GEVURAH: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Lesson on the topic of “For Every Penny Joins Into A Great Amount”

שיעור בוקר 08.08.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: שיעור בנושא – פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול – קטעים נבחרים מן המקורות.

כל העבודה שלנו היא להעביר בפרוטות, בחלקים קטנים, מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. אנחנו צריכים להתרגל לתהליך הזה ולהבין שזה תהליך מאוד מאוד גדול, חשבון גדול, ושדווקא כך אנחנו מגיעים לתוצאה השלמה.

ודאי שיש בהרגשה שלנו, ברצון לקבל הכללי שלנו, הרגשה ששוב חוזרים לעל מנת לקבל, שוב לא מצליחים, שוב לא נמצאים במחשבות נכונות וכן הלאה, וזה אורך המון זמן, ואנחנו עושים פעולות שכאילו אין בהן שום חידוש, אבל אחר כך בהצטרפות כל הפרוטות אנחנו מתחילים להרגיש שבכל זאת זה עובד והכול מצטרף יחד, וכך אנחנו מגיעים למטרה.

לכן העיקר כאן זו הסבלנות ועזרה הדדית. לאט לאט ללמוד בדרך שאנחנו תלויים זה בזה, שאף אחד לא יכול לסיים את העבודה שלו, אלא כולנו, על ידי דוגמה, תמיכה, על ידי איזו התקשרות בצורה רוחנית איכשהו, אנחנו עוזרים זה לזה וכך מתקדמים. העיקר זה רק עקביות וסבלנות, ולכן זה נקרא “פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול”. כל היגיעה שאנחנו משתדלים לעשות, אולי אנחנו מצליחים על ידה ואולי לא, זה כבר לא כל כך תלוי בנו, אבל היא כפרוטות שמצטרפות לחשבון גדול, אנחנו מגיעים לכוח השפעה ובזה מתחילים להרגיש השתוות הצורה עם הבורא. ככל שמגיעים בינינו לחשבון גדול, כך אנחנו מתקרבים לבורא.

קריין: קטע ראשון של הרב”ש.

“מטרם שהאדם סיגל לעצמו שיהיה מוכן לקבל שלמות אין הוא יכול לראות את שיעור הדרך שכבר עבר בדרכו למטרת השלמות, כי רק בגמר עבודתו הוא יכול לראות ולא באמצע, מטעם שלא יוכל לקבל את שפעו ית’ מטרם שיש לו כלים שלמים המוכנים לזה. לכן אנחנו צריכים לחזק את עצמנו ולומר שכבר אנחנו עומדים קרוב להיכל המלך, כי כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול ויכול להיות שעוד מעט נראה שהפתח פתוח לפנינו ונזכה להכנס ולהשתעשע עם המלך.”

(הרב”ש. אגרת ס”ה)

שאלה: מה חסר כדי שנראה שאנחנו כבר בשלמות?

רק לצרף את כל הפרוטות האלה, את כל ההזדמנויות לחיבור, לא יותר מזה. הכלי שבור וצריכים לאסוף אותו, לאחד אותו, רק זה חסר.

תלמיד: ומה תלוי בנו בחיסרון הזה?

הכלי הזה הוא אנחנו. בכל אחד ואחד מאיתנו יש רצונות ובינתיים אלו רצונות שדוחים זה את זה, ואנחנו צריכים להשתדל לעשות כאלה פעולות כך שהרצונות האלה יתחברו זה אל זה, זאת אומרת לימוד, ומתוך הלימוד לקבל התעוררות ומתוך ההתעוררות לבקש מהבורא שיעשה את זה. בסך הכול, הכול נגמר בכוח התפילה.

שאלה: מה אנחנו יכולים להחזיק כחשוב, התפעלות, הפצה?

כל מה שאמרת נכון, אנחנו צריכים לקבץ כוחות להפצה ולהשפעה הדדית ולחיבור וללימוד, כל מה שיש לנו בחכמת הקבלה להשגת המטרה, לחבר את כל המאמצים האלה עם הידע, עם השכל, עם הכול יחד, ולבקש מהבורא שיחבר אותנו.

שאלה: במשך העבודה עצמה יש השפעה שגדלה, מצטבר משהו?

כן, ודאי. אנחנו אוספים את כל היגיעה שלנו ואת כל הידע והשכל והרגש, וכל אחד שמשפיע על החבר, והחבר משפיע בחזרה על עוד חברים וכן הלאה, כל זה מצטרף ומצטרף, עד שכל הנטיות שלנו מתחברות בינינו כמו בשתי וערב, כמו ברקמה, וכך אנחנו מתחברים בהשפעה הדדית.

שאלה: כתוב כאן שרק בסיום העבודה הוא יוכל לראות את כל השלמות. מהו גמר העבודה עד לסיום?

כשאנחנו מגיעים לחיבור, חיבור ממשי, החיבור הראשון אבל כבר רוחני, אז אנחנו יכולים להבין, להרגיש, לראות איזה דרך עברנו וכך אנחנו יכולים להתקדם הלאה. אבל לפני כן לא, כי זה יפריע לנו, זה יגרום לעצירה.

תלמיד: אז מה זה החיבור הראשון הרוחני הזה?

החיבור הרוחני הראשון הוא שאנחנו מרגישים עד כמה אנחנו קשורים ותלויים זה בזה, ושהנטייה קדימה היא רק בחיבור ואנחנו צריכים לזה עוד כוחות וכך אנחנו מתקדמים. אין הרבה פרטים, אלא רק מתוך זה שאנחנו עובדים.

שאלה: איך לא מגיעים למצב שהאדם עובד ומתאמץ ובסוף כשיפתחו את הקופה הוא יראה שהקופה ריקה, כמו בדוגמה של בעל הסולם שהסבל סחב את המזוודה הלא נכונה?

כי הוא לא תיקן בדרך את הכוונות שלו, לכן ציפה לשכר אחר ממה שנותנים לו. זה ההבדל, השכר אחר.

תלמיד: אז יכול להיות שבן אדם עובד ומתאמץ, והשאלה היא למה הוא מצפה, איך הוא בודק את עצמו.

אבל בדרך אנחנו רואים עד כמה כל אחד מאיתנו לאט לאט משתנה והשכר שהוא רוצה משתנה. קודם לא היה לו בכלל שום קשר לחברים ועכשיו יש לו יותר, קודם לא היה לו שום עניין בהשפעה ועכשיו הוא חושב על השפעה, קודם הוא לא חשב שיש איזו מטרה מיוחדת בלימוד חוץ מידע, ועכשיו הוא כן מבין שמטרת הלימוד היא דווקא חיבור של כל האנושות, של כל באי עולם, של כל המין האנושי בחזרה למערכת אדם הראשון. וככל שמתקדם לזה, כך הוא מרגיש יותר עד כמה משתנים בו היוצרות, עד כמה משתנות ההבחנות הראשונות ומתחלפות להבחנות מתקדמות יותר.

תלמיד: אפשר לומר שאם אדם בודק כל פעולה וקושר אותה ככל שמסוגל לחברים ואז לבורא, אז הפרוטות מצטרפות?

נכון, בצורה כללית זה נכון.

קריין: קטע מס’ 2 של הרב”ש.

