MALCHUT: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN
Lesson on the topic of “Purifying the Heart”
שיעור בוקר 12.09.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
לטהר את הלב – קטעים נבחרים מן המקורות
קריין: שיעור בנושא – לטהר את הלב, קטעים נבחרים מן המקורות, מקטע מס’ 1.
שיעור בנושא – לטהר את הלב.
ודאי שאין לנו שום דבר חוץ מלטהר את הלב. לב זה כל הרצונות שלנו, ואם אנחנו מטהרים את הרצון, אנחנו מקרבים את הרצון שלנו לרצון הבורא, נכנסים עימו להשתוות הצורה, ואז מה שיש בבורא נכנס לליבנו, וכך אנחנו מגיעים לאט לאט, בהדרגה לדרגת הבורא. השאלה היא איך לטהר את הלב, איך לעשות כך שהרצונות שלנו יהיו כרצונות של הבורא, כמו שכתוב “תעשה רצונך כרצונו”. אנחנו שומעים, קוראים על זה, אבל איך לבצע את הפעולה הזאת, זו כל העבודה שלנו.
זו עבודה קשה, עבודה ממושכת, היא דורשת הרבה מצבים, גלגולים למיניהם, אז בואו נלמד איך אנחנו בכל זאת יכולים לטהר את הלב. נראה מה חיברו לנו החברים, איך הם הכינו לנו את החומר לשיעור.
קריין: מסמך בשם “לטהר את הלב”, קטע מס’ 1, בעל הסולם.
“אין בידי אדם לתקן את המחשבה, אלא רק הלב יש לכוון, שלבו יהיה ישר לשם השם ית’. ואזי ממילא כל מחשבותיו יהיו רק להשפיע נחת רוח ליוצרו”. זה נקרא לטהר את הלב, זאת אומרת אם כל המחשבות של האדם יהיו כדי להשפיע נחת רוח לבורא, זה נקרא שהלב שלו טהור. “וכשמתקן את לבו, שיהיה לב ורצון דקדושה, אז הלב הוא הכלי להשרות בו אור עליון. וכשהאור עליון מאיר בתוך הלב, אז הלב מתחזק. ובכל פעם הוא מוסיף והולך”.
(בעל הסולם. “שמעתי”. ס”ח. “קשר האדם אל הספירות”)
אנחנו צריכים שהרצון לקבל שיש לנו, במקום שיחשוב רק על עצמו, יחשוב איך הוא יכול לכוון את לבו, זאת אומרת את כל הרצון הזה, לבורא, להשפיע נחת רוח. ממה הבורא נהנה? הבורא נהנה מזה שאנחנו משפיעים לו כמו שהוא רוצה להשפיע לנו. למה הוא רוצה את ההשפעה שלנו? כי בזה אנחנו מגיעים להשתוות הצורה, ואז אנחנו נמצאים באותו מצב כמוהו, מתמלאים עם אותה הרגשה שנקראת האור עליון וכך מתקדמים, מתאימים את עצמנו עוד ועוד לבורא.
וזה מה שבעל הסולם אומר, שבכל צעד כזה אדם מוסיף והולך, מוסיף בהשתוות הצורה עם הבורא והולך לקראתו.
שאלה: מה זה נקרא לכוון את הלב שלי? איך אפשר לכוון את עצמי בצורה כזאת שהמחשבות גם יהיו נכונות?
בורא זה כוח ההשפעה, הוא הפוך מאיתנו. אנחנו לא מבינים מה זו השפעה, אבל אנחנו יכולים ללמוד מהצורה הטבעית של השפעה שקיימת בעולם שלנו. נניח אימא כלפי התינוק מוכנה להיות כל כולה מסורה לו ולהשפיע לו כל מה שהוא רוצה, עד כדי כך שלא חשובים לה, לא החיים שלה, לא היא עצמה ושום דבר, אלא כך הטבע סידר, כך הבורא סידר. למה? כי צריכים להוליד מדרגה כזאת, אפילו של לידה גשמית. אנחנו יכולים ללמוד מזה איך הבורא סידר לנו לראות את המסירות, את האהבה שיש להורים, במיוחד לאימא כלפי התינוק, כך שהתינוק יכול לגדול ולהיוולד ולקבל טיפול נכון ולהתפתח. זה נקרא אהבה, ואנחנו מקבלים לזה אפילו דוגמה בעולמנו, כל שכן כשאנחנו מדברים על הרוחניות.
ברוחניות אנחנו עוד לא משיגים זאת אבל כשנתחיל להשיג אז נראה עד כמה הבורא מחזיק אותנו על הידיים, עד כמה הוא דואג רק להביא אותנו לשלמות.
שאלה: מדובר על כך ש”עשה רצונך כרצונו”, ואנחנו לומדים שרצונו זה להנות לנברא, אבל מה זה אומר מצד הנברא?
הבורא ברא את הרצון לקבל ורוצה למלא אותו. אנחנו רק צריכים לתת לזה כאילו אישור, לקיים תנאי שהרצון לקבל שאנחנו הולכים למלא אותו לא יתרחק מהבורא, יהיה בהשתוות הצורה עם הבורא, וכאן זו כל הבעיה שלנו. מה לעשות? אנחנו צריכים להבין שבמידה שאנחנו מקיימים את הרצון לקבל שלנו בצורה כזאת שהוא דומה לבורא, על מנת להשפיע, אנחנו באמת מגיעים לאותם המצבים שקורים בבורא, ואז אנחנו מרגישים כמוהו, נמצאים כמוהו. אנחנו נכללים בכוח אחד שפועל בכל המציאות.
שאלה: נאמר בקטע “שלבו יהיה ישר לשם השם ית'”. מה זה “לב ישר”?
שלבו של אדם יהיה ישר לשם השם. בשביל מה? כי אחרת הוא לא ירגיש את הבורא. הוא חייב להיות באותה הצורה, הוא חייב להיות באותה ההכנה, באותו כיוון, באותה נטייה, באותה הרגשה כמו הבורא, אחרת איך הוא ירגיש שהוא נמצא בדרגת הבורא? מטרת הבורא להביא את האדם, את הנברא למצב שבו נמצא הבורא בעצמו, זה נקרא “שובו בני ישראל עד ה’ אלוהיך”. גם המילה ישראל זה “ישר אל”, ישר לבורא. ולכן אנחנו צריכים לראות שכל העבודה שלנו צריכה להיות מכוונת רק כדי להתקרב, וההתקרבות יכולה להיות רק לפי השתוות הצורה. אז אין כאן מה לעשות כל כך, אלא רק ללמוד באיזה צורות אנחנו מתקרבים לבורא, מה יכול לעזור לנו.
