HESED: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Lesson on the topic of “To Welcome the Bad as Much as the Good”

שיעור בוקר 17.08.22 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

לברך על הרע כמו על הטוב – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא “לברך על הרע כמו על הטוב”. נקרא קטעים נבחרים מהמקורות, קטע 4.

אנחנו לומדים שכל ההתקדמות שלנו היא מה שנקרא, “על שתי רגלים”, טוב ורע, רע וטוב, ימין שמאל, שמאל ימין ותמיד מתחילים משמאל, מהחסרונות, כי אנחנו כולנו מזה נולדים ומזה באים, מחטא אדם הראשון, מגילוי הרע, מגילוי האגו שבנו, שעל ידו אנחנו מרגישים כל מיני אופני ריחוק בינינו לבורא.

זה מראה לנו את כל הליקויים שלנו ביחסים בינינו עם הטבע, הדומם, הצומח והחי – אנחנו עם עצמנו, אנחנו עם הזולת. וכאן ביחסים בינינו לזולת, אנחנו מבררים בינתיים את דרגת המדבר שבינינו ומזה אנחנו לומדים איך אנחנו יכולים להתקרב לבורא, להרגיש אותו, להבין אותו ולעלות למעלה מדרגת החי, לדרגת המדבר האמיתית.

לכן כל ההתקדמות שלנו היא בזה, שמגלים לנו חושך ואחר כך אור, חושך ואור וכך גם כתוב בזוהר ובכל המקומות וגם אנחנו לומדים מ”תלמוד עשר הספירות” שכאשר מתגלה העביות, אנחנו חייבים להשיג עליה צמצום, מסך ואור חוזר ואז אנחנו מגיעים לאיזו הזדהות עם הבורא.

וכך כל פעם, כי אנחנו הנבראים תמיד מגיעים מצד השלילה, מצד הרע – כביכול רע. ואם אנחנו מבינים שעלינו להתקדם לקראת הבורא, אז את כל הרע שמתגלה, אנחנו מקבלים אותו גם כטוב, כסימן טוב וכך אנחנו מתקדמים.

וצריכים לראות שבמצבים שלנו, וודאי שאנחנו נמצאים בשליטת הבורא כי אין עוד מלבדו, כשהוא מגלה לנו כל מיני מצבים שליליים, לא נעימים, אפילו מסוכנים, ואנחנו צריכים להשתדל לקבל אותם נכון. קודם כל כי הם באים מאין עוד מלבדו, ושזה הכול לטובת ההתקדמות שלנו, ותמיד זה מכוון נגד האגו שלנו, ככל שאנחנו יכולים לסבול.

ואם אנחנו כך בוחנים את כל מה שמגיע אלינו, אנחנו רואים שהבורא בעצם תמיד נותן לנו הזדמנות להתקדמות בצורה בלתי נעימה לאגו שלנו, ודווקא בצורה ובכיוון אליו, ואז יכולים להתקדם, ולהתקרב אליו, להתקשר אליו ואז כל החיים שלנו מקבלים צביון טוב, צבע טוב. ועל זה כתוב “כל מי שיאהב ה’ יוכיח”. הבורא מביא ייסורים, וכל מיני מצבים לא נעימים, לאנשים שהוא רוצה לקדם אותם ובזה צריכים לראות את האהבה שלו, אחרת לא נתקדם לקראתו, וכך גם אנחנו צריכים לפרש את החיים שלנו.

קריין: קטע מספר 3.

“בענין היסורים הגשמיים והרוחניים שסבל מטרם שעשה תשובה, יש בהם ב’ דרכים:” זאת אומרת לפני שאנחנו עולים למדרגה רוחנית כזו, שאנחנו יכולים להגיד על הבורא שהוא טוב ומיטיב, ואנחנו הולכים אליו למעלה מהדעת, למרות מה שאנחנו מרגישים או חושבים, אנחנו יכולים לעלות למעלה מזה.

אז לפני שיש לנו יכולת כזאת, הוא אומר שיש כאן שתי דרכים – האחת,

“א. הוא בחינת “כל מה דעביד רחמנא לטב עביד” (כל מה שעשה הבורא, לטוב הוא עשה). כי הוא רואה בעיניו, אשר לולא המכאובים הנוראים ההם, שסבל מכח שהיה משוקע בטבע הקבלה לעצמו, לא היה זוכה לתשובה מעולם. ואל כן הוא מברך על הרעה, כשם שמברך על הטובה. כלומר, שהרע גורם להטוב.” זאת אומרת זה חייב להיות במצב הרע, האגואיסטי, והוא חייב לחשוב על עצמו, שלא רוצה לקבל שום דבר לא נעים, אלא אחר כך בסופו של דבר הוא יכול לבדוק, למדוד ולשקול עד כמה הרע הזה כשהוא מתגלה, דוחף אותו לכיוון הטוב, והטוב הזה נבנה מתוך הרע. וכך האדם יכול להתקדם יותר ויותר לקראת הבורא עד שהרע הופך להיות לטוב.

“ב. “גם זו לטובה”. דהיינו, לא לבד שהרעות נעשו גורמים לטובה, אלא שהרעות עצמם נהפכו ונעשו טובות. והיינו על ידי אורות גדולים מאוד, שהבורא יתברך מאיר בכל אלו הרעות, עד שנהפכו ונעשו טובות.” כלומר, האדם נכנס להרגשה רעה ומחפש בשביל מה ולמה ואיך לברוח ממנה ומה לעשות, עד שהוא רואה שאין כאן רע, אלא הרע שמתגלה לו עכשיו, זה כדי שהוא ישתדל להתעלות מעליו, ולקבל אותו כטוב. עד שהרע לא הופך להיות לטוב, עד שכל מי שגורם לו את הרע גם הם יהיו בעיניו כמלאכים, שמביאים לו את המצב הרע כדי שיהפוך אותו לטוב. והם בעצם עוזרים לו לעלות לדרגה יותר עליונה, איפה שהוא מגלה את הבורא כטוב על פני כל הרע ואת המצב הרע הוא מגלה כטוב ואין בעולם שום דבר רע, רק טוב בלבד. ואז הוא רואה שהבורא הוא טוב ומיטיב בלבד ובזה הוא מסיים את המדרגה הזאת.

“נמצא, שכל התקדמות של האדם, הוא דוקא אם הוא מרגיש יסורים במצב שבו הוא נמצא. שזה נותן לו דחף, שילך קדימה.”

