YESOD: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Baal HaSulam. The Meaning of Conception and Birth

שיעור בוקר 13.08.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

ספר “כתבי בעל הסולם”, עמ’ 50, מאמר “סוד העיבור – לידה”

הלידה לאבא ואמא

“ואז נעשו ראויים לשאוף רוח חיים, והתקיימה בהם הנבואה: “ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש”. שימו לב שהוא פונה ליחד, להרבה אנשים שמתאספים יחד. “מתחילה ממלכת כהנים, לבטל קנינם הפרטי, ואחר כך גוי קדוש, שהוא להשפיע נחת רוח לקונם, על-ידי “ואהבת לרעך כמוך”.

וכמו בגשמיות שהולד נופל לידים אוהבות ונאמנות, שהם, אביו ואמו הדואגים לו ומבטיחים קיומו ובריאותו – כמו-כן, לאחר שלכל אחד הוכן ששים רבוא דואגים לקיומו, נשמו רוח חיים, כמ”ש: “ויחן שם ישראל נגד ההר” ופירש”י “כאיש אחד בלב אחד”.”

זאת אומרת, אנחנו לא יכולים לקשור את כל הדברים האלה יחד, כמו שזה מסופר ביציאת מצרים ובהר סיני ובכל התהליך שאנחנו בקושי אולי שמענו או קראנו פעם. אלא אנחנו רואים שהדברים האלה מוסברים בכמה שיטות, בכמה רמות, בכמה שפות. יש שפה רוחנית, זו שפת הקבלה, ספירות, פרצופים, עולמות וכן הלאה. יש השפה המדוברת, שהיא שפת התנ”ך, נגיד, שמדובר על כל התהליך, כאילו עם עתיק עבר איזה תהליך, כניסה למצרים, יציאה מהמצרים.

ואחרי מצרים קבלת התורה. מסבירים להם – “אם אתם מתחברים אז כך אתם נעשים למשהו קדוש”. “קדוש” נקרא נבדל. כמו שהחתן אומר לכלה – “את מקודשת לי”, את עכשיו שייכת רק לי. “קדוש” זה נקרא נבדל. שייך רק למישהו.

זה מה שאומר הבורא, “אתם קדושים ושייכים לי. אחרי שהתחברתם במצרים ומגיעים להר סיני, זאת אומרת מוכנים לעלות למעלה מהשנאה שביניכם ולכן תהיו לי שייכים וקדושים. ואז תיקראו “גוי קדוש”.” גוי זה עם וקדוש – שייך לי. באותה רמת הקשר, באותה הדבקות – נמצאים קשורים אליי.

תלמיד: מה זה המצב שנולדת נשמה?

ההתלבשות של הבורא בנברא זה בעצם גילוי הנשמה. יש בנברא כבר רצון, הרצון הזה כולו, במידה שהוא גדול, קטן, לא חשוב, אבל הוא כבר בעל מנת להשפיע, זה נקרא הרגשת העולם הבא, הרגשת הרוחניות, הרגשת הבורא, חיבור עימו באיזו מידה, לפחות במידה קטנה – נקרא “נשמה”.

תלמיד: ויש לה אבא ואמא?

אלה הכוחות כבר שמגלים בתוך הנשמה, הכול מושג מתוך הנשמה. כמו ילד שנולד, אז מתוך זה שנולד ומתפתח, מתוך עצמו הוא מתחיל להשיג שיש לו אבא ואמא.

תלמיד: מה זה אבא ואמא של נשמה?

כוחות שפועלים יחד בתוך הנשמה ומייצבים את הנשמה. כוח קבלה, כוח השפעה שמתחברים יחד, ובחיבור שלהם מייצבים את העובר.

תלמיד: ויש איזה יחס לכוחות האלו?

מצד העובר, מצד הילד?

תלמיד: מצד הנשמה שנולדת.

כן. ודאי.

