KETER: TIKKUN CHATZOT – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Lesson on the topic of “Faith Above Reason”, lesson 4

שיעור בוקר 17.01.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

אמונה למעלה מהדעת – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא אמונה למעלה מהדעת, קטעים נבחרים מהמקורות, מקטע

מס’ 11.

ממשיכים באותו הנושא העיקרי בחכמת הקבלה, איך להשיג את הכוח הרוחני, כוח ההשפעה, שכלפינו לעומת הטבע שלנו זה כוח אהבת הזולת, השפעה לבורא, השפעה לכול מה שנמצא מחוץ לאדם. ולקראת זה אנחנו רוצים עוד ועוד כל יום ויום לעשות איזה צעד קדימה, ולעשות כאלה פעולות שיכולות לעורר את הכוח העליון, כוח ההשפעה שישפיע עלינו, ושאנחנו באמת נתחיל להרגיש שאפשר להיות מחוץ לעצמנו, מחוץ לרצון לקבל שלנו ונחשוב על מה שנמצא למעלה מהאדם.

קריין: אנחנו קוראים מתוך מסמך – אמונה למעלה מהדעת, קטע מס’ 11 מתוך “שמעתי” י”ד.

“רוממות ה’ פירושו, שהוא צריך לבקש מה’, שיתן לו הכח ללכת למעלה מהדעת. זאת אומרת, שרוממות ה’ יש ב’ פירושים:

א. שלא ימלא עם בחינת דעת, שהוא שכל, מה שהאדם יכול לתרץ את שאלותיו. אלא שהוא רוצה, שה’ ימלא לו את שאלותיו. נמצא שזה נקרא רוממות, משום שכל השכל בא מלמעלה, ולא מצד האדם, היינו שהאדם יכול להשיב את שאלותיו. וכל מה שהאדם יכול לתרץ, נקרא שהאדם מתרץ הכל עם שכל החיצון. כלומר, שהרצון לקבל מבין, שכדאי לקיים תו”מ. מה שאין כן למעלה מהדעת, הוא המחייב את האדם ללכת בעבודה, זה נקרא נגד הדעת של הרצון לקבל.

ב. שרוממות ה’ נקרא, שהוא נעשה זקוק, שה’ ימלא משאלותיו.

לכן:

א. שהאדם צריך ללכת למעלה מהדעת, אז האדם רואה שהוא ריקן, ואז הוא נעשה נצרך לה’.

ב. שרק ה’ יכול לתת לו הכח הזה, שיהא בידו ללכת למעלה מהדעת. היינו, זה שה’ נותן, זה נקרא רוממות ה'”.”

(בעל הסולם. “שמעתי”. י”ד. “מהו רוממות ה'”)

שאלה: מה זה אומר שהבורא יענה לו על שאלותיו?

אני רוצה שמה שאני עושה, יהיה מנוהל על ידי כוח ההשפעה, ואת זה אני מבקש מהבורא. לא יכול להיות שאני אקבל כוח השפעה מלמעלה, מהבורא אם אני לא מבקש כי זה ייקרא אונס, אלא רק לפי הרצון, רק לפי ההשתוקקות של האדם, בהתאם לזה הוא מקבל עזרה מהבורא. ואם מבקש כוח אגואיסטי, כוח קבלה, הוא יקבל את כוח הקבלה ויראה עד כמה זה מביא לו רע בסופו של דבר, לא מיד אלא שילמד יותר ויותר עד כמה הוא באמת רוצה כוח קבלה, אז מקבל מלמעלה את התמיכה לזה עד שרואה שזה לא לטובתו. כך אנחנו לומדים, וכך כל האנושות לומדת, אף על פי שעדיין לא הגיעה לתוצאה, לסיכום הנכון.

לכן מה שאנחנו צריכים לדרוש מהבורא, זה כוח השפעה. איך אנחנו יכולים? רק בצורה שאנחנו מתחברים בינינו ומתחילים להעלות מאיתנו, מהחיבור שלנו חיסרון. אנחנו רוצים להיות מחוברים בנטיות הפנימיות שלנו לנטייה אחת גדולה, ואת הנטייה הזאת אנחנו רוצים להגיש לבורא ורוצים לקבל ממנו כוח השפעה, כדי שכוח ההשפעה הזה ישרה בינינו ולא לטובתנו, שאנחנו צריכים את זה, אלא שאנחנו נבנה בצורה כזאת את כוח ההשפעה הגדול המשותף שכולו יהיה מכוון בחזרה לבורא. ואז זה ייקרא “אני לדודי ודודי לי”, וכך אנחנו נתקדם.

תלמיד: זה אומר שאם אנחנו בצורה כזאת נכוון את עצמנו לבורא אז מתוך החיבור בינינו אנחנו נשפיע לו ובאותו זמן נמצא תחת השפעת הכוח שלו?

אנחנו לא יכולים לתת לבורא כלום, אבל זה שאנחנו רוצים לקבל ממנו כוח השפעה, בזה אנחנו עושים לו נחת רוח. כל התענוג שלו הוא בזה שהוא משפיע. לכן אנחנו צריכים להשתדל לייצב בנו תשוקה לכוח השפעה, ואז לחבר את החסרונות להשפיע הפרטיים שלנו יחד בעשירייה, כ”איש את רעהו יעזורו”. וכך אנחנו מציגים לפניו את החיסרון שלנו להשפעה. מה הוא החיסרון שלנו להשפעה? שאם אנחנו מבקשים מהבורא כוח השפעה כדי להתחבר יחד, אנחנו רוצים בזה לתת לו מקום להשפיע לנו. ואין תענוג יותר גדול מזה שאנחנו יכולים לתת לו.

