HOCHMA: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN
Baal HaSulam. 600,000 Souls
- שיעור בוקר 25.08.22 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכהכתבי בעל הסולם, עמ’ 506, מאמר “ששים רבוא נשמות”
קריין: ספר “כתבי בעל הסולם”, עמ’ 506. מאמר “ששים רבוא נשמות”.
בסך הכול יש לנו שישים רבוא נשמות, זאת אומרת 600 אלף חלקים בנשמת אדם הראשון. ובתוכם יש עוד ועוד חלקים, כך שבכל אדם ואדם יש חלק מנשמת אדם הראשון וכולם צריכים להיתקן ולהתחבר בחזרה לאותה הנשמה היחידה, המיוחדת של אדם הראשון.
שאלה: האם אפשר להשלים את השאלה שלי על קטע 15 מהחלק הקודם של השיעור?
לא, אי אפשר ולא תעשה את זה יותר. אנחנו כבר נכנסנו לנושא חדש ובזה שאתה רוצה לברר משהו קודם זה מפריע לכולם. זו דוגמה לכולם, אנחנו אף פעם לא שואלים על משהו שלא שקועים בו כולם.
קריין: מאמר “ששים רבוא נשמות”.
ששים רבוא נשמות
“אמרו, שיש ששים רבוא נשמות, וכל נשמה מתחלקת לכמה ניצוצין. וצריך להבין, איך אפשר שהרוחני יתחלק, כי מתחילה לא נבראה רק נשמה אחת – נשמת אדה”ר.” כן, זו באמת בעיה. איך יכולה להיות נשמה שהיא חלק אלוה ממעל? אם הבורא הוא אחד והנשמה שיוצאת ממנו היא גם אחת, מבנה שלם, איך יכול להיות שהמבנה השלם הזה פתאום מתחלק לחלקים? מלכתחילה זה הפוך, זה סותר את השורש שממנו הוא יוצא. אם הוא יוצא מהבורא, איך יכול להיות שהוא עוד מתחלק?
“ולענ”ד, שבאמת אין בעולם יותר מנשמה אחת, כמ”ש, (בראשית ב, ז) “וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים”. ואותה נשמה מצויה בכל בני ישראל, אצל כל אחד ואחד בשלמות, כמו אצל אדה”ר. כי הרוחני לא יבא בחיתוכים וחילוקים, שזה דווקא מִגִּדְרֵי הגשמיים. אלא מה שאמר שיש ששים רבוא נשמות וניצוצי נשמות, נראה שזה מתחלק בכח גופו של כל אחד ואחד. דהיינו, בתחילה הגוף חוצץ ומונע זוהר הנשמה ממנו מכל וכל, ובכח התורה והמצווה נזדכך הגוף, ולפי המדה שנזדכך, באותו השיעור מאירה הנשמה כללית עליו.”
נקרא שוב.
קריין: נתחיל מ”ולענ”ד”.
“ולענ”ד, שבאמת אין בעולם יותר מנשמה אחת, כמ”ש, (בראשית ב, ז) “וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים”. ואותה נשמה מצויה בכל בני ישראל, אצל כל אחד ואחד בשלמות, כמו אצל אדה”ר. כי הרוחני לא יבא בחיתוכים וחילוקים, שזה דווקא מִגִּדְרֵי הגשמיים. אלא מה שאמר שיש ששים רבוא נשמות וניצוצי נשמות, נראה שזה מתחלק בכח גופו של כל אחד ואחד. דהיינו, בתחילה הגוף חוצץ ומונע זוהר הנשמה ממנו מכל וכל, ובכח התורה והמצווה נזדכך הגוף, ולפי המדה שנזדכך, באותו השיעור מאירה הנשמה כללית עליו.”