תלמיד: מהי מערכת היחסים בין הנשמה שנולדת לבין הכוחות האלה?

זו מערכת. בניית הכרת העביות, מסך, אור חוזר, יחסים, כוונות, כול מה שיש. זה כבר חיים במדרגות, בהתקרבות, בהתכללות.

שאלה: האם אפשר להגיד ששתי המדרגות – ממלכת כוהנים וגוי קדוש, אחד זה להשפיע על מנת להשפיע וגוי קדוש זה לקבל על מנת להשפיע?

כן.

ב. אחור ופנים

“האדם עיניו מלפניו, המרמז שאינו יכול להסתכל אלא לעתיד, דהיינו, בסדרי גידול מתתא לעילא. אולם אינו יכול להסתכל מאחוריו, דהיינו, בסדרי העיבור מעילא לתתא (כמ”ש “אל תביט אחריך” בפרשת לוט).

לפיכך הוא נעשק מכל ידיעה אמיתית, כי חסר לו ההתחלה, והוא דומה לספר שחסר בו חציו הראשון, שאי אפשר להבין מתוכו כלום. וכל היתרון לבעלי ההשגה הוא, שהם זוכים להשיג גם סוד העיבור, כלומר, המהלך של מעילא לתתא.

כי האדם כולל הכל, וזה נראה בעליל, כאשר מסתכל ומעיין בדבר מה, הכל יודעים שאינו מסתכל אף משהו מחוץ לגופו ורעיונותיו עצמו – ועם כל זה, הוא משיג את כל העולם כולו, ויודע מה חושבים בני העולם ומעריך אותם כיצד למצוא חן בעיניהם, ומתאים עצמו לרצונם.

וכדי להגיע לידיעות אלו, אינו צריך רק להסתכל בתוך עצמו – וכבר מבין מחשבות בני גילו. כי כולם שוים זה לזה, והאדם עצמו כוללם בתוכיותו. וסייג לידיעותיו הוא, אשר עיבורו עצמו אינו יודע ואינו זוכר מהזמן ההוא לספר משם אף משהו.”

שאלה: למה מתחילת הפיסקה מדובר על העיבור?

זה היה לפני שאדם נולד בעולם הזה. היו הכוחות שמשתלשלים מלמעלה למטה עד שהוא התחיל להתייצב כנולד בעולם הזה, התחתון.

שאלה: מדוע זה חשוב לדעת על התפיסה?

כי זה שייך להשגה, להשגת האדם. אנחנו צריכים להשיג את הכול. כל מה שהבורא עשה עבורנו, בשבילנו, גם מהעבר, וגם להווה וגם לעתיד, אנחנו הכול צריכים להשיג. למה? כי בזה אנחנו מגדילים את הנשמה שלנו, ובזה אנחנו דבוקים אליו יותר ויותר. ולכן חייבים את זה.

אתה צודק. בשביל מה אנחנו צריכים את זה, בשביל מה בכלל אני צריך להשיג משהו? אני צריך נגיד לדעת שאני נמצא בתוך הבורא, ולהתבטל כלפיו בכל וכל כנקודה שחורה בתוך האור הלבן. לא. אני חייב להשיג את כול האור, את כל יחס הבורא אליי ולהתייחד ולהידבק אליו.

תלמיד: למה זה חשוב לדעת או להבין את העיבור?

כי בלי זה אני לא אהיה דבוק בבורא. אני לא אדע את העיקר, מה הוא רוצה עבורי.

שאלה: למדנו שאסור להסתכל אחורה אלא רק קדימה, ופה הוא מדבר על זה.

לא נכון. אתה לא מסתכל אחורה. אתה מתקדם קדימה וכך אתה משיג את האחורה. שאלה יפה, נכונה, אבל זאת התשובה.

תלמיד: הוא אומר, “האדם עיניו מלפניו, המרמז שאינו יכול להסתכל אלא לעתיד, דהיינו, בסדרי גידול מתתא לעילא.” למה הוא מתכוון?

