HESED: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Baal HaSulam. Study of the Ten Sefirot. Vol. 1. Part 4. Chapter 6, item 20

שיעור בוקר 06.09.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר “תלמוד עשר הספירות”, כרך א’, חלק ד’, עמ’ 254,

דף רנ”ד, פרק ו’, דברי האר”י אותיות כ’ – כ”ב, הסתכלות פנימית, חלק ד’, אותיות א’-ח’,

קריין: ספר “תלמוד עשר הספירות”. חלק ד’. עמ’ 254, דף רנ”ד. אות כ’, דברי האר”י.

אות כ’

“בהמשך זמן עלית הכתר למאציל נסתלק גילוי יחידה ממלכות”.

למה? כי כשהאורות מסתלקים, אז כך זה קורה. הכתר עולה למאציל, זאת אומרת, מסתלק מהפרצוף, עולה כבר לדרגה יותר עליונה, זה נקרא “מאציל”, ובזה מסתלק אור היחידה מהמלכות.

קריין: אות כ’.

“* ודע כי כאשר עלה הכתר אל המאציל, אז באותו שיעור והמשך הזמן שהיה עולה, אז המלכות, ע נסתלקה ממנה בחינת גילוי יחידה, שהוא האור שהיה נמשך לה מן הכתר, שכיון שהכתר היה עולה ומסתלק, לא היה כוונתו להאיר בה, פ אמנם נשאר בה הרשימו לבד.”

* עץ חיים היכל א”ק שער ו’ פ”ד.

שאלה: מה זה שכתר עולה למקור, לשורש? כתר זה הבורא עבורנו.

זה לחוד וזה לחוד. כתר בכל מקום הוא כנציג הבורא, אבל הוא לא הבורא עצמו, הוא חלק מהפרצוף בלבד. ולכן כשהכתר מסתלק למאציל, זאת אומרת, אותה השפעה של המאציל כלפי כל הספירות נעלמת לאט לאט, כתר, חכמה, בינה וכולי, אז זה נקרא שהפרצוף מסתלק.

בהעלאת הכתר למאציל, כמו שהוא אומר, מסתלקת יחידה מהפרצוף שזה האור שנמשך לה מהכתר. והוא ממשיך “כיון שהכתר היה עולה ומסתלק, לא היה כוונתו להאיר בה,” בכל הפרצוף “אמנם נשאר בה הרשימו לבד.”. כשעולות כל הספירות האורות מסתלקים ונעלמים, וכך נשאר רק רשימו מכל אור ואור.

אות כ”א

כשסיים כתר עליתו למאציל חזר גילוי יחידה למלכות

“וכאשר סיים הכתר להתעלם צ וסיימה המלכות לעלות עד סיום היסוד אז ק חזר להאיר בה המאציל כבתחילה בחינת היחידה שבה. כי אחר שעלה הכתר בהמאציל, גם היא עלתה ביסוד, והיתה מדרגה אחת קרובה יותר אל המאציל, והיתה מקבלת עתה ממנו מה שהיתה מקבלת מקודם מן הכתר. אך כל זמן שלא סיים הכתר לעלות, אז היה ר הכתר מפסיק בין מאצילה ובינה, והכתר עצמו גם כן לא היה מאיר בה. וכן על דרך זה הוא בבחינת חיה שמקבל מן הכתר. וכן על דרך זה החכמה ובינה וכיוצא בהם.”

כך זה קרה בכל המדרגות שהיו עולות ומסתלקות במאציל, זאת אומרת, בכתר.

שאלה: התהליך שמתואר כאן של העקודים, האם זה בניית הכלי או בניית העולמות?

זו הסתלקות האורות מתוך הכלי, שזה בעצם חלק מבניית הכלי. כי התפשטות האור והסתלקותו עושה את הכלי ראוי לתפקידו.

שאלה: האם זה מעל עולם הנקודים?

זה לפני עולם הנקודים, זה עדיין בעקודים.

אות כ”ב

בהמשך זמן עלית חכמה למאציל נסתלק גילוי חיה ממלכות. וכשחכמה

סיימה עלייתה חזר גילוי חיה למלכות

“וכן כשעלה חכמה למעלה במאצילה נסתלקה מן המלכות החלק שהיה מגיע אליה ממנו, ולא נשאר בה רק רשימו לבד, עד שהשלימה החכמה לעלות למאצילה, ואז חזר האור כבתחילה. וכן תקיש מזה אל כל השאר, כי הם חלוקות רבות. כי כשהתחילה ש חכמה לעלות בכתר, נסתלקה הארתה מכל אשר למטה ממנה, וכשכבר עלתה בכתר, אז חזר כבתחילה. וכשחזר פעם ב’ לעלות במאציל נסתלק האור פעם שני, וכשנגמר לעלות חזר האור לאיתנו. והמעיין יבין שאר חלוקים על דרך זה, בענין המקיפים דזו”ן, שלוקחים בעת חזרתן והסתלקותן למעלה.”

