YESOD: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Baal HaSulam. Study of the Ten Sefirot. Vol. 1. Part 3. Inner Observation, Chapter 3, item 1

שיעור בוקר 13.07.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר “תלמוד עשר הספירות”, כרך א’, חלק ג’, עמ’ 168, דף קס”ח, “הסתכלות פנימית”, פרק ג’, אותיות א’ – ג’

קריין: ספר “תלמוד עשר הספירות”, כרך א’, חלק ג’, עמ’ 168, קס”ח, הסתכלות פנימית, פרק ג’ אות א’.

פרק ג’

בו מבאר ע”ס שקומתן שוה. ובו ה’ ענינים:

א. בכל מקום שהרוחני עובר קונה שם מקומו. וע”כ נשארות כל ספירות התחתונות בעליונות, מפני שעברו דרכן. ב. ע”ס דאו”י, וע”ס דאו”ח, עומדות בסדר הפוך. ג. הע”ס דאו”ח השלימו כל ספירה וספירה לע”ס. ד. המלכות דאו”ח שנתחברה בכתר דאור ישר, קנתה קומת כתר, וכיון שעברה דרך כל הספירות השיגו כולן קומת כתר. ה. שיצאו ע”ס באורך, וע”ס בעובי.

אות א’

“עתה נבאר עשר הספירות שקומתן שוה. דהיינו, שבאם קומת הזווג היא עד הכתר, יש בו מאה ספירות שהן עשר ספירות מכתר עד מלכות בעובי, מלבישות זו על זו, שכל אחת מהן יש לה עשר ספירות באורך, מכתר עד מלכות. ואם קומת הזווג היא עד חכמה יש להן ט”ס בעובי שכל אחת מהן יש לה ט”ס באורך. ואם קומת הזווג היא עד בינה, יש להן ח’ ספירות בעובי, שכל אחת מהן יש לה ח”ס באורך וכו’ עד”ז. וזה נוהג בכל זווג וזווג דהכאת אור העליון על המסך. המובא בדברי הרב כאן בפרק א’.”

אות ב’

“והטעם הוא כי בכל מקום שנאמר, שדבר רוחני עובר ממקום למקום, אין הפירוש, שהניח מקום הראשון, ובא למקום שני, כדרך הגשמיים, אלא רק בחינת תוספת יש כאן, כי נשאר כולו במקום הראשון כמו שהיה, גם אחר שבא למקום השני. ונמצא, שנתוסף לו גם מקום שני כי אין העדר ברוחני (כמ”ש הרב בעץ חיים שער הנסירה פרק ז’). ומתוך שספירת כתר הוא השורש של ד’ בחינות חו”ב תו”מ דאור ישר, נמצאות בהכרח, שהן עוברות דרך בו, ואם כן הרי הניחו בו שרשם, מטעם אין העדר ברוחני, ולכן יש בהכרח בספירת כתר לבדו כל ט”ס, כח”ב חג”ת נה”י דאור ישר. ועד”ז בספירת חכמה שבינה ותו”מ עברו דרך בה, הרי קבעו בה מקומן ויש בספירת חכמה ח’ ספירות מחכמה עד יסוד. ועד”ז בבינה, שתו”מ עברו דרך בה קבעו בה מקומן, ויש בבינה ז’ ספירות מבינה עד יסוד וכן בחג”ת נה”י שבתפארת, וכן במלכות באופן, שכתר כלול מט’ ספירות כח”ב חג”ת נה”י דאור ישר. דהיינו חוץ ממלכות. כי במלכות אין אור ישר רק או”ח בלבד. וחכמה כלולה מח”ס חו”ב חג”ת נה”י דאו”י. ובינה כלולה מז’ ספירות, בינה חג”ת נה”י דאו”י. וחסד כלול משש ספירות חג”ת נה”י דאו”י. וכו’ עד”ז, שכל ספירה עליונה כלולה מכל ספירות התחתונות שעברו בתוכה. מטעם אין העדר ברוחני (וכבר נתבאר זה בחלק ב’ בהסתכלות פנימית פרק ט’).”