“ידוע שהכלים שלנו באים משבירת הכלים. “שבירת הכלים” נקרא, שרוצים לשמש עם הכלי קבלה בעמ”נ לקבל, וזהו בחינת פירוד מה’, שהיה בעולמות עליונים. וגם ע”י חטא דעץ הדעת, שנפלו הכלים לתוך הקליפות, ואנו צריכים להעלותם משום שאנו באים מהכלים שלהם. וע”י זה שאנו עובדים עם הרצון לקבל שלנו, הבאים משם בעמ”נ להשפיע, ע”י זה נתקנו כל פעם חלק מהכלים האלו, הנמצאים בקליפות, ומעלים אותם להקדושה, ע”י זה שאנו רוצים לשמש רק עם הכוונה בעמ”נ להשפיע נחת רוח להקב”ה.

ובכל פעם ופעם שבכל יום ויום, לאט לאט מתבררים חלקים מהקליפות, הנקראים “מקבל בעמ”נ לקבל”. ומתקנים אותם, שיוכלו לשמש עמהם בעמ”נ להשפיע. והסדר הוא, שמעלים איזה חלק להקדושה, ואח”כ שוב יורדים למצב של קבלה, ושוכחים אפילו שיש ענין של השפעה. אבל אח”כ שוב האדם מקבל עליה, ושוב לוקח את חלק של הרצון לקבל שבו, ומתגבר עליו, ושוב מתקן אותו בעמ”נ להשפיע. וחוזר חלילה כל פעם, עד שמקבל שיעור מסויים של קבלה, שקבל תיקון דהשפעה, שבשיעור הזה יהיה מקום להכנס בתוכו שפע עליון. והכלי הזה נעשה ע”י זה שמצטרפות כל העליות, שהיה לו, לכלי אחד, כמו שכתוב “פרוטה פרוטה מצטרפת לחשבון גדול” (סוטה ח’).”

(הרב”ש. מאמר 13 “מדוע חג המצות נקרא ‘פסח'” 1987)

גם כאן הוא אומר שהעבודה שלנו, ההתקדמות שלנו היא שכל צעד וצעד הוא בפני עצמו, כך היה בשבירת הכלים וכל כלי נשבר בתוכו מתוך הקשר שלו עם האחרים. ודווקא שבירת הכלים זה דבר הכרחי ביותר להשגת הדביקות בבורא, כי בלי שבירת הכלים לא היו מתגלים בכלל אותן ההבחנות שאנחנו צריכים לתקן, כדי להידמות לבורא.

ולכן הוא אומר כאן, שהכלים שהיו מלכתחילה מחוברים כולם, נשבר הקשר ביניהם, ועכשיו אנחנו צריכים להשתדל על ידי המאמצים שלנו לחבר אותם יחד. פעולת החיבור מתחילה ממצב שאנחנו לא יודעים כלום בזה, ורק צריכים בינתיים לבנות את התכונות שלנו, הרצונות שלנו, הרגשות שלנו, טעם, ריח, מישוש, כל מיני הבחנות לחיבור הכלים, כדי שנדע שכך אנחנו מחברים אותם נכון וכך לא נכון, ובינתיים ללמוד אם זה בסדר או לא בסדר.

זה כמו ילדים שבגיל הצעיר הם לומדים עם כל מיני משחקים איך את זה לחבר וזה לא, זה מתאים או לא – וזה בעצם כל החיים שלהם, וזה לוקח הרבה זמן. אחר כך הם נכנסים לחשבונות יותר גדולים, עליונים – על ידי מה אנחנו יכולים לזרז את ההתפתחות שלנו, איך אנחנו יכולים לחבר את הדברים האלה שלא היו מחוברים. מה אנחנו צריכים לצרף לזה, איזה שכל, איזה רגש. זאת אומרת ברוחניות זה בעל מנת להשפיע, שיהיה לנו יותר כוח וכך אנחנו מגיעים למצב שכל פרוטה מצטרפת לחשבון גדול, ואנחנו לומדים איך לחבר.

וזו כל העבודה שלנו בחיים, בכל דבר, בכל מקום. אולי זה נסתר מאיתנו, אבל הכול עובד למען החיבור בלבד. ואנחנו בצורה כזאת מתקדמים לזה שהכול מצטרף לתמונה אחת, ובזה מבררים עד כמה אנחנו שונים וקרובים והכול כדי להגיע לאיחוד.

שאלה: זה נכון להרגיש כל יום שאין לי ההצטברות של הפרוטות ולהמשיך? ומאיפה לקחת כוח להמשיך את העבודה היומיומית, מתי אגו שלי יקבל את השכר?

אנחנו צריכים לחפש ויותר טוב להיות מכוונים לעבודה נכונה, והעבודה הנכונה שלנו זה יהיה השכר. זה כמו בעולם שלנו אדם שאוהב את המקצוע שלו והוא אומן, אז הוא לא מחפש מתי ישלמו לו תמורת מה שהוא עושה, אלא העשייה בעצמה בשבילו זה תענוג. זה ההבדל בין האדם הרגיל לאומן, למאסטר. ולכן כך אנחנו צריכים לראות את הדברים, זה חשוב במיוחד בתחילת הלימוד.

שאלה: איפה מצטברות הפעולות האלה שאנחנו עושים, ומהי פעולת ההצטברות הזאת?

פעולת ההצטברות זה כשאנחנו רוצים בכל זאת למצוא קשר בינינו, להקים קשרים ולהביא את עצמנו לצורה משותפת, אחידה אפילו. אז הפעולות האלה מצטברות בינינו, אבל במצב שאנחנו לא כל כך מרגישים בתחילה איפה אנחנו באמת מתחברים.

רצוי מאוד להשתדל לראות כמה כל אחד במשך היום מתאסף עם האחרים, וכאילו מוריד כל פעם את הפרוטה מעצמו לתוך הכלי המשותף שלנו את היגיעה, כי פרוטה זה יגיעה. וכך נראה כל פעם שמצטרפים יותר ויותר.

תלמיד: וההצטברות הזאת היא פעולת חיבור שמצטברת לחשבון העשירייה, על החשבון שלי, על החשבון של הכלי העולמי, איפה זה בדיוק מצטבר?

זה יצטבר בכלי המשותף שלנו, ואם אתם נמשכים זה לזה, אז אתם יכולים להרגיש ששם זה נמצא כתוצאה מהמאמץ להתחבר.

תלמיד: ככל שהעשירייה עושה יותר פעולות של חיבור, אפילו שני חברים בתוך העשירייה שמתחברים, אז כל העשירייה מרוויחה מזה ומתקדמת בסופו של דבר?

כן, אבל זה לא עניין של חיבור פיזי, זו יותר נטייה פנימית.

תלמיד: מה יקרה בשלב הבא, זאת אומרת הצטבר והצטבר, ומה אז?

עד שזה מגיע למצב שההצטברות הזאת הופכת להיות לתופעה רוחנית, ואתם מרגישים בה תופעה רוחנית ממש, כלי רוחני, גילוי הבורא, ואת עצמכם נמצאים בחיבור רוחני, בתכונה רוחנית.

שאלה: יש מצבים בעשירייה שחבר רוצה להתחבר בעשירייה, ויש אנשים שמתנגדים. למה זה קורה?