אם אנחנו רוצים להצטייד בכוח השפעה, זה נקרא “כוח האמונה” או “כוח הבינה”, או “אור החסדים”, זה נקרא “להשפיע על מנת להשפיע” או “צדיק שאינו גמור”, “צדיק בינוני”, ואחר כך אנחנו רוצים להגיע אפילו לתכונת “לקבל על מנת להשפיע”, ורוצים לקבל מהבורא כל טוב ועונג, כל מה שהוא רוצה לתת, בעצם כל מה שיש לו. ואנחנו בונים בנו לאט לאט חסרונות לקבל את זה בעל מנת להשפיע, בזה אנחנו עושים נחת רוח אמיתית לבורא.

כמו שאומרים ש”יותר ממה שעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להיניק”. וכך אנחנו מתקדמים, מתקרבים גם ל”אני לדודי ודודי לי”, עד שאנחנו נותנים לבורא את החיסרון והוא נותן לנו מילוי, ובזה אנחנו מתחילים להיות ממש דבוקים זה בזה. החיסרון שלנו – לקבל ממנו כדי לעשות לו נחת רוח, והמילוי שלו בזה שממלא אותנו.

שאלה: מה זה דעת?

דעת זה רצון לקבל.

תלמיד: מה זה בדיוק, ההכרה שלי, התפיסה שלי, המחשבות שלי?

מה שאני מרגיש שאני רוצה לקבל מהבורא, כך שהוא נותן ואני מקבל ואין לי ממי עוד לקבל, זה נקרא “דעת”. לעת עתה, בינתיים.

תלמיד: וכשהוא כותב שרוצה “שה’ ימלא לו את שאלותיו”, מה זה אומר?

זה מה שאני מבקש. מה אני מבקש? שיהיה לי כוח השפעה, שאני אוכל להציג את הכלים שלי כי אני רוצה להשפיע לבורא. אני כבר עובד בלמעלה מהדעת, ולי אין יותר תענוג אלא להרגיש שאני משפיע לבורא, שאני עושה לו בזה נחת רוח.

תלמיד: וכשה’ ממלא אותו, כשהוא עובד איתו, מה קורה עם הדעת שלו?

הוא עובד עם הדעת בצורת השפעה. אנחנו יכולים לדבר על זה הרבה, אבל כל עוד זה לא מתלבש בנו אנחנו לא יודעים מה זה. בסופו של דבר כך זה קורה. אבל עוד מעט, זה מתקרב ומתקרב עד שיתלבש.

שאלה: מה זה ללכת מעל הדעת בין החברים?

שאני לא רואה את החברים בעיניים שלי, אלא רואה אותם מתוקנים, שהבורא סידר לי אותם כדי שאני אתקשר אליהם ואוכל בהשפעה אליהם להכין את עצמי להשפעה לבורא.

שאלה: איך אנחנו מגבירים ומייצרים את ההשתוקקות לכוח ההשפעה בינינו בעשירייה?

על ידי תרגילים, על ידי חיבור. אין מה לעשות. ככה זה, כמו שרב”ש כותב. צריכים לחבר את כל החסרונות, התשוקות, ולתת דוגמאות כאילו שכל אחד נמצא כבר במשהו טוב, לתת איזה ביטחון לאחרים וכך להתקדם.

שאלה: אם אני קם בבוקר ואני אומר, אני מאמין שאנחנו כבר נמצאים שם, רק אנחנו פשוט לא מרגישים את זה, רוצים לבקש שהבורא ייתן לנו להרגיש שאנחנו כבר נמצאים שם כדי להגביר בינינו את הרגש בלבבות, זו בקשה נכונה מהבורא?

גם זה. הכול טוב, רק צריכים לא לשבת ברוגע, אלא כל פעם להשתדל לחדש את החסרונות ולהעלות אותם מבינינו לבורא. העיקר שזה יהיה מבינינו.

קריין: הקטע הבא. ציטוט מס’ 12, מתוך “שמעתי” ט”ז.

“כתוב: “הוי המתאוים את יום ה’. למה זה לכם את יום ה’, הוא חושך ולא אור”. והענין הוא, אלו שמצפים ליום ה’, הכוונה הוא, שהם מצפים, שיזכו לבחינת אמונה למעלה מהדעת. שיהיה האמונה כל כך חזקה, כאילו שהם רואים בראיה וידיעה גמורה, שכך הוא. היינו, שה’ משגיח על העולם בבחינת טוב ומטיב.

כלומר, שאין הם רוצים, שהם יראו, איך שה’ משגיח בבחינת טוב ומטיב. כי ראיה הוא נגד אמונה. כלומר, אמונה הוא דוקא במקום שהיא נגד השכל. והאדם, עושה את הדבר שהוא נגד השכל, זה נקרא אמונה למעלה מהדעת. כלומר, הם מאמינים, שהשגחה של הבורא עם הנבראים הוא בבחינת טוב ומטיב. ומה שהם לא רואים זה בידיעה ברורה, אין הם אומרים לה’: “אנחנו רוצים לראות את בחינת טוב ומטיב בבחינת ראיה בתוך השכל”. אלא הם רוצים, שזה ישאר אצלם בבחינת אמונה למעלה מהדעת.

אלא שהם מבקשים מה’, שיתן להם כח, שיהא אמונה זו כל כך חזקה, כאילו הם רואים זה בתוך הדעת. היינו, שלא יהא הפרש בין אמונה לידיעה בתוך השכל. זה נקרא אצלם, היינו אצל מי שרוצה להיות דבוק בה’, “יום ה'”.”

(בעל הסולם. “שמעתי”. ט”ז. “מהו יום ה’ וליל ה’, בעבודה”)

שאלה: הוא רושם פה ש”צריך לבקש שיהיה אמונה כל כך חזקה, כאילו שהם רואים את זה בתוך הדעת”. מה ה”כאילו” הזה, על מה זה משפיע?

כמו שהיו רואים בעיניים, אבל הם לא רוצים לראות את זה בעיניים, הם רוצים לראות את זה באור האמונה.

תלמיד: על מה זה משפיע?