אם האדם לא היה מקולקל, הוא היה מרגיש רק נשמה אחת ואור אחד שממלא אותה הנשמה. אבל מפני שהוא מקולקל, אז הרצון שלו מתחלק לשישים רבוא חלקים, ל-600 אלף חלקים, ואז הוא מרגיש שהעולם מלא בנשמות פרטיות, וזה מה שמביא אותו להסתכלות על העולם בצורה כזאת כמו שאנחנו רואים. אבל אם הוא הולך להתחבר, אז לאט לאט הוא מגיע למצב שכל החלקים האלה שהוא רואה שנמצאים לפניו הם מתחברים יחד, ואז הוא שוב מקבל את כולם כנשמה אחת והמילוי של הנשמה הזאת הוא אור אחד.
שאלה: כשאנחנו מתקנים את הנשמה שלנו גם תפיסת המציאות שלנו משתנה?
ודאי, כי כל המציאות שלנו נתפסת דרך הנשמה. חוץ מעכשיו, שאנחנו מסתכלים על העולם דרך הבהמה שלנו.
שאלה: אז אנחנו תופסים את העולם דרך הרצונות שלנו ולא דרך החושים שלנו. זה נכון?
מה ההבדל? רצונות או חושים זה אותו דבר. ראייה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש הם רצונות שמסודרים בצורה כזאת.
שאלה: בעל הסולם כותב פה “בתחילה הגוף חוצץ ומונע זוהר הנשמה ממנו מכל וכל, ובכח התורה והמצווה נזדכך הגוף,”. למה הוא לוקח ממני את הרוחניות ועושה חציצה בין הנשמה לבין העולם העליון?
כדי שתתאמץ ותגיע לכוחות רוחניים על מנת להשפיע, ולפי זה תיכנס להרגשת העולם העליון.
תלמיד: בעצם הוא עושה הפוך ממה שצריך להיות, זאת אומרת, במקום לעזור הוא מקשה.
מלכתחילה הבורא שם לך תנאים – אם אתה רוצה להיות נברא מצד אחד ומצד אחר להרגיש את המציאות כמו הבורא, אתה צריך להיות כלול משתי ההבחנות הללו, גם נברא וגם בורא. ולכן הוא סידר לך את הדברים האלה ועוזר לך בזה. תחשוב.
“לכן נעשה בערך הגוף הגשמי ב’ בחינות. בחינה א’, שמרגיש את נשמתו לפרט מיוחד, ואינו מבין כי זהו כלל ישראל, וזה באמת פגם, לכן גורם ביחד עם הנ”ל.
בחינה ב’, שאינו מאיר עליו באמת אור נשמת ישראל בכללות כח הארתה, אלא בחלק הימנה, פירוש, לפי המדה והשיעור שזיכך את עצמו, בבחינת השבתו אל הכלל.
והסימן אם נתתקן הגוף בשלמות, בשעה שמרגיש שנשמתו נמצאת בכל כלל ישראל, בכל אחד ואחד מהם, ולכן אינו מרגיש ג”כ את עצמו לבחינת פרט, כי זה תלוי בזה, ואז הוא תמים בלי מום, ושופע עליו באמת הנשמה בכל כחה, כמו שהופיעה באדה”ר, בסוד, “מָאן דְּנָפַח מִתּוֹכוֹ נָפַח” [מי שנפח, מתוכו נפח].
אם אנחנו מתחברים בחזרה לנשמה אחת, אז אנחנו משיגים אותו האור שהיה ממלא את האדם הראשון לפני החטא. ולא רק זה, אלא פי תר”ך פעמים יותר מפני שאנחנו מסדרים את עצמנו למרות השבירה.
שאלה: נאמר שזו הנשמה שמתכללת בכלל ישראל. מהי אותה נשמה שנכללת בכלל ישראל?
יש את הכלי שהבורא ברא, רצון לקבל. הרצון לקבל המקולקל נקרא “אדם הראשון אחרי החטא” והוא צריך להיתקן. כשהרצון לקבל הזה מתקן את עצמו, הוא מקבל כוונה על מנת להשפיע. הרצון לקבל שלו נשאר כמו שהיה קודם, אבל הכוונה, אופן השימוש ברצון לקבל, היא כדי להשפיע.
