HOCHMA: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Lesson on the topic of “Reinforcing Ourselves with There Is None Else Besides Him”

שיעור בוקר 25.08.22 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

מתחזקים באין עוד מלבדו – קטעים נבחרים מהמקורות

(המשך מקטע 13)

קריין: שיעור בנושא – מתחזקים באין עוד מלבדו, קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 13.

“כשהאדם מתגבר על הקושיים וההפרעות, אז לא בקלות יכולים לדחות אותו, אלא ביד חזקה. ואם האדם מתגבר גם על היד חזקה, ובשום אופן לא רוצה לזוז ממקום הקדושה, ורוצה דוקא להדבק בו ית’ באמת, ורואה שדוחים אותו, אז האדם אומר, ש”חימה שפוכה עליו”, אחרת היו נותנים לו להכנס, אלא ש”חימה שפוכה עליו” מצד ה’, לכן לא נותנים לו להכנס להיכל המלך ולהדבק בו ית’.

נמצא, שמטרם שהאדם לא רוצה לזוז ממקומו, אלא הוא מתפרץ ורוצה להכנס, לא שייך לומר שמרגיש, ש”חימה שפוכה שורה עליו”. אלא אחרי כל הדחיות, שדוחים אותו, והוא לא זז ממקומו, היינו שכבר נגלה עליו את היד חזקה וחימה שפוכה, אז יקויים “אמלוך עליכם”. כי רק ע”י התפרצות והתאמצות גדולה, מתגלה אליו את המלכות שמים, וזוכה להכנס פנימה בהיכל המלך.”

(בעל הסולם. “שמעתי”. ע’. “ביד חזקה ובחימה שפוכה”)

הבורא דוחה אותנו בכל מיני צורות, הזדמנויות שהוא מציב אותן בעצמו לכל אחד ולכולם יחד וכך הוא מציב לנו את מציאות העולם הזה, ואנחנו צריכים לזהות שאחרי כל ההפרעות האלו, ומאחוריי החיים שלנו עומד רק “אין עוד מלבדו” וככה אנחנו צריכים לסדר את עצמנו.

זאת אומרת, שכל דבר שמגיע לאדם בחיים, הפרעות קטנות, הפרעות גדולות, מאנשים, מהטבע, אפילו מפנימיות גופו, כלומר בבריאותו וכן הלאה, הכול הוא צריך לכוון רק לבורא שהוא זה שמסדר זאת ואין עוד מלבדו. ורק בתנאי הזה הוא מתגבר על ההפרעות, ומתוך ההפרעות הוא רואה שדווקא הן לא הפרעות, אלא הן שמייצבות לו את דמות הבורא. וכך הוא מגלה את הכוח העליון האחד, היחיד והמיוחד שאין עוד מלבדו ומגיע לדביקות.

לכן כל העבודה שלנו היא בזה שנתחזק כל הזמן להחזיק בבורא, וכמה שמגיעות יותר הפרעות אנחנו נאחז בו יותר בלי שום תנאים, רק לאחוז במקור האחד שממנו מגיעים לנו כל הדברים הטובים והרעים כאחד. וכל הבלבולים שאנחנו מרגישים, הם היו רשומים אצלנו על נשמותינו עוד מלידת אדם הראשון, ואנחנו צריכים לעבור את אותם המצבים, כדי להגיע כל אחד לתיקון נשמתו הפרטית, ואנחנו בתיקונים האלה כשמייצבים הכול ומייחסים הכול לאין עוד מלבדו, חוזרים לתיקון של נשמה אחת ובורא אחד ונמצאים בדביקות.

שאלה: אין עוד מלבדו זה הסוף, או רק ההתחלה של הדרך שלנו?

זה הכול מההתחלה ועד הסוף. ואין לנו יותר מה לעשות, אלא לקבוע בכל המצבים שאנחנו עוברים בצורה מעשית, לגלות שאין עוד מלבדו, ובכל שלב ושלב הבורא הוא שמייצב את המצב ואנחנו כולנו צריכים להתחבר בינינו כדי לגלות שהוא מייצב את המצב, ובתוך המצב הזה אנחנו כולנו מתחברים כדי להתייחד עימו. זו כל העבודה.

שאלה: אני צריך להתאמץ להרגיש אותו ברגשות, בשכל, או שאני יכול להתייחס לכוונות ולשייך הכול לאין עוד מלבדו?

לא, אנחנו צריכים לגלות אותו בשכל וברגש, עד כדי שכך שהוא ימלא אותנו לגמרי. לפתוח לו את כל הרגש והשכל שלנו שהוא ימלא את ה”מוחא” ו”ליבא” או מה שנקרא המוח והלב, וכך אנחנו מגיעים לדביקות השלמה כשאנחנו הכלי במוח ולב והוא המילוי של הכלי הזה

שאלה: מהי התגובה של האדם במצב של חימה שפוכה עליו?

כשהבורא מתייחס רע לאדם, סימן שיש לאדם עכשיו מקום לתקן את עצמו, כדי שיגלה את הרע הזה כטוב, וכנגד הרע שהרגיש ירגיש טוב, ואז בצורה כזאת הוא הופך את החושך לאור ואת המר למתוק.

