HOCHMA: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Baal HaSulam. Study of the Ten Sefirot. Vol. 1. Part 3. Inner Observation. Chapter 11, item 1

שיעור בוקר 26.07.22 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

תלמוד עשר הספירות, כרך א’, חלק ג’, עמ’ 179,

הסתכלות פנימית, פרק י”א אותיות א’-.ב’, פרק י”ב, אות א’

פרק י”א

מבאר פרצוף הג’ דא”ק הנקרא ס”ג דא”ק שהוא בקומת בינה, ובו ב’ ענינים:

א. שאחר שנשלם ע”ב דא”ק חזר אור המקיף וזיכך העביות דבחי”ג לבחי”ב, ויצאו ע”ס דרת”ס בקומת בינה, והוא הנקרא ס”ג דא”ק. ב. שמתחילה עלה המסך שבטבור לשורשו בפה כמ”ש בע”ב דא”ק.

אות א’

הזדככות המסך דבחי”ג לבחי”ב.

אין הזדככות במסך דראש, אלא במסך דטבור

“ואחר שנשלם פרצוף ע”ב דא”ק הנ”ל, נמצא ג”כ, אשר אור העליון המתלבש בו, וחזר דאו”מ וזיכך העביות שבו, ע”ד הנ”ל אצל פרצוף גלגלתא דא”ק (עיי”ש בפרק י’ אות ד’). והיינו העביות דמסך שבמלכות דמלכות שלו, שהיא מלכות דגוף דע”ב, המכונה טבור כנ”ל, כי במלכות דראש המכונה פה, אינו נוהג הזדככות בשום פרצוף, להיותה משמשת ממטה למעלה, ואין האור מוגבל כלל בתוכה, ולפיכך אינו מזכך אותה, וזכור זה.”

שאלה: מה זה אומר שהאור במלכות דראש לא מוגבל לחלוטין, ולכן הוא לא מזכך אותה?

הוא כמו שבא מהעליון. או מהבורא ישר, כמו בגלגלתא, או דרך גלגלתא בא לע”ב, ואז הוא כבר פוחת. אבל בכל זאת הוא בא מהעליון וכך מתלבש בראש דגלגל דע”ב. בראש דפרצוף, האור בא מלמעלה ולכן אין שם עדיין שום הגבלות, גם לא מצד הפרצוף עצמו. ההגבלות מתחילות כשהפרצוף מחליט שהוא מקבל את האור הזה בעל מנת להשפיע, ואז יש לו כבר מסך בפה דראש, והוא עושה זיווג דהכאה ומקבל בעל מנת להשפיע את האור העליון וכך מקבל אותו בתוך הפרצוף.

שאלה: ההחלטה בפה היא כמה הכלי מסוגל לקבל את האור בפנים. אז מה ההחלטה בטבור?

ההחלטה בטבור היא שהוא לא מסוגל יותר לקבל.

תלמיד: הוא לא מקבל את כל ההחלטה הזאת בפה?

בפה דראש הוא מקבל החלטה. כן.

שאלה: הוא אומר “אשר אור העליון המתלבש בו, וחזר דאו”מ וזיכך העביות שבו”. ממתי אור מקיף מזכך את העביות שבו, אור מקיף יכול לזכך עביות?

ודאי, דווקא אור מקיף לוחץ מבחוץ ורוצה להיכנס וגם להיות כאור פנימי שיקבלו אותו בעל מנת להשפיע. המסך חילק את האור העליון לשניים, לאור פנימי שמקבל בעל מנת להשפיע, ואור מקיף שלא מסוגל לקבל אותו בעל מנת להשפיע. לכן יש התנגשות בין אור פנימי לבין אור מקיף ושניהם לוחצים על המסך שביניהם.

תלמיד: מה מהות הפעולה בה האור מקיף בעצם מזכך את העביות?

האור לוחץ על המסך ורוצה שיקבלו אותו פנימה בעל מנת להשפיע, ואפילו בעל מנת לקבל, לאור לא חשוב איך יקבלו, זה הנברא שרוצה לסדר את הקבלה בעל מנת להשפיע, אבל לבורא לא חשוב, הבורא רוצה שהנברא יתמלא בכל האור.

תלמיד: ומה גורם לכל זה?

המסך.

תלמיד: את המסך בונים בחיבור בין החברים, בביטול מולם?

כן, ודאי.

תלמיד: זאת אומרת, זו כל מהות הפעולה בעשירייה?

