GEVURAH: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN
Baal HaSulam. Study of the Ten Sefirot. Vol. 1. Part 4. Chapter 1, item 7
שיעור בוקר 08.08.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
ספר “תלמוד עשר הספירות”. כרך א’, חלק ד’,
עמ’ 214, דף רי”ד, פרק א’, דברי האר”י, אותיות ז’ – י’
קריין: “תלמוד עשר הספירות”, כרך א’, חלק ד’, עמ’ 214, דף רי”ד, פרק א’. דברי האר”י, אות ז’.
אות ז’
יש כח ע”ס באור העליון
“ונתחיל לבאר מציאות העקודים מה ענינו. דע, כי האור העליון, אשר הוא חלק הראוי להתלבש באצילות, אשר יש בו כח היוד ספירות, אף על פי שעדיין לא ניכר היותם מ יוד אורות רק אחר גמר העקודים, אמנם ודאי, אשר נ הכח של יוד אורות אלו היה בהם תחילה, רק לפי ס שלא היה האור נגבל תוך הכלי, ע לא היה ניכר עדיין מציאות היותן יוד.”
קריין: אות מ’, אור פנימי, מתייחס לי’ אורות.
פירוש אור פנימי לאות ז’
“מ) דהיינו רק אחר, שנגלו ויצאו ב’ הפרצופין: ע”ב, וס”ג דא”ק, אשר האור נכנס ויצא עשרה פעמים מן הכלי, שע”י כניסות ויציאות האלו נעשה הכר של יוד אורות מובדלים זה מזה. כמ”ש לקמן.”
את זה אנחנו צריכים להבין לאורך כל הדרך. כניסת האור ויציאת האור זה מה שבונה את הכלי. ואם אנחנו מדברים על ספירות, על החבילה של הרצונות, אז דרך כניסה ויציאה, על ידי זה שהאור נכנס ויוצא, נכנס ויוצא הוא בזה בונה את הרצון. כך אנחנו גם בחיים שלנו, טועמים פעם ראשונה, פעם שנייה, פעם שלישית, בכל דבר, ואז אנחנו מבינים איפה אנחנו נמצאים, באיזה רצון ואיך להשתמש בו.
שאלה: מה זה אומר שהאור נכנס ויוצא מהכלי בעבודה שלנו?
אנחנו מרגישים, לא מרגישים, מבינים ולא מרגישים, באיזה תנאים אנחנו מתקרבים ומתרחקים, וכך אנחנו בונים בנו תאי זיכרון, ממלאים אותם, ומתוך זה, כמו שכתוב “אין חכם כבעל ניסיון”, אנחנו מתחילים כבר להיות מוכנים לעבודה יותר ויותר מורכבת. כך זה בחיים שלנו. מה ההבדל בין המומחה לאדם הפשוט? המומחה עבר הרבה פעולות ובדק בהן את כל המצבים ולכן הוא יכול לעבוד, ומכל הניסיון שצירף לעצמו, שאגר בעצמו, הוא מתחיל להיות איש מיוחד.
תלמיד: כתוב בתחילת הסעיף הזה שבאור העליון יש כוח של עשר ספירות, האם גם במקרה הזה כל פעם זה יוצא ונכנס?
עשר הספירות האלה שיש באור העליון הם סתם אור העליון. רק כשהוא נכנס ויוצא, נכנס ויוצא בכל הכלים, אז אנחנו מתחילים להרגיש שבאמת יש באור העליון עשר אורות.
קריין: אות נ’. “הכוח של י’ אורות אלו”.
“נ) בטרם שנתפשטו לעקודים, דהיינו בע”ס של ראש, אשר שם נבחנות עה”ס שהן רק בכח ולא בפועל (כנ”ל פרק זה סעיף ל’).”
קריין: אות ס’. מתייחסת ל”שלא היה האור נגבל תוך הכלי”.
“ס) והגבלה זאת מתחלת להגלות רק על ידי זווג דהכאה ועליות או”ח ממטה למעלה, דהסתכלות השניה הבאה אחר התלבשות האור בנאצל, דהיינו אחר עקודים, כמ”ש לפנינו, משא”כ על ידי הסתכלות הראשון שבמלכות של ראש, אין האור נגבל, כמ”ש לעיל, וזכור זה.”
קריין: אות ע’. מתייחס ל”לא היה ניכר עדיין”.
“ע) ואפילו בהתפשטות שמראש ולמטה גם כן אינו ניכר שהן יוד אורות, רק שיוד האורות נחשבים כמו אור אחד, והוא משום שכל ההבחן שבאורות הוא רק מבחינת הכלים שהם מתלבשים בהם, וכיון שאין כאן עוד אלא כלי אחד, נחשבו ג”כ עשר האורות לאור אחד.”
קריין: אות ח’, דברי האר”י.
