KETER: TIKKUN CHATZOT – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN
Baal HaSulam. The Peace, lesson 5
שיעור בוקר 17.01.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
ספר “כתבי בעל הסולם”, עמ’ 407, מאמר “השלום”
קריין: ספר “כתבי בעל הסולם”, עמוד 407, מאמר “השלום”, כותרת “הוכחת עבדותו ית’ מפי הנסיון”.
הוכחת עבדותו ית’ מפי הנסיון
“אולם, המבקר את דברי, יש לו עדיין פתחון פה, לשאול: כי עדיין לא הוכחתי, רק שצריך לעבוד לבני אדם. אולם, מאין ההוכחה המעשית, שצריך לעבוד במצוה זו, לשם השי”ת?
על זה אמנם, הטריחה בעדינו ההסטוריא בעצמה, והכינה לנו עובדה, מליאה לעינינו, שדיה ומספקת לנו, להערכה שלימה, ולמסקנות בלתי מפוקפקות.
כי הכל רואים, איך חברה גדולה, כמדינת רוסיא, בת מאות מליונים, שלרשותה עומד ומשמש שטח אדמה העולה על מדת ארופה כולה, עם רכוש של חמרים גלמיים, שכמעט אין דוגמתו בעולם כולו, אשר המה כבר הסכימו לחיות חיי חברה שתפנית, ובטלו למעשה כל קנין פרטי, וכל אחד אין לו דאגה אחרת, זולת לטובת החברה, שלכאורה כבר רכשו להם, כל המדה טובה של “השפעה לזולתו” במשמעותה המלאה, ככל מה שיעלה השכל האנושי. ועם כל זה, צא ולמד מה עלתה להם?
ובמקום, שהיה להם להתרומם ולהתקדם על המדינות הבורגניות, ירדו מטה מטה הולך ורדת, עד שלא לבד, שאינם מוכשרים, להיטיב את חיי העובדים, ביותר מעט מן פועלי הארצות הבורגניות, הנה אין לאל ידם, אפילו להבטיח להם את לחם חוקם, ולכסות את מערומיהם.
ובאמת, עובדא זו מפליאינו בהרבה. כי לפי עשרה של המדינה הזאת, ומרבית החברים, לא היתה צריכה לכאורה, על פי שכל אנושי, להגיע לידי כך. אולם, חטא אחד חטאה האומה הזאת, והשי”ת לא יסלח להם. והוא, כי כל העבודה הזאת, היקרה והנשאה, שהוא “ההשפעה לזולתו”, שהחלו לעבוד בה, צריכה שתהיה לשם השי”ת, ולא לשם האנושיות. ומתוך שעושים עבודתם, שלא לשמו ית’, לפיכך, אין להם זכות קיום, מצד הטבע עצמה.
כי נסה נא, ודמה בדעתך, אם כל אחד מהחברה הזאת, היה חרד לקיים מצות השי”ת, בשיעור הכתוב “ואהבת את ה’ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך”, ובשיעור הזה, היה עומד ודואג, למלאות צרכי חבירו ומשאלותיו, בכל השיעור, המוטבע באדם, למלאות משאלותיו עצמו, ככתוב “ואהבת לרעך כמוך”.
והיה השי”ת בעצמו, עומד בהמטרה לכל עובד, בעת עבודתו לאושר החברה. דהיינו, שהעובד היה מצפה, אשר ע”י עבודתו זו להחברה, יזכה להדבק בו ית’, אל המקור של כל האמת והטוב וכל נועם ורוך.
הנה, לא יסופק כלל, אשר במשך שנים מועטות, היו עולים בעשרם, על כל ארצות התבל יחד. כי אז, היו לאל ידיהם, לנצל את אוצרות החמרים הגלמיים, אשר באדמתם העשירה, והיו באמת למופת לכל הארצות, וברוכי ד’ יקראו.
אולם בעת, אשר כל שיעור העבודה ב”השפעת זולתו”, מתבסס על שם החברה לבד, הרי זה יסוד רעוע, כי מי ומה יחייב את היחיד, להרבות תנועותיו, להתייגע לשם החברה? כי מן פרינציפ יבש בלי חיות, אי אפשר לקוות הימנו לעולם, שימציא מוטיב-פאואר [מוטיב-פאואר: כח-מטרה שהוא כח הפועל המניע לכל גוף ומודד לו כח ליגיעה כתפקיד הדלק בהמכונה] לכח התנועה, אפילו לאנשים המפותחים. ואין צריך לומר. לאנשים בלתי מפותחים.
ואם כן, הועמדה השאלה: מאין יקח הפועל או האכר, מוטיב-פאואר, המספיק להניעהו אל העבודה? כי שיעור לחם חוקו, לא ימעיט ולא ירבה, בסבות פזור כחותיו. ושום מטרה וגמול, אינה עומדת לפניו”.
אני ממעט לדבר כאן כי אנחנו רואים מה קורה, כולנו משכילים ומבינים מה הולך לפנינו במיוחד בזמן האחרון. אם לפני כמה עשרות שנים חשבנו שהעולם מתקדם לטוב, היום ברור לנו שאנחנו נמצאים בעולם שהוא דורך במקום ואפילו נסוג מכל הדברים הטובים. אין כבר תקווה לעתיד טוב יותר, ואף אחד לא חושב שהדור שיקום בעוד עשרים, שלושים שנה יהיה יותר שמח, יותר מוצלח מאיתנו. אלא ברור שכל עוד האנושות לא תקבל שינוי מהותי באופי שלה, במהות שלה, בשכל שלה, היא לא תוכל להשתנות. והשינויים האלה לא יגיעו לאנושות מעצמם, מתוך התפתחות האדם עצמו, אלא רק בתנאי שהוא ישנה את עצמו בצורה כמו שמסבירה לנו חכמת הקבלה.