כן. ככול שאנחנו יכולים, כל אחד לוותר על עצמו ולהתחבר לאחרים, בזה אנחנו מעבירים את הרצון לקבל שלנו לעל מנת להשפיע, ובכך מגדילים את היכולת שלנו לקבל את האור העליון בעל מנת להשפיע.

שאלה: פה כתוב שאין הזדככות במסך של הפה, אבל זה סותר את מה שתמיד למדנו, לפי איך שאני מבין בפרצוף גלגלתא יש לנו את כל הבחינות של העביות במסך, אז האור החוזר מגיע עד כתר ואז פרצוף ע”ב במה שהוא מזדכך, מגיע עד לקומת חכמה, אין הזדככות במסך בפה בין גלגלתא לע”ב?

הזדככות יכולה להיות בתנאי שיש עביות, בפה דראש עדיין לא מתגלה שום עביות. בפה דראש אין שום דבר שמדבר על הרצון לקבל ממש של הכלי. הרצון מתגלה מהפה ולמטה.

שאלה: המסך שבפה מעביר אור הוא לא מזדכך?

המסך שבפה מחליט כמה הוא מקבל על מנת להשפיע, ואז אותו האור שעליו הוא החליט יורד מהפה עד הטבור.

תלמיד: אז בכל מקרה המסך בפה מכוון כמה אור מגיע לטבור?

נכון.

שאלה: למה המסך שבפה לא מזדכך? הוא מעביר פחות אור עכשיו.

אבל הוא לא קיבל על מנת להשפיע. כל הכלי שקיבל על מנת להשפיע זה מהפה עד הטבור.

שאלה: הוא כותב שמלכות דראש משמשת ממטה למעלה. האם מלכות דטבור לא משמשת?

מלכות דטבור לא משמשת ממטה למעלה. היא עומדת ועוצרת את האורות האלה שלא יתפשטו למטה ממנה.

תלמיד: ובתהליך הזיכוך שלה של המסך?

זה תהליך בו אחר כך היא מחליטה שהיא חייבת להזדכך, ואז המסך שעומד בטבור מתחיל את הפעולה שלו, הוא עולה לפה דראש ובדרך עושה זיווגי דהכאה נקודות, טעמים, תגין ואותיות, מוסיף אותם לקומת הטעמים, ואז עם כל הטנת”א הוא חוזר לפה דראש.

שאלה: וזה נחשב כבר ממטה למעלה?

ודאי.

אות ב’

יציאת רת”ס דפרצוף ס”ג דא”ק

“ואחר שנזדככה המלכות דע”ב, המכונה טבור, מכל העביות שבה, דהיינו מעביות דבחי”ג, עד שנעשית זכה כשורש, נבחנת שהמלכות עלתה למאציל שלה, דהיינו לפה דראש ע”ב דא”ק, שהפה הזה, הוא השורש והמאציל לע”ס דגוף דע”ב דא”ק, כנ”ל. וכיון שעלתה לפה, חזר השורש והשפיע לה העביות כבתחילה, חוץ מבחינה אחרונה, שנאבדת ואינה חוזרת (כנ”ל פ”י אות ט’), ונמצא שחזרה המלכות ונתעבתה שמה בעביות דבחי”ב, שאנו מכנים התעבות זו, בשם ירידה למקומה כבתחילה, דהיינו בחזה, בסמוך לטבור דע”ב דא”ק, שמשם באה (כנ”ל פ”י אות י’), ושוב נעשה שם זווג דהכאה, ויצאו ע”ס דראש בשיעור קומת בינה, כי האו”ח דבחי”ב אינו מגיע יותר מזה. ומשם ולמטה נתפשטו ע”ס דתוך, וע”ס דסוף (כנ”ל פ”י אות ט’ י’). ופרצוף זה, נקרא פרצוף ס”ג דא”ק, משום שאין לו אלא קומת בינה. ועד”ז, יצאו שאר פרצופי א”ק.”

זאת אומרת אחרי שפרצוף ע”ב החליט שהוא מזדכך, המסך שלו עלה מטבור דע”ב לפה דראש דע”ב בחזרה, ולשם הוא כבר הגיע לא בעביות דבחינה ג’ אלא דבחינה ב’. ואז לפי העביות דבחינה ב’ הוא יורד לחזה דע”ב, ובחזה דע”ב הוא עושה זיווג, ומשם מחזה דע”ב עד הטבור מתפשט פרצוף שלישי שנקרא ס”ג דא”ק. ואחרי שהוא התפשט הוא גם הזדכך וכל יתר הפרצופים שהם גלגלתא ע”ב ס”ג מ”ה ובו”ן, כך מתפשטים. בזה נגמרת כל העביות שיש לנו במסך שעליו אפשר לעשות זיווג דהכאה ולקבל בעל מנת להשפיע אור עליון.

