא מיד והכול, אבל בסך הכול, כמה שהרצונות, התשוקות, הבקשות והצעקות שלנו יהיו קרובים זה לזה, לכיוון אחד לבורא אחד ומהלב האחד שלנו – אז ודאי שזה יקרה.

אנחנו צריכים להתקרב למושג אדם הראשון, כי אנחנו כמו אדם אחד שיש לו לב אחד, ויש לו אותם הרגשות, גוף אחד – ובגוף הכוונה הרגשות שלו, העוצמות שלו, הנטיות שלו וכולן לבורא אחד. וככל שנוכל להרגיש את עצמנו בדמות כזאת אחת, כאדם הראשון כלפי הבורא, אנחנו יותר נצליח.

שאלה: איך לחבר את הלבבות של החברים ללב אחד?

אתם צריכים לעשות כל מיני תרגילים, בעיקר ממאמרי רב”ש על הקבוצה, על החברה, המאמרים הראשונים שאנחנו קצת מזלזלים בהם, שם הוא מדבר על להיות כאיש אחד בלב אחד, שכל אחד מקטין את עצמו כאפס ומבטל את עצמו כלפי האחרים, וכל אחד דואג לאחרים וכן הלאה.

אלו הדברים שמקרבים אותנו זה אל זה ובסופו של דבר, לא לגופים ודאי, אלא לפנימיות שלנו, ללב, למוח. אנחנו מתחילים להיות יותר קרובים, יותר מבינים, יותר מרגישים וכך אנחנו מגיעים למצב שהתפילה שלנו הופכת להיות תפילת רבים, ואף על פי שאנחנו רבים, אבל מבקשים כאדם אחד וכך מקבלים תשובה.

אנחנו צריכים להתקרב לדמות אדם הראשון, שהוא אדם אחד ואנחנו כולנו חלקים שלו, ודאי שלא בגופים שלנו, בבשר ועצמות, אלא ברצונות, בתשוקות, במחשבות, בפנימיות שבנו. את זה אנחנו צריכים לחבר לדמות פנימית אחת הנקראת אדם הראשון.

שאלה: כיצד נוכל להיות בטוחים שבאמת הצלחנו לקבל עול מלכות שמיים?

את זה אנחנו נרגיש, כי כמו שעכשיו אני מרגיש שהרצון לקבל שלי שולט בי, כך אני צריך להרגיש שיש בי שליטה חדשה, שליטה של אהבת הזולת, חיבור לחברים, התקרבות ללימוד, התקרבות לרב וכן הלאה. הדברים האלה צריכים להיות מורגשים, זה עניין של הרגשה.

שאלה: בשכל אני מבין שאנחנו צריכים להתקדם בשביל הבורא ושהמטרה שלנו היא ליהנות אותו, אבל הלב שלי לא זז לכיוון הזה. איך אני משכנע את עצמי לזה?

אנחנו צריכים להתקשר ולהתקרב לבורא, אך ורק על ידי הרגשות והמחשבות שלנו. זאת אומרת שהמחשבה צריכה לעזור לרגש, להיות כמה שיותר קרובים לבורא, כמה שיותר קרובים להשפעה, לאהבה, לחיבור. לזה שבפנימיות שלנו, של כולנו יחד נוכל להתחבר עד כדי כך שלא נרגיש שיש כאן שינויים, אלא כל הרצונות, כל המחשבות, כל הנטיות, כל מה שיש לנו בפנים, הכול מתחבר כדי להגיע לדמות אחת ובזה נגלה שזה הבורא. כמו שכתוב “אתם עשיתם אותי”, שבזה אנחנו בונים את הבורא, עושים אותו. הבורא לא קיים אלא אנחנו עושים אותו.

שאלה: אם אני לא מצליח לאתר את מרכז העשירייה על מנת להתחבר לחברים, האם יש משהו נוסף שניתן לעשות מלבד תפילה?

תפילה וכמה שיותר פעולות חיבור עם החברים כמו שכותב רב”ש.

שאלה: אם יש פתאום חור גדול בהכרחיות, בצרכים של הגוף ויש הרגשה של פחד, אבל אנחנו נאחזים בברית עם החברים, ונוצר לחץ גדול. איך עומדים בלחץ הזה?

אם מחלקים אותו לכולם, אין שום לחץ, ההיפך, יש קלות. אותה עבודת החיבור היא כמו שכותב רב”ש, אם אתה לוקח את המזוודה הנכונה אז בשבילך היא תהיה קלה, ואם אתה לוקח את הלא נכונה, אז אתה לא יכול לסחוב.