אדם שמקבל את אור האמונה הוא מתנהג כאילו שזו דעת, שזו עובדה. ועוד יותר מזה, עובדות שהוא מקבל בעצמו בצורה אגואיסטית יכולות להשתנות. וכשהוא מקבל את זה מלמעלה, הוא מרגיש שזו באמת ידיעה שלמה.

שאלה: מה ההבדל בין הדעת לשכל?

תלוי איזו דעת. שֶכֶל זה מה שיש לנו בראש, בכלים דקבלה. כלים דקבלה יש להם מוח ולב. אז מה שיש לו בשכל, שהוא מבין, זו דעתו של אדם. ולמעלה מהדעת זה נקרא שהוא מקבל מלמעלה כזאת הבנה, הרגשה בכלי של הלב ובכלי של המוח, וזו בשבילו עובדה יותר עליונה.

שאלה: ככל שאנחנו מסתירים את עצמנו גם האמונה למעלה מהדעת גדלה יותר, או שההיפך, ככל שמשתדלים להיות יותר באמונה למעלה מהדעת אז מסתירים את עצמנו יותר?

אני לא בדיוק מבין למה אתה מתכוון במילים האלה ולכן קשה לי לענות. מה זה נקרא שאנחנו מסתירים את עצמנו? מסתירים את האגו שלנו?

תלמיד: כן, מסתירים את האגו שלנו זאת אומרת, הגדלת אמונה למעלה מהדעת גדלה כשאנחנו מסתירים את עצמנו?

נכון.

קריין: ציטוט מס’ 13.

“אי אפשר לזכות לבחינת גילוי, מטרם שהאדם מקבל את בחינת אחוריים, שהיא בחינת הסתרת פנים, ולומר שאצלו זהו חשוב כמו גילוי פנים, היינו שיהיה בבחינת השמחה, כאילו הוא כבר זכה לבחינת גילוי פנים.

אבל זה אי אפשר להחזיק מעמד, ושיהיה אצלו ההסתרה כמו גילוי, רק בזמן שהאדם עובד בבחינת השפעה. אז האדם יכול לומר “מה חשוב לי, מה שאני מרגיש בזמן העבודה, כי עיקר הוא אצלי, שאני רוצה להשפיע להבורא, ואם הבורא מבין, שיהיה לו יותר נחת רוח אם יעבוד בבחינת אחוריים, אני מסכים”.”

(בעל הסולם. “שמעתי”. מ”ב. “מהו, שראשי תיבות אלול “אני לדודי ודודי לי” מרמזת בעבודה”)

שאלה: אמונה למעלה מהדעת אנחנו אומרים שזה מושג של השפעה וקבלה. האם הכוונה היא לא לפעולה או לרצון אלא כתוצאה מי יקבל את ההנאה הזאת אני או חברים או הבורא?

נכון. אנחנו צריכים להבין שאם אנחנו לא מקבלים הארה מלמעלה, אנחנו נמצאים בתוך האגו שלנו כי יש עלינו השפעת האור שגורם לנו רק לקבל. זה גם השפעה מהבורא, אחרת בכלל לא היינו קיימים אלא אנחנו קיימים בהשפעה מיוחדת מלמעלה שמחייבת אותנו להיות המקבלים. זאת אומרת גם רע וגם טוב, לא חשוב מה, הכול נגרם מלמעלה, זה ברור.

אבל אנחנו צריכים לבקש לעשות כל מיני פעולות כדי לעורר מלמעלה השפעה אחרת שתעלה אותנו למעלה מהאגו שלנו, למעלה מההשפעה הרגילה שנקראת “בריאה”, בר מרוחניות, שאנחנו נוכל לקבל כוח אחר, כוח השפעה, רצון להשפיע למעלה מהרצון לקבל שלנו. זה מה שאנחנו רוצים וכך להתקדם.

ודאי שאם לא נקבל מלמעלה כוח השפעה, בינה, אור עליון, לא חשוב איך לקרוא לזה – אנחנו עוד לא יכולים להבדיל בכל הדברים האלה – אם לא נקבל מלמעלה ודאי שאנחנו נשאר בהשפעה ראשונה, שמעוררת בנו רק את הרצון לקבל.

ועל זה כתוב, “אם ה’ לא יבנה בית, שווא עמלו בוניו בו”¹. זאת אומרת שאם הבורא לא יתן לנו את כוח ההשפעה שבו, בתוך הכוח הזה אנחנו נוכל גם לרצות ואולי גם לעשות אחר כך פעולות השפעה. אם הוא לא יעשה את זה אנחנו אבודים, אנחנו נשארים בטבע הראשון שלנו, ברצון לקבל בלבד. על זה מדובר. אז במידה שאנחנו נבין שיש כאן עוד הארה מלמעלה שנקראת “כוח השפעה”, “האור העליון” ולזה אנחנו צריכים להשתדל להתקרב, לבקש, לקבל, אז אנחנו נשתנה. ואם לא נקבל, לא נשתנה. אחד משניים.

מה אנחנו צריכים לעשות כדי שנקבל מלמעלה את הכוח של ההשפעה? במידה שאנחנו עושים מלמטה מה שבכוחנו. בכוחנו – אפשר להתחבר בינינו? בוא נתחבר בכל מיני צורות. אפשר ללמוד? בואו נלמד. אפשר להתפלל? בואו נתפלל, נבקש וכן הלאה. כל מה שבכוחנו לעשות מלמטה בואו אנחנו נבצע. אומרים לנו מקובלים, אלו שכבר קיבלו את כוח ההשפעה מלמעלה בנוסף לכוח הקבלה שכולנו קיבלנו, הם אמרו לנו “תעשו פעולות כאלו וכאלו וכאלו, ותצליחו. אנחנו בדקנו על עצמנו והצלחנו.” אז גמרנו, בוא נעשה.

שאלה: איך עוברים מחוסר גילוי לגילוי?

על ידי כוח העליון.

שאלה: מה זה אומר שהבורא מבין? כתוב בפסוק 13, משפט אחרון: “ואם הבורא מבין, שיהיה לו יותר נחת רוח אם יעבוד בבחינת אחוריים, אני מסכים”.”

