NETZACH: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Lesson on the topic of “The Ruin as an Opportunity for Correction”

שיעור בוקר 21.07.22 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

חורבן כהזדמנות לתיקון – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא “חורבן כהזדמנות לתיקון”. קטעים נבחרים מהמקורות, מקטע מס’ 20.

שאל אותי היום אחד מהחברים לגבי המצב שלו, שהוא מאבד מיום ליום ביטחון, הרגשה שהוא נמצא בחיים, יציבות, וכל יום הוא צריך לבצע פעולות כלשהן במתח, בכוח, כדי להחזיר לעצמו את הרגשת הביטחון בחיים, להרגיש יותר את החיים, והרגשתי בו את המצב הזה. אני לא מצליח עכשיו למצוא את המילים הנכונות, אבל הרגשתי שהוא לא מרגיש שהוא נמצא בתוך החיים, בתנועה, כמו אדם שנמצא באיזה מקום ברור, בטוח, ידוע, מוכר.

הסברתי לו שהמצב הזה הוא טוב, הוא מגיע דווקא מפעולה ישירה של הבורא עליו, שבזה נותנים לו הזדמנות למצוא את עצמו לא מחובר לאחרים ברצונות ובמחשבות הרגילים שלו, אלא עליו לחפש איך להיות תלוי בהם, בכוחות ההשפעה, בכוחות שונים, אחרים. ואז הוא יראה שנותנים לו עכשיו דווקא עזרה ושזה מגיע ישירות מהבורא, שמוציא ממנו כל מיני רגשות וקשרים רגילים שבהם תמיד הרגיש את עצמו.

מאותו רגע שנולד והתחיל להתפתח הוא כל הזמן חיפש אנשים שיתמוך בהם, שיתמכו בו, וכך קשר את עצמו לחיים. וכאן זה ההיפך, עכשיו מוציאים ממנו את ההרגשה הזאת שהוא נמצא בחיים, במרכז החיים וקשור לכולם, למי שצריך. ההיפך, רוצים להניע אותו, ועל ידי הנענועים האלו שקודם ירגיל את עצמו להיות כמשהו תלוי באוויר ולעבור מהקשרים האגואיסטיים שלו לקשרי נתינה, לקשרי ההשפעה. וכשהוא יחפש את זה, אז הוא כבר יעשה תנועות פנימיות כאלו, שירצה להפעיל את עצמו בצורת השפעה לאחרים, העיקר להרגיש אותם, וכך הוא גם יתקרב לגילוי רשת ההשפעה, הרשת הרוחנית שבה הוא נמצא.

קריין: קטע מס’ 20.

“הרצון לקבל לעצמו, שבו, לא נברא, אלא רק למחותו ולהעבירו מהעולם, ולהפכו לרצון להשפיע. והיסורים, שאנו סובלים, אינם אלא גילוים, לגלות האפסיות וההזק הרובצת עליו.

ובוא וראה, בעת שכל בני העולם, יסכימו פה אחד, לבטל ולבער את הרצון לקבל לעצמם, שבהם, ולא יהיה להם שום רצון, אלא להשפיע לחבריהם, אז היו מתבטלים, כל הדאגות וכל המזיקים מהארץ, וכל אחד היה בטוח, בחיים בריאים ושלמים, שהרי כל אחד מאתנו, היה לו עולם גדול, שידאג בעדו וימלא את צרכיו.

אמנם, בזמן, שכל אחד, אין לו אלא הרצון לקבל לעצמו, מכאן כל הדאגות היסורים והמלחמות והשחיטות, שאין לנו מפלט מהם. שהם מחלישים גופינו, בכל מיני מחלות ומכאובים. והנך מוצא, שכל אלו היסורים, המצוים בעולמנו, אינם אלא גילוים, מוצעים לעינינו, בכדי לדחוף אותנו, לבטל את קליפת הגוף הרעה, ולקבל צורה השלמה, של רצון להשפיע. והוא אשר אמרנו, שדרך היסורין בעצמו, מסוגל להביאנו אל צורה הרצויה.”

(בעל הסולם. “הקדמה לספר הזוהר”. אות י”ט)

שאלה: יוצא שאותו הביטחון שאנחנו יכולים לרכוש הוא רק במידה שאנחנו רוכשים את תכונת ההשפעה, עלייה מעל עצמך?

אנחנו יכולים להגיע לביטחון רק במידה שאנחנו קשורים דרך קבוצה לבורא. לפני זה תמיד נהיה בכל מיני הרגשות וחסרונות. חיסרון להתקיים, חיסרון לקשר, חיסרון לסיבות למה שקורה לנו, בכל דבר ודבר, בכל אופן ואופן. אבל את הביטחון אנחנו משיגים דרך קבוצה לבורא. הבורא ממלא את הקבוצה מצידו ואני נכלל בקבוצה מצידי, ובמידה שאני נמצא במערכת שנקראת קבוצה, עם הבורא שממלא ומספק שם את כל הנוכחות שלו, אז אני מגיע לביטחון שלם.

שאלה: לא הבנתי בדיוק את התגובה לאותו חבר שתיארת בצורה רגשית איך הוא מאבד מיום ליום את הרגשת הביטחון, את הרגשת היציבות, את הרגשת החיים.

אמרתי לו שאני במקומו הייתי שמח, שהבורא עובד עליו וממש מושך מתחתיו את השטיח שהוא יושב עליו, ושאין לו על מה לסמוך כדי שיחפש דרך החברים והבורא יסוד חדש.

תלמיד: איך להכניס שמחה במצב חשוך כזה?

זה לא מצב חשוך, הוא יתקדם על ידי זה. למה זה חשוך? יש לפניך שולחן ערוך ואתה נמצא בהרגשת רעב, אז תשמח שיש לך גם את זה וגם את זה, שני דברים שמכסים ומשלימים זה את זה. למה חשוך? אתה מבולבל אבל אתה יודע שעכשיו אתה הולך לפתור את הבלבול ובו אתה משיג את מהות החיים.