לכן לאחר שאנחנו סובלים אנחנו צריכים חוץ מהסבל לקבל איזו שיטת תיקון, הכוונה נכונה. אנחנו כנראה מתקרבים למצב שיהיה ארגון גדול שיוכל לפרסם לכל העולם מהי שיטת התיקון וכל העולם יבין שאין ברירה אלא חייבים להגיע לתיקונים. וכך ניפגש באיזשהו מקום, אנחנו שמצוידים בשיטת התיקון והם שמגלים שהם חסרים משיטת התיקון, וכך נשלים זה את זה.
שאלה: למדנו שאנחנו זקוקים לחברים ול”אין עוד מלבדו”. איפה אנחנו עושים את הסוויץ הזה מהחברים לבורא?
אנחנו צריכים לעבוד על שניהם. אנחנו צריכים לעבוד על החיבור בין החברים שיהיה מכוון להגיע לחיבור עם הבורא. כך זה עובד.
תלמיד: האם אותו דבר צריך להיות כלפי החברה, גם כלפיהם צריך להסביר שזו לא רק אהבה בין אנשים אלא יש פה טבע עליון?
כאן זו כבר בעיה אחרת, אני לא יכול עכשיו לדבר על זה. אנחנו מדברים רק במסגרת שכותב בעל הסולם, אחר כך נדבר על זה. אתה כבר מדבר על שיטת ההפצה ויש כאן הרבה דברים, כי מה שתוכל להסביר אולי במקום אחד על פני כדור הארץ, במקום אחר תצטרך להסביר זאת בצורה אחרת, באופן אחר, כי אתה פונה לאנשים ואתה צריך לדבר איתם בצורה שהם יבינו ויסכימו ולכן אתה צריך לדבר איתם בשפה שלהם. על זה נדבר לחוד.
שאלה: לא ברור למה אף אחד ברוסיה לא קיבל את הטוב בגלל שהבורא לא נכלל בזה, למה זה עובד כך? כי בכל זאת היו קשרים טובים ביניהם.
קודם כל היו קשרים טובים בצורה אגואיסטית קטנה מפני שכולם היו עניים וחיו בצורה מאוד מושפלת. אבל ברגע שמתחילים לעבוד קשה וכל אחד מתחיל לקבל בצורה שונה מהחבר, ברגע שמתחילה להיות דיפרנציאציה, שוני ביניהם בכוח, בעבודה, במשכורת, בכל מיני דברים, אז מתחילים להיות שינויים בצורות כאלה שהם כבר לא יודעים מה לעשות עם זה, ומזה מתחיל להיות הקרע בתוך החברה. זה מה שקרה גם ברוסיה. נוסף לזה גם האופי של העם ושל המנהלים שהיו אז. קשה לנו לדבר, אנחנו לא יכולים להתייחס לרוסיה כדוגמה לכל דבר כי התנאים היו מאוד מיוחדים.
שאלה: בעל הסולם כותב: “אבל חטא אחד עליו לא יסלח הבורא”, למה העַם הזה צריך לענות על החטא הזה?
אנחנו לא לומדים בינתיים ולא יודעים מה הגורל של כל אומה ואומה מאומות העולם, ולכן קשה לי עכשיו לדבר על רוסיה, זה ידרוש שעות של דיבורים וצריכה להיות הכנה מיוחדת לזה, ואני בכלל לא רוצה כל כך להיכנס לזה. זה יתגלה לאט לאט, וכשאנחנו נתקדם יהיה לנו מובן מאיפה זה נובע. בינתיים צריכים להמשיך כמו שממשיכים, אנחנו לא יכולים עכשיו להסביר, בעל הסולם נוגע בכמה נקודות וזהו.
הייתה להם נטייה מצד הטבע להגיע להשפעה לזולת, הם לא יכלו לממש את זה ולכן ירדו בצורה דרסטית לכיוון אחר, במקום לטפס על ההר הם בסופו של דבר נפלו מההר הזה והכול התהפך עליהם.
שאלה: פה בארץ גם ניסינו לעשות כך, כמו שבעל הסולם כותב “ובטלו למעשה כל קנין פרטי, וכל אחד אין לו דאגה אחרת, זולת לטובת החברה, שלכאורה כבר רכשו להם, כל המדה טובה של “השפעה לזולתו””. גם אנחנו ניסינו לחקות זאת בארץ, איפה נכשלנו? כי יש פה יותר אהבת חינם מאשר ברוסיה.
אני לא יכול להגיד שבארץ היו תנאים יותר טובים כי זה היה מעורב עם האגו היהודי שהוא הכי גבוה, הכי גרוע מבכל בני האדם, לכן לא יכולנו להצליח מלכתחילה. ברוסיה זה עוד מילא, אם הרוסים היו באמת משתדלים במשך הדורות להקים קיבוצים אז הם היו יכולים להצליח, כי הייתה להם נטייה לזה מהאדמה, מהחינוך, מהתרבות, ממה שהיה להם, ואילו ליהודים זה לא היה. זה הצליח בתקופה מסוימת בגלל שהם רצו לברוח מהשמדה, רצו לברוח מבעיות, מפוגרומים, מכל מה שהיה להם שם, ולא היה לאף אחד כלי עבודה כדי לפתח משק פרטי. משק כללי הם כן יכלו לבנות, בפרט שלמשק הכללי הם קיבלו תמיכה מחו”ל וכל מיני הטבות מהמדינה, ולכן לזמן מה זה התקיים. התקיים בצורה אגואיסטית בלבד, בצורה שלא היה שם יותר מאשר מריבות וצעקות ושום דבר חוץ מזה. אני לא רואה בהקמת המדינה שום דבר שהיה יכול להצליח.