אות ג’

“והנה, התכללות זו האמורה, נעשתה מכח ע”ס כח”ב תו”מ דאור ישר עצמן, עוד מלפני שנעשה הזווג דהכאה על המסך, המעלה אור חוזר ומלביש אותן. אמנם אחר שנעשה הזווג דהכאה על המסך שבמלכות, והאור חוזר עלה ממסך שבמלכות והלביש את הספירות דאור ישר, הנה אז משוה האו”ח קומתן של כולן בשוה. למשל, אם הזווג היה על מסך דבחי”ד, המעלה או”ח עד הכתר, הנה יצאו כאן ע”ס דאו”ח, כח”ב חג”ת נהי”מ, מן המלכות והלבישו את כח”ב חג”ת נה”י דאור ישר. והנה ע”ס דאו”ח נמצאות בסדר הפוך מע”ס דאור ישר, כי ע”ס דאו”י שורשן למעלה בכתר, ונמצאות עומדות ממעלה למטה. מכתר עד יסוד. וע”ס דאו”ח הרי שורשן במלכות, כי ממנה יצאו, ונבחן שהן עומדות ממטה למעלה, שכתר דאו”ח, דהיינו השורש, הוא במלכות, וחכמה דאו”ח ביסוד דאו”י. ובינה דאו”ח בהוד דאו”י. וחסד דאו”ח בנצח דאו”י וגבורה דאו”ח בת”ת דאו”י. ות”ת דאו”ח בגבורה דאו”י. ונצח דאו”ח בחסד דאו”י. והוד דאו”ח בבינה דאו”י. ויסוד דאו”ח בחכמה דאו”י. ומלכות דאו”ח בכתר דאו”י. הרי שהן עומדות ממטה למעלה, החל במלכות וכלה בכתר.”

שאלה: למה הכוונה בטקסט שהוא מדבר על עביות ועל זכות?

אלו עביות וזכות של הרצון לקבל שבהן מתפשטים האורות, והאורות מתפשטים בהתאם למידת העביות שיש ברצון לקבל ולמידת המסך שעליו, והמסך עובד לפי העביות שברצון. הקשיות שבמסך חייבת להיות שקולה כנגד העביות שברצון.

שאלה: מתואר כאן תהליך של התכללות הדדית בין הספירות של אור ישר ואור חוזר, האם כל זה קורה תמיד ביחס למלכות?

כן, תמיד, בכל ספירה פרטית יש את אותו דבר.

תלמיד: מה מגיע למלכות קודם, האם האור הישר, או קודם היא בונה אור חוזר ואז הוא מתלבש בה?

למלכות מגיע קודם אור ישר מלמעלה למטה. ואז מלכות מתגברת בצמצום, במסך ובאור חוזר, וממנה ולמעלה מתחילה להיות עליית האור החוזר בחזרה למאציל. יש כאלו פעולות בכל דרגה ודרגה, בכל ספירה וספירה. מלכות עולה לכל ספירה ומגלה בכל ספירה חלק מאור ישר שבה וחלק מאור חוזר שבה.

שאלה: תמיד למדנו שיש עשר ספירות וכל ספירה מפעילה עוד עשר ספירות וכן הלאה. עכשיו אנחנו רואים שיש עשר ספירות אופקיות ואנכיות, שכל ספירה אנכית מכילה עשר ספירות אופקיות, והספירות הפרטיות הן כביכול אופקיות. מה כל ספירה הבאה מכילה, האם עשר ספירות אופקיות או אנכיות?

לפי איך שאתה מסתכל על זה כך זה קורה. אתה יכול לקבל את כל הבריאה הזאת כעשר ספירות ולחלק אותן לעשר ולעוד עשר, וכך עד אין סוף.

תלמיד: האם אפשר לחלק למאה ולמאה?

זה לא חשוב, אפילו לאלף.

שאלה: כשהוא כותב על אור ישר שעובר דרך הכתר הוא לא הזכיר את מלכות, האם אין מלכות דאור ישר שעוברת דרך הכתר?

מלכות דאור ישר מגיבה על האור שמגיע אליה מהכתר, ולכן היא הופכת להיות לכתר דאור חוזר.

תלמיד: אבל כשהוא כותב על הכתר העליון.

זה נקרא כתר דאור ישר.

תלמיד: אז שם הוא כותב נה”י ולא נהי”מ, כביכול שיש תשע עשרה ספירות, תשע דאור ישר ועשר דאור חוזר, ואנחנו מבינים שצריכות להיות עשרים ספירות.