כך אדם אומר. זה לא הבורא כביכול אומר אלא אדם כך אומר, “ואם הבורא מבין, שיהיה לו יותר נחת רוח אם” אני אעבוד “בבחינת אחוריים,” אומר אדם, אז “אני מסכים”.” לעבוד בבחינת אחוריים גם.

שאלה: מהי הפעולה שנמצאת בסתירה לשכל שלנו?

אלה הפעולות דהשפעה שמנוגדות לפעולות דקבלה שהן רק מובנות בתוך השכל והדעת שלנו.

תלמיד: האם יכול להיות למעלה מהדעת בלי הרגשות, תחושות ברגש שאנחנו צריכים לפעול כאילו זה ממש נמצא בחושים שלנו.

כן, אנחנו כך צריכים לעשות כאילו שאנחנו נמצאים בכוח השפעה. גם בקבוצה, גם עם החברים, גם בכל העולם, כמה שאפשר להיות בכוח השפעה.

שאלה: מתי אנחנו צריכים לעבוד בצורה של אחוריים?

אנחנו צריכים להשתוקק כל הזמן להיות בנטייה לקראת החיבור, לקראת השפעה הדדית, תמיכה הדדית, ומתוך זה במידה שאנחנו יכולים לאסוף את הרצונות והמחשבות שלנו – אנחנו צריכים לכוון אותן לבורא, לחיבור ולמילוי.

תלמיד: כל הפעולות שעכשיו הסברת האם זה נקרא לעבוד בבחינת אחוריים?

“אחוריים” אלה פעולות שאני מבצע בזמן שלא מאיר לי, שאני נמצא בחושך, שאני נמצא ההפך ממה שאני רוצה לעשות. זה נקרא “בחינת אחוריים”. העליון בכוונה עושה לי כאלו תנאים שבהם אני אוכל לייצב את עצמי לעבוד למעלה מהדעת. אפילו שלא מאיר לי, אפילו שאני לא מבין ויש לי כל מיני הפרעות, ולמרות זאת אני משתדל להעלות את עצמי למעלה ממה שהעליון מייצב לי, כי אני מבין שעל ידי זה הוא מגדל אותי. ואם אני לא מבין ושוכח אז יש לי קבוצה.

שאלה: בקטע מדובר על מצב של שמחה בעשיריה, שעל אף שאנחנו מרגישים מצב של אחוריים בעשירייה, עלינו להימצא במצב של שמחה. מאיפה אנחנו מקבלים שמחה?

אנחנו מקבלים שמחה מכך שאנחנו מתקרבים לבורא נגד האגו שלנו. על אף שהאגו שלנו רוצה להרחיק אותנו מהבורא, אנחנו צריכים לייצב את הצורה הנכונה של מצבנו כלפי הבורא, ואנחנו כן רוצים להתקרב אליו. במה? בזה שמפתחים בנו כוח השפעה.

שאלה: מסביבי יושבים חברים, ולכל אחד יש איזו טענה ולא בא לו לקיים תורה ומצוות. מה בדיוק האחוריים כאן, ומה זו בחינת שמחה שיכולה להיות באחוריים האלה?

“אחוריים” זה שלא מאיר לי שום דבר ואני שמח שלא מאיר לי, כי אם היה מאיר, לא הייתי יכול לעשות שום התקרבות לחברים ושום פעולות השפעה, כי היה מאיר והייתי שמח כמו שיכור שכלום לא חשוב, העיקר זה המצב הפרטי שלי.

מכיוון שהבורא נותן לי בחינת אחוריים, שלא מאיר לי, ואני מרגיש כמה אני לא נמצא בהשפעה, לא נמצא בקרבת הבורא, בזה הוא דווקא נותן לי הזדמנות להתקרב. בזה שהוא לא מאיר לי הוא לא ממלא את הכלים דקבלה שלי, ואז אני לא משוחד, וכך אני יכול להתקדם בצורה נכונה.

שאלה: האם הסתרת פנים זה גילוי או שזה המצב שלנו כיום?

“הסתרת פנים” נקרא שאדם מרגיש שהוא נמצא בהסתרה, שהבורא נמצא ועם זאת הוא מסתיר את עצמו. זה מין גילוי שקיימת בו הסתרה.

שאלה: לפעמים החושך יכול לגרום לחבר לברוח. איך מפתחים את היכולת לראות בחושך הזדמנות להתקדמות?

אנחנו צריכים לדבר על זה שכל המצבים שאנחנו עוברים מכוונים למטרת הבריאה, לנקודה הסופית. ולכן בכל המצבים שאנחנו עוברים יש צורך עליון, ולכן צריכים לפתח חשיבות לכל מצב ומצב.

תלמיד: כדאי לשוחח בעשירייה על מצבים שעוברים, ולראות איך הם מועילים לנו להתקדמות?

בבקשה.

שאלה: יוצא שבתחילת הדרך, כשאדם נמצא בשמחה הוא לא מרגיש את האחוריים?

כן.

שאלה: “מה הוא רחום אף אתה רחום” זה אחוריים?

לא, אני לא יכול להגיד על זה כך, זה תלוי באיזה מצב מדובר.

שאלה: בטקסט כתוב שהאדם צריך להרגיש שמחה כי הוא כבר השיג כביכול פנים בפנים, אבל זה לא משהו שאנחנו מרגישים בזמן העבודה.

זה לא מה שאתה מרגיש אבל זה מה שאתה צריך להרגיש. לכן תעבוד על מה שהוא כותב לך בכל הפסוקים האלה עד שתשיג את זה שלגביך פנים או אחוריים הם היינו הך. זה לא חשוב אם יש הסתרה או גילוי, אתה רוצה לעבוד רק כדי להשפיע נחת רוח לבורא, וזה מה שממלא אותך.