(הרב”ש. מאמר 27 “מהו, שכל עשב – יש ממונה למעלה המכה אותו ואומר גדל, בעבודה” 1990)

ואם הוא לא מרגיש ייסורים הוא לא ילך קדימה והוא לא יתקדם לבורא למעלה מהדעת. ואי הנעימות שהוא עכשיו מרגיש, הבושה, חוסר האונים, חוסר ההבנה, הבלבולים, כל זה דוחף אותו להתקדם ולכן המצבים האלה שהוא עכשיו מגלה, הם בעצם מצבים טובים ורק בזכותם, בזכות הייסורים שמתגלים עכשיו, הוא הולך קדימה ומברך על הרע עוד יותר מאשר על הטוב. כי על ידי הרגשה רעה בכל מדרגה ומדרגה הוא מחויב לעלות ממנה למדרגה יותר עליונה, ועל ידי הרע שהוא מרגיש אין לו ברירה, אלא לברך על הרע כמו על הטוב. וכך הוא יכול ללכת למעלה מהדעת, ואמנם כך הוא מרגיש, אבל מקבל את זה, כי זה בא מ”אין עוד מלבדו” ולכן הכול לטובתו.

שאלה: כתוב כאן שהבורא מאיר בכל הצרות האלה והן הופכות צורה. איך הוא מאיר בתוך הצרות?

זה נקרא “חשכה כאורה יאיר”. אנחנו לא יכולים להתקדם אם לא מתגלה החושך במצב שלנו, כי זהו המצב ההתחלתי שלנו, אנחנו מהרצון לקבל. וכשאנחנו רוצים להתעלות, חשוב למה אני רוצה לעלות מהמצב הרע, האם כדי שיהיה לי טוב, שאני ארגיש טוב, שיכבדו אותי, או שאני רוצה להיות בטוב כי אני רוצה לברך את הבורא ולהצדיק את ההשגחה שלו. כי למה הוא עשה לי כך? כדי להעלות אותי לדרגה שאני אגלה את הבורא כטוב.

תלמיד: מה זה שמברכים את הבורא, מה זה שאפשר להתעלות מעל החשבון הזה כדי שיהיה לי טוב כל הזמן?

לעלות למעלה מהמצב שלי זה לקבל את המצב הזה כטוב, את הבורא כטוב, ואת הפעולות עלי מכל הכיוונים, לא חשוב מאיפה, כטובות, כי הן באות כדי לדחוף אותי למעלה, קדימה, קרוב לבורא, ולכן אני רואה בהן רק פעולה יפה וטובה מלמעלה, ואחרת לא הייתי עולה למדרגה יותר עליונה.

תלמיד: האם כדי לברך את הבורא מתוך הלב כמו שבאמת צריך, אז צריך להיות חשבון שונה לגמרי, לא סתם טוב לי או רע לי?

אדם שרוצה להתקדם מתחיל להרגיש עד כמה פועלים עליו הסביבה, העולם, הקרובים, החברים וכל מי שנוגע בו, ואז הוא רואה דרך כל הפעולות האלה איך הבורא דוחף אותו קדימה.

שאלה: האם רק כאשר יש צרות רעות ומרגישים זאת כשמחה, אז אומרים שהמדרגה הסתיימה?

כן, נכון.

שאלה: לא לגמרי ברור מאיפה הכוח לברך ולהודות על כל מה שקורה בחייך ובחיי הקרובים שלך, מהי הסיבה להודיה כזאת?

אתה צריך לבדוק איפה אתה נמצא, לאן אתה מתקדם, על ידי איזה מקרים וכוחות ובשביל מה לך להתקדם. כשאתה עושה כאלו חשבונות ויש עוד הרבה, כשאתה רואה איפה אתה נמצא, אז אתה משייך זאת ל”אין עוד מלבדו”, ואם זה הוא בכל פרטי הפרטים מההתחלה ועד הסוף של כל הפעולות שעוברות עליך, אז אתה צריך לראות בזה כוח שמקדם אותך למטרה.

אם אתה לא רואה זאת, גם זה טוב, אבל אתה חייב לראות שאתה לא רואה. ואז אתה צריך לחפש איך להצדיק את ההשגחה, כי בכל זאת אתה נמצא בכל רגע רק בשליטת הבורא ולא בשום צורה אחרת. אז איך אתה יכול להצדיק אותו בכל מצב, באף רגע לא להתנתק מהמצב שאתה נמצא בו, ובכל רגע להצדיק אותו במה שאתה נמצא.

תלמיד: אני מבין שאין בי בירור כזה. אני יכול להסכים שזה מגיע מהבורא, אני מסכים שבאמת אין עוד מלבדו ובזה סיימתי. אבל אני עוד לא יכול לברר באיזה כוחות אני באמת נמצא.

אל תדאג, זה יבוא, אתה תתקדם בדרך, תקבל עוד כל מיני מצבים בלתי נעימים ואז מלמעלה ילמדו אותך איך אתה צריך להתנהג ולהתגבר עליהם, איך אתה צריך לראות בכולם ש”אין עוד מלבדו” ו”טוב ומיטיב”, ושהוא לוחץ עליך מכל מיני כיוונים אך ורק כדי שתתקרב יותר ויותר למטרת הבריאה.

תלמיד: אני רוצה להתקדם על ידי הכרה.

לכן אנחנו לומדים את המאמרים האלו, במיוחד של הרב”ש, תקרא כל מאמר כמה פעמים וגם תחזור עליהם. אנחנו לוקחים במיוחד את הפסוקים האלה כדי שאני אסביר לכם אותם עוד יותר, כדי שאתם תדעו איך להשתמש בהם יום יום.

שאלה: כאשר יש הפרעות וקשה לך להתקדם, אם אתה מסתכל על החברים שלך שעבורם זה עוד יותר קשה אבל הם משקיעים מאמצים, אפילו שהם מגיעים פעם בשבוע לשיעור, אתה מרגיש ממש את הגדלות שלהם. האם זו דרך שיכולה להוציא אותך מההרגשה עד כמה רע לך ולהתפלל באמת עבור החברים?

נכון מאוד, אתה צודק. זה דבר מאוד מיוחד ואמצעי מאוד חזק.

שאלה: סיפרת הרבה פעמים על הסבל של הרב”ש, על התפיסה הפנימית שלו ושהוא היה אומר “שיסבול”. האם תוכל לדבר על המצב הזה ועל המצב הניטראלי שבו אדם יכול להכיר את התהליך שהוא עובר?

אני לא יכול להסביר לכם כי כל אחד יצטרך לעבור זאת במידה שלו ולפי שורש הנשמה שלו, אבל תדעו שעוד נצטרך לעלות למעלה מכל התענוגים הגשמיים ואפילו למעלה מכל התענוגים הרוחניים כדי להדביק את עצמנו בבורא בצורה השלמה.

שאלה: אנחנו תמיד רוצים למשוך את הטוב אלינו, אבל כל פעם שאנחנו מנסים אז רואים שאנחנו לא מצליחים, האגו רואה את הפער וזה יוצר דחייה. איך אפשר להרגיש את הטוב בכל רגע?