ודאי שעשרים.

שאלה: מה החשיבות של הכלל שאין העדר ברוחני?

אין העדר ברוחני זה נקרא שבעולם הרוחני הכול סטטי, אין שום שינויים, אלא כל השינויים הם בתוך האדם המשיג.

תלמיד: זה מכשול ללומדי קבלה שתמיד הוא מזכיר בכל פרק את זה שאין העדר ברוחני. מה החשיבות של הכלל הזה בשבילנו?

שהרוחניות מיוצבת ואין בה שום שינוי. אלא בעיקר הוא רוצה להזכיר שיחס הבורא לנבראים הוא להיטיב לנבראיו.

תלמיד: כלומר הבורא תמיד מתייחס חד צדדית אלינו בצורה סטטית, והכול תלוי איך אנחנו מקבלים את זה.

ודאי. “אני הוי”ה לא שניתי”, שום דבר לא משתנה. הבורא בעצמו הוא טוב ומיטיב ומאציל ואין מצידו שום שינוי. מרגע שהוא מתייחס לבריאה כך שרצונו להיטיב לנבראיו, אז הוא יצר את הנבראים, עיצב אותם וגמרנו, אין יותר שינויים. אנחנו נמצאים באותו מצב סטטי שהוא גמר התיקון, אבל אנחנו משיגים את הדברים האלה כלפינו בהדרגה, כדי שנבנה כלים ונרגיש איפה אנחנו נמצאים, לכן הדברים האלה צריכים להיות מגולים בנו בהדרגה. אבל בעצם הכול נעשה ברגע אחד.

תלמיד: כל השמות וכל הכינויים, עולמות, פרצופים, אורות, האם אלו כינויים שאנחנו כנבראים נותנים כשמשיגים את הבורא?

כן, זה רק כלפי הנבראים. כלפי המציאות האמיתית אין שום שינוי מתחילתה ועד סופה. ובכלל כשמדברים על הבריאה ועל כל הדברים האלה, אז אין לזה זמן, אין התחלה וסוף וכלום, אלא ככה זה. אלא כלפי נבראים אנחנו אומרים שקודם לא היה, כתוב “דע, כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים…¹. הכול כלפי הנבראים כדי שיתפסו את זה בהדרגה ויסדרו את זה בתוכם בצורה נכונה בכלים שמתפתחים, ואז יכולים לקלוט את המצב, אבל לא שהמצב עצמו משתנה. שום דבר בעולם לא משתנה, “אין חדש תחת השמש”.

שאלה: למה האור הישר מתמעט?

מפני שהוא עובר דרך המסכים וכל מסך מסנן את האור הישר ומתאים אותו למלכות שלו שיכולה לקבל אותו בעל מנת להשפיע. אומנם מגיע אור עגול, אור אין סוף, אבל המלכות יכולה לקבל אותו כקו דק, וזה העניין שהאור מתמעט.

תלמיד: האם האור הישר שמגיע עד המלכות הוא נוגע במלכות?

אור ישר נוגע במלכות אבל בלבושים, אחרי שהוא עובר דרך כל הספירות וכל עיבוד שבכל ספירה וספירה.

תלמיד: מה זאת אומרת בלבושים?

הוא לא יכול להתלבש סתם במלכות, הוא צריך להתלבש בצמצום, במסך ובאור חוזר ואז הוא מתלבש במלכות. האורח לא רוצה לקבל מבעל הבית מה שבעל הבית נותן לו אלא הוא צריך לעטוף את זה ביחס שלו לבעל הבית. אני מקבל את זה אבל מקבל מפני שאני בזה רוצה להנות אותך, אני רוצה להראות לך עד כמה אני נהנה לקבל ממך כי זה בא ממך ולא ממה שאתה נותן לי. לא שאני מזלזל חס ושלום במה שאתה נותן לי, אבל בעיקר כי זה בא ממך. את כל הדברים האלה האורח, המלכות צריכה לסדר כלפי הכתר, בעל הבית, המשפיע.

תלמיד: בעל הבית עוטף בלבושים את מה שהוא מציע?

לא. הוא מחכה שהמלכות תגיב על זה, וכשמלכות מבקשת, אז הוא עוזר לה לעטוף את האור הישר באור חוזר ואז כבר אפשר לקבל.