אנחנו צריכים להתקדם קדימה, ומזה שמתקדמים קדימה לחקור את האחורה. כמו אצלנו, בעולם שלנו. המדענים מתוך זה שהם מתקדמים, והמדע בכלל מתקדם, אנחנו גם בכל זאת הולכים לחפירות, הולכים לכל מיני מחקרים. מה היה בחלל לפני מיליארדי שנה, וגם בתוך האדמה ובכל מקום. זה עוזר לנו להבין את ההווה ולהיות קשורים יותר לכוח הפועל.

תלמיד: אני זוכר שאמרת, “תפסיק להסתכל אחורה, תפסיק להיות כסיל שיושב ואוכל את בשרו”. הרי אתה מכיר את כל העבר עם כל הצרות שלי, אז באמת כל הזמן הסתמכתי על העבר, על הצרות שעברתי. אז איך אפשר לשכוח את הדברים האלה? הייתי יושב ואוכל את עצמי. וכל פעם אתה אמרת, “תפסיק לאכול את עצמך כל הזמן”.

זה נכון שכך אני אמרתי לך, ועכשיו אני גם אומר לך את זה. “תפסיק לאכול את עצמך על העבר שלך”. כל מה שעבר עד לרגע הנוכחי היה בשליטת הבורא בלבד. אתה יכול להגיד, “אבל עכשיו כשאני אעשה משהו, אחרי הרגע הבא אני גם יכול להגיד שהכול בא מהבורא”, גם כן. “אבל עכשיו אני הולך לעשות איזו עבירה”. לא, אתה הולך לעשות עבירה, אלא אם אתה תעשה, זה הבורא יעשה דרכך.

תלמיד: בעצם אתה אומר, “בוא תשכח מה היה. לך לקראת העתיד ותעזוב מה היה”. כי אם אני כל הזמן נתפס למה שהיה, הראש שלי נמצא שם.

זה “כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו”.

תלמיד: מה אתה מציע לעשות במקרים כאלה? יש לי עבר “מאוד עשיר”, אפילו חוטא, אני לא רוצה לחשוב על זה.

זה לא חשוב חוטא או לא חוטא. אתה חושב שבעולם הבא כשתבוא למשפט ויישבו שם שופטים והם יסתכלו עליך, אז הם ישפטו אותך על כל העברות שעברת בעולם הזה, בחיים האלה על פני כדור הארץ? למי הם יפנו? על מי הם יסתכלו? מי אתה? מה אתה? עם כל החוטים שבעזרתם הם מנגנים עליך? הכול מגיע מלמעלה כי אתה בובה על חוטים. מה אתה חושב שהשופטים העליונים יסתכלו על האדם וישייכו לאדם כל מה שהוא עשה? מיהו? הבורא? הוא מלאך?

תלמיד: לפי מה שאתה אומר, בכל מה שעשיתי בעבר אני בעצם לא אשם?

אתה בכלל לא עשית, ואתה בכלל לא שייך לזה ואתה לא היית חי.

תלמיד: זאת אומרת, הכול מלמעלה גם אם אני עושה משהו לא טוב?

אין טוב ואין רע, כי הכול כך מתגלגל לפני העיניים שלך.

תלמיד: אין רע אתה אומר, זאת אומרת, אדם לא עושה שום דבר רע, זה הכול מלמעלה?

גם טוב לא עושה, ודאי.

תלמיד: מה זה נקרא טוב ומה זה נקרא רע?

לא עושה לא פעולות השפעה ולא פעולות נגד השפעה, זה הכול לא הוא עושה ובכלל, הכול כדי שידע להכיר מה זה יצר טוב ויצר רע אחרי ההתפתחות הגשמית הזאת. שיהיה יותר מפותח.