בזה שמבררים מה טוב בשבילנו. אם אני מבין שטוב זה השפעה, נתינה, קירבה לבורא שמתבררת דרך קירבה לחברים, קירבה לקבוצה, קירבה לעשירייה ולכל המצב שלנו לתיקון, אז אני משתדל איכשהו להתקרב ולהגיע לזה אפילו נגד הרצון האגואיסטי שלי.

אם אני מסתכל על החיים שלי, אז אני רואה שבעצם כל המצבים שנראים לי לא נעימים, הם איכשהו מכוונים אותי להתקרבות לקבוצה ולמטרת הבריאה. כי הכול עובד נגד האגו שלי ובזה אני רואה את עזרת הבורא ואת ההתקדמות שלי למטרה.

שאלה: האם אפשר להצדיק את הבורא אפילו אם אתה מרגיש רע בתוך הכלים האגואיסטים שלך ואין לך עדיין כלים רוחניים?

כן, אפשר להצדיק.

תלמיד: אבל אין לך כלים מוכנים עדיין.

אני לא יודע מה זה כלים אבל אני יודע שאני יכול להיות ברע ועם זאת להצדיק את הבורא שהוא ברא אותי בצורה כזאת והוא מעביר אותי דרך הרע כדי שאתנתק מהרע ואתחבר לטוב. לכן אני מברך את הבורא על הרע שהוא מעורר בי, כי בזה הוא מושך אותי מתוך האגו שלי ומביא אותי בסופו של דבר לטוב.

תלמיד: מה הדבר הראשון מנקודת אפס, כדי להתחיל זאת?

ש”אין עוד מלבדו” ושהוא מושך אותי מהרע.

שאלה: אמרת שצריך לשייך לבורא את כל הפרטים. מה זה כל פרט ופרט ובכל רגע?

ודאי שאין עוד מלבדו והבורא יוצר, בורא ועושה את הכול, ולכן כל פרט שבתוך החומר ובתוך הרוח, הכול מגיע ממנו והוא מעביר, מושך את כל הבריאה הזאת קדימה אליו. לכן אין משהו מחוץ לו, ואסור לנו לרגע קט שלא לשייך איזו פעולה לבורא, אלא וודאי שהכול יוצא ממנו. אין לך שונאים, אין אנשים שרוצים לאהוב או לשנוא אותך, את כולם מסובב הבורא כדי לקרב אותך אליו.

שאלה: האם טוב ומועיל לעשירייה כאשר חבר מצביע על חולשות, על מצבים לא נעימים שמתגלים בה או אצל חברים או כדאי להצביע תמיד רק על גדלות?

לא, לפעמים אנחנו יכולים לדבר על כך בנוכחות אותם החברים כדי לעזור לכולנו קצת להתקדם, אבל באמת כל אחד צריך רק להראות לאחרים מצב רוח מרומם, את צדקות המטרה ואת הנטייה לדרך.

תלמיד: הרבה פעמים אתה אומר לנו לברר דברים בעשירייה, האם יש כללים לפיהם אנחנו צריכים לעשות בירור?

יש לכם כל המאמרים של רב”ש ואין לי מה להוסיף, שם ממש הכול כתוב. אם יש לכם שאלות תארגנו אותן ונשתדל לענות עליהן לפי הרשימה.

שאלה: מה נותן יותר נחת רוח לבורא, השתוקקות או מילוי?

וודאי שאנחנו שמשתוקקים לבורא כדי לקרב את עצמנו אליו, ולא לקרב אותו אלינו, אלא לקרב את עצמנו אליו, כדי לגרום לו נחת רוח, כדי למלא אותו בשאלות שלנו, בהודעות שלנו, בזה אנחנו בעצם גורמים למילוי הכלי של הבורא. ככל שאנחנו רוצים לקבל דווקא ממנו. זה כמו תינוק שמקבל מאימא, עד כמה בזה הוא גורם לה נחת וממלא אותה.

תלמיד: אני לא רוצה למשוך את הבורא אל תוך הדעת אלא אני עצמי צריך לעלות למעלה מהדעת בזה שאני נמצא בהודיה בתוך ההסתרה?

כן, אמרת נכון. זה המצב שממנו אנחנו עושים נחת רוח.

שאלה: כשמתגלה רע לאדם והוא תופס שזה בא מהבורא, שזה בא מאין עוד מלבדו וטוב ומיטיב, מיד הוא אומר לעצמו שהוא לא רוצה לעצמו כלום, רק רוצה להשפיע לבורא, רק להיות קרוב אליו. אז איך נכנס המרכיב של העשירייה למצב הזה דווקא? הוא צריך להגיד לעצמו “אל תעזור לבעיות שלי, אני אסתדר לבד, תן לי רק כוח להשפיע לחברים שלי ומה שיהיה איתי אני אסתדר”, איך הגישה צריכה להיות?

לא, הוא לא צריך לקבוע ככה כלפיי הבורא, “בזה או בזה תעזור לי”, הוא צריך רק לבקש לעלות שאלה, מ”ן, חיסרון, שהוא רוצה להיות בתמיכה עם החברים. החברים כלפיו זה ט’ ראשונות בפרצוף שלו ולכן על זה הוא מבקש, שיתנו לו כוחות לתמוך באחרים. ודווקא כשהבורא נותן הכבדת הלב וכל הדברים הבלתי נעימים על האדם והאדם יכול להתעלות מזה ולהסביר לאחרים ולתמוך ולקדם את האחרים למטרה, זאת העבודה הכי טובה.

שאלה: כשאנחנו מדברים על הייסורים שהבורא שולח לנו האם אנחנו גם מדברים על רחמים?

אנחנו בדרך כלל מדברים על רחמים, שרואים רחמים בכל מצב ומצב אפילו במצב הכי בלתי נעים. הכול זה רחמים, הכול חסדים.

שאלה: להצדיק את הבורא ואחר כך לבטל את עצמו על בסיס זה, מביא אותי לדבקות?

להצדיק את הבורא ולקרב את עצמי אליו אלה הפעולות שלנו. סך הכל, במשפט אחד, ובכל מה שקורה לי אני רואה את הבורא שאין עוד מלבדו וכל מה שקורה זה כדי שאני אקרב את עצמי לבורא עד הדבקות. אין יותר.

שאלה: איפה הקשר בין הבורא שתמיד היה קיים עוד לפני שהיה העולם ובני האדם לבין הבורא שאנחנו בונים רגע רגע בעשירייה?

אנחנו לא יכולים להגיד על זה כלום כי לפני שהיה קיים העולם לא היה בורא, אין בורא ללא נברא כי אין נברא ללא בורא. השאלה שלך לא מובנת לי.