שאלה: אם אנחנו מצדיקים את כל מה שהבורא עושה, האם זה בעצם בתוך הדעת? בתוך ההיגיון? איך זה לא סותר את מושג האמונה למעלה מהדעת?

אני מצדיק את מה שהבורא עושה כי אני מאמין שהכול כדי לפתח את הכלים דהשפעה שלי. ולכן אני עובר על כל המצבים בכוח האמונה, שהכול בא מהבורא, כדי לפתח את הכלים דהשפעה שלי, לקרב אותי לכלים דהשפעה, לדבקות, לבורא.

שאלה: מה הגבול בין בקשה מהבורא לראות אותו כטוב ומיטיב בדעת, לבין אמונה שהוא טוב ומיטיב מעל הדעת?

לבקש מהבורא לראות אותו בתוך הדעת זו קליפה, ולמעלה מהדעת זו קדושה.

שאלה: האם מתרחש תהליך שהאמונה בדעת מתחלפת בתפיסה שונה, לאופן שבו אנחנו תופסים את הבורא לפני זה?

ודאי שבאמונה בדעת יש הרבה מאוד סיבות לסטות מהדרך. כי זו אמונה בדעת, זה כוח השפעה בתוך כלי דקבלה. זה מקום לבלבול גדול מאוד שממנו יוצאות כל הדתות, האמונות וכל מה שקיים באנושות.

שאלה: האם נכון לומר שכשאני מבקש כוח השפעה ומקבל אותו, אני נמצא בערבות עם החברים?

ודאי שכן. אם אני מקבל כוח השפעה ואני כבר נמצא בכוח השפעה, במידה הזאת אני נמצא בערבות עם החברים.

שאלה: האם כשמקובלים אומרים לי שעכשיו השמש זורחת ואני רואה שזה לא כך, אני צריך להאמין למעלה מהדעת שזה כך?

כן. אני לא יודע למה בדיוק אתה מתכוון ב”שמש”, העולם שלנו לא נמצא בספק, אבל על כל מיני הבחנות רוחניות ובדרך הרוחנית שלנו ודאי שאני צריך לקבל את הדעה של החברה ושל העליון.

שאלה: כתוב בקטע 12 “שיהיה האמונה כל כך חזקה, כאילו שהם רואים בראיה וידיעה גמורה, שכך הוא”. איך אני יכול לנהוג כך אם אני לא יודע מהי התגלות הבורא?

אנחנו לא יכולים לקבל את גילוי הבורא, אלא אם כן אנחנו מקבלים מלמעלה כוח השפעה. זה נקרא “באורך נראה אור”, ואחרת לא.

שאלה: כתוב בקטע 13 “ולומר שאצלו זהו חשוב כמו גילוי פנים, היינו שיהיה בבחינת השמחה”. לאיזה מצב אנחנו קוראים שמחה?

שמחה זה נקרא התרת הספקות. שהיו קודם ספקות, בעיות, קושיות, ואדם עלה למעלה מזה בגלל שקיבל הארה מלמעלה ומזה הוא שמח, שעכשיו דעתו היא כמו דעת הבורא.

שאלה: כתוב בקטע 12 “כי ראיה הוא נגד אמונה”. אז איך זה שהבורא נקרא “בוא וראה”?

יש ראייה באור חסדים, ראייה באור חכמה וראייה אגואיסטית, יש כל מיני צורות ראייה, ואנחנו רוצים לראות באור האמונה, “חשכה כאורה יאיר”.

שאלה: מדוע יום ה’ הוא חושך ולא אור?

יום ה’ הוא חושך ולא אור, מפני שלבורא יום זה יום של השפעה, ואצלנו יום זה יום של קבלה, ולכן אנחנו הפוכים. אנחנו צריכים לעשות כאלה פעולות שבהן אנחנו נמשכים למצב שהחושך הופך להיות ליום, “חשכה כאורה יאיר”. כך זה נראה לנו בכלים דקבלה ולכן זה היה חושך, וכשאנחנו מתקנים את הכלים האלה בעל מנת להשפיע אנחנו יכולים לראות את האור בכלים האלה.

שאלה: האם הבורא גורם לנו לעבוד באחוריים כדי לגרום לנו לעבוד בהשפעה, האם זה מגביר את אמונתנו מעל הדעת?

אנחנו לא מגבילים את עצמנו אלא ההיפך, אנחנו כל פעם מרחיבים את הכלים שלנו. אני לא הולך נגד הדעת, אני רק מרחיב את הכלים שלנו. מה אנחנו רואים בכל המציאות שלנו? מציאות מאוד קטנה שמתרשמים ממנה בכלים דקבלה שלנו שהם מאוד מצומצמים, ואין לנו יותר כלום. אנחנו לא יודעים מה קורה לפני שנולדים, אחרי שמתים, ובכלל מהי המציאות שלנו כשאנחנו כאן, מי מנהל אותנו, מה אנחנו עושים, מה התוצאות מהפעולות שלנו, שום דבר לא רואים. אנחנו כמו יצורים קטנים שאין להם עיניים ולא יודעים בכלל איך לפעול.

לכן אנחנו צריכים קודם כל לקבל מהבורא את כוח הראייה, ראייה זה נקרא כוח השפעה, ואז אנחנו נדע באיזה עולם אנחנו נמצאים. אנחנו לא נתקיים רק בגלל שאנחנו מפחדים ממוות ומכאב, אנחנו נתעלה למעלה מכל ההבחנות הרעות הללו. זה מה שאנחנו צריכים, לעלות למעלה מהרצון לקבל שלנו שהוא מגביל אותנו מקצה לקצה.

תלמיד: אז בשביל מה הבורא גורם לנו לעבוד באחוריים?

כדי שאנחנו נרצה לעבוד בפנים.

שאלה: למה כל מה שקראנו עכשיו כל כך לא ברור, אין במה להיאחז בשביל להתחיל להרגיש, להפנים?