אני לא יודע, אתה צריך לדבר עם החברים שלך, יכול להיות שאם הם מתנגדים אז יש שם כוונה נכונה ומחשבה נכונה, למה הם לא רוצים לקבל אותו, וזה לא שייך למה שאנחנו עכשיו מדברים. אם יש חברים שמתנגדים, אז צריכים להתחשב קודם כל עם החברים ואחר כך עם אותו חבר שקרוב אליך, ואליהם הוא לא כל כך קרוב.

שאלה: מה לעשות כדי לרצות עוד ועוד יותר רוחניות כי כאילו הרצון הזה בורח כל הזמן, אפילו אם אני מחפש בפנים, אני לא מוצא את זה, מה לעשות?

אתה צריך לרוץ אחריו כמו שאתה רץ אחרי מישהו שאתה רוצה לתפוס אותו. להשתדל יותר ויותר, ואז יהיה לך ברור מה חסר לך כדי שהמחשבה הזאת ורצון הזה יתייצבו בך. תשקיע בזה זמן ומאמץ.

שאלה: כיצד הופכים כל מאמץ ויגיעה ועבודה שייחשבו בסוף שהם פרוטה?

אני מרגיש כל הזמן בכל רגע ורגע שיש לי הפרעות חדשות ואני צריך לאסוף אותן ולחברם יחד.

תלמיד: איך מחברים אותם?

במאמצים פנימיים. כשאני רואה שאני צריך לקבל אותם והם באים ממקור אחד ומכוונים אותי למטרה אחת, ואני צריך רק לחבר את כל הסיבות יחד וכל המטרות יחד, לייצב אותם כך שאין לי כלום חוץ מהפעולה לחבר ביניהם.

שאלה: מתי אפשר לומר שהצלחתי להרוויח פרוטות עבור החברים ולא עבור עצמי?

על זה אתה צריך לענות. וככל שאתה משתדל בכל פעם לראות בהפרעות האלה לא הפרעות אלא פעולות המכוונות אותך למטרה.

שאלה: האם בכל רגע נתון, אני יכול לדעת כמה אני קרוב או רחוק מהמטרה?

תשתדל, צריכים להתאמץ כדי לקבל לזה רגש, עד כמה אתה קרוב או רחוק מהמטרה וזה תלוי עד כמה תהיה קרוב לחברים.

תלמיד: למה זה נסתר מאיתנו?

זה נסתר כדי שאנחנו נגלה לזה חשיבות ונבקש רגש וכוח.

שאלה: האם עצם המחשבה שכל הזמן אני אוסף פרוטות זו לא גישה אגואיסטית?

לא, כי אני אוסף את כל פרוטות היגיעה שלי כדי יותר להתקרב לחברים ודרכם לבורא. תבדוק את עצמך לְמה אתה נמשך.

שאלה: אם חשוב לנו לדעת שהקב”ה דורש רק עבודה והיגיעה היא השכר, מה נותנת לנו הידיעה על הצטברות של הפרוטות חוץ מתקווה לשכר?

בסדר גמור, אבל השכר הוא היגיעה בעצמה, שאני יכול להתייגע למען הבורא? אם אני עושה מאמץ כדי להידמות לבורא, כדי להתחבר אליו, כדי לעשות כמו שאני מבין מה שהוא רוצה, אז אני מקבל מזה תענוג, אם לא, אני צריך להתפלל, לבקש חשיבות לעבודה הזאת ולבקש תענוג עבור זה, אני רוצה לקבל תענוג מהיגיעה. כשאני מתגבר על העצלות שלי, על היצר הרע שלי, אני רוצה לקבל מזה תענוג ולא סבל. וכך מתקדמים.

תלמיד: אז מה משנה בכלל החשבון הגדול שאליו זה מצטבר?

תבררו. אנחנו כאן מבררים רק את הנקודות בדרך, אבל על כל צעד ושעל פרטי שיש לכם בדרך אתם צריכים לברר. אני לא יכול להיכנס לכל אחד, לתוך המצבים הפרטיים שלו ולחטט ולסדר שם, זו לא העבודה שלי, זה העבודה שלכם דווקא.

שאלה: מה עושים אם מרגישים שהחשבון נהייה יותר כבד מיום ליום, ולא שמתרוקן?

זה סימן שאתה לא התקדמת אתמול אם היום זה נראה לך הרבה יותר כבד מאתמול. זה כמו בבית ספר שנותנים לך תרגילים ואתה מבצע אותם, אז למחרת אתה יכול לעלות לעוד תרגילים יותר קשים, וככה זה בשרשרת. לכן אם נעשה לך הרבה יותר קשה, סימן שאתה לא עשית תרגילים אתמול, שלשום וכן הלאה.

תלמיד: מה עושים במצב כזה שלא מצליחים לעשות את התרגילים האלה?

לא מצליחים, צריכים לבדוק מה הבורא רוצה מאיתנו ואיפה פספסתי, לא עשיתי את התרגילים האלה. אם אתם הולכים בדיוק איתנו יחד יום יום עם הקטעים האלה, עם המאמרים, עם כל מה שאנחנו עושים, אז הם בדיוק נמצאים בזרימה הנכונה כדי לקדם אותנו בלי קפיצות, ממש ליותר ויותר השפעה. כך אנחנו משתדלים.

תלמיד: אני מרגיש שיש חברים שמיום ליום לא מצליחים להתחבר איתם יותר, זה נהייה יותר קשה?

לעבוד על זה יותר, ודאי. ודאי שמיום ליום זה יהיה יותר ויותר קשה, אבל זה סימן שאתם צריכים יותר להשקיע.

תלמיד: אבל לא יודעים במה להשקיע.

“איש את רעהו יעזורו”, אין שום דבר חוץ מזה, רק בערבות.

תלמיד: אבל איפה נכנסת פה הערבות? כי אתה רוצה להתחבר עם החבר אבל לא יודע איך.

בעזרה הדדית. שאפילו שאני לא רוצה ולא מסוגל לחיבור, אני בכל זאת משחק לפניהם כאילו שאני מצליח ומסוגל ונותן להם דוגמה כזאת חיצונית ממני, והם כל אחד כך לאחרים, ו”מלא לשמה” מגיעים “לשמה” מה שנקרא.

תלמיד: אבל אם מנסים ומרגישים שהחבר לא רוצה, הוא מתרחק, בורח, אז מה לעשות, לעזוב את זה?

סימן שהבורא נתן לנו תרגיל יותר קשה ואנחנו חייבים להשקיע בו יותר, לראות בחבר הזה את העבודה המשותפת שלנו. להכניס אותו יותר לקבוצה, ככל האפשר, לעשות כל מיני פעולות שבהן אתם יכולים לחבר אותו יותר אליכם. להשתדל להיות בקנאה, תאווה וכבוד וככל שאתם יכולים לעורר אותו כדי שהוא יתעורר.

תלמיד: אני שואל בעניין עבודה של חבר מול חבר, לא עשירייה מול חבר אחד, מה לעשות בצורה כזאת כשלא מצליחים?

לא לחשוב על זה שלא מצליחים. אצלך הדגש הוא על “לא מצליחים”, בשבילי לא מצליחים זה מקום העבודה, ואצלך לא מצליחים זה מקום הנפילה, וזה לא טוב. אנחנו תמיד נרגיש את עצמנו בדרך שלא מצליחים, אבל זה ייתן לנו רק מקום איך להתקדם עוד יותר, להשקיע עוד יותר.