שאלה: מה זה איכות בעבודה, איך אנחנו יכולים לכלול את האיכות הנכונה בעשירייה כדי שאנחנו נוכל לתרום להתקדמות שלנו בצורה המיטבית?

תסביר לי בבקשה, מה זה איכות באהבה או איכות בשנאה, איכות באחדות, בידידות? מה זה “איכות”? אתה לא יכול לבדוק משהו לפי קילוגרמים, לפי אף סוג של מדידה אחרת בעולם הזה, מכאנית, חשמלית, אלקטרונית, אתה יכול למדוד את זה רק לפי הרגש, אז ככל שאתה מסוגל להגדיל את התכונה הזאת בעיניך, זה נקרא שאתה מעלה את האיכות שלה.

שאלה: נשמע ש”כבוד שמיים” זה בעצם כל מה שאנחנו צריכים בשביל התיקונים וההתקדמות הרוחנית, ואם אני מבין נכון “כבוד שמיים” זה גדלות הבורא. האם זה השכר הקבוע שאנחנו צריכים לבקש עבור היגיעה שלנו בדרך, שרק זה חסר וזה משלים את הכול?

כבוד שמיים זה העיקר, לכן כל התפילה העיקרית של ראש השנה היא על המלך, מלכות שמיים, שאנחנו מעלים אותה מעלינו ושהמלך הוא הגדול ואין יותר ממנו, והוא הכול, מכסה את הכול, קובע את הכול, מנהל את הכול והוא המלך. לכן מלכות שמיים היא הדבר ההכרחי הקובע.

תלמיד: אז זה לא רק בראש השנה, זה תמיד בעצם?

לכן היא נקראת ראש לכל השנה, כי היא ממשיכה כך כל השנה.

תלמיד: צריך לברר מה הסיבה שאנחנו מבקשים כבוד שמיים או שזה כבר פחות חשוב?

כן, צריכים לברר את זה. כל אחד שיברר לעצמו מה זה נקרא כבוד שמיים, מה זה נקרא שהבורא הוא מלך? זה קובע כל פרט ופרט בחיים שלנו, במחשבה ובכוונה ובמעשה.

קריין: קטע מספר 13.

“בזמן שאנו רוצים לבקש את המלכות שמים, שתהיה מגולה על כל העולם, היינו שתהיה “מלוא כל הארץ כבודו”, מורגש בכל העולם, כמו שכתוב “ויאתיו כל לעבדיך”. ותפלה זו נוהגת הן בכלל והן בפרט. זאת אומרת, היות ש”האדם הוא עולם קטן”, אם כן הוא נכלל מכל העולם. שאז אנו מבקשים, שלא תישאר בתוך הגוף שלנו שום בחינת רצון לעבוד בשביל תועלת עצמו. והן בכלל העולם, היינו שיהיה “מלוא הארץ דעה את ה'”. ועל דרך זו נוהג כל התפלות של ראש השנה, הן תפלות כלליות.” 

(הרב”ש. מאמר 45 “מהו “הנסתרות לה’ אלקינו” בעבודה” 1990)

שאלה: למה דווקא פה הוא מדגיש שכל תפילה בתוך האדם היא גם על כלל הרצון שלו, וגם על כלל העולם, הרי זה בכל דבר צריך להיות ככה?

קודם כל זה ראש השנה, זאת אומרת שאנחנו מתפללים בכללות על כל העולם, שהבורא יתגלה לכולם, לכל הנבראים, לא לקבוצה, לא לעם, לא למדינה ולא לכלום. אלא אנחנו מתפללים על כל העולם, לכל העולם בכבודך וכן הלאה. שהמלך יהיה מלכות שמים, ששליטת האהבה, החיבור והערבות שיהיו על כל האנשים, על כל בני האדם, זה הסמל של העולם. כי אנחנו מדברים מדרגת אדם הראשון, שזו דמות של אדם אחד, הכולל בתוכו את כל הנבראים.

לכן הסמל של ראש השנה הוא הכללי ביותר. זה לא כמו פסח, שם קבוצה אחת יצאה ממצרים והתחילה את תיקון העולם, אבל זו עדיין קבוצה אחת, כל יתר הזמנים, הסימנים, המנהגים, יש בהם חלק הפרטי, וחלק הכללי. ראש השנה הוא לכולם. לכן כתוב שבית המקדש היה פתוח לכולם, וכולם היו מגיעים לירושלים, כל מי שרצה, כי מדובר על כללות התיקון של אדם הראשון.