אני מבין אתכם, זה באמת לא ברור ולא מובן, ולא יהיה ברור ולא יהיה מובן, עד שנקבל מלמעלה כוח השפעה. כשנקבל מלמעלה כוח השפעה מיד נתחיל להרגיש, להבין, לייצב נכון את כל המציאות. אבל אם לא נקבל את כוח ההשפעה, אז נישאר בחושך.

שאלה: כתוב בקטע 12 “והאדם, עושה את הדבר שהוא נגד השכל, זה נקרא אמונה למעלה מהדעת”. מה זה אומר ללכת נגד השכל?

כמו שכתוב, “עיניים להם ולא יראו”. אני לא הולך לפי האגו שלי שמנהל אותי, אלא אני הולך לפי עצות מקובלים. הם אומרים – תתחברו ביניכם ואני הולך ומתחבר. הם אומרים – אתה יכול לראות את המציאות לא בעיניים שלך אלא בעיניים של הקבוצה, אז אני משתדל להתחבר בינינו, בין החברים בצורה כזאת שאני אראה את המציאות דרך העשירייה, דרך הקבוצה, דרך מרכז החיבור שלנו. ואז בצורה כזאת אני יכול להגיע לראות באור האמונה, באור של השפעה.

קריין: ציטוט מס’ 14 מתוך “שמעתי” מ”ב.

“בזמן שהאדם בא לידי מצב, שאין לו שום סמיכה, אז נעשה המצב שלו שחור, שהיא בחינה היותר תחתון שבעולם העליון, ומזה נעשה בחינת כתר לתחתון, שכלי דכתר הוא כלי דהשפעה. כי הבחינת התחתונה שבעליון היא מלכות, שאין לה מעצמה ולא כלום. ורק בצורה כזו נקרא מלכות. היינו, שאם מקבל עליו המלכות שמים, שהיא בבחינת שאין לה כלום, בשמחה, נעשה מזה אח”כ בחינת כתר, שהיא כלי דהשפעה.” 

(בעל הסולם. “שמעתי”. מ”ב. “מהו, שראשי תיבות אלול “אני לדודי ודודי לי” מרמזת בעבודה”)

שאלה: למצב הזה של כתר אנחנו יכולים להגיע רק אם לא תהיה לנו שום אחיזה?

זה טבעי, שאם אתה מעלה את עצמך ממטה למעלה, אז כשאתה מגיע דרך כל הספירות שלך ממלכות עד הכתר, אז למעלה מהכתר שלך יש פרצוף יותר עליון. במה הוא נמצא שם? במלכות שלו. מלכות דעליון נמצאת למעלה מהכתר דתחתון, ואז אתה נכנס למלכות דעליון.

מלכות דעליון היא שחורה, אין בה שום אור. ואז אתה התחתון עובד עם הפרצוף שלך, והפעולה הראשונה שלך היא שאתה מקבל את המלכות דעליון ככתר שלך. יש שם מלא אור אחרת לא היה לך בכלל פרצוף, אבל בשבילך זה חושך. כי אתה עדיין לא נמצא בתכונות כאלה שאתה יכול להרגיש, להבדיל שהעליון מלא אור, רק בשבילך זה חושך כי הוא נמצא בתכונות השפעה שאתה עדיין לא נמצא בהן. ולכן נראה לך שכל הפעולות שהוא עושה וכל המילוי שיש בו זה חושך, אתה לא רוצה את זה, אתה לא מסודר לזה.

מה שאין כן, אם אתה מעלה את עצמך למעלה מעצמך, זה נקרא רוכש כוח השפעה למעלה מדעתך, מהרצון שלך האגואיסטי, אז אתה מתחיל להשוות את עצמך עם העליון. ואז אתה מתחיל לראות שהעליון הוא מלא אורות, הוא מאיר, ואתה מקבל ממנו שכל, רגש, מילוי, הכול, בתנאי שאתה קצת מתאמץ להזדהות עם העליון. זה הכול, כך אנחנו עולים ממצב למצב, ממדרגה למדרגה, מפרצוף תחתון לפרצוף יותר עליון, מכתר של תחתון למלכות דעליון.

תלמיד: מתוך הקטע הזה נובעת כזאת התרשמות, שעלינו להתחיל את העבודה מזה שהבורא שם אותך בחושך, ורק מזה אתה יכול לתאר.

באמת נכון. העבודה מתחילה מזה שאדם מרגיש שהוא נמצא בחושך, כי זה התנאי הראשון שעכשיו הוא יכול לעשות עבודה, שדורשים ממנו עבודה. אבל הוא לא מרגיש ואם הוא לא מרגיש שהוא נמצא בחושך אז מה יש לו לעשות? הוא לא קיבל תנאים לעבודה על מה שיעבוד?

תלמיד: והתנאי הזה כשהוא מקבל את החושך היא קריאה להתעוררות?

כן. יופי, נכון. לכן המקובלים שמחים בזה שמאיר להם החושך כי זו הזמנה לעלות.

שאלה: התהליך הזה שבו אנחנו מקבלים את המלכות של העליון ומנסים להעלות אותה לכתר, והמקובלים שמחים בזה, האם זה משהו שאנחנו כבר עוברים את זה בצורה יומיומית, יום יום, שעה שעה בעבודה שלנו או שזה משהו שעוד לפנינו?

גם אנחנו עוברים את זה אבל עדיין בצורה כזאת כמו שהעליון עושה במקום התחתון. כמו שממלאים אותנו בחלב אם, מטפלים בנו, אנחנו נמצאים כבר בעבודות אבל בצורה כזאת שאנחנו לא מבינים כל כך מה עושים עלינו ולא משתתפים בזה בצורה ריאלית. אבל כבר אנחנו נמצאים בפעולות כאלו שהעליון עושה עלינו. כל מיני שינויים, שינויי המצבים שאנחנו עוברים זו תוצאה מכך שהעליון עושה, ודאי שתמיד יש לנו אפשרות להוסיף בעצמנו בעיקר בחיבור ובכוונה כלפי הבורא. בחיבור בינינו ולכוון אותו לבורא.