בסך הכול יש חמש דרגות עביות שבונות חמישה פרצופים, בהם יש לנו נרנח”י חמישה אורות, ובזה נגמר בכלל כל עולם אדם קדמון.

שאלה: מהו הקשר בין מסך דראש ומסך דגוף?

מסך דראש זה מסך שעושה חשבון כמה לקבל על מנת להשפיע. מסך דגוף הוא כבר תוצאה מהמסך דראש אחרי שהמסך דראש סיים את העבודה שלו וקיבל על מנת להשפיע, כתוצאה מהעבודה הזאת יש מסך דגוף שמחליט מה אני עושה הלאה אחרי שביצעתי כמה שיכולתי, זאת אומרת בלהשפיע לבורא. מה יוצא לא לי אלא מה יוצא בכלל מהעבודה שלי. ואז הוא מחליט שהוא חייב להזדכך כי הוא לא יכול לעמוד במצב הזה, כי רוחניות היא תמיד התחדשות. אם אין לי מה לחדש, מה להוסיף, אז אני הופך לאפס.

תלמיד: איפה מתקבלת החלטה של הזדככות?

תמיד בראש.

תלמיד: אמרת שהמסך דגוף לא יכול לקבל יותר ואז הוא מקבל החלטה. איך הקשר הזה נעשה?

אבל תמיד יש קשר בין הראש לגוף. הראש מרגיש מה יש לו בגוף, ואם בגוף אין יכולת יותר לקבל בעל מנת להשפיע אז הראש מחליט שחייבים להזדכך לפעולה הבאה. ברוחניות לא יכולה להיות עצירה. זה פשוט תהליך בלתי פוסק.

תלמיד: אפשר להגיד שמסך דראש וגוף הוא חלק של אותו מסך?

זה אותו מסך, אבל הוא כבר לא אותו מסך מפני שהוא השתנה. הוא קיבל עבודה בהבחנות פחותות יותר מאשר היה קודם ולכן כך הוא עובד.

שאלה: לא ברור לי למה הבחינה האחרונה נאבדת בהזדככות?

כי הוא לא יכול לעמוד בה. אין מסך כדי לקבל בעל מנת להשפיע.

שאלה: אבל האור עובר גם דרך שאר הבחינות ורק האחרונה נאבדת?

כי באחרונה בעצם מתחילה להיות הפרעה לאור להמשיך הלאה. היא מרגישה שהיא לא יכולה יותר להיות המחברת בין האור לרצון.

פרק י”ב

מבאר פרצוף ד’ וה’ דא”ק הנקראים מ”ה וב”ן דא”ק,

אות א’

מציאת מ”ה ב”ן דא”ק

“ואחר שנשלם פרצוף ס”ג, חזר שוב האור המקיף וזיכך העביות דבחי”ב לבחי”א והאור העליון שאינו פוסק מלהאיר הכה בו והוציא עשר ספירות בקומת ז”א, הנקרא פרצוף מ”ה דא”ק, ונתפשט לראש תוך סוף. ופרצוף זה נקרא עולם הנקודים. וגם בו היתה הזדככות המסך כבפרצופין הקודמים דא”ק, אלא שכאן נבחנת,ההזדככות לבחינת שבירת הכלים, משום שהיתה מעורבת בן עביות דבחי”ד, כמ”ש במקומו (כמ”ש הרב בחלק ד’ אות ל”ו) ונשארה בו עביות דשורש. והנה אור העליון שאינו פוסק מלהאיר הכה בעביות דשורש ההיא ויצאו עשר ספירות בקומת מלכות, הנבחנות לפרצוף ב”ן דא”ק. והוא הנקרא עולם אצילות ובי”ע כמ”ש במקומו.”