אנחנו עכשיו בעולם שלנו מתחילים רק להגיע לזמן, ולכן זה נקרא “דור האחרון”, שאנחנו עד עכשיו התפתחנו בצורה הראשונה המספקת כדי להתחיל להכיר את הכוח הרע וכוח הטוב שבבריאה. ומכאן והלאה נתחיל.

תלמיד: זה מנחם אותי לפי מה שאתה אומר, זאת אומרת, אם עשיתי דברים לא טובים בעבר אין על זה עונש. זאת אומרת, תעשה מה שאתה רוצה, עשית מה שעשית.

מי זה אתה? אין אתה. הרצון לקבל בלי פיקוח שלך היה פועל בך ואז עשית. שום דבר ממה שהיה לא נחשב, על מה יש לשפוט את האדם?

תלמיד: זאת אומרת, זה מראה שלא אני בכלל ביצעתי את כל העברות האלה.

אתה רואה מאיפה חכמת הקבלה מתחילה? היא מתחילה מזה שאדם עובר צמצום, מסך, אור חוזר ואז הוא מתחיל להתפתח. ולפני זה? ולפני זה היה שקוע ברצון לקבל. והרצון לקבל כולו נמצא בידי הבורא, אין כאן שום יד האדם. ובמידה שאדם רוכש צמצום ומסך אז הוא מתחיל גם במשהו להיכנס למערכת השמיים, למערכת הקדושה.

תלמיד: זאת אומרת, רק מאז שאתה בעצם משיג משהו, זה נחשב לחטא ועונש או משהו מהסוג הזה? רק אז מחשיבים את המעשים שלך?

לא חטא ולא עונש ולא כלום. “כולם כבהמות נדמו”, ורק במידת המסך אנחנו מדברים על זה שיש כאן יצור, יש כאן אדם, “הדומה לבורא”, לפי מידת המסך שפועל בו.

תלמיד: פעם ראשונה שאני שומע את זה, זה מנחם אותי מאוד, תודה רבה.

אז כל העברות שעשית, כאילו לא עשית. מחול לך. מחול לך.

תלמיד: מקווה מאוד שזו האמת.

תראו איך אני עשיתי לו נחת, איזו שמחה יש לאדם, הוא חשב שיש לפניו גיהינום, שישרפו אותו ומה לא יהיה לו, ועכשיו לא, סתם ככה.

שאלה: ממתי העשירייה מתחילה להיות מודעת בעבודה שלה כעשרה אנשים?

כשהיא מתחברת לעשרה אנשים, לעשירייה, או שהיא מתחברת בצורה חלקית לפחות, שניים זה גם קבוצה, זה גם עשירייה, אמנם העוצמה שלה היא קטנה מאוד, אבל כמה שיותר קשור, קרוב לעשר, כך גדלים.

תלמיד: רק לדייק, מתי העשירייה נהיית מודעת לעיבור שלה, שהיא נכנסת לעיבור כעשירייה?

ברגע שהם מתחילים לראות את עצמם כעשירייה בעיניים הגשמיות שלהם, הם כבר נכנסים לעיבור. ורצוי שהם לא ישכחו את זה ויחזיקו ככל האפשר, ככל שהם מסוגלים ואז, בזה הם מפעילים את הכוח העליון שמתחיל מרגע זה והלאה לטפל בהם.

שאלה: אנחנו בערך מבינים מה זה להסתכל קדימה, הסברת מה זה להסתכל אחורה, אבל לפי הטקסט כתוב שצריך להסתכל פנימה. מה זה אומר?

כשאדם מסתכל בתוך עצמו, בתוך הרשימות שלו, הרצונות שלו, המחשבות שלו, בתוך עצמו, ובזה הוא רואה ויכול לחקור גם עבר וגם עתיד.

שאלה: איך לתפוס את המצב הבא? המצב הבא אמור להיות משוחרר מהאגו?