תלמיד: כי אדם מרגיש מיום ליום, כמו שאתה אומר, ששומטים לו את השטיח מתחת לרגליים, יש חוסר ביטחון, חוסר יציבות, אז אולי זה לא חשוך אבל אין אחיזה ממשית.

אם אתה מחזיק את עצמך ברגע זה בחיים בלבד, דבוק לזמן, אז אתה ודאי נמצא בחוסר ביטחון ומרגיש שממש מוציאים את השטיח מתחתיך. אבל אם אתה מכוון לעתיד, לא לעתיד הרחוק, אז אתה שמח, כי כל מה שעושים לך זה כדי שאתה תתקדם עוד צעד ועוד צעד קדימה.

תלמיד: וכשאתה מרגיש שאין לך כוחות בדרך, מיום ליום אוזלים לך הכוחות בדרך ואתה מבין שהכוחות הם מתוך החברים, מתוך הדרך, וגם לזה אין כוחות, מאיפה לקחת עוד כוחות?

קודם כל, המצב של חוסר כוחות הוא מהבורא שלא נותן לנו כוחות, שמוציא מאיתנו כוחות. הוא מרוקן לנו את הכלים כדי שנגיע לכלים חדשים.

שתלמיד: אבל מה לעשות במצב הזה? זה שהוא מדביק את זה לבורא, הוא עדיין בתוך המצב הזה, זה מצב מתמשך.

במצב הזה אתה צריך להיות דבוק בחברה, בערבות של החברה. אתה צריך כמו לשכב על האלונקה ולתת לחברים שיסחבו אותך, כמו במסע אלונקות.

שאלה: יוצא שבהתחלה יש לך חומר דלק מסיבות אגואיסטיות, וזה מה שגורם לך לזוז בדרך.

ודאי.

תלמיד: איך קורה המעבר הזה מחומר דלק אגואיסטי לחומר דלק שהוא מתוך השפעה?

מלמעלה עושים לך את השינוי. זה לא פשוט, זו כבר ישועה.

שאלה: אבל מורגש מאוד שכל עוד לא יקרה השינוי הזה, כל עוד אני לא אצליח לשכנע את עצמי אגואיסטית אני לא אוכל לעשות את הפעולות שצריך לעשות.

אתה עושה את הפעולות, רק אתה עדיין עושה אותן מתוך הרצון לקבל שלך. אבל אתה כבר יודע שאתה צריך לעשות אותן כביכול בעל מנת להשפיע. זה נקרא ש”מלא לשמה מגיעים ללשמה”.

תלמיד: הכוונות לא שם, הן רחוקות מלהיות כוונות נכונות.

דווקא הפער בין רצוי ומצוי הוא שמקדם אותך.

תלמיד: אז מה זה המצב הזה שאתה תלוי באוויר ואתה לא רוצה להיות תחת שליטת האגו?

נכון, אתה לא רוצה להיות תחת שליטת העולם התחתון, ועוד לא הגעת להיות תחת שליטת העולם העליון. אתה נמצא בין שמיים וארץ ועושה מאמצים עוד ועוד עד שפרוטה ופרוטה תצטבר לחשבון גדול.

תלמיד: אז חוץ מזמן ועוד יגיעה בכל הפעולות שאנחנו עושים, אין דרך לשנות את זה?

לא. יש כאן איכות היגיעה וכמות היגיעה. בכמות היגיעה אנחנו פחות או יותר בסדר, אבל באיכות היגיעה לא. אנחנו עדיין לא כל כך מתארים לעצמנו את המצב הנכון שבו רוצים להיות.

תלמיד: אתה יכול לכוון אותנו במה בדיוק צריך להתמקד באיכות היגיעה?

רוב הפסוקים כאן מדברים על זה.

שאלה: איך מחזיקים במצב “בין שמיים וארץ”?

יש כמה אמצעים להחזיק בזה, בעיקר להמשיך היום כמו שאתמול, רק לדרוש יותר תוצאה רוחנית. אין כאן כל כך מה להגיד, אני לא אתחיל עכשיו לעבור על כל אותם הפסוקים, עצות שכבר שמענו. כל יום כל העצות האלו צריכות להיראות בצורה חדשה, אחרת. אבל העיקר להתעורר מההרגל, שהיום לא יהיה כמו שאתמול, שכל יום יהיה כחדש.

שאלה: למה בעצם כל הגילויים שהבורא מביא לנו אנחנו רואים כייסורים, כסבל?

כי הם כולם נגד הרצון לקבל על מנת לקבל שלנו.

קריין: אז קטע מס’ 20.

“הרצון לקבל לעצמו, שבו, לא נברא, אלא רק למחותו ולהעבירו מהעולם, ולהפכו לרצון להשפיע. והיסורים, שאנו סובלים, אינם אלא גילוים, לגלות האפסיות וההזק הרובצת עליו.”

אתם שומעים מה הוא אומר. אנחנו צריכים לגלות באיזו מידה הרצון לקבל שלנו מצד אחד שולט בנו, אבל מצד האחר הוא ממש אפס.

“ובוא וראה, בעת שכל בני העולם, יסכימו פה אחד, לבטל ולבער את הרצון לקבל לעצמם, שבהם, ולא יהיה להם שום רצון, אלא להשפיע לחבריהם, אז היו מתבטלים, כל הדאגות וכל המזיקים מהארץ, וכל אחד היה בטוח, בחיים בריאים ושלמים, שהרי כל אחד מאתנו, היה לו עולם גדול, שידאג בעדו וימלא את צרכיו.

אמנם, בזמן, שכל אחד, אין לו אלא הרצון לקבל לעצמו, מכאן כל הדאגות היסורים והמלחמות והשחיטות, שאין לנו מפלט מהם. שהם מחלישים גופינו, בכל מיני מחלות ומכאובים. והנך מוצא, שכל אלו היסורים, המצוים בעולמנו, אינם אלא גילוים, מוצעים לעינינו, בכדי לדחוף אותנו, לבטל את קליפת הגוף הרעה, ולקבל צורה השלמה, של רצון להשפיע. והוא אשר אמרנו, שדרך היסורין בעצמו, מסוגל להביאנו אל צורה הרצויה.”

