HOCHMA: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Baal HaSulam. Study of the Ten Sefirot. Vol. 1. Part 4. Chapter 6, item 12

שיעור בוקר 04.09.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר “תלמוד עשר הספירות”, כרך א’, חלק ד’, עמ’ 251, דף רנ”א, פרק ו’, דברי האר”י אותיות י” – י”ט

קריין: ספר “תלמוד עשר הספירות”, כרך א’, חלק ד’, עמ’ 251, דף רנ”א, פרק ו’, דברי האר”י, אות י”ב.

אות י”ב

כשיצא כתר היה בו נפש לבד. וגם בחינה זו לא נשארה בו, כי נסתלקה למאציל

“והרי כי בבוא כתר, שהוא אחרון מכולם, לא יצא כי אם בבחינת נפש לבד. וזה סוד הפסוק נשבע ה’ בנפשו, על דרך הנ”ל. ואפילו בחינה זו של ש נפש הכתר, לא נשארה בעולם עקודים כנ”ל, כי חזרה להתעלם, ונשארה דבוקה במקומה במאצילה.”

אות י”ג

בבוא כתר היו למלכות נרנח”י ושאר הספירות היו חסרות,

והוצרכו לחזור אל המאציל

“ואמנם בבוא כתר, נמצאת המלכות שלמה מכל ה’ אורות פנימים, שהם נרנח”י. ועתה היו חסרים עדיין כל הספירות (כנ”ל), שיצאו חסרים בלי תשלומין, והיה זה ממש בכוונה גמורה (כנ”ל), ולכן הוצרכו לחזור ולעלות אל המאציל לקבל ממנו תשלומיהן.”

כל שינוי הכי קטן דורש שכל האורות יחזרו למאציל ויתפשטו בחזרה. “אין מקצת ברוחניות”, תמיד זה כך.

אות י”ד

הכתר יצא אחרון וחזר ראשון. ומלכות יצאה ראשונה וחזרה אחרונה

“ואמנם עתה בחזרה היה ת הכתר חוזר בתחילת כולם, נמצא שיצא אחרון ונכנס ראשון. א והמלכות היה להיפך, כי יצאה ראשונה ונכנסה אחרונה. וזה סוד הפסוק, אני ראשון ואני אחרון. וביאור זה הפסוק יצדק בין בספירת הכתר בין בספירת המלכות, אלא שזה היפך זה. והוא כמו שנודע כי “אני” הוא כינוי אל המלכות, ובהפוכו “אין” כנוי אל הכתר.”

שאלה: מה הכוונה של “אני ראשון ואני האחרון”?

בכללות מדובר על פעולות הבורא, “אני ראשון ואני אחרון”. הוא סוגר את הבריאה מתחילתה ועד סופה, הוא ממש מחזיק את הכול ואין שום דבר מחוץ לפעולות שלו. כאן הוא מפרש את זה כבר בכניסת האורות לתוך הכלים ויציאות האורות מתוך הכלים. “אני ראשון ואני אחרון” הם כתר ומלכות, שכל אחד מהם מתחיל וסוגר את הבריאה. “אני” זה הכינוי של המלכות, וב”אין” מדובר על הכתר. אז “אני ראשון ואני אחרון” מדובר על המלכות, ומהאני כשזה מגיע לשלילת האני, אז נעשה הכתר.

תלמיד: למה הכתר מכונה פה “אין”?

כי אין בו השגה. הוא מושג על ידי כל יתר הספירות מחכמה עד המלכות. מלכות משיגה מה שמתפשט מהכתר דרך כל הספירות עד אליה, אבל את הכתר עצמו לא משיגים, כי אין מה להשיג, הוא המקור. הוא שמתפשט בכל הספירות, חכמה, בינה, זעיר אנפין, והמלכות קולטת את הדברים האלה ועושה עליהם זיווג דהכאה, מעלה את האור החוזר, ובתוך האור החוזר היא מגלה את מה שמקבלת מהכתר. היא משיגה את כל יתר הספירות אבל לא את הכתר עצמו אלא מה שיוצא ממנו.

שאלה: האם ההרגל לפעול בסדר הפוך זה מה שאספנו מהנברא מחדש מלמטה למעלה?

כן.

שאלה: הוא מציין איזשהו סדר, שהכתר יצא אחרון וחזר ראשון ומלכות יצאה ראשונה וחזרה אחרונה, האם זה קשור לתיקון?