תלמיד: האם האדם צריך לענות באותו היחס שהוא מקבל מהבורא?

לא, כי אנחנו מרגישים את מה שמקבלים מהבורא באגו שלנו בצורה הפוכה, ברצון לקבל. וכמה שהבורא מתייחס אלינו בטוב, אנחנו נרגיש בכלים דקבלה שלנו ההיפך. ורק במידה שאנחנו מתקנים את הכלים דקבלה שלנו אז נרגיש שאנחנו נמצאים קרוב לבורא. זה צריך לימוד ארוך – תמשיך ותראה.

תלמיד: מה היחס הנכון שאני צריך לתת לקושי שאני רואה שחבר עובר? למשל, הפרעה בבריאות שלו, של בן משפחה. מה אני צריך לעשות, איך אני מתייחס לדבר הזה, מה התפילה הנכונה?

קודם כל תפילה זה בטוח, אבל חוץ מזה אפשר איכשהו לתמוך, בצורה שאתה רוצה לתת לו תמיכה, חיזוק.

שאלה: האם התפילה צריכה להיות שההפרעה שהוא עובר תיעלם, או שהוא ישמור על קשר עם הבורא, או שאנחנו נשמור על קשר עם הבורא?

אנחנו יכולים לקחת על עצמנו את העבודה שלו, נגיד חס ושלום שמישהו חולה, אז אחרים שהם בריאים הם עובדים ומספקים לו כל מה שהוא צריך כדי שיהיה גם בריא. ובכלל בכל מצב “איש את רעהו יעזורו”.

תלמיד: האם אפשר להתפלל שהבורא ייקח זאת ממנו?

כחבר אתה יכול לעשות הכול. אתה מבין שהבורא שולח את מה שהוא שולח לא כדי שנבטל את הגזירות שלו בצורה ישירה אבל אתה יכול לעשות זאת. בדרך כלל אדם יכול לעשות זאת בתפילה שהוא מבקש גם על עצמו שהבורא יבטל את הגזרות שלו. אבל יש עוד דרכים נכונות יותר, שאנחנו רוצים לתקן את עצמנו עד שנראה במו עינינו שהגזירות האלה הופכות לאמצעי לחיזוק ולתיקון האדם, ולא חשוב מה הוא עובר, הוא רואה שהבורא שלח לו אותן מלכתחילה בכוונה יפה וטובה כדי לגדל ולטפח אותו.

לכן לא בדיוק נכון לבקש שהגזירות יתבטלו אלא נכון יותר לבקש לתקן את היחס שלי ואז הן יהפכו מרעות לטובות. יש גיבור שמבטל ויש גיבור שבגיבורים שהופך את הרע לטוב. לכן צריכים לראות איך לעבוד עם זה. אבל העיקר לא להתנתק מהידיעה ואם אפשר אפילו מההרגשה שהכול בא מלמעלה מאין עוד מלבדו, שרק הבורא עושה ולא בני אדם על אף שהוא שולח זאת דרכם, ועלינו להחזיק את עצמנו יותר ויותר באין עוד מלבדו. עם זאת עלינו לטפל בכל הבעיות האלה דרך רופאים, משפטים ועוד כל מיני דברים כי כך נהוג בעולם שלנו וגם את זה הבורא עיצב, אבל בעצם העבודה שלנו היא להתחבר עימו על פני כל ההפרעות שהוא שולח.

תלמיד: איך לעבור מ”אין עוד מלבדו”, שיש איזושהי הרגשה שאנחנו כבר איכשהו מחזיקים בזה, ל”טוב ומיטיב”? איך לראות שההפרעות האלה ככל שהן לא נעימות לחבר, הן לטובתו או לטובתי או לטובת הקשר בינינו?

אם אנחנו מתאחדים סביב כל הפעולות שהבורא מפיל עלינו ומגיעים למצב שבאמת מתאחדים, אז ההתאחדות הזאת, החיבור שלנו צריך להביא אותנו להתקרבות לבורא, ואז אנחנו ממילא רואים ש”אין עוד מלבדו” “טוב ומטיב” ו”הוא עשה עושה ויעשה לכל המעשים כולם”.

שאלה: האם אני יכול לחשוב על אין עוד מלבדו כתפילה, ושהטוב ומטיב זאת ההודיה?

כן, אפשר לומר כך.

שאלה: על ידי כל מצב ומצב הבורא רוצה לחזק אותנו יותר ויותר. מהו בדיוק החיזוק הזה שהוא רוצה לחזק אותנו?

אנחנו מקבלים בכל רגע בחיים שלנו השפעה מכוונת מהבורא שהוא הכוח הכללי שבו אנחנו קיימים. לפעמים אנחנו שמים לב לזה ולפעמים לא, כי אנחנו נמצאים בתוך האגו שהוא ההיפך מהבורא ולכן מכבה לנו את ההשפעות שלו. אנחנו מתפתחים על ידי שני הכוחות האלה, ככל שהאגו יותר גדול כך עלינו לעורר את הבורא שישפיע עלינו בכוח יותר גדול, וכך אנחנו נמצאים בין פלוס ומינוס.