תלמיד: אתה גם חשבת בזמנו להצטרף לקיבוץ.
זה היה משהו אחר, גם בעל הסולם רצה דברים דומים. הוא הביא מכונות לעיבוד עורות מפולניה ורצה להקים כאן בית חרושת ושהם יחיו כקומונה, יעבדו יחד וילמדו יחד לפני העבודה, בזמן העבודה, אחרי העבודה, וזה יספיק להם כדי להחזיק את המשפחות וללמוד.
תלמיד: אז מה לפי דעתך היה חסר פה בארץ כדי להצליח? היהודים הם לא פראיירים, הם חכמים, מה היה חסר?
החכמה שלהם קשורה לאגו הגדול שלהם ולכן אין להם שום סיכוי להצליח אלא רק להיות כדוגמה רעה לכל האנושות. לא שכל ולא כסף, שום דבר לא יעזור לקבוצה כזאת, שתסבול ככל שתסבול, אם היא לא תיקח את הדרך הנכונה להתפתחות שהיא השפעה לזולת ותראה זאת כדוגמה לכולם.
תלמיד: אתה מתכוון שכולם בארץ ילמדו חכמת הקבלה?
לא ללמוד, אלא לממש, הם יצטרכו לעשות את זה.
תלמיד: גם היום זה נשאר אותו דבר?
בסדר, אבל אני לא אומר שזה חייב להיות בצורה כזאת, זה יכול להיות בצורה אחרת לגמרי – שאין ברירה, האנושות מבינה שזה כך ומגיעה עם הלחץ שלה לכל אלו שנקראים ישראל, “ישר-אל”, לוחצת עליהם, במיוחד על הארגון הבינלאומי שלנו ואנחנו נצטרך לממש את זה.
שאלה: דיברנו על זה כביכול, אבל על מה מדבר פה בעל הסולם, מה היינו צריכים לעשות אחרת בחברה הרוסית, איך זה היה יכול לעבוד על מנת להשפיע?
אי אפשר לשנות את ההיסטוריה, ההיסטוריה ניתנה לנו לא כדי שאנחנו נלמד ונעשה אחרת, אלא כדי שנלמד שאנחנו לא יכולים לעשות כמו שהם עשו. עד כאן ולא יותר. הם רצו לבנות נגיד קומוניזם אגואיסטי, שמכוון לטובת כולם, מכוון כלפי בני אדם, אבל זה חייב להיות גם מכוון כלפי הבורא.
מה ההבדל בין להשפיע לבני אדם לבין להשפיע לבורא? אם אני משפיע לכל האנושות, אם אין בעיניי שום הבדל בין מין, גזע, כל דבר אחר, ואני רואה את כולם בצורה ישרה ושווה, זה לא מספיק? לא. היחס חייב להיות בהשפעה, זה עוד לא מובן לנו, אבל אנחנו כבר יכולים להבין שהיחס חייב להיות בהשפעה אמיתית רוחנית. רוחנית זה נקרא שאנחנו נעלה בלמעלה מהדעת, שאנחנו נרכוש תכונת השפעה שהיא תעבוד בנו במקום תכונת הקבלה, ואת זה אפשר לעשות רק בתנאי שאנחנו מקיימים מה שהמקובלים אומרים לנו.
קיבוצים זה טוב, אבל מה הכוונה? שיהיה לנו טוב. כל דבר שנעשה הוא בכוונה אגואיסטית בסופו של דבר. מה שאין כן, כאן צריכה להיות כוונה להשפיע מחוץ לי, לזה האנושות צריכה להגיע, לדבקות בבורא. ולכן בלי חכמת הקבלה, בלי תנאים שאנחנו צריכים לקיים כדי שהאור העליון, הטבע העליון ישפיע עלינו, אנחנו לא נוכל לצאת מזה.
תלמיד: אז הבעיה היא שלא היה שם מרכיב של לימוד הקבלה?
כן, לפחות זה. זה לא רק לימוד חכמת הקבלה, זה גם מימוש, שעלינו לעשות הכול כדי למשוך את המאור עלינו, שהוא ישנה את הטבע שלנו. אנחנו חייבים להגיע למצב שהאור העליון משפיע עלינו ומחייב אותנו לשנות את ההסתכלות שלנו על המציאות. עלי לראות המציאות שלפניי, כך שאני רוצה לתת, להשפיע, להיות מחוץ לי. וכל הצורות הקומוניסטיות האלה, הן דווקא ההיפך, אנחנו נסגור את עצמנו, אנחנו נתקבץ בפנים, אנחנו נהיה חזקים כנגד כולם, זו גישה הפוכה לגמרי. אנחנו כאילו נמצאים בתוך איזה מקום סגור ורוצים להישאר בו ולהתגונן מפני כולם.
שאלה: בעל הסולם אומר שהחטא של הרוסים הוא שה”השפעה צריכה להיות לשם ה’ יתברך ושה’ יתברך בעצמו צריך לעמוד במטרה לכל עובד”.
זה אומר שבחברה האנושית המתוקנת כל בני האדם צריכים להיות ממש בהכרת הבורא באיזו מידה?
כן, כולם חייבים להיות בהכרת כוח ההשפעה, כל אחד לפי המידה שלו, לפי המקום שלו במערכת אדם הראשון, כולם חייבים להיות בהשפעה הדדית.
תלמיד: איך מהמצב הנוכחי של האנושות אפשר להגיע לקצה הזה? כי לפני כן בעל הסולם אמר שאפילו השפעה בלי הבורא היא נסתרת, כי כשהאדם לא עושה מעשה השפעה אז העונש לא מגיע באותו זמן, הוא מגיע אחר כך במקום אחר. אם אפילו השפעה בלי הבורא היא נסתרת, אז איך אפשר להגיע לעוד להשפעה כולל הבורא?