שאלה: אם מנסים להסתכל על המצב הזה שמתואר בקטע הזה מבחינת המערכת, מבחינת מבנה הפרצוף, מה זה לב, הרגשה, ומה זו מחשבה?
המחשבה רק עוזרת לנו לכוון את הלב. כי רק על ידי הרצון אנחנו לא יכולים לכוון את הלב, כי הרצון זה מה שצריכים לכוון. לכן אנחנו צריכים איזשהו כלי עזר, משהו מחוץ לרצון שיעזור לנו לכוון את הרצון. אם יש לך נתון אחד שאתה צריך לשנות אותו, אז אתה צריך עוד משהו שישפיע על הנתון הזה. לכן אנחנו צריכים להשוות את הרצונות שלנו להשפיע עם רצון הבורא להשפיע.
תלמיד: המחשבה יותר חלשה כביכול, זאת אומרת המחשבה מוגדרת על ידי הלב, על ידי הרצון. אבל המחשבה קשורה לאור חכמה.
אז מה?
תלמיד: כי אור חכמה הוא מעל בינה, מעל אור החסדים, שם כביכול הכול הפוך.
לא, זה לגמרי לא נכון. אתה נכנס מהצד הלא נכון לברר את הדברים. אנחנו חייבים לשנות את הרצון שלנו. הרצון שלנו משתנה רק על ידי האור העליון, האור העליון משתנה על ידי הפעולות שלנו. הפעולות האלה נקראות “פעולות הטהרה”.
שאלה: בהמשך לדוגמה שנתת לנו על הטבע של האם והתינוק, האם בשביל לטהר את הלב אנחנו צריכים לעבוד בנתינת דוגמה לחברים?
כן, ודאי. אבל בצורה כזאת שאנחנו לא סותמים אותם. אנחנו תומכים בהם, עוזרים להם, מושכים אותם, אבל לא שאנחנו נותנים להם פתרונות. כאן יש עניין עדין בהשתתפות החברים. מצד אחד לגרות אותם להשפעה, להידמות לבורא, ומצד אחר, כאילו לא לגנוב מהם את המצב, את המקום ליגיעה.
שאלה: כתוב לב ורצון דקדושה. לב זה מסך?
לב זה רצון.
שאלה: ענית עכשיו לחבר לתת דוגמה אבל לא לגנוב את המקום ליגיעה מהחברים. מה הכוונה לא לגנוב מקום ליגיעה.
זה דבר עדין. זה כמו שאתה שואל את הילד שאלה ובזה אתה רוצה ללמד אותו, ונותן לו כל מיני שאלות אבל אתה לא נותן לו את הפתרון, אתה רק מביא אותו לפתרון. ככה זה עם החברים. אתה צריך לתת להם דוגמה, למשוך אותם, לדחוף אותם קדימה אבל לא שאתה עושה במקומם את העבודה עצמה. כמו מורה עם תלמיד.
שאלה: האם האור עובד על כל הפעולות שאנחנו מבצעים בעשירייה? איך זה עובד? למה האור מקרב אותנו להיות דומים לבורא?
אם אנחנו רוצים לסובב את הלב שלנו, שהוא יהיה ישר לבורא כמו שכתוב, “אני לדודי ודודי לי”, אם אני רוצה לעשות את זה, זאת אומרת אני רוצה לכוון את הלב שלי שיהיה מכוון לבורא, אז אני ארגיש שהוא ישתנה, שהוא ישנה את הכיוון שלו. זה מה שאנחנו צריכים. אנחנו צריכים להשתדל לכוון את הלב לבורא, זאת אומרת את הרצונות שלנו. זה קשה, זה מלכתחילה בלתי אפשרי, אבל ככל שאנחנו נמשכים לזה, ככל שאנחנו עוד ועוד חוזרים על המצב הזה, על ההכרחיות הזאת, לפי זה אנחנו מתקרבים. זה מתחיל לעבוד גם בצורה הדדית, “אני לדודי ודודי לי”. וככל שאנחנו רוצים להתקרב לבורא, הבורא מתחיל לעזור ולהתקרב אלינו.
תראו על התינוק, והמקובלים כל הזמן מראים לנו דוגמאות כאלה, עד כמה הוא משתדל ומשתדל להיות דומה לגדול, רוצה לעשות כך וכך בכל מיני צורות, ועל ידי זה שהוא מנסה ומנסה, ולא מתקרר מכל הניסיונות שלו למרות שלא מצליח, הוא בסופו של דבר מצליח. הוא מבין מאיפה זה בא ואיך. ואין פה ניסיון, אין פה חכמה אלא רק מזה שהוא משקיע.
תסתכלו על הילד, רק מתוך זה שהוא משקיע כוחות בלי להתייאש, הוא מצליח.
שאלה: על איזה פעולה אנחנו צריכים לחזור, כמו ילד שמנסה כל פעם שוב ושוב?
להתקרב בינינו, כדי שמתוך ההתקרבות בינינו נתקרב לבורא.
תלמיד: האם יש הבדל בין לתאר את הלב, לבין לתאר את המחשבה?
לב זה רצון, אני צריך להרגיש שהלב שלי נמצא בנטייה לבורא.
תלמיד: המחשבה שלי היא הכיוון של הלב?
המחשבה שלי יכולה לכוון לי את הלב לכיוון הנכון.
שאלה: אז איפה העבודה, אני מברר אותה בלב, או במחשבה?
שאלה יפה. אני לא יכול לתקן את הלב, כי זה הרצון שלי. הבורא ברא את היצר הרע, והלב שלי הוא רע. אבל במידה שאני מתקן את הלב שלי, אז יותר ויותר, אני מרגיש שהבורא נעשה לי קרוב, גם יותר מובן ולא רק מורגש – וכך מתקרבים. העיקר זה התרגילים, כי אני רוצה להיות קרוב לבורא.
ואיך אנחנו עושים זאת? על ידי שאנחנו בונים את העשירייה, הקבוצה, המקום, השטח, שמשם אנחנו יכולים להשפיע לבורא ומשם הבורא יכול להשפיע עלינו. זה עוד מכשול אחד בדרך, מכשול גדול, כי כאן לא רק אנחנו צריכים להיות בהשפעה, להיות באהבה- זה מילא, אלא אנחנו צריכים לממש את זה בקבוצה.
וישנם אנשים בקבוצה שאני לגמרי אדיש כלפיהם, לפחות אדיש, ויש לי עליהם ביקורת ואני לא יכול להסכים עם זה שהם צריכים להיות קרובים אלי לפחות כמו שאני קרוב לעצמי. אז מסבירים לנו המקובלים שבמידה שאני נמצא קרוב לחברים, כך אני נמצא קרוב גם לבורא, ואין כאן הבדל.