מה קורה כאן? האורות כל פעם עולים ויורדים ומתוך זה מתאספות הרשימות, ואחרי הסתלקות הפרצוף יש לנו מזה הרבה מאוד רשומות בתוך הפרצוף מכל התהליך שהוא עבר.

חלק רביעי

הסתכלות פנימית

ספירות העקודים, כולל ו’ פרקים

בהם מתבאר ששה ראשי ענינים : א. ענין זווגי דהכאה

ובטישות. ב. ענין אור חוזר. ג. ענין הרשימות. ד. ענין

הכלים. ה. ענין המסך. ו. ענין אור ישר.

אות א’

“היות שדברי הרב שבכאן המה כולם יסודיים, שכל אדני החכמה בנוים עליהם, ואין לך ענין קטן בכל העולמות אבי”ע, שלא יהיה בהם בכללות ובפרטות, תוצאות מכל הענינים כולם המובאים כאן בעשר הספירות דעקודים, ולא עוד אלא מכל שינוי קל וחידוש קטן שבכאן, מסתעפים בפרצופי אבי”ע ענינים רבים ועמוקים מאד, שהרי נודע, שכל הכחות וחידושי צורות שבעליונים מחויבים להמצא בכל תחתון מהם אף פרט קטן לא יחסר, שזה נוהג בכל ההמשך השתלשלות של הפרצופין והעולמות עד סוף עשיה ומכל שכן כאן, שעדיין אנחנו עסוקים בקו הראשון, הנמשך מא”ס ב”ה למקום הצמצום, שהוא פרצוף הא’ דאדם קדמון. וע”כ, כל מלה ומלה שבכאן, היא מרגלית יקרה לאין ערך, שצריכים להבינה בכל רחבה ובהגדרתה האמיתית, ולשננה ולזכרה בכל המשך החכמה.

ולפיכך, באתי לסדר כאן את ראשי הענינים, המובאים בחלק הזה, בסדר המועיל לזכרון, גם להבחין בכל ענין, מעקרי הבחנות שהרב מביאם כאן, ולהגדיר כל דבר עד כמה שאפשר, בכדי שהמעיין יוכל להשמר, שלא יוציא שום דבר מחוץ לגדרו הנאמן, כי טעות קלה במקומות אלו, תפסיק את ההבנה לגמרי בהמשך החכמה.”

פרק א’

ה’ מיני זווגי הכאות ובטישות

אות ב’

“ה’ מינים מזווגי הכאות ובטישות, אנו מוצאים כאן בדברי הרב, בהתפשטות א’ דא”ק, שהם:

א’ הנקרא הסתכלות א’, שהוא זווג דהכאה דאור העליון בהמסך שבכלי מלכות, שהוא לבחינת כלים של ראש. (כנ”ל בח”ג פי”ב אות ד’).

ב’ הוא הכאה וביטוש דאו”פ ואו”מ זה בזה בצאתם מחוץ לפה דא”ק. שמביא הרב כאן (פ”א אות ג’).

ג’, הנקרא הסתכלות ב’, שהוא זווג דהכאה דאור עליון במסך שבכלי מלכות, שהוא לעשות כלים לגוף. (המובא בח”ג פי”ב אות ה’ ובע”ח ש”ד פ”ג).

ד’, הכאה וביטוש דהרשימה ואוה”ח היורד, זה בזה. (המובא כאן פרק ג’ אות ט’).

ה’, ביטוש דאור המלכות עם אור החוזר היורד. (המובא כאן פרק ד’ אות ג’).”

אות ג’

זווג דהכאה הא’, עושה רק שרשי כלים.

הב’, הכלי והאור מעורבים. הג’, עושה כלים גמורים

“והנה שורש הכל הוא הזווג שנקרא הסתכלות א’, שממנו נמשך כל האור שישנו בפרצוף, וקבר נתבאר ענינו היטב, בדברי הרב (בח”ג פ”א אות א’ ופרק י”ב אות ב’ ג’). אמנם הוא מספיק רק להוציא שרשי כלים, שנקרא בחינת התלבשות בכח ולא בפועל ממש. כי אוה”ח מלביש כאן ממטה למעלה, שפירושו בחינת התנגדות להתלבשות בעביות הכלי וע”כ נקראות עה”ס שבראש, בשם א”ס ב”ה, או כתר, כמ”ש הרב (שם ח”ג פ”ו אות ז’) עש”ה. ולא עוד אלא אפילו אח”כ, כשנתפשטו עה”ס ממלכות של ראש ולמטה לתוך הגוף עד הטבור, עדיין אין שם בחינת כלים ניכרים לעצמם, אלא, שהאור והכלים כמו מעורבים יחד, כמ”ש הרב כאן (פ”ו אות א’, עש”ה). ועיקר גילוי הויות הכלים מתחיל מהסתכלות ב’, שנעשה על המסך, אשר בכלי מלכות, בעת הזדככות, דהיינו ד’ הקומות היוצאות במדרגות של זיכוכו.”