(בעל הסולם. “הקדמה לספר הזוהר”. אות י”ט)

אבל זו דרך ארוכה, דרך ייסורים. אם אנחנו מוסיפים לזה חיבור ומשיכת המאור המחזיר למוטב אז יוצאת לנו דרך הרבה יותר קצרה.

שאלה: המונח “לבער”, בעור חמץ הוא מאוד חזק, הוא מאוד חד משמעי.

כן, נכון. כמו שאתה לוקח איזה שטיח ומנער אותו.

תלמיד: ואתה מלמד אותנו לשנות כוונה, לא לבער.

על ידי מה?

תלמיד: על ידי אהבת חברים, על ידי השקעה בחברים.

אבל על ידי הפעולה שנקראת ממש לבער. לבער, לנער, אנחנו בודקים עם מה אני יכול להתקדם קדימה, עם איזה מחשבות ורצונות ועם איזה לא.

קריין: קטע 21.

“אין אדם חי לצורך עצמו, אלא לצורך השלשלת כולו, באופן שכל חלק וחלק מהשלשלת, אינו מקבל את אור החיים לתוך עצמו, אלא רק משפיע אור החיים, לכללות השלשלת.”

(בעל הסולם. “הקדמה לספר “פנים מאירות ומסבירות””, אות כ”ב)

זה מאוד מאוד קצר ולעניין.

כך אנחנו צריכים לראות לפנינו. הבעיה שלנו שכל אחד בוער, כל אחד רוצה להתקדם, רק הוא שוכח שבשביל זה הוא צריך להיות מחובר לאחרים, שההתקדמות היא יחד. הוא צריך להידבק לחברים בקבוצה ואיתם יחד להתקדם ולא לבד. לבד הוא נוסע אחורה, ואם נדבק לחברים אז יש כאן סרט נע שלוקח אותו קדימה.

שאלה: מה היא אותה השרשרת, החוליה בשרשרת – זה אדם, זה עשירייה?

אנחנו צריכים לראות את עצמנו כפועלים בתוך עשירייה. אם אני רוצה להתקדם קדימה אני צריך להיות נמצא דבוק בתוך עשירייה. לכן בכל רגע שאני מדביק את עצמי לעשירייה אני מתקדם. כשאני לא מרגיש שאני מחובר איתם, אני לא מתקדם. לפחות לא מתקדם, אפילו יכול להיות שנוסע אחורה. יש איזה סרט נע – או שהוא לוקח אותנו יחד קדימה. אם אני לבד הוא עומד או אפילו מסיע אותי אחורה.

כך אנחנו צריכים להרגיש. ובמידה שאנחנו מתחברים בינינו אנחנו משיגים אורות נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, אנחנו בזה עולים למדרגות רוחניות.

שאלה: אם בעבודה של החיבור עם החברים מרגישים את המתיקות שבחיבור ואחר כך כבר משתוקקים בצורה אגואיסטית כלפי אותו הדבר, אז מה לעשות, איזה כוונה צריכה להיות?

אל תדאג. שיהיה מתוק, שיהיה טוב שאתה עם החברים. זה בסדר, זה לא מפריע. אפשר ליהנות מזה שאתה מחובר לחברים. השאלה, האם אתה נמצא איתם יחד כדי להרגיש טוב או שאתה נמצא איתם יחד כדי להתקדם למטרת הבריאה.

אז לאט לאט כשאתה נמצא איתם יחד, אתם מקבלים יחד את המאור המחזיר למוטב, הוא מסדר את צורת ההתקשרות, אופן ההתקשרות של כל אחד לכולם. אז אל תדאג, זה בסדר. אפשר ליהנות מחיבור עם החברים.

שאלה: בהקשר שממנו התחלנו את השיעור. מצבים דומים למה שדיברנו יש לא מעט, ומה שמציל זה המפגש עם העשירייה ביום, בערב. כי עד סוף היום אתה כבר חסר כוחות. ההרגשה של להידבק לעשירייה, אני מבין שזאת פעולה פנימית שאתה עושה בכוח. איך הכוח העליון משתתף איתנו בעבודה הזאת?

זה בסדר. ודאי שגם הדמיון שלנו שייך לזה. אתה יכול לדמיין לעצמך בצורת החיבור למה שאתה מגיע, מה משפיע עליך וכן הלאה. זה בסדר. אפשר גם להוסיף לזה את כוח הדמיון.

תלמיד: האם ההתכווננות הפנימית שלנו צריכה להשתנות?

ההיפוך הזה מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, היא תבוא מתוך נוכחותך בעשירייה. אתה פתאום תתחיל להרגיש שהאור שמשפיע על עשירייה מושך אותך להיות בתוך העשירייה, למסור את עצמך לעשירייה, למסירות נפש לעשירייה, להתחבר איתם. מזה תתחיל כבר להיות בעל מנת להשפיע.

שאלה: האם בשלשלת אתה לוקח כוחות לעבוד עבודה פרטית מתוך הכוח שהעשירייה נותנת לך, או שזו עבודה של כל העשירייה?

זאת עבודה פרטית שלך, ובמידה שאתה נכלל בעשירייה, אתה משתמש גם בכוחות העשירייה, עד שאתה מגלה בעל מנת להשפיע שאתה שייך אליהם ואתם עובדים יחד.

שאלה: איך אפשר למדוד כמה אני משפיע לכללות השלשלת בעשירייה?

עכשיו אנחנו עדיין לא יכולים למדוד כי אין לנו כלים.

תלמיד: איך אני יכול לדעת שאני מוסיף כל יום, כל רגע?