לרצון לקבל שלי אין שום הבדל, אבל אני שמכוון עצמי כלפי הבורא, וכולנו מסוגלים כבר לחשוב שאנחנו מכוונים אליו. מה שאין כן חברים, מה יש לי איתם? כאן יש הרבה מאוד הפרעות גדולות. ולכן כאן המכשול, ואנחנו צריכים לעבוד כדי למשוך את עצמנו דווקא לחברים ודרכם לבורא, זה נקרא “מאהבת הבריות לאהבת ה'”.
שאלה: בכל פעם כשאני מתחיל לעבוד עם הבורא, הרצון לקבל תענוג מהבורא נעשה יותר גדול מאשר הכוונה לעשות נחת רוח לבורא. איך אני צריך להתייחס נכון לרצונות האלו?
אני לא בעל ניסיון גדול, אבל בכל זאת אסור לנו להסתכל איזה רצונות מתעוררים בנו, אלא כל פעם זה מגיע לפי המבנה הפנימי של האדם, לפי היחס שלו עם הבורא, עד כמה הנשמה שלו קשורה למערכת וקשורה לבורא. ולכן אין לי מה להגיד על מה שאני עובר, זה מגיע אלי לפי שורש הנשמה שלי, לפי מה שהיא צריכה להיתקן.
לכן למצב שמגיע אליי, אני צריך להתייחס שזה מה שאני צריך להרגיש בדרך, זה יכול להיות מהדברים הטובים ביותר, עד הדברים הרעים ביותר ואני צריך לקבל את זה ולהשתדל עם כל הנתונים האלה להגיע לחיבור מקסימאלי עם החברים, וגם עם הבורא.
תלמיד: אבל אני לא רוצה להתקרב לבורא כדי לקבל ממנו תענוג, אני לא רוצה שזאת תהיה הסיבה לקשר בינינו, אני רוצה לעשות לו נחת רוח מהשמחה שלי בו. אבל כשהוא מאיר לי יותר ממה שאני מסוגל לקבל, אז יש פה כאילו מצב כמו של שבירה. וזה הוא גורם למצב הזה, לא אני.
כן, אבל אתה יכול כבר להתחיל לעבוד כך, שאתה רוצה להיות קשור עם הבורא רק כדי להשפיע לו בחזרה, תנסה. אין לי מה להגיד, תנסה להשפיע לבורא בחזרה, כמו שאתה מרגיש שהוא רוצה להשפיע לך. אם אני מבין אותך נכון.
שאלה: איזה תרגילים צריך לבצע בקבוצה שיהיו אפקטיביים ולא כל יום יעבור ולא כל כך מצליחים בזה?
לא כל כך מצליחים, כי אתם עדיין חושבים שמשהו יכול לבוא ממני, או להבדיל מהבורא, ולכן אתם מחכים ומצפים לזה. ואני ממש מצטער שמחשבות כאלו, רצונות, וציפיות כאלו נמצאות בכם. אנחנו צריכים להתקשר בינינו ולהגיע למצב של התקפה.
תלמיד: שנתקשר בינינו ושלא סתם נלטף אחד את השני כל בוקר, כמה אנחנו יפים וטובים.
לא, אתם יכולים ללטף, בליטוף הזה אתם עושים התקפה נגד היצר הרע של כל אחד, ומתוך זה שאתם מתקשרים מעל היצר הרע של כל אחד, מעל האגו של כל אחד, בזה אתם רוצים להגיע לבורא.
תלמיד: אני מרגיש שיש לי פחד לפגוע בחבר, יש לנו פחד לפגוע בחברים וכתוצאה מזה יש לנו רתיעה.
תחבק אותו פיזית, במילים, או במחשבה, איך שאתה רוצה, בסופו של דבר צריך להיות כאן חיבוק. אני אגיד לך עוד יותר מזה, ככל שנתקרב יותר, יהיה יותר קשה, כי “כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו”, ואז יהיה הרבה יותר קשה להתקרב לחברים ולהתחבק איתם, לקשור את עצמנו אליהם. מה לעשות?
שאלה: אז איך להתגבר על הפחד לא להעליב חבר?
מתוך שאנחנו מבינים שאין ברירה, אין דרך אחרת, אלא אני חייב להיות מחובר איתם, לפתוח את הלב יותר ויותר, לפתוח את עצמי כמה שאפשר כדי להתקרב אליהם. רק בדרך הזאת אני מתקרב לבורא. יכול להיות שנראה לי שיש עוד דרכים, אבל זה לא נכון. אני חייב ויכול רק בצורה כזאת – דרך הלב.
לפתוח את הלב לחברים, זה מאוד קשה, זה לוקח שנים, אבל דרך זה תגיע לבורא. הוא יכנס לליבך ואז מובטח לך עתיד טוב במובן של השפעה.
שאלה: חבר שואל, אם כל הפעולות שאנחנו עושים בעשירייה מביאות לנו שמחה וכוחות, זה אומר שהאור פועל עלינו?
יכול להיות שכן. שמחה יכולה להיות סימן של התקדמות נכונה וטובה. אבל בכל זאת צריכים להיזהר שזה לא יהיה מתוך קלות ראש.
שאלה: זה קצת מטריד מה שאמרת, שככל שנתקדם יהיה קשה יותר להרים אחד את השני.
אתם עוד לא הגעתם למצב שאתם שונאים זה את זה, עוד לא הגעתם לכך שאתם רוצים להרוג זה את זה, לפחות קצת, מידי פעם, לכן אתם עוד לא הגעתם למצבים האמיתיים.
תלמיד: אני מדבר על המגמה.
בתהליך שאנחנו עוברים, יש זמנים לטובה וזמנים לרעה ולכן אי אפשר לפי זה לקבוע מה הדרך. הדרך היא כמו בגלים, למעלה ולמטה, למעלה ולמטה. אבל סך הכול אנחנו צריכים לראות כמה האגו שלנו נעשה יותר גדול ועד כמה אנחנו מסוגלים לשלוט בו. שני פרמטרים אנחנו צריכים.
שאלה: אם הלב זה רצון, אז מה זה אומר לפתוח את הלב ואת הרצון לחבר?
אני מוכן לקבל את החבר בתוך הלב שלי ולעבוד עם כל מה שאפשר, עם כל מה שיש בליבי כדי לעזור לו להתקדם ושנהיה בלב אחד, “כאיש אחד בלב אחד”1.
תלמיד: מה זה “איש אחד בלב אחד”? אם הלב זה רצון, אז מה זה להיות ברצון אחד, ומה זה לפתוח את הרצון כלפי החבר?
אם אנחנו רוצים להגיע לחיבור עם הבורא, לדבקות בבורא ולגילוי הבורא, אז עלינו להתחבר בינינו. כדי לבנות את הכלי לגילוי הבורא, עליך לקחת רצונות שונים ולחבר ביניהם על מנת להשפיע. בקשר בעל מנת להשפיע שביניהם אתה עושה את אותו מבנה, את אותה תכונה הדומה לבורא, ולפי חוק השתוות הצורה אתה תרגיש שגילית שם את הבורא.