אנחנו צריכים ללמוד את זה על עצמנו, שכל צעד וצעד שאנחנו עושים, אנחנו עוברים באמונה למעלה מהדעת, ובכל הצעדים האלה גם האנושות תעבור אחרינו. רק ההבדל הוא שאנחנו עושים את זה צעד אחרי צעד בצורה הדרגתית במנות קטנות, מה שאין כן האנושות תעבור את זה בצורה מהירה, ממקום למקום, ממצב למצב. לא בצורה הדרגתית, צעד אחר צעד, אלא בקפיצות גדולות, בלי להבין כל כך, אלא זה יתבצע בהם כתוצאה מהעבודה שלנו.
תלמיד: המחקר הזה, התובנה שאנשים צריכים להגיע אליה כוללת בתוכה את המושג של “אמונה למעלה מהדעת”?
הם יקבלו את זה מאיתנו. ודאי שכולם יקבלו, כולם יעלו לדרגה רוחנית, בלי זה אי אפשר בכלל להתקיים. כי העולם שלנו, המצב שלנו קיים רק כדי שאנחנו ניקח ממנו רצונות ונעלה אותם לעל מנת להשפיע, וכך כולם, כל אחד ואחד. יש גיבור בכמות, ויש גיבור באיכות. אנחנו גיבור באיכות, וכל מיליארדי האנשים באנושות הם גיבור בכמות, ובהם דווקא כל העוצמה.
שאלה: בעל הסולם אומר “אם כל אחד מהחברה הזאת, היה חרד לקיים מצות השי”ת, בשיעור הכתוב “ואהבת את ה’ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך”, אז “הנה, לא יסופק כלל, אשר במשך שנים מועטות, היו עולים בעשרם, על כל ארצות התבל יחד”.
מדוע הוא אומר שאם יהיו דבקים בה’, אז הם יהיו יותר עשירים? הרי בזה הוא גם מדבר על הרצון לקבל.
כשהרצון לקבל מתמלא בהתאם לכוונה על מנת להשפיע, זה נקרא עושר. עושר בע’ וב‑א’.
תלמיד: הוא לא מדבר על עושר חומרי, הוא מדבר על עושר רוחני.
זה לא חשוב. על זה אנחנו נדבר אחר כך, האם בכלל העולם הזה קיים, ואם קיים בו העושר, ואיזו צורת עושר. זה הכול ההיעלם, ההיעלם שאנחנו נמצאים בו.
תלמיד: אז אנחנו יכולים להגיד לאנשים שאם הם יעבדו במטרה להגיע ל”ואהבת את ה׳ אלוקיך” הם יוכלו להגיע לעושר?
אני ממליץ לא לדבר. בינתיים בואו נלמד, אחר כך נדבר.
שאלה: אנחנו רואים בעולם שסין ממשיכה בדרך הקומוניסטית ומצליחה בדרך הזאת, האם אפשר להוסיף שם יותר כוונה על מנת להשפיע?
אני לא מתעסק בזה, תעזוב אותי מכל הדברים האלה, בפרט שאתה מזכיר שמות של מדינות ומעצמות. תוריד את עצמך מכל הפנטזיות האלה, צריכים עוד ללמוד הרבה.
קריין: עמוד 408, טור ב’ למעלה שורה שנייה.
“ונודע זה לחכמי הטבע, אשר אפילו תנועה הקטנה ביותר, לא יניע האדם בלי מוטיב-פאואר, כלומר, מבלי להטיב מה את עצמו. למשל, כשאדם מטלטל את ידו מהכסא אל השלחן, הוא משום, שנדמה לו, שבהניח ידו על השלחן, יהנה ביותר. ואם לא היה נדמה לו כזה, היה עוזב את ידו על הכסא, בכל שבעים שנותיו, מבלי להניעה ממקומה. ואין צריך לומר לטרחא גדולה.
ואם תאמר, שיש עצה על זה, להעמיד משגיחים עליהם. באופן, שכל המתעצל בעבודתו, יענש, ויטלו ממנו את לחם חוקו, אכן אשאל: אמור לי, מאין יקחו המשגיחים בעצמם, את המוטיב-פאואר לעבודתם? כי העמידה במקום המיוחד, והשגחה על אנשים, להניע ולייגע אותם, היא גם כן טרחא גדולה, אולי עוד יותר מהעבודה עצמו. ועל כן נדמה הדבר, כמו הרוצה להניע מכונה, בלי תת לה חמרי דלק.
ולפיכך, משפטם חרוץ, להאבד מצד הטבע. כי חוקי הטבע יענישו אותם, משום שאינם מסגלים את עצמם לקיים פקודותיה. דהיינו, שיעשו אלו המעשים, של השפעה לזולתו, מבחינת העבודה להשי”ת, כדי לקיים ולבא מתוכה לתכלית מטרת הבריאה, שהוא הדביקות בו ית’, על דרך שנתבאר במאמר “מתן תורה”, אות ו’, שדביקות הזה, מגיעה להעובד, במדת שפעו הנעים רבת העונג, ההולך ומתרבה אליו, עד שיעור רצוי, להתרומם בהכרת אמתיותו ית’, הלוך ומתפתח, עד שזוכה להפלגה הגדולה, שעליה רמזו בסוד הכתוב “עין לא ראתה אלקים זולתיך”.
וצייר לעצמך, אם האכר והפועל, היו מרגישים לעיניהם מטרה הזאת, בעת עמלם לאושרם של החברה, בטח, שלא היו צריכים אפילו למשגיחים עומדים עליהם, כי כבר היה מצוי להם מוטיב-פאואר, בסיפוק גמור, ליגיעה גדולה, עד להרים את החברה למרומי האושר.
