TIFERET: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Baal HaSulam. Study of the Ten Sefirot. Vol. 1. Part 4. Inner Observation. Chapter 2, item 16

שיעור בוקר 08.09.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר “תלמוד עשר הספירות”, כרך א’, חלק ד’, עמ’ 259, דף רנ”ט, פרק ו’, התסכלות פנימית, פרק ב’, אות ט”ז-כ”ג

קריין: “ספר תלמוד עשר הספירות”. כרך א’. חלק ד’. עמ’ 259. דף רנ”ט. “הסתכלות פנימית” פרק ב’ אות ט”ז.

אות ט”ז

היוצא בזווג דהכאה בראש, אינו נבחן אלא בגוף.

ההתפשטות עד המלכות נבחנת מפה עד הטבור.

והדחיה ממלכות נבחנת מטבור ולמטה

“וצריך שתבין כאן, כי אין לנו שום תפיסה בע”ס של ראש להיותן בחינת א”ס ב”ה, וכל מה שאנו מבחינים בע”ס של ראש, הוא רק מבחינת התפשטותן אל הגוף, ומתחתון ילמד העליון. ולפיכך מה שאנו אומרים, שהאור העליון התפשט עד המלכות, והמסך שבכלי מלכות הכה באור ולא נתנו לבא בכלי המלכות, והחזירו לאחוריו, שהאור החוזר הזה הלביש ע”ס דאו”י. הנה הלבשה זו, לט”ס הראשונות, ודחיה זו, מלהתפשט במלכות, הן נבחנות לנו, מטעם שמתפעלים כן בגוף על הטבור, שט”ס הראשונות הנמצאות מטבור ולמעלה, נמצאות מקובלות ומלובשות בתוך אוה”ח. והאור השייך לספירת מלכות, הוא נדחה ואינו מקובל במלכות דגוף, שהוא כל המקום שמטבור ולמטה. ומתוך שהמלכות הזאת היתה מלבשת בהיותה בבחינת א”ס ב”ה מטרם הצמצום, את כל עה”ס, כי על כן היה האור ממלא את כל המציאות, כמ”ש זה באורך בהסת”פ (ח”א פ”א ופ”ב עש”ה). ע”כ אנו מבחינים ג”כ במלכות שנצטמצמה, דהיינו במקום שמטבור ולמטה, שנשארו בה עשרה חללים, שנתרוקנו מאור שהיה להם, בהיותם בבחינת א”ס ב”ה, אשר עתה אין בתוכם אלא או”ח בלבד. ולפיכך אנו מבחינים במלכות דגוף, עשר ספירות בפני עצמן, להיותן נושאות כל החסרון שהופיע בסבת הצמצום. והבן היטב. ומטעם זה, נקרא אותו מקום שמן הטבור ולמטה בשם אחורים, מפאת חסרון אור ישר. והמקום שמטבור ולמעלה, נקרא בשם פנים דפרצוף, מפאת שהוא המקום של כל האור אשר בפרצוף, כמבואר.”

שאלה: הוא כותב שהאור החוזר בונה את המלכות, ולאחר מכן הוא כותב שכל מה שאנחנו משיגים זה אור ישר שנכנס לגוף. איך זה מסתדר שהמלכות נבנית על ידי האור החוזר, והאור החוזר מתלבש בו ונכנס לגוף?

האור החוזר הוא אותה תגובה של המלכות שהיא רוצה להחזיר לבורא, להידמות לבורא, להתקשר לבורא, זה נקרא “אור חוזר” שבא מצידה. אחרי שהיא עושה את זה נעשה חיבור בין יחס הבורא לנברא, למלכות, לבין יחס הנברא, המלכות, לבורא, ומזה מתמלא תוך הפרצוף.

שאלה: אותם חלקים במלכות של הראש, של הגוף, האם אלו חלקי המלכות?

ודאי שאנחנו מדברים על מלכות. ראש, תוך, סוף, וכול מה שיש, זה הרצון לקבל ועד כמה הוא מרגיש ומסדר את עצמו להיות במגע עם האור.

שאלה: מה יש מטבור ולמטה?