תלמיד: מהם המושגים האלו, הלב של החבר והרצון של החבר?
זה משהו שהפוך ממך, אבל אם אתה לוקח משהו שהפוך ממך ואת עצמך ורוצה לבנות קשר ביניכם, אם תתאר לעצמך שאתה לוקח צורות הפוכות ואתה רוצה לחבר ביניהן, אז תראה שאתה לא יודע איך. תבקש מהבורא, “עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו”, כי הוא יודע איך לחבר את הלבבות בצורה כזאת שהם יהיו כאחד. אפילו בשני לבבות, מכל שכן בעשירייה, אבל אם אתה מחבר שני לבבות למעלה מהרצון הטבעי האגואיסטי שלהם אז תגיע למצב שיש לך רצון לקבל גדול מאוד, משניים, ואת הרצון מכך שהבורא חיבר אתכם, ואז יש לך כבר צורת פרצוף, צורת כלי. כי יש רצון לקבל ולמעלה ממנו רצון להשפיע, ובפער בין שני הרצונות האלה, כמו בטכניקה – אנחנו משתמשים באותם החוקים, אנחנו יכולים להרגיש בהם כוח עליון, תכונות עליונות ולזה אנחנו צריכים להגיע.
תלמיד: האם הרצון להשפיע שמעל הרצון לקבל זה הבורא?
כן, זו תכונת הבורא. את הבורא עצמו אנחנו לא מרגישים אלא מרגישים את תכונות ההשפעה שאנחנו יכולים להקים ולבנות בתוכנו על פני הכלים דקבלה ולכן אנחנו קוראים לזה “בורא”, “בוא וראה”.
שאלה: מאיפה האדם מקבל כוחות לעבוד עם האגו שלו שמתגלה?
הוא מקבל אותם מלמעלה.
תלמיד: מה אדם צריך לעשות בתקופת ההכנה כדי שהוא יוכל להתמודד עם האגו שמתגלה?
אנחנו מדברים על מה שאתם צריכים לעשות, תתאר לי מצב.
תלמיד: האם יתכן מצב שמתגלה באדם יותר אגו ממה שהוא מסוגל להתמודד איתו?
לא, “מעלים בקודש ולא מורידים בקודש”. הבורא אף פעם לא מביא לאדם תנאים שהוא לא יוכל לעמוד בהם. כמו שעושים עם ילד, אפילו אם אנחנו רוצים שהוא יכשל, ואנחנו עושים זאת לפעמים, זה כדי שהוא ילמד ויתקדם. אומנם זו התקדמות בצד שמאל ולא בצד ימין אבל זה תמיד לטובתו.
שאלה: האם המצב שבו אנחנו מתקנים את עצמנו, הוא כמו בריות שזקוקות לאהבה?
אנחנו נתבלבל, אל תלך לכיוון הפילוסופיה.
שאלה: איך לקחת כל פעם חסרון כדי לכוון את הלב שלי עוד ועוד?
רק על ידי מאמץ.
תלמיד: אני לא מתייחס לכל המצבים השליליים, אלא אני צריך כל הזמן לתת מאמץ לחיבור ואז לראות איפה באמת חסר לי יותר? מאיפה אני מקבל כל הזמן חיסרון כדי לכוון יותר ויותר את הלב?
ודאי שמהחברים. בהתחלה הבורא מוביל אותנו, כמו שתינוק נולד ונותנים לו, מספקים לו את הכול ואין עליו שום חובה. אחר כך אנחנו רוצים שהוא יגיב, אז אנחנו מתחילים לשחק עימו עם כל מיני צעצועים ולהגיד לו כמה מילים ורוצים לשמוע תגובה כי אנחנו כבר רוצים לקבל ממנו בחזרה איזו פנייה, וכך גם הבורא עושה איתנו. ככל שנעשה זאת יותר ויותר אז נראה גם את ההפעלה מצדו של הבורא.
אם אתם רוצים להתקדם בקצב מהיר יותר, אז אתם צריכים לתת תגובה מהירה יותר, פנימית יותר ועניינית יותר כלפי הבורא, על כל צעד ושעל שהוא מעורר בכם. אין כאן משהו מסובך אלא פשוט צריכים קפדנות ותשומת לב.
שאלה: האם את הרגשת ההשתוקקות שמוציאה אותנו מהרגשת זמן ומקום מקבלים מלמעלה או שזה מגיע מתוך העבודה בעשירייה?
זה אותו הדבר.
תלמיד: איפה צריך לשים את המאמץ?
בעשירייה, אם אתה לא פועל דרך עשירייה אז אתה נמצא בחלל פנוי ממש.
תלמיד: האם זה צריך להיות חיסרון שמתפללים עליו?
זה צריך להיות חיסרון להשפיע לבורא, ואתה יכול להשפיע לבורא רק דרך עשירייה.
תלמיד: ציטוט מספר 2, רב”ש
“עניין טהרה, פירושו טהרת הכלים מהרצון לקבל לעצמו, שזה מכונה “לכלוך”, שהוא מטעם שהוא בשינוי צורה מהבורא, שהוא כולו להשפיע. לכן מטרם שמנקים את הכלים אי אפשר לתת לתוכם שום דבר טוב, שכל דבר שיתנו בכלי המלוכלך, זה יתקלקל. לכן מוכרחים לעצות טובות, לדברים שהם יטהרו לנו את הכלים, שזה נקרא הכשרה והכנה, בכדי שנוכל לקבל את הטוב ועונג”.
(הרב”ש. מאמר 28 “מהו קדושה וטהרה בעבודה” 1991)
איך אנחנו יכולים לתקן את הלב שלנו כך שהוא יהיה נקי מהאגו שלנו, שנוכל להרגיש בו את הבורא לפי חוק השתוות הצורה, ובהרגשה הזאת באמת נרגיש את תכונות הבורא וכך נוכל להתקרב לתכונות האלה, להידבק בהן ולהתקשר עד כדי כך שתכונות הבורא והתכונות שלנו הן יהיו ממש אותו דבר? אם אנחנו מרצון לקבל והוא מרצון להשפיע אז האם זה אפשרי? וודאי שכן כי אנחנו יכולים להגיע להשתוות הצורה, לא להשתוות הרצונות.