ואמת הדבר, אשר הבנת הדבר באופי כזה, צריכה לטיפול רב, ובסדרים נאמנים. אולם הכל רואים, שאין להם זכות קיום, זולתו מצד הטבע העקשנית, שלא תדע פשרות. וזהו, שרציתי להוכיח במקום זה.
והנה הוכחתי בעליל לעיניך, מצד התבונה הנסיונית, מתוך הסטוריא המעשיות, המתרקמת לעינינו, אשר אין תרופה לאנושיות, בשום פנים שבעולם, זולת אם יקבלו על עצמיהם, מצות ההשגחה, שהוא “השפעה לזולתו”, כדי לעשות נחת רוח להשי”ת, בשיעור ב’ הכתובים:
האחד הוא – “ואהבת לרעך כמוך”, שהיא תכונת העבודה גופה. דהיינו, ששיעור היגיעה, להשפעת זולתו, לאשרם של החברה, צריכה להיות, לא פחות מזה השיעור, המוטבע באדם, לדאוג לצרכי עצמו. ולא עוד, אלא שצריכים להקדים, צרכי זולתו על צרכי עצמו, כמבואר במאמר “מתן תורה”, אות ד’.
וכתוב השני הוא – “ואהבת את ה’ אלקיך, בכל לבבך, ובכל נפשך, ובכל מאדך”, שזוהו המטרה, המחויבת להמצא לעיני כל, בשעת היגיעה לצרכי חבירו, שהוראתו, שעושה ומתייגע, רק כדי למצוא חן בעיני הבורא ית’, שאמר, ועושים רצונו ית’.
“ואם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו”. כי יחדל אביון וכל מעונה ומנוצל מן הארץ. ואושרו של כל אחד, יעלה מעלה מעלה, מכל ערך ושיעור.
אולם, כל עוד שתמאנו, ולא תרצו לבא בברית עבדות השי”ת, בכל השיעור המבואר, אז הטבע וחוקיה עומדים הכן, לנקום את נקמתה ממנו, ולא תרפה אותנו, כמו שהוכחנו בעליל, עד שתנצחה אותנו, ונקבל את מרותה, לכל אשר תצוה אותנו, כמבואר.
והנה, נתתי לך מחקר מדעי מעשי, ע”פ בקורת התבונה הנסיונית, בדבר חיוב המחלט, לכל הבריות, לקבל עליהם עבדות השי”ת, בכל לבבם ונפשם ומאודם”.
כך בעל הסולם חושב. האם הבנו את זה, האם קיבלנו את זה? לא יודע. אבל מה שצייר, הוא צייר באמת בצורה קונקרטית, אולי קצרה מידי בשבילנו, אבל בצורה נכונה.
שאלה: מה יש בעבודה למען הבורא שנותנת חומר דלק?
שאנחנו עושים את זה למען הבורא.
תלמיד: זה לא מובן. מאיפה מגיע חומר הדלק?
מהבורא וודאי מגיע חומר דלק. אני עונה לך בדיוק על השאלה. אם אתה רוצה לשאול אולי משהו אחר, מתכוון למשהו אחר, אז תביע את זה במילים.
תלמיד: בעל הסולם אומר שכל עוד אדם עובד לטובת האנושות אין לו חומר דלק, ואם הוא היה עובד למען הבורא, אז היה לו חומר דלק.
כן. כי מה שאתה יכול לתאר לעצמך למען האנושות זה לא למען האנושות, אלא למען האדם. אני רוצה לקבוע שאני צודק, שאני גדול, שאני מנהל וכולי וכולי, לכן אני עובד ואומר שזה למען האנושות. זה לא למען האנושות אלא זה למען עצמי. ואם זה באמת למען האנושות, אז אני צריך כבר כוח השפעה, כוח עליון, כוח הבורא. לכן מי שאומר שהוא יכול לעבוד רק למען החברה זה שקר, הוא שקרן, הוא לא מבין מה הוא מדבר.
תלמיד: אז למען עצמו אין לו חומר דלק לעבוד?
למען עצמו אין לו חומר דלק לעבוד מפני שאנחנו כבר הגענו למצבים, להתפתחות כזאת שהתפתחנו כל אחד בפני עצמו בצורה אגואיסטית ועכשיו ההתפתחות שלנו היא על ידי חיבור בינינו. זה כמו שאנחנו רואים בכלל בטבע, שההתפתחות התחילה בצורת אמבות, כל מיני חלקיקים קטנים, עד שהגיעו לחיבורים של אטומים ואחר כך מולקולות, ומולקולות כבר מתחברות לגופים יותר גדולים שיש להם שכל, רגש, יש חלוקת תפקידים בתוך החיבורים שלהם וכן הלאה, וכך הגיעו למצב שנעשה גוף חי.
תלמיד: מאיפה מגיעה התוספת הזאת של חומר דלק מהבורא?
מזה שאנחנו מתחילים להרגיש שחסרים לנו כוחות כדי לקיים את עצמנו, ואנחנו משתדלים לקבל אותם מהטבע בצורה אגואיסטית ולא מסוגלים, ואז אנחנו מרימים ידיים, “אין מה לעשות, יהיה מה שיהיה”. וכאן אנחנו צריכים לגלות את חכמת הקבלה, שכל ההתפתחות הקודמת שלנו היא כדי לגלות את האפס, שאין בנו שום מטרה נכונה וכוחות להשיג שום מטרה אמיתית, אלא אנחנו צריכים עכשיו להתחיל להכיר את האמת בבריאה.