אם אנחנו רוצים לעשות פעולות על מנת להשפיע, ושהבורא הכין לנו כל העבודה הזאת, שבר את הכלי, הרחיק בינינו, הכניס לכל אחד רצון אגואיסטי וכן הלאה, אז אנחנו צריכים להבין שיש לנו כאן כל הזמן עבודה. כי לרוחניות אנחנו נכנסים, מגלים אותה כשאנחנו יכולים בינינו לחבר את עצמנו לרצון אחד, לכוונה אחת יותר נכון. ואין לנו שום טענות, אנחנו כל הזמן נמצאים בעבודה ולא מחכים מהיום למחר שאנחנו נגיע לגמר תיקון, אלא זו הדרך.

שאלה: הוא אומר שכל העליות מצטברות לחשבון גדול, ונדמה שדווקא כל הירידות צריכות להצטבר לחשבון גדול, הרי שם אנחנו רוכשים את הכלים. הוא מדבר כאן על עליות, אז הן מצטברות כתמונה אחת שלמה?

כל העליות מתחברות יחד לעליה אחת, שהיא כבר מדרגה ואני עולה עליה, והירידות הן רק כדי לעורר אותי לעשות מאמץ לעלות, לכן אנחנו צריכים את העליות. כשאנחנו משתדלים להתחבר בינינו, אנחנו משתדלים להתקרב לבורא, משתדלים להידמות לו וכך אנחנו עולים. אלא מה, לעשות מאמץ לרדת? ודאי שלא, רק לעלות, רק להתקרב לבורא בצורת השפעה, חיבור.

תלמיד: איך לקבע את הסיכום הזה?

רק על ידי החברים. כולנו יחד מגיעים לאיזשהו סיכום, הסיכום הזה כבר קיים ונקבע, וממשיכים למדרגה הבאה.

שאלה: יש הרגשה מאוד ברורה שללא תענוג אי אפשר להמשיך, אתה משקיע מאמץ בעשירייה ומיד אתה מחפש שכר, כמו שאתה נכנס לאיזה מלכודת שאתה לא יכול לצאת ממנה. איך להגיע לזה שהעבודה תהפוך לשכר ואני לא אצפה למשהו?

לא העבודה אלא החיבור. חיבור מתגבר עם החברים חייב להיות לפני כשכר שאני רוצה להשיג.

שאלה: עד היום ביקשת מאתנו לפנות לחבר שהתרחק פעמיים עד שלוש ולא מעבר לכך. בתשובה האחרונה נתת לנו הנחייה בעצם לפנות כל הזמן לאותו חבר, לנסות לקרב אותו מחדש. אשמח לדעת מה עלינו לעשות?

אולי לא הבנתי בדיוק את השאלה ותצטרכו להסביר לי אותה שוב. כפי ששמעתי כך עניתי, ויכול להיות שלא שמעתי נכון או לא שמעתי מספיק. אני מאמין לכם שיש שם בעיה שלא נגעתי בה.

תלמיד: אין ספק שאנחנו באמת מבינים ויודעים עד כמה אנחנו רוצים לקרב כל אחת מאותן נקודות שבלב שמתרחקות מאתנו. אנחנו מבינים את החשיבות של הדבר. אין ספק גם שכל אחד מאתנו היה רוצה לפנות יותר מפעמיים שלוש לאותם חברים. אנחנו נשמח לדעת כיצד עלינו לנהוג כדי לשרת את המטרה הנכונה?

אני לא יודע. כתוב “אין חכם כבעל ניסיון”. כל קבוצה כבר בעלת ניסיון בלסדר את עצמה, לחבר את עצמה, לעלות מעל כל הקשיים, ומבחוץ יכולים לתת רק עצות כלליות מאוד כי כל אדם הוא עולם בפני עצמו. לכן אם יש שם באמת בעיה שלא מסוגלים לפתור אז נדבר על זה מחוץ לשיעור ואני מוכן להשתתף אתכם בדיון ואולי למצוא פתרון.

שאלה: נשמע שהעבודה שלנו היא כל הזמן להפוך את היגיעה לשכר, להפוך את העבודה לאמנות, למצוא טעם דווקא במאמץ עצמו.

כן.

תלמיד: האם זאת עבודה נכונה פשוט לחפש תענוג בעבודת החיבור עצמה?

לא. מי אמר לך שזאת המטרה? המטרה היא דביקות מתגברת בינינו וכלפי הבורא.

תלמיד: בשביל לעשות את העבודה לקראת הדביקות אני צריך כל הזמן להגדיל את החשיבות של העבודה, ואמרנו גם למצוא טעם בעבודה, להפוך אותה לשכר.

לכן יש לך קבוצה. אדם לבד לא יכול לספק לעצמו הרגשת גדלות בהשפעה.

תלמיד: אבל לחפש את הגדלות דרך העשירייה, דרך החברים, זה כיוון נכון?

כן. אבל גדלות במה?

תלמיד: גדלות ההשפעה, גדלות החיבור.

כן.

תלמיד: אבל גם פה השאלה שלי היא, האם אני מרמה את האגו או שהוא מרמה אותי? כי בלי שכר אני לא יכול להתקדם לחיבור. שכר אני מצייר כגדלות החיבור עצמו, גדלות ההשפעה, להיות דומה לבורא. השאלה אם זה כיוון נכון לעבודה כל הזמן לחפש את הגדלות?

גדלות הבורא צריכה להיות כל הזמן לפנינו כבעיה שכלפיה אנחנו מודדים את הכול.

שאלה: בכל שיטה יש איזו צורה למדידה של ההתקדמות, בדרך כלל זה כמה ידע אדם צובר. השאלה האם בדרך של חכמת הקבלה אפשר לבנות גם איזה ציוני דרך פנימיים? כי אנחנו רואים שעם השנים אנחנו מאוד משתנים וכן קורה משהו. האם כדאי שיהיו לאדם בדרך איזה ציוני דרך שהוא מתקדם או שזה אמור להיות בערפול כזה עד שמגיעים לתיקון?

יש לנו כל מיני ציוני דרך אבל אנחנו עדיין לא מזהים אותם. נדבר על זה.

קריין: כן. קטע מספר 3 של הרב”ש.

“משל, במלך שרוצה לשלוח סך גדול דינרי זהב לבנו למדינת הים. והנה כל בני מדינתו גנבים ורמאים, ואין לו שליח נאמן. מה עשה, הלך ופרט את הדינרים לפרוטות ושילחם על ידי שליחים רבים, באופן שלא יהיה כדאי להם הנאת החמס שיפגמו בשבילה בכבוד מלכות.

שבאופן זה, דסדר זמנים בנפשות רבות, אפשר על ידי הארות הימים, לברר כל הניצוצין קדישין שנעשקו בידי הקליפות, מסיבת החטא דעץ הדעת כנ”ל.

וסוד הנפשות רבות הוא, בחינת התפרטות לאורות הפנימיים, ובחינת ימים מרובים הוא, בחינת התפרטות לבחינת אורות חיצוניים, ופרוטה ופרוטה מצטרף לחשבון אור הגדול שחטא בו אדם הראשון, ואז יהיה גמר התיקון.”

(הרב”ש. מאמר 10 “לאיזה דרגה האדם צריך להגיע שלא יצטרך להתגלגל” 1984)

שאלה: אני מרגיש שאני יודע שאני צריך להתחבר עם כל האנושות כדי להגיע לדבקות שלמה עם הבורא, אבל מצד שני אני מרגיש שאני רוצה לברוח מכל בני האדם, משהו בתוכי לא יכול לסבול בני אדם. איך לאזן את שני המצבים הללו?