תלמיד נראה שהבורא הוא בינינו, כוח החיבור, זה יותר בדמיון שלנו, והבורא שעושה כל מיני אירועים בעולם, מורגש כאילו שכן, יש איזו מחשבה והשגחה מסוימת. ובינינו בעשירייה זה כביכול בדמיון שלנו. קשה להרגיש את זה שיש איזו השגחה. אני לא מבין את הקשר.

אתה צריך לחשוב על זה עוד יותר ולהיות דבוק במאמרים.

תלמיד: וכשאנחנו פונים לבורא, אנחנו פונים לכוח העליון או לכוח החיבור בינינו?

דרך החיבור בינינו אנחנו פונים לכוח העליון.

שאלה: איך אפשר למנוע מהרע להאט את קצב הלימוד.

למה להאט את קצת הלימוד? זה לא מציאותי. אם אני רוצה להתקדם אז אני רוצה להאט?

תלמיד: אני רוצה ללמוד מהר ולא רוצה שהרע יפריע לי ללמוד מהר.

לא מובן. את המצב הזה אני לא מתאר לעצמי.

שאלה: האם יש הבדל בין הסבל לפני הכניסה לעבודה הרוחנית לבין הסבל שאדם מרגיש כשהוא כבר נמצא ברוחניות?

כשאדם נמצא ברוחניות יש לו רק דאגה איך יכול לעשות נחת רוח לבורא עוד ועוד, הוא רק לזה נמשך, רק את זה הוא רואה כמטרה בכל פעולה, בכל רגע.

שאלה: מה זה אומר לברך את הבורא? הרי זה לא רק הכרת תודה, מה זה לברך את הבורא?

לברך את הבורא זה נקרא שאני מקבל ממנו כל מצב שהוא מגלה, והוא מגלה תמיד את המצבים הרעים, זה נקרא בראתי יצר הרע”, הוא חייב לפתוח לי בהדרגה את כל הכלי השבור של אדם הראשון, ואני צריך את הכלי הזה לסדר נכון ולהתקרב אליו ולראות אותו כטוב. והכול תלוי רק בתיקון ההסתכלות שלי. זו העבודה שלי. אין לי מה לשנות בעולם, העולם כמנהגו נוהג, אלא אני חייב לשנות את היחס שלי למציאות, לראות בכל המציאות הזאת רק כוח הטוב והמיטיב.

שאלה: האם הרע גורם לטוב, איך אפשר להתרומם כדי לחוות את המצב הזה שרק גורם לטוב?

למעלה מהדעת. כשאני מרגיש רע, חושך, דברים בלתי נעימים, זה מפני שאני מקולקל. ברגע שאני מתקן את היחס שלי, את ההסתכלות שלי על הדברים, שהכול בא מהבורא הטוב, הכול הופך להיות לי טוב, אני לא רואה בעולם שום דבר רע, והעולם כולו נמצא בטוב.

אומנם אני משיג את זה בצורה כללית רק בגמר התיקון, אבל בכל זאת אני צריך להתקרב לזה כל פעם יותר ויותר.

שאלה: הרגע אמרת לחבר לפנות, לשאול את הכוח העליון. איפה נמצא הכוח העליון, מה זה?

אם אני מתקרב לכל מה שאני מזהה לפניי, ורוצה לראות בזה את הבמאי שמסדר לי את הסצנה הזאת בכל רגע ורגע בחיים שלי.

קריין: קטע 4.

“בזמן שהאדם נכנס לעבוד בבחינת “שכל מעשיו יהיו לשם שמים”, היינו שכל מה שהוא עושה, הוא עושה מטעם, שהוא רוצה להשפיע להבורא, ולא לתועלת עצמו, אז הוא בא לידי מצבים של עליות וירידות”.

תראו עד כמה שהבורא במה שהוא עכשיו מעביר עלינו, בעצם מגלה לכל אחד ואחד איך ללמוד את הדברים האלה. לכל אחד וודאי שבסגנון שלו, בעוצמה משלו, אבל לזה הוא מתכוון.

“כי בזמן שמאירה לו בחינת האמונה בה’, הוא במצב עליה. היינו, שהוא מבין, שכדאי לעבוד רק לתועלת ה’. ואח”כ באה לו ירידה. היינו, שבאו לו מחשבות, מה יהיה לו, מזה שהוא יעבוד לשם שמים ולא לתועלת עצמו. ויש לפעמים, שהוא מקבל ירידה כל כך גדולה, שהוא רוצה לברוח מהמערכה. אז נשאלת השאלה, מדוע מטרם שנכנס לעבודה דלהשפיע, היה תמיד במצב רוח מרומם, ועתה הוא מרגיש הרבה פעמים, שבכלל הוא רחוק מהעבודה, והוא עושה הכל בכפיה. הלא יש כלל “מצוה גוררת מצוה”. אם כן, מדוע קיבל ירידה. והתשובה היא, זה שהאדם מרגיש, איך שהוא נמצא במצב של ירידה, הנקרא “מצב של רע”, זהו גם כן לטובתו, שדוקא ע”י שניהם הוא יכול לזכות לעזרה מצד ה’. וזה שכתוב “חייב אדם לברך על הרעה”.”

(הרב”ש. מאמר 42 “מהו ‘ידע שור קנהו וכו’ ישראל לא ידע’, בעבודה” 1991)

מה יש להגיד? אין מה להוסיף. אם אנחנו רוצים שאי פעם תהיה לנו עלייה רוחנית, אנחנו חייבים להרגיש שאנחנו נמצאים בירידה רוחנית, אחרת זה לא יקרה. כל הלימוד שלנו הוא סך הכול איך לעשות מהירידות עליות.

ככל שאנחנו מצפים שתהיה לנו עלייה יותר גדולה, לפני כן בהתאם חייבת להיות ירידה יותר גדולה, כי דווקא מהירידות האלה נבנות העליות.

שאלה: אנחנו חייבים לקבוע במצבים שלנו שהכול נמצא בשלימות, שהכול בנוי משמאל וימין, ולפי איכות החיבור בעשירייה נקבעת השגת הבירור או עומק הבירור?

כן. עומק הבירור תלוי במידה שאנחנו נמצאים בהרגשת הירידה, ובמידה שאנחנו מבינים איך צריכה להיות העלייה, בחיבור בינינו, בדבקות בבורא, ולהפוך את הירידה לעליה. כי אין עליות אלא רק מתוך זה שאנחנו הופכים את הירידות לעליות. כך אנחנו עושים.

לכן הבורא אומר מלכתחילה “בראתי יצר הרע”, הכנתי לכם את יצר הרע, כדי שתוכלו כל פעם להפוך אותו, ומתוכו לבנות את הרוחניות שלכם, וכך להדמות לי בכל דבר. כי הוא עשה העתקה מעצמו, ואנחנו מגיעים מההעתקה הזאת, מהחושך לאור. כך אנחנו מגיעים ממש לזה שאנחנו מתקיימים כנבראים, וגם נמצאים במצבו של הבורא.