עד בלי די, כמה שאתה יכול. וזה הכול מצטבר ואתה מקבל סיכום נכון מתי שאתה מגיע לסכום הנכון.

תלמיד: ואם כל יום אני מרגיש שאני פחות ופחות, זה עדיין מצטבר?

אז דורשים ממך יותר ויותר תפילה. באמת בכל יום אתה מרגיש יותר ויותר את האמת שאין לך כוחות, אבל זה כדי שאתה תדרוש. מאיפה תיקח כוחות? מעצמך?

שאלה: אנחנו צריכים להגיע להיות לגמרי לצורכי השלשלת כולה, לזה הכוונה?

אנחנו צריכים לעבוד לצורך השלשלת כולה והאמת שאנחנו צריכים לעבוד למען כל האנושות ואנחנו גם עושים את זה, רק אנחנו לא מודעים לזה. אבל כל העבודה של המקובלים זה לגלות מגע נקודתי לפחות עם הבורא ולמשוך אחריהם את כל האנושות.

קריין: קטע 22.

“האדם הרוצה לעבוד ה’ באמת, צריך לכלול עצמו עם כל הנבראים וכן צריך לחבר עצמו עם כל הנשמות ולכלול עצמו עמהם והם עמו, היינו שלא תשאיר לך, רק מה שצריך לחיבור השכינה כביכול. ולזה צריך קירוב ורבוי אנשים, כי לפי רבוי האנשים העובדים את ה’, יותר מתגלה אליהם אור השכינה, ולזה צריך לכלול עצמו עם כל האנשים ועם כל הנבראים, והכל לעלות לשורשן, לתיקון השכינה.” 

(“דגל מחנה אפרים”. פרשת שלח)

סדנה

מה זה נקרא לעבוד, לעשות, “שלא תשאיר לך, רק מה שצריך לחיבור השכינה”? מה אני משאיר ומה אני לא משאיר? מה זה נקרא “לחיבור השכינה”?

*

לדאוג לחיבור השכינה, זה בעצם התיקון של הכלי שנשבר עוד במצב של אדם הראשון. אז מה אנחנו צריכים לעשות? איך אנחנו יכולים לתאר את הדברים האלה יחד, שכל אחד כל הזמן דואג איך הוא מחובר לחברים ואיך החיבור שלו יהיה כמה שיותר שלם?

“שלם” זה נקרא שהוא יכלול את כולם בכל המצבים שלהם ושלא ייפרדו בשום צורה, אלא כל אחד יקבל התרשמות מכולם, עד כמה צריכים כולם להיות “כאיש אחד בלב אחד”.

והחיבור צריך להיות הדדי, אינטגרלי, שלם, ועד כדי כך הוא צריך להיות בעוצמה ובייחוד כמו הבורא עצמו. אם נתאר כל פעם את העבודה שלנו בצורה כזאת, אז אנחנו נתקדם ונתקרב לצורה שהבורא יתחיל להתגלות בתוך החיבור בינינו, ויוצא שאנחנו בונים את הכלי ומה שממלא את הכלי זה האור העליון, הבורא בעצמו. ועכשיו מעתה והלאה נדאג לזה יותר.

תלמיד: הוא כותב שצריך ריבוי אנשים, דווקא לפי ריבוי האנשים אנחנו מתקדמים.

נכון.

תלמיד: כי קודם דיברנו, שדווקא האיכות חסרה לנו.

יש איכות ויש כמות, אתה צודק. “ברוב עם הדרת מלך”, “בתוך עמי אנוכי יושבת” – זה מצד הכמות. כמות זה לפחות עשרה אנשים שקשורים ביניהם, יותר מזה לא. אלא צריכה להיות עוד ועוד כמות, כמו שאנחנו לומדים מהדוגמאות בפרשת “יתרו”. ואת האיכות צריכים לראות שהיא עד אין סוף בכל מאה עשרים וחמש המצבים והמדרגות שאנחנו צריכים לעלות עד האיכות השלימה.

תלמיד: כמה בדור שלנו אנחנו תלויים, בקירוב וריבוי האנשים וכמה התיקון שלנו מחויב להיות “ברוב עם”?

אני לא יכול להגיד לך. אנחנו פועלים במסגרת הדור האחרון ויש כאן כל החוקים שפועלים בגמר התיקון. זה עדיין לא ממש חוקים של גמר התיקון, אבל אנחנו כבר נמצאים, כשבעצם אין הגבלות. אתה רוצה לעשות תיקונים הכי גבוהים – בבקשה.

בדורות הקודמים לא היו דברים כאלה, אלא “כל דור ודורשיו” והם היו מוגבלים, כמו שיש בדרגות נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. עכשיו אנחנו נכנסים למצב שכולם יכולים להיכנס ולכן אנחנו מרכיבים את החברה שלנו שהיא כלולה מכל האנושות, וכולם יכולים להיכנס, כולם יכולים להשתתף ואין בזה שום הגבלה.

תלמיד: במה תלויה עכשיו העלייה הרוחנית שלנו, בעוד מאה איש שייכנסו למעגל שלנו?

גם בכמות וגם באיכות.

תלמיד: גם וגם?

כן. ויותר נכון באיכות. ככל שאנחנו צמודים זה לזה, תלויים זה בזה, תולים את עצמנו זה בזה – זו בעצם ההתקדמות שלנו. ואנחנו צריכים בכל זאת להבין שזה עניין של הצטברות. אנחנו צריכים עוד ועוד להוסיף כמות יגיעה עד ש”פרוטה ופרוטה מתחברת לחשבון גדול” ואז נתחיל לגלות את המצב שבו אנו באמת נמצאים.

תלמיד: איך אתה מגביר ביגיעה איכותית?

על ידי התמדה במחשבה. אני לא יכול בלי החברים ומה שאני לא מסוגל לעשות הם יעשו.

שאלה: כתוב, “שלא תשאיר לך, רק מה שצריך לחיבור השכינה”. השאלה היא לגבי הרצונות הגשמיים.