הרצונות שלנו הם תמיד רצונות דלקבל ורצונות הבורא הם תמיד רצונות להשפיע אבל כשאני מפתח כוונה דלהשפיע מעל הכוונה שלי לקבל, אז היא יוצאת למעלה מהרצון לקבל כמו שאנחנו לומדים שבפרצוף הרוחני יש צמצום, מסך, אור חוזר והשפעה. אז אחרי כל ההכנות האלה אנחנו נמצאים בהשפעה לבורא והוא לפי הטבע שלו משפיע לנו. שתי הצורות האלה דומות ומשפיעות זו אל זו, ולפי זה יש מעליהן “דבקות” ו”השתוות”.
הפעולות שאנחנו עושים נקראות “טהרת הלב”. הלב שלנו כולו רצון לקבל והוא נפתח כל פעם יותר ויותר ברצון לקבל שלו היותר אגואיסטי ואנחנו משתדלים לתקן אותו בכוונה על מנת להשפיע, מה שנקרא “ונהפוכו”. אנחנו צריכים להגיע מהרצון לקבל האגואיסטי ל-ההיפך, אנחנו צריכים לסבול. הרב”ש היה מצביע על עצמו ואומר “שיסבול”, כי היה צריך להפוך את הרצון לקבל שלו שיהיה בכוונה בעל מנת להשפיע. ודאי שהאדם לא מסוגל לעשות זאת אבל על ידי החברים הוא יכול לבקש מהבורא שיעזור לו, שיעשה לו, ואז הוא יתקדם להשתוות, להשפעה.
שאלה: מה נותן לך את הכוח להמשיך ולסבול, או לסבול ולהמשיך? להגיד לגוף תסבול, אבל אני ממשיך. מאיפה הכוח הזה?
אין לנו מאיפה לקבל כוח, רק מלמעלה. אני חושב שאני מקבל את הכוח הזה מלמעלה, מהבורא, יש לי אפשרות אחרת, תגיד לי? יש לי חיים, נתנו לי, ילדו אותי, חינכו אותי, הביאו אותי למורה, ואני חייב להמשיך.
מאיפה יש לי כוח? את הכול מקבלים מלמעלה, מאיפה שיהיה לי, לי אין, לי אין כלום, אתם לא מבינים עד כמה אני עצמי חלש יותר מכולם. אלה לא סתם מילים יפות, באמת שכך, ואני נמצא תחת כל מיני השפעות שרוצות להסית אותי מהדרך ימינה שמאלה ולכל הכיוונים. אבל ממשיכים, פשוט מאוד ממשיכים. לפחות בזה שאני ממשיך יום יום, לפחות בזה אני יכול להיות דוגמה במשהו.
שאלה: מאיפה אני לוקח את העצות הטובות בשביל להמשיך ולטהר את הכלים שלי?
תשאל את החברים. עברתם כבר כל כך הרבה חומר, אבל כאילו שעברתם, וזה לא טוב. אתם צריכים לספוג, אתה מבין? זו הבעיה. יותר לדבר על זה, איש את רעהו יעזורו. אם תראה איך הם מדברים, מתוך קנאה, מתוך כבוד, אתה תתחיל ללמוד מהם. תנסה, אתה יכול.
שאלה: ככל שאתה מבין ויודע יותר בעבודה הרוחנית, כך לאגו דווקא יש יותר טענות כנגד.
זה טוב. עד כמה שהאגו שלי יותר גדול אני נמצא בפוטנציאל, בהזדמנות, לעלות יותר. כתוב “מי יעלה בהר ה'”2? על ההר מי יעלה? “נקי כפיים ובר-לבב”. זאת אומרת, ההר הזה עשוי מהרהורים. למדנו ודיברנו על זה הרבה. אז אנחנו צריכים עוד קצת ועוד קצת, עוד פעם ועוד פעם רק על ידי הרבה פעולות, כל פעם אנחנו עושים איזה מאמץ, וכך מתעוררים.
אין ברירה, ודאי שבין המאמצים האלה אנחנו נופלים, אין לנו כוחות, פתאום אנחנו מרגישים ומגלים את עצמנו שאנחנו בכלל נמצאים באיזה מקום אחר במחשבות וברצונות. נכון, הכול מלמעלה, מאין עוד מלבדו. אבל בכל זאת אנחנו עוברים, ומתקרבים למטרה.
שאלה: לגבי העצות, אנחנו רואים שבדור הזה העצות קצת שונות, אנחנו כל הזמן בוררים כלים אחרים שונים מתקופת הרב”ש ובעל הסולם. לא מזמן שמענו עצה בזמן השיעור כשלמדנו על להיות צינור, ואמרת שאפשר להחליף את החבר שאתה עובד איתו שהוא יהפוך לצינור של אור. באמת, היינו רוצים אולי להתנסות בכלים שונים כל פעם, מגוונים, וגם הרצון שלנו גדל. אולי לחשוב על הכיוון הזה, איך למלא את השיעור בעצות פרקטיות, כלים פרקטים שיעוררו אותנו בצורה המקסימלית.
אתה צריך למצוא את השינויים בעבודה השגרתית שלך. אין לי מה להגיד, תמיד יהיה הרצון לקבל, ותמיד נגד הרצון לקבל, תמיד בכוונה על מנת להשפיע, תמיד זה בכיוון של התחברות בינינו, שם אנחנו מגלים את כוח החיבור, היינו הבורא.
וכך כל הזמן, אתה יכול לסובב את זה להרבה כיוונים, להרבה אופנים, אבל בסופו של דבר זו עבודה עם הרצון לקבל בכוונה על מנת להשפיע. אז תשתדל לסובב את זה כל פעם בצורה אחרת, זה ניתן.
שאלה: האם כדי להשפיע אני צריך לסנן או למיין את הרצונות שלי בהתאם לחברים?
כן. יכול להיות שאתה עדיין לא יודע לעשות את זה, אבל אנחנו נצטרך. בדרך אנחנו נקבל תרגילים כאלו, אתה צודק.
שאלה: נשמע שכדי לטהר את הלב צריך לעשות צמצום מסך ואור חוזר. הפעולה הראשונה הזאת של צמצום. אני רוצה לקחת את הגרגר הכי קטן של רצון לקבל ולעשות איתו את העבודה הזאת. מה זאת פעולת הצמצום הזאת, ועל איזה רצונות בדיוק אני עושה צמצום?
אני לא עובד עם הרצון לקבל שלי כמו שהוא, אלא אני רוצה מעליו לבנות צורה הפוכה של פעולה, של השפעה לבורא, לחבר, לקבוצה. על כל הרצונות שיש לי אני קודם כל חושב, האם אני יכול לשנות אותם לעל מנת להשפיע, או לא? תחשבו על זה כל פעם כשאתם מקבלים איזו מחשבה, איזה רצון, ואז תראו. אני מדבר איתכם בצורה מאוד פרקטית, ופשוטה.
תלמיד: פעולת הצמצום היא על חתיכה קטנה או על כל הרצון שמתגלה באותו רגע?