תלמיד: במה ההבדל בין אותו איכר שעובד לטובת האנושות לבין אותו איכר שעובד לטובת הבורא, מה התוספת בעבודה לטובת הבורא שהוא מצייר לעצמו?
לעבוד למען הבורא זה נקרא שהוא צריך להתעלות מעצמו. לעבוד למען האנושות, הוא גם צריך להתעלות למעלה מעצמו כי הוא לא מרגיש מה זה אנושות. האנושות בשבילי זה כוח נעלם, אין בי כלי מורגש שנקרא אנושות. אבל משפחה יש, אוכל, מין, משפחה, אני מוכן לעבוד בשביל זה. אבל הרגשת האנושות? אפילו הרגשה של עם, אני לא יכול להגיד שיש לי. בקושי, איכשהו, יש לי איזו הרגשה כזאת.
זו צריכה להיות הרגשה אגואיסטית, שזה נמצא בי, ואז אני אעבוד. אבל אם אין הרגשה כזאת, אז איך אעבוד? נגיד עם ישראל, אין לו הרגשת העם, מפני שבמקורו הוא לא מקבוצה אחת שגדלה והתייצבה כך בתוך הטבע, ולכן זה לא עם. אף פעם זה לא היה עם. אם לא הלחצים, השנאה מכל העולם, אז הקבוצה הזאת היתה מזמן נמחקת, היו ממש מתבוללים לגמרי. אלא רק האנטישמיות שומרת על קיומו של העם הזה.
תלמיד: בעל הסולם תולה פה את כל ההצלחה בתוספת הזאת של “למען הבורא”. אז בצורה קונקרטית מצד העיקר שהוא נותן פה בדוגמה שהוא עובד למען הבורא, מה זה אומר מבחינתו שהוא מוסיף את ה”למען הבורא”?
למען הבורא זה דבר שלמעלה מהדעת, זה קשר עם הכוח העליון שאתה יכול לקבל על ידי זה שאתה מגלה את הכוח העליון. ולגלות אותו אפשר על ידי השתוות הצורה עימו, ולא בצורה אחרת. זו כאילו תוספת קטנה, אבל אחרי התוספת הזאת נפתח לך עולם שלם, העולם הרוחני, המציאות האמיתית.
תלמיד: זה בדיוק, הוא מתאר פה תוצאות בקנה מידה אדיר, והגורם נעלם. מה זה אומר “למען הבורא”?
אתה צריך לבנות אותו, הוא לא נמצא מחוצה לך, “אין בורא ללא נברא”. בואו נדבר כמה דקות דווקא על נקודה הזאת.
סדנה
איך אנחנו מגלים את הבורא, איך אנחנו בונים אותו, למה הבורא, לא קיים אלא בצורה של “בוא וראה”?
*
זאת אומרת, אנחנו לא יכולים להגיע לגילוי הבורא אם אנחנו לא מגיעים לצורת הנברא. וצורת הנברא זאת עשירייה, קבוצה. קודם כל, אנחנו משתדלים באיזו מידה להיות נכללים זה מזה. זו הכוונה, ב”אין בורא ללא נברא”. זה הכוח הכללי שממלא את כל המציאות. במידה שאתה בונה, אתה דווקא, בונה את הנברא, שנקרא “עשירייה”, ובמידה הזאת לפי עצמת העשירייה, לפי האופי שלה, אתה יכול לגלות מהסך הכול, איזה כוח שמופשט מהכול, מצד אחד הוא ממלא את הכול, ומצד שני הוא לא מורגש באף אחד. אלא רק למי שמעמיד את הכלי הנכון לגילוי שלו.
אנחנו כל הזמן נמצאים, ונתקעים באותה הנקודה, אנחנו חייבים להיות מחוברים, אנחנו חייבים להגיע למצב שאנחנו מתנתקים מהאני האגואיסטי שלנו, ונכללים ב”אנחנו” שלא מורגש בנו בכלל, ומה בכלל אומר המושג הזה “אנחנו”?
ה”אנחנו” הזה, זו בדיוק תכונת הבינה, תכונת ההשפעה. כשמתנתקים מהאני, מהמלכות, וכולם משתדלים להגיע לבינה. שם אנחנו מתחברים, על ידי אותו כוח הבינה, אור ההשפעה, אור החסדים, שעוזר לנו להתבטל אחד כלפי השני, ומרגע זה והלאה אנחנו נקראים “נבראים”.
שאלה: אם כל האנושות תתאחד כדי לתת לשאר בני האדם, האם אוטומטית זה יהיה גם למען הבורא?
זה נכון. יש בזה משהו, כי אם האנושות בכללות תהיה בנטייה הדדית אחד לשני, אפילו כדי להינצל מכל מיני מכות, כמו שהמקובלים מתארים לנו איזה צרות יכולות להיות לקראת גמר התיקון, אז ודאי שגם אז נראה בזה תועלת. רק משום שרוצים לברוח מהרע. כי מדובר על הבחנות מאוד קטנות, בכלים מאוד קטנים של בני האדם, ובעצם מיליארדי אנשים נמצאים בזה.
שאלה: מה המסר שעלינו להעביר מתוך מאמר “השלום” לאנשים הרגילים?
אני לא חושב שאנחנו כבר מוכנים להעביר את זה לאנשים. אבל לאט לאט יהיה לנו מובן, שרק בתנאי שאנחנו מתחברים, אנחנו מגיעים לתיקון, ומרחיקים את עצמנו מהמכות.
שאלה: אנחנו לומדים שמלא לשמה באים לשמה, אז למה שלא נתחיל לעבוד על החיבור לטובת החברה עצמה?
אפשר. אבל זה לא יתאים לנו, כי מיד נגלה שזאת לא המטרה.