נניח לאדם שבעולם הזה יש כוונה לעשות כל מיני דברים טובים לעצמו, וזו כוונה טבעית מפני שהוא תוצאה משבירת אדם הראשון. אם הוא יתקן את עצמו כדי לאהוב את הזולת אז הוא יהיה מתוקן, ואז הוא יתמלא עם אותו הכוח של הבורא. על זה מדובר, על התיקון הזה אנחנו מדברים.
שאלה: בהמשך למה שאמרת עכשיו, זה בעצם הזיכוך?
כן, כשאנחנו רוצים לא לעבוד עם העל מנת לקבל שלנו, אלא לעבוד עם כל הרצונות שלנו רק בעל מנת להשפיע, זה נקרא שאנחנו עוברים זיכוך ותיקון.
תלמיד: הוא אומר שאני כל פעם מזכך את עצמי יותר ויותר, במה זה תלוי בי בעצם?
כל העבודה הזאת תלויה בך, שאתה תבקש כל פעם תיקונים.
“וז”ע ג’ זמנים לאדם.
א. בחינת ניצוץ מנשמה, סוד הפעולה בדרך התנוצצות, בסוד שָׁרֵי וַאֲסַר [התיר ואסר].” זה הזמן הראשון.
“ב. בחינת נשמה פרטית, חלק אחד מששים רבוא, ונשלם בסוד הקביעות, אבל פגמו עמו. דהיינו, שגופו אינו יכול לקבל בחינת כללות הנשמה, ומרגיש את עצמו לפרטיות, שזה עדיין מסבב לו הרבה יסורים של אהבה.
ואח”כ מתקרב לשלימות, סוד הנשמה כלליות כנ”ל, כי כבר נזדכך הגוף וכולו קדש להוי’ ואינו עושה שום שיעורים ומסכים ונכלל כולו בכלל ישראל.. … …. … …
אִיתָא, “וַאֲפִילּוּ גַּבְרָא חָדָא אִי יִתְקְרֵב קַמֵי מָארֵיהּ בִּתְיוּבְתָּא שְׁלֵימָתָא מִיָּד יֵיתֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא” [למדנו, ואפילו איש אחד, אם יתקרב לפני אדונו בתשובה שלמה, מיד יבוא מלך המשיח].
ונראה פירושו, דהנה אמרו, (שהש”ר פ”א, ועוד) “שקול משה כנגד ששים ריבוא”. וצריך להבין, כי לפי זה נמצא ב’ פעמים ששים ריבוא נשמות, נשמת משה, ונשמות ישראל.
והאמת נראה כנ”ל, שלא נמצא יותר מנשמה אחת, שנודע לפי שערים של כל נפש ונפש שמזדככת ומטהרת א”ע מזוהמתה.
לכן בהתקן כל הנפשות, ימשיכו אליהם כל בחינת הנשמה העליונה של אצילות לכל נפש ונפש, כי הרוחני אינו מתחלק, ואז, (זכריה יד, ט) “והיה ה’ למלך על כל הארץ”. לכן בעוד שחסר נפש אחת משלימות הטהרה, תחסר המשכת קדושה זו בכל נפש ונפש מישראל.”
זאת אומרת כל הנשמות קשורות זו אל זו, ואפילו אם בנשמה אחת יש איזשהו פגם הפגם הזה מורגש בכולם ואין שלמות.
“וגם בהיטהר נפש אחת מישראל עצמה מכל זוהמתה, אז תמשיך אליה כל בחינת הנשמה דאצילות, וְאָגָבָה יתוקנו כל נפשות דורה, וז”ע שתלוי זה בזה הרבה כמ”ש, (סנהדרין יא.) “ראוי היה שתשרה שכינה עליו, אלא שאין דורו ראוי לכך”.