שאלה: האם תפיסת המציאות הרוחנית היא תולדה של העבודה עם הדמיון שלנו?

המציאות הרוחנית היא לא תולדה מהדמיון. אנחנו צריכים דמיון, אין מה לעשות, כי אם אין לנו שום דבר, אנחנו צריכים לתאר לעצמנו איכשהו משהו, כי ראיית העתיד צריכה להיות באיזו צורה, ואם לא האדם לגמרי לא אדם. הוא שטוח, אין לו בכלל אפשרות לעשות שום תנועה כי בכל תנועה ותנועה אנחנו מתארים לעצמנו כבר את המצב הבא. זה כוח המחייה את החי וגם הצומח וגם בדומם רק לא רואים את זה. שהרצון לקבל חייב כדי להתקיים להרגיש את המצב העתידי שהוא משיג, ואם לא גם בצורת הווה הוא לא יכול להתקיים כי כל הבריאה נמצאת בתנועה מתחילת הבריאה לסוף הבריאה.

שאלה: האם יכולים לומר ככל שאנחנו מתקדמים החושך מתגבר והקשיים רק הולכים וגדלים בעיקר בחיבור בינינו?

זה נכון אבל בהתאם לזה אנחנו כבר מצוידים ברגש, בשכל, בניסיון שעברנו ויכולים ללכת למעלה מהדעת, מהשכל שלנו ולתאר לעצמנו מצבים יותר מתקדמים. כמו בחיים שלנו אנחנו עוברים מכיתה לכיתה.

תלמיד: אז הכול מאורגן כך שאנחנו נתעלה מעל?

כן ודאי. לא אנחנו עושים את הדברים האלה. אנחנו צריכים לבצע את מה שהמקובלים מקשרים אותנו לכוח עליון הם ממליצים לנו לבצע לעשות, וכך אנחנו כל פעם נותנים תגובות נכונות לכוח עליון והוא ממשיך לטפל בנו, לגדל אותנו.

שאלה: יש חברים שלא נמצאים איתנו. הם רצו להיות איתנו יחד, איך אנחנו יכולים לעזור לחברים בעשירייה שלנו, האם אנחנו יכולים לעשות את העבודה במקומם?

לא. אנחנו צריכים לעשות את העבודה שלנו, ורק עליהם לחשוב, כי אם הם רוצים להצטרף אלינו אנחנו מוכנים לקבל אותם או לתוך עשירייה נוספת, או אפילו לתוך העשירייה שלנו, תלוי איזה חברים, באיזה מצב הם נמצאים? אנחנו לא יכולים לעצור את עצמנו בהתקדמות שלנו כדי לטפל בהם. אנחנו צריכים לעשות פעולות שעל ידם אנחנו משפיעים לבורא עוד ועוד ולא לבני אדם. לבני אדם אנחנו מוכנים לעשות הכול כדי שהם יצטרפו וילכו יחד איתנו. אבל לא שאנחנו נטפל בהם שזה העיקר בחיים. בכל זאת מטרת הבריאה להשפיע לבורא, להגיע בזה להשתוות עימו.

שאלה: מה זה בונה בנו? איזה כלים זה נותן לנו זה שאנחנו מחויבים לעבור דרך החושך כדי שישיג את האור?

זה בדיוק בונה לנו כלים. בונה בנו כלים כי אנחנו בזה נמצאים בכלים דקבלה שצריכים תיקון.

תלמיד: מה זה אומר שהם עוברים תיקון? מה זה בונה בנו כבני אדם? מה זה עושה בנו?

אנחנו מקבלים מהבורא כוח השפעה רק בתנאי שאנחנו רוצים לקבל אותו במשהו כדי להביא אותנו לרצון לקבל, להצטייד בכוח השפעה, אז הבורא מעביר אותנו דרך כל מיני מצבים, דרך ייסורים, דרך בעיות, חיים ומוות. כל מה שהאנושות עוברת, וכל הדברים האלה מצטרפים לחשבון גדול אחד.

וכך אנחנו סוף סוף מתחילים להבין מרוב המכות ומצבים שאנחנו עוברים, מתחילים להבין שישנה מטרה לכל המצבים האלו, והמטרה היא יותר עליונה, עוד ועוד עד שמגיעים למצב שהמטרה היא כדי להתעלות למעלה מהמצבים שלנו לתפיסת המציאות, ליחס למציאות בצורה אחרת, שהבעיה היא לא במציאות ואותה צריכים לתקן, אלא אנחנו הבעיה ואותנו צריכים לתקן. ומתוך זה שמתייאשים מהעבודות שלנו לתקן את העולם, כך מקובלים מכנים את כל בני האדם שהם “מתקני עולם”, במיוחד אלה כל מיני פילוסופים.

אנחנו לא צריכים לתקן את העולם. בעולם אין מה לתקן. אנחנו צריכים לתקן רק את עצמנו כמו שלומדים מתפיסת המציאות שהכול בתוך האדם. ולכן אנחנו צריכים רק את עצמנו לתקן ולהפוך את היחס שלנו למציאות. אם אתה רוצה לעשות מציאות אחרת? תתקן את עצמך. אבל זה שאתה רוצה לתקן את עצמך בצורה אגואיסטית, אז אתה גם הופך להיות מקולקל מצד אחר, לאיזה סוציאליסט, פילוסוף, דמוקרט, יש לזה הרבה שמות, וגם אתה עובר כל מיני מצבים עד שאתה מבין שצריכים לתקן רק את עצמך ולא את העולם.

וביחס כזה שאתה מגיע להשפעה לכולם, וגם זה לא טוב, זה לא מספיק, גם זו קליפה, אלא כדי להשפיע נחת רוח לבורא. כך אתה באמת מגיע לצורת ההשפעה מוחלטת. זאת אומרת אתה צריך לעבור כאן כמה מצבים עד שסוף סוף אתה מבין במה היא באמת מטרת ההתפתחות שלך.