שאלה: למה בסיפור על רוסיה בעל הסולם כותב “וה’ יתברך לא יסלח להם”? הרי לא היה להם שום חופש בחירה.
על חופש הבחירה צריך לדבר בנפרד. יש חופש בחירה, או אין חופש בחירה, זה לא מדובר עלינו, ולא כלפינו, אלא לכל דרגה יש חופש בחירה משלה. לרוסים הייתה אפשרות לעבוד בעל מנת להשפיע, והם לא יכלו לבצע את זה. אתם יכולים להגיד שזה ודאי בגלל שהבורא שיחק איתם, אבל יש אמת לפני הפעולה, ויש אמת אחרי הפעולה. ולכן מה שהם עשו, הם עשו מתוך הטבע שלהם.
אתם יכולים להגיד שאת הכול עושה הבורא, ואין מה לעשות. הוא התחיל את הבריאה, הוא ברא אותם בצורה כזאת. תמיד אפשר להגיד כך. אבל מה יהיה לנו מזה? רק הסיכום שמי שעובד למען החברה בלי להגיע לעל מנת להשפיע, זה לא נקרא “למען הבורא”. ככה אפילו בצורה אגואיסטית אנו מקלקלים את מהות המשפט, כאילו אם זה לא למען הבורא, זה לא טוב. “למען הבורא” הכוונה היא, שאם לא משיגים את תכונת ההשפעה האמיתית למעלה מהדעת, אם לא מקבלים מלמעלה את הכוח הזה שעוזר לנו לעשות פעולות לגמרי לא לטובתנו, כשהכוונה היא לא לטובת האגו שלנו.
כך אנחנו צריכים להבין, את זה שכתוב שהבורא לא יסלח להם. למה הוא לא יסלח להם? בסופו של דבר, במילים שלנו שאנחנו כבר יכולים להבין, שזה בגלל שהם לא השתוקקו לעל מנת להשפיע האמיתי, לאמונה למעלה מהדעת, להתעלות מעל לכלים דקבלה שלהם.
הם רצו רק לעשות טוב אחד לשני, ולא משם, לעבוד למען כוח ההשפעה. או במילים אחרות, שיותר מובנות לנו, הם לא עבדו כדי לעלות למעלה מהאגו הכללי, ולצאת לטבע המשפיע, לדרגת העולם העליון. הם לא רצו את זה, לא הבינו את זה, לא למדו את זה, ולכן לא היו מסוגלים לזה.
רב”ש אמר לי שבעל הסולם נסע לפולניה אחרי המהפכה שהייתה שם, היו שם מהומות, והוא נסע אליהם לפולניה, הוא רצה להתערב שם ולהסביר להם איך צריכים לעבוד. הוא ידע לדבר בפולנית, ברוסית, ביידיש ובעברית, וחשב לדבר איתם ולהסביר להם, לכולם איך צריכים לשנות את המצב, כי אחרת הם מגיעים לשבירה להמון שנים קדימה. אבל לא יצא לו. הוא חזר משם ונעשה שם מה שנעשה. זה היה לפני מלחמת העולם השנייה.
זה כל ההבדל, האם עובדים כדי להתחבר, כדי לגלות משהו, או באמת כדי להשפיע, לעלות ללשמה? ושוב אנו באותה הנקודה שכל הזמן עכשיו אנו נמצאים בה. מגיעים ללשמה או לא? אם לא מגיעים ללשמה, אז כל מה שבונים, בונים איזה קומוניזם, או לא יודע מה, אולי סוציאליזם וכל מיני דברים שבסופו של דבר נהרסים. כי הבורא לא ייתן לבנות שום דבר שהוא פחות מגמר התיקון. שכולנו נהיה בכוח ההשפעה האמיתי, הרוחני.
שאלה: האם גם ההסברה שלנו לעם ישראל על “ואהבת לרעך כמוך” לא צריכה את התוספת של למען ה’, אחרת זה יביא לכישלון?
אין הבדל בין עם ישראל לאומות העולם. היום כולנו נמצאים בקו ישר לגמר התיקון ולכן אין הבדל. כל אדם ואדם בעולם יכול לקבל את הדברים האלה של התיקון, לממש אותם, ולהתקדם.
תלמידה: אז בהפצה שלנו אנחנו חייבים להוסיף תמיד “למען ה'”, אחרת זה יביא לכישלון?
אתה יכול להגיד ככל שאתה רוצה, “למען ה'”, מהפה ולחוץ. אבל לעבוד למען ה’ זה כבר משהו אחר. זה שאנחנו לומדים מה זה נקרא להיות “בעל מנת להשפיע” האמיתי, היינו באמונה למעלה מהדעת, כך אנחנו מקבלים, ורוכשים את תכונת ההשפעה האמיתית. עוד נעשה כל מיני פעולות, לפי הפעולות האלה נתקרב כמה זמן שזה ייקח, אבל נשתדל שזה יתממש.
שאלה: מה יעזור לרוסיה לזכות את החטא שחטאה האומה?
פשוט כל מה שעברנו, ומה שלא תיקנו לפי ההזדמנות שנתנו לנו, אנחנו עוד נצטרך לתקן. גם היהודים, וגם הרוסים ולא חשוב מי ומה. תמיד זה ככה. אתה לא יכול לברוח, אתה חייב להגיע לתיקון השלם של הרצון לקבל שיהיה כולו בעל מנת להשפיע לכולם, ודרכם לבורא.
שאלה: האם אפשר לצפות שהאנשים הרגילים שעבורם נכתב המאמר יבינו נכון את המשמעות של קבלת עבודת הבורא בכל לבבם?