כל הנשמות קשורות זו לזו והתכללות הנשמות היא בלי סוף, מהמבנה הפרטי המבנה הופך להיות ככדור.
“ותוכן הדברים מפלאי תמים דעים, שאותה הנשמה שזכתה להיטהר, מיד היא מתאמצת לעלות חן הדור ולבקש עליהם, עד שמעלה כל הדור שלה למעלתה.
וז”ס, “שקול משה כנגד ששים רבוא”. כי כיון שהיה רועה נאמן שלהם, על-כן היה לו אותה הקדושה שראויה לכל הדור, והבן.
ובאמת, בכל פרט ופרט נמצא כל הכלל, מפני שבאחרית, סוף כל סוף, יתאחדו כל הנפשות לבחינה אחת, בסוד, תשובתם לשורשם הרוחניים, לכן כל מה מהנסים והנפלאות וכל בחינות המסעות שעברו על כל העולם בשית אלפי שני [בששת אלפי השנים], צריכים לעבור על כל נפש פרטית, והנפש הטובה, שואבת אליה מכל בחינות הקדושה שלפניה ולאחריה, והנפש הרעה להפך.
וסוד העתים המתחלפים עליו, הוא בחינת דורות, אלא שכל דור ודור מתנהג כפי השופט שלו, סוד השכל השופטו, לפי שמקבלת מהקדושה בזמן ההוא.
לכן כל נפש מוכן לשאוב בתוכו נשמת משה, אהרן, שמואל, דוד ושלמה, דהיינו, בבחינת זמנים העוברים עליו, ביציאת מצרים וקבלת התורה, נשמת משה רע”ה מתגלית עליו. ובשבע שכבשו, נשמת יהושע. ובבנין המקדש, נשמת שלמה המלך, והבן.
ואין הכונה על פרטי נשמות הנ”ל, אלא לפי הכלל שאמרנו שהרוחני אינו מתחלק, ומיד שזוכה לבחינת נשמה, זוכה לנשמת כלל ישראל, אלא לפי מקום וערך הטהרה שלו, ולכן בזמנים שזוכה לנפלאות הנ”ל, אז הוא מקבל לתוכו שפעת הנשמה באותה הגילוי, לכן שם בעל הגילוי עליו ממש”.
בעל הסולם לא כותב לקהל הרחב, ולא לאלו שמתחילים, אלא כותב לעצמו כדי לסדר את הדברים. יש קצת בעיה עם כל הכתבים האלה, זאת אומרת הם לא קשים, אפשר להבין על מה הוא מדבר, אבל להיכנס לעומק הדברים כאן זה קשה מאוד. נדבר במקצת עד כמה שאפשר.
שאלה : אנחנו כמעט בכנס בשביל להתאסף ביחד, מה אנחנו צריכים בשביל להשיג את הסימן הזה, להרגיש את כולם וכל אחד מהחברים בתוך אותה הנשמה האחת?
הנשמה האחת שלנו היא נקראת “ישר-אל”, ישראל, שמכוונת לכוח העליון שאותו אנחנו רוצים להשיג. ולכן אנחנו מתקשרים יחד, מתאחדים, מתכנסים, וזו המטרה שלנו, להגיע לחיבור כזה שהכוח העליון הזה שנקרא ”טבע”, יתגלה בנו. אלוהים בגימטרייה ”טבע”. א-להים זה חמש אותיות, וזה “כתר”, “חוכמה”, “בינה”, “זעיר אנפין”, “מלכות”. או א-ל-ה-י-ם, חמש אותיות, ואנחנו רוצים לגלות את הכלי הזה בצורה שלמה ומלאה באור, וזאת כל מטרת העבודה שלנו, מטרת הקיום שלנו, מטרת החיים שלנו. שאנחנו כולנו צרכים להתחבר ביננו. נקוה שנשיג את זה, והכנס ייתן לנו לזה עוד צעד גדול, אפילו קפיצה גדולה.