שאלה: האם אמונה זו צורה של השפעה, והאם אמונה זה מכניזם כדי להתחבר עם הבורא?

כן, זה מכניזם כדי להתחבר עם הבורא.

שאלה: כתוב שבזמן העבודה בכפייה יש כלל מצווה גוררת מצווה, איך להבין את זה?

אני לא מבין מה בדיוק אתה שואל, אבל מצווה זה נקרא שאנחנו הופכים את הרצון לקבל לרצון לקבל בכוונה על מנת להשפיע. זאת אומרת במקום ריחוק מהבורא, אנחנו מתקרבים אליו והבורא כל פעם מגלה לנו איפה אנחנו רחוקים ממנו כדי שנהפוך את זה, זאת אומרת כדי שנתקרב אליו.

שאלה: אם אני מתחיל להבין מה מקור הרע של המצבים שאני עובר, איך מעכשיו לצאת מהסבל שזה גורם?

הסבל תלוי באופן שבו אתה מקבל את המציאות, אם אתה מקבל את המציאות בדבקות לבורא, הסבל הופך לתענוג.

שאלה: מה זאת הפעולה של לברך על הרע, מה אני עושה בדיוק כשאני מברך על הרע?

אתה מברך על כך שהבורא נתן לך את הירידה בכל מיני צורות, מצבים, חושך, חוסר תקווה, חוסר אונים, כל מיני דברים, ואני רואה בזה הזדמנות להתקרב אליו ולבקש, לדרוש ממנו תיקון, שאני אהיה מחובר לכל האמצעים שעכשיו מתגלים כמרחיקים אותי מהבורא, ושכך אני אהיה קרוב אליו.

שאלה: אם מצווה גוררת מצווה, זה אומר שהמחשבות שמובילות אותי לירידה גם הן מצווה?

המחשבות שמביאות אותי לירידה באות מהבורא כי אין עוד מלבדו, ואני צריך על כל המחשבות האלה להביא תיקון, שזה בא מאין עוד מלבדו, והוא טוב ומיטיב, ורק רוצה שאני אבין שכל הרע שמתגלה הוא כדי שאני ארצה צורה הפוכה, נכונה, טובה, בחיבור, בדבקות בחברים, ובבורא. זה הכול.

שאלה: מה זה אומר לגלות את הבורא, זה לאתר את המנגנון הזה או שצריך לעבוד איתו ולהפוך למשתמש מנוסה?

נכון, אני חייב כל הזמן להשתדל להפוך כל הרגשה והבנה רעה שלי לחיבור, דבקות, וקירוב ביננו, ולבורא. כך אני מגיע לאט לאט להבנה מה כל הרעיון הזה, מה כל המכונה הזאת, מה מכניזם הזה שעובד בצורה כזו של חושך ואור, גילוי והסתר, וכך אני מתקדם.

קריין: קטע מספר 5

“על כל פעולה רוכבת עליה צורת יחיד, שהוא רק להטיב. והאדם צריך להאמין בזה. זאת אומרת, אף על פי שהאדם מרגיש, שלפי הרגשתו הפעולה הזו, שהוא מאמין, שזה בא מהבורא, והיא פעולה לא טובה, מכל מקום הוא צריך להאמין, שעל הפעולה זו יגרום לו, שיוכל להשיג את הטוב. וזוהי עבודת האדם, להאמין בזה שהוא כך, אף על פי שהוא לא מבין את זה. ולתת תודה להבורא על זה.”

כאן כבר יש לנו תוספת, אפילו אם אנחנו לא יכולים להפוך את ההרגשה הרעה לטובה, אנחנו חייבים להאמין שכך צריך להיות, שזה טוב. על כל פעולה רוכבת צורת היחיד שהוא רק להיטיב, והאדם צריך להאמין בזה. זאת אומרת אף על פי שלפי הרגשתו של האדם הפעולה הזו שהוא מאמין שבאה מהבורא, והיא פעולה לא טובה, מכל מקום הוא צריך להאמין שעל הפעולה הזו יגרום לו שיוכל להשיג את הטוב, וזוהי עבודת האדם.

במה עבודת האדם? להאמין בזה שהוא כך, שאף על פי שהוא לא מבין את זה, הוא צריך לתת תודה לבורא על זה. זאת אומרת שכל הפעולות שעוברות עלינו הן לטובתנו.

“וזהו כמו שאמרו חז”ל “האדם צריך לברך על הרע, כמו שמברכים על הטוב”. כלומר, שהאדם צריך להאמין, שזהו לטובתו, אחרת הבורא לא היה נותן לו להרגיש את המצבים האלה, מטעם שרצונו יתברך הוא, שרוצה להטיב לנבראים, כי זו היתה מחשבת הבריאה.”

(הרב”ש. מאמר 13 “מהו ‘מסרת גבורים ביד חלשים’ בעבודה” 1991)

שאלה: לא חשוב עד כמה אנחנו לא מבינים אנחנו משתדלים להגיד “אין עוד מלבדו”, אבל לא תמיד אנחנו מרגישים ככה. האם זה כתוצאה מחוסר כוונה, ואם כך מה צריכה להיות הכוונה הנכונה שלנו?

הכוונה שלנו צריכה להיות רק כדי לגלות שהבורא הוא טוב ומיטיב, אין עוד מלבדו טוב ומיטיב, זהו. זה מה שאנחנו צריכים לגלות בכל פעולה ופעולה.

שאלה: אנחנו רוצים להתקדם בצורה הכי מהירה לגמר התיקון ולהשיג את החיבור. איך אנחנו יכולים לקפוץ ממצב למצב, מעלייה לירידה בלי להיתקע במצב הנוכחי, במה תלויה ההתקדמות בצורה כזאת?

אנחנו צריכים להבין שעלינו להימשך רק קדימה, לחיבור בינינו וחיבור עם הבורא, זה בעצם מה שיש לפנינו. ומה שקורה בדרך צריך להתגלות משורש הנשמה שלנו, ולכן אין כאן במה לבחור. אנחנו צריכים רק לדחוף קדימה ובדרך כל ההפרעות שצריכות להתגלות יתגלו כדי שנתחבר בינינו יותר ויותר ככל האפשר.

אבל אין ברירה, אנחנו לא יכולים לעקוף את הדברים שנמצאים לפנינו, אנחנו לא יכולים לקפוץ מעליהם, אנחנו צריכים פשוט ללכת מחיבור לחיבור ככל האפשר. כי כל ההפרעות שמתגלות הן כדי שמעליהן אנו ניצור חיבור יותר מתקדם, עד שנגיע לחיבור הסופי של גמר התיקון.