תלמיד: דווקא בגלל זה שמדובר פה על ביטול מוחלט.

כן, ודאי נכון.

שאלה: למה רב”ש אומר פה שאדם הוא “עולם קטן”?

כי הוא כולל בתוכו את כל מה שיש בכל העולם. יש מיליארדי אנשים, חיות, צמחים ודוממים אבל כולם נמצאים בתוך המבנה שנקרא “אדם”. כי בסך הכול האדם הזה הוא האוסף של כל הפרטים של הטבע, שחייבים להידמות בסך כל הקשר ביניהם לבורא. לכן זה נקרא שהאדם עולם קטן.

שאלה: הזכרת את המדרגה של פסח, ואת המדרגה של ראש השנה, אם אפשר לחדד את ההבדל כי גם פה וגם פה אנחנו בעצם מדברים על מדרגה רוחנית ראשונה. אז מה ההבדל בין מדרגת ראש השנה למדרגת פסח?

טוב ששאלת. פסח זה תיקון, יציאה בפועל מהרצון לקבל, כשבורחים מהרצון לקבל, בורחים ממצרים למדבר, אחר כך מקבלים אמצעי לתקן את הכלים שהוציאו ממצרים, את הרצון לקבל שלא היה קודם. הקבוצה שנכנסה למצרים ברשותו של יוסף בהתחלה לא הייתה בשליטת האגו, אלא לאט לאט במשך שבעים שנות השובע, ואחר כך שבעים שנות הרעב, הם קיבלו רצון לקבל גדול עד כדי כך שהם לקחו את כל הכלים של פרעה, וברחו ממצרים.

אחר כך לאורך ארבעים שנות המדבר, הם תיקנו את הכלים האלו, עד שהביאו אותם ממלכות לדרגת ארבעים, לדרגת בינה. אחר כך הם התחילו לבנות את בתי המקדש, וראו שהם לא מסוגלים לבנות אותם.

בית המקדש הראשון נחרב, בית המקדש השני נחרב, ואנחנו נמצאים בתיקון הסופי, אנחנו כבר לא בונים בתי מקדש, ולא בונים כלום, אלא אנחנו מבינים שזה צריך להיבנות בלב שלנו, ועל זה אנחנו כאן מדברים. ראש השנה הוא הסיכום של העבודה הקודמת שלנו, ותחילת העבודה החדשה, ואנחנו רוצים שכשנחבר בלב שלנו את הלבבות, יבנה מה שנקרא “בית”.

תלמיד: אז כביכול ראש השנה זה מצב שבא אחרי המדרגות הרוחניות הגבוהות האלה של בית המקדש הראשון, השני, החורבן שלהם, ועכשיו צריך להקים אותו מחדש?

צריכים להקים בית שלישי שייבנה מהרצונות שלנו, ולא מאבנים, זה מה שהם ניסו לבנות גם אז, אבל הייתה שם מחלוקת, האם לבנות את זה מתוך הרצונות, או מלבנים. היו מלחמות, היו בעיות, והיו הרבה דברים. בהמשך נדבר על זה, עכשיו אני לא רוצה לבלבל אתכם, אבל העיקר כמה חיבור היה ביניהם.

ראינו שלא היה כל כך חיבור, גם בבית המקדש הראשון, וגם בבית המקדש השני היה עוד יותר גרוע. כמה מחלוקות, כמה בעיות, כמה רציחות ומה לא היה. בקיצור זה היה רחוק מאוד מחיבור הלבבות, אבל כאן, עכשיו אנו עובדים איתכם כדי לשים את היסוד לבית המקדש השלישי.

תלמיד: אנחנו אומרים שראש השנה, ופסח, אלה מצבים רוחניים של האדם שמתקדם לעבר גילוי הבורא. מה ההבדל בין זה שהוא ממליך את הבורא עליו בראש השנה, לבין זה שהוא יוצא משליטת האגו שלו בפסח?