שאלה: נשמע שמה שכתוב פה זה שיש בכל אחד ששים ריבוא נשמות, אז זו עבודה פרטית, או שיש עבודה פרטית ויש עבודה כללית?
כן, יש עבודה פרטית, ועבודה פרטית שהיא בעצמה בעצם עבודה כללית, כי אתה בעבודה הפרטית שלך רוצה לחבר את כל הנשמות יחד, וכך כל חלק וחלק בצורה אינטגראלית, אם חושבים אז מתחברים, ואין הבדל בין הנשמה הפרטית לנשמה הכללית, עבודה פרטית לעבודה כללית.
תלמיד: אבל הוא כותב שזה רק בכוח גופו של כל אחד ואחד.
בכוח רצון, גופו זה רצון של כל אחד ואחד, שאנחנו מתחלקים כביכול, אז אנחנו רוצים לדלג, זאת אומרת לתקן את הפרוד הזה, שהרצון לקבל שלנו והוא ייתן לנו ולהגיע לחיבור מעל הרצון לקבל.
תלמיד: אבל יש תיקון שאני עושה בתוכי ויש משהו שכולם צרכים להגיע אליו באותה מידה?
כן, שלא יהיה שום הבדל בין אחד לפרט, בין הפרט לכולם, לכלל.
תלמיד: כי ברגע שאני מתקן את עצמי אז אני אראה שכבר הכול מתוקן?
גם נכון, אז אתה תראה שהכול כבר מתוקן.
שאלה: מה זה נשמה רעה, איך לזהות אותה, ואיך להתייחס אליה?
נשמה מקולקלת, נשמה לא טובה שעדין נמצאת בעל מנת לקבל בכוחות האגו. בסופו של דבר כולם יתוקנו ויגיעו לגמר התיקון השלם ולא יהיה לנו שום פגם.
שאלה: קצת קשה להבין, האם בדורו של משה לכל אחד היה את הפוטנציאל את היכולת להשיג את מדרגת משה?
ודאי שלא. אבל משה, חלק הנשמה שלו בכל הנשמות, היה כך שהוא היה יכול לייחד את כל הנשמות האלה ולהוביל אותן לקראת התיקון. ולכן כביכול בו בחר הבורא כדי שהוא יהיה המנהיג של העם, מפני שהנשמה שלו הייתה כזאת מיוחדת שהיה יכול לייחד את כולם. תנסה לעשות אותו דבר. כל אחד יכול להגיע לדרגת משה, כך כתוב.
קריין: אנחנו ממשיכים
“ואמרו, (שבת סז. ב”מ קיג:) “כל ישראל בני מלכים הם”. (ירושלמי הוריות ג ה) “ומלך שמת כל ישראל ראויים למלכות”. וז”ס גדול, דהנה בכל הדורות שקדמו, שהמה רק הכנה לבחינת מלכות, היו צריכים כלים מיוחדים להמשכת השופטים שלהם, כמו נשמת משה ושמואל וכו’. אבל סוד התכלית האחרון תלוי בכל כלל ישראל, כי בהחסר חלק קטן מניצוץ קטן, לא יוכל להתגלות הקץ, וע”כ כל ישראל ראוים למלכות, כי הכל שוים בבחינה זו האמיתית, ולכן אין שום כלי מיוחד להמשכת השלימות הזה, אלא כל מי שמזכך, ומטהר את נפשו להיות ראוי להמשיך גילוי המלכות לעולם, יהיה נקרא דוד המלך ממש. וזה סוד (ר”ה כה.) “דוד מלך ישראל חי וקים”, כי לא מת כלל, וכלי שלו נמצא בכל נפש ונפש מישראל, מה שאין כן נשמת משה שאינה אלא בתלמידי חכמים שבדור וכן נביאים וכהנים וכו’.
וזה סוד (ירושלמי הוריות ג ה) “מלך שמת כל ישראל ראויין למלכות”. והבן. וזה סוד, מוציא את הרבים ידי חובתן והבן מאד.”