חברים, אני רוצה רק להגיד לכם דבר אחד. אנחנו קוראים עכשיו מאמרים של בעל הסולם ואלו לא מאמרים, הם לא כתובים לקהל הרחב, הוא כתב את זה כטיוטה לעצמו כדי אחר כך, אולי פעם, להרחיב את זה ולכתוב על זה ספר שלם, ארוך. ולכן מהפסוקים האלה הקטנים אנחנו לא יכולים ללמוד הרבה, ואני לא רוצה לבלבל אתכם, אנחנו נמצאים כאן בקריאה על דרגות רוחניות עליונות. למשל לפנינו קטע לקריאה – שער החמישים. שער החמישים זה דרגה רוחנית מאוד גבוהה. איך אני אוכל להסביר לכם את זה?

קריין: כותרת “שער החמישים”.

שער החמישים

“וזה סוד הכתוב: “וראית את אחורי ופני לא יראו”. כי משה רבינו השיג את סוד העיבור, כלומר, כל הבחינות שמעילא לתתא בתכלית השלימות, המכונה “אחוריים של עולמות הרוחניים” – ולא היה חסר לו, אלא להסתכל גם ב”פנים”, דהיינו, לראות כל העתיד עד גמרו של התיקון המכונה נו”ן שערי בינה,” עד הדרגה העליונה ביותר, זה שער הנ’ נקרא, 50 “- כי קומת הבינה היא מאה שערים, שבינה מכונה בלשון המקובלים, בשם “אמא”, להיותה אמא של כל העולם כולו,” בינה, אמא “שהזוכה להשיג כל מאה שערים שבה – זוכה להתגלות השלימות.

כי חמישים שעריהם מאחור, הם סוד העיבור, דהיינו המהלך מעילא לתתא. וחמישים שעריהם מלפנים, הם דרך ההתפתחות המחוייבת עד גמר התיקון, שאז: “מלאה הארץ דעה את ה'” – וכן “ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה’ כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם”.

וזה שהתפלל משה רבנו “הראני נא את כבדך”, – דהיינו, כל החמישים שערי בינה שמפנים. ואמר לו ה’: “וראית את אחורי” – די לך שאתה רואה את כל החמישים שבאחורי, בבחינת מעילא לתתא. “ופני לא יראו”, – כי לא תראה את כל החמישים שמפנים – “כי לא יראני האדם וחי”, – כלומר, לפני שמגיע הזמן המוכשר, שיסתגלו הכלים ויתפתחו בכל שלמותם.

ומטרם זה מוכרח הוא למות על ידי הראיה הזאת, כי הכלים לא יוכלו לקבל האור הגדול הזה ויתבטלו. וז”ש: “חמישים שערי בינה נבראו בעולם, וכולם נתנו למשה, חסר אחד”.

וברוחניות אינו נוהג חסרון, אלא, או כולו, או לא כלום, כעניין, “נדר שהותר מקצתו הותר כולו”. אבל לעת קץ, שיגדלו מדת הכלים, ויתפתחו בשיעורם הרצוי, אז יהיו ראויים להשגת שער הנו”ן. (גם תדע אשר יש שני מיני השגות, נבואה וחכמה. מצד החכמה השיג משה כמו כל החכמים, – אבל מצד הנבואה לא היה יכול להשיג, ועל דבר זה אמרו חז”ל: “חכם עדיף מנביא”. – וכן אמרו ששלמה השיג שער הנו”ן).”

אלה דברים סתומים שאנחנו לא יכולים להתפלפל בהם. אני לא חושב שזה מתאים לנו, אנחנו רק צריכים לשמוע מה שכתוב בינתיים, ונשתדל להגיע לזה פעם. ודאי שנגיע, אבל עכשיו,אי אפשר להבין אותם.

שאלה: רציתי לדייק. כתוב כאן שמשה ביקש לראות את כבודו של הבורא. מה זה אומר הבקשה הזאת “לראות את כבודו”?

זה להגיע לגילוי של השפעת הבורא בצורה שלמה על כל הנבראים, לגילוי הכתר.

(סוף השיעור)