אות ד’

זווג דהכאה הג’ נעשה ע”י או”מ ואו”פ,

שאו”מ מזכך את המסך ואור העליון מזדווג בהכאה

על המסך במדרגות של הזדככותו ומוציא ד’ קומות חו”ב תו”מ

“וענין הזדככות זו, נעשה על ידי הכאה של או”פ ואו”מ זה בזה, כמ”ש הרב (כאן בפ”א אות ג’) וע”ש באו”פ. ונתבאר שם, שאוה”מ מזכך העביות שבמסך, עד שהוא נעשה זך כהמסך שבמלכות של ראש. ובאמת נעשה כל הזיכוך הזה בבת אחת וברגע אחת, כמ”ש הרב (כאן פ”א אות ט’) אלא, מתוך שהאור העליון אינו פוסק מלהאיר אפילו רגע, נמצא אור העליון מזדווג עמו בד’ המדרגות שהמסך בא בדרך זיכוכו, ומוציא שם ד’ קומות של ע”ס, שהן חכמה בינה ז”א מלכות. כמ”ש באו”פ (פרק א’ אות ז’).”

אות ה’

גמר גילוי הכלים אינו, אלא ע”י הסת”ב

“והנה נתבאר, ההפרש בין ג’ מיני זווג דהכאה: כי הסתכלות א’, הגם שהוא השורש והמקור לכל האורות והכלים שבפרצוף, מ”מ אין בו שום התגלות בפועל, וכל הגילוי הוא רק על ידי הסתכלות ב’ הנעשית במדרגות זיכוכו של המסך, וענין הזדככות הזה נעשה על ידי הכאה ובטישא של או”פ ואו”מ זה בזה.”

אות ו’

ב’ זווגי הכאה האחרונים הם לצורך הפרצוף שלאחריו

“וכל אלו ג’ מיני הכאות, הם לצורך עצמו של הפרצוף, אמנם דבר ההכאה וביטוש של הרשימה עם אוה”ח זה בזה, הוא לצורך הכלים של הפרצוף שלאחריו. כמ”ש באו”פ (פ”ב אות ג’) ועד”ז הוא ההכאה של אור המלכות ברשימה, שהוא לצורך כלי המלכות מהפרצוף שלאחריו. והנה נתבאר, שג’ מיני הכאות ראשונות הם לצורך הפרצוף עצמו, וב’ הכאות האחרונות הן לצורך הפרצוף שלאחריו.”

פרק ב’

י”ב מיני אור חוזר

אות ז’

או”ח הנדחה בכללו ממלכות, נעשה לאו”מ

“י”ב מיני או”ח, אנו מוצאים כאן בדברי הרב, ואלו הם:

הא’, הוא או”ח הנדחה מבחי”ד בעת הסתכלות א’, שהמסך מעכב על אור העליון ואינו מניחו להתפשט שם, והאור חוזר לאחוריו, ומלביש על עשר הספירות דאור ישר, כנודע. והנה ב’ מיני או”ח יש להבין כאן, א’, הוא כללות האור הנדחה מהתלבש בכלי מלכות, שהוא שיעור גדול מאד ומאד, ומכ”ש בפרצוף הראשון דא”ק שאנו עסוקים בו, שהוא כולל כל ההפרש, מא”ס ב”ה שהיה ממלא כל המציאות, אל פרצוף א”ק, שהוא רק בחינת קו דק של אור כלפי אור א”ס ב”ה. ותדע, שהאו”ח הזה הוא כולל כל האו”מ, שבעולמות כולם.”

אות ח’

או”ח המלביש לאור ישר, הוא תולדה

של או”ח הראשון הנדחה ממלכות

“ומין הב’ של או”ח הכלול כאן הוא האו”ח העולה ממטה למעלה ומלביש לע”ס דאו”י. ויש בזה עמקות רבה. כי באו”ח הנדחה מן בחי”ד, יש להבין בו בחינת קיום דהיינו ממשיות האור הנדחה משם. ויש להבין בו בחינת שלילה, שהיא כח ההכאה לפי עצמה, המולידה אור גדול, מפאת הפרישה מהאור. והוא בחינת יחס משותף מן האור הנדחה לאחוריו, ומן הבחי”ד הנשארת ריקנית מן האור ההוא, ואו”ח הזה הנולד מפאת הפרישה מן האור, הוא האוה”ח דמין הב’, העולה ומלביש על ע”ס דאו”י. וע”כ הוא נחשב לתולדה מן או”ח דמין הא’ הנ”ל, להיות בעיקר מן בחינת השלילה, אלא על ידי יחס משותף כמבואר.”

(סוף השיעור)