“וזה ענין, (סוטה מט:) “בְּעִקְבוֹת מְשִׁיחָא חוּצְפָּא יִסְגֵּא [בסמוך למשיח החוצפה תתרבה]”. (ישעיהו ג, ה) “וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יִרְהֲבוּ הַנַּעַר בַּזָּקֵן וְהַנִּקְלֶה בַּנִּכְבָּד”. פירוש שנער גם נקלה ירהיב בנפשו עוז, להמשיך מלכותו לעולם, כאילו היה מזקנים שבדור ונכבדי הדור.
וזה ענין, (סוטה מט:) “בְּעִקְבוֹת מְשִׁיחָא חוּצְפָּא יִסְגֵּא [בסמוך למשיח החוצפה תתרבה]”. (ישעיהו ג, ה) “וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יִרְהֲבוּ הַנַּעַר בַּזָּקֵן וְהַנִּקְלֶה בַּנִּכְבָּד”. פירוש שנער גם נקלה ירהיב בנפשו עוז, להמשיך מלכותו לעולם, כאילו היה מזקנים שבדור ונכבדי הדור.
כי גם הַנִּקְלֶה, דהיינו, בעל נפש נמוכה ושפלה באמת בשורשו, אם יכוון לבבו ויטהר מעשיו להיות רצוים, יזכה להמשיך בנפשו כלל הנשמה של עם קדוש, עם כל הנפלאות שטעמו עם קדוש עד היום הזה, כי כולם לא היו אלא הכנה לשלימות הזה, לכן מוכרח גם אותו הנפש הפרטי לטעום הכל, וקונה עולמו בשעה אחת, מפני סגולת הדור ההוא להמשיך כתר מלכותו ית’ שכולל הכל, (ברכות סד. ב”ב קמה:) וְהַכָּל צְרִיכִין לְמָרֵי דְּחִטֵּי [לבעל החיטים] וְכָל פְּרָט וּפְרָט חַיָּיבִין בּוֹ. והבן.” זאת אומרת שבנשמות אין גדול או קטן אלא הכול תלוי עד כמה אדם עובד על עצמו ומה הוא משיג, אין בזה מלכתחילה שום חלוקה שאתה נשמה גדולה ואני נשמה קטנה או ההיפך וכן הלאה, אלא לכל אחד ואחד יש אותה האפשרות להיות כמשה רבנו כמו שכתוב, שאין שום בעיה וכולם חייבים להגיע לדרגה הזאת של הנשמה הגבוהה ההיא. אם הייתה כזאת דוגמה בהיסטוריה, אנחנו יכולים כולם כל אחד ואחד להגיע לכזאת נשמה.
“וזה שאמרו, וַאֲפִילּוּ גַּבְרָא חֲדָא אִי יְזַכֵּי לְמִיתַב בִּתְיוּבְתָּא שְׁלִימְתָּא מִיַּד יֵיתֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא [ואפילו איש אחד, אם יזכה לשוב בתשובה שלמה, מיד יבוא מלך המשיח], פירוש, יהיה מי שיהיה, אפילו אם אדם אחד שבדור יזכה להמשיך בעצמו אותו הנשמה, יוכל לזכות כל בני דורו, כי כל המחויב בדבר מוציא את הרבים ידי חובתן, ויוכל להרבות בתפילה ולעמוד בפרץ לפניו, עד שיזכה בעד כל דורו.
מה שאין כן בשאר מיני גאולות, שהיו רק בבחינת הכנה, לא היו שייכים לכל פרט ופרט, למשל נתינת התורה היתה שייכת דוקא לדור המדבר ומשה רבם, וכל דור אחר אפילו היו זכים ביתר שאת, לא היו ממשיכים בחינה זו, וכן אדם אחר חוץ ממשה, כי זה תלוי בזה.