את זה אתה צריך ללמוד, אני לא יכול עכשיו להתחיל להסביר לך. בפסח אנחנו סך הכול בורחים מהרצון לקבל על מנת לקבל, זה נקרא “יוצאים לחרות”, ואז אנחנו מתקרבים לתיקונים ממלכות עד בינה, עד הכניסה לארץ ישראל, ואז בכניסה לארץ ישראל אנחנו כבר חושבים שאנו יכולים לבנות את בית המקדש וככה הם עשו, אבל הוא נחרב די מהר כי הם לא תיקנו את הכול.

בית המקדש השני היה עוד יותר גרוע, אחרי שהם חזרו מבבל, הם בנו את בית המקדש השני וגם בו הייתה בנייה, אבל החיבור ביניהם היה עוד יותר גרוע, ולכן הבית לא התקיים הרבה זמן ונחרב לגמרי. הראשון והשני היו צריכים להיחרב, זה נקרא כנגד השבירה שהייתה בכלים דקבלה, ובכלים דהשפעה כמו שאנחנו לומדים בשבירת הכלים. אחר כך כבר אפשר להתחיל לברר ולהעמיד מחדש את בית המקדש, זאת אומרת להעמיד את המלכות המתוקנת.

תלמיד: זה לגבי פסח, ומה בראש השנה?

זה פסח וזה חורבן בית המקדש הראשון, חורבן בית המקדש השני והתקרבות להתאמת בית המקדש השלישי. פסח זו היציאה ממצרים, ניתוק מכלים דקבלה.

ראש השנה זו התחלה החדשה, כשאנחנו מתחילים לבנות את בית המקדש השלישי, ואנחנו מבינים שהכול נבנה אך ורק על ידי הכוונות, על ידי הנטיות שלנו זה אל זה.

שאלה: מה זה אומר לעשות מלך על כל העולם בראש השנה?

שיש כוח אחד עליון, והוא שולט על הכול, דרך מצבים כשרים, וגם דרך מצבים ללא כשרים, הוא פועל עלינו משני הכיוונים, גם דרך יצר הטוב, וגם דרך יצר הרע, אין עוד מלבדו, והוא סובב אותנו כך שאנחנו נתקן את עצמנו. לפי מה שאמרתי, אין לנו מה לשנוא מחוצה לנו, אלא רק את עצמנו בלבד, עד שנתקן את עצמנו, ואז נראה שסביבנו יש רק כוח טוב.

תלמיד: למה רק בראש השנה אנחנו עושים מלך?

כי זו תחילת התיקונים, שאנחנו צריכים לחדש פעם בשנה.

תלמיד: מה ההבדל בין מלך שאנחנו עושים בתוך העשירייה, לבין מלך על כל העולם?

תבדקו ותראו, מאיפה אני יודע מה אתם עושים? יש את דרגת המלכות, היא הקובעת בכל הרמות, זה כמו שיש לך הרבה מנהלים, אבל המלך שולט על כולם, נמצא וקובע את הכול, זה המלך של ראש השנה, המלך, וצורות של מלכות יש הרבה.

שאלה: אני רוצה רגע לחזור לעניין הזה ש”כל אדם הוא עולם קטן”. זה נשמע כמו פרקטלים, גלים כאלה, שכל גל מורכב מגלים שנראים בדיוק כמוהו וכך עד אין סוף. האם זו התמונה שלנו?

שיהיה כך. אני לא חושב שכדאי להשתמש במושג פרקטלים כדי לתאר זאת, כי זה לא כל כך מובן, אבל אפשר להגיד כך.

תלמיד: זה רק כדימוי.

כן.

שאלה: לגבי “עול מלכות שמיים ואתם בראתם אותי”, כנראה שהבורא נמצא חבוי בכל אחת משישים ריבוא נשמות, ואנחנו מתחילים לברוא אותו רק ברגע שאנחנו יוצאים מעצמנו. אם השלב הראשון הוא לצאת ממצרים ולבנות את הכלי הרוחני מחוץ לי, מהי הדרך הנכונה לתת לבורא להיחשף במהירות המרבית?

כשאתה יוצא מעצמך, בתחילה אתה יוצא מבבל, מהעור הפנימי שלך, אחר כך אתה יוצא מארץ כנען, ואחר כך מבאר שבע ששם אתה נמצא עכשיו, אחר כך אתה יוצא ממצרים עם כל הסיבובים שמשה עשה שם, ואז אתה שוב יוצא ממצרים למדבר סיני דרך קריעת ים סוף ועוד מצבים.