גם זה וגם זה. אנחנו צריכים לעזוב כל דבר שעימו אנחנו לא יכולים להתכלל בגמר התיקון. בכל מדרגה ומדרגה אנחנו צריכים לבנות את גמר תיקון – עד כמה שמבינים, עד כמה שמסוגלים. זאת צריכה להיות המטרה ואז נגיע לעליה כל יום ויום.

שאלה: האם תפילה זה הכלי העוצמתי ביותר כדי לחזק את הקשר בינינו?

אין יותר מתפילה. בסוף כל המאמצים שלנו, הסידורים שלנו, כל מיני בירורים, צריכה להיות תפילה. לכן אנחנו חייבים כמה פעמים ביום להגיע לתפילה, רצוי שלוש פעמים ביום. בתחילת היום, מה אנחנו רוצים להשיג. באמצע היום כשאנחנו מתחברים, כדי שיהיה לנו כוח משותף להמשיך. ובסוף היום, כשאנחנו פחות או יותר מבינים שעשינו משהו במשך היום ומקווים להמשיך מחר. כך צריך להיות, כך אנחנו צריכים לארגן את הקשרים ביננו בתוך עשירייה ואחר כך בין העשיריות.

שאלה: ההתכללות בעשירייה היא רק ברמה הרוחנית, מעל לגופים הגשמיים שתמיד יהיו נפרדים. אז העבודה שלי היא במאמץ ללכת מעל להפרדה הברורה שיש בין הגופים, רק עם אמונה וכוונה?

אני בדרך כלל לא שם לב לגופים. אנחנו צריכים להתחבר ברצונות שלנו, לכוון אותם למטרה. וכמה שהכוונות שלנו יהיו יותר להגיע להיות ברצון אחד ולהתכלל בבורא, או לתת לבורא מקום למלאות אותנו, לנחות בנו, זה בעצם מה שאנחנו צריכים לתאר, ושום דבר גשמי אין בזה. רק רצון.

שאלה: הבקשה “תן לי חשיבות, תן לי לראות את הגדלות שלך”, זאת בקשה נכונה?

בשביל מה אתה צריך? אתה צריך לבקש משהו שאתה באמת מרגיש שחסר לך.

תלמיד: חסר, אני מרגיש.

חסר כדי מה? כדי להתקדם?

תלמיד: כדי להתחבר, כדי להשקיע בעשירייה יותר. אני נגרר אחריהם, אבל זה לא בא ממני.

אם באמת חסרה לך הרגשת גדלות הבורא ובזה אתה תוכל להכניע את עצמך לחיבור עם החברים, לא להתנתק ממטרת ההתקדמות, אז תבקש.

תלמיד: מה ההבדל בין חשיבות שאדם מקבל מהסביבה לבין שהוא מבקש את זה ישירות מהבורא?

הבורא זה הכוח הכללי שפועל על העשירייה, אם אתה מבקש מתוך העשירייה, אתה פונה ישירות אליו. אם אתה פונה לבד, זה קול צועק במדבר. ולכן אנחנו צריכים להשתדל שתהיה לנו עשירייה ומתוך העשירייה אנחנו מבקשים.

תלמיד: לגבי איך לבקש חשיבות, תמיד יש הרגשה שזה לא מכובד לבקש את זה כי כביכול אני בובה כזאת שאתה מטעין אותה בחשיבות היא פועלת, אתה לא מטעין אותה היא לא פועלת.

אל תתבייש, תעשה מה שצריך. תתייעץ עם החברים, תגיעו לאיזו החלטה מה אתם רוצים, איזה חיסרון להעלות, ואותו תעלו לבורא.

שאלה: מה זה אומר “לכלול עצמו עמהם והם עמו” בעשירייה?

שכולנו בעשירייה משתדלים להגיע לבירור החיסרון האחד ועליו מסכימים ואותו מעלים לבורא. ומחזיקים בתוך הלב שלנו אותו חיסרון כמה שיותר זמן ובעוצמה המתגברת, זה בטוח פועל חזק.

שאלה: איך מגיעים לחיסרון הזה?

על ידי הבירור. לכן אנחנו נמצאים בעולם הזה, זאת אומרת במצב שיכולים לדון במה שנמצאים, אפילו בעל מנת לקבל, כשלא מתוקנים.

שאלה: אתמול ניסינו לברר ולא כל כך הצלחנו להגיע לתשובה חד משמעית, מה זה בעצם להשפיע בעשירייה?

להשפיע בעשירייה זה לעזור לכל חבר לא להתנתק מהעשירייה, להתחבר אליה עוד ועוד ולהחזיק במטרת העשירייה ככל היותר.

שאלה: מהו אור השכינה שמתגלה בנו כשאנחנו מתחברים?

אור השכינה זה אור האין סוף, זה נוכחות הבורא שמתגלה בנו וכך אנחנו מתקדמים.

שאלה: כתוב “שלא תשאיר לך, רק מה שצריך לחיבור השכינה כביכול.” למה הוא מתכוון בזה שהוא כותב “כביכול”?

כביכול, כלומר ככל שאדם מבין שאת זה הוא צריך לעשות. ודאי שהוא לא עושה את זה בצורה מדויקת ולא יכול, הוא צריך גם להשאיר משהו לעצמו, אבל לפי הדרגה שלו שיעשה כמה שאפשר.

שאלה: האם נכון לבקש מילוי רוחני?

כן.

שאלה: המלצת לנו מקודם לגבי התפילות במשך היום. אני רוצה להבין איך אנחנו עושים את זה במפגשים?

אני נתתי לכם עצה. זהו. ואתם תדונו ותעשו.

שאלה: אמרת שהפער בין המצב הרצוי למצב המצוי הוא מה שמקדם אותנו. איך זה קורה?

כך היא הרגשת החיסרון שמקדמת אותי, שדוחפת אותי קדימה.