אות ח’
המשיך אור העקודים מפה עד הטבור, וחזר ונסתלק למקורו לפה
“והנה כאשר רצה המאציל העליון, להוציא בחינת הכלי ההוא הנקרא עקודים, מה עשה, המשיך האור שלו למטה, עד מציאות סיום שיעור הראוי להיות נעשה ממנו בחינת פ עקודים, שהוא מפה עד הטבור, צ ואחר שהמשיכו חזר ונסתלק האור ההוא למעלה ק במקורו בפה.”
קריין: אות פ’ קטנה. מתייחסת ל”עקודים”.
“פ) מלכות של ראש מכונה פה, ומלכות של גוף מכונה, טבור, והט’ ספירות הראשונות דגוף מתחילות להתפשט מהפה, דהיינו ממלכות של ראש, ומסתיימות בטבור שהוא מלכות דגוף. וכל המקום שמטבור ולמטה עד סיום הגוף, נבחן לספירת המלכות בלבד. ואע”פ שמטבור ולמטה נבחנות ג”כ עשר ספירות אמנם הן בחינת אור חוזר, ואור נקבה, ונבחנות למקבלות שלא יוכלו להשפיע. ולפיכך נבחן, התפשטות האור ישר מהפה ולמטה, רק עד הטבור ושם נפסק, מחמת המסך הנמצא שם בטבור.”
קריין: אות צ’. מתייחסת ל”ואחר שהמשיכו חזר ונסתלק האור”.
“צ) והיינו בסוד הסתכלות ב’. כמ”ש לעיל בדברי הרב (ח”ג פרק י”ב) ע”ש, הבא אחר שנמשך האור בכלי, ולא מקודם לכן, כמ”ש לעיל (באו”פ פ”ז סעיף ס’).”
שאלה: הוא מתאר איך מלכות דראש יורדת לגוף. איך מקובל מרגיש את זה, האם הוא קודם עושה חשבון בראש ורק אחרי זה יורד לגוף או שזה קורה במקביל?
זה לא יכול להיות יחד. קודם כל הוא עושה חשבון בראש ומה שיש בראש מתפשט בגוף בהדרגה. כמו בעולם שלנו, אדם קודם כל עושה חשבון בראש ואחר כך הוא מחליט, ומה שהחליט בראש הוא מבצע בגוף.
תלמיד: מה זה אומר שאנחנו עושים בעבודה שלנו בעשירייה את אותו החשבון בראש?
ודאי שאנחנו קודם עושים את זה בראש. לדוגמה, אתם מתיישבים יחד ומדברים ביניכם ומתוך זה מחליטים, “אנחנו צריכים לעשות כך וכך. חסר לנו כך וכך כדי להתקדם”. את ההחלטה הזאת אתם מבצעים אחר כך בקשר ביניכם, בהגברת הקשר, בפעולה גשמית וכן הלאה.
תלמיד: האם מה שעכשיו תיארת זאת העבודה של הראש והגוף?
כן.
שאלה: הוא כותב שבעשר הספירות של הסוף יש אור נקבה ששייך לאור חוזר אבל לא יכול להשפיע. מה זה אומר?
אור נקבה הוא אור שמקבל ולא משפיע. נקבה הכוונה שהיא יותר חלשה מהזכר, שאין לה רצון לקבל על מנת להשפיע. בלהשפיע על מנת להשפיע היא כן יכולה להיות.
שאלה: בסעיף ס’ כתוב שההסתכלות הראשונה היא במלכות של ראש, איפה קורית הסתכלות ב’?
הסתכלות ב’ היא בטבור.
שאלה: אמרת בשיעורים הקודמים שהמסך תמיד נמצא בפה דראש. וכאן, בסעיף האחרון שקראנו, יש תהליכים שהם קורים במלכות דגוף, בטבור. האם זה לא אומר שהמסך כן פועל במלכות דגוף?
גם שם עובד המסך, אבל זה נקרא שהוא נמצא בפה דראש ושולט על כל הגוף.
תלמיד: אם הוא תמיד נמצא בפה, אז איך הוא פועל בטבור?
המסך שעומד בפה דראש הוא קובע מה שיקרה בכל הגוף.
קריין: אות ק’ קטנה, מתייחסת ל”מקורו בפה”.
“ק) היא מלכות של ראש, המכונה פה, והיא נחשבת למקור ושורש, של כל האור המתפשט בגוף המדרגה, כי היא שהמשיכה אותו ע”י הסתכלות ראשונה (ח”ג פרק י”ב) הנעשה בה.”
קריין: אות ט’ דברי האר”י.