אנחנו חושבים שיש לנו אפשרות לבחור במצבים טובים, או לבחור מצבים רעים, לא, מה שצריך לקרות יקרה, ואנחנו צריכים רק לדעת שלפנינו יש חיבור ביננו, ולבורא.

שאלה: למדנו שאנחנו מתעלים מעל הירידות אנחנו עולים לעליות, האם אנחנו צריכים להרגיש את כל הירידות בדרגה הגשמית או שזה רק צריך להיות פנימי?

לא הבנתי למה אתה מתכוון דרגה גשמית או פנימית, אנחנו צריכים להרגיש את העליות ואת הירידות ממש מבפנים, שזה מנתק מאיתנו חברים, מנתק מכולנו את הבורא, שאנחנו נכנסים ורואים בעולם שלנו את כוחות הפירוד, את כוחות החיבור. כל אחד לפי הרמה שלו, אבל אנחנו צריכים בכל רגע ורגע להשתדל לראות את העולם שהוא כולו נמצא בחיבור והבורא שורה עליו, ואם אין דבר כזה אז סימן שיש לנו מה לתקן.

תלמיד: שמעתי מחברים שכשהכנסים מסתיימים יש בעיות בעבודה, בבית, הם אומרים “יש לי ירידה”, הם משווים זאת עם בעיות בגשמיות לא בפנימיות.

אין גשמיות ואין חיצוניות ואין רוחניות, אלא הכול כלפי האדם, ואדם צריך להשתדל את כל הדברים האלה למיין ולסדר בצורה כזאת שיהיה כמה שיותר קרוב לחברים ולבורא.

קריין: קטע 6.

“האדם מובן לנו בשתי הבחנות: בידע, היינו בשכל, ובהרגשה, זאת אומרת, מה שהאדם מרגיש בלבו, אם טוב לו או חס ושלום להיפך. והנה המקרים האלו, שעוברים על האדם, מעוררים לו שאלות בחיי יום יום. וזה נוהג בין אדם למקום, וכמו כן בין אדם לחבירו. בין אדם למקום. היינו, שיש לו טענות להבורא, מדוע הוא לא ממלא לו כל צרכיו. זאת אומרת, מה שהאדם חושב שחסר לו, הבורא צריך למלאות לו. מטעם הכלל, שמדרך הטוב להטיב. ולפעמים יש לו טענות, כאילו הוא מרגיש להיפך, שמצבו הוא תמיד ברע ביחס לאחרים, שהם נמצאים במדרגה יותר גבוהה ממה שיש לו.

נמצא, שהוא בבחינת מרגלים, שמדברים על ההנהגה העליונה חס ושלום, מסיבת שהוא לא מרגיש את הטוב והעונג בהחיים שלו, וקשה לו לומר: “אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי”. נמצא, שהוא אז בבחינת מרגלים. ועל זה אמרו חז”ל (ברכות, נ”ד) “חייב אדם לברך על הרע כשם שמברך על הטובה”.”

(הרב”ש. מאמר 9 “לעולם ימכור אדם קורות ביתו” 1984)

שאלה: כתוב: “ולפעמים יש לו טענות, כאילו הוא מרגיש להיפך, שמצבו הוא תמיד ברע ביחס לאחרים, שהם נמצאים במדרגה יותר גבוהה ממה שיש לו”. מה רע לראות אחרים במדרגה יותר גבוהה ממה שיש לו?

הוא מרגיש שהוא נפגע מזה, שכולם יותר חזקים, יותר מוצלחים, יותר קרובים לבורא וכן הלאה.

שאלה: מה לעשות אם אני לא מצליח לברך על הרע כמו על הטוב, מאיפה באה היכולת לברך על הרע מעבר לסבל?

אם אתה קושר את הכול לבורא, שהכול בא אליך ממנו, שהוא מסדר לך את כל המצבים הפנימיים שלך ואת כל המצבים סביבך ואתה תלוי רק בו, אז תהיה נעול על העיקרון הזה ש”אין עוד מלבדו” ואז תראה מה תעשה הלאה.

שאלה: מי הם המרגלים?

כל מיני מחשבות ותכונות באדם שכל הזמן רוצים לסובב אותו לכל מיני כיוונים.

שאלה: מה זה שעל פני כל פעולה ישנה צורת היחיד?

כל מה שאנחנו מקבלים, מרגישים בכל רגע ורגע, אנחנו מרגישים את זה כדי לייחד את זה עם הבורא. זה נקרא שעל כל המצבים שאנחנו מרגישים שורה צורת הייחוד, כי מלמעלה זה בא לנו מהבורא.

שאלה: האם כדאי להשתוקק להבין בשכל למה הבורא נתן לי מצב רע, או פשוט להימצא במצב של אמונה למעלה מהדעת?

אנחנו צריכים לברר את הדברים האלה גם בשכל וגם ברגש וגם ללמוד איך ללכת למעלה מהשכל והרגש.

קריין: קטע מספר 7.

“כשאדם עני, בחסרון, שקיום התורה ומצוות אצלו לא בסדר, גם במוח וגם בלב, אזי מגיע לאמת, להכרת הרע, שרואה מצבו האמיתי. ומזה הוא יכול לזכות למילוי החסרון.

ומי שאין לו חסרון, כלי, אין מקום לקבל לתוכו שפע. לכן שיש לו חסרון יכול לקבל מילוי, ועל ידי זה הוא הולך מדרגה לדרגה, אחרת נשאר עומד ולא הולך.

אבל יחד עם זה שיש לו הכלי, עניוּת, צריך להיות גם כן ב”השמח בחלקו”, עשיר. שאם ה’ רוצה שהוא ישאר במצב של חסרונות – הוא שבע רצון ומסכים, שכשם שמברך על הטובה כך מברך על הרעה – שיצייר לעצמו איך היה מברך את הבורא עבור השפע, כך יברך על כל הכרת הרע שמרגיש בעצמו, ומכל מקום יהא שמח בחלקו.”

(הרב”ש. “מהסתר לגילוי”)

קריין: שוב.

“כשאדם עני, בחסרון, שקיום התורה ומצוות אצלו לא בסדר, גם במוח וגם בלב, אזי מגיע לאמת, להכרת הרע, שרואה מצבו האמיתי. ומזה הוא יכול לזכות למילוי החסרון.” קודם כל להגיע לאמת, שאין לנו כלום מרוחניות, לא במוח ולא בלב, ואנחנו לא רואים את האמת ואנחנו לא יכולים בעצמנו להתקדם אפילו צעד קטן קדימה לקראת המטרה.

“ומי שאין לו חסרון, כלי, אין מקום לקבל לתוכו שפע.” אנחנו צריכים להצטער, להגיע לצער שאין לנו רוחניות, שאנחנו לא מסוגלים, ואז מתוך זה אפשר להתפתח. “לכן שיש לו חסרון יכול לקבל מילוי, ועל ידי זה הוא הולך מדרגה לדרגה, אחרת נשאר עומד ולא הולך.