שאלה: בקטע 20 בעל הסולם מדבר על ביטול הרצון לקבל, אם כן למה התועלות שהוא מציג פה נשמעות כתועלות של הרצון לקבל?

כך נדמה לך, תמשיך קדימה ותראה עד כמה הם כבר רוחניים.

שאלה: האם יש הבדל בין התגלות להשגה, האם כל העשירייה מרגישה את הגדילה הזאת ביחד?

לא, כל אחד לפי התרומה שלו, לפי ההתכללות שלו בעשירייה.

שאלה: מה זה לבקש מתוך העשירייה?

כשהוא נכלל עם הרצון הכללי של העשירייה ועם הרצון הזה הוא מבקש, מתוך הרצון.

שאלה: בקטע 18 כתוב שאסור להשחית ולבער שום דבר מהעולם, ובקטע 20 דווקא כתוב שצריך לבער את הרצון לקבל מהעולם.

צריכים לנקות את הרצון לקבל מכל מיני צורות שהן לא תומכות במטרה. אנחנו לא יכולים למחוק, לא לשרוף ולא לעשות כלום, אלא אנחנו מבערים אותו מהשימוש שלנו, וכך מתקדמים.

“כתוב “בתוך עמי אנכי יושבת”, שהזה”ק אומר “ועל כן אין אדם צריך לפרוש מן העם לעולם, כי רחמי הקב”ה נמצאים תמיד על העם כולו ביחד”. והפירוש הוא, שאם האדם מבקש מה’, שיתן לו כלים דהשפעה, כמו שאמרו חז”ל “מה הוא רחום אף אתה רחום”, אז האדם צריך להתפלל עבור הכלל כולו, כי אז ניכר שכוונתו היא, שהקב”ה יתן לו כלים דהשפעה טהורה, כי רחמי הקב”ה נמצאים תמיד על העם כולו ביחד. כידוע, “משמיא פלגא לא יהבין”, שפירושו, שמשמים שנותנים שפע למטה הוא בשביל הכלל כולו.”

(הרב”ש. מאמר 15 “תפלת רבים” 1986)

כן. האור המגיע מלמעלה מגיע לכל הכלל, וככל שאנחנו קרובים לכל הכלל, אנחנו קרובים יותר לאור.

קריין: שוב 23.

“כתוב “בתוך עמי אנכי יושבת”, שהזה”ק אומר “ועל כן אין אדם צריך לפרוש מן העם לעולם, כי רחמי הקב”ה נמצאים תמיד על העם כולו ביחד”.” כך הוא העיקר, כי בתוך העם תמיד נמצאת תכונת הבורא. אנחנו לא רואים, לא מרגישים, אבל שם הוא נמצא. אפילו כשהכלי שבור, הוא שבור כלפינו כדי שאנחנו נגיע להזדהות עם הבורא, אבל הבורא נמצא בתוך הכלי, בתוך הרצונות, בתוך העם. “והפירוש הוא, שאם האדם מבקש מה’, שיתן לו כלים דהשפעה, כמו שאמרו חז”ל “מה הוא רחום אף אתה רחום”, אז האדם צריך להתפלל עבור הכלל כולו, כי אז ניכר שכוונתו היא, שהקב”ה יתן לו כלים דהשפעה טהורה, כי רחמי הקב”ה נמצאים תמיד על העם כולו ביחד. כידוע, “משמיא פלגא לא יהבין”, שפירושו, שמשמים שנותנים שפע למטה הוא בשביל הכלל כולו.”

(הרב”ש. מאמר 15 “תפלת רבים” 1986)

שאלה: מה פירוש “לא לפרוש מהעם”?

לא לפרוש מהעם, זאת אומרת שחוץ מזה שהאדם נמצא בעשירייה, הוא צריך לבדוק איך הוא מביא דרך העשירייה תיקון לכל העולם, לכל בני האדם בעולם, כי זאת מטרת הבורא בסופו של דבר. הוא שבר את הכלי של אדם הראשון שכלל בתוכו את כל הנשמות, ועל הכלי הזה הוא רוצה שיגיע לדבקות, לחיבור. באותה מידה שהם דבוקים זה בזה, כך הם דבוקים בבורא.

שאלה: שמעתי עכשיו שאפשר לבקש את גדלות הבורא רק כדי לצמצם את עצמי ולהתאחד יותר עם העשירייה. האם אפשר לבקש את גדלות הבורא לא רק בשביל השפעה אלא בשביל קבלה?

אני לא יודע מה זה נקרא “בשביל קבלה”.

שאלה: בשביל לקבל לעצמי משהו מכך.

לא, הבקשה לא נשמעת, הבורא לא שומע. אלה הם האנשים הרגילים שיש בהם צער גדול והם בוכים. הם בוכים מתוך הצער שהבורא בעצם מעורר בהם, אז אין מהייסורים שלהם שום התקדמות, כי הייסורים בעצמם מוזמנים על ידי ההשגחה העליונה ולכן איך ומה יש בכך שהם מגיבים? איפה התגובה שלהם מכך שהם בוכים ומה הם רוצים? שום דבר, רק שייפסקו הכאבים. אבל הכאבים בעצמם יורדים עליהם על ידי כך שהם לא בסדר, שהם צריכים לצאת מהמצב הזה למצב מתקדם יותר, ומה מועיל גודל הייסורים בבכי? לא מועיל בכלום. כזאת היא כל הבעיה של בני האדם.

לכן אנחנו צריכים להסביר להם, בהדרגה, שסך הכול תיקון העולם תלוי עד כמה אנחנו נתחבר בינינו וניתן בכך דוגמה לכל האנושות שהיא תהיה מחוברת, ובמידת החיבור כשבמשהו אנחנו מדמים את עצמנו לאותו הכלי של אדם הראשון לפני השבירה, לפני החטא, על ידי זה אנחנו נעורר בעולם שלנו, במצבנו, רגשות כוחות חיוביים, עד שנגיע לתיקון השלם.

שאלה: איך לבדוק את נקיות הכוונה כשאני מבקשת את גדלות הבורא?