אתה צודק, זו הרגשה נכונה, כי לפי האגו שלך אתה לא יכול לסבול אף אחד. ועם זאת לפי מטרת הבריאה, הבורא ברא אותך בצורה הפוכה מהמטרה, ובמידה שאתה מתקן את עצמך, אתה מתקרב למטרה. אז בסוף הדרך אתה תזדהה עם כולם, תתחבר עם כולם, תאהב את כולם, תכיר את הצורה האמיתית של כל בני האדם, שהם כולם חלקים מהנשמה שלך, ואז תגיע לדבקות השלמה בבורא, “מאהבת הבריות לאהבת הבורא”. בינתיים אתה נמצא בצורה שאתה מתאר. אני מסכים איתך שכך היא הדרך, וכך הוא המצב הראשון, ההתחלתי. אז בו אתה כבר נמצא, ועכשיו נמשיך.

שאלה: איך אנחנו הופכים את הרצונות שלנו מקבלה להשפעה?

על ידי המאור המחזיר למוטב. כשאני רואה שאני הפוך ממה שצריך להיות, ואז אני מתפרץ בבקשה לבורא והבורא מתקן אותי. זה מתחלק להרבה מצבים אגואיסטים, הרבה בקשות, והרבה תיקונים מלמעלה, אבל בסופו של דבר זה מה שקורה. הבורא מתקן כל פרט ופרט, וכל פרוטה מצטרפת לחשבון גדול.

שאלה: צעדי ההתקדמות בעבודה הרוחנית הם ההשתוקקויות של האדם בתוך הלב, בחיבור בין חברים, באהבה בין חברים, בזה אנחנו בונים את דמות הבורא כשמקשרים את כל החברים באהבה, בזה האדם רוצה ליהנות לבורא?

כן.

תלמיד: הקשר של האהבה והחיבור עם החברים זה מה שייקרא “בורא” בשלב מסוים, ככול שהאדם יוכל לתאר את זה?

כן.

שאלה: מהי המידה הזאת “פרוטה”, זה בחשיבות, באיכות?

פרוטה זאת המידה הכי קטנה, במשקל, בכל דבר שיכול להיות. בדרך כלל זה בכוח, כל פרוטה ופרוטה כשאנחנו צריכים להשקיע כוחות, כל הכוחות האלה מצטרפים לכוח אחד גדול, שעל ידו אני מעלה את עצמי לדרגת הבורא עוד ועוד ועוד.

שאלה: במשל עצמו, כשהוא אומר “ואין לו שליח נאמן” מדובר על האגו שלי?

כן.

תלמיד: ו”שליחים רבים” זאת הקבוצה שלי?

“שליחים רבים” זה כל מיני אמצעים.

תלמיד: ומהם ה”ניצוצין”? בזכות הסטרא אחרא שעשתה את העבודה שלה, אנחנו אז יכולים לתקן?

כן.

שאלה: כתוב בקטע שנשמות רבות זאת חלוקה של אורות חיצוניים, ויש גם חלוקה של פנימיות שאפשר בזה לבטא את כל הניצוצות, איך אפשר להבין את זה?

לא צריכים להבין את זה עכשיו, זה רק יבלבל אתכם, תמשיכו כמו שאנחנו לומדים ואז זה יסתדר. אל תיכנס לפלפולים כמו מדען, את מה שלא נכנס לרגש תזרוק בינתיים. אנחנו עובדים רק עם מה שנכנס לרגש, זה העיקר, כי אנחנו צריכים לתקן רצון, רגש זה רצון.

אם הרצון שלי עדיין לא מקבל את זה, נגיד אני לא יודע בשביל מה אני צריך להתחבר, בשביל מה להתחבר עם החברים, בשביל מה להתחבר עם כל האנושות או משהו כזה, אז אני עוזב את זה. אני לא לוחץ על זה כי אין לי עם מה לעבוד, אני צריך לעבוד עם הדברים שהם לפני זה, וכך בהדרגה אנחנו מתקדמים. זה מאוד חשוב.

שאלה: הוא מדבר כל הזמן על עליות וירידות, ושצריך כל הזמן לאסוף פרוטה ופרוטה. כולם נמצאים בעליות וירידות באותה הדרך, אז מה ההבדל בין מי שנמצא בתחילת הדרך או אמצע הדרך, לבין מי שכבר ממש עוד מעט מגיע לסופה?

לתלמיד בכיתה א’ יש בעיה להבין איך צריכים לכתוב אותיות, ולמדען גדול יש בעיה איך לחבר את חלקי הבריאה בשמיים או משהו כזה, יש הבדל, אבל העבודה בעצמה היא אותה עבודה, זאת יגיעה במאמץ ובחיבור.

תלמיד: מדובר על כך שצריך להגיע למצב שהכול מצטבר, ולפני ההצטברות יכול להיות שהוא לא יודע את זה בכלל, הוא אולי מרגיש הכי גרוע, וגם מי שנמצא בתחילת הדרך מרגיש עליות וירידות, אז מה ההבדל ביניהם בפועל, בין אותו ילד בכיתה א’ למדען?

בכלים שלהם. לילד יש כלים קטנים ועדיין אין שכל ורגש מחוברים, ולמדען השכל והרגש מחוברים, יש לו ניסיון, והוא יודע לאיזה מצב הוא צריך להגיע, זה מצב אחר. תמיד כשאנחנו עולים ממדרגה למדרגה המצב בין המדרגות הוא ריק, ריקנות.

בעל הסולם כותב לנו באגרת, שכשראיתי אותך בחוסר אונים התמלאתי בשמחה, שאלת אותי למה אני שמח, אז אמרתי לך שברשעים הגדולים האלה, הגמורים, אני רואה את ההתפתחות, את העלייה, את הדרגה הבאה. “אין חכם כבעל ניסיון”, כלומר, ככול שיש לו ניסיון אז הוא יודע איך לעבור את זה במאמץ, בהגיון, בחיבור. ואם עדיין הניסיון שלו לא מספק לו כוחות בזמן שהוא נמצא בין המדרגות, אז הוא עדיין סוחב את עצמו, עד שיגיע ל”אין חכם כבעל ניסיון”.

תלמיד: אז בעל הניסיון הוא כבר שמח במצבים שהוא עובר?

הוא יודע שכך צריך להיות, ואת חוסר האונים הוא גם צריך לאסוף, כי בזה אחר כך הוא מגלה את המדרגה הבאה.

תלמיד: אז איך נוצרת ההזדקקות להצטברות הזאת שעליה הוא מדבר, לחשבון הגדול שמצטבר ומתגלה לו, אם הוא כבר שמח אז איך נוצר החיסרון לזה?

כי יודעים שזה הכלי, כי כבר מתחילים להבין שהחיסרון, הייאוש, חוסר האונים, הריחוק, כל הדברים האלה, הם לא תופעות לוואי ואני רוצה לזרוק אותם אלא הם בעצמם הכלי.

תלמיד: אז זה האוצר שאותו רוצים?

כן. על ידם אני מגיע למצב שאני טועם נכון את מה שבעל הבית רוצה לתת לי.