אבל בחינת משיח מוכן לכל דור ודור, ומחמת זה מוכן ג”כ לכל פרט ופרט, להיות הממשיך בחינת משיח, בסוד, כל המחויב בדבר כנ”ל.
והטעם כי ענין משיחות, הוא תיקון הכלים, וציור כל הכלים שוים, כי כל החילוק בהם, הוא רק בחב”ד שלהם, למדות שלהם, ולכן מהשר הרואה פני המלך עד היושב אחר הרחים, כולם משרתים שוים בזה להחזיר העטרה ליושנה, ובזה לא נמצא כל דרגות בין אחד לחברו.”
בסופו של דבר כולם שווים, אין שום הבדל, והכול תלוי בכל אדם ואדם עד כמה הוא מממש את ההזדמנות שניתנה לו.
שאלה: איך אני יכול לפתח בי את הרגישות שכל החברים שלי תלויים בי?
זה דאגה לחברים. במה אתה רואה את ההתקדמות שלך? בכמה שאתה יכול לעזור להם, זה כל ההתקדמות שלך בעשירייה, בקבוצה, בחיים, בגלגול, בכול. אז מה יש כאן לדבר? אז ככל שאתה בכל יום ויום עוד ועוד יותר עוזר להם, יותר מבין את זה, מרגיש את זה, מגלה שאתה לא בזה או כן בזה, אבל כלפי האבחון הזה, בזה אתה מתקדם לרוחניות. אין יותר, אלא לפי איזה נתון, לפי איזה סימן אתה מתקדם? עד כמה שאתה דוחף את האחרים לתיקון, סך הכול.
שאלה: מה ההבדל בין תיקון נשמה פרטי לתיקון נשמה כללי?
זה כלפי האדם, עד כמה הוא מבדיל את עצמו ורואה שיש בו נשמה פרטית או שהוא כבר נקשר לנשמה הכללית ומתקן את עצמו כך.
שאלה: במאמר מדובר על נשמה של כלל ישראל, האם אומות העולם נכללות בנשמה הזאת האחת?
ישראל זה נקרא מי שמכוון לקשר בין כולם ולבורא, אז ישר-אל, זה לא לפי מה שכתוב לו בתעודת זהות או בפספורט או במשהו, זה הכול לפי כוונת האדם בחיים.
תלמיד: האם אומות העולם נכללות בנשמה הזאת, האחת?
אומות העולם מקבלות ההארה מכל התיקונים שעושים אלו שנקראים ישר-אל ישראל ובהתאם לזה מתקרבים ואחר כך נכנסים פנימה. אם אתה תקרא את התנ”ך, זאת אומרת תורה, נביאים, כתובים, אתה תראה כמה אנשים הגיעו לקבוצת “משה” ואחר כך ולפני זה ובכלל מכל מיני אומות ועמים ולא ידוע מאיפה. זה לא עניין שנולדת מיהודים, שאתה נולד יהודי, זה עניין למה אתה מכוון בלבד.
ויהודי זה לא לאום אלא זה כיוון האדם בחיים שלו, לקשר עם הכוח העליון. זה שאחר כך פזרו את זה לכל מיני עמים, דתות, אמונות וכן הלאה זה עניין אחר, אבל במקורו אין דבר כזה. כמו שכתוב “וביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים”.
שאלה: מה זה אומר לטהר את הנפש מזוהמתה, מה ההבדל בין נפש לרצון, איך לעבוד עם בעל נפש נמוכה ושפלה?
שאלות יפות, רצון לקבל, סתם רצון לקבל זה בהמה, רצון לקבל שיש לו איזה קשר לבורא זה כבר התקדמות אפילו שעל מנת לקבל, אפילו שרוצה לקבל ולעשות בעצמו משהו גם לעצמו, בכל זאת זה כבר כיוון, הוא כבר נמצא בפנייה לבורא, דורש מהבורא וכך מתקדם. לכן כאן ההבדל, בנשמות בנפשות בינתיים, וכך מתקדמים.