את נקיות הכוונה אנחנו בודקים בשבירה, כשאנחנו רואים עד כמה אנחנו שבורים בתוך הקבוצה.

שאלה: מה נכנס במסגרת ההכרחיות של האדם ההולך בדרך האמת, ומי קובע זאת? בהקשר לקטע 22.

יש הכרחיות גשמית ויש הכרחיות רוחנית. בהכרחיות הגשמית כל אדם ואדם קובע בהתאם למסגרת הגשמית שבה הוא נמצא. כך אנחנו פחות או יותר מבינים. על ההכרחיות הרוחנית אנחנו צריכים להבין שהיא ממש לא מוגבלת. אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו חיים רק בתוך הכוונה להשפיע, וכלום לעצמנו. ככל שנקבל דרך הכוונה הזאת דלהשפיע לזולת, לעצמנו, יהיה לנו מספיק, אנחנו לא נרצה יותר. אפילו גם מכך היינו מתפטרים, אבל אנחנו לא יכולים להתקיים אחרת. לכן חייב להיות בנו אור חסדים ובסופו של דבר במקצת הארת חכמה שנוכל להשפיע לאחרים.

שאלה: האם איכות המאמץ שלנו תשתפר אם נתאמץ יותר לראות את המצבים שבהם אנחנו נמצאים כחדשים כל פעם, וננסה להגדיר אותם?

כן, ודאי שאנחנו נשתפר.

שאלה: איך להשתמש אפילו בסבל קטן ביותר כדי שיגביר את הרצון לשנות את הטבע שלי?

אני צריך לדעת שכל ההתקדמות שלי במידת החיבור שלי עם החברים. וכל יתר הפעולות שאני עושה בקבוצה שלי, אם לא להגברת החיבור הם לא מועילות לי הפעולות האחרות. אלא להפך. אולי אפילו מרחיקות אותי. זאת אומרת העיקר בשבילי זה להגיע לחיבור. תראו כמה זה קשה, וזה רק תחילת התיקון. אבל במידה שאנחנו נתחבר בתוך המסגרת שלנו הקטנה, אנחנו כבר יכולים להתחיל לגלות אורות רוחניים גדולים.

שאלה: באיזה אופן קורה מעבר איכותי מהצטברות של סבל וכונה לעצמי לכוונה לטובת הזולת ההשפעה?

באיזה אופן? בזה שאני עושה את זה בכוח. אני נכללת עם החברות שלי ואני רוצה להיות איתן ממש כמה שאנחנו נהיה יותר קרובות, וכך אנחנו נתקדם. אני חייבת לעשות את זה נגד הרצון שלי, נגד הטבע שלי, כמה שיותר ללחוץ על עצמי ולבקש מחברות ולבקש מהבורא שיהיו לנו כוחות להתחבר יחד, למעלה מכל החשבונות.

שאלה: אם נתקרב אפילו קצת להשפעה, האם נרגיש הנאה מכל מה שהבורא מצייר לנו?

כן. ודאי שאנחנו נרגיש. אבל לא שההנאה הזאת היא תבוא ואנחנו נקבל אותה בעל מנת לקבל, אם נעבוד על הרוחניות כדי לקבל הנאה, אז זה לא יקרה אף פעם ואנחנו לא נשיג. אנחנו צריכים לבקש מהבורא שיתן לנו אור העליון, שאנחנו נבין שלהיות באור העליון זה הכרחי, זה תענוג רוחני, תענוג של השפעה. ולא שאני נהנה בכלים שלי. אני רוצה לקבל כלים חדשים, כלים של השפעה, ובהם אני רוצה ליהנות וכך אני משפיע לאחרים ולא שיהיה לי טוב. אלא שיהיה טוב ממני לכולם. תנסו לדבר על זה בצורה כזאת שתבינו כמה זה הפוך ממה שאנחנו היום נמצאים.

שאלה: האם אפשר להגיד שהתחושה שאנחנו גלגלי שיניים של מנגנון אחד הוא סימן להתקדמות נכונה?

כן.

שאלה: בעבודה על החיבור בינינו האם כל אחת בונה את הפרצוף הפרטי שלה?

כל אחת בונה את הפרצוף הפרטי שלה בהתקשרות עם האחרות.

שאלה: מה זה כלל העולם כולו, האם זו הסיבה שאנחנו לא מקבלות תוצאות מהתפילה שלנו, כי אנחנו לא מחוברות לכל העולם?

אנחנו לא מחוברים לכל העולם, לכן אנחנו לא יכולים להרגיש את העולם כולו. אנחנו לא מרגישים אפילו את העשיריות שלנו בצורה אמיתית, כי אנחנו לא נכללים בהם כמו שצריך. יש לנו בעיה להבין שהתקרבות פנימית היא הכרחית.

קריין: קטע 24.

“צריך האדם, שיתפלל תפילתו בציבור, משום שלא בזה את תפילתם, אע”פ שאינם כולם בכוונה וברצון הלב. וכמ”ש, פנה אל תפילת הערער, שרק לתפילת יחיד פונה להסתכל בה, אבל את תפילת רבים לא בזה, אע”פ שאינם רצויים. פנה אל תפילת הערער. שמקבל תפילתו, אלא שזה יחיד שנכלל ברבים. ע”כ תפילתו כתפילת רבים.”

(“זוהר לעם”. “ויחי”. מאמר “היאספו ואגידה לכם”, סעיפים 516-515)

טוב, אלה מילים של “הזוהר”. יש כאן הגדרות חדשות.

קריין: 25.

“התפילה, שאנו מתפללים, היא תיקון השכינה הקדושה, להמשיך לה שפע, למלאה מכל חסרונותיה. כי ע”כ, כל הבקשות הן בלשון רבים. כמו, וחוננו מאיתך דעה, השיבנו אבינו לתורתך. כי התפילה היא בעד כלל ישראל, שֶכֹּל שיש בשכינה הקדושה, יש בכלל ישראל. והחסר בה, חסר בכלל ישראל. ונמצא, כשאנו מתפללים בעד כלל ישראל, אנו מתפללים לצורך השכינה הקדושה, כי היינו הך.”