לכן העבודה שלנו היא כל הזמן לא לשכוח שאין עוד מלבדו, טוב ומיטיב, ושאנחנו יכולים להיות קרובים אליו במידה שנתחבר בינינו ובמידה שנאחד את הכוחות שלנו. על אף שכולנו מנוגדים אנחנו בכל זאת משתדלים להיות בחיבור בינינו וכך נוכל להתקרב אליו. בלי להתקרב ולהיכנס לעשירייה אין אפשרות לעשות פעולות להתקרבות לבורא, לכן כתוב “או חברותא או מיתותא”, או שאתה מתחבר או שאתה מת, ועד שאנחנו שומעים ומקיימים זאת עובר הרבה זמן.

יש הרבה אנשים שנכנסים לחכמת הקבלה, לומדים ומחכים לתוצאה. אבל לא יכולה להיות תוצאה מכך שלומדים או ששומעים, אלא מכך שמתחברים עם האחרים, וכאן זו כל הבעיה. לוקח המון שנים עד שאדם שומע, לא שומע, מתייאש, מחפש עוד דברים, עד שהוא ממש מוכן לברוח ואז הוא מקבל סיוע מלמעלה ונשאר, מתקרב לחברים, וכך מתחיל להרגיש שהבורא נמצא דווקא בקשר בין האנשים. צריכים לזה הרבה שנים והרבה סבלנות.

שאלה: איך “אין עוד מלבדו” משפיע על המסך?

אנחנו משתדלים להתקרב זה אל זה כדי לגלות שאין עוד מלבדו, שהוא כוח ההשפעה והאהבה שישרה בינינו ועל ידי כך מתייצב בינינו מסך. כוח הבורא עצמו הוא המסך.

שאלה: אמרת “יש גיבור שבגיבורים שהופך את הרע לטוב”, איך נראה הגיבור שבגיבורים?

אני מכיר בחור כזה חזק שמסוגל לזה, הוא בחור כרגיל כמו כולם אבל הוא מתגבר על כל ההפרעות, נשאר בדרך ולא מאמין לאגו שלו שאומר לו “בוא נלך ונעסוק במשהו אחר”. אלא הוא מבין שכאן הוא עוסק בדבר החשוב ביותר שיש במציאות, שמביאים אותו למרכז היקום הגשמי והרוחני, ושיש לו סיכוי ואפילו הבטחה שאם ימשיך אז הוא יגלה את הכוח המרכזי שבכל הטבע. לכן הוא מתמיד ונשאר ובסופו של דבר יגיע. ואפילו את כל מה שהוא לא יסיים בחיים האלה, הוא יתחיל בחיים הבאים – זה נקרא התקדמות הדורות, וכך הוא הולך בדרך.

תלמיד: “הבורא נמצא בקשר בין האנשים אבל לוקח הרבה שנים וצריכים הרבה סבלנות להבין את זה ולהרגיש את זה”. אנחנו צריכים להיות סבלניים, אבל הדרך ארוכה וזה לוקח הרבה זמן, וגם “ישועת ה’ כהרף עין”. איך להכניס את כל זה בתוכך כדי שהסבלנות הזאת תספיק להרבה שנים, וגם שהכוח לבקש לא יפסיק?

לא באת ללמוד קורס מקוצר באוניברסיטה אלא הגעת כדי לסדר את החיים שלך ולהתקדם במשך החיים האלה לכוח עליון. לכן זה לא שהדרך הזאת היא ארוכה אלא היא לא נגמרת ואנחנו חייבים להמשיך בה עד סוף החיים וגם אחריהם ועוד תראו באיזו צורה. לכן אומנם למתחילים אנחנו לא אומרים כך, אבל אדם צריך להתרגל שהוא נכנס לעסק שמעלה אותו לפסגת העולם, אל הכוח העליון שמנהל את העולם, ועליו כל הזמן להתקשר ולהתקרב אליו.

שאלה: האם אפשר להגיד היום שהמטרה של העשירייה היא שכל אחד יגיע לגילוי הבורא?

כן, אנחנו אומרים כך כבר מזמן.

שאלה: כל מצב שאדם רוצה להתקדם ולהדבק בה’ ומרגיש שעוצרים אותו נקרא “חימה שפוכה עליו”. האם זהו סימן מקדים, שמחייב בהתדבקות בה’?

כן. כאשר הבורא דוחה זה סימן, “כי את אשר יאהב ה’ יוכיח”. ככל שאדם מתקרב כך הוא מרגיש עוד ועוד דחיות וכל מיני מכשולים.

תלמיד: כאשר אנחנו מרגישים מכות והפרעות גשמיות ורוחניות, האם אנחנו צריכים דווקא לקבל זאת בשמחה?

אנחנו צריכים להשתדל להבין שהכול מגיע מאין עוד מלבדו, שאין מקור אחר חוץ מהבורא בכלל במציאות, הכול בא ממנו. אומנם בלבוש של כל מיני בני אדם, מקרים וכן הלאה, אבל עלינו להתכוון דרכם לבורא, ולהשתדל להיות דבוקים אליו למרות כל מה שמרגישים.

שאלה: אם אני מצליח לשייך מצב לאין עוד מלבדו, אז למה זה נקרא תיקון, מהו התיקון כאן?