אות ט’
רשימה שנשארה אחר הסתלקות האור נתהווה לבחינת כלי
“ונודע הוא, כי האור העליון כשהוא מתפשט וחוזר ונעלם, מניח רושם חותם למטה בהכרח, והנה אותו האור, שהוא הרשימו הנשאר למטה, כאשר נסתלק אור העליון ונעלם במקורו, אז נשאר אור רשימו ההוא למטה, בלתי אור עליון ההוא, ואז על ידי התרחקו (של) אור הנשאר ונתהוה בחינת כלי, ר כי סבת התפשטות האור והסתלקותו אחר כך גרם להעשות מציאות כלי.”
קריין: אות ר’. מתייחסת ל”כי סבת התפשטות האור”.
פירוש אור פנימי לאות ט’
“ר) כי עיקר כלי נעשה ע”י הרשימו הנשארת אחר הסתלקות האור, כמבואר כאן בדברי הרב, ואם כן שניהם שוין בעשית הכלי. ולפיכך צריכים כאן ב’ זווגים, הנקראים: הסתכלות א’ והסת”ב, כי הסת”א היא להתפשטות האור, והסתכלות ב’ היא להסתלקות האור, שעל ידי שתי בחינות זווגים הללו, נשלמות כלי קבלה של המדרגה, וזסו”ה כאשר שש ה’ להטיב אתכם כן ישיש ה’ וגו’. כי שש וישיש פירושם זווג, ויש זווג עליון להאביד שפירושו הסתלקות האור, כמו שיש זווג עליון להיטיב שפירושו התפשטות האור, כנ”ל, ולפיכך מכונים שניהם ששון.”
שני הזיווגים האלה נקראים אז “ששון”, שמחה גדולה.
קריין: אות י’, דברי האר”י
אות י’
לפי שהאור נסתלק בבת אחת נעשה רק כלי אחד, ונקרא כתר
“ולפי כאשר האור הראשון חזר ונסתלק היה מסתלק ש בבת אחת וברגע אחת, לכן כל מציאות אור הנשאר נעשה מציאות כלי אחד, והוא נקרא בחינת כלי, הנקרא כתר, כי עדיין האור העליון, לא היה נבדל ביוד ספירות, כי עדיין לא היה ניכר היותן יוד ספירות. ומה שנקרא כתר ולא ספירה אחרת, הטעם הוא, כי לעולם הכתר קרוב אל המאציל.”
קריין: אות ש’ קטנה, “בבת אחת וברגע אחת”. אות ש’.
פירוש אור פנימי לאות י’
“ש) ואע”פ שנעשים שם זווגים דהכאה בדרך הסתלקות האור, ויוצאות משום זה, ד’ קומות של ע”ס זו למעלה מזו, כמ”ש לפנינו, עם כל זה נחשב להסתלקות אחת ברגע אחד, משום שאור העליון מזדווג עם המסך בדרך הזדככותו והעלמתו, וע”כ אין הזווגים הללו נבחנים להתפשטות.”
כשזה עולה בחזרה, אלו לא זיווגים של ההתפשטות אלא של ההסתלקות.
תלמיד: הבנתי שהסתכלות א’ זה להסתכל על התענוג, להעריך את כל מה שיש בו, והסתכלות ב’ זה אומר לטעום, ואחר כך כבר לנתח בתוך עצמך את התענוג הזה ולהגיד שזה טוב ומתאים.
נגיד שזה בינתיים כך.
שאלה: המלצת לכל קבוצה לשבת באיזו ישיבה יום יום כמה דקות ולחדש לעצמה פעולות שהיא צריכה לעשות, ומה כל חבר דורש מהקבוצה. אתה יכול להרחיב למה התכוונת?
אני לא יכול להרחיב, כי אם אתם עושים זאת, אז דיברתי סתם, אבל אם לא, אז כדאי לכם לחשוב כדי שיהיו קצת יותר חיים פנימיים בתוך העשירייה.
תלמיד: לכל עשירייה יש לפחות שני מפגשים, יש עשיריות שיש להם אפילו שלושה, חוץ משיעור צהריים ותפילות עולמיות.
בסדר גמור, אז אין לזה עוד מה להוסיף.
אנחנו עברנו את תשעה באב, הוא עבר קצת קשה, כך היה מורגש, הרבה אנשים הרגישו כבדות, שבירה, שהיא האמת נמצאת ביסוד הבריאה. כי תשעה באב זה לא סתם שהגיע זמן מסוים לפני אלפיים שנה ונחרב איזה בית, אלא הפגם הזה כבר היה בבניית אדם הראשון ואחר כך הוא התגלה בימים האלה בכל שנה ושנה עד שלפעמים הגיע לשבירה כזאת כמו בית המקדש הראשון, בית המקדש השני, ועוד כל מיני צרות ובעיות, אבל השורש שלו הוא כבר בבריאת האדם הראשון, בבריאת המערכת הכללית. מקום הלידה וההופעה של היצר הרע הוא המקום והסיבה לכל התופעות האלה.
שיהיה לנו כל טוב, עברנו את זה, עכשיו מתקדמים לשמחות.
(סוף השיעור)