זאת אומרת, אחרי שיוצא לנו פרצוף גלגלתא, ע”ב וס”ג, בס”ג קרה לנו משהו מיוחד. כי יש בתוצאות מס”ג עוד פרצוף, זעיר אנפין ומלכות. ובתוך הפרצופים האלה יש לנו כל מיני תופעות והם חושבים שהם יכולים לקבל על מנת להשפיע. אבל כשהם מתחילים לקבל בעל מנת להשפיע הם רואים באמצע שהם לא מסוגלים, ואז קורית להם שבירה. הם לא רצו להגיע לשבירה, אבל כך יצא להם. הבורא סידר כך מלכתחילה שהם יטעו ויגיעו לשבירה. ולאחר מכן מגיע אלינו עולם התיקון כדי לתקן את השבירה. כי אם הכלים האלה לא היו נשברים, אז האור העליון שהיה נניח יכול להתקבל בעל מנת להשפיע, היה עובר דרך כל הכלים מלמעלה עד למטה בכלים מתוקנים בעל מנת להשפיע, ואז זה היה גמר התיקון. וכל העולמות וכל הנבראים וכל מה שהיה, כולם היו ממש בצורה שלמה במילוי האור העליון בדרגת הבורא. אבל כדי שזה יקרה בצורה שהנבראים ישיגו את כול המדרגות האלה ויגיעו כולם לדרגת הבורא, נעשתה כאן שבירה.

עוד נדבר על כך הרבה, שתכונות האור ותכונות הכלי, רצון להשפיע ורצון לקבל יתערבבו זה בזה, ואז התחתונים שירגישו כמה הם מסוגלים ולא מסוגלים להיות בתכונת ההשפעה, ישתדלו להגיע בכל זאת לתכונות ההשפעה כמו הבורא. הכלים השבורים האלה יתנו להם אפשרות, דווקא על ידי השבירה הם יבינו עד כמה הם הפוכים ורחוקים מהבורא, מצד אחד. ומצד אחר, עד כמה הם מסוגלים לטפס בסולם למעלה לדרגת הבורא, ולהגיע לזה. הסולם הזה כולל בתוכו הרבה מדרגות, אנחנו אומרים 125 מדרגות, או 6000 מדרגות, זה לא חשוב, זה לא משנה שום דבר. העיקר שיש לנו דרך איך הנברא מגיע מאפס, ממצב שהוא ממש לא קיים, למצב שהוא קיים וגדל ועולה לדרגת הבורא, לנצחיות, לכך שהוא בקיום נצחי ושלם ומבין את כל המציאות בצורה השלימה.

זו ההשגה שעומדת לפנינו. ולא שמשיגים משהו קצת יותר מאתנו, מהעולם הזה, אלא משיגים מכל העולמות, מכל המציאות שבכלל קיימת, והכול נמצא לצורך השגה, הכרה והבנה שלנו. הכול נעשה על ידי מה שאנחנו נלמד בפרצוף הרביעי דא”ק, פרצוף הנקודים וכן הלאה. אבל על זה כבר נלמד בפעם הבאה.

שאלה: מי יותר קרוב לבורא, גלגלתא או ב”ן?

אף אחד מהם, אלו מערכות.

תלמיד: אבל אין מישהו שיותר משפיע, פחות משפיע?

אף אחד מהם לא משפיע, אלו עולמות. רק הנבראים משפיעים.

שאלה: אנחנו רוצים לחלוק אתכם משהו שאנחנו מכינים כבר כמה שבועות וזה הכנס הלטיני, אנחנו רוצים להדביק את הכלי עולמי בווירוס השמחה הלטינית.

החברים מהכלי העולמי וגם אתה תמיד מדברים על החום של הלב הלטיני. איך בהכנה לכנס כל אחד מהם יכול להדליק את התכונה הזאת של הלב הלטיני?

אתם צריכים לחשוב איך אתם מתקרבים זה אל זה, ואיך אתם לוקחים לתוך החיבור ביניכם את כל העולם, לא רק את העולם הלטיני. ממש לגמרי את כל העולם, שכולם יעזרו לכם, ישתתפו אתכם יחד, וכך יהיה. הכנס לא יהיה פיזי?

תלמיד: לא, וירטואלי.

הכול וירטואלי. אני מוכן להשתתף אתכם במה שאתם רוצים. אני מאוד אוהב אתכם, יותר מכל האחרים, שיקנאו אם רוצים לקנא. נעשה את הכנס יחד, תשלחו לי גם את התוכנית, מתי הכנס יהיה, ואיך הוא יהיה, מה אתם מתכוונים ללמוד, לשיר, ולעבור יחד, סדנאות, כל מה שתרצו, ואני אשתתף אתכם בזה. אני שמח מאוד.

אנחנו באמת רואים שיש לנו התקשרויות בין כנס לכנס. ויש לנו גם דרך קדימה. אני גם מבקש מכל החברים שלנו שבכל העולם, בואו נתחבר ונעזור להם. אמנם הם לא כל כך צריכים עזרה, אבל נשתתף יחד עם הכלי הלטיני ובאמת שיהיה לנו כנס יפה. אני שמח מאוד.

(סוף השיעור)