(“זוהר לעם”. הקדמת ספר הזוהר. מאמר “תורה ותפילה”, סעיף 183)

כל הכלי של אדם הראשון נשבר, ואנחנו צריכים להקים אותו, שוב לחבר את כל החלקים השבורים, זה נקרא שאנחנו מעמידים את השכינה יחד, שכולם יהיו מחוברים. אז יתגלה בכל הכלי הזה, זה האור הכללי שיקרא “בורא”.

קריין: קטע 26.

“אין יכולים לקבל שום דבר בלתי השתוות, אלא תמיד צריך להיות בחינת השואה. לכן כשהוא מעורר רחמים על עצמו, נמצא שעוסק אז בחינת קבלה לעצמו. וכל כמה שהוא מרבה בתפילה, לא די שלא מכין כלי דהשואה, אלא אדרבא, שנצוצי קבלה מתרקמים אצלו.

נמצא שהוא הולך בדרך הפוך, היינו שהוא צריך להכין כלי דהשפעה, אך הוא הכין כלי דקבלה. ו”הדבק במדותיו” הוא דווקא “מה הוא רחום אף אתה רחום”.

לכן כשהוא מתפלל עבור הכלל, נמצא שעל ידי התפילה הזו, הוא עוסק בבחינת השפעה. וכל כמה שהוא מתפלל, בשיעור כזה הוא מרקם כלי דהשפעה, שיכול להתגלות על זה אור דהשפעה.”

(הרב”ש. 217. “ברח דודי”)

שאלה: איך להרגיש על מה לבקש מהבורא עבור החברים?

אם אתה לא יכול לגלות את הרצון הנכון עבור החברים, אז אני לא יכול להגיד לך מה לעשות. תדבר איתם, תשאל אותם אם אתה לא מרגיש. אבל אתה צריך להגיע להרגשה מה בעצם חסר לעשירייה ואחר כך לבקש מהבורא. כי אחרת איזו תפילה תהיה לך. בלי תפילה אתה לא יכול להשיג מטרה. הכול מתגלה על ידי התפילה.

תפילה זו בקשה שצריכה להיות עבור הקבוצה. אז אתה צריך להתכלל עם הקבוצה, להרגיש, לא סתם מילולית לחשוב בעצמך, כאילו אתה בטח יודע. אלא להרגיש את החסרונות שלהם קצת יותר פנימה, ואותם החסרונות להעלות לבורא ולבקש עבור הקבוצה שהבורא יתן לנו, להם, לחברים, לכולם ואתה בתוכם. זה בעצם נקרא תפילת רבים. תפילה עבור רבים.

שאלה: אני מרגיש שחסר כוח הקשר השפעה, אבל אני לא מרגיש, אני לא רואה שהחבר מדבר על זה. אולי אני לא מבין משהו?

מצד אחד כמה שמדברים יותר כאילו זה יותר טוב, כי מבררים אבל מצד שני זה מאבד את הייחוד, ככל שמדברים ומדברים אז העוצמה הפנימית נעלמת, וצריכים להיזהר.

שאלה: אם אני מרגיש שיש לחברים רצונות מהעולם הזה שמונעים מהם להתחבר ולהגיע להשפעה. אז על מה אני צריך לבקש מהבורא?

שהחברים שלך ירגישו מה באמת חסר לנו לכולנו ושחיסרון הזה הוא יהיה לכולנו כאחד ושאנחנו על החיסרון הזה נפנה לבורא ונבקש ממנו ונזכה לזה שהבורא עונה לנו, משנה את הרצון שלנו, מתקן אותו ועושה אותו כזה שאנחנו בדיוק נהיה מכוונים למטרת הבריאה.

שאלה: אמרת שאנחנו ניתן לאחרים דוגמה, אבל אנשים צריכים לראות תועלת עבורם, מה הם יראו בנו אם כל השינויים שלנו פנימיים?

הבורא יסדר הכול, אתה תגלה לאנשים מה שאתה יכול וכול היתר כמו שכתוב “ה’ יגמור בעדי”.

שאלה: כתוב פה שאדם מגיע בהתחלה עם כלים דקבלה בבקשה בתפילה אז איך עובר בלא לשמה ללשמה אדם צריך להבין שכל התפילות שלו הן ריקות ולא הולכות בכיוון הנכון ואז מחוסר ברירה הוא מגיע לזה?

אתה תמשיך ומתי שזה יקרה אז אתה תבין.

שאלה: מי זה אותו אני שנהנה מהשפעה?

זה “האני החדש”.

שאלה: אמרת שחשוב מאוד להרגיש את החיסרון של החברים ולעלות תפילה משותפת לבורא, איך עושים את זה?

אנחנו כל הזמן לומדים את זה, איך אני יכול להגיד לך איך, אנחנו פונים, משתדלים, מארגנים את עצמנו להיות כמו שכתוב “כאיש אחד בלב אחד” וכך מגיעים לזה.

שאלה: מה הרגשתי או לא הרגשתי את החיסרון של החבר, איך לבדוק אולי נדמה לי שאני הרגשתי?

כמה שיותר ויותר יום יום אתה תתחיל לגלות בזה שינויים.

שאלה: איך להיעזר ברצונות שגדלים שדווקא על ידי אותם רצונות נכוון את עצמנו ליותר ביטול ויותר דבקות בעשירייה?

אנחנו צריכים את כל הרצונות שלנו להשתדל לכוון אותם לחיבור, עוד ועוד וכך נצליח, אין לי יותר מה להוסיף.

סדנה

מה אנחנו הבנו מתוך השיעור הזה בקשר לתפילה עבור הקבוצה, חיבור ותפילה? מה הסיכום?

*

(סוף השיעור)