תלמיד: אז כשאדם מגיע למצב שהשכר הוא כבר היגיעה שלו, זאת ההצטברות של הכול?

כן.

קריין: קטע מספר 4.

“אנו צריכים תמיד להסתכל על המטרה, שהיא “להטיב לנבראיו”. ואם היצר הרע בא לאדם ושואל אותו כל הקשיות של פרעה, לא לדחות אותו בקש, אלא לומר, עכשיו עם השאלות שלך אני יכול להתחיל בעבודה דלהשפיע”. אם אני הולך למעלה מהקושיות במצבים האלה, עשיתי איזה דבר, אני נמצא באיזה מצב, ובא היצר הרע ושואל, בשביל מה, למה, עזוב, זה לא בשבילך, אם כאן אני הולך למעלה מזה, זה נקרא “למעלה מהדעת”.

“זאת אומרת, שלא להגיד על השאלות של יצר הרע, שהוא בא אליו בכדי להוריד אותו מדרגתו, אלא להפוך, לתת לו עכשיו מקום עבודה”, שהיצר הרע בא דווקא כדי לתת לו עכשיו מקום עבודה. “שע”י זה הוא יעלה בו עכשיו בדרגות השלימות. היינו, שכל התגברות בעבודה נקראת “בחינת הליכה בעבודות ה'”, כי “פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול”, היינו שכל התגברויות מצטרפות לשיעור מסוים, הנצרך להיות כלי לקבלת השפע”. 

(הרב”ש. מאמר 22 “כל התורה היא שם אחד קדוש” 1985)

רב”ש אומר לנו כאן דבר עצום, שדווקא בצורה כזאת אנחנו מתקדמים. ועל ידי מה? כאן מאוד חשובה מידת החיבור בין החברים, כי בכל מצבי החולשה האדם לא מוצא שום כוח, רצון, התעוררות, משהו שיעלה אותו קצת, שיגרה אותו, ורק מהקשר עם החברים הוא יכול לקבל כוח נוסף.

אנחנו צריכים להבין שאת כל הכוח להתקדמות אנחנו חייבים לקבל מהקבוצה כי אין לנו מקום אחר, או חס ושלום מהסטרא אחרא, או מהחיבור בקבוצה, אלה הדברים היחידים שיש לנו במערכת שלנו. לכן אם אנחנו רוצים להתקדם לגמר החיבור, לגמר התיקון שלנו, אנחנו חייבים להשתדל עוד קצת להתחבר ככול האפשר בינינו בעשירייה, ולקחת משם התעוררות וכוחות חיבור.

עוד קצת ועוד קצת, את הכול להוציא משם, אפילו אם לא נראה לנו שם שום דבר, בכל זאת משם להוציא את הכוחות. כמו שאתה אוכל מאיזה סיר, אין שם כבר שום דבר אבל אתה בכל זאת משתדל למצוא בו אולי עוד קצת פירורים, כך אנחנו צריכים להשתדל לקבל את כוחות החיבור מתוך הקבוצה. זאת באמת העבודה האמיתית שלנו וזה מה שייתן לנו צעד קדימה, רק בצורה כזאת.

שאלה: מה זה אומר לחלק את הזמנים בין הנשמות?

אם יש לנו קבוצה ואנחנו רוצים לעשות פעולות, הפעולות שלנו כולן צריכות להיות פעולות מחוברות. אני הייתי ממליץ לכל קבוצה לשבת באיזו ישיבה יום יום כמה דקות ולחדש לעצמה פעולות שעליה לעשות, מה שכל חבר דורש מהקבוצה, וכך נעשה את הפעולה הרוחנית.

שאלה: פעולה שביצעתי אתמול בקלות כשאני בא לבצע אותה היום היא קשה מאוד, האם זו התגברות או שזה בגלל התרשלות?

זה בגלל שכל יום אתה מקבל תוספת רצון אגואיסטי כדי לתקן אותו, לכן תיגש לאותה הפעולה בתנאים של היום ותצליח.

שאלה: מה הן הפעולות בתוך העשירייה שעוזרות לנו לצבור את הפרוטות?

רק חיבור.

שאלה: האם יש פעולות רוחניות שיכולות להגביר או להקטין את ההצטברות של הפרוטות?

מה שאנחנו לומדים, אין יותר. זה הרצון לקבל שאנחנו צריכים לעבוד איתו, נגדו, בתפילה, בחיבור וכן הלאה.

שאלה: איך להבין אם התגברתי על משהו או שסתם דחיתי אותו, והאם בכלל יש דבר כזה שדוחים משהו לעתיד?

זה לא תלוי בנו. יכול להיות שעשיתי גרם אחד של עבודה, אבל בזה פתחתי לאחרים דרך לעשות עבודה גדולה וקשה. ויכול להיות הפוך, שהם עשו עבודה קלה ואני צריך עכשיו לעבוד על זה בכך וכך פעולות וזמן. זה לא ענייננו. אנחנו צריכים לראות מה אנחנו יכולים בכל רגע לעשות יותר לחיבור בינינו ומבינינו לבורא, זו הדרך, שום דבר חוץ מזה.

תלמיד: איך להתייחס להרגשה הזאת שהבורא נותן לי כל יום אלפי הזדמנויות של תיקון, ובמקרה הטוב השתמשתי באחת מהן וכל השאר איכשהו לוחצות עלי?

יכול להיות שכך זה נראה לך, אבל אם אתה בוחר את הפעולה הזאת כדי לחבר חברים ואחר כך לחבר אותם לבורא, אז זו הפעולה הנכונה, אתה לא צריך לדאוג ליותר.

שאלה: אמרת לקבל כוחות מהקבוצה ולא מהסטרא האחרא. איך אפשר לזהות שאני מקבל כוחות מהקבוצה ולא מהסטרא אחרא?

תקבל מהקבוצה ככל שאתה מתחבר לקבוצה כדי להשפיע להם.

שאלה: האם הידיעה שפרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול היא זאת שצריכה לעזור לצאת ממצב של סבל?

כן, ודאי. פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול זה אומר שהתיקון שלנו הוא הדרגתי, בפרוטות, בפרוסות.

שאלה: בקטע 3 כתוב “שבאופן זה, דסדר זמנים בנפשות רבות, אפשר על ידי הארות הימים, לברר כל הניצוצין”. במה נבדלים סדר הזמנים והארות הימים או שהם זהים?

הם זהים. סדר הזמנים זה אומר שכל רגע פועלים עלינו ניצוצין חדשים כל פעם יותר ויותר, הארות קטנות, והן מקדמות אותנו קדימה, מפתחות אותנו בגשמיות וברוחניות. ודרכנו זה גם יורד על כל המציאות, על בני האדם הרגילים ואחר כך על החי, על הצומח והדומם.

שאלה: מה קורה לרצונות הלא מתוקנים שלנו?

הרצונות הלא מתוקנים שלנו הם יתוקנו כי כל הרצונות שלנו נמצאים במערכת אחת. לא יכול להיות שאם אנחנו עוסקים בתיקון רצונות, אז הם לא משפיעים על רצונות כאלה שלא קיימים כביכול בפעולה הזאת. הנשמה היא כמו הגוף שלנו, זו מציאות שלמה, מערכת שלמה, ואם אנחנו עושים משהו באיזה קצה, אז בטוח שכל הגוף מרגיש את זה, רק אנחנו לא מודעים לזה. אבל עוד מעט נגיע לרגישות כזאת שאנחנו כן נרגיש שכל הרצונות שלנו, המחשבות שלנו, כולם עוברים שינוי.