מטבור ולמטה יש את מלכות שלא יכולה לקבל על מנת להשפיע, אין לה את כוח המסך.

תלמיד: למה יש לזה מקום בפרצוף? כי הראש עושה חשבון רק על מה שהוא יכול לקבל.

לקבל על מנת להשפיע היא לא מסוגלת יותר מאשר מפה עד הטבור.

שאלה: מה מגיע קודם המסך או ההתפשטות בגוף?

ודאי שהמסך. בלי שיהיה מסך ויהיה חשבון כמה מלכות מקבלת על מנת להשפיע לא יכולה להיות שום התפשטות מהאור העליון בתוך הרצון לקבל, בתוך הגוף. זה דבר ראשון. דבר שני, מצמצום א’ והלאה, כל מה שקורה עם הרצון לקבל והאור קורה אך ורק על ידי החלטת המלכות. ולא יכול להיות שבלי זיווג דהכאה, בלי דחייה, בלי חשבון, בלי כל הפעולות האלה, הרבה מאוד פעולות, שתקרה פעולה מצד האור על הכלי ומצד הכלי על האור, הכול חייב להיות מחושב.

תלמיד: הוא כותב “מתחתון ילמד עליון”, מה זה אומר?

בדרך כלל “מתחתון ילמד עליון”, הכוונה שמהפעולות הנמוכות, הקטנות, אנחנו יכולים ללמוד על כוונת הבורא.

שאלה: כתוב ש”המסך שבכלי מלכות הכה באור ולא נתנו לבא בכלי המלכות, והחזירו לאחוריו”. מה הסיבה שהוא החזיר אותו לאחוריו?

חזרת האורות למאציל זו פעולה מצד הנברא שרוצה לעשות אותה פעולה טובה כלפי הבורא כמו שהבורא אליו.

תלמיד: מתי האור כן ממשיך הלאה ולא חוזר לאחוריו?

אם אין מסך, כלומר המסך קטן, חלש, אז אין אור חוזר.

תלמיד: האם התנאי לגילוי הוא שחייב להיות אור חוזר?

כן.

שאלה: הוא כותב שאין לנו הבחנה בעשר ספירות שבראש רק אחרי התפשטות בגוף. מה אלו כל הפעולות של דחיה, צמצום, מסך, אור חוזר? האם אנחנו לא מבחינים בכלום?

אנחנו מבחינים בהם פעולות, וכל הפעולות האלה חייבות להיות מסודרות כדי להתאים את הנברא לבורא.

שאלה: מה אלו עשרה חללים שהתרוקנו מהאור שהיה להם?

אלו עשר ספירות שנעשה עליהן צמצום והן לא מקבלות עכשיו, ואז הן נקראות עשרה חללים.

אות י”ז

או”ח ז’ הוא הנשאר בפרצוף אחר הסתלקות

אור הישר ממנו

“המין הז’, הוא אוה”ח הנשאר למטה בגוף, אחר הסתלקותו של אור ישר משם. המובא בדברי הרב (פרק ב’ אות י’) כי בחזרת אור הישר למעלה לשורשו, אין אוה”ח עולה עמו, שהרי כל עיקרו של או”ח הוא אור הסתלקות, כמו שנתבאר לעיל אות ח’, שהוא מבחינת הפרישה של בחי”ד, שאינה מקבלת האור, שזהו מכח הצמצום והמסך הרכוב עליה, הנבחן לעביות ודין לפי מוצאו, אלא בשעה שנעשה לכלי הממשיך והמלביש לאור העליון, הרי מתהפך העביות והדין הזה ונעשה לזכות ורחמים גמורים, עד שאינו ניכר כלל לשפל וכהה כלפי אור העליון המלובש בתוכו, כנ”ל באות י”ד. אמנם בשעת ההסתלקות, שאור העליון התפשט ממנו, ועלה לשורשו, הנה פקעה ממנו חשיבותו ולא נשאר ממנו יותר ממה שהוא לפי מהותו עצמו, דהיינו עביות וצמצום ודין, כנ”ל. ובזה מובן שבעת ההסתלקות, שחזר האו”י אל שורשו, לא יכול אוה”ח לעלות עמו למעלה, ואדרבה כי עתה נגלתה ירידתו למטה, דהיינו שנגלה הדין והעביות שבו, כמו שהוא לפי מהותו עצמו, כנ”ל. ומשום זה הוא נקרא אור עב. ומעתה נבחן ההפרש למפרע, בין הכלים שהלבישו את האור דהיינו או”ח, ובין האור המלובש בו, מה שלא היה ניכר כלל מטרם ההסתלקות, כנ”ל באות י”ג. וזהו שאומר הרב שם, אשר אור העב הזה הוא בחינת הכלים של הפרצוף.”