אבל יחד עם זה שיש לו הכלי, עניוּת, צריך להיות גם כן ב”השמח בחלקו”, עשיר. שאם ה’ רוצה שהוא ישאר במצב של חסרונות – הוא שבע רצון ומסכים, שכשם שמברך על הטובה כך מברך על הרעה – שיצייר לעצמו איך היה מברך את הבורא עבור השפע, כך יברך על כל הכרת הרע שמרגיש בעצמו, ומכל מקום יהא שמח בחלקו.”

(הרב”ש. “מהסתר לגילוי”)

שאלה: האם להגיע לייסורים הנכונים הוא תהליך מצטבר מאותם ייסורי הגוף שלמען עצמו, או שהתפילות יכולות לקרב אותנו לייסורים הנכונים?

גם תפילות וגם מעשים, אבל העיקר מה שהבורא מוריד עלינו הוא, שאנחנו מתחילים לראות את כול ההפרעות, כביכול הפרעות שהן מכוונות אותנו. אנחנו צריכים לראות בהפרעות האלה שהן מכוונות אותי בדרך, כמו שאני נוסע ואני רוצה להמשיך ישר, אבל לא, יש זווית מסויימת ואני חייב לנסוע לפיה, אחר כך עליה, אחר כך ירידה, ולא אני בוחר איך אני נוסע, אלא לאן שאני צריך להגיע הדרך מובילה אותי בצורה כזאת. זה מה שאני צריך לעשות, זאת אומרת ללכת עם הדרך, ואז אני צריך גם ללמוד מהדרך, שזה הבורא מוביל אותי איך ללמוד מהדרך ומה לעשות.

איך בכל רגע ורגע בכל זאת לקשור את עצמי ל”אין עוד מלבדו טוב ומיטיב”. שמה שלא יהיה, אפילו מוות לפניך, לא חשוב מה, אני חייב לקשור את זה עם הבורא בלבד, כי האדם עוד לא יודע עד כמה הבורא מכניס בו כל מיני רצונות, ואחר כך אחרי כמה שנים דורש על זה כאילו משפט וכן הלאה. אלה דברים סתומים, לא מגולים לנו, אבל כך אנחנו צריכים לראות את המציאות, היא שלמה.

שאלה: נאנחנו רואות שאנחנו ממשיכות ללכת למצבים גבוהים ולמצבים נמוכים עם החברות והקבוצה. המצבים הנמוכים הם הרבה יותר גבוהים מהמצבים הגבוהים. איך אדם יכול להמשיך להתעלות מעל, נראה שהמצבים הנמוכים נעשים קשים יותר, האם אי פעם זה יהיה קל יותר?

אנחנו צריכים לראות את המצבים שלנו כך, שכך אנחנו צריכים ללכת מפני שזה הבורא, ההשגחה העליונה מציבה לפנינו מצבים, ולא אנחנו בחרנו איך להיוולד, מתי להיוולד, באיזה מקום, אצל מי, באיזו צורה, באיזה תכונות, שום דבר אנחנו לא קובעים בעצמנו.

אנחנו יכולים בכל החיים שלנו רק לקבוע קצת שינוי בנו על ידי חיבור יותר נכון לקבוצה ולבורא, ואז אנחנו מקבלים את הדרך שלנו בצורה יותר נעימה, יותר מובנת ומביאה אותנו לתיקונים, אבל באמת אין לאדם כל כך מה לקבוע, חוץ מלדרוש בכל רגע ורגע תיקון על מה שמתגלה בו כסטייה מהדבקות בבורא.

אם אני מרגיש באיזה רגע בחיים שלי שאני לא דבוק דרך החברה לבורא, אני חייב להתפלל, או להתפלל לפני, שזה לא יקרה לי, אבל חוץ מזה אין לי כל כך למה להימשך.

שאלה: אמרת שאם האדם לא מרגיש ייסורים, הוא לא מתקדם, אז מה זה דרך תורה לעומת דרך ייסורים?

דרך תורה ודרך ייסורים צריכות להיות דרך אחת, שזה “דרך ארץ” מה שנקרא. שאני מחבר את כול הייסורים שלי לבורא דרך הקבוצה, ואז אני אברך על הרע כמו על הטוב, ואז אני מתקדם באמת גם בכוח השלילי וגם בכוח החיובי לבורא.

קיים בטכניקה מיישר מתח, שיש מתח שמגיע בסינוסואידה, בגל כזה, ואז אנחנו חותכים ממנו חצי אחד ומשתמשים לפעמים החצי השני, או לפעמים משתמשים בשניהם, בדרך גשר וילסון יש דבר כזה, מיישרים את המתח. זה מה שאנחנו צריכים לעשות, שכל מה שבא מהבורא כפלוס וכמינוס, הכול לטובה כי הכול נכנס לגמר התיקון, ואין שום בעיה שאני מרגיש טוב או רע, רק אני רוצה לקבל את כל ההשגחה של הבורא בבחינת טוב. כי אם אני מקבל את זה בצורה טובה, אני מתקרב לבורא, אני נכנס עמו יחד לכל התהליך, וכך מגיע לדבקות, גם מצד הרע וגם מצד הטוב.

שאלה: האם נכון להגיד שבזמן הייסורים אפשר לברך את הבורא שהוא טוב ומיטיב רק מידיעה של מטרת הבריאה?

כן, אבל שוב אני אומר לכם, הבורא יוצר אור ובורא את החושך, גם ברע וגם בטוב, בסופו של דבר הוא פועל עלינו בכל מיני האופנים. ולכן אין לנו ברירה אלא הכול לשייך אליו ולהידבק אליו גם מצד הטוב וגם מצד הרע. ואז יוצא שאני דבוק בו בצורה השלמה. הוא נותן לנו במיוחד עכשיו כל מיני תרגילים, אלה עדיין תרגילים לא כל כך גדולים, לא כל כך מהותיים, וכל המקובלים עברו כאלה תרגילים ועוד יותר, ואנחנו צריכים על פני זה להיות דבוקים בינינו ובבורא. זה בעצם מה שאנחנו צריכים לדרוש.

שאלה: כיצד להצדיק את הבורא מבלי לקחת בחשבון את השכר העתידי?

קודם כל אנחנו צריכים לקחת בחשבון את השכר, למה לא? תלוי איזה שכר. אם השכר בשבילי שאני מתעלה מעל כלי הקבלה שלי ועובד בכלי ההשפעה, ומחובר עם כולם ורוצה לראות את כול האנושות מחוברת בכלי אחד, אז למה שאני לא ארצה שכר כזה? אנחנו לא צריכים להשתוקק לייסורים, זה בלתי אפשרי, אלא אנחנו צריכים להפוך את כול הייסורים האלה לטוב, וכך להתקדם.