אתה כל הזמן נמצא ביציאה של כל המצבים האלו עד שאתה מגיע ובונה בלב שלך במקום כל התחנות האלו שעברת את בית המקדש, ומתוך זה שאתה מגלה בך כל מיני כוחות מנוגדים בעד ונגד הקדושה, השפעה ואהבה, בית המקדש נחרב. כשהוא נחרב, מה אתה יכול לעשות? אתה מחפש על ידי איזה כוחות אתה יכול להחזיק את עצמך, מה עוד לעשות, וכך אתה מגיע לבית המקדש השני שהוא עוד יותר גרוע מהראשון, אבל אין מה לעשות, לפחות יש איזשהו חיבור.

אתה מגלה שיש לך תכונות הרבה יותר גרועות ממה שגילית קודם בבית המקדש הראשון. אומנם התכונות הגרועות שאתה מגלה בבית המקדש השני היו גם בבית המקדש הראשון, אבל הן היו טמונות, לא הכרת בהן, ועכשיו על ידי השבירה אתה יותר ויותר מכיר בהן עד שאתה מגיע למצב שאתה נמצא ממש בחוסר אונים, “ידיו לאלוהים”, אין לך כוחות, אין לך כלום, אבל יש לך שיטה, שיטת החיבור, ויש לך עכשיו גם הכרת הרע במציאות הכללית שבעולם.

ואם לא עכשיו, אז בשנים הקרובות נראה עד כמה העולם יתחיל להכיר שממש אין ברירה, חייבים לבנות כאן משהו אחרת לא יצא כלום מהקיום שלנו. אנחנו נראה שהעולם יתחיל להתאושש, בשכל, ברגש, בהבנה, בחדות. ואז הם יבואו אלינו, ל”עם ישראל” שמכוונים איכשהו לבורא, ויתחילו לדרוש מאיתנו, גם בצורה יפה, וגם בצורה לא כל כך נעימה, אבל זה יחייב אותנו להראות להם את הדרך, והם יעזרו לנו לעלות בזה שיחייבו אותנו להראות להם את הדרך, וכך כולנו נגיע לתיקונים ולמצב שנקרא “המלך”.

שאלה: האם התהליך שעובר עכשיו כל הכלי העולמי, תהליך שאנחנו מחויבים לעבור ביחד, שלא כמו התיקון האישי שהיה בעבר ליחידי סגולה, הוא הסיבה שמתואר במקורות שבית המקדש השלישי ירד מוכן מהשמיים?

אנחנו מתקרבים לבניית בית המקדש השלישי שלא ייבנה כבניין מבלוקים, מאבנים, מבטון, אלא הוא ייבנה בלבבות בני האדם, סביב כל הכדור הארץ ויעמוד עבור כולם. לכן אנחנו צריכים להגיע בסופו של דבר לייאוש, למסקנה שחייבים לבנות קשר כזה בינינו ורק הוא ייקרא “בית”, רק בו נוכל לחיות, להרגיש ביטחון וקשר כמו שצריך להיות בבית, וכך זה יקרה. עכשיו אנחנו עוברים מצבים מאוד מאוד רציניים בדרך לזה, ואני מקווה שנעבור אותם בלי מלחמת עולם שלישית ורביעית, אלא יספיק מה שקורה עכשיו. אבל זה תלוי ביחס בין מלחמת אור וחושך, ואת הפער בין אור וחושך אנחנו צריכים להראות לעולם, ואז העולם לא יצטרך עוד מלחמות.

שאלה: מהי התכונה הכי חשובה שאנחנו צריכים לבקש מהבורא כדי שנוכל להגיע לבנייה של בית הלב, בית המקדש השלישי?

חיבור. הבורא ברא את אדם הראשון, מבנה כזה, מרגש ומשכל, מכל התכונות, ושבר אותו לחלקים, ואנחנו צריכים לרצות שהוא יקום. אנחנו לא יכולים להקים אותו אלא רק לרצות שהוא יקום, לרצות שכל החלקים שלו יתחברו ביניהם בצורה נכונה, שלימה, בהשלמה הדדית. זה מה שאנחנו מבקשים, ולזה אנחנו פועלים, זה מה שצריך להיות. את כל היתר תוסיפו בעצמכם.

קריין: קטע 14.

“אנו אומרים בתפילת ראש השנה “ובכן תן כבוד ה’ לעמיך”. ולכאורה זה קשה מאוד להבין, איך מותר להתפלל על כבוד. הלא חז”ל אמרו “מאוד מאוד הוי שפל רוח”. ואיך אנו מתפללים, שה’ יתן לנו כבוד.