אתה דבוק ומכוון לאין עוד מלבדו, למרות כל הכוחות האגואיסטיים שפועלים עליך ורוצים לנתק אותך ממנו. הכוחות שרוצים לנתק הם כוחות אגואיסטיים, והכוח, כשאתה רוצה להיות מחובר לאין עוד מלבדו זה הכוח האלטרואיסטי, כוח ההשפעה, וכך אתה בונה את המסך שלך על פני העביות.

תלמיד: איך כל חבר יכול להראות דוגמה לעשירייה שהוא מצליח להיות ב”אין עוד מלבדו”?

פשוט, אנחנו לומדים יחד כל מיני מאמרים של בעל הסולם כולל הפסוקים של היום. בנוסף, אנחנו נותנים דוגמאות בפועל וכולם רואים עד כמה אדם מגיע כל בוקר לשיעור ומשתתף בכל המצבים. עלינו להראות זאת גם בצורה התנהגותית.

שאלה: מה פירוש המשפט “שמטרם שהאדם לא רוצה לזוז ממקומו, אלא הוא מתפרץ ורוצה להכנס, לא שייך לומר שמרגיש, ש”חימה שפוכה שורה עליו”.”?

שאדם, על אף שמקבל המון הפרעות ומכל מיני מקרים בחיים שלו באות לו כל מיני מחשבות ופעולות כביכול נגדו, שרוצות להזיז אותו מהקו שלו בחיים, הוא לא זז, הוא ממשיך ובזה הוא מנצח.

תלמיד: מהי אותה התפרצות ורצון להיכנס?

שלמרות ההפרעות הכי גדולות הוא ממשיך בדרך.

תלמיד: אז הוא עומד ולא רוצה לזוז ממקומו או שהוא מתפרץ?

הוא עומד נגד כל ההפרעות ובכל זאת ממשיך בדרכו.

תלמיד: ומה זה “מתפרץ ורוצה להכנס”?

לקדושה, לעל מנת להשפיע, לחיבור, למרות כל התנאים שמקבל שהם נגד זה.

תלמיד: הנטייה הפנימית של האדם צריכה להיות לעמוד כנגד כל ההפרעות או להיות אקטיבי נגדן?

הנטייה הפנימית של האדם צריכה להיות מכוונת להמשיך בדרך, ישר לבורא, ולא לתת לבורא לברוח משדה הראיה שלו.

שאלה: יש חבר בקבוצה שאני מאוד מקנא בו, הוא לא מחמיץ כלום, הוא עושה הכול מעל ומעבר ואני לא יכול להתגבר על הקנאה בו.

חפש בכתבי בעל הסולם ורב”ש, בעיקר רב”ש איך להתייחס למקרים כאלו.

שאלה: כתוב בקטע “רק ע”י התפרצות והתאמצות גדולה, מתגלה אליו את המלכות שמים, וזוכה להכנס פנימה בהיכל המלך.” איך אנחנו יכולים להגיע לרמה כה עוצמתית של מאמץ פנימי?

ככל שהבורא מראה לך שהוא מפריע ולא נותן לך להיכנס, על ידי הפרעות חזקות, משמעותיות כאלה, ואתה לא מקבל אותן כמשהו שסותר לך את הדרך, אלא אתה ממשיך ומתפרץ שוב ושוב, לא מסכים עם ההפרעות, אז בסופו של דבר אתה מצליח.

שאלה: כשנוצרים תנאים קשים, אני מרגיש שיש לי רק אפשרות להתאזר בסבלנות וזה דווקא דוחף אותי לעבודה פסיבית. איך ניתן לעבוד בצורה אקטיבית?

להתאזר בסבלנות זה לא נקרא שאני מפסיק להיאבק במשהו וממשיך כמו שקודם, הולך הצידה ונרדם. סבלנות זה נקרא שעל אף שכל הזמן יורדות עליי כל מיני הפרעות, אני בצורה סיסטמתית ממשיך נגדן והולך לאותה המטרה, אבל אני לא עוזב את העבודה שלי לאף רגע.

שאלה: מהי היד החזקה בעבודה ואיך האדם יכול להתגבר עליה?

רק על ידי קבוצה, לא לחשוב שלבד הוא באמת מסוגל לשבור איזה כוח בדרך. זו הבעיה שלנו, כשאנחנו מחפשים כוחות להמשיך לעלות ולהתקרב למטרה, לרוחניות, אנחנו מחפשים את הכוחות האלה בנו, ובנו אין, כולם שבורים.

אבל כשאני רוצה להתחבר עם מישהו, מאין ברירה, אז כשאני מתחבר אליו, אני מבטל במשהו את האגו שלי, אני מרכין את הראש שלי כשאני רוצה לקבל כוח ותמיכה מהחבר. ודווקא כשאני עושה כך כדי להתחבר עמו ומתחבר עמו במשהו, זה הכוח המשותף שאיתו אני נכנס לרוחניות.

שאלה: מה הייחודיות של התחזקות באין עוד מלבדו במצבים של עצלות ותרדמה, איך להתייחס לזה כאל הפרעה?

עצלות ותרדמה אלו הפרעות גדולות מאוד ובאמת נגדן קשה מאוד להגיב כי הן הפרעות פסיביות, אנחנו לא מזהים לפנינו אויב, זה נכון וקשה מאוד. מה לעשות? להרגיל את עצמו לעבוד בקצב לא גבוה כי זה קשה, לא יספיקו לנו כוחות, אבל ממושך.