זה לפי האורות, אור ישר ואור חוזר, שכך הם מתקשרים ביניהם ולכן בצורה הדדית הם מגלים זה את זה. אין כתר ללא מלכות ואין מלכות ללא כתר, זה נקרא “אני ראשון ואני אחרון”.

תלמיד: מה זה אומר שהמלכות יצאה ראשונה וחזרה אחרונה?

לפי התפשטות האורות.

אות ט”ו

בהעלם הכתר עלתה מלכות במקום יסוד. ועי”ז קיבלה מלכות מקיף דחיה,

וז”א קיבל יחידה, ובינה חיה, וחכמה נשמה

“ב והנה בהתעלם הכתר אל מקורו, עלתה החכמה במקום הכתר, ובינה במקום חכמה, וכן על דרך זה כולם, עד שנמצא המלכות במקום היסוד. ועל ידי עליה זו במקום היסוד, ג נתוסף בה האור, והיה לה בחינת מקיף א’ שכנגד בחינת חיה הפנימית. גם זעיר אנפין עלה במדרגה אחת, ונתוסף בו בחינת יחידה מן אורות פנימים, ד ועתה נשלם לו ה’ אורות פנימים. ה ובינה, נתוסף בה בחינת חיה הפנימי. ו וחכמה, נתוסף בה בחינת נשמה הפנימית.”

קריין: אות ב אור פנימי מבארת “והנה בהתעלם הכתר אל מקורו”.

פירוש אור פנימי לאות ט”ו

“ב) כמ”ש לעיל, אשר עלית המלכות במקום היסוד, פירושו, שהמסך דבחי”ד, שהוא בחינת כלי המלכות, עלה ונזדכך לבחי”ג, שהיא בחינת כלי היסוד, ואז אור העליון, שאינו פוסק, נזדווג במסך דבחי”ג ויצאו ע”ס בקומת חכמה. “והכתר נתעלם למקורו, ועלה אור החכמה במקום הכתר, ובינה במקום חכמה וכן עד”ז כולם”, כמ”ש כבר באורך.”

למדנו את זה בהזדככות הפרצוף, כשמלכות עולה מטבור לפה כך האורות עולים ונעלמים.

אות ט”ז

כשעלתה חכמה נתוספה בבינה יחידה וז”א קיבל מקיף

דחיה, ומלכות מקיף דיחידה”

ככל שהאורות מסתלקים מהפרצוף, כך יש לנו פחות אור פנימי ויותר אור מקיף.

“ז ואחר כך עלתה החכמה בהמאציל, ועלתה בינה במקום הכתר, ונתוסף בה בחינת יחידה הפנימית, ח ונשלמה בכל אורות ה’ פנימים. ט וזעיר אנפין, נתוסף בו מקיף אחד נגד חיה הפנימי. ומלכות נתוסף בה מקיף יותר עליון, אשר כנגד יחידה הפנימית.”

אנחנו רואים איך האורות שמסתלקים מוסיפים את עצמם בכלים. ודאי שפעם יגלו את זה גם במדע, כי זה היסוד של כל השינויים שיש בין חלקי הבריאה, בין חומר ואנרגיה שיש בבריאה כולה, אבל עדיין לא יכולים לגלות את זה כי אי אפשר למדוד את הדברים האלה בכלים הגשמיים, הארציים שלנו.

שאלה: האם העלייה הזאת של חלק אחד של הפרצוף לתוך החלק האחר קורית בתוך הפרצוף?

זה מה שקורה בתוך הפרצוף.

תלמיד: מה זה כשחלק אחד בתוך הפרצוף עולה לתוך החלק האחר, האם זה חלק של חיבור שעולה לדרגה אחרת?

כן, אלו מדרגות. מה שהיה לך אתמול היום כבר נמצא במצב אחר, במדרגה אחרת, ומה שמתווסף היום מתחבר למה שהיה אתמול. כל פעם יש לך סדר חדש בתוך כל הסדר הפנימי, ברגשות, בכוונות ובזיכרון. זה מה שהוא מסביר.

תלמיד: האם הכתר לא משתנה או שהוא גם משתנה?

גם הוא משתנה, הכול משתנה. זה כמו רגיסטרים במחשב, הכול זז אחד כלפי האחר, ועל ידי זה שהם זזים הם מגיעים לחיבורים החדשים שלהם.

שאלה: האם זה נכון שמוסבר פה המבנה של כל היקום ומה שנמצא מאחוריו?

שיהיה ככה.