שאלה: איך נכון לנצל את הרוממות בהרגשה שלי לטובת החברות בעשירייה, איך להדביק גם אותן בהרגשת הבורא?

קודם כל לספר להן שכך כתוב שהבורא הוא טוב ומיטיב, מקובלים כותבים לנו עליו בצורה שהם משיגים אותו, ואם אנחנו נתקן את עצמנו גם אנחנו גם נשיג אותו, אין בזה שום דבר שהוא לא אמיתי, לכן אנחנו צריכים כך להתקדם.

שאלה: בציטוט 4 כתוב, “בזמן שמאירה לו בחינת האמונה בה׳ הוא במצב עליה היינו שהוא מבין שכדאי לעבוד רק לתועלת ה’ ואחר כך באה לו ירידה” האם הרגשת טוב או רע זהות למעבר בין ירידה לעלייה לפני שאדם משיג אמונה?

לא חשוב איפה אנחנו נמצאים, אנחנו בכל זאת צריכים להשתדל אפילו עכשיו, שאנחנו עדיין לא נמצאים בהשגת הטוב ומיטיב ולא בכוח ההשפעה, אנחנו בכל זאת צריכים להשתדל להיות בכאלו מצבים, לשחק בהם כביכול, כי על ידי זה אנחנו גם מושכים את המאור המחזיר למוטב.

אז בבקשה ככל שאתם מרגישים השפעה רעה מכל מיני גורמים חיצוניים, תאמינו שזה מגיע מהבורא בלבד, שאין עוד מלבדו, ותאמינו שאתם צריכים לכוון את עצמכן לאותם המקורות הרעים כמו למקורות הטובים, זה נקרא לברך על הרע כמו על הטוב. אבל זה בפנים זו עבודה פנימית שלנו, אנחנו כך צריכים ליישב את עצמנו, ליישר את עצמנו לבורא הטוב ומיטיב בלבד, שהוא לבד עושה עשה ויעשה לכל המעשים, וזה הכיוון הנכון ביותר כך לקבל בכל רגע ורגע את ההשגחה העליונה.

שאלה: בציטוט 4 כתוב “אבל יש כלל מצווה גוררת מצווה”, אנו לומדים שמצווה היא מימוש רצון הבורא איך צריכה להיות התפילה בירידה, בגלות כדי לא לדחות כל מה שהבורא נותן אלא כדי לקיים את המצווה?

אנחנו צריכים להשתדל כמו שדיברנו על יישור המתח, גם את המצבים החיוביים וגם את המצבים השליליים ליישר אותם, לכוון אותם למקור שלהם לבורא, ולקבל אותם כולנו כטוב. זה שאנחנו עומדים לגלות את העולם כטוב, עולם מלא אור, זה מפני שאנחנו מגיעים לתפיסה שאין רע בעולם, אין חושך בעולם, אלא העולם מלא אור, מלא השפעה ואהבה וחיבור ואין כלום חוץ מזה.

אז אם אנחנו מכוונים את עצמנו ומקרבים את עצמנו לתפיסה כזאת, אז אנחנו מתקרבים לתיקונים. לכן העיקר בשבילנו לזהות בכל מצב את הבורא כטוב.

שאלה: איך לא לרדת למצב של מרגלים ואיך למנוע זאת, כי הרושם הוא שהם בפנים בתוכי והם מוכנים לתקוף?

הכול תלוי רק במידה שאני מכין את עצמי. אם אני רואה את הבורא בכל מצב ולא בכלל מתייחס לכוחות הרעים שיכולים להתגלות לפניי, אז ככה זה יהיה. כמו שכותב בעל הסולם, “שים עיניך בהם ויהיו גל של עצמות”. זה מה שיהיה.

לכן הכול תלוי בהסתכלות שלנו, אם אנחנו מתחברים ומסתכלים עלינו בצורה כזאת שאנחנו במבט שלנו יכולים לבטל את כל הרע.

שאלה: כל הלימוד הנוכחי שהכול מהבורא כדי שנתקרב אליו מאוד מורגש רגשית אבל החלק של חיבור ביננו לא ממש מורגש ומובן. איך החיבור בינינו הוא השלב שמביא מהרגשה רעה להצדקה ודביקות בבורא?

זו הבעיה אנחנו עוד לא התחלנו להתחבר ולכן עוד לא התחלנו להרגיש, לשקול, כמה החיבור בינינו מקדם אותנו בצורה מאוד מהירה ונכונה. הבעיה היא שעוד אין חיבור בינינו. יש התקרבות מסוימת, הבנה שצריכים לעבוד על החיבור, לגלות את המטרה בחיבור בינינו, אבל עדיין אין חיבור ואין השגת המטרה בתוך החיבור. אני מאוד מקווה שזה יקרה, הבורא יעשה לנו עוד תרגילים זה בטוח, ואולי עוד יותר קשים ועוד יותר מועילים ואנחנו כך נתקדם.

אני לא מתרגש מזה, העיקר זו ההתקדמות, העיקר להשיג לתוך החיים האלו את התפיסה הרוחנית שמתאימה לשורש הנשמה של כל אחד.

שאלה: מדוע הרע הוא מרכז תשומת הלב של כל עבודה רוחנית ופנימית, מה יש בו?

זה נכון מפני שבראתי יצר הרע אומר הבורא, הרע הזה עומד במרכז כל הבריאה מבחינת החומר, וממנו אנחנו מגיעים להכרה עצמית, להרגשה, להתקדמות, לשינוים, לתיקונים, אנחנו מעמידים את עצמנו מתוך החומר הרע, הפוך מהבורא, עד שנייצב את עצמנו כך שהחומר הזה יהיה כמו הבורא, שנתנהג עימו בחיבור ואחדות, וחשכה כאורה יאיר. ועל ידי זה אנחנו מגיעים למצב של פי תר״ך פעמים אנחנו נאיר את האור בכל הבריאה.

שאלה: מתוך ציטוט מספר 7 כתוב “אבל יחד עם זה שיש לו הכלי, עניוּת, צריך להיות גם כן ב”השמח בחלקו, עשיר” השאלה היא האם עלינו להעריך את החיסרון יותר מאשר מילוי ומדוע?

אנחנו לא צריכים כל כך להעריך את החיסרון, אנחנו צריכים בכל זאת להשתוקק להיות בדבקות, ואנחנו לא צריכים לצאת מהדבקות, ולא צריכים להיות סתם בחיסרון, ש”כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו”, אלא אנחנו צריכים להשתדל לברך על הרע כמו שהוא מברך על הטוב, ואז בצורה כזאת אנחנו מגיעים לברכה על כל הבריאה מתחילתה ועד סופה.

(סוף השיעור)