שאלה: אם אני רואה לפניי הפרעה, האם זה המקום שיש לי הזדמנות לברר ולבטא את אין עוד מלבדו בתוך תהליך של צמצום, מסך ואור חוזר? כי האפשרות אחרת היא רק להיות בייאוש ובלבול.

נכון.

קריין: קטע 14.

“כשהאדם מישב א”ע ומרגיש מצבו הדל, ונתעורר לשוב אל ה’, ושופך תפילותיו בגעגועים גדולים להדבק בה’, הריהו חושב כל התפילות האלה, וכל ההתעוררות הזו, לכוח עצמו, ונמצא יושב ומצפה לישועת ה’ קטנה או גדולה, ובהאריך הענן ואינו רואה שום הסברת פנים ביותר מן השי”ת. נמצא ח”ו נופל ליאוש, כי לא יחפוץ בו ה’, היות שאחר מספר גדול של הגעגועים האלו, לא פנה אליו ולא כלום ח”ו.

וע”כ אומר הכתוב: “דרשו ה’ בהמצאו”, כלומר, בשעה שהשי”ת ממציא את עצמו אליכם לדרישה, אז בהכרח שתדרשו אותו ג”כ, שדרך האיש להקדים, כלומר, שהשי”ת מקדים א”ע ליתן לכם לב לדרוש אותו. וכשתדע את זה בטח תתחזק מצדך כמה שתוכל לדרוש ביתר שאת וביתר תעצומות. כי המלך קורא אותך.”

(בעל הסולם. אגרת נ”ב)

שאלה: מה זה אומר “דרשו ה’ בהימצאו”?

הכוונה שתדרשו את הבורא בכל המצבים שאתם כביכול לא רואים אותו, ולא קשורים אליו, ולא כל כך ברור לכם שהוא מארגן לכם את המצב הנוכחי.

תלמיד: כן, אבל אני מרגיש שיש סימנים שנותנים לנו מלמעלה וכל מיני הזדמנויות שנותנים לנו. וגם אני מרגיש שאין לי מספיק כוחות פנימיים בשביל לברר את הסימנים האלה שאני מקבל מלמעלה.

הבורא משחק איתך לפי המצב שלך ולפי התוכנית שלו הכללית. וכך הוא מעורר אותך. אבל העיקר, אתה צריך לאחוז. ואם הבורא במשהו עדיין נמצא בשדה הראיה שלך, אז תפוס אותו ותדרוש אותו. זה מה שהפסוק אומר.

תלמיד: אתה אומר שהבורא נותן לנו התעוררות בלב שלנו, ואנחנו תופסים את ההתעוררות הזאת ואנחנו פונים אליו בתפילה?

כן. והבורא כך בכוונה, זה נקרא “א-ל מסתתר”, או “דומה דודי לצבי”, שהוא כל הזמן משחק איתנו באיזה משחק כזה, שמתגלה ומסתתר, מתגלה ומסתתר. ואנחנו צריכים להיות ערים ומספיק רגישים, עדינים כדי לראות את הדברים האלה ממש בכל רגע ורגע שקיימים. אז אנחנו נתקדם מהר מאוד קדימה ממצב למצב.

שאלה: יש בקטע הזה כאילו שני חלקים של קשר עם הבורא בתפילה. אחד, שהבן אדם לא מרגיש בקשר והאחר, שהוא בקשר. מה ההבדל בין שניהם? בקטע הראשון הוא אומר שהוא “חושב בכוח עצמו”. אבל יש עוד הבדלים, כאילו במהות של הקשר משני החלקים?

העניין הוא כך. יש דבר והיפוכו. ברגע שאני מרגיש שייכות לבורא אז אני מרגיש שייכות. זה יכול לקרר אותי. ברגע שהבורא מתרחק, אז אני רוצה לרוץ אחריו ולאחוז בו. לכן נסו מה שהוא אומר, “דרשו ה’ בהימצאו”. זה העיקר. שאנחנו צריכים בכל מצב ומצב לגלות אותו, עד כמה שהוא ובאיזה אופן שהוא נסתר.

שאלה: איך אני עם העיכובים שלי והעכבות יכול לתת להרגיש לעשירייה שלי שזה העיכובים של כולנו? זה יכול להיות גם הפוך. אם חבר יש לו הפרעה, איך אני יכול להרגיש שזו הפרעה גם שלי? שאנחנו עובדים ביחד?

אנחנו צריכים להיות יותר קרובים אחד לאחר, אפילו לדבר, ללמוד שהבורא ישפיע עלינו ענן משותף. זה נקרא “שדה אשר ברכו ה'”. וכך נתקדם. הכול תלוי בקשר משותף בינינו. הקשר הזה הוא הכי חשוב.

יותר חשוב השדה שקושר בינינו בקבוצה מאשר יש בקבוצה אדם שהוא מאוד גבוה, רגיש, וממש כבר מתקרב לרוחניות או נמצא ברוחניות. העיקר זה השדה. העיקר זה הכוח הכללי. ובמיוחד שאנחנו נמצאים היום בתיקון הכללי, בדור האחרון.