שאלה: אנחנו לומדים על 12 סוגים של אור חוזר של עולם אדם קדמון, האם אפשר להגיד שהם השורש של 12 פרצופים של עולם אצילות?

לא. אל תהיה חכם, תלמד את מה שכתוב כאן. אתה יכול לקשור את זה עם עוד אלף דברים.

אות י”ח

או”ח ח’ הוא או”ח הנ”ל, אחר שהשיג עביות

יתרה על עביותו

“המין הח’ הוא, אור החוזר הנ”ל, מבחינת קבלתו עביות יתרה על עביותו שמעצמו, כבדברי הרב (פרק ו’ אות ב’). כי מלבד העביות שנתגלתה בו, ממה שהוא לפי מהותו, הנה עוד נתוסף בו הרושם של דין חדש שהשיג מתוך ההסתלקות של עתה, שהשאיר אותו בחושך, שנמצא מחמת זה בהתעבות כפולה.”

אנחנו צריכים להבין שחוץ מסוגי האורות שבעל הסולם מציין כאן, אור ישר, אור חוזר, אור מקיף, אור פנימי, יש עוד הרבה מאוד סוגים שהוא לא כותב עליהם מפני שפשוט אי אפשר לכתוב על הכול. אפשר להגיד שיש ממש מאות אם לא אלפי סוגי אורות וכלים, אבל אנחנו לא מסוגלים לדבר על הכול בגלל חולשת הקומוניקציה בינינו. כשאנחנו מגיעים בפועל לדברים האלה, אז מרגישים אותם, זה נעשה חלק מהחיות שלנו ואנחנו לומדים אותם על עצמנו.

אות י”ט

או”ח ט’ הוא עולה מזווג דהכאה על המסך

במדרגות הזדככותו

“המין הט’, הוא אוה”ח העולה ע”י זווג דהכאה, הנעשה על המסך במדרגות של הזדככותו, אשר הקומות היוצאות בזווגים האלו, נחשבות בכללן לאו”ח, אפילו אוה”י שבהן, מטעם שאלו הזווגים יוצאים בזמן הדין, דהיינו בשעת הסתלקות האורות למאציל.”

אות כ’

“ואין להקשות, הרי יש בכל קומה וקומה התפשטות אור ישר ממעלה למטה לתוך הגוף, וכל הנמשך ממעלה למטה הוא רחמים, כנודע. והענין הוא, כי באמת אין כאן יותר, רק ענין הזדככות לבד, ואפילו אלו הזווגים הנעשים מאור העליון נכללים גם כן תחת בחינת הסתלקות האורות, משום שדרכה של הזדככות כך, כי הכרח הוא שיעבור ויבא בד’ הבחינות בדרך הזדככותו, אשר אור העליון שאינו פוסק אפילו רגע, נמצא מזדווג עמו על דרכו. והרי זה דומה, לאדם היוצא מהבית לחוץ, אע”פ שהוא עושה, למשל, ד’ פסיעות בדרך יציאתו מהבית, מ”מ אין אנו מתחשבים עמהם כמו שהיו ד’ חניות באמצע הליכתו, וזה לא יעלה על הדעת כלל, שהרי אי אפשר לו לצאת מהבית זולת דרך פסיעות, כי דרך ההליכה בכך. כן הענין שלפנינו, אע”פ שבזמן ההסתלקות עובר המסך ד’ בחינות, שאור העליון מזדווג עמו על דרכו, מ”מ אין זה נחשב לבחינת התפשטות של אור העליון לתוך הפרצוף, מבחינת רחמים, אלא שנחשב לבחינת דין, כי הזמן הוא זמן של הסתלקות, שהוא כולל ג”כ את ההתפשטויות שעל דרכו, מפני שכן דרכו הרגיל של ההסתלקות. וזכור זה.”