ויש לפרש, שאנו מתפללים, שה’ יתן כבוד ה’ לעמיך. היות שאין לנו כבוד ה’, אלא “עיר אלקים מושפלת עד שאול תחתיה”, שזה נקרא “שכינתא בעפרא”, ואין לנו את החשיבות האמיתית בענין “עשה לך רב”, לכן ב”ראש השנה”, שאז הזמן לקבל על עצמנו מלכות שמים, אז אנו מבקשים מה’, שיתן לנו “כבוד ה’ לעמיך”, ש”עם ישראל” ירגישו את כבוד ה’. ואז נוכל לקיים את התורה ומצות בשלימות.

לכן יש לומר “ובכן תן כבוד ה’ לעמיך”. זאת אומרת, שהוא יתן כבוד ה’ לעם ישראל. ואין הפירוש, שיתן כבוד ישראל לעם ישראל. אלא שה’ יתן כבוד ה’ לעם ישראל. כי רק זה חסר לנו, שנרגיש את חשיבותו וגדלותו, את ענין הדביקות בה’.”

(הרב”ש. מאמר 1 “עשה לך רב וקנה לך חבר-א'” 1985)

שאלה: מה זה אומר לקבל את חשיבות של מלכות שמיים על עצמנו בעיניים עצומות?

איפה שאני רואה שנניח הבורא חשוב, או להבדיל, איזשהו אדם חשוב, חכם יותר, חזק יותר, אז אני מזיז את עצמי הצידה, ונותן לו מקום. אנחנו רוצים שתהיה לנו הרגשה שהבורא הוא מלך על כל העולם בעינינו.

האם זה אומר שכמו ילד קטן אני רוצה שהבורא יראה לי עד כמה הוא מסדר את הכול, מזיז את הכול, ומסוגל להכול, ושהוא ברא את הכול מאפס ויכול להחזיר את הכול שוב לאפס. מה זה נקרא שאני רוצה להכיר את כבוד הבורא? את כוח הבורא, את הייחודיות שלו? שהוא שורה על הכול, עושה את הכול, בורא ומנהל את הכול? האם אני רוצה לראות דברים כאלה בפועל?

לא. אני רוצה בלי שהוא יראה לי את זה, שיהיה לי יחס כזה אליו שהוא הכול, וחוץ ממנו אין שום דבר בעולם שבכלל קיים, יכול לזוז, יכול לבצע משהו. אין. כל מה שיש בעולם, זה רק בורא, ואני נמצא מנותק ממנו, וסביבי ובכול נמצא רק הבורא. וכולם – דומם, צומח, חי ובני אדם, הם בסך הכול מה שהבורא רוצה להראות לי. ואני מקבל את הדברים האלה שהם באים ממנו, והוא רוצה דרך זה שאני מתייחס אליהם בצורה נכונה, שאגלה שהוא בעצם עומד אחריהם עד כדי כך שהם אחר כך נעלמים ונשאר רק הוא.

תקרא שוב.

קריין: שוב קטע מס’ 14.

“אנו אומרים בתפילת ראש השנה “ובכן תן כבוד ה’ לעמיך”. ולכאורה זה קשה מאוד להבין, איך מותר להתפלל על כבוד. הלא חז”ל אמרו “מאוד מאוד הוי שפל רוח”. ואיך אנו מתפללים, שה’ יתן לנו כבוד.

ויש לפרש, שאנו מתפללים, שה’ יתן כבוד ה’ לעמיך. היות שאין לנו כבוד ה’, אלא “עיר אלקים מושפלת עד שאול תחתיה”, שזה נקרא “שכינתא בעפרא”, ואין לנו את החשיבות האמיתית בענין “עשה לך רב”,” “רב” זה כלפי הבורא, “לכן ב”ראש השנה”, שאז הזמן לקבל על עצמנו מלכות שמים, אז אנו מבקשים מה’, שיתן לנו “כבוד ה’ לעמיך”, ש”עם ישראל” ירגישו את כבוד ה’. ואז נוכל לקיים את התורה ומצות בשלימות.

לכן יש לומר “ובכן תן כבוד ה’ לעמיך”. זאת אומרת, שהוא יתן כבוד ה’ לעם ישראל. ואין הפירוש, שיתן כבוד ישראל לעם ישראל. אלא שה’ יתן כבוד ה’ לעם ישראל. כי רק זה חסר לנו, שנרגיש את חשיבותו וגדלותו, את ענין הדביקות בה’.”