שאלה: שאלה של חבר מהעשירייה. אני מרגיש שהפרש הזמנים בין מספר הגעגועים הולך וגדל ככל שהיגיעה גוברת. האם זה מהווה מדד כלשהו לאיכות היגיעה?

את זה אנחנו לא יכולים למדוד. כשאנחנו נתחיל להתקרב לגילוי אז אנחנו נבין את איכות היגיעה. אפשר לומר רק דבר אחד. ככל שאני מחזיק בדרך בלי הפסקה, למרות כל העליות, והירידות וההפרעות, זה יכול לתת לי איזה מדד על איכות היגיעה שלי.

שאלה: מה התוצאה של הדבקות בבורא דרך העשירייה?

גילוי הבורא, גילוי הנשמה שלי, תיקון הנשמה. בכלל לא הבנתי את השאלה, איך יכול להיות תיקון, בלי חיבור בתוך הקבוצה? אני עם הבורא יחד, אחד לאחד לא יכול לתקן שום דבר. מה אני אתן לו?

אני צריך להגיש לפניו כלי. כלי זה לא אני. כלי זה הקשר ביני לבין החברים נגד ההפרדה, נגד ההפרעות בינינו. אם בכל זאת אנחנו רוצים להתגבר, אז יש לנו עביות. אם אנחנו רוצים להתחבר, אז יש לנו זכות. אם אנחנו רוצים לגשת לבורא, להידמות לו בזה, אז יש לנו מגע. וכך הוא ממלא את הכלי שלנו.

שאלה: צריך לחפש בתוך העשירייה, בתוך הקבוצה ולגלות אותו בינינו ומה שחשוב זה לגלות אותו בינינו?

כמובן.

תלמיד: בין החברים?

הבורא נגלה בין החברים.

שאלה: באמצע הקטע כתוב שם, שהאדם נופל לייאוש כי הוא מרגיש שהבורא לא מעוניין בו. אבל האם זה לא הזדמנות עבור האדם להתעלות מעל לדעת? ממש לממש אמונה למעלה מהדעת?

לא. כאן צריכה להיות עבודה מתוך האדם. זה שהבורא לא מעוניין בו אז הוא בזה מוחק את יחס הבורא לכל הנבראים, שאוהב, ו”טוב ומיטיב” ורוצה בהתקרבות של כולם. הוא לא בא לתקן את הכלי שלו. הוא כאילו בא לתקן את הבורא.

שאלה: אם הבורא מקדים את עצמו תמיד, אז מה זה נקרא “התעוררות מלמטה”?

התעוררות מלמטה זה שאנחנו מחפשים בעצמנו את החסרונות בקשר בינינו, ליקויים בהתקרבות בינינו ומעלים אותם למעלה שהבורא יתקן אותם.

תלמיד: איך עושים את החיפוש הזה? מה זאת אומרת, “מחפשים”?

משתדלים להתחבר יותר ויותר. מרגישים שאין לנו מספיק חיבור ומבקשים מהבורא שיגרום לחיבור. מה הבעיה? תנסו להיכנס עימו בצורה יותר פרקטית.

תלמיד: אבל זו בדיוק השאלה. אני מרגיש שיש לי במהלך היום מקטעים כאלה שאני מרגיש התעוררות ואז כל השאר זה לא התעוררות. זה פשוט איזשהו מין כזה אותו תדר.

אז אתה צריך כל הזמן להיות עם הפסוקים לפניך ולפרש אותם כמה שאפשר יותר עמוק. בזה אתה תזמין את המאור המחזיר למוטב והוא יקדם אותך.

שאלה: סליחה שאני נותן דוגמה כזאת, אבל הבורא הוא ממש כמו צבי שכל הזמן בורח מאיתנו, ואני רוצה כל הזמן להאכיל אותו, ללטף אותו, לקשור אותו, והוא כאילו בורח כל הזמן, ואני צריך לפזר את האוכל בכל מקום. ואני לא מבין אם הוא נהנה מזה, אוכל את האוכל. אז מה היחס? אני צריך כל הזמן לרצות שהוא יהיה לידי או לרצות שהוא יהיה חופשי?

אתה צריך לשמוע מה שאומרים החכמים. הם אומרים ש”דומה דודי לצבי”. כמו שהצבי בורח מהאדם, אבל כל הזמן מסתכל אחורה, כך הבורא, אומנם הוא בורח מאיתנו, אבל מסתכל אחורה לבדוק, האם אנחנו רצים אחריו?

ואל תבנה לעצמך כל מיני תמונות אחרות. הם לוקחים דווקא את הפריים הזה ולפיו הם רוצים להראות לך דוגמה. ואם אתה מפנטז כל מיני דברים אחרים זה כבר לא יהיה מתאים. שאתה רוצה לחבק אותו, ולתת לו לאכול.

הבורא לא צריך את זה, הוא צריך רק יחס שאתה רץ אחריו ואתה מזהה בו שהוא כל הזמן מפנה את הראש שלו לאחור כדי להסתכל עליך ולראות האם אתה עוקב אחריו לפי זה הוא מתייחס אליך, זהו ויותר מזה לא.

שאלה: לגבי התפילה. מתי אני מרגיש את ההודיה לבורא, כשאני מרגיש את עצמי טוב, יש לי הרגשה טובה?