על מה שאתה מרגיש.
שאלה: מדובר בקטע על טיהור הכלים. מה המושג הזה שמטהרים את הכלים מהרצון לקבל עצמו בעשירייה, איך עושים את זה?
הכשרת פעם כלים? אתה לוקח סיר עם מים רותחים, קודם מנקה את הכלי מכל הלכלוך המכני, ואז אתה טובל את הכלי במים הרותחים.
שאלה: מה לעשות אם למרות בקשות רבות לבורא, הלב לא רוצה להשתנות בנושא מסוים, ואיפה שהאהבה צריכה לשלוט, השנאה נשמרת וגדלה?
זה נכון, על זה כתוב “כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו” אלה חוקי הטבע, זה צריך להיות מאוזן זה כנגד זה. לכן מה שאני ממליץ, לא לשכוח שאנחנו תמיד הולכים על שתי רגליים, הרצון לקבל יהיה כנגד הרצון להשפיע, ו”על כל פשעים תכסה אהבה”, ככה קורה כל הזמן, וזה טוב, כי אנחנו נהיה מאוזנים על ידי יצר רע שכל הזמן גדל בנו, בהתאם לכמה שאנחנו יכולים להתגבר עליו.
על ידי זה אנחנו הופכים להיות אדם, דומים לבורא. יש לנו רצון לקבל הפוך ממנו, ועל ידי המאמצים שלנו אנו קונים עליו צורה של השפעה. יוצא מזה שכשאנחנו מתחברים יחד ומושכים מהבורא את המאור המחזיר למוטב, אנחנו בונים את צורת הבורא. את הצורה הזאת רק אנחנו יכולים לגלות, לכן הצורה הזאת נקראת “בוא וראה”, “בורא”, יותר מזה לא. הרי הצורה האמיתית שלו, אין לו צורה, אין לו דמות, ואין לו כלום, אלא רק בצורה הזאת כשאנחנו רוצים בעצמנו להידמות לו.
שאלה: החברה תיארה מצב לא מאוזן בו השנאה דווקא שולטת וגדלה, אז מה לעשות?
כשאנחנו מרגישים שהשנאה גדלה ושולטת, זה נכון, אבל יחד עם זה אנחנו צריכים לראות עד כמה אנו מתחברים והולכים להילחם נגד השנאה והדחייה הדדית שיש בינינו. ואז נבין שהשנאה והדחייה הן סימן של התקדמות, כי “כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו”. בצורה כזאת אנו מתקדמים עם שתי הרגליים, שמאל ימין, שמאל ימין. ולא לפחד כשמגלים את הרע, כי דווקא כשמוסיפים לנו את הרע, זה סימן שאנחנו כבר מסוגלים להפוך אותו לצורת טוב.
אנחנו תמיד נשארים ברצון לקבל, שכל הזמן גדל, זה החומר שלנו, אבל צריך לתת לחומר הזה צורת השפעה. זה מה שאנחנו צריכים לעשות בינינו, לבקש מהבורא, תן לנו רצון להשפיע, זה לא רצון ממש, אלא צורת ההשפעה על פני הרצון לקבל שלנו. וכך בפנים נהיה מחומר קרוץ כמו שאומרים, מרצון לקבל אגואיסטי, אבל בחוץ נהיה מהחומר הנכון, הטוב, מעל מנת להשפיע. כמו פרצוף רוחני, אנחנו לומדים איך הפרצופים הרוחניים בנויים, וזה מה שאנחנו צריכים לעשות.
שאלה: איך להבדיל בין שמחה מקלות ראש לבין שמחה שהיא סימן למעשים טובים?
הבדל בין קלות ראש לבין שמחה? על שמחה כתוב “זה תוצאה ממעשים טובים”. אנחנו צריכים להשתדל להגיע למצב שכולו כולו להשפיע. ואני צריך לראות האם בזה שאני הולך להשפיע, אני מתגבר על הרצון לקבל, עושה נגדו, יש כאן “עזר כנגדו” מה שנקרא, ואז בצורה כזאת כשאני מתגבר ויש לי התנגדות כלפי משהו, אז אני יכול לראות באיזו מידה אני בונה את עצמי בצורה נכונה.
תמיד אנחנו צריכים להיות כלולים משניים – רצון לקבל, שזה הטבע שלנו, על זה כתוב “כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו”. אנחנו כל פעם מקבלים תוספת רצון לקבל, הבורא מגלה לנו עוד ועוד ועוד רצון לקבל, אבל עם זה אנחנו צריכים להשתדל לעשות לו את צורת ההשפעה וכך מתקדמים.
שאלה: האם אפשר להגיד שהעשירייה זה רחם שבו אנחנו מטהרים את הלב להיות ישר-אל?
העשירייה היא הרחם, נכון, במקום בו אנחנו מטהרים את הלב.
שאלה: האם הרצון מוליד את המחשבה, ומה עושים אחרי זה, צריכים לצמצם את המחשבה או לא?
תלוי לפי איזה רצונות, איזה מחשבות, באיזה מצב אדם נמצא. יש לנו תמיד רצון ומחשבה ואנחנו צריכים לשלב אותם יחד, להצליב אותם יחד ששניהם יהיו מכוונים לבורא.
שאלה: האם בקשה עבור החסרונות של החברות נחשבת לטיהור לב?
כן.
שאלה: איך להתגבר על ההרגשה של חוסר אמון וחוסר ביטחון בעשירייה?
זה ניתן לנו תמיד כדי שאנחנו נקשור בינינו קשרים יותר הדוקים עד כדי להיות “כאיש אחד בלב אחד”. העבודה הזאת לא נגמרת עד גמר התיקון.
שאלה: האם מה שמטהר את הלב אלה הפעולות שלי נגד הרצון שמעוררות את המאור שמשנה את הלב?
כן.
שאלה: ככל שהשנים עוברות אני מרגישה את האגו נבזי יותר והורס פנימית כל אינטראקציה עם החברות בדרך וגם עם אנשים בחוץ. הכול נראה מזויף ואגואיסטי באופן בלתי נסבל. האם צריך לחיות עם ההרגשה הזאת והיא רק תתגבר או שיגיע מצב שבו ארגיש אהבה בליבי?
לא. את לא תוכלי להרגיש אהבה בלב שלך לחברות אלא רק אחרי שתעשי עבודה נכונה וגדולה. מדי פעם יהיו אהבה – שנאה, שנאה – אהבה, ככה זה יתגלה ויתגבר וישתנה על מנת שאת תהיי אדם, הדומה לבורא ברצון לקבל הגדול ביותר שיקבל את הצורה – על מנת להשפיע. אנחנו צריכים יותר לתאר לעצמנו – ככל שאני עושה על מנת להשפיע אני ממש בזה דומה לבורא. דומה. אני עושה אותה פעולה שהוא עושה. אני לוקח את הצורה שלו ומתלבש בה ואז אני יכול לעשות פעולת השפעה.