(הרב”ש. מאמר 1 “עשה לך רב וקנה לך חבר – א'” 1985)

“תן כבוד ה’ לעמיך” זה נקרא שכל העולם, כל בני האדם ירגישו גדלות הבורא. שחוץ ממנו אין שום שליטה וכוח ומחשבה ורצון, כלום, רק הוא שורה ושולט בכל פרט ופרט.

שאלה: להידמות לבורא זה אומר שאדם מנסה להתנהג כמו הבורא כפי שהוא מבין או שהוא רואה את הבורא בכל דבר?

זה להשתדל כל הזמן לחיות במצב שהבורא נמצא בכל מקום וממלא את הכול ומושל בכול ואתה נמצא בתוכו. בדרך כלל כך מציירים את זה.

שאלה: אמרת שיש כמה שלבים לגבי שיוך לבורא כל מה שמגיע אל האדם. לפי הניסיון יש דברים שאני באמת מצליח והם נעלמים, ויש כאלה ששנים הם אותו דבר. מה הטעות או חוסר הבירור בדברים שלא מצליחים לעבור לשלב הבא ונמצאים באותו מצב הרבה שנים.

את זה לא עלינו להחליט, אנחנו צריכים להשתדל בכל זאת יותר ויותר כמה שאפשר להתקרב לחברים. זה הדבר היחידי שיכול לעזור לנו, להציל אותנו. יש כאלה שקשה איתם, יש כאלה שקל איתם, אנחנו צריכים בכל זאת לראות שרק בחיבור הפנימי בין החברים אנחנו מוצאים פתח לעולם הבא. ממש כך.

תלמיד: כל דבר מגיע ממנו והיחס הזה מברר את הדברים, איך זה קשור לחיבור עם חברים?

אני לא יכול להגיד, את זה צריך להסביר, למיין, לדבר על זה. בסופו של דבר הכול צריך להביא לחיבור בין החברים, אתה צריך להביא לזה. לבדוק כמה זה מרחיק, מקרב אותך ואיך אתה מתקדם לחיבור.

תלמיד: זאת אומרת אם יש בעיה כלשהי, ואני מזהה אותה ונמצא בבירור שלה והיא לא נפתרת ולא נעלמת הרבה שנים, אז אני צריך לצרף את החשיבה והתפילה ביחד עם החברים, או שבלי קשר לבעיה עצמה, להביא רק לחיבור עם החברים.

אני לא יכול לדבר כך כללית על שום דבר. בפרט לא לביצועיסט כמוך, אבל תבוא אליי אישית, תספר לי ונחליט. בוא נראה מה אנחנו יכולים לעשות, נחשוב יחד.

שאלה: התחלנו את השיעור בנושא “בניין המלכות”. האם אפשר לסדר את השלבים של הבניין הזה?

קודם כל צריך להבין שאנחנו בונים את המלכות מאבנים שבורות וצריך להשתדל למצוא מגע ביניהן, להדביק אותן יחד, ואחר כך להביא אותן לחיבור אחת אחת. לפני שאנחנו בונים אנחנו צריכים להסכים על הבנייה, צריכים להתקרב זה אל זה ולהבין מה אנחנו בונים. אנחנו בונים את החיבור בינינו כך שכל אחד ואחד מחזק את השני וכולנו מחזיקים את הבניין, ונצטרך כל הזמן לחזק, לקיים ולהקים אותו. זה לא שאנחנו בונים איזה קיר ואחר כך עוזבים והוא עומד, לא, כאן כל הזמן נצטרך להיות בשמירה, בחיזוק. ברוחניות אין דבר כזה בא והולך וזהו, אלא בונים וזה קיים מפני שאנחנו ממשיכים כל הזמן לקיים ולחזק אותו למרות כל התנאים החיצוניים והפנימיים המשתנים בנו.

ככה כל האנושות תצטרך לעשות, גם עכשיו האנושות עושה זאת, כל המלחמות, כל הבעיות, בכל פרט ופרט קטן שכל אדם ואדם עושה בחיים שלו, גם זה נקרא שהוא איכשהו מתקן את הבריאה ומקדם אותה לבנייה.