הוא צריך להיות מחובר לבורא גם בדבר הטוב וגם בדבר הרע כך שאין הבדל עד כמה שהוא באגו שלו מרגיש שינויים מטוב לרע ומרע לטוב, הוא צריך למעלה מזה להיות דבוק לבורא כמקור שהוא מרגיש ומה שמרגיש זה לא חשוב.

שאלה: האם אפשר להגיד שבכל הסתרה הבורא מכין אותנו לגילוי יותר גדול, ולכן בזמן הסתרה צריך להיות בהודיה על כך שהוא מכין אותנו לגילוי יותר גדול?

קודם צריך להתגבר על ההסתרה, ולהגיע כמה שיותר לחיבור, רק אחר כך לפי זה אתה תוכל להודות. אתה לא יכול להיות בהסתרה, ברע ולבכות, ויחד עם זה להודות.

תלמיד: קראתי באיזה מאמר שהצדיק קורא לבורא, והבורא עונה לו, האם זה המקום שאליו קראת לי? אני מבין מהקטע הזה שאנחנו צריכים להכין את הלב שלנו לבורא. אז איך אני יכול להגיע לבורא, ולדרוש ממנו עם כלי גדול, עם רצון גדול?

תמשיך בדרך, ואל תתנתק. בסופו של דבר כל המצבים האלה צריכים להתחבר לכלי אחד מורכב, כך זה יהיה.

שאלה: אנחנו משתדלים להתחבר, ואני מרגיש שהבורא מעורר את הרצון לקבל ממש,\ ושיש אפשרות לעשות איזו קפיצה ביחד, אבל שוב ושוב אני לא מבין. מה לעשות נכון במצבים האלה?

תדבר עם החברים, תנסה להתחבר אתם יחד, ותראה שאתם מגיעים להחלטות יותר נעלות, יותר פרקטיות מאלו שאליהן אתה יכול להגיע לבד.

תלמיד: איך בא לידי ביטוי היחס של הבורא כשהוא כמו צבי שמסתכל אחורה, מביט לאחור לבדוק מה קורה?

כשהאדם מרגיש שהבורא מסתלק, אבל במאמץ שלו הוא רוצה בכל זאת לזהות אותו, שכל הסתלקות כזאת, כל מצב שהוא עכשיו מגיע לחושך, בכל זאת בא מהבורא, וזה מה שהבורא מייצב לו. זה נקרא שהבורא בורח, אבל מסובב את פניו לאחוריו.

קריין: קטע 15.

“”כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה’ רופאך” (בשלח).

קושיית חז”ל, אם אני לא אשים המחלה, בשביל מה צריכים לרופא (סנהדרין ק”א ע”א).

ויש לפרש, היות שאני הרופא, ולמה אני אשים עליך מחלה, אם אני מוכרח לרפא את המחלה. ומה אני מרויח אם אני אשים מחלה, בטח זה מטעם עונש. ואם אני צריך לרפא את המחלה, איזה עונש יהיה זה, רק כאילו שאני עושה עבודה בחינם. לכן אני לא אשים עליך מחלה. ומה שאתה חושב שהיא מחלה, אתה טועה בזה, אלא כל המצבים שאתה מרגיש, אם אתה מייחס אותם אלי, הכל הם תיקונים, שעל ידי זה אתה תתקרב אלי בדביקות. “

(הרב”ש. 131. “הכל תיקונים”)

דווקא על ידי כך שהבורא שולח לאדם ייסורים, כל מיני בעיות, דאגות, בלבול וכן הלאה, בזה הוא מקרב את האדם אליו, וכך אנו זוכים לדבקות. אין דרך אחרת, אבל ודאי שמדובר על האנשים שכבר נמצאים בקשר עם הקבוצה, עם הבורא, ויכולים לקבל את כל ההבחנות הללו, להיות יחד עם הפסוקים האלו, וכך כל אחד מקרב את עצמו ולבורא.

קריין: קטע 16.

“כתוב “כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה'”. פירוש, שהחיות דקדושה שבאדם, אינו בא דוקא מההתקרבות, היינו הכנסות. זאת אומרת, הכניסות להקדושה. אלא גם מהיציאות, היינו מההתרחקות. שעל ידי זה שהסטרא אחרא מתלבשת בגוף האדם, וטוענת “כולה שלי” בטענה צודקת, ועל ידי זה התגברות באלו המצבים, האדם זוכה לאמונה בקביעות.

זאת אומרת שהאדם צריך ליחד הכל לה’, היינו, אפילו היציאות נמשך ממנו ית’. וכשזוכה, אזי הוא רואה, שבין היציאות ובין ההכנסות, הכל ממנו יתברך.”

(בעל הסולם. “שמעתי”. קכ”א. “היתה כאניות סוחר”)

שאלה: בקטע 15 כתוב “אלא כל המצבים שאתה מרגיש, אם אתה מייחס אותם אלי, הכל הם תיקונים, שעל ידי זה אתה תתקרב אלי בדביקות.” מה קורה אם בשלב מסוים האדם לא יכול לייחס את זה לבורא, מה קורה?