שאלה: מה אנחנו משנים, את הרצון או את הכוונה שעל פני הרצון?
אנחנו משנים את הכוונה על פני הרצון, לפי זה משתנה מהות הרצון.
קריין: קטע מס’ 3, רב”ש.
“על ידי תורה ומצוות שאדם עושה, הן מביאות עליו מחשבה ורצון, שירצה לטהר עצמו. וזה נקרא “הבא לטהר”. זהו הזמן שהוא משקיע כוחות, בכדי לטהר עצמו מאהבה עצמית.
ואז הוא בא לידי צער ומכאוב מזה שלא יכול לבוא לידי טהרה, אלא להיפך. כי כל פעם הוא רואה יותר את האמת, איך הוא שקוע באהבה עצמית, ואין הוא רואה באופק שום מציאות, שיכולה להוציאו מזה.
ואז כשהוא מצטער על זה, הוא מקבל צורך לעזרת ה’, שיעזור לו. ואז בא הסיוע מלמעלה, כמו שאמרו חז”ל “הבא לטהר מסייעין אותו” (שבת ק”ד ע”א). וזה נבחן לאור כולו”.
(הרב”ש. 158. “לפום צערא אגרא”)
שאלה: איך אפשר לבטל את האהבה העצמית? אני מבין שצריך פשוט להתחיל לאהוב ואז מזה אני אבטל את האהבה העצמית. אבל איך סתם ככה לבטל את האהבה העצמית?
אתה תכתוב מכתב לקבוצה ולבורא. יום אחד לקבוצה, יום שני לבורא. שוב יום אחד לקבוצה, שוב יום שני לבורא. ואז כשתעשה כך כמה פעמים אז תספר לנו מה קורה.
שאלה: באיזה תנאי אני אקבל לב חדש עם רצון להשפיע?
כשתתקשר בדרגה ראשונה מעל העביות שלך אז כבר תתחיל להרגיש שאתה נמצא ברצון להשפיע.
שאלה: באתי לשיעור זה נקרא שבאתי להיטהר?
תשאל את עצמך. מאיפה אני יודע למה אתה באת לשיעור?
תלמיד: כתוב “הבא לטהר מסעיין אותו”, אז הנה אני באתי לשיעור.
אבל לבוא לשיעור זה לא נקרא שאתה בא להיטהר.
תלמיד: בסדר. אז?
מה אז? תשאל את עצמך בשביל מה באת.
תלמיד: זה לא מספיק שבאתי והתיישבתי.
גם זה טוב, אבל לא מספיק.
שאלה: איך אדם מזהה רצון אגואיסטי בתוכו, איך אני יודע שאני עכשיו צריך לפתוח במלחמה על – על מנת להשפיע?
רק בחברת החברים. אם הם מתחברים יותר ויותר, מתקרבים יותר ויותר ביניהם, הם יכולים לזהות באיזו מידה שורה ביניהם הרצון לקבל, או כבר כוונה על מנת להשפיע.
שאלה: כל דבר הכי קטן שאני רואה כלא שלם בחברים, לא משנה מה, זה רצון שאני צריך לתקן?
כן.
שאלה: באתי לטהר זה באתי להתחבר?
בעצם כן. רק שלהתחבר זאת הפעולה ולהיטהר זו התוצאה מהפעולה.
שאלה: איך קשורה הרגשת הכלים עם עליות וירידות? יש לי הרגשה כזאת שאת הכלים מרגישים דווקא בירידות.
נכון.
שאלה: האם אפשר לומר שהבורא שובר את הכלים שלנו מפנימיות עד לחיצוניות, עד שאנחנו מגיעים לעולם הזה כדי שנוכל להתחיל מפעולות חיצוניות, כמו שיעורים, לימוד, כדי להיטהר ולהגיע לאותה הכוונה שיש לבורא?
כן, אפשר לומר כך.
שאלה: למה הכוונה שבלי תורה ומצוות אי אפשר לטהר את המחשבה של עצמי, את הרצון לקבל שלי? מה זה “תורה ומצוות”?
“מצוות” אלו הפעולות שאנחנו עושים כדי להזמין את המאור המחזיר למוטב שנקרא “תורה”, ואז הפעולות שלנו יהיו על מנת להשפיע.
תלמיד: נאמר פה לטהר את המחשבה, זה מטהר את המחשבה?
ודאי, “הכול במחשבה יתבררו”. אנחנו צריכים לקבל מלמעלה כוח לתקן את המחשבה שלנו כדי שהיא תהייה בעל מנת להשפיע.
קריין: קטע מס’ 4, רב”ש.
“במקום שהאדם רואה שהוא חלש, על חלק הזה הוא צריך לבקש עזרה מלמעלה. כמו שאמרו חז”ל “הבא לטהר מסייעין אותו”. ומלשון חז”ל שאמרו “הבא לטהר”, משמע כאילו שכל החולשה בעבודה היא דוקא על טהרה, שרק זה אינו בידי אדם, והוא נצרך לעזרה. וחז”ל הבטיחו, שמי שבא לטהר, והוא רואה שאין זה בידו להתגבר, על זה אמרו, שהאדם אל יתבהל ואל יברח מהמערכה, ואל יסתכל על מה שאיננו בידו להגיע לטהרה, אלא האדם צריך להאמין, שה’ יתן לו עזרה”.
(הרב”ש. מאמר 35 “מהי העזרה בעבודה, שיבקש מה'” 1988)
שאלה: מה זה אומר שהבורא עוזר כשבאות כל מיני מחשבות שמסיטות אותי? נגיד עכשיו בשיעור אני מבקש מהבורא שיעזור לי להתחבר עם החברים, האם הוא צריך לבטל את המחשבות שמסיטות אותי?
למה אתה חושב שכל המחשבות, אפילו אלו שמנתקות אותך מהדרך, הן לא טובות? הן לא לטובתך? אם אנחנו מלכתחילה מחומר של רצון לקבל אז אנחנו צריכים כל הזמן לקבל מכות, מכיוונים שונים. קודם כל שהן ילמדו אותנו ללכת בדרך ישרה, אחרת איך זה יקרה? לכן כשאני מקבל כל מיני לחצים, אז אני שנמצא בקבוצה, נתמך בהם, על ידם, ואז אני מתקדם קדימה. לכן טוב שיהיו עוד ועוד הפרעות, כי כך אנחנו הולכים קדימה.
וכשאנחנו מחוברים בינינו, כל אחד מקבל עוד יותר הפרעות משלו, וסך הכול אנחנו מקבלים במקביל הרבה הפרעות יחד, ובצורה כזאת כשאנחנו מבררים את הכיוון שלנו להתקרבות לבורא, כך אנחנו מתקדמים, ומתקדמים מהר.