שאלה: הדגשת רבות שבראש השנה ניתן להשיג. מה עלינו לעשות או איך להשפיע כך שביום ראשון נעשה ממש קפיצת מדרגה? שאלתי השנייה היא, מה מייצג השופר בראש השנה?

אנחנו עוד נלמד הרבה על סימני ראש השנה, למה הם קיימים ואיך להשתמש בהם כדי לעשות קפיצת מדרגה. אבל לא שייך מתי זה יקרה, ביום ראשון, שני, או ביום אחר בשבוע. זה יכול להיות בעוד חודש, זה לגמרי לא שייך, אנחנו מדברים על המצב הפנימי הרוחני שלנו, זה מה שחשוב לנו. לכן נדבר בהדרגה, גם על השופר ואז על כל הדברים האחרים.

אל תחשבו שזה קורה לפי לוח זמנים ושזה תלוי בזמן שהעולם קובע. אנחנו קובעים לעצמנו מתי ראש השנה אצלנו, זה יקרה כשנוכל להתחבר ולהחליט שמכאן והלאה נלך יחד.

שאלה: היום בשיעור יש כבדות חזקה מכל מיני הפרעות גשמיות, יש רצון חזק לברוח מהשיעור. שמעתי אותך אומר שצריך לחלק את הכבדות. מה זה אומר ואיך עושים זאת?

אנחנו לומדים ומתוך הלימוד אנחנו כבר משתפרים ומגיעים למצבים החדשים. אין לי מה להוסיף.

שאלה: כדי לבנות את המלכות, האם אנחנו מתעלים מעל הקשיים ומנסים להתמקד רק בחיבור בינינו ובכך לאפשר לבורא לפרמט את התגובה הנכונה שלנו לאותם קשיים?

כן.

שאלה: נאמר כאן “תן כבוד”. כשאנחנו מדברים על לעורר את הגדלות מדובר על כבוד, וגם כאן מדובר בכבוד, מה ההבדל ביניהם?

יש הרבה הבחנות שעליהן אנחנו עכשיו לא יכולים לדבר, אנחנו רק מבקשים שהבורא יאיר עלינו בכל מיני אורות שיתנו לנו הרגשה מה היא גדלות הבורא בכל מיני האופנים.

שאלה: הבורא מגלה כל פעם את ההיפך ממנו. לאחר הכרת הרע, איזו תפילה לבורא תעזור לתקן את המצב לטובת כולם?

לבקש רק חיבור. מצדנו אין שום פעולה חוץ מחיבור.

שאלה: אמרת שזה נקרא עול כי זה נגד הרצון, וצריך לפעול בכוח. ואמרת גם שאם זה קשה אז כנראה שזו לא המזוודה הנכונה. איך זה מתיישב?

הכול תלוי באדם, במידת החיבור, בטיב החיבור שלו עם החברים, ממזוודה גדולה ועד איזו קופסה קטנה.

שאלה: מה זה אומר שהכיוון שלי ברגע אחד קובע את הכיוון שיהיה לי כל השנה?

את משתדלת לקבוע כאלה יחסים וכיוון עם החברות, שאפילו שאת מתקדמת איתן אחר כך, הכיוון הזה יראה לך שאתן הולכות לערכים שקבעתן לעצמכן, חיבור, אהבה, ערבות, אחריות וכן הלאה. ולכן אומנם ההבחנות הללו משתנות בעוצמה ובייחוד שלהן, אבל הן בכל זאת לפנינו, מראות לנו דרך.

שאלה: מהו החלק של הבורא בשינוי הלב שלנו ומהו החלק שלנו?

החלק שלנו הוא בהעלאת מ”ן, תפילה, ושל הבורא זה כבר בביצוע.

שאלה: כיצד העבודה שלנו בעשירייה עוזרת לנו במשימה של הפעלת הדינים הטובים?

ככול שנשתדל להיות יותר צמודים בעשירייה נרגיש שהעבודה שלנו היא יותר ויותר נעימה.

שאלה: מדוע גדלות הבורא הפכה לעפר?

כך הבורא עשה. על זה כתוב, “עפר אתה ולעפר תשוב”.

שאלה: מה זה להראות לעולם פער בין אור לחושך?

בכל מקום יש לנו פער בין אור לחושך ואנחנו צריכים להשתדל לאבחן ולחזק את הפער הזה וכל הזמן להגדיל את המרחק בינינו, הרגשי, השכלי, כמה שאפשר. זה ייתן לנו יציבות בעמידה.

(סוף השיעור)