תלמיד: האם בגלל זה הוא מגיש לה את זה במידה הכי קטנה?

הוא לא מגיש לה במידה הכי קטנה, הוא מגיש לה בצורה מדויקת בהתאמה למלכות, שהיא כבר מסוגלת לעשות על זה צמצום ואז להתאים את עצמה באור חוזר שלה.

תלמיד: אנחנו כאן כדי לעדכן על הזדמנות מאוד מיוחדת שנפתחת לנו. בתקופה האחרונה עלה צורך וגם שמענו ממך על צורך ורצון לעוד נקודת חיבור במהלך היום. לא רק שיעור הבוקר ולא רק ישיבות החברים והכנסים, אלא שתהיה במהלך היום עוד הזדמנות להיפגש יחד בשידור חי ולנסות לעורר ולחדש את הכוונות.

אצל רב”ש היינו לומדים בבוקר והיה גם שיעור בערב. זו לא הייתה חובה להגיע אליו אלא מי שמסוגל, והיו מגיעים אנשים אבל בכמות הרבה יותר קטנה מאשר בבוקר, אני חייב להגיד זאת. אבל עם כל זה יש שאלות מה לעשות במשך היום, כי יש אנשים שלא עובדים, יש אנשים שעובדים אבל בכל זאת פנויים, אולי זה לא שייך לנשים אלא יותר לגברים. לכן כששאלה אותי הקבוצה האידיאולוגית, אז אמרתי שאני מוכן לנסות.

שאלה: במהלך היום נוציא סקר לכל החברים בכלי העולמי לשאול אותם על הימים, על השעות שנוחות להם כדי למצוא את הזמן הנכון. ממך היינו רוצים לשמוע, איך מהלך של נקודת חיבור משותפת של הכלי העולמי, מי שיכול מתוכו, גם גברים וגם נשים יחד עם הרב באמצע היום, יחזק אותנו ואת הכוונה שלנו לאורך היום?

צריך לברר מה הן השעות הנוחות, כמה זמן יכול להמשך השיעור, את נושא השיעור וכן הלאה. וודאי שפגישה אחת נוספת במשך היום היא מאוד מאוד תקשר בינינו ותקדם אותנו. אפילו אלו שלא ישתתפו בגלל חוסר יכולת, הם בכל זאת יתקדמו איתנו יחד, נכלול אותם בחיבור בינינו.

תלמיד: חשוב גם להגיד שנקודת חיבור כזאת, שיעור כזה שיהיה באמצע היום יהיה מתורגם לכל השפות וגם יהיה מוקלט למי שלא יכול להשתתף בשידור חי, והוא יוכל לצפות בזה אחר כך.

נניח שאדם עובד עד מאוחר או בשעות אחרות במקום שהוא נמצא על פני כדור הארץ, אז הוא יודע שהיה שיעור והוא יכול להוריד אותו. אפילו שהוא נמצא בנסיעה או במקום כלשהו, אנחנו צריכים להיות ערוכים לזה שיש לו כבר שיעור בשפה שלו ושהוא יכול להוריד אותו בצורה נוחה ולשמוע.

שאלה: האם אתה חושב ששיעור כזה צריך להיות מבוסס על קריאה והסבר, ופחות על שאלות ותשובות?

אני רוצה שהם יבררו את הכול. זו נקראת קבוצה אידיאולוגית, אז נראה מה הם מסוגלים.

תלמיד: כלומר, זה גם צריך להיות בשאלון.

כן, ודאי. שיעשו משאל לכל הכלי העולמי ויראו מה לעשות ומה לא. אני מוכן ללכת אחריהם.

שאלה: לאיזו דרגה אנחנו צריכים להגיע בסוף השיעור?

בסוף השיעור אנחנו צריכים להגיע להרגשה שהתחברנו לבורא ולא חשוב כמה הבנו דרך השכל החיצון שלנו. אלא העיקר שהצלחנו לפתוח קצת את ההרגשה שלנו, את הרצון שלנו בחיבור בינינו, בזה נתנו לאור העליון להשפיע עלינו, לשנות אותנו, ונתחיל עוד יותר להרגיש כמה אנחנו פתוחים לבורא.

(סוף השיעור)