תלמיד: הרב”ש אומר בקטע ש”הבא לטהר מסייעין אותו”. אני רוצה להתחבר עם החברים.
כשאתה רואה לכלוך במחשבות וברצונות שלך והלכלוך הזה מפריע לך, אז אתה רוצה להתנקות. יש לך מחשבה על איזה חבר, יש לך עצלות שאתה לא רוצה לעשות משהו, נמאס לך ממשהו ואתה מתרגז על מישהו, הכול בעשירייה ודאי, אז אתה מבין שאת כל הדברים האלה מביאים לך הכוחות העליונים. הבורא מביא אותם כדי שאתה תשתדל איתם יחד לכוון את עצמך להשפעה.
תלמיד: אני רוצה לשאול בצורה פשוטה לגבי כל הזבל של העולם הזה שממלא את השכל והרגש. אני רוצה להיות מחובר עם החברים, אז אני צריך לבקש מהבורא שיסלק את כל זה וייתן לי קשר עם החברים?
לא. הקשר עם החברים צריך להיות למעלה ממה שיש לך בעולם הזה. אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, יש לך ברצון לקבל של העולם הזה, אבל למעלה מזה כבר יש לך חיבור עם החברים וחיבור עם הבורא.
תלמיד: המעל הזה, הוא לא ברור.
אתה לא יכול לבטל את כל הרצון לקבל שיש לך, האגואיסטי, נבזי, פשוט, ארצי, אתה לא יכול לבטל אותו. אחרת ממה תבנה את היחס שלך לחברים ומתוכם את היחס שלך לבורא? אתה לא יכול לבטל את זה, לכן הבורא עשה את זה בצורה כזאת. אתה חושב שהעולם הזה מיותר, אתה רוצה את העולם הבא, להתנתק מכאן, לעוף בכל ה”גדפין”, דווקא מכך שהעולם הזה נעשה כחומר שממנו אנחנו יוצאים וגדלים, בזה הייחודיות שלו.
שאלה: יש שני מצבים, אחד שאני רוצה להתחבר, להתקשר עם העשירייה, והשני שאני כבר מקושר עם העשירייה ואז מבקש ביחד איתם ברצון אחד עזרה. מה ההבדל ביניהם?
אתה צריך לברר.
שאלה: אנחנו אומרים שבהתחלה שאנחנו צריכים לשרת את ההפרעות, האם כתוצאה מזה שאנחנו מקבלים את תכונת ההשפעה בעשירייה, אנחנו צריכים את כל מה שאנחנו מרגישים לשרת עם הכוונה שלנו?
כן, אבל זה לא פשוט, אל תחשבו שזה יהיה קל. זה תמיד יהיה בלחץ, במאמצים, במתח פנימי.
שאלה: האם בכל המצבים שאנו מבקשים את תיקון הכוונה מהבורא הוא באמת עוזר לנו, אף על פי שלא תמיד אנחנו מרגישים את העזרה בצורה ברורה?
בטוח שכן, תמיד הבורא לא מפספס שום שאלה מאתנו, על זה אומרים “טרם יקראו ואני אענה”. שעוד לפני שאנחנו פונים אליו הוא מכניס לנו ללב ולמוח את הפנייה הזאת, כדי שאנחנו נשאל.
שאלה: מה צריך להיות היחס שלנו לרצונות שאינם תורמים לקבוצה או להפצה?
צריכים לבדוק עד כמה הם תורמים או לא תורמים. כעיקרון, אין מצב שאין ממנו תועלת.
שאלה: מהי תפילה אמיתית לטהרה ואיך מגיעים אליה?
שאנחנו מתחברים ומבקשים יחד מהבורא שיטהר את לבנו. שנרגיש שאנחנו יכולים להיות בלב אחד.
שאלה: למה בדיוק מתכוון רב”ש כשהוא אומר “תורה ומצוות”?
“תורה ומצוות”, שאנחנו מחומר רצון לקבל וצריכים להגיע לכוונה על מנת להשפיע. החומר שלנו לא משתנה, הוא יכול להיות לפעמים מורגש יותר, לפעמים מורגש פחות, אבל אנחנו צריכים על פני החומר הזה לחבר מחשבה. איך אנחנו עושים את זה? העיקר זה הכוונה, אנחנו עושים את זה על ידי מכשיר שנקרא “תורה ומצוות”. “מצוות” הן כל מיני פעולות חיבור בינינו שאנחנו משתדלים לקיים. וה”תורה” זה אותו האור העליון שאנחנו מעוררים על עצמנו על ידי פעולות החיבור. לכן כל ההתקדמות שלנו היא על ידי תורה ומצוות.
תשאלו על זה כככול היותר, אני מוכן להסביר עוד ועוד. אתם צריכים לראות עד כמה האנושות עברה שינויים במושג הזה “תורה ומצוות”, שבמקום לתקן את הרצון לקבל על ידי המאור המחזיר למוטב, על ידי חיבור בינינו, היא מתכוונת ב”תורה ומצוות” למשהו אחר לגמרי.
שאלה: האם לבקש שה’ ייתן לי עזרה זה אגואיסטי?
אני צריך להשתדל לבקש עבור החברים, כמו שכתוב “המתפלל בעד חברו זוכה תחילה”. הכי קל לקבל עזרה אם אתה רוצה לעזור לאחרים.
שאלה: לאדם יש תחושה שהוא יכול לברוח ממחשבות גשמיות וכך לשלוט בסיטואציה, אבל שמעתי ממך שלא צריך לברוח אלא להתעלות. איך מתעלים ולא נשאבים לתוך מחשבות גשמיות?
כתוב, “כל הגדול מחברו ייצרו גדול ממנו”. כלומר, שהרצון לקבל כל הזמן גדל, מתגלה באדם יותר ויותר, והאדם צריך להשתדל לתקן אותו בכוונה על מנת להשפיע. לכן לא לחשוב שהרצון לקבל ייעלם פעם מהאדם, אלא רק שהכוונה על מנת להשפיע תגדל באדם על פני הרצון לקבל שגדל. ולכן צריכים לגדול “בשתי רגליים”, ברצון לקבל ובכוונה על מנת להשפיע, שמאל ימין, שמאל ימין, כך אנחנו הולכים קדימה.
שאלה: חזרתי מכנס שהיה לנו וההרגשה היא מיוחדת. איך לא לתת לאגו שלנו להתפאר מההצלחה הזאת?
אנחנו צריכים להמשיך בתרגילים שלנו, בשיעורים שלנו, וכך זה לא ילך לאיבוד ולא ישתנה לאיזה צורות לא נכונות.
(סוף השיעור)