אם הוא לא יכול, הוא לא יכול, ואז אין לו קשר. אבל אם הוא משתדל לייחס הכול לבורא, וזו הדרך שבה הוא מתקדם, לראות שכל מצב יכול לקרב אותו לבורא, להגיד שזה ממנו, וכך להתקרב לבורא, אז זו הדרך שלו.

שאלה: הנשמה זה משהו שרוכשים, או משהו שפוגשים בו, או דבר שמתגלה?

הנשמה זה הרצון המתוקן שבאדם. היה רצון לקבל, והאדם ביגיעה שלו הזמין מאור המחזיר למוטב, ואז הרצון הזה הפך להיות על מנת להשפיע, לכן זה נקרא “חלק אלוה ממעל” או “נשמה”. זה נקרא נשמה מפני שיש, נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה. אז “נפש”, “רוח”, “נשמה” אנחנו יכולים להשיג על ידי העבודה שלנו, ואז הבורא נותן לנו את האורות האלה. ו”חיה” ו”יחידה” הן כבר מעבר לזה.

שאלה: בקטע הקודם הוא מדבר על זה שאנחנו לא יודעים מה זאת באמת מחלה. מהי מחלה לפי חכמת הקבלה?

לפי חכמת הקבלה, מחלה היא כל דבר שמפריע לתפקוד נכון, לקשר נכון עם הבורא.

שאלה: כתוב “חימה שפוכה עליו”, מהי חימה ואיך היא מתבטאת?

מה שמנתק את האדם מהבורא.

תלמידה: האם לפרש את החימה הזאת באופן שלילי או חיובי?

זה מנתק את האדם מהבורא.

שאלה: איזה מאמצים יש לעשות כדי להילחם ולהתנגד ל”חימה שפוכה עליו”?

רק להתחבר עם החברות ולפנות לבורא שיתקן את הקשר בינינו.

שאלה: אני מבינה שההפרעות מראות לי שאני בתוך הרצון לקבל. אבל האם יש עוד משהו ספציפי שאני יכולה ללמוד מההפרעות לגבי דמות הבורא?

רק להפוך את ההפרעה, כל הפרעה והפרעה לחיבור. כך שכלפי האגו שלי המצב הזה יקרא הפרעה, וכלפי הרצון להשפיע שלי זה ייקרא חיבור.

שאלה: מה הבורא נותן לאדם באמצעות היד החזקה והחימה? מה הסיבה שהבורא לא מכניס את האדם לארמון המלך לאחר ניסיון אחד או שניים?

הוא לא יכול להכניס אותו אחרי ניסיון, אין כאן עניין של ניסיון, צריך להיות כאן כלי שמתוקן במשהו לאותה המדרגה. אחרי שהוא תיקן את עצמו, את אותה מדרגה רוחנית, אז הוא נכנס. אין כאן ניסיון, ואחר כך כן או לא, זה לא עובד בצורה כזאת. יש כאן חוק השתוות הצורה, לפי הדרגה שאליה אני מגיע בהשתוות הצורה, אני יכול להיכנס לרוחניות.

שאלה: איפה נמצא הכפתור שבו אוכל לשנות את הגישה שלי למציאות? האם אני יכולה בכוח להכריח את עצמי להיכנס לקבוצה?

ודאי, לקבוצה נכנסים רק בכוח. אני מכריעה את עצמי להיכנס לעשירייה, ולהתחבר עם חברות למרות שאני לא רוצה, אחרת אין לי שום סיכוי להיכנס לרוחניות. רוחניות משיגים בתוך הקבוצה.

תלמידה: האם זה יכול להחליף את היחס שלי לבורא, אם אני בכוח מכניסה את עצמי לקבוצה?

כן, אנחנו מכניסים את עצמנו בכוח לקבוצה, ועל ידי הפעולות האלה אנחנו מתקרבים לבורא.

שאלה: בקטע 14 כתוב “דרשו ה’ בהמצאו”, כלומר, בשעה שהשי”ת ממציא את עצמו אליכם לדרישה, אז בהכרח שתדרשו אותו ג”כ, שדרך האיש להקדים,”. מי זה “האיש”?

בדרך כלל זה הבורא.

שאלה: האם התפילה לחיבור צריכה להיות במאמץ גדול, ממש במלחמה פנימית, או שהיא צריכה להיות בזרימה עם מה שקורה?

המאמץ לחיבור צריך להיות יותר גבוה מהזרימה הרגילה, ואנחנו צריכים ממש לחפש באיזה צורות חדשות, יותר מהודקות אנחנו יכולות להגיע לחיבור יותר מתקדם.

שאלה: למה אני כבר לא מרגישה עם הלב ומבינה עם הראש כשאני בשיעור?

יש זמנים לכאן ולכאן, לפעמים עולים, לפעמים יורדים, לכל מצב יש סיבה משלו. אבל זה לא חשוב לנו, אנחנו צריכים להשתדל להתקדם מכל מצב ומצב.

שאלה: מה המשמעות שהאדם ראוי לאמונה בקביעות?

כשאדם ראוי לאמונה בקביעות, זאת אומרת שהוא נמצא כבר בהשפעה במידה מסוימת עם החברים שלו, ואז ביניהם יכול לשרות אור האמונה, אור החסדים.

(סוף השיעור)