שאלה: מהי התוצאה שהאדם התגבר על הרצון לקבל והוסיף עוד פרוטה?

התוצאה מזה היא שהוא משדרג במקצת את כל הגוף שלו ומעלה אותו במקצת למעלה, וכך עוד קצת ועוד, דרך חיבור עם החברים ועם הבורא.

שאלה: האם זה נכון שכאשר אתה משפיע, אתה בסוף מושפע יותר חזק בהרגשה מהאחרים?

כן ולא. אתה מושפע יותר, נעשה רגיש יותר, אבל אתה מעבד את זה בכלים יותר מתוקנים, ולכן אתה לא משתגע עם העולם הזה, אתה לא מתפעל כל כך ממה שמתפעלים האנשים הרגילים בעולם הזה, אתה מקבל את הדברים בכלים מתוקנים.

שאלה: האם ניתן להבין מקטע 3 שרוחניות היא כמו שריר שיש לו זיכרון שאם משתמשים בו הוא מתחזק וזוכר תמיד שהפעילות עושה לו טוב, ואם לא משתמשים בו הוא מתנוון ונחלש?

נכון, יפה אמרת.

שאלה: איך אפשר לתת דוגמה לחברה שלא מתעניינת ברצונות ובמאמצים של החברות? אני מאוד שמחה כאשר היא מגיעה אבל היא נעלמת שוב והאכזבה והריקנות נשארים בלב.

תנסו להשפיע עליה בצורה כזאת שאתם רוצים להדליק לה אש קנאה, קנאה, שהיא תקנא במה שיש ביניכם ואז תראו כמה היא נמשכת אליכם. כביכול יש לכם יותר ממה שיש לה. אתן מתחברות ויש לכן יותר ידע ושכל ורגש ורוחניות שאין לה, ושהיא תרגיש כמה היא מפסידה מזה שלא קשורה אליכן. כדאי, דווקא בכוונה טובה כדי לגרות אותה, כדי שהיא תתקרב, לכן זה אפשרי.

שאלה: איך להרגיש שכל פרוטה היא הון עצום?

אנחנו מתקיימים למעלה מזמן, תנועה ומקום לקראת אין סוף. זה משהו שקיומנו האמיתי נמצא להתגלות לפנינו, ולכן כדאי לנו להתקרב ולעבוד. העבודה הזאת היא דווקא בעולם הזה, לא להשאיר לנו שום דבר לעולם הבא, וכך אנחנו נתקרב לאמת.

שאלה: מהו המדד בעבודה ובהתקדמות?

במידה שאנחנו קשורות יחד בלב ונפש.

“האדם, כל יום שחופר את חפירת היסוד, הוא חופר בעומק הקרקע, ולא מה שעבד אתמול הוא חוזר לעבוד עוד הפעם אותו דבר. אלא ההתקדמות היא בעומק. ושיעור עומק החפירה הוא, עד שיקבל צורך אמיתי לעזרת הקב”ה, שיעזור לו, שיהיה לו רצון לעבוד בלהשפיע. “ופרוטה פרוטה מצטרפת לחשבון גדול”. עד שמכל החפירות הוא מגיע לעומק, שכבר יכולים לבנות עליו בנין, שיהא ראוי לזכות לנרנח”י של הנשמה, מה שהאדם צריך לזכות.”

(הרב”ש. מאמר 16 “מהו היסוד שהקדושה נבנית עליו” 1988)

הרב”ש אמר את זה יפה כל כך.

קריין: שוב קטע 5.

“האדם, כל יום שחופר את חפירת היסוד, הוא חופר בעומק הקרקע, ולא מה שעבד אתמול הוא חוזר לעבוד עוד הפעם אותו דבר. אלא ההתקדמות היא בעומק. ושיעור עומק החפירה הוא, עד שיקבל צורך אמיתי לעזרת הקב”ה, שיעזור לו, שיהיה לו רצון לעבוד בלהשפיע”. שיעור עומק החפירה עד שיקבל רצון לעבוד בעל מנת להשפיע.

קריין: שוב קטע 5.

“האדם, כל יום שחופר את חפירת היסוד, הוא חופר בעומק הקרקע, ולא מה שעבד אתמול הוא חוזר לעבוד עוד הפעם אותו דבר.” זאת אומרת מה שהיה אתמול – הלך. כל יום מחדש “אלא ההתקדמות היא בעומק. ושיעור עומק החפירה הוא, עד שיקבל צורך אמיתי לעזרת הקב”ה, שיעזור לו, שיהיה לו רצון לעבוד בלהשפיע.” במה אנחנו צריכים למדוד את ההצלחה שלנו היום לעומת אתמול? אנחנו יותר בחוסר אונים, בחוסר כוחות, בחוסר הבנה, אבל ברצון גדול שהבורא יעזור לנו. אין לי, אין לי, אין לי כלום חוץ מדבר אחד, רצון לעזרת ה’ “”ופרוטה פרוטה מצטרפת לחשבון גדול”. עד שמכל החפירות הוא מגיע לעומק, שכבר יכולים לבנות עליו בנין, שיהא ראוי לזכות לנרנח”י של הנשמה, מה שהאדם צריך לזכות”.

(הרב”ש. מאמר 16 “מהו היסוד שהקדושה נבנית עליו” 1988)

שאלה האם זה נכון פשוט לבקש מהבורא הדרכה, הנחייה כל פעם שאני עומד לעשות משהו, זה נחשב כבקשה, זה נחשב להיות קרוב אליו?

אתה צודק. אבל בתנאי שזה יהיה באמת מתוך הרצון שלך ולא סתם אתה קורא שכך צריך להיות. אתה צריך להשתדל להביא את הבקשה שלך מעומק הלב.

שאלה: למה הבורא אירגן את תהליך התיקון לפי העקרון – “פרוטה ופרוטה מצטברת לחשבון גדול”, מה הבעיה לאפשר כאילו גדילה במאמצים גדולים?

זה לפי בניית הרצון לקבל. הוא צריך להיות מעורב עם כוונה על מנת להשפיע ולהגיע לתיקונים הדרגתיים שאנחנו נוכל לקלוט את הרצון לקבל עם הכוונה על מנת להשפיע על פני הכוונה הקודמת על מנת לקבל. אז בצורה כזאת אנחנו מגלים פער בין שני העולמות, דעת ולמעלה מהדעת, עולם הגשמי ועולם הרוחני. גשמי זה נקרא על מנת לקבל, רוחני על מנת להשפיע. אנחנו צריכים בצורה כזאת להשתדל להתקרב לרוחניות ולהתחיל לרכוש אותה למעלה מהגשמיות לפי הערכים שלנו, שזה בשבילנו יהיה כלמעלה. וכך נתקדם.

לא יכול להיות בפעולה אחת, בהחלטה אחת. אנחנו צריכים לקבל על כל הבחן והבחן גשמי הבחן רוחני ולהעריך את ההבחן הרוחני למעלה מהגשמי. והגשמי נמצא בנו ואנחנו צריכים להתמודד לעלות למעלה ממנו, ככל האפשר. ואי אפשר, אז אנחנו מבקשים מהבורא דרך חיבור עם החברים. יש לנו כאן עבודה מאוד גדולה במאמץ שלנו הפנימי נגד האגו שלנו. להשתדל להתעלות, לקבוע לעצמנו קיום חדש, צורה חדשה.