שאלה: לפעמים אומרים לנו לענות על מצבים לא נעימים לאגו שזה לטובה ולתיקון, ולפעמים אומרים לנו לענות, “תסבול, ככה הבורא יצר אותך”. אז מתי כך עונים לאגו שסובל?

אתה צודק. לפעמים אנחנו כמו שרב”ש היה אומר “שיסבול”, שמדבר על הגוף שלו. אבל באמת זו לא מטרת הבריאה, מטרת הבריאה היא ליהנות בכל התאים, בכל הנטיות, בכל הרצונות עד הסוף, מאפס ועד אין סוף. רק מתי אנחנו יכולים לעשות את זה? בתנאי ובמידה שכל הרצונות שלנו הם יהיו מכוונים בעל מנת להשפיע.

כך אני נהנה בהם עד אפס מקום כדי להשפיע לבורא, אבל קודם אני צריך בכל התאים שלי, בכל הרצונות שלי לכוון בעל מנת להשפיע, למלאות את כל תאי הנשמה שלי, תאי הרצון שלי, למלאות אותם באור של החסדים, ועל פני אור החסדים אני מוכן לקבל את אור החכמה ולא אחרת.

לכן “שיסבול” אני אומר לרצון לקבל שלי האגואיסטי, שהוא מחייב אותי ליהנות במה שאני ולו אני מתנגד, אני רוצה להגיע להנאה מהשפעה לבורא.

שאלה: האם אפשר להסביר את השמחה שמתעוררת בשעת החושך?

אז זה כבר לא חושך, זה נקרא “חשכה כאורה יאיר”. חושך זה כלפי הרצון לקבל, ו”כאורה יאיר” זה באור החסדים שמתגלה כאור של השפעה, כך זה קורה.

שאלה: מה הסיבה שהבורא קודם כל מתגלה בצורה הפוכה כדי אחר כך לגלות את פניו?

כדי לברוא בנו רצונות לקבל גדולים מאוד הוא מתגלה בצורת “דומה דודי לצבי”. הוא כאילו בורח מאתנו ומחזיר פניו לאחור, ובזה הוא בונה בנו רצונות לקבל אליו עד שנהפוך את כולם לעל מנת להשפיע.

שאלה: מה זה אומר לראות דרך העיניים של הקבוצה?

להשתדל להתלבש בחברים.

שאלה: קראנו שלמלכות אין לה מעצמה ולא כלום, איך זה בא לידי ביטוי בעשירייה?

שאף אחד לא דורש לעצמו אלא רוצה לעזור לחברים למלא את החסרונות שלהם, זה נקרא “ערבות” לאלו שנמצאים בסירה אחת.

שאלה: תחושת החושך הזו, איך זה מרגיש? מהם הרגשות ברמה האנושית שאנחנו מרגישים?

אני לא יכול להגיד. יש דברים שאנחנו לא יכולים למסור אחד לאחר כי זה תלוי בהרגשה האישית של האדם.

שאלה: שמעתי שהמקובלים שמחים בזה שמאיר להם החושך כי זו הזמנה לעלות. איך מקבלים את ההזמנה ומה לחשוב עליה?

הם שמחים בחושך כמו באור ואפילו יותר ממה שבאור מפני שזה נותן להם הזדמנות לעלות למצב יותר גבוה. לכן כמו שבעל הסולם אומר ש”אין מצב מאושר בעולמו של אדם כמיואש מכוחותיו עצמו”² כחושך. רק אם עכשיו ייתן צעקה לבורא אז זה יעלה אותו למדרגה יותר עליונה.

שאלה: עם כל קטע, עם כל שיעור מרגישים יותר ויותר רחוקים ממקור החיים וחוסר אונים, חוסר יכולת למלא אפילו תנאי אחד להתקדמות. אם אני לא יכול לעשות שום דבר, האם מספיק לייחס את כל המצבים לבורא, לשיטה שלו?

יהיו עוד תנאים נוספים, אבל בינתיים כן.

שאלה: איך אפשר לכוון להשפיע נחת רוח לבורא בזמן שאין איתו שום קשר?

אבל יש לך במקומו עשירייה, זו אותה התבנית שבה אתה נפגש עם הבורא. אם אין לך עשירייה, אז אין לך מקום להיפגש עם הבורא. זה כל ההבדל בין דת שיכולים להתפלל, לצעוק, לבקש ולהיות בקשר כביכול עם הבורא, לבין חכמת הקבלה שהיא שיטה לגילוי הבורא לנברא בעולם הזה, כך כתוב, זו הגדרת חכמת הקבלה.

מה ההבדל? שחכמת הקבלה מגלה את הבורא לאדם, הוא מתחיל להכיר את הבורא כמשהו הכי חשוב, הכי קרוב אליו. כי הבורא מוליד את הנשמה שלו, מטפח, מפתח וממלא את הנשמה שלו, זה מורגש באדם כדבר המרכזי, הפנימי ביותר שיש לו. מה שאין כן אמונות, דתות, פילוסופיות למיניהן, הן רק מבחינה לוגית, שכלית, ואז משיגים בשכל. לכן הדבר הזה לא נקרא השגה, זה ההבדל. חייבים אנחנו לשמוע למקובלים כי הם פותחים לנו כלים חדשים לגמרי להשגת הבורא.

שאלה: מה יכול התחתון לתת מעצמו למלכות של העליון, הרי אין לו כלום מעצמו, האם זו רק שמחה?

התחתון נותן לעליון כלים שבהם העליון יכול להתגלות, בלי שהתחתון ייתן כלים העליון נשאר ללא גילוי אלא בניתוק מכל הנבראים.

(סוף השיעור)

---

1. “אם ה’ לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו” (תהילים קכ”ז א)↩
2. “אין מצב יותר מאושר בעולמו של האדם, אלא בשעה שמוצא עצמו כמיואש מכחותיו עצמו” (פרי חכם- אגרות קודש, 57(↩