שאלה: איך להתייחס לאור מקיף? אני חשבתי שיש מקיף על כל הפרצוף וכאן מסתבר שלכל ספירה יש מקיף משלה.

ודאי שיש מקיף לכל ספירה כי יש לה אור מקיף מהעתיד, יש לה אור מקיף מהעבר ויש לה אור פנימי מההווה, והפנימי הזה הוא גם מתחלק לפנימי ומקיף, כי הספירה הזאת לא יכולה לקבל הכול בעל מנת להשפיע. תמיד יש אורות פנימיים ומקיפים והרבה סוגים.

שאלה: מה זה אומר שהכתר עלה למאציל ואחרי זה חכמה ובינה עלו לכתר?

אותו הכוח, אותו הרצון שהיה מקיים את דרגת הכתר הוא עכשיו הסתלק ובמקומו בא הרצון שקודם היה מנהל או משחק או מקיים את דרגת החכמה, עכשיו הוא מקיים את דרגת הכתר. זה לא פשוט, כי יש הבדל גדול בין כתר וחכמה, אז מה זאת אומרת שהוא “עלה במקומו”? הוא קיבל במקומו עכשיו דרגת כתר. ומה נשאר לו עכשיו מדרגת חכמה הקודמת? על זה עוד נלמד, הוא קיבל תוספת כך שיכול עכשיו להיות ככתר לכל יתר הספירות.

תלמיד: לאן כל מה שמזדכך בפרצוף נעלם?

לאין סוף, לדרגה יותר עליונה.

תלמיד: ומה קורה שם?

הם לא משיגים את זה, לכן זה נקרא “אין סוף”.

שאלה: האם כל קומה שמסתלקת הקומה הבאה הופכת לכתר של ההמשך?

כן, כל קומה שמסתלקת היא מוסרת לקומה שאחריה רשימות – עוד לא דיברנו כאן על הרשימות אלא על האורות והכלים – ואז הקומה שמגיעה במקומה מקיימת את העבודה שהקומה הקודמת לא יכלה לבצע.

אות י”ז

כשעלתה בינה נתוסף בז”א מקיף דיחידה , ויותר מזה לא הרויחו ז”א ומלכות

“ואחר כך י עלה חסד במקום כתר, כי בינה עלתה במאצילה, כ ואז נתוסף בז”א גם בחינת מקיף ב’ עליון, שכנגד יחידה הפנימית. ומשם ואילך ל לא הרויחו זעיר אנפין ומלכות, ולא נתוסף בהם עוד תוספות אור.”

אות י”ח

בכל בחינה ובחינה יש י”ס ונכללות בה’ הן בפנימיים והן במקיפין

“והענין הוא, בהקדמה אחת שצריך שתדע, והוא, כי הרי נת”ל כי בכל בחינה ובחינה מכל עולם ועולם ובכל פרצוף, יש בו יוד ספירות לא פחות ולא יותר, והם אורות פנימים עשרה, ומקיף עשרה, אמנם יוד פנימים נכללים בה’ בלבד, שהם כנגד הה’ בחינות פרצופין שיש להם, כנזכר במקום אחר, והם א”א ואו”א וזו”ן, והם עצמם נקראים נרנח”י של כללות של כל עולם ועולם לבדו. וכן על דרך זה במקיפים, שהם מ יוד ונכללים בה’.”

אות י”ט

בע”ס דראש יש ה’ אורות פנימיים וה’ אורות מקיפים, אבל מפה

ולמטה דא”ק יש רק ה’ פנימיים וב’ מקיפים יחידה חיה

“אמנם דע, כי בכל האורות והעולמות והפרצופין שיש נ מן החוטם של אדם קדמון ולמעלה, בכל פרצוף, יש תמיד כל הבחינות האלו שלימות, שהם: ה’ אורות פנימים הכלולים מיוד ספירות פרטיות כנ”ל, וה’ מקיפים הכלולים מיוד ספירות פרטיות, ס אך מפה דאדם קדמון ולמטה עד סוף כל העולמות, לא יש רק ה’ אורות פנימים, וב’ מקיפים העליונים, שהם כנגד יחידה חיה, ולא עוד, כי האור נתמעט משם ולהלאה. לכן בעולם העקודים שהם האורות היוצאים מפה דאדם קדמון ולחוץ, לא היה בו רק ה’ אורות פנימים וב’ אורות מקיפים, ואין עוד. וזכור הקדמה זו.”

(סוף השיעור)