כתוב פשוט, “וכולם ידעו אותי מקטנם ועד גדולם”,1 “וביתי”, היינו הנשמה הכללית, “בית תפילה ייקרא לכל העמים”2, וזה לא יכול להיות אחרת כי זה תלוי בזה. כולם חייבים להתחבר, כולם חייבים להיות מתוקנים, כולם חייבים להיות מחוברים בהשפעה הדדית, ואז כוח ההשפעה יתגלה בהם במלואו.
שאלה: מהי “ברית עבדות השי”ת, בכל השיעור” שעלינו לקבל על עצמנו?
במשך השיעורים, במיוחד בזמן האחרון ועוד נמשיך, כשאנחנו מתחילים ללמוד, לרכוש ולהתקרב לאמונה למעלה מהדעת, אנחנו חייבים כל הזמן להחזיק את עצמנו כך שהעבודה שלנו, המאמץ שלנו חייבים להיות מאוד מאוד רציניים. שכל אחד ידאג לחשוב כל הזמן על החיבור בינינו, בצורה פשוטה, דרך העשירייה ככל האפשר, אבל חובה שזה יתקיים.
שאלה: איך להתאים את עצמך לעובדה שדרך לימוד מאמר כזה כמו “השלום” מגיע אור עליון לתיקון? האם זה קורה דרך הקשר עם המחבר?
זה קורה דרך הקשר בינינו, קודם כל. אם אנחנו רוצים בקשר בינינו לגלות את מה שהמחבר רצה לשלוח לנו, אז אנחנו מגלים אותו כשולח לנו. אין מיתה גשמית שמפרידה בינינו, אלו שטויות, אין בזה שום עניין, ואין ריחוק בינינו למחבר, אלא במידה שאנחנו רוצים לקבל את מה שהוא כותב ולממש זאת על עצמנו אז בזה הוא נמצא בנו.
שאלה: האם כל אחד מגלה את הבורא שלו?
כל אחד מגלה את הבורא שלו, ודאי, אבל דרך כולם. כי אם אני נמצא בתוך המערכת הכללית, נמצא כאיזה כלי פרטי קטן, אז אני מקבל מכולם במידה שאני מתקשר אליהם. איך אני מתקשר אליהם? במידה שאני רוצה להשפיע לכולם. ואז יוצא שאני מקבל מכולם ומשפיע לכולם, וזו הנקודה הפרטית שלי באינסוף.
שאלה: בעל הסולם כותב שלרוסיה הבורא לא יסלח. השאלה מה לגבי ישראל שהקימה פה קיבוצים בזמנו, הוא גם לא יסלח להם?
אתה יכול להגיד שהוא לא יסלח ליהודים בעניין רוסיה, כי גם הם בישלו שם את המהפכה הזאת. בכל מקום היהודים הם הגורם. אם תגלה את ההיסטוריה הכללית, אתה תראה מה קרה עם מגלן ועם קולומבוס, ובדברים שלא יאומן שהם קרו, וגם עם היטלר וסטלין ובכל דבר. זה חשבון שלא עלינו לעשות.
תלמיד: בעצם היו שם יהודים, זה העסק שלא היה.
בכל מקום.
תלמיד: זאת אומרת אנחנו תמיד אומרים שהחשבון של הבורא הוא עם ישראל?
הנשמות שקיבלו קשר עם האור העליון ונשברו, אם מתוך השבירה הם יכולים לקום ולהתחיל את העבודה, אז הם נקראים “ישראל”, ישר-אל, ומתוך זה הם קמים ועושים. הנטייה הזאת קיימת בכל מיני אנשים בכל הדורות.
תלמיד: כשהוא אומר פה שהוא לא יסלח לרוסיה, זה לא החשבון עם רוסיה, עם העם הרוסי, אלא עם ישראל שהיו ברוסיה.
כן, במה אשם אותו האדם שסובל? אבל סובלים בגלל שלא מקבלים את שיטת החיבור, ולקבל את שיטת החיבור זה כבר שייך לאלה שקיבלו פעם אולי, או שיכולים לקבל. נגיד היום יכולים לבוא לכל אחד מאיתנו בדרישה וזה לא חשוב מי מאיתנו יהודי ומי לא. זו בעצם צורת המשפט כששופטים את הנשמה, “למה לא גרמת לתיקון לפי מה שקיבלת?”.
תלמיד: ומה יקרה אם ישפטו אותנו היום?
יותר טוב שנדחה את המשפט, יש לנו עוד מה לעשות. אני לא רואה שאנחנו יוצאים זכאים.
תלמיד: למה?
מה אנחנו עשינו?
תלמיד: אנחנו עושים, אנחנו עובדים.
בסדר. אבל בכל רגע ורגע אם אתה עוצר ועושה חשבון, אני לא בטוח שאתה יוצא ברווח ואם משפט זה לטובתנו. אבל בטוח שאנחנו יכולים להצליח, יש לנו במה, כל יום ויום יש לנו כלים חדשים, יותר טובים, ואז יותר בהבנה, יותר בהרגשה ובחיבור, כך נתקדם גם היום.
קריין: בהמשך לעצה שלך אתמול, שכל הכלי העולמי, כל העשיריות במהלך היום יקראו את אותם מקורות, אז הצוות החברתי ממליץ למפגשי עשיריות לקרוא יחד את “מטרת החברה – ב'”, לקרוא יחד הקטעים של “אמונה למעלה מהדעת”, מה שקראנו היום, 14-11 כולל, ולקרוא מאותו מסמך של “אמונה למעלה מהדעת”, קטעים שנקרא מחר בשיעור 17-15.
(סוף השיעור)
- “ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמור דעו את ה’, כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם” (ירמיהו ל”א, ל”ג)↩
- “כי ביתי, בית-תפלה יקרא לכל-העמים” (ישעיה נ”ו, ז’)↩