אות כ”א

“והנה נתבאר, אף על פי, שיש בכל זווג וזווג, היוצא בזמן הזדככות המסך, קומה שלמה של רת”ס, עכ”ז אינם נחשבים לאו”י רחמים, אלא לאו”ח ודין, כמבואר. אמנם כל זה אמור, כלפי עצמותו של הפרצוף בכלל, שסובל מהסתלקות האורות מתוכו, וע”כ אינו מחשיב כל כך, את הקומות היוצאות בדרך ההזדככות והסתלקות האור, מה שאין כן, בהתחשב עם ערכי הקומות דהיינו, מבחינת פרטיותן שלפי עצמן של הקומות ההן, יוצא לנו ערך ההפכי, כי כל קומה היוצאת ע”י זווג היותר קרוב למאציל, היא משובחת ביותר, (ע”ד שנתבאר באות ט’ י’ ע”ש). כי בבחי”ד לא יצא רק אור הנפש, וכשנזדכך אל בחי”ג יצא אור הרוח, וכשנזדכך לבחי”ב יצא אור הנשמה, וכו’.”

שוב הוא מסביר לנו על ערך הפוך אורות וכלים.

אות כ”ב

“וענין ערך ההפכי הנ”ל, צריך להבינו היטב בבהירות מוחלטת, כי הוא כל הקשר וכל הבדל בין האור וכלי, וע”כ, חסרון ידיעתו יכשיל אותנו בכל שעל וצעד במשך החכמה שלפנינו. והענין הוא כי יש בחי’ כלי קבלה לאור העליון מצד האור ישר, שהן ה’ הבחינות כח”ב זו”ן. או נרנח”י. ויש כלי קבלה מצד האור חוזר, שהן הקומות שנקראות ג”כ כח”ב ז”א ומלכות. והן הפכות זו לזו מן הקצה אל הקצה. כי מאותו הזווג שיוצא קומת כתר של האו”ח, דהיינו הכלי היותר גדול, יוצא בחינת נפש דאור ישר, שהיא האור היותר קטן. וכמובא לעיל.”

אות כ”ג

“והנה כבר נתבאר מקורם של ב’ הערכים הללי, כי הערך של ד’ הבחינות דאור ישר נמשך כן מאור א”ס ב”ה, אשר ג’ הבחינות הראשונות, עדיין אינן נחשבות לכלי קבלה, משום, שעדיין לא ניכר בהן ההבחן של שינוי הצורה וכל השינוי ביניהן ובין אור העליון, הוא רק בזה, שהן גורמות להשתלשלות בחי”ד, שהיא בחינת הקבלה הגמורה. כנודע. ולפיכך נבחנת כל בחינה הזכה יותר לגדולה יותר, משום שיש לה יותר דבקות עם אור העליון המלובש בה וע”כ הכתר, שהוא גורם יותר רחוק אל בחי”ד, הוא השורש לכל ההתפשטות. ובחי”א, שהיא הגורם יותר קרובה אל בחי”ד, מכתר, נחשבת לאור קטן מן הכתר, כי מלבד שהיא עלולה ומסובבת מהכתר, נמצא בה ג”כ בחינת שינוי דק כל שהוא מהאור המלובש בה, והיינו במה שהיא גורם שני וקרובה יותר אל בחי”ד. וכן בחי”ב שהיא גורם שלישי וקרובה יותר לבחי”ד, נמצא האור המלובש שם קטן יותר. וכו’ עד”ז. עד שהבחינה הד’ בעצמה נמצאת לגמרי בלי אור, משום השינוי צורה שבה, שעליה היה הצמצום. כנודע כל זה מהחלקים הקודמים ואין להאריך.”

(סוף השיעור)