שאלה: החיסרון והייאוש הם הכלי שאנחנו בונים מתוך העבודה המשותפת, אהבת החברים זו תכונת הבורא, ואז אנחנו מקבלים את המילוי. אחרי שמקבלים את המילוי החפירה היא יותר עמוקה, האם זה אומר שכל המילוי שהיה לנו נעלם?

הוא לא נעלם, הוא נסתר מאיתנו. אתה יכול להגיד “נעלם ממני”, אבל שום דבר לא נעלם ברוחניות, אין היעדר ברוחני, אבל כדי שאני אעבור לשלב הבא אז השלב הקודם נעלם. אנחנו רואים זאת בחיים שלנו, בטכניקה, בכל דבר, אם אני עובר מדרגה לדרגה, אז מה שהיה לי בדרגה הקודמת בדרך כלל נעלם כדי שאבנה דרגה חדשה בצורה עצמאית מתחילתה ועד סופה, וכך זה כל פעם יותר ויותר. אנחנו רואים זאת בפרצופים, שאם הפרצוף הישן מזדכך ובמקומו מגיע פרצוף חדש, אז מהפרצוף הישן יש לנו רק רשימו.

תלמיד: אותו המילוי שאנחנו מקבלים שמכבה את החיסרון, מהי העבודה שלנו בעשירייה כלפי החברים בשלב הזה?

רק להתחבר עוד ועוד אף על פי שיש לנו כל מיני שינויי מצבים ויחסים. לא להסתכל על זה, אלא כן להיות בהתגברות על החיבור.

שאלה: איך בכל זאת לחפור כל פעם לעומק? יש כזאת הרגשה שאני כל פעם מתחיל מחדש את החפירה, הבורא כאילו מכסה את הבור ואני שוב חופר אותו.

תנסה כל פעם להחליט שאתה עכשיו עושה עבודה אמיתית מהתחלה ועד הסוף ואתה לא עוצר, אתה הולך על הכול כדי להגיע לחיבור, ואז עם החיבור השלם שהשגת אתה מגיע לבורא. על זה כתוב “סוף מעשה במחשבה תחילה”, שעם הסוף אתה רוצה להגיע לבורא, לתת לו ולהגיש לו את זה, לכן אתה הולך עד הסוף על החיבור ככל שאתה מסוגל היום. אל תחשוב על זה שזה יהיה סוף אלא אין סוף, וכך תתקדם.

שאלה: האם יכול להיות מצב שהאדם כל פעם חופר את הבור של אתמול?

לא. אף פעם זה לא יכול להיות. אף פעם אין לנו רשימות שהן חוזרות, תמיד הן מתחדשות, “ויהיו בעינייך כחדשים”.

שאלה: למה אנחנו מתקדמים ברוחניות רק דרך תפילה? למה התפילה היא המאמץ האחרון, קצה כל המאמצים שלנו? מה כל כך חשוב בתפילה?

איך אתה יכול להתקדם? אין לך כוח רוחני. אם אתה רוצה להתקדם באמת ברוחניות, אין לך שכל, אין לך רגש, אין לך כלום, יש לך רק חוט דק מאוד, קשר עם הבורא כשאתה מבקש שהוא יעזור לך. על ידי מה אתה נכנס לרוחניות? לא על ידי שכל ורגש, גם אין לך אמצעים אחרים, אלא יש לך רק דבר אחד, קשר צדדי, חוט דק מאוד, קשר עם הבורא כמו תינוק שקשור לאימא. מה יש לו חוץ מאימא? כלום. אבל בזכות זה שיש לו את הקשר הזה הוא משתמש בו, גדל ונעשה גדול. כך אנחנו.

שאלה: כלפי מה שאמרת שרשימו אף פעם לא חוזר על עצמו בעבודה שלנו, האם זה רק כשאנחנו נמצאים בהשגה רוחנית, או גם במצב הנוכחי שלנו אנחנו עובדים עם רשימו או עם כמה רשימות?

תמיד זה כך, הרשימו ובכלל העולם כולו לא חוזרים.

שאלה: לקבל צורך וחיסרון אמיתי בעזרת הבורא כדי שיהיה רצון לעבוד בעל מנת להשפיע, ולזכות לאורות של נרנח”י, האם זה אותו הדבר?

כוח השפעה ואורות נרנח”י הם לא אותו הדבר. כוח השפעה זה צמצום, מסך ואור חוזר, שאני מכין את עצמי לבורא שיעשה איתי מה שהוא רוצה, שיתלבש בי וכן הלאה. נרנח”י ומה שקורה הלאה זה כבר במה שהוא ממלא אותי, ואז אני מרגיש את זה כנרנח”י.

שאלה: מה הופך את חוסר האונים מתחושה גשמית שמציקה לאגו להבחנה רוחנית?

אם אני הולך בכיוון הגשמי, אז אני לא עושה שום דבר לגוף ולנשמה שלי, אלא אני עובד על איזה שקר שנותנים לי כדי שאשחק עם זה. יש אך ורק פעולה אחת שהיא פעולת החיבור, פעולת התיקון, וכדאי לי כל הזמן לחשוב על זה ולהתקרב לזה.

שאלה: האם יש סדר פעולות איך להפוך את זה לדרישה לחיבור?

רק על ידי קבוצה. אני יכול להסתובב כמו כלב עם הזנב הרבה זמן ולא להגיע לשום פתרון, אבל בקבוצה אנחנו משיגים את זה מהר מאוד. כי זה האופי של הקבוצה, זה הטבע של הקבוצה, וכשהיא מדברת על משהו, אז מהר מאוד היא מגיעה לפתרון הנכון, גם אם זו קבוצה קטנה ולא מוצלחת כביכול, כי כך היא בנויה לפי טבעה.

שאלה: האם זה רע לקחת כוח מהסטרא אחרא כדי להתקדם?

אסור לנו לגעת בעל מנת לקבל, בצורות האגואיסטיות, רק בתנאי שהן מתעוררות ומתערבבות בנו, אז אנחנו חייבים להילחם נגדן. אבל לא שאנחנו צריכים בעצמנו להתקרב לעל מנת לקבל, אנחנו בכך לא מתקנים אותן, אלא ההיפך, אנחנו נמצאים תחת השליטה שלהן.

שאלה: האם נוכל להתחבר בצורה פנימית יותר על ידי פעולות פנימיות מאשר על יד פעולות חיצוניות כמו פגישות וכנסים, או שתמיד בעולם הזה שהוא עולם המעשה זה נחוץ?

גם זה וגם זה. ראיתי שגם הרב”ש מאוד תמך בפעולות חיצוניות, בסעודות, בחיבורים. בהתחלה כשהייתי אצלו, אז כולנו, כל הקבוצה הגדולה, היינו יוצאים לטיול ליום יומיים בדרך כלל לכיוון צפון והוא תמך בזה והשתתף. אחר כך הוא תמך קצת פחות ביציאה אבל בסעודות ובחיבורים הוא כן תמך.

לכן אני חושב שאנחנו צריכים לחדש לפחות את הסעודות הווירטואליות וגם לחדש כנסים מקומיים, אבל את הסעודות בטוח.

(סוף השיעור)